Talmud Builders

    Shabbat 56a

    Back to index

    English translation — Shabbat 56a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1that the sons of Samuel sinned is nothing other than mistaken, as it is stated: “And it came to pass, when Samuel was old that he made his sons judges over Israel… And his sons walked not in his ways but sought after unjust gain, and took bribes, and perverted justice” (I Samuel 8:1–3). By inference: In his ways they did not walk, however, they did not sin either. They were not the equals of their father, but they were not sinners.

    2However, how then do I establish the meaning of the verse: “And they sought after unjust gain,” indicating that they were sinners? It means that they did not conduct themselves in accordance with the actions of their father. As Samuel the righteous would travel to all places where the people of Israel were located and sit in judgment in their towns, as it is stated: “And he went from year to year in circuit from Beth-El, and Gilgal, and Mitzpa, and judged Israel in all those places” (I Samuel 7:16). And, however, they did not do so and travel from place to place. Rather, they sat in their own cities in order to enhance the fees collected by their attendants and scribes. Therefore, the verse ascribes to them liability as if they sinned by seeking ill-gotten gains and bribes.

    3The Gemara notes that this matter is parallel to a dispute between tanna’im . As it was taught in a baraita that the verse states: “And they sought after unjust gain.” Rabbi Meir says: This means that they vocally demanded their portions of the tithe due them as Levites, abusing their position to the detriment of other Levites. Rabbi Yehuda says: They imposed upon local homeowners to sell their merchandise and support them. Rabbi Akiva says: They took an extra basket of tithes, beyond that which was their due, by force. Rabbi Yosei says: They took only the gifts due them; however, they took them by force. They acted improperly, as a Levite is required to wait until he is given his gifts and may not take them.

    4Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: Anyone who says that David sinned with Bathsheba is nothing other than mistaken, as it is stated: “And David succeeded in all his ways; and the Lord was with him” (I Samuel 18:14). Is it possible that sin came to his hand and nevertheless the Divine Presence was with him?

    5However, how then do I establish the meaning of the rebuke of the prophet Nathan: “Why have you despised the word of the Lord, to do that which is evil in My sight? Uriah the Hittite you have smitten with the sword, and his wife you have taken to be your wife, and him you have slain with the sword of the children of Ammon” (II Samuel 12:9), indicating that David sinned? The Gemara answers: David sought to do evil and have relations with Bathsheba while she was still married to Uriah but did not do so.

    6Rav said: Rabbi Yehuda HaNasi, who descends from the house of David, seeks to teach the verse in favor of David. With regard to that which is written: “Why have you despised the commandment of the Lord to do evil,” Rabbi Yehuda HaNasi said: This evil mentioned with regard to David is different from all other evils in the Torah; as with regard to all other evils in the Torah, it is written: And he did evil, and here it is written: To do evil. This unique phrase indicates that David sought to do evil but did not actually do so. His intentions were improper; however, his actions were proper.

    7That which is written: “Uriah the Hittite you have smitten with the sword,” means that you could have judged him before the Sanhedrin as one guilty of treason against the throne, and you did not judge him in that manner. Instead, you had him executed in a manner that deviated from the generally accepted principles of judgment. With regard to that which is written: “And his wife you have taken to be your wife”; it means that you have rights of marriage with her, as by law Bathsheba was already divorced from Uriah.

    8As Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: Anyone who goes to a war waged by the royal house of David writes a conditional bill of divorce to his wife. That was done to prevent a situation in which the soldier’s wife would be unable to remarry because the soldier did not return from battle and there were no witnesses to his fate. The conditional bill of divorce accorded her the status of a divorcee and freed her to remarry. As it is stated: “And carry these ten cheeses to the captain of their thousand, and to your brothers bring greetings and take their pledge [ arubatam ] ” (I Samuel 17:18).

    9What is the meaning of arubatam ? Rav Yosef taught: It refers to matters that are shared [ hame’oravim ] between him, the husband, and her, the wife, i.e., marriage. The verse should be read: Take the bill of divorce that determines the status of the relationship between husband and wife. As, apparently, it was customary for men at war to send their wives a conditional divorce, since Uriah later died, Bathsheba retroactively assumed divorced status from the time that he set out to war. She was not forbidden to David.

    10With regard to that which is written: “And him you have slain with the sword of the children of Ammon,” it means: Just as you are not punished for soldiers killed by the sword of the children of Ammon in the course of the war, so too you are not punished for the death of Uriah the Hittite.

    11What is the reason that David was not liable for the death of Uriah? Because Uriah was a traitor against the throne. As he said to David: “And my lord Joab and the servants of my lord are encamped in the open fields” (II Samuel 11:11). In the presence of the king, one may not refer to another as his lord. Doing so is treason.

    12Rav said: When you analyze the matter of David, no sin that he committed is found in his lifetime, except for that involving Uriah. As it is written : “Because David did that which was right in the eyes of the Lord, and turned not aside from any thing that He commanded him all the days of his life, save only in the matter of Uriah the Hittite” (I Kings 15:5).

    13Abaye the Elder raised a contradiction between one statement of Rav and another statement of Rav: Did Rav actually say this? Didn’t Rav say: David accepted a slanderous report? Just as it is prohibited to relate a slanderous report, it is similarly prohibited to accept it. This contradiction remains unresolved, and it is difficult.

    14The Gemara now examines the matter itself with regard to Rav’s statement cited in the course of the previous discussion. Rav said: David accepted a slanderous report, as it is written with regard to David’s search for a surviving son of Jonathan: “And the king said to him, to Ziba, Saul’s slave: Where is he? And Ziba said to the king: Behold, he is in the house of Machir, the son of Ammiel, in Lo-Devar [ belo devar ]” (II Samuel 9:4). Ziba indicated to David that Jonathan’s son was inconsequential, lacking any matter [ lo devar ] of Torah. And it is written: “Then King David sent, and fetched him out of the house of Machir, the son of Ammiel, from Lo-Devar [ milo devar ]” (II Samuel 9:5). That verse can be read that after sending for him, David found him filled with matters [ melo devar ] of Torah.

