Talmud Builders

    Shabbat 134a

    Back to index

    English translation — Shabbat 134a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1sores on his flesh. What is his remedy? Let him wash extensively in beet water, in which beets have been boiled.

    2We learned in the mishna: If one did not grind the cumin from Shabbat eve, he chews it with his teeth and places it on the place of circumcision as a salve. The Sages taught: There are actions that may not be performed in preparation for a circumcision on Shabbat but may be performed in preparation for it on a Festival. For example: One grinds cumin for it, and one mixes wine and oil for it.

    3Abaye said to Rav Yosef: What is different about cumin that makes it permissible to grind it on a Festival? The fact that it is suitable for use to spice a pot, in cooking. Based on that explanation, mixed wine and oil are also suitable for use on Shabbat for a sick person, as it was taught in a baraita : One may not mix wine and oil for a sick person on Shabbat. Rabbi Shimon ben Elazar said in the name of Rabbi Meir: One may even mix wine and oil on Shabbat.

    4Rabbi Shimon ben Elazar said: It happened on one occasion that Rabbi Meir had intestinal pain on Shabbat, and we sought to mix wine and oil for him as treatment and he did not let us do so. We said to him: Will your statement be negated in your lifetime? You permit mixing these ingredients for a sick person. He said to us: Even though I say this and my colleagues say that, and I do not retract my statement, still, in all my days I have never been so presumptuous as to violate the statements of my colleagues and act in accordance with my opinion. Apparently, it was he who was stringent with regard to himself, but for everyone it is permitted.

    5The Gemara answers that there is a distinction between the cases: There, for medicinal purposes, it need not be beaten, whereas here, for circumcision, it must be beaten. The Gemara asks: Here too, let us prepare the mixture but not beat it. The Gemara answers: That is in fact the custom, and that is what the mishna teaches: He places this by itself and that by itself, meaning that he may mix the wine and oil, but he may not beat them.

    6The Sages taught with regard to labor on a Festival: One may not strain mustard in its strainer, and one may not sweeten it with coal. Abaye said to Rav Yosef: In what way is this different from that which we learned in a mishna: One may place an egg in a mustard strainer on Shabbat?

    7Rav Yosef said to him: There is a distinction between the cases, that there, in the case of the egg, the act does not appear like selecting, whereas here, in the case of the mustard, the act appears like selecting. Straining an egg does not actually separate it into its component parts. Straining mustard does.

    8We learned that one may not sweeten the mustard with coal. The Gemara asks: Wasn’t it taught in a baraita : One may sweeten it with coal. The Gemara answers: This is not difficult, as there is a distinction: There, where it is permitted, it is referring to the case of a metal coal, as extinguishing metal coals is not prohibited by Torah law, whereas here, where it is prohibited, it is referring to the case of a wooden coal.

    9Abaye said to Rav Yosef: In what way is mustard placed on coals, which is prohibited, different from meat placed on coals, which is permitted even if the coals are extinguished by the blood dripping from the meat? Rav Yosef said to Abaye: The two cases are not similar, as there, with regard to meat, it is not possible to accomplish this in any other way, but here, with regard to mustard, it is possible to accomplish this in another way.

    10Abaye said to Rav Yosef: What is the halakha with regard to whether it is permissible to curdle cheese on a Festival? He said to him: It is prohibited. Abaye asked: In what way is this different from kneading dough, which is permitted on a Festival? Rav Yosef said to him: There, with regard to dough, it is not possible to bake bread before a Festival, as day-old bread is inferior to fresh bread. Therefore, kneading dough to bake bread on a Festival is permitted. Here, with regard to cheese, it is possible to curdle cheese before a Festival and it will not deteriorate in any way.

    11Abaye challenged this distinction: Didn’t the Sages of Neharde’a say that one-day-old cheese is excellent? Curdling cheese on a Festival should be permitted? Rav Yosef responded: This is what they are saying: Even one-day-old cheese is excellent; however, cheese that aged longer is better. Therefore, they did not permit curdling cheese on a Festival, as it is not necessary for the Festival.

    12We learned in the mishna: And on Shabbat one may not make a pouch to place over the circumcision as a bandage ab initio . Abaye said: My mother, actually his foster mother who was the nursemaid who raised him, told me: With regard to that pouch, placed as a bandage over the circumcision of a baby, let one place it on the upper side with the threads below, lest a thread from it stick to the place of circumcision and cause the baby to become one with a severed urethra. The Gemara relates that Abaye’s mother would make a pouch that covered half the place of circumcision so that it would not be damaged through contact with the threads emerging from the edge of the pouch. Abaye said: If this baby does not have a pouch to put on the place of the circumcision, let one bring a worn-out garment with a hem, and wrap the hem under, and fold the garment over, so that the threads from the worn-out garment will not adhere to the wound.

