Talmud Builders

    Shabbat 74b

    Back to index

    English translation — Shabbat 74b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1as they are boiled seven times. And, if one does not remove them from the shells, they rot. Therefore, it is considered like removing waste from food. The rotting edible portion of the lupine causes the shell to reek. Removing the edible portion, therefore, has the legal status of removing waste.

    2We learned in the mishna, among those liable for performing primary categories of labor: And one who grinds. Rav Pappa said: One who chops beets into small pieces on Shabbat is liable due to the prohibited labor of grinding, as the actions are similar. Rav Menashe said: One who chops wood chips for sawdust (Rambam) is liable due to the prohibited labor of grinding. Rav Ashi said: If he is particular in his chopping with regard to the measurement, i.e., he is careful to cut all the chips to a particular size, he is also liable due to the labor of cutting.

    3We learned in the mishna, among those liable for performing primary categories of labor: And one who kneads and one who bakes. Rav Pappa said: Our tanna left out the labor of cooking the spices for dye, which was performed in the Tabernacle, and included the labor of baking, which was not performed in the construction of the Tabernacle. If, as stated above, all the primary categories of labor were derived from the labors in the Tabernacle, why did the tanna omit cooking? The Gemara answers: Our tanna cited the sequence of preparing bread, which was the underlying principle behind his organization of the primary categories of labor. He opened with plowing and concluded with the preparation of bread.

    4Rav Aḥa bar Rav Avira said: One who places a peg into an oven to dry is liable for performing the labor of cooking. The Gemara asks: That is obvious. The Gemara answers: Lest you say that he intends to strengthen the utensil, as ultimately, the peg is hardened in the oven, in contrast to cooking in which the fire softens the item being cooked. Therefore, he teaches us that initially the wood is softened in the oven, and only afterward it is hardened. Rabba bar Rav Huna said: One who boils pitch is liable for performing the labor of cooking. The Gemara asks: That is obvious. The Gemara answers: Lest you say that since it proceeds to harden afterward, say that it is not considered cooking. One might think that since the pitch was hard before it was cooked and will ultimately be hard after it is cooked, boiling pitch is not considered cooking. Therefore, he teaches us that even a temporary change is considered cooking.

    5Rava said: One who unwittingly crafted an earthenware barrel on Shabbat is liable to bring seven sin-offerings: He crumbles the lumps of dirt; which is (1) grinding; (2) selects the stones from the dirt; (3) kneads the mortar; (4) cuts the mortar into pieces of a suitable size; (5) builds the mold; (6) kindles the fire, and then fires the earthenware vessel, which is (7) baking ( ge’onim ). One who crafts an oven is liable for eight sin-offerings, since in addition to those seven labors, he spreads another layer of mortar to finish the job, performing the prohibited labor of (8) smoothing. Abaye said: One who unwittingly crafts a receptacle from reeds on Shabbat is liable to bring eleven sin-offerings. In pruning the reeds, he performed both (1) reaping and (2) planting, as he stimulates growth of the remaining reeds. He (3) gathers the reeds; (4) selects them; (5) smooths and levels them; cuts them into small pieces, which is (6) grinding; and (7) cuts them to a particular measurement. When he begins weaving the reeds, he performs the labors of (8) stretching the warp; (9) constructing two meshes; and (10) weaving. Crafting the object as a whole constitutes (11) building ( ge’onim ). And if he sews the mouth of the receptacle, he is liable to bring thirteen sin-offerings with the added labors of (12) sewing and (13) tying.

    6We learned in the mishna, among those liable for performing primary categories of labor: One who shears wool, and one who whitens it, which are labors in the process of shearing and spinning wool. Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: One who unwittingly spins wool still attached on the back of an animal on Shabbat is liable to bring three sin-offerings: One due to shearing, since, in the process, some of the wool is detached from the sheep; and one due to combing the wool; and one due to spinning. Rav Kahana said: This is not a typical manner of shearing, and this is not a typical manner of combing, and this is not a typical manner of spinning. The Gemara asks: And is that not a typical manner of spinning? Wasn’t it taught in a baraita in the name of Rabbi Neḥemya that the verse in the context of the work of the Tabernacle: “And all the women whose hearts lifted them with wisdom spun the goats” (Exodus 35:26) means that they washed the hair on the goats, and they spun it into threads on the goats themselves without first shearing the hair? Apparently, spinning on the back of an animal is considered a typical manner of spinning. The Gemara answers: Extraordinary wisdom is different. Although certain individuals are capable of spinning wool that way, the typical person is not capable of performing that feat.

    7The Sages taught in a Tosefta : One who unwittingly plucks a large feather from the wing of a bird on Shabbat, and who snips the tip of the feather, and who pulls out the thin threads that comprise the feather is liable to bring three sin-offerings. And Rabbi Shimon ben Lakish said in explanation: One who plucks the wing is liable due to the labor of shearing. One who snips the tip of the feather is liable due to cutting. And one who pulls out the threads is liable due to smoothing.

    8We learned in the mishna, among those liable for performing primary categories of labor: One who ties and one who unties. The Gemara asks: Where was there tying in the Tabernacle? Rava said: They tied the tents of the Tabernacle to the pegs. The Gemara rejects this: And is that considered performance of the labor of tying? That was tying a knot in order to untie it. When the children of Israel departed from an encampment, they dismantled the Tabernacle, which involved untying all of the knots. One is not liable for tying a temporary knot on Shabbat. Rather, Abaye said: As the weavers of curtains for the Tabernacle, when a thread would rip, they would tie it. Rava said to him: You have resolved the problem with regard to the labor of tying; however, with regard to the labor of untying, what can be said? Where, in the construction of the Tabernacle, was the labor of untying performed? And if you say that it was performed if one found two threads with knots tied next to each other, he untied one and left one tied; now, before a king of flesh and blood one would not do so, as the curtain would look flawed, in the Tabernacle, before the King of kings, the Holy One, Blessed be He, would one do so? Rather, Rava said, and some say that Rav Elai said: The trappers of ḥilazon , whose blood was used in the Tabernacle as a dye, tie and untie their nets.

