Talmud Builders

    Shabbat 111b

    Back to index

    English translation — Shabbat 111b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1it is prohibited to insert it tightly on a Festival due to the prohibited labor of wringing. Doesn’t Rabbi Shimon permit performing an unintentional act from which a prohibited labor may ensue? The Gemara answers: In that case, even Rabbi Shimon concedes that it is prohibited, as it was Abaye and Rava who both said: Rabbi Shimon concedes in instances categorized as: Cut off its head and it shall not die. This category refers to situations where the ensuing prohibited labor is inevitable. In those kinds of cases, one is liable even according to Rabbi Shimon. Since stuffing a cloth into a barrel will inevitably lead to wringing wine from it, Rabbi Shimon concedes that doing so is forbidden.

    2The Gemara asks again: Didn’t Rav Ḥiyya bar Ashi say that Rav said explicitly: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and Rav Ḥanan bar Ami said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. And Rav Ḥiyya bar Avin taught the same tradition without mentioning the names of the men who cited the statements, but cited it directly: Rav said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. Rather, Rava said: I and the lion of the group explained this. And the Gemara asks: And who is the lion of the group? It is Rabbi Ḥiyya bar Avin. He and Rava explained: The halakha is indeed in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, but not for his reason.

    3The Gemara explains: What exactly is the meaning of the statement: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, but not for his reason? If we say the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who permits smearing rose oil, but not for his reason, because Rabbi Shimon holds that rose oil heals, and Rav holds that it does not heal, which is why he permits smearing it on Shabbat, then does Rav hold that rose oil does not heal? From the fact that it is taught: Princes smear rose [ vered ] oil on their wounds; by inference, it heals. Rather, it means: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who permits rose oil, but not for his reason. As Rabbi Shimon holds that although rose oil is uncommon and expensive, and anyone who sees one smearing it realizes that it is for medicinal purposes, nevertheless, it is permitted. And Rav holds that if rose oil is common in a given place, yes, one may smear it on himself; however, if it is not common there, it is not permitted. And in Rav’s place, roses were common, and that is why he permitted smearing with rose oil on Shabbat. However, in a place where rose oil is uncommon, he concedes to the Rabbis, who prohibited doing so.

    4MISHNA: And these are knots for which one is liable to bring a sin-offering if one tied them on Shabbat: A camel driver’s knot and a sailor’s knot, both of which are meant to be permanent. And just as one is liable to bring a sin-offering for tying these knots, so too, he is liable to bring a sin-offering for untying them. Rabbi Meir says a principle: For tying any knot that one can untie with one of his hands, one is not liable to bring a sin-offering, because a loose knot of that sort is not considered permanent even if that was his intention.

    5GEMARA: The Gemara asks: What are a camel driver’s knot and a sailor’s knot? If you say that these are a knot that one uses to tie a strap to the camel’s nose ring in order to pull it and a knot that one uses to tie a rope to the ring [ isterida ] fixed to the bow of a ship when the ship is docked, then these knots are not meant to be permanent, as they are periodically untied. Rather, a camel driver’s knot is the knot that fixes the nose ring itself in the camel’s nose, and the sailor’s knot is the knot that fixes the ring itself to the ship. These knots are never untied and are permanent.

    6We learned in the mishna that Rabbi Meir says a principle: For tying any knot that one can untie with one of his hands, one is not liable for tying it. Rav Aḥadvoy, brother of Mar Aḥa, raised a dilemma: With regard to tying a bow, what is the ruling according to Rabbi Meir? Is it permitted to tie it tightly on Shabbat or not? The dilemma is: Is the reason for the opinion of Rabbi Meir merely that because one can untie the knot with one of his hands it is not considered a permanent knot, and this bow too, he can untie it with one of his hands and therefore he would not be liable for tying on Shabbat? Or perhaps the reason for the opinion of Rabbi Meir is because typically a knot that can be untied with one hand is not particularly tight, and this bow is tight and therefore it is prohibited to tie it on Shabbat. This dilemma is not resolved, and the Gemara concludes: Let it stand unresolved.

