Talmud Builders

    Shabbat 29b

    Back to index

    English translation — Shabbat 29b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1If one placed it in a box, everyone agrees that it can become ritually impure because his placing the cloth in a box indicates that he considers the cloth significant and is keeping it in order to use it. They only disagreed in a case where one hung the garment on a dryer, i.e., a stake in the wall, or where he placed it behind a door. Rabbi Eliezer held: From the fact that he did not throw it in the garbage dump, it is certainly on his mind and he is planning to use it. And what is the reason that he called it not prepared? It is because, relative to a cloth placed in a box, it is not considered prepared for use. And Rabbi Yehoshua held that since he did not place it in a box, certainly he has negated its garment status. And what is the reason that he called it prepared? Because relative to one thrown in the garbage, this garment is prepared for use, although, in fact, the cloth has already been negated. And Rabbi Akiva, in the case where he hung it on a dryer, held in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer that one has not yet negated it from use and it can therefore become ritually impure. In the case where he placed it behind a door, Rabbi Akiva held in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua that, in doing so, he negated its garment status, and it can no longer become ritually impure.

    2The Gemara comments: And Rabbi Akiva retracted his opinion in favor of the opinion of Rabbi Yehoshua and held in accordance with his opinion. And from where do we know this? Rava said: From the term that we learned in our mishna: The wick of a garment [ petilat habeged ]. Why did it specifically teach: The wick of a garment? Teach that halakha using the phrase: A wick made from a garment. What is the reason that the mishna taught: A wick of a garment? It is because it remains a garment. Nevertheless, Rabbi Akiva deemed it ritually pure, in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua.

    3MISHNA: The fundamental dispute in this mishna is with regard to the determination whether or not indirect acts of kindling and extinguishing fall within the parameters of the prohibition on Shabbat. The Rabbis said: A person may not pierce a hole in an eggshell and fill it with oil, and place it over the mouth of a lamp so that the egg will drip additional oil into the lamp and thereby extend the time that it burns. And this is the ruling even if it is not an actual egg but an earthenware vessel. And Rabbi Yehuda permits doing so. However, if the craftsman, who crafts ceramic vessels, attached the egg to the lamp from the outset, one is permitted to fill it with oil because it constitutes a single, large vessel. The Rabbis decreed that a person may not fill a bowl with oil, and place it beside the lamp, and place the unlit head of the wick into the bowl so that it draws additional oil from the bowl and thereby extend the time that the lamp burns. And Rabbi Yehuda permits doing so.

    4GEMARA: The Gemara comments on the fact that the mishna cited three cases that all share the same rationale: And it was necessary to cite all of the aforementioned cases because it is impossible to derive one from the other. As, had the Gemara only taught us the prohibition of an eggshell, I would have said that, specifically in that case, the Rabbis said that it is prohibited to do so. Since the egg is not dirty and disgusting, there is room for concern that one might come to take oil from it, which would be tantamount to taking oil from a burning lamp on Shabbat, because it causes the flame to be extinguished faster. However, an earthenware tube that is disgusting, say that the Rabbis agree with Rabbi Yehuda that there is no room for concern, and even according to their opinion it would be permitted. And, conversely, had the Gemara only taught us the prohibition of an earthenware tube, I would have said that, specifically in that case, Rabbi Yehuda says that one is permitted to do so because it is disgusting, as explained above; however, in that case of the eggshell that is not disgusting, say that he agrees with the Rabbis that it is prohibited. And had the Gemara taught us only those two cases of the eggshell and the earthenware tube, I would have said that, specifically in those cases, Rabbi Yehuda said that it is permitted because there is no separation between the lamp and the second receptacle. However, in the case of a bowl, which is separate, say that he agrees with the Rabbis that it is prohibited. And, conversely, had the Gemara only taught us in that case of the added bowl, I would have said that only in that case did the Rabbis say it is prohibited because it is separate. However, in these two cases of the eggshell and the ceramic tube, I would say that the Rabbis agree with Rabbi Yehuda and permit doing so. Therefore, it was necessary for the mishna to specifically state the halakha in each of the cases cited.

    5And we also learned in our mishna that if the craftsman attached the tube to the lamp from the outset, it is permitted to fill it with oil and use it. It was taught in a baraita that even if a homeowner attached it to the vessel before Shabbat by means of plaster or with dry potter’s clay, it is permitted. The Gemara asks: Didn’t we specifically learn in the mishna: If the craftsman attached it from the outset, not a layman? The Gemara answers: What is the meaning of craftsman in the mishna? It refers to any attachment similar to the attachment of the craftsman.

    6With regard to the dispute between Rabbi Yehuda and the Rabbis, it was taught in a baraita that Rabbi Yehuda said to the Rabbis: One time we spent our Shabbat in the upper story of the house of Nit’za in the city of Lod. And they brought us an eggshell, and we filled it with oil, and pierced it, and left it over the lamp in order to extend its burning. And Rabbi Tarfon and other Elders were there and they did not say anything to us. Apparently, there is no prohibition. The Rabbis said to him: Do you bring proof from there? The legal status of the Elders who were sitting in the house of Nit’za is different. They are vigilant. There is no room for concern lest they use the oil in the eggshell and accelerate the extinguishing of the lamp. However, in every other circumstance, doing so is prohibited.

    7The Gemara relates: Avin from the city of Tzippori dragged a bench in an upper story, whose floor was made of marble, before Rabbi Yitzḥak ben Elazar. Rabbi Yitzḥak ben Elazar said to him: If I remain silent and say nothing to you, as Rabbi Tarfon and the members of the group of Elders were silent and said nothing to Rabbi Yehuda, damage will result, as it will lead to unfounded leniency in the future. Had they told Rabbi Yehuda at that time that it is prohibited to puncture the eggshell, he would not have disagreed with the Rabbis. He would not have mistakenly derived a general leniency. So too, here the Sages issued a decree on a marble- floored upper story due to a standard upper story with an earth floor. One who drags a bench on an earth floor will create a furrow.

