Talmud Builders

    Shabbat 130a

    Back to index

    English translation — Shabbat 130a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1MISHNA: As a continuation to the discussion at the end of the previous chapter, which mentioned circumcision in the context of a discussion of the halakhot of childbirth on Shabbat, the mishna continues to address the halakhot of circumcision. Rabbi Eliezer says: If he did not bring an implement for circumcising the child on Shabbat eve, he brings it on Shabbat itself uncovered so that it will be clear to all that he is bringing a circumcision scalpel. And in times of danger, when decrees of persecution prohibit Jews from circumcising their children, one covers it in the presence of witnesses who can testify that he transported the scalpel to perform a mitzva.

    2And furthermore, Rabbi Eliezer said with regard to this issue: One may even cut down trees to prepare charcoal in order to fashion iron tools for the purpose of circumcision.

    3Rabbi Eliezer’s approach was not universally accepted, and a principle was stated by Rabbi Akiva: Any prohibited labor that can be performed on Shabbat eve does not override Shabbat, including transporting the circumcision scalpel. However, any prohibited labor involved in the mitzva of circumcision itself that cannot be performed on Shabbat eve overrides Shabbat.

    4GEMARA: A dilemma was raised before the Sages: Is the reason for Rabbi Eliezer’s opinion that the scalpel must be uncovered due to affection for the mitzva and the desire to publicize it, or perhaps it is due to avoiding suspicion? The Gemara asks: What practical difference is there between the two reasons suggested for Rabbi Eliezer’s opinion? The Gemara answers: The difference is with regard to the question of whether or not it is permitted to bring the scalpel covered in the presence of witnesses who are aware that one is bringing the scalpel for the purpose of circumcision. If you say the reason is due to affection for the mitzva, then if it is uncovered, yes, there is a display of affection for the mitzva. If it is covered, no, there is no display of affection. However, if you say the reason for this ruling is due to avoiding suspicion, even if it is covered he may well do so, because the witnesses are aware that a circumcision will be performed. What is the resolution of this dilemma?

    5It was stated that Rabbi Levi said: Rabbi Eliezer only stated this ruling to express affection for the mitzva. That opinion was also taught in a baraita : If a child is to be circumcised on Shabbat and they failed to bring the scalpel on Shabbat eve, one brings it on Shabbat uncovered, but he does not bring it covered; this is the statement of Rabbi Eliezer. Rav Ashi said: The language of the mishna is also precise in support of this opinion, as it teaches: And in a time of danger he covers it in the presence of witnesses. By inference, in a time of danger, yes, he covers it; when it is not a time of danger, no, he does not cover it. Conclude from this that the scalpel is uncovered due to affection for the mitzva. The Gemara states: Indeed, conclude from this.

    6It was taught in another baraita : He brings the scalpel uncovered, and he does not bring it covered; this is the statement of Rabbi Eliezer. Rabbi Yehuda says in the name of Rabbi Eliezer: In a time of danger they would customarily bring the scalpel covered in the presence of witnesses.

    7With regard to these witnesses, a dilemma was raised before the Sages: The necessary witnesses that he is saying, do they include he who is bringing the scalpel and one other witness? Or perhaps they include he who brought the scalpel and two other witnesses to testify on his behalf.

    8Come and hear a resolution to this dilemma from the language of the mishna, which stated: And in times of danger he covers it in the presence of witnesses. Granted, if you say it is referring to him and two other witnesses, it works out well; the wording is appropriate. However, if you say it is referring to him and one other witness, what is to be made of the use of the term witnesses in the plural when there is only one other witness? The Gemara refutes this proof: They may still be called witnesses, in the plural, because they, i.e., he and the other witness, are fit to testify elsewhere.

    9We learned in our mishna: And furthermore, Rabbi Eliezer said: One may even cut down trees to prepare charcoal for the purpose of circumcision on Shabbat. With regard to this issue, the Sages taught in a baraita : In the locale of Rabbi Eliezer, where they would follow his ruling, they would even cut down trees on Shabbat to prepare charcoal from it in order to fashion iron tools with which to circumcise a child on Shabbat. On a related note, the baraita relates: In the locale of Rabbi Yosei HaGelili they would eat poultry meat in milk, as Rabbi Yosei HaGelili held that the prohibition of meat in milk does not include poultry.

    10The Gemara relates: Levi happened to come to the house of Yosef the hunter. They served him the head of a peacock [ tavsa ] in milk and he did not eat. When Levi came before Rabbi Yehuda HaNasi, the latter said to him: Why did you not excommunicate these people who eat poultry in milk, contrary to the decree of the Sages? Levi said to him: It was in the locale of Rabbi Yehuda ben Beteira, and I said: Perhaps he taught them that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, who permits the eating of poultry meat in milk. Given the possibility that their rabbi rules that it is permitted, I cannot come and prohibit it, and I certainly cannot excommunicate them for it.

    11As we learned in a mishna, Rabbi Yosei HaGelili says: It is stated in the verse: “You shall not eat anything that dies of itself; to the stranger at your gates you may give it, that he may eat it; or you may sell it to a foreigner; for you are a holy people to the Lord your God” (Deuteronomy 14:21), and it is stated later in the same verse: “You shall not cook a kid in its mother’s milk.” From the juxtaposition of the two issues it is derived: That which is prohibited due to the prohibition against eating an unslaughtered animal, it is prohibited to cook it in milk. The prohibition against cooking a creature in milk is not limited to only a kid. If so, with regard to poultry, which is prohibited due to the prohibition against eating an unslaughtered animal, I might have thought it should be prohibited to cook it in milk; therefore, the verse states: “In its mother’s milk.” This excludes poultry, which does not have mother’s milk and is therefore not included in the prohibition.

    12Rabbi Yitzḥak said: There was one city in Eretz Yisrael where they would act in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer with regard to circumcision, and they would die at their appointed time and not earlier, as a reward for their affection for this mitzva. And not only that, but on one occasion the wicked empire, Rome, issued a decree against the Jewish people prohibiting circumcision; but against that city it did not issue the decree.

    13Apropos affection for the mitzva of circumcision, the Gemara cites a baraita in which it was taught that Rabban Shimon ben Gamliel says: Every mitzva that the Jews initially accepted upon themselves with joy, such as circumcision, as it is written: “I rejoice at Your word as one who finds great spoil” (Psalms 119:162), and as the Sages explained, this “word” refers to the mitzva of circumcision, over which they rejoiced, they still perform it with joy. And every mitzva that the Jews initially accepted upon themselves with contentiousness and regret, such as the prohibition against incestuous relations, as it is written: “And Moses heard the people weeping, family by family” (Numbers 11:10), and as the Sages interpreted homiletically: They wept over matters pertaining to their families, as they were prohibited at that time from marrying family members, they still perform with contentiousness. The fact is that there is no marriage contract and wedding in which contentiousness does not arise, as there is inevitably some conflict between the parties. The baraita asserts that this is because, initially, the Jews did not accept the laws governing marriage and family relationships willingly.

    14It was taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Elazar says in praise of the observance of the mitzva of circumcision: Any mitzva for which the Jews sacrificed their lives at the time of the decrees of the wicked empire, such as the prohibition of idolatry and the mitzva of circumcision, is still steadfastly observed. And any mitzva for which the Jews did not sacrifice their lives at the time of the decrees of the wicked empire, such as phylacteries, is still casually observed, meaning that they are not as careful in its fulfillment as they should be.

