Talmud Builders

    Shabbat 99b

    Back to index

    English translation — Shabbat 99b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1unless they constructed a partition around it that is ten handbreadths high. Everything within the partition is then considered a private domain, and one standing within the partition may draw water from the pit. And similarly, one may only drink water from the pit on Shabbat if he inserts his head and most of his body into the well. And a pit and its bank join together to constitute the total of ten handbreadths, as stated by Rabbi Yoḥanan.

    2Rav Mordekhai raised a dilemma before Rava: In a case where there is a column in the public domain that is ten handbreadths high and four handbreadths wide, and one threw an object and it landed atop the column, what is the ruling? The two sides of the dilemma are: Do we say that the lifting from the public domain was performed in a prohibited manner and the placing in the private domain was performed in a prohibited manner, and therefore one is liable? Or perhaps, we say that since the object comes from an exempt domain, the one who threw the object would not be liable. Prior to landing on the column, the object traveled through the airspace above the public domain. The airspace of a public domain extends ten handbreadths from the ground. Beyond that point the airspace is an exempt domain.

    3Rava said to Rav Mordekhai: It is our mishna that states that one who places an object atop a boulder that is more than ten handbreadths high is liable. Rav Mordekhai came and asked Rav Yosef about the same dilemma: Rav Yosef said to him: It is our mishna. Rav Mordekhai came and asked Abaye. He said to him: It is our mishna. Rav Mordekhai said to them: You are all spewing the same spittle. None of you taught anything new. You repeat the same unsatisfactory answer.

    4They said to Rav Mordekhai: And do you not hold this to be correct? Didn’t we learn explicitly in the mishna: One who takes an object from them, and one who places an object atop them is liable? He said to them: Perhaps the mishna is referring to a needle that can be placed atop the column without passing through the exempt area above ten handbreadths, since it is so small and hardly takes up any space.

    5They said to him: With regard to a needle, too, it is still impossible that it will not be raised somewhat above the public domain. He answered them: It is possible that the boulder has a protrusion below ten handbreadths from the ground. Since the protrusion is not significant in and of itself, it has the legal status of a hole in the wall of a private domain. One who throws an object into it is liable, just like one who throws into the private domain itself. Alternatively, it is possible that the needle is placed in a groove that is below ten handbreadths from the ground. The needle did not enter the groove from above ten handbreadths. It passed directly into the groove, which is a private domain. Therefore, Rav Mordekhai’s dilemma is not resolved from the mishna.

    6Rav Meyasha said that Rabbi Yoḥanan raised a dilemma: There is a wall in the public domain that is ten handbreadths high and is not quite four handbreadths wide, and it surrounds a karmelit and renders the area that it encloses the private domain. The wall serves as a partition of this private domain. And if one threw an object from the public domain and it landed atop the wall, what is the ruling? Do we say: Since it is not four handbreadths wide it is an exempt domain, and the one who threw the object is exempt? Or perhaps we say that since it rendered the karmelit the private domain, the wall together with the private domain is considered to be filled. Therefore, the object is considered to have landed on an area that is four handbreadths wide, and the one who threw the object is liable.

    7Ulla said: The fact that it is considered a private domain is derived by means of an a fortiori inference: If this wall creates a partition that renders other areas surrounded by the wall a private domain, all the more so does it render itself a private domain. It was also stated that Rabbi Ḥiyya bar Ashi said that Rav said, and so too, Rabbi Yitzḥak said that Rabbi Yoḥanan said: With regard to a wall in the public domain that is ten handbreadths high and is not quite four handbreadths wide, and it surrounds a karmelit and renders the area that it surrounds the private domain, if one threw an object from the public domain and it landed atop the wall, he is liable. If this wall creates a partition that renders other areas a private domain, all the more so does it render itself a private domain.

    8Rabbi Yoḥanan raised a dilemma: In a case where there is a pit that is nine handbreadths deep, and one dug out a segment of earth from the bottom of the pit and thereby completed the depth of the pit to ten handbreadths, and then he proceeded to throw the earth into the public domain, what is the ruling? The two sides to the dilemma are: Is it that the lifting of the object and establishment of the ten-handbreadth partition came about simultaneously, and he is liable? Or perhaps he is not liable. And if you say: Since the partition was not ten handbreadths deep initially, he is not liable, then in a case where there is a pit that is ten handbreadths deep, and one placed a segment of earth into the pit and thereby minimized its depth to less than ten handbreadths, nullifying its status as a private domain, what is the ruling? The two sides of the question are: Is it that placement of the object and the elimination of the ten-handbreadth partition came about simultaneously, and he is liable? Or perhaps, he is not liable because the partition was not intact throughout the performance of the action.

