Talmud Builders

    Shabbat 139b

    Back to index

    English translation — Shabbat 139b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and I do not know whether the Festival occurred before Shabbat or after Shabbat. And they came before Rabbi Yoḥanan, and he said to them: Let gentiles attend to his burial.

    2And likewise, Rava said: If a person died on the first day of a Festival, gentiles may attend to his burial; on the second day of a Festival observed in the Diaspora, Jews may attend to his burial. And this is the halakha even on the second day of the festival of Rosh HaShana, which is not so with regard to an egg. With regard to an egg laid on the Festival, the two days of Rosh HaShana are considered one long day that cannot be disconnected. Therefore, in contrast to other two-day Festivals in the Diaspora, use of an egg laid on the first day of Rosh HaShana is prohibited on the second day. However, in deference to the dead, the Sages were lenient with regard to burial on the second day of Rosh HaShana. Why then did Rav Menashya prohibit the inhabitants of Bashkar from attending to the burial on a Festival? The Gemara answers: Because they were not well versed in Torah.

    3Rabbi Avin bar Rav Huna said that Rav Ḥama bar Gureya said: A person may wrap himself in a canopy and in its straps and go out to the public domain on Shabbat, and he need not be concerned about violating the prohibited act of carrying out a burden.

    4The Gemara asks: In what way is the halakha with regard to the straps different from that which Rav Huna said? As Rav Huna said that Rav said: One who goes out unwittingly to the public domain on Shabbat with a four-cornered garment that does not have the requisite ritual fringes attached is liable to bring a sin-offering, because the remaining fringes are not an integral part of the garment. Since they do not fulfill the mitzva, they are considered a burden that may not be carried into the public domain on Shabbat. The Gemara answers: There is a distinction between the cases. Ritual fringes are significant relative to a garment and are not negated. They are considered an independent entity that may not be carried out into the public domain. These straps of a canopy are not significant and are negated.

    5Rabba bar Rav Huna said: According to the Rabbis, who prohibit suspending a strainer on a Festival, a person may nevertheless employ artifice and circumvent the prohibition against suspending a strainer by taking it on a Festival and suspending it for the purpose of pomegranates in it, which is permitted. Once the strainer is suspended, he may suspend it in order to filter sediment from the wine, as even the Rabbis hold that on a Festival it is permitted to do this straining through a strainer that is already suspended. Rav Ashi said: And this is only permitted provided that he actually suspended pomegranates in it before using it to strain wine. It must be obvious to all that he used the strainer in a permitted manner.

    6The Gemara asks: In what way is that halakha different from that which was taught in a baraita : One may begin brewing beer during the intermediate days of a Festival for the purpose of using it on the Festival. If it is not for the purpose of the Festival, it is prohibited. This is the halakha both with regard to date beer and with regard to barley beer. And even though they have old beer, one may employ artifice and say that he wishes to drink from the new, and that he is making beer on the intermediate days of the Festival for that purpose. Apparently, it is permitted to employ artifice even without actively demonstrating that one is performing the action for a permitted purpose. This contradicts the opinion of Rav Ashi.

    7The Gemara answers: There, with regard to beer, the matter is not evident. When people see someone starting to brew beer, they have no way of knowing whether or not he has beer at home, and consequently, whether or not the action itself is prohibited in that case. However, here, with regard to a strainer, the matter is evident, as people see him suspending a strainer for wine, which is prohibited.

    8On the topic of artifice, the Gemara relates that the Rabbis said to Rav Ashi: Master, observe this Torah scholar, and Rav Huna ben Rabbi Ḥayon is his name, and some say that his name is Rav Huna, son of Rabbi Ḥalvan, who took a slice of garlic and placed it in the spout of a barrel, and said: I intend to store it. He thereby stopped the spout on Shabbat. And similarly, he went and slept in a ferry on the river, and the ferryman sailed the ferry across the river, and he thereby crossed to the other side and inspected the fruit of his vineyard. He said: I intend to sleep. In this way, he crosses the river by boat on Shabbat, which is a prohibited activity.

    9Rav Ashi said to them: Are you speaking of artifice? This is artifice employed to circumvent a rabbinic prohibition, and a Torah scholar will not come to perform the action ab initio without artifice. Therefore, there is no reason to prohibit him from doing so.

    10MISHNA: One may pour water over sediment that is in a strainer on Shabbat so that it will become clear and clean. And similarly, one may filter wine through cloths and through an Egyptian basket made from palm leaves. Since these liquids are drinkable even without filtering, doing so does not violate the prohibition of selecting.

    11And likewise, one may place an egg in a mustard strainer in order to separate the yolk from the egg-white, and one may prepare anumlin , a wine-based drink, on Shabbat. Rabbi Yehuda says: On Shabbat one may only make anumlin in a small cup; on a Festival, in a larger vessel; and on the intermediate days of a Festival, one may even prepare it in a barrel. Rabbi Tzadok says: There is no objective principle; rather, it is all according to the number of guests; if they are numerous, one may prepare a larger quantity of anumlin .

    12GEMARA: Ze’iri said: A person may place clear wine and clear water into a strainer on Shabbat, and he need not be concerned over the prohibition of selecting, as the wine is drinkable even without this filtering. However, doing so with murky liquids, no, one may not strain them.

    13The Gemara raises an objection from a baraita : Rabban Shimon ben Gamliel says: A person may stir a barrel of wine, mixing its wine and its sediment, and place it in a strainer on Shabbat, and he need not be concerned. Apparently, it is permitted to place even murky wine in a strainer. Ze’iri explained that baraita and resolved the difficulty: That was taught with regard to wine between the presses, when the wine has yet to ferment and will remain murky even after filtering.

    14We learned in the mishna: One may filter wine through cloths on Shabbat. Rav Shimi bar Ḥiyya said: This is permitted provided one does not make an indentation in the cloth, making it into a receptacle, as one must diverge from the usual, weekday manner of performing this activity.

    15We also learned in the mishna: And it is permitted to filter wine on Shabbat through an Egyptian basket. Rav Ḥiyya bar Ashi said that Rav said the following caveat to that statement: It is permitted provided one does not lift the basket a handbreadth from the bottom of the lower vessel. This ensures that one performs the activity in an atypical manner (Rabbeinu Yona).

    16Rav said: It is permitted to place this cover that has holes for filtering over half a barrel, but it is prohibited to spread it over the entire barrel, in order that it not appear as though one is using it as a filter (Rabbeinu Ḥananel).

    17Rav Pappa said: A person may not attach a bundle of straw to the mouth of a barrel’s spigot, because it appears like a strainer.

    18The Gemara relates: The members of Rav Pappa’s household would carefully pour beer from one vessel to another so that the dregs from one vessel would not pass to the other. Rav Aḥa from Difti said to Ravina: But there are the final drops, which remain when one pours the beer into another vessel. When pouring the final drops from the dregs left in the vessel, one is in violation of the prohibition of selecting. He replied: In Rav Pappa’s house they would leave the final drops in the first vessel together with the dregs. They would not attempt to separate them, as the last drops were not significant to the household of Rav Pappa, because beer was always readily available in his house.