    15The Gemara cites proof that the mitzva of phylacteries was not fulfilled properly at the time of the decrees, based upon an incident related to the following halakha . As Rabbi Yannai said: Donning phylacteries requires a clean body like that of Elisha, Man of Wings. What is included in the requirement to have a clean body? Abaye said: That one may not pass wind in them. Rava said: That one may not sleep in them.

    16The Gemara asks: And why did they call him Elisha, Man of Wings? Because on one occasion the wicked empire of Rome issued a decree against the Jewish people that, as punishment, they would pierce the brain of anyone who dons phylacteries on his head. Nevertheless, Elisha would don them and defiantly go out to the marketplace. One day, an official who was appointed to enforce the decree saw him. Elisha ran away from him, and the official ran after him. When the official reached him, Elisha removed the phylacteries from his head and held them in his hand. The officer asked him: What is in your hand? Elisha said to him: It is merely a dove’s wings. A miracle took place: He opened his hand, and, indeed, it was found to be a dove’s wings. Therefore, in commemoration of this miracle, they would call him Elisha, Man of Wings.

    17The Gemara asks: And what is different about a dove’s wings, that Elisha specifically told him that he was holding the wings of a dove and he did not tell him he was holding the wings of other birds? The Gemara answers: Because the congregation of Israel is likened to a dove, as it is stated: “You shall shine as the wings of a dove covered with silver and her pinions with yellow gold” (Psalms 68:14). Just as a dove has only its wings to protect it, so too, the Jewish people have only mitzvot to protect them. Apparently, Elisha Man of Wings was vigilant in fulfilling the mitzva of phylacteries in the face of the decree, whereas the rest of the people were not.

    18Rabbi Abba bar Rav Adda said that Rabbi Yitzḥak said as follows: On one occasion they were supposed to circumcise a baby on Shabbat, and they forgot and did not bring a scalpel with which to circumcise him on Shabbat eve, and they brought it on Shabbat via roofs and via courtyards,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מתני' רבי אליעזר אומר אם לא הביא כליאיזמל למול את התינוק וקאי אמתניתין דפרקין דלעיל דסליק מיניה וכל צרכי מילה עושין בשבת:

    מגולהבפני הכל ובגמרא מפרש אמאי מצריך ליה לגלוייה:

    ובסכנהשגזרו ארמאים על המילה:

    מכסהו ע"פ עדיםשיעידו שאיזמל של מצוה הוא מביא ולא יחשדוהו:

    כלל אמר ר"ענחלק על ר"א במכשירי מצוה שאין דוחין הואיל ואפשר לעשותן מע"ש:

    [ושאי אפשר לעשות מע"שכגון] מילה עצמה שא"א לה ליעשות דזמנה ביום השמיני דוחה שבת:

    גמ' טעמא דר"אדאמר מגולה אין מכוסה לא:

    משום חיבוב מצוהלהודיע שחביבה מצוה עליו שמחלל שבת עליה:

    משום חשדאשלא יחשדוהו שהוא נושא שאר חפציו וסיפא דמתני' דקתני ובסכנה מכסהו ע"פ עדים ודאי משום חשדא הוא אלא רישא מיבעיא לן דוקא מגולה קאמר אבל מכוסה ע"פ עדים שלא בשעת הסכנה לא ומשום חיבוב מצוה או לאו דוקא מגולה דטעמיה משום חשדא וה"ה למכוסה על פי עדים:

    אי אמרת בשלמא הוא ותרי שפירהיינו דמיקרו עדים אלא הוא וחד מי מיקרי עדים איהו לגביה נפשיה מי מיקרי עד:

    ומשני שראוים להעיד במקום אחרלעולם הכא עדות לא שייכא דלאפוקי מחשדא בעלמא הוא ואין כאן לא דיני ממונות ולא דיני נפשות שיהו שנים ומאי קרו להו עדים דאיכא גילוי מילתא ע"י השני ושנים קרו עדים בעדות אחריתי שאינו נוגע בה:

    לעשות ברזללאיזמל של מילה:

    היו אוכלין בשר עוף בחלבכדלקמן:

    רישבאציד עופות:

    נאמר לא תאכלו כל נבלה ונאמרבאותו פסוק עצמו לא תבשל גדי משמע כל האסור משום נבלה נוהג בו איסור בשר בחלב:

    שש אנכי על אמרתךאמירה יחידה שקדמה לשאר אמירות והיא מילה שישראל עושין וששים עליה דכל שאר מצות אינן מוכיחות כל שעה כגון תפילין ומזוזה וציצית דאינן כשהוא בשדה וערום בבית המרחץ אבל זו מעיד עליהם לעולם כדאמרינן במנחות (דף מג:) בדוד שראה עצמו בבית המרחץ ונצטער אמר אוי לי שאני ערום מכל מצות כיון שנסתכל במילה נתיישבה דעתו:

    בשמחהשעושין משתה:

    על עסקי משפחותיושנאסר להם קרובות:

    מרופהרפיא:

    דא"ר ינאי תפילין צריכות גוף נקישלא יפיח אלמא לא זהירי בהו ושמעינן מינה דלא מסרו עליה אלא אלישע לבדו:

    יקרופוריי"ר בלעז לשון יקרוה עורבי נחל (משלי ל) ולשון תנקר לא נעלה (במדבר טז):

    את מוחושכנגד תפילין:

    קסדורממונה:

    מגינות עליהןאינה נלחמת בחרטומיה אלא בכנפיה:

    שבת 130 עמוד א

    Mishna

    1רבי אליעזר אומר: אם לא הביא כלי מע"ש מביאו בשבת מגולה, ובסכנה מכסהו ע"פ עדים.

    2ועוד אמר ר"א כורתים עצים לעשות פחמין לעשות (כלי) ברזל.

    3(כלל) אמר ר"ע כל מלאכה שאפשר לעשותה מע"ש אינה דוחה את השבת, (ומילה) שאי אפשר לעשותה מע"ש דוחה את השבת.

    Gemara

    4איבעיא להו: טעמא דר"א משום חבובי מצוה, או דילמא משום חשדא. למאי נפקא מינה? לאתויי מכוסה ע"פ עדים. אי אמרת משום חבובי מצוה, מגולה אין, מכוסה לא. אלא אי אמרת משום חשדא אפי' מכוסה, שפיר דמי. מאי?

    5איתמר א"ר לוי: לא אמרה ר"א אלא לחבובי מצוה. תניא נמי הכי: מביאו מגולה ואין מביאו מכוסה, דברי ר"א אמר רב אשי: מתני' נמי דיקא, דקתני: ובשעת הסכנה מכסהו ע"פ עדים, בסכנה אין, שלא בסכנה לא, שמע מינה משום חבובי מצוה. שמע מינה.

    Baraita

    6תניא אידך: מביאו מגולה ואין מביאו מכוסה, דברי ר"א ר' יהודה אומר משום ר"א נוהגין היו בשעת הסכנה שהיו מביאין מכוסה ע"פ עדים.

    7איבעיא להו, עדים דקאמר: איהו וחד, או דילמא: הוא ותרי.