    9The Gemara suggests: Resolve Rabbi Yoḥanan’s dilemma from his own statement, as we learned in a mishna: With regard to one who throws an object four cubits in the public domain and it hits the wall above ten handbreadths from the ground, which is an exempt domain, it is as if he threw it in the air, and he is exempt. If it was below ten handbreadths from the ground, it is as if he threw it and it landed on the ground, and one who throws an object four cubits and it lands on the ground is liable. And we discussed it: How could he be liable for carrying in that case? The object did not come to rest on the wall and there was no placement.

    10And Rabbi Yoḥanan said: It is with regard to the case of a juicy cake of figs that sticks to the wall when thrown against it that we learned in the mishna. The Gemara asks: And why is one liable in that case? When the cake of figs sticks to the wall, it reduces the distance the figs traveled from the measure of four cubits that determines liability. If one threw the cake of figs at a distance of exactly four cubits from the wall, and, based on Rabbi Yoḥanan, the object becomes part of the wall, the distance that the cake of figs traveled is slightly less than four cubits, and therefore he should be exempt. Since Rabbi Yoḥanan did not take this into account, apparently, in his opinion, when the placement of the object and the elimination of the partition are simultaneous, one is liable.

    11The Gemara rejects this and says: The cases are not similar because there, in the case of the cake of figs, the one who threw it does not nullify its independent existence vis-à-vis the wall, as the food will eventually be removed from the wall. Here, in the case of the dirt in the pit, one nullifies its independent existence vis-à-vis the pit, and it eliminates the ten-handbreadth partition.

    12Rava raised a similar dilemma: In a case where one threw a board and it landed on top of stakes that are ten handbreadths high but not four handbreadths wide, what is the ruling? Once the board lands, the surface is ten handbreadths high and four handbreadths wide. The Gemara asks: What is his dilemma? Does his dilemma pertain to the ruling in a case where the placement of the object and the establishment of the partition came about simultaneously? That is precisely the dilemma raised by Rabbi Yoḥanan.

    13The Gemara answers: The case where Rava raised a dilemma is more complex. His dilemma is with regard to a case where one threw a board and there was an object resting atop the board. In that case, what is the ruling? The two sides of the dilemma are: Since the board and the object come simultaneously, the legal status is similar to a case where the placement of the object and the establishment of the partition came about simultaneously. The object and the board are a single unit that creates a partition when it lands, and therefore one is exempt. Or perhaps we say that since it is impossible, when they land, for the object not to rise slightly and then land because the object and the board are not connected, it is like the case where the establishment of the partition was completed and the placement of the object followed, and therefore one is liable. These dilemmas remain, and therefore let it stand unresolved.

    14Rava raised an issue related to the previous dilemmas, and before doing so he sought to clarify certain points. Rava said: It is obvious to me that if one poured water onto water that is its placement, and if one did so from one domain to another he is liable. If one placed a nut onto water,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מחיצה י'שיהא הממלא עומד לפנים מן המחיצה וממלא:

    ואין שותין הימנהלעמוד על שפתה ולשאוב בכלי ולהכניס ראשו לחללה ולשתות כדתנן לא יעמוד אדם ברה"ר וישתה ברה"י שמא ימשוך הכלי אצלו:

    אלא אם כן הכניס ראשו ורובולמקום שהוא שותה:

    הרי עקירה באיסורמרה"ר:

    הרי הנחה באיסורברה"י:

    ממקום פטור קאתיאשאי אפשר שלא הגביה תחילה למעלה מן העמוד שהוא מקום פטור שאינו אויר רה"ר ואויר רה"י נמי לא הוי דכי אמרינן רה"י עולה עד לרקיע ה"מ כנגד רה"י אבל האי מקמי דלימטי לאויר עמוד אגבהיה למעלה מעשרה:

    מתניתין היאהנוטל מהן והנותן על גבן חייב:

    ברוקא דהדדי תפיתוכולכם רוק אחד אתם רוקקים:

    ואת לא תסבראדמתני' היא:

    במחטדאינה גבוהה:

    דאית להלסלע מורשא נמוך מי' וכיון דכולה גבוהה י' בר מההיא מורשא ואיהו לא הוי מקום חשוב הוי ליה חורי רשות היחיד:

    אי נמי דרמיאמחט בחריץ שבסלע שבראשו ולא נפל מלמעלה מי' אלא לתוך י':

    מוקף לכרמליתבכותל זה הקיפו בקעה שהיתה כרמלית ועל ידו נעשית רה"י כגון שהוקף לדירה או לא הקיפו בו אלא בית סאתים:

    וזרקמרה"ר ונח על ראשו מהו:

    או דילמא כיוןדכותל זה עשאה לכרמלית זו רה"י:

    כמאן דמלי דמיאוהוי אצל ראשו כארעא סמיכתא כל החלל:

    לאחריםכל החלל עשאו רה"י:

    לעצמו לא כל שכןראש הכותל:

    ועקר ממנה חוליאוהניחו ברה"ר מי מיחייב אע"ג דמקמי עקירה לאו רה"י הוה בשעת עקירה מיהא רה"י הוה:

    וסילוק מחיצהבהנחה זו נסתלקה מחיצת הבור שנתמעטה מעשרה מי מהני האי מיעוטא למיפטריה או לא:

    בדבילה שמינהשנדבק בפני הכותל:

    ואמאימיחייב הא מתני' ד' אמות קתני ואפילו מצומצמות וכי נח בפני הכותל נתמעט הזריקה מד' אמות כדי מקום הדבילה וקתני חייב כיון דמעיקרא ד' אמות הוה:

    התם לא מיבטיל ליהדבילה הלכך לאו מיעוט הוא:

    על גבי יתידותדקות שהיו גבוהות י' ואין רחבות ד' ודף זה רחב ד' עשאו רשות היחיד:

    מהולהתחייב בזריקה זו:

    וחפץ על גביוואם תימצי לומר הוא אם תימצי לומר כר' יוחנן דהנחת חפץ ועשיית מחיצה בהדי הדדי לא מיחייב הכא ודאי אדף לא מיחייב מיהו אחפץ מהו לחיובי:

    דלא אפשר דלא מידליהחפץ מעל הדף בשעת הנחת הדף והדר נייח:

    כעשיית מחיצהברישא והדר הנחת החפץ דמי חייב דבשעת הנחתו כבר נעשה דף רה"י:

    היינו הנחתןואם נטל מקצתן והוציא הוה עקירה:

    שבת 99 עמוד ב

    1אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוה י' טפחים ואין שותין הימנה בשבת אא"כ הכניס לה. ראשו ורובו ובור וחוליתה מצטרפין לעשר'׃

    2בעא מיניה רב מרדכי מרבא עמוד ברה"ר גבוה י' ורחב ד' וזרק ונח על גביו, מהו מי אמרינן הרי עקירה באיסור הרי הנחה באיסור או דילמא: כיון דממקום פטור קאתיא לא׃

    3א"ל מתניתין היא אתא שייליה לרב יוסף א"ל מתניתין היא אתא שייליה לאביי א"ל מתני' היא אמר להו כולכו ברוקא דהדדי תפיתו׃

    4א"ל ואת לא תסברא והתנן הנוטל מהן ונותן על גבן חייב א"ל דילמא מתני' במחט׃

    5מחט נמי א"א דלא מדליא פורתא דאית ליה מורשא א"נ דרמיא בחריצה׃

    6אמר רב מישא בעי רבי יוחנן כותל ברה"ר גבוה י' ואינו רחב ארבע ומוקף לכרמלית ועשאו רה"י וזרק ונח על גביו מהו מי אמרינן כיון דאינו רחב ד' מקום פטור הוא או דילמא כיון דעשאו רה"י כמאן דמלי דמיא׃

    7אמר עולא קל וחומר לאחרים עושה מחיצה לעצמו לא כ"ש איתמר נמי א"ר חייא בר אשי אמר רב וכן א"ר יצחק א"ר יוחנן כותל ברה"ר גבוה י' ואינו רחב ארבע ומוקף לכרמלית ועשאו רה"י הזורק ונח על גביו חייב לאחרים עושה מחיצה לעצמו לא כ"ש׃

    8בעי רבי יוחנן בור תשעה ועקר ממנו חוליא והשלימה לעשרה מהו עקירת חפץ ועשיית מחיצה בהדי הדדי קאתו ומיחייב או לא מיחייב ואם תימצי לומר כיון דלא הוי מחיצה עשרה מעיקרא לא מיחייב בור י' ונתן לתוכה חוליא ומיעטה מהו הנחת חפץ וסילוק מחיצה בהדי הדדי קאתו מיחייב או לא מיחייב׃

