Talmud Builders

    Shabbat 104b

    Back to index

    English translation — Shabbat 104b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1MISHNA: One who writes two letters on Shabbat during one lapse of awareness is liable. The following substances used as ink are explained in the Gemara. One is liable if he wrote with deyo , with sam , with sikra , with gum [ komos ], or with copper sulfate [ kankantom ] or with any substance that makes a mark. If one wrote on two walls of a house that form a corner, or on two parts of a writing tablet, and the two items are read together, he is liable. One who writes on his flesh on Shabbat is liable. If one unwittingly scratches letters on his flesh on Shabbat, Rabbi Eliezer deems him liable to bring a sin-offering and the Sages deem him exempt.

    2If one wrote with liquids or with fruit juice, or if one drew letters with road dust, with scribes’ dust that they use to dry the ink, or with any substance with which the writing does not endure, he is exempt. Similarly, if one wrote by holding the pen on the back of his hand, with his foot, with his mouth, or with his elbow; if one wrote only a single letter, even if it was adjacent to other preexisting writing; or if one wrote over other writing; if one meant to write the letter ḥet and instead wrote the two halves of the ḥet as two instances of the letter zayin ; if one wrote one letter on the ground and one on a rafter; if one wrote one letter on two walls of a house, or on two parts of a writing tablet that are not read together, he is exempt. If one wrote one letter as an abbreviation representing an entire word, Rabbi Yehoshua ben Beteira deems him liable to bring a sin-offering, and the Rabbis deem him exempt.

    3GEMARA: The Gemara defines the terms used in the mishna. Deyo is deyota made from soot. Sam is samma , which is yellow-tinged arsenic. Sikra , Rabba bar bar Ḥana said: It is called sikreta in Aramaic and is a lead-based red paint. Komos is koma in Aramaic, and it is an ink made with gum Arabic from the sap of a tree. Kankantom , Rabba bar bar Ḥana said that Shmuel said: This is the black substance used by cobblers, copper sulfate.

    4And we learned in the mishna that one who writes with any substance that makes a mark is liable. The Gemara asks: What does this statement come to include? The Gemara answers: It comes to include that which Rabbi Ḥananya taught with regard to writing a bill of divorce: If one wrote it with the juice of the fruit called teriya , or with gallnut juice instead of ink, it is valid. Similarly, Rabbi Ḥiyya taught: If one wrote a bill of divorce with lead, with soot ( ge’onim ), or with shoeblack, it is valid. Since those substances leave a permanent mark, one who writes with them on Shabbat is liable.

    5We learned in the mishna: If one unwittingly scratches letters on his flesh on Shabbat, Rabbi Eliezer deems him liable to bring a sin-offering and the Sages deem him exempt. It was taught in a baraita that Rabbi Eliezer said to the Rabbis: Didn’t the infamous ben Stada take magic spells out of Egypt in a scratch on his flesh? They said to him: He was a fool, and you cannot cite proof from a fool. That is not the way that most people write. Incidentally, the Gemara asks: Why did they call him ben Stada, when he was the son of Pandeira? Rav Ḥisda said: His mother’s husband, who acted as his father, was named Stada, but the one who had relations with his mother and fathered him was named Pandeira. The Gemara asks: Wasn’t his mother’s husband Pappos ben Yehuda? Rather, his mother was named Stada and he was named ben Stada after her. The Gemara asks: But wasn’t his mother Miriam, who braided women’s hair? The Gemara explains: That is not a contradiction. Rather, Stada was merely a nickname, as they say in Pumbedita: This one strayed [ setat da ] from her husband.

    6We learned in the mishna: If one wrote only a single letter, even if it was adjacent to other preexisting writing, he is exempt. The Gemara asks: Who is the tanna whose opinion is cited in the mishna? Rava bar Rav Huna said: This halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, as if it were in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, didn’t he say: One who adds a single thread to a previously woven fabric is liable for weaving? In his opinion, although a single thread or letter is insignificant in and of itself, one is liable because adding even a small measure to existing material is significant.

    7We learned in the mishna: If one wrote over other writing he is exempt. The Gemara asks: Who is the tanna whose opinion is cited in the mishna? Rav Ḥisda said: This halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, as it was taught in a baraita : If one needed to write the Tetragrammaton, the name of God, in a Torah scroll, and became confused and intended instead to write the name Yehuda, and while intending to write Yehuda he erred and omitted the letter dalet , thereby writing the name of God, he should do the following. He passes a quill with more ink over the name and sanctifies it, i.e., he writes it with the intention required when writing a holy name. This is the statement of Rabbi Yehuda. And the Rabbis say: Even if he adds ink over what he wrote, this writing of God’s name is not ideal. Apparently, according to Rabbi Yehuda, writing over other writing is considered writing anew.

    8A tanna taught in a baraita : If one wrote a single letter and thereby completed a book, or if one wove a single thread and thereby completed an entire garment, he is liable. The Gemara asks: Who is the tanna whose opinion is cited in the baraita ? Rava bar Rav Huna said: It is the opinion of Rabbi Eliezer, who said: One who adds a single thread to a previously woven fabric is liable for weaving. Rav Ashi said: Even if you say that in accordance with the opinion of the Rabbis, one who does so to complete a garment is different. Even if he is not liable for weaving, he is liable at least for striking a blow with a hammer to complete the production process of a vessel.

    9Rabbi Ami said: If one wrote one letter on paper in Tiberias and one letter on paper in Tzippori, he is liable because he performed a full-fledged act of writing that is lacking only in proximity. When the two pieces of paper are brought together he will have written two associated letters. The Gemara asks: Didn’t we learn in the mishna: If one wrote one letter on two walls of a house, or on two parts of a writing tablet that are not read together, he is exempt? All the more so that this is the halakha with regard to one who wrote in two different cities. The Gemara answers: There, in the case of the parts of a tablet, there is the lack of an additional act of cutting or tearing to facilitate bringing the letters together. However, here, in the case of two cities, even though they are distant from one another, there is no lack of an additional act to facilitate bringing them together.

    10A tanna taught in the Tosefta : If one emended a single letter on Shabbat, he is liable. The Gemara wonders: Now, if one wrote a single letter on Shabbat he is exempt; is it possible that if one emends a single letter he is liable? Rav Sheshet said: With what are we dealing here? We are dealing with a case where one removed the roof of a ḥet and transformed it into two instances of the letter zayin , effectively writing two letters with a single correction. Rava said: It is not necessarily referring to that specific case. It could even be referring to a case where one removed the protrusion from the back of a dalet and transformed it into a reish , thereby emending the written text. One who did so is liable for performing the prohibited labor of striking a blow with a hammer to complete the production process of a vessel.

