Talmud Builders

    Shabbat 147a

    Back to index

    English translation — Shabbat 147a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1One who shakes his cloak on Shabbat to remove dust that collected on it is liable to bring a sin-offering for violating the prohibition of laundering. The Gemara qualifies this ruling: We only stated this halakha with regard to new garments, but with regard to old garments, we have no problem with this behavior. And we only stated this with regard to black garments, but with regard to white or red garments, we have no problem, as shaking off the dust would not be prohibited. And this prohibition applies only when one is particular about keeping them clean, but if one does not insist on wearing clean garments, we have no problem with it, i.e., it is not prohibited to shake off the dust.

    2The Gemara relates that Ulla happened to come to Pumbedita, and while there he saw rabbis shaking their cloaks to remove dust. He said: The Rabbis are desecrating Shabbat. Rav Yehuda said to the Rabbis whom Ulla criticized: You may continue to shake your cloaks in his presence. We are not at all particular about this, and it is therefore permitted for us to shake the dust from our cloaks.

    3The Gemara also relates that Abaye was standing before Rav Yosef. Rav Yosef said to him: Give me my hat. Abaye saw that there was dew on it, and he hesitated to give it to him, because he feared violating a prohibition by shaking off the dew. Rav Yosef said to him: Shake off the dew and throw me the hat; we are not at all particular about the cleanliness of the hat, and it is therefore permitted to shake off the dew.

    4Rav Yitzḥak bar Yosef said that Rabbi Yoḥanan said: One who goes out with a cloak folded and resting on his shoulder on Shabbat is liable to bring a sin-offering for carrying in the public domain. This ruling was also taught in a baraita : Clothing merchants who go outside with cloaks folded and resting on their shoulders on Shabbat are liable to bring a sin-offering. And they did not say this only with regard to clothing merchants; rather, any person is liable for this transgression, and they only stated the halakha in these terms because it is the usual manner for merchants to go out this way.

    5And likewise, a shopkeeper who goes out with coins bound in his cloak is liable to bring a sin-offering. And they did not say this only with regard to a shopkeeper; rather, any person is liable for this, and they only stated the halakha in these terms because it is the usual manner of a shopkeeper to go out this way. And runners, i.e., foot messengers, may go out on Shabbat with scarves on their shoulders, because this is how they typically wear them. And they did not say this only with regard to runners; rather, any person is permitted to do this, but it is simply the usual manner of runners to go out this way.

    6Rabbi Yehuda said: There was an incident involving Hyrcanus, son of Rabbi Eliezer ben Hyrcanus, who went outside with a scarf on his shoulder on Shabbat. However, a thread from the garment was tied around his finger so that the garment would not fall. When this matter came before the Sages, they said: It is permitted to go out in that manner even if a thread is not tied around one’s finger. And likewise, Rav Naḥman bar Rav Ḥisda taught in the name of Rav Ḥisda: The halakha is that one may go outside with a garment around one’s shoulders even if a thread from the garment is not tied around one’s finger.

    7Ulla happened to come to the house of Asi bar Hini. The members of the household asked him: What is the halakha : Is it permitted to make a spout of one’s garment on Shabbat? Ulla said to them that this is what Rabbi Elai said: It is prohibited to make a spout on Shabbat. The Gemara asks: What is the spout referred to here? Rabbi Zeira said: It is referring to Babylonian pockets, which were formed by lifting up the bottom of the cloaks and tying them to their shoulders to make pocket-like folds in their garments.

    8The Gemara relates that Rabbi Yirmeya was sitting before Rabbi Zeira and showed him a certain fold and said to him: What is the halakha with regard to this kind of fold on Shabbat? He said to him: It is prohibited to make it on Shabbat. He then showed him another fold and asked: And what is the halakha with regard to this? He said to him: It is prohibited. Rav Pappa said: Grasp this principle: Any fold made to gather one’s clothing from the ground is prohibited, and any fold that is merely to beautify oneself is permitted, as the precedent of Rav Sheisha, son of Rav Idi, who was beautifying himself with his garment by folding it on his shoulders.

    9When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said: On one occasion, Rabbi Yehuda HaNasi went out into a field, and the two sides of his cloak were resting on his shoulders. Yehoshua ben Zeiruz, son of the father-in-law of Rabbi Meir, said before Rabbi Yehuda HaNasi: In a case like this, didn’t Rabbi Meir hold one liable to bring a sin-offering? Rabbi said to him: Was Rabbi Meir exacting to that extent, i.e., he considered wearing a garment in this fashion to be carrying on Shabbat? If so, it is preferable to avoid questionable practices; immediately Rabbi Yehuda HaNasi lowered his cloak from his shoulders.

    10When Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia he said: It was not Yehoshua ben Zeiruz; rather, it was Yehoshua ben Kefusai, Rabbi Akiva’s son-in-law, and he said: In a case like this, didn’t Rabbi Akiva hold one liable to bring a sin-offering? Rabbi Yehuda HaNasi said to him: Was Rabbi Akiva exacting to that extent? If so, it is preferable to avoid questionable practices. Immediately, Rabbi Yehuda HaNasi lowered his cloak from his shoulders. When Rav Shmuel bar Rav Yehuda came, he said: This is not what happened, as Rabbi Yehuda HaNasi himself did not wear his cloak folded up on his shoulders on Shabbat. Rather it was stated that Rabbi was asked, meaning that this question came before him, and he wanted to rule leniently, until he was informed that some of the greatest Sages of the generation ruled stringently.

    11MISHNA: One who bathes on Shabbat in a ritual bath formed by cave water or in the water of Tiberias and dried himself even with ten towels may not carry them in his hand, lest he forget that it is Shabbat and wring the water from them. However, ten people may use one towel to dry their faces, hands, and feet, and may carry them in their hands. Even though in this case the towel would be quite wet, it is permitted to handle the towel because there are several people present, and they will remind each other that it is prohibited to wring a towel on Shabbat.

    12Apropos the waters of Tiberias, the mishna discusses the halakhot of bathing and medicine on Shabbat. One may smear oil on his body and gently rub his body with his hand; however, one may not exert himself with vigorous massage or by means of exercise in order to benefit from the therapeutic effects of sweating; and one may not scrape the oil off with a scraper. Additionally, one may not go into a swampy river [ kurdima ], on Shabbat. And one may not make a drug to induce vomiting, nor may one align a young infant’s bones to straighten them, nor may one reset a break in a bone. One whose hand or foot was dislocated may not move them about vigorously in cold water, which is the standard method of treatment; however, one may wash the limb in the typical manner, and if one is cured through this washing, he is cured.