    13And Abaye also said: My mother told me: In the case of a baby the location of whose exit, i.e., anus, is unknown, as it is obscured by skin, let one rub it with oil and stand it before the light of the day. And where it appears transparent, let one tear it with a barley grain widthwise and lengthwise. However, one may not tear it with a metal implement because it causes infection and swelling. And Abaye said that my mother told me: If a baby refuses to nurse, that is because its mouth is cold and it is unable to nurse. What is his remedy? They should bring a cup of coals and place it near his mouth, so that his mouth will warm and he will nurse. And Abaye said that my mother told me: A baby that does not urinate, let one place him in a sieve and shake him, and he will urinate.

    14And Abaye said: My nurse told me: If a baby is not breathing, let them bring his mother’s placenta and place the placenta on him, and the baby will breathe. And Abaye said that my mother told me: If a baby is too small, let them bring his mother’s placenta and rub the baby with it from the narrow end to the wide end of the placenta. And if the baby is strong, i.e., too large, let them rub the baby from the wide end of the placenta to the narrow end. And Abaye said that my mother told me: If a baby is red, that is because the blood has not yet been absorbed in him. In that case, let them wait until his blood is absorbed and then circumcise him. Likewise, if a baby is pale and his blood has not yet entered him, let them wait until his blood enters him and then circumcise him.

    15As it was taught in a baraita , Rabbi Natan said: On one occasion, I went to the coastal cities, and one woman came before me who circumcised her first son and he died, and she circumcised her second son and he died, and since she feared circumcising the third due to concern that he might die as well, she brought him before me. I saw that he was red. I said to her: Wait until his blood is absorbed into him. She waited until his blood was absorbed into him and then circumcised him, and he lived. And they would call him Natan the Babylonian after my name.

    16Rabbi Natan further related: On another occasion I went to the state of Cappadocia, and a woman came before me who circumcised her first son and he died, and she circumcised her second son and he died. Since she feared circumcising the third due to concern that he might die as well, she brought him before me. I saw that he was pale. I looked at him and I could not see in him the blood of the covenant, i.e., he had a blood deficiency. I said to her: Wait until blood enters him. And she waited and then circumcised him, and he lived. And they would call his name Natan the Babylonian after my name.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    חספניתאפניו מתבקעות ואני אומר שהוא מין שחין שקורין אינייר"א והוא (בגרב) ובחרס שכתוב בתורה (דברים כח) וחספניתא תרגום של חרס:

    במיא דסילקאמרק תרדין:

    חזי לחולהשאין בו סכנה:

    יבטלודהאי נמי חולה הוא:

    אבל לכולי עלמא שריר"מ וסתם מתני' ר"מ ואמאי תנן נותן זה בעצמו וזה בעצמו:

    התםגבי שאר חולים:

    לא בעו ליכאלטרפו ולערבו יפה יפה:

    ולא לילךלא יערבנו כל כך:

    ומתרץ היינו דקתני נותן זה בעצמו וזה בעצמושמערב ואינו לוכך:

    אין מסננין את החרדלבי"ט:

    במסננת שלוטעמא מפרש לקמיה דמיחזי כבורר שמשליך הסובין שלו:

    ואין ממתקין אותו בגחלתכדרך שרגילין לכבות לתוכו את הגחלת או אבן ניסוקת:

    נותנין ביצה במסננת של חרדלומסננה בתוכו לייפות מראיתו:

    לא מיחזי כבוררשכולה יוצאה דרך המסננת ואין משתייר שם פסולת:

    בגחלת של עץאסור דשייך בה כיבוי לפי שעושה פחם גחלת של מתכת לא שייך בה כיבוי דאינו נעשה פחם:

    ומ"ש מבישרא אגומרישצולין בי"ט ואע"ג דמכבה:

    לא אפשרלצלות מאתמול דביומא שביחא טפי אבל חרדל אפשר מאתמול:

    לגבןגבינה:

    מאי שנא מלישהשלשין פת ביום טוב והאי נמי ללישה דמיא:

    לא אפשרדפת חמה מעליא טפי הכא אפשר מאתמול:

    אימא אף גבינתא בת יומא מעליאוכ"ש דאתמול:

    לפניה לסטריה לעילאילאימרא שבשפת פיה יהפוך ויקפל למעלה שלא תהא סמוכה לבשרו מפני שראש מקום חתך הבגד שם הוא ויוצאין ממנו גרדין שקורין פיינד"ץ (ציציות) ודלמא מדביקא גרדתא מיניה במכה וכשבא להפשיט החלוק מעל המילה ישמוט ויקרע את ראש הגיד ומשוי ליה כרות שפכה:

    אימיה דאבייאומנתו:

    עבדאלתינוקות הבאים לידה לתקן מילתן:

    כיסתתא לפלגאדמילה כיס היתה עושה של בגד לפנים בתוך החלוק ותופרתו מתוכו בתוך החלוק ומגיע למטה עד חצי החלוק כדי לחוץ בין האימרא ובין המילה:

    לייתי בליתאמעט שחק של בגד שיהא בו אימרא לפי שהאימרא מהדקה יפה בבשר שלא ישמט החלוק מן הגיד:

    וליפכיה לשפתיה לתתאילתחתית ראש הגיד יתן השפה וראש השני החלק יהא למעלה:

    ולעפיה לעילאיאותו ראש העליון החלוק יקפל ויקפול כלפי חוץ מפני הגרדין שלא ידבקו במכה:

    דלא ידיע ביה מפקתיהשאין ניכר בו נקב בית הרעי ששם הוצאת זבלו:

    לישייפיה מישחאשהשמן מצהיל הבשר:

    ולוקמיה להדי יומאנגד השמש:

    והיכא דזיגשצלול כזכוכית בידוע שהחלל כנגדו:

    בשערתאבראש השעורה שהוא חדוד:

    דזריףמנפחו אינפליי"ר בלע"ז:

    דלא מייץשלא יכול לינק:

    מיקר הוא דקר פומיהנצטננו שפתיו ואין בו כח למוץ בהן:

    לייתו כסא דגומריתשטח גחלים על דף או על כלי:

    ולוקמה להדי פומיהויעמיד אצל פיו:

    דחיים פומיהשיתחמם פיו:

    ומייץוינק:

    דלא מינשתאשאין נשימה ניכרת בו שאין דופק כנגד לבו כדרך כל אדם:

    לינפפיה בניפוותאיניפו עליו בנפה שקורין וא"ן:

    דלא מעויאין רוחו נכנס ויוצא יפה אליינ"א בלע"ז:

    סילתא דאימיהשיליא שנולדה עמו:

    ולישרקיה עליהיחליקנה על בשרו כמו אישתרוקי אישתריקו (ע"ג ד' מ:) אשאולדי"ר:

    דקטיןשהוא דק:

    מקוטנא לאולמאהשליא ראשה א' קצר וראשה אחד רחב יחליקוה עליו מראש הקצר יתחילו וימשוכו לצד הרחב כלומר כן ירחיב זה ויתעבה:

    ואי אליםולא מחמת בריאות אלא נפוח לישרקיה עליה מאולמא לקוטנא:

    דסומקכל בשרו אדום:

    לא איבלע ביה דמיהבבשרו דעכשיו כל דמו מצוי בין עור לבשר וכשמוהלין אותו יוצא כל דמו:

    ליתרחו ליהימתינו מלמולו:

    לא נפל ביה דמאלא בא בו דם ומתוך כך חלש הוא ואין בו כח וממהר לחלוש ולמות:

    לכרכי היםה"ג ראיתיו שהיה ירוק הצצתי בו ולא היה בו דם ברית תרתי לגריעותא חדא דאי מהיל ליה לא נפק מיניה דמא והטפת דם ברית מצוה כדכתיב (זכריה ט׳:י״א) גם את בדם בריתך ועוד דמסוכן הוא ומשום חולשא שלא נוצר בו עדיין דם:

    שבת 134 עמוד א

    1חספניתא. מאי תקנתיה לימשי טובא במיא דסילקא.

    2לא שחק מערב שבת. תנו רבנן: דברים שאין עושין למילה בשבת עושין לה ביו"ט שוחקין לה כמון, וטורפין לה יין ושמן.

    3א"ל אביי לרב יוסף: מאי שנא כמון בי"ט דחזי לקדרה, יין ושמן חזי נמי בשבת לחולה, דתניא: אין טורפין יין ושמן לחולה בשבת. אמר ר"ש בן אלעזר משום ר"מ אף טורפין יין ושמן.

    4א"ר שמעון בן אלעזר: פעם אחת חש רבי מאיר במעיו, ובקשנו לטרוף לו יין ושמן ולא הנחנו אמרנו לו: דבריך יבטלו בחייך?! אמר לנו: אע"פ שאני אומר כך וחבירי אומרים כך מימי לא מלאני לבי לעבור על דברי חבירי. הוא ניהו דמחמיר אנפשיה, אבל לכולי עלמא שרי!

    5התם לא בעי ליכא, הכא בעי ליכא. הכא נמי ניעביד ולא לילך! היינו דקתני: נותן זה בפני עצמו וזה בפני עצמו.

    Baraita

    6ת"ר אין מסננין את החרדל במסננת שלו, ואין ממתקין אותו בגחלת. א"ל אביי לרב יוסף: מאי שנא מהא דתנן: נותנים ביצה במסננת של חרדל?

    7א"ל התם לא מיחזי כבורר, הכא מיחזי כבורר.

