Talmud Builders

    Shabbat 83a

    Back to index

    English translation — Shabbat 83a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And according to the opinion of Rabbi Akiva, with regard to what halakha was idolatry juxtaposed to a menstruating woman? If it was to teach the halakha of impurity imparted by carrying, let it be juxtaposed to an animal carcass and not to a menstruating woman and creeping animals. The Gemara answers: Yes, it is indeed so. However, the juxtaposition to a menstruating woman teaches: Just as a menstruating woman does not transmit impurity through her limbs, as a menstruating woman who leans on an object by a single limb does not transmit impurity imparted by carrying (Ra’avad), so too, an idol does not transmit impurity through its limbs, and a section of an idol does not transmit impurity. The Gemara asks: But that which Rav Ḥama bar Guria raised as a dilemma: Does idolatry have the capacity to transmit impurity through limbs or does it not have the capacity to transmit impurity through its limbs; resolve the dilemma from this, as according to both the Rabbis and Rabbi Akiva, it does not transmit impurity through limbs. According to this explanation, Rabbi Akiva agrees with the Rabbis. The Gemara rejects this: Rav Ḥama bar Guria taught in accordance with the explanation of Rabba and raised the dilemma in accordance with the opinion of Rabbi Akiva.

    2The Gemara now clarifies the explanations of Rabba and Rabbi Elazar in light of other sources. The Gemara raises an objection from that which was taught in a baraita : The ritual impurity of idolatry is like that of a creeping animal, and the ritual impurity of its accessories is like that of a creeping animal. Rabbi Akiva says: The ritual impurity of idolatry is like that of a menstruating woman, and the ritual impurity of its accessories is like that of a creeping animal. Granted, according to the opinion of Rabbi Elazar, it works out well. However, according to the opinion of Rabba, it is difficult. The dispute between Rabbi Akiva and the Rabbis in this baraita is whether idolatry is likened to a creeping animal and does not transmit impurity imparted by carrying or whether it is likened to a menstruating woman and it does transmit impurity imparted by carrying. According to Rabba, the Rabbis agree that it does transmit impurity imparted by carrying. Rabba could have said to you: Is the proof from this baraita stronger than the mishna in tractate Avoda Zara , which taught: Its wood and stones and dirt transmit impurity like a creeping animal? With regard to that mishna we established: What is the meaning of like a creeping animal? It means that it is like a creeping animal in the sense that it does not transmit impurity by means of a very heavy stone. Here too, the analogy to a creeping animal in the baraita is in the sense that it does not transmit impurity via a very heavy stone.

    3The Gemara raises an objection from what we learned: A gentile man and a gentile woman, with regard to whom the Rabbis issued a decree that they transmit impurity like a zav , idolatry and its accessories, all transmit impurity. They transmit impurity, and not their movement, i.e., they do not transmit impurity to one who moves them. Rabbi Akiva says: Both they and their movement transmit impurity. Granted, according to the explanation of Rabbi Elazar, this works out well; however, according to the explanation of Rabba, it is difficult. Rabba could have said to you: And according to your reasoning, with regard to a gentile man and a gentile woman as well, do they transmit impurity and their movement does not transmit impurity? Wasn’t it taught in a baraita with regard to the verse: “Speak to the children of Israel and say to them, when any man has an emission from his body, his emission is impure” (Leviticus 15:2), by Torah law, only the children of Israel become impure through the emission of a zav , and gentiles do not become impure through the emission of a zav ? But the Sages decreed that they should be considered like a zav for all their halakhic matters. Since gentiles have the legal status of a zav , they should transmit impurity through carrying. Therefore, the baraita that states that gentiles do not transmit impurity through carrying is corrupted and must be emended.

    4Rather, Rabba explains and adds to the baraita in accordance with his reasoning: A gentile man and a gentile woman transmit impurity, they and their movement and their very heavy stone. And idolatry transmits impurity, it and its movement but not its very heavy stone. Rabbi Akiva says: Idolatry transmits impurity, it and its movement and its very heavy stone. And Rabbi Elazar explains and adds to the baraita in accordance with his reasoning as follows: A gentile man and a gentile woman transmit impurity, they and their movement and their very heavy stone. Idolatry transmits impurity, it and not its movement. And Rabbi Akiva says: Idolatry transmits impurity, it and its movement.

    5Rav Ashi strongly objects to this explanation: According to this explanation, what is the meaning of the word they in the context of this baraita ? It would have been sufficient to say that their movement transmits impurity. The fact that the gentiles themselves are ritually impure is obvious. Apparently, the word they is emphasized in order to teach an additional halakha . Rather, Rav Ashi said, this is what the baraita is saying: With regard to a gentile man and a gentile woman, whether they moved others or others moved them, the others are ritually impure. The impurity of a gentile is like that of a zav , which is unique in that anything that a zav moves becomes impure even if he did not touch it directly. Idolatry that moved others, the others remain ritually pure; however, others who moved it are ritually impure. With regard to its accessories, whether they moved others or others moved them, the others remain ritually pure. Rabbi Akiva says: A gentile man and a gentile woman and idolatry, whether they moved others or others moved them, the others are ritually impure. Its accessories, whether they moved others or others moved them, the others remain ritually pure. According to this explanation, both the word they and the word movement, both of which appear in the baraita , are significant.