    19And we further learned in the mishna: One may place an egg in a mustard strainer on Shabbat in order to separate the yolk from the egg-white. The Sage, Ya’akov Korḥa, taught a reason for this:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ולא ידענא אי מלפניהאם חל י"ט בע"ש ומת בו ביום ומפני שלא יוכלו להתעסק בו למחר התירו לקוברו ע"י עממים:

    אי מלאחריהוהוא מת בשבת ומפני שנשתהא כבר והיה מסריח התירו:

    מת ביו"ט ראשון כו'מת שנשתהא כגון שמת בשבת ולמחר היה יו"ט:

    מה שאין כן בביצהדאין ר"ה שוה לימים טובים של גליות דאילו ר"ה חמיר יו"ט שני דיליה ונולדה בזה אסורה בזה:

    מתעטף אדם בכילהשהוא כסדין ומתעטף בה דרך מלבוש:

    וכסכסיהרצועות התלויות בה ולא אמרינן הך רצועות לאו לצורך עיטוף נינהו והוה משאוי ההוא שעתא שאין כיסכסין עשויין אלא לנטותה באהל:

    חייב חטאתואילו לא היתה מצוייצת כלל לא מיחייב דהא לבושיה הוא אלמא הציציות הויין לו משאוי הואיל ואינן כמצותו אינו צריכין לה ומן הבגד ממש אינן דליחשבינן כוותיה:

    חשיבימשום דשל תכלת הן ולא בטלי והוו בה משוי:

    מערים אדם על המשמרת ביו"טלרבנן דאמרי אין תולין את המשמרת ביום טוב ואוקימנא דטעמא לאו משום אהל אלא משום עובדא דחול מערים ותולה אותה לצורך רמונים דלאו עובדין דחול נינהו ומסנן בה שמרים הואיל ונתלית דהא אמרינן נותנין לתלויה ביו"ט:

    והוא דתלי בה רמוניםברישא דמוכח מילתא דמעיקרא לאו לשמרים תלייה:

    מטיליןברשיי"ר בלע"ז:

    במועדבחולו של מועד:

    מערים ושותה מן החדשאלמא בלא שום הוכחה מותר להערים:

    התם לאו מוכחא מילתאדמילתא דאיסורא הוא דהרואה אומר לצורך המועד הוא שאין הכל יודעין שיש לו מן הישן הכא מוכחא מילתא לאיסור דסתם תולה משמרת לשמרים הוא תולה ואי לא יהיב בה רימונים ברישא להצניע בעלמא כי יהיב בה שמרים מוכח דלהכי תלייה:

    ברא דתומאצלע של שום:

    ומנח בברזא דדנאמקום שיש בו נקב בחבית והיין יוצא נותנו שם בשבת לסתום והוי כמתקן ומערים לכתחילה:

    ואומר לאצנועיהלהאי ברא דתומא מיכוינא ועוד עביד אחריתי אזל נאים במברא בספינה רחבה העשויה לעבור המים והיא של נכרי ויודע הוא שיעבירנה הנכרי לצד האחר:

    וסייר פיריומשמר שם פירות כרמו ונמצא שהנכרי מעבירו במים בשבת:

    הערמה בדרבנן היאה"ג הך הערמה לאו באיסורא דאורייתא הוא אלא באיסורא דרבנן דא"נ עביד ממש בלא הערמה אדרבנן הוא דעבר הלכך דצורבא מרבנן הוא לא אחמירו עליה דהוא לא אתי למעבד לכתחילה להדיא בלא הערמה לעבור שם לפני הכל:

    מתני' נותנין מיםבשבת ע"ג שמרים הנתונים במשמרת מבעוד יום:

    כדי שיצולושיהו צלולין לזוב את היין מפני הקמחים שקורים יינ"ש:

    בסודרין ובכפיפה מצריתהעשויה מצורי דקל:

    כפיפהסל:

    ונותנין ביצה במסננתשהחרדל נתון בה להסתנן וקולטת את הפסולת ואף הביצה החלמון שלה נוטף ומסתנן עמו והוה ליה לחרדל למראה והחלבון שהוא קשור נשאר למעלה ורבינו הלוי פירש סינונה של ביצה לתוך תבשיל היא ולא לתוך חרדל ובמסננת של חרדל הוא דשרי משום שינוי ויורד לתוך הקערה שהוא כלי שני ומתלבן התבשיל:

    אינומליןפושו"ן:

    לגיןגדול מכוס וקטן מחבית:

    גמ' טורדמערבב:

    בין הגתות שנושכל היינות עכורין ושותין אותן בשמריהם הלכך אין כאן תיקון דבלאו הכי משתתי:

    שלא יעשה גומאמן הסודר בפי הכלי כי עובדא דחול אי נמי אתי לידי סחיטה:

    שלא יגביההכפיפה מקרקעית כלי התחתון טפח כמדת אהל:

    פרונקאבגד ששוטחין על גיגית יין לכסותה:

    אפלגא דכובא שרידלאו אוהלא הוי:

    לא ניהדק איניש צינייתא בפומא דכוזני דחביתאכלי חרס קטן שמערין בו יין מחבית לא יתן בפיו קשין וקסמים בחזקה לפי שאין לך מסננת גדולה מזו:

    שפו שיכראכל היכא דתני לשון שפוי בנחת הוא והפסולת נשאר בשולי הכלי:

    והאיכא ניצוצותקטנות הנישופות באחרונה מתוך הפסולת שקורין בריי"ש והנהו מוכחן דבורר הוא:

    ניצוצות כי רב פפא לא חשיבישחנוני מטיל שכר היה כדאמרינן בבבא מציעא (דף סה:) ובפסחים (דף קיג.) הלכך אינו מקפיד לניצוצות כל כך וכשמגיע לניצוצות משליך הן ופסולתן לחוץ ותחילת שפייתן מן הפסולת ניכר דלאו בורר הוא:

    שבת 139 עמוד ב

    1ולא ידענא אי מלפניה אי מלאחריה, ואתו לקמיה דרבי יוחנן, ואמר להו: יתעסקו ביה עממין,׃

    2ואמר: רבא מת בי"ט ראשון יתעסקו בו עממין ביום טוב שני יתעסקו בו ישראל ואפילו ביו"ט שני של ראש השנה מה שאין כן בביצה לפי שאינן בני תורה:

    3א"ר אבין בר רב הונא אמר רב: חמא בר גוריא מתעטף אדם בכילה ובכסכסיה ויוצא לרה"ר בשבת ואינו חושש׃

    4מ"ש מדרב הונא דאמר רב: הונא אמר רב היוצא בטלית שאינה מצוייצת כהילכתה בשבת חייב חטאת ציצית לגבי טלית חשיבי. ולא בטלי הני לא חשיבי ובטלי׃

    5אמר רבה בר רב הונא מערים אדם על המשמרת ביו"ט לתלות בה רמונים ותולה בה שמרים אמר רב אשי והוא דתלה בה רמונים׃

    6מאי שנא מהא דתניא מטילין שכר במועד לצורך המועד שלא לצורך המועד אסור אחד שכר תמרים ואחד שכר שעורים אע"פ שיש להן ישן מערים ושותה מן החדש׃

