Talmud Builders

    Shabbat 10a

    Back to index

    English translation — Shabbat 10a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara responds that there is a difference between the cases. There, at the time of the afternoon prayer, drunkenness is uncommon, as it is unusual to drink excessively during the day. However, here, in the case of the evening prayer, drunkenness is common, and therefore there was room to issue a decree requiring one to interrupt his meal to recite the evening prayer. Alternatively, it is possible to explain that with regard to the afternoon prayer, since its time is fixed, he is anxious, and he won’t come to be negligent and forget to pray. However, with regard to the evening prayer, since all night is the time for the evening prayer, he is not anxious, and he will come to be negligent. Rav Sheshet strongly objects to this: Is it a burden to tie his belt? In addition, if it is a burden, let him stand that way, without a belt, and pray. The Gemara answers: It is necessary to wear a belt while praying, since it is stated: “Prepare to greet your God, Israel” (Amos 4:12). One must prepare and adorn himself when standing before God.

    2Since the verse: “Prepare to greet your God, Israel,” was cited with regard to the obligation to prepare and adorn oneself before prayer, the Gemara cites that indeed Rava bar Rav Huna would don expensive socks and pray and he said he would do this as it is written: “Prepare to greet your God, Israel.” On the other hand, Rava would not do so; rather, in his prayer he would remove his cloak and clasp his hands and pray. He said that he would do so as a slave before his master, who appears before him with extreme submission. Rav Ashi said: I saw that Rav Kahana, when there is suffering in the world, would remove his cloak and clasp his hands and pray. And he said that he did so as a slave before his master. When there is peace in the world, he would dress, and cover himself, and wrap himself in a significant garment, and pray, and he said that he did so in fulfillment of the verse: “Prepare to greet your God, Israel.”

    3Speaking of prayer, the Gemara relates that Rava saw Rav Hamnuna, who was prolonging his prayer. He said about him: They abandon eternal life, the study of Torah, and engage in temporal life, prayer, which includes requests for mundane needs. The Gemara explains: And Rav Hamnuna held that the time for prayer is distinct and the time for Torah is distinct. The time that one devotes to prayer is not at the expense of the time devoted to Torah study. Similarly, the Gemara relates that Rabbi Yirmeya was sitting before Rabbi Zeira and they were engaged in the study of halakha . The time for prayer was approaching and it was getting late and Rabbi Yirmeya was hurrying to conclude the subject that they were studying in order to pray. Rabbi Zeira read this verse as applying to Rabbi Yirmeya: “One who turns his ear from hearing Torah, his prayer is also an abomination” (Proverbs 28:9).

    4We learned that if one enters to sit in judgment adjacent to minḥa , he need not interrupt the trial and pray. The Gemara clarifies: From when is it considered the beginning of a trial? Rabbi Yirmeya and Rabbi Yona disagreed. One said that it begins from when the judges wrap themselves in their prayer shawls, as judges were accustomed to do before sitting in judgment. And one of them said that the beginning of judgment is from when the litigants begin articulating their claims. The Gemara comments: And they do not disagree. Rather, this amora , who says that it is from when the litigants begin, refers to a case where they were already engaged in a previous trial, and the judges were already wrapped in their prayer shawls. And that amora , who says that it is from when the judges wrap themselves in their prayer shawls, refers to a case where they were not engaged in a previous trial, and, as a result, the trial begins when they wrap themselves in the prayer shawls.

    5Speaking of judgment, the Gemara relates that Rav Ami and Rav Asi would sit and study between the pillars beneath the study hall. And each and every hour they would knock on the bolt of the door and say: If there is someone who has a case that requires judgment, let him enter and come before us. The Gemara also relates that Rav Ḥisda and Rabba bar Rav Huna would sit in judgment all day and their hearts would grow weak from hunger. Therefore, Rav Ḥiyya bar Rav from Difti taught them a baraita with regard to the verse: “And it was the next day and Moses sat to judge the people and the people stood over Moses from the morning until the evening” (Exodus 18:13). Does it enter your mind that Moses would sit and judge all day long? If so, when was his Torah study accomplished? Rather, surely the verse is coming to tell you: Any judge who judges a true judgment truthfully, even if he sits in judgment only one hour, the verse ascribes to him as if he became a partner to the Holy One, Blessed be He, in the act of Creation, as by means of a true judgment he upholds the world ( Me’iri ). This conclusion is derived by means of a verbal analogy [ gezera shava ]: It is written here: “And the people stood over Moses from the morning until the evening.” And it is written there, in the act of Creation: “And it was evening and it was morning, one day” (Genesis 1:5). The evening and part of the morning are considered a whole day. With regard to this issue as well, it is sufficient for the judges to sit in judgment for only part of the day and there is no need for them to starve themselves by sitting in judgment all day.

    6The Gemara questions further: Until when do they sit in judgment? What is the usual time that court adjourns? Rav Sheshet said: Until mealtime, noon. Rav Ḥama said: What is the verse that alludes to this? As it is written: “Woe to you, land that your king is a lad and your ministers eat in the morning. Happy are you, land that your king is free and your ministers eat on time in strength and not in drunkenness” (Ecclesiastes 10:16–17). He interprets the verse: The ministers in a proper country sit to eat only after they engaged in the strength of Torah and in judgment and not in the drunkenness of wine.

    7The Sages taught in a baraita : Eating in the first hour of the morning is the time of eating for Ludim , who are members of a nation of cannibals, and they are ravenous and hurry to eat. The second hour is the time of the eating of robbers. Since they spend the night stealing, they eat early in the morning. The third hour is the time of eating for heirs, i.e., people who inherited a lot of money and do not work for their sustenance. Their only preoccupation in the early hours of the morning is eating. The fourth hour is the time of eating for workers. The fifth hour is the time of eating for all people.

    8The Gemara asks: Is that so? Didn’t Rav Pappa say that the fourth hour is mealtime for all people? Rather, emend the statement and say: The fourth hour is the time of eating for all people. The fifth hour is the time of eating for workers who do not have time to eat beforehand. The sixth hour is the time of eating for Torah scholars as, until then, court is in session. The Gemara adds: One who eats from then on is as if he is throwing a stone into a barrel, meaning that by then it does not contribute to the body’s health. Abaye said: We only said that eating from the sixth hour on is not beneficial, when he did not taste anything in the morning; however, if he tasted something in the morning, we have no problem with it.

    9Rav Adda bar Ahava said: A person may, ab initio , recite his prayer in the bathhouse. The Gemara raises an objection from what was taught in the Tosefta : One who enters the bathhouse, in the first room, a place where all people stand dressed, it is like any other place and reading the Torah and prayer are permitted there, and, needless to say, in that room greeting [ shalom ] others is permitted. And he may don phylacteries there, and, needless to say, if he was already donning phylacteries that he need not remove them.