    6Rav Ashi’s explanation explains the baraita , but the Gemara questions the matter itself. With regard to idolatry, granted, a case where others moved it can be easily found. However, a case where the idolatry moved others, under what circumstances can it be found? How can an idol move another object? Rami, son of Rav Yeiva, said, a case like that is possible, as we learned in a mishna: In a case where the zav sat on one pan of a balance scale, and food and drinks were on the second pan, if the zav tipped the scales, the food and drinks on the other pan are ritually impure because the zav moved them.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ור' עקיבא למאי הלכתא איתקש לנדה למשאלחודה לוקשה לנבלה:

    כרבה מתני להדאמר לעיל דר"ע לאבן מסמא נמי אקשה לנדה ולא מצי לאקושה לנבלה:

    ובעי לה אליבא דר' עקיבאמי מקיש נמי לענין נדה דאינה לאברים או לא:

    ניחאדקתני לרבנן כשרץ אלמא לא מטמיא במשא:

    ממתני'דמסכת ע"ז אבניו ועציו כו':

    ה"ג נכרי ונכרית וע"ז ומשמשיה כו'ול"ג מגע נכרי ונכרית שגזרו חכמים עליהן טומאת זבין:

    הן ולא היסטןקס"ד היסטן משמע שהוסטו דהיינו משא ולא כשאר היסיטות שבהש"ס דמשמעו שהטמא הסיט האחרים:

    בשלמא לר"א ניחאדקתני ולא היסטן דמשמע דלא מטמא במשא ולקמן פריך מאי הן אי הן טמאין קאמר פשיטא השתא היסטן טמא הם מיבעיא הכי איבעי ליה למתני מגען ולא היסטן:

    לכל דבריהםאלמא מטמאו במשא דאי לא מטמאו אלא במגע מאי כזבין לימא כטמאי מתים:

    אלאהא משבשתא היא ובעי לתרוצי ורבה מתרץ לטעמיה ורבי אלעזר לטעמיה:

    ואבן מסמא שלהן גרסי'גבי נכרי ונכרית בין בתרצתא דרבה בין בדר' אלעזר והכי אמרינן בפרק בתרא דמסכת נדה (דף סט:) נכרי ונכרית מטמאין באבן מסמא:

    ר' אלעזר מתרץ לטעמיה כו' ע"ז היא ולא היסטהולא משאה שאינה מטמאה במשא:

    מתקיף לה רב אשי מאי הןאי רבה ורבי אלעזר היסט דברייתא לשון משא משמע להו שהסיטו אחרים דהיינו משא מאי הן והיסטן הן ולא היסטן דקתני בין לר' עקיבא בין לרבנן אי למימרא דהן עצמן טמאים פשיטא דאי טהורים הם היסט מנא להו הכי איבעיא לאיפלוגי ע"ז אין היסטה טמא ר' עקיבא אומר היסטה טמא:

    אלא אמר רב אשי הכי קאמר נכרי ונכרית בין הן שהסיטו אחריםוהיינו היסטן דקתני בה ככל היסט שבמשנה:

    בין אחרים שהסיטו אותןדהיינו משא וזהו הן דקתני בברייתא והכי משמע הן והיסטן דלישנא דברייתא משא שהזכירו חכמים נכרי ונכרית בין הן שהוסטו על ידי אדם בין היסטן כלומר מה שהסיטו הן טמאין דתורת זבין עליהם דזב שהוסט ע"י אדם או הסיט את האדם ואת כל דבר טמאוהו דתנן (זבין פ"ה משנה ב) כל הנישא על גבי זב טמא והיינו היסט וילפינן לה במסכת נדה (ד' לג.) מוכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו ומוקמי' לקרא התם ע"כ דה"ק וכל הנוגע בכל אשר יהיה הזב תחתיו דהיינו נישא על גבי הזב:

    ע"ז שהסיטה את אחרים טהוריםדאיתקש לשרץ להכי שלא תטמא לא בהיסט ולא באבן מסמא ואליבא דרבה קמתרץ לה רב אשי:

    אחרים שהסיטוה טמאיםדהיינו משא ומודו רבנן דמטמאה במשא דאיתקש לנדה:

    רבי עקיבא אומרע"ז נמי כנכרי ונכרית בין שהסיטה בין שהוסטה וה"ה לאבן מסמא דאיתקש לנדה והכי תני רב אשי לברייתא אליבא דרבה נכרי ונכרית הן המשא שלהן והיסטן ע"ז היא המשא שלה ולא היסטה משמשיה לא הן ולא היסטן ר' עקיבא אומר נכרי ונכרית ע"ז הן והיסטן משמשיה לא הן ולא היסטן וממילא לר' אלעזר מתרץ לה רב אשי הכי נכרי ונכרית הן והיסטן ע"ז ומשמשיה לא הן ולא היסטן ר' עקיבא אומר נכרי ונכרית הן והיסטן ע"ז היא ולא היסטה דבמשא מטמיא ולא באבן מסמא דהוא דומיא דהיסט משמעין לא הן ולא היסטן כך נראה לי סוגיא זו ולא פירשו רבותינו כן והם פירשו מאי הן דאתקפתא דרב אשי אדרבי עקיבא קאי ולא קשיא ליה אלא דתני לה בלשון רבים והכי קשיא ליה כיון דר"ע אע"ז לחודה אמאי תנא הן והיסטן היא והיסטה איבעיא ליה למיתני ולא נהירא לי דקשיא לי טובא בגוה חדא דלא אתקפתא היא דכיון דאמרן דמתני' מחסרתא היא ואוסופי מוספינן עלה שפיר מיתני בה ל"ע בין לרבה דקאמר ר"ע אכולהו קאי וקאמר הן והיסטן לר' אלעזר נמי קאי אכולהו דהכי קאמר ר' עקיבא ע"ז לענין היסט דהיינו משא כנכרי ונכרית וכולן הן והיסטן והכי קתני רבי עקיבא אומר נכרי ונכרית ע"ז הן והיסטן ועוד מ"ש דלא מיפלגי בין הסיטו להוסטו אלא בתרצתא דרב אשי ומאי דוחקיה לפלוגי בהו אי לאו דהן דברייתא משמע ליה שהוסטו והיסטן משמע ליה שהסיטו ועוד דסוף סוף בתירוצא דרב אשי לא מיתרצה אתקפתיה דאי הן משום מגע משמשיה קאמר הן ולא היסטן הוא ואילו רבי עקיבא הן והיסטן קאמר ואי אנכרי ונכרית הכא נמי ה"מ לתרוצי כלישנא קמא ומאי אתקפתיה:

    היכי משכחת להשהחפץ יסיט אדם או חפץ אחר:

    כרע הזב טמאיןשהרי הסיטן זב והיסטו של זב כי האי גוונא כתיב בין בכלים בין באדם בין באוכלין ומשקין בכלים כתיב וכלי חרש אשר יגע בו הזב ותניא בת"כ יכול יטמאנו מאחוריו נאמר כאן בו ונאמר להלן אשר תבושל בו מה להלן מאוירו אף כאן מאוירו א"כ למה נאמר אשר יגע בו פשיטא מי גרע משאר טומאות שמטמאין כלי חרס מאוירן כיון דכתיב גבי שרצים ל"ל למכתבי' הכא אלא להביא מגעו שהוא ככולו ואפי' מאחוריו ואיזה וזה היסטו וגבי אדם נמי וכל אשר יגע בו הזב ואי משום מגע הא כתיב נוגע בבשר הזב אלא להביא מגעו שהוא ככולו ואפי' מאחוריו ואיזה זה היסטו וגבי אוכלין ומשקין תנא וכל כלי עץ ישטף במים אמר ר' שמעון ומה בא זה ללמדנו אם ללמד שיטמא הזב כלי שטף במגע והלא כבר נאמר הנוגע בבשר הזב יכבס בגדיו אם הנוגע בו יכבס בגדיו שהן כלי שטף במגע הוא עצמו לא יטמא כלי שטף במגע אלא למה נאמר וכל כלי עץ וגו' להביא אוכלין ומשקין וכלים הנישאין ע"ג הזב דבסיפיה דקרא דאשר יגע בו הזב כתיב דאוקמינן דמשתעי בהיסט והיינו דתנן כל הנישא על גבי הזב טמא:

    שבת 83 עמוד א

    1ורבי עקיבא למאי הלכתא איתקש לנדה? למשא, לוקשיה לנבלה! אין, הכי נמי. אלא: מה נדה אינה לאברין, אף ע"ז אינה לאברין. אלא הא דבעי רב חמא בר גוריא: ע"ז ישנה לאברים או אינה לאברים תיפשוט ליה מהא בין לרבנן בין לרבי עקיבא דאינה לאברים! רב חמא בר גוריא כרבה מתני, ובעי לה אליבא דרבי עקיבא.

    2מיתיבי: ע"ז כשרץ ומשמשיה כשרץ. רבי עקיבא אומר: ע"ז כנדה ומשמשיה כשרץ. בשלמא לרבי אלעזר ניחא, אלא לרבה קשיא! אמר לך רבה: מי אלימא ממתני' דקתני: ״עציו ואבניו ועפריו מטמאין כשרץ״, ואוקימנא, מאי כשרץ דלא מטמא באבן מסמא, ה"נ דלא מטמא באבן מסמא.

    3מיתיבי: נכרי ונכרית, ע"ז ומשמשיה הן ולא היסטן. רבי עקיבא אומר: הן והיסטן. בשלמא לרבי אלעזר ניחא, אלא לרבה קשיא. אמר לך רבה: וליטעמיך נכרי ונכרית נמי, הן ולא היסטן?! והתניא: (ויקרא טו, ב) ״דבר אל בני ישראל וגו'״ בני ישראל מטמאין בזיבה ואין נכרים מטמאין בזיבה, אבל גזרו עליהן שיהו כזבין לכל דבריהן.

    4אלא רבה מתרץ לטעמיה: נכרי ונכרית הן והיסטן ואבן מסמא שלהן. ע"ז היא והיסטה, אבל לא אבן מסמא שלה. רבי עקיבא אומר: ע"ז היא והיסטה ואבן מסמא שלה. ורבי אלעזר מתרץ לטעמיה: נכרי ונכרית הן והיסטן ואבן מסמא שלהן. ע"ז היא ולא היסטה. ורבי עקיבא אומר: ע"ז היא והיסטה׃

    5מתקיף לה רב אשי: מאי ״הן״? אלא אמר רב אשי, הכי קאמר: נכרי ונכרית בין הן שהסיטו את אחרים ובין אחרים שהסיטו אותן טמאים. ע"ז שהסיטה אחרים טהורין, אחרים שהסיטו אותה טמאים. משמשיה, בין הן שהסיטו את אחרים ובין אחרים שהסיטו אותן טהורים. רבי עקיבא אומר: נכרי ונכרית וע"ז בין הן שהסיטו את אחרים ובין אחרים שהסיטו אותן טמאים. משמשיה, בין הן שהסיטו אחרים ובין אחרים שהסיטו אותן טהורין.

