Talmud Builders

    Shabbat 134b

    Back to index

    English translation — Shabbat 134b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1MISHNA: One may wash the baby on Shabbat, both before the circumcision and after the circumcision. And one may sprinkle hot water on him by hand but not with a vessel, in order to depart from the usual manner in which this is done. Rabbi Elazar ben Azarya says: One may wash the baby on the third day following his circumcision, even if that third day occurs on Shabbat. On the third day following circumcision, the baby is considered to be in danger, as it is stated with regard to the men of Shekhem, who were circumcised: “And it came to pass on the third day, when they were in pain” (Genesis 34:25). This teaches us that on the third day the pain of circumcision poses a danger.

    2If there is uncertainty whether or not to circumcise a baby, and likewise in the case of a hermaphrodite [ androginos ] baby, who possesses both male and female genitals, one does not desecrate Shabbat to perform the circumcision, since it is not certain that the circumcision is required. And Rabbi Yehuda permits doing so for a hermaphrodite baby.

    3GEMARA: The Gemara questions the mishna’s statement that one may sprinkle hot water on the baby only by hand: Didn’t you say in the first clause of the mishna that one may wash him? If it is permissible to wash the baby, it is certainly permitted to sprinkle water on him with a vessel.

    4It was Rav Yehuda and Rabba bar Avuh who both said that this mishna is taught employing the style known as: How. In this style, the latter clause clarifies the former. It should be understood as follows: One may wash the baby both before circumcision and after circumcision. How may one wash him? One sprinkles water on him by hand, but not with a vessel.

    5Rava said: Doesn’t it teach the phrase one may wash, and washing is not sprinkling. Rather, Rava said that this is what the mishna is teaching: One may wash the baby, both before circumcision and after circumcision. On the first day, one may wash him in his usual manner. However, on the third day following his circumcision, if that third day occurs on Shabbat, one may sprinkle water on him only by hand, but not with a vessel, and one may certainly not wash him. Rabbi Elazar ben Azarya says: One may even wash the baby on the third day following his circumcision, if that third day occurs on Shabbat, because the baby is considered to be in a state of danger, as it is stated: “And it came to pass on the third day, when they were in pain.”

    6A baraita was taught in accordance with the opinion of Rava: One may wash the baby, both before circumcision and after circumcision. On the first day, the baby is washed in its usual manner; and on the third day that occurs on Shabbat, one sprinkles water on him by hand but not with a vessel, and one may not wash him. Rabbi Elazar ben Azarya says: One may even wash the baby on the third day that occurs on Shabbat. And although there is no absolute proof for this matter, there is an allusion to this matter, as it is stated: “And it came to pass on the third day, when they were in pain.”

    7The baraita continues: And when one sprinkles water, he may not sprinkle it with a cup or with a bowl or with any other vessel; rather, he does so by hand. The Gemara comments: We have arrived at the opinion of the first tanna , as this clarification of how the sprinkling was performed is not in accordance with the opinion of Rabbi Elazar ben Azarya. Rather, it is an elaboration of the statement of the first tanna .

    8The Gemara comments: What is the meaning of the baraita’s statement: And although there is no absolute proof for this matter, there is an allusion to this matter? Why does the baraita refer to it as a mere allusion when it appears to offer absolute proof that the pain of circumcision is significant on the third day? The Gemara answers: Indeed, it is not a complete proof, because an adult’s flesh does not heal immediately, but a child’s flesh heals immediately. Perhaps a baby is not considered to be in danger on the third day.

    9The Gemara relates: A certain person came before Rava to ask a question with regard to washing a baby after circumcision. Rava ruled in accordance with its halakhic ruling, that everyone agrees that it is permitted to wash the baby on the first day. Afterward, Rava became ill. He said: Why did I involve myself in the opinions of the Elders? The Sages of the previous generation, Rav Yehuda and Rabba bar Avuh, articulated the halakha in a different, more stringent manner. Rava felt that his illness was divine punishment for taking their opinions lightly.

    10The Sages said to Rava: Wasn’t it taught in the baraita in accordance with the opinion of the Master, so why are you concerned with regard to your ruling, which is correct? Rava said to them: The language of the mishna is precise according to their opinion.

    11From where can this be concluded? From the fact that it is stated: Rabbi Elazar ben Azarya says: One may wash the baby on the third day that occurs on Shabbat. Granted, if you say that the first tanna is saying only that one may sprinkle, but prohibited washing the baby even on the first day, that explains what Rabbi Elazar ben Azarya said to him in response: One may wash. However, if you say that the first tanna is saying one may wash on the first day and one may sprinkle on the third day, this statement: Rabbi Elazar ben Azarya says that one may wash, is imprecise. Rather, he should have said that one may even wash on the third day. Rabbi Elazar ben Azarya is not disputing whether it is ever permitted to wash the baby, as the first tanna also agrees that it is permitted on the first day; the dispute is whether or not that leniency extends to the third day as well. Since a precise reading of the mishna supports the opinion of Rav Yehuda and Rabba bar Avuh, the baraita supporting Rava’s opinion is not sufficiently authoritative to supplant that understanding.

    12When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Elazar said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar ben Azarya.

    13They discussed the following question in the West, in Eretz Yisrael: Is this referring to washing the entire body of the baby, or to washing the place of the circumcision?

    14One of the Sages, named Rabbi Ya’akov, said to them: It stands to reason that it is referring to washing his entire body, as if it should enter your mind that the dispute is with regard to washing the place of the circumcision, is this washing any worse than placing hot water on a wound? Rav said: One does not prevent placing hot water and oil on a wound on Shabbat. Therefore, it should certainly be permissible to wash the place of the circumcision.

    15Rav Yosef strongly objects to this proof: And is there no difference for you between hot water heated on Shabbat and hot water heated on Shabbat eve? Placing hot water heated on Shabbat eve on a wound violates only the rabbinic decree prohibiting healing; whereas heating hot water on Shabbat violates a Torah prohibition.

    16Rav Dimi strongly objects to Rav Yosef’s point: And from where do you know that here it is with regard to hot water heated on Shabbat that they disagree? Perhaps it is with regard to hot water heated on Shabbat eve that they disagree. Abaye said: I wanted to answer him, but Rav Yosef answered him first: The dispute is certainly with regard to heating water on Shabbat, because failure to do so poses a danger for the baby.

    17It was also stated that when Ravin came to Babylonia from Eretz Yisrael, he said that Rabbi Abbahu said that Rabbi Elazar said, and others say that Rabbi Abbahu said that Rabbi Yoḥanan said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar ben Azarya, both with regard to hot water heated on Shabbat and with regard to hot water heated on Shabbat eve; both with regard to washing the entire body and with regard to washing the place of the circumcision alone, because failure to do so poses a danger for the baby.

    18Rav’s statement with regard to the treatment of a wound on Shabbat was mentioned in passing. The Gemara proceeds to discuss the matter itself. Rav said: One does not prevent placing hot water and oil on a wound on Shabbat. And Shmuel said: It is prohibited to place hot water or oil directly onto the wound, because it appears to be medical treatment. Rather, one places the hot water or the oil outside the wound, above it, and it flows and descends to the wound itself.

