Talmud Builders

    Shabbat 29a

    Back to index

    English translation — Shabbat 29a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1When a gentile carved out a vessel the size of a kav from a piece of wood on a Festival and thereby rendered it a new vessel, a Jew may burn the vessel on a Festival ab initio . And why may he do so? This new vessel that was made from the wood is an object that came into being [ nolad ] on a Festival, and is set-aside [ muktze ]. Since Rav Adda bar Ahava permitted doing so, apparently he holds that the laws of set-aside do not apply on a Festival, contrary to the opinion of Rabbi Yehuda. The Gemara answers: Rav Adda bar Ahava said this statement in explanation of the statements of Rabbi Eliezer and Rabbi Akiva in the mishna; however, he himself does not hold that way. Although he explained the opinions in the mishna in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, he himself does not hold that that is the halakha .

    2Rava said, this is the reasoning behind Rabbi Eliezer’s opinion with regard to lighting the wick: Because he holds that one may neither light on Shabbat using a wick that is not slightly singed and prepared for lighting nor light with rags that were not singed before Shabbat. If a person singes the wick slightly before lighting it, it will burn well. A wick that has not been singed does not burn well and will not show the appropriate deference to Shabbat. The Gemara asks: If so, that which Rav Yosef taught: Three by three exactly, to what halakha is it relevant? According to Rava’s explanation, the precise size of the garment used in making the wick is irrelevant. The Gemara responds: Rav Yosef’s statement was with regard to another matter, the halakhot of ritual impurity. As we learned in a mishna in tractate Kelim : Three by three fingerbreadths that they stated as the smallest sized garment that can become ritually impure, excludes the portion used for the hem, i.e., those threads that emerge at the edge of the garment and are sewn into a hem; this is the statement of Rabbi Shimon. And the Rabbis say: Three by three exactly, even including the hem. That is the context of Rav Yosef’s statement: Three by three exactly.

    3With regard to the statement cited above, Rav Yehuda said that Rav said that there is a dispute between the tanna ’ im on this issue: One may only kindle a fire with whole vessels and one may not kindle a fire with broken vessels; this is the statement of Rabbi Yehuda. And Rabbi Shimon permits kindling a fire even with broken vessels. An additional halakha : One may kindle a fire with whole dates on a Festival, and if he ate them, he may not kindle a fire with their pits as they are set-aside; this is the statement of Rabbi Yehuda. And Rabbi Shimon permits kindling a fire with the pits. Furthermore, one may kindle a fire with whole nuts on a Festival, and if he ate them, he may not kindle a fire with their shells; this is the statement of Rabbi Yehuda. And Rabbi Shimon permits doing so.

    4The Gemara comments: And it was necessary to cite all three of these cases because each teaches a novel idea. As, had Rav taught us only the first halakha , we would have thought that it is specifically in that case, with regard to burning broken vessels, that Rabbi Yehuda said that it is prohibited, as initially it was a vessel and now it is a broken vessel, and therefore it is considered an object that came into being [ nolad ] and prohibited; however, dates, initially there were pits in the dates and now they remain pits, say that one may well do so. And had Rav taught us only with regard to date pits I would have said that they are prohibited because initially they were concealed within the fruit and now they are exposed, it is a case of an object that came into being and prohibited. However, nutshells, which initially were exposed and now are exposed, as they were before, say that one may well do so. Therefore, it was necessary to teach all of these cases.

    5And the Gemara adds: This halakha of Rav was not stated explicitly; rather, it was stated by inference based on conclusions drawn from Rav’s actions and not from his explicit statements. There was an instance where Rav ate dates on a weekday and threw the pits into the oven. Rabbi Ḥiyya said to him: Son of noblemen, the corresponding action, throwing pits into an oven, is prohibited on a Festival. The Gemara asks: Did Rav accept this halakha from him or did he not accept it from him?

    6Come and hear: When Rav came from Eretz Yisrael to Babylonia, he ate dates on a Festival and threw their pits to the animals so that they may eat them. Wasn’t it a case involving Persian dates, which are quality dates whose fruit comes completely off the pits, leaving the pits with no trace of fruit? Ostensibly, they are completely set-aside as they are of no use at all to people. And the fact that Rav threw the pits to the animals indicates that he did not accept this halakha from Rabbi Ḥiyya, and he holds that there is no prohibition in that case. The Gemara replies: No, this is a case involving Aramean dates whose fruit does not come off completely, and remnants of the date remain attached to the pit. These pits, since they are still fit for use due to their mother, i.e., the fruit itself, one is permitted to carry them.

    7Rav Shmuel bar bar Ḥana said to Rav Yosef: According to the opinion of Rabbi Yehuda, who said that one may kindle a fire with whole vessels, and one may not kindle a fire with broken vessels, how it is possible to use whole vessels? Once they are ignited a bit, they become broken vessels, and when one turns the wood over to accelerate their ignition, he turns them over in a prohibited manner, as it is prohibited to light with broken vessels. The Gemara answers: This is a case where he acted in accordance with the statement of Rav Mattana. As Rav Mattana said that Rav said: Branches that fell from a palm tree into an oven on a Festival, since these branches were attached to the tree at the onset of the Festival, they are set-aside and it is prohibited to move them. Nevertheless, he can remedy the situation if he adds wood that was prepared for burning prior to the Festival, until the majority of the wood in the oven is not set-aside, and then kindles them. Since the majority of the wood is permitted, he need not concern himself with the minority. One may do the same when burning vessels by adding wood that is not set-aside.

    8Rav Hamnuna said a different explanation of the dispute in the mishna. In his opinion, here we are dealing with a garment that is smaller than three by three handbreadths, and they taught here halakhot established by the Sages with regard to insignificant small cloths.

    9And Rabbi Eliezer followed his line of reasoning expressed elsewhere, and Rabbi Akiva followed his line of reasoning expressed elsewhere. As we learned in a mishna in tractate Kelim : A cloth smaller than three by three handbreadths that was utilized to plug the bath, and to pour from a boiling pot, and to wipe the millstone, whether this cloth was expressly prepared for that purpose or whether it was not prepared, it can become ritually impure; this is the statement of Rabbi Eliezer. And Rabbi Yehoshua says: Whether it was prepared or whether it was not prepared, it is ritually pure, i.e., it cannot become ritually impure. Rabbi Akiva distinguishes between the cases and says: If it was prepared it is ritually impure, and if it was not prepared it is ritually pure. And Ulla said, and some say that Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: Everyone agrees that a cloth this size, if one threw it into the garbage dump, it is ritually pure. His discarding of the cloth indicates that he no longer considers this cloth a garment and no longer considers it significant.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    שחקק קבבי"ט דהוה ליה נולד:

    לדבריהם דר' אליעזר ור' עקיבא קאמרהאי דאוקים להו רב אדא אליבא דר' יהודה דחזא פלוגתייהו דלא מיתוקמא אלא אליבא דר' יהודה ומיהו איהו לא סבירא ליה אלא כר' שמעון:

    טעמא דרבי אליעזרבהדלקה משום דאין מדליקין בו שאין דולקין יפה ובכל שבתות השנה אסור ולאו משום נולד:

    חוץ מן המללדרך תופרי בגדים למלול מן הבגדים לכופלן מעט סביב התפירה ואח"כ תופר וג' על ג' סופו לתפור לטלאי בבגד עני לכן אחשבוה להיות כלי הלכך צריך להיות בו יותר משיעור המלל כדי שיהא הטלאי שלש על שלש:

    מכוונותמצומצמות ובהכי אחשבוה ואע"ג דכשיתפור לא הוה שלש והיינו הך דרב יוסף ולאו משום דאי הוה טפי לא מיטמא (דכל שכן) אלא לאפוקי מדתנא קמא:

    מסיקין בתמריםדאגב דמטלטל להו לאכילה חזו נמי להסקה:

    אכלןביו"ט אין מסיקין בגרעינין ביו"ט דהוה להו נולד:

    והשתא מגלייןהלכך נולד הוה:

    והא דרבדאמר לר' יהודה אין מסיקין בגרעינין לאו בפירוש איתמר:

    אכל תמריבחול:

    לבוכיאכירה של רעפים שקורין טיול"ש (טיולי"ש: רעפים) והיא חלולה וספרים שכתוב בהן לבי תפי היינו נמי כירה והוא תרגום של בית שפיתת שתי קדרות:

    קשייתאגרעינין:

    בר פחתיבן גדולים:

    אכל תמריביום טוב:

    פרסייתאתמרים טובים ומתבשלים יפה וכל אוכל שלהם נפרש מעל גרעיניהן ואין הגרעינין ראוין לטלטל ואפ"ה לטלטלן למישדינהו לחיותא אלמא לא קיבלה מיניה:

    בארמיתאדאין מתבשלות יפה ואין האוכל נפרש מהן ומשתייר בגרעיניהן וחזו לאדם:

    אגב אימייהושיש עוד מאמן עליהן:

    מרבהעליהן ומבטלן ברוב:

    רב המנונא אמרמתניתין בפחות משלשה טפחים על שלשה טפחים פליגי לענין טומאה:

    ומקולי מטלניותמטלניות הקלות בעיניו דומיא דמתוקנות לפקוק מרחץ דמידי דלא חשיב הוא וקיפול דנקט במתניתין משום הבהוב דנקט דוקא ולפלוגתא דהדלקה תנא קיפול:

    פחות משלשה כו'דאילו שלשה על שלשה חשיבי ולא בטלי ואע"ג דקילי כגון סמרטוטין:

    שהתקינו לכךשהקצו לכך:

    לפקוק המרחץנקבים שהמים באים דרך שם למרחץ:

    ולנער בו את הקדרהלאחוז בהן שולי הקדרה ולנערה לתוך התמחוי:

    בין מן המוכןלקמיה מפרש:

    שבת 29 עמוד א

    1נכרי שחקק קב בבקעת ישראל מסיקה ביו"ט ואמאי? נולד הוא! לדבריהם דר"א ור"ע קאמר ליה, וליה לא סבירא ליה.

    2רבא אמר, היינו טעמא דרבי אליעזר: לפי שאין מדליקין בפתילה שאינה מחורכת ולא בסמרטוטין שאינן מחורכין. אלא הא דתני רב יוסף ג' על ג' מצומצמות למאי הלכתא? לענין טומאה. דתנן: ג' על ג' שאמרו חוץ מן המלל, דברי ר"ש וחכ"א ג' על ג' מכוונות.

    3אמר רב יהודה אמר רב: מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים, דברי רבי יהודה. ור"ש מתיר. מסיקין בתמרין, אכלן אין מסיקין בגרעיניהן, דברי רבי יהודה. ור"ש מתיר. מסיקין באגוזים, אכלן אין מסיקין בקליפותיהן, דברי רבי יהודה. ורבי שמעון מתיר.

    4וצריכא. דאי אשמעינן קמייתא, בההיא קאמר רבי יהודה, משום דמעיקרא כלי והשתא שבר כלי, והוה ליה נולד, ואסור. אבל תמרים, דמעיקרא גרעינין והשתא גרעינין אימא שפיר דמי. ואי אשמעינן גרעינין, הוה אמינא דמעיקרא מכסיין והשתא מיגליין. אבל קליפי אגוזין, דמעיקרא מיגלו והשתא מיגלו אימא שפיר דמי. צריכא.

    5והא דרב לאו בפירוש איתמר, אלא מכללא איתמר. דרב אכל תמרי ושדא קשייתא לבוכיא. אמר ליה רבי חייא: בר פחתי, כנגדו ביו"ט אסור. קיבלה מיניה או לא קיבלה מיניה?

    6ת"ש דכי אתא רב לבבל, אכל תמרי ושדא קשייתא לחיותא. מאי לאו בפרסייאתא, ולא קיבלה לא, בארמיאתא הואיל וחזי אגב אימייהו.

    7א"ל ר' שמואל בר בר חנה לרב יוסף: לרבי יהודה דאמר מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים, כיון דאדליק בהו פורתא הוה ליה שברי כלים, וכי קא מהפך באיסורא קא מהפך? דעבד כדרב מתנה. דאמר רב מתנה אמר רב: עצים שנשרו מן הדקל לתנור ביו"ט מרבה עצים מוכנין ומסיקן.

    8רב המנונא אמר: הכא בפחות משלשה על שלשה עסקינן, ומקולי מטלניות שנו כאן.

    9ואזדא ר' אליעזר לטעמיה ור"ע לטעמיה. דתנן: פחות משלשה על שלשה שהתקינו לפקק בו את המרחץ ולנער בו את הקדירה ולקנח בו את הרחיים בין מן המוכן ובין שאין מן המוכן טמא, דברי רבי אליעזר. ורבי יהושע אומר: בין מן המוכן ובין שלא מן המוכן טהור. ר"ע אומר: מן המוכן טמא, ושלא מן המוכן טהור. ואמר עולא, ואיתימא רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: הכל מודים זרקו באשפה דברי הכל טהור.