    8ת"ש ובסכנה מכסהו ע"פ עדים. אי אמרת בשלמא הוא ותרי שפיר, אלא אי אמרת הוא וחד, מאי ״עדים״? שראוים להעיד במקום אחר.

    9ועוד אמר ר"א: ת"ר במקומו של ר"א היו כורתין עצים לעשות פחמין לעשות ברזל בשבת, במקומו של ר' יוסי הגלילי היו אוכלין בשר עוף בחלב.

    10לוי איקלע לבי יוסף רישבא. קריבו ליה רישא דטוותא בחלבא, לא אכל. כי אתא לקמיה דרבי א"ל אמאי לא תשמתינהו? א"ל אתריה דר' יהודה בן בתירה הוה, ואמינא: דילמא דרש להו כר' יוסי הגלילי.

    11דתנן, ר' יוסי הגלילי אומר: נאמר (דברים יד, כא) ״לא תאכלו כל נבלה״, ונאמר (דברים יד, כא) ״לא תבשל גדי בחלב אמו״. את שאסור משום נבלה אסור לבשל בחלב. עוף שאסור משום נבלה, יכול יהא אסור לבשל בחלב ת"ל ״בחלב אמו״, יצא עוף שאין לו חלב אם.

    12א"ר יצחק: עיר אחת היתה בא"י שהיו עושין כר"א והיו מתים בזמנן. ולא עוד, אלא שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה גזרה על ישראל על המילה, ועל אותה העיר לא גזרה.

    Baraita

    13תניא, רשב"ג אומר: כל מצוה שקיבלו עליהם בשמחה, כגון מילה, דכתיב: ״(תהלים קיט״, קסב) ״שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב״ עדיין עושין אותה בשמחה. וכל מצוה שקבלו עליהם בקטטה, כגון עריות, דכתיב: ״(במדבר יא״, י) ״וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו״, על עסקי משפחותיו עדיין עושין אותה בקטטה, דליכא כתובה דלא רמו בה תיגרא.

    Baraita

    14תניא, ר"ש בן אלעזר אומר: כל מצוה שמסרו ישראל עצמן עליהם למיתה בשעת גזרת המלכות, כגון עבודת כוכבים ומילה עדיין היא מוחזקת בידם, וכל מצוה שלא מסרו ישראל עצמן עליה למיתה בשעת גזרת המלכות, כגון תפילין עדיין היא מרופה בידם.

    15דא"ר ינאי: תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים. מאי היא? אמר אביי: שלא יפיח בהם, רבא אמר: שלא יישן בהם.

    16ואמאי קרו ליה ״אלישע בעל כנפים״? שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה גזרה על ישראל שכל המניח תפילין על ראשו יקרו את מוחו, והיה אלישע מניח תפילין ויצא לשוק, וראהו קסדור אחד. רץ מלפניו ורץ אחריו. כיון שהגיע אצלו, נטלן מראשו ואחזן בידו. א"ל מה בידך? אמר לו: כנפי יונה. פשט את ידו ונמצאו בה כנפי יונה. לפיכך היו קוראין אותו ״בעל כנפים״.

    17מאי שנא כנפי יונה דא"ל ולא א"ל שאר עופות? משום דדמיא כנסת ישראל ליונה, שנאמר: ״(תהלים סח״, יד) ״כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ״ מה יונה זו כנפיה מגינות עליה, אף ישראל מצות מגינות עליהן.

    18א"ר אבא בר רב אדא א"ר יצחק: פעם אחת שכחו ולא הביאו איזמל מערב שבת, והביאוהו בשבת [דרך גגות ודרך חצירות]׃

    Tosafot

    רבי אליעזר אומר אם לא הביא כלי כו' מביאו בשבת מגולהוא"ת ויביאו התינוק אצל כלי דהשתא ליכא איסור שבת כלל דהחי נושא את עצמו וי"ל דקטן צריך לאמו הוא ואחר המילה היה צריך להחזירו לאמו ואז הוי כפות לפי שהוא חולה כדאמרינן ביומא (דף סו:) אפי' תימא ר' נתן חולה שאני וגם אמו שהיא מסוכנת לא תוכל לבא אצל התינוק ועוד י"ל כיון דיותר בקל יביא הכלי משיביא התינוק שרי ר"א כדי למהר המצוה כדמוכח בגמרא דאמר פעם אחת שכחו ולא הביאו איזמל מע"ש והביאו בשבת שלא ברצונו שהביאו דרך חצרות וגגות וקרפיפות והיו יכולין להביא דרך רה"ר אלמא דשרי ר"א דרך רה"ר דהוי דאורייתא כדי למהר המצוה אע"פ שיכול לעשות [בענין] דליכא אלא איסורא דרבנן:

    שש אנכיבמדרש (שוחר טוב) למנצח על השמינית כתיב הנדרש על המילה שהיא בשמיני וכן אמרי' (פר"א פ' כ"ט) ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק ביום ה"ג מל את יצחק דהיינו ביום השמיני דמילה כמנין ה"ג. ר"ת:

    אמר ליה כנפי יונההרי שלא מסר עצמו לומר תפילין הן. רבינו שמואל:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    רבי אליעזר אומר אם לא הביא כלי מערב שבת מביאו בשבת מגולה וכו' ואיבעיא לן האי דקתני ר' אליעזר אומר מביאו מגולה משום חבובי מצוה הוא או משום שלא יחשדוהו שהוציא חפציו טמונים לפיכך מגליהו שיראו שסכין של מצוה הוא. ופשטנא דמשום חבובי מצוה הוא היכא דליכא סכנה ותוב איבעיא לן האי דתנא במתניתא רבי יהודה משום רבי אליעזר [אומר] נוהגים היינו בסכנה מביאין אותו (בסכנה) מכוסה ע"פ עדים הני עדים שנים אחרים זולתו המביאו או דלמא הוא ואחרים ולא איפשטא בהדיא:

    לוי איקלע לבי יוסף רישבא קריבו ליה רישא דטווסא בחלבא לא אכל כי אתא לקמיה דר' א"ל מ"ט לא שמתינהו א"ל אתרא דר' יהודה בן בתירא ואמרי דלמא דריש להו כרבי יוסי הגלילי דסבר יצא עוף שאין לו חלב אם:

    א"ר יצחק עיר אחת היתה בא"י שהיו עושין כר' אליעזר והיו מתיה מתין בזמנן ולא עוד אלא שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה גזרה על ישראל על המילה ועל אותה העיר לא גזרה כל השבח ואין הלכה כר"א ולא כר' יוסי הגלילי שמתיר בשר עוף בחלב ולא כרבי ינאי שאמר תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים ומפרשי רבנן כי לא אמר רבי ינאי אלא בשעת הגזרה וסמיך דהוא עריק ועבדי ליה נס אמר ראבין בר רב אדא א"ר יצחק פעם אחת שכחו ולא הביאו איזמל מע"ש והביאוהו בשבת שלא כרצון רבי אליעזר ושקלינן וטרינן בה ואוקמא רב אשי שלא כרצון ר' אליעזר דשרי אפילו דרך רה"ר ושלא ברצון מחלוקתו והם החכמים שחולקים על ר' אליעזר ואומרים אפילו דרך גגות ודרך חצירות וכו' דרבי עקיבא סבירא ליה כוותיהון אלא כרצון ר' שמעון דשרי דרך גגות דתנן ר' שמעון אומר אחד גגות ואחד חצירות ואחת קרפיפות כו'.