    8ואין ממתקין אותו בגחלת. והתניא: ממתקין אותו בגחלת! לא קשיא: כאן בגחלת של מתכת, כאן בגחלת של עץ.

    9א"ל אביי לרב יוסף: מ"ש מבישרא אגומרי! א"ל התם לא אפשר, הכא אפשר.

    10א"ל אביי לרב יוסף: מהו לגבן? א"ל אסור. מ"ש מלישה? א"ל התם לא אפשר, הכא אפשר.

    11והא אמרי נהרדעי: גבינה בת יומא מעליא! הכי קאמרי: דאפילו גבינה בת יומא מעליא.

    12אין עושין לה חלוק כו'. אמר אביי, אמרה לי אם: האי חלוק דינוקא, לפניה לסיטרא לעילאי, דילמא מידביק גרדא מיניה, ואתי לידי כרות שפכה. אימיה דאביי עבדא כיסתתא לפלגא. אמר אביי: האי ינוקא דלית ליה חלוק לייתי בליתא דאית ליה שיפתא, וליכרכיה לשיפתא לתתאי, ועייף ליה לעילאי.

    13ואמר אביי, אמרה לי אם: האי ינוקא דלא ידיע מפקתיה, לשייפיה מישחא ולוקמיה להדי יומא, והיכא דזיג ליקרעיה בשערתא שתי וערב. אבל בכלי מתכות לא, משום דזריף. ואמר אביי, אמרה לי אם: האי ינוקא דלא מייץ, מיקר דקר פומיה. מאי תקנתיה? ליתו כסא גומרי, ולינקטיה ליה להדי פומיה, דחיים פומיה ומייץ. ואמר אביי, אמרה לי אם: האי ינוקא דלא מנשתיה לינפפיה בנפוותא ומנשתיה׃

    14ואמר אביי, אמרה לי אם: האי ינוקא דלא מעוי ליתו סליתא דאימיה ולישרקיה עילויה, ומעוי. ואמר אביי, אמרה לי אם: האי ינוקא דקטין, לייתו לסילתא דאימיה, ולישרקיה עילויה מקוטנא לאולמא. ואי אלים מאולמא לקוטנא. ואמר אביי, אמרה לי אם: האי ינוקא דסומק דאכתי לא איבלע ביה דמא] ליתרחו ליה עד דאיבלע ביה דמא ולימהלוה. דירוק, ואכתי לא נפל ביה דמיה ליתרחו עד דנפל ביה דמיה, ולימהלוה.

    15דתניא, א"ר נתן: פעם אחת הלכתי לכרכי הים, ובאת אשה לפני שמלה בנה ראשון ומת, שני ומת, שלישי, הביאתו לפני, ראיתיו שהוא אדום. אמרתי לה: המתיני לו עד שיבלע בו דמו, המתינה לו עד שנבלע בו דמו, ומלה אותו וחיה, והיו קורין אותו ״נתן הבבלי״ על שמי.

    16שוב פעם אחת הלכתי למדינת קפוטקיא, ובאת אשה אחת לפני שמלה בנה ראשון ומת, שני ומת, שלישי הביאתו לפני, ראיתיו שהוא ירוק. הצצתי בו ולא ראיתי בו דם ברית. אמרתי לה: המתיני לו עד שיפול בו דמו, והמתינה לו ומלה אותו וחיה, והיו קורין שמו ״נתן הבבלי״ על שמי.

    Tosafot

    הכא מיחזי כבוררמיהו בורר לא הוי שגם הפסולת ראוי לאכילה ולא דמי למשמרת דריש תולין (לקמן שבת ד' קלז:) דאיכא למ"ד חייב משום בורר:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ולא קמה ופשוטה היא ובא רב אשי להעמידה כר' יוסי דנראה בעליל ואיפשיטא במנחות בתחלת פ' ר' ישמעאל הכי לאו א"ר יוסי התם כיון דאפשר לא טרחינן הכא נמי כיון דאפשר לא טרחינן ונדחת גם זו ואתו נהרדעי ואוקמוה כרבנן דפליגי עליה דר' יוסי במנחות פרק שתי הלחם נילושות דתנן ד' כהנים נכנסים ב' בידם ב' סדרים וב' בידם ב' בזיכין וד' מקדמין לפניהם ב' ליטול ב' סדרים וב' ליטול ב' בזיכין המכניסין עומדין בצפון ופניהם לדרום והמוציאין עומדים בדרום ופניהם לצפון. אלו מושיכין ואלו מניחין טפחיים של זה בצד טפחו של זה שנא' לפני תמיד. ר' יוסי אומר אפילו אלו נוטלין ואלו מניחין אף זו היתה תמידי. שמעינן מדבריהם שאו' אלו מושכין ואלו מניחין. פי' מושכין את לחם הפנים לא שמערין אותו מעל השלחן כולו אלא מושכין אותו מעט מעט ומתגלה מקצת השלחן ובאותו מקצת המגולה מניחין הלחם המכניסין החדש. וכן עושין טפחו של זה בצד טפחו של זה וסבירא להו שאם נטלו הישן מעל השלחן אין מחזירין אותו אלא כיון שסילק הלחם הישן ונשאר השלחן שעה אחת בלא לחם עברו על הכתוב לפני תמיד ואע"פ שיש לו רשות להדר הא חדש [הוא] מהא שמעינן שהפורש מן המצוה אין לו עוד לחזור עליה להדרה. ומצאנו בתלמוד א"י המל ימול מיכן לשתי מילות אחת למילה ואחת לפריעה. אחת למילה ואחת לציצין כדברי ר' עקיבא ולר' ישמעאל דסבירא ליה דברה תורה כלשון בני אדם נפקא ליה מהא דא"ר יהודה בן פזי אז אמרה חתן דמים למולות מיכן ב' מילות למילה ולפריעה למילה ולציצין:

    ת"ר מהלקטין את המילה ואם לא הלקטו ענוש כרתפי' מהלקטין יש מי שאומר מלקטן הציצין המעכבין את המילה כולן וכן סבירא לן ויש מי שאומר מהלקטין מלשון ילקוט שהערלה היא כמו ילקוט ובתוכו העטרה וצריך לחתוך הילקוט כולו לגלות העטרה ואם לא חתכו כולו כאלו לא מל והמל אם לא הילקט בשבת כל הציצין המעכבין את המילה כאלו לא מל וחילל השבת וענוש כרת. והאי דאמרו לא מספקת אינה התראה ואינו מתכוון לחלל את השבת אלא לעשות מצוה מכוון וכיון שלא עשה חייב (כדרבי) [כרת] מפני שלא הניח כיון שנכנסה השבת מוצצין. אע"ג דהאי דם מחבר הוא כיון דאי' סכנה דמיא לאספלנית וכמון ועבדינן לה בשבת פי' אספלנית:

    רטייה קירא שעוה והיא פסולת הדבש:

    חספניתא כעין קרום הצומח בעור הפנים ומתקלף ובלשון ישמעאל אל כופה סילקא בלשון ישמעאל סילק:

    טורפיןמערבין.

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 134a

    Shabbat 134a. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 494 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    חספניתא פניו מתבקעות ואני אומר שהוא מין שחין שקורין אינייר"א והוא (בגרב) ובחרס שכתוב בתורה (דברים כח) וחספניתא תרגום של חרס:

    במיא דסילקא מרק תרדין:

    חזי לחולה שאין בו סכנה:

    יבטלו דהאי נמי חולה הוא:

    אבל לכולי עלמא שרי ר"מ וסתם מתני' ר"מ ואמאי תנן נותן זה בעצמו וזה בעצמו:

    התם גבי שאר חולים:

    לא בעו ליכא לטרפו ולערבו יפה יפה:

    ולא לילך לא יערבנו כל כך:

    45 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 134a · Sefaria

    Tosafot

    הכא מיחזי כבורר מיהו בורר לא הוי שגם הפסולת ראוי לאכילה ולא דמי למשמרת דריש תולין (לקמן שבת ד' קלז:) דאיכא למ"ד חייב משום בורר:

    Tosafot on Shabbat 134a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ולא קמה ופשוטה היא ובא רב אשי להעמידה כר' יוסי דנראה בעליל ואיפשיטא במנחות בתחלת פ' ר' ישמעאל הכי לאו א"ר יוסי התם כיון דאפשר לא טרחינן הכא נמי כיון דאפשר לא טרחינן ונדחת גם זו ואתו נהרדעי ואוקמוה כרבנן דפליגי עליה דר' יוסי במנחות פרק שתי הלחם נילושות דתנן ד' כהנים נכנסים ב' בידם ב' סדרים וב' בידם ב' בזיכין וד' מקדמין לפניהם ב' ליטול ב' סדרים וב' ליטול ב' בזיכין המכניסין עומדין בצפון ופניהם לדרום והמוציאין עומדים בדרום ופניהם לצפון. אלו מושיכין ואלו מניחין טפחיים של זה בצד טפחו של זה שנא' לפני תמיד. ר' יוסי אומר אפילו אלו נוטלין ואלו מניחין אף זו היתה תמידי. שמעינן מדבריהם שאו' אלו מושכין ואלו מניחין. פי' מושכין את לחם הפנים לא שמערין אותו מעל השלחן כולו אלא מושכין אותו מעט מעט ומתגלה מקצת השלחן ובאותו מקצת המגולה מניחין הלחם המכניסין החדש. וכן עושין טפחו של זה בצד טפחו של זה וסבירא להו שאם נטלו הישן מעל השלחן אין מחזירין אותו אלא כיון שסילק הלחם הישן ונשאר השלחן שעה אחת בלא לחם עברו על הכתוב לפני תמיד ואע"פ שיש לו רשות להדר הא חדש [הוא] מהא שמעינן שהפורש מן המצוה אין לו עוד לחזור עליה להדרה. ומצאנו בתלמוד א"י המל ימול מיכן לשתי מילות אחת למילה ואחת לפריעה. אחת למילה ואחת לציצין כדברי ר' עקיבא ולר' ישמעאל דסבירא ליה דברה תורה כלשון בני אדם נפקא ליה מהא דא"ר יהודה בן פזי אז אמרה חתן דמים למולות מיכן ב' מילות למילה ולפריעה למילה ולציצין:

    ת"ר מהלקטין את המילה ואם לא הלקטו ענוש כרת פי' מהלקטין יש מי שאומר מלקטן הציצין המעכבין את המילה כולן וכן סבירא לן ויש מי שאומר מהלקטין מלשון ילקוט שהערלה היא כמו ילקוט ובתוכו העטרה וצריך לחתוך הילקוט כולו לגלות העטרה ואם לא חתכו כולו כאלו לא מל והמל אם לא הילקט בשבת כל הציצין המעכבין את המילה כאלו לא מל וחילל השבת וענוש כרת. והאי דאמרו לא מספקת אינה התראה ואינו מתכוון לחלל את השבת אלא לעשות מצוה מכוון וכיון שלא עשה חייב (כדרבי) [כרת] מפני שלא הניח כיון שנכנסה השבת מוצצין. אע"ג דהאי דם מחבר הוא כיון דאי' סכנה דמיא לאספלנית וכמון ועבדינן לה בשבת פי' אספלנית:

    רטייה קירא שעוה והיא פסולת הדבש:

    חספניתא כעין קרום הצומח בעור הפנים ומתקלף ובלשון ישמעאל אל כופה סילקא בלשון ישמעאל סילק:

    טורפין מערבין.

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 134a · Sefaria

    Meiri

    דברים שאין עושין למילה בשבת עושין לה ביום טוב שוחקין לה כמון וטורפין לה יין ושמן שהרי דברים אלו אפשר לו לעשותם ביום טוב לקדירה ואע"פ שטריפת יין ושמן אף בשבת ראויה לחולה אע"פ שאין בו סכנה בזו אינו צריך לטרפה כל כך אלא זו בפני עצמה וזו בפני עצמה ובזו כבר התרנוה אף בשבת כמו שביארנו במשנה:

    תלמיד חכם החולק עם רבים אין לו להקל ולעשות כמעשה עצמו ואפי' היו אחרים עושים על פיו וכבר כתבנו בברכות מה שתמהו על רבן גמליאל בירושלמי פליג אדרבנן ועביד עובד כנפשיה ודרך הערה אמרו כאן אין טורפין יין ושמן לחולה בשבת משום ר' מאיר אמרו טורפין אמר ר' שמעון בן אלעזר פעם אחת חש ר' מאיר בעיניו ובקשו לטרוף לו יין ושמן ולא הניחנו אמרו לו ר' דבריך יבטלו בחייך אמר לנו אע"פ שאני אומר כך וחברי אומרי' כך מימי לא מלאני לבי לעבור על דברי חברי ואמרו על זה הוא ניהו דאחמיר אנפשיה אבל לכלי עלמא שארי:

    אין מסננין את החרדל ביום טוב במסננת שלו מפני שנראה כבורר שהרי הפסולת נשארת במסננת ואע"פ שאמרו נותנין ביצה במסננת של חרדל ומסננה לתוך החרדל כדי ליפות מראיתו אין זה כבורר שהרי יוצאה כלה דרך המסננת בלא שיור פסולת ואין לפקפק בנקור הירך מטעם בורר שכל שהוא מחתך בידו אינו נקרא בורר:

    אין ממתקין את החרדל בגחלת של עץ מפני שהוא מכבה אבל ממתקין אותו בגחלת של מתכת שאינו נעשה פחם ואינו נקרא כבוי גמור ואע"פ שבשר בגחלים אף של עץ מותר ואע"פ שהוא מכבה אין זה כבוי גמור שהרי סופו מבעיר אבל זו כבוי גמור הוא והכבוי אסור אף לצרך אכל נפש זו היא שטת גדולי הפוסקים והם גורסים מאי שנא מבשרא אגומרי התם ליכא כבוי הכא איכא כבוי ומ"מ יש חולקי' לומר שהכבוי לצרך אכל נפש מותר כהבערה עצמה וגורסין כאן הכא אפשר התם לא אפשר ופרשו בו גדולי הרבנים שבחרדל אפשר מבערב ובבשרא אגומרי אי אפשר מבערב שבת יומה חשובה יותר ואין נראה כן שאם כן אף שחיקת החרדל תאסר ומ"מ י"מ כן בדבריהם ששחיקת החרדל אסורה ביום טוב שאם לא כן היאך אמר על מיתוקה אפשר מבערב אלא שיש מפרשים בדבריהם שכל שלא עשאה מבערב מותר לעשותה ביום טוב ולמתקה אבל על אותה שנעשית מבערב הוא אומר שאין ממתקין אותה ביום טוב ואין נראה כן שאם כן היה לו ללמדנו היתר כבוי בשל עץ בששחק היום יותר מכבוי של מתכת בששחק מאתמול ועוד הוספת במלאכה הוספת להקל וי"מ לדבריו שכל שעשאו מאתמול אין ממתקין אותו כלי אף בשל מתכת ובעשאו ביום טוב הוא שמתירין במתכת ולא בשל עץ הואיל ואפשר למתקה מבערב ר"ל לכתשה ולהרתיחה בחמין וסוף דבר אין אלו אלא דברים מעורבבים ועקר הדברים הכא אפשר לאכלו בלא מתוק והילכך אין מתירין בו כבוי של עץ התם לא אפשר שהצלי מובחר שבמאכלים וא"ת על ידי שפוד הרי הוא כמהו לכבוי שהשומן זב ומכבה וא"ת בתנור גרוף וכי כל מה שרוצה לאכל בשרא אגומרי יחם את התנור ויגרפנו וי"מ בדרך אחרת כמו שכתבנו בשני של יום טוב וזה עקר ולמדת שמותר לעשות חרדל ביום טוב וכמו שאמרו בירושלמי השום והשחלים והחרדל נידוכין כדרכן ומ"מ אם עשהו מאתמל אין ממתקו ביום טוב ויש לדקדק בקצת דברים אלו מצד מה שאמרו במסכת יום טוב שבמכשירין מחלקין בין אפשר מבערב לאי אפשר אבל באוכלין עצמן לא וכבר ביארנו שם בענין זה בכדי הצרך:

    חלב שנחבץ אסור לגבנו ביום טוב ואין זה דומה ללישה שהלישה אי אפשר מבערב שפת חמה או בת יומה חשובה יותר אבל זה אפשר מבערב לגבנה שלא אמרו גבינה בת יומה מעליא אלא אף בית יומה כלומר שמאתמול חשובה יותר ויש מפרשי' התם אפשר לאכלה בחלב ופי' אף בת יומה כלומר ומ"מ החלב חשוב יותר וכן אם לא נתחבץ אסור לחבצו כמו שביארנו בפרק המצניע:

    חלוק שעושין לקטן למילתו צריך להוציא שפתו חוץ מראש הגיד שלא תהא סמוכה לבשר ראש הגיד שלא יצא חוט מן השפה וידבק בנקב וכשבא להפשיטו יקרע ראש הגיד ויעשה כרות שפכה:

    קטן הנראה בשמיני שלו אדום הרבה הוא סימן שלא נבלע דמו ויצא הרבה ממנו דרך מילתו עד שיסתכן ומאחרין אותו עד שיבלע דמו וישוב כמראה שאר הקטנים ומה שנאמר במעשה זה הצצתי בו ולא ראיתי בו דם ברית כלומר הראוי לצאת מצד הברית לבד וכן אם נראה ירוק ביותר אין בו דם עדין כל כך מבושל ויסתכן אף ביציאה מעט ממנו לפיכך מאחרין אותו עד שיפול בו דמו וכן כל שאירעתהו סבה וצריך ליזהר בדברים אלו על פי מוהל חכם ובקי:

    אין נותנין חמין ושמן על גבי מכה בשבת במקום שאין שם סכנה גזירה משום שחיקת סמנין אבל נותן חוץ למכה ושותת ויורד למכה שאין הענין מוכיח כל כך שלרפואה הוא מתכוין ונותנין על גבי מכה מוך יבש וספוג יבש וכתיתין יבשים חדשים שאין זה נעשה לרפואה אלא שלא ישרטו הבגדים את מכתו אבל לא גמי יבש ולא כתיתין ישנים מפני שהם נעשים לרפואה וכן כל כיוצא באלו ויש מפרשי' במוך יבש וספוג יבש מצד שאין לחוש בו לסחיטה:

    1 more comments on this page.

