Talmud Builders

    Shabbat 95b

    Chapter 10 - HaMatznia

    גם: שבת דף צ״ה ע״ב, פרק י׳ המצניע

    English translation - Shabbat 95b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1is with regard to rendering seeds capable of becoming ritually impure. Seeds that are in a perforated pot have the legal status of seeds planted in the ground and, as such, cannot become ritually impure. Seeds that are in an imperforated pot are considered detached from the ground and can become ritually impure. Apparently, in other areas of halakha , Rabbi Shimon holds that a plant in a perforated pot has the legal status of a plant in the ground ( Me’iri ). He said to him: With regard to all matters of halakha , Rabbi Shimon equates the status of a perforated pot with that of being detached. However, the matter of impurity is different, as the Torah amplified purity with regard to seeds, as it is stated: “And if anything falls from their carcasses upon any sowing seed that is sown, it is pure” (Leviticus 11:37). The repetitive language: “Any sowing seed that is sown” teaches that any seed that can be characterized as sowing, including one growing in a perforated pot, remains pure. However, in other areas of halakha , the status of a perforated pot is equal to that of an imperforated pot.

    2A certain Elder raised a dilemma before Rabbi Zeira: In a case where the root of a plant in a perforated pot is opposite the hole, what would Rabbi Shimon say in terms of whether or not it is considered attached to the ground? He was silent and did not say anything to him. The Gemara relates that once the same Elder found Rabbi Zeira, who was sitting and saying: And Rabbi Shimon agrees that if the hole in the flowerpot is large enough to render it ritually pure, i.e., unable to hold olives, it is considered attached to the earth with regard to Shabbat. He said to him: Now, I raised a dilemma before you as to Rabbi Shimon’s ruling in a case where the root is opposite the hole, and you did not say anything to me. With regard to a case where the root is not actually opposite the hole, but its hole is large enough to render it pure, do you need to tell me that the dilemma whether or not it is considered detached is unresolved? Rather, this must certainly be understood differently.

    3Abaye said: And if the statement of Rabbi Zeira that Rabbi Shimon holds that a perforated pot is considered attached to the ground, was stated, it was stated as follows: And Rabbi Shimon agrees that if the pot was perforated below the level where it could hold a quarter of a log , it is no longer considered a vessel, and the plants are considered attached to the ground.

    4Apropos the purification of an earthenware vessel, the Gemara cites that Rava said: Five measures were stated with regard to holes in an earthenware vessel: If it was perforated with a small hole from which liquid seeps, it is no longer a vessel and is ritually pure in terms of the impurity of a shard. Certain shards of impure earthenware vessels remain impure if they can still be used. If it has a hole, even a small one that liquids can flow through, it can no longer transmit ritual impurity. However, it remains a complete vessel in which to sanctify the purification waters of the red heifer, which require a whole vessel. And if it was perforated with a hole large enough to enable liquid to enter the vessel, it is ritually pure in terms of sanctifying the purification waters in it, but it remains a vessel in terms of rendering seeds in it capable of becoming ritually impure. And if it was perforated with a hole the size of a small root, it is ritually pure in terms of rendering seeds in it capable of becoming ritually impure, but it remains a vessel that can become ritually impure in terms of holding olives. And if it was perforated with a hole large enough to enable olives to go out, it is pure in terms of the impurity of all other vessels that can hold olives, but it remains a vessel in terms of holding pomegranates. If the vessel is designated for use in holding pomegranates, it can become ritually impure because it is suitable for that use. If it was perforated with a hole large enough to enable pomegranates to go out, it is ritually pure from any type of impurity. And if the mouth of an earthenware vessel that is in a room with a corpse is surrounded by a sealed cover, it does not become ritually pure, even if its hole was large enough to enable a pomegranate to go out. It protects whatever is inside the vessel from contracting impurity, unless the majority of the vessel is broken.