    19The Gemara raises an objection from that which was taught in a baraita : One may not place oil or hot water on soft material to place it on a wound on Shabbat. This supports the opinion of Shmuel, who prohibits performing actions that appear to be medical treatment. However, that ruling contradicts the opinion of Rav. The Gemara answers: There, the baraita prohibited placing oil or hot water on a rag, not because it appears to be medical treatment; rather, it is prohibited due to concern that one might perform the prohibited labor of squeezing.

    20The Gemara cites an additional proof. Come and hear that which was taught in a similar baraita : One may not place oil or hot water on soft material that is on a wound on Shabbat. This baraita supports the opinion of Shmuel. The Gemara answers: There too, it is prohibited due to concern for squeezing.

    21A baraita was taught explicitly in accordance with the opinion of Shmuel: One may not place oil or hot water on a wound on Shabbat; however, one may place it outside the wound so it flows and descends to the wound.

    22The Sages taught another baraita : One may place a dry compress and a dry sponge on a wound, but not a dry reed and not dry rags. The Gemara comments: This is difficult, as the first statement with regard to rags, i.e., a dry compress which is a type of rag, contradicts the second statement with regard to rags, as the baraita first permitted placing rags on a wound and then prohibited doing so. The Gemara answers: This is not difficult. This statement, which prohibits placing rags on a wound, is referring to new rags, which heal the wound; that statement, which permits placing rags on a wound, is referring to old rags, which are not effective in healing. Abaye said: Conclude from this that these rags heal, which is useful information with regard to the treatment of wounds.

    23We learned in the mishna: If there is uncertainty whether or not to circumcise a baby, and likewise in the case of a hermaphrodite baby, one does not desecrate Shabbat to perform the circumcision of a hermaphrodite, even on the eighth day following the birth. The Sages taught in a baraita : The verse states: “And on the eighth day the flesh of his foreskin shall be circumcised” (Leviticus 12:3), and they interpreted the verse: “His foreskin” indicates that only the circumcision of his halakhically certain foreskin overrides Shabbat,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מתני' ומזלפין עליואת החמין:

    בידאבל לא בכלי ובגמ' פריך הא אמרת רישא מרחיצין דמשמע כדרכו והדר תני אפילו לזלף עליו בכלי אסור:

    ספקכגון ספק בן ח' חדשים [וספק בן ט'] דהוא כאבן בעלמא ואין מילתו דוחה שבת (וספק בן ט'):

    ר' יהודה מתיר באנדרוגינוסדאיתרבי מקראי כדמפרש בגמ' לקמן:

    גמ' והא אמרת רישא מרחיציןואפילו כדרכו:

    כיצד קתנימרחיצין דרישא לאו כדרכו הוא דתנא סיפא לפרושי כיצד מרחיצין כגון לזלף ביד ואפילו ביום ראשון:

    תניא כוותיה דרבא כו' ה"ג ביום השלישי מזלפין עליו ביד ולא גרסינן אבל לא בכלי:

    אתאן לת"קהך סיפא תנא קמא אמרה דאילו ר"א אפילו הרחצה כדרכו שרי:

    משום דגדול לא סליק בישרא הייאהיינו טעמא דמעשה שכם לאו ראיה גמורה היא משום דגדול אין מכה שבבשרו מעלה ארוכה מהר אבל קטן נתרפא מידי סכנתו מהר:

    אורי ליה כשמעתיההתיר לו הרחיצה כדרכו ביום ראשון שחל להיות בשבת:

    איחלשנעשה חולה והיה דואג שמא על כך נענש:

    אמר בהדי תרגימנא דסבי למה לימה היה לי לחלוק כנגד זקנים הללו רב יהודה ורבה בר אבוה שפירשו שאסור להרחיץ:

    אי אמרת בשלמא ת"ק מזלפיןביום ראשון קאמר ולא איירי בהרחצה כלל אלא בזילוף היינו דאתא ר"א בן עזריה ופליג ואמר מרחיצין:

    אלא אי אמרתתנא קמא נמי מרחיצין אמר בשני הימים ולא פליג ר"א אלא איום שלישי דקאמר ת"ק מזלפין אף מרחיצין ביום השלישי מיבעי ליה:

    הוו בהדייקי בה:

    דאי ס"ד הרחצת מילה מי גרע מחמין על גבי מכהדשרי והכא אסרי רבנן בשלישי (לגמרי):

    ולא שני כו'והכא גבי מילה בהוחמו בשבת עסקינן הלכך בשלישי דליכא סכנתא לא:

    אמר אביי אנא בעאי דאישני ליהאני הייתי רוצה לתרץ אתקפתא זו כדשני ליה רב יוסף מפני שסכנה היא לו:

    וקדם רב יוסף ושנייא ליהדודאי מתניתין חמין שהוחמו בשבת נמי שרי בימים הראשונים ולר"א אף בשלישי מפני שמניעת חמין סכנה היא לו:

    אין נותנין כו'קס"ד גזרה משום שחיקת סמנין כשמואל דטעמיה משום הכי הוא והיינו דקאמר אבל נותן חוץ למכה דלא מוכחא מילתא דלרפואה:

    מוך יבש וספוג יבשדלאו לרפואה היא אלא שלא ישרטו בגדיו הקשים מכתו:

    אבל לא כתיתין יבישים וגמי יבשחתיכות בגדים דקות משום דמסו וגזרו משום שחיקת סמנין:

    קשיא כתיתין אכתיתיןרישא שרי מוך יבש דהיינו כתיתין וסיפא אסר כתיתין:

    חדתיחדשים שלא היו על גבי מכה מעולם מסו עתיקי לא מסו:

    ה"ג שמע מינה הני כתיתין מסו:

    ערלתו ודאי דוחה השבתדבהאי קרא וביום השמיני דילפינן מיניה אפילו בשבת כתיב בסיפיה ערלתו דמשמע מיעוטא ערלתו של זה ולא אחר ולמעוטי ספק אתא:

    שבת 134 עמוד ב

    Mishna

    1מרחיצין את הקטן בין לפני המילה ובין לאחר המילה, ומזלפין עליו ביד, אבל לא בכלי. ר"א בן עזריה אומר: מרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת, שנאמר: ״(בראשית לד״, כה) ״ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים״.

    2ספק ואנדרוגינוס אין מחללין עליו את השבת. ורבי יהודה מתיר באנדרוגינוס.

    Gemara

    3והא אמרת רישא מרחיצין!

    4רב יהודה ורבה בר אבוה דאמרי תרוייהו ״כיצד״ תני: מרחיצין את הקטן בין לפני מילה בין לאחר מילה. כיצד? מזלפין עליו ביד אבל לא בכלי.

    5אמר רבא: והא ״מרחיצין״ קתני! אלא אמר רבא, הכי קתני: מרחיצין את הקטן בין מלפני מילה בין לאחר המילה, ביום הראשון כדרכו, וביום השלישי שחל להיות בשבת מזלפין עליו ביד, אבל לא בכלי. ר"א בן עזריה אומר: מרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת, שנאמר: ״ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים״.

