Shabbat 22a

Invalid Since the eye will not master (notice) [things] above twenty cubits, and there will be no publication of the miracle.

Sukkah and alleyway Since we learned (in the Mishnah) explicitly in Eruvin and in Tractate Sukkah, that they are invalid.

It is a commandment to place it in the courtyard or the public domain a handbreadth away from the entrance. As if he moves it further from the entrance, it will not be noticeable that the head of the household put it there.

On the right When he enters his house, it is to the right.

Mezuzah It is established for us, that it is on the right. For it is written, "your house" ( beitekha ) - [and expounded to mean,] the way you arrive ( biatekha ); and when a person raises his foot, he raises his right foot first.

To sort To count.

With that which he spilled With his hand with which he spilled, and not with his foot.

Decorations of a sukkah Fruit hung in it for decoration.

A Hanukkah lamp that one placed above twenty cubits is invalid, just as a sukkah and as an alleyway: But perhaps you will say, "It should have said, 'Reduce [the height of] it,' like regarding the alleyway. Since there (Eruvin 2a), it said, 'an alleyway is rabbinic - [that is why] they taught the rectification.'" But it can be said (answered) that it mentioned, "invalid," because it needed to say, "just as a sukkah," which is from the Torah. Or also (another explanation) is that it did not want to speak at length: "Extinguish it, reduce [the height of] it and light it." As to reduce it and leave it as it is, would not be possible - as is shown later (Shabbat 23a).

Sukkah was taught It is implied that the reason for the decorations of the sukkah is on account of contempt towards the commandment. But this is difficult to RI: In the chapter [entitled] Kirah (Shabbat 45a), it is implied that the reason is on account of, 'given that it is set aside for its commandment!' And he answered that they need both [reasons]. For [it it was only] on account of, 'it is set aside for its commandment,' we would not have forbidden it during the intermediate days of the festival. For setting aside is only relevant to Shabbat and to a holiday. And [if it was only] on account of contempt, we would not forbid them when they had fallen. But now that we say that they were set aside and [there is] contempt of the commandment, we forbid them even when they fell and even on the intermediate days of the holiday. And it is difficult to RI: Since the decorations of a sukkah are forbidden because of contempt - if so, what did it ask in Beitzah (30b) in the chapter [entitled] HaMevi, from the decorations of a sukkah to the wood of a sukkah (used for its roof)? As it said, "And does a stipulation not help with a sukkah for the holiday; and did we not learn, 'One who roofed according to its law [and hung decorations], etc.?'" But what is the question? Perhaps the condition does not help with the wood of a sukkah, because [its being put aside] is extracted from a verse [in the Torah] - as it is expounded there, "From where [do we know] about the wood of a sukkah, that it is forbidden all seven [days of Sukkot? Hence] it teaches to say (Leviticus 23:24), 'The festival of Sukkot is seven days, etc.'" And it is a full-fledged teaching, as it is shown in the first chapter of Sukkah (9a) that Beit Shammai invalidates an old sukkah from this verse, whereas Beit Hillel render it proper - since they need [the verse] for the wood of a sukkah, that it is forbidden all seven [days]. But a stipulation does work with the decorations of a sukkah, since they are only forbidden on account of contempt. Moreover, in the chapter [entitled] Kirah (Shabbat 45a), it is explicitly understood that the wood of sukkah is only forbidden on account of, 'it is set aside for its commandment!' And Rabbenu Tam responded that both the decorations of a sukkah and the wood of sukkah beyond [what is required for] the validation of a sukkah are only forbidden on account of contempt; or (alternatively) on account of, 'given that it is set aside for its commandment' - but only enough for the validation of a sukkah is forbidden from a verse. And the one who asked in Beitzah (30b) from the decorations of a sukkah, about the wood of a sukkah, did not know that there is a difference between more than enough for the validation of the sukkah and enough for the validation of the sukkah. And it answered, "Where one says, 'I am not removing myself from them throughout twilight' - as no sanctity attaches itself" to the decorations of a sukkah, as well as to the wood of a sukkah beyond the validation of a sukkah. There a condition helps. But with the wood of a sukkah of the sukkah's validation, "the sanctity attaches itself" perforce, from the word of the Torah, "all seven [days]." So his condition does not help. And that which it said over there, "And if he made a condition, it is all according to his condition"; and it asks, "Is that saying that his condition helps, etc.?" And it answers, "The second part [in which a condition is said to help is talking about] a hut in general." And after this, it asks, "And does a stipulation not help with a sukkah for the holiday; and did we not learn, 'One who roofed, etc.?'" [About this], it did not want to answer [that], "it is all according to his condition," is about that which is beyond the validation of the sukkah" - since, "it is all according to his condition," implies [that it is so] in the whole sukkah.

