Talmud Builders

    Shabbat 151b

    Back to index

    English translation — Shabbat 151b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1to delay its decomposition. Similarly, one may tie the jaw of a corpse that is in the process of opening. One may not move it directly so that it will rise back to its original position, but so that it will not continue to open. And similarly, if one has a roof beam that has broken on Shabbat, one may support it with a bench or with long poles from a bed. One may not move it so that the beam will rise back to its original place, but so that it will not continue to fall.

    2GEMARA: The Gemara questions the mishna’s lenient ruling with regard to smearing oil on a corpse: But didn’t Rav Yehuda say that Shmuel said: There was an incident with a student of Rabbi Meir who followed him into the bathhouse on Shabbat. The student wanted to rinse the ground. Rabbi Meir said to him: One may not rinse on Shabbat. The student wanted to smear the ground with oil. Rabbi Meir said to him: One may not smear on Shabbat. This indicates that it is prohibited to rinse or smear anything that may not be moved on Shabbat. The Gemara responds: The ground in one place can be confused with the ground in another place, and the Sages therefore prohibited these activities even on a tiled floor, such as that of a bathhouse, due to a concern that one may come to do so on a dirt floor and smooth it out. However, a corpse cannot be confused with the ground, and it is therefore permitted to rinse a corpse and smear it with oil.

    3We learned in the mishna that one may attend to all the needs of the dead on Shabbat. The Gemara asks: What does the word all include in the mishna’s ruling that one may have thought is not included? The Gemara answers: It is meant to include that which the Sages taught: One may bring cold vessels and metal vessels and place them on the corpse’s stomach so that it does not swell. And one may seal up its orifices so that air will not enter them and cause swelling.

    4And King Solomon also said in his wisdom with regard to old age and death: “Before the silver cord is snapped asunder, and the golden bowl is shattered, and the pitcher is broken at the fountain, and the wheel falls, shattered, into the pit” (Ecclesiastes 12:6), which the Gemara explains as follows: “Before the silver cord is snapped asunder”; this is a reference to the spinal cord. “And the golden bowl [ gullat ] is shattered”; this is a reference to the member, which is like a spring of water [ gulla ]. “And the pitcher is broken at the fountain”; this is a reference to the stomach, which looks like a pitcher that swells and ruptures. “And the wheel [ galgal ] falls, shattered, into the pit”; this is a reference to excrement [ gelalim ].

    5And similarly, it says in the verse: “And I will spread dung upon your faces, even the dung of your Festival offerings” (Malachi 2:3). Rav Huna said, and some say that it was Rav Ḥagga who said: This verse is referring to those people who neglect the words of the Torah and turn all of their days into Festivals. Rabbi Levi said that Rav Pappi said that Rabbi Yehoshua said: Three days after death, the stomach of the dead bursts and falls onto his face and says to him: Take what you have put inside me.

    6MISHNA: One may not shut the eyes of the dead on Shabbat because the body is set-aside. And one may not shut the eyes even on a weekday while the soul departs. One must wait until the person has died. And one who shuts the eyes while the soul departs is a murderer because he has hastened the person’s death.

    7GEMARA: The Sages taught: One who shuts a person’s eyes while the soul departs is a murderer. This is analogous to a lamp that is gradually becoming extinguished but could continue to burn a little longer. If a person places his finger on it, it is immediately extinguished. It was taught in a baraita that Rabban Shimon ben Gamliel says: One who wants the eyes of a corpse to close should blow wine up its nose, and place oil between its eyelids, and grab hold of its two big toes, and its eyes will shut by themselves.

    8Incidental to the Gemara’s discussion of corpses, it cites that which was taught in a baraita : Rabban Shimon ben Gamliel says: For a living day-old baby, one desecrates Shabbat to save his life. Yet for the deceased David, king of Israel, one does not desecrate Shabbat. For a day-old baby we desecrate Shabbat because the Torah says: Desecrate one Shabbat for him so that he can observe many Shabbatot . But for the deceased David, king of Israel, one does not desecrate Shabbat, as once a person dies he is idle from mitzvot. And this is what Rabbi Yoḥanan said with regard to the verse: “Set apart among the dead [ bametim ḥofshi ], like the slain that lie in the grave, whom You remember no more” (Psalms 88:6). Once a person dies, he becomes free [ ḥofshi ] from the mitzvot.

    9And it was also taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Elazar said: It is not necessary to protect a live day-old baby from a weasel or from mice, for they run away from the baby. But if Og, the king of Bashan, is dead, it is necessary to protect even him from a weasel or from mice, as it is stated: “And the fear of you and the dread of you [ ḥittekhem ] shall be upon every beast of the earth, and upon every bird of the heavens” (Genesis 9:2). The Gemara explains: As long as a person is alive [ ḥai ], he is feared by the animals. Once he dies, he is no longer feared.