    8On the topic of dragging, the Gemara relates that the Head of the Kenesset of Batzra dragged a bench before Rabbi Yirmeya the Great on Shabbat. Rabbi Yirmeya said to him: In accordance with whose opinion do you permit yourself to drag a bench on Shabbat? Is it in accordance with the opinion of Rabbi Shimon? Say that Rabbi Shimon said his statement specifically with regard to large benches that are impossible to move from place to place in any other way, but in the case of small benches did he say that one is permitted to drag them? And this disagrees with the opinion of Ulla, as Ulla said: The dispute with regard to dragging is in the case of small benches; however, in the case of large benches, everyone agrees that one is permitted to drag them, as there is no other way to move them.

    9Rav Yosef raised an objection from what was taught in a baraita , Rabbi Shimon says: One may drag a bed, a chair, and a bench across the floor on Shabbat even though it creates a furrow, as long as he does not intend to create a furrow. This baraita teaches about large objects, like a bed, and teaches about small objects, like a chair. If so, this is difficult for both Rabbi Yirmeya the Great and for Ulla. Rabbi Yirmeya holds that Rabbi Shimon prohibits dragging even small furniture. Ulla holds that even Rabbi Yehuda permits dragging large pieces of furniture. According to his opinion, there is no need for Rabbi Shimon to state that it is permitted.

    10The Gemara answers that Ulla reconciles the objection in accordance with his reasoning and Rabbi Yirmeya the Great reconciles the objection in accordance with his reasoning. The Gemara explains: Ulla reconciles the objection in accordance with his reasoning: A bed, similar to a chair; the baraita is referring here to a small bed that can be carried like a chair, with regard to which there is a dispute between Rabbi Shimon and Rabbi Yehuda. And Rabbi Yirmeya the Great reconciles the objection in accordance with his reasoning: A chair, similar to a bed; the baraita is referring to dragging a heavy chair that cannot be moved in any other way.

    11Rabba raised an objection to Rabbi Yirmeya’s statement from that which we learned in a mishna: Clothing merchants who sell garments made of diverse kinds, a prohibited mixture of wool and linen, may sell them as they normally would to gentiles, and they may place the garments that they are selling on their shoulders and need not be concerned about the prohibition against wearing diverse kinds, as long as the merchant does not intend to benefit from the garments in the sun as protection from the sun, or in the rain as protection from the rain. However, the modest people, those who are particularly fastidious in performing mitzvot, would suspend the wool and linen garments on a stick behind them. And here, in the case of dragging benches, where it is possible to act like the modest people, as the clothes are similar to small benches, and nevertheless, when one does not intend to perform the prohibited action, Rabbi Shimon permits dragging even ab initio . Rabbi Shimon holds that one who does not intend to violate a prohibition need not take an alternative course of action due to concern that resulting from his action, the prohibited act might come to be performed. Based on that principle, it is clear that Rabbi Shimon would permit dragging small benches since one does not intend to create a furrow in dragging them. This is a conclusive refutation of the statement of Rabbi Yirmeya the Great, who held that dragging small objects is prohibited according to Rabbi Shimon. The Gemara concludes: Indeed, it is a conclusive refutation.

    12MISHNA: One who extinguishes the lamp on Shabbat because he is afraid due to gentiles, from whom he is hiding in his home, and due to thieves, or if one is afraid due to an evil spirit, i.e., he is depressed and prefers sitting in the dark, or if he extinguished the flame due to the sick person so that he will sleep, he is exempt. However, in a case where he extinguishes the flame in order to spare the lamp, spare the oil, or spare the wick, he is liable. Rabbi Yosei exempts him in all of those cases, as in his opinion no labor prohibited by Torah law is being performed by extinguishing the flame, except for the case where he seeks to spare the wick. Only in that case is extinguishing a creative action because he makes the wick into charcoal by extinguishing the flame.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    הניחו בקופסאגלי דעתיה דחשיב ליה:

    במגודקביל"א דגרע מקופסא ועדיף מאחורי הדלת ואחורי הדלת עדיף מזרקו לאשפה ומוכן דר' אליעזר היינו קופסא ושלא מן המוכן מגוד ואחורי הדלת:

    ומאי קרי ליה שלא מן המוכןהואיל ולרבי אליעזר חשיב לקבולי טומאה דלגבי קופסא לאו מוכן הוא:

    ורבי יהושע סבר כו'ומוכן דרבי יהושע מגוד ואחורי הדלת ושלא מן המוכן זרקו לאשפה:

    ומאי קרי ליהלמגוד מוכן הואיל ולר' יהושע בטל דלגבי אשפה דאיירי בה רבי יהושע מוכן הוא ורבי עקיבא תלאו במגוד קרי מוכן ואחורי הדלת שלא מן המוכן:

    והדר ביה ר' עקיבא לגבי ר' יהושעומטהר אף במוכן:

    מדקתניבמתניתין פתילת הבגד דמשמע שעדיין בגד הוא קצת וחשבו בעיניו ואפ"ה קאמר רבי עקיבא במתני' טהורה היא אלמא הדר ביה:

    של בגדמשמע שקפלה מבגד הבגד משמע שקפל הבגד עצמו שלם ולענין הדלקה כדאוקימנא לעיל טעמא דרבי אליעזר דבעי פתילה מחורכת שתדלק יפה:

    מתני' שתהא מנטפתויתקיים הנר שתהא השמן מטפטף כל שעה לתוך הנר וטעמא משום גזרה שמא יסתפק הימנו וכיון שהקצהו לנר חייב משום מכבה ואפי' אותה שפופרת של חרס דמאיסא ליה גזרינן:

    אבל אם חיברהליכא למיחש דמשום איסור שבת בדיל מיניה:

    ויתן ראש הפתילההשני שהוא יוצא דרך הנקב האחר שבנר לשאוב ושמן נמשך דרך הפתילה לראש הדולק:

    ורבי יהודה מתירדלא גזר:

    גמ' דלא מיפסקמידי שהוא מונח בתוך חלל הנר למעלה מכיסוי:

    דמפסקאשהרי אצל הנר מונחת ויש כאן הפסק וליכא למימר גופיה הוא אימא מודה דנגזור:

    תנא אם חיברהבעה"ב עצמו מבעוד יום בסיד או בחרסית מותר:

    כעין יוצרשחברה שפיר:

    דשישארצפה של שיש דלא עביד בה חריץ:

    לעילא מרבי יצחקלפניו:

    כדשתיקו ליה חבריארבי טרפון וזקנים שמפני שלא אמרו לו דבר דימה והעיד דמותר:

    נפק מיניה חורבהוינהגו היתר בדבר ור' יצחק סבירא ליה כרבי יהודה דדבר שאין מתכוין אסור ואע"ג דבשייש לא עביד חריץ. גזר אטו עיליתא דעלמא:

    ריש כנישתאמפטיר כנסיות המכניס ומוציא ומיישב תלמידים ותינוקות:

    דבצרהשם מקום כי זבח לה' בבצרה (ישעיהו ל״ד:ו׳):

    כר' שמעוןדאמר גורר אדם:

    דלא אפשראלא בגרירה שאין יכול ליטלן בידו:

    מחלוקת בקטניםואע"ג דאפשר בטלטול שרי רבי שמעון הואיל ואין מתכוין לחריץ ור' יהודה סבר כיון דאפשר אסור:

    קתני גדוליםמטה:

    וקתני קטניםכסא ורבי יהודה פליג עליה דתנן במסכת ביצה רבי יהודה אומר כל הכלים אין נגררים דאי לאו משום פלוגתייהו למה לי למיתני גדולים השתא קטנים שרי רבי שמעון גדולים מיבעיא אלא תנא קטנים משום ר' שמעון ותנא גדולים משום רבי יהודה:

    דומיא דכסאקטנים ובהא הוא דאסר רבי יהודה אבל בגדולים שרי:

    כסא דומיא דמטהגדולים ובהא הוא דשרי רבי שמעון אבל בקטנים אסר:

    מוכרין כדרכןכסות של כלאים לובשו בשוק כדי להראותו למוכרו דלא אסרה תורה אלא לבישה שהיא להתחמם כדרך כל הלובשים והעלאה דומיא דלבישה נמי דמיתהני בה:

    ובלבד שלא יתכוין כו'ור' שמעון הוא דאזיל בתר כוונה:

    והצנועיםכשרים שמרחיקין עצמן מכל לזות שפתים:

    והא הכא דאפשרלכל אדם למעבד שלא על ידי איסור ואפילו הכי שרי:

    מתני' מפני נכריםכגון פרסיים שהיה להם יום חג שאין מניחין אור אלא בבית עבודת אלילים שלהם:

    ומפני הלסטיןשלא יראו שיש שם אדם ויבאו עליו:

    ומפני רוח רעההבאה עליו וכשאינו רואה נוח לו:

    פטורובגמרא מפרש לכולה:

    כחס על הנרשראוהו שמתקלקל וחס עליו וכבה את הפתילה:

    הנרקרוייזי"ל:

    חייבמפרש לה:

    פוטר בכולןמפרש בגמרא (דף לא:):

    שהוא עושה פחםבכיבוי זה והוי מלאכה הצריכה לגופה כדאמר בגמרא:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    שבת 29 עמוד ב

    1הניחו בקופסא דברי הכל טמא. לא נחלקו אלא שתלאו במגוד או שהניחו לאחורי הדלת. ר' אליעזר סבר מדלא זרקו באשפה דעתיה עילויה. ומאי קרי ליה ״שלא מן המוכן״ דלגבי קופסא לאו מוכן הוא. ור' יהושע סבר מדלא הניחו בקופסא בטולי בטליה, ומאי קרי ליה ״מוכן״ דלגבי אשפה מוכן הוא. ור' עקיבא, בתלאו במגוד סבר כרבי אליעזר, בהניחו אחורי הדלת סבר לה כרבי יהושע.

    2והדר ביה ר"ע לגביה דר' יהושע. ממאי? אמר רבא: מדקתני ״פתילת הבגד״. מאי איריא דתני ״פתילת הבגד״? ליתני ״פתילה של בגד״. מאי ״פתילת הבגד״ דעדיין בגד הוא.

    Mishna

    3לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וימלאנה שמן ויתננה על פי הנר בשביל שתהא מנטפת, ואפילו היא של חרס. ורבי יהודה מתיר. אבל אם חברה היוצר מתחלה מותר, מפני שהוא כלי אחד. לא ימלא אדם קערה של שמן ויתננה בצד הנר ויתן ראש הפתילה בתוכה בשביל שתהא שואבת. ורבי יהודה מתיר.

    Gemara

    4וצריכא. דאי אשמעינן שפופרת של ביצה בהא קאמרי רבנן, דכיון דלא מאיסא אתי לאסתפוקי מינה. אבל של חרס דמאיסא אימא מודו ליה לרבי יהודה. ואי אשמעינן של חרס בהא קאמר רבי יהודה, אבל בההיא אימא מודי להו לרבנן. ואי אשמעינן הנך תרתי, בהני קאמר רבי יהודה משום דלא מיפסק, אבל קערה דמיפסקא אימא מודי להו לרבנן. ואי אשמעינן בההיא, בההיא קאמרי רבנן, אבל בהני תרתי אימא מודו לרבי יהודה. צריכא.

    5ואם חברה היוצר מתחלה מותר וכו'. תנא אם חברה בסיד ובחרסית מותר. והאנן ״יוצר״ תנן! מאי ״יוצר״, כעין יוצר.

    Baraita

    6תניא א"ר יהודה: פעם אחת שבתינו בעליית בית נתזה בלוד, והביאו לנו שפופרת של ביצה ומלאנוה שמן ונקבנוה והנחנוה על פי הנר. והיה שם ר"ט וזקנים, ולא אמרו לנו דבר. אמרו לו: משם ראיה?! שאני בית נתזה דזריזין הן.

