Talmud Builders

    Shabbat 7a

    Back to index

    English translation — Shabbat 7a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The valley discussed in the mishna in Teharot is unusual, as it refers to a case where it has partitions that are ten handbreadths high surrounding it. And in accordance with that which Ulla said that Rav Yoḥanan said: An enclosure [ karpef ], a large courtyard that is not contiguous with the house and does not serve a direct purpose for the house, that is greater than a field that produces a crop of two se’a , that was not originally surrounded by a fence for the purpose of residence, but with a partition to protect his belongings, and even if it is as large as a field that produces a crop of one kor , thirty times the size of a se’a , and even two kor , it is still considered a private domain. And, consequently, one who throws an object into it from the public domain on Shabbat is liable. What is the reason for this? It is a partition that surrounds the enclosure and its legal status is like that of a partition in every sense, except that it is lacking residents. Even though the Rabbis were stringent with regard to this enclosure because of the lack of residents and prohibited carrying in it as if it were a karmelit , that does not negate its primary legal status; by Torah law it is a full-fledged private domain. The same is true with regard to the aforementioned valley. The valley is a large area surrounded by partitions erected for the purpose of protection and thereby assumes private domain status.

    2The Gemara asks: Granted, in explanation of the mishna, Rav Ashi did not say in accordance with the opinion of Ulla, as he provided a reason for it. However, what is the reason that Ulla did not say in accordance with his own halakha that he cited in the name of Rabbi Yoḥanan? The Gemara answers: Ulla could have said to you: If the mishna is referring to a case where it has partitions, would it call that place a valley? It is an enclosure. The implication of the word valley is that there are no partitions at all. And Rav Ashi defends his opinion by saying: The language taught in the mishna is: The private domain and not a karmelit . Therefore, his explanation more closely approximates the language of the mishna.

    3In the Tosefta, the list of places whose legal status is that of a karmelit also includes karmelit. The Gemara asks: Aren’t they, all the other places listed there, i.e., a sea, a valley, and a colonnade, a karmelit too? If so, what is this karmelit that is prominently mentioned here? The Gemara answers: When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yoḥanan said: This addition of karmelit was only necessary in order to teach the case of a corner adjacent to the public domain, where, although at times the multitudes push their way in and enter it, since its use is inconvenient it is considered a karmelit .

    4Similarly, when Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yoḥanan said: Between the pillars alongside the public domain is judged like a karmelit . What is the reason for this? Although the multitudes stride there, since they cannot walk in it in a direct manner, uninterrupted, it is considered like a karmelit . Rabbi Zeira said that Rav Yehuda said: The same is true for the bench that is before the pillars upon which the merchants place their wares; it is judged to be like a karmelit .

    5The Gemara comments: According to the one who said that between the pillars is considered like a karmelit , all the more so a bench is considered a karmelit . However, according to the one who said that a bench is a karmelit , one could say that that is so specifically with regard to a bench because its use is inconvenient. However, the space between the pillars, whose use is convenient, would not be considered a karmelit . Another version of that statement: However, between the pillars where, at times, the multitudes stride there is considered like the public domain.

    6With regard to the question to what degree does the use of the multitudes determine whether a specific place is considered a public domain, the Gemara cites the halakha that Rabba bar Sheila said that Rav Ḥisda said: If an upright brick was placed in the public domain and one threw an object from a distance of four cubits and he stuck the object to its side, he is liable for throwing in the public domain. But if the object landed atop the brick, he is not liable. Because the multitudes do not step on the brick, it is not a full-fledged public domain.

    7It was Abaye and Rava, who both said: And that is specifically when that brick is at least three handbreadths high, as then the multitudes do not step on it, and, therefore, even though the brick is standing in the public domain, it is considered an independent domain. However, thorns and shrubs, even though they are not three handbreadths high, are not considered part of the public domain. Since people do not walk on thorns, those areas cannot be considered part of the public domain. And Ḥiyya bar Rav said: Even the place where there are thorns and shrubs in the public domain, if they were low, the place is considered part of the public domain. However, a place in the public domain where there are feces is not considered part of the public domain, as people do not walk there. And Rav Ashi said: Even a place in the public domain where there are feces is considered part of the public domain, since ultimately people who are rushing to work do not take care to avoid it and will step on it.

    8Rabba from the school of Rav Sheila said: When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yoḥanan said: There is no karmelit less than four handbreadths. And Rav Sheshet added and said: And the karmelit extends up to ten handbreadths. With regard to the formulation of Rav Sheshet, the Gemara wondered: What is the meaning of the phrase: And extends up to ten? If you say that it means if there is a partition ten handbreadths high surrounding it then it is considered a karmelit , and if not, it is not considered a karmelit . And is it not a karmelit ? Didn’t Rav Giddel say that Rav Ḥiyya bar Yosef said that Rav said: A house that does not have walls inside it that are ten handbreadths high, and with its roofing it reaches a height of ten handbreadths above the ground; on its roof, one may carry on all of it, as its roof is a private domain in every sense, and inside it, one may only carry four cubits, as inside, the height is insufficient to render it a private domain, and it retains karmelit status? Apparently, even an area less than ten handbreadths high has the legal status of a karmelit .

    9Rather, what is the meaning of Rav Sheshet’s formulation: And extends up to ten? Apparently, up to ten handbreadths is that which is within the parameters of a karmelit , and above ten handbreadths is not a karmelit . And as Shmuel said to Rav Yehuda: Keen scholar [ shinnana ], do not be involved with questions in the matters of Shabbat above ten handbreadths. The Gemara elaborates: With regard to what halakha and in the context of what issue did Shmuel make this statement? If you say his intention was that there is no private domain above ten handbreadths, didn’t Rav Ḥisda say: One who stuck a stick in the ground of the private domain and threw an object from the public domain and it landed atop it, even if the stick was a hundred cubits high, he is liable, since the private domain extends up to the sky? Apparently, there is a private domain even above ten handbreadths.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    כגון דאית לה מחיצותואשמעינן דאע"ג דהיקפה יתר מבית סאתים ולא הוקף לדירה שאין ביתו סמוך לה קודם היקף ולענין לטלטל לתוכה הויא ככרמלית כדאמרינן בעירובין שאין מטלטלין בו אלא בד' אפ"ה דאורייתא רה"י היא והזורק מרה"ר לתוכה חייב:

    כדעולאדאמר מחיצה היא לקרות רה"י אלא שמחוסרת דירה לכך אסורה לטלטל מדרבנן והא דקתני רה"ר לטומאה כגון שיש פתחים במחיצותיה ונכנסין בזו ויוצאין בזו:

    עולאדאמר אמאי קרי לה רה"י כו' מ"ט לא אמר כגון דאית לה מחיצות ורה"י גמורה קאמר וניזיל בתר שמעתיה דאמר הזורק לתוכו חייב:

    ורב אשיאמר לך רה"י קתני וכרמלית לא קרי לה תנא רה"י:

    אטו כולהוהנך ים ובקעה ואיסטוונית לא זו היא כרמלית דהוזכר במנין רשויות הא קתני אינו לא כרה"י ולא כרה"ר ואין מוציאין כו' ש"מ זו היא רשות שלישי:

    לא נצרכהכרמלית דקתני אלא לאוסופי כרמלית אחריתי כגון קרן זוית שנכנס בו בית לתוכו והניח מקרקעו לרה"ר:

    לא ניחא תשמישתיהשאין יכולין להכנס לה להדיא דרך הילוכו אי נמי בית שפניו עומד באלכסון שזויתו אחת סמוכה לרה"ר והשניה משוכה מרה"ר ולפנים זוית הבולטת מעכבת את הרבים מליכנס בהדי' בתוך כניסה של זוית האחרת:

    בין העמודיםשהיו עמודים ברחבה ותולין בהם התגרים פרגמטיא וגם איצטבאות היו לפניהם לישב שם התגרים:

    לא מסתגי להו להדיאשהיו עמודים הרבה באורך ורוחב וזה שלא כנגד זה:

    לבינהסתם לבינה ארכה ורחבה ג' ואין לעביה שיעור יש מהן עבות ויש מהן דקות:

    וטח על פניהכגון דבילה שמינה או טיט:

    חייבאם זרק ד"א דהוי כמונח ברה"ר דכל למטה מי' רה"ר הוא ובלבד שינוח (או) למטה מג' דהוי כקרקע או באויר כי האי דנדבקה בכותל וכדאמרינן במתני' לקמן הזורק ד' אמות בכותל למטה מי' טפחים כזורק בארץ וחייב וכי אמר למטה מי' ברוחב ד' כרמלית וכשאין רחב ד' מקום פטור היינו בתשמיש המסוים כגון גב לבינה וראש כותל או עמוד דהני מסתיים תשמישתייהו אבל אויר כגון פני הכותל דבר הנדבק בו לא הוי רשותא לנפשיה אלא אי למטה מי' הוא הוי רה"ר גמור ואי למעלה י' הוא דלא שלטי ביה רבים הוי אוירא בעלמא מקום פטור כדתנן למעלה מי' טפחים כזורק באויר ופטור:

    על גבה פטורכדמוקי לה אביי ורבא בגבוהה ג' דלא דרסי בה רבים דהוי מקום לעצמה:

    היזמידורצא"י:

    היגיאיגלטי"ר:

    אע"ג דלא גבוה ג'הוי מקום פטור לעצמו דלא דרסי בה רבים עליה שלא יזוקו:

    אפילו היזמי והיגידדרסי עליה בסנדליהון אבל צואה אע"ג דלא גבוה לא דרסי עלה ורב אשי אמר אפילו צואה:

    ה"ג אין כרמלית פחותה מד'רוחב ואי לא מקום פטור הוא ומותר לכתחלה להוציא משם לרשות הרבים ולרה"י:

    ותופסתבגובה עד י' ולקמיה מפרש לה:

    אילימא דאי איכא מחיצה י' כו'כגון בקעה המוקפת גדר והיא יתירה על בית סאתים ולא הוקפה לדירה:

    וקירויו משלימועובי קירויו:

    על גגודגבוה י' הוי רה"י ומותר לטלטל בכולו:

    אלא בד'דכיון דלא גבוה המחיצה י' הוי כרמלית אלמא איפכא שמעינן לה:

    דעד י' הוי כרמליתאויר של בקעה או של ים או של קרפף יתר על בית סאתים תופס את שמו עד י' אבל למעלה מי' אין שם כרמלית על אוירו בדבר שאינו מסויים כגון פני לבינה או פני כותל או קלט מן האויר למעלה מי' מותר להוציא לכתחילה משם לרה"י ולרה"ר דאין שם כרמלית עליו כי היכי דאויר למעלה מי' ברה"ר לאו רה"ר הוא כדתנן לקמן למעלה מי' כזורק באויר גבי כרמלית נמי לאו כרמלית הוא ובדבר מסוים כגון ראש עמוד וגב לבינה ליכא לאוקמיה דאי אית ביה ארבע פשיטא דלמעלה מעשרה לא הוי כרמלית דהא אפילו עמוד ברשות הרבים רשות היחיד הוא ואי דלית ביה ארבע ולמטה מעשרה מי הוי כרמלית הא קאמר אין כרמלית פחותה מארבע ואי בדקאי בכרמלית וכיון דלית ביה ד' הוי שם הכרמלית עליו אם כן מצינו חומר בכרמלית מרשות הרבים דאילו ברשות הרבים כי האי גוונא מקום פטור הוא ובטל ומותר לרשות הרבים ולרשות היחיד ואנן אמרינן בשמעתין דהאי תופסת עד י' מקולי רשות הרבים הוא הלכך לא מיתוקמא אלא באוירא:

    אילימא דאין רה"ישולטת בחצר באויר למעלה מי' אלא מקום פטור הוא ובטל אף לגבי רה"ר:

    נעץ קנהסתמיה אין רחב ד':

    וזרקמר"ה ונח על גביו:

    חייבכמונח ע"ג קרקע דלא בעי הנחה על גבי מקום ד' ברה"י כדמפרש לקמיה בשמעתין:

    עד לרקיעכל אויר שכנגד רה"י בין אויר חצר בין אויר עמוד בר"ה גבוה י' ורחב ד' כנגדו עד לרקיע שם רה"י עליו:

    License: CC0

    שבת ז עמוד א

    1כגון דאית לה מחיצות. וכי הא דאמר עולא א"ר יוחנן: קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה, ואפילו כור ואפילו כוריים, הזורק לתוכו חייב. מ"ט מחיצה היא, אלא שמחוסרת דיורין.

    2בשלמא רב אשי לא אמר כדעולא, אלא עולא מ"ט לא אמר כשמעתיה? אמר לך: אי דאית לה מחיצות ״בקעה״ קרי לה?! קרפף היא! ורב אשי רה"י קתני.

    3והכרמלית. אטו כולהו נמי לאו כרמלית נינהו? כי אתא רב דימי א"ר יוחנן: לא נצרכה אלא לקרן זוית הסמוכה לרה"ר דאע"ג דזימנין דדחקי ביה רבים ועיילי לגוה, כיון דלא ניחא תשמישתיה, כי כרמלית דמי.

    4כי אתא רב דימי א"ר יוחנן: בין העמודין נידון ככרמלית. מ"ט אף על גב דדרסי בה רבים, כיון דלא מסתגי להו בהדיא ככרמלית דמיא. אמר ר' זירא אמר רב יהודה: איצטבא שלפני העמודים נידון ככרמלית.

    5למ"ד בין העמודים, כ"ש איצטבא. למ"ד איצטבא איצטבא הוא דלא ניחא תשמישתיה, אבל בין העמודים דניחא תשמישתיה לא. לישנא אחרינא: אבל בין העמודין דזימנין דדרסי ליה רבים, כרה"ר דמיא.

    6אמר רבה בר שילא אמר רב חסדא: לבינה זקופה ברה"ר וזרק וטח בפניה חייב. על גבה פטור.