It is prohibited to use them until the conclusion of the last day of the festival: And that which an etrog (citron) is permissible on the last day of the festival, more than a sukkah, is explained in the chapter [entitled] Lulav VeAravah (Sukkah 46b): Because when it is a doubt if it is the seventh or eighth [day], we sit in the sukkah. So if a meal chanced upon him at twilight, he would eat it there; and since it was set aside at twilight, it was set aside the whole day of the doubt about the eighth and the ninth [day]. However an etrog is not taken (shaken), when there is a doubt if it is the seventh or eighth [day], so it is only forbidden on the doubtful eighth [day] because it was set aside at twilight on the seventh [day]. And even though it is also forbidden at twilight of the eighth [day] because of the doubt about the day - since it is only forbidden on account of the doubt whether it is day or night, the whole day is not put aside with this. This is similar to an egg that was born on this [day] being permissible on [the other day], even though it was forbidden at twilight on account of the doubt whether it is day or night.

The paradigm of them all is blood That which it did not say, "the paradigm of them all is the wood of a sukkah, that we extract from a verse" - like it said at the beginning of [the chapter entitled] HaMevi: RI says that it is because we could not have learned from the wood of a sukkah, as a sukkah is different. For one who uses some of it negates the commandment, whereas with the decorations of a sukkah and with the changing of money by the light of the Channukah lamp, there is no negation of a commandment.

Rav said, "One may not untie tzitzit from [one] garment to [another] garment": It is not necessary [to say] that it is forbidden if it is an obligation upon the garment; but even if it is an obligation on the person, it is forbidden as well. It is as we find with a mezuzah, that the one who took it was punished - in Bava Metzia (102a) at the end of the chapter [entitled] HaShoel - even though it is an obligation on the room. And Shmuel said that we may untie it: Even though Shmuel himself holds that it is on a obligation on the cloak, we remove them nevertheless; since he does it for the need of another garment. And concerning the mezuzah - such that he is punished - perhaps he did not have in mind to place it in another house. Or also (another answer), a mezuzah is different, since it is made to protect [one] from damaging spirits. And even though, according to everyone, we do not untie [ tzitzit ] when it is not to place them on another garment - that which is customary to untie the tzitzit from the cloaks of the dead is not difficult. For we only do not untie them from a cloak of one who is alive, as he is someone obligated.

In all matters of the Master, he acted in accordance with Rav There is a difficulty in the first chapter of Ketuvot (6a) - it is written there.

ואסור להרצות מעות כנגד נר של חנוכה שלא יהא מצות בזויות עליו כמו הדם דאמר רחמנא ושפך וכסה שלא יכסנו ברגל וכו' וכן סככה כהלכתה כו' אמר רב יוסף אבוהון דכולהו דם פי' כל המצות מן הדם לומדות שלא יהא מצות בזויות עליו:

תניא בכ"ה בכסליו חנוכה תמניא יומי דלא למספד שכשנכסו עכו"ם להיכל טימאו כל שמן שבמקדש וכשגברו כו':

אתמר רב אמר אין מתירין ציצית מבגד לבגד כלומר מזו הטלית ומטילין לטלית אחרת וכו'. אין מדליקין מנר של חנוכה נר אחר ואין הלכה כרבי שמעון בגרירה. רבה בר נחמני לעולם היה עושה כרב בר מהני תלתי דעביד כשמואל דהוה שרי להתיר ציצית מבגד לבגד ולהדליק מנר של חנוכה נר אחר של חנוכה והלכתא כר"ש דאמר גורר.

אבוהון דכולהו דם והא דלא קאמר אבא דכולהו עצי סוכה, ואף על גב דנפקא לן מחג הסוכות, מה חג לה' (ויקרא כג, לד) אף עצי סוכה לה', כדאיתא בריש פרק המביא כדי יין (ביצה ל, ב). יש לפרש משום דאי מהתם הוה אמינא דשאני התם שיש בטול מצוה כשמסתפק מהם וסותר את הסוכה, אבל בסיפוק נויין והרצאת מעות דליכא משום ביטול מצוה אימא דשרי, אלא דמדם ילפינן לכולהו.

נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה כסוכה וכמבוי שאין כאן היכר ומ"מ למטה מעשרה מותר לא הושוית לסוכה ומבוי אלא למעלה מעשרים ומ"מ הדור מצוה להגביהה עשרה להרבות בפרסומה ויש פוסקים בהפך ממה שאמר רבינא בכאן זאת אומרת מצוה להניחה בתוך עשרה ולא יראה כן שהרי נדחית בטעם הראוי כמו שתראה בסוגיא בפירוש:

נר חנוכה מצוה להניחה בטפח הסמוך לפתח ולהדליקה שם הן מבחוץ לזמן הקדום הן מבפנים לזמן של עכשיו ומצד שמאל כדי שתהא מזוזה בימין הנכנס שנ' בה ביתך דרך ביאתך ודרכו של אדם להרים רגל ימין תחלה ותהא נר חנוכה משמאל הנכנס ופרשו בהגדה ויבא בעל הבית בתפליו ובטלית מצוייצת ביניהם חונה מלאך י"י סביב ליראיו ויחלצם:

כבר ביארנו בנר חנוכה שאסור להשתמש לאורה ואפי' בהרצאת מעות והרצאת מעות יש מפרשי' מנין ויש מפרשים בדיקתן וכמו שאמרו מעות יש לי ואין לי שולחני לרצותן ר"ל להראותם ומ"מ בין זו ובין זו אסור:

נויי סוכה יתבאר במקומו שאסור להסתפק בהן כל ז' והוא שאמרו סככה כהלכתה ועטרה בקרמי' ובסדיני' המצויירים ותלה בה אגוזים שקדים אפרסקים ורמונים ופרכילי ענבים ועטרות שובלין יינות שמנים וסלתות אסור להסתפק מהם עד מוצאי י"ט האחרון של חג ומ"מ אם התנה עליהם הכל לפי תנאו והוא שיאמר איני בודל מהם כל בין השמשות שנמצא שלא חלה עליהן קדושה כלל שאם לא התנה בין השמשות או שהתנה למחרתו הואיל ונאסר בין השמשות הוקצה לכל שמאחר שאין בקדושה זו הפסק בין לילות לימים כולם כיום אחד ארוך הם ובעצי סכה מיהא אין תנאי מועיל בהם שעל כל פנים אסור בהם בין השמשות מכח סתירת אהל ויש חולקים בזה וכבר ביארנוה במקומה:

הדלקת נר חנוכה מנר חנוכה אחרת נחלקו בה רב ושמואל רב אוסר ושמואל מתיר והעלוה בגמ' כשמואל ויראה שאף ע"י קינסא מותר אע"פ שיש כאן קצת ביזוי שהרי נחלקו בגמ' בטעמו של רב שיש אומרי' שהוא אומר כן מצד אכחושי מצוה ר"ל שדומה כמו שנוטל מאורה ושואב קצת מלחלוח השמן ולדעת זה אף בלא קינסא אסור וי"מ טעמו משום בזויי מצוה ולדעת זה לא נאסר מנר לנר אלא ע"י קינסא והעלוה בגמ' כטעם זה ואף בזו חלק שמואל והלכה כמותו ומ"מ יש מפרשים שלא אמרה רב אלא משום אכחושי מצוה ומצד חולשת טעמו קבעוה כשמואל הא על ידי קינסא אף שמואל אוסר ואע"פ שכבר פירשנו שאין שמואל חושש לבזוי מצוה בזו שאני הואיל ומבזה בגופה ומ"מ שיטת הסוגיא מוכחת כדעת ראשון והדלקה מנר לנר שלא ע"י קינסא אחר שהדלקה במקומה עושה מצוה אתה מפרשה בכלי של נרות אחד שהוא מדליק את הראשונה ואח"כ מדליק את השניה ממנה במקומה והשלישית מן השניה וכן בכלם שאם היה מביא נרות של בית זה להדליקן בנרות של בית אחר הרי להדלקה במקומה אנו צריכים וכן אתה יכול לפרשה בשני בני אדם העומדים בבית אחד או סמוכים זה לזה שמביא את המודלקות ומדליק מהם את האחרות במקום קביעותם וחוזר ומניח את האחרות במקומן:

יש דברים שאין חוששין כל כך לבזוי מצוה אחר שאין מבזין בגופה והוא שאמרו שמותר להתיר ציצית מטלית ישנה ולהטילו לטלית חדשה ולא סוף דבר לדעת האומר חובת גברא הוא אלא אף לדעת האומר חובת מנא הואיל ולצורך בגד אחר הוא עושה ומ"מ כל שלא להניח בבגד אחר אסור מכיון שהישן ראוי לתשמישו הראשון אסור להפקיעו ממנו שלא לצורך מצוה ודברים אלו דוקא במתיר הקשרים וחוזר וקושרן בבגד שני אבל אם חותך הכנף ומוציא הציצית שלם וחותך כנף הבגד החדש להכניסו שלם יראה שיש בו משום תעשה ולא מן העשוי:

גורר אדם מטה כסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ שכל שאין מתכוין להם מותר אא"כ הוא פסיק רישיה ולא ימות שאסור ויש בענין זה תנאים ודברים ארוכים ובמקומות שבמסכתא זו יתרחבו בה הדברים:

אע"פ שהקלנו בהדלקת קינסא אע"פ שיש בו קצת ביזוי הואיל וגוף אותה מצוה בעצמה נעשית בה במקום שיש בה חשש לדבר אחר אין עושין כן והוא שאמרו מעשר שני אין שוקלין כנגדו אפילו דינרי זהב שאין כאן צורך למשקל גדול ואפי' על דעת לחלל עליהם מעשר שני אחר שהוא [מקיימן מצוה וטעם האיסור משום גזירה שמא יכוין ממנו משקולת כלומר אחר שהתחיל לשקול בהן יצניעם לצורך משקולת כשיצטרך לו לשקול פעם אחרת אחר שמצאם מכוונים למשקל הצריך לו ויתחסרו הפירות וכששוקל בהם פעם אחרת נמצא מוציא מעשר לחולין בפחות מדמיו וגדולי הצרפתים גורסין שמא לא יכוין משקלותיו ומפרשין אותה בענין אחר כמו שתראה בפירושיהם ואין דבריהם נראים:

בד"ה אסור להסתפק כו' כולי' יומא של ספק ח' וט' אבל אתרוג אינו ניטל בספק ז' וח' ולא איתסר בספק שמיני אלא משום דאתקצאי כו' ואע"ג דבין השמשות של שמיני נמי אסור כו' עכ"ל כל דבריהם אלו למאי דמסיק התם פרק לולב וערבה ואנן דאית לן תרי יומי היכי עבדינן אמר אביי שמיני ספק שביעי אסור תשיעי ספק שמיני מותר וכן הוא בהדיא במרדכי סוף פרק לולב וערבה בשם ר"י ע"ש ואף שמה שכתבו בתחלת דבריהם מפרש בפרק לולב וערבה משום דסוכה בספק ז' יתובי כו' אמרו כן לבני א"י דלכך סוכה אסורה להם בח' ה"ה והוא הטעם לדידן לאסור סוכה בתשיעי וכ"ה גם כן בהדיא שם במרדכי וז"ל דהא כל יום ח' יתובי יתבינן מש"ה אמרינן איתקצאי לכולי יומא דט' כו' ע"ש מיהו הא שכתבו אבל אתרוג אינו ניטל בספק ז' וח' כו' לא אמרו כן שם בבני א"י אלא דלכך מותר בח' לבני א"י משום דאתרוג לא חזי בין השמשות משיצא בו שחרית ולכך הוצרכו לומר לדידן דאתרוג אסור בח' ומותר בט' משום כיון דבח' אינו ניטל ולא איתקצאי בח' משום דהוקצה ביה למצוה דהא אינו ניטל בו אלא דאסור לדידן בח' משום דאיתקצאי בין השמשות של ז' דבז' הוקצה למצוה דניטל בו ביום ולכך הוקצה לכולי יומא דשמיני ואע"ג דבין השמשות של ח' נמי אסור משום שהוא ספק יום כו' לא איתקצאי בכך כולי יומא כיון דלא הוקצה בשמיני משום מצוה כן נראה לי לפרש דבריהם והוא היותר מבואר במרדכי שכתב ולא נאסרת ביום ח' אלא משום דאיתקצאי לבין השמשות דסוף שביעי ולא משום מצוה דיום ח' כו' משמע דביום ח' גופיה שפיר איתקצאי לאסור בו משום דבין השמשות שלו שהוא סוף ז' הוקצה משום מצוה דניטל בו ביום ומיהו ק"ק לפ"ז ומהאי טעמא יאסור אביי נמי אתרוג בח' לבני א"י כיון דאית ליה דסוף ז' הוקצה למצוה איתקצאי לכולי יומא דח' וי"ל דלדידן יש לאסור טפי משום דיום ח' הוא ספק ז' והאי בין השמשות דז' איכא לספוקי ביה שהוא יום ואת"ל שהוא לילה שמא האי ח' ז' הוא וכן נראה מפירש"י שם שפי' ואנן דאית לן בח' תרי יומא היאך עבדינן מי אסרינן ליה ביומא קמא משום ספק ז' כו' עכ"ל וקרוב לזה כתב הרא"ש דלכך אסור טפי לדידן גם בח' משום דשמא אם יבא אליהו ויאמר דז' הוא גם התוס' כתבו בזה שם טעם לאסור לדידן טפי ביום שמיני משום גזירה דסוכה ומהרש"ל הגיה בדברי התוס' לקיים דבריהם לבני ארץ ישראל אבל דברי התוס' הם מעורבים בגמגומים רבים ואין להאריך בהם כי לדברינו דברי התוס' יבואו על נכון בלי מחק וגמגום גם דברי המרדכי סוף פרק לולב וערבה אי אפשר להגיה ע"פ הגהתו כאן ודו"ק:

בד"ה סוכה תניא כו' ואפילו נפלו ואפילו בחול המועד כו' עכ"ל לצדדין קאמר אפילו נפלו ביום טוב ושבת ומשום מוקצה ואפילו בחול המועד ולא נפלו דהוי מיהת ביזוי מצוה וכ"ה בהגהת אשר"י וק"ל:

בא"ד ופריך למימרא דמהני כו' ומשני סיפא אתאן כו' ובתר הכי פריך כו' לא בעי לשנויי כו' עכ"ל ר"ל דלא בעי לשנויי בקושיא קמייתא כדמשני בבתרייתא דהכל לפי תנאו בקמייתא דקאי אעצי סוכה משמע בכל הסוכה אבל בבתרייתא ניחא דקאי אנוי סוכה וק"ל:

בתוס' ד"ה אסור להסתפק ממנו עד מוצאי יום טוב האחרון כו' מפרש פרק לולב וערבה משום דסוכה בספק ז' ספק ח' יתובי יתבינן כו' נ"ל דכל דבור תוספות הוא מוטעה שהרי בשמעתין דקתני בברייתא עד מוצאי יו"ט האחרון אינו מיירי כ"א בשמיני של חג הסוכות שהוא נקרא יו"ט אחרון של חג ולא יום הט' של חג שהרי בזמן התנאים שהיו בארץ ישראל לא היו עושים החג ט' ימים וגם הסוגיא דפרק לולב וערבה לא איירי שם כלל מיום הט' כי אם מיום השמיני ואין הסוגיא שם כלל בלשון זה שמביאים התוספות בדבור זה אלא הכי איתא התם א"ר יוחנן אתרוג בשביעי אסור בשמיני מותר סוכה אפילו בשמיני אסור ואמרינן התם מאי שנא סוכה ומ"ש אתרוג ומשני סוכה דחזי לבין השמשות פי' בין השמשות של מוצאי שביעי ותחלת שמיני דאי מתרמי ליה סעודתא בעי למיתב בגווה ומיכל בה אתקצאי לבין השמשות ומגו דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולא יומא דשמיני אתרוג דלא חזי לבהש"מ פי' במוצאי ז' שהרי יצא בו בשחרית לא אתקצאי לבין השמשות ולא אתקצאי לכולא יומא דשמיני פירוש ולכך מותר בשמיני ומקשו שם התוס' ובפ"ק דסוכה דף י' אע"ג דאתרוג נמי מוקצה בבין השמשות דמוצאי ז' משום דשמא יום הוא והוי ז' של חג לא שייך כי האי גוונא לאוסרו בשמיני במגו דאתקצאי כו' מאחר דלא נאסר אלא מחמת יום שעבר ומביאים ראיה מביצה שנולדה בזה מותרת בזה כמו שכתבו התוספות גם כן הכא וכתבו עוד שם ולא דמי לסוכה דאמרינן משום דאי אתרמי ליה סעודתא בין השמשות אע"ג דלא מחייב למיכל בה אלא משום ספיקא יום שעבר שאני סוכה דמ"מ חייב למיכל בה מחמת מה שיהיה וכו' ע"ש וכשיטה זו צריך לגרוס גם כן הכא בתוספות אלא שנפל הטעות בספרים משום דלדידן אנו עושין שני ימים יו"ט