    7אבין ציפוראה גרר ספסלא בעיליתא דשישא לעילא מרבי יצחק בן אלעזר. א"ל אי שתוקי לך כדשתיקו ליה חבריא לר' יהודה נפיק מיניה חורבא. גזירה עליתא דשישא אטו עליתא דעלמא.

    8ריש כנישתא דבצרה גרר ספסלא לעילא מר' ירמיה רבה. א"ל כמאן, כר"ש אימר דאמר ר"ש בגדולים דלא אפשר, בקטנים מי אמר?! ופליגא דעולא. דאמר עולא מחלוקת בקטנים, אבל בגדולים ד"ה מותר.

    9מתיב רב יוסף: ר"ש אומר גורר אדם מטה כסא וספסל, ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ. קתני גדולים, וקתני קטנים, קשיא לתרווייהו!

    10עולא מתרץ לטעמיה ור' ירמיה רבה מתרץ לטעמיה: עולא מתרץ לטעמיה מטה דומיא דכסא. ור' ירמיה רבה מתרץ לטעמי' כסא דומיא דמטה.

    11מתיב רבה: מוכרי כסות מוכרין כדרכן, ובלבד שלא יתכוין בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, והצנועין מפשילין במקל לאחוריהן. והא הכא דאפשר למיעבד כצנועין דכי קטנים דמי, וכי לא מתכוין שרי ר"ש לכתחלה. תיובתא דר"י רבה. תיובתא.

    Mishna

    12המכבה את הנר מפני שהוא מתירא מפני נכרים ומפני ליסטי' מפני רוח רעה, מפני החולה שיישן פטור. כחס על הנר, כחס על השמן, כחס על הפתילה חייב. רבי יוסי פוטר בכולן, חוץ מן הפתילה מפני שהוא עושה פחם.

    Tosafot

    גזירה עיליתא דשישא אטו עיליתא דעלמאוהא דקאמר בסוף המצניע (לקמן שבת דף צה. ושם) אמימר שרא זילחא במחוזא ומפרש דטעמא מאי אמור רבנן דילמא אתי לאשוויי גומות הכא ליכא גומות ומפרש בקונטרס דכולה מחוזא רצפה היתה התם אין לגזור מחוזא אטו שאר עיירות אבל בעיר אחת גזרינן עלייה זו אטו עלייה אחרת:

    ה"ג מחלוקת בקטנים אבל בגדולים ד"ה מותרול"ג ד"ה אסור דבפרק כל שעה (פסחים דף כ: ושם) משמע דטפי שרי היכא דלא אפשר מהיכא דאפשר:

    ובלבד שלא יתכוין בחמה מפני החמה וכו'ובענין דלא הוי פסיק רישיה כגון שהוא לבוש מלבושים אחרים להגין עליו מפני החמה ומפני הצינה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rav Nissim Gaon

    מותיב רבא מוכרי כסות מוכרין כדרכן ובלבד שלא יתכוין בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים. זו המשנה שנויה בפרק ט' דמסכת כלאים בסוף המסכת לפי שאמרו קודם לכן אין עראי לכלאים כו' הוצרכו להתיר לאלו דברים שהם רגילים בהם ובלבד שלא יתכוונו בהם להרחיק הזק החמה בעת החום והזק הגשמים בעתם וכמוהו התירו לתופרים כמו ששנינו תופרי כסות תופרין כדרכן כו' כלומר [ש"מ ר' יהודה היא].

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 29b

    Shabbat 29b. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 450 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    הניחו בקופסא גלי דעתיה דחשיב ליה:

    במגוד קביל"א דגרע מקופסא ועדיף מאחורי הדלת ואחורי הדלת עדיף מזרקו לאשפה ומוכן דר' אליעזר היינו קופסא ושלא מן המוכן מגוד ואחורי הדלת:

    ומאי קרי ליה שלא מן המוכן הואיל ולרבי אליעזר חשיב לקבולי טומאה דלגבי קופסא לאו מוכן הוא:

    ורבי יהושע סבר כו' ומוכן דרבי יהושע מגוד ואחורי הדלת ושלא מן המוכן זרקו לאשפה:

    ומאי קרי ליה למגוד מוכן הואיל ולר' יהושע בטל דלגבי אשפה דאיירי בה רבי יהושע מוכן הוא ורבי עקיבא תלאו במגוד קרי מוכן ואחורי הדלת שלא מן המוכן:

    והדר ביה ר' עקיבא לגבי ר' יהושע ומטהר אף במוכן:

    מדקתני במתניתין פתילת הבגד דמשמע שעדיין בגד הוא קצת וחשבו בעיניו ואפ"ה קאמר רבי עקיבא במתני' טהורה היא אלמא הדר ביה:

    של בגד משמע שקפלה מבגד הבגד משמע שקפל הבגד עצמו שלם ולענין הדלקה כדאוקימנא לעיל טעמא דרבי אליעזר דבעי פתילה מחורכת שתדלק יפה:

    34 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 29b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    גזירה עיליתא דשישא אטו עיליתא דעלמא והא דקאמר בסוף המצניע (לקמן שבת דף צה. ושם) אמימר שרא זילחא במחוזא ומפרש דטעמא מאי אמור רבנן דילמא אתי לאשוויי גומות הכא ליכא גומות ומפרש בקונטרס דכולה מחוזא רצפה היתה התם אין לגזור מחוזא אטו שאר עיירות אבל בעיר אחת גזרינן עלייה זו אטו עלייה אחרת:

    ה"ג מחלוקת בקטנים אבל בגדולים ד"ה מותר ול"ג ד"ה אסור דבפרק כל שעה (פסחים דף כ: ושם) משמע דטפי שרי היכא דלא אפשר מהיכא דאפשר:

    ובלבד שלא יתכוין בחמה מפני החמה וכו' ובענין דלא הוי פסיק רישיה כגון שהוא לבוש מלבושים אחרים להגין עליו מפני החמה ומפני הצינה:

    Tosafot on Shabbat 29b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rav Nissim Gaon

    מותיב רבא מוכרי כסות מוכרין כדרכן ובלבד שלא יתכוין בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים. זו המשנה שנויה בפרק ט' דמסכת כלאים בסוף המסכת לפי שאמרו קודם לכן אין עראי לכלאים כו' הוצרכו להתיר לאלו דברים שהם רגילים בהם ובלבד שלא יתכוונו בהם להרחיק הזק החמה בעת החום והזק הגשמים בעתם וכמוהו התירו לתופרים כמו ששנינו תופרי כסות תופרין כדרכן כו' כלומר [ש"מ ר' יהודה היא].