    10In the next room, a place where people dress and undress and they stand both naked and dressed, greeting others is permitted there. However, reading the Torah and prayer are not permitted there. And if one was already donning phylacteries there, he need not remove the phylacteries. However, he may not don phylacteries there ab initio .

    11In the innermost room, which is a place where people stand naked, greeting others is not permitted there, and, needless to say, reading the Torah and prayer are prohibited there. And if he is donning phylacteries there, he must remove the phylacteries, and, needless to say, he may not don them there ab initio . Apparently, the Tosefta contradicts the statement of Rav Adda bar Ahava as he was, no doubt, referring to the innermost room in the bathhouse, which alone is referred to simply as a bathhouse, and, according to him, one may pray there ab initio .

    12The Gemara answers: When Rav Adda bar Ahava said his halakha , he was referring to an empty bathhouse in which there are no people. The Gemara asks: Didn’t Rabbi Yosei bar Ḥanina say: With regard to the bathhouse in which they said that it is prohibited to pray, the prohibition exists even though there are no people in it? With regard to the bathroom in which they said that it is prohibited to pray, the prohibition exists even though there are no feces in it. Certainly, since the place serves a repugnant purpose, it is inappropriate to pray there at any time.

    13The Gemara answers: Rather, when Rav Adda made his statement, he was referring to a new bathhouse that had not yet been used for bathing. The Gemara asks: Didn’t Ravina raise a dilemma before Rav Adda with regard to this matter: A place that one designated as a bathroom, what is its legal status as far as praying there is concerned? Is there designation as a significant and determining factor in this case? Or, is designation not a halakhically significant matter? And the dilemma was not resolved for him. Is the same not true with regard to the bathhouse? Doesn’t the same dilemma exist there? The Gemara answers: No, perhaps

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    לא שכיחא שכרותאין דרך להשתכר מבע"י לפיכך גומר ויתפלל אבל בלילה עשוי להשתכר בסעודתן:

    הכון לקראת אלהיךהתנאה לפניו:

    רמי פוזמקינותן אנפילאות חשובים ברגליו ובלע"ז קאלצו"ס:

    שדי גלימאמשליך אדרתו מעליו שלא יראה כחשוב:

    ופכר ידיהחובק ידיו באצבעותיו מרצי"ר בלע"ז כאדם המצטער מאימת רבו:

    חיי עולםתורה תפלה צורך חיי שעה היא לרפואה לשלום ולמזונות:

    נגהאיחר:

    מסרהבממהר לעמוד:

    דיינין מתעטפין בטליתןכשפותחין בדין מאימת שכינה ושלא יפנו ראשן לכאן ולכאן ותהא דעתן מיושבת עליהם:

    עסיקי ואתובדין אחר וכבר מעוטפים הן וכשנגמר אותו דין בא לפניהם דין אחר סמוך למנחה הויא התחלתן משיפתחו בעלי הדין בטענות דהכא ליכא למימר משיתעטפו:

    עמודישעליית בית המדרש נשען עליהם:

    חליש לבייהומצטערין שלא עסקו אותו יום בתורה:

    תנא להו חייא בר רבשגדול שכר הדיינים ולא יצטערו ול"נ דאין זה [משמעות] לשון לבייהו אלא לשון חלש דעתייהו ולשון חלש לבייהו לשון תענית הוא שלא סעדו כל היום תנא להו חייא בר רב שאין צריכין לישב ולידון כל היום אלא מקצת היום ומה שאמר מן הבקר עד הערב מדרש הוא שחשוב הדבר כמעשה בראשית שנאמר בו ערב ובוקר:

    שמלכךדיינך שהדיין קרוי מלך שנאמר מלך במשפט יעמיד ארץ (משלי כ״ט:ד׳):

    לודיםאומה שקורין קנלינ"ש ואוכלי אדם הן והם רעבתנין:

    מאכל יורשיםיורשי הון רב שלא טרחו בו ואין עסוקים ודואגין לשוט אחרי מזונות ולעסוק במלאכה:

    כזורק אבן לחמתקשה לגוף ולי נראה לא קשה ולא יפה:

    מרחצאות שלהן ג' חדרים היו לו פנימי להזיע ולהשתטף אמצעי שיורד לתוכו מן המרחץ ולובש חלוקו ויוצא לחיצון וגומר לבישתו ונח שם שעה מיגיעת המרחץ:

    עומדים ערומיםפנימי:

    ערומים ולבושיםאמצעי שיוצא בו ערום וממהר לכסות את עצמו ויוצא לחיצון:

    וחולץ תפיליןמראשו ואין צ"ל שאם אוחזן בידו בתיק שלהן שאינו מניח והא דתני ואין צ"ל כו' איידי דבעי למיתני מציעתא ואינו מניח ואינו חולץ שאמצעי לא כמרחץ גמור הוא ומקצת תורת מרחץ עליו הלכך היו בראשו אין צריך לחלוץ היה אוחזן אסור להניחן שם בראשו אלא יוצא לחיצון ומניחן:

    אף על פי שאין בו צואהשפינוה משם:

    בחדתישלא רחץ בו אדם מעולם אלא שהזמינו לכך:

    שבת י עמוד א

    1התם לא שכיחא שכרות, הכא שכיחא שכרות. א"נ במנחה כיון דקביעא לה זימנא מירתת ולא אתי למפשע. ערבית כיון דכולא ליליא זמן ערבית, לא מירתת ואתי למפשע. מתקיף לה רב ששת: טריחותא למיסר המייניה?! ועוד, ליקו הכי וליצלי! משום שנא' (עמוס ד, יב) ״הכון לקראת אלהיך ישראל״.

    2רבא בר רב הונא רמי פוזמקי ומצלי, אמר: ״הכון לקראת״ וגו'. רבא שדי גלימיה ופכר ידיה ומצלי. אמר: ״כעבדא קמיה מריה״. אמר רב אשי: חזינא ליה לרב כהנא כי איכא צערא בעלמא, שדי גלימיה ופכר ידיה ומצלי. אמר: ״כעבדא קמי מריה״. כי איכא שלמא לביש ומתכסי ומתעטף ומצלי. אמר: ״הכון לקראת אלהיך ישראל״.

