Talmud Builders

    Shabbat 42a

    Chapter 3 - Kirah

    גם: שבת דף מ״ב ע״א, פרק ג׳ כירה

    English translation - Shabbat 42a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1is permitted, since one did not intend to perform that prohibited labor.

    2The Gemara asks: Is that to say that Shmuel, who permits adding water even in an amount sufficient to harden a vessel, holds in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who says that one may perform an action that inadvertently results in a prohibited labor? Didn’t Shmuel say: One may extinguish a piece of white-hot metal in a public area on Shabbat so that the masses will not be injured? That is because the piece of white-hot metal is not actual fire and extinguishing it is prohibited by rabbinic decree, not Torah law. The Sages did not issue decrees in situations where there is concern for public safety. However, one may not extinguish a red-hot wood coal because extinguishing it is prohibited by Torah law. And if it would enter your mind that Shmuel holds in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, it should even be permitted to extinguish wood as well. When one extinguishes the coal, he intends neither to perform a prohibited labor nor to derive any benefit. He merely intends to prevent the coal from causing injury. Extinguishing the coal is a labor not necessary for its own sake. Rabbi Shimon says that one who performs a labor not necessary for its own sake is exempt.

    3The Gemara responds: In the case of an unintentional act, Shmuel holds in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. In the case of labor not necessary for its own sake, he holds that he is liable, in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. Ravina said: Therefore, a thorn in the public domain that is liable to cause injury, one may move it from there in increments, each less than four cubits, on Shabbat. Although the Torah prohibits carrying an object four cubits in the public domain on Shabbat, carrying less than four cubits is prohibited only by rabbinic law. From Shmuel’s statement, it is clear that the Sages did not issue a decree in any case where there is a threat to the masses. And, therefore, if the thorn was in a karmelit , where the prohibition to carry is by rabbinic law, one is permitted to carry it even more than four cubits.

    4We learned in the mishna: However, one may place water into an urn in order to warm it. The Sages taught in a baraita : A person may place hot water into cold water, but not cold into hot; this is the statement of Beit Shammai. In their opinion the cold water becomes heated by the hot water beneath it. And Beit Hillel say: Both hot into cold and cold into hot are permitted. However, Beit Hillel did not permit this in all cases. In what case is this said? It is in the case of a cup. However, in a bath with a lot of water, it is permitted to pour hot into cold but not cold into hot. And Rabbi Shimon ben Menasya prohibits even putting hot into cold. Rav Naḥman said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Menasya in this matter.

    5Rav Yosef thought to say that the legal status of a basin [ sefel ], which is a vessel used for washing, is like that of a bath, and it is prohibited to pour water into it. Abaye said to him that Rabbi Ḥiyya taught a baraita : A basin is not like a bath in terms of pouring water into it. The Gemara asks: And according to what entered Rav Yosef’s mind initially, that a basin is like a bath with regard to this halakha , and Rav Naḥman said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Menasya in this matter, does that mean that on Shabbat there is no possibility of washing with hot water? No all-encompassing prohibition of washing with hot water on Shabbat was ever taught.

    6The Gemara replies: Do you think that Rabbi Shimon ben Menasya is referring to the latter clause of the mishna? No, he is referring to the first clause of the mishna, where we learned that Beit Hillel permit both hot water into cold and cold water into hot, and Rabbi Shimon ben Menasya prohibits placing cold water into hot. The Gemara asks: If so, say that Rabbi Shimon ben Menasya stated his opinion in accordance with the opinion of Beit Shammai . Isn’t the halakha generally established according to Beit Hillel? The Gemara explains: He said the following: Beit Shammai and Beit Hillel did not dispute this matter. Rabbi Shimon ben Menasya had a different tradition with regard to the opinions of Beit Shammai and Beit Hillel.