    Rav Nissim Gaon on Shabbat 29b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rabbeinu Chananel

    ר' יהושע אומר בין מוכן בין שאינו מוכן טהור [רע"א מן המוכן טמא שלא מן המוכן טהור] ואוקימנא בשזרקו לאשפה דברי הכל טהור הניחו בקופסא דברי הכל טמא. כי פליגי בשתחבו בבגדו או בשהניחו אחורי הדלת. רבי אליעזר סבר מדלא זרקו לאשפה דעתיה עילויה לפיכך הוא טמא ואמאי קרי ליה אינו מוכן דלגבי קופסא לאו מוכן הוא. ורבי יהושע סבר כיון שלא הניחו בקופסא בטליה הלכך טהור הוא. ואמאי קרי ליה מוכן דאחורי הדלת או תחוב בבגדו לגבי אשפה מוכן הוא. ור' עקיבא (סבר מספקא ליה) בתחבו בבגדו סבר לה כר' אליעזר שהוא טמא בהניחו אחורי הדלת סבר לה כר' יהושע והדר ביה ר' עקיבא לגבי ר' יהושע ואמר אפי' התחובה בבגדו טהור ממאי מדקתני במתני' פתילת הבגד ולא קתני פתילה של בגד ש"מ דעדיין בגד הוא ותני ר' עקיבא אומר טהורה ומדליקין בה. ומאן דחזא רב המנונא דאייתי ראיה מג' על ג' מוקים לה לפתילה דקתני במתני' פתילה שיש בה פחות מג' [טפחים] והא דחויה היא דהכי קתני ר' עקיבא אומר טהורה ומשנה שלימה שנינו מפני שאמרו ג' על ג' שנתמעטה טהורה אבל שלשה על שלשה שנתמעטה אע"פ שטהר מן המדרס טמא בכל הטומאות אלא פחות משלש הוא (וכן) [וכיון] דאוקימנא רב אדא בג' אוקימנא רב המנונא בפחות משלש והאי (דקתני) [דקאמר] שלשה דהכנת מטליות בהדיא [בפחות] משלשה קתני לה והוא הדין לפחות מג' והלכה כר"ע דקאי ר' יהושע כוותיה דהא הדר ביה ר' עקיבא לגבי דר' יהושע וכן מפורש בכירה:

    מתני' לא יקוב אדם שפופרת של ביצה כו' ופשוטה היא זו השפופרת של חרס.

    תנא אם חיברה זו השפופרת של חרס בסיד ובגפסים כעין היוצר מותר.

    ומלאנוה שמן ונקבנוה והנחנוה ע"פ הנר והיה שם ר' טרפון והזקנים ולא אמרו לנו דבר אמרו לו משם ראיה מפני כי [בית] נתזה (זהיר) [זריז] הוה:

    תנא (תוספתא פ"ב) נותנין טיט או חרסית תחת [הנר] או גרגיר מלח או גריס של פול ע"ש מבעוד יום ע"פ הנר להיות שוהה.

    אבין ציפוראה גרר ספסלא בעיליתא דשישא לעילא מר' יצחק בן אלעזר אמר ליה [אי] שתוקי לך כי האי דשתקו ליה חבריא לר' יהודה בשפופרת של ביצה ונפיק מינה חורבה דהוראה להיתר לאו שפיר עבדת בגרירת ספסילא גזירה עיליתא דשישא דלית בה חריץ אטו עיליתא דעלמא.

    ריש כנישתא דבצרה גרר ספסילא לעילא מר' ירמיה רבה א"ל כמאן כר' שמעון אימור דשרי ר' שמעון בגדולים דלא אפשר להגביהן בקטנים דאפשר להגביהן מי אמר. עולא אמר מחלוקת בקטנים אבל בגדולים דברי הכל מותר ומותבינן לתרווייהו מהאי ר' שמעון אומר גורר אדם מטה כסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ הנה קתני מטה דהיא גדולה וקתני כסא וספסל שהן קטנים מכלל דפליגי בקטנים ובגדולים קשיא לתרווייהו ופרק' ר' ירמיה רבה כסא וספסל גדולים הן דומיא דמטה.

    עולא מפרק לטעמיה מטה קטנה שיכול להגביהה דומיא דכסא וספסל.

    1 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 29b · Sefaria · Edition: Vilna Edition

    Rashba

    ובלבד שלא יתכוין בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים ואף על גב דמודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות, הכא בהיה לבוש יפה שאינו צריך לאותו בגד כלאים לא לחמה ולא לגשמים.