    10Rav Pappa said: We hold that a lion does not pounce upon two people. The Gemara challenges this: But how can that be? We see that it does pounce upon two people. The Gemara answers: That statement of Rav Pappa must be in accordance with that which Rami bar Abba said: An animal does not overpower a person until he appears to it as an animal, as it is stated: “But man does not abide in honor, he is like the beasts that perish” (Psalms 49:13). However, animals do not attack people who are human in their spiritual character. In a similar vein, Rabbi Ḥanina said: It is prohibited to sleep alone in a house, and anyone who sleeps alone in a house will be seized by the evil spirit Lilith.

    11It was also taught in a baraita with regard to the appreciation of life: Rabbi Shimon ben Elazar says: Perform mitzvot while you still find opportunities, and you have the financial means, and you are still under your own control. And King Solomon also said, in his wisdom: “And remember your Creator in the days of your youth, before the evil days come and the years arrive when you will say: I have no desire for them” (Ecclesiastes 12:1). Rabbi Shimon ben Elazar explains: “The evil days”; these are the days of old age. “And the years arrive when you will say: I have no desire for them”; these are the days of Messiah, in which there is neither merit nor liability.

    12The Gemara comments that this explanation disagrees with the view of Shmuel, for Shmuel said: There is no difference between this world and the days of Messiah except for subjugation to foreign kingdoms alone, from which we will be released in the Messianic era, as it is stated: “For the poor will never cease from the land, therefore I command you, saying: You shall surely open your hand to your brother, to your poor and your needy in your land.” (Deuteronomy 15:11). This indicates that the ways of the world, including the existence of wealthy and poor socioeconomic strata, will continue forever.

    13It was taught in a baraita that Rabbi Elazar HaKappar says: A person should always request divine mercy with regard to this condition of poverty, for if he does not come to a state of poverty, his son will, and if his son does not come to such a state his grandson will, as it is stated: “You shall surely give him and your heart shall not be grieved when you give to him, for due to this thing [ biglal hadavar hazeh ] the Lord your God will bless you in all your work and in all that you put your hand toward” (Deuteronomy 15:10). With regard to this verse, the tanna from the school of Rabbi Yishmael taught: Due to [ biglal ] this thing means that it is a wheel [ galgal ] that turns in the world, upon which people continuously rise and fall. Rav Yosef said: We hold that a Torah scholar will not become poor. The Gemara challenges this statement: But we see that they do become poor. The Gemara answers: Even so, if there is a Torah scholar who becomes poor, he will still never have to go around asking for charity at people’s doors.

    14In a similar vein, the Gemara relates that Rabbi Ḥiyya said to his wife: When a poor person comes to the house, be quick to give him bread so that they will be quick to give bread to your children. She said to him: Are you cursing them, your children? He said to her: It is a verse that is written, as it says: “Due to this thing,” and the school of Rabbi Yishmael taught that it is a wheel that continuously turns in the world. Similarly, it was taught in a baraita that Rabbi Gamliel, son of Rabbi Yehuda HaNasi, says: The verse that states: “And He will show you mercy and have compassion on you and multiply you” (Deuteronomy 13:18) teaches us that anyone who has compassion for God’s creatures will receive compassion from Heaven, and anyone who does not have compassion for God’s creatures will not receive compassion from Heaven.

    15The Gemara returns to verses from Ecclesiastes that relate to death and old age. It is written: “Before the sun and the light and the moon and the stars are darkened, and the clouds return after the rain” (Ecclesiastes 12:2). The Sages taught: “The sun and the light”; this is referring to the forehead and the nose which stick out from a person’s face. “And the moon”; this is referring to the soul, which shines within a person. “And the stars”; these are the cheeks. “And the clouds return after the rain”; this is the light of a person’s eyes, which goes and dwindles after one cries as if it were covered by clouds. Shmuel said: With regard to the tear that a person cries, until one reaches the age of forty years, one’s vision returns and is not harmed. From here on, once a person reaches the age of forty, it does not return, and every time a person cries his vision is weakened.

    16And similarly, Rav Naḥman said: With regard to medicinal eye shadow, until one reaches the age of forty years, it enhances his eyesight. From here and on, even if one fills it as thick as a weaver’s pin [ avisana degirda’ei ], it will maintain his eyesight but it will not enhance it. The Gemara asks about this: What is he teaching us with the example of a weaver’s pin? The Gemara answers: Generally speaking, the more eye shadow one applies, the more beneficial it is.

    17The Gemara relates a story: When Rabbi Ḥanina’s daughter died, he did not cry over her. His wife said to him: Have you merely let a chicken out of your house, that you do not show any signs of sorrow? He said to her: If I cry, I will suffer twice, from bereavement and from blindness. The Gemara explains: He held in accordance with the statement that Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Yosei ben Ketzarta: There are six types of tears, three of which are good for the eyes and three of which are bad. Tears that come from smoke, and from crying out of sorrow,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    שימתיןשלא יסריח מחמת חום הסדין והכרים:

    קושרין את הלחישל מת שהיה פיו הולך ונפתח קושרין את לחייו כדי שלא יפתח פיו יותר:

    ולא שיעלהלהסגר ממה שנפתח דהיינו מזיז אבר אלא שלא יוסיף ליפתח:

    סומכין אותה בספסלשהרי תורת כלי עליו:

    לא שתעלהדהוה ליה בונה:

    גמ' ואמר לו אין סכיןאלמא דבר האסור לטלטל אסור לסוך:

    קרקע בקרקע מיחלףכלומר ההוא לאו משום טלטול הוא אלא משום אשוויי גומות ואע"ג דמרחץ רצפת אבנים הוא וליכא למיחש לאשוויי גומות מיחלף מיהא בקרקע אחר:

    כל צרכי המת לאתויי מאידלא תנן:

    כלי מיקרשמביאים קרירות כגון זכוכית:

    ואף שלמה אמר בחכמתושכריסו של מת ניפחת ונבקעת:

    זה חוט השדרהשהוא כמין חבל ולבן ככסף:

    זו אמהשהוא מעין של תולדה כמו גולות מים (יהושע טו):

    זה פרשוגלגל לשון גלל (יחזקאל ד):

    אל הבורשנופל לתוך פיו:

    כחגיםבתענוגים:

    מתני' אין מעצמיןאת עיניו בשבת אפילו אחר יציאת הנפש דמזיז בו אבר:

    שופך דמיםכדמפרש בברייתא בגמ' שבטורח מועט מקרב מיתתו:

    גמ' ואוחז בשני גודלי רגליועוצרן באצבעותיו:

    וחתכםלשון חיותכם:

    אריה אבי תרי לא נפיללהורגן כדכתי' ומוראכם תרי וכתיב על כל חית הארץ ואפי' ארי:

    כדרמי בר אבאדנקנסה עליו מיתה ונדמה לארי כבהמה:

    נמשלמי שחיה מושלת בו בידוע שכבהמה נדמה:

    עשהצדקה:

    עד שאתה מוצאלמי לעשות:

    ומצוי לךממון:

    ועודך בידךעודך ברשותך קודם שתמות:

    לא זכותלא דבר לזכות בו שכולם עשירים:

    ולא חובהלאמץ לב ולקפוץ יד:

    על מדה זושלא יבא לידי עניות דדבר המזומן הוא לבא או עליו או על בנו או על בן בנו:

    ונתן לך רחמיםשתרחם על הבריות:

    זו פדחתהמצח שהוא חלק ומצהיר יותר מכל הפרצוף:

    זה חוטםשהוא תואר פני אדם:

    זו נשמהכדכתיב נר אלהים נשמת אדם (משלי כ):

    הלסתותלחיים:

    ושבו העביםחשכת עינים יבא ויכסה המאור אחר שירבה בבכיה בזקנותו מחמת תשות כח וצרות רבות עליו:

    מרווחמאור עינים:

    אפילו מליאכחלא בעיניו כמכחול גדול:

    כאביסנא של גרדאיכובד של גרדיים אינשובל"ש בלע"ז:

    אוקומיהמאור מוקים שלא יחשיך יותר ממה שהוא:

    מאי קמ"לבהא דאמר אפי' כאביסנא דגרדאי:

    אליםעב:

    מכוחלאעץ שהוא מכניס בשפופרת ונותן בעיניו וקורין לו מכחול:

    תיכלא ועיוראשיכול בנים ועיורון הדמעה:

    של בכימתוך אבל וצרה:

    שבת 151 עמוד ב

    1שימתין. קושרין את הלחי, לא שיעלה, אלא שלא יוסיף. וכן קורה שנשברה סומכין אותה בספסל או בארוכות המטה, לא שתעלה, אלא שלא תוסיף.

    Gemara

    2והאמר רב יהודה אמר שמואל: מעשה בתלמידו של רבי מאיר שנכנס אחריו לבית המרחץ, ביקש להדיח קרקע, אמר לו: אין מדיחין. לסוך קרקע, אמר לו: אין סכין. קרקע בקרקע מחלפא, מת בקרקע לא מיחלף.

    3״כל״ לאתויי מאי? לאתויי הא דת"ר מביאין כלי מיקר וכלי מתכות, ומניחין על כריסו כדי שלא תפוח. ופוקקין את נקביו כדי שלא תיכנס בהן הרוח.

    4ואף שלמה אמר בחכמתו: (קהלת יב, ו) ״עד שלא ירתק חבל הכסף״ זה חוט השדרה. ״ותרוץ גולת הזהב״ זה אמה. ״ותשבר כד על המבוע״ זה הכרס. ״ונרוץ הגלגל אל הבור״ זה פרש.

    5וכן הוא אומר: (מלאכי ב, ג) ״וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם״. אמר רב הונא ואמרי לה אמר רב חגא: אלו בני אדם שמניחין דברי תורה, ועושין כל ימיהם כחגים. אמר רבי לוי אמר רב פפי א"ר יהושע: לאחר שלשה ימים כריסו נבקעת ונופלת לו על פניו, ואומרת לו: ״טול מה שנתת בי״.