    7התם לא מוכחא מילתא הכא מוכחא מילתא׃

    8אמרו ליה רבנן לרב אשי חזי מר האי צורבא מרבנן ורב הונא ב"ר חיון שמיה ואמרי לה רב הונא בר' חלוון שמיה דשקל ברא דתומא ומנח בברזא דדנא ואמר לאצנועיה קמיכוינא ואזיל ונאים במברא ועבר להך גיסא וסייר פירי ואמר אנא למינם קמיכוינא׃

    9אמר להו הערמה קאמרת הערמה בדרבנן היא וצורבא מרבנן לא אתי למיעבד לכתחילה:

    Mishna

    10נותנין מים ע"ג השמרים בשביל שיצולו ומסננין את היין בסודרין ובכפיפה מצרית׃

    11ונותנין ביצה במסננת. של חרדל ועושין אנומלין בשבת ר' יהודה אומר בשבת בכוס ביו"ט בלגין ובמועד בחבית רבי צדוק אומר הכל לפי האורחין:

    Gemara

    12אמר זעירי נותן אדם יין צלול ומים צלולין לתוך המשמרת בשבת ואינו חושש אבל עכורין לא׃

    13מיתיבי רבן שמעון בן גמליאל אומר טורד אדם חבית של יין יינה ושמריה ונותן לתוך המשמרת בשבת ואינו חושש תרגמה זעירי בין הגיתות שנו:

    14מסננין את היין בסודרין: אמר רב שימי בר חייא ובלבד שלא יעשה גומא:

    15ובכפיפה מצרית: אמר רב חייא בר אשי אמר רב ובלבד שלא יגביה מקרקעיתו של כלי טפח׃

    16אמר רב האי פרונקא אפלגיה דכובא שרי אכוליה כובא אסור׃

    17אמר רב פפא לא ניהדק איניש צינייתא בפומיה דכוזני דחביתא משום דמיחזי כמשמרת׃

    18דבי רב פפא שאפו שיכרא ממנא למנא אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא האיכא ניצוצות ניצוצות לבי רב פפא לא חשיבי:

    19ונותנין ביצה במסננת: תני יעקב קרחה:

    Tosafot

    יום טוב שני יתעסקו בו ישראלובביצה (ד' ו.) מסקינן בתר הך מילתא אמר רבינא האידנא דאיכא חברי חיישינן פירוש ולא יתעסקו בו ישראל פן יצוו עליהם חברי לעשות מלאכה ביו"ט כיון שרואין שעושין בשביל מת ומעשה היה והוליכו מת חוץ לתחום ביו"ט והלכו אחריו בסוסים להתעסק במת וכעס ר"ת אף על ההולכים ברגל בלא סוסים ושמע רבי דטעמו משום דמסיק רבינא האידנא דאיכא חברי ולדידן אע"ג דליכא למיחש יש לאסור כיון דמסיק הכי גם יש לירא פן יצוו השרים להתעסק במלאכתן ולכתוב מה שהם רוצים ושלח להם ר"ת בני בשכר אינם בני תורה בני מליאון (אותה העיר) בני תורה:

    ציצית חשיבי ולא בטלישאינם מבוטלין לפי שחשובים הם בעיניו שדעתו ליתן בטלית ציצית רביעית כך פי' ר"ח: הא לא חשיבי ובטלי על זה סמך רבי להניח באבנטו רצועות התלויות בו ויש שקושרים בהם בתי שוקים דבטלי דלא חשיבי כולי האי:

    מאי שנא מהא דתניא כו'פי' [וס"ל כרבי יוסי בר' יהודה דאמר מערימין] לעיל בכ' כל כתבי (שבת דף קיז:):

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    וזה שאמר מתעטף אדם בכילה וכוסכיא ויוצא בה לרה"ר פי' כוסכיא חוטין ומשיחות שעליה. הלכה היא דקא מקשינן עלה מדרב הונא דאמר היוצא בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה כגון שתלה ציצית בג' כנפי הטלית והניח הרביעית אותן חוטי הציצית כיון שאינה מצוייצת בד' כנפות שלה אינה חשובה ציצית דמצוה. וכחוטין דעלמא הן חשובין והיוצא בה חייב חטאת ופרקינן ציצית לגבי טלית חשיבי ולא בטלי שלב האדם רוצה בקיומן כי בדעתו שיתלה הרביעית וילבשנה. אבל כוסכיא לגבי כילה אינו צריך להן ובטלי:

    והא דאמר רבה בר בר חנה מערים אדם על המשמרת ביו"ט לתלות בה רמונים ותולה בה שמרים אליבא דרבנן שאסורים לתלות ולשמר לכתחלה ואע"פ שהיא אסורה והוא דתלה לה רמונים כרב אשי ואע"ג דאמרינן מ"ש מהא דתניא מטילין שכר במועד וכו' התם בשכר במועד לא מוכחא מלתא הכא במשמרת מוכחא מילתא ולשמר הוא תולה ואם תלה בה רמונים אין ואי לא לא. והא דאמרו ליה לרב אשי על רב הונא בר חיון.

    ואמרי לה בר חילון דהוה שקיל ברא דתומיא ומנח בבירזא דדנא פי' שהיה נוטל ראש שום ונותנן בנקב של חבית שיוצא ממנו היין ולא היה מסתפק מאותה חבית אלא חבית שבאוצר והיה מערים וסותם הנקב בראש השום והיה אומר להצניע ראש השום אני צריך ועוד היה הולך וישן במעברא וכו' אמר להו רב אשי הערמה מדרבנן היא והערמה לכתחלה ת"ח לא עבדי:

    ונותנין המים על השמרים בשביל שיצלו אמר זעירי נותן אדם יין צלול ומים צלולין לתוך המשמרת בשבת ואינו חושש אבל עכורין לא.

    ואם בין הגתות הוא שעדיין היין תוסס ואינו צלול טורד אדם חבית יינה ושמריה בשבת ואינו חושש ואפילו אליבא דרבנן וליכא דפליג בהא ומסננן את היין בסודרין אמר רב שימי בר חייא ובלבד שלא יעשה גומא. פי' שלא ימשוך קצות הסודר למעלה וישאר כמו גומא באמצעיתו.

    ובקפיפה מצריתואמרינן משמיה דרב שלא יגביה מקרקעיתו של כלי טפח. שכן מצינו באהלי טומאה טפח:

    וכל מקום שיש בו חלל טפח כאהל חשוב ואין עושין אהלי עראי לכתחלה בשבת:

    פראנקאפי' כסוי בפי הקנקן ויש בו נקבים קטנים קטנים. לסנן בו היין כאשר יציקוהו בקנקן. אם יהיה זה הכיסוי בחצי פי הכלי אינו מסנן. ואם הוא בכל הפה של כלי הרי הוא כמסננת ונראה כמשמר היין במשמרת:

    וי"א פרונקא מטלית של בגד שעשאו לכסוי כובא כדאמרי' בתחלת במה טומנין ומ"ש מפרונקא דמר ואומר עוד בע"ז פרק אין מעמידין בהמה בפונדקאות פש ליה חמרא בכובה צייריה בפרונקיא פי' נשאר לו יין בכלי קשר פי הכלי בסמרטוטין:

    לא ניהדוק צבתא בפומא דכוזא משום דמחזי כמשמרתפי' צבתא בפומא דכוזא מוך חדש וכדומה לו והוא מלשון מצאי צבתים או כרוכות וי"א לוף של דקל וכדומה לו:

    ונותנין ביצה במסננת של חרדל תני יעקב קרחה לפי שאין עושין אותה אלא לגוון.