    Baraita

    6תניא כוותיה דרבא: מרחיצין הקטן בין לפני מילה בין לאחר מילה, ביום ראשון כדרכו, וביום השלישי שחל להיות בשבת מזלפין עליו ביד. ר"א בן עזריה אומר: מרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת. ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנאמר: ״ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים״.

    7וכשהן מזלפין אין מזלפין לא בכוס ולא בקערה ולא בכלי, אלא ביד. אתאן לתנא קמא.

    8מאי אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר? משום דגדול לא סליק בישרא הייא, קטן סליק ביה בישרא הייא.

    9ההוא דאתא לקמיה דרבא, אורי ליה כשמעתיה. איחלש רבא, אמר: אנא בהדי תרגימנא דסבי למה לי.

    10אמרו ליה רבנן לרבא: והתניא כוותיה דמר? אמר להו: מתניתין כוותייהו דיקא.

    11ממאי מדקאמר רבי אלעזר בן עזריה אומר: מרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת. אי אמרת בשלמא תנא קמא ״מזלפין״ קאמר היינו דקאמר ליה ר"א בן עזריה ״מרחיצין״. אלא אי אמרת תנא קמא מרחיצין ביום הראשון קאמר, ומזלפין ביום השלישי, האי רבי אלעזר בן עזריה אומר מרחיצין ״אף מרחיצין״ מיבעי ליה?

    12כי אתא רב דימי אמר רבי אלעזר: הלכה כר"א בן עזריה.

    13הוו בה במערבא: הרחצת כל גופו או הרחצת מילה?

    14אמר להו ההוא מרבנן, ורבי יעקב שמיה: מסתברא הרחצת כל גופו, דאי ס"ד הרחצת מילה, מי גרע מחמין על גבי מכה, דאמר רב: אין מונעין חמין ושמן מעל גבי מכה בשבת!

    15מתקיף לה רב יוסף: ולא שני לך בין חמין שהוחמו בשבת לחמין שהוחמו מע"ש׃

    16מתקיף לה רב דימי: וממאי דהכא בחמין שהוחמו בשבת פליגי? דילמא בחמין שהוחמו בע"ש פליגי?! אמר אביי: אנא בעאי דאישני ליה, וקדם ושני ליה רב יוסף: מפני שסכנה הוא לו.

    17איתמר נמי, כי אתא רבין א"ר אבהו א"ר אלעזר, ואמרי לה א"ר אבהו א"ר יוחנן: הלכה כר"א בן עזריה בין בחמין שהוחמו בשבת, בין בחמין שהוחמו מע"ש בין הרחצת כל גופו, בין הרחצת מילה, מפני שסכנה היא לו.

    18גופא. אמר רב: אין מונעין חמין ושמן מעל גבי מכה בשבת. ושמואל אמר: נותן חוץ למכה, ושותת ויורד למכה.

    19מיתיבי: אין נותנין שמן וחמין על גבי מוך ליתן על גבי מכה בשבת! התם משום סחיטה.

    20תא שמע: אין נותנין חמין ושמן על גבי מוך, שעל גבי מכה בשבת. התם נמי משום סחיטה.

    Baraita

    21תניא כוותיה דשמואל: אין נותנין חמין ושמן על גבי מכה בשבת, אבל נותנין חוץ למכה ושותת ויורד למכה.

    Baraita

    22תנו רבנן: נותנין על גבי המכה מוך יבש וספוג יבש, אבל לא גמי יבש ולא כתיתין יבשין. קשיא כתיתין אכתיתין! לא קשיא: הא בחדתי, הא בעתיקי. אמר אביי: שמע מינה הני כתיתין מסו.

    23ספק ואנדרוגינוס כו'. תנו רבנן: (ויקרא יב, ג) ״ערלתו״ ערלתו ודאי דוחה את השבת,׃

    Tosafot

    מי גרע מחמין על גבי מכהוהיכי אסרי רבנן בשלישי אע"ג דאיכא למימר דרב אמרה למילתיה כר"א בן עזריה דפסקינן לעיל הלכתא כוותיה משמע ליה דלכ"ע קאמר ועוד דאפילו לר"א בן עזריה פריך דמשמע דשרי בשלישי משום סכנה מדמייתי קרא ויהי ביום השלישי ורב איירי במכה שאין בה סכנה:

    ואין מונעין חמין ושמןפירש ה"ר יוסף פורת בשם רבינו שמואל דבמעורבת יחד איירי דאי כל חד באפי נפשיה מאי קמ"ל בשמן מתני' היא בפ' שמנה שרצים (לעיל שבת דף קיא.) אבל סך הוא את השמן והיינו אפילו על גבי מכה מדקתני בני מלכים סכין ע"ג מכותיהן שמן וורד מכלל דבשאר שמן מותר לאחר אפילו ע"ג מכה ושמואל נמי היכי הוה פליג:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rav Nissim Gaon

    תינח גדול דכתיב ביה בשר קטן נמי כתיב ביה בשר בינוני מנלן פי' כבר ידענו כי הקטנים פטורים ממצות והשכר והעונש הם תלויין בחיוב המצות ומאחר שנדע כי לא חייב הכתוב במצות אלא לפי שיש בו עניני החיוב כגון שהביא ב' שערות ושהגיע למספר שני האנשים ושיצא מגבול הנערות אז הוא בן עונשין וכיון שראינו שענש הכתוב מי שלא נימול שנאמר (בראשית י״ז:י״ד) וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה וגו' ידענו כי דבר זה מיוחד הוא באנשים גדולים ולא בנערים ומצאנו כתב בו בשר ערלתו להודיענו שהמילה דוחה את הצרעת על דרך העיקר שהקדמנו דאתי עשה ודחי לא תעשה וכי בעת שתהיה בערלה בהרת ימול ויחתוך אותה וידחה מה שכתוב (דברים כ״ד:ח׳) השמר בנגע הצרעת והוצרכנו שיבאר לנו דבר זה להסיר מדעתנו מה שהיה עולה עליו שמה היינו סוברים כי זה שכתב (שם) לשמור מאד ולעשות הוא דבר מוסף על הלאו והוה ליה לא תעשה ועשה ואין המילה דוחה אותן שאין עשה דוחה את לא תעשה ועשה והסיר ממנו סברא זו והודיענו שהוא לא תעשה בלבד והמילה דוחה אותה וזהו שאמרו תינח גדול דכתב ביה בשר והקטן נמי שהוא בן ח' ימים נאמר בו וביום השמיני ימול בשר ערלתו ידענו כי המילה ביום ח' תדחה (עוד) את הצרעת נשאר לנו לשאול על הבינוני והוא שעברו עליו ח' ימים ולא נימול מפני מאורע שאירע לו כגון שהיה חולה או שהיה בו ספק התהיה המילה ראויה בו בעת שיש בהרת בערלתו או לא ולפיכך אמרו בינוני מנלן ובאה התשובה משם אביי דאתיא מבינייא ומשם רבא מילה בזמנה [לא] צריכא קרא כו' ופירוש על דעת אביי שהמילה מותרת בבינוני במקום שיש בהרת נלמוד מגדול וקטן כמו ששנינו (ריש ספרא) בבנין אב משני כתובים הצד השוה שבהן כו' וכן הוא הילוך הדבר בכאן כי הבינוני לא יתכן שנלמוד מן הגדול לפי שהגדול ענוש כרת לכך התירו בו הכתוב חתיכת הבהרת אבל הבינוני שאין בו חיוב כרת אין דבר זה מותר בו וכמו כן לא נלמוד דבר זה מן הקטן כי הקטן מילתו בזמנה ביום ח' והיא דוחה את השבת ולפיכך התיר הכתוב חתיכת הבהרת אבל הבינוני שאין מילתו בזמנה לא ומאחר שלא יכולנו ללמוד דבר זה מאחד מהן חיברנו אותם ביחד וקיימנו דבר עיקר מהם שהבינוני מותר לחתוך בהרת מערלתו וכן הילוכו של דבר בענין זה בינוני מנלן אמר אביי אתיא מבניינא מה לגדול שכן ענוש כרת קטן יוכיח שאינו ענוש כרת מה לקטן שכן מילה בזמנה גדול יוכיח שאין מילה בזמנה וחזר הדין הצד השוה שבהן שמילתו דוחה את הצרעת אף אני אביא בינוני שתהא מילתו דוחה את הצרעת ורבא לא הוצרך לדבר זה כי הוא סובר כי בשר ערלתו שנאמר בבן שמנת ימים לא בא להתיר מילת בן שמונת ימים במקום שיש בהרת כי זה נלמדנו מקל וחומר השתא שבת חמורה דוחה צרעת קלה לא כל שכן והואיל ואינו צריך לבן ח' ימים הועיל להתיר המילה בבינוני במקום שיש בהרת: לא צריכא אפי' ר' יהודה דאמר דבר שאינו מתכוין אסור כבר פירשנו זה בפ' כירה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 134b