    Mishna

    6אין מעצמין את המת בשבת, ולא בחול עם יציאת נפש. והמעצים עם יציאת הנפש הרי זה שופך דמים.

    Gemara

    7תנו רבנן: המעצמו עם יציאת הנפש הרי זה שופך דמים. משל לנר שכבה והולכת, אדם מניח אצבעו עליה מיד כבתה. תניא, רשב"ג אומר: הרוצה שיתעצמו עיניו של מת נופח לו יין בחוטמו, ונותן שמן בין ריסי עיניו, ואוחז בשני גודלי רגליו, והן מתעצמין מאליהן.

    Baraita

    8תניא, רשב"ג אומר: תינוק בן יומו חי מחללין עליו את השבת, דוד מלך ישראל מת אין מחללין עליו את השבת. תינוק בן יומו חי מחללין עליו את השבת, אמרה תורה: חלל עליו שבת אחד כדי שישמור שבתות הרבה. דוד מלך ישראל מת אין מחללין עליו, כיון שמת אדם בטל מן המצות. והיינו דא"ר יוחנן: (תהלים פח, ו) ״במתים חפשי״ כיון שמת אדם, נעשה חפשי מן המצות.

    9ותניא ר' שמעון בן אלעזר אומר: תינוק בן יומו חי אין צריך לשומרו מן החולדה ומן העכברים. אבל עוג מלך הבשן מת צריך לשומרו מן החולדה ומן העכברים, שנאמר: ״(בראשית ט״, ב) ״ומוראכם וחתכם יהיה״, כל זמן שאדם חי אימתו מוטלת על הבריות, כיון שמת בטלה אימתו.

    10אמר רב פפא, נקיטינן: אריה אבי תרי לא נפיל. הא קא חזינן דנפיל? ההוא כדרמי בר אבא. דאמר רמי בר אבא: אין חיה שולטת באדם עד שנדמה לו כבהמה, שנאמר: ״(תהלים מט״, יג) ״אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו״. אמר רבי חנינא: אסור לישן בבית יחידי, וכל הישן בבית יחידי אחזתו לילית.

    11ותניא רשב"א אומר: עשה עד שאתה מוצא, ומצוי לך, ועודך בידך. ואף שלמה אמר בחכמתו: (קהלת יב, א) וזכור את בוראיך בימי בחורותיך עד [אשר] (ש) לא יבואו ימי הרעה אלו ימי הזקנה והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ אלו ימי המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה׃

    12ופליגא דשמואל דאמר שמואל אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד שנא' (דברים טו, יא) כי לא יחדל אביון מקרב הארץ׃

    Baraita

    13תניא ר' אלעזר הקפר אומר לעולם יבקש אדם רחמים על מדה זו שאם הוא לא בא בא בנו ואם בנו לא בא בן בנו בא שנאמר ״(דברים טו״, י) כי בגלל הדבר הזה תנא דבי ר' ישמעאל גלגל הוא שחוזר בעולם א"ר יוסף נקיטינן האי צורבא מרבנן לא מיעני והא קא חזינן דמיעני אם איתא דמיעני אהדורי אפתחא לא מיהדר׃

    14אמר לה רבי חייא לדביתהו כי אתי עניא אקדימי ליה ריפתא כי היכי דלקדמו לבניך אמרה ליה מילט קא לייטת להו אמר לה קרא קא כתיב ״כי בגלל הדבר הזה ותנא דבי ר' ישמעאל גלגל הוא שחוזר בעולם תניא ר' גמליאל ברבי אומר (דברים יג״, יח) ונתן לך רחמים ורחמך והרבך כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים וכל שאינו מרחם על הבריות אין מרחמין עליו מן השמים׃

    15(קהלת יב, ב) עד אשר לא תחשך השמש והאור זו פדחת והחוטם והירח זו נשמה והכוכבים אלו הלסתות ושבו העבים אחר הגשם זו מאור עיניו של אדם שהולך אחר הבכי אמר שמואל האי דמעתא עד ארבעין שנין הדרא מכאן ואילך לא הדרא׃

    16ואמר רב נחמן האי כוחלא עד ארבעין שנין מרווח מכאן ואילך אפילו מליא כאביסנא דגירדאי אוקומי מוקים ארווחי לא מרווח מאי קא משמע לן דכמה דאלים מכוחלא טפי מעלי׃

    17ר' חנינא שכיבא ליה ברתיה לא הוה קא בכי עלה אמרה ליה דביתהו תרנגולתא אפיקת מביתך אמר לה תרתי תכלא ועיורא סבר לה כי הא דאמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן קצרתה שש דמעות הן שלש יפות ושלש רעות של עשן ושל בכי׃

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    כי אם רובן גוים למה צריך להמתין והלא לענין מרחץ אמרו מותר לרחוץ בה מיד ושמואל אמר חיישינן שמא חוץ לחומה לנו ואע"ג דאיסורא הוא וקיי"ל הלכתא כרב באיסורי הכא הלכתא כשמואל דדיקא מתניתין כותיה דתנן במס' מכשירין עיר של ישראל ונכרים דרין בתוכה והיתה בה מרחץ המרחצת בשבת אם רוב נכרים מותר לרחוץ בה מיד אם רוב ישראל ימתין עד בכדי שיחמו חמין. מחצה על מחצה ימתין בכדי שיחמו חמין.