    11A tanna taught: If one intended to write one letter on Shabbat

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מתני' על שני כותלי זויותאחת במזרח ואחת בצפון סמוכות זו לזו במקצוע:

    על שני לוחי פנקספנקס של חנוונים כעין אותן של סוחרים שיש להם לוחים הרבה חקוקין וטוחין בשעוה:

    על שני לוחי פנקסרבותא אשמועינן דאע"ג דלאו אלוח אחד הם אם נהגין ונקרין זה עם זה שכתובין על שני שפתי הלווחין סמוכים זה לזה חייב:

    הכותב על בשרובדיו:

    המסרטבמכתב או בסיד:

    במשקיןכמו מי תותים שמשחירין:

    או במי פירותכל פירות:

    באבק דרכיםבטיט לשון אחר באבק דרכים באצבעו שרט כמו אותיות בעפר נגוב:

    באבק הסופרי'עפרורית של קסת הסופר:

    לאחר ידובגב ידו שאחז הקולמוס באצבעותיו והפך ידו וכתב:

    מרפיקואצילי ידיו:

    כתב אות אחת סמוך לכתבאצל אות הכתובה זיוג אות להשלימה לשתים:

    כתב ע"ג הכתבהעביר הקולמוס על אותיות הכתובים כבר וחדשם:

    נתכוין לכתוב חי"תודילג הקולמוס ולא נראה הגג של חי"ת אלא שני הרגלים ונראה כשני זיינין:

    על שני כותלי הביתשאינו במקצוע:

    על שני דפי פנקסשעשוי עמודים כמגילה וכתב אות בעמוד זה ואות בזה ואינו יכול לקרבן אלא אם כן יחתוך הפסק שביניהם וה"ה לכותלי הבית רחוקין זה מזה ותנא ברישא שני כותלי הבית דסתמא אין נהגין זה עם זה והדר תנא שני דפי פנקס וה"ה לכותלי הבית ולא זו אף זו קתני:

    כתב אות אחת על שם נוטריקוןשעשה סימן נקודה עליה לומר שלהבין בה תיבה שלימה כתבה:

    גמ' סמאאורפימינ"ט:

    סקרתאאימני"א צבע אדום שצובעין בה תריסין:

    קומאגומא שרף אילן:

    חרתא דאושכפיארמינ"ט:

    כתבולגט:

    במי טריאי"א מין פרי וי"א מי גשמים:

    אפצאמי עפצים גל"ש:

    באברבעופרת ומשחיר כשהוא משפשף עופרת על הקלף:

    בשחורפיחם:

    שיחוראדרמינ"ט:

    הוציא כשפיםשלא היה יכול להוציאן כתובים שהיו החרטומין בודקין כל היוצאים שלא יוציאו כשפים ללמדם לבני מדינה אחרת:

    שוטה היהשטות היה בו לעשות מה שאין דרך בני אדם עושים ומסר נפשו על הדבר:

    [הוספה מחסרונות הש"סבעל סטדא בועל פנדירא - ונקרא על שם בעל אמו אף על פי שהוא היה ממזר:]

    א' על האריגחוט א' ארג על קצת אריג:

    וטעה ולא הטיל בו דלתונמצא שם נכתב במקומו אבל לא בכוונה:

    מעביר עליו קולמוסלכוונת שם על כל אותיות כאלו הוא כותבו:

    והשלימה לספראות אחרונה של אחת מכ"ד ספרים:

    מחוסר מעשה דקריבהאינו מקרבן אלא על ידי קציצה המפסיק ביניהן וכי קאמר רב אמי כגון כתב אחת על שפת לוח זו בטבריה ואחת על שפת לוח זו בצפורי ואתה יכול לקרבן שלא במעשה אלא קריבה בעלמא:

    ועשאו שני זייניןוהספר לכך צריך:

    רבא אמר כגון שנטלו לתגא דדליתדלא הוי אלא הגהת אות אחת ובדבר מועט חייב הואיל וזהו תיקון הספר דאסור לאדם לשהות ספר שאינו מוגה משום אל תשכן באהליך עולה (איוב י״א:י״ד) והוה ליה ככתב אות אחת והשלימה לספר דאמרן לעיל דחייב ואפי' לרבנן:

    שבת 104 עמוד ב

    Mishna

    1הכותב שתי אותיות בהעלם אחד חייב. כתב בדיו בסם בסיקרא בקומוס ובקנקנתום ובכל דבר שהוא רושם. על שני כותלי זויות ועל שני לווחי פינקס והן נהגין זה עם זה חייב. הכותב על בשרו חייב. המסרט על בשרו ר' אליעזר מחייב חטאת וחכמים פוטרין.

    2כתב במשקין במי פירות, באבק דרכים באבק הסופרים ובכל דבר שאינו מתקיים פטור. לאחר ידו ברגלו בפיו ובמרפיקו כתב אות אחת סמוך לכתב, וכתב על גבי כתב, נתכוון לכתוב חי"ת וכתב ב' זיינין, אחת בארץ ואחת בקורה, כתב על ב' כותלי הבית, על שני דפי פנקס ואין נהגין זה עם זה פטור. כתב אות אחת נוטריקון ר' יהושע בן בתירא מחייב וחכמים פוטרין.

    Gemara

    3דיו דיותא. סם סמא. סקרא אמר רבה בר בר חנה: סקרתא שמה. קומוס קומא. קנקנתום אמר רבה בר בר חנה אמר שמואל: חרתא דאושכפי.

    4ובכל דבר שהוא רושם. לאתויי מאי? לאתויי הא דתני רבי חנניא: כתבו במי טריא ואפצא כשר. תני ר' חייא: כתבו באבר בשחור ובשיחור כשר.

    5המסרט על בשרו. תניא, אמר להן רבי אליעזר לחכמים: והלא בן סטדא הוציא כשפים ממצרים בסריטה שעל בשרו? אמרו לו: שוטה היה, ואין מביאין ראיה מן השוטים. [הוספה מחסרונות הש"ס: ״בן סטדא״? בן פנדירא הוא! אמר רב חסדא: בעל ״סטדא״, בועל ״פנדירא״. בעל פפוס בן יהודה הוא? אמו ״סטדא״. אמו מרים מגדלא שיער נשיא הואי? כדאמרינן בפומדיתא סטת דא מבעלה:].

    6כתב אות אחת סמוך לכתב. מאן תנא? אמר רבא בר רב הונא: דלא כר' אליעזר, דאי ר' אליעזר, האמר: אחת על האריג חייב.

    7כתב על גבי כתב. מאן תנא? א"ר חסדא: דלא כר' יהודה. דתניא: הרי שהיה צריך לכתוב את השם, ונתכוין לכתוב ״יהודה״, וטעה ולא הטיל בו דלת מעביר עליו קולמוס ומקדשו, דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים: אין השם מן המובחר.