    7Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: I saw that Rava was not strict in the case of a vessel and made no distinction between cold and hot. From where did he derive this leniency? From a baraita that Rabbi Ḥiyya taught: A person may place a jug of water into a basin of water, both hot into cold and cold into hot. Rav Huna said to Rav Ashi: There is a weakness in this proof, as perhaps there it is different because the vessel forms a partition between the hot and cold water. He is not pouring cold water into the basin itself but is placing a jug whose sides form a partition into the basin. He said to him: The term pour was stated in that baraita . This is the correct version: A person may pour a jug of water into a basin of water, both hot into cold or cold into hot. Therefore, there is no room to distinguish between the two cases.

    8MISHNA: In continuation of the discussion of vessels where the prohibition of cooking applies even though the vessels are not actually on the fire itself, the mishna establishes: A stew pot [ ilpas ] and a pot that were removed from the fire while they were still boiling, even if they were removed before Shabbat, one may not place spices into them on Shabbat itself. Even though the pot is not actually standing on the fire, the spices are still cooked in it because the pot is a primary vessel, i.e., a vessel whose contents were cooked on the fire.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מותר - שאין מתכיון לכך:

    גחלת של מתכת - שמשליכין לחוץ פסולת של ברזל דלא שייך כבוי בהכי מדאורייתא ומדרבנן אסורה והיכא דאיכא נזקא לרבים לא גזרו על השבות:

    אבל לא של עץ - דאיסורא דאורייתא היא וחייב סקילה:

    אפילו של עץ נמי - דהא לרבי שמעון מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה וכל כיבוי אינו צריך לגופו חוץ מעושי פחמין או מהבהבי פתילה:

    הלכך - כיון דאמרת לא גזרו שבות דכיבוי מתכת במקום נזקא דרבים:

    קוץ ברשות הרבים מוליכו פחות פחות מד' אמות - עד שיסלקנו לצידי רשות הרבים דאיסורא דרבנן הוא:

    ובכרמלית - דטלטול דידיה דרבנן:

    אפילו טובא - יעבירנו בעקירה אחת:

    חמין לתוך צונן - דקסבר תתאה גבר ואין החמין מרתיחין את הצונן אלא מפשירין:

    ולא צונן לתוך חמין - שהתחתונים מרתיחים את העליונים דתתאה גבר:

    בכוס - דלשתיה קבעי להו ולא ניחא ליה שיחומו הרבה ועוד דכלי שני הוא:

    אוסר - אפילו חמין לתוך צונן:

    ספל הרי הוא כאמבטי' - ואף על גב דכלי שני הוא הואיל ולאו לשתיה אלא לרחיצה אסירי דניחא ליה שיחמו הרבה וגזרינן:

    אלא בשבת רחיצה בחמין ליכא - בתמיה דהא לרבי שמעון אפילו חמין לתוך צונן אסור לא משכחת חמין שהוחמו ואפילו מע"ש שלא יהיו צריכין להפיג רתיחתן ואם כן לא ירחוץ אפילו פניו ידיו ורגליו בחמין:

    מי סברת ר' שמעון אסיפא קאי - דלא שרי ת"ק אלא חמין לתוך צונן ואתא איהו ואסר אף חמין לתוך צונן:

    ארישא קאי - לשתיה וצונן לתוך חמין דקשרו ב"ה קאסר:

    מתני' שהעבירן - מן האור:

    מרותחין - בין השמשות:

    לא יתן לתוכן תבלין - משתחשך דכלי ראשון כל זמן שרותח מבשל:

    שבת 42 עמוד א

    1מותר.

    2למימרא דשמואל כרבי שמעון סבירא ליה? והאמר שמואל: מכבין גחלת של מתכת ברה"ר בשביל שלא יזוקו בה רבים, אבל לא גחלת של עץ. ואי ס"ד סבר לה כרבי שמעון אפילו של עץ נמי!

    3בדבר שאין מתכוין סבר לה כרבי שמעון, במלאכה שאינה צריכה לגופה סבר לה כרבי יהודה. אמר רבינא: הלכך קוץ ברשות הרבים מוליכו פחות פחות מד' אמות, ובכרמלית אפילו טובא.