    6ע"ז בשלמא אחרים שהסיטו אותה משכחת לה. אלא היא שהסיטה את אחרים היכי משכחת לה? אמר רמי בריה דרב ייבא, כדתנן: הזב בכף מאזנים, ואוכלין ומשקין בכף שנייה, כרע הזב טמאין,׃

    Tosafot

    מיתיבי ע"ז כשרץ ומשמשיה כשרץמברייתא אלים ליה למיפרך ממתני' משום דקתני בה משמשיה משמע דע"ז דומיא דמשמשיה דלא מטמו במשא:

    ורבי עקיבאהרב פור"ת לא גריס משמשיה במילתיה דר"ע דלא פליג במשמשיה ארבנן:

    ומשמשיה בין הן שהסיטו כו'בשנוייא קמא לא מדכר משמשיה משום דהוי בכלל הן ולא היסטן דברייתא אבל רב אשי הוצרך לפרש דמשמשיה לא הן ולא היסטן ולא הוי' בכלל הא דקתני בברייתא הן ולא היסטן:

    הזב בכף מאזנים כו'במס' זבים (פ"ר משנה ה) גרסינן הזב בכף מאזנים ומשכב ומושב בכף שנייה כרע הזב טהורין פי' ממדרס ומ"מ טמאין כדין היסט הזב כרעו הן טמאים פי' ממדרס כיון שהזב למעלה הרי נשען עליהן וגירסת הקונט' מיושב יותר אך לא נמצא כן אם לא שברייתא היא בשום מקום:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    רבנן סברי לא מטמאה במשאור"ע סבר מטמאה במשא. והלכה כרבנן ואליבא דר' אלעזר דרבא משני בשינוייא דחיקי. וטומאת ע"ז דרבנן היא. ולענין הא דמסקינן בין אליבא [דרבא] בין אליבא דר' אלעזר. דלר' עקיבא האי הא איתקש ע"ז לשקץ דכתיב שקץ תשקצנו משום משמשיה קשיא למקצת תלמידים כי מכדי משמשי ע"ז אפי' אליבא דר' עקיבא בשקץ היכי קתני לענין בית ע"ז אבניו ועציו ועפריו מטמאין כשרץ.

    ר"ע אומר כנדהדאהדרינן דהאי בית היא גופיה ע"ז דתנן בתרה (כתריא) [במשנה] ג' בתים הן. בית שבנה מתחלה לע"ז הרי זה אסור. ואמרינן עלה אמר רב המשתחוה לבית לא אסרו ומותבינן לרבה דאמר במשא כולי עלמא לא פליגי דאף רבנן מודו [דמטמא] קשיא ע"ז כשרץ. ודחי (ומותבינן נמי מגע נכרי ונכרית ע"ז ומשמשיה הן [ולא היסטן]. ופרקינן דאמר לך רבה וליטעמיך דקאמ' נכרי ונכרי' ולא היסטן ר"ע אומר הן והיסטן. ופי' היסט נדנוד. שאם אמרה הא ברייתא אין נכרי ונכרית נטל אדם קנה או קיסם ונדנד את הבגד אומרין שהסיטן. ומי מטמאין בהיסט הלא גזרה היא שנשא כלום כבר הסיטן. ויש מסיט שלא במשא. וכוון עליהן שיהו כזבין טמאין לכל. שמן המשנה הזו ע"ז מטמא במגע ואין מטמא בהיסט דבריהן והרי הזב מטמא בהיסט הרי נוגע באמת שאינה מטמא במשא כמו מגע נכרי אלא רבה מפרש טעמיה דרבי אלעזר דנכרי ונכרי' כי הנושאה מסיטה לפי שהוא מתנד' מתרץ לטעמיה. רבה מוקים לה בכחו כדפרשינן לעילא.

    ור"ע אומר הן והיסטן [ואבן מסמא שלהן ופליגתא] באבן מסמא אבל לענין כל המסיט ע"ז טמא והנושא בכלל מסיט. בשלמא ע"ז ומסלק היסט מן פלוגתא ולר' אלעזר במשא פליגי ניחא הא ברייתא אלא דר' אלעזר מסלק פלוגתא מן נכרי ונכרית לענין בסיס. ומוקי לה לפלוגתא לענין ע"ז ומשמשיה בלחוד).