    13GEMARA: The tanna of the mishna teaches the case of cave water that is similar to the case of water of Tiberias; just as the water of Tiberias is hot, so too the cave water is hot. The Gemara also infers from the formulation of the mishna: With regard to one who bathes, after the fact, yes, one may dry himself; however, one may not bathe ab initio , as had the mishna intended to permit bathing ab initio it would have said: One may bathe in cave water. This proves by inference

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    המנער טליתומן העפר:

    חייב חטאתדזהו ליבונה:

    אלא באוכמישהאבק מקלקל מראיתה וקפיד עליה:

    והוא דקפיד עלייהוללובשן עד שינערם:

    קמחללי שבתאוגלימי אוכמי הוו:

    לא קפדינןלא איכפת לן אם יש עליה אבק הלכך לאו ליבון הוא:

    כומתאיכובעי:

    הוה קא מחסםלשון לא תחסום (דברים כה):

    למיתבא ליהשצריך לנער הטל מעליה:

    בטלית מקופלתלאחר שנתנה על ראשו הגביה שיפוליה על כתפיו:

    חייב חטאתשאין זה דרך מלבוש:

    והרטניןעל שם מקום:

    נימא כרוכה על אצבעושלא יפול מכתפיו:

    בר היני:

    מרזבמפרש לקמיה:

    כיסוי בבלייתאשמסלקין בגדיהם מן הארץ כשהן ארוכין וכופלין אותו כלפי מעלה פרונצי"ש (קפלים) ומחזיקין אותן ע"י חוטין והיינו כמין כיס וכמו מרזב:

    אסורמשום תקוני מנא:

    הכי מאיקולט חלוקו (בפניו) בענין אחד ושואלו כגון זה מרזב או לא וחוזר וקולטו בענין אחר ושואלו:

    לכנופישיהא מתוקן תמיד להעמיד קיפולו לעולם:

    להתנאותלפי שעה:

    מתנאה בסדינואחר שנתעטף היה מתקנו על גופו ומיישבו ובחול קאמר כלומר אלמא דאורחיה בהכי וה"ה לשבת:

    שני צידי טליתושבימינו ובשמאלו לצד הקרקע:

    בן זירוז בזו לא חייב ר"מ חטאתבתמיה דאין זה דרך מלבוש אלא דרך משוי:

    דקדק ר"מ ע"כבתמיה לחייב חטאת בדבר הדומה להיות מותר כזה שאינה מקופלת ואחוריה נופלין למטה מכתפיו אלא שצידיה היו מונחין על כתפו:

    שלשלהורידה למטה שקבל דבריו:

    נשאל איתמרלא אירע מעשה זה לרבי אלא שאלו לפניו מהו לצאת בו ובקש להתיר עד שאמרו לפניו משום רבי מאיר חייב חטאת דאיהו סבר הואיל ואינה מקופלת שהרי אחוריה היו נופלין למטה מן כתפיו אלא שצידיה היו מונחים על כתפיו הוה סבר דרך מלבוש הוא:

    מתני' מי מערהמי מקוה מקורה שהוא חם ואין חומו יוצא ודוקא חמין נקט ומש"ה קתני הרוחץ דיעבד:

    ונסתפגוקינח:

    אפי' בעשר אלונטיותסדינין שמקנחין בהן וסיפג בהן זה אחר זה ורבותא היא דלא נפישי מיא בכל חד אפ"ה לא יביאם בידו בתוך ביתו אפי' ע"י עירוב שמא ישכח ויסחט בבואו:

    אבל עשרה בני אדםהואיל ומרובין הן מדכרי אהדדי:

    מסתפגין באלונטית אחתוהיינו נמי רבותא דחדא אלונטית לעשרה נפישא ביה מיא אפילו הכי מביאין אותה בידים:

    פניהם ידיהם ורגליהםאורחא דמילתא נקט וה"ה לכל גופם:

    סכיןשמן בשבת:

    וממשמשיןביד על כל הגוף להנאה:

    אבל לא מתעמליןלשפשף בכח:

    ולא מתגרריןגרסינן במגררת שקורין אשטרייל"א דהוי עובדא דחול:

    לקורדימאשם הנהר ובגמ' מפרש טעמא:

    אפיקטויזיןלהקיא:

    ואין מעצבין את הקטןלשון ידיך עצבוני (איוב י׳:ח׳) שמתקנים ומיישבין עצמותיו וחוליות שדרתו כמדת צלמו ובגמרא אמר טעמא:

    ואין מחזירין את השברעצם שנשבר. כל רפואה אסורה משום שחיקת סמנין:

    נפרקהאלויישי"ר בלעז שיצא העצם מפרק שלו:

    לא יטרפםלשון ביצים טרופות בקערה (חולין דף סד.):

    שבת 147 עמוד א

    1המנער טליתו בשבת חייב חטאת. ולא אמרן אלא בחדתי, אבל בעתיקי לית לן בה. ולא אמרן אלא באוכמי, אבל בחיורי וסומקי לית לן בה, והוא דקפיד עלייהו.

    2עולא איקלע לפומבדיתא, חזא רבנן דקא מנפצי גלימייהו, אמר: קמחללין רבנן שבתא. אמר להו רב יהודה: נפוצי ליה באפיה, אנן לא קפדינן מידי.

    3אביי הוה קאי קמיה דרב יוסף. א"ל הב לי כומתאי. [חזא דאיכא] טלא עליה, הוה קמחסם למיתבה ליה. א"ל נפוץ שדי, אנן לא קפדינן מידי.

    4אמר רב יצחק בר יוסף א"ר יוחנן: היוצא בטלית מקופלת מונחת לו על כתיפו בשבת חייב חטאת. תנ"ה סוחרי כסות היוצאים בטליתות מקופלות ומונחות על כתיפן בשבת חייבין חטאת. ולא סוחרי כסות בלבד אמרו, אלא כל אדם. אלא שדרכן של מוכרין לצאת כך.

    5וחנוני היוצא במעות הצרורין לו בסדינו חייב חטאת. ולא חנוני בלבד אמרו, אלא כל אדם. אלא שדרכו של חנוני לצאת כך. והרטנין יוצאין בסודרין שעל כתיפן. ולא רטנין בלבד אמרו, אלא כל אדם. אלא שדרכן של רטנין לצאת בכך.

