Talmud Builders

    Shabbat 105a

    Back to index

    English translation — Shabbat 105a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and managed to write two letters, he is liable. The Gemara asks: Didn’t we learn in the mishna that one is exempt in that case? The Gemara answers: This is not difficult: That case where we learned that he is exempt is referring to a case where the letters require crowns. This is referring to a case where they do not require crowns, and he is liable. If the letters already had their requisite ornamentation and an individual separated them, it is as if he wrote two letters.

    2We learned in the mishna If one wrote one letter as an abbreviation [ notarikon ] representing an entire word, Rabbi Yehoshua ben Beteira deems him liable to bring a sin-offering, and the Rabbis deem him exempt. Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Yosei ben Zimra: From where is it derived that the language of abbreviation is employed in the Torah? As it is stated: “Neither shall your name any more be called Abram, but your name shall be Abraham; for the father of a multitude of nations [ av hamon goyim ] have I made you” (Genesis 17:5). The verse itself contracts av hamon into Abraham [ Avraham ]. The words av hamon themselves are interpreted as an abbreviation: I have made you a father [ av ] for the nations, I have made you chosen [ baḥur ] among the nations, I have made you beloved [ ḥaviv ] among the nations, I have made you king [ melekh ] for the nations, I have made you distinguished [ vatik ] for the nations, I have made you trusted [ ne’eman ] for the nations.

    3Rabbi Yoḥanan himself said that the word anokhi that begins the Ten Commandments is an abbreviation for: I myself wrote and gave [ ana nafshi ketivat yehavit ]. The Rabbis said it is an abbreviation for: A pleasant statement was written and given [ amira ne’ima ketiva yehiva ]. Some say the word anokhi can be interpreted backwards: It was written, it was given, its statements are faithful [ yehiva ketiva ne’emanim amareha ].

    4The school of Rabbi Natan said that there is another abbreviation in the Torah. In the verse: “And the angel of the Lord said to him: Why did you hit your donkey these three times? Behold I have come out as an adversary because your way is contrary [ yarat ] against me” (Numbers 22:32). Yarat is an abbreviation for: The donkey feared [ yare’a ], it saw [ ra’ata ], and it turned aside [ nateta ]. The school of Rabbi Yishmael taught: The word karmel in the verse: “And bread, and toasted grain flour, and toasted grain [ karmel ]” (Leviticus 23:14) means: A full kernel [ kar maleh ], i.e., the seed fills the stalk. Rav Aḥa bar Ya’akov said in King David’s words: “And behold, with you is Shimi ben Gera from Benjamin, of Bahurim, who cursed me with a grievous [ nimretzet ] curse on the day that I went to Mahanaim” (I Kings 2:8). The word nimretzet is an abbreviation for: He is an adulterer [ noef ], he is a Moabite [ Moavi ], he is a murderer [ rotze’aḥ ], he is an oppressor [ tzorer ], he is an abomination [ to’eva ].

    5Rav Naḥman bar Yitzḥak said that there is another abbreviation in the Bible: “And Judah said: What can we say to my master, what can we speak, and how can we justify [ nitztadak ]” (Genesis 44:16), which stands for: We are honest [ nekhonim ], we are righteous [ tzaddikim ], we are pure [ tehorim ], we are innocent [ dakkim ], we are holy [ kedoshim ].

    6MISHNA: With regard to one who writes two letters on Shabbat in two separate lapses of awareness separated by a period of awareness that the day was Shabbat, writing one letter in the morning and one letter in the afternoon, Rabban Gamliel deems him liable to bring a sin-offering like someone who has unintentionally performed a full-fledged prohibited labor, and the Rabbis deem him exempt.

    7GEMARA: The Gemara asks: With regard to what do they disagree? Rabban Gamliel holds: There is no awareness for half a measure. One is not liable to bring a sacrifice for half a measure; therefore, the fact that he became aware between performance of the two halves of the prohibited labor is of no significance. His awareness does not demarcate between one act of writing a letter and the second act of writing a letter with regard to liability to bring a sin-offering. And the Rabbis hold: There is awareness for half a measure. If an individual became aware of his transgression between the two parts of the prohibited labor, each individual part is independent of the other, and the two halves of the prohibited labor do not join together to create liability.

    8MISHNA: Rabbi Eliezer says: One who weaves on Shabbat is liable to bring a sin-offering if he wove three threads at the beginning of something new, or if he adds one thread to a preexisting woven fabric. And the Rabbis say: Both at the beginning and at the end, its measure for liability is two threads. One who makes two meshes, i.e., ties the threads of the warp, attaching them to either the nirin or the keiros , which will be explained in the Gemara, in a winnow, sieve, or basket, is liable for making meshes. And one who sews is liable if he sews two stitches. And one who tears is liable if he tears enough fabric in order to sew two stitches to repair it.

    9GEMARA: When Rabbi Yitzḥak came from Eretz Yisrael to Babylonia, he taught that Rabbi Eliezer said: Two threads is the measure that determines liability for beginning a weave. The Gemara asks: Didn’t we learn three in the mishna? The Gemara answers: This is not difficult, because this source is referring to thick threads and that source is referring to thin threads. Some say it this way, that one is liable when weaving two thick threads, and some say it that way, that one is liable when weaving two thin threads. The Gemara elaborates: Some say it this way: One who weaves thick threads, three threads will not unravel, but two will unravel. With regard to thin threads, two will also not unravel. And some say it this way: One who weaves thin threads, three threads are conspicuous, two are not conspicuous. With regard to thick threads, two are also conspicuous.