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 130a

    Shabbat 130a. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 553 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מתני' רבי אליעזר אומר אם לא הביא כלי איזמל למול את התינוק וקאי אמתניתין דפרקין דלעיל דסליק מיניה וכל צרכי מילה עושין בשבת:

    מגולה בפני הכל ובגמרא מפרש אמאי מצריך ליה לגלוייה:

    ובסכנה שגזרו ארמאים על המילה:

    מכסהו ע"פ עדים שיעידו שאיזמל של מצוה הוא מביא ולא יחשדוהו:

    כלל אמר ר"ע נחלק על ר"א במכשירי מצוה שאין דוחין הואיל ואפשר לעשותן מע"ש:

    [ושאי אפשר לעשות מע"ש כגון] מילה עצמה שא"א לה ליעשות דזמנה ביום השמיני דוחה שבת:

    גמ' טעמא דר"א דאמר מגולה אין מכוסה לא:

    משום חיבוב מצוה להודיע שחביבה מצוה עליו שמחלל שבת עליה:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 130a · Sefaria

    Tosafot

    רבי אליעזר אומר אם לא הביא כלי כו' מביאו בשבת מגולה וא"ת ויביאו התינוק אצל כלי דהשתא ליכא איסור שבת כלל דהחי נושא את עצמו וי"ל דקטן צריך לאמו הוא ואחר המילה היה צריך להחזירו לאמו ואז הוי כפות לפי שהוא חולה כדאמרינן ביומא (דף סו:) אפי' תימא ר' נתן חולה שאני וגם אמו שהיא מסוכנת לא תוכל לבא אצל התינוק ועוד י"ל כיון דיותר בקל יביא הכלי משיביא התינוק שרי ר"א כדי למהר המצוה כדמוכח בגמרא דאמר פעם אחת שכחו ולא הביאו איזמל מע"ש והביאו בשבת שלא ברצונו שהביאו דרך חצרות וגגות וקרפיפות והיו יכולין להביא דרך רה"ר אלמא דשרי ר"א דרך רה"ר דהוי דאורייתא כדי למהר המצוה אע"פ שיכול לעשות [בענין] דליכא אלא איסורא דרבנן:

    שש אנכי במדרש (שוחר טוב) למנצח על השמינית כתיב הנדרש על המילה שהיא בשמיני וכן אמרי' (פר"א פ' כ"ט) ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק ביום ה"ג מל את יצחק דהיינו ביום השמיני דמילה כמנין ה"ג. ר"ת:

    אמר ליה כנפי יונה הרי שלא מסר עצמו לומר תפילין הן. רבינו שמואל:

    Tosafot on Shabbat 130a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    רבי אליעזר אומר אם לא הביא כלי מערב שבת מביאו בשבת מגולה וכו' ואיבעיא לן האי דקתני ר' אליעזר אומר מביאו מגולה משום חבובי מצוה הוא או משום שלא יחשדוהו שהוציא חפציו טמונים לפיכך מגליהו שיראו שסכין של מצוה הוא. ופשטנא דמשום חבובי מצוה הוא היכא דליכא סכנה ותוב איבעיא לן האי דתנא במתניתא רבי יהודה משום רבי אליעזר [אומר] נוהגים היינו בסכנה מביאין אותו (בסכנה) מכוסה ע"פ עדים הני עדים שנים אחרים זולתו המביאו או דלמא הוא ואחרים ולא איפשטא בהדיא:

    לוי איקלע לבי יוסף רישבא קריבו ליה רישא דטווסא בחלבא לא אכל כי אתא לקמיה דר' א"ל מ"ט לא שמתינהו א"ל אתרא דר' יהודה בן בתירא ואמרי דלמא דריש להו כרבי יוסי הגלילי דסבר יצא עוף שאין לו חלב אם:

    א"ר יצחק עיר אחת היתה בא"י שהיו עושין כר' אליעזר והיו מתיה מתין בזמנן ולא עוד אלא שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה גזרה על ישראל על המילה ועל אותה העיר לא גזרה כל השבח ואין הלכה כר"א ולא כר' יוסי הגלילי שמתיר בשר עוף בחלב ולא כרבי ינאי שאמר תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים ומפרשי רבנן כי לא אמר רבי ינאי אלא בשעת הגזרה וסמיך דהוא עריק ועבדי ליה נס אמר ראבין בר רב אדא א"ר יצחק פעם אחת שכחו ולא הביאו איזמל מע"ש והביאוהו בשבת שלא כרצון רבי אליעזר ושקלינן וטרינן בה ואוקמא רב אשי שלא כרצון ר' אליעזר דשרי אפילו דרך רה"ר ושלא ברצון מחלוקתו והם החכמים שחולקים על ר' אליעזר ואומרים אפילו דרך גגות ודרך חצירות וכו' דרבי עקיבא סבירא ליה כוותיהון אלא כרצון ר' שמעון דשרי דרך גגות דתנן ר' שמעון אומר אחד גגות ואחד חצירות ואחת קרפיפות כו'.

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 130a · Sefaria

    Rashba

    מתני' רבי אליעזר אומר אם לא הביאו מערב שבת מביאו בשבת. איידי דסליק מפרק מפנין דתני כל צרכי מילה עושין בשבת, התחיל כאן רבי אליעזר אומר אם לא הביא כלי, ולא הוצרך לפרש לאיזה דבר מביאו.

    מביאו בשבת הקשו בתוס' למה יביא איזמל אצל תינוק יביאו תינוק אצל איזמל דליכא אלא שבות, דאדם חי נושא את עצמו לכולי עלמא. ותירצו דהכא במאי עסקינן בשאין שם מניקה אלא אמו, ונמצא צריך לאמו לאחר מילה, ואמו מסוכנת שאינה יכולה לבא אצלו והם צריכין להחזירו אצל אמו, ואחר מילה הרי הוא חולה וככפות דמי ומודה רבי נתן בכפות (לעיל שבת צד, א). ואינו מחוור בעיני, דמכל מקום עכשיו אינו כפות למה נחלל עליו עכשיו יביא תינוק אצל איזמל דכיון דהשתא מיהא ליכא אלא שבות, ודלמא לאחר מילה תהא שם מניקה, ואפילו דלתות מדינה נעולות מכל מקום כל שאפשר עכשיו בלא חלול נעשה עכשיו בלא חלול, ולאחר מילה כיון דלא אפשר נביאהו אצל אמו דהא הותרה אצלו מלאכה זו. אלא יש לומר דאפילו קודם מילה הוי ככפות, דתינוק קטן כל כך אינו נושא את עצמו. ויש מי שתירץ גם בתוס' דלרבי אליעזר כיון שהתורה התירה מכשירין לא טרחינן ולא משנינן. ותדע לך מדאמרינן בגמרא מעשה היה ושכחו ולא הביא איזמל מערב שבת ולמחר הביאוהו שלא ברצון רבי אליעזר דשרי אפילו ברשות הרבים, אלא כר"ש דתנן ר"ש אומר אחד גגות ואחד חצרות וכו', אלמא לרבי אליעזר אע"פ שיכול להביאו דרך גגות וחצרות, אינו מביאו אלא דרך רשות הרבים דלא משנינן כלל. ועוד תדע לך דהא שרי רבי אליעזר להביאו בידו בהדיא ולא משנינן ביה להביאו בשערו או כלאחר יד כדרך שאמרו בחיה בפרק מפנין (לעיל שבת קכח, ב), אלמא לא משנינן כלל. ואם תאמר אמאי לא, והא (לקמן שבת קלג, א) א"ר שמעון בן לקיש כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב ואם לאו יבא עשה וידחה את לא תעשה. יש לומר דשאני הכא דאי אפשר שלא לדחות מיהא לגבי מילה עצמה, והלכך אף היא ומכשיריה כמילה אריכתא דמו. ויש מי שאומר שאילו היה יכול להביאו דרך גגות במהרה כל כך כדרך שהוא מביאו ברשות הרבים אפילו רבי אליעזר מודה דמביא דרך גגות, אבל כשדרך הרבים קצרה ובלא טורח ובלא עיכוב ודרך גגות בעכוב קצת לא משנינן כלל, ובשערו נמי איכא עיכובא טפי והלכך לא טרחינן ולא משנינן. ומכל מקום לדברי כולם דוקא להביאו אפילו דרך רשות הרבים, אבל לעשות כלי לכתחילה היכא דאיכא כלי ואפשר לאתויי דרך גגות וקרפיפות ואפילו להביאו דרך רשות הרבים לא שרי ליה למעבד כלי, דהבאת כלי הוא לצורך מילה אבל עשיית כלי אינו לצורך מילה בלבד אלא אף לעשיית כלי.

