Talmud Builders

    Shabbat 51a

    Back to index

    English translation — Shabbat 51a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1due to diverse kinds, i.e., that he violated the prohibition of planting food crops in a vineyard, as he did not commit an act of planting; nor due to concern that he violated the prohibition against working the land during the Sabbatical Year; nor due to tithes, i.e., that it would be considered as if he picked it from the ground and would be obligated to tithe it; and they may be taken from the ground on Shabbat. Even if most of the turnip or radish is underground, it is permitted to pull it from the ground on Shabbat. One need not be concerned about causing the earth to move. Apparently, this contradicts the opinions of Rav Huna and Shmuel, who were concerned about causing earth to move on Shabbat. The Gemara concludes: Indeed, this is a conclusive refutation of the opinions of Rav Huna and Shmuel.

    2MISHNA: If one did not cover a pot of cooked food on Shabbat eve while it was still day, he may not cover it after dark. However, if one covered it while it was still day and it was uncovered on Shabbat, he is permitted to cover it even on Shabbat. One may fill a jug with cold water on Shabbat and place it beneath a pillow or a cushion to prevent it from getting warm.

    3GEMARA: Rav Yehuda said that Shmuel said: It is permitted to insulate the cold food on Shabbat to keep it cold. There is no concern that this will lead one to insulate hot food on Shabbat to keep it hot. Rav Yosef said: What is Shmuel teaching us with this statement? We already learned in our mishna: One may fill a jug with cold water on Shabbat and place it beneath a pillow or a mattress to prevent it from getting warm.

    4Abaye said to him: He teaches us a great deal. As, if it had been learned from the mishna alone, I would have said that the ruling that one is permitted to insulate cold food applies only to something that is not ordinarily insulated when it is hot. However, something that is commonly insulated when it is hot, no, it may not be insulated even when it is cold. Therefore, Shmuel teaches us that this is allowed even in the case of something which is commonly insulated when it is hot.

    5Rav Huna said that Rabbi Yehuda HaNasi said: It is prohibited to insulate cold food on Shabbat to keep it cold. The Gemara raises an objection: Wasn’t it taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi permitted cold food to be insulated on Shabbat? The Gemara answers: This is not difficult. This statement was made before he heard the ruling of Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei; that statement in the baraita was made after he heard it. As in that incident where Rabbi Yehuda HaNasi sat and said: It is prohibited to insulate cold food on Shabbat to keep it cold, Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said before him: Father permitted insulating cold food on Shabbat. Rabbi Yehuda HaNasi said: I retract my previous statement, as the Elder, Rabbi Yosei, has already issued a ruling on this topic, and I defer to his ruling.

    6Rav Pappa said: Come and see how much they loved each other. Had Rabbi Yosei still been alive, he would have been subordinate to and sitting before Rabbi Yehuda HaNasi as his student, as Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, who took his father’s place and was as great a Torah scholar as his father, was subordinate to and sitting before Rabbi Yehuda HaNasi as his student. And, nevertheless, Rabbi Yehuda HaNasi says: The Elder has already issued a ruling on this topic, and he deferred to Rabbi Yosei’s ruling.

    7Rav Naḥman said to Daru, his slave: Insulate cold food for me on Shabbat, so that it will not become warm, and bring me water that a gentile cook [ kappeila ] heated on a weekday, as the prohibition to eat food cooked by a gentile does not apply to water. When Rabbi Ami heard this, he became angry. Rav Yosef said: What is the reason that Rabbi Ami become angry? Rav Naḥman acted in accordance with the rulings of his teachers; in one matter in accordance with the ruling of Rav, and in one matter in accordance with the ruling of Shmuel.

    8The Gemara explains: In one matter in accordance with the ruling of Shmuel, as Rav Yehuda said that Shmuel said: It is permitted to insulate cold food on Shabbat to keep it cold. In one matter in accordance with the ruling of Rav, as Rav Shmuel bar Rav Yitzḥak said that Rav said: Anything that is eaten as it is, raw, and cooking it is unnecessary, even if it was cooked it is not subject to the prohibition of food cooked by gentiles. Since water is commonly drunk uncooked, one may drink it even if it was boiled by a gentile.

    9The Gemara answers: Rabbi Ami became angry because he held that an important person is different. A distinguished person like Rav Naḥman should be stringent and distance himself from conduct that could be perceived, even mistakenly, as a prohibited act.

    10The Sages taught in the Tosefta : Although the Sages said that one may not insulate hot food, even in something that does not add heat after nightfall on Shabbat, if he comes to add to the material in which he insulated the food on Shabbat eve, he may add to it even on Shabbat. How should he do it? Rabban Shimon ben Gamliel said: He takes the sheets with which he insulated a pot and places the heavy blankets, which provide better insulation, in their place. Or, if he is concerned about excessive heat, he takes the heavy blankets in which the pot had been insulated and places the lighter sheets in their place.

    11And likewise, Rabban Shimon ben Gamliel, in teaching an additional leniency, said: They prohibited insulating a pot on Shabbat to keep its contents warm when the food remains only in the same urn in which the water was boiled. However, if one emptied the water from that urn into another urn, it is permitted to insulate the second urn to keep the water warm. The reason for the ruling of Rabban Shimon ben Gamliel is: It is prohibited to insulate a pot on Shabbat, due to concern lest one heat the food beforehand. Now that he has already taken steps to cool the water by pouring it from one urn to another, is there concern that he will boil it again on Shabbat?

    12And Rabban Shimon ben Gamliel said: If he insulated the pot and covered it with something that may be moved on Shabbat, or if he insulated it with something that may not be moved on Shabbat because it is set-aside and covered it with something that may be moved on Shabbat, he may take the pot to remove food and return it to its place and not be concerned.

    13However, if he both insulated it and covered it with something that may not be moved on Shabbat, or if he insulated it in something that may be moved on Shabbat and covered it with something that may not be moved on Shabbat, if the pot was partially exposed, he may remove the pot and the cover will fall on its own and then return it to its place. And if the pot was not partially exposed,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    לא משום כלאיםדאין זו שתילה:

    ולא משום מעשרדנימא בטלה לה אגב קרקע והרי הוא כלוקטה מתחלה ויהא צריך לעשר על הנוסף שמא ניתוסף:

    וניטלין בשבתשאוחזה במקצת עליה המגולין ולא חייש אם העפר ניזוז מאליו וה"ה לסליקוסתא:

    מתני' לא יכסנו משתחשךהא פרישנא טעמא בפ"ב (דף לד.) מפני מה אמרו אין טומנין בדבר שאינו מוסיף הבל משחשיכה גזירה שמא ירתיח:

    ממלא הקיתוןשל צונן:

    ונותן לתוך הכרשלא יחמו בחום הקיץ והחמה כגון כר וכסת של לבדין שאינו מחמם:

    גמ' מותר להטמין את הצונןמפני החמה שלא יחמו ולא גזרינן אטו הטמנה כדי שיחמו:

    אי ממתני' הוה אמינא הני מיליכגון מים צוננין שאין דרכן להטמין תחת כר וכסת לחממן שאין מתחממין בכך הלכך ליכא למיגזר:

    אבל דבר שדרכו להטמיןלחמם כגון תבשיל אימא לא יטמיננו מפני החמה:

    התיר להטמין את הצונןמפני החום:

    ממלא מקום אבותיוגדול כאביו:

    היה כפוף ויושב לפני רבימפני כבוד הנשיאות ולא היה מורה לפניו אע"פ שגדול הימנו:

    כבר הורה זקןגדלו ונשאו עליו:

    אטמין לי צונןבשבת:

    ואייתי לי מיא דאחים קפילא ארמאהשהחמן נחתום נכרי ובחול ולאשמועינן דאין בהן משום בשולי נכרים:

    כרבוותיהכרבותיו:

    אדם חשוב שאנישהרואה אותו שהוא מיקל עומד ומיקל יותר:

    אין טומנין את החמין משחשיכה ואפילו בדבר שאינו מוסיף הבלוכדאמרן שמא ימצא קדרתו צוננת כשירצה להטמינה וירתיחנה בשבת אבל אם בא להוסיף כיסוי על כיסוי משחשיכה מוסיף:

    גלופקראקו"ט ויש בו הבל יותר מן הסדינין ונוטל את הגלופקרא בימות החמה אם ירא שמא יקדיח תבשילו מחמת רוב כיסוי:

    וכן היה רשב"גמיקל קולא אחריתי בהטמנה:

    לא אסרולהטמין משחשיכה אלא במיחם שהוחמו בו דהתם הוא דאיכא למיגזר שמא ירתיח: אבל מפנה הוא ממיחם למיחם אחר ומטמין זהו לשון התוספתא והיינו נמי פינהו ממיחם למיחם מותר דהשתא ליכא למיגזר שמא ירתיח דהשתא אקורי קא מיקר להו במתכוין ארתוחי מרתח להו בתמיה:

    טמןהקדרה בדבר הניטל מה שנתן סביבותיה הוי דבר מוכן:

    וכיסהעל פיה נמי דבר המוכן כגון כלי:

    או שטמן בדבר שאינו ניטלוכיסה בדבר הניטל:

    הרי זה נוטל ומחזירדהואיל והכיסוי ניטל מגלה הקדרה ואוחזה אבל טמן וכיסה בדבר שאינו ניטל או אפי' טמן בדבר הניטל וכיסה בדבר שאינו ניטל אם אין מקצת פיה מגולה לא יטול דאין לו במה יאחזנה ואם תאמר יפנה סביבותיה הואיל ודבר הניטל הוא ויאחזנה בדופניה ויטנה על צדה ויפול הכיסוי כי ההיא דתנן לקמן (פרק נוטל דף קמב:) האבן שעל פי החבית מטה על צדה והיא נופלת ואם היתה בין החביות מגביהה ומטה על צדה והיא נופלת הא אוקימנא התם בשכח אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור והיכא דמגולה מקצתו אין זה טלטול שמצדדו והכיסוי נופל מאליו:

    שבת 51 עמוד א

    1לא משום כלאים, ולא משום שביעית, ולא משום מעשר, וניטלין בשבת! תיובתא.

    Mishna

    2לא כסהו מבעוד יום לא יכסנו משתחשך. כסהו ונתגלה, מותר לכסותו. ממלא את הקיתון ונותן לתחת הכר או תחת הכסת.

    Gemara

    3אמר רב יהודה אמר שמואל: מותר להטמין את הצונן. אמר רב יוסף: מאי קמ"ל תנינא: ממלא אדם קיתון ונותן תחת הכר או תחת הכסת!

    4אמר ליה אביי: טובא קמ"ל דאי ממתני' הוה אמינא ה"מ דבר שאין דרכו להטמין, אבל דבר שדרכו להטמין לא קמ"ל׃

    5אמר רב הונא (אמר רב): אסור להטמין את הצונן. והתניא: רבי התיר להטמין את הצונן! לא קשיא, הא מקמיה דלישמעיה מר' ישמעאל ברבי יוסי, הא לבתר דלישמעי'. כי הא דיתיב רבי ואמר: אסור להטמין את הצונן. אמר לפניו רבי ישמעאל ברבי יוסי: אבא התיר להטמין את הצונן. אמר: כבר הורה זקן.

    6אמר רב פפא: בא וראה כמה מחבבין זה את זה. שאילו ר' יוסי קיים, היה כפוף ויושב לפני רבי. דהא רבי ישמעאל ברבי יוסי דממלא מקום אבותיו הוה, וכפוף ויושב לפני רבי, וקאמר: כבר הורה זקן.

    7אמר ליה רב נחמן לדרו עבדיה: אטמין לי צונן, ואייתי לי מיא דאחים קפילא ארמאה. שמע רבי אמי ואיקפד. אמר רב יוסף: מ"ט איקפד? כרבוותיה עביד חדא כרב, וחדא כשמואל.

    8כשמואל דאמר רב יהודה אמר שמואל: מותר להטמין את הצונן. כרב דאמר רב שמואל בר רב יצחק אמר רב: כל שהוא נאכל כמות שהוא חי אין בו משום בשולי נכרים׃

    9(הוא) סבר אדם חשוב שאני.

    Baraita

    10ת"ר אע"פ שאמרו אין טומנין אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל משחשכה, אם בא להוסיף מוסיף. כיצד הוא עושה? רשב"ג אומר: נוטל את הסדינין ומניח את הגלופקרין, או נוטל את הגלופקרין ומניח את הסדינין.

    11וכן היה רשב"ג אומר: לא אסרו אלא אותו מיחם, אבל פינה ממיחם למיחם מותר. השתא אקורי קא מקיר לה ארתוחי קא מירתח לה׃

    12טמן וכיסה בדבר הניטל בשבת, או טמן בדבר שאינו ניטל בשבת וכיסה בדבר הניטל בשבת הרי זה נוטל ומחזיר.