    מתקיף לה רב אשי מאי הן דפשטא דברייתא הן ולא היסטן ר' עקיבא אומר הן והיסטן בלשון רבים על מגע נכרי ונכרית וע"ז. והאי תירוצא דאמרינן לרבה היא ולא אבן מסמא. ר"ע אומר היא ואבן מסמא. לית בה לענין ע"ז פלוגתא בהסיט כל עיקר. וקאי מפיק לה לברייתא מן פשטא כלל. אבל ר' אלעזר קא מתרץ הן אבל לא הסיטן לרבנן ולר' עקיבא הן והסיטן על ע"ז ומפיק להו נכרי ונכרית בראיה ברורה דהא אימורה כי היכין דאף רבה מפקינון שהרי גזרו עליהן שהן כזבין לכל דבריהן. והא גזירה לענין תרומה ששורפין אותה על מגע גוי והסיטן כדמפרש בתורת כהנים. אבל חולין לא גזרו בהן טומאת נכרי. והכין לישנא דגמרא איצטרכינן למיכתבא משום דמשמש ואית בה חילופי רבה מתרץ לטעמיה נכרי ונכרית הן והיסטן ואבן מסמא שלהן ע"ז היא והיסטה אבל לא אבן מסמא שלה. ר"ע אומר היא ואבן מסמא שלהם ר' אלעזר מתרץ לטעמיה נכרי ונכרית הן והיסטן אבל לא אבן מסמא שלהן. ע"ז היא אבל לא היסטה. ר' עקיבא אומר ע"ז היא והיסטה ומשמשיה הן ולא היסטן. מתקיף לה רב אשי מאי הן והא אתקפתא דרב אשי על מימרא דרבה היא בלחוד. דאילו ר' אלעזר הא קא מתרץ אבל לא היסטן. ור' עקיבא אומר הן והיסטן לענין ע"ז וליכא אתקפתא עליה. ומשום הכין מתרץ רב אשי אליבא דרבה ולא קא מתרץ אליבא דר' אלעזר ולא מכלל דסבר לה כרבה ולא סבר לה כר' אלעזר אלא משום דתרצתא דר' אלעזר תרצא וסיומא. ודרבה צריכה עדיין תרצתא. ולא שויא רב אשי תיובתא. אלא תריץ לה תירוצא דחיקא. ולעולם אימא לך דכר' אלעזר סבירא ליה והכין קא מתרץ רב אשי אליבא דרבה האי דקאמרו מאי הן אבל לא היסטן. ר' עקיבא אומר הן והיסטן דאפלגו לענין ע"ז אמר לך רבה הכי קאמר ע"ז ומשמשיה הן אבל לא היסטן שהיסטו הן את אחרים. ר"ע אומר הן והיסטן. אפי' שהיסטו הן את אחרים. ולפום הכין שאילנן. ע"ז שמסיטה היא את אחרים היכי משכחת לה.

    ופריש רמי בר ייבא כגון שהיתה היא בכף מאזנים ואחרים בכף מאזנים וכרעה ע"ז ותלה נחתא משום יוקרא מכחה שמכרעת סלקין אחרים בכף מאזנים אחרת ונמצאת כנושא אותן וניסוטין מכחה כדתנן בזב.

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 83a

    Shabbat 83a. The full printed text of this folio side — 6 numbered segments, about 301 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ור' עקיבא למאי הלכתא איתקש לנדה למשא לחודה לוקשה לנבלה:

    כרבה מתני לה דאמר לעיל דר"ע לאבן מסמא נמי אקשה לנדה ולא מצי לאקושה לנבלה:

    ובעי לה אליבא דר' עקיבא מי מקיש נמי לענין נדה דאינה לאברים או לא:

    ניחא דקתני לרבנן כשרץ אלמא לא מטמיא במשא:

    ממתני' דמסכת ע"ז אבניו ועציו כו':

    ה"ג נכרי ונכרית וע"ז ומשמשיה כו' ול"ג מגע נכרי ונכרית שגזרו חכמים עליהן טומאת זבין:

    הן ולא היסטן קס"ד היסטן משמע שהוסטו דהיינו משא ולא כשאר היסיטות שבהש"ס דמשמעו שהטמא הסיט האחרים:

    בשלמא לר"א ניחא דקתני ולא היסטן דמשמע דלא מטמא במשא ולקמן פריך מאי הן אי הן טמאין קאמר פשיטא השתא היסטן טמא הם מיבעיא הכי איבעי ליה למתני מגען ולא היסטן:

    12 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 83a · Sefaria

    Tosafot

    מיתיבי ע"ז כשרץ ומשמשיה כשרץ מברייתא אלים ליה למיפרך ממתני' משום דקתני בה משמשיה משמע דע"ז דומיא דמשמשיה דלא מטמו במשא:

    ורבי עקיבא הרב פור"ת לא גריס משמשיה במילתיה דר"ע דלא פליג במשמשיה ארבנן:

    ומשמשיה בין הן שהסיטו כו' בשנוייא קמא לא מדכר משמשיה משום דהוי בכלל הן ולא היסטן דברייתא אבל רב אשי הוצרך לפרש דמשמשיה לא הן ולא היסטן ולא הוי' בכלל הא דקתני בברייתא הן ולא היסטן:

    הזב בכף מאזנים כו' במס' זבים (פ"ר משנה ה) גרסינן הזב בכף מאזנים ומשכב ומושב בכף שנייה כרע הזב טהורין פי' ממדרס ומ"מ טמאין כדין היסט הזב כרעו הן טמאים פי' ממדרס כיון שהזב למעלה הרי נשען עליהן וגירסת הקונט' מיושב יותר אך לא נמצא כן אם לא שברייתא היא בשום מקום:

    Tosafot on Shabbat 83a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    רבנן סברי לא מטמאה במשא ור"ע סבר מטמאה במשא. והלכה כרבנן ואליבא דר' אלעזר דרבא משני בשינוייא דחיקי. וטומאת ע"ז דרבנן היא. ולענין הא דמסקינן בין אליבא [דרבא] בין אליבא דר' אלעזר. דלר' עקיבא האי הא איתקש ע"ז לשקץ דכתיב שקץ תשקצנו משום משמשיה קשיא למקצת תלמידים כי מכדי משמשי ע"ז אפי' אליבא דר' עקיבא בשקץ היכי קתני לענין בית ע"ז אבניו ועציו ועפריו מטמאין כשרץ.