    9תיפשוט ליה מדידיה דתנן הזורק ארבע אמות בכותל למעלה מעשרה טפחים כזורק באויר למטה מעשרה כזורק בארץ והזורק בארץ ארבע אמות חייב והוינן בה והא לא נח׃

    10ואמר רבי יוחנן בדבילה שמינה שנינו ואמאי הא קא ממעט מארבע אמות׃

    11התם לא מבטל ליה הכא מבטל ליה׃

    12בעי רבא זרק דף ונח על גבי יתידות מהו מאי קמיבעיא ליה הנחת חפץ ועשיית מחיצה בהדי הדדי קאתו היינו דרבי יוחנן׃

    13כי קמיבעיא ליה לרבא כגון דזרק דף וחפץ על גביו מאי כיון דבהדי הדדי קאתו כהנחת חפץ ועשיית מחיצה דמי או דילמא כיון דלא אפשר דלא מידלא פורתא והדר נייח כעשיית מחיצה והנחת חפץ דמי תיקו׃

    14אמר רבא פשיטא לי מים על גבי מים היינו הנחתן אגוז על גבי מים׃

    Tosafot

    אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוה י' טפחיםאבל פסין לא מהני אלא בבאר מים חיים או בור הרבים כדתנן בפרק עושין פסין (עירובין דף כב:) אבל בור היחיד עושין לו מחיצה כו' ודווקא עמוק י' ורוחב ארבע דהוי רה"י אבל פחות מיכן דהוי כרמלית לא החמירו כל כך ומשתרי שפיר בפסין. הרב פור"ת:

    או דילמא כיון דממקום פטור קא אתיא לאואם תאמר ומאי קמיבעיא ליה תיפשוט מדתניא בפ"ק (דף ו.) המוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו חייב ואחד המושיט ואחד הזורק חייב ואמרינן לעיל (שבת דף צב.) המוציא משוי למעלה מעשרה חייב ומפרש הרב פור"ת דדוקא כשפסק כחו במקום פטור קמיבעיא ליה כגון שזרק למעלה מי' כנגד אויר רה"ר וירד האבן באלכסון ונחה על העמוד דירידה זו אינו מכחו הראשון אלא כח כחו היא וכיון דממקום פטור קא אתיא יש הפסק בין עקירה ראשונה להנחה אבל אם זרק ממש כנגד העמוד שלא הלכה באלכסון כלל אלא הלכה מכחו עד העמוד ודאי חייב ודווקא בזורק מבעיא ליה כדפי' אבל מוציא ומכניס פשיטא ליה דחייב והא דמייתי ראיה מהנושא והנותן ע"ג חייב היינו משום דמשמע ליה דמיירי בכל ענין בין בזורק בין במושיט כדתניא ברישא הזורק פטור והמושיט חייב והשתא לא דמי למוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו דהתם מכחו בא לרה"ר:

    ומוקף לכרמלית ועשאו רה"יאומר ר"י דמשמע דדוקא מוקף לכרמלית דכיון דמוקף לכרמלית אין כ"כ סברא שיעשה רה"י מטעם דלאחרים עושה מחיצה אבל מוקפת לרה"ר ועשאו רה"י פשיטא דלעצמו נמי מהני ומשום חורי רה"י ליכא לחיוביה כמו רמיא בחריצא דלעיל דלא ניחא תשמישתיה לבני רה"י כולי האי על הכותל:

    לאחרים עושה מחיצה כו'גבי חוליא דבור לא שייך למימר הכי ליחייב המשתמש מרה"ר על גבה כיון שאין החוליא עצמו גבוה י':