    13טמן וכיסה בדבר שאינו ניטל בשבת או שטמן בדבר הניטל בשבת, וכיסה בדבר שאינו ניטל בשבת, אם היה מגולה מקצתו נוטל ומחזיר. ואם לאו׃

    Tosafot

    כסהו ונתגלה מותר לכסותונראה לר"י דה"ה דמותר לגלותו בידים ולחזור ולכסותו כמו שמותר ליטול הקדרה ולהחזירה והא דנקט כסהו ונתגלה משום דנתגלה מבעוד יום איירי דומיא דרישא לא כסהו מבעוד יום וקאמר דמותר לכסותו משתחשך אבל אם גילהו בידים מבעוד יום כדי לכסותו משתחשך אסור לכסותו משתחשך דדמיא לתחלת הטמנה:

    אילו היה ר' יוסי קיים היה כפוף כו'פי' רבינו שלמה מחמת נשיאותו דהא ר"י היה גדול מרבי כדמוכח בפ"ב דנדה (דף יד: ושם) דאמר ליה רבי ישמעאל ברבי יוסי לר' חמא בר ביסנא כדברי רבי אומר לך או כדברי אבא אמר ליה כדברי רבי אמור לי אמר ליה זהו שאומרים עליו דאדם גדול הוא שמניח דברי הרב ושומע דברי התלמיד ור"ת מפרש דודאי מתחלה היה רבי תלמידו של רבי יוסי אבל אח"כ נתחכם רבי כדקאמ' התם ור' חמא סבר רבי ריש מתיבתא שכיחי רבנן גביה ומחדדן שמעתתיה:

    כיצד הוא עושה רשב"ג אומר נוטל את הסדינין כו'נראה לר"י ולה"ר פור"ת דל"ג כיצד הוא עושה דרשב"ג פליג את"ק דלא שרי אלא להוסיף אבל להחליף אסור ורשב"ג שרי אף להחליף וכ"ש ליטול ולהחזיר אותו דבר דלא הוי כל כך תחלת הטמנה והיינו דקאמר וכן היה רשב"ג אומר כלומר שהיה מיקל קולא אחריתי גבי הטמנה:

    אבל פינה ממיחם למיחם מותרול"ד לההוא דכירה דבעי בפרק כירה (לעיל שבת לח:) פינה ממיחם למיחם מהו דהתם רוצה בחמימותן לכך יש לאסור כשהוא צונן אבל הכא גבי הטמנה כל כמה שהוא צונן טפי שפיר דמי כדאמר לעיל רבי התיר להטמין את הצונן וא"ת ורבי לא ידע לעיל דמותר להטמין את הצונן וכי לא ידע דשמיע ליה מאבוה הכא דשרי וי"ל דהכא דוקא דמוכח מילתא שנתכוין לצנן שפינהו ממיחם למיחם אבל קיתון של מים דלא מוכח מידי יהא אסור להטמין. מתוספות רבינו יהודה (ת"י):

    או שטמן בדבר הניטל וכיסה בדבר שאינו ניטלהקשה בקונט' יפנה סביבה ויאחזנה בדופניה ויגביהנה ויטנה על צדה כדתנן בפרק נוטל (לקמן שבת קמב:) היתה בין החביות מגביהה כו' ומתרץ דהא אוקמינן התם בשכח אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור וקשה דאי חשיב הכא כמניח אם כן במגולה מקצתה היאך נוטל ומחזיר מה בין זה לאבן שעל פי החבית דאסרי' במניח אפי' להטותה על צדה ועוד קשה לר"ת דהא תנן נוער את הכיסוי והן נופלות אפי' אינן מגולות מקצתן ועל כן אומר ר"ת דלא חשיב כמניח כיון שדעתו ליטלו בשבת ובפ' נוטל (שבת דף קמג.) נתנן בית שמאי אומרים מגביהין מעל גבי השלחן עצמות וקליפים וב"ה אומרים מסלק את הטבלא ומנערה ולא חשיב לב"ה כמניח והכא מיירי בכיסוי כעין כלי חרס שנותנים על הקדרה שהקדרה בלועה בתוכה ואי אפשר לנער הכיסוי אלא אם כן יגביהו קצת ור"י מפרש כגון שטמן הקדרה בקופה בדבר הניטל ולמעלה מן הקדרה מילא כל הקופה בדבר שאינו ניטל שאי אפשר לו להגיע לקדרה אם לא יטלטל דבר שאינו ניטל בידים:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ומותבינן עליה הטומן לפת וצנונות תחת הגפן אם היו מקצתן מגולין אין חושש משום כלאים דלא ירק באילן הוא ולאו משום שביעית דלאו זריעה היא וכן משום מעשר ונטלין בשבת דלאו מחובר לקרקע אינון. ועלתה בתיובתא לשמואל.

    וקיי"ל כי הא מתניתא דמותבינא מינה ש"מ דסליקוסתא אע"ג דלא ארווח בגומא שרי וכ"ש סכין דנעיצה בין הנדבך ובין הקנים. וזו הלפת טומנה להתרכך כגון טמינת פגא בתבן:

    ממלא קיתון כו' ואסיק' מותר להטמין את הצונן אפי' בדבר שדרכו להטמין [כי] הא דאמר רב נחמן לדראי עבדיה אטמין לי את הצונן ואייתי לי חמין דאחים קפילא ארמאה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 51a

    Shabbat 51a. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 329 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    לא משום כלאים דאין זו שתילה:

    ולא משום מעשר דנימא בטלה לה אגב קרקע והרי הוא כלוקטה מתחלה ויהא צריך לעשר על הנוסף שמא ניתוסף:

    וניטלין בשבת שאוחזה במקצת עליה המגולין ולא חייש אם העפר ניזוז מאליו וה"ה לסליקוסתא:

    מתני' לא יכסנו משתחשך הא פרישנא טעמא בפ"ב (דף לד.) מפני מה אמרו אין טומנין בדבר שאינו מוסיף הבל משחשיכה גזירה שמא ירתיח:

    ממלא הקיתון של צונן:

    ונותן לתוך הכר שלא יחמו בחום הקיץ והחמה כגון כר וכסת של לבדין שאינו מחמם:

    גמ' מותר להטמין את הצונן מפני החמה שלא יחמו ולא גזרינן אטו הטמנה כדי שיחמו:

    אי ממתני' הוה אמינא הני מילי כגון מים צוננין שאין דרכן להטמין תחת כר וכסת לחממן שאין מתחממין בכך הלכך ליכא למיגזר:

    17 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 51a · Sefaria

    Tosafot

    כסהו ונתגלה מותר לכסותו נראה לר"י דה"ה דמותר לגלותו בידים ולחזור ולכסותו כמו שמותר ליטול הקדרה ולהחזירה והא דנקט כסהו ונתגלה משום דנתגלה מבעוד יום איירי דומיא דרישא לא כסהו מבעוד יום וקאמר דמותר לכסותו משתחשך אבל אם גילהו בידים מבעוד יום כדי לכסותו משתחשך אסור לכסותו משתחשך דדמיא לתחלת הטמנה:

    אילו היה ר' יוסי קיים היה כפוף כו' פי' רבינו שלמה מחמת נשיאותו דהא ר"י היה גדול מרבי כדמוכח בפ"ב דנדה (דף יד: ושם) דאמר ליה רבי ישמעאל ברבי יוסי לר' חמא בר ביסנא כדברי רבי אומר לך או כדברי אבא אמר ליה כדברי רבי אמור לי אמר ליה זהו שאומרים עליו דאדם גדול הוא שמניח דברי הרב ושומע דברי התלמיד ור"ת מפרש דודאי מתחלה היה רבי תלמידו של רבי יוסי אבל אח"כ נתחכם רבי כדקאמ' התם ור' חמא סבר רבי ריש מתיבתא שכיחי רבנן גביה ומחדדן שמעתתיה:

    כיצד הוא עושה רשב"ג אומר נוטל את הסדינין כו' נראה לר"י ולה"ר פור"ת דל"ג כיצד הוא עושה דרשב"ג פליג את"ק דלא שרי אלא להוסיף אבל להחליף אסור ורשב"ג שרי אף להחליף וכ"ש ליטול ולהחזיר אותו דבר דלא הוי כל כך תחלת הטמנה והיינו דקאמר וכן היה רשב"ג אומר כלומר שהיה מיקל קולא אחריתי גבי הטמנה:

    אבל פינה ממיחם למיחם מותר ול"ד לההוא דכירה דבעי בפרק כירה (לעיל שבת לח:) פינה ממיחם למיחם מהו דהתם רוצה בחמימותן לכך יש לאסור כשהוא צונן אבל הכא גבי הטמנה כל כמה שהוא צונן טפי שפיר דמי כדאמר לעיל רבי התיר להטמין את הצונן וא"ת ורבי לא ידע לעיל דמותר להטמין את הצונן וכי לא ידע דשמיע ליה מאבוה הכא דשרי וי"ל דהכא דוקא דמוכח מילתא שנתכוין לצנן שפינהו ממיחם למיחם אבל קיתון של מים דלא מוכח מידי יהא אסור להטמין. מתוספות רבינו יהודה (ת"י):

    או שטמן בדבר הניטל וכיסה בדבר שאינו ניטל הקשה בקונט' יפנה סביבה ויאחזנה בדופניה ויגביהנה ויטנה על צדה כדתנן בפרק נוטל (לקמן שבת קמב:) היתה בין החביות מגביהה כו' ומתרץ דהא אוקמינן התם בשכח אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור וקשה דאי חשיב הכא כמניח אם כן במגולה מקצתה היאך נוטל ומחזיר מה בין זה לאבן שעל פי החבית דאסרי' במניח אפי' להטותה על צדה ועוד קשה לר"ת דהא תנן נוער את הכיסוי והן נופלות אפי' אינן מגולות מקצתן ועל כן אומר ר"ת דלא חשיב כמניח כיון שדעתו ליטלו בשבת ובפ' נוטל (שבת דף קמג.) נתנן בית שמאי אומרים מגביהין מעל גבי השלחן עצמות וקליפים וב"ה אומרים מסלק את הטבלא ומנערה ולא חשיב לב"ה כמניח והכא מיירי בכיסוי כעין כלי חרס שנותנים על הקדרה שהקדרה בלועה בתוכה ואי אפשר לנער הכיסוי אלא אם כן יגביהו קצת ור"י מפרש כגון שטמן הקדרה בקופה בדבר הניטל ולמעלה מן הקדרה מילא כל הקופה בדבר שאינו ניטל שאי אפשר לו להגיע לקדרה אם לא יטלטל דבר שאינו ניטל בידים:

    Tosafot on Shabbat 51a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ומותבינן עליה הטומן לפת וצנונות תחת הגפן אם היו מקצתן מגולין אין חושש משום כלאים דלא ירק באילן הוא ולאו משום שביעית דלאו זריעה היא וכן משום מעשר ונטלין בשבת דלאו מחובר לקרקע אינון. ועלתה בתיובתא לשמואל.

    וקיי"ל כי הא מתניתא דמותבינא מינה ש"מ דסליקוסתא אע"ג דלא ארווח בגומא שרי וכ"ש סכין דנעיצה בין הנדבך ובין הקנים. וזו הלפת טומנה להתרכך כגון טמינת פגא בתבן:

    ממלא קיתון כו' ואסיק' מותר להטמין את הצונן אפי' בדבר שדרכו להטמין [כי] הא דאמר רב נחמן לדראי עבדיה אטמין לי את הצונן ואייתי לי חמין דאחים קפילא ארמאה.

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 51a · Sefaria

    Rashba

    אמר רב יהודה אמר שמואל מותר להטמין את הצונן פירש רש"י ז"ל: להטמין שלא יחמו ולא גזרינן אטו הטמנה כדי שיחמו. ונראה מדברי הרב ז"ל שלהטמין את הצונן כדי לחממו אסור ואע"פ שהוא מטמין בדבר שאינו מוסיף הבל. אבל הרמב"ם ז"ל (פ"ד מהל' שבת ה"ד) פירש אפילו לחממו. וכן נראה מדברי הגאונים ז"ל. וכן ודאי נראין הדברים, דכולה פירקין בהטמנה דלהחם קא מיירי ולא בהטמנה דלהעמיד צנה ושלא יתחמם, ועוד מדדחינן אי ממתניתין הוה אמינא הני מילי דבר שאין דרכו להטמין, ואם להטמין שלא יחמו אין לך דבר שדרכו להטמין שלא יתחמם יותר מן המים בימות החמה. וכתב הרמב"ן ז"ל דדוקא בדבר שאינו מוסיף אבל בדבר המוסיף אסור ואפילו מבעוד יום ואף על פי שהוא צונן גמור. והוצרך לפרש כן, כדי שלא תאמר דכדרך שהתירו להטמין אפילו משחשיכה בדבר שאינו מוסיף, דאלמא שאני צונן גמור מחמין שהרי אסרו להטמין את החמין משחשיכה ואפילו בדבר שאינו מוסיף הבל, הכי נמי לישרי להטמין הצונן מבעוד יום אפילו בדבר המוסיף שלא גזרו בצונן כלל לחתוי גחלים. והביא ראיה ז"ל מדרב חסדא ממעשה שעשו אנשי טבריא (לעיל שבת לט, א-ב). ודבר ברור הוא.

    אע"פ שאמרו אין טומנין את החמין בדבר המוסיף הבל אם בא להוסיף מוסיף, כיצד רבן שמעון בן גמליאל אומר נוטל את הסדינין ומניח את הגלופקרין וכו'. כתב מורי הרב ז"ל: איכא מרבוותא ז"ל דלא גריס כיצד, משום דקשיא ליה הרי אין דברי רבן שמעון בן גמליאל פירוש לדבר זה דרבן שמעון בן גמליאל לגלות ולחזור ולכסות הוא מתיר וברישא דברייתא לא התרנו אלא להוסיף. ומביא ראיה מן התוספתא (פ"ד הי"ב) דלא קתני בה כיצד. ולפי דבריהם הא דרבן שמעון בן גמליאל פליגא, והלכתא כתנא קמא שלא התיר אלא להוסיף. ובכולהו ספרי גרסינן כיצד, ומיתחזי לן דהכי פירושא, כיצד אם בא להוסיף מוסיף מי אמרינן לא התרנו להוסיף אלא אם כן כסה מתחילה בדבר המשמר חומו בתוכו כגון גלופקרין וכיוצא בו או דילמא אפילו בדבר קל כגון סדינין שאינן משמרין חומו כיון דמהני כל שהוא כסהו מבעוד יום חשבינן ליה, ופרשוה מתוך דברי רבן שמעון בן גמליאל שאמר נוטל את הסדינין ומניח את הגלופקרין וכולה זו ואין צריך לומר זו קתני. ומצינו בתלמוד ירושלמי (פ"ד ה"ג) שהוצרכו לפרש דבר זה, והכי גרסינן התם: תני אין טומנין משחשיכה אבל מוסיפין עליו כסות וכלים, כמה יהא עליהם ויהא מותר לכסותן, רבי זריקא בשם רבי חנינא אמר אפילו מפה, אמר רבי זעירא ובלבד דבר שהוא מועיל, אמר רבי חנינא כל הדברים מועילין, אמר רבי מתניא ויאות מאן דנסיב מרטוט ויהיב ליה על רישיה בשעת צינתא דילמא לא כביש צינתא. עד כאן לשון מורי ז"ל.