    7MISHNA: You have knots for which one is not liable to bring a sin-offering as one is liable for tying a camel driver’s knot and a sailor’s knot; however, it is nevertheless prohibited to tie them. A woman may tie closed the opening of her robe with straps, as well as the strings of her hairnet and the laces of her girdle, i.e., a wide belt tied with laces. One may also tie the straps of a shoe or a sandal, as well as the spouts of wine or oil jugs. One may also tie a garment over a pot of meat. Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: One may tie a rope across an entrance before an animal so that it will not go out.

    8GEMARA: The Gemara asks: This matter itself is difficult, as there is an internal contradiction in the mishna. On the one hand, you said that there are knots for which one is not liable to bring a sin-offering as he is for tying a camel driver’s knot and a sailor’s knot, which would seem to indicate that although there is no Torah liability, there is a rabbinic prohibition. And then it was taught that a woman may tie the opening of her robe, indicating that doing so is permitted even ab initio . The Gemara answers that this is what the mishna is saying: There are knots for which one is not liable to bring a sin-offering for tying them on Shabbat as he is for tying a camel driver’s knot and a sailor’s knot. And which are these?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אסור להדוקיהבנקב משום סחיטה ואע"ג דלא קא מכוין לסחוט אלמא לא ס"ל כר"ש בדבר שאין מתכוין:

    הלכה כר' יהודהבדבר שאין מתכוין דאסור:

    בלי גברימתני לה לפלוגתא דרב ושמואל בלא אמוראים האומרים משמם אלא הם עצמם נחלקו בה:

    תרגימנאדלא תיקשי דרב אדרב:

    הלכה כר"שדשרי בשמן וורד:

    אבל לא מטעמיהדאין הטעם כדבריו:

    דאילו ר"ש סבר מסיואפ"ה שרי דאין לך דמותר לזה ואסור לזה:

    מכלל דמסיאפי' לת"ק דאי לאו דמסי למאי איצטריך ליה:

    אע"ג דלא שכיחשמן וורד במקומו של זה הסך ממנו ודמיו יקרים והכל יודעין שאינו סכו אלא לרפואה שרי דכל ישראל בני מלכים הם ור' יהודה אוסר דמוכחא מילתא ורב נמי כר"י ס"ל אלא במקומו הוא דשרי דשכיח דסכין שמן וורד ולא מוכחא מילתא:

    מתני' ואלו קשריםהמנוין באבות מלאכות דקתני הקושר והמתיר קשר של קיימא שאינו מתירו לעולם דומיא דקושרי חוטי יריעות הנפסקות:

    קשר הגמלין וקשר הספניןבגמרא מפרש להו:

    כך הוא חייב על היתרןכדילפי' בכלל גדול (לעיל שבת דף עד:) מציידי החלזון שנצרכין לפרקים להתיר קשרי רשתות הקיימות כדי לקצרן או להרחיבן:

    שיכול להתירודלא הדקיה:

    אין חייבין עליוואפי' עשאו לקיימא:

    גמ' זממאמנקבין לנאקה בחוטמ' ונותנין בה טבעת של רצועה וקושרין אותה ועומדת שם לעולם וכשרוצה לקושרה לבהמה קושר רצועה ארוכה באותה טבעת וקושרין בה ופעמים שמתירה:

    קטרא דקטרי בזממאזהו קשר הרצועות שקושרין בטבעת:

    איסטרידאגם הוא כמין טבעת שעושין מן עקל או מן רצועה בנקב שבראש הספינה ואותו קשר מתקיים וכשרוצה להעמידו קושר רצועה באותה טבעת ומעמידה בה וכשרוצה להתיר מתיר הרצועה ונוטלה:

    קטרא דקטרי באסטרידאקשר רצועה הארוכה:

    עניבהומהדקה שפיר לר"מ מהו:

    מתני' יש לך קשרין שאין חייבין עליהןחטאת כמו שחייבין על קשר הגמלין אלא פטור אבל אסור ובגמרא מפרש הי נינהו:

    מפתח חלוקהכמו שיש לגלחים כעין לשונות לכאן ולכאן וקושרים של ימין בכתף שמאל ושל שמאל בכתף ימין דכיון דכל יומא שרו ליה לא דמי מידי לקשר של קיימא ומותר לכתחילה:

    סבכהקוייפ"א:

    ושל פסקיאאזור רחב וחוטין תלויין בראשו לקושרו בהן וקורין פינדור"ס:

    ונודות ייןשל עור שכופפין פיהם וקושרין:

    וקדרה של בשרפעמים שקושרין בגד לפיה:

    קושרין בפני הבהמהחבל ברוחב הפתח:

    שבת 111 עמוד ב

    1אסור להדוקיה ביומא טבא! בההיא אפילו ר"ש מודה. דאביי ורבא דאמרי תרווייהו: מודה ר"ש בפסיק רישיה ולא ימות.