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 139b

    Shabbat 139b. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 357 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ולא ידענא אי מלפניה אם חל י"ט בע"ש ומת בו ביום ומפני שלא יוכלו להתעסק בו למחר התירו לקוברו ע"י עממים:

    אי מלאחריה והוא מת בשבת ומפני שנשתהא כבר והיה מסריח התירו:

    מת ביו"ט ראשון כו' מת שנשתהא כגון שמת בשבת ולמחר היה יו"ט:

    מה שאין כן בביצה דאין ר"ה שוה לימים טובים של גליות דאילו ר"ה חמיר יו"ט שני דיליה ונולדה בזה אסורה בזה:

    מתעטף אדם בכילה שהוא כסדין ומתעטף בה דרך מלבוש:

    וכסכסיה רצועות התלויות בה ולא אמרינן הך רצועות לאו לצורך עיטוף נינהו והוה משאוי ההוא שעתא שאין כיסכסין עשויין אלא לנטותה באהל:

    חייב חטאת ואילו לא היתה מצוייצת כלל לא מיחייב דהא לבושיה הוא אלמא הציציות הויין לו משאוי הואיל ואינן כמצותו אינו צריכין לה ומן הבגד ממש אינן דליחשבינן כוותיה:

    חשיבי משום דשל תכלת הן ולא בטלי והוו בה משוי:

    28 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 139b · Sefaria

    Tosafot

    יום טוב שני יתעסקו בו ישראל ובביצה (ד' ו.) מסקינן בתר הך מילתא אמר רבינא האידנא דאיכא חברי חיישינן פירוש ולא יתעסקו בו ישראל פן יצוו עליהם חברי לעשות מלאכה ביו"ט כיון שרואין שעושין בשביל מת ומעשה היה והוליכו מת חוץ לתחום ביו"ט והלכו אחריו בסוסים להתעסק במת וכעס ר"ת אף על ההולכים ברגל בלא סוסים ושמע רבי דטעמו משום דמסיק רבינא האידנא דאיכא חברי ולדידן אע"ג דליכא למיחש יש לאסור כיון דמסיק הכי גם יש לירא פן יצוו השרים להתעסק במלאכתן ולכתוב מה שהם רוצים ושלח להם ר"ת בני בשכר אינם בני תורה בני מליאון (אותה העיר) בני תורה:

    ציצית חשיבי ולא בטלי שאינם מבוטלין לפי שחשובים הם בעיניו שדעתו ליתן בטלית ציצית רביעית כך פי' ר"ח: הא לא חשיבי ובטלי על זה סמך רבי להניח באבנטו רצועות התלויות בו ויש שקושרים בהם בתי שוקים דבטלי דלא חשיבי כולי האי:

    מאי שנא מהא דתניא כו' פי' [וס"ל כרבי יוסי בר' יהודה דאמר מערימין] לעיל בכ' כל כתבי (שבת דף קיז:):

    Tosafot on Shabbat 139b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    וזה שאמר מתעטף אדם בכילה וכוסכיא ויוצא בה לרה"ר פי' כוסכיא חוטין ומשיחות שעליה. הלכה היא דקא מקשינן עלה מדרב הונא דאמר היוצא בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה כגון שתלה ציצית בג' כנפי הטלית והניח הרביעית אותן חוטי הציצית כיון שאינה מצוייצת בד' כנפות שלה אינה חשובה ציצית דמצוה. וכחוטין דעלמא הן חשובין והיוצא בה חייב חטאת ופרקינן ציצית לגבי טלית חשיבי ולא בטלי שלב האדם רוצה בקיומן כי בדעתו שיתלה הרביעית וילבשנה. אבל כוסכיא לגבי כילה אינו צריך להן ובטלי:

    והא דאמר רבה בר בר חנה מערים אדם על המשמרת ביו"ט לתלות בה רמונים ותולה בה שמרים אליבא דרבנן שאסורים לתלות ולשמר לכתחלה ואע"פ שהיא אסורה והוא דתלה לה רמונים כרב אשי ואע"ג דאמרינן מ"ש מהא דתניא מטילין שכר במועד וכו' התם בשכר במועד לא מוכחא מלתא הכא במשמרת מוכחא מילתא ולשמר הוא תולה ואם תלה בה רמונים אין ואי לא לא. והא דאמרו ליה לרב אשי על רב הונא בר חיון.

    ואמרי לה בר חילון דהוה שקיל ברא דתומיא ומנח בבירזא דדנא פי' שהיה נוטל ראש שום ונותנן בנקב של חבית שיוצא ממנו היין ולא היה מסתפק מאותה חבית אלא חבית שבאוצר והיה מערים וסותם הנקב בראש השום והיה אומר להצניע ראש השום אני צריך ועוד היה הולך וישן במעברא וכו' אמר להו רב אשי הערמה מדרבנן היא והערמה לכתחלה ת"ח לא עבדי:

    ונותנין המים על השמרים בשביל שיצלו אמר זעירי נותן אדם יין צלול ומים צלולין לתוך המשמרת בשבת ואינו חושש אבל עכורין לא.

    ואם בין הגתות הוא שעדיין היין תוסס ואינו צלול טורד אדם חבית יינה ושמריה בשבת ואינו חושש ואפילו אליבא דרבנן וליכא דפליג בהא ומסננן את היין בסודרין אמר רב שימי בר חייא ובלבד שלא יעשה גומא. פי' שלא ימשוך קצות הסודר למעלה וישאר כמו גומא באמצעיתו.

    ובקפיפה מצרית ואמרינן משמיה דרב שלא יגביה מקרקעיתו של כלי טפח. שכן מצינו באהלי טומאה טפח:

    וכל מקום שיש בו חלל טפח כאהל חשוב ואין עושין אהלי עראי לכתחלה בשבת:

    פראנקא פי' כסוי בפי הקנקן ויש בו נקבים קטנים קטנים. לסנן בו היין כאשר יציקוהו בקנקן. אם יהיה זה הכיסוי בחצי פי הכלי אינו מסנן. ואם הוא בכל הפה של כלי הרי הוא כמסננת ונראה כמשמר היין במשמרת:

    3 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 139b · Sefaria

    Rashba

    הא דאמרינן מת ביום טוב ראשון יתעסקו בו עממין. פירש"י ז"ל: דוקא בדאשתהי, כגון דמת בשבת והיה יום טוב לאחר השבת, אי נמי כשיהא שבת מלאחריה דחיישינן דלא ישתהה, וראיתו מדאמר הכא במעשה דמעון ביום טוב הסמוך לשבת ולא ידענא אי מלפניה אי מלאחריה, דאלמא טעמא משום הא הוא דשרי להו רבי יוחנן. ולפי דברי הרב ז"ל הא דאמר מר זוטרא בפרק קמא דביצה (ו, א) לא אמרן אלא דאשתהי ורב אשי אמר אע"ג דלא אשתהי בי"ט שני הוא וכדמפרש רב אשי טעמא ואזיל, מאי טעמא דיום טוב שני לגבי מת כחול שויוה רבנן. וכבר הסכימו הגאונים ז"ל, דאפילו ביום טוב ראשון נמי אע"ג דלא אשתהי לא משהינן ליה, ורב אשי ומר זוטרא לא איפליגו אלא ביום טוב שני משום דשבות דאית ביה מלאכה ביד ישראל היא, ולזה הוא שהוצרך רב אשי לתת טעם, אבל ביום טוב ראשון דעל ידי עממין לכולי עלמא אע"ג דלא אשתהי לא משהינן ליה, ומעשה דמעון משום דשבת מלפניה או מאחריה הוא דשאלו הם, אבל רבי יוחנן התיר להם לגמרי. ונראה לי קצת ראיה מדאמרינן סתם, ופריך מהא דרבי יהודה בר שילא, ואם איתא מאי קושיא דלמא בני בשכר לאו בדאשתהי הוה, דהא סתם שאלו וסתם אסר להם. ומ"מ יש לדחות דמשום דאסר להם סתם לומר דלעולם אסור ואפילו בדאשתהי, לפיכך הקשו עליו למה לא התיר בדאשתהי מיהא כעובדא דמעון. ומכל מקום כך נהגו בכל המקומות להתעסק בו עממין ביום ראשון, וביום שני אפילו ישראל, אע"ג דלא אשתהו ואפילו לחצוב לו קבר. והא דאמרינן התם בפרק קמא דביצה (ו, א) אפילו למיגז ליה אסא ואפילו למיגד ליה גלימא, לאו דוקא הני ומשום דטרחתן מועט וכמו שפרש"י ז"ל במס' ביצה (שם), אלא אפילו הני קאמר, כלומר אע"פ שאפשר לו למת בלא הני, דהא אפשר בלא אסא ואפשר נמי לכרכו בתכריכיו, וכל שכן חפירת קבר שאי אפשר למת בלא כן. והא דתנן במסכת מועד קטן (ח, ב) אין חופרין כוכין וקברות במועד. כבר תירץ הרב אלפסי ז"ל, דהתם בחופר במועד לקבור בו מתים שימותו, וכן היה דרכן לחפור ולהכין כוכין קודם מעשה. ומה שהקשה עליו הראב"ד ז"ל א"כ למה התירו להרחיב ולהאריך במועד כיון שאין בו צורך המועד. ותירץ הרמב"ן ז"ל לפי שכל דבר שיש בו צורך לרבים התירו לתקנו, אע"פ שאסור להתחיל בו, וכמו ששנינו שם ומתקנין את קלקולי המים שברשות הרבים וחוטטין אותן, ואוקימנא כשאין הרבים צריכין להם, ואעפ"כ כיון שצרכי רבים הן מותר לתקן אבל לא להתחיל, והכא נמי צרכי רבים הוא. ואפילו בקבר בני משפחה ואפילו של יחיד נמי אפשר שהוא מותר, דכיון דמצוה הוא התירו בו מקצת מלאכה אפילו שלא לצורך המועד כמו שהתירו בצרכי רבים, וכל שכן שמא יצטרך לו במועד. וא"ת עוד והא תנן התם וארון עם המת בחצר ר"י אוסר אלא אם כן היו לו נסרים המנוסרים מערב יום טוב, ואם כן האיך נהגו עכשיו לחצוב קבר שלא בפני המת. יש לומר דההיא באדם שאינו מפורסם, הא באדם מפורסם מותר. והכין איתא בירושלמי. וכתב הרב אלפסי ז"ל בהלכות, וכיון שאין חופרין עכשיו אלא לצורך שעה הכל כאדם מפורסם, והכל יודעים דלצורך מת דביומו הוא דשרי. והא דאמרינן יתעסקו בו עממין. יש מי שאומר דדוקא בקבורתו, אבל טלטולו מותר על ידי ככר או תינוק, והוצאתו נמי מותרת כב"ה, דאמרינן מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך. ויש מי שאוסר להוציאו, וכן מוכיח להם הלשון שאמרו יתעסקו בו עממין ולא אמרו יקברוהו וכו', דאלמא כל עסקיו על ידי עממין. וטעמא דכיון דאי אפשר לקבורה בישראל לא התירו הוצאה בישראל, שאם תתיר בהם מקצת מלאכה שמא יבואו לגמור מלאכה. ועוד שהן כעוסקין בקבורה עצמה ומסייעין בה שהוא חלול יום טוב לגמרי, והא דמיא לההוא דאקשינן בפרק כל הכלים (לעיל שבת קכד, ב) ובפרק קמא דביצה (עי"ש יב, א) אטו טלטול לאו צורך הוצאה הוא, ועוד שאין כאן משום כבודו של מת הואיל ובסוף יתעסקו בו עממין.

    ועוד כתב הרמב"ן ז"ל דהוצאת המת לקבורה כהוצאת אבנים לבנין, שאין לומר בו מתוך משום דלא שייך ביה צורך היום. ואם תאמר שהוא מצוה, הרי שריפת קדשים עשה ואינו דוחה יום טוב וכל שכן זה. ועוד דהא אתמר בפרק קמא דכתובות (ז, א) שאין מתוך אלא בהנאה השוה לכל נפש, והרי אין כאן הנאת נפש. ואין לומר מפני שאין (הנאה) [הוצאה] זו צריכה לגופה, אם כן בשבת יתירו, וכללו של דבר ששבת ויום טוב שוין בדבר זה, והמתיר בזה יתיר בזה. עד כאן.

    הא ד אמר רב אשי והוא שתלה בה רמונים ואקשינן עלה ממערים ושותה מן החדש. איכא למידק אדרבא התם נמי שותה קאמרינן, אבל אומר לשתות ואינו שותה לא התירו. ותירץ הרמב"ן ז"ל דהכי קאמר והוא שתלה בה רמונים תחלה, הא תלה בה שמרים תחלה אף על פי שתלה בה רמונים לבסוף אסור, ואקשינן עלה ממערים ושותה מן החדש, אף על פי שמתחלה הוא טורח הוכיח סופו על תחלתו. ומתרץ התם לאו מוכחא מלתא דלחול עביד כיון דשתי לבסוף, אבל הכא מוכחא מלתא דלשמר תלה כיון דתלה בה שמרים תחלה, ומה שתולה בה רמונים לבסוף אמרינן הואיל ועשה בה מלאכתו משתמש הוא לשאר צרכיו. ואיני יודע טעם לקושיא זו. דודאי הא דאמר רב אשי והוא שתלה בה רמונים, שתלה תחלה קאמר, ולפיכך הקשה לו ממערים ושותה ואף על פי שיש לו מן הישן, ומוכיח דחדש לאחר המועד הוא דבעי ליה, ואפילו הכי כיון דשותה ממנו אמרינן דהוכיח סופו על תחלתו, והכא נמי אף על פי שתלה תחלה שמרים, כשתלה לבסוף רמונים הוכיח סופו על תחלתו, ופריק התם לא מוכחא מלתא, שאף על פי שיש לו ישן אין הכל יודעין בו שיש לו ישן ועוד דהרבה יש רוצים בחדש מן הישן, הכא מוכחא מלתא ואף על פי שיש לו שמרים אסור תחלה. וכן נראה לי מדברי רש"י ז"ל.