    לא אסרו אלא באותו מיחם אבל פינן ממיחם למיחם מותר תוספתא (פ"ד הי"ב): לא אסרו להטמין אלא במיחם שהוחמו בו מערב שבת אבל מפנה הוא לתוך מיחם אחר או לתוך קיתון אחר ומטמין.

    הא דתניא טמן וכיסה בדבר הניטל וכו'. פירש רש"י ז"ל: טמן קרוי מה שנותן סביבות הקדרה וכיסוי קרי מה שנותן על פיה, והלכך כשטמן בדבר שאינו ניטל אם כיסה בדבר שניטל מגלה הקדרה ואוחזה, אבל טמן בדבר הניטל וכיסה בדבר שאינו ניטל אם אין מקצת פיה מגולה לא יטול דאין לו במה יאחזנה, וליטול מלמטה ולנער את הכיסוי דומיא דהאבן שעל פי החבית (דלקמן שבת קמב, ב) אי אפשר, משום דהוה ליה מניח ולא התירו אלא בשוכח אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור (כדאיתא לקמן שם), והיכא דהוה מקצת פיה מגולה אין זה טלטול שמצדדו והכיסוי נופל מאליו. ויש להקשות דאם כן אפילו מקצת הכיסוי מגולה היאך יטלטל והלא נעשה הכיסוי בסיס לדבר האסור, דאטו נר שעל גבי הטבלא פנוי מי מנער את הטבלא ומעות שעל גבי הכר כל הכר מגולה ובמניח לא יגע בו (שם).

    ושמעתי משמו של הראב"ד ז"ל דהיכא דמקצת פי הקדרה מגולה לא נעשה האוכל בסיס לדבר האסור, והקדרה נעשה בסיס לדבר האסור ולדבר המותר, כגון כלכלה מלאה פירות והאבן בתוכה שמותר לטלטלה אפילו במניח, כדאיתא בפרק נוטל. וגם זה אינו מחוור בעיני. שאפילו כשאין מקצתה מגולה האוכל עצמו לא נעשה בסיס, שאין הדבר שאינו ניטל עומד ממש על האוכל אלא על כיסוי הקדרה, והקדרה היא שנעשית בסיס לדבר המותר ולדבר האסור ולעולם יהא מותר. ועוד מאי שנא מפגה שטמנה בתבן וחררה שטמנה בגחלים דתוחב לה בכוש או בכרכר כדברי רבי אלעזר בן תדאי בפרק כל הכלים (לקמן שבת קכג, א) וקיימא לן כותיה כדאיתא (שם). ונראין דברי הר"ז הלוי ז"ל שפירש שהכיסוי הוא תחת ההטמנה והוא כיסוי לקדרה או לתבשיל בלא קדרה, ואם היתה קדרה מגולה כיון שאין הכיסוי מגיע עד הארץ אף על פי שכיסה בדבר שאינו ניטל נוטל ומחזיר שמנער את הקדרה והכיסוי נופל, ואין אומרין בזה נעשה בסיס לדבר האסור לפי שאינו אלא לצורך שעה ודעתו היה מאתמול ליטול ממנה בשבת, ואם לא היתה הקדרה מגולה כל עיקר כגון שהכיסוי שלה מקיף אותה מכל דפנותיה ומגיע עד לקרקע אינו נוטל ומחזיר. ע"כ. אלא שקשה לי קצת. שהיה לו לומר כיסה בדבר שאינו ניטל וטמן בדבר הניטל לפי שהכיסוי קודם להטמנה. ועוד דמאי שנא דנקט איסור בכיסוי והיתר בהטמנה, לימא נמי איפכא שאפילו כיסה בדבר הניטל וטמן בדבר שאינו ניטל אם מגעת ההטמנה עד לקרקע אינו נוטל. אלא שבזו יש לומר שאין דרך להטמין עד לקרקע או להניח פיה מגולה בלא הטמנה. גם הטעם שאמר שאינו בסיס לדבר האסור מפני שאינו אלא לצורך שעה אינו מחוור בעיני, שהרי אסרו (לעיל שבת מז, א) נר ושמן ופתילה מפני שנעשו בסיס לדבר האסור ואף על פי שאין הנר בסיס לכל היום אלא לצורך מקצת הלילה שהרי אדם מצפה מתי תכבה נרו (לעיל שבת מו, ב). אבל נראה כמו שכתב הוא ז"ל בפרק כל הכלים (לקמן שם) לפי שאין הקדרה נעשית בסיס להטמנה ולכיסוי ואינה תשמיש להם אלא אדרבא הם תשמישין לקדרה, וה"ל כפגה שטמנה בתבן וחררה שטמנה בגחלים שהתבן והגחלים תשמיש לפגה וחררה ואין הפגה והחררה תשמיש להם.

    Rashba on Shabbat 51a · Sefaria

    Meiri

    המשנה השניה ואם לא כסהו מבעוד יום לא יכסנו משתחשך כסהו ונתגלה מותר לכסותו ממלא את הקיתון ונותן תחת הנר או תחת הכסת אמר הר"ם פי' אמרם לא כסהו מבעוד יום לא יכסנו משתחשך כדי שלא יטמין בשבת מן הטעם שזכרנו ואמרם ממלא את הקיתון ונותן תחת הכר ר"ל בשבת כי הטמנת מים בשבת על זה הדרך מותרת וכר בגד מלא מוכין או נוצה וכיוצא בו משימין תחת הראש כשהאדם שוכב וכסת מאותו המין אלא שהוא גדול יותר והלכה כחכמים:

    אמר המאירי המשנה השניה והכונה לבאר בה ענין החלק השני והוא שאמר שאם לא כסה מבעוד יום לא יכסה משתחשך ואף בדבר שאינו מוסיף וכבר ביארו הטעם בפרק שני גזירה שמא ירתיח כלומר שמא ימצאנה צוננת בשעת הטמנה וירתיחנה אבל אם כיסה מבעוד יום ונתגלה בלילה כגון שנטל משם לצורך הלילה מותר להחזיר קדירתו ולכסות ואין כאן גזירה שמא ירתיח שבגלוי מועט והסרה מועטת לא תצטנן כ"כ שיהא צריך הרתחה ובבריתא אמרו כסהו מבעוד יום ולא כסהו כראוי מוסיף עליו משתחשך שאף זו רותחת היא ואין כאן גזירה שמא ירתיח ממלא אדם בשבת קיתון של מים מן המעין או מן הבאר ונותן תחת הכר או הכסת שלא יחמו בהבל האויר שבבית מצד החמה הזורחת שם ובא להשמיענו שאין גוזרין הטמנה העשויה שלא להחם אטו הטמנה העשויה להחם שאסורה וי"מ הטמנה זו להפיג צנתה מעט:

    זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

    זה שהתרנו בהטמנת צונן לא סוף דבר בהטמנת מה שאין דרך להטמינו ובדבר שאין דרך להטמין בו כגון מים בכר וכסת אלא אף צונן אחר שדרך להטמינו כגון תבשיל שדרכו בצונן ובדברים שדרך להטמין בהם כגון סמרטוטים מותר ואין גוזרים בהם כלל על הדרך שביארנו במשנה:

    מים שחממן פלטר גוי מותר לשתותם ואין בהם משום בשולי גוים כמו שיתבאר במקומו ומ"מ אדם חשוב ראוי לו שיחמיר אף במותר לו בכל מה שהבריות סבורות עליו שהוא קולא שכל שרואין אותו מיקל למדין הימנו דבר מתוך דבר ונמצא גורם תקלה:

    אע"פ שכבוד נשיא חביב ביותר ואין לו לדחות הוראתו אחר שהוא חכם אא"כ בראיה ברורה ראוי לו להניח מקום לגדולי החכמים בענין הוראה אע"פ שכפופי' לפניו בישיבתו מצד נשיאותו המצטרפת עם חכמתו מעשה ברבינו הקדוש שהיה אוסר להטמין את הצונן ואמר לפניו ר' ישמעאל בר' יוסי אבא התיר להטמין את הצונן ואמר לו כבר הורה זקן:

    כבר ביארנו שאין טומנין משחשיכה אף בדבר שאינו מוסיף מגזירה שמא ירתיח מ"מ אם כבר טמן והוא צריך להוסיף מוסיף או מחליף במחממים יותר מאלו ואין צריך לומר אם טמן ומתיירא שמא יקדיח שרשאי להקל או להחליף בדבר שאינו מחמם כל כך כיצד נוטל את הסדינין ומניח את הגלופקרין שהם מחממים יותר או מניחן עליהם ואין צריך לומר שנוטל את הגלופקרין ומניח את הסדינין:

    זה שהתרנו בתוספת ביאורו אפי' לא היה הראשון בכדי שיעור והוא שאמרו בתלמוד המערב אין טומנין משחשיכה אבל מוסיפים עליהם כסות וכלים כמה יהא עליו ויהא מותר לכסותו ר' זריקא אומר אפי' מפה א"ר זעירא ובלבד דבר המועיל א"ר חנינא כל הדברים מועילים א"ר מתנא ויאות אלו מאן דנסיב סמרטוט ויהיב ליה על רישיה בעידן צנתא דילמא לא כביש ליה צנתיה:

    5 more comments on this page.

    Meiri on Shabbat 51a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה אילו היה כו' אבל אח"כ נתחכם רבי כדקאמר התם ורבי חמא סבר כו' עכ"ל ר"ל דהאי עובדא דהכא כבר נתחכם רבי מההוא טעמא דשכיחי רבנן גבי' כו' דמה"ט הוה טעי רבי חמא וסבר הכי בעובדא דהתם ומיהו באותה שעה ודאי עדיין לפי האמת לא נתחכם כ"כ וכמ"ש לו ר' ישמעאל בר' יוסי שמניח דברי הרב כו' וק"ל:

    בד"ה כיצד הוא כו' שרי אף להחליף וכ"ש ליטול ולהחזיר כו' עכ"ל משום דמשמע ליה דת"ק לא שרי אלא להוסיף אבל להחליף וכן לגלות ולהחזיר אסר וא"כ מתני' דלעיל דמשמע דמתיר לגלות אף בידים ולהחזיר בשבת כמ"ש התוס' לעיל ע"כ לא אתיא כת"ק אלא כרשב"ג כיון דמתיר להחליף כ"ש דמתיר לגלות ולהחזיר אותו דבר כו' כן נראה לפרש דבריהם מתוך דברי הרא"ש ע"ש:

    בד"ה או שטמן כו' ויאחזנה בדפניה ויגביהנה כו' א"כ במגולה מקצתה היאך נוטל ומחזיר מה בין זה לאבן כו' עכ"ל משום דלפי' הקונטרס דחשיב הך הטמנה כמניח וא"כ ליכא בין מגולה מקצתה ובין שאינה מגולה מקצתה אלא דבמגולה מקצתה יכול לאחוז למעלה בקדירה באותו מקצת המגולה ומטה ומצדד הקדירה והכיסוי נופל מאליו ואין זה מקרי טלטול אבל באינה מגולה מקצתה כיון דלא יוכל לאחוז הקדירה למעלה רק בדפניה א"א לו להטותו ולצדדו כי אם שיגביה הקדירה וזה שהוסיפו בדבריהם בלשון הקונטרס ויאחזנה בדפניה ויגביהנה כו' ואהא קשיא להו שפיר דהא בהך דאבן ברישא אסרינן במניח אפילו בשיוכל להטותו על צדה בלי הגבהה כלל וא"כ אמאי יועיל הכא מקצתה מגולה כיון דהוה כמניח וע"ק לר"ת דהא תנן נוער את הכיסוי והן נופלות אפילו אינן מגולות מקצתן דע"כ לא יכול לנער כי אם בהגבהה לפי סברת רש"י ואפ"ה שרי וא"כ ע"כ דלא הוי כמניח והדברים ברורים ודו"ק:

    בא"ד והכא מיירי בכיסוי כעין כלי חרס כו' וא"א לנער הכיסוי אא"כ יגביה כו' עכ"ל לכאורה שהכיסוי שהוא הכלי חרס הוא דבר הניטל שאין לך כלי שאסור לטלטל לצורך מקומו כי הכא אלא שעל הכיסוי הניח דבר שאינו ניטל וא"כ אכתי קשה אמאי לא יגביה את הכיסוי מצדדיה מלמטה ואח"כ ינער ממנו הדבר שאינו ניטל כי הך דאבן ע"פ החבית דבשכח שרי להגביה החבית מצדדיה עם האבן שעל גבו ומנערו וי"ל דכעין כסוי כלי חרס קאמר דהיינו שנעשה כך שהקדירה בלועה מיהו לאו כלי הוא שאינו דבר הניטל ולכך א"א להגביהה ולאוחזה בידים בצדדים דה"ל טלטול גמור ואסור ודוחק ודו"ק:

    בא"ד ור"י מפרש כו' ולמעלה מן הקדירה מילא כל הקופה בדבר שאינו ניטל כו' עכ"ל פירושו מבואר שהקופה רחבה גם גבוה יותר מן הקדירה דהשתא מן הצדדים של הקדירה מניח דבר הניטל ולמעלה מן הקדירה מילא כל הקופה בדבר שאינו ניטל שא"א לו כו' אבל הך דתנן נוער את הכיסוי והן נופלות אף שאיירי שטמן גם בדבר שאינו ניטל מ"מ כיון שהכיסוי גופיה דבר הניטל הוא אע"ג שהניח עליו דבר שאינו ניטל יוכל לאחוז בכיסוי מצדדיו ומלמטה ולנערו וק"ל:

    Chidushei Halachot on Shabbat 51a · Sefaria

    Maharam

    בגמ' השתא אקורי קא מקיר לה ארתוחי קא מירתח לה וכו' נ"ל דזה אינה מן הברייתא רק פירושא הוא לפי גירסת רש"י וק"ל:

    ברש"י ד"ה אכל טמן וכיסה כו' בדבר שאינו ניטל אם אין מקצת פיה וכו' כצ"ל:

    בתוס' ד"ה כסהו ונתגלה ובו' אבל אם גילהו בידים מבעוד יום כדי לכסותו משתחשך וכו' כן הוא בתוס' בספרים שלפנינו אבל באשר"י וכן בטור א"ח סי' רנ"ז כתוב אבל אם גילהו מבעוד יום אדעתא שלא לכסותו משתחשך ע"ש:

    ד"ה אלו היה ר' יוסי קיים וכו' ור"ת מפרש וכו' אח"כ נתחכם רבי פי' ונעשה גדול מר' יוסי בתורה והיה ר' יוסי כפוף ויושב לפניו כדקאמר התם ור' חמא סבר רבי ריש מתיבתא וכו' פי' שם במס' נדה קאמר גמ' ור' חמא מ"ט אמר כדברי רבי אמר ליה משום דסבר ר' חמא רבי ריש מתיבתא וכו' וכוונת התוס' בזה לומר דמשום האי טעמא דהוי רבי ריש מתיבתא וכו' נעשה באמת רבי חכם גדול לבסוף יותר מר' יוסי עד שהיה ר' יוסי כפוף ויושב לפניו והיינו הך דהכא ומה שמפרש ר"ת בענין זה משום דקשה לו על פירש"י דאי משום נשיאותו היה כפוף ויושב לפניו אבל באמת היה ר' יוסי כל ימיו רבו של רבי מאי קאמר רב פפא בא וראה כמה מחבבים זה את זה משום דאמר רבי כבר הורה זקן וכי בשביל שהיה רבי נשיא לא היה לו לפסוק הלכה כרבו וע"ש בנדה בתוס':

    ד"ה כיצד הוא עושה וכו' נראה לר"י ולהר"ר פורת דלא גרסינן כיצד הוא עושה וכו' ר"ל דמשמע דרבי שמעון בן גמליאל מפרש דברי ת"ק וזה אינו דת"ק איירי במוסיף ורשב"ג איירי במחליף ואין ענין זה לזה אלא לא גרסי' כיצד ורשב"ג הוא פליג את"ק דת"ק לא שרי אלא להוסיף אבל להחליף ובין ליטול ולהחזיר אותו דבר לא ורשב"ג שרי אף להחליף וכ"ש ליטול ולהחזיר אותו דבר ומדברי הרא"ש נראה שלפי סברת ר"י לא שרי ת"ק לגלות בידים ולחזור ולכסותו ואם באנו לאוקמי מתני' דלעיל דקתני כסהו ונתגלה מותר לכסותו כת"ק דהלכה כמותו צריכין אנו לפרש דוקא כסהו ונתגלה מותר לכסותו אבל לכתחילה לגלותו בידים ולחזור ולכסותו אסור זה תמצא בלשון הרא"ש ולפי זה הא דכתבו התוס' לעיל בדבור כסהו ונתגלה וכו' ונראה לר"י דה"ה דמותר לגלותו בידים ולחזור ולכסותו כו' צ"ל דלא כתב ר"י זה אלא לפי סברת רשב"ג ומוקי מתני' כרשב"ג וא"כ צריך לומר דס"ל דהלכה כרשב"ג ולא כת"ק ושלא כדברי הרא"ש ודו"ק:

    בא"ד והיינו דקאמר וכן היה רשב"ג אומר וכו' ר"ל דהשתא דאמרי' דרשב"ג פליג את"ק ומיקל טפי שייך שפיר לומר וכן היה רשב"ג אומר כלומר שהיה מיקל עוד קולא אחריתי גבי הטמנה אבל אי גרסי' כיצד ורשב"ג לא פליג אלא מפרש דברי ת"ק לא שייך לומר וכן כו' שהיה מיקל עוד קולא אחריתי שהרי הוא אינו מיקל טפי מת"ק וק"ל:

    ד"ה או שטמן בדבר הניטל וכו' והכא מיירי בכסוי כעין כלי חרס וכו' שהקדירה בלועה בתוכה וכו' לכאורה נראה שר"ל שהניח ע"ג הקדירה כיסוי כעין כלי חרס שהקדירה מובלעת בתוך אותו כיסוי ועל הכיסוי מונח דבר שאינו ניטל ולפי זה צ"ל שגם אותו הכיסוי שהוא כעין כלי חרס הוא ג"כ אינו ניטל בשבת דאל"כ מה בכך שהוא מובלע יגביה בידים אותו הכיסוי וינער ממנו הדבר שאינו ניטל המונח עליו אלא ודאי צ"ל שגם אותו הכיסוי שהוא כעין כלי חרס אינו ניטל בשבת וזה דוחק דהיכן מצינו כלי שהוא כעין כיסוי שיהא אסור לטלטל בשבת דלא גרע מהקדירה עצמה שמותר לטלטל וגם לא יתיישב הא דקתני אח"כ אם היה מקצתו מגולה דמה בכך שמקצתו מגולה אם היה אותו כיסוי אינו ניטל ונראה דהכי פירושו דהא דקתני וכיסה בדבר שאינו ניטל הוי פירושו שעשה מאותו דבר שאינו ניטל כעין כיסוי כמו שעושין כיסוי כלי חרס שהקדירה מובלעת בתוכו כמו כן עשה מאותו דבר שאינו ניטל כגון גיזי צמר וכיוצא עשה ממנו כעין כיסוי והקדירה מובלעת בתוכו ואפי' יאחז הקדירה בדפנותיה וינערה לא יפול הכיסוי אא"כ יגביהנו בידים ממש וזה א"א כיון שהוא דבר שאינו ניטל וגם צ"ל שבתחתית מונח על גבי הקדירה איזה דף וכיוצא ועליו עשה מדבר שאינו ניטל כמין כיסוי והקדירה מובלעת בתוכו ולכך קתני אח"כ אם היה מגולה מקצתו נוטל ומחזיר וכו' ודו"ק:

    Maharam on Shabbat 51a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    משנה לא כסהו מבע"י לא יכסנו משתחשך ופירש"י כדפרישנא טעמא בס"פ במה מדליקין גזירה שמא ירתיח ואע"ג דהתם לענין תחלת הטמנה ממש איירי מ"מ הך מילתא גופא ממילא שמעינן לה שפיר ממתני' דס"פ במה מדליקין דקתני ספק חשיכה טומנין את החמין והיינו בדבר שאינו מוסיף הבל כדאיתא הכא בפירקין וא"כ ממילא דבודאי חשיכה אסור להטמין אפילו באינו מוסיף הבל אלא דאכתי איצטריך מתני' דהכא לאשמעינן דלא תימא דוקא הטמנה גמורה אסורה משתחשך בדבר שאינו מוסיף הבל אבל כיסוי בעלמא מותר אפילו משתחשך קמ"ל דאפילו לכסותו אסור לכתחילה משתחשך אפי' באינו מוסיף הבל דהא אמאי דקתני לעיל דטומנין בכסות ובפירות ובשלחין ובגיזי צמר קאי דכל הנך אין מוסיפין הבל וקתני נמי בהך מתניתין דגיזי צמר כיצד עושה נוטל את הכיסוי ועלה קתני שפיר דאם לא כסהו מבע"י לא יכסנו משתחשך והיינו מהטעם שפירש"י דהך גזירה שמא ירתיח שייך נמי לענין כיסוי והיינו כפירש"י דס"פ במה מדליקין דעיקר הגזירה שמא ירתיח היינו שמא ימצא קדרתו שנצטנן כשירצה להטמינה וירתיחנה כו' ע"ש וממילא דשייך האי טעמא גופא כשירצה לכסותו בתחילה כן נראה לי בכוונת רש"י וממילא דלפי' הרי"ף והרמב"ם דמה שאסרו להטמין משחשיכה בדבר שאין מוסיף הבל היינו שמא יטמין בגחלים נמי צריך לומר דאפילו לכסותו לכתחילה שייך האי טעמא גופא כמו שנראה מל' הרמב"ם ז"ל בפי המשניות ע"ש:

    בתוס' בד"ה או שטמן בדבר הניטל הקשה בקונטרס יפנה סביב' ויאחזנה כו' וקשה דאי חשיב הכא כמניח כו' עס"ה. עיין מ"ש מ"ז ז"ל בזה באריכות בס' מג"ש. ובאמת שרש"י כבר נזהר מזה במשנה דלעיל בד"ה נוטל כיסוי שכ' דהכיסוי לא נעשית בסיס לגיזי צמר וכיוצא בו כיון שעיקרה עשוי לכסות הקדרה וכבר הארכתי בזה לעיל בפרק כירה גבי קינה של תרנגולין ובהך דכנונא אגב קטמא דס"פ כירה ועיין מה שכתבתי ג"כ בפ"ב דביצה דף כ"א ע"ב גבי שיורי כוסות ע"ש ולפ"ז ממילא יש ליישב שיטת רש"י כאן:

    Penei Yehoshua on Shabbat 51a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה או שטמן וכו' כיון שדעתו ליטלו בשבת עי' לעיל דף מג ע"ב תוס' ד"ה דכו"ע טלטול:

    Gilyon HaShas on Shabbat 51a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אָמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לִדְרוּ עַבְדֵּיהּ יש להקשות אמאי הוצרך הש"ס לאשמעינן שם העבד, וסגי לומר אָמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לְעַבְדֵּיה? ונראה לי בס"ד דהזכיר שם העבד לרבותא, דלא תימא גם רב נחמן סבר אדם חשוב צריך להזהר, והא דאמר לעבדו לעשות לו כן משום דאין זה דבר של פרהסייא, כי אמר זה בביתו ולא היה זר אתו, ודרכו של עבד להיות עצור בבית לעבוד עבודת הבית ואין יוצא אנה ואנה ומי פרסם הדבר? לכך הזכיר שם העבד שהיה דְרוּ הידוע שעליו היה אומר רב נחמן נהום כריסיה לא שוי (בבא מציעא סד:), ופירש רש"י משום שהיה אוהב שכרות והולך מבית לבית לשתות מהם שֵׁכָר עיין שם. ובודאי זה מגלה סוד לספר כל מה שיראה ויעשה אצל אדונו רב נחמן כדי למצא חן בעיניהם להשקותו שֵׁכָר, ודרכן של בני אדם שירצו לידע מה שיעשה החכם גדול הדור בביתו כדי ללמוד ממעשיו ומנהגו, ואם כן ודאי זה יפרסם הדבר, ועם כל זה לא חש רב נחמן פן יאמרו להקל.

    Ben Yehoyada on Shabbat 51a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 51, Amud Aleph, about 329 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 112 words

      Opens “לא משום כלאים, ולא משום שביעית, ולא…”

    2. Segment 221 words

      Opens “מתני׳ לא כסהו מבעוד יום לא יכסנו…”

    3. Segment 325 words

      Opens “גמ׳ אמר רב יהודה אמר שמואל: מותר…”

      Named: רב יהודה, רב יוסף, שמואל.

    4. Segment 420 words

      Opens “אמר ליה אביי: טובא קמ"ל דאי ממתני'…”

      Named: אביי.

    5. Segment 551 words

      Opens “אמר רב הונא (אמר רב): אסור להטמין…”

      Named: רב הונא, רבי התיר, רבי יוסי, רבי ואמר, רבי ישמעאל ברבי יוסי, אבא.

    6. Segment 636 words

      Opens “אמר רב פפא: בא וראה כמה מחבבין…”

      Named: רב פפא, רבי ישמעאל ברבי יוסי.

    7. Segment 730 words

      Opens “אמר ליה רב נחמן לדרו עבדיה: אטמין…”

      Named: רב נחמן, רבי אמי, רב יוסף, שמואל.

    8. Segment 830 words

      Opens “כשמואל דאמר רב יהודה אמר שמואל: מותר…”

      Named: רב יהודה, רב דאמר, רב שמואל בר רב, שמואל.

    9. Segment 95 words

      Opens “(הוא) סבר אדם חשוב שאני.…”

    10. Segment 1033 words

      Opens “ת"ר אע"פ שאמרו אין טומנין אפילו בדבר…”

    11. Segment 1123 words

      Opens “וכן היה רשב"ג אומר: לא אסרו אלא…”

    12. Segment 1219 words

      Opens “טמן וכיסה בדבר הניטל בשבת, או טמן…”

    13. Segment 1324 words

      Opens “טמן וכיסה בדבר שאינו ניטל בשבת או…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Shabbat 51a · Segment 5 — “…הצונן. אמר לפניו רבי ישמעאל ברבי יוסי: אבא התיר…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Shabbat 51a · Segment 3 — “…את הצונן. אמר רב יוסף: מאי קמ"ל תנינא: ממלא…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Shabbat 51a · Segment 3 — “…רב יהודה אמר שמואל: מותר להטמין את הצונן. אמר…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Shabbat 51a · Segment 4 — “אמר ליה אביי: טובא קמ"ל דאי ממתני' הוה אמינא…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 51a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026