    Tosafot

    רבא אמר היינו טעמא דר' אליעזרמשמע דרבא לענין טומאה אית ליה שינויא דרב אדא בר אהבה ולקמן משמע דאית ליה שינויא דרב המנונא דאמר מקולי מטלניות שנו כאן דקאמר והדר ביה ר' עקיבא לגבי ר' יהושע על כן נראה דהכא גרס רבה ולקמן רבא ונ"ל דבחנם נהגו אנשים להדליק הפתילה ולכבותה כדי שתהא מהובהבת דהא אין הלכה כרבי אליעזר דשמותי הוא ועוד אמרינן לקמן הכא בפתילה שצריך להבהבה עסקינן משמע דיכול להדליק אע"פ שאינה מהובהבת:

    ולא בסמרטוטין שאינן מחורכיןקשה כיון דתנא דאפילו בפתילה שאינה מחורכת אין מדליקין כ"ש בסמרטוטין שאינם מחורכין ומיהו בתוספתא גרס ולא בסמרטוטין אפי' מחורכין:

    אכלן אין מסיקין בגרעיניהןתימה לר"י דבפרק נוטל (לקמן שבת דף קמב:) אמר למימרא דרבא כרבי יהודה סבירא ליה פירוש דאסר נבלה שנתנבלה בשבת והא"ל לשמעי' טווי לי בר אווזא ושדי מיעיה לשונרא ומשני התם כיון דמסרח דעתיה עילויה מאתמול אלמא כיון דדעתו מאתמול לתת לשונרא כשיסריח למחר שרי אע"ג דכל זמן שלא הסריח חזי לאדם משום דחשיב כאילו הכינו מבעוד יום לשונרא ה"נ מאתמול דעתיה עילויה להסיר הגרעינין כשיאכל התמרים למחר ואמאי חשיב ליה טפי נולד ממיעיה דבר אווזא וי"ל דהתם בר אווזא נשחט מעי"ט ואין המעיים צריכים לאווז וכיון דמבעוד יום דעתיה למיתביה לשונרא אם יסריחו חשיבה הכנה מעלייתא אבל הכא הגרעינין צריכין לאוכל וחשיבי כאוכל עצמו עד שיאכל התמרים לכך חשיב להו נולד ולא מהני מה שדעתו עליהם מאתמול:

    והא דרב לאו בפירוש איתמר כו'הא פשיטא דרב אסר נולד כרבי יהודה מכרכי דזוזי (לעיל שבת דף יט:) אלא מייתי ראיה דאף בגרעינין דאיכא למימר מעיקרא גרעינין והשתא גרעינין אסר רבי יהודה וא"ת ובאגוזים דמעיקרא מגלו והשתא מגלו מנלן דאסר וי"ל דאע"ג דמטעם זה עושה צריכותא מ"מ מטעם זה לפי האמת אין נראה לו לחלק ביניהם:

    בין מן המוכן כו'פירש בקונטרס מוכן דרבי אליעזר קופסא שאינו מוכן תלאו במגוד והניחו אחורי הדלת ומוכן דר' יהושע תלאו במגוד והניחו אחורי הדלת ושאינו מוכן זרקו לאשפה ורבי עקיבא מוכן תלאו במגוד ושאינו מוכן הניחו אחורי הדלת וקשה לר"י דהשתא מוכן ושאינו מוכן דהאי תנא לא הוי כאידך ועוד מה להם להזכיר בדבריהם קופסא ואשפה דלא פליגי בה ועוד דבפרק כירה (לקמן שבת דף לט: ושם) קרי לרבי עקיבא מכריע ואמאי והלא לא גילו בדבריהם רבי אליעזר ורבי יהושע שיש לחלק בין תלאו במגוד להניחו אחורי הדלת ונראה לר"י דמוכן דכולהו היינו תלאו במגוד ושאינו מוכן היינו הניחו אחורי הדלת והאי דקאמר אמאי קרי ליה שלא מן המוכן פירש רבי אליעזר אמאי קרי להניחו אחורי הדלת שלא מן המוכן הואיל והוא טמא ומשני משום דלגבי קופסא לאו מוכן הוא ולא בעי למימר משום דלגבי מגוד לאו מוכן הוא דלא חשיב כולי האי תלאו במגוד מאחורי הדלת דהוה קרי ליה לגביה שלא מן המוכן וכן לר' יהושע קא בעי אמאי חשיב לתלאו במגוד מן המוכן הואיל והוא טהור ומשני דלגבי אשפה מוכן הוא והא דלא קאמר דלגבי אחורי הדלת מוכן הוא משום דלא גריע כולי האי טפי ממגוד דליהוי אינו מוכן לגביה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rav Nissim Gaon

    תמצא פירושיה בסוף פ' נוטל אדם את בנו (שבת דף קמג) הני גרעיני דתמרי ארמיאתא שרי לטלטולינהו בשבתא הואיל וחזיאן אגב אימן כי התמרים יבשים תאכל אותם הבהמה ודפריסאתא אסור לפי שהרוטב של תמרים לא תאכל הבהמה אלא גרעינא בלבד לא חזיין אגב אימן:

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 29a

    Shabbat 29a. The full printed text of this folio side — 9 numbered segments, about 332 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    שחקק קב בי"ט דהוה ליה נולד:

    לדבריהם דר' אליעזר ור' עקיבא קאמר האי דאוקים להו רב אדא אליבא דר' יהודה דחזא פלוגתייהו דלא מיתוקמא אלא אליבא דר' יהודה ומיהו איהו לא סבירא ליה אלא כר' שמעון:

    טעמא דרבי אליעזר בהדלקה משום דאין מדליקין בו שאין דולקין יפה ובכל שבתות השנה אסור ולאו משום נולד:

    חוץ מן המלל דרך תופרי בגדים למלול מן הבגדים לכופלן מעט סביב התפירה ואח"כ תופר וג' על ג' סופו לתפור לטלאי בבגד עני לכן אחשבוה להיות כלי הלכך צריך להיות בו יותר משיעור המלל כדי שיהא הטלאי שלש על שלש:

    מכוונות מצומצמות ובהכי אחשבוה ואע"ג דכשיתפור לא הוה שלש והיינו הך דרב יוסף ולאו משום דאי הוה טפי לא מיטמא (דכל שכן) אלא לאפוקי מדתנא קמא:

    מסיקין בתמרים דאגב דמטלטל להו לאכילה חזו נמי להסקה:

    אכלן ביו"ט אין מסיקין בגרעינין ביו"ט דהוה להו נולד:

    והשתא מגליין הלכך נולד הוה:

    17 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 29a · Sefaria

    Tosafot

    רבא אמר היינו טעמא דר' אליעזר משמע דרבא לענין טומאה אית ליה שינויא דרב אדא בר אהבה ולקמן משמע דאית ליה שינויא דרב המנונא דאמר מקולי מטלניות שנו כאן דקאמר והדר ביה ר' עקיבא לגבי ר' יהושע על כן נראה דהכא גרס רבה ולקמן רבא ונ"ל דבחנם נהגו אנשים להדליק הפתילה ולכבותה כדי שתהא מהובהבת דהא אין הלכה כרבי אליעזר דשמותי הוא ועוד אמרינן לקמן הכא בפתילה שצריך להבהבה עסקינן משמע דיכול להדליק אע"פ שאינה מהובהבת:

    ולא בסמרטוטין שאינן מחורכין קשה כיון דתנא דאפילו בפתילה שאינה מחורכת אין מדליקין כ"ש בסמרטוטין שאינם מחורכין ומיהו בתוספתא גרס ולא בסמרטוטין אפי' מחורכין:

    אכלן אין מסיקין בגרעיניהן תימה לר"י דבפרק נוטל (לקמן שבת דף קמב:) אמר למימרא דרבא כרבי יהודה סבירא ליה פירוש דאסר נבלה שנתנבלה בשבת והא"ל לשמעי' טווי לי בר אווזא ושדי מיעיה לשונרא ומשני התם כיון דמסרח דעתיה עילויה מאתמול אלמא כיון דדעתו מאתמול לתת לשונרא כשיסריח למחר שרי אע"ג דכל זמן שלא הסריח חזי לאדם משום דחשיב כאילו הכינו מבעוד יום לשונרא ה"נ מאתמול דעתיה עילויה להסיר הגרעינין כשיאכל התמרים למחר ואמאי חשיב ליה טפי נולד ממיעיה דבר אווזא וי"ל דהתם בר אווזא נשחט מעי"ט ואין המעיים צריכים לאווז וכיון דמבעוד יום דעתיה למיתביה לשונרא אם יסריחו חשיבה הכנה מעלייתא אבל הכא הגרעינין צריכין לאוכל וחשיבי כאוכל עצמו עד שיאכל התמרים לכך חשיב להו נולד ולא מהני מה שדעתו עליהם מאתמול:

    והא דרב לאו בפירוש איתמר כו' הא פשיטא דרב אסר נולד כרבי יהודה מכרכי דזוזי (לעיל שבת דף יט:) אלא מייתי ראיה דאף בגרעינין דאיכא למימר מעיקרא גרעינין והשתא גרעינין אסר רבי יהודה וא"ת ובאגוזים דמעיקרא מגלו והשתא מגלו מנלן דאסר וי"ל דאע"ג דמטעם זה עושה צריכותא מ"מ מטעם זה לפי האמת אין נראה לו לחלק ביניהם:

    בין מן המוכן כו' פירש בקונטרס מוכן דרבי אליעזר קופסא שאינו מוכן תלאו במגוד והניחו אחורי הדלת ומוכן דר' יהושע תלאו במגוד והניחו אחורי הדלת ושאינו מוכן זרקו לאשפה ורבי עקיבא מוכן תלאו במגוד ושאינו מוכן הניחו אחורי הדלת וקשה לר"י דהשתא מוכן ושאינו מוכן דהאי תנא לא הוי כאידך ועוד מה להם להזכיר בדבריהם קופסא ואשפה דלא פליגי בה ועוד דבפרק כירה (לקמן שבת דף לט: ושם) קרי לרבי עקיבא מכריע ואמאי והלא לא גילו בדבריהם רבי אליעזר ורבי יהושע שיש לחלק בין תלאו במגוד להניחו אחורי הדלת ונראה לר"י דמוכן דכולהו היינו תלאו במגוד ושאינו מוכן היינו הניחו אחורי הדלת והאי דקאמר אמאי קרי ליה שלא מן המוכן פירש רבי אליעזר אמאי קרי להניחו אחורי הדלת שלא מן המוכן הואיל והוא טמא ומשני משום דלגבי קופסא לאו מוכן הוא ולא בעי למימר משום דלגבי מגוד לאו מוכן הוא דלא חשיב כולי האי תלאו במגוד מאחורי הדלת דהוה קרי ליה לגביה שלא מן המוכן וכן לר' יהושע קא בעי אמאי חשיב לתלאו במגוד מן המוכן הואיל והוא טהור ומשני דלגבי אשפה מוכן הוא והא דלא קאמר דלגבי אחורי הדלת מוכן הוא משום דלא גריע כולי האי טפי ממגוד דליהוי אינו מוכן לגביה:

    Tosafot on Shabbat 29a · Sefaria

    Rav Nissim Gaon

    תמצא פירושיה בסוף פ' נוטל אדם את בנו (שבת דף קמג) הני גרעיני דתמרי ארמיאתא שרי לטלטולינהו בשבתא הואיל וחזיאן אגב אימן כי התמרים יבשים תאכל אותם הבהמה ודפריסאתא אסור לפי שהרוטב של תמרים לא תאכל הבהמה אלא גרעינא בלבד לא חזיין אגב אימן:

    Rav Nissim Gaon on Shabbat 29a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ור"ע סבר קיפול מועיל וכיון דקפליה בטליה וכי קא מדליק בעץ בעלמא מדליק רבא אמר טעמא דר' אליעזר לפי שאין מדליקין לא בסמרטוטין ולא בפתילה שאינה מחורכת. ורבי עקיבא מתיר:

    ירושלמי מהו מכורכין מפספסין דכתי' (דניאל ג׳:כ״ז) ושער ראשיהון לא התחרך ג' על ג' מצומצמות שאמרו חוץ מן המלל דברי ר' שמעון וחכ"א ג' על ג' מכוונות:

    אמר רב יהודה אמר רב מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים מסיקין בתמרים. אכלן אין מסיקין בגרעיניהן. מסיקין באגוזים. אכלן אין מסיקין בקליפיהן דברי רבי יהודה. ורבי שמעון מתיר בכולן.

    וצריכא דאי אשמעינן וכו' ופשוטה היא עד אבל קליפי אגוזים דמעיקרא מיגלו אימא קא שרי ר' יהודה צריכא.

    והא דרב מכללן איתמר דרב אכל תמרי ושדא קשייתא לבוכיא א"ל ר' חייא בר פחתי כנגדו ביו"ט אסור ואסיקנא קיבלה מיניה והא כי אתא רב לבבל אכל תמרי ושדא קשייתא לחייתא. ואוקימנא בתמרי ארמייתא שגרעיניהן רכים. והואיל וראוין להיאכל בכלל התמרים כאוכל הן ולפיכך טלטלם. אבל שדו גרעינין דלא חזי אגב אימייהו אסור כר' חייא אליבא דרבי יהודה קסבר הלכה כר' יהודה ביו"ט הואיל וסתם לן כוותיה ביו"ט. ומדמתרץ להו דר' יהודה כרב מתנה שמע מינה הלכתא כוותיה.

    דאמר רב מתנה עצים שנשרו מן הדקל לתנור ביו"ט מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן.

    ואוקמה רב המנונא למתני' במטלניות פחות מג' אצבעות והא דמייתי ראיה ממטלת פחותה מג' על ג' מקולי מטלניות שנו כו'. דתנן בכלים בפ' כ"ח פחות מג' על ג' שהתקינו לפקק את המרחץ ולנער בו הקדירה ולקנח בו הריחיים בין מוכן בין שאינו מוכן טמא דברי ר' אליעזר.