    6א"ר יהודה: מעשה בהורקנוס בנו של רבי אליעזר בן הורקנוס שיצא בסודר שעל כתיפו בשבת, אלא שנימא כרוכה לו באצבעו, וכשבא הדבר לפני חכמים, אמרו: אפילו אין נימא כרוכה לו באצבעו. דרש רב נחמן בר רב חסדא משמיה דרב חסדא: הלכה אע"פ שאין נימא כרוכה לו באצבעותיו.

    7עולא איקלע לבי אסי בר היני, בעו מיניה: מהו לעשות מרזב בשבת? אמר להו, הכי אמר רבי אלעי: אסור לעשות מרזב בשבת. מאי מרזב? אמר ר' זירא: כיסי בבלייתא.

    8ר' ירמיה הוה יתיב קמיה דר' זירא. א"ל הכי מאי? א"ל אסור. והכי מאי? א"ל אסור. אמר רב פפא: נקוט האי כללא בידך: כל אדעתא דלכנופי אסור, כל דלהתנאות שרי. כי הא דרב שישא בריה דרב אידי מתנאה בסדינו הוה.

    9כי אתא רב דימי, אמר: פעם אחת יצא רבי לשדה והיו שני צידי טליתו מונחין על כתיפו. אמר לפניו יהושע בן זירוז בן חמיו של רבי מאיר: בזו לא חייב ר' מאיר חטאת? אמר ליה דקדק רבי מאיר עד כאן? שלשל רבי טליתו.

    10כי אתא רבין אמר: לא יהושע בן זירוז הוה אלא יהושע בן כפוסאי היה, חתנו של ר' עקיבא, אמר: בזו לא חייב ר' עקיבא חטאת? אמר לו: דקדק ר"ע עד כאן? שלשל רבי טליתו. כי אתא רב שמואל בר רב יהודה אמר: ״נשאל״ איתמר.

    Mishna

    11הרוחץ במי מערה ובמי טבריא ונסתפג אפילו בעשר אלונטיאות לא יביאם בידו. אבל עשרה בני אדם מסתפגין באלונטית אחת, פניהם ידיהם ורגליהם, ומביאין אותן בידן.

    12סכין וממשמשין, אבל לא מתעמלין. ולא מתגררין. אין יורדין לקורדימא, ואין עושין אפיקטויזין, ואין מעצבין את הקטן, ואין מחזירין את השבר, מי שנפרקה ידו ורגלו לא יטרפם בצונן, אבל רוחץ הוא כדרכו, ואם נתרפא נתרפא.

    Gemara

    13קתני מי מערה דומיא דמי טבריא: מה מי טבריא חמין אף מי מערה חמין. ״הרוחץ״: דיעבד אין, לכתחילה לא. מכלל׃

    Tosafot

    המנער טליתופי' ר"ח מן הטל שעליו דהיינו כיבוס וליבון חייב חטאת וכן משמע דהוי דומיא דכומתא דרב יוסף אבל בניעור מן העפר כדפירש בקונטרס אין נראה שיהא שייך ליבון:

    היוצא בטלית מקופלתאיידי דאיירינן במי שנשרו כליו בדרך שאז דרך הוא לקפל טליתו נקטיה הכא:

    הרטניןרטנין כמו הרהטנין (הערוך פי' הרצים):

    מהו לעשות מרזבנראה לרבי דלענין איסור הוצאה איירי כמו טלית של ד' כנפו' ולוקח שני צידי רוחב טליתו של צד ימינו ונותן על כתף השמאלית ואינו פושטו על כתף אלא מקופל ומונח על כתפו והיינו דקאמר מאי מרזב כיסי בבלייתא שקורין פרונצדר"ה דכשהוא מונח כמו שפירשתי יש בו כיסים מרובים וכל כיסא וכיסא נראה כמין מרזב ומיבעיא ליה אי איכא איסור הוצאה בכך כיון שאינה דרך מלבוש והיינו דקאמר כל אדעתא לכנופי אסור דהיינו כמו שפירשתי ששני צידי הימין מקובצים ומונחים על כתף השמאלית שיכול לילך במהרה. ולא יכביד עליו טליתו אדעתא דלהתנאות שפיר דמי והיינו כשאין צידי טליתו מקובצין אלא צד אחד מונחת על כתפו אצל צוארו וצד האחר נופל על שכמו עד הזרוע ואין בו שום כיסוי והיינו שלשל רבי טליתו דבסמוך שלשל אותו כמו שפירשתי כעין להתנאות והיינו דרך מלבוש וכן פירש בערוך ערך מרזב אסור לעשות מרזב בשבת פירוש כשיעטוף אדם טליתו ויקפיל שני קצותיו כעין דרך קיפול ויניחנה על שכמו השמאלית ויחזור ויקפל שאר הטלית שבצד הימין ויניחנה בכתפו רק מה שפירש שקורין מרזב מה שטליתו מושפלת מהנה ומהנה וחלל כנגד השדרה דנראה כמין מרזב אינו נראה לרבי דא"כ מאי קאמר בתר הכי מאי מרזב כיסי בבלייתא הלא אינו עשוי כעין כיסא. מ"ר:

    אף מי מערה חמיןשהוחמו באור דאי בחמי טבריא שרי לכתחילה כדאמר בפרק כירה (שבת ד' מ. ושם) והניחו להן חמי טבריא ובפרק שמונה שרצים (ד' קט. ושם:):

    דיעבד איןאמי מערה קאי ולא תנא במתני' חמי טבריא אלא למידק אף מי מערה חמין:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    אמר רב הונא המנער טליתו בשבת חייב חטאתפי' המנער כדכתיב התנערי מעפר וכדגרסינן התם ומנערה אחת לשלשים. אם יש אבק בבגד חדש שחור ומקפיד עליו. או אם יש עליו דבר טינוף אוסר רב הונא לנפצו. אבל אם הוא בגד ישן או לבן או אדום ולא קפיד עלייהו שרי וכן הלכה. וזה שראה עולא לרבנן דהוו נפצי גלימייהו ואמר הני מחללי שבתא. רבנן דפומבדיתא במלבושין דלא קפדי עלייהו הוו נפצי. (אמתא) [כומתא] הוא כמין כובע של ראש במקום סודר כדאמרינן בפרק השולח גט לאשתו האי אמתא דהוה שכיב מרה אתת בכת קמיה. ואמרה ליה עד אימת תיתעבד ותזיל ההיא אמתא שקל כומתיה ושדא בה אמר ליה קני הא וקני נפשיך. כלומר קני נפשיך בחליפין. וי"א כומתא הוא כגון כאן דומה לגביע והוה באותו הטמנ' טינוף. והוה אבי' מהסם. כלומר מתיירא כדאמרינן התם חזייה דהוה קא מהסם. א"ל רב יוסף לאביי נפוץ שדי אנן לא קפדינן מידי:

    היוצא בטלית מקופלת ומונחת לו על כתפו כגון אלו מוכרי כסות שמקפלין ומפשילין אותן על כתפייהו.