    5Rav Asi said: I heard that with regard to an earthenware vessel, the measure of the hole that renders it unable to become ritually impure is large enough to enable a pomegranate to go out. Rava said to him: Perhaps you only heard this when its mouth is surrounded by a sealed cover, but an ordinary earthenware vessel becomes ritually pure with a hole big enough to enable an olive to go out. The Gemara asks: Isn’t Rava himself the one who said that an earthenware vessel that is surrounded by a sealed cover protects whatever is inside the vessel from contracting impurity unless the majority of the vessel is broken? The Gemara answers: This is not difficult.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אלא להכשיר זרעים - הזרועים בתוכו עציץ נקוב אינו מקבל הכשר לטומאה ושאינו נקוב מקבל הכשר דתלוש הוא והא רבי שמעון קאמר ליה וה"ג ר"ש אומר אין בין נקוב כו' דאילו לרבנן איכא טובא דהא מיחייבי אנקוב משום שבת ופטרי אשאינו נקוב:

    לכל מילי - לשבת ולקנות במשיכה ולא בכסף ולפרוזבול שאינו נכתב אלא על הקרקע:

    אשר יזרע - כדרך שאדם מוציא לזריעה למעוטי מחובר כל דהו להכי אהני זריעות יתירי דקרא ומיהו שאינו נקוב תלוש גמור הוא:

    מה לי אמר רבי שמעון - מי מודה דהא במחובר הוא האי שורש ואי תלשו לי' בשבת מיחייב:

    זימנין - פעם אחרת:

    שאם ניקב - העציץ בכדי טהרתו ושאם נטמא נטהר בשבירה זו והיינו כמוציא זית דתנן במסכת כלים (פ"ג מ"א) כלי חרס העשוי לאוכלין שיעורו כזיתים ומודה ר' שמעון בהא דחשיב מחובר כל הזרעים שבתוכו דתו לא הוי כלי:

    ניקב בכדי טהרתו מיבעיא - דהוה לן לספוקי ביה בהנך דלאו כנגד הנקב ואת פשטת להו דכולהו מחובר נינהו:

    אי אתמר לדרבי זירא - דמודה ר"ש בשום נקב:

    הכי הוא דאיתמר - שאם ניקב למטה מרביעית שאינו מחזיק רביעית מן הנקב ולמטה דבציר מהכי לאו כלי הוא:

    חמש מדות גרסי':

    כמוציא משקה - נקב דק מאד שמשקה יוצא בו:

    טהור מלטמא גיסטרא - כלומר אם כלי שלם הוא אינו נטהר בכך אבל אם היה שבר כלי והיה ראוי להשתמש בו דמקבל טומאה משנשבר כדתנן הן וקרקרותיהן ודופנותיהן יושבין שלא מסומכין כו' באלו טרפות (חולין דף נד:) וניקב שוב כמוציא משקה אינו טמא עוד משום תורת גיסטרא:

    גיסטרא - שבר כלי ולקמיה מפרש טעמא דאין שבר כלי חשוב להצניעו משניקב ולומר הבא גיסטרא אחר ונניח תחתיו לקבל טיף טיף הנוטף מזה אבל אם היה כלי שלם וניקב מעט אין מאבדין אותו אלא אומר הבא גיסטרא אחר ונניח תחתיו:

    ועדיין כלי הוא לקדש בו מי חטאת - כלומר אם כלי שלם היה וניקב כמוציא משקה עדיין כל תורת כלי עליו ואפי' לקדש בו מי חטאת באפר פרה דבעינן כלי ראוי דכתיב (במדבר יט) מים חיים אל כלי וכ"ש שמקבל טומאה:

    ניקב ככונס משקה - שאם מושיבו על המים נכנס בתוכו דהיינו נקב רחב קצת:

    טהור מלקדש בו מי חטאת - טהור לאו דוקא אלא כמו טהר יומא (ברכות דף ב.) כלומר בטל לו מתורת כלי לענין מי חטאת:

    ועדיין כלי הוא לענין הכשר זרעים - הזרועים בתוכו דכתלושין נינהו ואפילו לרבנן שאין נקב זה ראוי להריח לחלוחית הקרקע:

    ניקב כשורש קטן - הוי טפי מבכונס משקה:

    טהור מלהכשיר זרעים - לרבנן דהוי עציץ נקוב:

    ועדיין כלי הוא לקבל בו זיתים - שהוא שיעור לטומאה בכל כלי חרס העשוי לאוכלין סתם כל זמן שלא יחדו לרימונים ומקבל עדיין טומאה:

    טהור מלקבל בו זיתים - כלומר מלקבל עוד טומאה משום תורת סתם כלי חרס שהרי שיעורן כזיתים ואם היתה עליו טומאה נטהר ממנה:

    ועדיין כלי הוא לקבל בו רימונים - שאם יחדו שוב לרימונים מקבל טומאה מכאן ולהבא או אם היה מיוחד לרימונים מתחילה לא נטהר:

    טהור מכלום - משום כלי אלא א"כ מצניעו לגיסטרא יטמא בתורת גיסטרא:

    ואם היה מוקף צמיד פתיל - והוא באהל המת אין טומאה נכנסת בו דרך נקב ומצי על כל מה שבתוכו:

    עד שיפחת רובו - דכל כלי פתוח כתיב (שם) דרך פתח נכנסת לו טומאה ולא דרך נקביו:

    אלא במוקף צמיד פתיל - שאם ניקב כמוצא רימון אינו מציל:

    שבת 95 עמוד ב

    1אלא להכשיר זרעים בלבד! א"ל לכל מילי רבי שמעון כתלוש משוי ליה, ושאני לענין טומאה, דהתורה ריבתה טהרה אצל זרעים, שנאמר: ״(ויקרא יא״, לז) ״על כל זרע זרוע אשר יזרע״.

    2בעא מיניה ההוא סבא מרבי זירא: שורש כנגד נקב מה לי א"ר שמעון? אישתיק ולא אמר ליה ולא מידי. זימנא חדא אשכחיה דיתיב וקאמר: ומודה ר"ש שאם ניקב בכדי טהרתו. א"ל השתא שורש כנגד נקב בעאי מינך ולא אמרת לי ולא מידי, ניקב בכדי טהרתו מיבעיא?!

    3אמר אביי: ואי איתמר להא דרבי זירא, הכי הוא דאיתמר: ומודה רבי שמעון שאם ניקב למטה מרביעית.

    4אמר רבא, חמש מדות בכלי חרס: ניקב כמוציא משקה טהור מלטמא גיסטרא ועדיין כלי הוא לקדש בו מי חטאת; ניקב ככונס משקה טהור מלקדש בו מי חטאת ועדיין כלי הוא להכשיר בו זרעים; ניקב כשורש קטן טהור מלהכשיר בו זרעים ועדיין כלי הוא לקבל בו זיתים; ניקב כמוציא זיתים טהור מלקבל בו זיתים ועדיין כלי הוא לקבל בו רימונים; ניקב כמוציא רימונים טהור מכלום. ואם הוקף צמיד פתיל עד שיפחת רובו.

    5אמר רב אסי: שמעתי כלי חרס שיעורו כמוציא רימון. אמר ליה רבא: שמא לא שמעת אלא במוקף צמיד פתיל. והא רבא הוא דאמר מוקף צמיד פתיל עד שיפחת רובו! לא קשיא,׃

    Tosafot

    ומודה ר"ש שאם ניקב בכדי טהרתו - פי' כמוציא זית דסתמו של כלי חרס לאוכלין ושיעורן כמוציא זית ונראה לר"י דהיינו טעמא דמודה משום דבטל אגב קרקע כשניקב בכדי טהרתו ודוקא בניקב כמוציא זית אבל בכלי המיוחד למשקין אע"פ שטהרתו בכונס משקה לא אמרי' דבטל דאפי' לרבנן לא חשבי ליה כמחובר בכונס משקה אלא כשורש קטן כדאמר בסמוך:

    טהור מלקדש בו מי חטאת - וכ"ש דטהור מלקבל טומאה אם היה מיוחד למשקין:

    טהור מלהכשיר בו זרעים - משמע דכלי חרס בעי נקיבה ודלא כפי' הקונט' בפ"ק דגיטין (דף ז.) שפירש דספינה של חרס דכיון שהיא של עפר חשובה כנקובה ועת לקצר:

    ניקב כמוציא רימון טהור מכלום - תימה לר"י היכי קאמר דטהור מכלום והלא אם יחדו לגיסטרא מקבל טומאה כדפי' בקונט' וכפירושו ודאי כן הוא שהרי אפילו אם נשברו בשברים דקים מקבלים השברים טומאה בתורת גיסטרא כשנשאר בשברים שיעור המפורש במסכת כלים (ס"ב משנה ב) ומייתי לה בפ' אלו טריפות (חולין נד:) הדקים שבכלי חרס הן וקרקרותיהן ודופנותיהן יושבין שלא מסומכין שיעורן בכדי סיכת קטן עד לוג ומלוג עד סאה ברביעית כו' ועוד קשה לרשב"א דהוה מצי למימר שש מדות בכלי חרס וי"ל דכשנשבר לגמרי השברים ראויין לגיסטרא אבל כשהכלי שלם אלא שניקב כמוציא רימון אין ראוי לגיסטרא ואפי' יחדו בטלה דעתו אצל כל אדם אבל מתוך פי' הקונט' משמע דכשניקב כמוציא רימון ראוי הוא לגיסטרא דפירש טהור מכלום משום כלי אא"כ מצניעו משום גיסטרא ולפירושו הא דלא נקט ו' מדות דלא מיירי אלא כשיכול להשתמש כדרכן וניקב כמוציא רימון אין ראוי אלא אם כן מטהו על צידו:

    שמא לא שמעת אלא במוקף צמיד פתיל - תימה לר"י דילמא במיוחד לרימונים שמע ואצטריך לאפוקי מדר"א דאמר בסמוך ניקב כמוציא זית אין לו טומאה כו' וי"ל דמשמע דבסתם כלי חרס איירי בלא יחוד וליכא למימר דלענין הכשר זרעים. שמע כמ"ד בסמוך שיעורו כמוציא רימון לפירש הקונט' דפירש דלענין הכשר זרעים פליגי דא"כ אמאי נקט כלי חרס אפי' כלי עץ נמי ועוד דרבא סבירא ליה דלענין הכשר זרעים שיעורו כשורש קטן:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rav Nissim Gaon

    בנגע הצרעת:

    אמר רבא ה' מידות בכלי חרש כו' משכחת לה בתורת כהנים כל אשר בתוכו יטמא כמה שיעורו של נקב בכלי חרש בכונס משקה ובכלי שטף במוציא זיתים ובמסכת כלים פרק ג' שיעור כלי חרס לטהר העשוי לאוכלין שיעורו כזיתים העשוי למשקין שיעורו כמשקין כו' הלפס והקדירה שיעורן כזיתים כו' ובפרק ד' שנינו וכן גיסטרא שנתרועעה ואינה מקבלת משקין אע"פ שמקבלת אוכלין טהורה שאין שירין לשירין אי זו היא גיסטרא כל שניטלו אוזניה והיו בה חדודין יוצאין ובתוספתא בפ' ג' נסדקה למטה מאוזניה אע"פ שאזניה קיימות הרי זו כגיסטרא ואם מתחילה עשאה בלא אזנים נידונת כחבית וכן עוד אמרו אם היתה גיסטרא הרי זו טהורה שלא אמרו שירים לשירים אלא שירים לכלים ובפ' ז' כיצד בודקין כלי חרס לידע אם ניקב בכונס משקה אם לאו מביא עריבה מליאה מים ונותן את הקדירה לתוכה אם כינסה בידוע שבכונס משקה ואם לאו בידוע שבמוציא משקה כו' ומשכחת לה בגמ' במסכת נידה בפרק בא סימן התחתון (דף מט) ושנינו בו כל כלי חרס מכניס ומוציא ויש שהוא מוציא ואינו מכניס ותני עלה מכניס פסול למי חטאת לפי שאמרה תורה במי חטאת (במדבר י״ט:י״ז) ונתן עליו מים חיים אל כלי ואם ניקב בכונס משקה יצא מתורת כלי באלו הראיות ובמשנה במסכת פרה בפרק ה' מפני שאין ממלאין ואין מקדשין ואין מזין מי חטאת אלא בכלי ולזה אמרו ניקב בכונס משקה פסול למי חטאת ומשום גיסטרא דאמר רב אשי שונין כלי חרס שיעורו בכונס משקה לא אמרו מוציא משקה אלא לענין גיסטרא בלבד מאי טעמא אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן לפי שאין אומרין הבא גיסטרא לגיסטרא ובפרק כל הבשר (חולין דף קז) אמר רבא כלי שניקב בכונס משקה אין נוטלין ממנו לידים:

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 95b

    Shabbat 95b. The full printed text of this folio side - 5 numbered segments, about 195 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 95b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026