    15Now, after David saw that Ziba was a liar, when Ziba once again slandered Jonathan’s son, Mephibosheth, why did David accept his report? As it is written that when David fled from Absalom, he met Ziba: “And the king said: And where is your master’s son? And Ziba said to the king: Behold, he is staying in Jerusalem, as he said: Today shall the house of Israel restore to me the kingdom of my father” (II Samuel 16:3). And from where do we derive that David accepted Ziba’s slanderous report? As it is written: “Then said the king to Ziba: Behold, all that belongs to Mephibosheth is yours. And Ziba said: I humbly beseech you that I may find favor in your sight, my lord, O king ” (II Samuel 16:4).

    16And Shmuel said: David did not accept Ziba’s slanderous report without substantiation. Rather, he himself saw conspicuous matters in Mephibosheth that indicated that Ziba was right. As it is written: “And Mephibosheth, the son of Saul, came down to meet the king, and he had neither dressed his feet, nor trimmed his beard, nor washed his clothes from the day the king departed until the day he came back in peace” (II Samuel 19:25). David thought that he was mourning the fact that he had returned in peace. And it is written: “And it came to pass, when he came to Jerusalem to meet the king, and the king said to him: Why did you not go with me, Mephibosheth? And he answered: My lord, O king, my servant deceived me; for your servant said: I will saddle me a donkey, and I will ride on it, and go to the king; because lame is

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בני שמואל חטאובמקח שוחד והטיית דין:

    לחזניהםשמשיהם ששוכרין אותן לילך ולהזמין את הנקראים לדין:

    ולסופריהםלשטרי בירורין ולאגרות שום:

    חלקם שאלו בפיהםמעשר ראשון הראוי להם שלוים היו שאלו בפיהם מתוך שהיו גדולי הדור ושופטים לא היו מונעים מהם ושאר לוים עניים מצטערים ולר' מאיר לא חטאו בהטיית משפט:

    מלאי הטילו על בעלי בתיםנותנים להן פרגמטיא לעסוק בה ולתת להם השכר ומתוך כך היה נמשך לבם להטות דין כשבאין לפניהן לדון והיינו חטאם:

    קופה יתירהיותר מן הראוי:

    מתנותזרוע לחיים וקיבה והם לא היו כהנים ל"א מתנות לויה כגון מעשר וקרא כתיב ונתן לכהן ודרשינן ולא שיטול מעצמו בשחיטת חולין בפ' הזרוע (חולין דף קלג.) וה"ה לכל מתנות כהונה ולויה:

    דוד חטאבבת שבע קודם שקבלה גט:

    שבקשלשכב עמה קודם שקבלה גט שהיה בעלה שולח לה מן המלחמה שאם ימות לא תיזקק ליבום או שמא יהרג ואין מעיד עליו ותתעגן אשתו או שמא יהא שבוי כדאמרינן לקמן כל היוצא למלחמת בית דוד כו':

    משונה רעה זובכתיבתה ובלשונה:

    שהיה לך לדונועל שמרד במלכות כדלקמן:

    ליקוחין יש לך בהקדושין תופסין בה שאינה אשת איש כדשמואל כו':

    גט כריתותעל תנאי שאם ימות תהא מגורשת מעכשיו ופעמים שהוא טרוד בצאתו ושולחו מן המלחמה:

    ואת ערובתם תקחבמלחמת שאול כתיב:

    דברים המעורבים ביניהםהיינו קדושין תקח תבטל ע"י גט שתביא להם מן המלחמה:

    בחרב בני עמוןכאותן שהורגים בני עמון שלא מדעתך:

    ואדוני יואבלאו אורח ארעא לקבל עליו מרות אחרים בפני המלך:

    רק בדבר אוריהמקרא כתיב כך בדבר אוריה שגרם לו שיהרג אבל בבת שבע לא חטא:

    לשון הרעלקמיה מפרש:

    בלא דבראינו חכם בתורה והוא מצאו מלא דבר וחכם בתורה:

    חזייא דשקרא הוהמתחילה מצאו שקרן בכך:

    כי הדר אלשין עליהציבא על מפיבושת כשהיה דוד בורח מפני אבשלום מאי טעמא קביל מיניה:

    איה בן אדונך ויאמר הנה יושב בירושליםכי אמר היום ישיבו לי את ממלכת אבי:

    דברים הנכרים חזא ביהבמפיבושת כשנהרג אבשלום וחזר דוד למלכותו ובא לפניו לא עשה רגליו ולא עשה שפמו כסבור דוד שניכרים דברי ציבא שנצטער על שחזר דוד ולא קישט עצמו ועוד היה מצפה שכשיושיבוהו במלכות יתנאה ויסתפר לכך לא קבל דבריו ואמר לו אתה וציבא תחלקו השדה והוא השיבו קשה אין לי לצעוק אלא על מי שהביאך הלום הנה שמצטער על שובו ואם לא שראה בו דברים הניכרים היה חוזר ממה שאמר הנה לך כל אשר למפיבושת ואע"פ שמיהר ואמר לו מתחלה הנה לך כל אשר למפיבושת אין זו קבלה כי כל זמן שלא היה דוד שב למלכותו יודע היה שאין מתנתו מתנה ולא אמר לו אלא על תנאי אם יראה אמת בדבריו:

    שבת 56 עמוד א

    1בני שמואל חטאו אינו אלא טועה, שנאמר: ״(שמואל א ח״, ג) ויהי (כי זקן שמואל ובניו לא הלכו) בדרכיו בדרכיו הוא דלא הלכו מיחטא נמי לא חטאו׃

    2אלא מה אני מקיים (שמואל א ח, ג) ויטו אחרי הבצע שלא עשו כמעשה אביהם שהיה שמואל הצדיק מחזר בכל מקומות ישראל ודן אותם בעריהם שנאמר ״(שמואל א ז״, טז) והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל והגלגל והמצפה ושפט את ישראל והם לא עשו כן אלא ישבו בעריהם כדי להרבות שכר לחזניהן ולסופריהן׃

    3כתנאי ויטו אחרי הבצע ר' מאיר אומר חלקם שאלו בפיהם רבי יהודה אומר מלאי הטילו על בעלי בתים ר' עקיבא אומר קופה יתירה של מעשר נטלו בזרוע ר' יוסי אומר מתנות נטלו בזרוע:

    4א"ר שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה שנאמר ״(שמואל א יח״, יד) ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו וגו' אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו׃

    5אלא מה אני מקיים (שמואל ב יב, ט) מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע שביקש לעשות ולא עשה׃

    6אמר רב רבי דאתי מדוד מהפך ודריש בזכותיה דדוד מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע רבי אומר משונה רעה זו מכל רעות שבתורה שכל רעות שבתורה כתיב ״בהו ויעש וכאן כתיב לעשות שביקש לעשות ולא עשה״׃

    7(שמואל ב יב, ט) את אוריה החתי הכית בחרב שהיה לך לדונו בסנהדרין ולא דנת ואת אשתו לקחת לך לאשה ליקוחין יש לך בה׃

    8דא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו שנאמר ״(שמואל א יז״, יח) ואת עשרת חריצי החלב האלה תביא לשר האלף ואת אחיך תפקוד לשלום ואת ערובתם תקח׃

    9מאי ערובתם תני רב יוסף דברים המעורבים בינו לבינה׃

    10(שמואל ב יב, ט) ואותו הרגת בחרב בני עמון מה חרב בני עמון אי אתה נענש עליו אף אוריה החתי אי אתה נענש עליו׃

    11מאי טעמא מורד במלכות הוה דאמר ליה (שמואל ב יא, יא) ואדוני יואב ועבדי אדוני על פני השדה חונים׃

    12אמר רב כי מעיינת ביה בדוד לא משכחת ביה בר מדאוריה דכתיב ״(מלכים א טו״, ה) רק בדבר אוריה החתי׃

    13אביי קשישא רמי דרב אדרב מי אמר רב הכי והאמר רב קיבל דוד לשון הרע קשיא׃

    14גופא רב אמר קיבל דוד לשון הרע דכתיב ״(שמואל ב ט״, ד) ויאמר לו המלך איפוא הוא ויאמר ציבא אל המלך הנה הוא בית מכיר בן עמיאל (בלא) דבר וכתיב ״וישלח המלך ויקחהו מבית מכיר בן עמיאל (מלא) דבר״׃

    15מכדי חזייה דשקרא הוא כי הדר אלשין עילויה מ"ט קיבלה מיניה דכתיב ״(שמואל ב טז״, ב) ויאמר המלך (אל ציבא איה) בן אדוניך ויאמר ציבא אל המלך הנה (הוא) יושב בירושלים וגו' ומנא לן דקיבל מיניה דכתיב ״(שמואל ב טז״, ב) ויאמר המלך הנה לך כל אשר למפיבושת ויאמר ציבא השתחויתי אמצא חן (בעיני) המלך׃

    16ושמואל אמר לא קיבל דוד לשון הרע דברים הניכרים חזא ביה דכתיב ״(שמואל ב יט״, כה) ומפיבושת בן שאול ירד (לפני) המלך ולא עשה רגליו ולא עשה שפמו ואת בגדיו לא כיבס וגו' וכתיב ״ויהי כי בא ירושלים לקראת המלך ויאמר לו המלך למה לא הלכת עמי מפיבושת ויאמר אדוני המלך עבדי רמני כי אמר עבדך אחבשה לי החמור וארכב עליה ואלך את המלך כי פסח״׃

    Tosafot

    שהיה לך לדונו בסנהדריןקשה לר"י דפ"ק דמגילה (דף יד: ושם) אמרינן גבי נבל דמורד במלכות לא בעי למדייניה ואוריה מורד במלכות הוה כדאמר בסמוך ויש לומר דודאי צריך לדונו ולידע אם הוא מורד במלכות אבל לעיין בדינו ולעשות הלנת דין ולהמתין עד למחר אין צריך וכן משמע דבסנהדרין (דף לו. ושם) אמר שדן דוד את נבל בסנהדרין מויחגרו איש חרבו וגו':

    ליקוחין יש לך בהאף על גב דאפילו חטא נמי יש לו בה ליקוחין דהא אנוסה היתה ושריא לבעל וה"ה לבועל מ"מ ליקוחין יש לך בה משמע לא היה לך בה עבירה:

    גט כריתות כותב לאשתופרש"י על תנאי שאם ימות במלחמה תהא מגורשת מעכשיו וצריך לומר לפירושו דאף על גב דאוריה בא מן המלחמה התנאי היה שאם לא ישוב בסוף המלחמה שיהא גט אך קשה דתנן במי שאחזו (גיטין דף עג. ושם) מה היא באותן הימים רבי יהודה אומר הרי היא כאשת איש לכל דבריה ואם כן לר' יהודה היתה אשת איש גמורה ונראה לר"ת שהיה מגרשה לגמרי בלא שום תנאי והא דאמרינן בהזהב (ב"מ דף נט. ושם) מוטב שיבעול אדם ספק אשת איש ואל ילבין פני חבירו ברבים מנלן מדוד קרי לה ספק אשת איש לפי שהיו מגרשים בצנעה והעולם סבורים שהיא אשת איש:

    דאמר ליה ואדוני יואבפרש"י דמורד במלכות הוה משום דקאמר ואדוני יואב ואין נראה דאין זה מורד שלא היה בלבו להמליכו ולקרותו מלך אלא כמו שפירש רבינו מאיר דהוי מורד משום דבסיפא דקרא כתיב ואני אבא אל ביתי לאכול ולשתות ולשכב עם אשתי וגו' שדוד אמר לו לעשות ולא רצה לעשות:

    רק בדבר אוריה החתיקשה דהא איכא מעשה דהסתה בריש פ"ב דיומא (דף כב:) וי"ל דלא חשיב ליה דלא הוי כל כך. עון גדול וגם שגג:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    אע"פ שמדת חסידות בנטיה אל קצה אחרון מדה יתירה היא ולא נתנה לכל עד שיענש הנמנע ממנה מ"מ מי שנתפרסמו אבותיו במדה זו באיזו ענין ובא הבן למלא מקומו באותו ענין הרי אותה מדה שבה אצלו כמדה ממוצעת שכל אדם ראוי לאחוז בה עד שאם יניחנה ראוי לו ליענש עליה והוא שנא' בבני שמואל שלא חטאו בעון הנזכר בהם ר"ל ויטו אחרי הבצע ויקחו שוחד ויטו משפט אלא מתוך שלא עשו כמעשה אביהם שהיה שמואל מחזר בכל מקומות ישראל ודן אותם בעריהם ובניו לא עשו כן אלא ישבו בבתיהם כדי להרבות שכר לחזניהם ולסופריהם ומ"מ כל שמרפה ידיו מן הדין כדי שלא לחייב את העשיר או את האלם או מי שהגיע לידו הנאה ממנו הרי זה בכלל עול שנוא ומשוקץ א"כ מה שאמרו כאן מלאי הטילו על בעלי בתים כלומר פרקמטיא לעסוק בה בשבילם עד שמתוכה היו מטים להם את הדין אין זה התנצלות בגופו של חטא ואין לך שוחד גדול יתר הימנו:

    כהנים או לויים המכירים בעצמם שמתוך שררותם בני אדם נשמעים להם אין ראוי להם לשאול חלקם ומתנותיהם בתרומות ומעשרות ושאר מתנות בפיהם מתוך שאין בני אדם מסרבים להם בכלום הרי הם כעין גוזלים לשאר עניי כהנים ולויים ואין צריך לומר שיזהרו שלא ליטול קופה יתירה ר"ל ביתר מן הראוי להם וכן שלא ליטלם בזרוע שנאמר ונתן לכהן ולא שיטול לעצמו:

    אע"פ שדיני המלכות דינים קבועים הם ויש לה רשות להרוג ביתר ממה שאין יד הסנהדרין שולטת להרוג כמו שיתבאר במקומו מ"מ כל שבא להרוג מצד כבודו ונקמתו ראוי לו לדונו בסנהדרין עד שלא יאמרו שיהו כעס או קנאה מביאין אותו לכך ומ"מ אם עשה אינו נענש והוא שאמרו את אוריה החתי הכית שהיה לך לדונו בסנהדרין ולא דנתו ואעפ"כ דרשו ואותו הרגת בחרב בני עמון מה עמון אי אתה נענש עליו אף אוריה וכו' מ"ט מורד במלכות הוה דקאמר ואדני יואב:

    המגרש את אשתו ע"מ שאם ימות יהא גט מעכשיו ובא אחר וקדשה קודם שימות לכשימות מיהא קדושין חלין למפרע ואע"פ שביאתו אסורה והבא עליה באשם תלוי לכשתתברר מיתתו פקע את הכל והוא שאמרו ואת אשתו לקחת לך לקוחין יש לך בה שכל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו על מנת שאם ימות במלחמה יהא גט מעכשיו ואע"פ שאוריה כבר חזר מכיון שלביתו לא ירד אין זו חזרה ועוד שדעתו לחזור למלחמה היה ואין זו חזרה שכך הוא תרפן של דברים שישוב לביתו אחר גמר המלחמה וכך היה דרכו של בית דוד לעולם שהרי במלחמת שאול מצינו לישי אביו שאמר לו ואת אחיך תפקד לשלום ואת ערבתם תקח ודרשו בו דברים המערבים בינו לבינה ר"ל הקידושין ושיבטלם בהבאת גט ומ"מ פשט המקרא ר"ל שילמוד בענינם ועם מי הם מתערבים שהאדם נכר מתוך אותם שהוא מתחבר עמהם כמו שאמרו חכמי המוסר המופת על האנוש חברתו והוא שתרגם יונתן וית טיבהון תילף כלומר טבם ושיכות שלהם אצל מי:

    לשון הרע מדה פחותה ומגונה עד מאד וגורמת להשחתת כל חבה והריסת כל מצב ולא סוף דבר שהאומרה נענש עליה אלא אף המקבלה דרך הערה אמרו אלמלא לא קבל דוד לשון הרע לא נחלקה מלכות בית דוד ולא עבדו ישראל ע"ז ולא גלינו מארצנו והוא שציבא הלשין על מפיבושת ודוד קבל עד שאמר אתה וציבא תחלקו את השדה ודרשו ז"ל באותה שעה יצתה בת קול ואמרה רחבעם וירבעם יחלקו את המלכות כלומר שנענש על כך מדה כנגד מדה:

    ונשלם הפרק תהלה לאל:

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 56a

    Shabbat 56a. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 510 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    בני שמואל חטאו במקח שוחד והטיית דין:

    לחזניהם שמשיהם ששוכרין אותן לילך ולהזמין את הנקראים לדין:

    ולסופריהם לשטרי בירורין ולאגרות שום:

    חלקם שאלו בפיהם מעשר ראשון הראוי להם שלוים היו שאלו בפיהם מתוך שהיו גדולי הדור ושופטים לא היו מונעים מהם ושאר לוים עניים מצטערים ולר' מאיר לא חטאו בהטיית משפט:

    מלאי הטילו על בעלי בתים נותנים להן פרגמטיא לעסוק בה ולתת להם השכר ומתוך כך היה נמשך לבם להטות דין כשבאין לפניהן לדון והיינו חטאם:

    קופה יתירה יותר מן הראוי:

    מתנות זרוע לחיים וקיבה והם לא היו כהנים ל"א מתנות לויה כגון מעשר וקרא כתיב ונתן לכהן ודרשינן ולא שיטול מעצמו בשחיטת חולין בפ' הזרוע (חולין דף קלג.) וה"ה לכל מתנות כהונה ולויה:

    דוד חטא בבת שבע קודם שקבלה גט:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 56a · Sefaria

    Tosafot

    שהיה לך לדונו בסנהדרין קשה לר"י דפ"ק דמגילה (דף יד: ושם) אמרינן גבי נבל דמורד במלכות לא בעי למדייניה ואוריה מורד במלכות הוה כדאמר בסמוך ויש לומר דודאי צריך לדונו ולידע אם הוא מורד במלכות אבל לעיין בדינו ולעשות הלנת דין ולהמתין עד למחר אין צריך וכן משמע דבסנהדרין (דף לו. ושם) אמר שדן דוד את נבל בסנהדרין מויחגרו איש חרבו וגו':