    7אביי ורבא דאמרי תרוייהו: והוא שגבוה שלשה, דלא דרסי לה רבים. אבל היזמי והיגי, אע"ג דלא גביהי שלשה. וחייא בר רב אמר: אפילו היזמי והיגי, אבל צואה לא. ורב אשי אמר: אפילו צואה.

    8אמר רבה דבי רב שילא: כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: אין כרמלית פחותה מארבעה. ואמר רב ששת: ותופסת עד עשרה. מאי ״ותופסת עד עשרה״? אילימא דאי איכא מחיצה עשרה הוא דהוי כרמלית, ואי לא לא הוי כרמלית, ולא? והאמר רב גידל אמר רב חייא בר יוסף אמר רב: בית שאין בתוכו עשרה וקרויו משלימו לעשרה, על גגו מותר לטלטל בכולו, בתוכו אין מטלטלין בו אלא ד' אמות!

    9אלא מאי ותופסת עד י' דעד י' הוא דהויא כרמלית, למעלה מי' טפחים לא הוי כרמלית. וכי הא דא"ל שמואל לרב יהודה: שיננא, לא תיהוי במילי דשבתא למעלה מי' למאי הלכתא? אילימא דאין רשות היחיד למעלה מי' והאמר רב חסדא: נעץ קנה ברשות היחיד וזרק ונח על גביו, אפילו גבוה מאה אמה חייב, מפני שרה"י עולה עד לרקיע.

    Tosafot

    לא נצרכה אלא לקרן זויתלא בעי למימר דאיצטריך לצדי רה"ר משום דלר"א כרה"ר דמי ואפילו אית בהו חיפופי או שמא מספקא ליה אי מודה להו רבי אליעזר אם לאו:

    אבל בין העמודיםכרה"ר דמי אע"פ שאין בין עמוד לעמוד ט"ז אמות הוי רה"ר כיון שבני רה"ר בוקעין בה וחוץ לבין עמודים רחב ששה עשר אמה:

    וטח בפניה חייבאומר ר"ת דאם נח למעלה משלשה צריך שיהא בפניה ארבעה על ארבעה ומה שמדובק בפני הלבינה חשוב כמונח עליה אע"פ שאינו אלא באויר וכן הא דתנן למטה מי' כזורק בארץ ומוקי לה רבי יוחנן בדבילה שמינה היינו טעמא נמי דכיון שנדבק בפני הכותל שהוא רוחב ד' על ד' חשוב כמונח עליו וריב"א פי' דאף למעלה מג' לא בעי שיהא בפני הלבינה וכותל ד' על ד' דכיון שרואה את הקרקע חשיב כמונח ע"ג קרקע וקשה לר"י דלעיל (שבת דף ד.) כי פריך אמתניתין דפשט ידו והא בעיא עקירה והנחה מע"ג מקום ארבע לוקי מתניתין במחזיק החפץ בענין זה שרואה את פני הקרקע:

    אילימא דעד עשרה הוא דהוי כרמלית ואי לא לא הוי כרמליתפרש"י כגון בקעה המוקפת גדר והיא יתירה על בית סאתים ולא הוקף לדירה וקשה לר"י דהא רשות היחיד היא בין לעולא בין לרב אשי ולא הוי צריך לאתויי מרב גידל ועוד דהיכי קאמר ואי לא לא הויא כרמלית והרי ים ובקעה אין להן מחיצות ונראה לר"י דהכי פירושו אילימא עד דאיכא מחיצות י' היינו אויר הראוי למחיצות עשרה לאפוקי בקעה מסוככת בפחות מי' על גבי קונדסין דלא הוי כרמלית כיון דאין גבוהה י' והוי מקום פטור ומותר לטלטל בכולו והאמר רב גידל כו':

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    רב אשי אמר (וקאמר) בבקעה דאית לה מחיצות מדקתני רשות היחיד:

    קרן זוית הסמוכה לרה"ר ואיצטבא שלפני העמודים ככרמלית נידוניןכל שאין גבוה מן הקרקע ג' טפחים כגון ליבני וכיוצא בה כרה"ר דמי. וכל הגבוה ג' טפחים ואין בו רחב ארבעה וזרק ונח על גביו פטור חוץ מן הזורק ונח על פי הכלב או בפי הכבשן או בידו של אדם וכיוצא בהן המפורשות בהמוצא תפילין משום דמחשבתו משויא להו מקום ומפורש בהמוצא תפלין כי האי גונא דכל פחות מג' בארץ כארץ חשיב.

    וא"ר יוחנן אין כרמלית פחותה מד' ותופסת עד י' טפחים אבל למעלה מי' מקום פטור הוא והכי פירושא בפ' הזורק כי הא דאמר שמואל לרב יהודה שיננא לא תיהוי במילי דשבתא למעלה מעשרה ואוקימנא בכרמלית ואקילו בה רבנן מקולי רה"י דאי איכא מקום ד' על ד' הוא דהויא כרמלית ואי לא מקום פטור הוא מקולי רה"ר נמי דעד י' הויא כרמלי' למעלה מי' לא הויא כרמלית אלא מקום פטור.

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 7a

    Shabbat 7a. The full printed text of this folio side — 9 numbered segments, about 332 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    כגון דאית לה מחיצות ואשמעינן דאע"ג דהיקפה יתר מבית סאתים ולא הוקף לדירה שאין ביתו סמוך לה קודם היקף ולענין לטלטל לתוכה הויא ככרמלית כדאמרינן בעירובין שאין מטלטלין בו אלא בד' אפ"ה דאורייתא רה"י היא והזורק מרה"ר לתוכה חייב:

    כדעולא דאמר מחיצה היא לקרות רה"י אלא שמחוסרת דירה לכך אסורה לטלטל מדרבנן והא דקתני רה"ר לטומאה כגון שיש פתחים במחיצותיה ונכנסין בזו ויוצאין בזו:

    עולא דאמר אמאי קרי לה רה"י כו' מ"ט לא אמר כגון דאית לה מחיצות ורה"י גמורה קאמר וניזיל בתר שמעתיה דאמר הזורק לתוכו חייב:

    ורב אשי אמר לך רה"י קתני וכרמלית לא קרי לה תנא רה"י:

    אטו כולהו הנך ים ובקעה ואיסטוונית לא זו היא כרמלית דהוזכר במנין רשויות הא קתני אינו לא כרה"י ולא כרה"ר ואין מוציאין כו' ש"מ זו היא רשות שלישי:

    לא נצרכה כרמלית דקתני אלא לאוסופי כרמלית אחריתי כגון קרן זוית שנכנס בו בית לתוכו והניח מקרקעו לרה"ר:

    לא ניחא תשמישתיה שאין יכולין להכנס לה להדיא דרך הילוכו אי נמי בית שפניו עומד באלכסון שזויתו אחת סמוכה לרה"ר והשניה משוכה מרה"ר ולפנים זוית הבולטת מעכבת את הרבים מליכנס בהדי' בתוך כניסה של זוית האחרת:

    בין העמודים שהיו עמודים ברחבה ותולין בהם התגרים פרגמטיא וגם איצטבאות היו לפניהם לישב שם התגרים:

    21 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 7a · Sefaria · CC0

    Tosafot

    לא נצרכה אלא לקרן זוית לא בעי למימר דאיצטריך לצדי רה"ר משום דלר"א כרה"ר דמי ואפילו אית בהו חיפופי או שמא מספקא ליה אי מודה להו רבי אליעזר אם לאו:

    אבל בין העמודים כרה"ר דמי אע"פ שאין בין עמוד לעמוד ט"ז אמות הוי רה"ר כיון שבני רה"ר בוקעין בה וחוץ לבין עמודים רחב ששה עשר אמה:

    וטח בפניה חייב אומר ר"ת דאם נח למעלה משלשה צריך שיהא בפניה ארבעה על ארבעה ומה שמדובק בפני הלבינה חשוב כמונח עליה אע"פ שאינו אלא באויר וכן הא דתנן למטה מי' כזורק בארץ ומוקי לה רבי יוחנן בדבילה שמינה היינו טעמא נמי דכיון שנדבק בפני הכותל שהוא רוחב ד' על ד' חשוב כמונח עליו וריב"א פי' דאף למעלה מג' לא בעי שיהא בפני הלבינה וכותל ד' על ד' דכיון שרואה את הקרקע חשיב כמונח ע"ג קרקע וקשה לר"י דלעיל (שבת דף ד.) כי פריך אמתניתין דפשט ידו והא בעיא עקירה והנחה מע"ג מקום ארבע לוקי מתניתין במחזיק החפץ בענין זה שרואה את פני הקרקע:

    אילימא דעד עשרה הוא דהוי כרמלית ואי לא לא הוי כרמלית פרש"י כגון בקעה המוקפת גדר והיא יתירה על בית סאתים ולא הוקף לדירה וקשה לר"י דהא רשות היחיד היא בין לעולא בין לרב אשי ולא הוי צריך לאתויי מרב גידל ועוד דהיכי קאמר ואי לא לא הויא כרמלית והרי ים ובקעה אין להן מחיצות ונראה לר"י דהכי פירושו אילימא עד דאיכא מחיצות י' היינו אויר הראוי למחיצות עשרה לאפוקי בקעה מסוככת בפחות מי' על גבי קונדסין דלא הוי כרמלית כיון דאין גבוהה י' והוי מקום פטור ומותר לטלטל בכולו והאמר רב גידל כו':

    Tosafot on Shabbat 7a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    רב אשי אמר (וקאמר) בבקעה דאית לה מחיצות מדקתני רשות היחיד:

    קרן זוית הסמוכה לרה"ר ואיצטבא שלפני העמודים ככרמלית נידונין כל שאין גבוה מן הקרקע ג' טפחים כגון ליבני וכיוצא בה כרה"ר דמי. וכל הגבוה ג' טפחים ואין בו רחב ארבעה וזרק ונח על גביו פטור חוץ מן הזורק ונח על פי הכלב או בפי הכבשן או בידו של אדם וכיוצא בהן המפורשות בהמוצא תפילין משום דמחשבתו משויא להו מקום ומפורש בהמוצא תפלין כי האי גונא דכל פחות מג' בארץ כארץ חשיב.

    וא"ר יוחנן אין כרמלית פחותה מד' ותופסת עד י' טפחים אבל למעלה מי' מקום פטור הוא והכי פירושא בפ' הזורק כי הא דאמר שמואל לרב יהודה שיננא לא תיהוי במילי דשבתא למעלה מעשרה ואוקימנא בכרמלית ואקילו בה רבנן מקולי רה"י דאי איכא מקום ד' על ד' הוא דהויא כרמלית ואי לא מקום פטור הוא מקולי רה"ר נמי דעד י' הויא כרמלי' למעלה מי' לא הויא כרמלית אלא מקום פטור.

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 7a · Sefaria

    Rashba

    א"ר יוחנן קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה ואפילו כור ואפילו כוריים וכו' מחיצה היא אלא שמחוסרת דיורין. כלומר: ואסור לטלטל בכולה אלא בד' אמות מדרבנן. וגרסינן בפרק עושין פסין (עירובין כד, א) אמר רב נחמן אמר שמואל קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה פורץ בה פרצה יותר מעשר אמות וגודרו ומעמידו על עשר ודיו, כלומר: מעמידו על עשר לשם דירה ודיו דדמי כמי שהוקף כולו לדירה, ופרצה זו של עשר הוי כפתח ומותר לטלטל בכולו כחצר.

    לא נצרכה אלא לקרן זוית הוא הדין דהוה מצי למימר לא נצרכה אלא לצידי רשות הרבים, אלא משום דפליגי ביה ר' אליעזר ורבנן (לעיל שבת ו, א) דלרבי אליעזר הוי רשות הרבים לא בעי לעיולי נפשיה בפלוגתא, ואפילו בצדדים דאית בהו חפופי לא בעי לאוקמה משום דמספקא ליה אי מודה בהו רבי אליעזר.

    אבל לפני העמודים כרשות הרבים דמו ואף על פי שאין בין עמוד לעמוד רוחב שש עשרה שהוא רוחב רשות הרבים דאורייתא כדאיתא בפרק הזורק (לקמן שבת צט, א), אלא דהכא לא מסתברא שיהא העמוד ממעט בשיעור הרשות, שאם כן אפילו נעץ קנה ברשות הרבים ימעטנו. ומיהו קיימא לן כרבי יוחנן דאמר בין העמודים נידון ככרמלית, וכל שכן אצטבא, משום דרבי יוחנן לגבי רב קיימא לן כרבי יוחנן וכל שכן לגבי רב יהודה דהוא תלמידיה דרב. אבל הרמב"ם ז"ל (פי"ד מהל' שבת ה"ו) פסק כרב יהודה, ולא ירדתי לסוף דעתו. ואולי משום דקתני בברייתא דלעיל (שבת ו, א) האיצטוונית ולא מני בין העמודים בהדייהו דהויא רבותא טפי. ואינו מחוור דאם כן ליקשי מינה לרבי יוחנן, ואם בעלי הגמ' לא סמכו על זה להקשות ממנה לרבי יוחנן איך נסמוך עליה לדחות דברי רבי יוחנן דהלכה כמותו בכל מקום לגבי רב ושמואל וכל שכן לגבי רב יהודה תלמידם. ורב אלפסי ז"ל לא כתב מכל זה בהלכות כלום.

    הא ד אמר רב יהודה איצטבא שלפני העמודים נידון ככרמלית תמיהא לי מאי קא משמע לן הא בהדיא קתני בברייתא והאצטוונית. ועוד מאי שלפני העמודים דקאמר לימא האיצטבא סתם. ואולי אפילו באיצטבא שאינה גבוהה שלשה קאמר, ומפני שהיא לפני העמודים אינה נוחה לידרס והלכך נפקא ליה מתורת רשות הרבים. אלא שמצאתי בירושלמי (פ"א סוה"א) בהיפך מזה, דגרסינן התם ר' זעירא בשם רב יהודה זעיר בר חיננא בשם ר' חנינא סמטיות שבין העמודים נידונין ככרמלית. רבי שמואל בר חייא בשם ר' חנינא פירחי העמודים נידונין ככרמלית, לכך צריכא בגבוהין שלשה, עד כאן בירושלמי. ועדיין אני אומר כי יש שבוש בגירסת הירושלמי, ובשאינן גבוהין היא דהא צריכה, דאילו בגבוהין שלשה פשיטא. וצ"ע.