    3רבא חזייה לרב המנונא דקא מאריך בצלותיה. אמר: מניחין חיי עולם, ועוסקים בחיי שעה. והוא סבר זמן תפלה לחוד וזמן תורה לחוד. ר' ירמיה הוה יתיב קמיה דר' זירא והוו עסקי בשמעתא. נגה לצלויי והוה קא מסרהב ר' ירמיה. קרי עליה ר' זירא: (משלי כח, ט) ״מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה״.

    4מאימתי התחלת דין? רב ירמיה ורבי יונה חד אמר משיתעטפו הדיינין וחד אמר משיפתחו בעלי דינים ולא פליגי הא דעסקי ואתו בדינא הא דלא עסקי ואתו בדינא׃

    5רב אמי ורב אסי הוו יתבי וגרסי ביני עמודי וכל שעתא ושעתא הוו טפחי אעיברא דדשא ואמרי אי איכא דאית ליה דינא ליעול וליתי רב חסדא ורבה בר רב הונא הוו יתבי בדינא כולי יומא הוה קא חליש לבייהו תנא להו רב חייא בר רב מדפתי (שמות יח, יג) ויעמד העם על משה מן הבקר עד הערב וכי תעלה על דעתך שמשה יושב ודן כל היום כולו תורתו מתי נעשית אלא לומר לך כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית כתיב ״הכא ויעמד העם על משה מן הבקר עד הערב וכתיב התם (בראשית א״, ה) ויהי ערב ויהי בקר יום אחד׃

    6עד מתי יושבין בדין אמר רב ששת עד זמן סעודה אמר רב חמא מאי קרא דכתיב ״(קהלת י״, טז) אי לך ארץ שמלכך נער ושריך בבקר יאכלו אשריך ארץ שמלכך בן חורים ושריך בעת יאכלו בגבורה ולא בשתי בגבורה של תורה ולא בשתייה של יין׃

    Baraita

    7תנו רבנן שעה ראשונה מאכל לודים שניה מאכל לסטים שלישית מאכל יורשין רביעית מאכל פועלים חמישית מאכל כל אדם׃

    8איני והאמר רב פפא רביעית זמן סעודה לכל אדם אלא רביעית מאכל כל אדם חמישית מאכל פועלים ששית מאכל ת"ח מכאן ואילך כזורק אבן לחמת אמר אביי לא, אמרן אלא דלא טעים מידי בצפרא אבל טעים מידי בצפרא לית לן בה׃

    9אמר רב אדא בר אהבה מתפלל אדם תפלתו בבית המרחץ מיתיבי הנכנס לבית המרחץ מקום שב"א עומדין לבושין יש שם מקרא ותפלה ואין צריך לומר שאילת שלום ומניח תפילין ואין צריך לומר שאינו חולץ׃

    10מקום שבני אדם עומדים ערומים ולבושין יש שם שאילת שלום ואין שם מקרא ותפלה ואינו חולץ תפילין ואינו מניח לכתחלה׃

    11מקום שבני אדם עומדין ערומים אין שם שאילת שלום ואין צריך לומר מקרא ותפלה וחולץ תפילין ואין צריך לומר שאינו מניחן׃

    12כי קאמר רב אדא בר אהבה במרחץ שאין בו אדם והא אמר רבי יוסי בר חנינא מרחץ שאמרו אע"פ שאין בו אדם בית הכסא שאמרו אע"פ שאין בו צואה׃

    13אלא כי קאמר רב אדא בחדתי והא מבעיא בעא ליה רבינא הזמינו לבית הכסא מהו יש זימון או אין זימון ולא איפשיטא ליה לאו הוא הדין למרחץ לא דילמא׃

    Tosafot

    התם לא שכיחא שכרותוא"ת דבריש פ' בתרא דתענית (דף כו: ושם) אמרינן שחרית ומוסף דכל יומא לא שכיח שכרות לא גזרינן מנחה ונעילה דשכיח שכרות חיישינן אלמא גם במנחה שכיח שכרות וי"ל דהתם לענין נשיאת כפים שאני דאפילו לא שתה אלא רביעית אסור לישא את כפיו:

    טריחותא למיסר המייניה ועוד ליקו הכי וליצלי ומשני משום שנאמר הכון לקראת אלהיך ישראל - ולא חייש לשנויי קושיא קמייתא מכאן שצריך לאזור חלציו כשמתפלל ובמחזור ויטרי מפרש דטעם דבעינן אזור שלא יהא לבו רואה את הערוה ודוקא להן שלא היה להם מכנסים לכך היו צריכים לאזור בשעת תפלה אבל לדידן שיש לנו אבנט של מכנסים אין אנו צריכין לאזור:

    רמי פוזמקימכאן יש להוכיח שאין להתפלל יחף אלא בט' באב ויו"כ:

    אי איכא דאית ליה דינא ליעולמשמע דעדיף דין מתלמוד תורה והא דאמרי' בפ' בתרא דמ"ק (דף יז.) גבי ההוא דטרקיה זיבורא ושכיב עיילוהו למערתא דחסידי ולא קבלוהו למערתא דדייני וקבלוהו התם בדיינין שאינן מומחין שפעמים נוטין אחר השוחד:

    דין אמת לאמיתולאפוקי דין מרומה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    אי הוו עסקי בדינא אחרינא משיפתחו בעלי הדין טענותיהן ואי לא משיתעטפו הדיינין:

    עד מתי יושבין בדין עד זמן סעודהואסיקנא ארבע זמן סעודה לכל היא:

    כל דיין שדן דין אמת לאמתו אפי' שעה אחת מעלה עליו הכתוב כאילו סייע במעשה בראשית מ"ט במעשה בראשית כתיב ויהי ערב ויהי בוקר והכא כתיב ויעמוד העם על משה מן הבוקר עד הערב:

    פיסקא עד שיתפללאריב"ל כיון שהגיע זמן תפלת המנחה אסור לאדם שיטעום קודם שיתפלל תפלת המנחה אין הלכה כי הא דריב"ל וכבר פירשנוה בברכות בפ' תפלת השחר:

    אמר רב אשי חזינא ליה לרב כהנא דכי איכא צערא [בעלמא] שדי גלימיה וכסי ידיה ומינח כרעיה כעבדא לקמיה מריה ומצלי. וכד איכא שלמא לביש ומכסי ומעטף ומצלי אמר הכון לקראת אלהיך ישראל. וכן ראוי לעשות:

    אמר רב אדא בר אהבה מתפלל אדם במרחץואותיבנא עליה מהא הנכנס למרחץ. מקום שבני אדם עומדים לבושים יש שם מקרא קריית שמע ותפלה ואין צריך לומר שאילת שלום ומניח שם תפלין ואין צ"ל שאינו חולץ.