    10It was taught in a baraita : One who weaves three threads at the beginning or one thread onto a preexisting woven fabric is liable. And the Rabbis say: Both at the beginning and at the end, its measure for liability is two threads. And if one weaves a hem with a thread or color different from the original garment, he is liable for weaving two threads across a width of three meshes, i.e., three threads of the warp. Why is one liable in that case? To what is this similar? It is similar to weaving a small belt in which one weaves two threads across a width of three meshes, the width of the belt. And when it is taught in the baraita : One who weaves three threads at the beginning or one thread onto a preexisting woven fabric is liable, that unattributed baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer.

    11It was taught in another baraita : One who weaves two threads onto a large fabric or onto the border of a fabric alongside the woof on Shabbat is liable. Rabbi Eliezer says: One is liable even if he weaves one thread. And along the edge of the warp, one who weaves two threads across a width of three meshes is liable. To what is this similar? It is similar to weaving a small belt in which one weaves two threads across a width of three meshes. The Gemara comments: When it was taught in the baraita : One who weaves two threads onto a large fabric or onto the border is liable, that unattributed baraita is in accordance with the opinion of the Rabbis.

    12We learned in the mishna that one who makes two meshes, attaching them to either the nirin or the keiros, is liable. The Gemara asks: What is the meaning of to the nirin ? Abaye said: One ties two to the meshes, the thread of the warp, and ties one to the crosspiece, the thread that extends from the weaving rod. We learned in the mishna that one is liable for attaching the meshes to the keiros , and the Gemara asks: What is a keiros ? Rav said: It refers to the slips, the parts that go up and down on a stationary loom and are parallel to the pole.

    13And we also learned in the mishna that one who sews on Shabbat is liable if he sews two stitches. The Gemara asks: We already learned that on the list of primary categories of prohibited labor: And one who sews two stitches is liable. The Gemara answers: Since the mishna wanted to teach in the latter clause: And one who tears in order to sew two stitches, it also taught the halakha of one who sews. And one who tears, did we not also learn this in the mishna enumerating the list of primary categories of prohibited labor? Since the mishna wanted to teach a new halakha in the latter clause, namely: One who tears in his anger or for his dead relative, therefore, it also taught the halakha of one who sews two stitches.

    14With regard to what we learned in the mishna: And one who tears in order to sew two stitches, the Gemara asks: Where do you find that case where it is necessary to tear a garment in order to sew it?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ועלו בידו שתיםהיינו נמי מתכוין לכתוב ח' וכתב שני זיינין:

    האדתנן פטור:

    דבעי זיונישעדיין צריכות ראשי הזיינין לזיינן בתגין שלהן שהזיינין צריכות ג' זיונין ימין ושמאל ולמעלה כדאמרינן במנחות (דף כט:):

    מלך נתתיךנשיא אלהים אתה (בראשית כ״ג:ו׳):

    אנכימדלא אמר אני:

    אנא נפשיאני בעצמי:

    אמירהשהיא נעימה:

    כרמלגבי מנחת העומר כתיב גרש כרמל שמביאה כשהיא לחה בעוד שהזרע נפוח והכר של קש מלא הימנו:

    מתני' אחת שחרית ואחת בין הערביםכיון דהו"ל שהות בינתים כדי לידע הוה ליה כשתי העלמות:

    גמ' יש ידיעה לחצי שיעורלחלק כדי שלא יצטרף עמו חצי האחר:

    מתני' רבי אליעזראתא לפרושי שיעור אורג שמנו באבות מלאכות (לעיל שבת דף עג.) דתנן התם שני חוטין:

    בתחילהאם זו תחלת אריגתו של בגד:

    ואחת על האריגאם מוסיף הוא על האריג שיעורו באחת דמצטרף עם השאר:

    בתי ניריןשנתן ב' חוטין של שתי בנירה שקורין ליצי"ש:

    בנירין ובקירוסמפרש בגמרא:

    בנפה ובכברההנך לאו נירין ממש אלא משרשר ומרכיב חוט א' [של ערב] בשתי מלמטה ואחד מלמעלה ומעמיד השתי בהן כתקנו:

    גמ' כי אתא ר' יצחק תנימתני' הכי ר"א אומר האורג ב' חוטין בתחלה ולא פליג ר"א ארבנן אלא באחד על האריג:

    להאי גיסאאלימי ג' ולא ב' משום דשנים סתרי דמתוך עוביין אינן נדבקים יפה זה בזה וקטיני בשנים מיחייב:

    ואמרי ליה להאי גיסאאלימי שנים חייב:

    דידיעידבר הנראה הוא אבל קטיני בשנים פטור:

    ובשפה ב' חוטין ברוחב ג' בתי ניריןיש שאורגין סביב [הבגד] השפה באורך הבגד כולו מין אחר של [שתי] ורוחב ברוחב הבגד כשיעור שלשה בתי נירין והאורג בו שני חוטין חייב:

    למה זה דומהכלומר להכי מחייבי באריג קצר כי האי ולא אמרי כמלא רוחב הסיט כדמשערינן במתני' באורג באמצע הבגד:

    דומה לאורג צלצול קטןחגורה קצרה שאינה רחבה יותר משלשה בתי נירין:

    על הגסאריג הרבה:

    על האימראתחלת הבגד שאורגין בו ערב ממין אחר לאימרא:

    ובשפהלאורך השתי כולו עושין אותו:

    תרתי בבתי נירא וחדא בניראב' פעמי' מרכיב לחוט של שתי בבת נירא דהיינו שקורין ליצ"א:

    ואחת בניראופעם שלישית מרכיבו על חוט הנירא שקורין ליצ"א המורכב על הקנה:

    מצוביתאביריעת גרדין האורגין ברגל הוא וקורין לימיי"ש והיא במקום הקנה העולה ויורד ביריעת אריגת נשים שקורין פריש"א:

    הא תנינא ליה באבות מלאכותולמה לי למיהדר ולמתנייה הכא הואיל ולא לפרושי בה מידי אתא בשלמא אורג משום פלוגתא ושתי בתי נירין לאשמועינן בנירין ובקירוס ובנפה ובכברה וסל דלא תנא לה התם:

    שבת 105 עמוד א

    1ועלו בידו שתים חייב. והתנן פטור! לא קשיא: הא דבעי זיוני, הא דלא בעי זיוני.