    ר"ע אומר כנדה דאהדרינן דהאי בית היא גופיה ע"ז דתנן בתרה (כתריא) [במשנה] ג' בתים הן. בית שבנה מתחלה לע"ז הרי זה אסור. ואמרינן עלה אמר רב המשתחוה לבית לא אסרו ומותבינן לרבה דאמר במשא כולי עלמא לא פליגי דאף רבנן מודו [דמטמא] קשיא ע"ז כשרץ. ודחי (ומותבינן נמי מגע נכרי ונכרית ע"ז ומשמשיה הן [ולא היסטן]. ופרקינן דאמר לך רבה וליטעמיך דקאמ' נכרי ונכרי' ולא היסטן ר"ע אומר הן והיסטן. ופי' היסט נדנוד. שאם אמרה הא ברייתא אין נכרי ונכרית נטל אדם קנה או קיסם ונדנד את הבגד אומרין שהסיטן. ומי מטמאין בהיסט הלא גזרה היא שנשא כלום כבר הסיטן. ויש מסיט שלא במשא. וכוון עליהן שיהו כזבין טמאין לכל. שמן המשנה הזו ע"ז מטמא במגע ואין מטמא בהיסט דבריהן והרי הזב מטמא בהיסט הרי נוגע באמת שאינה מטמא במשא כמו מגע נכרי אלא רבה מפרש טעמיה דרבי אלעזר דנכרי ונכרי' כי הנושאה מסיטה לפי שהוא מתנד' מתרץ לטעמיה. רבה מוקים לה בכחו כדפרשינן לעילא.

    ור"ע אומר הן והיסטן [ואבן מסמא שלהן ופליגתא] באבן מסמא אבל לענין כל המסיט ע"ז טמא והנושא בכלל מסיט. בשלמא ע"ז ומסלק היסט מן פלוגתא ולר' אלעזר במשא פליגי ניחא הא ברייתא אלא דר' אלעזר מסלק פלוגתא מן נכרי ונכרית לענין בסיס. ומוקי לה לפלוגתא לענין ע"ז ומשמשיה בלחוד).

    מתקיף לה רב אשי מאי הן דפשטא דברייתא הן ולא היסטן ר' עקיבא אומר הן והיסטן בלשון רבים על מגע נכרי ונכרית וע"ז. והאי תירוצא דאמרינן לרבה היא ולא אבן מסמא. ר"ע אומר היא ואבן מסמא. לית בה לענין ע"ז פלוגתא בהסיט כל עיקר. וקאי מפיק לה לברייתא מן פשטא כלל. אבל ר' אלעזר קא מתרץ הן אבל לא הסיטן לרבנן ולר' עקיבא הן והסיטן על ע"ז ומפיק להו נכרי ונכרית בראיה ברורה דהא אימורה כי היכין דאף רבה מפקינון שהרי גזרו עליהן שהן כזבין לכל דבריהן. והא גזירה לענין תרומה ששורפין אותה על מגע גוי והסיטן כדמפרש בתורת כהנים. אבל חולין לא גזרו בהן טומאת נכרי. והכין לישנא דגמרא איצטרכינן למיכתבא משום דמשמש ואית בה חילופי רבה מתרץ לטעמיה נכרי ונכרית הן והיסטן ואבן מסמא שלהן ע"ז היא והיסטה אבל לא אבן מסמא שלה. ר"ע אומר היא ואבן מסמא שלהם ר' אלעזר מתרץ לטעמיה נכרי ונכרית הן והיסטן אבל לא אבן מסמא שלהן. ע"ז היא אבל לא היסטה. ר' עקיבא אומר ע"ז היא והיסטה ומשמשיה הן ולא היסטן. מתקיף לה רב אשי מאי הן והא אתקפתא דרב אשי על מימרא דרבה היא בלחוד. דאילו ר' אלעזר הא קא מתרץ אבל לא היסטן. ור' עקיבא אומר הן והיסטן לענין ע"ז וליכא אתקפתא עליה. ומשום הכין מתרץ רב אשי אליבא דרבה ולא קא מתרץ אליבא דר' אלעזר ולא מכלל דסבר לה כרבה ולא סבר לה כר' אלעזר אלא משום דתרצתא דר' אלעזר תרצא וסיומא. ודרבה צריכה עדיין תרצתא. ולא שויא רב אשי תיובתא. אלא תריץ לה תירוצא דחיקא. ולעולם אימא לך דכר' אלעזר סבירא ליה והכין קא מתרץ רב אשי אליבא דרבה האי דקאמרו מאי הן אבל לא היסטן. ר' עקיבא אומר הן והיסטן דאפלגו לענין ע"ז אמר לך רבה הכי קאמר ע"ז ומשמשיה הן אבל לא היסטן שהיסטו הן את אחרים. ר"ע אומר הן והיסטן. אפי' שהיסטו הן את אחרים. ולפום הכין שאילנן. ע"ז שמסיטה היא את אחרים היכי משכחת לה.