    Shabbat 134b. The full printed text of this folio side — 23 numbered segments, about 538 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מתני' ומזלפין עליו את החמין:

    ביד אבל לא בכלי ובגמ' פריך הא אמרת רישא מרחיצין דמשמע כדרכו והדר תני אפילו לזלף עליו בכלי אסור:

    ספק כגון ספק בן ח' חדשים [וספק בן ט'] דהוא כאבן בעלמא ואין מילתו דוחה שבת (וספק בן ט'):

    ר' יהודה מתיר באנדרוגינוס דאיתרבי מקראי כדמפרש בגמ' לקמן:

    גמ' והא אמרת רישא מרחיצין ואפילו כדרכו:

    כיצד קתני מרחיצין דרישא לאו כדרכו הוא דתנא סיפא לפרושי כיצד מרחיצין כגון לזלף ביד ואפילו ביום ראשון:

    תניא כוותיה דרבא כו' ה"ג ביום השלישי מזלפין עליו ביד ולא גרסינן אבל לא בכלי:

    אתאן לת"ק הך סיפא תנא קמא אמרה דאילו ר"א אפילו הרחצה כדרכו שרי:

    18 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 134b · Sefaria

    Tosafot

    מי גרע מחמין על גבי מכה והיכי אסרי רבנן בשלישי אע"ג דאיכא למימר דרב אמרה למילתיה כר"א בן עזריה דפסקינן לעיל הלכתא כוותיה משמע ליה דלכ"ע קאמר ועוד דאפילו לר"א בן עזריה פריך דמשמע דשרי בשלישי משום סכנה מדמייתי קרא ויהי ביום השלישי ורב איירי במכה שאין בה סכנה:

    ואין מונעין חמין ושמן פירש ה"ר יוסף פורת בשם רבינו שמואל דבמעורבת יחד איירי דאי כל חד באפי נפשיה מאי קמ"ל בשמן מתני' היא בפ' שמנה שרצים (לעיל שבת דף קיא.) אבל סך הוא את השמן והיינו אפילו על גבי מכה מדקתני בני מלכים סכין ע"ג מכותיהן שמן וורד מכלל דבשאר שמן מותר לאחר אפילו ע"ג מכה ושמואל נמי היכי הוה פליג:

    Tosafot on Shabbat 134b · Sefaria

    Rav Nissim Gaon

    תינח גדול דכתיב ביה בשר קטן נמי כתיב ביה בשר בינוני מנלן פי' כבר ידענו כי הקטנים פטורים ממצות והשכר והעונש הם תלויין בחיוב המצות ומאחר שנדע כי לא חייב הכתוב במצות אלא לפי שיש בו עניני החיוב כגון שהביא ב' שערות ושהגיע למספר שני האנשים ושיצא מגבול הנערות אז הוא בן עונשין וכיון שראינו שענש הכתוב מי שלא נימול שנאמר (בראשית י״ז:י״ד) וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה וגו' ידענו כי דבר זה מיוחד הוא באנשים גדולים ולא בנערים ומצאנו כתב בו בשר ערלתו להודיענו שהמילה דוחה את הצרעת על דרך העיקר שהקדמנו דאתי עשה ודחי לא תעשה וכי בעת שתהיה בערלה בהרת ימול ויחתוך אותה וידחה מה שכתוב (דברים כ״ד:ח׳) השמר בנגע הצרעת והוצרכנו שיבאר לנו דבר זה להסיר מדעתנו מה שהיה עולה עליו שמה היינו סוברים כי זה שכתב (שם) לשמור מאד ולעשות הוא דבר מוסף על הלאו והוה ליה לא תעשה ועשה ואין המילה דוחה אותן שאין עשה דוחה את לא תעשה ועשה והסיר ממנו סברא זו והודיענו שהוא לא תעשה בלבד והמילה דוחה אותה וזהו שאמרו תינח גדול דכתב ביה בשר והקטן נמי שהוא בן ח' ימים נאמר בו וביום השמיני ימול בשר ערלתו ידענו כי המילה ביום ח' תדחה (עוד) את הצרעת נשאר לנו לשאול על הבינוני והוא שעברו עליו ח' ימים ולא נימול מפני מאורע שאירע לו כגון שהיה חולה או שהיה בו ספק התהיה המילה ראויה בו בעת שיש בהרת בערלתו או לא ולפיכך אמרו בינוני מנלן ובאה התשובה משם אביי דאתיא מבינייא ומשם רבא מילה בזמנה [לא] צריכא קרא כו' ופירוש על דעת אביי שהמילה מותרת בבינוני במקום שיש בהרת נלמוד מגדול וקטן כמו ששנינו (ריש ספרא) בבנין אב משני כתובים הצד השוה שבהן כו' וכן הוא הילוך הדבר בכאן כי הבינוני לא יתכן שנלמוד מן הגדול לפי שהגדול ענוש כרת לכך התירו בו הכתוב חתיכת הבהרת אבל הבינוני שאין בו חיוב כרת אין דבר זה מותר בו וכמו כן לא נלמוד דבר זה מן הקטן כי הקטן מילתו בזמנה ביום ח' והיא דוחה את השבת ולפיכך התיר הכתוב חתיכת הבהרת אבל הבינוני שאין מילתו בזמנה לא ומאחר שלא יכולנו ללמוד דבר זה מאחד מהן חיברנו אותם ביחד וקיימנו דבר עיקר מהם שהבינוני מותר לחתוך בהרת מערלתו וכן הילוכו של דבר בענין זה בינוני מנלן אמר אביי אתיא מבניינא מה לגדול שכן ענוש כרת קטן יוכיח שאינו ענוש כרת מה לקטן שכן מילה בזמנה גדול יוכיח שאין מילה בזמנה וחזר הדין הצד השוה שבהן שמילתו דוחה את הצרעת אף אני אביא בינוני שתהא מילתו דוחה את הצרעת ורבא לא הוצרך לדבר זה כי הוא סובר כי בשר ערלתו שנאמר בבן שמנת ימים לא בא להתיר מילת בן שמונת ימים במקום שיש בהרת כי זה נלמדנו מקל וחומר השתא שבת חמורה דוחה צרעת קלה לא כל שכן והואיל ואינו צריך לבן ח' ימים הועיל להתיר המילה בבינוני במקום שיש בהרת: לא צריכא אפי' ר' יהודה דאמר דבר שאינו מתכוין אסור כבר פירשנו זה בפ' כירה.