    גמרא כגון תפילין עדיין מרופה בידם דאמר ר' ינאי. מסתברא דהא דר' ינאי כדי נקטה, דעיקרא דמלתא היינו הא דאמרינן פעם אחת גזרה מלכות הרשעה, דמינה שמעינן דלא מסר אדם עצמו עליה אלא אלישע בעל כנפים, ומשום כך עדיין רפויה בידם דמועטין שבישראל מניחין תפילין. והא דאייתי הא דר' ינאי משום דאייתי' לה בכוליה תלמודא בהדי הא דאלישע אייתי נמי הכא וכאתחולי מלתא היא. אבל רש"י ז"ל לא פירש כן (בד"ה דא"ר ינאי), ואין פירושו מחוור בעיני כאן.

    Rashba on Shabbat 130a · Sefaria

    Meiri

    פרק תשעה עשר בעזר הצור:

    ר' אליעזר וכו' כבר ביארנו בראש המסכתא על זאת המסכתא שאחד מחלקיה הוא מה שהותר בקצת מלאכות לצרך מצוה וזה הפרק הוא מכלל זה החלק ובפרט במצות מילה ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לארבעה חלקים הראשון לבאר אם הותר מכלל מכשיריה של מילה להיות דוחה שבת כמילה עצמה אם לאו השני במה שהותר לעשות לקטן בין לפני המילה בין לאחר המילה השלישי בקצת קטנים שאין דוחין שבת מפני מילתם הרביעי בקצת סבות שמאחרין את המילה בשבילם ועושין אותה שלא בזמנה ושמילה שלא בזמנה אינה דוחה שבת ואם עשה כן שלא כדין אם חייב אם פטור וכן שמאחרין את המילה גם כן לחולשת התינוק ובביאור עניני גוף המילה זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים כמשפט סוגיית התלמוד על הדרך שקדם:

    והמשנה הראשונה ר' אליעזר אומר אם לא הביא כלי מערב שבת מביאו בשבת מגלה ובסכנה מכסהו על פי עדים ועוד אמר ר' אליעזר כורתין עצים לעשות פחמין לעשות ברזל כלל אמר ר' עקיבא כל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת אינה דוחה שבת מילה שאי אפשר לעשותה מערב שבת דוחה שבת אמר הר"ם פי' מפני זה יביא אותו מגלה לחבובי מצוה ויכסה אותו בשעת הסכנה על פי עדים כדי שלא יחשדו אותו שהוא מחלל שבת וכשפשע בסכין יביא אותו בשבת אבל דרך גנות ור' אליעזר מתיר להביא דרך רה"ר ואינה הלכה כי העקר אצלנו שנתן ר' עקיבא אמתי והמילה אי אפשר מערב שבת לפי שמצותה בשמיני על כל פנים:

    אמר המאירי והמשנה הראשונה ממנו תחל בביאור החלק הראשון והוא שאמר ר' אליעזר אומר אם לא הביא כלי מערב שבת ר"ל איזמל למול בו מביאו בשבת ואמר על זה שמביאו מגלה כלומר שיהו הכל רואים שאיזמל הוא מביא ופי' בגמ' משום חבוב מצוה שאלו מפני החשד שלא יחשדוהו במביא כלים תחת כנפיו דיו שיביאהו מכסה ובעדים וכמו שאמר אח"כ שבשעת הסכנה שגזרו הגוים עליהם שלא למול מכסהו על פי עדים אלא רישא משום חבוב מצוה היא ועוד אמר ר' אליעזר שאם לא היה להם איזמל עושין אותו לכתחלה אפי' היה צריך לכרות עצים לעשות מהם פחמין לעשות מהם ברזל לעשות ממנו איזמל עושין את הכל שהוא סובר שכל מכשירי מצוה דוחין את השבת כמצוה עצמה:

    כלל אמר ר' עקיבא כלומר בא לחלוק על ר' אליעזר לומר שמכשירי מילה אינן דוחין את השבת ואמר דרך כלל שכל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת ופשע ולא עשאה אינה דוחה שבת אבל מילה שלא היה אפשר לעשותה מערב שבת דוחה שבת והלכה כר' עקיבא ונמצא שאין עשיית האיזמל או הבאתו ברה"ר דוחה שבת:

    ולענין אם יכול להביאו דרך גגות וחצרות וקרפיפות לא נזכר במשנתנו ובגמ' הוזכר בענין זה מחלקת רבנן ור' שמעון שלדעת ר' שמעון מותר אף על ידי ישראל מפני שהוא סובר גגות וחצרות וקרפיפות רשות אחת הן ומותר לטלטל בכלן ר"ל שמותר לטלטל כלי ששבת בחצר מקרפף לגג שכלן רשות אחת הן ומטלטלין מזו לזו ר"ל שאם שבת כלי בחצר בין עירבו אנשי החצר ביניהם בין לא עירבו מותר להעלות מן החצר לגג ומן הגג לגג האחר ומגג לחצר אחר וכן כל המדינה דרך גגות וחצרות וקרפיפות אחר שלא נכנס לבית ואין בהם אפי' שבות ואפי' בדבר הרשות וכל שכן בדבר מצוה ודוקא לכלים ששבתו בתוכן ר"ל שהיו שם כשקדש היום אבל כלים ששבתו בתוך הבית ולא עירבו חצרות עם בתים אף לר' שמעון אסור אלא שיש להתיר בהן על ידי גוי מפני שהוא שבות שאין בו מעשה ולא עוד אלא שהרבה גאונים התירו למעשה על ידי גוי אף בהבאה דרך רה"ר הא על ידי ישראל אסור אלא בשבתו בתוכן ולדעת רבנן אסור מפני שהם סוברים שאינו רשות אחת ויש מגאוני הראשונים שפסקו כחכמים מהרבה ראיות אלא שאין בהם ראיה כלל חדא משום דיחיד ורבים הלכה כרבים ועוד ממה שפסקנו בכאן כר' עקיבא והרי מ"מ היה אפשר לעשות מבערב ועוד ממה שאמרו בפסחים ערל והזאה ואיזמל העמידו דבריהם במקום כרת כלומר שלא לדחותם משום פסח אע"פ שיש במניעתו כרת ערל ממה שאמרו הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר הזאה ממה שאמר הזאה שבות ואינה דוחה שבת איזמל דתניא כשם שאין מביאין אותו דרך רה"ר כך אין מביאין אותו דרך גגות וחצרות וקרפיפות וכן נעזרו ממה שאמרו בירושלמי ר' שמואל בר אבדימי הוה ליה למגזר רב ששנא בריה אנשו מייתי איזמל שיילין לר' מונא אמ' לון מישחק קונדיטון לא אנישיתון מייתי איזמל אנשיתון ידחה למחר:

    ודברים אלו כלם כבר דחאום גדולי הפוסקים ממה שנפסק בהדיא בעירובין כר' שמעון וא"כ אין דין יחיד ורבים אמור במקום שנפסקה הלכה בתלמוד כיחיד ועוד שהרי בפרק זה הוזכר שעשו מעשה כר' שמעון ומעשה רב כמו שאמרו פעם אחת שכחו ולא הביאו איזמל בערב שבת והביאוהו בשבת דרך גגות וחצרות שלא כרצון ר' אליעזר שהיה מתיר אף ברה"ר ושלא כרצון חכמים שהיו אוסרים אף בדרך גגות וחצרות אלא כר' שמעון וכששבתו בתוכן כמו שביארנו ואם מפני שפסקנו כאן כר' עקיבא לא אמרנוה אלא במה שנחלק בה עם ר' אליעזר והוא הבאה דרך רה"ר אבל גגות וחצרות הוא מחלקת אחרת שלדעת חכמים יש בה איסור שבות ואין דוחין אותו אף במקום מצוה ולר' שמעון אין בה אפי' שבות שכלן רשות אחת הן ומותר לטלטל בהן אף בדברי הרשות וכבר נפסקה במחלקת זו הלכה כר' שמעון וזו של פסחים לא נאמרה אלא לדעת חכמים או אף לדעת ר' שמעון ובכלים ששבתו בתוך הבית וכן זה שהביאו מתלמוד המערב אפשר שלא היה להם מקום להביאו דרך גגות וחצרות בלא הפסק רה"ר או שלא היה האיזמל שובת בתוכן והם הם דברים הנראין ולא עוד אלא שגדולי המפרשים כתבו על הגאונים שחס ושלום שטעו בדבר פשוט כזה אלא שהם סוברים שמה שהעידו על מעשה הנזכר בפרק זה שהיה באיזמל ששבת בתוך הבית וקראו לדבר זה ברצון ר' שמעון שמאחר שר' שמעון מתיר כלים ששבתו בתוכם אף במקום הרשות דין הוא שיהא מתיר באיזמל אף בשבת בבית ועל זה אמרו שאין הלכה כר' שמעון להתיר בשבת במקום מצוה את האסור בו משום שבות וממה שאמרו באיזמל שהעמידו דבריהם במקום כרת:

    וזה שכתבנו שגגות וחצרות וקרפיפות כלן רשות אחת הן ושמטלטלין בכלן בלא עירוב יש פוסקים דוקא בשלא עירבו אנשי חצרות עם הבתים שאין לחוש שיוציאו מן הבית לחצר אבל אם עירבו אסור שמא יוציאו מן הבית לחצר ויוציאו אח"כ מן החצר לגג ונמצאו מתירין בכלים ששבתו בתוך הבית וכן אמרה רב בעירובין ואע"פ שנחלק בו שמואל לומר שאפי' לא עירבו אין חוששין הלכה כרב באיסורי ואף על פי שאף ר' יוחנן חלק עמו שם ורב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן גדולי הגאונים פסקוה כרב ומכח שמועה האמורה בפרק זה במבוי שלא נשתתפו שאמרו אין מטלטלין בו אלא בד' אמות ואם לא עירבו חצרות עם בתים מותר לטלטל בכלן אלמא כשעירבו גוזרין שמא יבא להוציא כלי מבתים לחצרות כמו שיתבאר למטה ומ"מ רוב פוסקים כתבוה כר' יוחנן כמו שיתבאר שם בע"ה ומ"מ כל שעירבו בין בתים בין חצרות וגגות וקרפיפות ומבואות עירוב אחד מותר אף מן הבית להם:

    5 more comments on this page.

    Meiri on Shabbat 130a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    פרק רבי אליעזר דמילה

    תוס' בד"ה ר"א אומר כו' וא"ת ויביאו התינוק כו' דהשתא ליכא איסור שבת כלל כו' עכ"ל. ר"ל מדאורייתא ליכא איסור שבת כלל כיון דחי נושא את עצמו לכ"ע באדם כדאמרינן בפרק המצניע ומיהו איסורא דרבנן ודאי דאיכא כדמוכח בפ' מפנין דאשה מדדה את בנה אפי' ברה"ר דא"נ מגבה ליה חי נושא את עצמו כפרש"י שם משמע דאינה נושאה להדיא בנה ונראה דלא נחתי הכא לאקשויי הכי ויביאו התינוק כו' מההיא דר"ל דכ"מ שאתה מוצא עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים שניהם מוטב כו' דבלאו הכי קשיא להו לקמן מיניה דר"ל אהך דר"א והניחו הדבר בקושיא אלא דמסברא נחתי הכא להקשות אמאי (לא) נקט לר"א תיקון דהבאת איזמל טפי ה"ל למינקט הבאת תינוק כו' ובתירוצם שני שכתבו הכא כדי למהר המצוה לא ניחא להו לתרץ הך דר"ל לקמן דכיון דיכול לקיים שניהם משום כדי למהר המצוה לא אמרי' ליה לעבור עבירה ולא דמי לההיא דהתם באומר אבי הבן לקוץ כו' דמסיק בדליכא אחר דהתם כיון דליכא אחר ואם נמתין עד שיבא אחר תעבור זמן מילה משא"כ הכא דכך יעשה המצוה בזמנה דרך חצירות וגגות כמו דרך רה"ר ואין לחוש אם יתאחר קצת ודו"ק:

    בד"ה שש אנכי במדרש למנצח על השמינית כתיב הנדרש כו' עכ"ל ר"ל דרשה שהביא רש"י שהיה דוד משמח עצמו בבית המרחץ כיון שנסתכל במילה דרשינן לה במדרש מהאי קרא למנצח על השמינית מזמור שהיה משמח ואמר שירה על המילה שנתנה בשמינית והכי איתא פ' התכלת ע"ש ומהרש"ל הגיה לאין צורך וק"ל:

    Chidushei Halachot on Shabbat 130a · Sefaria

    Maharam

    במתני' פחמין לעשות ברזל וכו' אמר ר"ע וכו' מילה שא"א לעשותה וכו' כצ"ל וכן הגירסא ברי"ף ובהרא"ש אבל יש לדקדק דלפי זה לא בא ר"ע אלא ליתן טעם דמפני מה מכשירין אינן דוחין את השבת ומילה עצמה דוחה וקאמר דמכשירין אפשר לעשותן מע"ש ולכך אין דוחין השבת ומילה עצמה א"א לעשותה מע"ש ולכך דוחה השבת וא"כ לא שייך בזה לומר כלל אמר ר"ע דמה כללא איכא הכא ונראה דכל הדברים הצריכים קודם המילה דהיינו חתיכת הערלה כגון סכין וכיוצא נקראים מכשירי מילה וכל הדברים הצריכים לאחר חתיכת הערלה כגון פריעה מציצה איספלנית וכמון ושאר דברים המבוארים כמשנה שאחר זו נקראים צרכי מילה ולזה קאמר כלל אמר ר"ע דבין מכשירי מילה ובין צרכי מילה כל מלאכה שאפשר לעשותה מע"ש אינה דוחה את השבת וכדתנן לקמן אם לא שחק מע"ש לועס בשיניו ואם לא טרף יין ושמן מע"ש ינתן זה בעצמו וזה בעצמו וכו' דהיינו דרך שינוי אבל אסור ללעוס ולטרוף וק"ל:

    בגמ' אמר רב אשי מתני' נמי דיקא דקתני ובשעת הסכנה מכסהו על פי עדים בסכנה אין וכו' ונראה דדייק לה דאם איתא דה"ה דגם שלא בשעת הסכנה מכסה ע"פ עדים א"כ לא הו"ל למתני בשעת הסכנה כלל אלא הכי הל"ל אם לא הביא כלי מע"ש מביאו בשבת מגולה או מכסהו על פי עדים ואנא ידענא דבשעת הסכנה דא"א להביא מגולה מביאו מכוסה ע"פ עדים אלא ודאי להכי תני ובשעת הסכנה למידק מינה דדוקא בשעת הסכנה מביאו מכוסה ע"פ עדים אבל שלא בשעת הסכנה דוקא מביאו מגולה אבל מכוסה על פי עדים לא ודו"ק:

    לוי איקלע וכו' כי אתא לקמיה דרבי אמר ליה אמאי לא תשמתינהו וכו' כצ"ל ולא גרסי' רבי אמי וכן הוא בחולין דף קי"ג דתנן ר' יוסי הגלילי אומר וכו':

    ברש"י ד"ה ר"א אומר וכו' וקאי אמתני' דפרקין וכו' הוקשה לו לרש"י למה לא הוזכר שם מילה כלל בדברי ר"א כיון דבמילה איירי לכך כתב וקאי אמתני' דפרקין דלעיל וכו' ולכך לא הוצרך להזכיר מילה דבמילה איירי לעיל וק"ל:

    ד"ה נאמר לא תאכלו כל נבלה וכו' כל האסור משום נבלה נוהג בו איסור בשר בחלב פי' אפי' חיה לאפוקי ר"ע דדריש ג' פעמים כתיב גדי בתורה ואתי למעוטי גדי ולא חיה גדי ולא בהמה טמאה גדי ולא עופות:

    ד"ה דאמר ר' ינאי וכו' אלמא לא זהירי בהו ושמעינן מינה דלא מסרו עליה אלא אלישע לבדו עכ"ל משמע מפירש"י דגמ' הביא ראיה מר' ינאי לתרי מילי חדא מדקאמר צריכין גוף נקי כאלישע וכו' ש"מ דלא הוו כ"ע זהירי בהו ולהיות להם גוף נקי כ"א אלישע וגם לא מסרו עליה אלא אלישע וק"ל:

    בתוס' ד"ה ר"א אומר וכו' דהשתא ליכא איסור שבת כלל וכו' ע"כ צ"ל דלישנא דכלל דכתבו תוס' לאו דוקא הוא דע"כ אית ביה על כל פנים איסור דרבנן דאל"כ לא יתיישב לפי התירוץ השני שמשני ועוד יש לפרש כיון דיותר בקל יביא הכלי וכו' שרי ר"א כדי למהר המצוה כדמוכח בגמ' דאמר פעם אחת שכחו וכו' ולקמן בסמוך בדף זה ע"ב ד"ה ומי שרי כתבו התוס' בהדיא דבמקום דיכול להביאו בהיתר גמור לא שרי ר"א להביאו דרך רה"ר וק"ל:

    בא"ד דקטן צריך לאמו הוא וכו' פי' וא"כ לא ירויח במה שיוליך התינוק אל הסכין שהרי אח"כ יצטרך לחזור ולהביאו לאמו דרך רה"ר דהוי איסור שבת דאורייתא דבחזרה לאלתר הוי התינוק חולה והוי ככפות דלא שייך ביה חי נושא את עצמו וכיון דע"כ יצטרך לבא לידי איסור אף כשיביא התינוק אצל הסכין א"כ עדיף וקל טפי להביא הסכין אצל התינוק וק"ל:

    2 more comments on this page.

    Maharam on Shabbat 130a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' בשלמא הוא ותרי עיין תשובת הראנ"ח ח"א סי' פ"ט:

    תוס' ד"ה רבי אליעזר וכו' וא"ת ויביאו התינוק עיין לעיל דף צד ע"א תוספות ד"ה אבל אדם:

    בא"ד כד למהר המצוה עיין עירובין דף קג ע"ב תוס' ד"ה מה לי:

    Gilyon HaShas on Shabbat 130a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    עִיר אַחַת הָיְתָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְהָיוּ מֵתִים בִּזְמַנָּם. נראה בס"ד הטעם דאמרו רבותינו ז"ל במדרש (באוצר המדרשים עמוד רכב) שבת שקולה כנגד כל התורה, ומילה נמי שקולה כנגד כל התורה, ולא ידענו מי גדולה, אך ממה שראינו שמילה בזמנה דוחה שבת נמצא מילה גדולה משבת, משל לאשתו של מלך ואשתו של המשנה שהיו מהלכין בעגלות ביחד ולא היו יודעין מי זאת הגדולה, כיון שבאו לגשר נדחית עגלה של אשת המשנה, וידעו בבירור אשר ראשונה היא אשתו של מלך עד כאן, ולכן אותם שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר להביא כלי המילה מגולין שנודע בזה מילה בזמנה דוחה שבת, בזכות זה הָיוּ מֵתִים בִּזְמַנָּם, והואיל ואמר במילה בְּדָמַיִךְ חֲיִי לכך הועיל זכות זה לענין החיים שלהם. ועוד נראה לי בס"ד הטעם, דידוע מה שכתב רבינו האר"י ז"ל (בשער טעמי המצות) בסוד המילה שיש ע"ח אורות חסדים בענין שלשה הויו"ת, אך השמונה אורות הם מכוסים והשבעים הם מגולים, ואלו השבעים המגולים נמשכים על ידי המילה, ונרמזו באותיות 'מל' ד מ י ל ה שהוא מספר ע', וזה סוד (בראשית כא, ח) בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק, ודרשו רבותינו ז"ל 'הִגָּ' 'מֵל', שחילוק אותיות 'הג' שהם ח' אורות המכוסים מן אותיות 'מל' שהם שבעים אורות מגולים עיין שם. ואמרתי בס"ד לכך כלי המילה נקרא אזמל שהוא 'אז' 'מל', אז הוא ח' אורות המכוסים, ו'מל' ע' אורות המגולים, נמצא באזמל שהוא כלי המילה נרמזו בו אורות המכוסים ואורות המגולים, ולהכי סבירא ליה לרבי אליעזר שיביא הכלי שהוא האזמל מגולה משום חיבוב מצוה מפני שבו נרמזו אורות המגולים גם כן. וידוע קצבת חיי אדם הם שבעים וזו מיתה בזמנה, ולכן בזכות חבוב מצוה שהיו עושין כרבי אליעזר, להביא האזמל שבו רמוז שבעים אורות המגולים היו מתים בזמנם שהוא שבעים שנה.