    אתמר משמיה דר' יוחנן חייב חטאת ותניא כוותיה והכי הלכתא וכן נמי היוצא וצרורין לו בסדינו מעות חייב חטאת אבל הרטנין שהם הרצים יוצאין בסודר שעל כתפיהן. ולא אלו בלבד אלא כל אדם. והנכון להיות כרוך בצוארו. או נימא כרוכה לו באצבעו. כהורקנוס בר' אליעזר. ואע"ג דאמר משמא דר' יוחנן הלכה אע"פ שאין נימא כרוכה לו על אצבעו:

    עולא איקלע לבי אסי בר (חני) [היני] בעא מיניה מהו לעשות מרזב בשבת א"ל הכי אמר ר' אלעזר אסור. כך קבלנו מרבותינו שיש בידם קבלה כי מרזב זה כשיתעטף אדם טליתו ויקפל ב' קצוותיה כמין כרך קיפול ויניחה על כתפו השמאלית ויחזור ויקפל שאר הטלית המשולשל בצידו הימין מניחה בכתפו הימין ונמצאת טליתו מקופלת מהנה ומהנה ומופשלת על כתפיו וחלל כנגד השדרה ונראה כמין מרזב. וכענין זה היה קשר (כישי) [כישא] בבלייתא שהיו קושרין ב' כריכות וקורין אותה כישא וכיסכוסי מאני. וי"א זולתי פירוש זה. אבל חובה עלינו לומר בלשון רבותינו ומה שקיבלנוהו. וכרב פפא שהוא בתראה עבדינן ואמר כללא כל אדעתא לכנופי אסור. כל להתנאות שפיר דמי וכדרב שישא בריה דרב אידי שהיה מתנאה בסדינין כי אתא רב דימי אמר פעם אחת יצא רבי לשדה והיו ב' צידי טליתו מונחין לו על כתפו ושאר הטלית כרוכה ומופשלת לו לאחוריו.

    אמר לפניו יהושע בן זירוז בן חמיו של ר"מ בזו לא חייב ר"מ חטאת. כלומר זה המעשה דומה לרטנין שיוצאין בסודרין בסדינין מקובצין ולא משולשין על כתפיהן ור' מאיר לא היה בזה מחייב חטאת אי לא אסורה מדרבנן. א"ל ר' דקדק ר"מ עד כאן שלשל רבי טליתו:

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 147a

    Shabbat 147a. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 442 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    המנער טליתו מן העפר:

    חייב חטאת דזהו ליבונה:

    אלא באוכמי שהאבק מקלקל מראיתה וקפיד עליה:

    והוא דקפיד עלייהו ללובשן עד שינערם:

    קמחללי שבתא וגלימי אוכמי הוו:

    לא קפדינן לא איכפת לן אם יש עליה אבק הלכך לאו ליבון הוא:

    כומתאי כובעי:

    הוה קא מחסם לשון לא תחסום (דברים כה):

    34 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 147a · Sefaria

    Tosafot

    המנער טליתו פי' ר"ח מן הטל שעליו דהיינו כיבוס וליבון חייב חטאת וכן משמע דהוי דומיא דכומתא דרב יוסף אבל בניעור מן העפר כדפירש בקונטרס אין נראה שיהא שייך ליבון:

    היוצא בטלית מקופלת איידי דאיירינן במי שנשרו כליו בדרך שאז דרך הוא לקפל טליתו נקטיה הכא:

    הרטנין רטנין כמו הרהטנין (הערוך פי' הרצים):

    מהו לעשות מרזב נראה לרבי דלענין איסור הוצאה איירי כמו טלית של ד' כנפו' ולוקח שני צידי רוחב טליתו של צד ימינו ונותן על כתף השמאלית ואינו פושטו על כתף אלא מקופל ומונח על כתפו והיינו דקאמר מאי מרזב כיסי בבלייתא שקורין פרונצדר"ה דכשהוא מונח כמו שפירשתי יש בו כיסים מרובים וכל כיסא וכיסא נראה כמין מרזב ומיבעיא ליה אי איכא איסור הוצאה בכך כיון שאינה דרך מלבוש והיינו דקאמר כל אדעתא לכנופי אסור דהיינו כמו שפירשתי ששני צידי הימין מקובצים ומונחים על כתף השמאלית שיכול לילך במהרה. ולא יכביד עליו טליתו אדעתא דלהתנאות שפיר דמי והיינו כשאין צידי טליתו מקובצין אלא צד אחד מונחת על כתפו אצל צוארו וצד האחר נופל על שכמו עד הזרוע ואין בו שום כיסוי והיינו שלשל רבי טליתו דבסמוך שלשל אותו כמו שפירשתי כעין להתנאות והיינו דרך מלבוש וכן פירש בערוך ערך מרזב אסור לעשות מרזב בשבת פירוש כשיעטוף אדם טליתו ויקפיל שני קצותיו כעין דרך קיפול ויניחנה על שכמו השמאלית ויחזור ויקפל שאר הטלית שבצד הימין ויניחנה בכתפו רק מה שפירש שקורין מרזב מה שטליתו מושפלת מהנה ומהנה וחלל כנגד השדרה דנראה כמין מרזב אינו נראה לרבי דא"כ מאי קאמר בתר הכי מאי מרזב כיסי בבלייתא הלא אינו עשוי כעין כיסא. מ"ר:

    אף מי מערה חמין שהוחמו באור דאי בחמי טבריא שרי לכתחילה כדאמר בפרק כירה (שבת ד' מ. ושם) והניחו להן חמי טבריא ובפרק שמונה שרצים (ד' קט. ושם:):

    דיעבד אין אמי מערה קאי ולא תנא במתני' חמי טבריא אלא למידק אף מי מערה חמין:

    Tosafot on Shabbat 147a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    אמר רב הונא המנער טליתו בשבת חייב חטאת פי' המנער כדכתיב התנערי מעפר וכדגרסינן התם ומנערה אחת לשלשים. אם יש אבק בבגד חדש שחור ומקפיד עליו. או אם יש עליו דבר טינוף אוסר רב הונא לנפצו. אבל אם הוא בגד ישן או לבן או אדום ולא קפיד עלייהו שרי וכן הלכה. וזה שראה עולא לרבנן דהוו נפצי גלימייהו ואמר הני מחללי שבתא. רבנן דפומבדיתא במלבושין דלא קפדי עלייהו הוו נפצי. (אמתא) [כומתא] הוא כמין כובע של ראש במקום סודר כדאמרינן בפרק השולח גט לאשתו האי אמתא דהוה שכיב מרה אתת בכת קמיה. ואמרה ליה עד אימת תיתעבד ותזיל ההיא אמתא שקל כומתיה ושדא בה אמר ליה קני הא וקני נפשיך. כלומר קני נפשיך בחליפין. וי"א כומתא הוא כגון כאן דומה לגביע והוה באותו הטמנ' טינוף. והוה אבי' מהסם. כלומר מתיירא כדאמרינן התם חזייה דהוה קא מהסם. א"ל רב יוסף לאביי נפוץ שדי אנן לא קפדינן מידי:

    היוצא בטלית מקופלת ומונחת לו על כתפו כגון אלו מוכרי כסות שמקפלין ומפשילין אותן על כתפייהו.