    ופריש רמי בר ייבא כגון שהיתה היא בכף מאזנים ואחרים בכף מאזנים וכרעה ע"ז ותלה נחתא משום יוקרא מכחה שמכרעת סלקין אחרים בכף מאזנים אחרת ונמצאת כנושא אותן וניסוטין מכחה כדתנן בזב.

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 83a · Sefaria

    Meiri

    ממה שכתבנו למדת שהנכרי והנכרית הם והיסטן טמא ואי אפשר לומר בפירוש הן מגען שא"כ מאי הן ואם מגען אינו טמא היסטן מהיכן אלא כך פירושו בין הן שהסיטו אחרים בין אחרים שהסיטו אותן טמאים ודינן שוה לטומאת הן שהסיטו והוא הדין לאבן מושמא שהיא תלויה בה כמו שביארנו ע"ז לא היא ולא היסטה ר"ל בין היא שהסיטה בין אחרים שהסיטוה טהורין שאינה מטמאה במשא וכן במשמשיה:

    ולענין ביאור הסוגיא הרבה מפרשים נתבלבלו בחלוף גרסאות ובלבול פירושין ואיני צריך להעירך בהם שעיקר כל מה שנאמר בה דרך ביאור הוא מה שכתבו גדולי הרבנים בפירושיהם אלא שצריך להוסיף בו מעט והוא שראוי לשאול במה שתרץ רב אשי על דעת ר' אלעזר ע"ז ומשמשיה בין שהסיטו בין שהוסטו טהורים א"כ מאי הן ולא היסטן והיה לו לומר לא הן ולא היסטן אלא שאתה מוסיף ומחבר במלת הן הן והיסטן והוא מוסב על נכרי ונכרית ואתה חוזר ומוסיף עם ולא היסטן לא הן כלומר לא הן ולא היסטן והוא מוסב על ע"ז ומשמשיה שכך הדרך בכל מקום שנ' שם מתרץ לטעמיה שאדם מוסיף בה דברים ומ"מ י"מ את הסוגיא בדרך אחרת כמו שכתבו גדולי הראשונים בחיבוריהם ואין צורך בכך:

    כל מה שביארנו בזב וחבריו שאם הוסטו על יד טהור נטמא הטהור כאלו הוסט הטהור על ידו פירושו באדם טהור שהוסט הזב על ידו או בכלים הראויים למשכב ומושב שהוסט הזב על ידם או נישא עליהם אבל שאר כלים או אוכלין ומשקין שהוסט הזב על ידיהם בלא מגע טהורים מעתה היה הזב בכף מאזנים וכלים הראויים למשכב ומושב או אדם בכף שניה כרע הוא טמאים שהרי הזב הסיטן והרי הוא כנוגע בהם כרעו הם הם טמאים משום משכב ונעשו אב הטומאה שהרי הסיטו הם את הזב והוא כאלו עמד עליהם היו בכף שניה שאר כלים או אוכלין ומשקין כרע הזב טמאים שהרי נעשה הזב מסיט שדינו כנושא אבל אם כרעו הם טהורים ואפי' תורת ראשון אין בהם מדין הזב שלא נאמר דין משא הזב אלא באדם ואין בכל אבות הטמאות טומאה שתסיט את האדם הטהור או את הכלי הטהור ויטמאם אלא זב והדומים לו על הדרך שביארנו:

    מה שכתבנו בענין זה הוא שטת גדולי הרבנים ומצד מה ששנינו כל שהזב נישא עליו טהור חוץ מן הראוי למשכב ומושב והאדם וכל הנישא על הזב טמא ומ"מ במקום אחר יתבאר שהאדם שוה לשאר כלים או אוכלים בזו וכן שכלי ראשון לטומאה וכן כתבוה גדולי המחברים ובמקומו יתבאר בע"ה:

    Meiri on Shabbat 83a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא מיתיבי ע"ז כשרץ ומשמשיה כו' אלא לרבה קשיא משמע ליה ע"ז כשרץ בכל מילי אף במשא לרבנן דומיא דמשמשיה נמי כשרץ כמ"ש התוס' דתרוייהו כשרץ מדמי להו וקשיא לרבה אבל מהא דא"ר עקיבא ע"ז כנדה כו' לא קשיא לר' אלעזר דע"ז כנדה לאו בכל מילי קאמר [אלא] הוי דומיא דמשמשיה כשרץ וק"ל:

    שם הן שהסיטו כו' ע"ז שהסיטה אחרים טהורין כו' היינו היסטן דברייתא ואחרים שהסיטו כו' היינו הן שהסיטו דברייתא והקדים המאוחר למוקדם בברייתא ולפי פירוש רבותיו ניחא קצת וק"ל:

    בפרש"י בד"ה ר' עקיבא כו' פירושו מאי הן דאתקפתא דרב אשי אדרבי עקיבא קאי כו' עכ"ל דרבי עקיבא לא נקט במלתיה אלא ע"ז לחוד במאי דפליג את"ק וק"ל:

    Chidushei Halachot on Shabbat 83a · Sefaria

    Maharam

    בגמ' נכרי ונכרית ע"ז ומשמשיה וכו' כצ"ל:

    ברש"י ד"ה ור"ע אומר וכו' והם פי' וכו' כיון דר"ע אע"ז לחוד קאי וכו'. ר"ל דבשלמא הן והיסטן דקאמרי רבנן קאי אנכרי ונכרית וגם על ע"ז אבל לר"ע לא איירי אלא בע"ז לחוד דהא בנכרי ונכרית לא פליג את"ק:

    בא"ד כיון דאמרינן דמתני' מחסרתא היא וכו' שפיר מיתניא בה הן לר"ע בין לרבה דקאמר ר"ע אכולהו קאי וקאמר הן והיסטן ואבן מסמא של הן כצ"ל פי' אכולהו היינו אנכרי ונכרית וע"ז ולר"א נמי קאי אכולהו דה"ק ר"ע לענין היסט וכו' פי' לענין היסט כולהו שוין נכרי ונכרית וע"ז הן והיסטן אלא שלענין אבן מסמא אינן שוין וק"ל:

    בתוס' ד"ה ומשמשיה וכו' משום דהוי בכלל הן ולא הסיטן דברייתא וכו' ר"ל דלשינוייא קמא הוי פירוש הן היינו מגע היסטן היינו משא אם כן הן ולא היסטן דקתני בברייתא הוי כפשוטו מגע ולא משא וקאי אמשמשיה לחוד ולא צריך שום פירוש והוספה אבל לשינוייא דרב אשי הוי פירוש הן משא והסיטן היינו שהם הסיטו את אחרות אם כן לא יתישב הן ולא היסטן דקתני בברייתא אפילו אמשמשיה דהא משמשיה לא מטמאו בהיסט במשא לכ"ע צריך להגיה לא הן ולא היסטן וק"ל:

    Maharam on Shabbat 83a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמרא מיתיבי ע"ז כשרץ ומשמשיה כשרץ וכתבו התוס' דמברייתא לא אלים ליה למיפרך דמשמע דע"ז דומיא דמשמשיה דלא מטמא במשא עכ"ל. ולא ידענא אמאי פסיקא להו דלרבה אליבא דרבנן מפלגינן בין אשירה למשמשיה כיון דהקישא דשרץ איצטריך לדידהו לגופא דבין היא ובין משמשיה לא מטמא' באבן מסמא אבל במשא לעולם דתרווייהו מטמא' מהקישא דנידה ומכ"ש למה שכתבו לעיל דהקישא דשרץ אמשמשיה נמי קאי מדכתיב כי חרם הוא ולפ"ז כ"ש דלר"ע אית לן למימר דמשמשיה מטמא במשא והקישא דשרץ איצטריך למעוטי משמשיה מאבן מסמא ועוד דלרבה מהך בריית' דקתני ע"ז כשרץ ומשמשי' כשרץ ומדלא ערבינהו ותנינהו בחד בבא דהו"ל למיתני ע"ז ומשמשיה כשרץ א"כ משמע טפי דלקושטא דמילתא תרי בבי נינהו וע"ז כשרץ היינו דלא מטמא באבן מסמא אבל במשא מטמא משא"כ הך בבא דמשמשיה כשרץ היינו לגמרי כשרץ דאפילו במשא לא מטמא ויש ליישב קצת פי' התוס' לפי שיטתם לעיל בד"ה משמשיה אבל לפי' הקונט' שם לא יתיישב הך פירושא מיהו לפי מאי שכתבתי לעיל אתי שפיר טובא דהא דמקשה הש"ס הכא מהך ברייתא היינו משום דקאמר ר"ע משמשיה כשרץ ולא קתני כנבילה ע"כ היינו משום דלא מטמא במשא וא"כ מדר"ע נשמע נמי לרבנן כנ"ל ודו"ק:

    שם אלא אמר רב אשי וכו' עמ"ש בעל המאור בזה באריכות:

    Penei Yehoshua on Shabbat 83a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' אמר לך רבה מי אלימא ממתני' לעיל ד' יב ע"א עירובין דף פט ע"ב:

    תוס' ד"ה מיתיבי וכו' מברייתא אלים ליה עי' לעיל דף יב ע"א תוס' ד"ה מי אלימא:

    Gilyon HaShas on Shabbat 83a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 83, Amud Aleph, about 301 words in 6 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 6 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 155 words

      Opens “ורבי עקיבא למאי הלכתא איתקש לנדה? למשא,…”

      Named: רבי עקיבא, רב חמא בר גוריא, רבה.

    2. Segment 243 words

      Opens “מיתיבי: ע"ז כשרץ ומשמשיה כשרץ. רבי עקיבא…”

      Named: רבי עקיבא, רבי אלעזר, רבה.

    3. Segment 354 words

      Opens “מיתיבי: נכרי ונכרית, ע"ז ומשמשיה הן ולא…”

      Named: רבי עקיבא, רבי אלעזר, רבה.

    4. Segment 449 words

      Opens “אלא רבה מתרץ לטעמיה: נכרי ונכרית הן…”

      Named: רבי עקיבא, רבי אלעזר, רבה.

    5. Segment 569 words

      Opens “מתקיף לה רב אשי: מאי ״הן״? אלא…”

      Named: רב אשי, רבי עקיבא.

    6. Segment 631 words

      Opens “ע"ז בשלמא אחרים שהסיטו אותה משכחת לה.…”

      Named: רב ייבא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Shabbat 83a · Segment 2 — “…כשרץ ומשמשיה כשרץ. רבי עקיבא אומר: ע"ז כנדה ומשמשיה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 83a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026