אחרון בכל שני יו"ט של גליות ובשמיני הוא ספק שביעי וקי"ל דבשמיני יתבינן בסוכה אבל ברוכי לא מברכינן משום דספק הוא ולדידן אי מתרמי ליה סעודתא אפילו בבהש"מ דמוצאי שמיני חייב למיתב בסוכה ולמיכל בה ומגו דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולא יומא ולדידן באמת הסוכה אפילו בט' אסור מהאי טעמא דספק ח' הוא והתשיעי לדידן כמו הח' לדידהו אבל אתרוג אינו אסור כי אם בז' אבל בה' הוא מותר אפילו לדידן שהרי גם לדידן אין נוטלין האתרוג כי אם עד שחרית יום ז' ותו לא ואפשר דלדידן כיון דשמיני ספק שביעי אסור האתרוג גם בח' דהב' ימים כחדא יומא הוא לענין זה אבל אינו מוכרח ומסבה זו נתפשטה הגירסא זו שלפנינו בתוספות בדבור זה אבל האמת הוא שהתוספות לא איירי אלא בשמיני לחוד ולא מתשיעי כאשר כתבנו ועיין בסוכה בפ"ק דף י' ותמצא כל השיטה זו מבוארת היטב ודו"ק אבל במסכת ביצה דף ל' ע"ב ד"ה עד מוצאי יו"ט האחרון של חג מפרשים שם התוספות יום האחרון גם על יום התשיעי ע"ש:

בגמ' בעו מיניה מרבי יהושע ב"ל מהו להסתפק מנויי סוכה כל ז' אמר להו הרי אסור להרצות כו' אמר ר"י מריה דאברהם תלי תניא כו'. נ"ל דריב"ל גופיה אפילו אי הוי שמיעא ליה הך ברייתא דסיככה כהלכתה אפ"ה ניחא ליה לאתויי מנר חנוכה דאי מברייתא לא הוי שמעינן אלא דאסור להסתפק מנויי סוכה כיון דבמסתפק איכא ביטול מצוה כמ"ש התו' משא"כ שאר הנאות שאין בהן ביטול מצוה הו"א דשרי משו"ה השיב ריב"ל לבעל האבעיא בדרך לא זו אף זו לא מיבעיא להסתפק מנויי סוכה דאסור אלא אפילו שאר הנאות שאין בהן ביטול מצוה נמי אסור כדאשכחן בנר חנוכה מעשים בכל יום דאסור להרצות מעות כנגדן אע"ג שאין בזה ביטול מצוה והיינו ע"כ משום ביזוי מצוה וה"ה לנויי סוכה. מיהו רב יוסף דמתמה ואמר מריה דאברהם היינו משום דכיון דנר חנוכה גופיה לא ידעינן אלא מדם כדמסיק ליה ר"י אבוהון דכולהו דם והיינו משום ביזוי מצוה וא"כ ממילא דהך ברייתא דסיככה כהלכתה נמי טעמא משום ביזוי מצוה והא דקתני אסור להסתפק אורחא דמלתא נקיט ולעולם אפילו שאר הנאות אסירי ומש"ה קאמר שפיר תלי תניא בדלא תניא דממ"נ הוה ליה לאתויי או מברייתא דסיככה כהלכתה או מברייתא דושפך וכסה כן נראה לי:

ועי"ל דמהך ברייתא לא פסיקא ליה לריב"ל דאסור להסתפק משום דאיכא לאוקמי כר"י דאית ליה מיגו דאיתקצאי לבין השמשות במוקצה מחמת איסור וא"כ ה"ה במוקצה מחמת מצוה משא"כ למאי דקי"ל כר"ש אפילו במוקצה מחמת איסור דחמיר לא אמרינן מיגו דאיתקצאי א"כ איכא למימר דכ"ש במוקצה מחמת מצוה לית ליה לר"ש מיגו דאיתקצאי וכדמשמע לכאורה מהא דמתיר ר"ש לקמן בפרק כירה דף מ"ד ומ"ה מותר השמן שבנר אע"ג דהוי מוקצה מחמת מצוה ומחמת איסור וא"כ הו"א דר"ש מתיר להסתפק מנויי סוכה ואע"ג דלקמן בפרק כירה ובביצה פרק המביא מייתי הש"ס ברייתא דקתני ושוין בסוכת החג בחג שאסורה והאי ושוין היינו ר"ש מ"מ איכא למימר דהיינו דוקא בעצי סוכה ממש דאסורין מדאורייתא משא"כ בנויי סוכה דלא מתסרו אלא משום מוקצה גרידא איכא למימר דלר"ש שרי ומש"ה הוצרך ריב"ל לאתויי מנר חנוכה דאסור להרצות מעות וע"כ היינו משום ביזוי מצוה וא"כ כ"ש דאסור להסתפק מנויי סוכה משום ביזוי מצוה וכמו שכתבתי משמע להדיא מלשון הגמרא לקמן בפרק כירה דף מ"ה דאברייתא דסיככה כהלכתה מסיק הש"ס וקאמר וממאי דר"ש היא כו' ע"ש. אבל ארב יוסף דקאמר מריה דאברהם היינו משום דפשיטא ליה טובא דהך ברייתא דסיככה כהלכתה מתוקמא אליבא דכ"ע אפילו לר' שמעון והיינו משום ביזוי מצוה או כמסקנת הש"ס לקמן בפרק כירה וכמו שאבאר שם בעזה"י ובפרק המביא דף ל' ע"ב הארכתי שם בחידושינו ע"ש ותמצא נחת ודוק היטב:

בתוס' בד"ה סוכה תניא משמע דטעמא דנויי סוכה משום ביזוי מצוה וקשה לר"י כו' עכ"ל. הא דלא קשיא ליה הכא בדריב"ל גופיה דאמר הרי אמרו אסור להרצות דמשמע דנויי סוכה נמי לא מתסרו אלא משום ביזוי מצוה ובפרק כירה משמע דטעמא משום מיגו דאיתקצאי אלא דבזה י"ל כדפרישית בסמוך דריב"ל בא לאסור בנויי סוכה אפילו שאר הנאות אע"ג דלא שייך בהו טעמא דמיגו דאיתקצאי מש"ה מייתי מנר חנוכה דאסור משום ביזוי מצוה וא"כ נויי סוכה נמי דכוותיה משא"כ הכא לר"י דאמר סוכה תניא ומסיק עלה אבוהון דכולהו דם אלמא דר"י פשיטא ליה דנויי סוכה לא מתסרו אלא משום ביזוי מצוה א"כ מקשה הר"י שפיר כנ"ל וק"ל:

בא"ד וי"ל דצריכי לתרווייהו כו' עכ"ל ולכאורה אכתי לא מתרצו בהכי הך סוגיא דפרק כירה דמקשה התם להדיא מהך דסיככה כהלכתה דטעמא משום מוקצה ואמאי לא ניחא ליה לפרש טעמא דברייתא משום בזוי מצוה כדמפרשינן הכא. ונראה דהתם אאידך ברייתא סמיך דקתני ושוין בסוכת החג בחג שאסורה דע"כ היינו בנפלה דומיא דרישא כדאיתא בפרק המביא אם כן כיון דבנפלה איירי תו ליכא טעמא דביזוי מצוה אלא משום דאיתקצאי וכמו שאבאר לקמן בפרק כירה ובפ' המביא הארכתי יותר בתכלית אריכות ע"ש ודו"ק:

בא"ד והשיב ר"ת דבין נויי סוכה ובין עצי סוכה היתרים כו' עס"ה ונראה ברור דבהאי תירוצא דר"ת לחוד לא סגי ליישב כל הסוגיא אלא דעדיין צריכין אנו לתירוצו של ר"י לעיל במ"ש בענין נפלה ובענין ח"ה ותדע דהא לקושטא דמילתא אשכחן תלת טעמי באיסור סוכה דהא בסוגיא דהכא משמע דהוי משום ביזוי מצוה ובפרק כירה משמע דהוי משום מוקצה ובפרק המביא ובפ"ק דסוכה משמע דילפינן מקרא אע"כ דהנך תלתא טעמי צריכי דמקרא לא ילפינן אלא עצי סוכה כדי הכשרו בלבד ובעודה קיימת דוקא אבל בנפלה אין לאסור אלא מטעם מוקצה ואכתי הוי שרי בח"ה מש"ה איצטריך נמי לטעמא דביזוי מצוה ועיין מה שכתבתי בזה באריכות בפרק המביא כי שם מקומו:

גמרא אמר אביי כל מילי דמר עיין לקמן דף מו ע"א תוספות ד"ה דנפטא ובעירובין דף צג ע"ב תוספות ד"ה לא תימא:

מתני' הדמאי מערבין בו וכו' ק"ל לשיטת ר"ת ספ"ז דבב"מ דלוקח אחר מירוח פטור מדאורייתא. א"כ היכי הוי בעי להוכיח מהך דדמאי דכל דדבריהם לא בעי ברוכי. א"כ אמאי נקט דמאי הלא בכה"ג דלקח מחבירו אף בודאי יהי' הדין דמפריש ערום דלא בעי ברוכי כיון דהוי דרבנן: דף נט תד"ה ור"י אמר וכו' ואי לא פי' הקונטרס דהתם הוי ניחא וכו'. קצרה דעתי מלהבין. איך עלה על דעתם לומר דלא כפי' הקונטרס. דאיך יפרש בע"א הא דאמר רבא טהור מלקבל זיתים וכו' ולאיזה ענין הוא טהור. גם סתם מתני' בכלים פ"ג העשוי לאוכלים כמוציא זית. הרי דבמוציא זית בטל מתורת טומאה:

מַיִם אֵין בּוֹ, אֲבָל נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים יֵשׁ בּוֹ מקשים אם כן למה כתב 'רֵק'? ונראה לי דאי לא כתב רֵק אלא כתב אֵין בּוֹ מָיִם, הווה אמינא מַיִם אֵין בּוֹ אֲבָל הֶבֶל יֵשׁ בּוֹ, כי יש בורות עמוקים מלאים הבל ועשן והוא מזיק וממית לכל בעל חי היורד שם. ובזה יצא קושיא על ראובן איך חשב להצילו בכך והלא אפשר שימות חס וחלילה מן ההבל הרב, לכך כתיב רֵק דמזה למידין שלא היה בו הבל, ואם היה כותב תיבת רֵק בלבד הוה אמינא דלא היה בו נחשים ועקרבים והיה מתמעט הנס בכך, לזה אמר אֵין בּוֹ מָיִם למידק מַיִם אֵין בּוֹ אֲבָל נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים יֵשׁ בּוֹ, והטעם דנחשים ועקרבים דרכם לעמוד בחרכים ובסדקים ולא בקרקעית הבור, לכן השתא תוכל לומר עליו רֵק אף על פי שיש שם נחשים כי אינם בחלל הבור אלא בסדקים וחרכים, ושפיר תוכל למידק מַיִם אֵין בּוֹ אֲבָל נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים יֵשׁ בּוֹ, ובזה אין קושיא על ראובן שחשב להצילו בכך כי הוא לא ראה בו נחשים מפני שהיו בחורין וסדקין ואינם נגלין בקרקעית הבור ותוך חללו. ונראה לי בס"ד מליצה נאה בדברי המאמר שרמז לפי דרכו על עם הארץ שהוא נקרא 'בור' אין בו מים זו תורה, אבל נחשים ועקרבים יש בו שהוא מזיק לתלמידי חכמים בדבורו ומעשיו כנחשים ועקרבים.

אָסוּר לְהַרְצוֹת מָעוֹת כְּנֶגֶד נֵר חֲנֻכָּה יש להקשות למה נקיט הכי והוה ליה למימר אסור להשתמש? ונראה לי בס"ד נקיט כן לרבותא דאפילו למנות מעות שזה אפשר לעשות בדוחק קצת גם בחשך כיון דאין צריך לבדוק אותם אלא רק מונה מין מטביע אחד אף על פי כן אסור כיון דנהנה קצת מאורה, ולכן גם בזה אמר לְהַרְצוֹת רצונו לומר למנות ולא אמר לבדוק מעות דזה פשיטה דאסור כי הוא משתמש ממש.