    לבינה זקופה ברשות הרבים וזרק וטח בפניה חייב פירוש: ואף על פי שאין רוחב הלבינה אלא שלשה דסתם לבינות רחבן שלשה וארכן שלשה, ואע"ג דברשות הרבים בעינן הנחה על גבי מקום ארבעה, הני מילי למעלה משלשה אבל למטה משלשה כארעא סמיכתא דמו. אבל בלבינה שהיא גבוהה יותר משלשה אם זרק וטח בפניה למעלה משלשה אומר ר"ת ז"ל (בתוד"ה וטח) שאינו חייב דהא בעינן הנחה על גבי מקום ארבעה על ארבעה, ומקצת מרבני הצרפתים ז"ל אמרו (ריבא בתוס' שם) דכל שרואה פני קרקע רשות הרבים כרשות הרבים דמי, וכן נראה מדברי רש"י ז"ל. והקשו בתוספות (שם) אם כן מאי דחיק לעיל (שבת ד, א) גבי מתניתין דפשט בעל הבית ידו והא בעינן עקירה והנחה מע"ג מקום ארבעה, דילמא מתניתין שמחזיק החפץ בידו בענין זה שהוא רואה את הקרקע. ואינה קושיא בעיני דפירות לא נייחי בכענין זה, דנתן לתוך ידו של עני או שנטל מתוכה מידו פשוטה משמע, דאילו תפסם ממנו העני או שהיה תופס אותם בידו כדי שלא יפלו, אם כן כשתפסם וסגר ידו או שהיתה ידו סגורה ופשטה כדי ליתן לו את החפץ הא קא עביד מעשה, וכעין נתינה או לקיחה היא, ורישא הא אמרינן בריש מכלתין (לעיל שבת ג, א) דלא עביד מעשה ופטור ומותר קאמר.

    אביי ורבא דאמרי תרווייהו והוא שגבוה שלשה וכו' אבל היזמי והיגי אף על גב דלא גביהי שלשה. פירוש: משום דלא דרסי בה רבים. קשיא לי והא רבא הוא דאמר בפרק המצניע (לקמן שבת צב, א) המוציא פירות ברשות הרבים למטה משלשה ביד חייב משום דכל סמוך לקרקע בתוך שלשה כקרקע דמי, ויד הא לא דרסי בה רבים. וי"ל דהא דאמרינן אבל היזמי והיגי לאו סיומא דמימרא דאביי ורבא הוא, אלא אנן הא דקאמרינן ומסקינן בה הכי. ואינו מחוור. אלא מסתברא שלא אמרו אלא בדברים שדרך העולם להניחם ולהשליכם ברשות הרבים כגון היזמי והיגי וכיוצא באלו, שהן מושלכין ברשות הרבים ואינם עומדים להסתלק, והלכך כיון שמונעין את הרבים מלדרוס שם אין שם רשות הרבים באותו מקום, שאין דין רשות הרבים אלא במקום המוכן לדריסת רבים, אבל יד או כלי שאינן עשוין להתעכב שם אלא לשעה אין חולקין רשות לעצמן אלא עומדין הן ברשות ובטלין לגבי הרשות. ותדע לך, דהא אפילו כלי גבוה משלשה ועד עשרה אינו חולק רשות לעצמו ולהיותו ככרמלית, דכל שהוא עומד בתוך אויר הרשות אינו חולק רשות לעצמו, וטעמא כדאמרינן, והוא הדין והוא הטעם כאן. כך נראה לי.

    הא דאמרינן אילימא דאי איכא מחיצה עשרה הוא דהויא כרמלית ואי לא לא הויא כרמלית והא אמר רב גידל וכו'. איכא למידק למה ליה לאקשויי ממימרא דרב גידל, לותביה מדתניא לעיל (שבת ו, א) וכן גדר שהוא גבוה עשרה ורוחב ארבעה זו היא רשות היחיד גמורה, פירוש והיכי קאמר איהו דאי איכא מחיצה עשרה הויא כרמלית. ותנן (לקמן שבת צט, א) חולית הבור והסלע בזמן שהן גבוהין עשרה הנותן לתוכן והנוטל מתוכן חייב. ורש"י ז"ל פירש דהאי לאו אגופא דמחיצות ממש קאי, אלא הכא בבקעה שאינה מוקפת לדירה והוא יותר מבית סאתים, וקאמר דאי איכא מחיצה עשרה הויא כרמלית אבל פחות מעשרה לא הויא כרמלית, ומשום הכי אקשי ליה מדרב גידל ומסיפא אקשי ליה. והקשו בתוס' דהא לא אפשר, דאי בדאית ליה מחיצות גבוהות עשרה לכולי עלמא רשות היחיד הוא, ובין עולא ובין רב אשי קרי ליה לעיל רשות היחיד ולא הוה צריך לאתויי הא דרב גידל, ור' יוחנן נמי אמר לעיל קרפף יתר מבית סאתים שלא הוקף לדירה וכו' מחיצה היא אלא שמחוסרת דיורין. ועוד דהיכי מצי למימר דאי ליכא מחיצה עשרה לא הויא כרמלית, והא קתני לעיל (שבת ו, א) דים ובקעה ואיצטוונית הוו כרמלית והנהו לית להו מחיצות. ופירשו הם ז"ל דלאו מחיצה ממש קאמר אלא אויר הראוי למחיצה עשרה, וכגון בקעה יתירה מבית סאתים ומסוככת על גבה והסכך על גבי קונדסין ואינו גבוה עשרה, והשתא בעינן למימר דאי אין בו אויר הראוי למחיצה עשרה דלא הויא כרמלית אלא מקום פטור ומותר לטלטל בכולו, והשתא פריך שפיר מדרב גידל.