    9We learned in the mishna, among those liable for performing primary categories of labor: And one who sews two stitches. The Gemara asks: That does not endure; two stitches will unravel immediately. A prohibited labor whose result is temporary is not considered a prohibited labor. Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: That has the legal status of a prohibited labor only in a case where, after sewing the stitches, he tied them. He tied a knot at each of the two ends of the thread so that the stitches would not unravel.

    10We learned in the mishna, among those liable for performing primary categories of labor: One who tears in order to sew two stitches. The Gemara asks: Was there tearing in the construction of the Tabernacle? The Gemara answers that it was Rabba and Rabbi Zeira who both said the following explanation:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    דשלקי ליה שבעא זימניןלמתקן:

    ואי לא שקלי ליהלאוכל מתוך הפסולת מתוך שהוא רך ונימוק ע"י שנשלק הרבה:

    מסרחוהלכך אוכל נמי כל זמן שמעורב בו הוי כפסולת ומיהו אוכל הוא ומחמירין עליה למיהוי ההוא דשקיל כפסולת מתוך אוכל ול"נ הבורר תורמוסין מתוך פסולת שלהן מששלקן פעם אחת ממרקין ומערין אותן המים ובורר המתולעות שלהן כמו שעושין לפולין וכן בכל פעם ופעם וזה בורר האוכל ומניח הפסולת ואי לא שלקי ליה מסרח גרסינן הלכך מששלקום פעמים ושלש חשיב ליה פסולת הואיל ואי שביק להו הכי דלא הדר שליק להו מסרחי וכשהוא נוטלן מתוך שאר מינין גרועין המעורבין בהן כפסולת מתוך אוכל דמי דהנהו שאר מינין לא מסרחי דגמר להו בישולייהו פעם ראשונה ושניה ורבינו הלוי גריס ואי שקילי ליה מסרח כשנוטלו נימוח בין אצבעותיו ונמאס הלכך ההוא דשקיל הוי כפסולת והנשאר הוי אוכל עד שחוזר ונוטלו:

    דפרים סילקאבמ"ם גרסינן ולא בסמ"ך כדפירש בהעור והרוטב (חולין דף קכ.) מאי קיפה פירמא מינציי"ר בלע"ז מחתכו הדק:

    דסלית סילתיעצים דקים להבעיר אש:

    ואי קפיד אמשחתאלחותכן במדה:

    מחתךהעור מקצצו במדה:

    ונקט אופהדלא שייך במלאכת המשכן כלל:

    סדורא דפתשהתחיל בו נקט ואופה במקום בשול דסממנין הוא דהוא בישול דפת:

    דשדא סיכתאשהשליך יתד לח לתנור חם ליבשו שיתקשה:

    לשרורילחזק ואין כאן בישול:

    דמרפי רפיע"י חום האור והמים שבתוכו יוצאין ולאחר שיצאו מימיו קמיט מתקשה וכי רפי ברישא הוי בישולו:

    דארתח כופראשהתיך זפת:

    דהדר אקושיחוזר ומתקשה:

    חביתאשל חרס:

    שבע חטאותטוחן הרגבים ושוחקן הדק הוי טוחן ובורר הצרורות הגסות מתוכן הרי שתים ומרקידן בנפה ומגבל הטיט דהיינו לש וממרח הטיט כשעושה הגולם שיהא חלק הרי ממחק ומבעיר את האור בכבשן ומצרפו בתוכו הרי מבשל חיובא דחופר ליכא דאינו צריך אלא לעפרה:

    תנור חייב שמנהדלאחר שצרפו בכבשן הוא טח עליו טפילה שיהא עב וחומו מתקיים והוא גמר מלאכתו ואמרינן לקמן (שבת דף עה:) כל מידי דהוי גמר מלאכה חייב משום מכה בפטיש אבל גבי חבית ליכא משום מכה בפטיש דמאליה נגמרה מלאכתו בתנור:

    חלתאכוורת של קנים:

    חייב י"אזומר הקנים והוא צריך להם חייב משום קוצר ומשום נוטע אספם יחד הרי זה מעמר בירר יפות הרי זה בורר החליקן הרי זה ממחק עשאן דקות מאחת שתים או שלש הרי זה טוחן חתכן במדה הרי זה מחתך הסיך השתי הרי זה מיסך ארג אחת למעלה ואחת למטה כדי להעמידו הרי עושה שתי בתי נירין ארג הרי זה אורג חתך לאחר אריגתה כדי להשוותם הרי זה מכה בפטיש כדאמרינן לקמן [שבת עה:] האי מאן דשקיל אקופי מגלימי חייב משום מכה בפטיש הרי י"א:

    ואי חייטיה לפומיהלעשות לה שפה הוסיף כאן תופר וקושר שצריך לקשור לאחר התפירה ומשום בונה ליכא לחיוביה לא בחבית ולא בתנור ולא בכוורת דאין בנין בכלים מפשיט ליכא למימר בקנים דאין הפשטה אלא בעור וי"מ שקודח נקבים בעץ שתוחבין בו ראשי הקנים של שתי ומחייב ליה משום טוחן ולא נהירא לי דההיא טחינה מלאכה שאינה צריכה לגופה היא וטוב לי לפרש שעושה אותן דקות והוי כמאן דסלית סילתי:

    שטוף בעזים וטוו בעזיםקרא קדריש טוו את העזים (שמות לה) בגופן של עזים משמע:

    חכמה יתירהכדכתיב וכל אשה חכמת לב אבל להדיוט אין דרכו בכך והוי כלאחר יד:

    התולש את הכנףנוצה גדולה מן כנף העוף:

    והקוטמולאחר שתלשו חותך ראשו שהוא דק וראוי להניחו בכר וכסת:

    והמורטולצד זנבו שהוא קשה מורט שערו מכאן ומכאן ומשליך הקנה ונותן השיער בכר וכסת:

    משום מחתךדקפיד לחתוך עד מקום שהוא ראוי וגם מן הקנה אורג כובעים ועושה כובעים מכנפי עוף בלא שיער:

    משום ממחקדתנן גבי עור הממחקו:

    ביתדות אהליםנועצים יתידות בקרקע כדכתיב יתדות המשכן וקושרין היריעות בהן במיתריהם:

    קושר ע"מ להתיר הואוכי האי גוונא פטרינן ליה לקמן דתנן כל קשר שאינו של קיימא. אין חייבין עליו:

    בהדי הדדיבשני חוטין זה אצל זה:

    שרי חדלאחר אריגתן מתיר האחד מפני שבולטין ונראין:

    וקטר חדכלומר מניח כמו שהוא:

    השתא כו' אין עושיןשכשמתירו נראה הנקב ביריעה שחוטיה היו כפולין ששה והיו גסין ומתחלה היו זריזין בכך וכי מתרמו לה תרי קיטרי קושרין האחד ונותקין החוט השני מלמטה ולמעלה ומספקן בחוט ארוך וקושרין למעלה ולמטה ואין שם שנים קשרים סמוכין:

    צדי חלזוןלצבוע התכלת בדמו והוא כמין דג קטן ועולה אחת לשבעים שנה:

    קושרין ומתיריןשכל רשתות עשויות קשרים קשרים והן קשרי קיימא ופעמים שצריך ליטול חוטין מרשת זו ולהוסיף על זו מתיר מכאן וקושר מכאן:

    והא לא קיימאהכי וכיון דלא קיימא לאו מלאכה היא:

    שקשרןשקשר שני ראשי החוט:

    License: CC0

    שבת 74 עמוד ב

    1דשלקי ליה שבעא זימני, ואי לא שקלי ליה מסרח וכפסולת מתוך אוכל דמי.

    2והטוחן. א"ר פפא: האי מאן דפרים סילקא חייב משום טוחן. אמר רב מנשה: האי מאן דסלית סילתי חייב משום טוחן. אמר רב אשי: אי קפיד אמשחתא חייב משום מחתך.

    3והלש והאופה. אמר רב פפא: שבק תנא דידן בישול סממנין דהוה במשכן ונקט אופה?! תנא דידן סידורא דפת נקט.

    4אמר רב אחא בר רב עוירא: האי מאן דשדא סיכתא לאתונא חייב משום מבשל. פשיטא! מהו דתימא לשרורי מנא קא מיכוין, קמ"ל דמירפא רפי והדר קמיט. אמר רבה בר רב הונא: האי מאן דארתח כופרא חייב משום מבשל. פשיטא! מהו דתימא כיון דהדר ואיקושא אימא לא, קמ"ל׃

    5אמר רבא: האי מאן דעבד חביתא חייב משום שבע חטאות. תנורא חייב משום שמונה חטאות. אמר אביי: האי מאן דעבד חלתא חייב אחת עשרה חטאות. ואי חייטיה לפומיה חייב שלש עשרה חטאות.

    6הגוזז את הצמר והמלבנו. אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: הטווה צמר שעל גבי בהמה בשבת חייב שלש חטאות: אחת משום גוזז, ואחת משום מנפץ, ואחת משום טווה. רב כהנא אמר: אין דרך גזיזה בכך, ואין דרך מנפץ בכך, ואין דרך טווי בכך. ולא? והתניא משמיה דרבי נחמיה: שטוף בעזים, וטוו בעזים, אלמא טוויה על גבי בהמה שמה טוויה! חכמה יתירה שאני.

    Baraita

    7תנו רבנן: התולש את הכנף והקוטמו והמורטו חייב שלש חטאות. (וא"ר) שמעון בן לקיש: תולש חייב משום גוזז, קוטם חייב משום מחתך, ממרט חייב משום ממחק.

    8הקושר והמתיר. קשירה במשכן היכא הואי? אמר רבא: שכן קושרין ביתדות אהלים. (קושרים)?! ההוא קושר על מנת להתיר הוא. אלא אמר אביי: שכן אורגי יריעות שנפסקה להן נימא קושרים אותה. א"ל רבא: תרצת קושר, מתיר מאי איכא למימר? וכי תימא: דאי מתרמי ליה תרי חוטי קיטרי בהדי הדדי, שרי חד וקטר חד השתא לפני מלך בשר ודם אין עושין כן, לפני ממ"ה הקב"ה עושין?! אלא אמר רבא ואיתימא רבי עילאי, שכן צדי חלזון קושרין ומתירין.

    9והתופר שתי תפירות. והא לא קיימא! אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: והוא שקשרן.

    10הקורע על מנת לתפור. קריעה במשכן מי הוה? רבה ורבי זירא דאמרי תרווייהו:

    Tosafot

    האי מאן דפרים סילקאדוקא בסילקא שייך טחינה אבל שאר אוכלין שרי:

    מהו דתימא לשרורי מנא קא מכויןה"פ ואין בו בשול כלל קמ"ל דנהי דלשרורי מנא קא מכוין בשול מיהא יש בו דמירפא רפי והדר קמיט וחייב אבל אין לפרש קמ"ל דלא אמרי' לשרורי מנא קא מכוין דבפרק אין מעמידין (ע"' לח.) אמרי' גבי האי נכרי דשדא סיכתא לאתונא אי קבר בה ישראל קרא מעיקרא שפיר דמי ופריך פשיטא ומשני מהו דתימא לבשולי מנא קא מכוין קמ"ל לשרורי מנא קא מכוין:

    חביתא ותנורא וחלתאפי' רש"י דמשום בונה לא מיחייב דאין בנין בכלים ואין נראה דדוקא במחזיר מטה ומנורה של חוליות אמרי' דאין בנין בכלים אבל כשעושה לגמרי כל הכלי מיחייב משום בונה דאמרינן בריש הבונה (לקמן שבת ד' קב:) האי מאן דעייל שופתא בקופינא דמרא חייב משום בונה וצ"ע דלא ליקשי ממנפח בכלי זכוכית דסוף פרקין:

    חכמה יתירה שאניוהעושים אותם בטלה דעתם אצל כל אדם כדאמרינן בהמצניע (לקמן שבת ד' צב:) גבי אנשי הוצל:

    שכן צדי חלזון כו'בריש אלו קשרים (לקמן שבת ק. א:) פירש בקונט' קושרין ומתירין פעמים קושרין את המכמורת ופעמים מתירין אותם:

    License: CC0

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rav Nissim Gaon

    שכן צדי חלזון קושרין ומתיריןוזה חלזון היו צובעין בדמו תכלת ומשכחת לה במנחות בפרק התכלת (מנחות דף מד) תנו רבנן חלזון זה גופו דומה לים ברייתו דומה לדג ועולה פעם אחת לע' שנה ובדמו צובעין תכלת לפיכך דמיו יקרים ואמרו עוד (שם מב) אמר ליה אביי לרב שמואל בר יהודה הא תכילתא היכא צבעיתו אמר ליה מייתינן דם חלזון וסמנין כו':

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 74b

    Shabbat 74b. The full printed text of this folio side — 10 numbered segments, about 332 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    דשלקי ליה שבעא זימנין למתקן:

    ואי לא שקלי ליה לאוכל מתוך הפסולת מתוך שהוא רך ונימוק ע"י שנשלק הרבה:

    מסרח והלכך אוכל נמי כל זמן שמעורב בו הוי כפסולת ומיהו אוכל הוא ומחמירין עליה למיהוי ההוא דשקיל כפסולת מתוך אוכל ול"נ הבורר תורמוסין מתוך פסולת שלהן מששלקן פעם אחת ממרקין ומערין אותן המים ובורר המתולעות שלהן כמו שעושין לפולין וכן בכל פעם ופעם וזה בורר האוכל ומניח הפסולת ואי לא שלקי ליה מסרח גרסינן הלכך מששלקום פעמים ושלש חשיב ליה פסולת הואיל ואי שביק להו הכי דלא הדר שליק להו מסרחי וכשהוא נוטלן מתוך שאר מינין גרועין המעורבין בהן כפסולת מתוך אוכל דמי דהנהו שאר מינין לא מסרחי דגמר להו בישולייהו פעם ראשונה ושניה ורבינו הלוי גריס ואי שקילי ליה מסרח כשנוטלו נימוח בין אצבעותיו ונמאס הלכך ההוא דשקיל הוי כפסולת והנשאר הוי אוכל עד שחוזר ונוטלו:

    דפרים סילקא במ"ם גרסינן ולא בסמ"ך כדפירש בהעור והרוטב (חולין דף קכ.) מאי קיפה פירמא מינציי"ר בלע"ז מחתכו הדק:

    דסלית סילתי עצים דקים להבעיר אש:

    ואי קפיד אמשחתא לחותכן במדה:

    מחתך העור מקצצו במדה:

    ונקט אופה דלא שייך במלאכת המשכן כלל:

    29 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 74b · Sefaria · CC0

    Tosafot

    האי מאן דפרים סילקא דוקא בסילקא שייך טחינה אבל שאר אוכלין שרי:

    מהו דתימא לשרורי מנא קא מכוין ה"פ ואין בו בשול כלל קמ"ל דנהי דלשרורי מנא קא מכוין בשול מיהא יש בו דמירפא רפי והדר קמיט וחייב אבל אין לפרש קמ"ל דלא אמרי' לשרורי מנא קא מכוין דבפרק אין מעמידין (ע"' לח.) אמרי' גבי האי נכרי דשדא סיכתא לאתונא אי קבר בה ישראל קרא מעיקרא שפיר דמי ופריך פשיטא ומשני מהו דתימא לבשולי מנא קא מכוין קמ"ל לשרורי מנא קא מכוין:

    חביתא ותנורא וחלתא פי' רש"י דמשום בונה לא מיחייב דאין בנין בכלים ואין נראה דדוקא במחזיר מטה ומנורה של חוליות אמרי' דאין בנין בכלים אבל כשעושה לגמרי כל הכלי מיחייב משום בונה דאמרינן בריש הבונה (לקמן שבת ד' קב:) האי מאן דעייל שופתא בקופינא דמרא חייב משום בונה וצ"ע דלא ליקשי ממנפח בכלי זכוכית דסוף פרקין:

    חכמה יתירה שאני והעושים אותם בטלה דעתם אצל כל אדם כדאמרינן בהמצניע (לקמן שבת ד' צב:) גבי אנשי הוצל:

    שכן צדי חלזון כו' בריש אלו קשרים (לקמן שבת ק. א:) פירש בקונט' קושרין ומתירין פעמים קושרין את המכמורת ופעמים מתירין אותם:

    Tosafot on Shabbat 74b · Sefaria · CC0

    Rav Nissim Gaon

    שכן צדי חלזון קושרין ומתירין וזה חלזון היו צובעין בדמו תכלת ומשכחת לה במנחות בפרק התכלת (מנחות דף מד) תנו רבנן חלזון זה גופו דומה לים ברייתו דומה לדג ועולה פעם אחת לע' שנה ובדמו צובעין תכלת לפיכך דמיו יקרים ואמרו עוד (שם מב) אמר ליה אביי לרב שמואל בר יהודה הא תכילתא היכא צבעיתו אמר ליה מייתינן דם חלזון וסמנין כו':