    Rashba on Shabbat 29b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Meiri

    המשנה הרביעית לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וימלאנה שמן ויתננה על פי הנר בשביל שתהא מנטפת ואפי' היא של חרס ור' יהודה מתיר אבל אם חברה היוצר מתחלה מותר מפני שהוא כלי אחד לא ימלא אדם קערה שמן ויתננה בצד הנר ויתן ראש הפתילה בתוכה בשביל שתהא שואבת ור' יהודה מתיר אמר הר"ם פי' שפופרת של ביצה קליפת ביצה ר"ל העליונה הקשה והטעם שאסרו חכמים אלו השלשה דברים ר"ל שפופרת של ביצה ושל חרס וקערה גזרה שמא יסתפק מאותו השמן לסוך בו ויהיה מכבה ור' יהודה התיר זה לפי שהוא עושה זה המעשה לפני החכמים ולא הקשו על מעשה ולפיכך חשב כי יהיה מותר לעשותו לכתחלה ולפיכך לא מנעוהו מזה ולא היה הדבר כן אבל מה ששתקו לפי שלא היה אפשר לו לשלוח יד לשמן הנר כי הם היו רואים אותו ובטול טעם האיסור באותו המעמד ולפיכך לא הקשו עליו ומה שהיה צריך לתנא להשמיענו מחלקותם באלו השלשה דברים לפי שלא היה מספיק לנו ידיעת המחלקת באחת מהן אלא בכלן כי אלו השמיענו המחלקת בשפופרת של ביצה בלבד היינו אומרי' כי שפופרת ביצה לנקיותה אפשר לאדם להסתפק משמנה ובה נחלקו החכמים אבל בשל חרס לא נחלקו ואלו השמיענו המחלוקת בשל חרס היינו אומרי' גם כן כי זאת היא בלבד מה שהתיר ר' יהודה לפי ששמנה מטונף ומאוס ואין אדם נמשח בו אבל שפופרת של ביצה אסור ואלו השמיענו המחלקת באלו השנים היינו אומרים בכאן התיר ר' יהודה כי אין ביניהם ובין הנרות חבור אבל קערה שיש שיש בינה ובין הנרות חבור הפתילה אסור על כן הודיענו שהם חולקין בכלן והלכה כחכמים:

    אמר המאירי המשנה השלישית והכונה בה לבאר ענין החלק השני והוא שאמר לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וימלאנה שמן ויתננה על פי הנר בשביל שתהא מנטפת טיפה אחר טיפה בתוך הנר כדי שיתקיים הנר זמן כששמנה מתחסר והולך שמתוך שהוא כלי אחר מובדל מן הנר עצמו אינו נותן אל לבו ושמא ישתמש בו ומאחר שהקצהו לכך כבר ביטלו לשם ונמצא עכשיו גורם לכיבוי בתשמישו ואפי' היתה אותה שפופרת של חרס שהוא מאוס והיה לנו לומר שמיאוסו ירחיקהו מלהשתמש אינו כן שהרבה דברים אדם משתמש בשמן שאין מיאוס החרס מרחיקו מאותו תשמיש ור' יהודה מתיר שאינו חושש לכך ואין הלכה כמותו ומ"מ אם חברה היוצר מתחלה מותר מפני שהוא כלי אחד ואין חשש לטעות בכך שהרי הכל כלי אחד בעיניו ופי' בגמ' אפי' לא חברה היוצר מתחלה אלא שנתחבר אח"כ בסיד ובחרסית שהוא כעין חיבור שמתחלה מותר ועל הדרך הזה בעצמו אמר שלא ימלא אדם קערה שמן ויתננה בצד הנר ויתן ראש הפתילה לתוכה בשביל שתהא שואבת ומטעם שהזכרנו תחלה ור' יהודה מתיר והלכה כחכמים בשתיהן ואף בזו כל שנעשה כלי אחד אפילו ע"י חיבור שאחר עשיית הכלי מותר:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:

    כל תלמיד חכם שרואה באחד שהוא עושה שלא כהוגן ויודע בעצמו שבידו למחות ואינו מוחה גורם תקלה לעולם וכל שכן בדברים הקרובים לטעות שאדם נעזר אח"כ בעשייתן מצד שכבר עשוהו לפניו ולא מיחה דרך הערה ספרו בסוגיא זו אמר רבי יהודה פעם אחת שבתנו בעליית בית נתזא בלוד והבאנו שפופרת של ביצה ונקבנוה ומלאנוה שמן ונתננוה על פי הנר והיה שם ר' טרפון וזקנים ולא אמרו לנו דבר והרי שר' יהודה הביא שתיקתם לראיה במה שנתפרסם איסורו ודרך צחות חזרו ואמרו באחד מגדוליהם שמיחה בדבר ונענה והוא שאמרו אבין צפוראה גרר ספסלא בעלייתא דשישא לעילא מר' יצחק בן אלעזר ר"ל לפניו מצד שאחר שהיה של שיש לא חשש לעשות חריץ אמר ליה אי שתיקנא לך כדשתקי חבריה לר' יהודה נפיק מינה חורבה גזירה עלייתא דשישא אטו עלייתא דעלמא ושמא תאמר למעשה זה מ"מ והרי במסכתא זו אמרו אמימר שרא זילחא במחוזא אמר טעמא מאי אמור רבנן דילמא אתי לאשויי גומות הכא ליכא גומות והרי שלא גזר על אלו שהיו של שיש מתוך האחרות אפשר שבמחוזא כל העיר היתה כן ואין גוזרין מעיר לעיר אבל זו שבכאן אם זו של שיש הרי יש בעיר כמה שאינם של שיש ועוד טעם אחר שהגרירה נשמעת אף למי שאינו רואה אותה ואינו יודע שבמקום שיש הוא גורר אבל הזילוח אינו נשמע ואם מפני הרואים הרי ראיית הזלוח וראיית קרקע השיש באים כאחת:

    שמא ממה שכתבנו תטעה לומר שהגרירה אסורה ואינו כן ואף אנו לא כתבנוה אלא להודעה שהחכם צריך למחות ולהודעה שגוזרין בדברים אלו מקום היתר מחשש מקום איסור אבל הגרירא מ"מ מותרת מפני שכל דבר שאינו מתכוין מותר והוא שאמרו גורר אדם מטה כסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ ואין בזה חילוק בין קטנים לגדולים שאף הגדולים אין בהם פסיק רישיה וכן לענין כלאים מוכרי כסות מוכרין כדרכן ולובשין אותם בשוק להראותם ללוקחים ובלבד שלא יתכוין להנאת לבישתם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים ומ"מ הצנועים הרוצים להרחיק עצמן מכל לזות שפה מפשילין במקל לאחוריהם ומ"מ לעיקר הענין מותר הוא לכל שכל דבר שאין מתכוין מותר ואע"פ שזו מיהא פסיק רישיה הוא אפשר שאינו פסיק רישיה כגון שהיה לבוש בכדי צרכו או שמא לא אסרה תורה אלא לבישה שמדרך כונת הנאת לבישה:

    מה שהוצרכנו לפרש כן בכלאים מפני שאם לא פירשנוה כן היה קשה לנו לפרשה מפני שהיה הדבר פסיק רישיה וכן בגרירה לפרש שאף הגדולים אין בהם פסיק רישיה וכמו שראינו בסוגיא שהגדולים מותרים בגרירה כקטנים ולא עוד אלא שהיתר הקטנים היה להם יותר בפקפוק מצד שאפשר בהגבהה אלא שמ"מ נשאר היתר בכלם:

    כל אלו הוצרכנו להם לדעת גדולי הרבנים שפירשו דבר שאין מתכוין בדבר שעסוק בהיתר ושמא יבוא לידי מה שאנו חוששים שמא לא יבא ופסיק רישיה הוא דבר שבודאי יבא ומ"מ חכמי פורווינצא כתבו שאף דבר שבודאי יעשה מותר הואיל ואין כונתו לכך כל זמן שאותה מלאכה הנגררת מחמת מעשה של היתר קשה לו ואין איסור מצד פסיק רישיה אלא שבאות' הנגררת ממנה ניחא ליה ומביאים ראיה לדבריהם ממוכרי כסות האמור כאן וממיעוט הדס שבפרק לולב הגזול וממורט כנף שבמסכת בכורות שבכולן נעשה הדבר בודאי והתרנוה הואיל ואינו מתכוין והם מפרשים הענין מצד שאין האיסור הבא נוח לו ומ"מ בפ' כלל גדול לא יראה כן אלא כשהמלאכה הנגררת קשה לו הא אם אין קשה לו ר"ל שאינו קפיד בה ר"ל שאינו צריך לו פטור אבל אסור וא"כ אתה צריך לפרש בגרירה מפני (שהארץ) [שהחריץ] קשה לו וכן נר' ממה שאמרו בפרק תולין לא ליהדק איניש אודרא אפומא דחביתא דילמא אתי לידי סחיטה אע"פ שאין הסחיטה צריכה לו ואינו קפיד בה הואיל ומ"מ אינה קשה לו וכן שאמרו האי מסוביתא דנוזייתא אסור להדוקה ביומא טבא ומ"מ הם מפרשים דילמא אתי בכונה לידי סחיטה:

    ויש מוסיפים לומר שלא אסרו פסיק רישיה אף בניחא ליה אלא בחשש איסור שאלו היה עושהו בכונה היה בו איסור תורה הא כל שלא היה בו אלא איסור חכמים אף בניחא ליה מותר ואע"פ שבפרק כתבי אמרו נר שאחורי הדלת פותח ונועל ואם כבתה כבתה והעלינו בה שהוא אסור כמו שיתבאר שם ואע"פ שאינו מתכוין ומצד פסיק רישיה והרי הכיבוי מדברי סופרים הוא הואיל ואינו צריך לגופו אפשר הואיל ולפעמים הוא מן התורה כשהוא צריך להבהב הוא קוראה מן התורה ויש סותרים ראיה זו ממה שאמרו בסוף פרק כירה כל היכא דכי קא מכוין איכא איסורא דרבנן כי לא מכוין שרי ר"ש ואפילו הכי מודה בפסיק רישיה ואין זו ראיה שהרי טעם זה לא עלה שם במסקנא ולא שנא בדרבנן לא שנא בדאורייתא כל שאינו מתכוין הוא מתיר ומ"מ כשמודה בפסיק רישיה שמא דוקא בדאוריתא וכן מה שאמרו במיעוט ענפי הדס והא מתקן מנא ותירץ שלקטן לאכילה ודבר שאין מתכוין הוא והקשו עליה והא מודה ר"ש בפסיק רישיה אע"פ שתקון כלי אינו אלא מדברי סופרים שמא לא נאמר שתקון כלי אינו אלא מדברי סופרים אלא במקום שאין בו מעשה כגון הפרשת תרומה ומעשרות אבל לקוט בידים מדאורייתא הוא ואע"פ שאין הענף מחובר לאילן מ"מ במקום תקון אסור:

    7 more comments on this page.

    Meiri on Shabbat 29b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה ה"ג מחלוקת כו' דבפרק כל שעה משמע דטפי שרי היכא דלא אפשר כו' עכ"ל מהא דקאמר רבי ירמיה רבה אימור דאמר רבי שמעון בגדולים דלא אפשר בקטנים מי אמר ה"מ לאוכוחי הכי דהך גירסא ליתא דאם לא כן הוה ליה סברת עולא הפוכה מדרבי ירמיה אלא דניחא ליה לאתויי מפרק כל שעה דכל הסוגיא התם אית ליה הך סברא דטפי שרי היכא דלא אפשר וליכא מאן דפליג התם כי הכא דפליגי וק"ל:

    Chidushei Halachot on Shabbat 29b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Penei Yehoshua