    2והאמר רב חייא בר אשי אמר רב: הלכה כר' יהודה, ורב חנן בר אמי אמר שמואל: הלכה כר"ש ורב חייא בר אבין מתני לה בלא גברי, רב אמר: הלכה כר' יהודה, ושמואל אמר: הלכה כר"ש אלא אמר רבא: אני וארי שבחבורה תרגימנא, ומנו רבי חייא בר אבין: הלכה כר"ש ולאו מטעמיה.

    3מאי ״הלכה כר' שמעון ולאו מטעמיה״? אילימא הלכה כר"ש דשרי, ולאו מטעמיה דאילו ר"ש סבר מסי, ורב סבר לא מסי. וסבר רב לא מסי? והא מדקתני ״בני מלכים סכין על גבי מכותיהן שמן וורד״, מכלל דמסי. אלא: הלכה כר"ש דשרי, ולאו מטעמיה דאילו ר"ש סבר: אף ע"ג דלא שכיח, שרי. ורב סבר: אי שכיח אין, ואי לא שכיח לא. ובאתרא דרב שכיח משחא דוורדא.

    4הדרן עלך שמנה שרצים׃

    Mishna

    5ואלו קשרים שחייבין עליהן: קשר הגמלין וקשר הספנין, וכשם שהוא חייב על קישורן, כך הוא חייב על היתרן. ר"מ אומר: כל קשר שהוא יכול להתירו באחת מידיו אין חייבין עליו.

    Gemara

    6מאי קשר הגמלין וקשר הספנין? אילימא קטרא דקטרי בזממא, וקטרא דקטרי באיסטרידא האי קשר שאינו של קיימא הוא! אלא קיטרא דזממא גופיה, ודאיסטרידא גופה.

    7ר"מ אומר כל קשר כו'. בעי רב אחדבוי אחוי דמר אחא: עניבה לר"מ מהו? טעמיה דר"מ משום דיכול להתירו באחת מידיו הוא והא נמי יכול להתירו, או דילמא טעמא דר"מ משום דלא מיהדק והא מיהדק. תיקו.

    Mishna

    8יש לך קשרין שאין חייבין עליהן כקשר הגמלין וכקשר הספנין: קושרת אשה מפתח חלוקה, וחוטי סבכה, ושל פסקיא, ורצועות מנעל וסנדל, ונודות יין ושמן, וקדירה של בשר. ראב"י אומר: קושרין לפני הבהמה בשביל שלא תצא.

    Gemara

    9הא גופא קשיא: אמרת יש קשרין שאין חייבין עליהן כקשר הגמלין וכקשר הספנין: חיובא הוא דליכא, הא איסורא איכא, והדר תני: קושרת אשה מפתח חלוקה: אפילו לכתחילה! הכי קאמר: יש קשרין שאין חייבין עליהן כקשר הגמלין וכקשר הספנין. ומאי ניהו׃

    Tosafot

    מודה ר"ש בפסיק רישיהוהא דאמר גבי לא ליהדוק אינש אודרא אפומא דשישא דילמא אתי לידי סחיטה ולא הוי פסיק רישיה יש לחלק דהתם מיירי בכיסוי שאינו בולע כ"כ וגם אינו סותמו כל כך בחוזק שאינו חושש רק שיהא מכוסה אבל הכא שהוא בצד הגיגית בולע הרבה וגם מהדקו בחוזק כדי שלא יצא היין והוי פסיק רישיה:

    ושלש מחלוקות בדבראית ספרים דל"ג ליה:

    מתני' ואלו קשריםעניבה לר"מ מהו - וא"ת אמאי לא פשיטא מדתנן לקמן חבל דלי שנפסק לא יהא קושרו אלא עונבו ומוכח' בפ"ק דפסחים (ד' יא.) דהנהו רבנן היינו ר"מ דפריך התם מינה לרבנן שהם ר"מ וי"ל דהתם נמי פריך מספק אם הנהו רבנן הם ר"מ כמו שמסתפק כאן:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    פי' כגון מוך או כיוצא בו דבר שסותמין בו פי החבית אמר רב אסור לאמץ סתימתו דאתי לידי סחיטה והנה אע"פ שאינו מתכוין לסחיטה אלא לסתימת פי החבית בלבד כיון שסוחט אסור דלא כר' שמעון. ושנינן במסובריא דנזייתא אפי' ר' שמעון מודה כיון דאי אפשר ליה דלא להדוקי' ודאי מתחילה סוחט הוא וכי האי גוונא ר' שמעון מחייב דמודה ר' שמעון בפסיק רישיה ולא ימות וכבר פירשנוהו למעלה. ואכתי רב כר' שמעון סבירא ליה והא בהדיא אמרי' רב הלכה כר' יהודה אמר ושמואל אמר הלכה כר' שמעון.

    ומשני (רב אמר) הכי אמר רב הלכה כר' שמעון ולאו מטעמיה דאילו ר' שמעון אע"ג דלא שכיח שרי וכו' ואע"ג דהוא דר"ש סלקא בפרק המקבל בשיטה. דגרסי' התם אמר אביי רשב"ג ור' שמעון ור' ישמעאל ור"ע כולהו סבירא להו כל ישראל בני מלכים ולית הלכתא כחד מינייהו ה"מ בהא סברא בלחוד דקם ליה בהדייהו. אבל דבר שאין מתכוין בהדיא קיי"ל דהלכתא כוותיה הלכך אע"ג דשמן [וורד] ע"כ מסי אם סך הוא כדרכו ואינו מתכוין לרפואה אע"ג שמתרפא בין בדוכתא דשכיח שמן ורד בין בדוכתא דלא שכיח שרי. פי' מודה ר' שמעון בפסיק' רישיה ולא ימות כל היכא דעביד מידעם בשבת דאפשר שיבא לידי איסור ולא מיכוון לההוא איסורא שרי למיעבד ההוא עבידתא ולא אסרינן ליה גזירה שלא יבא לידי אותו איסור והוא כגון הגורר מטה כסא וספסל דאפשר לעשות בגרירתו (להן) חריץ ואפשר לגוררן ברפיון בלא עשיית חריץ אע"פ שנעשה מותר אבל כגון האומר כוונתי לחתוך ראש זה העוף לאכילה לכלב ואין כוונתו להמיתו. כגון זה מודה ר"ש שחייב שאע"פ [שאינו מכוין כיון] שאי אפשר לו לחתוך ראש העוף אלא עד שימיתהו וכן המתקנח בספוג שאין לו עור בית אחיזה עתה אם יאמר להתקנח ואין כוונתו לסחוט נתירהו לו והלא אי אפשר לאדם להתקנח בספוג שאין לו עור בית אחיזה ולא יסחוט כגון זה אומר מי איכא דפסיק רישיה ולא ימות וכן מסובריא דנזייתא פי' נזייתא כדות של יין או של שכר. מסובריא הוא הנקב העשוי להוציא בו יין בזמן שהיין שותת ויוצא אם בא אדם לסתמו ולהדקו ואומר למנוע שפיכות היין אני מתכוון (נתכוונתי) ולא לסתום הפתח בהא קאמר רב מודה ר' שמעון. וכן לענין נר שהוא אחר הדלת ותניא פותח ונועל ואם כבתה כבתה. ואמרי' (לקמן קכ) דלייט רב עלה דכיון דהמקום רחוק הוא אי אפשר לפתוח ולנעול אלא אם יכבה. ובענין הזה מודה ר"ש בפסיק רישיה ולא ימות וכבר פרשנו כל דבר שאינו מתכוון מותר:

    ואלו קשרים שחייבין עליהן קשר הגמלים כו'קשר גמלים קטרא.

    אסיקנא קיטרא דזממא גופיהפי' [עושין] נקבים לחוטמיה דגמל ומחתין ביה יתר וקטרין ביה אפסר קטן והיינו זממא וקשר של קיימא הוא ובתר כן קטרי בההוא אפסר חבל ארוך שמושכין בו הגמל והוא קיטרא דקטרין בזממא איסתדירא הוא אסקריא דספינתא והוא התורן וקטרין ביה חבל והוא קשר של קיימא. והדר קטרי בההוא איסתדירא חבל אחד דעייליה ביה ניגדי מושכי הקלע כשבאין להרימו על הספינה כדי שתסע והוא קטרא דקטרי באיסתדירא.