    Meiri on Shabbat 134a · Sefaria

    Maharam

    ברש"י ד"ה הספניתא וכו' ואני אומר שהוא מין שחין שקורין וכו' והוא חדס שכתוב בתורה כצ"ל:

    חזי לחולה שאין בו סכנה הס"ד ואח"כ מתחיל הדבור יבטלו בחייך והאי נמי חולה כצ"ל ור"ל האי נמי פי' חש במעיו חולה הוא:

    Maharam on Shabbat 134a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' מימי לא מלאני לבי לעיל דף קיח ע"ב:

    Gilyon HaShas on Shabbat 134a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    הַאי יְנוּקָא דְּלָא מָיִיץ, מֵיקַר הוּא דְּקַר פּוּמֵיהּ נראה לי בס"ד רמזו חכמינו ז"ל דברי תורה ומוסר בדברי רפואות אלו, הַאי יְנוּקָא תלמיד דבי רב, דְּלָא מָיִיץ שאינו רואה סימן יפה בלימודו, אלא לומד ושוכח ואין מתקיים תלמודו בידו, הסיבה מֵיקַר דְּקַר פּוּמֵיהּ שאינו לומד בפיו בחשק והתלהבות. מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ? לֵיתִי כַּסָּא גוּמְרֵי כי דברי חכמים נמשלו לגחלים, כמו שאמרו וכל דבריהם כגחלי אש, וזה צריך שישמע מרבו דברים כגחלי אש המטלים אימה עליו, וכמו שאמר רבינו הקדוש לרבי שמעון בנו זרוק מרה בתלמידים כדי שילמד בחשק וחמימות ואז תלמודו מתקיים בידו, וכן אמרו רבותינו ז"ל (לעיל דף למ"ד) כל כל תלמיד שיושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מר מחמת אימה, תִכָּוֶינָה.

    הַאי יְנוּקָא דְּקָטִין, לֵיתוּ לְשִׁלְיָתָא דְּאִימֵיהּ נראה לי בס"ד כמו שהולד נוצר מחלק האיש ומחלק האשה כן השליה נוצרה משניהם, ולכן נקראת שליה 'של י"ה', כי היו"ד חלק האיש והא' חלק האשה, ולכן ראשה אחד רחב כנגד כח האיש, ואחד קצר כנגד כח האשה, דהא היו"ד שבאיש הוא כפלים על ה"א של אשה, ולכן עושין פועל דמיוני בשליה שנוצרה מן האב ומן האם בעבור הולד שנוצר גם כן משניהם, ויועיל לו פועל דמיוני הזה דהא גם בתיקון המצות אנו עושין פועל דמיוני בענין שופר ולולב וכיוצא, אשר נעשה בזה תועלת ברוחניות למעלה.

    Ben Yehoyada on Shabbat 134a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 134, Amud Aleph, about 494 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 17 words

      Opens “חספניתא. מאי תקנתיה לימשי טובא במיא דסילקא.…”

    2. Segment 221 words

      Opens “לא שחק מערב שבת. תנו רבנן: דברים…”

      Named: רב שבת.

    3. Segment 333 words

      Opens “א"ל אביי לרב יוסף: מאי שנא כמון…”

      Named: רב יוסף, אביי.

    4. Segment 447 words

      Opens “א"ר שמעון בן אלעזר: פעם אחת חש…”

      Named: רבי מאיר.

    5. Segment 521 words

      Opens “התם לא בעי ליכא, הכא בעי ליכא.…”

    6. Segment 624 words

      Opens “ת"ר אין מסננין את החרדל במסננת שלו,…”

      Named: רב יוסף, אביי.

    7. Segment 78 words

      Opens “א"ל התם לא מיחזי כבורר, הכא מיחזי…”

    8. Segment 818 words

      Opens “ואין ממתקין אותו בגחלת. והתניא: ממתקין אותו…”

    9. Segment 913 words

      Opens “א"ל אביי לרב יוסף: מ"ש מבישרא אגומרי!…”

      Named: רב יוסף, אביי.

    10. Segment 1016 words

      Opens “א"ל אביי לרב יוסף: מהו לגבן? א"ל…”

      Named: רב יוסף, אביי.

    11. Segment 1114 words

      Opens “והא אמרי נהרדעי: גבינה בת יומא מעליא!…”

    12. Segment 1247 words

      Opens “אין עושין לה חלוק כו'. אמר אביי,…”

      Named: אביי.

    13. Segment 1363 words

      Opens “ואמר אביי, אמרה לי אם: האי ינוקא…”

      Named: אביי.

    14. Segment 1466 words

      Opens “ואמר אביי, אמרה לי אם: האי ינוקא…”

      Named: אביי.

    15. Segment 1547 words

      Opens “דתניא, א"ר נתן: פעם אחת הלכתי לכרכי…”

    16. Segment 1649 words

      Opens “שוב פעם אחת הלכתי למדינת קפוטקיא, ובאת…”

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Shabbat 134a · Segment 3 — “א"ל אביי לרב יוסף: מאי שנא כמון בי"ט דחזי…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 134a

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026