    מקום שבני אדם עומדים ערומים ולבושים יש שם שאילת שלום ואין שם קרית שמע ולא תפלה ולא תפלין ואם היה לבוש אותם חולצן מקום שב"א כולן ערומין אין שם שאילת שלום ואין צ"ל ק"ש ותפלה וחולץ תפלין אחד מרחץ ואחד ביהכ"ס.

    ושנינן כי קאמר רב אדא במרחץ חדש ואשמעי' דהזמנה במרחץ לאו מילתא היא אבל הזמנה בביהכ"ס לא איפשיטא ונקטינן לה לאיסורא:

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 10a

    Shabbat 10a. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 532 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    לא שכיחא שכרות אין דרך להשתכר מבע"י לפיכך גומר ויתפלל אבל בלילה עשוי להשתכר בסעודתן:

    הכון לקראת אלהיך התנאה לפניו:

    רמי פוזמקי נותן אנפילאות חשובים ברגליו ובלע"ז קאלצו"ס:

    שדי גלימא משליך אדרתו מעליו שלא יראה כחשוב:

    ופכר ידיה חובק ידיו באצבעותיו מרצי"ר בלע"ז כאדם המצטער מאימת רבו:

    חיי עולם תורה תפלה צורך חיי שעה היא לרפואה לשלום ולמזונות:

    נגה איחר:

    מסרהב ממהר לעמוד:

    15 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 10a · Sefaria

    Tosafot

    התם לא שכיחא שכרות וא"ת דבריש פ' בתרא דתענית (דף כו: ושם) אמרינן שחרית ומוסף דכל יומא לא שכיח שכרות לא גזרינן מנחה ונעילה דשכיח שכרות חיישינן אלמא גם במנחה שכיח שכרות וי"ל דהתם לענין נשיאת כפים שאני דאפילו לא שתה אלא רביעית אסור לישא את כפיו:

    טריחותא למיסר המייניה ועוד ליקו הכי וליצלי ומשני משום שנאמר הכון לקראת אלהיך ישראל - ולא חייש לשנויי קושיא קמייתא מכאן שצריך לאזור חלציו כשמתפלל ובמחזור ויטרי מפרש דטעם דבעינן אזור שלא יהא לבו רואה את הערוה ודוקא להן שלא היה להם מכנסים לכך היו צריכים לאזור בשעת תפלה אבל לדידן שיש לנו אבנט של מכנסים אין אנו צריכין לאזור:

    רמי פוזמקי מכאן יש להוכיח שאין להתפלל יחף אלא בט' באב ויו"כ:

    אי איכא דאית ליה דינא ליעול משמע דעדיף דין מתלמוד תורה והא דאמרי' בפ' בתרא דמ"ק (דף יז.) גבי ההוא דטרקיה זיבורא ושכיב עיילוהו למערתא דחסידי ולא קבלוהו למערתא דדייני וקבלוהו התם בדיינין שאינן מומחין שפעמים נוטין אחר השוחד:

    דין אמת לאמיתו לאפוקי דין מרומה:

    Tosafot on Shabbat 10a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    אי הוו עסקי בדינא אחרינא משיפתחו בעלי הדין טענותיהן ואי לא משיתעטפו הדיינין:

    עד מתי יושבין בדין עד זמן סעודה ואסיקנא ארבע זמן סעודה לכל היא:

    כל דיין שדן דין אמת לאמתו אפי' שעה אחת מעלה עליו הכתוב כאילו סייע במעשה בראשית מ"ט במעשה בראשית כתיב ויהי ערב ויהי בוקר והכא כתיב ויעמוד העם על משה מן הבוקר עד הערב:

    פיסקא עד שיתפלל אריב"ל כיון שהגיע זמן תפלת המנחה אסור לאדם שיטעום קודם שיתפלל תפלת המנחה אין הלכה כי הא דריב"ל וכבר פירשנוה בברכות בפ' תפלת השחר:

    אמר רב אשי חזינא ליה לרב כהנא דכי איכא צערא [בעלמא] שדי גלימיה וכסי ידיה ומינח כרעיה כעבדא לקמיה מריה ומצלי. וכד איכא שלמא לביש ומכסי ומעטף ומצלי אמר הכון לקראת אלהיך ישראל. וכן ראוי לעשות:

    אמר רב אדא בר אהבה מתפלל אדם במרחץ ואותיבנא עליה מהא הנכנס למרחץ. מקום שבני אדם עומדים לבושים יש שם מקרא קריית שמע ותפלה ואין צריך לומר שאילת שלום ומניח שם תפלין ואין צ"ל שאינו חולץ.

    מקום שבני אדם עומדים ערומים ולבושים יש שם שאילת שלום ואין שם קרית שמע ולא תפלה ולא תפלין ואם היה לבוש אותם חולצן מקום שב"א כולן ערומין אין שם שאילת שלום ואין צ"ל ק"ש ותפלה וחולץ תפלין אחד מרחץ ואחד ביהכ"ס.

    ושנינן כי קאמר רב אדא במרחץ חדש ואשמעי' דהזמנה במרחץ לאו מילתא היא אבל הזמנה בביהכ"ס לא איפשיטא ונקטינן לה לאיסורא:

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 10a · Sefaria

    Meiri

    המתפלל ראוי לעמוד באימה וביראה ובהכנעת לב ועם כל זה ראוי לו לציין עצמו בבגדים נאים ובטלית נאה שנ' הכון לקראת אלהיך ישראל ובשעת הצרות מ"מ ראוי לו להפליג בהכנעה הרבה כמי שמכיר בעצמו שהוא נזוף:

    אע"פ שביארנו שמפסיקין ד"ת לתפלה מ"מ כל שמשנתו ערוכה לפניו ומניחה כדי להתפלל אין ראוי לו להאריך בתפלה כל כך וכן ראוי לו להמתין עד נקדת השעה שאי אפשר לדחות עוד את התפלה ולהעיר על ענינים אלו אמרו כאן רבא חזייה לרב המנונא דקא מאריך בצלותיה אמר מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה וכן אמרו ר' ירמיה הוה יתיב קמיה דר' זירא וקא עסקי בשמעתא נגה לצלויי הוה ר' ירמיה מסרהב קרי עליה ר' זירא מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה ונראה לי בפירושה שהיה רוצה להקדים לתפלה אע"פ שלא היתה שעתה עוברת עדיין ושאר מפרשים פירשוה לאחר שעברה השעה ובמי שתורתו אומנותו על הדרך שביארנו:

    כבר ידעת שהדין הוא אחד מן הדברים שעליהם העולם עומד לפי' מצותו גדולה ביותר ואע"פ שבני אדם באים תמיד אצל הדיין ואין הדיין יכול לעמוד לדין כל היום מפני רוב הטורח והלאות עם צער התענית ראוי לדיין לקבוע שעות ידועות לכך והוא שאמרו ויעמוד העם על משה וגו' וכי תעלה על דעתך שמשה יושב ודן כל היום תורתו אימתי נעשית אלא לומר לך כל דיין שדן דין אמת אפילו שעה אחת מעלה עליו הכתוב כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית כתיב הכא מן הבקר עד הערב וכתיב התם ויהי ערב ויהי בקר וזה אמת מצד שהמקיים את היישוב והעמידו הוא משלים כונת ממציאו:

    כבר ביארנו בתלמוד סנהדרין שישיבת הדיינין הקבועים לב"ד של שלשה שבכל מקום ולסנהדרי קטנה היא עד זמן סעודת תלמיד חכם שהוא שעה ששית של ב"ד הגדול מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים:

    מרחץ חדש שעדיין לא רחצו בו בני אדם אע"פ שהוכן לכך מתפלל אדם בו אבל כל שרחצו בו בני אדם אע"פ שאין שם אדם עכשיו אסור להתפלל בו הנכנס לבית המרחץ מקום שבני אדם עומדים לבושים יש שם ק"ש ותפלה וכל שכן שאלת שלום ומניחין בו תפלין וכ"ש שאין צריך לחלוץ נכנס למקום שבני אדם עומדים בו מקצתם ערומים ומקצתם לבושים הואיל ואין שם עכשיו אדם ערום הרי אין המקום מוחלט במקום מכוער ויש שם שאלת שלום אבל לא ק"ש ותפלה ואינו חולץ תפליו ולכתחילה אינו מניחן מקום שבני אדם עומדים שם ערומים אין שם שאלת שלום ואין צ"ל ק"ש ותפלה וחולץ תפליו ואין צ"ל שאינו מניח ושאלת שלום זה אף בלא הזכרת השם אסור שהשלום בעצמו משמותיו של הקב"ה הוא שנ' ויקרא לו יי' שלום מכאן למדו קצת חכמים שאין לברך ברכת הטבילה לנדות במקום שעומדות שם ערומות אע"פ שאינה ערומה עכשיו בשעת הברכה וי"א שלא נאמר אלא במרחץ חם שיש שם זוהמא וכן כתבנוה במסכת ברכות:

    בית הכסא אע"פ שאין שם עכשיו דברים הנמאסים אסור להתפלל בתוכו ומ"מ אם הוזמן לבית הכסא ולא נפנה שם אדם עדיין אסור להתפלל בתוכו לכתחילה כמו שכתבנו במסכת ברכות וכנגדו מיהא מותר:

    Meiri on Shabbat 10a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוספות בד"ה דין אמת לאמתו לאפוקי דין מרומה עכ"ל מ"ש מהר"י קארו בזה בח"מ עיין בחידושינו פ"ק דב"ב בזה לקיים פי' התוס' וק"ל:

    Chidushei Halachot on Shabbat 10a · Sefaria

    Maharam

    בגמ' אי נמי במנחה כיון דקביע ליה זימנא מרתת וכו' וכה"ג הוי מצי לשנויי שם בסוכה דף ל"ח גבי מי שבא בדרך ואין בידו לולב וכו' ופריך למימרא דמפסיקים וע"ש בתוס':

    יש שם מקרא ותפלה וכו' כצ"ל:

    ברש"י ד"ה מרחצאות וכו' היו לו פנימי להקיז וכו' ס"א להזיע וכו':

    בתוס' ד"ה אי איכא וכו' התם בדיינים שאינן מומחים וכו' כצ"ל:

    ד"ה דין אמת לאמתו לאפוקי דין מרומה עיין במה שכתבתי בביאורי על הטורים בטור ח"ה סי' א':

    Maharam on Shabbat 10a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    ע"א בתוספת בד"ה טריחותא למיסר המייניה כו' ולא חייש לשנויי קושיא קמייתא עכ"ל ולולא דבריהם היה נ"ל דשפיר מתרצא נמי קושיא קמייתא דדוקא למאי דלא אסיק אדעתיה טעמא דהכון וקס"ד דמה שצריך חגורה בשעת תפלה היינו משום הפסקה וכיסוי בעלמא כמו לענין ק"ש וא"כ בזה לא הוי טרחא כלל משא"כ למסקנא דחגורה היינו משום הכון א"כ אפשר דאיכא טרחא דבלא"ה הא פירש"י דבני בבל היו רגילין לאזור בחוזק וא"כ כ"ש לענין תפלה שצריך לחגור היטב ולציין בגדיו כעומד לפני המלך וכדאיתא בזבחים דף י"ט בעובדא דר"ה בר נתן ואזגדר מלכא ע"ש כנ"ל. וכל זה דלא כמחזור ויטרי שכתב דהא נמי הוי טעמא משום שלא יהא לבו רואה את הערוה ובלא"ה קשיא לי לדברי המחזור ויטרי א"כ מאי מקשה מעיקרא ליקו הכי וליצלי אטו מי לא הוי ידע דאסור להתפלל אם לבו רואה את הערוה ובפי' רש"י בברכות פרק מי שמתו מבואר להדיא כמו שכתבתי והובא ג"כ בב"י א"ח סימן צ"א ע"ש:

    Penei Yehoshua on Shabbat 10a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' לביש ומתכסי עי' ברכות ל ע"ב:

    תוס' ד"ה טריחותא וכו' ול"ח לשנויי קושיא קמייתא וכו' וכעין זה פסחים עח ע"א וכמו שכתב המהרש"א שם ובכתובות צה ע"א תד"ה התם איהו דאפסיד ובזבחים ז ע"א תד"ה דלמא. וברמב"ן פ"ב דב"ב במלחמות ד"ה ועוד כו' אלא אמר רבינא:

    ד"ה דין אמת וכו' לאפוקי דין מרומה עי' מגילה ט"ו ע"ב תוד"ה הדן וב"ב ח' ע"ב:

    Gilyon HaShas on Shabbat 10a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אָמַר רַב אַשִׁי חֲזִינָא לֵיהּ לְרַב כַּהֲנָא, כִּי אִיכָּא צַעֲרָא בְּעָלְמָא, שָׁדִי גְּלִימֵיהּ וּפָכַר יָדֵיהּ וּמַצְלִי. נראה לי בס"ד דבעת צרה מראה עצמו כעבד, מפני דרך העבד כשיבא לבקש דבר מן המלך ידבר בקשתו בדברים מצומצמים ויצא תיכף, וכן הענין בעת צרה אין להאריך בתפלה, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל על הים היה עומד משה רבינו ע"ה ומאריך בתפלה, אמר לו הקב"ה ישראל עומדין בצרה ואתה מאריך בתפלה?! ולכן בצרת מרים התפלל תפלה קצרה, [במדבר יב, יג] אֵל נָא, רְפָא נָא לָהּ, אבל בעת שלום מראה עצמו כְּשַׂר שדרכו כשיבא לפני המלך לבקש דבר מאריך ואינו מדבר כמו העבד. אי נמי נראה לי בס"ד בעת צרה חושש מהמקטרגים שרואין מתכבד בלבושיו ועומד בתפלה, יאמרו זה מראה עצמו מהחשובים ונראה מה מעשיו, לכן בעת צרה כיון שיש להם תגבורת חושש מקטרוגם וקנאתם, מה שאין כן בעת שלום הם יהיו מוכנעים מאליהם ואינו חושש כל כך מהם. ומה שאמר על זה הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, נראה לי בס"ד 'הִכּוֹן' בהפוך אתוון 'כַּוָּנָה' רמז קישוט הפנימיות של האדם הוא כַּוָּנָה, וקשוט חציניותו הוא במלבושים חשובים, דכמו שצריך ליזהר בקשוט זה לכן הִכּוֹן הוא כַּוָּנָה, שעל ידי זה מתעורר בזה. והא דְּרַב הוּנָא רָמִי פּוּזְמְקֵי נראה לי בס"ד מפני שמתפלל בהרכנת הראש ורוצה שצלם פניו לא יראה כפות רגליו. אי נמי כדי להדמות למלאכים שאין להם חילוק אצבעות.

    קָרִי עֲלֵיהּ רַבִּי זֵירָא (משלי כח, ט) "מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ תּוֹרָה, גַּם תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה". יש להקשות אמאי לא אמר לו נמי וְעוֹד מַנִּיחִין חַיֵּי הָעוֹלָם וְעוֹסְקִים בְּחַיֵּי שָׁעָה? כי בשלמא רָבָא לא אמר האי קרא על רַב הַמְנוּנָא מסני, כי רַב הַמְנוּנָא לא פסק לפניו מדברי תורה וקם להתפלל, אלא כבר עמד להתפלל תפלה בזמנה ורק חזיה דהוה מַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ? ונראה לי בס"ד דרש"י פירש צוֹרֵךְ חַיֵּי שָׁעָה 'לרפואה לשלום למזונות' ולפי זה רובה דתפלת י"ח הא חיי עולם, כי שלשה ראשונות הם שבחו של מקום, וְאַתָּה חוֹנֵן וְהֲשִׁיבֵנוּ וּסְלַח לָנוּ אינם חיי שעה אלא נחשבים חיי עולם, וכיון שהוא רוצה להתפלל תחלה בברכות אלו שהם חיי עולם איך יאמר מַנִּיחִין חַיֵּי הָעוֹלָם וְעוֹסְקִים בְּחַיֵּי שָׁעָה?! אבל רבא אמר כן על רב המנונא משום דחזיה דהוה מאריך בתחנונים שאחר העמידה, יען כי ראה שכרע כריעה שלישית גם כן, ואם כן שם האריכות היא בשאלת צרכיו שהם חיי שעה, ולכן דקדק הש"ס לומר דְּקָא מַאֲרִיךְ בִּצְלוּתֵיהּ ולא אמר 'בִּצְלוֹתָא' והיינו 'בִּצְלוּתֵיהּ' רצונו לומר בתפלה שמחדש לעצמו ולגופו ולא בעיקר התפלה שתקנו אנשי כנסת הגדולה. ובזה יתורץ בס"ד דקדוק הרי"ף ז"ל דהקשה על מה שאמר גַּם תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה מאי 'גַּם'? שהרי אין דבר אחר נתעב עם התפלה! עיין שם. ובזה ניחא כי בתפילת העמידה איכא חיי עולם בְּאַתָּה חוֹנֵן וְהֲשִׁיבֵנוּ וּסְלַח לָנוּ, ואיכא חיי שעה בִּרְפָאֵינוּ וּבָּרְכֵינוּ וכיוצא, ואם מֵסִיר אָזְנוֹ מִדִּבְרֵי תּוֹרָה אז גַּם תְּפִלָּה שאינו חיי שעה היא תּוֹעֵבָה שלא תעלה לרצון. מיהו הדבר יפלא כי שם תועבה על עבודה זרה ועל משכב זכור, ואיך משום שפסיק מדברי תורה קורא על תפלתו שם 'תּוֹעֵבָה'? ונראה לי בס"ד כי בגמרא אמרו דדרש בר קפרא על מלת 'תּוֹעֵבָה' האמור במשכב זכור נטרקון 'תּוֹעֶה אַתָּה בָּהּ' וכן נמי כאן קרי לה תּוֹעֵבָה לפי משמעות הנטרקון של זה, שרוצה לומר תּוֹעֶה אַתָּה בָּהּ, דהיינו התפלה זו שאתה פוסק מדברי תורה ומתפלל מוכרח שיהיה לבך תּוֹעֶה ולא תוכל לכוין בה היטב, מפני שלבך טרוד בדבר ההלכה שהיית צריך לומר. ולכן חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ שׁוֹהִים שָׁעָה אַחַת, מפני שהיו עוסקים בתורה בלילה וחוששין אם יתפללו תיכף תתבלבל כונתם מחמת עסק התורה, ולכן ישהו שעה עד שיסורו הרהורי תורה מלבם. ולכן תמצא בירושלמי דברכות (פרק ב, הלכה ד) א"ר חייא רובא [אמר רבי חייא הגדול] אנא מימייא לא כונית [אני מימי לא כיוונתי בתפילה], אלא חד זמן רציתי לכוין [אלא פעם אחת רציתי לכוון] והרהרתי בלבי [והרהרתי בלבי ואמרתי] מי יכנס לפני המלך קודם וכו', וכן אמר שמואל וכן אמר רבי בון יעוין שם. והדבר יפלא גדולי חכמי ישראל איך לא יכונו בתפלה?! ובזה ניחא שהם היתה תורתם אומנותם, שהיו אדוקים בעסק התורה ימים ולילות ולכן לבם טרוד הרבה בהרהורי תורה גם בעת התפלה, ואמר פעם אחת נתגברתי לדחות מלבי הרהורי תורה בעת תפלה, ובא בלבי מחשבה זרה שחשבתי 'מי נכנס תחלה' וכן שאר חכמים, ולזה אמר הכתוב מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ תּוֹרָה רצונו לומר שקם ופוסק באמצע ההלכה אז גַּם תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה, פירוש תועה בה כמו שאמר בר קפרא שהוא תועה בה בבלבול הכונה מחמת דברי תורה שהיה לומד בהם קודם שהתפלל, שלא גמר לימודו בהם ולא נחה דעתו עדיין.