    ר' יהודה אומר באמבטי קטנה ואם יש רשות רוחץ בה מידומפרש רב יצחק בריה דרב יהודה מאי רשות כגון אדם חשוב שיש לו עשרה עבדים שמחממין לו עשרה קומקמין בבת אחת מותר לרחוץ מיד:

    עשו לו ארון וחפרו לו קבר יקבר בהן ישראל ומקשינן אמאי והא ישראל ונכרי כמחצה על מחצה דמי ימתין בכדי שיעשו ומפרק עולא כגון בנכרי מת המוטל באיסטרטא דמוכחא מלתא שזה הקבר לזה הנכרי נחפר שדומה לרוב נכרים שאין צריך להמתין בכדי שיעשו תוב אקשינן תינח קבר ארון מאי ופריק ר' אבהו בארון המוטל על הקבר שנמצא הארון בקבר דאילו דברי ר"מ נסבייה בדרך גררה. בפרק כירה בענין דברים של (חול) [קדש] אסור לאומרם (בלשה"ק) [בלשון חול] אלא אם הוא לאפרושי מאיסורא כגון זה שא"ר מאיר לתלמידיו אין מדיחין ואין סכין בלשה"ק אבל הרואה שסכין ומדיחין המת לא יתיר הדחה וסיכה בקרקע ולפיכך התיר ר"מ הדחת המת וסיכתו ולא גזר סיכת המת והדחתו מפני סיכת מרחץ והדחתו. כל צרכי המת כלל זה להביא הא דת"ר מביאין כלי מיקר וכלי מתכות ומניחין לו על כרסו בשבת שלא תפוח. ופוקקין נקביו בשביל שלא תכנס בהן הרוח ואף שלמה אמר בחכמתו עד אשר לא ירתק חבל הכסף וגו' ופשוטה היא:

    אין מאמצין את המת בשבת וכו'פי' מאמצין סותמין את עיני המת. ת"ר המאמץ עם יציאת נפש אפילו בחול הרי זה שופך דמים משל לנר שכבה כו'.

    תניא ר"ש בן אלעזר אומר תינוק בן יומו חי מחללין עליו את השבת שעומד ומשמר שבתות הרבה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 151b

    Shabbat 151b. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 716 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    שימתין שלא יסריח מחמת חום הסדין והכרים:

    קושרין את הלחי של מת שהיה פיו הולך ונפתח קושרין את לחייו כדי שלא יפתח פיו יותר:

    ולא שיעלה להסגר ממה שנפתח דהיינו מזיז אבר אלא שלא יוסיף ליפתח:

    סומכין אותה בספסל שהרי תורת כלי עליו:

    לא שתעלה דהוה ליה בונה:

    גמ' ואמר לו אין סכין אלמא דבר האסור לטלטל אסור לסוך:

    קרקע בקרקע מיחלף כלומר ההוא לאו משום טלטול הוא אלא משום אשוויי גומות ואע"ג דמרחץ רצפת אבנים הוא וליכא למיחש לאשוויי גומות מיחלף מיהא בקרקע אחר:

    כל צרכי המת לאתויי מאי דלא תנן:

    36 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 151b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    כי אם רובן גוים למה צריך להמתין והלא לענין מרחץ אמרו מותר לרחוץ בה מיד ושמואל אמר חיישינן שמא חוץ לחומה לנו ואע"ג דאיסורא הוא וקיי"ל הלכתא כרב באיסורי הכא הלכתא כשמואל דדיקא מתניתין כותיה דתנן במס' מכשירין עיר של ישראל ונכרים דרין בתוכה והיתה בה מרחץ המרחצת בשבת אם רוב נכרים מותר לרחוץ בה מיד אם רוב ישראל ימתין עד בכדי שיחמו חמין. מחצה על מחצה ימתין בכדי שיחמו חמין.

    ר' יהודה אומר באמבטי קטנה ואם יש רשות רוחץ בה מיד ומפרש רב יצחק בריה דרב יהודה מאי רשות כגון אדם חשוב שיש לו עשרה עבדים שמחממין לו עשרה קומקמין בבת אחת מותר לרחוץ מיד:

    עשו לו ארון וחפרו לו קבר יקבר בהן ישראל ומקשינן אמאי והא ישראל ונכרי כמחצה על מחצה דמי ימתין בכדי שיעשו ומפרק עולא כגון בנכרי מת המוטל באיסטרטא דמוכחא מלתא שזה הקבר לזה הנכרי נחפר שדומה לרוב נכרים שאין צריך להמתין בכדי שיעשו תוב אקשינן תינח קבר ארון מאי ופריק ר' אבהו בארון המוטל על הקבר שנמצא הארון בקבר דאילו דברי ר"מ נסבייה בדרך גררה. בפרק כירה בענין דברים של (חול) [קדש] אסור לאומרם (בלשה"ק) [בלשון חול] אלא אם הוא לאפרושי מאיסורא כגון זה שא"ר מאיר לתלמידיו אין מדיחין ואין סכין בלשה"ק אבל הרואה שסכין ומדיחין המת לא יתיר הדחה וסיכה בקרקע ולפיכך התיר ר"מ הדחת המת וסיכתו ולא גזר סיכת המת והדחתו מפני סיכת מרחץ והדחתו. כל צרכי המת כלל זה להביא הא דת"ר מביאין כלי מיקר וכלי מתכות ומניחין לו על כרסו בשבת שלא תפוח. ופוקקין נקביו בשביל שלא תכנס בהן הרוח ואף שלמה אמר בחכמתו עד אשר לא ירתק חבל הכסף וגו' ופשוטה היא:

    אין מאמצין את המת בשבת וכו' פי' מאמצין סותמין את עיני המת. ת"ר המאמץ עם יציאת נפש אפילו בחול הרי זה שופך דמים משל לנר שכבה כו'.

    תניא ר"ש בן אלעזר אומר תינוק בן יומו חי מחללין עליו את השבת שעומד ומשמר שבתות הרבה.

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 151b · Sefaria

    Meiri

    קושרין את הלחי שלא יפתח פיו ביותר לא שיעלה ר"ל לסגור מה שכבר נפתח שהרי זה הזזת אבר אלא שלא יוסיף וכן קורה שנשברה ומתיירא שתפול סומכין אותה בספסלים שהם ראויים לטלטל לא שתעלה שהרי זה כבונה אלא שלא תפול או שלא תוסיף בקיעתה ומשום ביטול כלי מהכנו אין כאן מפני שמניחם רפויים שיהא יכול ליטלם אם ירצה בהם:

    אין מעמצין עיניו של מת בשבת שהרי מזיז בו ריסי עיניו ובחול מיהא יזהר שלא יעמצם עם יציאת נשמה עד שימות לגמרי שהגוסס הרי הוא כחי ואפשר שבמעט הזזה יקרב את מיתתו:

    זהו ביאור המשנה וכלה הלכה פסוקה היא ומ"מ חוכך אני להקל עכשיו שנוהגים לטלטלו על ידי ככר לאמץ את עיניו הואיל ומ"מ הותר בהזזת כלו הותר בהזזת מקצתו שהרי לא נאסרה אמיצת עיניו אלא מאיסור הזזה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    אין סכין ואין מדיחין קרקע בית המרחץ ואע"פ שהמרחץ רצפת אבנים היא אין בה משום השואת גומות שמא יתחלף בקרקע אחר וכבר ביארנוה בפרקים שעברו:

    מביאין כלי מיקר כגון של זכוכית וכלי מתכות ונותנים על כריסו של מת להקר שלא יבא לידי נפח וסותמי' את נקביו שלא יכנס בהם הרוח:

    תינוק בן יומו חי מחללין עליו את השבת אמרה תורה חלל עליו שבת אחת כדי שיזכה ויקיים שבתות הרבה דוד מלך ישראל מת אין מחללין עליו את השבת שכיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות:

    אסור לישן בבית יחידי וכן בכל שהוא מביא עצמו לידי נסיון של פחד אסור והכל לפי טבעו ומ"מ אם אירע לו כן יחזק את עצמו בבטחון בשם ויתעסק בתוך לבו בדברי תורה על דרך מה שאמרו במסכת ברכות כל הקורא את שמע על מטתו כאלו אוחז חרב פיפיות בידו שנ' רוממות אל בגרונם וכו':

    לעולם יעשה אדם צדקה וגמילות חסדים בעוד שהוא מוצא למי ומצוי לו הממון ועודן בידו ר"ל שהוא חי ולא עזב עדיין חילו לאחרים והוא שאמר וזכור את בוראך וכו' עד אשר לא יבאו ימי הרעה וכו' ויזהר אדם במדה זו ואל יבטח בעשרו שהעניות מצויה תמיד דרך הערה אמרו אם לא יבא הוא לידי עניות בא בנו ואם לא בנו בא בן בנו שנ' בגלל הדבר הזה גלגל הוא שחוזר בעולם דרך הערה אמרו ונתן לך רחמים ורחמך כל המרחם מרחמים עליו:

    1 more comments on this page.

    Meiri on Shabbat 151b · Sefaria

    Maharam

    ברש"י ד"ה וחתכם לשון חיותכם כן צריך להיות:

    Maharam on Shabbat 151b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' קרקע בקרקע מיחלפא כ"ה לעיל דף כט ע"ב ועי' בתוספות שם ד"ה גזירה:

    Gilyon HaShas on Shabbat 151b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    (קהלת יב, ו) "ותָרֻץ גֻּלַּת הַזָּהָב", זֶה אַמָּה עיין רש"י ז"ל [שהוא מעין של תולדה כמו גֻּלֹּת מָיִם (יהושע טו, יט)] ועדיין צ"ל אמאי קרי ליה זָּהָב? ונראה לי בס"ד זָּהָב הוא זב ה' שהוא זב זרע בתוך האשה, גם אות ה"א רומזת לעטרה של האמה כנודע, והניחה בין שני אותיות 'זב' לרמוז שאינו טמא טמאת זב כי בהיתר משליך זרעו.