    2כתב אות אחת נוטריקון, רבי יהושע בן בתירה מחייב וחכמים פוטרין. א"ר יוחנן משום ר' יוסי בן זימרא: מנין ללשון נוטריקון מן התורה, שנא' (בראשית יז, ה) ״כי א"ב המו"ן גוים נתתיך״ אב נתתיך לאומות, בחור נתתיך באומות, המון חביב נתתיך באומות, מלך נתתיך לאומות, ותיק נתתיך באומות, נאמן נתתיך לאומות.

    3ר' יוחנן דידיה אמר: (שמות כ, ב) ״אנכי״, נוטריקון: אנא נפשי כתיב״ת יהבית״. רבנן אמרי: אמירה נעימה כתיב״ה יהיבה״. איכא דאמרי ״אנכי״ למפרע: יהיבה כתיב״ה נאמנין אמריה״.

    4דבי רבי נתן אמרי: (במדבר כב, לב) ״כי יר"ט הדרך לנגדי״ יראה, ראתה, נטתה. דבי רבי ישמעאל תנא: (ויקרא כג, יד) ״כרמ"ל״ כר מלא. רב אחא בר יעקב אמר: (מלכים א ב, ח) ״והוא קללני קללה נמרצ"ת״, נוטריקון: נואף הוא, מואבי הוא, רוצח הוא, צורר הוא, תועבה הוא.

    5ר"נ בר יצחק אמר: (בראשית מד, טז) ״מה נדבר ומה נצטד"ק״ נכונים אנחנו, צדיקים אנחנו, טהורים אנחנו, דכים אנחנו, קדושים אנחנו.

    Mishna

    6הכותב ב' אותיות בשתי העלמות, אחת שחרית ואחת בין הערבים, ר"ג מחייב וחכמים פוטרין.

    Gemara

    7במאי קמיפלגי? ר"ג סבר אין ידיעה לחצי שיעור, ורבנן סברי יש ידיעה לחצי שיעור.

    8הדרן עלך הבונה׃

    Mishna

    9רבי אליעזר אומר: האורג שלשה חוטין בתחילה ואחת על האריג חייב. וחכ"א בין בתחילה בין בסוף שיעורו ב' חוטין. העושה שתי בתי נירין בנירין בקירוס, בנפה, בכברה ובסל חייב. והתופר ב' תפירות, והקורע ע"מ לתפור ב' תפירות.

    Gemara

    10כי אתא רבי יצחק תני: ״שתים״. והאנן תנן: ג' לא קשיא: הא באלימי, הא בקטיני. אמרי לה להאי גיסא, ואמרי לה להאי גיסא. אמרי לה להאי גיסא: אלימי תלתא לא סתרי, תרי סתרי. קטיני תרי נמי לא סתרי. ואמרי לה להאי גיסא: קטיני תלתא ידיעי, תרי לא ידיעי. אלימי תרי נמי ידיעי.

    Baraita

    11תניא: האורג ג' חוטין בתחילה ואחד על האריג חייב. וחכמים אומרים: בין בתחילה בין בסוף שיעורן ב' חוטין. ובשפה ב' חוטין ברוחב ג' בתי נירין. הא למה זה דומה? לאורג צלצול קטן, ב' חוטין ברוחב ג' בתי נירין. והאורג ג' חוטין בתחילה ואחד על האריג חייב, סתמא כר"א׃

    Baraita

    12תניא אידך: האורג ב' חוטין על הגס? ועל האימרא חייב. ר"א אומר: אפילו אחד. ובשפה, שני חוטין ברוחב שלשה בתי נירין חייב. הא למה זה דומה לאורג צלצול קטן שני חוטין על רוחב ג' בתי נירין: והאורג ב' חוטין על הגס ועל האימרא חייב סתמא כרבנן.

    13העושה ב' בתי נירין כו'. מאי [בנירין] אמר אביי: תרתי בבתי נירא וחדא בנירא. בקירוס. מאי בקירוס? אמר רב: מצוביתא.

    14והתופר ב' תפירות. הא תנינא באבות מלאכות: והתופר ב' תפירות! משום דקבעי למיתנא סיפא: ״והקורע ע"מ לתפור ב' תפירות״, קתני נמי התופר. והקורע. הא נמי תנינא באבות מלאכות! אלא משום דקבעי למיתני סיפא, הקורע בחמתו ועל מתו, משום הכי קתני [התופר שתי תפירות].

    15והקורע ע"מ לתפור שתי תפירות. היכי משכחת לה?