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 29a · Sefaria

    Rashba

    מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים דברי רבי יהודה רבי שמעון מתיר מסיקין בתמרים אכלן אין מסיקין בגרעיניהם. ואיכא למידק מדאמרינן לקמן בפרק נוטל (שבת קמב, ב) למימרא דרבא כרבי יהודה סבירא ליה, והא אמר רבא לשמעיה טוי לי בר אווזא ושדי מעיה לשונרא, ומשני התם כיון דמסרחי דעתיה עלויה מעיקרא, ואם כן הכא נמי מעיקרא דעתיה אגרעינין מאתמול לאחר שיאכל התמרים. ודחקו בתוס' דהתם בשנשחטה מאמש, ואף על פי שהיה ראוי למאכל באותה שעה דעתו היה שאם יסריח למחר שיאכילם לשונרא, וכיון שהיה דעתו עליהם ועוד שלא היה האווז צריך לבני מעים אינן כנולד אלא כמאכל בפני עצמו והויא לה הכנה מעלייתא, אבל גרעיני תמרים שהאוכל צריך להם הוי ליה כמאכל אחד והכנתו אינה הכנה מעלייתא והוי ליה כנולד ואסור.

    והא דרב לאו בפירוש אתמר אלא מכללא אתמר ואע"ג דמהא לא שמעינן אלא גרעיני תמרים דמעיקרא מכסו והדר מיגלו, אבל קליפי אגוזים דאיכא למימר דכיון דמעיקרא מיגלי והדר מיגלי לא הוי כנולד, וכדעביד מיניה גמרין צריכותא בסמוך. אפילו הכי איכא למימר דמחדא שמעינן אידך, דלאו טעמא הוא לחלק ביניהן בכך, אלא דלרוחא דמלתא אשמעינן כולהו תלמודא כי היכי דלא ניטעי בה.

    כי אדליק בה פורתא הוה ליה שבר כלי וכי קא מהפך באיסורא קא מהפך. מכאן נראה לי דאין איסור ליהנות מן המוקצה, דלא קשיא ליה אלא היכי מהפך בהו, כלומר: שאסור לטלטל, הא אי לא מהפך בהו אף על פי שהתבשיל מתבשל בו אין בכך כלום, והיינו נמי דאמרינן לעיל (שבת כח, ב) גבי פתילת הבגד, הכא בשלש על שלש מצומצמות עסקינן וכולי עלמא אית להו דרבי יהודה וכולי עלמא אית להו דעולא דאמר צריך להדליק ברוב היוצא וכי קא מדליק בשבר כלי קא מדליק, כלומר: ואסור להשתמש בידים בשברי כלים, דאלמא אי לית להו דעולא שפיר דמי, ואף על גב דממילא דולק והולך ונעשה שבר כלי ונהנה ממנו ומשתמש לאורו, שלא אסרו אלא לטלטלו או לאכלו ואפילו להשתמש בו בידים כגון הדלקה או לסמוך בו כרעי המטה ואפילו במקומו שאינו מזיזו ומטלטלו, אבל הנאה הבאה ממילא שפיר דמי. אלא אם כן תדחה דשאני הכא דמיקלא קלי איסורא, הא במוקצה בעין אסור ליהנות ממנו. והראשון עיקר.

    והא דאמרינן מרבה עליהם עצים מוכנים. לא מתורת ביטול נגעו בה דכל דבר שהוא בעין וניכר בשעת תשמישו אינו בטל, אלא הכא אינו צריך לבטול אלא צריך רוב כדי שלא יראה כמטלטל את האיסור אלא כמטלטל בהיתר, וכי מטלטל בשבר כלי הוי ליה כטלטול מן הצד. כך נראה לי. מזה כתבתי במקומו בפרק קמא דביצה (ד, ב) בסייעתא דשמיא.

    בין מן המוכן בין שלא מן המוכן פירש רש"י ז"ל (לקמן ע"ב): דמוכן דרבי אליעזר היינו קופסא ושאינו מוכן תלאו במגוד והניחו אחורי הדלת, ומוכן דרבי יהושע תלאו במגוד והניחו אחורי הדלת ושאינו מוכן זרקו לאשפה. ואינו מחוור. חדא דלמה לן לאורוכי קופסא ואשפה, כיון דאינהו לא פליגי בהו. ועוד דסתמא מוכן ושאינו מוכן דרבי אליעזר היינו מוכן ושאינו מוכן דרבי יהושע. ובתוס' פירשו דמוכן דתרווייהו תלאו במגוד ושאינו מוכן הניחו אחורי הדלת, והא דקא אמרינן ורבי אליעזר אמאי קרי ליה שלא מן המוכן דלגבי קופסא לאו מוכן הוא ולא קאמר דלגבי תלאו במגוד לאו מוכן הוא, משום דלא עדיף כולי האי תלאו במגוד מהניחו אחורי הדלת דלקרייה לגביה שלא מן המוכן, והא נמי דאמרינן בדרבי יהושע ואמאי קרי ליה מן המוכן דלגבי אשפה מוכן הוא ולא קאמר דלגבי הניחו אחורי הדלת מוכן הוא, מהאי טעמא נמי הוא, דלא גרע אחורי הדלת כולי האי לגבי תלאו במגוד דלימא הכין.

    Rashba on Shabbat 29a · Sefaria

    Meiri

    מעתה גוי שחקק בבקעת הרי זה נולד ואין מסיקין בהם ביום טוב וכן מסיקין בתמרים ואם אכלן אין מסיקין בגרעיניהם ומדליקין באגוזים ואם אכלן אין מסיקין בקליפיהן ודוקא בתמרים החשובים שאין נשאר מבשרם על הגרעין אבל תמרים שאין חשובים הנקראים בתלמוד תמרי ארמייתא הואיל ונשאר מבשר התמרים עליהם מיטלטלין הן אגב בשר האם וכן בקליפי אגוזים היערים שנשאר מן האוכל בתוכן ובגרעיני אפרסקין החשובים במינם שדרכן בכך וכן כל כיוצא בזה אלא שיש מפרשים חזיין אגב אמייהו שהם רכים ונאכלים עמהם ואין נראה כן וכל אלו דוקא כשאכלן בי"ט אבל מערב י"ט כבר הוכנו ומותר וכן הדין בכלים שנשברו מערב י"ט וי"א בזו הפך הדברים ואין נראה כן ובשבת מיהא ולחולה מסיקין בשברי כלים ובגרעיני תמרים וקליפי אגוזים שאין מוקצה לשבת:

    טלטולן של אלו שאסרנו י"א שמותר אגב הפת ואע"פ שלא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד דוקא בשאוחז בדבר האסור ומטלטלו אגב הככר אבל כשאוחז בידו הככר והגרעינין עליו מותר ואע"פ שבכלכלה ואבן בתוכה אמרו שהכלכלה בסיס לדבר האסור ואף אחיזת הכלכלה אסורה וכן בתרומה טמאה בפרק נוטל פירשוה כשהיתה שם האבן או התרומה מערב שבת הא בשבת ולפי שעה לא ושמא תאמר והרי מטה שיש עליה מעות אסור לטלטלה אע"פ שלא היו שם בין השמשות מעות חשיבי ולא בטלי הא כיוצא באלו אין אומרים נעשה בסיס וכן יראה בפרק אחרון בשמועת היתה בהמתו טעונה כלי זכוכית וכו' כמו שיתבאר שם בע"ה:

    זה שכתבנו שמסיקין בכלים צריך לבאר שהרי משהודלקו מעט נעשו שבר כלי ונמצא מהפך באיסור ומ"מ אין לך בה אלא להרבות עליה עצים מוכנים ולבטלן ברוב על הדרך שביארנו בעצים שנשרו מן הדקל בי"ט ודברים שיש לדון עליה מחמת שאר איסורין כבר ביארנום בראשון של יום טוב:

    כבר ביארנו שג' על ג' מטמאים מדרס ואפי' זרקו לאשפה כל שהוא ג' על ג' חשוב הוא ואינו בר ביטול פחות מג' על ג' אע"פ שיש בו יתר על שלש אצבעות אם זרקו לאשפה בטלו ואינו מיטמא אף בשאר טמאות אלא שאם החזירו חוזר לטומאתו התקינו לפקק בו את המרחץ ר"ל לסתום את נקביו או לנער את הקדרה ר"ל לכרוך ידיו בו בשעת אחיזת הקדרה מעל האש או לקנח בו את הריחים אע"פ שמחשיבה לכך הואיל ולא מעין מלאכתו הוא פקעה מתורת טומאה ואפי' החשיבו כל כך שתלאו במגור ר"ל ביתד והוא הנקרא כאן מן המוכן וכ"ש בהניחה אחורי הדלת ואין צריך לומר בזרקו אח"כ לאשפה והוא הנקרא כאן שלא מן המוכן שמ"מ אף בתלאו במגור לא בטל התקנתו שמא עדין הוא תולה אותו לכך הא אם הניחה בקופצא טמא בשאר טומאות חוץ מן המדרס שהרי מבטל הוא אותה התקנה מעתה וחוזר לדינו:

    וגדולי המחברים כתבו אף בראשונה טמא וסוגיא זו מוכחת כדברינו ומעתה פתילת הבגד שכיוצא בזה שתלאה במגור או באחורי הדלת מדליקין בה ובדין הוא אע"פ שלא קפלה אלא שאין דרך להדליק שלא במקפל ויש מפרשה דוקא במקפל כעין התקנה למרחץ ולשאר הנזכרות עמו ולמדת מדבריהם שזה שאמרו התקינו לפקק וכו' לא שהקצהו והצניעו לכך לבד כמו שפירשו גדולי הרבנים אלא שכנס קצותיו ועשה בו איזה מעשה לכך ומ"מ לא אמרו אלא בהתקינו על איזה צד שתפרש בהתקנה אבל פקק בה בטלו לדברי הכל ואם חזר ופשטה אחר הקפול מ"מ חוזרת לטומאתה ויש מפרשים שטהור' שהפשוט בזו כהנחה במגור ואין זה ביטול התקנה שהתקין ואין הדברים נראים אלא שגאוני ספרד כתבוה כן:

    Meiri on Shabbat 29a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא ור"ש מתיר מסיקין בתמרים אכלן אין מסיקין בגרעיניהן דברי ר"י ור"ש מתיר מסיקין באגוזים אכלן אין מסיקין בקליפותיהן דברי ר"י ור"ש מתיר כו' כצ"ל:

    בפרש"י בד"ה מכוונת כו' ולאו משום דאי הוה טפי דלא מיטמי דכ"ש כו' ובד"ה מסיקין בתמרים דאגב דמטלטל כו' כצ"ל:

    תוספות בד"ה והא דרב כו' דרב אוסר נולד כר' יהודה מכרכי דזוזי כו' עכ"ל ק"ק דטפי ה"ל לאתוי משמן של בדדין דאסר רב בספ"ק משום נולד כמ"ש התוספות שם אבל כרכי דזוזי לאו משום איסור נולד נגעו בה אלא משום איסור מוקצה וע"ש בתוספות ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Shabbat 29a · Sefaria

    Maharam

    בגמ' אמר רב יהודה אמר רב וכו' ואין מסיקין בשברי כלים דברי ר' יהודה ור"ש מתיר מסיקין בתמרים אכלן אין מסיקין בגרעיניהן דברי ר' יהודה מסיקין באגוזים אכלן אין מסיקין בקליפותיהן דברי ר' יהודה ור"ש מתיר וצריכא וכו' כצ"ל:

    והא דרב לאו בפירוש איתמר וכו' דברי הגמ' הללו צריכין ביאור כאשר מובן מעצמו ונראה דהכי פירושו דהא דאמר רב יהודה משמיה דרב דאמר דלר' יהודה אין מסיקין בגרעינין לא אמרה בפירוש אלא בשביל ששמע רב יהודה מרב אותו מעשה שאכל תמרי וכו' וא"ל ר' חייא כנגדו ביו"ט אסור והיינו ע"כ אליבא דר' יהודה דאית ליה מוקצה מזה היו אומרים משמיה דרב דאית ליה לר' יהודה דאין מסיקין בגרעינין אבל אפשר הוא דאע"ג דאמר ר' חייא לרב הכי לא ס"ל לרב כן שיהא אסור לר' יהודה להסיק בגרעינין ולכך בעי נמרא קבלה מיניה או לא קבלה מיניה ר"ל יש לפשוט ממקום אחר אם קבלה רב מיניה או לא וק"ל:

    ואמר עולא ואי תימא רבה בר בר הנה א"ר יוחנן וכו' כצ"ל:

    ברש"י ד"ה לדבריו דרבי אליעזר וכו' האי דאוקים להו רב אדא וכו' כצ"ל:

    ד"ה מכוונות מצומצמות וכו' והיינו הך דרב יוסף לאו משום דאי הוה טפי לא מטמי אלא כצ"ל:

    תוס' ד"ה והא דרב לאו בפירוש איתמר הא פשיטא דרב אסר נולד כר' יהודה מכרכי דזוזי אלא דמייתי ראיה וכו' דמעיקרא גרעינין והשתא גרעינין אסר ר' יהודה וכו' דברי התוס' אינם מדוקדקים דמתחיל במה דרב אסר נולד ומסיים אלא דמייתי ראיה במה דאסר ר' יהודה גרעינין ועוד כרכי דזוזי לא נולד הוא אלא מוקצה מחמת מיאוס ויש ליישב דר"ל כיון דאשכחן דרב אסר כרכי דזוזי דהוא מוקצה מחמת מיאוס וע"כ אליבא דר' יהודה ס"ל הכי דלא אשכחן תנאי דפליגי במוקצה כ"א ר' יהודה ור"ש וא"כ כ"ש דס"ל לרב דלר' יהודה אסור נולד דמוקצה דנולד חמור טפי ממוקצה מחמת מיאוס אלא שעדיין יש לדקדק דא"כ מאי צריכין התוס' לאתויי ראיה מההיא דכרכי דזוזי דאית ליה לרב דלר' יהודה אסור נולד הא מתני' היא בפ' מי שהחשיך דפליגי ר' יהודה ור"ש בנבילה שנתנבלה בשבת אם מותר לחתכה לפני הכלבים ויתר המשניות שמביא שם ובפ"ק דביצה וכן לעיל בפלוגתא דמטלטלים נר חדש וכו' וצריך לפרש הכי דהתוס' ס"ל דהא דקאמר גמרא והא דרב לאו בפירוש איתמר כוונת הגמ' בזה דבעי לאתויי ראיה דרב ס"ל הכי לפסק הלכה ולכך קאמרי התוס' הא פשיטא דס"ל לרב דאסור נולד כר' יהודה מההיא דכרכי דזוזי ולא איצטריך למייתי ההיא עובדא דר' הייא אלא דמייתי ראיה דאף בגרעינין דאיכא למימר מעיקרא גרעינין והשתא גרעינין אסר ר' יהודה ר"ל ורב סבירא ליה דהלכתא כוותיה דר' יהודה גם בזה ודו"ק:

    ד"ה בין מן המוכן וכו' דלא גריע כולי האי טפי ממגוד דלהוי מוכן לגביה כצ"ל:

    Maharam on Shabbat 29a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    והאמר ר' אדא בר אהבה עו"ג שחקק קב בבקעת כו' ואמאי נולד הוא. ואף על גב דלכאורה לא דמי האי נולד לנולד דשברי כלים דלעיל דהתם לא הוי קיימי מבע"י להסקה אלא בי"ט מש"ה הוי ליה נולד גמור משא"כ הכא בעו"ג שחקק קב בבקעת אדרבה מאתמול הוי חזי טפי להסקה אלא דאפ"ה פסיקא ליה לתלמודא דלר"י אפילו בכה"ג הו"ל נולד וה"נ משמע בפרק כל הכלים דף קכ"ד ע"ב דלר"י בעי דוקא שיהא עושין מעין מלאכתן הראשונה דאל"כ אסור לר"י משום נולד כנ"ל ועדיין צ"ע:

    שם לדבריהם דר"א ור"ע קאמר וליה לא ס"ל ולכאורה יש לדקדק דכיון דר"א ב"א גופא ס"ל דנולד שרי אפי' בי"ט כר"ש אם כן אמאי לא מוקי טעמא דר"ע כשמעתיה דמה שמתיר להדליק בי"ט היינו משום דלית ליה נולד וכר"ש ס"ל ונראה דהוצרך ר"א ב"א לאוקמי ר"ע נמי כר"י משום דלהך אוקימתא שייך שפיר מילתא דקיפלה דקתני נמי לענין הדלקה דמש"ה קאמר ר"ע מדליקין דקיפול מועיל משא"כ אי הוה סבר ר"ע כר"ש לא הוה שייך קיפלה כלל לענין הדלקה אלא לענין טומאה לחוד וזה נראה לו דוחק מש"ה הוצרך לאוקמי לדר"ע דלא כוותיה מיהו לרבא בסמוך דמוקי למתני' בשאר שבתות השנה ובפתילות שאינן מכורכות פליגי א"כ לא שייך קיפלה הכא ולא קתני קיפלה אלא משום טומאה לחוד והבהבה משום הדלקה לחוד וכבר אפשר דלא הבהבה נמי לענין טומאה קתני לה דהא דסבר ר"א קיפלה אינו מועיל לענין טומאה היינו דוקא כשלא הבהבה דכיון שדרך להבהב פתילות לצורך הדלקה מש"ה כל כמה דלא הבהבה לא נתבטלה מתורת בגד בקיפול לחוד כנ"ל ודו"ק:

    שם אמר ר"י אמר רב מסיקין בכלים כו' נראה דהא דמייתי סתמא דתלמוד' הנך מימרי דרב דאיירי בי"ט הכא בשמעתין היינו כאוקימתא דר"א ב"א דמוקי למתני' נמי בי"ט ובפלוגתא דר"י ור"ש ואפשר שזה טעמו של הרמב"ם ז"ל בפי' משניות שמפרש המשנה כאוקימתיה דר"א ב"א. ובזה נ"ל ליישב ג"כ לשון הרשב"א ז"ל בחידושיו שכתב דהא דמוקמינן בהך אוקימתא דר"א ב"א דר"א ור"ע תרווויהו סברי כר"י היינו משום דקיי"ל בי"ט כר"י ולכאורה דבריו תמוהין דהא ר"א ב"א גופא ס"ל אפי' בי"ט כר"ש אלא הא דמוקי ליה ר"ע כר"י היינו משום קיפול וכדפרישית וכן כתב הרשב"א ז"ל עצמו בסוף דבריו ולמאי דפרישית א"ש דמשום דמשמע דסתמא דתלמודא נמי ס"ל כאוקימתא דר"א ב"א ולא כשמעתין לענין דינא דאיהו בי"ט כר"ש ס"ל ואנן קי"ל כר"י אפילו בי"ט מש"ה הוצרך הרשב"א ז"ל לפרש כן בתחילת דבריו לאוקמי הך אוקימתא דמתניתין אליבא דהלכתא כנ"ל:

    בתוס' בד"ה הא דרב לאו בפירוש איתמר הא פשיטא דרב אוסר נולד כר"י מכרכי דזוזי כו' עכ"ל. וכתב מהרש"א ז"ל דטפי הו"ל לאתויי משמן של בדדין דכרכי דזוזי לאו נולד הוא אלא מוקצה כו' ע"כ. ולענ"ד בחנם נדחק בזה דכיון דאשכחן לרב דאפילו במוקצה סבר כר"י מכ"ש בנולד דחמיר טפי משא"כ בשמן של בדדין לא פסיקא להו להתוספת לאתויי כיון דלפירש"י שם דשמן של בדדין היינו שמן המשתייר בבית הבד תחת הטעינה וכבר כתבתי שם דהאי מוקצה ודאי חמיר טובא דדמי קצת לגרוגרות וצמוקין ע"ש בחידושינו ואם כן אפשר דחמיר אפילו מנולד ולפ"ז אדרבה מדלא מייתי הש"ס הכא אלא האי דאכל תמרי ולא מכללא דשמן של בדדין הוי משמע דשמן של בדדין היינו כפירש"י שם מש"ה ניחא להתוספת לאתויי מכרכי דזוזי וכדפרישית ומש"ה מסקו התוספות דניחא ליה להגמרא לאתויי ראיה מגרעינין לגרעינין א"כ לפ"ז ממילא א"ש נמי הך דשמן של בדדין כפירושם לעיל כנ"ל ודו"ק:

    בא"ד וא"ת הא באגוזים דמעיקרא מגלו והשתא מגלו מנ"ל דאסור עכ"ל נראה דמשמע להו לפרש דהא דאמרינן דהא דרב לאו בפירוש אתמר אלא מכללא אכולה תלתא מימרי דרב בשמעתין קאי. ולענ"ד שזה דוחק גדול דסוגיא כזו לא מצינו כיון דבהנך תלתא מימרי מייתי רב בל' פלוגתא דר"י ור"ש והא ודאי לא שמעינן מכללא לכך נראה דהא דאמרינן דרב לאו בפירוש אתמר אלא מכללא אגרעינין לחודא קאי כדמשמע להדיא מלשון רש"י ז"ל והיינו משום דהך בבא דגרעינין לא צריכין לגמרי לאשמעינן פלוגתא דר"י ור"ש לר"י דאוסר ממילא אשכחן מכ"ש דאגוזים כדאמרינן בגמרא דמעיקרא מגלו והשתא מגלו והא דר"ש מתיר בגרעינין נמי לא איצטריך דממילא אתיא במכ"ש מדמתיר ר"ש בשברי כלים מש"ה מסיק הש"ס דאה"נ דרב לאו בפירוש איתמר הך דגרעינין אלא מכללא והיינו לבתר דקיבלה מר' חייא דס"ל כר"י בכולה מוקצה ב"ט נמצא דלפ"ז לעולם דהנך בבי דשברי כלים ודאגוזים לאו מכללא שמעינן להו לרב אלא בפירוש אמר בלישנא דפלוגתא דר"י ור"ש כנ"ל ברור בכוונת רש"י ז"ל ודו"ק:

    בגמרא לא בארמיאתא הואיל וחזי אגב אימייהו אע"ג דלפ"ז לא אשכחן לרב דקיבלה מיניה דר' חייא בפרסייאתא אפ"ה מסקינן שפיר דמכללא אתמר כיון דרב תלמידו דר' חייא הוי מסתמא קיבלה מיניה ומעיקרא דמבעיא לן אי לא קיבלה מיניה היינו למאי דס"ד דעובדא דרב דאכל תמרי ושדי קשייתא לחיותא בי"ט בפרסייאתא הוי וק"ל:

    שם רב המנונא אמר הכא בשלשה על שלשה עסקינן כך הגירסא בגמרא שלפנינו וכן הביא הרב אלפס ז"ל גירסא זו מכמה רבוותא אלא שהוא גורס פחות משלש על שלש אע"ג דבמשנה דמייתי בסמוך אפילו לרב אלפס גרסי' שלשה על שלשה ומה שמצינו בל' רש"י פחות מג' דאילו שלש על שלש חשיבא נראה דטעות המדפיסים הוא וצ"ל שלשה על שלשה ועיין בל' הרב אלפס ז"ל שהאריך מאוד בטעמא ובראיות בענין זה לקיים גירסתו והוצרכתי להביא דבריו משום דלכאורה הסוגיא דשמעתין מסייעא ליה דאל"כ מאי דוחקיה דרב המנונא לאוקמי באוקימתא דחיקא כי האי לפרש לשון פתילה פחות מג' טפחים על ג' טפחים דסתם פתילה לא שכיח דהוי כולי האי ומכ"ש מה שהוצרך לדחוק דקיפול דנקיט במתני' לאו לענין טומאה נקיט לה אלא משום הדלקה וטפי הו"ל לאוקמי בפשיטות כדמעיקרא בשלש על שלש אצבעות דבקיפול מועיל לענין טומאה פליגי משא"כ לגירסת הרב אלפס א"ש דאדרבה מה"ט גופא דסתם פתילה אין בה אפילו רוחב של שלש אצבעות מש"ה מוקי לה רב המנונא בפחות משלש על שלש כן נראה לי ודו"ק:

    בתוס' בד"ה בין מן המוכן פירש הקונטרס מוכן דרבי אליעזר קופסא כו' וקשה לר"י דהשתא מוכן כו' עס"ה. גם בזה האריך הרב אלפס ז"ל מאוד לפרש פירוש אחר לגמרי דלא כרש"י ותוספת ע"ש ובחידושי הרשב"א ז"ל ובספר מג"ש למורי זקני ז"ל. מיהו הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות כתב ג"כ כפירש"י כאן ע"ש:

    Penei Yehoshua on Shabbat 29a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 29, Amud Aleph, about 332 words in 9 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 9 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 119 words

      Opens “נכרי שחקק קב בבקעת ישראל מסיקה ביו"ט…”

    2. Segment 244 words

      Opens “רבא אמר, היינו טעמא דרבי אליעזר: לפי…”

      Named: רבי אליעזר, רב יוסף, רבא.

    3. Segment 339 words

      Opens “אמר רב יהודה אמר רב: מסיקין בכלים…”

      Named: רב יהודה, רבי יהודה, רבי שמעון.

    4. Segment 447 words

      Opens “וצריכא. דאי אשמעינן קמייתא, בההיא קאמר רבי…”

      Named: רבי יהודה.

    5. Segment 529 words

      Opens “והא דרב לאו בפירוש איתמר, אלא מכללא…”

      Named: רב לאו, רב אכל, רבי חייא.

    6. Segment 621 words

      Opens “ת"ש דכי אתא רב לבבל, אכל תמרי…”

      Named: רב לבבל.

    7. Segment 749 words

      Opens “א"ל ר' שמואל בר בר חנה לרב…”

      Named: רב יוסף, רבי יהודה, רב מתנה, שמואל, רבה.

    8. Segment 813 words

      Opens “רב המנונא אמר: הכא בפחות משלשה על…”

      Named: רב המנונא.

    9. Segment 971 words

      Opens “ואזדא ר' אליעזר לטעמיה ור"ע לטעמיה. דתנן:…”

      Named: רבי אליעזר, רבי יהושע, עולא, רבה.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Shabbat 29a · Segment 9 — “ואזדא ר' אליעזר לטעמיה ור"ע לטעמיה.

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Shabbat 29a · Segment 2 — “…אלא הא דתני רב יוסף ג' על ג' מצומצמות״…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Shabbat 29a · Segment 7 — “א"ל ר' שמואל בר בר חנה לרב יוסף: לרבי…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Shabbat 29a · Segment 9 — “…המוכן טהור. ואמר עולא, ואיתימא רבה בר בר חנה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 29a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026