Talmud Builders

    Shabbat 128a

    Back to index

    English translation — Shabbat 128a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1We learned in the mishna: However, one may not move untithed produce on Shabbat. The Gemara asks: This is obvious. The Gemara answers: It was only necessary to teach this halakha with regard to a case in which the produce is permitted by Torah law, but is considered untithed produce only by rabbinic law. What are the circumstances? It is referring to a case where the produce grew in an unperforated flowerpot. The legal status of produce that grows in an unperforated flowerpot is not like that of produce that grows in the ground.

    2We learned in the mishna: Nor may one move first tithe from which teruma has not been taken. The Gemara asks: This is obvious. The Gemara answers: It was only necessary for the mishna to teach this halakha for a case in which the Levite preceded the priest after the kernels of grain were placed in a pile, where first tithe was taken and teruma gedola was not taken. Lest you say concerning this case, as Rav Pappa said to Abaye, here too, the produce should be exempt from the obligation to separate teruma gedola, the tanna of the mishna teaches us as Abaye responded to Rav Pappa: There is a difference between the case in which the grain was on the stalks and the case in which the grain was in a pile.

    3We learned in the mishna: Nor may one move second tithe and consecrated items that were not redeemed. The Gemara asks: This is obvious. It was only necessary for the mishna to teach this halakha with regard to a case where they were redeemed but not redeemed properly. When the mishna lists the second tithe, it is referring to that which was redeemed with an unminted coin [ asimon ], i.e., a silver bullion that had not been engraved. And God, in the Torah, states in the case of second tithe: “And bind up [ vetzarta ] the money in your hand” (Deuteronomy 14:25). The Sages interpreted this as follows: Vetzarta is money that has a form [ tzura ] engraved upon it. When the mishna lists consecrated property, it is referring to that which was redeemed by exchanging it for land instead of money. And God, in the Torah, states with regard to this: He will give the money “and it will be assured to him” (Leviticus 27:19). Money and not land may be used in redeeming consecrated property.

    4We learned in the mishna: Nor may one move arum on Shabbat. The Sages taught in a Tosefta : One may move squill on Shabbat because it is food for deer and mustard because it is food for doves. Rabban Shimon ben Gamliel says: One may even move glass shards because they are food for ostriches.

    5Rabbi Natan said to Rabban Shimon ben Gamliel: If that is so, even bundles of grapevines one should be permitted to move because they are food for elephants. The Gemara answers that Rabban Shimon ben Gamliel responded: Ostriches are common, whereas elephants are not common.

    6Ameimar said: And Rabban Shimon ben Gamliel permits moving glass shards only in a case where one has ostriches. Rav Ashi said to Ameimar: However, with regard to that which Rabbi Natan said to Rabban Shimon ben Gamliel: If that is so, even bundles of grapevines one should be permitted to move because they are food for elephants. If one has elephants, why would he not feed them? The relevant criterion to permit moving the animal food is not whether or not one owns an elephant, but rather whether or not the food is suitable as food for elephants. Here too, in the case of glass shards, the criterion is whether or not they are suitable as food for ostriches, not whether or not one owns an ostrich.

    7Abaye said: Rabban Shimon ben Gamliel, Rabbi Shimon, Rabbi Yishmael, and Rabbi Akiva all hold that all Jewish people are princes. There is nothing that is unsuitable for them due to its extravagance. How do we know that all of them hold this position?

    8Rabban Shimon ben Gamliel: From that which we said in the mishna, that it is permitted to move arum, this is because arum is food for ravens, and it is as if every Jew owns ravens.

    9Rabbi Shimon: As we learned in a mishna: Princes may smear rose oil on their wounds on Shabbat, as it is the way of princes to smear it on during the week, even without the purpose of healing a wound. Rabbi Shimon says: All the Jewish people are princes, and it is permitted for them to smear themselves with rose oil on Shabbat.

    10Rabbi Yishmael and Rabbi Akiva: From that which was taught in a baraita : One from whom his creditors were demanding repayment of a debt of a thousand times one hundred dinar [ maneh ] and he was wearing a cloak [ itztela ] worth one hundred times one hundred dinar, they strip him of that cloak and sell it, and dress him with a cloak worthy of him based on his wealth. It was taught in the name of Rabbi Yishmael, and it was taught in the name of Rabbi Akiva: All the Jewish people are worthy of that more expensive cloak, and it cannot be said that one is unworthy of it. Rather, the coat is treated like any other vital garment. The principle that one need not sell his vital garments to pay off a debt applies to it.

    11We learned in the mishna: With regard to bundles of straw, and bundles of wood, and bundles of twigs, if one prepared them on Shabbat eve for animal food, one may move them. If not, one may not move them. The Sages taught in a Tosefta : With regard to bundles of straw, and bundles of wood, and bundles of twigs, if one prepared them on Shabbat eve for animal food, one may move them. And if not, one may not move them. Rabban Shimon ben Gamliel says: Bundles that are taken in one hand, it is permitted to move them, as no exertion is involved. However, if they can only be taken in two hands, it is prohibited to move them.

    12With regard to bundles of savory, hyssop, and thyme, fragrant plants suitable as food for people, if one brought them in for use as firewood, he may not supply himself from them on Shabbat for food. If he brought them in for use as food for animals, he too may supply himself from them on Shabbat.

    13And one may pick them with his hand and eat, as long as he does not pick them with a vessel. And one may crush and remove the seeds with his hand and eat them, as long as he does not crush a lot with a vessel; this is the statement of Rabbi Yehuda. And the Rabbis say: One may crush them only with the ends of his fingers, in an atypical manner, as long as he does not crush a lot with his hand in the manner that he does during the week.