    Tosafot

    והתניא פטוראין נראה לר"י לגרוס והתניא דאמאי לא הוה פריך ממתני' ומיהו איכא למימר דממתני' לא קשיא ליה מדקתני וכתב שני זיינין ולא נקט ב' אותיות אחרות דלא בעי זיוני משמע דמשום זיון פטר ליה אבל מברייתא דקתני סתמא פריך שפיר אבל קשה דאי ברייתא היא הא דפריך מינה אמאי נקט נתכוין לכתוב אות אחת ועלו בידו שתים אפי' נתכוין לאותן שתים שכתב וכתבן בלא זיון פטור כיון דמוקמי לה בדבעי זיוני דהא בברייתא לא קתני וכתב שני זיינין דנוכל לומר דאתי לאשמעינן הא כתב שתי אותיות אחרות דלא בעי זיון חייב כדפירשתי במתניתין לכך נראה דממתני' פריך וגרסינן והתנן:

    רבן גמליאל סבר אין ידיעה לחצי שיעורנראה דטעם דרשב"ג משום דכתיב או הודע אליו חטאתו ידיעת חטאת הוא דשמה ידיעה אבל ידיעה דלאו חטאת לאו שמה ידיעה:

    ורבנן סברי יש ידיעה לחצי כו'פירש בקונט' הא דנקט אות אחת שחרית ואחת בין הערבים כיון דהוי שהות בינתים כדי לידע חשיב כשתי העלמות ואין נראה חדא דהוה ליה לפרש שיעור שהות ועוד דאמר לעיל כתב אות אחת בציפורי ואות אחת בטבריא חייב אע"ג דמסתמא יש שהות כדי לידע ונראה דמיירי שידע בינתים ואחת שחרית ואחת ערבית נקט לרבותא דאף על גב דיש עם הידיעה הפסק ושהות גדול בינתים מחייב ר"ג:

    מתני'האורג - אומר ר"י דה"ג וחכ"א בין בתחלה בין בסוף ול"ג בין באמצע בין בסוף דא"כ הוה משמע בסוף הבגד ממש והתם אפי' רבנן מודו דחייב אפילו באחת כדאמרינן סוף פרק הבונה (לעיל שבת דף קד:) אבל אי לא גרסינן באמצע אתי שפיר דבסוף לא בסוף ממש קאמר:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ואם תאמר גם זה צריך להאריך האות האחת ולקרבה לחברתה להיותן נקראות יחדו לא דמי הא להא. דהתם כבר האות כתובה היא. מאי אמרת היא קטנה ורוצה לעשות גדולה. בין קטנה לגדולה לא איכפת לן. לפי' כתיבה [היא] וחייב. תנא הגיה אות אחת חייב. ואקשי' השתא כתב אות אחת פטור המגיה חייב. ופריק רבא כגון שהיה ספר שהיה חסר לרי"ש. ובא להגיהו שנטל [לגגו] של דל"ת ועשאו רי"ש והשלימו לספר דקי"ל כתב אות אחת להשלים דברי הכל חייב. וי"א (כיון) [כגון] שנטלו לתגו של דל"ת מחקו וכתבו רי"ש ודברי אביי פשוטין הן:

    תנא נתכוון לכתוב אות אחת ועלתה בידו ב' חייבוהתניא פטור ושנינן בדבעי זיונא. פי' כגון צריך לכתוב טי"ת ומדי רהוטו לא הדביק בו (לצלם האחרון ונמצא כאילו פו) איבעי זיונא כדי שיתראו צורת האותיות פטור שעדיין אינה כתובה. ואם לאו חייב. ודוקא שצריך (פו) בענין שכתבו:

    נוטריקון הוא לשון יוןוסופרי המלכים והשרים שלהם יש להן כתב שקוראין אותו נוטריק' ואומר המלך לסופר כתוב טופס והמלך מסדר לפניו בפיו והסופר כותב מפיו מילי שמשמשת כמה ובשיטה אחת כותב מגלה וזהו נוטריקו:

    יש מי שאוכל חצי זית חלב בשגגה ונודע לו וחזר ונעלם ממנו ואכל חצי זית אחת רבן גמליאל אומר אין ידיעה לחצי שיעור וכאילו השיעור כולו בשגגה אכלו חייב חטאת וחכמים פוטרין:

    רבי אליעזר אומר האורג ג' חוטין בתחלה ואחד על האריג חייבבכלל גדול תנן סתמא. האורג ב' חוטין ולא שנינן בין בתחלה בין בראש הבגד ובין בסופו ע"ג אריג שהוא ארוג מאתמול. וכך הלכה כחכמים ור' אליעזר פליג דסבר פחות מג' חוטין אין מתקיימין אלא נסתרין. הלכך אי בתחלה התחיל באריג צריך ג' חוטין שתהא מלאכה מתקיימת ואם יש חוט אחד ערב ארוג בשתי אם ארג ב' חוטין על גביו חייב. ואם לאו פטור ואם יש ב' חוטין ערב ארוגין בשתי וארג אחד עליהן חייב. וכן אם היו אלף באחד מהן חייב.

    [ הא בקטיני] פי' חוטין דקין אלימי חוטין עבין אמרי לה להאי גיסא ג' בקטיני שהן דקיקי כי השנים כאחד דומה מפני שאין מראין רחב ובאלימי שנים כי רחבן ניכר ואמרי לה להאי גיסא ג' באלימי שהן עבין וקשין ולא חלמי להדדי כי השנים מהן אין נכבשין ואין מתאלצין זה עם זה ובקטיני שנים כי דבק הן ונאחזין זה בזה וחלמי הדדי. והרי פירש במשנה אחרונה כי שיעור רחב ב' חוטין הארוגין מלא הסיט וכאן פירש כי היריעה הנארגת רחבה היא וארג ב' חוטין במקצת רחבה (ואם) [אם] הוא שיעור מה שארג ברחב היריעה מלא סיט חייב ואם היא פחות פטור. ואם זו היריעה הנארגת רחבה כולה פחות מסיט אם היא צרה אפי' ג' בתי נירין בלבד כמו צלצול קטן אם ארג בו ב' חוטין שנמצאת אריגתו מן השפה אל השפה אע"פ שאינן מלא הסיט חייב ולא עוד אלא שאם ארג מאצל שפת הבגד האחת שהוא קרועה אל השאיה שיעור ג' בתי נירין חייב אע"פ שאינן רחב מלא הסיט שדומה לארג צלצול קטן. וצלצול זה כמו אבנט הוא. אבל אם בתוך הבגד שלא מאצל השפה ארג ב' חוטין או יותר אם ישנם ברחב מלא הסיט חייב ואם לאו פטור. אבל האורג ב' חוטין ברוחב כל שהן אע"פ שאינן בג' בתי נירין על הגס שהוא מקום מעוקם כמין גמא יוונית חוט אחד לכאן וחוט אחד לכאן צבוע שנמצא עמו סימן או על האימרא שהוא רעלס ואל טראו בלשון ישמעאל והוא מלשון חטובות אטון מצרים דמתרגמינן האמרת חטבת שנמצא זה כמו כותב וחייב:

    העושה ב' בתי ניריןפי' מכניס חוטי השתי בנירין שיעלה זה וירד זה. ויבא הערב ויחזור השתי יעלה התחתון וירד העליון ויבא הערב. קירום. הוא מצובייתא. פי' מסנות אורגין אותה מן הסיב או מן חוטי צמר ומכיוצא בהן ומסננין בהן:

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 105a

    Shabbat 105a. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 451 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ועלו בידו שתים היינו נמי מתכוין לכתוב ח' וכתב שני זיינין:

    הא דתנן פטור:

    דבעי זיוני שעדיין צריכות ראשי הזיינין לזיינן בתגין שלהן שהזיינין צריכות ג' זיונין ימין ושמאל ולמעלה כדאמרינן במנחות (דף כט:):

    מלך נתתיך נשיא אלהים אתה (בראשית כ״ג:ו׳):

    אנכי מדלא אמר אני:

    אנא נפשי אני בעצמי:

    אמירה שהיא נעימה:

    כרמל גבי מנחת העומר כתיב גרש כרמל שמביאה כשהיא לחה בעוד שהזרע נפוח והכר של קש מלא הימנו:

    22 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 105a · Sefaria

    Tosafot

    והתניא פטור אין נראה לר"י לגרוס והתניא דאמאי לא הוה פריך ממתני' ומיהו איכא למימר דממתני' לא קשיא ליה מדקתני וכתב שני זיינין ולא נקט ב' אותיות אחרות דלא בעי זיוני משמע דמשום זיון פטר ליה אבל מברייתא דקתני סתמא פריך שפיר אבל קשה דאי ברייתא היא הא דפריך מינה אמאי נקט נתכוין לכתוב אות אחת ועלו בידו שתים אפי' נתכוין לאותן שתים שכתב וכתבן בלא זיון פטור כיון דמוקמי לה בדבעי זיוני דהא בברייתא לא קתני וכתב שני זיינין דנוכל לומר דאתי לאשמעינן הא כתב שתי אותיות אחרות דלא בעי זיון חייב כדפירשתי במתניתין לכך נראה דממתני' פריך וגרסינן והתנן:

    רבן גמליאל סבר אין ידיעה לחצי שיעור נראה דטעם דרשב"ג משום דכתיב או הודע אליו חטאתו ידיעת חטאת הוא דשמה ידיעה אבל ידיעה דלאו חטאת לאו שמה ידיעה:

    ורבנן סברי יש ידיעה לחצי כו' פירש בקונט' הא דנקט אות אחת שחרית ואחת בין הערבים כיון דהוי שהות בינתים כדי לידע חשיב כשתי העלמות ואין נראה חדא דהוה ליה לפרש שיעור שהות ועוד דאמר לעיל כתב אות אחת בציפורי ואות אחת בטבריא חייב אע"ג דמסתמא יש שהות כדי לידע ונראה דמיירי שידע בינתים ואחת שחרית ואחת ערבית נקט לרבותא דאף על גב דיש עם הידיעה הפסק ושהות גדול בינתים מחייב ר"ג:

    מתני' האורג - אומר ר"י דה"ג וחכ"א בין בתחלה בין בסוף ול"ג בין באמצע בין בסוף דא"כ הוה משמע בסוף הבגד ממש והתם אפי' רבנן מודו דחייב אפילו באחת כדאמרינן סוף פרק הבונה (לעיל שבת דף קד:) אבל אי לא גרסינן באמצע אתי שפיר דבסוף לא בסוף ממש קאמר:

    Tosafot on Shabbat 105a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ואם תאמר גם זה צריך להאריך האות האחת ולקרבה לחברתה להיותן נקראות יחדו לא דמי הא להא. דהתם כבר האות כתובה היא. מאי אמרת היא קטנה ורוצה לעשות גדולה. בין קטנה לגדולה לא איכפת לן. לפי' כתיבה [היא] וחייב. תנא הגיה אות אחת חייב. ואקשי' השתא כתב אות אחת פטור המגיה חייב. ופריק רבא כגון שהיה ספר שהיה חסר לרי"ש. ובא להגיהו שנטל [לגגו] של דל"ת ועשאו רי"ש והשלימו לספר דקי"ל כתב אות אחת להשלים דברי הכל חייב. וי"א (כיון) [כגון] שנטלו לתגו של דל"ת מחקו וכתבו רי"ש ודברי אביי פשוטין הן:

    תנא נתכוון לכתוב אות אחת ועלתה בידו ב' חייב והתניא פטור ושנינן בדבעי זיונא. פי' כגון צריך לכתוב טי"ת ומדי רהוטו לא הדביק בו (לצלם האחרון ונמצא כאילו פו) איבעי זיונא כדי שיתראו צורת האותיות פטור שעדיין אינה כתובה. ואם לאו חייב. ודוקא שצריך (פו) בענין שכתבו:

    נוטריקון הוא לשון יון וסופרי המלכים והשרים שלהם יש להן כתב שקוראין אותו נוטריק' ואומר המלך לסופר כתוב טופס והמלך מסדר לפניו בפיו והסופר כותב מפיו מילי שמשמשת כמה ובשיטה אחת כותב מגלה וזהו נוטריקו:

    יש מי שאוכל חצי זית חלב בשגגה ונודע לו וחזר ונעלם ממנו ואכל חצי זית אחת רבן גמליאל אומר אין ידיעה לחצי שיעור וכאילו השיעור כולו בשגגה אכלו חייב חטאת וחכמים פוטרין:

    רבי אליעזר אומר האורג ג' חוטין בתחלה ואחד על האריג חייב בכלל גדול תנן סתמא. האורג ב' חוטין ולא שנינן בין בתחלה בין בראש הבגד ובין בסופו ע"ג אריג שהוא ארוג מאתמול. וכך הלכה כחכמים ור' אליעזר פליג דסבר פחות מג' חוטין אין מתקיימין אלא נסתרין. הלכך אי בתחלה התחיל באריג צריך ג' חוטין שתהא מלאכה מתקיימת ואם יש חוט אחד ערב ארוג בשתי אם ארג ב' חוטין על גביו חייב. ואם לאו פטור ואם יש ב' חוטין ערב ארוגין בשתי וארג אחד עליהן חייב. וכן אם היו אלף באחד מהן חייב.

    [ הא בקטיני] פי' חוטין דקין אלימי חוטין עבין אמרי לה להאי גיסא ג' בקטיני שהן דקיקי כי השנים כאחד דומה מפני שאין מראין רחב ובאלימי שנים כי רחבן ניכר ואמרי לה להאי גיסא ג' באלימי שהן עבין וקשין ולא חלמי להדדי כי השנים מהן אין נכבשין ואין מתאלצין זה עם זה ובקטיני שנים כי דבק הן ונאחזין זה בזה וחלמי הדדי. והרי פירש במשנה אחרונה כי שיעור רחב ב' חוטין הארוגין מלא הסיט וכאן פירש כי היריעה הנארגת רחבה היא וארג ב' חוטין במקצת רחבה (ואם) [אם] הוא שיעור מה שארג ברחב היריעה מלא סיט חייב ואם היא פחות פטור. ואם זו היריעה הנארגת רחבה כולה פחות מסיט אם היא צרה אפי' ג' בתי נירין בלבד כמו צלצול קטן אם ארג בו ב' חוטין שנמצאת אריגתו מן השפה אל השפה אע"פ שאינן מלא הסיט חייב ולא עוד אלא שאם ארג מאצל שפת הבגד האחת שהוא קרועה אל השאיה שיעור ג' בתי נירין חייב אע"פ שאינן רחב מלא הסיט שדומה לארג צלצול קטן. וצלצול זה כמו אבנט הוא. אבל אם בתוך הבגד שלא מאצל השפה ארג ב' חוטין או יותר אם ישנם ברחב מלא הסיט חייב ואם לאו פטור. אבל האורג ב' חוטין ברוחב כל שהן אע"פ שאינן בג' בתי נירין על הגס שהוא מקום מעוקם כמין גמא יוונית חוט אחד לכאן וחוט אחד לכאן צבוע שנמצא עמו סימן או על האימרא שהוא רעלס ואל טראו בלשון ישמעאל והוא מלשון חטובות אטון מצרים דמתרגמינן האמרת חטבת שנמצא זה כמו כותב וחייב:

    העושה ב' בתי נירין פי' מכניס חוטי השתי בנירין שיעלה זה וירד זה. ויבא הערב ויחזור השתי יעלה התחתון וירד העליון ויבא הערב. קירום. הוא מצובייתא. פי' מסנות אורגין אותה מן הסיב או מן חוטי צמר ומכיוצא בהן ומסננין בהן:

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 105a · Sefaria

    Rashba

    חביב נתתיך באומות דאנו דורשין ה"א בחי"ת, וכמו שאמרו בירושלמי פרק כלל גדול (ה"ב) גבי אבות מלאכות ארבעים חסר אחת, מנין לאבות מלאכות מן התורה, רבי חנינא דצפורין בשם ר' אבהו אל"ף חד, למ"ד תלתין, ה"א חמשה, דבר חד, דברים תרין, מכאן לאבות מלאכות ארבעים חסר אחת שכתוב בתורה, רבנן דקסרין אמרין מן אתרה לא חסרה כלום, אל"ף חד, למ"ד תלתין, ח' תמניא, לא מתמנעין רבנן דרשין בין ה"א לחי"ת.

    מתני' ואחד על האריג. יש לפרש אחד על שנים, שהרי עם האחד הזה הרי היא מלאכה מתקיימת, ויש לפרש ואחת על שלשה. ופלוגתא היא בירושלמי, דגרסינן התם (ה"א) אשכחת על דר"א פעמים שלשה בתחלה, פעמים שנים על גבי אחד ארוג מאתמול, פעמים אחד על גבי שנים ארוגים מאתמול, רבנן דקסרין בעיין מהו אחד על האריג אחד על גבי שלשה, רבנן דהכא אמרין אחד על גבי שנים.

    וחכמים אומרים בין בתחלה בין בסוף שיעורו שני חוטין פירוש: בין בתחילת השיעור בין בהשלמת השיעור, אבל בסוף ממש דהיינו סוף היריעה אפילו באחד חייב, כדתניא לעיל בשלהי פרקין דהבונה (שבת קד, ב) כתב אות אחת והשלימה לספר ארג חוט אחד והשלימו לבגד חייב, ואוקימנא אפילו לרבנן דלהשלים שאני.