    Rav Nissim Gaon on Shabbat 74b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    הלכתא היא דהא מקשינן ופרקינן לפרושי שמעתיה דאמרינן לימא קסבר חזקיה אוכל מתוך פסולת אסור. ושנינן שאני תורמסין דשלקי להו ז' זמני כו'. שמעינן מינה דאוכל מתוך הפסולת זולתי תורמסין שרי וכדאביי דשרי לאלתר כי היכי דלא תקשי חדא אחברתה וכבר פירשנוהו השמועה סלקא כאביי וכרב אשי וכחזקיה שמעינן מדברי שלשתן כי בורר ואוכל ביד בורר ומניח ביד שרי ולא כל היכא דבעי שרי אלא ברירת אוכל מתוך פסולת אבל פסולת מתוך אוכל לא. והאוכל מתוך פסול' דשרי [היינו] לברור ולאכול או לברור ולהניח כדי לאוכלו לאלתר על השולחן כמו שפירשנו אבל להניח שלא לאלתר לא וזה שאמרנו כי מותר לברור ולאכול ולברור ולהניח ולאוכלו לאלתר שרי ה"מ ביד אבל בקנון ובתמחוי לא ואם בירר פטור אבל אסור ובנפה ובכברה דברי הכל אסור ואם בירר נעשה כמי שבירר לאוצר בשוגג חייב חטאת ואע"פ דגרסינן (גיטין כז כח) לענין מי שאבד לו גט אם מצאו לאלתר כשר ואמרינן היכי דמי לאלתר י"א כל שלא עבר [אדם] שם ואחרים אומרים כל שלא שהה אדם שם הכא כיון דאשכחינן מפורש בתלמוד א"י כוותיה עבדינן ומסקינן לשמעתיה שיעור מה שמיסב על השולחן באותה סעודה בלבד וכענין הזה גרסינן בגמרא ביו"ט פרק א' (ביצה יג:) תנן התם המקלף שעורין מקלף אחת אחת על יד ואוכל. ואם קילף ונתן לתוך חיקו חייב. א"ר אלעזר וכן לשבת. והא רב מקלפי ליה כסי כסי ור' חייא מקלפי ליה כסי כסי אלא אי אתמר אסיפא איתמר המולל מלילות של חיטין (למחר) מנפח על יד על יד ואוכל ואם נפח ונתן לתוך ידו חייב. א"ר אלעזר וכן לשבת. מ"ט דמלאכת מחשבת אסרה תורה והאי לאו מלאכת מחשבת היא. דלא קא מכוון במלאכה אלא לאכילה בלבד ולפי' א' כיצד מנפח ואסיק' א"ר אלעזר מנפח בידו אחת ובכל כחו.

    הטוחן אמר רב פפא האי מאן דפרים סילקא פי' כעין כתישה ולא כעין חיתוך חייב משום טוחן וכן מאן דסלית סילתי פי' עצי דקלים שעומדין שיבי שיבי כעין נימין וכשמפרק הנימין הללו יוצא בינית כמין קמח דק לפי' (המנפץ) חייב משום טוחן ואי קפיד אמשחתא כלומר אם מתכוין לחתוך אלו סילתי זרת זרת אורך כל אחד ואחד חייב משום מחתך.

    הלש והאופה אמר רב פפא שביק בישול סממנים ונקיט אפיה ולא מפרש בהדיא האי מלתא ואשכחן בירושלמי דאמר הכי את חמי אפיה תולדת בישול הוא ואת אמרת הכן אלא כיון דתני סדר עיסה תניתא בהדייהו:

    ההוא דשחק [מלח] חסף (מלא) [פלפלין] חייב משום טוחן.

    האי מאן דגבל גירגבסין עפר קילורין מלוגמא סממנין חייב משום לש מאן דשדא סיכתא לאתונא חייב משום מבשל פי' הנותן יתידות לחים בכבשן כדי לייבשן לנעצם בספינות וכיוצא בהן. פי' לשרורי לחזק ויש מי שאומרים סיכתא הן גלל בהמה דקיקין אם הטילם לכבשן מה שחייב משום מבעיר הרי חייב. ועוד חייב משום מבשל. וזה שנצרך לומר כן דלא תימא אין המפחר כלי חרס מבשל מפני שמחזיק הכלי.

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 74b · Sefaria

    Meiri

    המחתך את הירק אחר שנתלש חייב משום טוחן וכן המבקע את העצים לעשות מאחת שתים או שלש כדי להדליק בהם את האור והוא הנקרא כאן דסלתי סלותי ואם הוא קפיד על מדתו כגון שהיה צריך למדת טפח וזה העץ עבה או ארוך יותר מטפח וממעטו כדי להתקינו לצורכו חייב משום מחתך האמור בעור וי"מ בסלות סלותי עצים שעומדים שיבי שיבי וכשמפרקן זו מזו מוציא מביניהן קמח דק והוא שעושהו כטוחן ואין הדברים נראים שהרי קמח זה כנוס בתוך העץ ואין הוא טוחנו אין זה אלא כשובר חבית מלאה קמה והקמח יוצא ועוד שאין חיוב טחינה אלא כשצריך לאותה טחינה וזה כשמפרקו אינו צריך לאותו קמח אלא אין הדברים אלא כדעת ראשון ונראין הדברים כשמחתכן לעצים דקים וכן בסילקא שמחתכה דק דק ומתוך כך התירו קניבת ירק ביום הכפורים ונתפרשה בחתיכות גסות שאין בהם דין טחינה וי"מ שלא התירו קניבת ירק אלא באותן שדרכן לאכל בלא פירור ואין הקניבה אלא הסרת קצת דברים קשים להתבשל ולא שהן פסולת אלא אכל קשה להתבשל והדברים צריכים עיון ולענין שמועתנו למדת מ"מ שכל שמדקדק את הדבר עד שעושה מאחת שתים ושלש הוא תולדה של טוחן והוא הענין במחתך את הירק כמו שביארנו:

    מי שהשליך יתד לח לתוך התנור כדי ליבשו חייב משום מבשל ואע"פ שאינו מתכוין אלא לחזקו וליבשו מ"מ מתוך לחות המים שבתוכו הוא מתרפה תחלה עד שהמים כלים ומתיבש ורפויו הוא לו כעין בישול לחייבו לענין שבת משום מבשל אע"פ שלענין בשולי גוים אנו הולכים בה אחר תכלית הכונה שהוא חזוק הכלי ושלא לדונו כבשול כמו שביארנו בשני של ע"ז וכן הדין בכלים העשויים מעץ לח וכן מי שהתיך את הזפת אע"פ שמתקשה לשעתו אחר התכה חייב משום מבשל וכן כל כיוצא בזה:

    העושה את החבית בשבת חייב שבע חטאות שהרי מתחלה חפר את הקרקע ליטול את העפר וזו אינה מן המנין שאינו צריך אלא לעפרה אלא שאחר שנטל את העפר הוא שוחקו הדק והרי טוחן ואח"כ בורר את הצרורות הנשארות הרי שתים ואח"כ מרקדו בנפה הרי שלש ואח"כ מגבל וחייב משום לש הרי ארבע ואח"כ עושה את הכלי ומחליקו ונמצא ממחק והרי חמש ואח"כ מבעיר את האור כדי לצרף את החבית בתוכו הרי שש ואח"כ מצרפו בתוכו והרי מבשל ואם היה צריך לגומא אף אתה מחייבו בשמונה מצד שאתה מוסיף עליו החפירה ובתנור חייב בשמונה אלו השבעה שהזכרנו ועוד אחרת שאחר שצרפו טחו בטיט על גביו להבליע חומו בתוכו ולחזקו והוא גמר מלאכה שלו ונמצא מכה בפטיש מה שאין כן בחבית שגמר מלאכתו בא מאליו:

    עשה כוורת של קנים חייב אחת עשרה שתים בקציצת הקנים שהוא זומר וצריך לעצים וחייב משום קוצר ומשום נוטע וכשאספן נעשה מעמר וכשמברר את הפסולת מתוך האחרות נעשה בורר משהחליקו נעשה ממחק וכשחתכן אחת לשתים ושלש נעשה טוחן וכשהשוה את מדתן נעשה מחתך הרי שבע הסך את הבית הרי הוא מיסך והרי שמונה הכניס הערב בתוך השתי משעשה שני בתים נתחייב משום עשיית נירין הרי תשע וכשחבר קנה אצל חבירו נעשה לו אורג הרי עשר וכשחתך לאחר האריגה ראשי הקנים היוצאים הרי הוא מכה בפטיש הרי י"א ואם עשה לו שפה הוסיף לו שנים תפירה וקשירה שהוא צריך לקשור אחר התפירה ולא נתחייב אחד מאלו משום עשיית כלי ר"ל משום בנין שאין בנין בכלים:

    הטווה צמר על גבי בהמה בשבת אינו חייב לא משום גוזז ולא משום מנפץ ולא משום טווה שאין דרך גזיזה בכך ואין דרך ניפוץ בכך ואין דרך טויה בכך ואע"פ שאמרו שטוף בעזים וטווי מן העזים ודרשו כן ממה שכתוב טוו את העזים שמשמע בגופן של עזים ודרשו שהיו שוטפין ומדיחין אותו על העזים וטוים על העזים מ"מ חכמה יתירה שאני אבל שאר העולם אין דרכן בכך והרי הוא מלאכה כלאחר יד ופטור אבל אסור:

    התולש את הכנף או איזה נוצה מן העוף חייב משום גוזז והקוטמו והוא שאחר התלישה נוהגים לחתך את הנוצה מצד ראשה דק דק כדי להניחה בכר וכסת חייב משום מחתך והמורט והוא שאחר שקטם סביב קנה הנוצה כרצונו מורט בידו כל הנשאר כדי להשאיר הקנה בלא נוצה לארוג ממנו כובעים חייב משום ממחק שהוא מכוין להחליק הנוצה עד שתהא ראויה לכובע:

    זה שביארנו שהתולש חייב משום גוזז גדולי הרבנים פירשו בתולש נוצה מכנף עוף החי אלמא מן העוף המת אינו חייב ואין הדברים נראין שמאחר שהתולש חיובו משום גוזז הרי חיוב גזיזה בחיים ובמיתה שוים הם שהגזיזה אין חיובה מצד עקירת דבר מגדולו שנחייבהו דוקא בחיים שאם כן היינו קוצר אלא חיובו אף לאחר מיתה ובדרך גזיזה הא דרך קצירה לא שאין קצירה אלא בגדולי קרקע וכן התבאר בתוספתא ר"ל שהגוזז אף לאחר מיתה חייב והוא שישנו בה הגוזז את הצמר או את השער בין מן בהמה בין מן חיה בין מן החי בין מן המת אפי' מן השלח שלהן חייב ומעתה אף התולש כנף מן העוף חייב אף לאחר מיתה ומעתה מחיים ולאחר מיתה שוים הם בגזיזה מקום שנאסרה מחיים אף לאחר מיתה כן ומקום שהותרה לאחר מיתה אף מחיים כן ומכאן הורו גדולי הדורות שלפנינו שהשוחט את העוף ביום טוב מותר לתלוש את הנוצה שבצוארו שהרי לאחר שחיטה אתה מתירו לתלוש את כלה ואין חלוק בתלישה בין מחיים בין לאחר מיתה וכשם שמחיים שלא לצורך יום טוב אסור כך לאחר מיתה וכשם שלאחר שחיטה לצורך יום טוב מותר כך מחיים ומ"מ גדולי המחברים אסרו [והוציאוה ממסכת בכורות בסוגיא הבאה על משנת השוחט את הבכור עושה מקום לקפוץ ומ"מ יש לפרשה יפה לשטה זו וכבר ביארנוה במסכת יום טוב]:

    Meiri on Shabbat 74b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה מהו דתימא כו' ה"פ ואין בישול כלל קמ"ל כו' לשרורי מנא קמכוין כו' עכ"ל ולענין בישולי נכרים הקילו אבל לענין שבת הכא החמירו כיון דגם מבשל ועיין בתוס' שם:

    Chidushei Halachot on Shabbat 74b · Sefaria

    Maharam

    בגמ' וכי תימא דאי מיתרמי ליה תרי חוטי וכו' לפי' ר"ח שהביאו התוס' לעיל בדף ע"ג ד"ה הקושר והמתיר צ"ל דגורס בגמ' דאי מיתרמי תרי קטרי בהדי הדדי שרי וקטיר חד פי' שרי הב' קשרים וזורק לחוץ החוט הקצה האמצעי שהיה בין שני הקשרים וחוזר וקושר שני הראשים בקשר אחד צריך ליישב מה שפריך השתא לפני מלך ב"ו אין עושים כן וכו' דאם ר"ל שמתחלה נזהרים שלא יזדמנו תרי קיטרי להדדי זה א"א כשנפסק החוט במקום א' ע"כ צריך לקשרו ומה יעשה ואיך יזהר שלא יפסק עוד במקום אחר ואם אירע שנפסק פעם שנית ע"כ צריך לעשות עוד קשר שני או יתיר קשר הראשון וישליך כל אותו החוט האמצעי ויקשור השני הראשים יחד וצריך לומר דלפי' ר"ח איירי הכל שקודם שהתחילו לארוג היה נפסק החוט בשעה שמסדרים השתי על זה פריך השתא לפני מלך ב"ו אין עושין כן אלא כשרואים שהחוט אינו חזק ונפסק שני פעמים זה אחר זה אין קושרים אותו עוד כלל אלא משליכין אותו כולו מתוך השתי ולוקחין חוט אחד במקומו:

    תוס' ד"ה מהו דתימא וכו' דבפ' אין מעמידין אמרי' וכו' והא דאמרי' הכא מהו דתימא לשרורי מנא קא מכוין קמ"ל דמירפא רפיא וכו' ואקרי בשולי והתם אמרי' מהו דתימא לבשולי קא מיכוין קמ"ל לשרורי מנא קא מיכוין משום דהתם באיסור בישולי נכרים דקיל לא חשוב לבישול גרוע כזה אבל הכא גבי איסור שבת החמירו כן פירשו שם התוס':

    Maharam on Shabbat 74b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בתוספות בד"ה חביתא ותנורא וחלתא פירש"י דמשום בונה לא מחייב וכו' ואין נראה דדוקא במחזיר וכו' עס"ה. עמ"ש מ"ז ז"ל בזה ליישב שיטת רש"י ע"פ הסוגיא דר"פ הבונה בהאי דעייל שופתא בקופינא דמרא ע"ש שנראה מדבריו דלרש"י רבא פליג אהך דרב דלקמן. אמנם לע"ד בלא"ה כמו זר נחשב לומר דשום תנא או אמורא סבר דבעושה כלי גמור בשבת לא יתחייב משום מלאכה דהא ודאי מלאכה חשובה היא ובמשכן נמי הוי חשיבא טובא בעשיית ארון ומזבח ומנורה וכל כלי משכן. ולכאורה אדרבה עיקר מלאכת מחשבת דכתיב במשכן אהנך מלאכות קאי שצריך חכמה יתירה שנשתבח בהם בצלאל ואהליאב דבכל הנך מלאכות השנויים במשנה לא אשכחן ע"י בצלאל ואהליאב בעצמן זולת בישול הסמנין ומכה בפטיש וכיוצא בהן דאפילו מלאכת אריגה וטוייה משמע בסמוך שנעשו על ידי נשים חכמות לב. וכה"ג קשיא לי על סוגיית ירושלמי דשמעתין ובר"פ הבונה דקאמר מה בנין היה במשכן ומהדר לאשכוחי שהיו נותנין הקרשים לתוך אדנים ובהא נמי שקיל וטרי התם דכיון דאדנים כלים הוו כמו בנין ע"ג כלים דפטור וא"כ לשיטת התוס' דיש בנין בכלים גמורין וכדפרישית דמסברא נמי מילתא דפשיטא היא בפשיטות הו"ל למימר בירושלמי דאשכחן בנין במשכן בארון ושלחן וכל כלי משכן. לכך נלענ"ד דלרש"י נמי עיקר פלוגתא דאין בנין בכלים היינו דומיא דמטה ומנורה של חוליות או אפילו בכה"ג דעייל שופתא בקופינא דמרא דמחייב ליה רב משום בונה משום דתחלת מלאכה וגמר מלאכה נעשין כאחד ומש"ה לרב חייב משום בונה ולשמואל משום מכה בפטיש משא"כ בשאר כלים גמורין שאין מלאכתן נעשית כא' כי הנך דשמעתין בחביתא ותנורא וחלתא שצריכין לכמה מלאכות וכל כמה שלא נגמר מלאכתן לא חזי למידי לעיקר תשמישן עד שתגמר מלאכתן לגמרי מש"ה לא מחייב בהו משום בנין אלא משום מכה בפטיש היכא דשייך כמו שפי' רש"י לאפוקי חביתא שגמר מלאכתו נעשה מאיליו וא"כ לפ"ז א"ש נמי סוגיית הירושלמי דבארון ושלחן וכל כלי משכן לא שייך בהו חיובא דבונה כיון דלא חזי לתשמישן אלא כשתגמר מלאכתן ואהאי שעתא ודאי מחייב משום מכה בפטיש ועיקר מלאכת מחשבת דמשכן אפילו בארון ושלחן וכיוצא בהן נמי בכה"ג איירי כגון רדידת הטסין ואפי' בדופני הארון והשולחן וכיוצא בהן שהיו של עץ נמי שייך גמר מלאכה בחליקת העצי שטים שיהא ראויין למלאכתן כשיעורן דבכה"ג אמרינן לקמן המסתת את האבן חייב משום מכה בפטיש וא"כ מה"ט גופא איכא למימר דאפילו בכלים גמורין בכה"ג איכא למ"ד אין בנין בכלים דכיון שלא נעשו כלים גמורין אלא עם גמר מלאכתן מש"ה לא מחייב משום בונה אלא משום מכה בפטיש ודוקא בכה"ג דעייל שופתא בקופינא דמרא ועושה נקב בלול של תרנגולין מחייב רב משום בונה כיון שתחלת מלאכתן וגמר מלאכתן באין כאחד והיינו נמי טעמא דמגופת חבית כדפרישית לעיל בפ' במה טומנין דף מ"ח ע"ש:

    Penei Yehoshua on Shabbat 74b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' האי מאן דפרים סילקא חייב עי' לקמן דף קכח ע"א ברש"י ד"ה שלא יקטום:

    שם תולש חייב משום גוזז עי' לקמן דף קז ע"ב ובחידושי רשב"א שם:

    שם דאי מתרמי ליה תרי חוטי עי' לעיל דף עג ע"א תוס' ד"ה הקושר:

    שם השתא לפני מלך וכו' פסחים דף עה ע"ב יומא דף מז ע"א:

    Gilyon HaShas on Shabbat 74b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    שָׁרִי חַד וְקָטַר חַד עיין פירוש רש"י ז"ל, ולעיל (בדף עג. ד״ה הקושר והמתיר) הקשו התוספות בפירוש רש"י ז"ל מלשון קטר דלאו משמע הכי, והביאו פירוש רבנו חננאל ז"ל עיין שם, וצריך לומר לרבנו חננאל דזה איירי קודם שהתחילו לארוג כשהיה נפסק החוט בשעה שמסדרין השתי, וכן פירש מהר"ם מלובלין ז"ל עיין שם. אמנם ראיתי להרב ז"ל שכתב לפירוש רבנו חננאל צריך לומר דגריס בגמרא דאי מתרמו תרי קטרו בהדי הדדי שרי וקטיר חד וכו' עיין שם, ותמהני איך תתיישב גרסה זו? אמנם באמת לגרסא דידן יבא נכון פירוש רבנו חננאל, דגרסינן דְּאִי מִתְרַמִּי לֵיהּ תְּרֵי חוּטֵי קְשֻׁרֵי בַּהֲדֵי הֲדָדֵי, פירוש אם אחר שנפסק חזא דאתרמי ליה קודם זה תרי חוטי קטירי בהדי הדדי, רצונו לומר שהפסיקה של החוט לא נעשית בחוט שלם, אלא בתרי חוטי שהם קשורים בהדי הדדי, דהשתא צריך למעבד קשר שני גם כן בחוט הזה, הנה הוא אז לא יקשור קשר שני, אלא שרי הקשר של חוט הראשון כדי לזרוק חוט זה הקצר האמצעי שקשור בו, וקטיר חד שיקשור אז חוט החדש הגדול עם זה החוט הראשון.

    Ben Yehoyada on Shabbat 74b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 74, Amud Bet, about 332 words in 10 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 10 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 113 words

      Opens “דשלקי ליה שבעא זימני, ואי לא שקלי…”

    2. Segment 229 words

      Opens “והטוחן. א"ר פפא: האי מאן דפרים סילקא…”

      Named: רב מנשה, רב אשי.

    3. Segment 319 words

      Opens “והלש והאופה. אמר רב פפא: שבק תנא…”

      Named: רב פפא.

    4. Segment 447 words

      Opens “אמר רב אחא בר רב עוירא: האי…”

      Named: רב אחא בר רב, רב הונא, רבה.

    5. Segment 532 words

      Opens “אמר רבא: האי מאן דעבד חביתא חייב…”

      Named: רבא, אביי.

    6. Segment 663 words

      Opens “הגוזז את הצמר והמלבנו. אמר רבה בר…”

      Named: רב כהנא, רבי נחמיה, רבה.

    7. Segment 726 words

      Opens “תנו רבנן: התולש את הכנף והקוטמו והמורטו…”

    8. Segment 875 words

      Opens “הקושר והמתיר. קשירה במשכן היכא הואי? אמר…”

      Named: רבי עילאי, רבא, אביי.

    9. Segment 915 words

      Opens “והתופר שתי תפירות. והא לא קיימא! אמר…”

      Named: רבה.

    10. Segment 1013 words

      Opens “הקורע על מנת לתפור. קריעה במשכן מי…”

      Named: רבי זירא, רבה.

    Sages named on this page

    • Rabbi Shimon ben Lakish · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rabbi Shimon ben Lakish, known as Resh Lakish, was a prominent First Generation Amora, brother-in-law and study partner of Rabbi Yochanan.

      Source: Shabbat 74b · Segment 7 — “תנו רבנן: התולש את הכנף והקוטמו והמורטו חייב שלש…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Shabbat 74b · Segment 6 — “הגוזז את הצמר והמלבנו.

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Shabbat 74b · Segment 6 — “…ואחת משום טווה. רב כהנא אמר: אין דרך גזיזה…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Shabbat 74b · Segment 4 — “אמר רב אחא בר רב עוירא: האי מאן דשדא…

    • Rabbi Papa · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rabbi Papa was a wealthy Amora, a student of Rava, who became the head of a Yeshiva.

      Source: Shabbat 74b · Segment 2 — “והטוחן.

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Shabbat 74b · Segment 5 — “…שמונה חטאות. אמר אביי: האי מאן דעבד חלתא חייב…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 74b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026