    בעי רב אחדבוי מדאח"ה פי' (חדחאה) [אחה] שם מקום ידוע מתא דאחאפי' עניבה כדבעינן למימר לקמן. ואסיקנא האי קטרא דקטרי בזממא ודקטרי באיסתדירא חיובא ליכא איסורא מיהא איכא אבל מפתחי חלוק אע"פ דאית ליה תרתי דשי כי (היכי דאית אשתא) למני שרי למיקטרינהו לתרווייהו ולא אמרי' דחדא מנייהו בטולי בטלה אלא תרווייהו שרי למיקטרינהו. פי' פסיקיא חגורה כדמתרגמינן (ישעיה ג') ותחת חגורה נקפה [ואתר דהוה אסרן פסקיא]. והוא המיין של נשים:

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 111b

    Shabbat 111b. The full printed text of this folio side — 9 numbered segments, about 306 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אסור להדוקיה בנקב משום סחיטה ואע"ג דלא קא מכוין לסחוט אלמא לא ס"ל כר"ש בדבר שאין מתכוין:

    הלכה כר' יהודה בדבר שאין מתכוין דאסור:

    בלי גברי מתני לה לפלוגתא דרב ושמואל בלא אמוראים האומרים משמם אלא הם עצמם נחלקו בה:

    תרגימנא דלא תיקשי דרב אדרב:

    הלכה כר"ש דשרי בשמן וורד:

    אבל לא מטעמיה דאין הטעם כדבריו:

    דאילו ר"ש סבר מסי ואפ"ה שרי דאין לך דמותר לזה ואסור לזה:

    מכלל דמסי אפי' לת"ק דאי לאו דמסי למאי איצטריך ליה:

    18 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 111b · Sefaria

    Tosafot

    מודה ר"ש בפסיק רישיה והא דאמר גבי לא ליהדוק אינש אודרא אפומא דשישא דילמא אתי לידי סחיטה ולא הוי פסיק רישיה יש לחלק דהתם מיירי בכיסוי שאינו בולע כ"כ וגם אינו סותמו כל כך בחוזק שאינו חושש רק שיהא מכוסה אבל הכא שהוא בצד הגיגית בולע הרבה וגם מהדקו בחוזק כדי שלא יצא היין והוי פסיק רישיה:

    ושלש מחלוקות בדבר אית ספרים דל"ג ליה:

    מתני' ואלו קשרים עניבה לר"מ מהו - וא"ת אמאי לא פשיטא מדתנן לקמן חבל דלי שנפסק לא יהא קושרו אלא עונבו ומוכח' בפ"ק דפסחים (ד' יא.) דהנהו רבנן היינו ר"מ דפריך התם מינה לרבנן שהם ר"מ וי"ל דהתם נמי פריך מספק אם הנהו רבנן הם ר"מ כמו שמסתפק כאן:

    Tosafot on Shabbat 111b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    פי' כגון מוך או כיוצא בו דבר שסותמין בו פי החבית אמר רב אסור לאמץ סתימתו דאתי לידי סחיטה והנה אע"פ שאינו מתכוין לסחיטה אלא לסתימת פי החבית בלבד כיון שסוחט אסור דלא כר' שמעון. ושנינן במסובריא דנזייתא אפי' ר' שמעון מודה כיון דאי אפשר ליה דלא להדוקי' ודאי מתחילה סוחט הוא וכי האי גוונא ר' שמעון מחייב דמודה ר' שמעון בפסיק רישיה ולא ימות וכבר פירשנוהו למעלה. ואכתי רב כר' שמעון סבירא ליה והא בהדיא אמרי' רב הלכה כר' יהודה אמר ושמואל אמר הלכה כר' שמעון.