    ליקוחין יש לך בה אף על גב דאפילו חטא נמי יש לו בה ליקוחין דהא אנוסה היתה ושריא לבעל וה"ה לבועל מ"מ ליקוחין יש לך בה משמע לא היה לך בה עבירה:

    גט כריתות כותב לאשתו פרש"י על תנאי שאם ימות במלחמה תהא מגורשת מעכשיו וצריך לומר לפירושו דאף על גב דאוריה בא מן המלחמה התנאי היה שאם לא ישוב בסוף המלחמה שיהא גט אך קשה דתנן במי שאחזו (גיטין דף עג. ושם) מה היא באותן הימים רבי יהודה אומר הרי היא כאשת איש לכל דבריה ואם כן לר' יהודה היתה אשת איש גמורה ונראה לר"ת שהיה מגרשה לגמרי בלא שום תנאי והא דאמרינן בהזהב (ב"מ דף נט. ושם) מוטב שיבעול אדם ספק אשת איש ואל ילבין פני חבירו ברבים מנלן מדוד קרי לה ספק אשת איש לפי שהיו מגרשים בצנעה והעולם סבורים שהיא אשת איש:

    דאמר ליה ואדוני יואב פרש"י דמורד במלכות הוה משום דקאמר ואדוני יואב ואין נראה דאין זה מורד שלא היה בלבו להמליכו ולקרותו מלך אלא כמו שפירש רבינו מאיר דהוי מורד משום דבסיפא דקרא כתיב ואני אבא אל ביתי לאכול ולשתות ולשכב עם אשתי וגו' שדוד אמר לו לעשות ולא רצה לעשות:

    רק בדבר אוריה החתי קשה דהא איכא מעשה דהסתה בריש פ"ב דיומא (דף כב:) וי"ל דלא חשיב ליה דלא הוי כל כך. עון גדול וגם שגג:

    Tosafot on Shabbat 56a · Sefaria

    Meiri

    אע"פ שמדת חסידות בנטיה אל קצה אחרון מדה יתירה היא ולא נתנה לכל עד שיענש הנמנע ממנה מ"מ מי שנתפרסמו אבותיו במדה זו באיזו ענין ובא הבן למלא מקומו באותו ענין הרי אותה מדה שבה אצלו כמדה ממוצעת שכל אדם ראוי לאחוז בה עד שאם יניחנה ראוי לו ליענש עליה והוא שנא' בבני שמואל שלא חטאו בעון הנזכר בהם ר"ל ויטו אחרי הבצע ויקחו שוחד ויטו משפט אלא מתוך שלא עשו כמעשה אביהם שהיה שמואל מחזר בכל מקומות ישראל ודן אותם בעריהם ובניו לא עשו כן אלא ישבו בבתיהם כדי להרבות שכר לחזניהם ולסופריהם ומ"מ כל שמרפה ידיו מן הדין כדי שלא לחייב את העשיר או את האלם או מי שהגיע לידו הנאה ממנו הרי זה בכלל עול שנוא ומשוקץ א"כ מה שאמרו כאן מלאי הטילו על בעלי בתים כלומר פרקמטיא לעסוק בה בשבילם עד שמתוכה היו מטים להם את הדין אין זה התנצלות בגופו של חטא ואין לך שוחד גדול יתר הימנו:

    כהנים או לויים המכירים בעצמם שמתוך שררותם בני אדם נשמעים להם אין ראוי להם לשאול חלקם ומתנותיהם בתרומות ומעשרות ושאר מתנות בפיהם מתוך שאין בני אדם מסרבים להם בכלום הרי הם כעין גוזלים לשאר עניי כהנים ולויים ואין צריך לומר שיזהרו שלא ליטול קופה יתירה ר"ל ביתר מן הראוי להם וכן שלא ליטלם בזרוע שנאמר ונתן לכהן ולא שיטול לעצמו:

    אע"פ שדיני המלכות דינים קבועים הם ויש לה רשות להרוג ביתר ממה שאין יד הסנהדרין שולטת להרוג כמו שיתבאר במקומו מ"מ כל שבא להרוג מצד כבודו ונקמתו ראוי לו לדונו בסנהדרין עד שלא יאמרו שיהו כעס או קנאה מביאין אותו לכך ומ"מ אם עשה אינו נענש והוא שאמרו את אוריה החתי הכית שהיה לך לדונו בסנהדרין ולא דנתו ואעפ"כ דרשו ואותו הרגת בחרב בני עמון מה עמון אי אתה נענש עליו אף אוריה וכו' מ"ט מורד במלכות הוה דקאמר ואדני יואב:

    המגרש את אשתו ע"מ שאם ימות יהא גט מעכשיו ובא אחר וקדשה קודם שימות לכשימות מיהא קדושין חלין למפרע ואע"פ שביאתו אסורה והבא עליה באשם תלוי לכשתתברר מיתתו פקע את הכל והוא שאמרו ואת אשתו לקחת לך לקוחין יש לך בה שכל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו על מנת שאם ימות במלחמה יהא גט מעכשיו ואע"פ שאוריה כבר חזר מכיון שלביתו לא ירד אין זו חזרה ועוד שדעתו לחזור למלחמה היה ואין זו חזרה שכך הוא תרפן של דברים שישוב לביתו אחר גמר המלחמה וכך היה דרכו של בית דוד לעולם שהרי במלחמת שאול מצינו לישי אביו שאמר לו ואת אחיך תפקד לשלום ואת ערבתם תקח ודרשו בו דברים המערבים בינו לבינה ר"ל הקידושין ושיבטלם בהבאת גט ומ"מ פשט המקרא ר"ל שילמוד בענינם ועם מי הם מתערבים שהאדם נכר מתוך אותם שהוא מתחבר עמהם כמו שאמרו חכמי המוסר המופת על האנוש חברתו והוא שתרגם יונתן וית טיבהון תילף כלומר טבם ושיכות שלהם אצל מי:

    לשון הרע מדה פחותה ומגונה עד מאד וגורמת להשחתת כל חבה והריסת כל מצב ולא סוף דבר שהאומרה נענש עליה אלא אף המקבלה דרך הערה אמרו אלמלא לא קבל דוד לשון הרע לא נחלקה מלכות בית דוד ולא עבדו ישראל ע"ז ולא גלינו מארצנו והוא שציבא הלשין על מפיבושת ודוד קבל עד שאמר אתה וציבא תחלקו את השדה ודרשו ז"ל באותה שעה יצתה בת קול ואמרה רחבעם וירבעם יחלקו את המלכות כלומר שנענש על כך מדה כנגד מדה:

    ונשלם הפרק תהלה לאל:

    Meiri on Shabbat 56a · Sefaria

    Maharam

    בתוס' ד"ה רק בדבר אוריה החתי קשה הא איכא מעשה דהסתה בריש פ"ב דיומא וכו' כצ"ל:

    Maharam on Shabbat 56a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    גמרא אמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל האומר דוד חטא כו' שביקש לעשות ולא עשה כו'. כל מה שיש לדקדק בענין זה ובאידך מימרא דשמואל ב"נ דאמר גט כריתות כותב לאשתו ולשון התוס' ד"ה גט כריתות כתבתי בס"פ מי שאחזו דף ע"ד בל' התוס' ד"ה אמר רבה ע"ש מה שכתבתי בשיטת ר"ת ותוכן הדברים דהא דאמרינן הכא שביקש לעשות ולא עשה היינו משום דדוד היה סבר שאוריה גירשה על תנאי כפירש"י כאן וכיון שעדיין לא נתקיים התנאי א"כ ביקש לעשות דהרי היא כאשת איש לכל דבריה אבל האמת היה שאוריה היה מגרשה בגט גמור כפי' ר"ת כאן ולכך לא רצה לירד לביתו ולשכב עמה וא"כ הרי לפנינו שביקש לעשות ולא עשה. ובזה נתיישב ג"כ מה שהקדים הנביא הריגת אוריה קודם לקיחת אשתו כמ"ש שם באריכות ואיפשר דהיינו דקאמר רב הכא רבי דאתי מדוד מהפך ודרש בזכותיה היינו דע"י היפוך סדר הכתוב מצא מקום למדרש בזכותיה ע"ש ותמצא נחת:

    Penei Yehoshua on Shabbat 56a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' שהיה לך לדונו בסנהדרין עי' מגילה דף יד ע"ב תוס' ד"ה מורד במלכות:

    תוס' ד"ה דאמר ליה וכו' ואין נראה עיין יומא דף סו ע"ב תוס' ד"ה מהו להציל:

    Gilyon HaShas on Shabbat 56a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א' ח, א) "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר זָקֵן שְׁמוּאֵל וְגוֹ' וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָיו". מקשים אמאי הביא פסוק זה, ודי להביא פסוק לֹא הָלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָיו? ונראה לי כי פסוק זה מלמדנו חטאם היה שלא הלכו כמנהג שלו לסבב, יען כי הכתוב אומר מפני שהיה זָקֵן לכך שם בניו שופטים. וקשא וכי זקן לא יכול לשפוט? ועוד הוא נפטר בן נ"ב שנה ולא היה זקן כל כך?! אך הואיל והיה דרכו לסבב ודבר זה גם בהיותו בן חמשים לא יוכל לעשות בשביל טרחא, לכך שם בניו שופטים כדי שהם יעשו כמנהגו לסבב, ועל זה בא הכתוב אחריו ואמר לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכָיו, אלו אשר שם אותם שופטים בעבורם אבל מחטא לא חטאו.

    "וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע" (שמואל א' ח' ג'), רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר חֶלְקָם שָׁאֲלוּ בְּפִיהֶם וְכוּ'. דברי התנאים כולם אמת, ונרמזו כל דבריהם באותיות שהם אַחֲרֵי 'הַבָּצַע' כי אחר עי"ן יש פ"ה רמז למאן דאמר חֶלְקָם שָׁאֲלוּ בְּ 'פֶה' ואחר צד"י יש קו"ף רמז למאן דאמר 'קֻפָּה ' יְתֵרָה שֶׁל מַעֲשֵׂר נָטְלוּ בִּזְרוֹעַ, ואחר בי"ת יש גימ"ל רמז למאן דאמר מְלַאי הִטִּילוּ עַל בַּעֲלֵי בָּתִּים שבזה נעשו 'גומלין' זה את זה, וזהו גימ"ל שהוא רצונו לומר גומלין זה את זה, ולכן אמרו וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע 'אַחֲרֵי' דייקא דכלהו אתנהו. ברם קשה לי בזה דהוה ליה להקדים דברי רבי עקיבה לדברי רבי מאיר ורבי יהודה שהיו תלמידיו? ונראה לי בס"ד הקדים דברי רבי מאיר ורבי יהודה מפני שקרובים לפשט הכתוב טפי, כי מן הכתוב משמע שהיה הקלקול מצד הדין שהיו עושין דבר להחניף, אבל מה שאמר קֻפָּה נָטְלוּ בִּזְרוֹעַ אין עושין חנופה בעבור דבר זה, דהא בזרוע ויד רמה נוטלין, ולכן דברי רבי יוסי שגם הם אינם קרובים לפשט המקרא, כי הוא אמר כיוצא בזה מַתָּנוֹת נָטְלוּ בִּזְרוֹעַ הזכירם אחר דברי רבי עקיבה שהיה רבו, ונמצא דאם נאמר כל הני הוו בהו, הרי יש בידם חמשה דברים, כי מלבד ארבעה דאמרו תנאים הנזכרים, עוד איכא חדא דאמר שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן שֶׁלֹּא עָשׂוּ כְּמַעֲשֵׂה אֲבִיהֶם לסבב, ונראה לכך נאמר ויטו אחרי 'הַבָּצַע' רמז בזה 'ה' בצע'.

    קֻפָּה יְתֵרָה שֶׁל מַעֲשֵׂר נָטְלוּ בִּזְרוֹעַ נראה לי בס"ד כי המעשר הוא אחד מעשרה, אבל בעל עין טובה יפריש עוד מעשר עני כדי שיהיה בין הכל חומש, וזה נקרא קֻפָּה יְתֵרָה שהוא יותר מן החיוב, ואין להם מן הדין לתבוע חלק היתרון הזה, והם היו לוקחים גם זה בִּזְרוֹעַ כאלו יש להם זה מצד הדין.