    רַב אַמִי וְרַב אַסִי הֲווּ יַתְבֵי וְגַּרְסֵי בֵּינִי עַמּוּדֵי, וְכָל שַׁעְתָּא וְשַׁעְתָּא הֲווּ טַפְחֵי אַעִיבְּרָא דְּדָשָׁא וְאַמְרֵי: אִי אִיכָּא דְּאִית לֵיהּ דִּינָא, לֵיעוֹל וְלֵיתִי. פירוש היה מקישין על בריח הדלת. ויש להקשות למה לא מקישין על הדלת עצמו שכן הדרך להקיש על הדלת ולא על הבריח? ועוד למאי אצריכי להא דודאי מי שיש לו צורך לדין יבא מאיליו כי בית דין ידועים הם? ועוד מה שנאמר לֵיעוֹל נראה יתור לשון וסגי לומר לֵיתִי בלבד? ונראה לי בס"ד על פי מה שאמר הרב קה"י [קהילת יעקב] ז"ל סוד הדין של בית דין כלול משבעה מידות, שהדיינים שלשה כנגד חג"ת [חסד, גבורה, תפארת], והעדים שנים כנגד נצח והוד, והבעלי דינים הם יסוד ומלכות, שהתובע יסוד והנתבע מלכות, ולכן העולם שנבנה בשבעת ימי בראשית שהם כנגד חג"ת נהי"ם [חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות] מתקיים על ידי הדין, ולזה אמר כָּל דַּיָּן שֶׁדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב, כְּאִלּוּ נַעֲשָׂה שֻׁתָּף לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא 'בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית' דייקא, ובעת שהדיינים יושבים ומתבוננים בדין לידע היכן הדין נוטה אז בזה מעלים חג"ת [חסד, גבורה, תפארת] לחב"ד [חכמה, בינה, דעת] עד כאן דבריו ז"ל עיין שם. נמצא הנתבע שעליו יושבים בדין הוא כנגד מלכות שנקראת שער, בסוד שם אֲדֹנָי אשר במילואו [במילוי אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד עולה 671] תַּרְעָ"א [671] שהוא לשון שַׁעַר, וזהו (זכריה ח, טז) שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם דהיינו בנתבע שהוא בחינת 'שַׁעַר' אך התובע כנגד היסוד הנקרא בריח הדלת, והוא עִיבְּרָא דְּדָשָׁא יען כי הוא בקו האמצעי, וידוע שהתפארת נקרא בריח התיכון כנזכר בזוהר הקדוש (פ' בלק דף קפ"ו), ולכן היסוד שהוא גם כן בקו האמצעי שעומד בין נצח והוד גם כן נקרא בריח מן הקצה אל הקצה, אך נקרא בְּרִיחַ הַדֶּלֶת מפני שהמלכות שהיא סוד דלת סומכת עליו, יען שהיא עומדת אחר גה"י כידוע, וכן היסוד נקרא עִיבְּרָא דְּדָשָׁא שהוא רוצה לומר בְּרִיחַ הַדֶּלֶת. גם אמרתי יצדק על יסוד שם בְּרִיחַ שהוא בַּר חַי, וגם הוא רַב, חי בסוד 'רַב עוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי' (בראשית מה, כח), וזהו צירוף 'בְּרִיחַ' ולכך מקישים על עִיבְּרָא דְּדָשָׁא הרומז לתובע דאית ליה דינא על הנתבע לֵיעוֹל וְלֵיתִי, כי התובע נכנס תחלה לתבוע הדין וממנו מתחיל יחוד הספירות הנזכר הנעשה על ידי הדין שדנין הדיינים, וז"ש לֵיעוֹל בבחינה הרומזת כנגדו שהוא בחינת היסוד, וְלֵיתִי לפנינו אנן בית דין בחינת חג"ת [חסד, גבורה, תפארת] כדי לתבוע.

    אֶלָּא לוֹמַר לְךָ כָּל דַּיָּן שֶׁדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב, כְּאִלּוּ נַעֲשָׂה שֻׁתָּף לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית. קשא נהי דהאי דאמר קרא מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב אינו כפשוטו אלא כונתו לומר דנעשה שותף מכח הגזרה שוה של וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר, אך מה שאמר 'אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת' מהיכא מפיק לה, דמנא לן שהיה יושב משה רבינו ע"ה שָׁעָה אַחַת ודילמא ארבע או שש? ונראה לי בס"ד דמפיק לה מתיבת מֹשֶׁה דנראה יתיר, דהא כתיב (שמות יח, יג) וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם והוה ליה למימר וְיַעַמְדוּ הָעָם עָלָיו מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב מאחר דהזכיר כבר שמו בזה הפסוק? לכך דריש שם מֹשֶׁה נכתב לדרשה על שָׁעָה, כי מֹשֶׁה [345] עם נקוד החולם [10] מספרו שָׁנָה [355] ועם נקוד צר"י [30] מספרו שָׁעָה [375] וכאלו אמר וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה שָׁעָה, ואמר נמי מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב ללמדינו ענין השותף בגזרה שוה, ואין הדבר כפשוטו שהיה יושב מן הבקר עד ערב, ואף על גבי כי נקוד מֹשֶׁה הוא סגו"ל ולא צר"י לא אפכת בזה לענין הדרשה, מפני שבמבטא יוצא צר"י וסגו"ל שוין, וכזאת מצאתי דרשה במקום אחר. אי נמי נראה לי בס"ד על פי מה שכתב הרב ב"ד (בא"ח דף קל"ו) בשם תוספתא דברכות שהשעה מתחלקת לנ"ד [54] עונות יעוין שם. ובזה פרשתי בס"ד הטעם שכתבו המקובלים ז"ל 'שָׁעָה' רומזת למלכות, והיינו כי המלכות היא בחינת שם אֲדֹנָי שיש בו כ"ד צירופים לכך נקראת שָׁעָה שהיא כ"ד עונות, אך התפארת נקרא יוֹם כי הוא בחינת שם הוי"ה שיש בו י"ב צירופים והיום הוא י"ב שעות, והנה 'בֹּקֶר' [302] מספר שב [302], ועם נקודות חול"ם וסגו"ל שהם מ' [40] הרי שמ"ב [342], וְ 'עָרֶב' [272] עם נקודות קמץ וסגול [46] עולה שיח [318], וההפרש שיש בין מספר שמ"ב [342] למספר שי"ח [318] הוא מספר כ"ד [24], שהוא שיעור שעה שהיא כ"ד עונות! וזה נרמז בכתוב, (שמות י"ח י"ג) וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב, דהיינו כ"ד עונות, שהוא שיעור שעה הנרמזים במספר שיש בין מספר 'בֹּקֶר' לבין מספר 'עָרֶב'.