    "וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם, פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם" (מלאכי ב, ג) אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם, שֶׁמַּנִּיחִין דִּבְרֵי תּוֹרָה, וְעוֹשִׂים כָּל יְמֵיהֶם כְּחַגִּים. יש להקשות היכא רמיז דִּבְרֵי תּוֹרָה? ונראה לי בס"ד דארבותינו ז"ל (יומא עב:) על פסוק (שמות כה, כד) זֵר זָהָב, זכה נעשית לו זיר לא זכה זרה הימנו, וכאן קאמר קרא לשון 'וְזֵרִיתִי' ללמדך שגזרה זו באה עליהם בשביל פרישותם מן התורה הנקראת 'זיר' ואומרו פֶרֶשׁ דהתורה נקראת אִמְרֵי שָׁפֶר כמו שנאמר (בראשית מט, כא) הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר, ולזה יתהפך לְ 'פֶרֶשׁ' בר מינן.

    גַּלְגַּל הוּא שֶׁחוֹזֵר בָּעוֹלָם נראה לי בס"ד גלגל השמש מקיף שלשה רוחות בלבד מזרח דרום מערב, ולכן מדה זו חוזרת שלשה דורות או בו או בבנו או בבן בנו. ועוד יובן המעות נקראים דָּמִים בלשון חכמינו ז"ל ו'דמים' לשון רבים הוא דם דם וקודם 'דם דם' יש 'גלגל' לרמוז שיש לדמים גַּלְגַּל חוֹזֵר. ואמר שֶׁחוֹזֵר בָּעוֹלָם הנה מלוי 'עוֹלָם' כזה עי" ן ו" ו ל מ"ד מ"ם הוא אותיות מָדוֹן, וכל מדון יסבב רצונו לומר במה שרמוז בתוך אותיות 'עוֹלָם' כי המדון הוא סיבה שיחזור הגלגל.

    צוּרְבָא מֵרַבָּנָן לָא מִיעֲנִי וְהָא קָא חֲזִינָא דְּמִיעֲנִי? אִם אִיתָא דְּמִיעֲנִי, אַהֲדוּרֵי אַפִּיתְחָא לָא מִיהֲדָר. נראה לי בס"ד הטעם מדה כנגד מדה, כי בית המדרש נקרא 'שַׁעַר' כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ח.) על פסוק (תהלים פז, ב) אֹהֵב הֳ' שַׁעֲרֵי צִיּוֹן, וכן כל מקום שיוצא ממנו הוראה ודין נקרא שַׁעַר, כמו שנאמר (רות ד, א) וּבֹעַז עָלָה הַשַּׁעַר, הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר בְּשַׁעַר, (דברים כה, ז) וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה, ואם כן אדם זה שהוא מיושבי בית המדרש הנקרא שַׁעַר לָא מִיהֲדָר על שַׁעַר בשר ודם לבקש לחם לאכול. ומה שאמר צוּרְבָא מֵרַבָּנָן לָא מִיעֲנִי, נראה לי עוני [136] מספר קול [136], ולכן קול תורה מגין עליו מן עוני. או יובן (אבות ו, ז) תוֹרָה נוֹתֶנֶת חַיִּים לְעֹשֶׂיהָ והיא שתים שבכתב ושבעל פה וב' פעמים חַיִּים [68×2=136] גימטריא קל"ו. ועוד נראה לי בזכות עיון התורה ינצל מן עוני שהוא אותיות עיון בהפוך אתוון.

    אָמְרָה לֵיהּ מֵילַט קָא לַיְטַת לְהוּ. נראה לי בס"ד כפל הלשון, כי העני שמקבל צדקה שתי קללות אית ביה הא' שאינו יכול לקיים מצות צדקה, ועוד שמקבל צדקה. אי נמי המחזיר על הפתחים שתי קללות יש לו, שמתבזה וגם מתפרנס מן הצדקה. אי נמי לא יחזור על הפתחים אלא חיגר או סומא או מעונה בגופו שלא יצלח למלאכה, ואם כן תרתי אית ביה.