    Rashba on Shabbat 105a · Sefaria

    Meiri

    כתב אות אחת נוטריקון ר"ל שמשמשת במקום תיבה כגון מ' נקודה על גבה במקום ארבעים או במקום מעשר ר' יהודה מחייב וחכמים פוטרין והלכה כחכמים:

    משנה הכותב שתי אותיות בשני העלמות אחת בשחרית ואחת בין הערבים רבן גמליאל מחייב וחכמים פוטרין אמר הר"ם פי' הכונה בזאת ההלכה כי העושה קצת מן המלאכה בשעה אחת מיום שבת גמר אותה בשעה אחרת והוא שוגג בשתי השעות אלא שנזכר בין שתי השעות שאותה הקצת שעשה עבר ואחר כך שגג וגמר המלאכה רבן גמליאל אומר אין ידיעה לחצי שיעור ואותה ידיעה שאני חושב שידע אלו נתרחק עשיית הקצת קודם השלמת הכל הרי הוא כאלו לא היתה ולא עשתה רושם כלל ובהעלם אחד עשה המלאכה כלה ולפיכך הוא חייב חטאת וחכמים אומרים יש ידיעה לחצי שיעור ונבדיל קצת המלאכה מן הקצת בידיעה ולפיכך הוא פטור מן הקרבן אבל הוא חייב מכת מרדות על חצי שיעור כאשר ביארנו כי אמרו פטור זו היא כונתו במה דברים אמורים כשעשה חצי שיעור במזיד אבל אם היה שוגג אינו לוקה והלכה כחכמים:

    אמר המאירי כתב שתי אותיות בשתי העלמות אחת שחרית ואחת ערבית רבן גמליאל מחייב מפני שהוא סובר שאין ידיעת חצי שיעור מחלקת וחכמים פוטרין שיש ידיעה לחצי שיעור לחלק והלכה כחכמים ומ"מ בהעלמה אחת אפי' כתב אחת שחרית ואחת ערבית חייב וזה שאמר כאן אחת שחרית ואחת ערבית פטור על שתי העלמות היא אמורה ומפני שאין דרך למי שכתב אות אחת ונזכר עליה שיהא חוזר ושוכח לשעתו לכתוב אחרת הוא תופשה אפי' אחת שחרית ואחת ערבית הא בהעלמה אחת ודאי חייב וגדולי הרבנים מפרשים אותה בהעלמה אחת ומפני שהשיעור הארוך מחלק ואין הדברים נראין כלל ואף בירושלמי רמוזה כדברינו כמו שיתבאר:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

    יתבאר במקומו שאין כותבים את הגט אלא בדבר שרשומו עומד כגון דיו וסיקרא וקומוס וקנקנתוס כתבו באבר בשחור ר"ל פחם ובשיחור ובמי טירא ר"ל מים הנוטפי' מעצים שבתקרת הבית בשעת הגשמים והם מקבלות שם אדמימות כשר אלא שאין כותבין באלו לכתחילה ומי עפצים כותבין בהם לכתחילה כמו שיתבאר במקומו:

    אף לענין שבת כתב באבר ובשחור ובשיחור ומי טריא ואפצא חייב שהרי רשומן עומד:

    ספר תורה שנכתבה בו אזכרה אחת שלא לשמה או שלא בכונה פסולה היה צריך לכתוב את השם ועלה במחשבתו לכתוב יהודה וטעה במחשבתו ולא הטיל בו דלת פסול ואפי' חדשו בהעברת קולמוס עליו מתוך כונה אין זה כלום שכתב על גבי כתב אינו כלום כמו שביארנו במשנה:

    אע"פ שביארנו שאם כתב אות אחת סמוך לחברתה פטור וכן הדין בארג חוט אחד על האריג מ"מ אם כתב אות אחת והשלים בו ספר או ארג חוט אחד והשלים בה בגד חייב שכל שהשלים בה חשובה היא כשתים וחייב משום כותב וחכמי הדורות שואלים בה כהוגן ויתחייב בה משום מכה בפטיש וכמו שאמרו בפרק כלל גדול האי מאן דשקיל וכו' חייב משום מכה בפטיש ותירצו שלא נאמר מכה בפטיש אלא במלאכה שנשלמה כלה כגון שחצב אבן בהר ונתפרקה כלה מסביבותיה ונמצא שנשלמה מלאכת האבן אלא שלא נפלה וזה מכה בפטיש ומפילה שנמצא המלאכה בגוף אותו דבר כבר נשלמה וכן מה שאמרו בשקיל אקופי בגלימיה שהרי הגלימא כלה עשויה אבל באלו לא נשלם הספר והבגד עדיין וכל שהוא עושה לצורך השלמה אינו מכה בפטיש שאם לא כן אף המלאכות שתחלתן וסופן בא כאחד כגון קצירה וכיוצא בה היה ראוי להתחייב בה משום מכה בפטיש:

    14 more comments on this page.

    Meiri on Shabbat 105a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה והתניא פטור כו' אבל מברייתא דקתני סתמא פריך שפיר אבל קשה וכו' דפריך מיניה אמאי נקט כו' כצ"ל וצ"ע כיון דהך דקתני פטור סתמא קתני אמאי לא קשיא להו מאי פריך מיניה הא ע"כ הך דקתני לכתוב אות א' ועלה בידו ב' חייב איירי בצריך לכתוב ב' אותיות ואם כן הך דקתני נמי סתמא לכתוב אות א' ועלה בידו ב' פטור תוקמא באינו צריך לכתוב ב' אותיות דפטור דהוי כמו כוון לזרוק שתים וזרק ארבע דפטור כמ"ש התוספות לעיל ודו"ק:

    סליק פרק הבונה

    Chidushei Halachot on Shabbat 105a · Sefaria

    Maharam

    בתוס' ד"ה והתניא וכו' אבל קשה דאי ברייתא היא הא דפריך מינה אמאי נקט נתכוין וכו' כצ"ל:

    Maharam on Shabbat 105a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    האורג פרק יג