    אתמר משמיה דר' יוחנן חייב חטאת ותניא כוותיה והכי הלכתא וכן נמי היוצא וצרורין לו בסדינו מעות חייב חטאת אבל הרטנין שהם הרצים יוצאין בסודר שעל כתפיהן. ולא אלו בלבד אלא כל אדם. והנכון להיות כרוך בצוארו. או נימא כרוכה לו באצבעו. כהורקנוס בר' אליעזר. ואע"ג דאמר משמא דר' יוחנן הלכה אע"פ שאין נימא כרוכה לו על אצבעו:

    עולא איקלע לבי אסי בר (חני) [היני] בעא מיניה מהו לעשות מרזב בשבת א"ל הכי אמר ר' אלעזר אסור. כך קבלנו מרבותינו שיש בידם קבלה כי מרזב זה כשיתעטף אדם טליתו ויקפל ב' קצוותיה כמין כרך קיפול ויניחה על כתפו השמאלית ויחזור ויקפל שאר הטלית המשולשל בצידו הימין מניחה בכתפו הימין ונמצאת טליתו מקופלת מהנה ומהנה ומופשלת על כתפיו וחלל כנגד השדרה ונראה כמין מרזב. וכענין זה היה קשר (כישי) [כישא] בבלייתא שהיו קושרין ב' כריכות וקורין אותה כישא וכיסכוסי מאני. וי"א זולתי פירוש זה. אבל חובה עלינו לומר בלשון רבותינו ומה שקיבלנוהו. וכרב פפא שהוא בתראה עבדינן ואמר כללא כל אדעתא לכנופי אסור. כל להתנאות שפיר דמי וכדרב שישא בריה דרב אידי שהיה מתנאה בסדינין כי אתא רב דימי אמר פעם אחת יצא רבי לשדה והיו ב' צידי טליתו מונחין לו על כתפו ושאר הטלית כרוכה ומופשלת לו לאחוריו.

    אמר לפניו יהושע בן זירוז בן חמיו של ר"מ בזו לא חייב ר"מ חטאת. כלומר זה המעשה דומה לרטנין שיוצאין בסודרין בסדינין מקובצין ולא משולשין על כתפיהן ור' מאיר לא היה בזה מחייב חטאת אי לא אסורה מדרבנן. א"ל ר' דקדק ר"מ עד כאן שלשל רבי טליתו:

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 147a · Sefaria

    Rashba

    [גמרא:] המנער טליתו פירש רש"י ז"ל מפני האבק ומשום מלבן. ובתוס' הקשו דלא מצינו לבון בכיוצא בזה. אבל ר"ח ז"ל פירש מנער את הטלית מן הטל כההיא (דרבה) [דרב יוסף] דבסמוך ומשום מכבס, ולמאן דקפיד הוי פסיק רישיה, ולמאן דלא קפיד ליכא אלא דבר שאין מתכוון שאינו כבוס גמור.

    טלית מקופלת פירש רש"י ז"ל לאחר שנתנה על ראשו הגביה שיפוליה על כתפו חייב חטאת שאין זה דרך מלבוש. ומה שיצא רבי לשדה והניח שני צידי טליתו על כתפו, לאו בענין זה היה, דטלית מקופלת היינו כששני צידי הטלית שלפניה ושלאחריה מונחין על כתפו כגון שאנו מתעטפין בטליתות, אבל ההיא דרבי לא קפל אלא הצדדין שלפניו בלבד והיה סבור שזה מותר, וחזר בו מסהדותיהו דהני רבנן. ומכאן יש לאסור בחתנים שלנו שלא יצאו בטליתותיהם ברשות הרבים עד שישלשו. וכן אסר מורי הרב ז"ל.

    הא ד אמר רבי אלעזר אסור לעשות מרזב בשבת ופירש רבי זירא כיסי בבלייתא, פירש הריא"ף: שטליתו מופשלת הנה והנה וחלל כנגד השדרה שהוא כעין מרזב, וכן פירש בערוך (ערך מרזב). והקשו בתוס' שאין זה דומה לכיס. ורש"י ז"ל פירש שמסלקין בגדיהן מן הארץ כשהן ארוכין וכופלין אותן כלפי מעלה פרוצ"ש בלע"ז ומחזיקין אותן בחוטין ונראין כיס ומרזב ואסור משום תקוני מנא, ורב פפא נתן כלל בדבר שכל שהוא לכנופי ולהעמיד כך תמיד מתוקנין אסור, אבל להתנאות לפי שעה מותר. וגם זה אינו מחוור בעיני. דאין ענין לשמועתנו, דהכא באיסור הוצאה איירינן לומר מה שאינו דרך מלבוש ואסור לצאת בו משום משוי, ולא איירי באיסור תקוני כלי. והם [התוס'] פירשו כיסי בבלייתא שמקפלין טליתן מן הצדדין על כתיפן ועושין קפולין הרבה זה על גב זה זה קטן מזה ודומה למרזב שיש דפנות בין זה לזה וריוח בנתיים, ואינו דרך מלבוש אלא כמשוי ואסור לצאת בו, ואמר רב פפא אדעתא לכנופי כלומר שמקפלו כמו שיכול כדי לרוץ מהר אסור דזה דרך משוי, אבל להתנאות שאין מקפלו כל כך אלא מעט כדי להתנאות בטליתו שפיר דמי דדרך מלבוש בכך, וכן פירש מורי הרב ז"ל. ואין זה דומה לטלית מקופלת, כי טלית מקופלת היינו שראשי הטלית כלומר שפוליה מקופלים ומונחים על כתפו, אבל זה אינו מניח השיפולים ממש על כתפו אלא שמקפל צדדי הטלית מכאן ומכאן.