    אָמְרָה לֵיהּ דְּבִיתְהוּ תַּרְנְגוּלְתָּא אַפֵּקְתְּ מִבֵּיתְךָ יש להקשות הוה ליה למימר נָפְקָא דלאו הוא אפקה? ונראה לי בס"ד דאשה חכמניית היתה ורמזה לו ברמז דעל כל פנים חייב אתה לבכות, כי אולי מתה בחטאך, דאיכא עונות שבעבורה ימותו לו בנים קטנים ואתה הגורם לה. או הכונה דאמרו רבותינו ז"ל (שבת דף קה) מִפְּנֵי מַה מֵּתִים בָּנָיו וּבְנוֹתָיו שֶׁל אָדָם כְּשֶׁהֵם קְטַנִּים? מִפְּנֵי שֶׁלֹּא בָּכָה וְהִתְאַבֵּל עַל אָדָם כָּשֵׁר, ואם כן רגלים לדבר שבעבור זאת מתה, כיון שאתה לבך קשה שאין אתה בוכה על ביתך, אם כן ודאי גם על אדם כשר לא בכית ונלכדה זאת הבת בעון זה ואתה הגורם! וצריך אתה לבכות על עונך שגרמת לה מיתה. ולכן אמרה לו 'אפקת' שתלתה הדבר בו, והשיב לה 'תרתי תכלא ועוירא' פירוש על אדם כשר בכיתי דאיכא חדא שהיא עוירא בלבד, כי אותו אדם זר ממנו, אך כאן תרתי תכלא ועוירא אם יבכה עליה, כיון דהיא ביתו דאית ליה תכלה נמי בזאת.

    אַרְיָא, אַבֵּי תְּרֵי לָא נָפִיל עיין להרב פתח עינים ז"ל מה שהקשה בזה. [יש להעיר דאם כן על אחד נפיל ואמאי אצטריך שידמה לו כבהמה ואם נִּדְמֶה לוֹ כִּבְהֵמָה אפילו תרי ואמאי קאמר וּמוֹרַאֲכֶם?] ונראה לי בס"ד דבאחד רודף אחריו אפילו שלא נִּדְמֶה לוֹ כִּבְהֵמָה, אך כשיקרב אצלו יתפחד ויחדל ממנו, מפני כי בקרבו אליו רואה צלם אלהים על פניו ונכנע. אבל בשנים שיש כאן שני צלמים קדושים הנה הוא רואה ומרגיש בצלמים מרחוק, כי אינו דומה נר אחד לשתי נירות, ולכך לא ירדוף אחריהם כלל. ולזה אמר אַבֵּי תְּרֵי לָא נָפִיל, רצונו לומר לא ירדוף, ולכן לא אמר אינו מַכָּה, או אינו טוֹרֵף, או אינו הוֹרֵג, אלא אמר לָא נָפִיל אפילו רדיפה ליכא.

    Ben Yehoyada on Shabbat 151b · Sefaria

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 151, Amud Bet, about 716 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 123 words

      Opens “שימתין. קושרין את הלחי, לא שיעלה, אלא…”

    2. Segment 235 words

      Opens “גמ׳ והאמר רב יהודה אמר שמואל: מעשה…”

      Named: רב יהודה, רבי מאיר, שמואל.

    3. Segment 325 words

      Opens “״כל״ לאתויי מאי? לאתויי הא דת"ר מביאין…”

    4. Segment 432 words

      Opens “ואף שלמה אמר בחכמתו: (קהלת יב, ו)…”

    5. Segment 553 words

      Opens “וכן הוא אומר: (מלאכי ב, ג) ״וזריתי…”

      Named: רב הונא, רב חגא, רבי לוי, רב פפי.

    6. Segment 619 words

      Opens “מתני׳ אין מעצמין את המת בשבת, ולא…”

    7. Segment 745 words

      Opens “גמ׳ תנו רבנן: המעצמו עם יציאת הנפש…”

    8. Segment 866 words

      Opens “תניא, רשב"ג אומר: תינוק בן יומו חי…”

      Named: רבה.

    9. Segment 947 words

      Opens “ותניא ר' שמעון בן אלעזר אומר: תינוק…”

    10. Segment 1053 words

      Opens “אמר רב פפא, נקיטינן: אריה אבי תרי…”

      Named: רב פפא, רבי חנינא, אבא.

    11. Segment 1150 words

      Opens “ותניא רשב"א אומר: עשה עד שאתה מוצא,…”

    12. Segment 1224 words

      Opens “ופליגא דשמואל דאמר שמואל אין בין העולם…”

      Named: רב הארץ, שמואל.

    13. Segment 1360 words

      Opens “תניא ר' אלעזר הקפר אומר לעולם יבקש…”

      Named: רבא.

    14. Segment 1469 words

      Opens “אמר לה רבי חייא לדביתהו כי אתי…”

      Named: רבי חייא, רבי אומר.

    15. Segment 1542 words

      Opens “(קהלת יב, ב) עד אשר לא תחשך…”

      Named: שמואל.

    16. Segment 1629 words

      Opens “ואמר רב נחמן האי כוחלא עד ארבעין…”

      Named: רב נחמן.

    17. Segment 1744 words

      Opens “ר' חנינא שכיבא ליה ברתיה לא הוה…”

      Named: רבי יוחנן, רבי יוסי.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Shabbat 151b · Segment 8 — “תניא, רשב"ג אומר: תינוק בן יומו חי מחללין עליו…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Shabbat 151b · Segment 2 — “…רב יהודה אמר שמואל: מעשה בתלמידו של רבי מאיר…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 151b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026