    4אבל נותן כו'. ת"ר נותן אדם חמין לתוך הצונן, ולא הצונן לתוך החמין, דברי בית שמאי. ובית הלל אומרים: בין חמין לתוך הצונן ובין צונן לתוך החמין מותר. בד"א בכוס, אבל באמבטי חמין לתוך הצונן, ולא צונן לתוך החמין. ורבי שמעון בן מנסיא אוסר. אמר רב נחמן: הלכה כר"ש בן מנסיא.

    5סבר רב יוסף למימר ספל הרי הוא כאמבטי. א"ל אביי, תני ר' חייא: ספל אינו כאמבטי. ולמאי דסליק אדעתא מעיקרא דספל הרי הוא כאמבטי, ואמר רב נחמן הלכה כרבי שמעון בן מנסיא, אלא בשבת רחיצה בחמין ליכא!

    6מי סברת רבי שמעון אסיפא קאי? ארישא קאי: ובית הלל מתירין בין חמין לתוך צונן ובין צונן לתוך החמין, ורבי שמעון בן מנסיא אוסר צונן לתוך חמין. לימא רבי שמעון בן מנסיא דאמר כב"ש הכי קאמר: לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה.

    7אמר רב הונא בריה דרב יהושע: חזינא ליה לרבא דלא קפיד אמנא מדתני רבי חייא: נותן אדם קיתון של מים לתוך ספל של מים, בין חמין לתוך צונן ובין צונן לתוך חמין. אמר ליה רב הונא לרב אשי: דילמא שאני התם דמיפסק כלי! אמר ליה ״מערה״ איתמר: מערה אדם קיתון של מים לתוך ספל של מים, בין חמין לתוך צונן, בין צונן לתוך חמין.

    Mishna

    8האילפס והקדרה שהעבירן מרותחין לא יתן לתוכן תבלין.

    Tosafot

    אפילו של עץ נמי - ואם תאמר ומאי ס"ד דמקשה וכי משום דסבר שמואל כרבי שמעון באין מתכוין יסבור כמותו במלאכה שאינו צריך לגופה וי"ל דס"ד דמקשה דודאי הא בהא תליא משום דסבר רבי יהודה דמלאכה שאינו צריך לגופה חייב עליה היכא דמתכוין בשאין מתכוין נמי החמירו חכמים אבל לרבי שמעון דפטור עליה מן התורה אף במתכוין לא חש לאסור מדרבנן כשאין מתכוין כיון דמתכוין עצמו ליכא אלא איסורא דרבנן ומיהו לפי האמת לאו הא בהא תליא דשמואל אע"ג דבמלאכה שאינה צריכה לגופה סבר כרבי יהודה דחייב [מתיר] באין מתכוין ולרבי יהודה נמי אסור אין מתכוין אפילו בגרירה דמתכוין עצמו לא אסיר אלא מדרבנן כדאמרי' לקמן ובשילהי כל התדיר (זבחים דף צא: ושם) דאמר שמואל המתנדב יין מביאו ומזלפו ע"ג האשים ופריך והא קא מכבה ומשני דסבר דבר שאין מתכוין מותר ופריך כי הכא דאמר שמואל מכבין גחלת של מתכת אבל לא של עץ והשתא אומר רשב"א דפריך מכ"ש דכיון דסבר שמואל דמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב א"כ סבירא ליה נמי בשבת דבר שאין מתכוין אסור דסבר המקשה דהתם דהא בהא תליא כמו מקשה דהכא וכיון דבשבת אסור אין מתכוין כ"ש בעלמא אך הקשה דמשמע דאי הוי סבר שמואל מלאכה שאינה צריכה לו פטור עליה הוה אתי שפיר ואמאי והא מלאכה שאינה צריכה לגופה בשאר איסורים דלאו שבת חייב עליה וכיון דסבירא ליה דהא בהא תליא א"כ אמאי קאמר התם דבר שאין מתכוין מותר:

    נותן אדם חמין לתוך צונן - אפי' בכלי ראשון דחמין לתוך צונן אינו מבשל כמו שאפרש ולא צונן לתוך חמין אפילו בכלי שני דגזרי ב"ש כלי שני אטו כלי ראשון וב"ה דפליגי ושרו צונן לתוך חמין היינו דוקא בכלי שני כדקתני בד"א בכוס משמע דבכלי ראשון מודו ב"ה ולא משום דסברה הך ברייתא דתתאה גבר כדפירש בקונטרס דאם כן יקשה מהכא למ"ד עילאה גבר ולמאן דאמר תתאה גבר נמי הא מבשל כדי קליפה כמו שאפרש לקמן בע"ה אלא נראה כמו שאומר ר"ת דחמין לתוך צונן משמע שהצוננין של מטה מרובים שדרך ליתן המועט במרובה ולכך אין מבשלים החמין המועטים כלל לפי שמתערבין בצוננין המרובין ומתבטל חמימותן ולא צונן לתוך חמין שהחמין של מטה מרובין ומתערבין בהן הצוננין המועטין ומתבשלין:

    אבל באמבטי כו' - נראה דהאי אמבטי איירי כגון שהוא כלי שני ולא הוי כההוא אמבטי דלעיל דקאמר בקשתי להניח פך באמבטי מדקאמר ספל אינו כאמבטי והאי ספל ע"כ כלי שני דאי כלי ראשון אמאי אינו כאמבטי ודכוותיה אמבטי הוי כלי שני ועוד דאי באמבטי שהוא כלי ראשון איירי לא הוה ליה למינקט אמבטי אלא מיחם שהוא לשתיה דומיא דכוס ומדנקט אמבטי משמע דבכלי שני איירי ואתא לפלוגי בכלי שני בין כוס שהוא לשתיה לאמבטי לפי שחמין הרבה ואיכא למיגזר דהרואה אותן חמין כל כך סבור דכלי ראשון הוא ובמתני' דנקט במיחם שהוא ראשון לא יתן לתוכו מים הוה מצי למימר באמבטי שהוא שני לא יתן לתוכו מים אלא דמתני' מיירי בשתיה ומפליג בין מיחם לכוס:

    מי סברת ר"ש בן מנסיא אסיפא קאי ארישא קאי - היינו דוקא למאי דס"ד לרב יוסף מעיקרא אבל למאי דמסקי' דספל אינו כאמבטי קאי אסיפא בכוס וסבר שפיר ר"ש בן מנסיא כב"ה דאפילו צונן לתוך חמין מותר ואתיא מתני' דשריא לתוך הכוס אליבא דהלכתא דהלכה כר"ש בן מנסיא וא"ת למאי דסלקא דעתך דארישא קאי ואסר בכוס צונן לתוך חמין מאי קמ"ל רב יוסף דספל הרי הוא כאמבטי כוס נמי הרי הוא כאמבטי לר"ש בן מנסיא דהלכתא כוותיה וי"ל דרב יוסף לב"ה אתא לאשמעינן דשרו בכוס:

    נותן אדם קיתון של מים - וא"ת ואמאי לא מייתי ברייתא דלעיל דספל אינו כאמבטי ואמאי איצטריך נמי רבי חייא למיתני תרוייהו וי"ל דהשתא קמ"ל בין חמין לתוך צונן בין צונן לתוך חמין דההיא דספל אינו כאמבטי ה"א דקאי אר"ש בן מנסיא דאסר באמבטי אפי' חמין לתוך צונן ועליה קאמר דספל אינו כאמבטי ושרי חמין לתוך צונן אבל צונן לתוך חמין ה"א דאסור ואפשר ההיא דלעיל היינו הך דהכא אלא שקיצרה ונקט לישנא דרב יוסף דמייתי עלה:

    שאני התם דמפסיק כלי - וא"ת דאמר לעיל (שבת דף מ:) טול בכלי שני ותן אבל בכלי ראשון לא אע"ג דמפסיק מנא וי"ל דהתם בכלי ראשון והכא דבכלי שני שאני:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    פי' צירוף הכלי בעת שיתחמם נעשה כגחלת וכשמביאו בשעת גמר מלאכתו בצונן מחזקתו ולוטש פניו ונמצא לו כמו צירוף רב אמר שיעור לצרף אסור ושמואל אמר אפילו שיעור לצרף נמי מותר ואוקמה שמואל כר"ש ורב אדא בר מתנה כר' שמעון ודאביי נמי בבא דרישא (נמי) קאי כשמואל וסוגינא כשמואל אליבא דר"ש [ור' אדא] ואקשינן למימרא דשמואל כר' שמעון (ורב אדא) והאמר שמואל מכבין גחלת של מתכת ברה"ר בשביל שלא יזוקו בה רבים אבל גחלת של עץ לא ואילו ר"ש סבר אפילו של עץ מותר לפי שאין מתכוון לכבות אלא כדי שלא יוזק וכי האי גוונא פטר ר' שמעון ואסיק' לעולם כר' יהוד' סבירא לי' דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה מיהו דבר שיש בו היזק לרבים כגון צידת נחש וכבוי גחלת של מתכת בזמן שהיא חמה והיא שחורה והרואה אותה דומה שהיא צוננת לפי שאין בה אדמומית כגחלת לוחשת ונמצאו בני אדם ניזוקין בו לפיכך מותר אבל הגחלת של עץ אם תסיר אדמומיתה נכבת כבר ואינה מזקת ואם אדמומיתה בה כל הרואה אותה מתרחק ממנה ומכל פנים אין אדם ניזוק שהשחורה כבר כבתה והאדומה מתרחקין ממנה לפיכך המכבה אותה חייב ולפיכך היה שמואל אוסר בגחלת של עץ.

    (ומדוקיה) אמר רבינא קוץ ברה"ר מוליכו פחות פחות מד' אמות ואע"ג דרב ושמואל הלכה כרב באיסורי בהא קיי"ל כשמואל דאמר במלאכה שאינה צריכה לגופה סבר לה כר' יהודה בדבר שאין מתכוין סבר לה כר"ש ומדרב אחא ורבינא שמע מינייהו דהלכתא כר' שמעון:

    פיסקא אבל נותן הוא לתוכו או לתוך הכוס כדי להפשירן - ת"ר לא יתן אדם חמין לתוך צונן [ולא צונן] לתוך חמין וב"ה מתירין כו'. ואוקימנא להא דר"ש בן מנסיא שאוסר כלומר לא נחלקו ב"ש וב"ה אלא אפילו ב"ה אוסרין ואע"ג דאמר רב נחמן הלכתא כר' שמעון בן מנסיא כיון דאמר רב הונא חזינא לרבא דלא קפיד זימנין עביד כמר וזמנין עביד כמר מדתני ר' חייא דתני ר' חייא נותן אדם קיתון של מים לתוך ספל כו' ורב אשי מתרץ לה לרב הונא ואמר ליה מערה תניא כלומר מערה אדם קיתון של מים לתוך ספל של מים בין חמין לתוך צונן בין צונן לתוך חמין קיי"ל כוותייהו דאינון בתראי ומעשה רב ולא דמו ספל לאמבטי וכוס למיחם דאוקימנא ליה שאסור לתת בתוכו צונן מועטין בהיות חמין בו כדי שיחמו אלא מרובין כדי להפשיר כי המיחם הוא עצמו מייחם אבל ספל ואמבטי וכוס מתחממין בכלי אחד ומערין בתוך חללו לפיכך מותר שנמצאו כלי שני וקיי"ל כלי שני מותר:

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 42a

    Shabbat 42a. The full printed text of this folio side - 8 numbered segments, about 266 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 42a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026