    Rav Nissim Gaon on Shabbat 134b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    פי' סילתא שיליא מקוטמא לאולמא ממקום הדק לעבה:

    ת"ר דברים שאין עושין למילה בשבת עושין לה ביו"ט שוחקין כמון וטורפין לה יין ושמן יין בפ"ע ושמן בפ"ע אבל ע"י ליכא [אסור]. פי' ליכא עירוב יין ושמן להוליך השמן בתוך היין על [ידי] עירבוב. (אבל) א"ל אביי לרבה מהו לגבן. פי' לגבן ביו"ט לקפות גבינה לקבץ פיתותי החלב הקפוי ולעשותם חריץ של גבינה. א"ל אסור לגבן. א"ל והלא גיבון כמו לישת העיסה שנותן מים בקמח ומולל בידיו ועושה פתיתין ומוסיף מים ומקבץ הפתיתין ועושה אותם עיסה. כך מקפה החלב בטוכמסו ואחר שיקפה בכלי ויעמוד מכניס ידו ופיתתו. ואח"כ מכניס ידו ומגבן מתוך הכיס. הנה גיבון ולישה מלאכתן שוה מפני מה זה מותר וזה אסור ופירק לו קמח אי אפשר לאוכלו אלא ע"י לישה ביומו. והחלב אפשר לאכלו חלב או לעשותו גבינה בערב. אקשינן עלה והא אמרו נהרדעי גבינה בת יומא מעליא והנה היא כמו הלישה וכשם שהפת חמה מעליא כך הגבינה בת יומא מעליא ופריק ליה הכי קאמר אפילו בת יומא מעליא מכלל שבת שנים ושלשה ימים מעליא טפי ואפילו בת יומא מעליא:

    אין עושין למילה חלוק לכתחילה אבל כורך עליה סמרטוט:

    מתניתין מרחיצין את הקטן בין לפני המילה ובין לאחר המילה ומזלפין עליו אבל לא בכלי. ואקשי היאך קתני מזלפין מכלל שרחיצה אסורה והא רישא דמתניתין קתני מרחיצין ופרקי' רב יהודה ורבה בר אבוה אמר כך סידור המשנה מרחיצין את הקטן בין לפני המילה ובין לאחר המילה. והרחצה זו כיצד היא ע"י זילוף היא ביד אבל לא בכלי. ואקשי עליהו רבה והא מרחיצין קתני וזילוף אינה רחיצה ופריק רבא משנתנו הא דקתני מרחיצין ביום ראשון של מילה אם היא שבת רחיצה כדרכו בין לפני המילה בין לאחר המילה וביום השלישי שחל להיות בשבת מזלפין ביד אבל לא בכלי ותניא כוותיה דרבא ואע"ג דתניא כוותיה לפום דקדוקא דמתניתין לא מיתוקמה כתירוציה דהא רבה כנפשיה אורי כשמעתיה ואיחלש ועיין במתניתין שפיר וחזא דלכאורה כתירוציה רהטא.

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 134b · Sefaria

    Rashba

    האי ר' אליעזר בן עזריה אומר מרחיצין אף מרחיצין מיבעי ליה קשיא לי והא ברייתא נמי דקתני בהדיא בדברי ת"ק ביום ראשון מרחיצין כדרכו, לא קתני בדר"א בן עזריה אף מרחיצין, אלא מרחיצין כלישנא דמתניתין. ויש לומר דרבא משבש לה לכולה ברייתא.

    הא דאמרינן אי אמרת הרחצת מילה מי גרע מחמין שעל גבי המכה. פירש רש"י ז"ל: מי גרע מחמין שעל גבי המכה דשרי, והכא אסרי רבנן בשלישי. ואינו מחוור בעיני, חדא דהא לא שייכא האי קושיא לתרגומה דרבא קמייתא ודתניא כותיה, דהא בהדיא תניא בברייתא ברבנן, ובשלישי מזלפין דאלמא רבנן לא אסרי בשלישי ליתן עליה חמין, והלכך אפילו תמצא לומר דלתרגומה דסבי פליגי רבנן לגמרי ביום שלישי, כלל [ו]כלל לא ואפילו בזילוף, כיון דללישנא בתרא דברייתא לא פליגי, הוה ליה לרבי יעקב למימר בהדיא דאי אמרת להרחצת מילה לתרגומא דסבי מי גרע ממכה. ועוד דהא אפילו לתרגומא דסבי, מנא ליה דפליגי לגמרי דהא במתניתין לא פירשו רבנן לא יום ראשון ולא יום שלישי, אלא סתמא קתני מרחיצין בין לפני מילה בין לאחר מילה. ואי משום דקתני ר"א בן עזריה אומר מרחיצין ביום השלישי, דלכאורה משמע דרבנן לא שרו ביום שלישי כלל, דאי רבנן שרו לזלף אפילו ביום שלישי, ור"א בן עזריה שרי בכולהו להרחיץ ואפילו בשלישי, א"כ מאי שנא יום שלישי דנקט. לא היא דר"א לרבותא נקטה, לומר דאפילו בשלישי מרחיצין אותו, וכן נמי משמע מהא דאמר רבא, אי אמרת בשלמא ת"ק מזלפין קאמר, היינו דאמר ר"א מרחיצין, אלא אי אמרת ת"ק מרחיצין ביום ראשון קאמר ומזלפין ביום השלישי וכו', ר"א בן עזריה אף מרחיצין מיבעי ליה, והשתא אי אמרינן דלרבנן דלתרגומא דסבי ביום שלישי כלל [ו]כלל לא, כל שכן דהוי ליה למיתני אף, כלומר אף ביום השלישי מרחיצין. ועוד דאי רבנן לגמרי אסרי אף לזלף ביום שלישי, מנא ליה דר"א פליג בתרתי אדרבנן, ושרי ביום שלישי אפילו בהרחצה גמורה, דלמא לא שרי אלא בחדא, כלומר דמזלפין עליו ביד ביום שלישי, ומרחיצין דר"א בן עזריה כמרחיצין דרבנן. ועוד מאי קא מייתי מרב דאמר אין מונעין חמין מעל גבי המכה, דלמא רב דאמר כר"א דהלכתא כותיה. אלא נראה לי דהכי פירושא אי אמרת הרחצת מילה, אמאי אשמועינן תנא במילה ליתני מכה וכל שכן מילה דמי גרע מילה ממכה, ופרקינן מי לא שני לך בין חמין שהוחמו בשבת לחמין שהוחמו מערב שבת, והלכך נקט מילה, משום דבמילה שרי אפילו בשהוחמו בשבת, ואילו במכה ליכא מאן דשרו אלא כשהוחמו מערב שבת.