    Rashba on Shabbat 7a · Sefaria

    Meiri

    קרפף הוא כל מקום שלא הוקף לדירה אלא לסבה אחרת אע"פ שיש בה מחיצות גבוהות עשרה כגון גנות ופרדסים ורחבה שאחורי הבתים שאינה נעשית לדירה וכל שהוא יתר מבית סאתים שהוא בחשבון מאה על חמשים אין מטלטלים בה אלא בארבע אמות ואם טלטל בכלו פטור הא בבית סאתים או פחות מטלטלים בכלו ולענין להוציא או להכניס מרה"ר לתוכן או מתוכן לרה"ר אפי' ביותר מבית סאתים חייב רה"י הוא דבר תורה ומ"מ להוציא או להכניס מרה"י לתוכו או מתוכו לרה"י אפי' בפחות מבית סאתים אסור אלא שהוא פטור אף ביתר מבית סאתים ואיסור זה אף בששניהם שלו והרבה דיורין נכללים בדין זה שהם רה"י גמור ולהחמיר עשאום ככרמלית מהם בכל ענין ומהם בקצת דיניהם ובמסכת עירובין יתברר הכל בע"ה:

    קרפף זה יראה שלענין טומאה בימות החמה מיהא רה"ר היא שהרי תרצה רב אשי במוקפת מחיצות ולא הקשו לו א"כ בימות החמה היאך היא רה"ר לטמאה וא"כ יראה הטעם מפני שאין כאן סתירה שיאמר עליו ונסתרה וכו' שמשם למדו ספק טומאה של רה"י ומ"מ אפשר שאין הלכה כרב אשי:

    עמודים שברחבה העשויים להיות התגרים תולים שם מיני פרקמטיאות ויש אצטבאות לפני העמודים שהתגרים יושבים שם וכן כל שהוא כיוצא בזה כל שבין העמודים רה"ר שהרי דריסת רבים מצויה שם אבל אותן אצטבאות ככרמלית כך פסקוה גדולי המחברים ומ"מ ראוי לתמוה היאך פסקו כרב יהודה במקום ר' יוחנן שהרי אף במקום רב שהיה רבו של רב יהודה אמרו רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ומתוך כך יש לפסוק שאף בין העמודים נידון ככרמלית וכ"ש אצטבא שלפניהם וכן כתבוה רוב פוסקים:

    ממה שכתבנו בשיעור כרמלית למדת שלבנה שיש בה רוחב ד' על ד' וגבוהה שלשה והיא ברה"ר שהיא חולקת מקום לעצמה לידון ככרמלית מעתה אם היתה זקופה וזרק וטח בפניה חייב שההנחה במקום שאין ראוי להתעכב שם אלמלא שזרק דבר הניטוח אינה הנחה וכל שנזרקה בלמטה מעשרה הרי היא כהונחה ברה"ר וחייב משום אויר רה"ר ואם למעלה מעשרה פטור מטעם אויר מקום פטור אבל אם זרק על גבה פטור אבל אסור מדין כרמלית ואע"פ שעכשיו בזקיפתה נמצא רחבה גבהה וגבהה רחבה ונמצא שאינה רחבה ד' נעשה כשפודין של מתכת ואם לא היתה רחבה ארבעה הרי זה מקום פטור ומותר וכן כל שאינו גבוה ג' אינו כלום והרי הוא כרה"ר ואינו חולק רשות לעצמו אפי' היה דבר שבני אדם מונעין דריסתם ממנו אם מצד היזק כגון אסיפת קוצים וברקנים אם מצד כיעור כגון דברים הנמאסים הא כל שגבוה שלשה ורחב ארבעה והוא ברה"ר נעשה כרמלית לאסור טלטול מרה"ר לתוכו ואם הוא סמוך לכרמלית נושא ונותן ממנו לכרמלית:

    ממה שכתבנו נתברר שהכרמלית יש בה מקולי רה"י ומקולי רה"ר מקולי רה"י שכמו שאין רה"י בפחות מארבעה רוחב כך כרמלית ומקולי רה"ר שכמו שרה"ר אינה תופסת באויר למעלה מעשרה וכל אויר שלמעלה מעשרה ברה"ר מקום פטור הוא כך בכרמלית ואין לך תופס אויר למעלה מי' אלא רה"י שתופסו עד לרקיע וזהו שאמרו כרמלית אינה פחותה מד' ותופסת עד י' ואי אתה יכול לפרש תופש י' שלא לקרות כרמלית אלא במחיצות עשרה שכל שהוא כן רה"י הוא וכן שמצינו כרמלית ברוחב ארבעה ובגובה שלשה עד פחות מי' בשמועת בית שאין תוכו י' כמו שיתבאר אלא לא נאמר תופסת י' אלא במקום עיקר כרמלית כגון אויר של בקעה או של ים או של קרפף יתר מבית סאתים שעד י' וי' בכלל שם כרמלית עליו ולמעלה מהם מקום פטור ודבר זה בקולט מן האויר או בזורק בדבר שאין בו הנחה גמורה כגון פני לבינה או פני הכותל שכל שלמעלה מי' מותר להוציאו משם לרה"י או לרה"ר כאויר מקום פטור של רה"ר שאמרו עליו הזורק למעלה מי' כזורק באויר למטה מעשרה כזורק בארץ והקשו והא לא נח ופרשוה בשטח פני הכותל בדבילה וכל למעלה מעשרה מקום פטור הוא ואי אתה יכול לפרש תפיסת י' בהנחה על דבר המסויים כגון שהיה שם עמוד וזרק על גביו שכל עמוד רחב ד' וגבוה י' או יותר רה"י הוא בכל מקום ואם כשאין בו ד' רוחב אף למטה מי' מקום פטור הוא ואם תחמיר בה מצד שתקועה בבקעה שהיא כרמלית נמצאת מחמיר בכרמלית יותר מברה"ר שהרי ברה"ר כל כיוצא בה מקום פטור הוא ולא נאמר תופסת י' אלא להקל וחכמי התוספות טורחים לפרשה במקום מסויים ואין צורך בכך:

    Meiri on Shabbat 7a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    פירש"י בד"ה אלא בד' כו' ובד"ה אבל כו' ובדבר המסוים כגון ראש עמוד כו' פשיטא דלמעלה מי' לא הוה כרמלית דהא אפילו עמוד בר"ה כו' עכ"ל. אין זה מדוקדק לכאורה דמאי קאמר דהא אפי' עמוד בר"ה כו' דהא בהך מלתא קיימינן מדקאמר בתר הכי ואי כדקאי בכרמלית כו' משמע דעד הכא בראש עמוד וגבי לבינה דקאי בר"ה קיימינן וע"ק דמהיכא פשיטא ליה דאימא דהך מלתא גופא אשמעינן רב ששת דלמעלה מי' לא הוי כרמלית כדאשמעינן ר"י דפחות מארבעה לא הוי כרמלית ולשון רש"י שכ' הר"ן הוא מדוקדק בזה וז"ל ובדבר המסויים כגון ראש עמוד וגבי לבינה ליכא לאוקמא דאי אית ביה ד' היכי אמרינן למעלה מי' לא הוי כרמלית אלא מקום פטור והא אפילו עמוד ברה"ר גבוה י' ורחב ד' רה"י הוא כו' עכ"ל דהכי משמע ליה למעלה מי' קאמר רב ששת הוי מקום פטור ולא רה"י דומיא דקאמר ר"י אין כרמלית פחות מד' דבפחות מד' הוי מקום פטור ולא רה"י וכן הוא בלשון הרי"ף במסקנא ומקולי ר"ה דעד עשרה הוא דהוי כרמלית למעלה מי' לא הוי כרמלית אלא מקום פטור ואפשר שכן היה בנוסחת גמרא שלהם ויש לפרש לשון רש"י שלפנינו שנתכוון לזה וה"ק דאי אית ביה ד' פשיטא דלמעלה מי' לא הוי כרמלית דהא אפילו כו' רה"י הוא ולא מקום פטור ומדברי רב ששת משמע דתופסת עד י' אבל למעלה מי' הוי מקום פטור דומיא דאין כרמלית פחותה מד' דפחותה הוי מקום פטור כמ"ש לעיל ודו"ק:

    בא"ד ואי דלית ביה ד' ולמטה מי' מי הוה כו' ואי כדקאי בכרמלית וכיון דלית ביה ד' הוי שם אויר כרמלית עליו כו' עכ"ל. כצ"ל מלשון רש"י שכתב הר"ן וק"ל:

    תוס' בד"ה וטח בפניה כו' וריב"א פי' דאף למעלה מג' לא בעי שיהא בפני הלבינה וכותל ד' כו' עכ"ל. מפירש"י נמי משמע כן שפי' הכא סתם לבינה ארכה ורחבה ג' ואין לעוביה שיעור כו' עכ"ל. דר"ל דאזקיפת הלבינה שהיא עוביה של הלבינה קמפרש והוא שגבוהה ג' אבל בארכה ורחבה שהיא פני הלבינה מסתמא דהוי ג' כדאמרינן בריש פ"ק דב"ב ויש מקשין בזה כיון דלפי' רש"י הכא בטח בפניה לא בעי מקום ד' כפי' ריב"א תקשי ליה מה שהקשו התוס' לעיל לפירושו דפליגי רבי ורבנן בשדי נופו והוי כמונח ברה"ר ע"ג מקום ד' דאי אפשר להעמידה דאי למטה מג' לא בעי רוחב ד' לכ"ע ולמעלה מג' לא הוי רה"ר אם לא נעמיד בדבילה שמינה כו' כמו שכתבו התוס' לעיל דהשתא הא בדבילה שמינה נמי א"א להעמידה דא"כ מאי טעמא דרבנן דפטרי דאי נמי לא שדינן נופו בתר עיקרו ולא הוי בנוף מקום ד' יתחייב דהא לא בעי מקום ד' כפירושו הכא ויש ליישב ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Shabbat 7a · Sefaria

    Maharam

    ברש"י ד"ה כגון דאית לה וכו' עד סמוך לה קודם היקף ולענין לטלטל וכו' הכל דבור אחד הוא:

    בא"ד כראמרינן בעירובין אין מטלטלין בו וכו' כצ"ל:

    ד"ה וטח על פניה וכו' ובלבד שיניח למטה מג' וכו' כצ"ל:

    ד"ה אפי' הזמי והיגי וכו' ורב אשי אמר אפילו צואה חוא סוף דבור ואחר כך מתחיל הדבור ה"ג אין כרמלית וכו' כצ"ל:

    ד"ה וקירויו משלימו וכו' ער ואי בדקאי בכרמלית וכיון דלית ביה וכו' כצ"ל:

    תוס' ד"ה לא נצרכה אלא לקרן זוית וכו' משום דלרבי אליעזר כרה"ר דמיא פי' ובעי לאוקמי חברייתא ככ"ע גם כרבי אליעזר או שמא מספקא ליה וכו' ר"ל וכיון דמספקא לא בעי לאוקמא דאתי לאתויי צידי ד"ה משום דשמא לרבי הוי לעולם רה"ר אפילו אית בהו חיפופי ואם כן לא אתי כרבי אליעזר:

    Maharam on Shabbat 7a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמ' והכרמלית אטו כולהו לאו כרמלית נינהו כי אתא רב דימי אר"י לא נצרכה אלא לקרן זוית כו'. ויש לדקדק אכתי אמאי קרי להאי כרמלית טפי מאינך דלעיל ים ובקעה ואסטוונית. ויש ליישב ע"פ מה שכתבו תוס' לעיל בשם הירושלמי דכרמלית היינו מלשון כרמל דכתיב בקרא שפירושו לא לח ולא יבש אלא בינוני והיינו שדומה קצת ללח ויבש א"כ לא שייך הך מילתא אלא לענין קרן זוית הסמוכה לר"ה דוקא דא"כ דמי קצת לר"ה כיון דזימנין דחקי ביה רבים ודומה קצת לרה"י כיון שהוא בקרן זוית הסמוכה לרה"י דא"כ הוא באמת של יחיד כמו שפירש"י משא"כ בים ובקעה לא דמי כלל לא לר"ה ולא לרה"י דהא לא שכיחי בי' רבים ולית להו מחיצות כנ"ל וק"ל:

    שם מאי ותופסת עד עשרה אילימא דאיכא מחיצה יו"ד כו' ופרש"י דהיינו לענין בקעה שמוקפת מחיצות והתוס' פירשו הראוי למחיצות יו"ד כו' ע"ש. ויש לתמוה מעיקרא מאי ס"ד לאוקמי מילתא דרב ששת במילתא דחיקא במאי דלא שייך בכל הנך כרמלית דקחשיב בברייתא כגון ים ובקעה ואיסטוונית וקרן זוית שהוא סתם כרמלית ובכל הנך לא שייך מחיצות ואמאי לא מוקי מילתא דר"ש בפשיטות לענין דאין אויר למעלה מעשרה בכרמלית כדמסיק ואטו בלאו מימרא דשמואל לרבי יהודא לא הוי ידע דאין כרמלית למעלה מיו"ד במכ"ש דר"ה דלא הוי למעלה מיו"ד דמה"ת נחמיר במילי דרבנן טפי מדאורייתא. ועוד דשמואל גופא אמאי איצטריך לאשמעינן הא מלתא כיון דמלתא דפשיטא היא והנראה לענ"ד בזה דמעיקרא הוי פשיטא ליה דהא דקיי"ל דאין ר"ה למעלה מיו"ד כדתנן הזורק למעלה מיו"ד כזורק באויר היינו לענין חיוב חטאת דוקא אבל לעולם איסורא מיהא איכא דכל למעלה מיו"ד אפילו בר"ה הוי כרמלית דאסור מדרבנן והכי מסתבר דנהי דלענין פחות מד' בר"ה דהוי מקום פטור מותר לכתחילה כדתניא בברייתא עומד אדם על האסקופה ולא החמירו חכמים היינו משום שהוא דבר מסויים ובין ד' לפחות מד' לא טעו אינשי כיון דמסיים מחיצתא משא"כ למעלה מיו"ד שהוא באויר ואינו מורגש ודאי מסברא הוי פשיטא ליה מעיקרא דיש להחמיר מדרבנן ומש"ה איצטריך לאתויי הך מימרא דשמואל דאיצטריך טובא לאשמעינן במאי דאמר ליה ר"י שיננא לא תהא רה"ר למעלה מיו"ד לאשמעינן הך מלתא גופא דלמעלה מיו"ד מותר לכתחלה כמו בפחות מד' והיינו מהאי טעמא גופא דא"א לומר דלמעלה מיו"ד אפי' בר"ה הוי כרמלית כיון דאין כרמלית למעלה מיו"ד וזה חידוש גדול דלא הוי ידעינן לה בלא מימרא דשמואל. ונראה דשמואל גופא דייק לה מהנך מתניתין וברייתות דפרק המוצא תפילין גבי הקולט מן הצינור ולענין נטילת המפתח מחלון דמשקלא וטריא דהתם איכא למשמע דלמעלה מיו"ד מותר לכתחילה כנ"ל ודו"ק:

    בתוס' בד"ה אילימא דעד יו"ד כו' פירש"י כגון בקעה וקשיא לר"י דהא רה"י הוא כו' עכ"ל. ולכאורה לא ידענא מאי קשיא להו דמה בכך דהוי רה"י לענין דהזורק לתוכו חייב מ"מ כיון דהוי כרמלית לענין דאסור לטלטל בו א"כ שפיר אמרינן דאי איכא מחיצה יו"ד הוא דהוי כרמלית ואסור לטלטל בו ואי לא שאין גבוה יו"ד לא הוי כרמלית אלא מקום פטור כדמסיים ואי לא לא הוי כרמלית והך סברא לא קשיא להו להתוספות ולא מידי ואי לאו מימרא דרב גידל הוי אתי ליה שפיר דעיקר תקנת חכמים לענין איסור טילטול היינו דוקא במחיצה יו"ד ומש"ה מקשה ליה שפיר מרב גידל דאיפכא שמעינן לה ומה שהקשו עוד מים ובקעה דלית להו מחיצות נמי לק"מ למאי דפרישית דמעיקרא הוי ס"ד דאי אפשר לאוקמי מימרא דרב ששת לענין אויר למעלה מיו"ד וא"כ ע"כ דר"ש לא איירי אלא בבקעה דאית לה מחיצות דוקא דקס"ד דכל מחיצה למעלה מיו"ד לא הוי כרמלית אלא מקום פטור כמו בפחות מד' כנ"ל ועדיין צ"ע:

    בפרש"י בד"ה עד יו"ד הוי כרמלית כו' ואי בדקאי בכרמלית נמצא חומר בכרמלית כו' עד סוף הדיבור. ונראה דלאו לענין דינא פשיטא ליה לרש"י דאין להחמיר בכרמלית דהא ודאי אשכחן אמוראי טובא בפ"ק דעירובין ובפרק חלון דסברי לקושטא דמלתא דלענין פחות מד' מחמרינן בכרמלית טפי מר"ה אי משום דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה או משום דמצא מין את מינו וניעור ור"י גופא ס"ל הכי אלא דעיקר כוונת רש"י לענין פירושא דשמעתא דע"כ הא דמסקינן דמימרא דר"ש היינו דעד יו"ד הוא דהוי כרמלית ע"כ היינו לענין אוירא דא"א לפרש דהא דמסקינן דעד יו"ד הוא דהוי כרמלית איירי לענין דבר מסויים דהא לא משכחת לה אלא דקאי בכרמלית וא"כ להך מלתא אפילו את"ל דאסור בכרמלית טפי מרה"ר מ"מ לא שייך בכה"ג לישנא דגמרא דאמר ואקילו ביה רבנן דהא ודאי מחמרינן אע"כ דפירושא דשמעתין איירי לענין אוירא ובכה"ג קולי משכחת לה חומרי לא משכחת לה כנ"ל נכון וברור. ולפ"ז בחנם תפסו הר"ן ז"ל ושאר מפרשים על פירש"י בזה כיון דרש"י גופא לאו לענין דינא פירש כן אלא לענין פירוש דשמעתא דוודאי איירי באוירא מדנקט לישנא והקילו. אבל לענין דינא בדבר מסויים ודאי תליא בפלוגתא דאמוראי ורש"י גופא מודה דלענין הלכה החמירו בכה"ג טפי בכרמלית מבר"ה ודוק היטב:

    Penei Yehoshua on Shabbat 7a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' קרפף יותר מבית סאתים כו' הזורק לתוכו חייב עי' לקמן פ' ע"א ברש"י ד"ה והוא שיש חיוב כו' וד' צט ע"ב ברש"י ד"ה מוקף לכרמלית וצע"ג:

    שם רה"י קתני וע"ש בטהרות פ"ו מ"ז שבילי בית הגלגל רה"י לשבת ושם מ"י איסטוונית רה"י לשבת וצ"ע:

    שם בתוכו אין מטלטלין וכו' עי' עירובין פט ע"א תוס' ד"ה במחיצות:

    תוס' ד"ה אבל בין העמודים כו' רחב ט"ז אמה עי' עירובין ו ע"ב תוס' ד"ה וכי תימא:

    Gilyon HaShas on Shabbat 7a · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    גמרא, ורב אשי רה"י קתני, [ולא ניחא לי' תירוצא דעולא דקרי לי' לבקעה רה"י לפי שאינה רה"ר]. קשה לי הא שם בטהרות [משנה וי"ו] שבילי בית גלגל רה"י לשבת, ועוד שם [במשנה יו"ד] האסטוונית רה"י לשבת, הרי דקרי לי' רה"י מה שאינו רה"ר:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Shabbat 7a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 7, Amud Aleph, about 332 words in 9 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 9 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 130 words

      Opens “כגון דאית לה מחיצות. וכי הא דאמר…”

      Named: עולא.

    2. Segment 227 words

      Opens “בשלמא רב אשי לא אמר כדעולא, אלא…”

      Named: רב אשי, עולא.

    3. Segment 334 words

      Opens “והכרמלית. אטו כולהו נמי לאו כרמלית נינהו?…”

      Named: רב דימי.

    4. Segment 435 words

      Opens “כי אתא רב דימי א"ר יוחנן: בין…”

      Named: רב דימי, רב יהודה.

    5. Segment 529 words

      Opens “למ"ד בין העמודים, כ"ש איצטבא. למ"ד איצטבא…”

    6. Segment 617 words

      Opens “אמר רבה בר שילא אמר רב חסדא:…”

      Named: רב חסדא, רבה.

    7. Segment 733 words

      Opens “אביי ורבא דאמרי תרוייהו: והוא שגבוה שלשה,…”

      Named: רב אמר, רב אשי, אביי, רבא.

    8. Segment 869 words

      Opens “אמר רבה דבי רב שילא: כי אתא…”

      Named: רב שילא, רב דימי, רבי יוחנן, רב ששת, רב גידל, רב חייא בר יוסף.

    9. Segment 958 words

      Opens “אלא מאי ״ותופסת עד י' דעד י'…”

      Named: רב יהודה, רב חסדא, שמואל.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Shabbat 7a · Segment 1 — “כגון דאית לה מחיצות.

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Shabbat 7a · Segment 9 — “…וכי הא דא"ל שמואל לרב יהודה: שיננא, לא תיהוי…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Shabbat 7a · Segment 7 — “אביי ורבא דאמרי תרוייהו: והוא שגבוה שלשה, דלא דרסי…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Shabbat 7a · Segment 1 — “…וכי הא דאמר עולא א"ר יוחנן: קרפף יותר מבית…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 7a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026