    ומשני (רב אמר) הכי אמר רב הלכה כר' שמעון ולאו מטעמיה דאילו ר' שמעון אע"ג דלא שכיח שרי וכו' ואע"ג דהוא דר"ש סלקא בפרק המקבל בשיטה. דגרסי' התם אמר אביי רשב"ג ור' שמעון ור' ישמעאל ור"ע כולהו סבירא להו כל ישראל בני מלכים ולית הלכתא כחד מינייהו ה"מ בהא סברא בלחוד דקם ליה בהדייהו. אבל דבר שאין מתכוין בהדיא קיי"ל דהלכתא כוותיה הלכך אע"ג דשמן [וורד] ע"כ מסי אם סך הוא כדרכו ואינו מתכוין לרפואה אע"ג שמתרפא בין בדוכתא דשכיח שמן ורד בין בדוכתא דלא שכיח שרי. פי' מודה ר' שמעון בפסיק' רישיה ולא ימות כל היכא דעביד מידעם בשבת דאפשר שיבא לידי איסור ולא מיכוון לההוא איסורא שרי למיעבד ההוא עבידתא ולא אסרינן ליה גזירה שלא יבא לידי אותו איסור והוא כגון הגורר מטה כסא וספסל דאפשר לעשות בגרירתו (להן) חריץ ואפשר לגוררן ברפיון בלא עשיית חריץ אע"פ שנעשה מותר אבל כגון האומר כוונתי לחתוך ראש זה העוף לאכילה לכלב ואין כוונתו להמיתו. כגון זה מודה ר"ש שחייב שאע"פ [שאינו מכוין כיון] שאי אפשר לו לחתוך ראש העוף אלא עד שימיתהו וכן המתקנח בספוג שאין לו עור בית אחיזה עתה אם יאמר להתקנח ואין כוונתו לסחוט נתירהו לו והלא אי אפשר לאדם להתקנח בספוג שאין לו עור בית אחיזה ולא יסחוט כגון זה אומר מי איכא דפסיק רישיה ולא ימות וכן מסובריא דנזייתא פי' נזייתא כדות של יין או של שכר. מסובריא הוא הנקב העשוי להוציא בו יין בזמן שהיין שותת ויוצא אם בא אדם לסתמו ולהדקו ואומר למנוע שפיכות היין אני מתכוון (נתכוונתי) ולא לסתום הפתח בהא קאמר רב מודה ר' שמעון. וכן לענין נר שהוא אחר הדלת ותניא פותח ונועל ואם כבתה כבתה. ואמרי' (לקמן קכ) דלייט רב עלה דכיון דהמקום רחוק הוא אי אפשר לפתוח ולנעול אלא אם יכבה. ובענין הזה מודה ר"ש בפסיק רישיה ולא ימות וכבר פרשנו כל דבר שאינו מתכוון מותר:

    ואלו קשרים שחייבין עליהן קשר הגמלים כו' קשר גמלים קטרא.

    אסיקנא קיטרא דזממא גופיה פי' [עושין] נקבים לחוטמיה דגמל ומחתין ביה יתר וקטרין ביה אפסר קטן והיינו זממא וקשר של קיימא הוא ובתר כן קטרי בההוא אפסר חבל ארוך שמושכין בו הגמל והוא קיטרא דקטרין בזממא איסתדירא הוא אסקריא דספינתא והוא התורן וקטרין ביה חבל והוא קשר של קיימא. והדר קטרי בההוא איסתדירא חבל אחד דעייליה ביה ניגדי מושכי הקלע כשבאין להרימו על הספינה כדי שתסע והוא קטרא דקטרי באיסתדירא.

    בעי רב אחדבוי מדאח"ה פי' (חדחאה) [אחה] שם מקום ידוע מתא דאחא פי' עניבה כדבעינן למימר לקמן. ואסיקנא האי קטרא דקטרי בזממא ודקטרי באיסתדירא חיובא ליכא איסורא מיהא איכא אבל מפתחי חלוק אע"פ דאית ליה תרתי דשי כי (היכי דאית אשתא) למני שרי למיקטרינהו לתרווייהו ולא אמרי' דחדא מנייהו בטולי בטלה אלא תרווייהו שרי למיקטרינהו. פי' פסיקיא חגורה כדמתרגמינן (ישעיה ג') ותחת חגורה נקפה [ואתר דהוה אסרן פסקיא]. והוא המיין של נשים:

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 111b · Sefaria

    Rashba

    הא ד בעי רב אחדבוי עניבה לר' מאיר מאי ולא איפשיטא. תימה אמאי לא פשטוה מההיא דתניא לקמן (שבת קיג, ב) חבל דלי לא יהא קושרו אלא עונבו, וההיא ר"מ היא מדפריך מינה בפרק קמא דפסחים (יא, א) לרבנן דר' יהודה דהיינו ר"מ, גבי ר' יהודה אומר בודקין אור י"ד.