    14And that too is the halakha with regard to amita , and with regard to rue [ peigam ], and with regard to all the other types of spices. The Sages asked: What is amita ? They answered: It is mint [ ninya ]. What is sia ? Rav Yehuda says: Sia is savory. Ezov is hyssop. Koranit is called koranita , i.e., it is not known to us by any other name.

    15The Gemara asks: The one who came to sell and said to them: Who wants koranita ? And he was found to be selling thyme. Therefore, we see that koranita is in fact a plant that is known to us. Rather, it should be explained: Sia is savory, ezov is hyssop, and koranita is thyme.

    16It was stated: It is permitted to move salted meat on Shabbat, as it is fit for consumption. With regard to unsalted meat, Rav Huna said: It is permitted to move it. Rav Ḥisda said: It is prohibited to move it.

    17The Gemara asks: Did Rav Huna say that it is permitted to move it? Wasn’t Rav Huna a student of Rav, and Rav holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who is of the opinion that there is a prohibition of set-aside for salted meat? How could Rav Huna disagree with the opinion of his teacher?

    18The Gemara answers: With regard to a food item set aside from eating, Rav holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, that it may not be eaten. With regard to an item set aside from moving, he holds in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who is not of the opinion that there is a prohibition of set-aside, and moving it is permitted.

    19Rav Ḥisda said: It is prohibited to move unsalted meat on Shabbat. The Gemara asks: Didn’t Rav Yitzḥak bar Ami happen to come to Rav Ḥisda’s house, and he saw the meat of that duck? He saw that they were moving it from the sun to the shade so that it would not spoil. And Rav Ḥisda said to the members of his household: We see a case of monetary loss here. One must make certain that the meat does not stay in the sun and spoil. Apparently, Rav Ḥisda holds that it is permitted to move inedible meat. The Gemara answers: The meat of a duck is different, as it is fit to be eaten as raw meat.

    20The Sages taught in a baraita : With regard to salted fish, it is permitted to move it on Shabbat. With regard to unsalted fish, it is prohibited to move it. Meat, both unsalted meat and salted meat, it is permitted to carry it. And this unattributed baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon.

    21The Sages taught: One may move bones on Shabbat, because they are food for dogs.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    שלא ניטלה תרומתוקא סלקא דעתך שלא ניטלה תרומת מעשר שלו:

    אסימוןשאין עליו צורה:

    חצבעשב שמשתרש בעומק כנגדו ואין שרשיו מתפשטין ובו תיחם יהושע את הארץ לישראל:

    נעמיותבנות היענה:

    יטלטלוראוי הוא להיות לו פילין ולהאכילן:

    על מכותיהןבשבת ולא גזר משום שחיקת סממנין:

    שכן דרכן לסוךבלא מכה הלכך. לאו מוכחא מילתא דלרפואה:

    התקינןהזמינן:

    אסור לטלטלןואפילו הזמינם למאכל בהמה דטירחא היא:

    סיאה אזוב וקורניתלקמיה מפרש לה:

    הכניסן לעציםלייבשן:

    שלא יקטום בכליכדרך חול כדאמרן (לעיל שבת דף עד:) האי מאן דפרים סילקא דמי לטוחן. במילתיה דרבי יהודה גרסינן מולל ואוכל ובלבד שלא ימלול בכלי הרבה וחכמי' אומרים מולל בראשי אצבעותיו ובלבד שלא ימלול בידו הרבה כדרך חול כך מצאתי בתוספתא דרבנן מחמרי דבכולי ידא אסור אלא בראשי אצבעותיו ומהו מולל כגון אם בא לאכול הזרע מולל השרביטין שהזרע בתוכם:

    וכן באמיתאלקמיה מפרש מאי אמיתא:

    פיגםרוד"א:

    ניניאמינטא"י:

    צתרישדריא"ה לוי"ה ל"א פוליאול:

    אברתאאישני"א:

    חשישדריא"ה וללשון הראשון לא פורש:

    בשר תפלשאינו מלוח ומאן דגריס תפוח היא היא:

    מותר לטלטלודלית ליה מוקצה בטלטול:

    במוקצה לאכילה סבר לה כר' יהודהכלומר באיסור מוקצה לענין אכילה סבר לה כרבי יהודה דאסר לאוכלו ובאיסור מוקצה לטלטול סבר לה כרבי שמעון:

    בר אווזאשחוט:

    משמשא לטולאשלא יסריח:

    ואמר להו רב חסדא חסרון כיס חזינא הכאשאתם מניחים אותה בשמש ומתחמם וסלקוהו על פיו מחמה לצל:

    באומצאכשהוא חי אוכלין אותו. בלא מלח:

    דג תפל אסור לטלטלודאינו ראוי לכלום ולכלבים לאו דעתיה למישדייה אבל מליח נאכל חי על ידי מלחו:

    License: CC0

    שבת 128 עמוד א

    1אבל לא את הטבל וכו'. פשיטא! לא צריכא בטבל טבול מדרבנן, שזרעו בעציץ שאינו נקוב.

    2ולא מעשר ראשון וכו'. פשיטא! לא צריכא, שהקדימו בכרי, שנטל ממנו מעשר ולא נטלה ממנו תרומה גדולה. מהו דתימא כדאמר ליה רב פפא לאביי, קמ"ל כדשני ליה אביי.

    3ולא את מעשר שני וכו'. פשיטא! לא צריכא דנפדו ולא נפדו כהלכתן. מעשר שפדאו על גבי אסימון, דרחמנא אמר (דברים יד, כה) ״וצרת הכסף בידך״, דבר שיש בו צורה. הקדש שחיללו על גבי קרקע, דרחמנא אמר ״ונתן הכסף וקם לו״.

    4ולא את הלוף. ת"ר מטלטלין את החצב מפני שהוא מאכל לצביים, ואת החרדל מפני שהוא מאכל ליונים. רשב"ג אומר: אף מטלטלין שברי זכוכית מפני שהוא מאכל לנעמיות.