    [מתני':] ומסננין את היין בסודרין פירוש: יין עכור, דאי אפשר לפרש שמרים דהא יין קתני ואע"פ שמשנה כיון שהוא בורר גמור אסור, וכן אי אפשר לומר יין צלול, דאם כן אפילו במשמרת כזעירי, אלא על כרחין ביין עכור דכיון דאפשר למשתייה הכין אין כאן משום בורר, וכיון דמשנה קצת ומסננין בסודרין שרי.

    [מתני'] ונותנים ביצה במסננת של חרדל. פירש רש"י ז"ל: משום רבותיו ז"ל דנותנים ביצה כו' דוקא משום שינוי, ויורד לתוך הקערה שהוא כלי שני ומתלבן התבשיל. ואינו מחוור בעיני. שאילו דוקא במסננת של חרדל ומשום שינוי, אם כן מאי פריך אביי בפרק המילה (שבת קלד, א) מהא דתניא אין מסננין את החרדל במסננת שלה ואין ממתקין אותו בגחלת אמתניתין דהכא דתנן נותנין ביצה במסננת של חרדל, ופריק התם לא מחזי כבורר הכא מחזי כבורר. ואם איתא מאי קושיא התם במסננת שלו ומשום הכי אסור, והכא במסננת של חרדל דאיכא שינוי ומשום הכי מותר. אלא נראה כפירוש הראשון שפירש רש"י ז"ל, שנותנין אותה במסננת שהחרדל נתון בה לסנן, והחלמון שלה נוטף ומסנן עצמו והוי לחרדל למראה, והחלבון שהוא קשור נשאר למעלה, והיינו דאמרינן התם דלא מחזי כבורר, דאין כאן פסולת שהכל ראוי הוא, אלא שהוא רוצה לערב החלמון לבד עם החרדל לגוון.

    גמרא הא ד אמר רב חייא בר אשי אמר רב ובלבד שלא יגביה מקרקעיתו של כלי טפח. משום שינוי קאמר הכי ולא משום אהל, דאם כן אפילו במסנן את היין בסודרין נימא הכין, אלא משום היכר, וכיון דהתם איכא היכר אחר דאינו עושה גומא שפיר דמי. מורי הרב ז"ל.

    הא ד אמר רבא האי פרונקא אפלגא דכובא שרי אכולה כובא אסור פירש רש"י ז"ל: משום אהל. וא"ת וכי בכיסוי כלים יש משום אהל. תירצו בתוס' דשאני כובא שהוא רחב הרבה. ואינו מחוור בעיני, דאם כן הוה להו לפרושי כמה יהא רחב שיהא אסור וכמה קצר ויהא מותר, ונתת דבריך לשיעורין, ואפילו כיסוי קרקעות שהוא נראה יותר כאהל התירו (לעיל שבת קכו, א), ולא נתנו חכמים בו שיעור. ועוד אי משום אהל מאי שנא כולה מאי שנא פלגא, והא עובדא דרב הונא (עירובין קב, א) דהנהו דכרי משום תוספת אהל עראי התירו, אבל אילו רצה לפרוס על חצין של מחיצות היה אסור.

    ויותר נראה דברי הראב"ד ז"ל שפירש משום משמר, ואכולה כובא אסור משום דמחזי כמשמרת שכן דרכו בחול, אבל פלגא דכובא שרי דלאו היינו אורחיה, וכי הא מלתא אמר רב פפא בסמוך לא ניהדוק איניש סכתא אפומא דכובא משום דמחזי כמשמרת, וכיון דלא מהדק הוי ליה כפלגא דכובא ושרי. ע"כ. ולדברי רש"י ז"ל נצטרך לפרש שלא יהא הכובא מלאה שאם כן אין כאן אהל אלא בשחסר טפח דהוי אהל.

    Rashba on Shabbat 139b · Sefaria

    Meiri

    המת ביום טוב ראשון יתעסקו בו עממין ביום טוב שני יתעסקו בו ישראל בין שנשתהא בין שלא נשתהא ואפי' בשני ימים טובים של ראש שנה מה שאין כן בביצה שנולדה בזה אסורה בזה ומ"מ במקום שאין בני תורה בין ביום ראשון בין ביום שני מחמירין להם וכבר ביארנו ענין זה בכדי צרכו בראשון של יום טוב:

    מתעטף אדם בכילה ובכוסכיה ר"ל אותם רצועות התלויות בה כדי לפרסה ויוצא בה לרה"ר ואין אומרין שאותם הכוסכין אינם עשויים אלא לפריסת אהל ולא לצרך עטוף כלל והרי הן משאוי אבל היוצא בטלית שאין מצויצת כהלכתה חייב חטאת ולא מפני הטלית שהעטוף כמלבוש הוא אלא מפני הציציות שהן משאוי ושמא תאמר ומה בין ציציות הטלית לכוסכין שבכילה כבר אמרו בסוגיא זו ציציות לגבי טלית חשיבי ולא בטלי כוסכין לגבי כילה לא חשיבי ובטלי ופירשו בה גדולי הרבנים ציציות חשיבי מפני שהם של תכלת ולמדו רבים מדבריהם שטליתות שלנו הואיל ואין שם תכלת בטלים הם אצל הטלית ואע"פ שאינה מצוייצת כהלכתה יוצאין בה וגדולי המחברים פירשו ציציות חשיבי כלומר שדעתו עליהם לתקנם וא"כ אף בלא תכלת כן ובמצוייצת כהלכתה מותר אף בלילה שאינו זמן ציצית שאין הציצית הגמורה משאוי אלא הרי הוא מנויי הטלית ומטכסיסיו כמו האימרא שאלו היה משאוי לא היה הציצית דוחה שבת אף בעשוי כהלכתו שאין מצות עשה בלא כרת דוחה שבת ולמדת ששאר בגדים שהיה יוצא מהן מלל אפי' חוטין ארכים יוצאין בהן שאין קפדים בהם ויש דנין עכשו כל טליתות שלנו כטלית שאינה מצוייצת כהלכתה ואין דבריהם נראין וכבר ביארנוה:

    אע"פ שביארנו שאין תולין את המשמרת ביום טוב מערים ותולה אותה לצורך הנחת רמונים בתוכה או שאר פירות שהרי לא נאסר אלא שלא יעשה כדרך שעושין בחול והנחת פירות אינו דרך חול ומאחר שנתלית לכך מסננין בה שהרי נותנים לתלויה כמו שביארנו במשנה ומ"מ צריך שיתן בה רמונים תחלה על הדרך שביארנו כדי שיהא שם קצת הוכחה ולא תהא הערמתו ניכרת ואע"פ שבמועד אמרו מטילין שכר במועד לצורך המועד הן שכר של תמרים הן של שעורים ואע"פ שיש לו ישן מערים ושותה מן החדש אלמא שאף בלא שום הוכחה מותר להערים בזו אין הערמתו ניכרת שהרואה אומר לצורך המועד הוא שאין הכל יודעין שיהא לו מן הישן:

    מותר לתלמיד חכם ליתן גרגיר של שום בנקב החבית המטפטף ומערים ואומר שלהצניעו נתנו לשם ומ"מ בעץ אסור שהוא מתקן כלי לגמרי וכן מותר לו לילך לישן בספינה שבמים שהיא של גוי ויודע שיעבירוה לצד אחר ומערים ועובר לשמור פירותיו שכל זה אינו אלא הערמה בעלמא ואינו אסור אלא מדבריהם ותלמיד חכם אין לחוש להקל בכך אלא מדרך צרך גדול ובאדם אחר מיהא אסור בראשונה מפני שהוא כעין תקון כלי ובשניה מפני שהיא בכלל גזיר' שיטה שעל פני המים שאף כאן יש לגזור שמא יעשה חבית של מלחים וכן כתבוה גאוני הראשונים וגדולי המחברים התירו את אלו אף באדם אחר ואין הדברים נראין:

    המשנה השניה נותנין מים על גבי שמרים בשביל שיצולו מסננין את היין בסודרין ובכפיפה מצרית ונותנין ביצה במסננת של חרדל ועושין אנומלין בשבת בכוס ביום טוב בלוגין במועד בחבית ר' יצחק אומר הכל לפי האורחין אמר הר"ם פי' יצולו כמו יסננו כי הדבר הזך קורין אותו צלול והוא הפך עכור ומסננין כמו צוללין בסודר ובתנאי שלא יטה בידו הבגד בפי הכלי כדי שיהיה שופך במקום משופע כדי שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול והתנאי בכפיפה מצרית שלא תהיה גבוהה מתחתית הכלי טפח אלא פחות מזה כדי שלא יעשה אהל עראי בשבת לפי שהוא אסור כמו שביארנו וטבע הביצים שטורפין אותם ונותנין אותם בדברים העכורים ויזככו אותם ויבדילו העב מן הדק ואנומלין הוא יין ודבש ופלפלי' ולגין כד ומה שאמר ר' צדוק הכל לפי האורחין אפשר לפרשו בשני פירושים האחד מהם כי הוא חולק על ר' יהודה במאמרו ובמועד בחבית ואמר ובמועד הכל לפי האורחים בין בשבת בין ביום טוב בין במועד והלכה כתנא קמא והוא שיעשה מן האנומלין בכל מה שירצה:

    אמר המאירי המשנה השניה והכונה להתחיל בה בביאור החלק השני והוא שאמר נותנין מים על גבי שמרים בשבת כדי שיצולו והוא שכשנשארו השמרים לבדם בחבית של יין היו נוהגים ליתן לתוכם מים כפי כמות השמרים ולאחר שלש שעות או ארבע אותם המים קולטים ריח היין וכן שלחלוחית היין שבין השמרים מתערב בהם ומוציאין אותם ושותים אותו ואמר שהוא מותר שאין כאן ברירה כלל שאין כאן נתינה במסננת כלל ואין זה אלא כמזיגת מים ביין וגדולי הרבנים פי' על גבי שמרים הנתונים במשמרת מבעוד יום כדי שיהו צלולים ויצאו הרבה דרך המסננת ומסננין את היין בסודרין מפני הקמחי' הקרויים קאנש ובכפיפה מצרית העשויה מצורי הדקל ואין זה ברירה שהרי אדם יכול לשתותו עמהם וגדולי המפרשים פירשו שהסודר נקביו רחבים וכל שכן הכפיפה ואין ברירת הקמחים ניכרת בה כ"כ שאינם עשויות אלא לזגים וחרצנים ואיני מבין בסודר מיהא היאך פירשוה כן ונותנין ביצה במסננת של חרדל ר"ל ביצה שהיא טרופה מאתמול ונותנים במסננת של חרדל והחלמון נוטף לתוך החרדל ומאדימו והחלבון מתוך שיש בו דבקות נשאר למעלה ואין כאן ברירה שאף החלבון אוכל גמור הוא ואי אתה מפרשה לתוך התבשיל ומסננת של חרדל משום שינוי שאם לתוך תבשיל חם הרי מבשל ואם לתוך תבשיל קר הרי מפסידו אלא כמו שפירשנו:

    ועושין אנמלין בשבת ופירושו בדרך זה שיתן הדבש ופלפלין השחוקים מאתמול בכוס ואח"כ יהא נותן היין עליו וטורף באצבעו וי"א שאינו טורף ביד אלא מנענע את הכלי עד שיתערבו הדבש והפלפלין עם היין ור' יהודה אומר וכו' ולא בא לחלוק עם תנא קמא אלא להוסיף ולפרש בשבת בכוס על הדרך שביארנו ולא בפעם אחת לשיעור שני כוסות בי"ט בלגין ובלבד לצורך י"ט לבדו ובמועד בחבית כחול ור' יצחק אומר הכל לפי האורחי' ר"ל ביום טוב ובמועד:

    זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    3 more comments on this page.

    Meiri on Shabbat 139b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפירש"י בד"ה מת ביו"ט ראשון כו' מת שנשתהה כגון שמת בשבת ולמחר כו' עכ"ל מפירושו נראה דרבא דוקא באשתהי איירי וקשה דא"כ מאי מייתי אהך דבני בשכר דדוחק הוא דמיירי נמי דוקא באשתהי ויש ליישב דלפירושו נמי הא דקאמר רבא מת ביו"ט שני יתעסקו בו ישראל איירי אפי' בלא אשתהי וכדמוקי לה רב אשי התם ועיין ברא"ש בזה בפ"ק דביצה ודו"ק:

    תוס' בד"ה יו"ט שני כו' ושמע רבי דטעמו משום דמסיק רבינא כו' ושלח להו ר"ת בני בשכר אינן בני כו' עכ"ל ר"ל אף ששלח להם מטעמא דבני בשכר אינן בני תורה כו' ואתי לזלזולי ביה כמ"ש התוס' לבסוף עיקר טעמו היה כמו ששמע רבי משום דמסיק כו' וגם יש לירא פן יצוו השרים כו' כן נראה מדברי התוס' פ"ק דביצה וק"ל:

    בד"ה תלא דבישרא כו' במוקצה לטלטל ס"ל כר"ש כו' והשתא א"ש באיסור דתלא כעין כישא דירקא כו' עכ"ל ר"ל דכמו שהירק גופיה ודאי חזי למאכל בהמה ושרי לטלטל אלא בכישא של הירק דהיינו בדבר שאוגדין בו הירק קמיירי אם הוא חזי אם לאו כו' בתלא דבישרא ודכוורא לא איירי בבשר ודגים גופיה אלא בתלא של בשר ושל דגים דהיינו דבר שתולין בו בשר ודגים וק"ל:

    בפרש"י בד"ה ונותנין ביצה כו' ובמסננת של חרדל הוא דשרי משום שינוי כו' עכ"ל הקשה לי אחד מהחכמים לפר"י הלוי מאי קפריך מהך מתני' דהכא בפ' ר"א דמילה אהא דקתני התם אין מסננין החרדל במסננת שלו דאימא דהתם אסור חרדל במסננת שלו דליכא שינוי משא"כ הכא ביצה במסננת של חרדל דהוי שינוי לפי' ר"י הלוי ונראה ליישב כיון דהתם ביו"ט קמיירי כפירש"י שם דביו"ט קמיירי הך דאין מסננין את החרדל במסננת שלו קפריך שפיר כיון דהכא בשבת שרי ע"י שינוי ה"ל למשרי ביו"ט בלא שינוי כלל כהך דלקמן דהני פלפלין מידק דייק חדא חדא בשבת משום שינוי וביו"ט שרי אפי' בלא שינוי כמ"ש התוס' שם ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Shabbat 139b · Sefaria

    Maharam

    בתוס' ד"ה יו"ט ב' יתעסקו בו ישראל וכו' ומעשה היה וכו' ולדידן אע"ג דליכא למיחש כו' פי' דליכא האידנא חברים אפ"ה יש לאסור כיון דמסיק הכי בגמ' דהאידנא דאיכא חברים וכו' אין לנו להתיר מה שכבר נאסר בגמ' גם מן הדין יש לאסור גם בזמן הזה אע"ג דליכא חברים משום דיש לירא פן יראו השרים ויצוו להתעסק במלאכתם וזה היה טעמו של ר"ת שכעס אלא שמה שמסיימו התוס' שלח להם ר"ת בני בשכר אינם בני תורה וכו' דמשמע שטעמו של ר"ת היה בשביל שבני מילואי"ן לא היו בני תורה זה סותר הדברים שכתבו למעלה ששמע ר"י שטעמו של ר"ת היה בשביל שמסיק שם והאיכא חברי כו' דשני טעמים הם ועיין במס' ביצה דף ו' שם בתוס' ד"ה והאידנא וכו' דמתחלה שלח להו ר"ת הטעם דבני בשכר אינן בני תורה ובני מילואי"ן בני תורה ופליג שם הר"י על טעם זה משום דאשכחן דלכמה דברים אינן בני תורה וכו' ומסיק בסוף ועוד אומר ר"ת דבזמן הזה יש ג"כ יהודים שמשועבדים למלכות לעשות מלאכה ואם יראו שיעשו מלאכה למת יכופו אותם לעשות מלאכה למלכות ע"ש ועכ"פ דברי התוס' דהכא אינם מדוקדקים דהאי שמסיימי ושלח להם ר"ת אינן ענין למה שכתבו למעלה מזה וק"ל:

    ד"ה ציצית חשיבי וכו' שחשובים בעיניו שדעתו ליתן בטלית ציצית רביעית פר"ת כצ"ל והוא סה"ד פי' אע"ג שנעקרה ציצית אחת אעפ"כ הציצית הנשארות חשובים בעיניו מפני שדעתו ליתן ולצרף הציצית רביעית להציצית הראשונות ולפ"ז אפי' בזמן הזה דליכא תכלת אסור להוציאה ולאפוקי מפירש"י דשרי בזמן הזה ומה שכתבו התוס' אח"כ הא לא חשיבי ובטלי הוא התחלת דבור השני:

    ד"ה מ"ש מהא דתניא וכו' בספרים שלנו הוגה כך מ"ש מהא דתניא וכו' וס"ל כר"י דאמר מערימים לעיל בפ' כל כתבי:

    Maharam on Shabbat 139b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    מתני' ומסננין את היין בסודרין עי"ל קיא ע"א תוד"ה האי מסוכרייתא:

    תוס' ד"ה תלא כו' ושל דגים מאיס עי"ל יט ע"ב תוד"ה הני כרכי:

    Gilyon HaShas on Shabbat 139b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 139, Amud Bet, about 357 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 115 words

      Opens “ולא ידענא אי מלפניה אי מלאחריה, ואתו…”

      Named: רבי יוחנן.

    2. Segment 228 words

      Opens “ואמר: רבא מת בי"ט ראשון יתעסקו בו…”

      Named: רבא.

    3. Segment 319 words

      Opens “א"ר אבין בר רב הונא אמר רב:…”

      Named: רב הונא.

    4. Segment 426 words

      Opens “מ"ש מדרב הונא דאמר רב: הונא אמר…”

      Named: רב הונא, רב היוצא.

    5. Segment 523 words

      Opens “אמר רבה בר רב הונא מערים אדם…”

      Named: רב הונא, רב אשי, רבה.

    6. Segment 627 words

      Opens “מאי שנא מהא דתניא מטילין שכר במועד…”

    7. Segment 77 words

      Opens “התם לא מוכחא מילתא הכא מוכחא מילתא…”

    8. Segment 843 words

      Opens “אמרו ליה רבנן לרב אשי חזי מר…”

      Named: רב אשי, רב הונא, רבא.

    9. Segment 913 words

      Opens “אמר להו הערמה קאמרת הערמה בדרבנן היא…”

      Named: רבא.

    10. Segment 1013 words

      Opens “מתני׳ נותנין מים ע"ג השמרים בשביל שיצולו…”

    11. Segment 1123 words

      Opens “ונותנין ביצה במסננת. של חרדל ועושין אנומלין…”

      Named: רבי צדוק.

    12. Segment 1217 words

      Opens “גמ׳ אמר זעירי נותן אדם יין צלול…”

    13. Segment 1324 words

      Opens “מיתיבי רבן שמעון בן גמליאל אומר טורד…”

      Named: רבן שמעון.

    14. Segment 1413 words

      Opens “מסננין את היין בסודרין: אמר רב שימי…”

      Named: רב שימי בר חייא.

    15. Segment 1516 words

      Opens “ובכפיפה מצרית: אמר רב חייא בר אשי…”

      Named: רב חייא בר אשי, רב ובלבד.

    16. Segment 1610 words

      Opens “אמר רב האי פרונקא אפלגיה דכובא שרי…”

      Named: רב האי.

    17. Segment 1713 words

      Opens “אמר רב פפא לא ניהדק איניש צינייתא…”

      Named: רב פפא.

    18. Segment 1821 words

      Opens “דבי רב פפא שאפו שיכרא ממנא למנא…”

      Named: רב פפא, רב אחא.

    19. Segment 196 words

      Opens “ונותנין ביצה במסננת: תני יעקב קרחה:…”

    Sages named on this page

    • Rabban Shimon ben Gamliel [III] · Third Generation of Tannaim

      Rabban Shimon ben Gamliel III was a prominent Tanna, son of Rabban Gamliel of Yavneh and father of Rabbi Yehudah HaNasi.

      Source: Shabbat 139b · Segment 13 — “מיתיבי רבן שמעון בן גמליאל אומר טורד אדם חבית…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Shabbat 139b · Segment 18 — “…למנא אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא האיכא ניצוצות…

    • Ze'iri · Amoraim · First Generation Amoraim

      Ze'iri was a first-generation Amora and a prominent disciple of Rabbi Hiyya the Great, known for his erudition and piety.

      Source: Shabbat 139b · Segment 12 — “גמ׳ אמר זעירי נותן אדם יין צלול ומים צלולין…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 139b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026