Talmud Builders

    Shabbat 54a

    Back to index

    English translation — Shabbat 54a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1with the attire of a harlot [ shit zona ] and wily of heart” (Proverbs 7:10). Sheḥuzot can be interpreted as an acronym of the words shit zona , attire of a harlot, with the letters tav and ḥet , which are similar in form, interchanged.

    2We learned in the mishna: Ewes may go out kevulot . The Gemara asks: What is the meaning of kevulot ? It means that they bind their tails down with animal hide so that the males will not mount them. The Gemara explains: From where may it be inferred that this word kavul is a term meaning does not produce fruit? As it is written, when Solomon gave a portion of land to Hiram, he complained: “What cities are these which you have given me, my brother? And he called them the land of Kavul to this day” (I Kings 9:13).

    3What is the meaning of the land of Kavul? Rav Huna said: That the people living there were bound [ mekhubalin ] and surrounded by silver and gold. Rava said to him: If so, is that what is written: “And Hiram came out of Tyre to see the cities which Solomon had given him, and they pleased him not” (I Kings 9:12)? Because the people there were bound in silver and gold , the cities were not pleasing in his eyes? Rav Huna said to him: Yes , indeed, it was precisely the abundant wealth that displeased Hiram. Since the people were wealthy and delicate, they did not perform labor. Hiram was seeking people whom he could enlist in the service of the king.

    4Rav Naḥman bar Yitzḥak said: It was a sandy [ ḥomton ] expanse of land. And why was it called Kavul? It is because the leg sinks into it up to the ankle [ kavla ]. And people say in describing poor quality land: Land that is bound [ mekhabela ] shut, i.e., that does not produce fruit .

    5We learned in the mishna: Ewes may go out kevunot . The Gemara asks: What is the meaning of kevunot ? It is that they covered [ mekhabnin ] the animal to produce fine wool. Sheep were wrapped in cloth from the day they were born so that their wool would remain perfectly clean and it could be used in fashioning especially fine wool garments. As we learned in a mishna: The color of a leprous sore [ se’et ] is like that of white wool. The Gemara asked: What is white wool? Rav Beivai bar Abaye said: Like the clean wool of a newborn lamb, which they cover from birth to produce fine wool.

    6Our mishna continues: And the she-goats may go out with their udders bound. Rabbi Yosei prohibits doing so. Rabbi Yehuda distinguishes between a case where the udders were bound to dry the milk supply and a case where they were bound to conserve the milk. It was stated that the amora’im disagreed with regard to the ruling in this dispute: Rav said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei.

    7And there are those who teach this halakha independent of the mishna. Rav said: If the udders were bound to dry the milk supply it is permitted, and not if they were bound to conserve the milk. And Shmuel said: Both this and that are prohibited.

    8And there are those who taught this dispute with regard to this baraita : Goats may go out with their udders bound to dry the milk supply but not to conserve the milk. In the name of Rabbi Yehuda ben Beteira they said: That is the halakha , based on the letter of the law, but who can cast lots to determine by sight alone which udder is bound to dry the milk supply and which was bound to conserve the milk? And since one cannot distinguish between them, the Sages said: Both this and that are prohibited. Shmuel said, and some say Rav Yehuda said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda ben Beteira. In terms of practical halakha , according to all versions of the disagreement, Shmuel holds that it is prohibited in both cases. When Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yoḥanan said: The halakha is in accordance with the opinion of the anonymous first tanna of the mishna. He permits goats to go out with their udders bound in all cases.

    9MISHNA: And with what may an animal not go out into the public domain on Shabbat? A camel may not go out with a saddlecloth, nor may it go out akud or ragul , which are different ways of tying its legs together, as will be explained in the Gemara. And likewise, tying all other animals in those manners is prohibited.

    10And likewise, one may not tie camels one to the other and pull the lead camel, thereby pulling the others after it. However, he may place the ropes tied to each of the camels in his hand and pull them all, provided that he does not intertwine the ropes.

    11GEMARA: It was taught in the Tosefta : A camel may not go out with a saddlecloth tied to its tail alone. However, it may go out with a saddlecloth tied to both its tail and its hump, as in that case one can assume that the saddlecloth will not fall off. Rabba bar Rav Huna said: A female camel may go out with a saddlecloth tied to its afterbirth. Because any movement of the saddlecloth will cause pain, the animal will not attempt to detach it. Therefore, there is no room for concern lest it fall.

    12We learned in the mishna: A camel may not go out akud or ragul . Rav Yehuda said: Akud means that the animal’s foreleg and hind leg are bound together, similar to the binding of Isaac, son of Abraham, with regard to whom the term vaya’akod is employed. Ragul means that one may not bend the lower part of the foreleg onto the upper foreleg and tie it. That was done so that the camel would have the use of only three legs and would be unable to run away.

    13The Gemara raises an objection from the following baraita : Akud means that the animal’s two forelegs and two hind legs are bound together. Ragul means that one may not bend the lower part of the foreleg onto the upper foreleg and tie it. The Gemara answers: Rav Yehuda holds in accordance with this tanna , as it was taught in a baraita : Akud means that either the animal’s foreleg and hind leg or its two forelegs and two hind legs are bound together. Ragul means that one may not bend the lower part of the foreleg onto the upper foreleg and tie it.

    14The Gemara asks: And this baraita and Rav Yehuda’s statement are still not the same. Granted, the first clause, the first case of akud , and the last clause, the case of ragul , work out well. The baraita and the opinion of Rav Yehuda correspond. However, the middle clause is difficult. According to the baraita , when the animal’s two forelegs and two hind legs are bound together, that is also considered akud , contrary to Rav Yehuda’s opinion.

    15Rather, Rav Yehuda stated his opinion in accordance with this tanna , who said in a baraita : Akud means that the animal’s foreleg and hind leg are bound together, similar to the binding of Isaac, son of Abraham. Ragul means that one may not bend the lower part of the foreleg onto the upper foreleg and tie it.