    5אמר ליה רבי נתן: אלא מעתה חבילי זמורות יטלטלו מפני שהוא מאכל לפילין! ורשב"ג נעמיות שכיחי, פילין לא שכיחי.

    6אמר אמימר: והוא דאית ליה נעמיות. אמר רב אשי לאמימר: אלא דקאמר ליה ר' נתן לרשב"ג חבילי זמורות יטלטל מפני שהוא מאכל לפילין, אי אית ליה פילין אמאי לא? אלא ראוי, ה"נ ראוי.

    7אמר אביי: רשב"ג ורבי שמעון ורבי ישמעאל ורבי עקיבא כולהו סבירא להו כל ישראל בני מלכים הם.

    8רשב"ג הא דאמרן.

    9ר' שמעון דתנן: בני מלכים סכין על גבי מכותיהן שמן וורד, שכן דרכן של בני מלכים לסוך בחול. ר"ש אומר: כל ישראל בני מלכים הם.

    10ר' ישמעאל ור' עקיבא דתניא: הרי שהיו נושין בו אלף מנה ולבוש איצטלא בת ק' מנה מפשיטין אותו, ומלבישין אותו איצטלא הראויה לו. תנא משום רבי ישמעאל ותנא משום רבי עקיבא: כל ישראל ראוין לאותה איצטלא.

    11חבילי קש וחבילי כו'. תנו רבנן: חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים, אם התקינן למאכל בהמה מטלטלין אותן, ואם לאו אין מטלטלין אותן. רשב"ג אומר: חבילין הניטלין ביד אחד מותר לטלטלן, בשתי ידים אסור לטלטלן.

    12חבילי סיאה אזוב וקורנית, הכניסן לעצים אין מסתפק מהן בשבת, למאכל בהמה מסתפק מהן בשבת.

    13וקוטם ביד ואוכל, ובלבד שלא יקטום בכלי. ומולל ואוכל, ובלבד שלא ימלול בכלי הרבה, דברי רבי יהודה. וחכמים אומרים: מולל בראשי אצבעותיו ואוכל, ובלבד שלא ימלול בידו הרבה כדרך שהוא עושה בחול.

    14וכן באמיתא וכן בפיגם וכן בשאר מיני תבלין. מאי אמיתא? ״ניניא״. סיאה? אמר רב יהודה: (סיאה) ״צתרי״. אזוב ״אברתא״. קורנית ״קורניתא״ שמה.

    15והא ההוא דאמר להו: מאן בעי קורניתא? ואישתכח חשי! אלא: סיאה צתרי, אזוב אברתא, קורניתא חשי.

    16איתמר: בשר מליח מותר לטלטלו בשבת. בשר תפל, רב הונא אמר: מותר לטלטלו, רב חסדא אמר: אסור לטלטלו.

    17רב הונא אמר מותר לטלטלו? והא רב הונא תלמיד דרב הוה, ורב כר' יהודה סבירא ליה דאית ליה מוקצה?!

    18במוקצה לאכילה סבר לה כרבי יהודה, במוקצה לטלטל סבר לה כרבי שמעון.

    19רב חסדא אמר אסור לטלטלו. והא רב יצחק בר אמי איקלע לבי רב חסדא, וחזא ההוא בר אווזא דהוו קא מטלטלו ליה משמשא לטולא, ואמר רב חסדא: חסרון כיס קא חזינן הכא! שאני בר אווזא, דחזי לאומצא.

    Baraita

    20ת"ר דג מליח מותר לטלטלו, דג תפל אסור לטלטלו. בשר, בין תפל ובין מליח מותר לטלטלו, (וסתמא כרבי שמעון).

    Baraita

    21תנו רבנן: מטלטלין את העצמות מפני שהוא מאכל לכלבים.

    Tosafot

    אבל לא את הטבלוהא דאמר רבה בפרק כירה (לעיל שבת דף מג.) טבל מוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותיקנו מתוקן ה"מ לענין ביטול כלי מהיכנו שלא החמירו כמו לענין טלטול בידים:

    שפדאו אגב אסימוןהא דנקט אסימון היינו דלא כרבי דוסא דפרק הזהב (ב"מ דף מז:) והוה מצי למימר מעות הניתנות סימן לבית המרחץ לד"ה אלא משום דאם כן מאי קמ"ל אבל השתא קמ"ל כרבנן:

    ונתן הכסף וקם לואין הפסוק כן אלא ויסף חמישית כסף ערכך עליו וקם לו (ויקרא כ״ז:ט״ו) ודרך הש"ס לקצר ולומר בלשון אחר קצר כי ההיא דפרק הדר (עירובין דף סה.) רבי חנינא ביומא דרתח לא מצלי שנאמר בצר אל יורה ובפרק הרואה (ברכות דף נה:) שנאמר כל החלומות הולכים אחר הפה וקשה לר"י נימא כסף דוקא וכ"ת דשוה כסף ככסף חדא דגבי נזקין מצרכינן קרא ישיב לרבות שוה כסף ועוד דאם כן אפילו קרקע נמי ומנלן למעוטי קרקע ואומר ר"י דמכלל ופרט נפקא כדתנן בבכורות בפרק יש בכור לנחלה (דף נא.) אין פודין לא בעבדים ולא בקרקעות ולא בהקדשות ומפרש בגמרא דבעי למימר ולא הקדשות בכל אלו לענין פדיון בכור דרשינן התם כלל ופרט ופדויו מבן חדש כלל כסף פרט תפדה חזר וכלל מה הפרט מפורש דבר המיטלטל כו' ה"נ איכא למימר בפדיון הקדשות ונתן כלל כסף פרט וקם לו חזר וכלל כו' מיהו בת"כ דריש ליה מקרא אחרינא וכל ערכך יהיה בשקל הקדש מה ת"ל לפי שנאמר תפדה יכול בעבדים ושטרות וקרקעו' ת"ל בשקל הקדש אין לי אלא סלעים מניין לרבות כל דבר המיטלטל ת"ל ופדה בערכך א"כ למה נאמר בשקל פרט לעבדים ושטרות וקרקעות אלא כן דרך הש"ס שאינו מביא עיקר הדרשה כמו שרגיל להביא (כתובות דף מו:) בנעוריה בית אביה כל שבח נעורים לאביה אע"ג דההוא בהפרת נדרים הוא דכתיב וכן הרבה:

    רשב"ג אומר אף מטלטלין שברי זכוכיתמשמע דמודה לת"ק דמתיר חרדל והא דתנן רשב"ג מתיר בלוף וכל שכן דמתיר בחרדל:

    הכניסן לעצים אין מסתפקאיכא למימר דה"ק הא סתמא נעשה כמי שהכניסן למאכל בהמה כי היכי דלא תקשה רישא לסיפא:

    דחזי לאומצאמכאן ראיה דדם האברים שלא פירש מותר דקאמר דחזי לאומצא אע"ג דלא מליח:

    דג תפל אסור לטלטלותימה מדשרי בשר תפל אלמא כר"ש אתיא אם כן דג תפל נמי לישרי כמו בשר תפל וי"ל דדג תפל אינו ראוי לכלבים אי נמי כר' יהודה אתיא ודג תפל אע"פ שראוי לכלבים אסור לטלטלו דכל מידי דחזי לאינש לא מקצה לכלבים בשר תפל מותר לטלטלו לרבי יהודה מפני שהוא מאכל לחיה:

    מטלטלין את העצמותלר' יהודה דאית לי' מוקצה מיירי כגון שלא הי' עליה' בשר מאתמול:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rav Nissim Gaon

    כבר פירשנו דמאי בפרק שלושה שאכלו כאחת כי הוא הדבר הנדמה דמי מתוקן ומי אינו מתוקן ובארנו שם עיקר גזירתו: אסימון הוא מטבע בפ' הזהב (ב"מ דף מז) מאי אסימון פולסא ומה שהוא כענין זה אסור לפדות בו את המעשר שני כי הכתוב פי' שצריך מטבע שיש עליו צורה דכתיב (דברים י״ד:כ״ה) וצרת הכסף בידך דבר שיש עליו צורה:

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 128a

    Shabbat 128a. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 477 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    שלא ניטלה תרומתו קא סלקא דעתך שלא ניטלה תרומת מעשר שלו:

    אסימון שאין עליו צורה:

    חצב עשב שמשתרש בעומק כנגדו ואין שרשיו מתפשטין ובו תיחם יהושע את הארץ לישראל:

    נעמיות בנות היענה:

    יטלטלו ראוי הוא להיות לו פילין ולהאכילן:

    על מכותיהן בשבת ולא גזר משום שחיקת סממנין:

    שכן דרכן לסוך בלא מכה הלכך. לאו מוכחא מילתא דלרפואה:

    התקינן הזמינן:

    18 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 128a · Sefaria · CC0

    Tosafot

    אבל לא את הטבל והא דאמר רבה בפרק כירה (לעיל שבת דף מג.) טבל מוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותיקנו מתוקן ה"מ לענין ביטול כלי מהיכנו שלא החמירו כמו לענין טלטול בידים:

    שפדאו אגב אסימון הא דנקט אסימון היינו דלא כרבי דוסא דפרק הזהב (ב"מ דף מז:) והוה מצי למימר מעות הניתנות סימן לבית המרחץ לד"ה אלא משום דאם כן מאי קמ"ל אבל השתא קמ"ל כרבנן:

    ונתן הכסף וקם לו אין הפסוק כן אלא ויסף חמישית כסף ערכך עליו וקם לו (ויקרא כ״ז:ט״ו) ודרך הש"ס לקצר ולומר בלשון אחר קצר כי ההיא דפרק הדר (עירובין דף סה.) רבי חנינא ביומא דרתח לא מצלי שנאמר בצר אל יורה ובפרק הרואה (ברכות דף נה:) שנאמר כל החלומות הולכים אחר הפה וקשה לר"י נימא כסף דוקא וכ"ת דשוה כסף ככסף חדא דגבי נזקין מצרכינן קרא ישיב לרבות שוה כסף ועוד דאם כן אפילו קרקע נמי ומנלן למעוטי קרקע ואומר ר"י דמכלל ופרט נפקא כדתנן בבכורות בפרק יש בכור לנחלה (דף נא.) אין פודין לא בעבדים ולא בקרקעות ולא בהקדשות ומפרש בגמרא דבעי למימר ולא הקדשות בכל אלו לענין פדיון בכור דרשינן התם כלל ופרט ופדויו מבן חדש כלל כסף פרט תפדה חזר וכלל מה הפרט מפורש דבר המיטלטל כו' ה"נ איכא למימר בפדיון הקדשות ונתן כלל כסף פרט וקם לו חזר וכלל כו' מיהו בת"כ דריש ליה מקרא אחרינא וכל ערכך יהיה בשקל הקדש מה ת"ל לפי שנאמר תפדה יכול בעבדים ושטרות וקרקעו' ת"ל בשקל הקדש אין לי אלא סלעים מניין לרבות כל דבר המיטלטל ת"ל ופדה בערכך א"כ למה נאמר בשקל פרט לעבדים ושטרות וקרקעות אלא כן דרך הש"ס שאינו מביא עיקר הדרשה כמו שרגיל להביא (כתובות דף מו:) בנעוריה בית אביה כל שבח נעורים לאביה אע"ג דההוא בהפרת נדרים הוא דכתיב וכן הרבה:

    רשב"ג אומר אף מטלטלין שברי זכוכית משמע דמודה לת"ק דמתיר חרדל והא דתנן רשב"ג מתיר בלוף וכל שכן דמתיר בחרדל:

    הכניסן לעצים אין מסתפק איכא למימר דה"ק הא סתמא נעשה כמי שהכניסן למאכל בהמה כי היכי דלא תקשה רישא לסיפא:

    דחזי לאומצא מכאן ראיה דדם האברים שלא פירש מותר דקאמר דחזי לאומצא אע"ג דלא מליח:

    דג תפל אסור לטלטלו תימה מדשרי בשר תפל אלמא כר"ש אתיא אם כן דג תפל נמי לישרי כמו בשר תפל וי"ל דדג תפל אינו ראוי לכלבים אי נמי כר' יהודה אתיא ודג תפל אע"פ שראוי לכלבים אסור לטלטלו דכל מידי דחזי לאינש לא מקצה לכלבים בשר תפל מותר לטלטלו לרבי יהודה מפני שהוא מאכל לחיה:

    מטלטלין את העצמות לר' יהודה דאית לי' מוקצה מיירי כגון שלא הי' עליה' בשר מאתמול:

    Tosafot on Shabbat 128a · Sefaria

    Rav Nissim Gaon

    כבר פירשנו דמאי בפרק שלושה שאכלו כאחת כי הוא הדבר הנדמה דמי מתוקן ומי אינו מתוקן ובארנו שם עיקר גזירתו: אסימון הוא מטבע בפ' הזהב (ב"מ דף מז) מאי אסימון פולסא ומה שהוא כענין זה אסור לפדות בו את המעשר שני כי הכתוב פי' שצריך מטבע שיש עליו צורה דכתיב (דברים י״ד:כ״ה) וצרת הכסף בידך דבר שיש עליו צורה:

    Rav Nissim Gaon on Shabbat 128a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    אסימון מטבע שאין עליו צורה.

    ולא את הלוף ולא את החרדל רשב"ג מתיר בלוף וכו' והא דרשב"ג פשוטה חבילי קש וחבילי עצים וכו'. חצבי עשב הוא והוא העשב (שכן) [שבו] תיחם יהושע לישראל את הארץ. הא מתני' סתמא היא וכוותה עבדינן דהא מתנית' נמי דברי הכל הוא. ורשב"ג דאמר אין מותר לטלטל אלא חבילה הניטלת בידו אחת מוקמינן ליה בחבילות שהכניסן למאכל בהמה דכל סתם של תורה לחומרא עבדינן. ותוב מתניתין סתמא תני וכוותה עבדינן וליכא לאוקמא רשב"ג מפרש דהא לא קתני אימתי ולא במה:

    חבילי סיאה ציתרי. אזוב אברתא. וקורנית (האשי) [חשי] כולן מיני אזוב הן. הכניסן לעצים להדליק מהן אין מסתפק מהן בשבת למאכל בהמה מסתפק מהן בשבת דקי"ל אכל דחזי ליה וקוטם ואוכל ובלבד שלא יקטום בכלי ובמלילה חלקו ר' יהודה וחכמים והלכה כחכמים שאמרו מולל בראשי אצבעותיו ואוכל ובלבד שלא ימלול בידו הרבה כדרך שהוא עושה בחול.

    וכן באמיתא וכן בפיגם וכן בשאר מיני תבלין וקי"ל כחכמים אמיתא. נענע:

    בשר תפוח חלק בו רב הונא ורב חסדא.

    רב הונא אמר מותר לטלטלו ורב חסדא אמר אסור לטלטלו והלכתא כרב הונא דרב חסדא לגבי רב הונא תלמיד הוא.

    ותוב רב הונא קאי כר' שמעון דקיי"ל כוותיה ואפילו רב דסבר כר' יהודה במוקצה לאכילה במוקצה לטלטול כר' שמעון סבירא ליה ואי חזי לאומצא פי' ואם ראוי להיאכל נא אפי' רב חסדא מודה שמותר לטלטלו:

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 128a · Sefaria

    Rashba

    מתני' חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים אם התקינן למאכל בהמה מטלטלין אותן ואם לאו אין מטלטלין אותן. קשיא לי כיון דראוין למה לי הכין, ומאי שנא משברי זכוכית דאע"ג דאין לו נעמיות ולא הכינן לכך מטלטלין אותן הואיל וראוי להן, והכי נמי יטלטל מיהא את התבן דראוי לבהמה שהיא מצויה. ויש לומר דשאני הני דסתמן להסקה קיימי וזו היא שאוסרתן עד שיכינם בפירוש למאכל בהמה, אבל שברי זכוכית שאינו עומד לדבר אחר בסתמא כיון דחזי מיהא לנעמיות מטלטלין אותן. ונראה לי דבהא נמי פליג תנא דמתניתין אתנא דברייתא בחרדל, דתנא דמתניתין אסר ותנא דברייתא שרי מפני שהוא מאכל ליונים, דתנא דמתניתין סבר סתמא למאכל אדם קאי, וכיון דהשתא לא חזי ליה אע"ג דהשתא הוא מאכל נמי ליונים לא מטלטלין ליה, דמידי דחזי ליה (ד)מקצה ליה מיונים, ותנא דברייתא סבר הואיל והוא מאכל ליונים שהוא ידוע ליונים דעתו נמי איונים, כלומר דלא מקצה להו מנייהו וקיי"ל כתנא דמתניתין.

    ומולל ואוכל תוספתא במסכת יום טוב (פ"א, הי"ג): המולל מלילות מערב שבת והמולל מלילות מערב יום טוב והמולל מלילות בשבת, מנפח על יד על יד ואוכל, אבל לא בקנון ולא בתמחוי. וזו מכרעת כדברי הרב אלפסי ז"ל שפסק שמותר למלול בשבת כביום טוב אלא שבשבת על ידי שינוי בראשי אצבעותיו, וביום טוב אפילו כדרכו, שלא כדברי הר"ז הלוי ז"ל.