    כָּל הָאוֹמֵר דָּוִד חָטָא, אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה נראה לי בס"ד בא לרבות בתיבת 'כָּל' אפילו שהאומר כן כונתו לשם שמים כדי לחזק לב בעל תשובה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (עבודה זרה ד:) 'לא היה דוד ראוי לאותה מעשה אלא להורות תשובה ליחיד' עם כל זה אינו אלא טועה במה שאומר חטא בסתם, שהשומע יבין ויחשוב שחטא באשת איש ממש וזה אינו כך, ואף על גב דפסוק דמוכח מיניה דְּשְׁכִינָה עִמּוֹ נאמר קודם עון בת שבע, מכל מקום שפיר מוכח כי הקב"ה צופה עתידות, ואם ידע שיחטא אחר כך בחטא אשת איש חס וחלילה איך תשרה עליו שכינה מעיקרא?!

    רַבִּי, דְּאַתִּי מִדָּוִד מְהַפֵּךְ וְדָרִישׁ בִּזְכוּתֵיהּ דְּדָוִד קשא לשון מְהַפֵּךְ יתר ואין לו ביאור? ונראה לי בס"ד דאף על גב דלפי דרשה זו של רבי דבת שבע היתה פנויה ואוריה נתחייב הריגה כדין, אכתי לא פליט דוד המלך ע"ה מִלְזוּת שְׂפָתַיִם, שעדיין אומרים למה עשה הדבר בהסתר וגניבה, ששלח אותה לביתה ואמר לאוריה שישכב עמה כדי שלא יורגש שנתעברה ממנו, שדברים אלו מוכחין כאלו היא עודנה אשת איש כשבא עליה? לכך קודם שהיה דורש רבי פסוק זה המדבר בזכות דוד המלך ע"ה, ומגיד על בת שבע פנויה, ואשתו של דוד היא מן הדין, היה רבי דורש פסוק הידוע שהוא נדרש מהופך מסיפיה לרישיה, והוא פסוק (תהילים קיט, קכו) עֵת לַעֲשׂוֹת הֳ' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ, דאמרינן בגמרא דברכות (דף סג) אמר רבא האי קרא מסיפיה לרישיה מדריש, הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ מה טעם? משום עֵת לַעֲשׂוֹת לַהֳ', ופירש רש"י ז"ל הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ הם העושים רצונך, כגון אליהו שהקריב בבמה משום עֵת לַעֲשׂוֹת גדר וסייג בישראל לשמו של הקב"ה להפרישם מעבודה זרה עיין שם. והנה על פי דרשת פסוק הנזכר דדרשינן ליה מהופך, אז ממילא בטל לְזוּת שְׂפָתַיִם הנז' מעל אדונינו דוד המלך ע"ה, שגם הוא עשה דברים המורין שהיא עודנה אשת איש חס וחלילה, כדי שיורה בזה תשובה ליחיד לעשות גדר בישראל לענין תשובה, שיאמרו דוד חטא באשת איש ועשה תשובה ונרצה לו, ואם כן אין דבר עומד בפני התשובה, ואז כולם יתעוררו לעשות תשובה, וכמו שנאמר (תהילים נא, טו) אֲלַמְּדָה פֹשְׁעִים דְּרָכֶיךָ וְחַטָּאִים אֵלֶיךָ יָשׁוּבוּ. ולכן רבי הוה מְהַפֵּךְ וְדָרִישׁ בִּזְכוּתֵיהּ, פירוש הוה מְהַפֵּךְ בפסוק אחד הידוע לדרשו מספיה לרישיה, ואחר כך הוה דָרִישׁ בִּזְכוּתֵיהּ דדוד, בהאי קרא של מדוע שהיה עושה הדרשה של היפוך הכתוב הנזכר, כמו מערכה אל הדרוש של פסוק זה. ובשם הגאון העשל ז"ל שמעתי דמפרש לדקדוק זה של מְהַפֵּךְ, ודריש על פי מ"ש בבתרא (דף קיט), דפליגי אי חולקין כבוד לתלמיד במקום רבו, והאי פלוגתא תליא בדרשת הכתוב (במדבר כז, ב) וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכָל הָעֵדָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, ומאן דסבר חולקין דריש הכתוב הנזכר בפשוטו, דעמדו לפני אלעזר אחר שעמדו לפני משה, ומאן דסבירא ליה אין חולקין סבר סרס המקרא ודרשהו, דמעיקרא עמדו לפני אלעזר, ואחר כך לפני משה, ולכן רַבִּי דְּדָרִישׁ כאן בִּזְכוּתֵיהּ דְּדָוִד, לומר שבדין הרג את אוריה שחלק כבוד ליואב בפני דוד, על כן היה מְהַפֵּךְ הפסוק של וַתַּעֲמֹדְנָה, כמאן דאמר סרס הכתוב ודרשהו, כמאן דאמר אין חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב עד כאן דבריו.

    שֶׁבִּקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת וְלֹא עָשָׂה קשא כיון דדריש בת שבע מגורשת היתה קודם שיצא אוריה, אם כן מאי בִּקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת רַע וְלֹא עָשָׂה? ומהרש"א ז"ל ישב קושיא זו למאן דאמר היו כותבין על תנאי, ועדיין אין הדבר מתיישב היטב כאשר יראה הרואה וגם מה שתירץ על פי סברת רבנו תם ז"ל דסבירא ליה היו מגרשין בצנעה קשא, והלא ודאי דוד המלך ע"ה ידע אשר גרש אותה אוריה, כי הוא אשר תיקן דבר זה לחיילותיו! וגם בעת שבאה בת שבע אליו שאל אותה אם יש לה גט. ונראה לי בס"ד כי הרע הזה שֶׁבִּקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת הוא על מה שרצה להיות אוריה שוכב עמה, שצוהו שילך לביתו אחר שידע שהיא מעוברת, ונמצא שרצה לתלות את בנו שנולד ממנו באוריה, ודבר זה נפיק מניה חורבא בענין ערוה! ועוד אם ילך אוריה לביתו וישכב עם בת שבע, נמצא שוכב עם מעוברת חבירו ואיכא איסורא רבא, וכל שכן מ"ד נתקדשה לדוד המלך ע"ה בביאה ראשונה שבא עליה כי שם היו עדי יחוס, ואם כן איך ישכב אוריה עם אשת איש?! ולדבר זה שרצה לעשות קרי ליה 'רַע'. אך באמת לא נעשה הָרַע הזה כי אוריה לא הלך לביתו, ולמחר כשאמר לו לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ לְבֵיתְךָ? והשיב לו דברי טעם, לא הכריחו דוד המלך ע"ה שילך לביתו בלילה שניה, שאם היה גוזר עליו שילך על כל פנים שיהיה, היה מוכרח שילך לקיים גזירת מלך. אך באמת גם דוד המלך ע"ה נתחרט מזאת העצה שחשב לעשות, ועל זה קאמר שֶׁבִּקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת וְלֹא עָשָׂה. ומה שאמרו שֶׁהָיָה לְדוּנוֹ בְּסַנְהֶדְּרִין, אף על גב דאם דן אותו שם גם כן היה נהרג בחרב, כי חייבי מלכות מיתתם בסייף, מכל מקום היה נהרג בסייף של בית דין, ועתה נהרג בחרב של מלחמה שזה נקרא חרב בסתם אבל של בית דין נקרא סייף.

    "וְאֶת אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁה" לִקּוּחִין יֵשׁ לְךָ בָּהּ נראה לי בס"ד אמר לִקּוּחִין לשון רבים, כי הוא היה גלגול אדם הראשון, והיא היתה גלגול חוה, ולפי זה ב' לקוחין היו של גלגול הקודם, ושל גלגול עתה. או נראה לי בס"ד לִקּוּחִין בהפוך אתוון חֲלוּקִין לשון חלוק ומלבוש, כי האיש נותן לאשה בקדושין 'אור מקיף' ובביאה 'אור פנימי' ובזה פרשתי בס"ד הטעם שמנהג חסידים לקדש בטבעת לרמוז על אור מקיף, ודוד המלך ע"ה בביאה ראשונה קידשה על ידי עידי יחוד, ונמצא שלא היה חסר גם אור המקיף, ולזה אמר 'לִקּוּחִין' אותיות 'חֲלוּקִין' רמז לאור מקיף יש לך בה שגם זה לא היה חסר:

    מָה חֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן אִי אַתָּה נֶעֱנַשׁ עָלָיו, אַף אוּרִיָּה הַחִתִּי אִי אַתָּה נֶעֱנַשׁ עָלָיו. פירוש מה שנהרגו בו עוד אנשים אחרים מישראל עם אוריה אין אתה נהרג על אותו חרב, כי אתה לא צוית אלא על אוריה, והיה לו ליואב לעשות אופן שאוריה לבדו יהרג, ולכך ודאי דאין אתה חייב בזה, הנה גם על אוריה שצוית עליו בפירוש אין אתה חייב, יען כי מורד במלכות היה.

    1 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Shabbat 56a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 56, Amud Aleph, about 510 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 127 words

      Opens “בני שמואל חטאו אינו אלא טועה, שנאמר:…”

      Named: שמואל.

    2. Segment 254 words

      Opens “אלא מה אני מקיים (שמואל א ח,…”

      Named: שמואל.

    3. Segment 333 words

      Opens “כתנאי ויטו אחרי הבצע ר' מאיר אומר…”

      Named: רבי יהודה.

    4. Segment 433 words

      Opens “א"ר שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן…”

      Named: שמואל.

    5. Segment 519 words

      Opens “אלא מה אני מקיים (שמואל ב יב,…”

      Named: שמואל.

    6. Segment 637 words

      Opens “אמר רב רבי דאתי מדוד מהפך ודריש…”

      Named: רב רבי, רבי אומר.

    7. Segment 724 words

      Opens “(שמואל ב יב, ט) את אוריה החתי…”

      Named: רב שהיה, שמואל.

    8. Segment 835 words

      Opens “דא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל…”

      Named: שמואל.

    9. Segment 99 words

      Opens “מאי ערובתם תני רב יוסף דברים המעורבים…”

      Named: רב יוסף.

    10. Segment 1024 words

      Opens “(שמואל ב יב, ט) ואותו הרגת בחרב…”

      Named: רב בני, שמואל.

    11. Segment 1119 words

      Opens “מאי טעמא מורד במלכות הוה דאמר ליה…”

      Named: שמואל.

    12. Segment 1220 words

      Opens “אמר רב כי מעיינת ביה בדוד לא…”

      Named: רב כי.

    13. Segment 1316 words

      Opens “אביי קשישא רמי דרב אדרב מי אמר…”

      Named: רב אדרב, רב הכי, רב קיבל, אביי.

    14. Segment 1439 words

      Opens “גופא רב אמר קיבל דוד לשון הרע…”

      Named: רב אמר, שמואל.

    15. Segment 1555 words

      Opens “מכדי חזייה דשקרא הוא כי הדר אלשין…”

      Named: שמואל.

    16. Segment 1666 words

      Opens “ושמואל אמר לא קיבל דוד לשון הרע…”

      Named: שמואל.

    Sages named on this page

    • Rabbi Akiva [R"A] · Second Generation of Tannaim

      Rabbi Akiva, a central figure among the Tannaim, rose from humble beginnings to become one of the greatest sages in Jewish history.

      Source: Shabbat 56a · Segment 3 — “…על בעלי בתים ר' עקיבא אומר קופה יתירה של…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Shabbat 56a · Segment 9 — “מאי ערובתם תני רב יוסף דברים המעורבים בינו לבינה

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Shabbat 56a · Segment 1 — “בני שמואל חטאו אינו אלא טועה, שנאמר: (שמואל א…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Shabbat 56a · Segment 13 — “אביי קשישא רמי דרב אדרב מי אמר רב הכי…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 56a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026