    16We learned in the mishna: And one may not tie camels one to the other and pull the lead camel, thereby pulling the others after it. The Gemara asks: What is the reason for this? Rav Ashi said: Because he appears like one going to the market [ ḥinga ] to sell merchandise or to deliver a caravan of camels. In deference to Shabbat, one may not create that impression.

    17The mishna continues: However, he may place the ropes tied to each of the camels in his hand and pull them all, provided that he does not intertwine the ropes. Rav Ashi said: This prohibition was taught not with regard to the halakhot of Shabbat but only with regard to the halakhot of prohibited mixtures of diverse kinds. The Gemara asks: Diverse kinds of what? If you say that it is referring to the prohibited mixture of the diverse kinds of man and animal, i.e., a person may not be tied to an animal, just as plowing with the diverse kinds of an ox and a donkey is prohibited, that is difficult. Didn’t we learn in a mishna: A person is permitted to plow and to pull a wagon together with all animals, as the prohibition is limited to diverse kinds of animals?

    18Rather, the problem here is one of diverse kinds of ropes. If one rope is made of wool and another of linen, it is prohibited to intertwine them because that would create a forbidden mixture of the diverse kinds of wool and linen. However, this too is difficult, as, wasn’t it taught in a baraita : One who attaches a swatch of wool and a swatch of linen with a single stitch or knot, it is not considered a connection with regard to the prohibition of diverse kinds? All the more so in this case, where the ropes are not tied together at all but are merely intertwined, it should not be considered a connection.

    19The Gemara answers: Actually, the problem here is one of diverse kinds of ropes, and the mishna is saying as follows: Provided that he does not intertwine the ropes and tie them together. Ropes that are intertwined and tied together constitute a double knot, which is considered a connection with regard to the prohibition of diverse kinds of wool and linen.

    20Shmuel said that there is another restriction that applies to pulling camels with ropes on Shabbat. It is only permitted provided that a handbreadth of the rope does not hang below his hand to avoid the appearance that he is carrying a rope in his hand on Shabbat. The Gemara raises an objection: Didn’t a Sage of the school of Shmuel teach a baraita : Provided that two handbreadths of the rope do not hang below his hand?

    21Abaye said: Now that Shmuel said one handbreadth, and a Sage of the school of Shmuel taught two handbreadths , it is reasonable to conclude that Shmuel came to teach us the practical halakha . Even though the tanna’im permitted pulling the camel as long as there is less than two handbreadths of rope hanging below his hand, in practice, one should be stringent and not leave even one handbreadth hanging.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    שית זונהנוטריקון דשחוזות:

    שיתבית הבשת:

    שכבוליןלשון כבלי ברזל קשורה:

    ויקרא להםבעשרים ושתים עיר שנתן שלמה לחירם משתעי קרא:

    מכובליןמעוטפין ומקושרין:

    עבידתאאנגריא של מלך:

    חומטוןמלחה ומתבקעת:

    דמשתרגא בה כרעאטובעת בה הרגל:

    עד כבלאפרק התחתון שקורין קויל"ה:

    שמכבניןקושרין בגד סביבו ביום שנולד שצמרו נקי ומשמר צמרו שלא יטנף:

    מכבניןעל שעושין כמין קרסי מתכת לחבר הבגד כמו תנתן כבינתי לבתי (גיטין דף טו.) נושק"א בלע"ז:

    למילתלעשות מצמרו כלי מילת:

    באנפי נפשהולא אפלוגתא דמתני':

    ואיכא דמתנילהא דשמואל אהא:

    כך הלכהדליבש מותר ולחלב אסור:

    אבל מי מפיסמי מטיל גורל ומבחין איזו ליבש ואיזו לחלב והרואה אותם צרורות ליבש אומר דלחלב הוא ואתי למישרי תרווייהו:

    כת"קדמתני' דשרי בתרוייהו:

    מתני' מטולטלתי"מ פושל"א (רתמת זנב) שתחת זנבו וי"מ מרדעת והאחרון נראה בעיני דאי רצועה שתחת הזנב קשורה ומחוברת לסרגא ואיך תפול וטעמא דמתני' משום שמא תפול ומייתי לה הוא:

    לא עקוד ולא רגולמפרשינן בגמ' שעוקדים ידיהם עם רגליהם בכבלים שלא יברחו:

    ולא יקשור גמלים זו לזו וימשוךהאחד כדמפרש בגמרא:

    ובלבד שלא יכרוךהחבלים בכרך אחד ובגמרא מפרש טעמא:

    גמ' בזנבו ובחוטרתודכיון דקשורה בשניהם לא נפלה:

    חוטרתוחלדרוב"א שיש לכל גמלים על גביהם:

    בשלייתהדכיון דכאיב לא מנתחא לי' ול"נ מטולטלת כר קטן מלא מוכין נותנין לו תחת הזנב כדי שלא תשחית הרצועה הבשר לפי שהמשוי שעל גבה כשהגמל יורד מכביד ויורד כלפי צוארה אלא שהרצועה מעכבתו:

    יד ורגלאחד מן הידים ואחד מן הרגלים כובל ביחד:

    יד על גב זרועואחד מידיו כופף כלפי מעלה וקושר כדי שלא יהו לו אלא ג' רגלים לברוח:

    שתי ידיםכאחד או שתי רגלים כאחד:

    ואכתי לא דמיהאי תנא לדרב יהודה:

    רישא וסיפא ניחאכדרב יהודה אבל מציעתא דקתני או שתי ידים או שתי רגלים קשיא לדרב יהודה דלא קרי עקוד אלא יד ורגל כיצחק בן אברהם דכתיב (בראשית כב) ויעקד כפף ידיו ורגליו לאחוריו וקשר יד ורגל יחד ונפשט צוארו לאחוריו:

    לחינגאלשוק למוכרם חינגא ע"ש שסובבין את השוק מחולות מחולות עגולות של בני אדם:

    לענין כלאים שנויהאי שלא יכרוך דמתני' לא שייך ביה איסור שבת אלא משום כלאים אסר ליה כדמפרש ואזיל:

    אי נימא כלאים דאדםדכי כריך להן סביבות ידו נמצא קשור עם הגמלים ופעמים שהן מושכין שום דבר ונמצא אדם וגמל מנהיגין יחד:

    כלאים דחבליםשיש בהן חבלי צמר וחבלי פשתן וכי כריך להו הוו כלאים וידו מתחממת באחיזתן וקסבר דבר שאין מתכוין אסור:

    והתנן אדם מותר עם כולםעם כל הבהמות לחרוש ולמשוך שלא אסרה תורה אלא שני מיני בהמה יחד כעין שור וחמור ומשנה זו במסכת כלאים:

    התוכףבגדי צמר ופשתים:

    בתכיפה אחתכגון ע"י מחט פעם אחת או שקשר קשר אחד:

    אינו חיבורדכתיב (דברים כ״ב:י״א) צמר ופשתים יחדו לא אסרה התורה אלא חבור יפה המתקיים:

    כריכה וקשירהבשתי תכיפות:

    שלא יצא חבלראש החבל לא יצא מתחת ידו טפח למטה דדמי כמי שנושאה בידו ולא מתחזיא שהיא מאפסר הגמלים:

    שמואלדאמר טפח לאורויי הלכה למעשה אתא לאשמעינן דהבא לימלך לפנינו אמרינן ליה טפח שלא להקל באיסורין ומיהו עד טפחיים ליכא איסור:

    שבת 54 עמוד א

    1שית זונה ונצורת לב.

    2הרחלים יוצאות כבולות. מאי ״כבולות״? שמכבלין אליה שלהן למטה כדי שלא יעלו עליהן הזכרים מאי משמע דהאי ״כבול״ לישנא דלא עביד פירי הוא דכתיב: ״(מלכים א ט״, יג) ״מה הערים [האלה] אשר נתת לי אחי ויקרא (להן) ארץ כבול עד היום הזה״.

    3מאי ״ארץ כבול״? א"ר הונא: שהיו בה בני אדם שמכובלין בכסף ובזהב. אמר ליה רבא: אי הכי, היינו דכתיב: ״((מלכים א ט״, יב) ״כי לא) ישרו בעיניו״ מפני שמכובלין בכסף ובזהב לא ישרו בעיניו? אמר ליה: אין, כיון דעתירי ומפנקי, לא עבדי עבידתא.

    4רב נחמן בר יצחק אמר: ארץ חומטון היתה. ואמאי קרי לה ״כבול״ דמשתרגא בה כרעא עד כבלא. ואמרי אינשי: ארעא מכבלא דלא עבד פירי.

    5כבונות. מאי ״כבונות״? שמכבנין אותו למילת. כדתנן שאת כצמר לבן מאי צמר לבן אמר רב ביבי בר אביי: כצמר נקי בן יומו שמכבנין אותו למילת:

    6והעזים יוצאות צרורות: איתמר רב אמר הלכה כר' יהודה ושמואל אמר הלכה כר' יוסי׃

    7ואיכא דמתני להא שמעתא באפי נפשיה רב אמר ליבש מותר ולא לחלב ושמואל אמר אחד זה ואחד זה אסור׃

    8ואיכא דמתני לה אהא עזים יוצאות צרורות ליבש אבל לא לחלב משום ר' יהודה בן בתירא אמרו כך הלכה אבל מי מפיס איזו ליבש ואיזו לחלב ומתוך שאין מכירים אחד זה ואחד זה אסור אמר שמואל ואמרי לה אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יהודה בן בתירא כי אתא רבין אמר ר"י הלכה כת"ק:

    Mishna

    9ובמה אינה יוצאה לא יצא גמל במטולטלת לא עקוד ולא רגול וכן שאר כל הבהמות׃

    10לא יקשור גמלים זה בזה וימשוך אבל מכניס חבלים לתוך ידו וימשוך ובלבד שלא יכרוך:

    Gemara

    11תנא לא יצא הגמל במטולטלת הקשורה לו בזנבו אבל יוצא הוא במטולטלת הקשורה בזנבו ובחוטרתו אמר רבה בר רב הונא יוצא הגמל במטולטלת הקשורה לה בשילייתה:

    12לא עקוד ולא רגול: א"ר יהודה עקוד עקידת יד ורגל כיצחק בן אברהם רגול שלא יכוף ידו על גבי זרועו ויקשור׃

    13מיתיבי עקוד שתי ידים ושתי רגלים רגול שלא יכוף ידו על גבי זרועו ויקשור הוא דאמר כי האי תנא דתניא עקוד עקידת יד ורגל או שתי ידים ושתי רגלים רגול שלא יכוף ידו ע"ג זרועו ויקשור׃

    14ואכתי לא דמי בשלמא רישא וסיפא ניחא מציעתא קשיא׃

    15אלא הוא דאמר כי האי תנא עקוד עקידת יד ורגל כיצחק בן אברהם רגול שלא יכוף ידו על גבי זרועו ויקשור:

    16ולא יקשור גמלים: מאי טעמא אמר רב אשי משום דמיחזי כמאן דאזיל לחינגא:

    17אבל מכניס: אמר רב אשי לא שנו אלא לענין כלאים כלאים דמאי אילימא כלאים דאדם והתנן אדם מותר עם כולם לחרוש ולמשוך׃

    18אלא כלאים דחבלים והתניא התוכף תכיפה אחת אינה חיבור׃

    19לעולם כלאים דחבלים והכי קאמר ובלבד שלא יכרוך ויקשור׃

    20אמר שמואל ובלבד שלא יצא [חבל] מתחת ידו טפח והא תנא דבי שמואל טפחיים׃

    21אמר אביי השתא דאמר שמואל טפח ותנא דבי שמואל טפחיים שמואל הלכה למעשה אתא לאשמעינן׃

    Tosafot

    עד כבלאמפרש ר"י עד השוק כדאמר בפ' במה אשה (לקמן שבת דף כג:) בירית באחת כבלים בשתים שמניחין הכבלים בשוק:

    רב אמר ליבש מותר כו'וא"ת לימא מר הלכה כמר וי"ל משום דאיכא דמפכי להו לתנאי:

    הלכה כר' יהודה בן בתיראהא דנקט ר' יהודה בן בתירה ולא נקט ר' יוסי משום דבמקום שאין עושין כלל אלא כדי ליבש שרי ר' יהודה בן בתירא דלא שייך התם מי מפיס ור' יוסי אוסר משום דילמא נפיל:

    ר"ת גריס אמר רב הלכה כת"ק ושמואל אמר כו' וכן כי אתא רבין א"ר יוחנן הלכה כתנא קמא ואתי שפיר איכא דמתני לה לדרב ושמואל דלעיל אהא:

    והתנן אדם מותר עם כולם לחרוש ולמשוךוא"ת אפי' יהא אדם נמי אסור תקשה דמאי כלאים שייך הכא כיון שאינו מושך בעגלה ובקרון דהא בשבת איירי ואין לומר דאסור להנהיג בכלאים אפי' לא ימשוך שום דבר דאם כן יהא אסור להוליך ולהזיז ממקומו שור פסולי המוקדשין דחשיב כשני מינים כדאמרי' בפרק בתרא דמכות (דף כב.) המנהיג בשור פסולי המוקדשין לוקה גוף אחד הוא ועשאו הכתוב שני גופים וי"ל דה"ק אילימא כלאים דאדם והא דקתני ובלבד שלא יכרוך בחול קאמר כדאוקימנא לעיל (פ"ב דף כג:) ולא בשמן שריפה דאיירי ביו"ט ומיירי שמושכין שום דבר אי נמי י"ל דחשיב משיכה מה שנושאים שניהם את החבלים:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    כבולות מלשון כבלים כדכתיב ארץ כבול וגו' ופי' [דמשתקעא] כרעא בגוה כי כבלא שהיא עפרא וחול וזו היא חומטון.

    כבונותמכבנין עור הטלה מיום לידתו עד ח' ימים וזהו צמר רך הנקרא (מילא) [מילת]. ר' יהודה אומר עזים יוצאות צרורות ליבש אבל לא לחלב כיון דאשתכח' ת"ק דברייתא כר' יהודה דמתניתין ורב אמר הלכתא כוותייהו הלכה כמותם ואפי' ר' יהודה לא חלק אלא אמר כך הלכה. לצרור דדי הבהמה לצמקן כדי שתתעבר הבהמה מותר.

    אבל מי מפיס כלומר מי המבחין בין קשירת דד ליבש לקשירת דד לחלב וקי"ל הלכתא כרב באיסורי וכן הלכתא ואע"פ שר' יוסי חולק:

    לא יצא הגמל במטולטלת כו' תנא [לא] יצא הגמל במטולטלת בחטרתא שתכנס בו הרוח אבל יוצא בזנבו הקשורה בחטרתו שלא תכנס בו הרוח. לא עקוד ולא רגול. אוקמה רב יהודה עקוד יד ורגל כעקידת יצחק בן אברהם. רגול שלא יכוף על זרועו ויקשור. ותניא כוותיה ולא יקשור גמלים זה בזה וימשוך:

    ירושלמי שלא יהו אומרים פלוני יוצא לעשות מלאכתו בשבתפי' חיננא שוקי מלשון חגאיד חגיגת נכרים.

    אבל מכניס הוא חבלים לתוך ידו ובלבד שלא יכרוך אתונו למימר הא דתנן ובלבד שלא יכרוך משום דנראה כאלו מושך האדם עם הבהמה ומשום כלאים. והתנן בכלאים בסוף פרק ח' אדם מותר עם כולם לחרוש ולמשוך אלא משום כלאים דחבלין חיישינן דלמא חבל אחד צמר ואחד פשתים וכיון שיכרוך עובר משום כלאים והתנן התוכף תכיפה אחת אינה חבור הנה תכיפה שהיא כגון תפירה אחת אינה חיבור וכ"ש כריכה שאינה חיבור. ושנינן מתניתין לא יכרוך ויקשור שנמצאת כריכה ותפירה כעין שתי תכיפות אמר שמואל ובלבד שלא יהא אפסר יוצא מתחת ידו טפח ואסיק' הלכה למעשה שלא יהא אפסר יוצא מתחת ידו טפח כלומר אינו משולשל האפסר מתחת ידו כדי כריכה וכן לא יהא אפסר הניתן בראש הבהמה וראש האפסר (בין) [ביד] המושך הבהמה אותו וביני ביני יגביהנו שלא יהא קרוב לקרקע טפח.

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 54a

    Shabbat 54a. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 453 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    שית זונה נוטריקון דשחוזות:

    שית בית הבשת:

    שכבולין לשון כבלי ברזל קשורה:

    ויקרא להם בעשרים ושתים עיר שנתן שלמה לחירם משתעי קרא:

    מכובלין מעוטפין ומקושרין:

    עבידתא אנגריא של מלך:

    חומטון מלחה ומתבקעת:

    דמשתרגא בה כרעא טובעת בה הרגל:

    32 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 54a · Sefaria

    Tosafot

    עד כבלא מפרש ר"י עד השוק כדאמר בפ' במה אשה (לקמן שבת דף כג:) בירית באחת כבלים בשתים שמניחין הכבלים בשוק:

    רב אמר ליבש מותר כו' וא"ת לימא מר הלכה כמר וי"ל משום דאיכא דמפכי להו לתנאי:

    הלכה כר' יהודה בן בתירא הא דנקט ר' יהודה בן בתירה ולא נקט ר' יוסי משום דבמקום שאין עושין כלל אלא כדי ליבש שרי ר' יהודה בן בתירא דלא שייך התם מי מפיס ור' יוסי אוסר משום דילמא נפיל:

    ר"ת גריס אמר רב הלכה כת"ק ושמואל אמר כו' וכן כי אתא רבין א"ר יוחנן הלכה כתנא קמא ואתי שפיר איכא דמתני לה לדרב ושמואל דלעיל אהא:

    והתנן אדם מותר עם כולם לחרוש ולמשוך וא"ת אפי' יהא אדם נמי אסור תקשה דמאי כלאים שייך הכא כיון שאינו מושך בעגלה ובקרון דהא בשבת איירי ואין לומר דאסור להנהיג בכלאים אפי' לא ימשוך שום דבר דאם כן יהא אסור להוליך ולהזיז ממקומו שור פסולי המוקדשין דחשיב כשני מינים כדאמרי' בפרק בתרא דמכות (דף כב.) המנהיג בשור פסולי המוקדשין לוקה גוף אחד הוא ועשאו הכתוב שני גופים וי"ל דה"ק אילימא כלאים דאדם והא דקתני ובלבד שלא יכרוך בחול קאמר כדאוקימנא לעיל (פ"ב דף כג:) ולא בשמן שריפה דאיירי ביו"ט ומיירי שמושכין שום דבר אי נמי י"ל דחשיב משיכה מה שנושאים שניהם את החבלים:

    Tosafot on Shabbat 54a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    כבולות מלשון כבלים כדכתיב ארץ כבול וגו' ופי' [דמשתקעא] כרעא בגוה כי כבלא שהיא עפרא וחול וזו היא חומטון.

    כבונות מכבנין עור הטלה מיום לידתו עד ח' ימים וזהו צמר רך הנקרא (מילא) [מילת]. ר' יהודה אומר עזים יוצאות צרורות ליבש אבל לא לחלב כיון דאשתכח' ת"ק דברייתא כר' יהודה דמתניתין ורב אמר הלכתא כוותייהו הלכה כמותם ואפי' ר' יהודה לא חלק אלא אמר כך הלכה. לצרור דדי הבהמה לצמקן כדי שתתעבר הבהמה מותר.

    אבל מי מפיס כלומר מי המבחין בין קשירת דד ליבש לקשירת דד לחלב וקי"ל הלכתא כרב באיסורי וכן הלכתא ואע"פ שר' יוסי חולק:

    לא יצא הגמל במטולטלת כו' תנא [לא] יצא הגמל במטולטלת בחטרתא שתכנס בו הרוח אבל יוצא בזנבו הקשורה בחטרתו שלא תכנס בו הרוח. לא עקוד ולא רגול. אוקמה רב יהודה עקוד יד ורגל כעקידת יצחק בן אברהם. רגול שלא יכוף על זרועו ויקשור. ותניא כוותיה ולא יקשור גמלים זה בזה וימשוך:

    ירושלמי שלא יהו אומרים פלוני יוצא לעשות מלאכתו בשבת פי' חיננא שוקי מלשון חגאיד חגיגת נכרים.

    אבל מכניס הוא חבלים לתוך ידו ובלבד שלא יכרוך אתונו למימר הא דתנן ובלבד שלא יכרוך משום דנראה כאלו מושך האדם עם הבהמה ומשום כלאים. והתנן בכלאים בסוף פרק ח' אדם מותר עם כולם לחרוש ולמשוך אלא משום כלאים דחבלין חיישינן דלמא חבל אחד צמר ואחד פשתים וכיון שיכרוך עובר משום כלאים והתנן התוכף תכיפה אחת אינה חבור הנה תכיפה שהיא כגון תפירה אחת אינה חיבור וכ"ש כריכה שאינה חיבור. ושנינן מתניתין לא יכרוך ויקשור שנמצאת כריכה ותפירה כעין שתי תכיפות אמר שמואל ובלבד שלא יהא אפסר יוצא מתחת ידו טפח ואסיק' הלכה למעשה שלא יהא אפסר יוצא מתחת ידו טפח כלומר אינו משולשל האפסר מתחת ידו כדי כריכה וכן לא יהא אפסר הניתן בראש הבהמה וראש האפסר (בין) [ביד] המושך הבהמה אותו וביני ביני יגביהנו שלא יהא קרוב לקרקע טפח.

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 54a · Sefaria

    Rashba

    ליבש אבל לא לחלב פירש מורי הרב ז"ל: מפני שאין דרכן לצאת כן בחול מפני שבשעה שהחלב מתכנס בדדין הן חולבין אותן, אבל בשבת כדי שלא יטפטף ויאבד קושרין להם בגד כדי שלא יטפטף והוה ליה משוי.

    כי אתא רבין אמר רבי יוחנן הלכה כתנא קמא פירש רש"י ז"ל: כתנא קמא דמתניתין דשרי לגמרי. אבל רבנו האי גאון ז"ל פירש כתנא קמא דברייתא דלא שרי אלא ליבש אבל לא לחלב. וכן נראה.

    Rashba on Shabbat 54a · Sefaria

    Meiri

    המשנה הרביעית ובמה אינה יוצאה לא יצא הגמל במטולטלת לא עקוד ולא רגול וכן כל שאר הבהמות לא יקשור גמלים זה בזה וימשוך אבל מכניס חבלים לתוך ידו ובלבד שלא יכרוך אמר הר"ם פי' מטולטלת חתיכת בגד קשורה בזנב הבהמה לסימן או לסגלה לשום דבר ועקוד קשור היד והרגל ביחד ורגול הוא שיכפפו היד על הזרוע ויקשרו אותו והרבה עושין זה בגמלים ולא יקשור גמלים זה בזה וימשוך ואפי' היו קשורין מערב שבת כדי שלא יראה כמי שמוליכין למקום שחוק הבהמות ואמר ובלבד שלא יכרוך רוצה בו שלא יקשור ויכרוך וזה המאמר שאמר ובלבד שלא יכרוך אינו תלוי בשבת בלבד אלא בשבת ובשאר ימים (טובים) כי הטעם משום כלאים וזה כי כשהחבלים שמנהיגים בהם הבהמה הם מקצתם צמר ומקצתם פשתים ומקצתם גמי אז יהיה אסור לו שיקשור ויכרוך וינהיג אותם בהם ומה שהתיר בשאר חבלים בשבת בתנאי שלא יהיו ראשי החבלים תלוים מיד:

    אמר המאירי המשנה הרבעית והכונה בה בביאור החלק השני ואמר על זה לא יצא גמל במטולטלת ופי' בה כמין כר מלא מוכין שנותנין תחת זנבו כדי שלא תשרוט הרצועה שתחת הזנב את בשרו בשעה שהגמל יורד במורד ומשאו על גבו וטעם איסור זה מפני שעשויה ליפול ויבא להביאה ברה"ר וי"מ מטולטלת לגמל כמרדעת לחמור ולאיזה מן הפירושים אתה צריך לומר שדרכן של בני אדם לקשרה לפעמים תחת הזנב ולפעמים בחטוטרתו ר"ל כר הגמל ולפעמים בשניהם ולפיכך פי' בגמ' שלא נאסר במשנה זו אלא בקשורה באחד מהם לבד אבל אם היתה קשורה בשניהם מותר שאין כאן עוד חשש לנפילה וכן פי' שאם היתה קשורה בשליתה מותר מתוך שנדנודה שם מכאיבתה נזהרת היא שלא לנתח עצמה עד שתתפרק ותהא עשויה ליפול ולא עקוד ולא רגול מפרש בגמ' שעוקדין היו ידיהם ורגליהם שלא יברחו ועקוד הוא עקידת יד ורגל כיצחק בן אברהם שנאמר ויעקוד אברהם את יצחק בנו ואמרו בדרש כפף רגליו וידיו לאחוריו וקשר ידיו עם רגליו עד שנתפשט צוארו לאחוריו רגול הוא שלא יכוף ידו על זרועו ויקשור והא שהיו נוהגים לכוף אחד מרגליה הראשונים כלפי מעלה וקושר פרק תחתון עם העליון שלא יהיו לו אלא שלשה רגלים לברוח וכן הדין בשתי אלו בשאר בהמות ודקדקו קצת מפרשים מכח הסוגיא שקשירת שתי ידיו או שתי רגליו מיהא מותר:

    ולא יקשור גמלים זה בזה בחבל אחת עד שיוליך האחד בידו וימשך האחר אחריו ופי' הטעם בגמ' דמחזי כמאן דאזיל לחינגא ר"ל כמי שמוליכן לשוק למכרן ועל שם שסובבים את השוק הוא קרוי חינגא אבל מכניס חבלים לתוך ידו ר"ל אם רצה להוליך שתי בהמות או הרבה ביחד תהא כל אחת קשורה בחבל בפני עצמה ויכניס כל החבלים בידו שאין זו דרך המוליכים למכור ואף בזו הצריכו בה בגמ' שני תנאים אחד שלא יהו ראשי החבלים יוצאין מתחת ידו טפח שאלו כן יראה כנושא חבלים בפני עצמן ולא יהא ניכר שמאפסר הגמל הם ואף זו בטפחים אין איסור אלא שאין מורין כן אלא בטפח והשני במשך החבלים שבין צוארי הגמלים לידו שיהו זקופים מן הקרקע טפח שיהא ניכר שהוא מושך בהם את הגמלים שאם יהו נמוכים עד שמגיעים לקרקע פחות מטפח לא יראה הוא כמושכם ויראה כנושא דבר בפני עצמו ובלבד שלא יכרוך ר"ל שלא יכרוך ידיו בחבלים אלו ופי' בגמ' שלא נאסרה הכריכה אלא לענין כלאים ר"ל אם היו קצת החבלים של צמר וקצתם של פשתן ומפני שידו מתחממת באחיזתם ואף זו לא כריכה לבד שהרי התוכף תכיפה אחת אינו חיבור ר"ל התוכף בגדי צמר ופשתים בתכיפה אחת ר"ל בחיבור א' הן על ידי מחט בתחיבה הן ע"י קשר בקשר א' אינו חיבור שעשוי הוא להתפרק מיד עד שיכפול את החיבור פעם אחרת אלא כריכה וקשירה וענינו ובלבד שלא יכרוך ויקשור פי' שתי קשירות או שמא הכריכה והקשר ידונו בשתי תכיפות והרבה מפרשים ראיתי שדוחין לזו ומתירין בכריכה הואיל ואינו מתכוין וכדתנן מוכרי כסות מוכרין כדרכן ובלבד שלא יתכוין בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים וכתבו גדולי הרבנים כדרכן שלובשין אותם ומתוך כך הם מפרשי' על גדולי הפוסקי' שלא הביאוה אלא לפרש משנתנו ולא לכונת פסק ויראה לי שהלכה היא ומוכרי כסות שאני שאין הלוקחים קופצים אלא כשרואין את המלבוש על גבי אדם ורואים הלימותו ונועם תכונתו מכל צד עד שמתוך ראייתם הם חומדים אותם וקופצים עליו:

    Meiri on Shabbat 54a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה כת"ק דמתני' דשרי בתרוייהו עכ"ל מה שפירש כת"ק דמתני' ולא ניחא ליה לפרש למאי דקיימינן הכא כת"ק דברייתא דמתיר ליבש אבל לא ליחלב משום דמשמע ליה דכי אתא רבין אר"י מלתא באנפי נפשיה הוא ולא קאי אמלתא דשמואל וא"כ לא ה"ל למנקט ת"ק דברייתא אלא ה"ל למנקט כרבי יהודה דמתני' אבל לפי הגי' של התוס' דרב ושמואל מתני להא אברייתא ניחא דרב נקט ת"ק דברייתא ולא ר' יהודה דמתני' משום דשמואל בעל פלוגתיה דוקא אברייתא קאי כמ"ש התוס' דנקט ר"י בן בתירא ולא ר' יוסי כו' ולפי אותה גירסא נמי גרסינן וכן אמר רבין אמר ר"י כו' דכן אמר כרב וקאי אברייתא ודו"ק:

    תוס' בד"ה רב אמר כו' וי"ל דאיכא דמפכי להו עכ"ל ר"ל משום דהוה פסיקא להו דאיכא דמפכי לפלוגתא דתנאי בהך מלתא ולא הוו מסיימי דבריהם ולכך הוצרכו לפסוק הלכה ולפרש דבריהם ולזה בד"ה הלכה כר"י בן בתירא שכתבו הא דנקט ר"י בן בתירא ולא נקט ר' יוסי כו' לא ניחא למימר לההוא לישנא נמי דלכך לא נקט רבי יוסי משום דאיכא דמפכי להו לתנאי דא"כ נמי השתא אפשר דמפכי להו לתנאי דברייתא הא דרבי יהודה בן בתירא ות"ק דידיה דאיירי נמי בהך מילתא אלא ע"כ לההוא לישנא דלא פירשו דבריהם לא חשו לאפוכי תנאי והא דלא נקט ר"י משום כו' וק"ל:

    בד"ה והתנן כו' והא דקתני ובלבד כו' ולא בשמן שריפה דאיירי ביו"ט כו' עכ"ל ר"ל לרב חסדא דמוקי לה משום דאין שורפין קדשים ביו"ט וכ"ה ברא"ש אבל לרבה דמוקי טעמא דמתני' משום שמא יטה וגזרינן יו"ט אטו שבת שפיר דקתני לה גבי מלתא דשבת ואע"ג דרב חסדא נמי מוקי לה ביו"ט שחל להיות בע"ש לאו במלתא דשבת תליא מלתא דהא מטעם דאין שורפין קדשים ביו"ט בשאר יו"ט נמי אין מדליקין בו וק"ל:

    Chidushei Halachot on Shabbat 54a · Sefaria

    Maharam

    בגמ' כדי שלא יעלו עליהן הזכרים מאי משמע דהיאך וכו' כצ"ל:

    מאי ארץ כבול אמר רב הונא שהיו בה בני אדם וכו' כצ"ל:

    ברש"י ואיכא דמתני להא דשמואל וכו' דליבש מותר ולחלב אסור כצ"ל:

    בתוס' ד"ה רב אמר ליבש מותר וכו' דאיכא דמפכי להו פי' דמפכי דר' יוסי לר' יהודה לכך איצטריכו רב ושמואל לפרש בהדיא כל אחד דעתו:

    ד"ה הלכה כר' יהודה וכו' וד"ה אמר רב הלכה כת"ק וכו' הכל דבור אחד:

    בא"ד ולא נקיט ר' יוסי וכו' מקשין התלמידים לישני נמי כדלעיל משום דאיכא דמפכי ר' יוסי לר' יהודה וכ"ת א"כ ברייתא נמי דלמא מפכי דר"י ב"ב לדברי ת"ק זה אינו חדא בשביל דאיכא דמפכי במתני' ר"י ור' יוסי ליהפכו נמי דברי ת"ק ור"י ב"ב דברייתא ועוד דלישנא דר"י ב"ב אינו נופל כ"א על דברי ת"ק וא"כ נצטרך לשנות כל לשון הברייתא וליתני הכי העזים יוצאות צרורות ליבש אבל לא ליחלב דברי ר"י ב"ב והכ"א כך הלכה אבל מי מפיס וכו' ואין זה שיטת הגמ' דכל היכא דאמרי' דלא מסיימי התנאים אין משגים שום לשון של המשנה או ברייתא אלא שמהפכים שמות התנאים ונראה דס"ל להתוס' דאין דרך להעמיד דברי תנא דברייתא במקום שתנאים דמתני' פליגי ביה ואם איכא דמפכי הל"ל הלכה כמ"ד דבין ליבש בין ליחלב אסור כדלעיל מיניה לכך צריכין התוס' לומר דר' יוסי ור"י ב"ב אינם בשיטה אחת ושמואל פסק הלכתא כר"י ב"ב ולא כר' יוסי דאוסר אפי' במקום שאין עושין כלל אלא ליבש:

    בא"ד ור' יוסי אוסר משום דלמא נפיל תמיה לי דלא משמע מתוך המשנה ולא מתוך הסוגיא שיהא טעמו של ר' יוסי משום דחיישינן דנפיל אלא אפי' היכא דמיהדק שפיר אסר ליה ר' יוסי מטעם משוי דלא חשיב ליה מלבוש של עזים ועוד דהא משמע מכל הסוגיא דבליבש לא שייך למגזר דלמא נפיל ואתי לאתויי ואי לא מסתפינא אמינא דטעות נפל בספרים וכצ"ל ור' יוסי אוסר משום משוי:

    בא"ד ר"ת גריס אמר רב הלכה כת"ק וכו' והד"א ופי' הלכה כת"ק הוא ת"ק דברייתא דאתי כר' יהודה דאמר יוצאות צרורות ליבש אבל לא לחלב וכן כי אתא רבין אמר ר' יוחנן הלכה כת"ק פי' כת"ק דברייתא דהוא ר"י ובאשר"י גורס ואמר שמואל הלכה כר"י בן בתירא ורב אמר הלכה כת"ק וכן כי אתא רבין וכו' הלכה כת"ק וגירסא זו מתיישבת יותר דמשום דשמואל אמר הלכה כר' יהודה בן בתירא דברייתא עני בתריה רב ואמר דאין הלכה כר' יהודה בן בתירא אלא כת"ק דברייתא אבל לפי גירסת התוס' דגרסי מתחלה אמר רב הלכה כת"ק והדר גריס ושמואל אמר הלכה כר' יהודה בן בתירא יש להקשות כיון דרב פסק הלכה כר' יהודה דמתני' דאמר יוצאות צרורות ליבש אבל לא ליחלב הוי ליה למימר הלכה כר"י דמתני' ולמה ליה למימר הלכה כת"ק דברייתא וק"ל:

    5 more comments on this page.