    הלכה כר"א בן עזריה בין בחמין שהוחמו בשבת בין בחמין שהוחמו מערב שבת בין בהרחצת כל גופו בין בהרחצת מילה. פירוש: בשלישי וכל שכן בראשון ובשני דיותר מסוכן ביום ראשון ושני מביום שלישי, שהרי לתרגומא דברייתא רבנן דפליגי ביום שלישי, מודו ביום ראשון, והוא הדין נמי לתרגומא דסבי, וכל שכן לפירושו של רש"י ז"ל דפירש לתרגומא דסבי דרבנן לא שרו בשלישי אפילו לזלף, וביום הראשון שרו לזלף מיהא, אלמא לכולי עלמא טפי חמור יום ראשון מביום שלישי, ויום שני נמי דכל דלא סליק טפי מצטער ומסתכן. והא דכתיב (בראשית לד, כה) ביום השלישי בהיותם כואבים, לאו למימר דמסתכן דוקא ביום השלישי, אלא משום דבשלישי איכא חולשא טפי, והיינו דאתו עלייהו ביום השלישי ולא ביום הראשון ואף על גב דלכולי עלמא ביום ראשון מיהא מסתכן טפי, משום דאע"ג דמצטערי טפי מכל מקום ליכא חולשא. ולפני מילה נמי מרחיצין אותו אפילו בחמין שהוחמו בשבת על ידי עכו"ם שחממן מעצמו, ואפילו עבר ישראל ואמר ליה לעכו"ם זיל אחים לי, ואפילו עבר נמי וחממן ישראל, דכל הני משום קנס הוא דאסרינן ליה בעלמא, אבל הכא במקום מצוה לא קנסינן. ותדע לך דאפילו לפני מילה מרחיצין אפילו בחמין שהוחמו בשבת, דהא קתני במתניתין מרחיצין את המילה בין לפני מילה ובין לאחר מילה, אלמא לפני מילה ולאחר מילה חד דינא אית להו בהא. ובמאי דמרחיצין או מזלפין למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה לאחר מילה הכי נמי מרחיצין או מזלפין נמי לפני מילה, ומתרגומא דרבא נמי שמעינן לה, דהא לתרגומיה ת"ק שרי ביום ראשון להרחיץ כדרכו בין לפני מילה בין לאחר מילה, ומינה נשמע לר"א בן עזריה דכי היכי דשרי רחיצה כדרכו לאחר מילה הכי נמי שרי לפני מילה. וכן פסק הרב אלפסי ז"ל משמא דרבוותא, וכן כתב מורי הרב רבי יונה ז"ל בהלכותיו. וא"ת היאך אפשר לומר דהרחצה דלפני מילה מותרת בחמין שהוחמו בשבת, וכן הרחצת כל גופו קודם מילה, והא מכשירי מילה נינהו, וחמין שהוחמו בשבת אסורין מדבריהם (לעיל שבת לט, ב) בין בשתיה בין ברחיצה, וכן נמי הרחצת כל גופו אסורה מדבריהם ואפילו אבר אבר (לעיל שבת מ, א), ואנן הא קיימא לן כרבנן דר"א דאסרי מכשירי מילה ואפילו בדבר שאין בו אלא שבות דרבנן. יש לומר דחמין שהוחמו בשבת קנס הוא דקנסינן, ובמקום מצוה לא גזרו, וכן הרחצת כל גופו לאו מלאכה הוא שהרי בצונן מותר, וכן פניו ידיו ורגליו אפילו בחמין שהוחמו מערב שבת, אלא שאסרוה מפני הבלנין שהיו מחמין בשבת, ובמקום מילה לא גזרו. וכן תירץ מורי הרב ר' יונה ז"ל. ואם תאמר עוד והא יהבינן טעמא בגמרא להרחצה דלאחר מילה בהרחצת כל גופו ובחמין שהוחמו בשבת מפני שסכנה היא לו, הא לפני מילה דאין שם סכנה ליתסר ותדחי מילה. תירץ מורי הרב ז"ל דמשום הכי נקט האי טעמא בגמרא, משום דלאחר מילה אי ליכא סכנה לא שריא ולא מידי ואפילו זילוף, אבל לפני מילה התירו לצורך המילה. ועוד דמשום הכי נקט בגמרא האי טעמא, לומר דעל כרחין חמין שהוחמו בשבת נמי שריא. ומעתה הרחצה שהתירו לאחר מילה התירו לפני המילה דחד דינא אית להו בהא, וכדמוכחא מתניתין כדאמרן. ולי נראה דכיון דהוצרכו להתיר שבות דרחיצה לגבי מילה, לא רצו לאסור אף לפני מילה דהויא לה כחוכא, לאחר מילה נתיר להדיא מפני שסכנה היא לו, הא אפילו קודם מילה יודעין בה הכל שעל כרחנו יבא לידי כך, ועכשיו נאסור, והלכך כל מה שהתירו בענין רחיצה לאחר המילה התירו אף לפני המילה.