    [מתני':] הרוחץ במי מערה ובמי טבריא ונסתפג אפילו בעשר אלונטיאות לא יביאם בידו. הא דקתני נסתפג, לאו דוקא נסתפג, אלא אפילו לכתחילה מסתפג בהן וכדקתני אבל עשרה בני אדם מסתפגין, ואין בין יחיד למרובין אלא שיחיד לא יביאנו דלמא משתלי וסחיט, וברבים לא חיישינן דכל חד וחד מדכר לחבריה, אבל לענין מסתפג הוא הדין ליחיד, דאי לא, ליתני לא יסתפג ואם נסתפג לא יביא ובהדיא תניא בברייתא מסתפג אדם באלונטית ומניחה בחלון.

    וקשיא לי למה לא אסרו להסתפג דלמא סחיט וכדאמרינן בפרק אלו קשרים (שבת קיג, ב) היה מהלך בשבת ופגע באמת המים אם יכול להניח רגלו הראשונה קודם שיעקור רגלו שניה מותר, ואם לאו אסור, ואתקיף עליה רבא היכי ליעביד, לינחות זמנין דמיתווסן מאניה מיא ואתי לידי סחיטה, והתם חיישינן אפילו אדלמא אתווסאן מאניה, כל שכן הכא דמסתפג בהן ממש. ועוד ההיא דריש פרק טומנין (מח, א) דפרס דסתודר אפומא דכובא, ונזהיה (רבא) [רבה] משום דדלמא סחיט. ויש לומר דלא אסרו להסתפג ברוחץ דאם כן אתה אוסר עליו אפילו רחיצה, שאין דרך לרחוץ בלא להסתפג ואין הדבר עומד, ובמקומות אחרים נמי התירו לצורך, כגון שומר פירות שהתירו לו לעבור עד צוארו במים (יומא עז, ב), ואינו צריך להגביה בגדיו, ואדרבא אמרו ובלבד שלא יוציא ידו מתחת שפת חלוקו.

    הרוחץ דיעבד אין לכתחילה לא כתב הריא"ף ז"ל: ואי קשיא לך הא דגרסינן בפרק שמנה שרצים (שבת קט, א) רוחצין במי גרר ובחמי טבריא, אלמא רוחצין לכתחילה. ותירץ דהרוחץ לאו אחמי טבריא קאי אלא אמי מערה, ולא תני טבריא אלא לגלויי אמי מערה, מה מי טבריא חמין אף מי מערה חמין, ומי מערה אמאי לא שרי לכתחילה משום דמטללא כדאמרינן בפרק שור שנגח את הפרה (ב"ק נ, ב) מערה מרבעא ומטללא, הלכך נפיש הבלא דידיה ואתי לידי זיעה ומשום הכי אסור לכתחילה. ואין זה מחוור. שהזיעה יותר מותרת מן הרחיצה, דלא נאסרה זיעה אפילו בחמי האור אלא משום גזירה דרחיצה כדאיתא בפרק כירה (שבת מ, א) וכיון דרחיצה דחמי טבריא מותרת כל שכן הזיעה בהן. ועוד דאי מי מערה דחמי טבריא קאמר, מאי קאמר מני רבי שמעון, דהא אפילו רבי יהודה לא פליג אלא בחמי האור, אלא מי מערה דחמי האור קאמר, שכן דרכן להחם מערב שבת וכדי להעמיד חומן מניחן במערה דמטללא, ולעולם מי טבריא אפילו מטללא נמי דלגמרי התירו חמי טבריא, וכמו שאמרו בפרק כירה (שם) ראו שאין הדבר עומד התירו להם חמי טבריא, ומשמע דלגמרי התירו. וכן דעת מורי הרב ודעת הרמב"ן ז"ל.

    Rashba on Shabbat 147a · Sefaria

    Meiri

    המנער טליתו בשבת חייב חטאת ופירשוה גדולי הרבנים במנערה מן העפר והרי הוא מלבן וי"א דוקא במנערה מן הטיט ומן הטנוף ולא אמרו אלא בטלית חדשה ושחורה שהניעור מהטינוף או העפר ניכר בה הרבה אבל בישנים או בלבנים ואדומים מותר ואף בחדשים ושחורים אם אינו מקפיד מותר וגדולי המפרשי' כתבו שהמנערה מן הגשמים אף הוא מנערן אם אינו מקפיד והביאוה ממ"ש בסמוך א"ל אביי לרב יוסף הב לי כומתאי ר"ל כובע להניחו על הראש חזא ביה טלא ר"ל טל הוה קא מחסם אמר ליה נפיץ שדי אנן לא קפדינן וטל דומיא דגשמים ומ"מ יש מפרשים טלא דבר טינוף ואינו נראה:

    היוצא בטלית מקופלת ומונחת לו על כתפו בשבת חייב חטאת ופירשו גדולי הרבנים שלאחר שנתנה על ראשו הגביה שפוליה על כתפו וחייב חטאת מפני שאינה דרך מלבוש והרי הוא משאוי ומכאן יש מי שאוסר בחתנים שלנו לצאת בטלית כמנהג החתנים עד שישלשל טליתו ומ"מ גדולי הדורות שלפנינו כתבו שלא נאסר אלא במקפל כנף ימין לכתף של ימין וכנף שמאל לכתף של שמאל שזהו דרך משאוי ומה שאמרו למטה פעם אחת יצא ר' לשדה והיו שני צדי טליתו מונחים על כתפו יאמרו לו בזו לא היה מחייב ר' מאיר חטאת הא מ"מ אסור הוא לשלשל טליתו בזה לא קפל אלא הצדדים שלפניו אבל שלאחריו עומדים ומשתלשלים לאחוריו בלא שום קפול ונמצא שכל שנתקפלו שני הצדדין חייב חטאת ואם לא נתקפלו אלא הצדדין שלפניו פטור אבל אסור אבל אותם שלנו שמקפלין כנף ימין לצד שמאל וכנף שמאל לכתף של ימין דרך מלבוש הוא ומותר לכתחילה הואיל ומתהפכים סביב הצואר הרי הוא כפתח בית הצואר ויש נוהגים שלא לקפלו אלא מצד אחד והאחר נשאר משולשל למטה:

    אף סודר שהרטנים יוצאין בו ר"ל הרצים מלשון ריהטא וכמו שגורסין בקצת ספרים הרהטנים ומתוך שהם צריכים לרוץ תמיד מביאין סודר קצר וארוך על כתפותיהם דרך מלבוש עליון מותר לצאת בו בשבת ואפי' לא היתה נימא כרוכה לו על אצבעו לעכבה שלא תפול מכתפו:

    אסור לאדם לעשות מרזב בשבת ופירשו בענינו כיסי בבליאתא ופירשו גדולי הרבנים שמסלקין את הבגדים ומגביהים אותם כשהם ארוכים יותר מדאי וכופלים אותם כלפי מעלה ומחזיקין אותם בחוטין היוצאים וכפילת השולים עושין אותם כמין כיס וכמין מרזב ואיסורם משום תקון כלי ומ"מ דוקא כל שהוא מכוין לכנופי ר"ל להעמידו כך תמיד מתוקן אבל להתנאות לפי שעה להיות בגדיו הלומים עליו מותר ולמדו רבים מדבריו שמותר למשוך חוט שבצדדים ושל בית יד הנקראים קורדאר להדק את המלבוש ולהלמו על הגוף וכן על פתח בית יד להדקו ולהלמו על הזרוע וכשרוצה לפשוט מתיר את החוט ואין כאן משום תופר ומ"ש בפרק כלל גדול המותח חוט של תפירה חייב משום תופר דוקא בתפירה של קיימא אבל זה עשוי תמיד למתחו ולהתירו ואין כאן תפירה ולא מרזב ומ"ש בתלמוד המערב המותח צדדיו בשבת חייב משום תופר פירושו בחוט של תפירה ומ"מ יש אוסרין ענין זה ומפרשים ענין מרזב האמור כאן בענין אחר ואף לעקר הפירוש משיבים בתוספות שדבר למד מענינו ולא נתעסקו כאן אלא באיסור משאוי והוצאה ולא בתיקון כלי והם פירשו לענין טלית שמקפל טליתו מן הצדדין על כתפו קליפין הרבה זה על גב זה וזה קטן מזה ודומה למרזב שיש דפנות בין זה לזה וריוח בנתים והרי הוא משאוי כל שמקפלו לכנופי כלומר שלא ישתלשל ויעכב את הלוכו אבל להתנאות מותר שבדרך מלבוש הוא ואין זה דומה לטלית מקפלת שטלית מקפלת שפוליה מקפלים ומונחים על כתיפיו אבל זו שפוליה משולשלים על זרועותיו והדברים זרים וגדולי קדמונינו פירשו שמקפל צדדיה כמין כפול ומניחה כנף ימין על כנף של שמאל ושל ימין בימין ומאחר שמקופלת כעין גלילים עגלים והחלל כנגד השדרה הוא נראה כעין מרזב ואסור אלא אם כן הוא להתנאות וגדולי המחברים פירשו בענין לכנופי כדי שלא יקרעו או יתלכלכו ויראה לי שכיסים שבבבל היו עשויין בדרך זה ר"ל שהעור נגלל בצדדיה לחזוק אלא שקשה לי והלא טלית מקופלת אף בלא מרזב אסורה לפי מה שפירשנו איפשר שהמרזב בזה אסורה אף בלא משאוי והוצאה כגון בגלימות שלנו שהקפול בלא מרזב מותר וגדולי המפרשים פירשו שמועת טלית המקופלת בלא דרך מלבוש ועל הדרך שיחסום לסוחרי כסות אלא שמתכוין להגין עליו מפני החמה או הגשמים אבל דרך עטוף איסורו משום מרזב ועיקר הדברים כמו שכתבנו ויש גורסין כישי בבליאתא כלומר אגדות של ירק והוא כמו שפירשנו שהאגדות כעין גלילים הם:

    חנוני היוצא במעות הצרורות לו בסדינו חייב חטאת וכן הדין בכל אדם אלא שדרך חנוני בכך ודברו בהווה ויש שואלים בה והואיל ואין דרך בכך אלא חנוני שאר בני אדם מפני מה נאסרו והרי אומן דרך אומנותו דוקא חייב לדעת הפוסקים כן כמו שהתבאר ואין זה כלום שהבאת מעות צרורות בסדינו דרך כל אדם הוא ומכאן אתה למד בקצת בני אדם שנותנים מעות או זהובים בבגד כפול ותפור סביבותיו שהוצאה היא ולא דרך מלבוש ואינן בטלים אצל הבגד שאין חלוק בין צרורים לתפורים ואע"פ שאמרו בפרק במה אשה פורפת אשה על האגוז ובמטבע לא תפרוף לכתחילה בשבת הא אם פירפה בו מערב שבת יוצאה בזו מתוך שהיא צריכה לפריפה בטל אגב המלבוש כך כתבוה גדולי הדורות והדברים נראין:

    המשנה השביעית הרוחץ במערה או במי טבריא מסתפג אפי' בעשר לונטיאות ולא יביאם בידו אבל עשרה בני אדם מסתפגים בלונטית אחת ביניהן ידיהם ורגליהם ומביאין אותם בידם אמר הר"ם פי' זו הרחיצה אינה אלא במקום שמותר לו לטלטל ממנו לביתו ומביתו לאותו המקום כמו שהיה בחצר או במדינה ויהיה שם עירוב ולא נשאר להזהיר אלא הלילה שמא יסחוט הבגד שמסתפג בו כשנשרה ואז יוציאנו כשהוא יבש וכשנאמר לו כי אין הדרך להוציא זה הבגד שנסתפג בו ממקום רחיצתו יניחנו שם ולא יחוש לו בין שהיה יבש או שרוי ואמר כי אפי' נסתפג בעשר רדידים והם הנקראים אלונטיות כי האלונטיות האחרונה בלי ספק אין בה מים שיצטרך לסחוט אותה ואפי' סחט אותה לא יצא ממנה דבר ואעפ"כ לא יביאם בידו גזרה שמא יביא הראשונה ויסחוט אותה ואם הרוחצי' רבים בטלה הגזרה לפי שהם מזכירים אלו את אלו ולפיכך יביאו הרדיד שמסתפגין בו ואפי' הוא שרוי לפי שרבים נסתפגו בו וזאת המשנה דחויה והפסק כי אפי' אחר יביא הרדיד שנסתפגו בו בידו:

    אמר המאירי המשנה השביעית והיא ג"כ מענין שאר המשניות שלפניה ואמר שהרוחץ במי מערה ובחמי טבריא ונסתפג אפי' בעשר אלונטאות ר"ל שנתקנח אפי' בעשרה סדינין שנמצא שאין בכל סדין וסדין מים אלא מעט הרי זה לא יביאם בידו אף במקום שאין שם איסור הוצאה כגון ע"י עירוב מפני חשש סחיטה שאפי' באלו שאין צריכים סחיטה כ"כ הואיל ומ"מ איפשר לסחטן שמא יקפיד עליהם ויסחוט הואיל ואין שם אלא אחד אבל עשרה בני אדם מסתפגים אף לכתחילה אף באלונטית אחת שנמצאת האלונטית טבולה הרבה וצריכה לסחיטה ומביאין בידם במקום עירוב או דרך מקום פטור ואין גוזרין לסחיטה שבטוחים אנו בהם שיזכיר אחד לחבירו ואפי' בהסתפגות כל גופם ולא תפשו לשון פניהם ידיהם ורגליהם אלא שאין דרך להסתפג כמה בני אדם באלונטית אחת אלא פנים ידים ורגלים:

    זהו ביאור המשנה ואין הלכה כן אלא אף א' באלונטית אחת מביא במקום עירוב ומסתפג לכתחילה ומשנתנו לענין פסק זה בין בחמין בין בצונן הוא ובגמ' דקדקו בה שמאחר ששנאה בלשון דיעבד ר"ל הרוחץ אינה שנויה אלא בחמין שאם בצונן אף הרחיצה מותרת לכתחילה וכן בחמי טבריא וא"כ לא נשנית בלשון דיעבד אלא לענין מי מערה ואחר שכן צריך אתה לידע מהו מערה לענין זה ותדע שגדולי הפוסקים והמחברים פירשו אף בחמי טבריא אלא שהמערה מכוסית וכמ"ש במסכת בבא קמא פרק הפרה מערה מירבעא ומיטללא ומתוך כך הבלה גדול ונאסרה לכתחילה משום זיעה ולמדת לדבריהם שהזיעה אסורה אבל חמי טבריא פירושו שאינם מכוסות ואין שם הבל מרובה ולא יבא ברחיצתו לידי זיעה ומותר לכתחילה וכבר ביארנו בפרקים שקדמו בהפך סברא זו שהזיעה יותר מותרת מן הרחיצה שהרי לא נאסרה אף בחמי האור אלא מגזרת רחיצה ואחר שהרחיצה מותרת בחמי טבריא אף במכוסית היאך תאסר הזיעה וא"כ עיקר הדברים כמו שפי' גדולי הרבנים שהמערה הם חמי האור שהיה מנהגם להחם מערב שבת והיו מריקים אותם למערה שהבלה גדול להעמיד המים בחומם אבל חמי טבריא אפי' במכוסית ואפי' יבא להזיע אלא שיש מזהירים שלא להכנס לבית הזיעה מגזירת מרחץ ר"ל חמי האור ומ"מ יש להקל ולומר שאין זיעה אסורה אלא בתולדת אש כמרחץ וכדי שלא יהו רוחצין ויאמרו מזיעים אנו כמו שהתבאר:

    6 more comments on this page.

    Meiri on Shabbat 147a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפירש"י בד"ה מתנאה כו' ובחול קאמר כלומר אלמא דאורחא כו' עכ"ל כצ"ל דאי בשבת איירי לא ה"ל לתלמודא למימר אלא דלהתנאות שרי כדרב שישא בריה דרב אידי אלא דהך דרב שישא מתנאה בסדינו הוה בחול קאמר ומייתי מיניה דאורחא למיזל הכי וממילא דשרי נמי בשבת וכה"ג מייתי לעיל גבי סחיטת רמונים משל בית מנשיא כו' וק"ל:

    תוספות בד"ה אף מי מערה כו' ובפרק שמונה שרצים פירשנו דיעבד כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Shabbat 147a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    רש"י ד"ה חייב חטאת דזהו ליבונה. עיין לעיל דף קמא ע"א רש"י ד"ה מבפנים וצ"ע:

    Gilyon HaShas on Shabbat 147a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 147, Amud Aleph, about 442 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 127 words

      Opens “המנער טליתו בשבת חייב חטאת. ולא אמרן…”

    2. Segment 223 words

      Opens “עולא איקלע לפומבדיתא, חזא רבנן דקא מנפצי…”

      Named: רב יהודה, עולא.

    3. Segment 325 words

      Opens “אביי הוה קאי קמיה דרב יוסף. א"ל…”

      Named: רב יוסף, אביי.

    4. Segment 443 words

      Opens “אמר רב יצחק בר יוסף א"ר יוחנן:…”

      Named: רב יצחק בר יוסף.

    5. Segment 539 words

      Opens “וחנוני היוצא במעות הצרורין לו בסדינו חייב…”

    6. Segment 647 words

      Opens “א"ר יהודה: מעשה בהורקנוס בנו של רבי…”

      Named: רבי אליעזר, רב נחמן בר רב, רב חסדא.

    7. Segment 729 words

      Opens “עולא איקלע לבי אסי בר היני, בעו…”

      Named: רבי אלעי, עולא.

    8. Segment 840 words

      Opens “ר' ירמיה הוה יתיב קמיה דר' זירא.…”

      Named: רב פפא, רב שישא, רב אידי.

    9. Segment 943 words

      Opens “כי אתא רב דימי, אמר: פעם אחת…”

      Named: רב דימי, רבי לשדה, רבי מאיר, רבי טליתו.

    10. Segment 1044 words

      Opens “כי אתא רבין אמר: לא יהושע בן…”

      Named: רבי טליתו, רב שמואל בר רב, שמואל.

    11. Segment 1126 words

      Opens “מתני׳ הרוחץ במי מערה ובמי טבריא ונסתפג…”

    12. Segment 1235 words

      Opens “סכין וממשמשין, אבל לא מתעמלין. ולא מתגררין.…”

    13. Segment 1321 words

      Opens “גמ׳ קתני מי מערה דומיא דמי טבריא:…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Shabbat 147a · Segment 4 — “אמר רב יצחק בר יוסף א"ר יוחנן: היוצא בטלית…

    • Rabbi Akiva [R"A] · Second Generation of Tannaim

      Rabbi Akiva, a central figure among the Tannaim, rose from humble beginnings to become one of the greatest sages in Jewish history.

      Source: Shabbat 147a · Segment 10 — “…היה, חתנו של ר' עקיבא, אמר: בזו לא חייב…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Shabbat 147a · Segment 10 — “…כי אתא רב שמואל בר רב יהודה אמר: ״נשאל״…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Shabbat 147a · Segment 3 — “אביי הוה קאי קמיה דרב יוסף. א"ל הב לי…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Shabbat 147a · Segment 2 — “עולא איקלע לפומבדיתא, חזא רבנן דקא מנפצי גלימייהו, אמר:…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 147a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026