    הכי גריס רש"י ז"ל אתמר בשר חי מותר לטלטלו בשבת, בשר תפל רב הונא אמר מותר לטלטלו כו'. ואין גרסתו נכונה בעיני, שלא מצאתי בשום מקום בשר חי כנגד בשר תפל, אלא אדרבה בשר חי משמע תפל, ובכל מקום שמפריש בין מליח לשאינו מליח נקיט בשר מליח כנגד בשר תפל, וכדקתני בברייתא לקמן דג מליח מותר לטלטלו בשבת דג תפל אסור לטלטלו, בשר בין חי בין מליח מותר לטלטלו, ותנן (חולין קיג, א) טהור מליח וטמא תפל וכן רבים. ועוד דאי אתפל למה אסר רב חסדא והא חזי ליה לאומצא, וכדמשני איהו נמי בבר אווזא שאני בר אווזא דחזי לאומצא. ואם תאמר בר אווזא דוקא דרכיך אבל בשר דעלמא לא, לא היא, דאם כן אפילו לר' שמעון לא יטלטלו דהא לדידיה לא חזי ליה, ואי משום כלבים נמי לא שרי ליה דמאי דחזי ליה מקצה ליה מכלבים, והיינו טעמא דדג תפל דברייתא דלקמן. ועוד דבשר בהמה נמי חזי לאומצא, כדאמרינן (חולין קטו, ב) השוחט בשבת מותר לבריא באומצא, וסתמא לאו בעוף מיירי. ובפרק כל הבשר (חולין קיג, א) אמרינן, השובר מפרקתה של בהמה קודם שתצא נפשה גוזל את הרבים ומבליע דם באברים, ואיבעיא להו התם אי לימא גוזל את הרבים ומבליע דם נמי באברים ואי בעי למיכל מיניה באומצא לא מצי אכיל. וכל אומצא בלא מלח משמע בכל מקום. וגירסת הספרים נכונה דגרסי בשר תפוח. וכן היא בהלכות הריא"ף ז"ל. ואע"פ דקתני בברייתא בשר תפוח מטלטלין מפני שהוא מאכל לחיה ולא הקשו ממנה לרב חסדא, דלמא לא הוו ידעי לה, ואי נמי מוקי לה כר' שמעון ורב חסדא כר' יהודה סבירא ליה. אלא דקשיא אפילו לר' יהודה ליטלטל דהרי הוא מאכל לחיה כדאיתא בברייתא. וההיא ברייתא נמי קשיא לי אמאי נקט מפני שהוא מאכל לחיה, הוה ליה למימר לכלבים כלישנא דמתניתין (קנו, א) מחתכין את הנבלה לפני הכלבים, ועוד שהן מצוין יותר מן החיות. ועוד קשיא לי למה אמרו בין בברייתא בין בפלוגתא דרב הונא בשר תפוח, לנקוט בשר נבלה. ועל כן נראה לי דתפוח מחמת ארס קאמר, והיינו דרב חסדא (דאסור) [דאסר], דסבירא ליה דכיון דלא חזי אפילו לכלבים דאי אכלי מיניה מייתא, כל עצמן אינו משהה אותן לחיה כדי שלא יאכלו ממנו כלביו וימותו, ורב הונא אמר מותר דהא חזי לחיה וכדקא תני בברייתא, וברייתא לא שמיע ליה לרב חסדא והיינו דקתנו לה בברייתא בהדי מים מגולין. כך נראה לי.

    וראיתי בפירושי ההלכות לר' אבא מרי בר יוסף ז"ל דבנתפח בשבת פליגי, ורב חסדא אסר משום נולד כרבי יהודה, ורב הונא שרי כרבי שמעון דלית ליה נולד, אבל בנתפח מערב שבת לכולי עלמא שרי, והיינו ברייתא. ונכון הוא. אבל הרב אלפסי ז"ל אינו סובר כן, שהוא הביא סיוע לפסוק הלכה כר' הונא, מדמסייע ליה ברייתא דלקמן דבשר תפוח.

    במוקצה לאכילה סבר לה כרבי יהודה פירש רש"י ז"ל: באיסור אכילת מוקצה סבר לה כר' יהודה שאסור לאוכלו אבל שרי לטלטלו דדי לו שאסרתו עליו באכילה אלא מותר לטלטלו כר' שמעון. ויש מקשים והא אמרינן בשלהי פרק קמא (יט, ב) בכרכי דזוגי דרב אסור. ויש לומר דדבר שעומד לאכילה הוא דשרי לטלטלי משום דדי לו שאסרתו באכילה, אבל במה שאינו עומד לאכילה סבירא ליה כר"י. ועדיין קשה דהא אמר רב בפרק כירה (שבת מה, א) מניחין נר על גבי דקל בשבת ואין מניחין נר על גבי דקל ביום טוב ואוקימנא התם כר' יהודה, ואע"ג דאיכא שמן בנר דראוי לאכילה, ואפילו הכי אסור לטלטל. יש לומר שאף מותר השמן שבנר אינו ראוי לאכילה. וכל זה כפי גירסתו של רש"י ז"ל דגריס בשר תפל דאף הוא עומד לאכילה, אבל לגירסת הספרים והאלפסי ז"ל דגרסי בשר תפוח, אי אפשר לומר כן. [ויש לומר] ההיא דכרכי דזוגי מוקצה מחמת מיאוס הוא, וכדמפרש ר"ת ז"ל מחצלאות שפורשין על גבי דגים מלוחים וריחן רע ונמאסין, וההיא דנר מוקצה מחמת איסור, ובמוקצה מחמת מיאוס ומחמת איסור סבר לה נמי כותיה דרבי יהודה, וכדמוכח נמי בשלהי פרק בתרא דמכילתין (קנז, א).