    Maharam on Shabbat 54a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמרא משום ריב"ב אמרו כו' אבל מי מפיס איזה ליבש ואיזה לחלב ומתוך שאין מכירין כו'. לכאורה נראה מכאן קצת ראיה לפי' הר' פורת לעיל בד"ה כאן ליבש דלחלב היינו לשמור החלב בדדיהן שלא יזוב לארץ דלפ"ז אינו עשוי כמו כיס גמור שעשוי לבית קיבול ומש"ה אין מכירין אם עשוי לייבש או לחלב דשניהם עשויין בענין אחד וכן לפי' ר"י דבין ליבש ובין לחלב דתרווייהו כדי שלא יסרטו דדיהן משא"כ לפירש"י במשנתינו דליבש מיהדק ולחלב לא מיהדק א"כ לא שייך שפיר מתוך שאין מכירין וכ"ש לפירש"י לעיל בסמוך דלחלב היינו שטוענת את החלב בכיס א"כ יש היכירא טובא שהרי לחלב יש לו בית קיבול גמור משא"כ ליבש ואפשר דרש"י נמי מודה דכה"ג כדי שלא יסרטו דדיהן הוי נמי בכלל לחלב כדמשמע בברייתא דר' יהודה במעשה דעזים בית אנטוכיא אלא דאפ"ה הוצרך רש"י לפרש לעיל בענין אחר כיון דבהך אבע"א דלעיל אכתי לא הוי אסיק אדעתיה הך ברייתא דעזים בית אנטוכיא כן נ"ל בשיטת רש"י ובזה נתיישב מה שדקדקו התוספות בהא דקאמר הלכה כריב"ב ולא קאמר הלכה כר' יוסי וכן מה שדקדקו התוספות בהא דקאמר רב ליבש מותר ולא קאמר הלכה כר' יהודא ודו"ק:

    במשנה ובמה אינה יוצאה לא יצא הגמל במטולטלת כו' וכן שאר כל הבהמות כו'. נראה דאמטולטלת נמי קאי ומש"ה נקיט לה גמל בבבא בפני עצמה לאשמעינן דבגמל נמי לא מיתסר אלא דומיא דשאר בהמות שדרכן לקשור המטולטלת בזנבן אבל בקשורה בזנבה ובחוטרתא דלא שייך אלא בגמל מותר כדקתני בברייתא כן נ"ל:

    Penei Yehoshua on Shabbat 54a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    רש"י ד"ה שמכבנין וכו' ביום שנולד עי' רש"י יחזקאל כז יח:

    שם ד"ה כלאים דחבלים וכו' דבר שאין מתכוין אסור עי' לקמן קמ ע"א ברש"י ד"ה אבל נוטל:

    תוס' ד"ה רב אמר וכו' דאיכא דמפכי להו לתנאי כעין זה מגילה לב ע"א:

    Gilyon HaShas on Shabbat 54a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 54, Amud Aleph, about 453 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 14 words

      Opens “שית זונה ונצורת לב״.…”

    2. Segment 242 words

      Opens “הרחלים יוצאות כבולות. מאי ״כבולות״? שמכבלין אליה…”

    3. Segment 343 words

      Opens “מאי ״ארץ כבול״? א"ר הונא: שהיו בה…”

      Named: רבא.

    4. Segment 424 words

      Opens “רב נחמן בר יצחק אמר: ארץ חומטון…”

      Named: רב נחמן בר יצחק.

    5. Segment 525 words

      Opens “כבונות. מאי ״כבונות״? שמכבנין אותו למילת. כדתנן…”

      Named: רב ביבי בר אביי, אביי.

    6. Segment 614 words

      Opens “והעזים יוצאות צרורות: איתמר רב אמר הלכה…”

      Named: רב אמר, שמואל.

    7. Segment 719 words

      Opens “ואיכא דמתני להא שמעתא באפי נפשיה רב…”

      Named: רב אמר, שמואל.

    8. Segment 855 words

      Opens “ואיכא דמתני לה אהא עזים יוצאות צרורות…”

      Named: רב יהודה, שמואל.

    9. Segment 916 words

      Opens “מתני׳ ובמה אינה יוצאה לא יצא גמל…”

    10. Segment 1015 words

      Opens “לא יקשור גמלים זה בזה וימשוך אבל…”

    11. Segment 1127 words

      Opens “גמ׳ תנא לא יצא הגמל במטולטלת הקשורה…”

      Named: רב הונא, רבה.

    12. Segment 1221 words

      Opens “לא עקוד ולא רגול: א"ר יהודה עקוד…”

    13. Segment 1336 words

      Opens “מיתיבי עקוד שתי ידים ושתי רגלים רגול…”

    14. Segment 149 words

      Opens “ואכתי לא דמי בשלמא רישא וסיפא ניחא…”

    15. Segment 1521 words

      Opens “אלא הוא דאמר כי האי תנא עקוד…”

    16. Segment 1613 words

      Opens “ולא יקשור גמלים: מאי טעמא אמר רב…”

      Named: רב אשי.

    17. Segment 1722 words

      Opens “אבל מכניס: אמר רב אשי לא שנו…”

      Named: רב אשי.

    18. Segment 189 words

      Opens “אלא כלאים דחבלים והתניא התוכף תכיפה אחת…”

    19. Segment 199 words

      Opens “לעולם כלאים דחבלים והכי קאמר ובלבד שלא…”

    20. Segment 2014 words

      Opens “אמר שמואל ובלבד שלא יצא [חבל] מתחת…”

      Named: שמואל.

    21. Segment 2115 words

      Opens “אמר אביי השתא דאמר שמואל טפח ותנא…”

      Named: אביי, שמואל.

    Sages named on this page

    • Rabbi Huna · Amoraim · Second Generation Amoraim

      Rabbi Huna, a preeminent student of Rav, led the Sura Yeshiva for forty years.

      Source: Shabbat 54a · Segment 3 — “מאי ״ארץ כבול״?

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Shabbat 54a · Segment 8 — “…זה אסור אמר שמואל ואמרי לה אמר רב יהודה…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Shabbat 54a · Segment 21 — “אמר אביי השתא דאמר שמואל טפח ותנא דבי שמואל…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 54a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026