    8תנא: כתב אות אחת והשלימה לספר, ארג חוט אחד והשלימה לבגד חייב. מאן תנא? אמר רבא בר רב הונא: ר' אליעזר היא, דאמר אחת על האריג חייב. רב אשי אמר: אפילו תימא רבנן, להשלים שאני.

    9א"ר אמי: כתב אות אחת בטבריא ואחת בציפורי חייב, כתיבה היא, אלא שמחוסר קריבה. והתנן: כתב על שני כותלי הבית ועל שני דפי פנקס ואין נהגין זה עם זה פטור! התם מחוסר מעשה דקריבה, הכא לא מחוסר מעשה דקריבה.

    10תנא: הגיה אות אחת חייב. השתא כתב אות אחת פטור, הגיה אות אחת חייב?! אמר רב ששת: הכא במאי עסקינן כגון שנטלו לגגו של חי"ת ועשאו שני זיינין. רבא אמר: כגון שנטלו לתגו של דל"ת ועשאו רי"ש.

    11תנא: נתכוין לכתוב אות אחת׃

    Tosafot

    נתכוין לכתוב ח' וכתב שני זייניןוא"ת מאי איריא נתכוין לכתוב ח' דלא נעשית מחשבתו אפילו נתכוין לכתוב ז' אחד וכתב שני זיינין פטור כמו נתכוין לזרוק ב' וזרק ד' (לעיל שבת דף עג.) וכן קשה אברייתא דמייתי בגמרא נתכוין לכתוב אות אחת ועלו בידו שתים חייב אמאי חייב מ"ש מנתכוין לזרוק שתים וזרק ד' וי"ל דמיירי כגון שהיה צריך לכתוב שתי אותיות איזה שתי אותיות שיהיו דהשתא נתכוון לדבר איסור וגם נעשית מחשבתו ואפילו הכי פטור כדמפרש בגמ' משום דבעי זיוני וא"ת מאי איריא נתכוין לכתוב חי"ת אפי' נתכוון לכתוב שני זיינין וכתב בלא זיון פטור וי"ל דנקט נתכוין לכתוב ח' לרבותא דדוקא כתב שני זיינין דבעי זיון פטור אבל כתב שתי אותיות אחרות דלא בעו זיון חייב ואע"ג דהשתא מיהא לאחת הוא דמתכוין:

    שיחורפירש רש"י איידרמנ"ט ואין נראה דאמאי הוה קרי ליה רבי חייא בל"א ולא נקט ליה בלשון מתני':

    בן סטדאאור"ת דהא בן סטדא דאמרינן הכא דהוה בימי פפוס בן יהודה דהוה בימי רבי עקיבא כדמוכח בפרק בתרא דברכות (דף סא:):

    אמר רב חסדא דלא כר' יהודהוא"ת רב אחא ברבי יעקב דקאמר אההיא דקאמר רב חסדא בפ' שני דגיטין (דף כ.) גט שכתבו שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה באנו למחלוקת ר' יהודה ורבנן דתניא נתכוין לכתוב כו' ודחי רב אחא בר יעקב דלמא לא היא ע"כ לא קאמרי התם גבי תורה אלא משום זה אלי ואנוהו אבל גבי גט מודו א"כ מתני' דהכא כמאן אתיא וי"ל דדוקא בגט שהיה כתוב שלא לשמה הוי כתב עליון כתב לכולי עלמא שהאחרון מתקן יותר מן הראשון שעושהו לשמה אבל כשאין כתב העליון מתקן כלום לכ"ע לא הוי כתב ובהכי מיירי מתני' ואתיא ככ"ע ורב חסדא דקאמר הכא דמתני' אתיא דלא כר"י לטעמיה דקאמר התם גבי גט באנו למחלוקת ר"י ורבנן ומשמע ליה דמתני' דהכא בכל ענין איירי אפי' כשמתקן בכתב האחרון אבל לרב אחא בר יעקב ע"כ מתני' לא איירי בכל ענין דבגט לא מצי איירי:

    התם מחוסר מעשהבפרק כל המנחות באות מצה (מנחות דף נז.) בהניח בשר על גבי גחלים ונצלה בו כגרוגרת בשני מקומות איכא מאן דמחייב ואיכא מאן דפטר מאן דמחייב סבר דלא דמי לכתב על שני כותלי הבית שאין מזיק שם חסרון קריבה כמו כאן:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ולא תימא הני מילי לפדות ולהחיות ולכסות הא לישיבה לא אלא אפי' לישיבה. ת"ח קודם מ"ט יקרה היא מפנינים מכ"ג שנכנס לפני ולפנים. וקיי"ל כת"ק דמתני' דאפילו ר' יוסי דקיי"ל נמוקו עמו. הא (דאינך) [מדאמר] ר' יוסי ב"ר חנינא מ"ט דר' דדריש ועשה אחת ועשה הנה ומפרש אחת שמעון מאחת שם משמעון שמעינן מיניה דמודי ר' יוסי כי הכותב שם משמעון חייב משום כותב וגרסי' נמי בהזורק מלתא פשיטתא. פשיטא נתכוון לזרוק ח' וזרק ד' הרי כתב שם משמעון וכן נמי בכיצד הרגל וכבר פירשנוה התם. אמר מר א"ר יהודה מצינו שם קטן משם גדול שם משמעון ומשמואל מי דמי מ"ם דשמעון פתוח ומ"ם דשם סתום וכאשר יכתוב שם כזה אינו נקרא שם. ופריק רב חסדא זאת אומרת סתום ועשאו פתוח כשר. ומותבינן עלה וכתבתם על מזוזות ביתך פי' וכתבתם כתב תם. שלא יקרא אלפין עיינין ביתין כפין כלומר שלא תהא צורת בית בלא תגין כמו כ"ף כו' קתני מיהת כו' ולא אותיות פתוחות סתומות ולא סתומות פתוחות כלומר אם יכתוב במזוזה אות שלימה פתוחה סתומה תיגנז מכלל שהיא פסולה. ופרקינן מתני' דמחייב הכותב שם משמעון ופריק רב חסדא זאת אומרת סתום ועשאו פתוח כשר. ר' יהודה בן בתירה היא דדריש סימן לימי החג דרמיזו קראי כלומר ונסכיהם כתוב מ"ם יתירה. ובכולהו כתיב ונסכה והכא כתיב ונסכיה יו"ד יתירה וכן בכולהו כתיב כמשפט והכא כמשפטם והרי ונסכיהם ונסכיה כמשפטם מי"ם ומצאנו נמי סתום באמצע תיבה כדכתיב למרבה המשרה ומדפתוח ועשאו סתום כשר כך סתום ועשאו פתוח כשר. ואקשינן בשלמא פתוח ועשאו סתום דעלויי עייליה דכל אות שהיתה כתובה בלוחות חשובה היא ומעולה מן האותיות שנתוספו אח"כ ובלוחות לא היה מ"ם אלא סתומה כרב חסדא דאמר רב חסדא מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין פי' מ"ם סתום מכל צד הוא סתום כמו סמ"ך וכיון שהיו האותיות כולן בלוחות חרוצות חרותות מפולשות הרי (כיס) [אות] האמצעי כגון הלובן שלהן אם יש במה להיסמך בהן עומד הלבן בלוח אבל מ"ם וסמ"ך שאין להן במה להיסמך בנס עומד הלבן שבתוכם. שאילו נפל הלבן היה נראה מקומו נקב ואין בו צורת האות. לפיכך המ"ם סתום כיון שהיה חרות בלוחות יש בו עילוי אלא המ"ם הפתוח גרוע הוא וכיון שעשה הסתום פתוח גרועי גרעי שהפתוחין מחודשין ולא היו בלוחות. וא"ר ירמיה ואיתיביה ר' חייא בר אבא מנצפ"ך צופים אמרום. ופריק לעולם מהוה הוו בלוחות הפתוחות והסתומות שאין נביא יכול לחדש דבר וכך היו מתוקנין להיות הפתוחות בראש התיבה ובאמצעה והסתומות בסוף התיבה ורוב העם מן הסופרים ההדיוטים שכחום. והיו כותבין הסתומין בין באמצע תיבה בין בסוף תיבה וכן הפתוחות עד שחזרו ב"ד ותקנום להם כאשר היו מסורין מיוסדין בידיהן וכיון שהיתה ירכתי הכתב מפולשות מצד זה לצד זה קיימא דרב חסדא שהיה נראה מאחוריו הפוך כדרך הנקרא כתב שע"ג זכוכית מאחוריו:

    כתב אות אחת סמוך לכתב כגון שהיה כתוב נו"ן וכתב תחתיו חי"ת אף על פי כי נמצא נח והנה שם כתוב פטור הוא ודלא כר' אליעזר דאמר האורג חוט אחד על האריג חייב. אבל אם היתה מזוזה חסרה אות או ספר היה חסר אות והשלימו אע"פ שלא כתב אלא אות אחת חייב ואפילו לרבנן דקיי"ל להשלים שאני מי טריא בגס ממין שהיה ידוע באותה העת קומא שרף דגרסינן בפרק הראשון כל השרפין יפין לדיו ושרף קטף מן המובחר אבר ועופרת שיחור כלי ברזל שמשרפו. שחור בלשון ישמעאל אל סֻבאם ואל סודאי. מעשה בבן פטיא שהוציא כשפים ממצרים בשריטה על בשרו אמרו לו שוטה הוא ואין מביאין ראיה מן השוטים. כתב ע"ג כתב פטור אוקמה רב חסדא דלא כר' יהודה דאי ר' יהודה הא כתיבה מעליא היא דאמר מעביר עליו קולמוס ומקדשו:

    ירושלמי תני עדים שאין יודעין לחתוםאמר ריש לקיש רושם להם בסיקרא והן חותמין בדיו או רושם להם בדיו וחותמין בסיקרא א"ל ר' יוחנן וכי מפני שאנו עוסקין בהלכות שבת נתיר אשת איש אלא מקרעין להן נייר חלק ומרחיב להן הקרע.

    א"ר חייא בר אבא אילין בני מדינחא ערימין סגין כדבעי כתבין לחבריה כתיב ליה במי מילין ומשדר לחבריה והוא שפיך עליה דיו שאין בו עפיץ וקליט מקום הכתב עשה כן בשבת מהו ר' יוחנן ור"ל דאמרי תרווייהו דיו ע"ג סיקרא או סיקרא ע"ג דיו חייב ר' יצחק אמר חייב שתים אחת משום כותב ואחת משום מוחק.

    א"ר אמי כתב אות אחת בטבריא ואות אחת בצפורי חייב כתיבה היא אלא שמחוסרת קריבה זה ששמענו פירוש זה כגון שכתב בקרקע של טבריא שי"ן ובקרקע כנגדו בצפורי [מ"ם] חייב. מ"ט כתיבה שהרי כתב ב' אותיות והן שם אלא שמחוסרת קריבה כלומר אין שם חסר דבר במלאכה אלא אילו האריך המ"ם עד שיקרבנו לשי"ן הרי נתברר הדבר אע"פ שגם עתה המכוון זה האות כנגד זה האות קורא השם הנכתב מחוסר קריבה הוא ואקשינן והתנן על ב' דפי פנקס ואין נהגין זה עם זה פטור. ופרקי' התם לגבי הפנקס מחוסר מעשה קריבה כלומר צריך מעשה לקרב דפי הפנקס שהוא מעשה אחר זולת מעשה הכתיבה. ואם לא קריבה ולא כלום הוא. שאין שם ב' אותיות.

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 104b

    Shabbat 104b. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 394 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מתני' על שני כותלי זויות אחת במזרח ואחת בצפון סמוכות זו לזו במקצוע:

    על שני לוחי פנקס פנקס של חנוונים כעין אותן של סוחרים שיש להם לוחים הרבה חקוקין וטוחין בשעוה:

    על שני לוחי פנקס רבותא אשמועינן דאע"ג דלאו אלוח אחד הם אם נהגין ונקרין זה עם זה שכתובין על שני שפתי הלווחין סמוכים זה לזה חייב:

    הכותב על בשרו בדיו:

    המסרט במכתב או בסיד:

    במשקין כמו מי תותים שמשחירין:

    או במי פירות כל פירות:

    באבק דרכים בטיט לשון אחר באבק דרכים באצבעו שרט כמו אותיות בעפר נגוב:

    29 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 104b · Sefaria

    Tosafot

    נתכוין לכתוב ח' וכתב שני זיינין וא"ת מאי איריא נתכוין לכתוב ח' דלא נעשית מחשבתו אפילו נתכוין לכתוב ז' אחד וכתב שני זיינין פטור כמו נתכוין לזרוק ב' וזרק ד' (לעיל שבת דף עג.) וכן קשה אברייתא דמייתי בגמרא נתכוין לכתוב אות אחת ועלו בידו שתים חייב אמאי חייב מ"ש מנתכוין לזרוק שתים וזרק ד' וי"ל דמיירי כגון שהיה צריך לכתוב שתי אותיות איזה שתי אותיות שיהיו דהשתא נתכוון לדבר איסור וגם נעשית מחשבתו ואפילו הכי פטור כדמפרש בגמ' משום דבעי זיוני וא"ת מאי איריא נתכוין לכתוב חי"ת אפי' נתכוון לכתוב שני זיינין וכתב בלא זיון פטור וי"ל דנקט נתכוין לכתוב ח' לרבותא דדוקא כתב שני זיינין דבעי זיון פטור אבל כתב שתי אותיות אחרות דלא בעו זיון חייב ואע"ג דהשתא מיהא לאחת הוא דמתכוין:

    שיחור פירש רש"י איידרמנ"ט ואין נראה דאמאי הוה קרי ליה רבי חייא בל"א ולא נקט ליה בלשון מתני':

    בן סטדא אור"ת דהא בן סטדא דאמרינן הכא דהוה בימי פפוס בן יהודה דהוה בימי רבי עקיבא כדמוכח בפרק בתרא דברכות (דף סא:):

    אמר רב חסדא דלא כר' יהודה וא"ת רב אחא ברבי יעקב דקאמר אההיא דקאמר רב חסדא בפ' שני דגיטין (דף כ.) גט שכתבו שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה באנו למחלוקת ר' יהודה ורבנן דתניא נתכוין לכתוב כו' ודחי רב אחא בר יעקב דלמא לא היא ע"כ לא קאמרי התם גבי תורה אלא משום זה אלי ואנוהו אבל גבי גט מודו א"כ מתני' דהכא כמאן אתיא וי"ל דדוקא בגט שהיה כתוב שלא לשמה הוי כתב עליון כתב לכולי עלמא שהאחרון מתקן יותר מן הראשון שעושהו לשמה אבל כשאין כתב העליון מתקן כלום לכ"ע לא הוי כתב ובהכי מיירי מתני' ואתיא ככ"ע ורב חסדא דקאמר הכא דמתני' אתיא דלא כר"י לטעמיה דקאמר התם גבי גט באנו למחלוקת ר"י ורבנן ומשמע ליה דמתני' דהכא בכל ענין איירי אפי' כשמתקן בכתב האחרון אבל לרב אחא בר יעקב ע"כ מתני' לא איירי בכל ענין דבגט לא מצי איירי:

    התם מחוסר מעשה בפרק כל המנחות באות מצה (מנחות דף נז.) בהניח בשר על גבי גחלים ונצלה בו כגרוגרת בשני מקומות איכא מאן דמחייב ואיכא מאן דפטר מאן דמחייב סבר דלא דמי לכתב על שני כותלי הבית שאין מזיק שם חסרון קריבה כמו כאן:

    Tosafot on Shabbat 104b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ולא תימא הני מילי לפדות ולהחיות ולכסות הא לישיבה לא אלא אפי' לישיבה. ת"ח קודם מ"ט יקרה היא מפנינים מכ"ג שנכנס לפני ולפנים. וקיי"ל כת"ק דמתני' דאפילו ר' יוסי דקיי"ל נמוקו עמו. הא (דאינך) [מדאמר] ר' יוסי ב"ר חנינא מ"ט דר' דדריש ועשה אחת ועשה הנה ומפרש אחת שמעון מאחת שם משמעון שמעינן מיניה דמודי ר' יוסי כי הכותב שם משמעון חייב משום כותב וגרסי' נמי בהזורק מלתא פשיטתא. פשיטא נתכוון לזרוק ח' וזרק ד' הרי כתב שם משמעון וכן נמי בכיצד הרגל וכבר פירשנוה התם. אמר מר א"ר יהודה מצינו שם קטן משם גדול שם משמעון ומשמואל מי דמי מ"ם דשמעון פתוח ומ"ם דשם סתום וכאשר יכתוב שם כזה אינו נקרא שם. ופריק רב חסדא זאת אומרת סתום ועשאו פתוח כשר. ומותבינן עלה וכתבתם על מזוזות ביתך פי' וכתבתם כתב תם. שלא יקרא אלפין עיינין ביתין כפין כלומר שלא תהא צורת בית בלא תגין כמו כ"ף כו' קתני מיהת כו' ולא אותיות פתוחות סתומות ולא סתומות פתוחות כלומר אם יכתוב במזוזה אות שלימה פתוחה סתומה תיגנז מכלל שהיא פסולה. ופרקינן מתני' דמחייב הכותב שם משמעון ופריק רב חסדא זאת אומרת סתום ועשאו פתוח כשר. ר' יהודה בן בתירה היא דדריש סימן לימי החג דרמיזו קראי כלומר ונסכיהם כתוב מ"ם יתירה. ובכולהו כתיב ונסכה והכא כתיב ונסכיה יו"ד יתירה וכן בכולהו כתיב כמשפט והכא כמשפטם והרי ונסכיהם ונסכיה כמשפטם מי"ם ומצאנו נמי סתום באמצע תיבה כדכתיב למרבה המשרה ומדפתוח ועשאו סתום כשר כך סתום ועשאו פתוח כשר. ואקשינן בשלמא פתוח ועשאו סתום דעלויי עייליה דכל אות שהיתה כתובה בלוחות חשובה היא ומעולה מן האותיות שנתוספו אח"כ ובלוחות לא היה מ"ם אלא סתומה כרב חסדא דאמר רב חסדא מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין פי' מ"ם סתום מכל צד הוא סתום כמו סמ"ך וכיון שהיו האותיות כולן בלוחות חרוצות חרותות מפולשות הרי (כיס) [אות] האמצעי כגון הלובן שלהן אם יש במה להיסמך בהן עומד הלבן בלוח אבל מ"ם וסמ"ך שאין להן במה להיסמך בנס עומד הלבן שבתוכם. שאילו נפל הלבן היה נראה מקומו נקב ואין בו צורת האות. לפיכך המ"ם סתום כיון שהיה חרות בלוחות יש בו עילוי אלא המ"ם הפתוח גרוע הוא וכיון שעשה הסתום פתוח גרועי גרעי שהפתוחין מחודשין ולא היו בלוחות. וא"ר ירמיה ואיתיביה ר' חייא בר אבא מנצפ"ך צופים אמרום. ופריק לעולם מהוה הוו בלוחות הפתוחות והסתומות שאין נביא יכול לחדש דבר וכך היו מתוקנין להיות הפתוחות בראש התיבה ובאמצעה והסתומות בסוף התיבה ורוב העם מן הסופרים ההדיוטים שכחום. והיו כותבין הסתומין בין באמצע תיבה בין בסוף תיבה וכן הפתוחות עד שחזרו ב"ד ותקנום להם כאשר היו מסורין מיוסדין בידיהן וכיון שהיתה ירכתי הכתב מפולשות מצד זה לצד זה קיימא דרב חסדא שהיה נראה מאחוריו הפוך כדרך הנקרא כתב שע"ג זכוכית מאחוריו:

    כתב אות אחת סמוך לכתב כגון שהיה כתוב נו"ן וכתב תחתיו חי"ת אף על פי כי נמצא נח והנה שם כתוב פטור הוא ודלא כר' אליעזר דאמר האורג חוט אחד על האריג חייב. אבל אם היתה מזוזה חסרה אות או ספר היה חסר אות והשלימו אע"פ שלא כתב אלא אות אחת חייב ואפילו לרבנן דקיי"ל להשלים שאני מי טריא בגס ממין שהיה ידוע באותה העת קומא שרף דגרסינן בפרק הראשון כל השרפין יפין לדיו ושרף קטף מן המובחר אבר ועופרת שיחור כלי ברזל שמשרפו. שחור בלשון ישמעאל אל סֻבאם ואל סודאי. מעשה בבן פטיא שהוציא כשפים ממצרים בשריטה על בשרו אמרו לו שוטה הוא ואין מביאין ראיה מן השוטים. כתב ע"ג כתב פטור אוקמה רב חסדא דלא כר' יהודה דאי ר' יהודה הא כתיבה מעליא היא דאמר מעביר עליו קולמוס ומקדשו:

    ירושלמי תני עדים שאין יודעין לחתום אמר ריש לקיש רושם להם בסיקרא והן חותמין בדיו או רושם להם בדיו וחותמין בסיקרא א"ל ר' יוחנן וכי מפני שאנו עוסקין בהלכות שבת נתיר אשת איש אלא מקרעין להן נייר חלק ומרחיב להן הקרע.

    א"ר חייא בר אבא אילין בני מדינחא ערימין סגין כדבעי כתבין לחבריה כתיב ליה במי מילין ומשדר לחבריה והוא שפיך עליה דיו שאין בו עפיץ וקליט מקום הכתב עשה כן בשבת מהו ר' יוחנן ור"ל דאמרי תרווייהו דיו ע"ג סיקרא או סיקרא ע"ג דיו חייב ר' יצחק אמר חייב שתים אחת משום כותב ואחת משום מוחק.

    א"ר אמי כתב אות אחת בטבריא ואות אחת בצפורי חייב כתיבה היא אלא שמחוסרת קריבה זה ששמענו פירוש זה כגון שכתב בקרקע של טבריא שי"ן ובקרקע כנגדו בצפורי [מ"ם] חייב. מ"ט כתיבה שהרי כתב ב' אותיות והן שם אלא שמחוסרת קריבה כלומר אין שם חסר דבר במלאכה אלא אילו האריך המ"ם עד שיקרבנו לשי"ן הרי נתברר הדבר אע"פ שגם עתה המכוון זה האות כנגד זה האות קורא השם הנכתב מחוסר קריבה הוא ואקשינן והתנן על ב' דפי פנקס ואין נהגין זה עם זה פטור. ופרקי' התם לגבי הפנקס מחוסר מעשה קריבה כלומר צריך מעשה לקרב דפי הפנקס שהוא מעשה אחר זולת מעשה הכתיבה. ואם לא קריבה ולא כלום הוא. שאין שם ב' אותיות.

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 104b · Sefaria

    Rashba

    מתני' ובכל דבר שהוא רושם. ואמרינן בגמרא לאתויי מאי לאתויי הא דתני רב חיננא כתבו במי טריא ואפצא כשר, תני ר' חייא כתבו באבר בשחור ובשיחור כשר, ומהכא משמע דהלכות שבת כהלכות גיטין, ובעינן שיכתוב בדבר של קיימא ועל גבי דבר של קיימא, וכמו ששנינו לענין גיטין (גיטין יט, א), ובהדיא שנינו בתוספתא כן בכאן (פי"ב, ה"ו) המקרע על העור כתבנית כתב פטור, הרושם על העור כתבנית כתב חייב, בקליפי אגוזים בקליפי רמונים בדם הקרוש ובחלב הקרוש על עלה זית ועל עלי חרוב ועל עלי דלעת ועל כל דבר של קיימא חייב, על עלי כרשין ועל עלי בצלים ועל עלי חזרין ועל עלי ירקות ועל כל דבר שאינו של קיימא פטור, זה הכלל כתב דבר של קיימא בדבר שאינו של קיימא או דבר שאינו של קיימא על בדבר של קיימא פטור, עד שיכתוב דבר שהוא של קיימא על דבר שהוא של קיימא. ובקורע ורושם על העור (דבר של קיימא) מצאתי חלוף בין התוספתא והירושלמי כאן בגמ' (ה"ד), (ו)בתוספתא קורע פטור ורושם חייב, ובירושלמי קורע חייב ורושם פטור.

    כתב על גבי כתב פטור ודוקא דיו על גבי דיו, אבל דיו על גבי סיקרא אמרינן בגיטין פרק המביא תניינא (יט, א) שהוא חייב שתים, אחת משום מוחק ואחת משום כותב, ובסיקרא על גבי דיו פליגי בה התם, אמרי לה חייב ואמרי לה פטור, אמרי לה חייב מוחק הוא, ואמרי לה פטור מקלקל הוא. ובירושלמי בפרקין דהכא (ה"ד) גרסינן והוא שכתב דיו על גבי דיו וסיקרא על גבי סיקרא, אבל אם כתב דיו על גבי סיקרא וסיקרא על גבי דיו חייב, רבי יצחק בר משרשיא בשם רבנן דתמן חייב שתים משום כותב ומשום מוחק, וכתב ולא המטיף רבי יודן בר שלום ור' מתנא, חד אמר בשלא עירב נקודות וחורנא אמר אפי' עירב נקודות, וכתב לא השופך וכו'.

    באבר כשר ואמרינן בגיטין (שם) והא תניא פסול, לא קשיא הא באברא הא במיא דאברא.

    וחכמים אומרים אין השם מן המובחר פירוש: לדידהו אינו כתב כלל דהא תנן כתב על גבי כתב פטור, אלא לטעמיה דרבי יהודה קאמרי ליה, כלומר: אפילו לדידך דהוי כתב, אודי מיהא לגבי כתיבת השם שאינו מן המובחר, והכין איתא בירושלמי (ה"ה) בשיטתו השיבוהו בשיטתך שאתה אומר כתב הוא, אף הוא אינו מן המובחר.

    אמר רב אשי אפילו תימא רבנן להשלים שאני ולכאורה הוה משמע דדוקא להשלים את הספר אבל להשלים את השם לא, דאם איתא ליתני להשלים את השם ואנא ידענא דכל שכן להשלים את הספר. אבל בתוספתא (פי"ב, ה"ב) גרסינן כתב אות אחת להשלים את השם, אות אחת להשלים את הספר חייב. ואיתא נמי בירושלמי בפרק האורג (ה"א).