    והיכא דאישתפוך חמימי ואיבדור סממני לאחר מילה, מחממין ושוחקין מפני הסכנה, ומיהו כל היכא דאפשר לשנויי משנינן, וכדתניא במתניתין לא שחק כמון מערב שבת לועס בשיניו, ולא יטרוף יין ושמן אלא נותן זה בפני עצמו וזה בפני עצמו, כלומר בכלי בלא בילה כדאיתא בגמרא. אבל אשתפוך קודם מילה ואי אפשר לו להרחיצו לאחר מילה אלא אם יאמר לעכו"ם להחם דקא מידחי ביה שבות דרבנן שיש בו מלאכה, ואי נמי בדליכא ויצטרך ישראל להחם לו, בזה ראיתי מחלוקת בין הגדולים, שהרמב"ן ז"ל כתב שאם יש לו חמין להרחיצו לפני המילה ואין לו להרחיצו לאחר מילה, שרוחצין אותו ומלין אותו שאין כאן מכשירין דוחין כלום, ואחר שמל הרי כאן סכנת נפשות שדוחה שבת, ואין אומרים תדחה מילה כדי שלא להביא אותו לסכנה ונדחה שבת, אלא מילה עצמה דוחה שבת וסכנת נפשות דוחה שבת, ואין למצוה אלא שעתה, ואין לדחות מילה מפני דחיית שבת שיבא אחר מכן מפני הסכנה. והביא ראיה ממתניתין דקתני לא שחק כמון מערב שבת לועס ואם לא התקין מערב שבת כורך על אצבעו ומביא ואפילו מחצר אחרת, ולא קתני כשאין לו כמון בביתו או שאי אפשר ללעוס בשיניו תדחה, ומדקתני תקנתא ולא קתני נמי דחייה שמע מינה כדאמרן. ועוד דכורך על אצבעו ומביא דרך רשות הרבים איסורא דאורייתא הוא דמשאוי הוא לו, אי נמי מחצר אחרת שלא נשתתפו נמי איסורא הוא ונדחה מילה מידי דהוה אאיזמל שאין מביאין אותו דרך שער בשינוי ואפילו במבוי שאינו משותף, אלא שאין צרכי סכנה שלאחר מילה דוחין אותה מתחלה, אלא מל ואחר כך מחלל לצורך הסכנה ע"כ. ולפי דברי הרב ז"ל הא דאמרינן בעירובין (סז, ב) בההוא ינוקא דאשתפוך חמימיה, דקודם מילה הוא. ואין נראה כן מדברי הגאונים ז"ל, אלא שנשפכו חמימי דלאחר מילה. ולא התירו הגאונים ז"ל אלא בדאישתפוך חמימי ואיבדור סממני לאחר מילה, הא קודם מילה תדחה, דעל כרחין אתי למידחי שבת במישחק סממני ומיחם חמימי. וכ"כ הר"ז הלוי ז"ל מפורש. ומסתברא לי כותייהו מדתני בפרק קמא דביצה (ב, א) השוחט בית שמאי אומרים יחפור בדקר ויכסה, וב"ה אומרים לא ישחוט אלא אם כן היה לו עפר מוכן מבעוד יום, ושוין שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה. ואם כדברי הרמב"ן ז"ל, לעולם שוחטין ואע"פ שאין לו דקר נעוץ מפני מצות שמחת יום טוב, דבשעת שחיטה אין כאן דחוי כלל, ולאחר שחיטה הרי כאן מצות עשה דכסוי, ומצות עשה הוא דדוחה חפירת הדקר דאיסורא דרבנן הוא, ואין דוחין מצות שמחת יום טוב בשעתה שלא נבוא לידי איסורא דרבנן דלאחר שחיטה, אלא ודאי שמעינן דכל דבר שאנו יודעין בתחילת הענין שיבא לידי איסור מלאכה ואפילו דרבנן שאינה נתרת קודם זמן תדחה אותה מצוה כדי שלא נבוא לבסוף לידי כך וכל שכן במלאכה דאורייתא. ומה שהתירו לו לכרוך על אצבעו להביא מחצר שאינה מעורבת ולא דחו את המילה בכך, כדדחינן לה מפני הבאת האיזמל ואפילו דרך גגות וקרפיפות. יכילנא לשנויי, דאין הכי נמי אי אתידע מלתא מקמי מילה, ומתניתין בדלא ידעי עד לאחר מילה, ואפילו הכי כל היכא דאיכא לשנויי משנינן. ואלא מיהו אפילו תמצא לומר דבאתידע מקמי מילה מיירי, לא קשיא ולא מידי, דהתם שאני דכיון דעל כרחין מידחיא שבות דרבנן בלאחר מילה בהכין דהיינו נתינת אספלנית משום דהוה ליה הני אי אפשר לעשותה מערב שבת, אפילו אתידע מקמי מילה נמי לא דחי' מילה מקמי שבות דלאחר מילה דאין בה איסורא דאורייתא, והא דלא קתני נמי לא הביא כמון מערב שבת או שאי אפשר לו ללעוס תדחה מילה, אינה ראיה, דהא קתני רישא כלל אמר ר' עקיבא כל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת אינה דוחה את השבת, והלכך תנא לאו כרוכלא תני ואזיל, ואם אי אפשר לעשותה מערב שבת, אלא הבאת כמון ואפילו מרשות הרבים שרי, כיון דאפשר להביאו בשער או לאחר ידו דאין בו אלא שבות דרבנן שאין בזה מלאכה דאורייתא, וכל שבות דלאחר מילה שאין בו מלאכה שרי כדאמרן, דמה לי דחיית שבות נתינת אספלנית, מה לי שבות אחר דלאחר מילה, כך נראה לי.

    Rashba on Shabbat 134b · Sefaria

    Meiri

    המשנה השלישית והכונה בה לבאר בענין החלק השלישי והוא שאמר ספק ואנדרוגינוס אין מחללין עליו את השבת ופי' ספק כגון שנולד בין השמשות ערב שבת ואין ידוע אם שמיני שלו בשבת או בערב שבת וכן שנולד במוצאי שבת בין השמשות ואין ידוע אם שמיני שלו בשבת אם ביום ראשון ומספק אין מוהלין אותו בשבת ואי אתה מפרש ספק זה ספק בן שבעה ספק בן שמנה ומטעם שמא בן שמנה הוא ואין מלין אותו שכל כיוצא בזה כבר התבאר בגמ' שמילתו דוחה שבת שאם בן שבעה הוא חי ומן הדין ראוי למולו ואם בן שמנה הוא אינו אלא כמחתך בבשר בעלמא ומ"מ יש דוחים סוגיא זו ופוסקים שאף זה אין מחללין עליו את השבת וראשון עקר וכן ראיתיו מוסכם לרוב גאונים וכן כתבו גדולי המחברים:

    וכן אנדרוגינוס אין מילתו דוחה שבת שנאמר ערלתו ערלתו גמורה ולא מי שחציו נקבה ור' יהודה מתיר באנדרוגינוס מפני שהוא לענין זה זכר גמור וכן שהבא עליו חייב סקילה מטעם משכב זכור ואין הלכה כר' יהודה לא לענין מילה ולא לענין משכב זכור אלא כחכמים אלא שבמשכב זכור מכין אותו מכת מרדות אפי' בדרך נקבותו ומכל מקום התבאר במקום אחר שהאנדרוגינוס מותר לישא אשה ויש חולקין לפסוק כר' יהודה כמו שכתבו גדולי הפוסקים בהלכותיהם ואין נראה כן ומ"מ הטומטום אם נקרע מערב שבת ונמצא זכר הואיל ונימול לשמיני כמו שהתבאר בב"ב דוחה שבת ויש חולקין ומ"מ אם לא נקרע מערב שבת אין קורעין אותו מספק:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    אנדרוגינוס לא נדחית מילתו בשבת מתורת ספק אלא שאינה ערלה גמורה ולמדו מפי השמועה ערלתו ולא אנדרוגינוס אבל מ"מ חייב הוא במילה על כל פנים ומעתה אם גדל ולא מלוהו אחרים הרי הוא בתליית כרת עד שימול:

    Meiri on Shabbat 134b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפירש"י בד"ה אי אמרת בשלמא תנא קמא מזלפין ביום ראשון קאמר ולא איירי בהרחצה כו' אלא אי אמרת ת"ק כו' ולא פליג ר' אליעזר כו' עכ"ל לכאורה מפירושו דבלהדי תרגימנא דסבי נמי מרחיצין דר"א מיהת הרחצה ממש הוא אבל לא יתכן לומר כן דאם כן לדידהו נמי ה"ל למתני אף מרחיצין כיון דלרבנן אינו אלא מזלפין אפילו ביום ראשון ולר"א מרחיצין ממש אף ביום ג' אלא דנראה לומר דלדידהו מרחיצין דר"א דומיא דמרחיצין דת"ק דהיינו מזלפין ואע"ג דאכתי ה"ל לר"א למימר אף ביום השלישי דרבנן לא סברי מזלפין אלא ביום ראשון וביום שלישי פליגי בזילוף מכל מקום כיון דלא מפורש בדברי תנא קמא לחלק בין יום ראשון ליום שלישי לא שייך למיתני בדברי ר"א אף ביום שלישי והכי מוכח נמי משמעתין ממה שהיה דואג רבא דאורי כשמעתיה דאם נימא דלר"א מרחיצין ממש קאמר אפילו לדידהו נמי שפיר עביד דאינהו נמי ודאי דס"ל הלכה כר"א כדלקמן דליכא מאן דפליג בהא לקמן אבל השתא דמרחיצין דר"א נמי מזלפין קאמר ניחא דהוה אורי דוקא כשמעתי' ומיהו לפ"ז ה"מ לפרושי דאורי כשמעתיה מרחיצין ממש וביום ג' כר"א אלא דניחא ליה לרש"י לפרש דאורי כשמעתיה ביום ראשון ואליבא דכ"ע ובהכי יתקיים כל פירש"י הישנים שפי' בד"ה דאי ס"ד כו' והכא אסרי רבנן בשלישי לגמרי עכ"ל דודאי כן הוא דרבנן אסרי בשלישי אפילו זילוף דבהא פליג ר"א עלייהו לפי תרגימנא דסבי דהוא נמי לא התיר אלא זילוף בשלישי ומהרש"ל מחק מלת לגמרי מפרש"י ולפי דרכינו אין צורך והדברים ברורים למבין:

    בד"ה וקדם רב יוסף ושניה ליה כו' ולר"א אף בג' מפני שמניעת חמין סכנה כו' עכ"ל דמיירי בהוחמו בשבת פסיקא ליה לרב יוסף מהאי טעמא דמניעת חמין סכנה היא לו אבל הרחצת כל גופו לא פסיקא ליה מה"ט כדאתקיף רב יוסף גופיה ולא שני לך בין חמין כו' מיהו לר' אלעזר ולר"י לקמן דפסקו כראב"ע פסיקא ליה נמי הרחצת כל גופו מהאי טעמא דסכנה היא לו כדקאמרינן לקמן וק"ל:

    Chidushei Halachot on Shabbat 134b · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    גמרא האי ראב"ע אומר מרחיצין אף מרחיצין מבעי' לי' תימא הא בברייתא דת"כ דרבא קתני ג"כ הך לישנא ראב"ע אומר מרחיצין, ויקשה נמי אף מרחיצין מבעי' ליה, וא"כ איך נידוק מתני' נגד הברייתא:

    רש"י ד"ה מבפנים וכו', ומלבן ממש לא הוי, [בגמרא אמר רב כהנא טיט על גבי בגדו, מכסכסו ומשפשפו מבפנים, ואין מכסכסו מבחוץ, ופירש"י מבפנים לא מוכחא מילתא לאתחזויי כמלבן, ומלבן ממש לא הוי דאין נותן שם מים]: משמע דס"ל לרש"י דאין ליבון בלא מים. ותימא מלקמן (ריש דף קמז) דאר"ה המנער טלית בשבת חייב חטאת, ופירש"י שם המנער מן העפר:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Shabbat 134b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 134, Amud Bet, about 538 words in 23 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 23 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 137 words

      Opens “מתני׳ מרחיצין את הקטן בין לפני המילה…”

    2. Segment 211 words

      Opens “ספק ואנדרוגינוס אין מחללין עליו את השבת.…”

      Named: רבי יהודה.

    3. Segment 35 words

      Opens “גמ׳ והא אמרת רישא מרחיצין!…”

    4. Segment 425 words

      Opens “רב יהודה ורבה בר אבוה דאמרי תרוייהו…”

      Named: רב יהודה, רבה.

    5. Segment 551 words

      Opens “אמר רבא: והא ״מרחיצין״ קתני! אלא אמר…”

      Named: רבא.

    6. Segment 646 words

      Opens “תניא כוותיה דרבא: מרחיצין הקטן בין לפני…”

      Named: רבא.

    7. Segment 715 words

      Opens “וכשהן מזלפין אין מזלפין לא בכוס ולא…”

    8. Segment 818 words

      Opens “מאי אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר״?…”

    9. Segment 916 words

      Opens “ההוא דאתא לקמיה דרבא, אורי ליה כשמעתיה.…”

      Named: רבא.

    10. Segment 1012 words

      Opens “אמרו ליה רבנן לרבא: והתניא כוותיה דמר?…”

      Named: רבא.

    11. Segment 1152 words

      Opens “ממאי מדקאמר רבי אלעזר בן עזריה אומר:…”

      Named: רבי אלעזר.

    12. Segment 1211 words

      Opens “כי אתא רב דימי אמר רבי אלעזר:…”

      Named: רב דימי, רבי אלעזר.

    13. Segment 139 words

      Opens “הוו בה במערבא: הרחצת כל גופו או…”

      Named: רבא.

    14. Segment 1431 words

      Opens “אמר להו ההוא מרבנן, ורבי יעקב שמיה:…”

      Named: רבי יעקב.

    15. Segment 1514 words

      Opens “מתקיף לה רב יוסף: ולא שני לך…”

      Named: רב יוסף.

    16. Segment 1630 words

      Opens “מתקיף לה רב דימי: וממאי דהכא בחמין…”

      Named: רב דימי, רב יוסף, אביי.

    17. Segment 1738 words

      Opens “איתמר נמי, כי אתא רבין א"ר אבהו…”

    18. Segment 1819 words

      Opens “גופא. אמר רב: אין מונעין חמין ושמן…”

      Named: שמואל.

    19. Segment 1916 words

      Opens “מיתיבי: אין נותנין שמן וחמין על גבי…”

    20. Segment 2017 words

      Opens “תא שמע: אין נותנין חמין ושמן על…”

    21. Segment 2118 words

      Opens “תניא כוותיה דשמואל: אין נותנין חמין ושמן…”

      Named: שמואל.

    22. Segment 2233 words

      Opens “תנו רבנן: נותנין על גבי המכה מוך…”

      Named: אביי.

    23. Segment 2314 words

      Opens “ספק ואנדרוגינוס כו'. תנו רבנן: (ויקרא יב,…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Shabbat 134b · Segment 17 — “איתמר נמי, כי אתא רבין א"ר אבהו א"ר אלעזר,…

    • Rabbi Abbahu · Amoraim · Second and third generation Amoraim

      Rabbi Abbahu was a prominent Amora in the Land of Israel, known for his wisdom, humility, and defense of Judaism against heretics.

      Source: Shabbat 134b · Segment 17 — “איתמר נמי, כי אתא רבין א"ר אבהו א"ר אלעזר,…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Shabbat 134b · Segment 15 — “מתקיף לה רב יוסף: ולא שני לך בין חמין…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Shabbat 134b · Segment 16 — “…בע"ש פליגי?! אמר אביי: אנא בעאי דאישני ליה, וקדם…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 134b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026