    כָּל מִצְוָה שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶם בְּשִׂמְחָה כְּגוֹן מִילָה נראה לי בס"ד כי המילה היא באות ברית קודש שבו יש רמז לאותיות 'וה' כי הַגִיד עצמו הוא דוגמת וא"ו, והעטרה שבו היא אות ה"א כמו שכתב רבינו האר"י ז"ל. נמצא באות ברית קודש ששם עושין מצות המילה יש רמז לאותיות 'וה' שהם לשון שמחה כמו שאמרו רבותינו ז"ל (איכה רבתי א, לב) בין וי לוה ניצול רבן יוחנן בן זכאי. נמצא מצות המילה קבלו עליהם לעשותה במקום המורה על השמחה, לכך עושין אותה בשמחה.

    רָבָא אָמַר שֶׁלֹּא יִישָׁן בָּהֶם. יש להקשות בשלמא אזהרה של הֲפָחָה קשה לעמוד בה, שאין זה בידו, כי אולי יבא לו הפחה בעל כרחו, אך שֵׁינָה בידו היא ואינה קשה כל כך, כי מי זה גוברת השינה עליו ביום והתפילין לובש ביום? ונראה לי בס"ד לא שֵׁינָה ממש בלבד, אלא אבזריה דשינה גם כן, שהוא הסח הדעת דהוא חשוב כמו שינה, וזה דבר קשה הוא.

    שֶׁפַּעַם אַחַת גָּזְרָה מַלְכוּת רוֹמִי שְׁמָד עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל הַמַּנִּיחַ תְּפִלִּין עַל רֹאשׁוֹ, יִקְּרוּ אֶת מוֹחוֹ. מן פשט המאמר נראה דלא גזרו אלא על של ראש ולא על תפילין של יד, וצריך טעם לזה? ונראה לי בס"ד כי בתפילין של ראש כתיב (דברים כח, י) וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם הֳ' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ, ותניא אמר רבי אליעזר, אלו תפילין שבראש. לכך הקליפה צרה עיניה יותר בתפילין של ראש שהוא המטיל מורא על אומות העולם. או יובן בס"ד על פי מה שנאמר בגמרא (חגיגה ה:) דהראה אותו המין לרבי יהושע בן חנניה קמי קיסר, עַמָּא דְּאַהַדְרִינְהוּ מָרִיהּ לְאַפֵּיהּ מִינֵיהּ, והראה לו רבי יהושע בן חנניה עוד ידו נטויה עלינו! ולכן לא גזרו על שם יד דְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה עָלֵינוּ, אבל על של ראש בחושבם דהדר מרייהו אפי מנייהו, לכן אומרים 'לא יאות לכם להתקשט במצוה של הראש' וכיון דלא גזרו על של יד לכך אֲחָזָן בְּיָדוֹ כדי שיחשוב ההגמון שהוא תפילין של יד, וכיון דאמר לו מַה זֶה בְּיָדְךָ, שרצה לעיין ולראותו אם הוא של יד או של ראש, השיב לו כַּנְפֵי יוֹנָה שסמך על הנס. ונראה לי דיפה כיון לקראו כַּנְפֵי יוֹנָה, דידוע שהארבעה בתים עם הארבע פרשיות שבתוכם רומזים לבחינת י"ה דשם הוי"ה, וראש וסוף י וֹנָ ה שהם דוגמת כְּנָפַיִם הם אותיות י"ה. ונראה לי בס"ד דבזה הנס נעשה לו שתי הצלות, כי אם לא היה הנס היה מתחייב בשתים, א' על שעבר על גזרת מלכות שלבש תפילין, וא' על ששחק בזה הקסדור שאמר לו שהם כַּנְפֵי יוֹנָה, והיינו שהגין עליו שם י"ה שהוא שני אותיות שהם חו"ב [חכמה ובינה] שהם סוד התפילין הבתים והפרשיות ובזה ניצול שני הצלות, ולזה אמר כַּנְפֵי יוֹנָה ולא אמר כְּנַף יוֹנָה.

    Ben Yehoyada on Shabbat 130a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 130, Amud Aleph, about 553 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 116 words

      Opens “מתני׳ רבי אליעזר אומר: אם לא הביא…”

      Named: רבי אליעזר.

    2. Segment 210 words

      Opens “ועוד אמר ר"א כורתים עצים לעשות פחמין…”

    3. Segment 320 words

      Opens “(כלל) אמר ר"ע כל מלאכה שאפשר לעשותה…”

    4. Segment 438 words

      Opens “גמ׳ איבעיא להו: טעמא דר"א משום חבובי…”

    5. Segment 543 words

      Opens “איתמר א"ר לוי: לא אמרה ר"א אלא…”

      Named: רב אשי.

    6. Segment 623 words

      Opens “תניא אידך: מביאו מגולה ואין מביאו מכוסה,…”

    7. Segment 710 words

      Opens “איבעיא להו, עדים דקאמר: איהו וחד, או…”

    8. Segment 822 words

      Opens “ת"ש ובסכנה מכסהו ע"פ עדים. אי אמרת…”

    9. Segment 925 words

      Opens “ועוד אמר ר"א: ת"ר במקומו של ר"א…”

    10. Segment 1034 words

      Opens “לוי איקלע לבי יוסף רישבא. קריבו ליה…”

    11. Segment 1147 words

      Opens “דתנן, ר' יוסי הגלילי אומר: נאמר (דברים…”

    12. Segment 1230 words

      Opens “א"ר יצחק: עיר אחת היתה בא"י שהיו…”

    13. Segment 1355 words

      Opens “תניא, רשב"ג אומר: כל מצוה שקיבלו עליהם…”

    14. Segment 1440 words

      Opens “תניא, ר"ש בן אלעזר אומר: כל מצוה…”

    15. Segment 1521 words

      Opens “דא"ר ינאי: תפילין צריכין גוף נקי כאלישע…”

      Named: אביי, רבא.

    16. Segment 1662 words

      Opens “ואמאי קרו ליה ״אלישע בעל כנפים״? שפעם…”

    17. Segment 1736 words

      Opens “מאי שנא כנפי יונה דא"ל ולא א"ל…”

    18. Segment 1821 words

      Opens “א"ר אבא בר רב אדא א"ר יצחק:…”

      Named: רב אדא, רב שבת, אבא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Abba · Amoraim · Second Generation of Amoraim

      Rabbi Abba, a second-generation Amoraic sage and a student of Rav Huna and Rabbi Judah bar Ezekiel, was known for his humility…

      Source: Shabbat 130a · Segment 18 — “א"ר אבא בר רב אדא א"ר יצחק: פעם אחת…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Shabbat 130a · Segment 15 — “…מאי היא? אמר אביי: שלא יפיח בהם, רבא אמר:…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 130a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026