    עַד מָתַי יוֹשְׁבִין בַּדִּין? אָמַר רַב שֵׁשֶׁת עַד זְמַן סְעוּדָה. אָמַר רַב חָמָא: מַאי קְרָאָה? דִּכְתִיב: (קהלת י, טז) "אִי לָךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ נָעַר, וְשָׂרַיִךְ בַּבֹּקֶר יֹאכֵלוּ, אַשְׁרֵיךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ בֶּן חוֹרִים, וְשָׂרַיִךְ בָּעֵת יֹאכֵלוּ, בִּגְבוּרָה וְלֹא בַשְּׁתִי" בִּגְבוּרָה שֶׁל תּוֹרָה, וְלֹא בִּשְׁתִיָּה שֶׁל יַיִן. נראה לי בס"ד דהתורה נמשלה לאכילה ושתיה דכתיב, (משלי ט, ה) לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי, והיינו לימוד תורה שבכתב נמשלה לאכילה, ולימוד תורה שבעל פה נמשלה לשתיה. גם ידוע תורה שבכתב בחינת חסד ותורה שבעל פה בחינת גבורה. והנה טבע העולם הניעור כל הלילה אינו תאב לאכול בבוקר, ועסק התורה אשר יהיה האדם ניעור בו כל הלילה הוא עסק תורה שבעל פה שהוא בחינת גבורה, ולזה אמר (קהלת י, יז) שָׂרַיִךְ בָּעֵת יֹאכֵלוּ, כמו שנאמר מהרש"א ז"ל שהוא רצונו לומר בשעה רביעית ולא בבוקר, והסיבה בשביל שכל הלילה היו נעורים בעסק הַגְּבוּרָה שבעל פה ולכך לא היו יכולים לאכול בבוקר אלא רק בעת הידוע שהוא שעה רביעית, אבל לא היתה הסיבה בשביל שהיו שותין כל הלילה יין ולכך אינם יכולים לאכול בַּבֹּקֶר, מפני שגם הנעור כל הלילה כשתיית היין אינו יכול לאכול בבוקר השכם, זה לא היה.

    שִׁשִּׁית מַאֲכַל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִכָּאן וָאֵילָךְ, כְּזוֹרֵק אֶבֶן לְחֵמֶת נראה לפי זה אותם הַלוּדִים הרשעים שאכלו בשעה ראשונה אז כשאוכלים הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים מתעכל מאכלם ותחסר בטנם, ובזה יובן בס"ד (משלי יג, כה) צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר, ולפי זה אותם דיינים שאוכלים בבוקר דכתיב בהו (קהלת י, יז) וְשָׂרַיִךְ בַּבֹּקֶר יֹאכֵלוּ, דומין ללודים שגונבים בני אדם ואוכלים אותם, זה שאמר (ישעיהו א, כג) שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים. ומה שאמר מִכָּאן וָאֵילָךְ, כְּזוֹרֵק אֶבֶן לְחֵמֶת, נראה לי בס"ד כי לכן בי"ד עתים שמנה בקוהלת בעת השביעי אמר (קהלת ג, ה) עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים, כי אחר שישית היא שביעית.

    Ben Yehoyada on Shabbat 10a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 10, Amud Aleph, about 532 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 147 words

      Opens “התם לא שכיחא שכרות, הכא שכיחא שכרות.…”

      Named: רב ששת.

    2. Segment 253 words

      Opens “רבא בר רב הונא רמי פוזמקי ומצלי,…”

      Named: רב הונא, רב אשי, רב כהנא, רבא.

    3. Segment 353 words

      Opens “רבא חזייה לרב המנונא דקא מאריך בצלותיה.…”

      Named: רב המנונא, רבא.

    4. Segment 427 words

      Opens “מאימתי התחלת דין? רב ירמיה ורבי יונה…”

      Named: רב ירמיה, רבי יונה.

    5. Segment 5114 words

      Opens “רב אמי ורב אסי הוו יתבי וגרסי…”

      Named: רב אמי, רב אסי, רב חסדא, רב הונא, רב חייא בר רב, רב וכי.

    6. Segment 645 words

      Opens “עד מתי יושבין בדין אמר רב ששת…”

      Named: רב ששת, רב חמא.

    7. Segment 719 words

      Opens “תנו רבנן שעה ראשונה מאכל לודים שניה…”

    8. Segment 841 words

      Opens “איני והאמר רב פפא רביעית זמן סעודה…”

      Named: רב פפא, אביי.

    9. Segment 934 words

      Opens “אמר רב אדא בר אהבה מתפלל אדם…”

      Named: רב אדא בר אהבה.

    10. Segment 1020 words

      Opens “מקום שבני אדם עומדים ערומים ולבושין יש…”

    11. Segment 1121 words

      Opens “מקום שבני אדם עומדין ערומים אין שם…”

    12. Segment 1229 words

      Opens “כי קאמר רב אדא בר אהבה במרחץ…”

      Named: רב אדא בר אהבה, רבי יוסי בר חנינא.

    13. Segment 1329 words

      Opens “אלא כי קאמר רב אדא בחדתי והא…”

      Named: רב אדא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yose bar Hanina · Amoraim · First Generation of Amoraim

      Rabbi Yose bar Hanina was a preeminent first-generation Amoraic sage and a leading disciple of Rabbi Yochanan, whose halachic and aggadic teachings…

      Source: Shabbat 10a · Segment 12 — “…אדם והא אמר רבי יוסי בר חנינא מרחץ שאמרו…

    • Rav Adda bar Ahava [the First] · Amoraim · First generation of Amoraim

      Rav Adda bar Ahava, a first-generation Amora and a leading disciple of Rav, was renowned for his piety, miraculous experiences, and exceptional…

      Source: Shabbat 10a · Segment 9 — “אמר רב אדא בר אהבה מתפלל אדם תפלתו בבית…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Shabbat 10a · Segment 13 — “…מבעיא בעא ליה רבינא הזמינו לבית הכסא מהו יש…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Shabbat 10a · Segment 8 — “…אבן לחמת אמר אביי לא, אמרן אלא דלא טעים…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 10a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026