    Rashba on Shabbat 128a · Sefaria

    Meiri

    דברים הראויים לבהמה חיה ועוף המצויים אצל רוב בני אדם מטלטלין אותם ואף מי שאין לו אותה בהמה או אותה חיה או אותו עוף מטלטלם לצורך של אחרים כיצד מטלטלין את החצב והוא עשב המשתרש בקו ישר ובו תיחם יהושע את הארץ מפני שהוא מאכל הראוי לצבאים ואת החרדל מפני שהוא מאכל ליונים וכן העצמות אחר שהן מאכל לכלבים וכן כל הקלפין והגרעינין הראויים לבהמה אבל אותם שאין ראויים אוכל את האוכל וזורק את הקלפין לאחוריו ואסור לטלטלן שכל אלו מצויים הם ליגדל אצל בני אדם אבל הראויים לבהמה חיה ועוף שאין מצויין ליגדל אצל רוב בני אדם אין מטלטלין אותם מעתה אין מטלטלין שברי זכוכית אע"פ שראויים לנעמיות ולא חבילי זמורות אע"פ שראויים לפילים ולא את הלוף אע"פ שראוי לעורבים מפני שאין אלו גדלים אצל רוב בני אדם ומ"מ יראה מסוגיא זו שאם היו לו נעמיות או פילין או עורבים מטלטל הראוי להם לא נאסר אלא למי שאין לו:

    בני מלכים סכין על מכותיהם אע"פ שאין בהם סכנה שמן ורד ואין גוזרי' לשחיקת סמנין שכך הוא דרכן לסוך בחול ומ"מ האחרים אסורים ואין אומרים כל ישראל בני מלכים הם:

    כבר ביארנו במקומו שמסדרין לבעל חוב כשם שמסדרין בערכין ומניחין לו כסות שנים עשר חדש ומ"מ אין מניחים לו אלא כסות הראויה לו לפי ערכו ומעלתו אבל אם היה לבוש איצטלית ושאר מיני בגדי משי ואינם ראויים לו מפשיטין אותו ומלבישין אותו מתוכו איצטלית הראויה לו:

    חבילי קש וחבילי עצים שהזכרנו במשנה שאם הזמינן למאכל בהמה מטלטלין אותן לא סוף דבר בחבילה הניטלת בידו אחת אלא אף בשהיא ניטלת בשתי ידים:

    חבילי סאה ואזוב וקורנית והם מיני קטניות פחותים שעיקרן למאכל בהמה אלא שלפעמים אוכלים מהם בני אדם הכניסם לעצים אין מסתפק מהם בשבת למאכל בהמה מסתפק מהם בשבת וקוטם ואוכל ובלבד שלא יקטום בכלי ואם רצה הוא לאכול מהם מולל בראשי אצבעותיו ובלבד שלא ימלול בידו הרבה כדרך שהוא עושה בחול וכשמנפח מנפח אפי' בידו אחת ובכל כחו אפי' בתוך הכף ואם רצה לשנות מיד ליד ולנפח בידו אחרת רשאי אבל לא שינפח בשעת הרקתו מיד ליד וכן באמיתא וכן (בפינס) [בפיגס] ושאר מיני תבלים ומ"מ מיני קטניות המיוחדים למאכל אדם וכל שכן מיני תבואות מלילתן אסורה אלא שאם מלל מערב שבת למחר מנפח בידו אחת על הדרך שביארנו זו היא שיטתנו ומ"מ גדולי הפוסקים והמחברים מדמים קטניות אלו לשאר מיני קטניות ותבואות ופסקו שהמלילה מותרת לגמרי בשבת וכבר ביארנו ענין זה ככל הצורך בראשון של יום טוב:

    בשר חי מותר לטלטלו בשבת שהרי ראוי הוא לאוכלו באומצא ולפי דרכך למדת שדם הנבלע באיברים כל שלא פירש מותר לאוכלו אף בלא מלח שהרי המליחה אסורה בשבת וכן בשר תפוח מותר לטלטלו ולא סוף דבר שנתפח מבערב שאף לר' יהודה מותר הואיל ומאתמל עומדת לכלבים אלא אף בנתפח בו ביום שהלכה כר' שמעון בשבת אף במוקצה לאכילה וכ"ש במוקצה לטלטול ומ"מ ביום טוב כל שנתפח בו ביום אסור שהלכה כר' יהודה ביום טוב אף במוקצה לטלטול ויש גורסין בכאן בשר תפל ואע"פ שבשר חי ובשר תפל הכל אחד הם מפרשי' בשר חי שנמלח מעט ותפל שלא נמלח כלל והיה רב חסדא אוסר מצד שאינו סובר שיהא ראוי באומצא אלא עוף וכן נראה שהרי הקשו לרב חסדא מההוא בר אווזא וכו' ותירצו שאני בר אווזא דחזי לאומצא ואלו בתפוח לא היה ראוי לאומצא ומ"מ בין בתפל בין בתפוח הלכה שמותר זו מפני שראוי לאומצא וזו מפני שראוי לחיה כמו שביארנו:

    דג מליח מותר לטלטלו שהרי נאכל הוא מחמת מלחו דג תפל אסור לטלטלו שדג תפל אינו ראוי לכלום ולכלבים אינו עומד אבל בשר בין חי בין מליח מותר כמו שביארנו מטלטלין את העצמות בשבת מפני שהם ראויים לכלבים ובשר תפוח מפני שראוי לחיה ומים מגולים מפני שראויים לחתול ואסור לשהותן מפני הסכנה:

    Meiri on Shabbat 128a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה דג תפל כו' וי"ל דדג תפל אינו ראוי לכלבים כו' עכ"ל ור"ל דמידי דלא חזי כלל אפילו לכלבים ר"ש נמי מודה ביה דאסור לטלטלו וק"ל:

    בא"ד ובשר תפל מותר לטלטלו לר"י מפני שהוא מאכל לחיה עכ"ל ומטעם דכל ישראל בני מלכים הן כמ"ש התוס' לקמן ואין להקשות אמאי לא משני לעיל לרב הונא דס"ל כרבי יהודה לגמרי דאסר מוקצה אפילו לטלטל ובשר תפל מותר לרב הונא משום שהוא מאכל לחיה די"ל דא"כ הוה סבר דכל ישראל בני מלכים הן כהנהו תנאי דסברי הכי לעיל ואנן קיי"ל דלית הלכתא כוותייהו דכה"ג שיטה נינהו כמ"ש הרי"ף והרא"ש ודע דלפי תירוץ זה של התוס' ליכא ראייה מהך ברייתא דהלכה כרב הונא דשרי לטלטל בשר תפל כמ"ש הרי"ף והרא"ש דהא לא שרי ליה אלא משום שהוא מאכל לחיה וכל ישראל בני מלכים הן ואפילו לר"י שרי מה"ט ורב הונא נמי מודה דלית הלכתא הכי אלא דשרי ליה משום דס"ל כר"ש דמתיר מוקצה כדמסיק לעיל ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Shabbat 128a · Sefaria

    Maharam

    בגמ' ורב כר' יהודה ס"ל דאית ליה מוקצה במוקצה לאכילה סובר וכו' כצ"ל:

    בשר בין תפל ובין מליח מותר לטלטלו ת"ר מטלטלין וכו' כצ"ל בתוס' ד"ה מטלטלין את העצמות וכו' כגון שלא היה עליהם בשר מאתמול ר"ל ומאתמול לכלבים קיימי:

    Maharam on Shabbat 128a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' והא ר"ה תלמיד דרב ביצה דף מ ע"א. ב"ק קטו ע"א ועיין ב"ב דף קנג ע"א תוספות ד"ה שלחו ליה (קנ"ב ע"ב):

    שם במוקצה לטלטל ס"ל כר' שמעון עיין לעיל דף יט ע"ב תוספות ד"ה הני כרכי דזוזי. ולקמן דף קלט ע"ב השייך לדף קמ ע"ב תוספות ד"ה תלא דבשרא. ועיין במהרש"א ביצה דף לג ע"א בתוספות ד"ה אין סומכין:

    Gilyon HaShas on Shabbat 128a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 128, Amud Aleph, about 477 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 115 words

      Opens “אבל לא את הטבל וכו'. פשיטא! לא…”

    2. Segment 228 words

      Opens “ולא מעשר ראשון וכו'. פשיטא! לא צריכא,…”

      Named: רב פפא, אביי.

    3. Segment 340 words

      Opens “ולא את מעשר שני וכו'. פשיטא! לא…”

    4. Segment 427 words

      Opens “ולא את הלוף. ת"ר מטלטלין את החצב…”

    5. Segment 519 words

      Opens “אמר ליה רבי נתן: אלא מעתה חבילי…”

      Named: רבי נתן.

    6. Segment 633 words

      Opens “אמר אמימר: והוא דאית ליה נעמיות. אמר…”

      Named: רב אשי.

    7. Segment 717 words

      Opens “אמר אביי: רשב"ג ורבי שמעון ורבי ישמעאל…”

      Named: רבי שמעון, רבי ישמעאל, רבי עקיבא, אביי.

    8. Segment 83 words

      Opens “רשב"ג הא דאמרן.…”

    9. Segment 925 words

      Opens “ר' שמעון דתנן: בני מלכים סכין על…”

    10. Segment 1036 words

      Opens “ר' ישמעאל ור' עקיבא דתניא: הרי שהיו…”

      Named: רבי ישמעאל, רבי עקיבא.

    11. Segment 1135 words

      Opens “חבילי קש וחבילי כו'. תנו רבנן: חבילי…”

    12. Segment 1215 words

      Opens “חבילי סיאה אזוב וקורנית, הכניסן לעצים אין…”

    13. Segment 1332 words

      Opens “וקוטם ביד ואוכל, ובלבד שלא יקטום בכלי.…”

      Named: רבי יהודה, רבה.

    14. Segment 1422 words

      Opens “וכן באמיתא וכן בפיגם וכן בשאר מיני…”

      Named: רב יהודה.

    15. Segment 1516 words

      Opens “והא ההוא דאמר להו: מאן בעי קורניתא?…”

    16. Segment 1618 words

      Opens “איתמר: בשר מליח מותר לטלטלו בשבת. בשר…”

      Named: רב הונא, רב חסדא.

    17. Segment 1719 words

      Opens “רב הונא אמר מותר לטלטלו? והא רב…”

      Named: רב הונא, רב הוה, רב כר.

    18. Segment 1812 words

      Opens “במוקצה לאכילה סבר לה כרבי יהודה, במוקצה…”

      Named: רבי יהודה, רבי שמעון.

    19. Segment 1937 words

      Opens “רב חסדא אמר אסור לטלטלו. והא רב…”

      Named: רב חסדא, רב יצחק בר אמי.

    20. Segment 2019 words

      Opens “ת"ר דג מליח מותר לטלטלו, דג תפל…”

      Named: רבי שמעון.

    21. Segment 219 words

      Opens “תנו רבנן: מטלטלין את העצמות מפני שהוא…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Shabbat 128a · Segment 10 — “…לו. תנא משום רבי ישמעאל ותנא משום רבי עקיבא:…

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Shabbat 128a · Segment 10 — “…ישמעאל ותנא משום רבי עקיבא: כל ישראל ראוין לאותה…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Shabbat 128a · Segment 2 — “…קמ"ל כדשני ליה אביי.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 128a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026