    כתב אות אחת בטבריא ואות אחת בציפורי חייב פירוש: כתב אות אחת במגילה בטבריא ואות אחת באותה מגילה בצפורי. אבל רב האי גאון ז"ל כתב: כך היו הראשונים ז"ל מפרשים כי טבריא וצפורי סמוכות זו לזו, והיה שער של זו מסוייד בסיד עד קצה העיר, וכן שער של זו מסוייד בסיד עד קצה העיר, ואם תכתוב אות גדולה עד קצה זו, כאשר יכתב על השער (ים) [השני] אות גדולה כמוה עד קצה זו לזו, אע"פ שאין קרובות זו לזו הרי הרואה את זו ומהלך עד שרואה את זו, יודע הוא כי תואמות הן ומכוונות זו לזו, והיינו דאמרינן כתיבה היא זו אלא שהיא מחוסרת קריבה ע"כ. ודבר רחוק הוא זה. אבל מצאתי בירושלמי (דפרקין ה"ד) ענין יורה על פירוש זה, דגרסינן התם ר' יעקב רבי יוסי בשם ר' אלעזר כתב אות אחת בטבריא ואחת בציפורי חייב, והא תניא ואם אינן נהגין זה עם זה פטור, אמר ר' בא בר ממל תפתר בסיד דק.

    מהא דאמרינן הכא במאי עסקינן כגון שנטל לגגו של חי"ת ועשאו שני זייני"ן. שמעינן דכי האי גוונא לא מיקרי חק תוכות, שאינו אלא כמפריד בין שני אותיות וכן שנטלו לגגו של דלי"ת ועשאו רי"ש אינו אלא כדיו שנפל על גבי האות ומעבירו.

    תנא נתכוון לכתוב אות אחת ועלו בידו שתים חייב איכא למידק ולהוי כנתכוון לזרוק שתים וזרק ארבע דפטור. ויש לומר דהכא בשרוצה שתים אלא שעכשיו היה מתכוין לכתוב האחת מהן ועלו בידו שתים, וכגון דלא נתכוון לכתוב שתי אותיות ידועות אלא איזה אותיות שיזדמן לו, וכההיא דאמרינן לעיל (שבת צז, ב) כל מקום שתרצה תנוח. ובהא נמי מיתרצא מתניתין דקתני נתכוון לכתוב חי"ת ועלו בידו שני זייני"ן פטור, דאף בהא איכא למידק מאי שנא נתכוון לכתוב חי"ת ועלו בידו שני זייני"ן, אפילו נתכוון לכתוב זיי"ן וחי"ת וכתב טי"ת וכ"ף פטור, שלא נתכוון לאלו, מידי דהוי אנתכוון לכבות זה וכבה זה דפטור כדאיתא בכריתות (כ, א), אלא דמתניתין בנתכוון לכתוב שתים איזו שתים שיעלו בידו, אבל עכשיו היה כותב חי"ת ועלו בידו שני זייני"ן, ומכל מקום בדעתו הוא שאם יזדמנו לו דרך מקרה אותיות הצריכות זיון שיזיינם, ומשום הכי אמרינן הא דבעי זיוני הא דלא בעי זיוני.

    Rashba on Shabbat 104b · Sefaria

    Meiri

    המשנה הרביעית הכותב שתי אותיות בהעלם אחד חייב כתב בדיו בסם בסיקרא בקומוס ובקונקונתוס ובכל דבר שהוא רושם על שני כותלי זוית על שני לוחי פנקס והם נהגין זה עם זה חייב הכותב על בשרו חייב והמסרט על בשרו ר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר אמר הר"ם פי' דיו ידוע כותב על הספר ובדיו וסם שם העקר אי זה עקר שיהיה ורצונו בכאן עקר צובע סיקרא גם כן ידוע והוא כמו אבן שצובע צבע אדום קומוס מין עפר וצבעו שחור ובערבי אלא"ג קונקנתוס ממין הקומוס וכן נקרא בערבי וכל שהוא רושם ר"ל שיתקיים רשומו פינקס ספר חשבון הסוחרים נהגים נקראים מן והגית בו יומם ולילה ר"ל שתהיה אות כנגד האות השניה ואמרו מסרט על בשרו הוא שיכתוב בשריטה על שטח בשרו ואפי' הוציא דם אינו חייב חטאת לדעת ר' יהושע לפי שאין דרך כתיבה בכך והלכה כר' יהושע:

    אמר המאירי המשנה הרביעית והכונה בה ככונת מה שלפניה והוא שאמר הכותב שתי אותיות בהעלם אחד חייב הא בשתי העלמות פטור שהידיעה שבנתים מחלקת שיש ידיעה לחצי שיעור ורבן גמליאל חולק עליה בסוף משנתנו ואין הלכה כמותו אלא כרבנן כתב בדיו בסם בסיקרא בקומוס ובקנקנתוס ובכל דבר שהוא רושם חייב ר"ל שהוא רושם ורשומו עומד כתב שני אותיות בשני כותלי זוית ר"ל שכתב אחת על כותל מזרחי' במקצוע הסמוך לצפון ואחרת על כותל צפוני' במקצוע הסמוך למזרח עד שנהגים זה עם זה ר"ל שאפשר לקראן ביחד חייב וכן בשני לוחי פנקס והם לוחות דקות שאדם נושא לכתוב שם הקפותיו ושאר דברים שאדם מתירא שישכחם מהם שאדם עושה טוחות בשעוה ומהם שאדם כותב בהם ואע"פ שכתב אחת בלוח זה ואחת בלוח זה כל שהם נהגים זה עם זה בסקירא אחת כגון שכתב על שתי הקצוות הסמוכות זו לזו חייב וכן הכותב על בשרו בדיו כגון שצריך לכתיבת איזה דבר וכותב על ידו או על איזה מקום שבבשרו חייב שהרי על עור כתב ואע"פ שחמימות בשרו מעברת הכתב לאחר זמן אין זה אלא ככתב שנמחק המסרט על בשרו במכתב או בסירא ר' אליעזר מחייב וחכמים פוטרים מפני שאין דרך בכך והלכה כדבריהם:

    משנה כתב במשקין ובמי פירות ובאבק דרכים ובאבק סופרים ובכל דבר שאינו מתקיים פטור לאחר יד ברגלו בפיו ובמרפקו כתב אות אחת סמוך לכתב כתב על גבי כתב נתכון לכתוב חי"ת כתב שני זיי"נין אחד בארץ ואחד בקורה על שני כותלי הבית על שני דפי פנקס ואינן נהגין זה עם זה פטור כתב אות אחת נוטריקון ר' יהושע בן בתירא מחייב וחכמים פוטרין אמר הר"ם פי' אחת בארץ ואחת בקורה ר"ל כתב אות אחת בארץ ואחת בקורה ונוטריקון הוא שיכתוב אות אחת מראש המלה וכן מאותו אות כל המלה כמו שיכתוב ק' וינקוד עליה ויהיה רמז על קרבן או יכתוב מ' ויהיה רמז על מעשר ויובן ממנו זה כפי מה שהסכימו אנשי נוף אחד או אנשי מדינה אחת ור' יהושע בן בתירא אומר כיון שהכל מבינים מאותה אות המלה כלה כאלו כתב אותיות הרבה והלכה כחכמים:

    אמר המאירי כתב במשקין ר"ל בדברים שאין רישומן עומד במי פירות באבק דרכים ר"ל שחוקק באצבעו בתוך האבק צורת אותיות ובאבק סופרים ר"ל עפרורית הנשאר בקסת הסופר וכן בכל דבר שאינו מתקיים פטור וכן אם כתב בדיו על דבר שאין הכתב מתקיים בו כגון על הירקות וכיוצא בו פטור כשם שאין חיוב אלא בכותב בצבע העומד כך אינו חייב אא"כ כותב על דבר העומד כך כתבוה גדולי המחברים וכך היא שנויה בתלמוד המערב והוא שאמרו שם כתב בדיו על עלה של ירקות או במשקין ומי פירות על הלוח פטור עד שיכתוב בדבר של קיימא על דבר של קיימא:

    כתב לאחר ידו ר"ל בגב ידו כגון שאחז את הקולמוס באצבעותיו והפך ידו וכתב או שתפש הקולמוס בפיו ובמרפקו או ברגלו וכתב פטור שאין זה דרך כתיבה כתב אות אחת סמוכה לכתב ר"ל שהיתה שם אות אחת כתובה וכתב הוא אות אחת בסמוך לו עד שנעשו בזווגו שתים פטור שמ"מ לא כתב הוא אלא אחת כתב ע"ג כתב ר"ל שהיו מטושטשות מעט וחדשן בהעברת קולמוס עליהן פטור שאין כאן כתיבה הואיל וכבר היה רשומן ניכר:

    נתכוין לכתוב חית ודלג את הקולמוס בשעה שהיה כותב את גגה ונעשה הפסק בגגה עד שנעשו כשני זיי"נין פטור שהרי לא היתה מחשבתו אלא באות אחת ומ"מ אם עשאן בכונת שנים חייב אע"פ שהם משם אחד שהרי תיבה היא בלשון תלמוד כמו שאמרו לא זז משם:

    כתב אחת בארץ ואחת בקורה שנמצא שאינן נהגים זה עם זה בסקירה אחת וכן על שני כותלי הבית שלא במקצועות הסמוכים זה לזה אלא באמצע הכותלים עד שאין נהגים זה עם זה או על שני דפי פנקס ר"ל זו בדף אחד וזו בדף אחר או באיזה צד שאין נהגים זו עם זה פטור שאין שם שתי אותיות לחייב עליהן אלא כשנקראות זו עם זו:

    Meiri on Shabbat 104b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה נתכוון כו' מאי אריא נתכוון לכתוב ח' כו' אפי' נתכוון כו' עכ"ל. קצת יש לגמגם בזה אדרבה בנתכוון לכתוב ח' וכתב ב' זיינין נתקיימה מחשבתו טפי שהרי ב' זיינין הם בכלל ח' משא"כ נתכוון לכתוב ז' אחת שלא נתכוון כלל על ב' זיינין וק"ל:

    בא"ד ואע"ג דהשתא מיהת לא' כו' דוודאי איירי שהיה צריך לכתוב שתי אותיות דאל"כ לא מחייבי כלל אלא דהשתא מיהת לא' הוא דמתכוון ועלה בידו ב' וק"ל:

    בד"ה אמר רב חסדא כו' לא קאמרי כו' אבל גבי גט כו' עכ"ל ולא ניחא להו לאוקמא מתני' דהכא בס"ת דמטעמא דמשום זה אלי ואנוהו לא מסתבר שיהיה פסול מדאוריי' וא"כ לענין חיוב שבת הוי כתב מן התורה וק"ל:

    בא"ד ומשמע ליה דמתני' דהכא איירי בכל ענין כו' דלא ניחא להו למימר דלר"ח אין חילוק בין כשמתקן ובין אינו מתקן באחרון יותר מן הראשון דהך סברא פשוטה לחלק שהרי לא הוזכר בדברי ר"א ב"י וע"כ הוא מפליג בהכי ור"ח לא פליג עליה אלא בהך טעמא דזה אלי וגו' וק"ל:

    Chidushei Halachot on Shabbat 104b · Sefaria

    Maharam

    בגמ' אמר לו שוטה היה ואין מביאים ראיה מן השוטים כתב במשקים וכו' כצ"ל:

    Maharam on Shabbat 104b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' א"ר אמי כתב אות אחת בטבריא עיין לעיל דף פ ע"ב תוס' ד"ה בהעלם אחד:

    תוס' ד"ה בן סטדא עי' בסה"ד קמב ע"ד. ועיין תוס' חגיגה דף ד' ע"ב ד"ה הוה שכיח:

    Gilyon HaShas on Shabbat 104b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 104, Amud Bet, about 394 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 144 words

      Opens “מתני׳ הכותב שתי אותיות בהעלם אחד חייב.…”

    2. Segment 263 words

      Opens “כתב במשקין במי פירות, באבק דרכים באבק…”

    3. Segment 325 words

      Opens “גמ׳ דיו דיותא. סם סמא. סקרא אמר…”

      Named: רבה, שמואל.

    4. Segment 424 words

      Opens “ובכל דבר שהוא רושם. לאתויי מאי? לאתויי…”

      Named: רבי חנניא.

    5. Segment 560 words

      Opens “המסרט על בשרו. תניא, אמר להן רבי…”

      Named: רבי אליעזר, רב חסדא.

    6. Segment 623 words

      Opens “כתב אות אחת סמוך לכתב. מאן תנא?…”

      Named: רב הונא, רבא.

    7. Segment 739 words

      Opens “כתב על גבי כתב. מאן תנא? א"ר…”

    8. Segment 835 words

      Opens “תנא: כתב אות אחת והשלימה לספר, ארג…”

      Named: רב הונא, רב אשי, רבא.

    9. Segment 939 words

      Opens “א"ר אמי: כתב אות אחת בטבריא ואחת…”

    10. Segment 1037 words

      Opens “תנא: הגיה אות אחת חייב. השתא כתב…”

      Named: רב ששת, רבא.

    11. Segment 115 words

      Opens “תנא: נתכוין לכתוב אות אחת…”

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Shabbat 104b · Segment 3 — “…בר חנה אמר שמואל: חרתא דאושכפי.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 104b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026