    Rashba on Shabbat 111b · Sefaria

    Meiri

    מקצת חכמים כתבו מתורת פסיק רישיה שצריך להזהר שלא ליטול ידיו בפרדס ושאר מקומות שיש שם עשבים מחוברים אע"פ שאינו מתכוין להשקאה שהרי פסיק רישיה אבל מתירין הם להשתין מים לשם מפני שמי רגלים עזים ושורפים וכל שכן שאין מצמיחין וכן התירו בשפיכת יין שאף היין אינו מצמיח:

    ונשלם הפרק תהלה לאל:

    פרק חמשה עשר בעזר הצור:

    אלו קשרים וכו' כבר ביארנו בחלקי המסכתא שהראשון שבה הוא לבאר המלאכות האסורות בו מן התורה ושהרבה פרקים באו בזה הענין ושהחלק הד' שבה לבאר בו הדברים שאדם מותר לעשותם מן הדברים הדומים למלאכות וזה הפרק אמנם בא בביאור אלו הענינים ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשני חלקים הראשון במלאכת הקשירה וההתרה שנמנו באבות מלאכות והשני בביאור קצת דברים שהותרו לעשותם אע"פ שיש בהם קצת מלאכה זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים ע"י גלגול כמשפט סוגיית התלמוד על הדרך שקדם:

    והמשנה הראשונה אלו קשרים שחייבין עליהם קשר הגמלים וקשר הספנים כשם שהוא חייב על קשרן כך הוא חייב על התרן ר' מאיר אומר כל קשר שהוא יכול להתירו באחת מידיו אין חייבין עליו אמר הר"ם פי' העקר שתסמוך עליו הוא זה כל קשר שהוא של קיימא חייבין עליו ושאינו של קיימא אין חייבין עליו אבל אם היה הקשר בלולאות או בחבור קצוות ועניבתם בלבד הוא מותר לכתחלה ואם הוא קשר הוא פטור אבל אסור אם אינו של קיימא ואין הלכה כר' מאיר:

    אמר המאירי והמשנה הראשונה ממנו תחל בביאור עניני החלק הראשון והוא שאמר אלו קשרים שאדם חייב עליהן וצריך שתדע שדבר זה חלוק על שלשה דינים קשר שהוא חייב בו וקשר שפטור אבל אסור וקשר שמותר לכתחילה וכל שהוא חייב או פטור או מותר בקשורן כך הדין בו בהיתרן וכלל הדברים בדינין אלו שכל שהוא קשר של קיימא ר"ל שאינו עשוי לינתק ומעשה אומן חייב שכך היו קושרין במשכן חוטי היריעות שנפסקו וכל שהוא קשר של קיימא או כעין קשר של קיימא אבל אינו מעשה אומן או שהוא מעשה אומן ולא קשר של קיימא פטור אבל אסור וכל שאינו קשר של קיימא ולא מעשה אומן מותר לכתחילה וכן הדין בכלן בהתרתן והוא מזכיר תחלה את שהוא חייב בהם והם קשר הגמלים וקשר הספנים וענין קשר הגמלים פי' בגמ' שהיו נוקבין את הנאקה בחוטמה ונותנין בה רצועה כעין טבעת כענין שביארנו בענין יוצאה נאקה בחוטם וקושרין אותה במעשה אומן ועומדת שם לעולם וכן בקשר הספנים פי' בגמ' מין עקל או רצועה כעין טבעת יוצאה ונקשרת שם קשר של קיימא ובמעשה אומן ר' מאיר אומר כך קשר שהוא יכול להתירו בידו אחת אין חייבים עליו אע"פ שהוא עשוי שלא לינתק לעולם ואין הלכה כמותו:

    משנה יש לך קשרים שאין חייבין עליהם כקשר הגמלים וכקשר הספנים קושרת אשה מפתחי חלוק וחוטי סבכה של פסיקיא ורצועות מנעל וסנדל ונאדות יין ושמן וקדרה ר' אליעזר בן יעקב אומר קושרין לפני בהמה בשביל שלא תצא וקושרין דלי בפסיקיא אבל לא בחבל ור' יהודה מתיר כלל אמר ר' יהודה כל קשר שאינו של קיימא אין חייבין עליו אמר הר"ם פי' זאת המשנה יש לה שיעור וזהו אמרו כי יש קשר שאינו חייב על קשירתו כמו שהוא חייב על קשר הגמלים והספנים ולא זכר אותו הקשר והם הקשרים שקושרן כדי שיתקיימו זמן ידוע מן הזמן כמו שקושרין קשר במתג להנהיג הסוס ואחר כך מתיר אותו וחזר ואמר כי יש קשרים הוא מותר לקשרן לכתחלה והתחיל לזכרן ואמר קושרת אשה מפתחי חלוק והם שפתי הבגד ואפי' היה לבגד שתי שפתות וחוטי סבכה הם חוטי הכובע שעל הראש פסיקיא חתיכה של בגד וחבל האורג מותר לקשור בהם הבהמה לדברי הכל כי כלי האורג כלם חבלים ועצים וקנים כלן מותר לטלטלן בשבת לפי כשאר כל הכלים והלכה כר' אליעזר ואין הלכה כר' מאיר שהתיר לקשור הדלי בחבל:

    אמר המאירי והוא מזכיר אח"כ הדרך השני והוא שאמר יש לך קשרים שאין חייבים עליהם כקשר גמלים וספנים שהזכרנו אבל אסור לעשותם והם קשרים השניים לאלו שהזכרנו והוא שהגמלים כשמביאים את הבהמה לפני האבוס קושרים חבל היוצא מכותל האבוס ברצועה זו ואין קשר זה מעשה אומן אבל מאחר שלפעמים מניחה שם הרבה נעשו כעין קשר של קיימא וכן ברצועה היוצאת מראש הספינה כשהספן רוצה להעמיד את הספינה קושר רצועה באותה רצועה היוצאת משם וקושרה ביתדות התחובות בארץ ומעמידה כן זמן ואחר שכן הרי הוא כעין קשר של קיימא או שמא בבהמה פעמים שכשהוא מתירה מתיר הקשר הסמוך לאבוס והחבל נשאר בקשורו עם הרצועה הראשונה למשכו בה וכן בספינה ובגמ' יתבארו בחלק זה מינים אחרים בשאינו מעשה אומן והוא של קיימא או שאינו של קיימא והוא מעשה אומן:

    7 more comments on this page.

    Meiri on Shabbat 111b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בא"ד מפי הנשים שהתיר ר"ת ליטול ידיה ולקנח ידיה בבגד כו' עכ"ל כצ"ל מדברי הרא"ש בפרק קמא דיומא ומדברי המרדכי פרק ואלו קשרים וק"ל:

    סליק פרק שמנה שרצים

    Chidushei Halachot on Shabbat 111b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 111, Amud Bet, about 306 words in 9 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 9 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 118 words

      Opens “אסור להדוקיה ביומא טבא! בההיא אפילו ר"ש…”

      Named: אביי, רבא.

    2. Segment 251 words

      Opens “והאמר רב חייא בר אשי אמר רב:…”

      Named: רב חייא בר אשי, רב חנן בר אמי, רב חייא בר אבין, רב אמר, רבי חייא בר אבין, שמואל.

    3. Segment 364 words

      Opens “מאי ״הלכה כר' שמעון ולאו מטעמיה״? אילימא…”

      Named: רב סבר, רב לא, רב שכיח.

    4. Segment 44 words

      Opens “הדרן עלך שמנה שרצים…”

    5. Segment 531 words

      Opens “מתני׳ ואלו קשרים שחייבין עליהן: קשר הגמלין…”

    6. Segment 625 words

      Opens “גמ׳ מאי קשר הגמלין וקשר הספנין? אילימא…”

    7. Segment 736 words

      Opens “ר"מ אומר כל קשר כו'. בעי רב…”

      Named: רב אחדבוי.

    8. Segment 836 words

      Opens “מתני׳ יש לך קשרין שאין חייבין עליהן…”

    9. Segment 941 words

      Opens “גמ׳ הא גופא קשיא: אמרת יש קשרין…”

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Shabbat 111b · Segment 2 — “…בר אמי אמר שמואל: הלכה כר"ש ורב חייא בר…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 111b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026