    ר"א אומר האורג ג' חוטין וכו' וחכ"א בין בתחלה בין בסוף וכתבו התוס' בשם ר"י דלא גרסינן בין באמצע דא"כ הוי משמע בסוף הבגד ממש וכו' עס"ה. ולולי דבריהם היה נ"ל לקיים הגירסא בין באמצע ואפ"ה לא הוי האי בסוף סוף הבגד ממש דומיא דהאי דס"פ הבונה דהתם איירי שארג למדת בגד ידוע לאדם אחד כדקתני להדיא והשלים לבגד ואם כן מש"ה אפילו חכמים מודו דחייב אפילו בחוט אחד כיון דמעיקרא לא הוי בגד שלם וע"י החוט נעשה בגד שלם והיינו ממש דומיא דכתב אות אחת והשלימו לספר דהתם וכפרש"י שם משא"כ האי בסוף דהכא היינו כדרך האורגין שאורגין ביריעה לצורך כמה בגדים אלא שלבסוף היריעה עושין כמו אימרא כדאיתא בברייתא בסמוך דבכה"ג נמי פליגי רבנן ור"א דלר"א בחוט אחד סגי ולרבנן בעינן ב' חוטין כנ"ל נכון בעזה"י וקרוב לזה כתב הרשב"א ז"ל בחידושיו אלא שהוספתי נופך משלי:

    Penei Yehoshua on Shabbat 105a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' קדושים אנחנו ע"ע במדרש במדבר רבה ר"פ מסעי על פסוק נחית כצאן עמך:

    שם א"ל להאי גיסא פסחים קח ע"א ב"ב מב ע"ב:

    Gilyon HaShas on Shabbat 105a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    'אָב' נְתַתִּיךָ לָאֻמּוֹת 'בָּחוּר' נְתַתִּיךָ בָּאֻמּוֹת 'אָב' נְתַתִּיךָ שהיה מגייר גיורין וממילא נעשה אַב, דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ונקראים על שמו, ורמז ששה תוארים בראשי תיבות 'אַב הֲמוֹן' כי היה אחוז בחסד שהוא ראש השש קצוות, גם שלט בעינים ואזנים ופה וראש הגויה שהם ששה אברים, ואומרו 'בָּחוּר' שעשאו בחור מחדש להוליד בהיותו בן מאה שנה.

    'אָנֹכִי' נוֹטְרִיקוֹן אֲנָא נַפְשִׁי כְּתָבִית יְהָבִית. נראה לי בס"ד טנת"א הם כנגד נר"ן [נפש, רוח, נשמה] ונשמה לנשמה, נמצא האותיות הם בחינת נפש, ובלוחות לא כתב אלא אותיות שהם נפש, וזה שאמר נפשאי כתבית ויהבית, או כְּתָבִית תורה שבכתב יְהָבִית שבעל פה. וְרַבָּנָן אַמְרֵי: אֲמִירָה, נְעִימָה, נראה לי בס"ד כנגד פרד"ס [פשט, רמז, דרש, סוד], אֲמִירָה בלחישו זה הסוד, נְעִימָה דרש, כתיבה רמז, יְהִיבָה פשט, והא"ד נקטי כסדר שאדם יתחיל ללמוד שהסוד לומד באחרונה.

    Ben Yehoyada on Shabbat 105a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 105, Amud Aleph, about 451 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 115 words

      Opens “ועלו בידו שתים חייב. והתנן פטור! לא…”

    2. Segment 251 words

      Opens “כתב אות אחת נוטריקון, רבי יהושע בן…”

      Named: רבי יהושע.

    3. Segment 327 words

      Opens “ר' יוחנן דידיה אמר: (שמות כ, ב)…”

    4. Segment 448 words

      Opens “דבי רבי נתן אמרי: (במדבר כב, לב)…”

      Named: רבי נתן, רבי ישמעאל, רב אחא בר יעקב.

    5. Segment 521 words

      Opens “ר"נ בר יצחק אמר: (בראשית מד, טז)…”

    6. Segment 615 words

      Opens “מתני׳ הכותב ב' אותיות בשתי העלמות, אחת…”

    7. Segment 715 words

      Opens “גמ׳ במאי קמיפלגי? ר"ג סבר אין ידיעה…”

    8. Segment 83 words

      Opens “הדרן עלך הבונה…”

    9. Segment 938 words

      Opens “מתני׳ רבי אליעזר אומר: האורג שלשה חוטין…”

      Named: רבי אליעזר.

    10. Segment 1053 words

      Opens “גמ׳ כי אתא רבי יצחק תני: ״שתים״.…”

      Named: רבי יצחק.

    11. Segment 1148 words

      Opens “תניא: האורג ג' חוטין בתחילה ואחד על…”

    12. Segment 1246 words

      Opens “תניא אידך: האורג ב' חוטין על הגס?…”

    13. Segment 1320 words

      Opens “העושה ב' בתי נירין כו'. מאי [בנירין]…”

      Named: אביי.

    14. Segment 1443 words

      Opens “והתופר ב' תפירות. הא תנינא באבות מלאכות:…”

    15. Segment 158 words

      Opens “והקורע ע"מ לתפור שתי תפירות. היכי משכחת…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Shabbat 105a · Segment 4 — “…ראתה, נטתה. דבי רבי ישמעאל תנא: (ויקרא כג, יד)…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Shabbat 105a · Segment 2 — “כתב אות אחת נוטריקון, רבי יהושע בן בתירה מחייב…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Shabbat 105a · Segment 4 — “…״כרמ"ל״ כר מלא. רב אחא בר יעקב אמר: (מלכים…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Shabbat 105a · Segment 13 — “…מאי [בנירין] אמר אביי: תרתי בבתי נירא וחדא בנירא.…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 105a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026