    במשנה לא יקוב אדם שפופרת כו' בשביל שתהא מנטפת ופירש"י משום גזרה שמא יסתפק ממנו וכיון שהוקצה לנר חייב משום מכבה עכ"ל. ולכאורה לשון רש"י תמוה דבתחילת דבריו שכתב כיון שהוקצה לנר משמע דהיינו מטעם מוקצה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל באמת בחיבורו בפ"ה מהלכות שבת וא"כ מה זה שסיים רש"י דחייב משום מכבה והיינו כמ"ש הרמב"ם ז"ל כאן בפי' המשניות והיינו ממאי דאמרינן בפ"ב דביצה דף כ"ב דהמסתפק משמן שבנר חייב משום מכבה וא"כ אפילו לא הוקצאו לנר שייך האי חיובא וא"כ לשון רש"י בזה הוי כמאן דארכבי אתרי רכשי. והנלענ"ד בזה דבלא"ה משמע מ"ש רש"י חייב משום מכבה לאו דוקא דאפילו בהאי דאמרינן בביצה דהמסתפק ממנו חייב משום מכבה כתבו התוספת שם דהיינו דהואיל דבאותו שעה שהוא מסתפק ממנו מכבה קצת ומכסה אורו דלא יוכל לאנהורי כולי האי לכך נראה ככיבוי עכ"ל התוס'. משמע דנראה כמכבה ואינו מכבה ממש ואפילו לשיטת הרא"ש ז"ל שכתב בפ"ב דביצה דהמסתפק ממנו חייב משום מכבה ממש ע"ש וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפי"ב מהלכות שבת מ"מ בהאי דהכא בשפופרת דלא שייך האי טעמא דמכחיש אורו כיון שאין מסתפק אלא מהשמן שבשפופרת ולא מהשמן שבנר עצמו (ונראה שמזה הטעם חזר הרמב"ם ז"ל בחיבורו בפ"ה מהלכות שבת שכתב הטעם דמוקצה ממה שפי' כאן בפי' משניות דהטעם משום מכבה) ולכך כתב רש"י כאן דאפ"ה כיון שהוקצה לנר הוי השמן שבשפופרת כמו שמן שבנר דשייך ביה טעמא דמכבה לשיטת הרמב"ם והרא"ש או דמיחזי כמכבה לשיטת התוספות כנ"ל בכוונת רש"י ודו"ק ועיין בסמוך ועיין עוד במה שאכתוב בזה בפ"ב דביצה:

    בגמרא תניא אמר ר' יהודא פעם אחת כו' והיה שם ר' טרפון וזקנים ולא אמרו לנו דבר כו'. מכאן נראה לי ראיה לשיטת הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות שבת בטעמא דשפופרת דהוי משום מוקצה דאי משום מכבה אם כן אמאי מייתי ר"י ראיה מר"ט וזקנים שלא אמרו לו דבר דשמא ר"ט וזקנים סברי דמלאכ' שאינה צריכה לגופה פטור כחכמים דפליגי עליה דר"י ומש"ה לא אמרו לו דבר כיון דליכא למיחש לשמא יכבה כיון שאפילו אם יכבה ליכא איסורא דאורייתא דהא כל כיבוי מלאכה שא"צ לגופה היא כדאמרינן במתני' דבסמוך גבי כחס על הנר או על השמן משא"כ לר"י גופא דמחייב במלאכה שאצ"ל לעולם אימא לך דיש לאסור בשפופרת של ביצה אע"כ דלא שייך הכא טעמא דמכבה כלל מטעמא דפרישית לפי שיטת הרמב"ם אלא טעמא דמוקצה לחוד כיון שהוקצאו לנר וא"כ שפיר מייתי ר"י ראיה דהא אפילו לר"ש דמיקל במוקצה ופליג אדר"י אפ"ה מודה בשמן שבנר בשעה שהוא דולק דאסור משום מוקצה כדאמרינן לקמן בפרק כירה דף מ"ה דהואיל והוקצה למצותו הוקצה לאיסורו כן נראה לי בשיטת הרמב"ם ז"ל ודו"ק:

    Penei Yehoshua on Shabbat 29b · Sefaria · Edition: Penei Yehoshua, Warsaw 1861 · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמ' גזרה עיליתא דשישא עיין לקמן דף קנא ע"ב:

    תוס' ד"ה גזרה וכו' אטו עלייה אחרת ועיי' לקמן דף קנא ע"ב ברש"י ד"ה קרקע:

    Gilyon HaShas on Shabbat 29b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 29, Amud Bet, about 450 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 163 words

      Opens “הניחו בקופסא דברי הכל טמא. לא נחלקו…”

      Named: רבי אליעזר, רבי יהושע.

    2. Segment 227 words

      Opens “והדר ביה ר"ע לגביה דר' יהושע. ממאי?…”

      Named: רבא.

    3. Segment 352 words

      Opens “מתני׳ לא יקוב אדם שפופרת של ביצה…”

      Named: רבי יהודה.

    4. Segment 471 words

      Opens “גמ׳ וצריכא. דאי אשמעינן שפופרת של ביצה…”

      Named: רבי יהודה.

    5. Segment 519 words

      Opens “ואם חברה היוצר מתחלה מותר וכו'. תנא…”

    6. Segment 639 words

      Opens “תניא א"ר יהודה: פעם אחת שבתינו בעליית…”

    7. Segment 729 words

      Opens “אבין ציפוראה גרר ספסלא בעיליתא דשישא לעילא…”

      Named: רבי יצחק, רבא.

    8. Segment 831 words

      Opens “ריש כנישתא דבצרה גרר ספסלא לעילא מר'…”

      Named: רבה, עולא.

    9. Segment 921 words

      Opens “מתיב רב יוסף: ר"ש אומר גורר אדם…”

      Named: רב יוסף.

    10. Segment 1022 words

      Opens “עולא מתרץ לטעמיה ור' ירמיה רבה מתרץ…”

      Named: עולא, רבה.

    11. Segment 1137 words

      Opens “מתיב רבה: מוכרי כסות מוכרין כדרכן, ובלבד…”

      Named: רבה.

    12. Segment 1239 words

      Opens “מתני׳ המכבה את הנר מפני שהוא מתירא…”

      Named: רבי יוסי.

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Shabbat 29b · Segment 9 — “מתיב רב יוסף: ר"ש אומר גורר אדם מטה כסא…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Shabbat 29b · Segment 8 — “…ופליגא דעולא. דאמר עולא מחלוקת בקטנים, אבל בגדולים ד"ה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 29b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026