    ואמאי והא קא ממעט מארבע אמותפירש בקונטרס דמשמע ליה דמיירי אפילו בד' אמות מצומצמות שעובי הדבילה ממעט מדי' אמות וקשה לר"י דבענין זה אין נראה שיתחייב כיון שאיגודו בפנים כמו מוציא חצי קופה לרה"ר דאינו חייב עד שיוציאנה כולה לחוץ דאטו אם זרק אדם רומח וכל דבר ארוך כל שהוא יתחייב כיון שראשו אחד יצא חוץ לד' אמות ואם בזורק ד' אמות הכי גמירי לה שיתחייב בכה"ג א"כ היכי פשיט מינה ועוד דאמאי משמע ליה טפי בהאי דזרק ארבע אמות בכותל דהוו מצומצמות משאר ארבע אמות השנויות בכל הש"ס ונראה לר"י דמיירי הכא שזרק חוץ לארבע אמות כמו בכל מקום והכי פריך והא קא ממעט מד' אמות שמקום הדבילה נתבטלה מתורת רשות הרבים שבטל לכותל והרי הוא ככותל עב ולא הוי עוד על גביו רשות הרבים ואם זרק מחט או קוץ ד' אמות ונח על הדבילה או נתקע בתוכו היה פטור דהרי מקום הדבילה נתמעט מדין רשות הרבים ואפ"ה חייב הואיל ובתחילת הזריקה עד קודם הנחה היה שם רה"ר עליו והנחה ומיעוט רה"ר בהדי הדדי קא אתו והכא נמי הוה לן למימר הנחה וסילוק מחיצה בהדי הדדי קאתו ומשני התם לא מבטלי ולהכי לא מבטל רה"ר:

    זרק דף כו' הנחת חפץ ועשיית מחיצה כו'וא"ת אפילו ליכא בקיעת גדיים היכי חשוב לשוייה תחתיו רה"י מ"ש מטרסקל ועמוד ברה"ר גבוה י' ורחב ד' ואין בעיקרו ד' דאמרינן (לקמן שבת דף קא.) זרק ונח על גביו חייב משמע דוקא על גביו אבל תחתיו לא ואומר ר"י כגון שיש שתי מחיצות של יתידות ובשלישית אמרינן פי תקרת דף יורד וסותם:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    שתי גזוזטראות שתיהן רה"י הן כל אחת רשות לעצמה ורה"ר ביניהןהמושיט והזורק מזו לזו בתוך י"ט לדברי חכמים פטור אבל אסור וזה על עיקר משנתנו ששנינו מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע ר' עקיבא מחייב וחכמים פוטרין אבל המושיט [והזורק] למעל' מעשרה אם היו שתיהן שלו ואין אחת גבוה מן האחרת אלא שתיהן מכוונות זו כנגד זו כבר פירשתי למעלה שמותר להושיט ולזרוק מזו לזו ואם אינן שתיהן שלו אסור להושיט ולזרוק מזו לזו משום [דלא ערבו] ואם חדא מידליא וחדא מיתתא אסור משום גזירה ואם היו הגזוזטראות הללו עומדות למעלה מעשרה ברה"ר מכונות להיותן דיוטא אחת ורשות אחת כיצד שמרכיבין נסר מזו לזו ע"ג רה"ר רחבה ד' טפחים כדי להיותן דיוטא אחת ורשות אחת אם עשה כן מבע"י הרי הן כרשות אחת ומותר לטלטל מזו לזו ע"ג הנסר המתוח מזו לזו ע"ג רה"ר ותנן בעירובין (דף עח) חריץ שהוא עמוק י' ורחב ד' ונתן עליו נסר שרחב ד' טפחים וכן ב' גזוזטראות זו כנגד זו מערבין אחת ואין מערבין שתים פחות מד' מערבין שנים ואין מערבין אחד השתא אם הגזוזטראות הללו הן למעלה מעשרה וניתן עליהן נסר רחב ד"ט מבעוד יום מותר לטלטל מזו לזו שנעשו שתיהן רשות אחת אבל אם קדש [היום] ולא חוברו אסור להושיט מזו לזו בין נסר בין זולתי נסר אסור להושיט אחר שקידש היום והמושיט חייב הוא שכך היו עגלות במדבר היו ב' עגלות זו בצד זו ברה"ר והיו [מושיטין] קרשים ומציבין קרש על ב' עגלות ראשו (זה על זה) [האחד על זו וראשו השני על זו] כנסר שפירשנו ענינו למעלה וזהו היו שתיהן בדיוטא אחת המושיט מזו לזו חייב שכן היה דרך הלוים שהיו מושיטין הקרשים מזו לזו זו היא מלאכתן ולפיכך העושה כן בשבת חייב:

    ירושל' ולא היו זורקין תני בר קפרא כדי שלא לנהוג בזיון בקדשים לפיכך הזורק מזו לזו פטור אבל אסור. וראוי לעמוד בפירוש זה להזהר בו כי עמוק הוא ועלה אמר רב משום ר' חייא עגלות תחתיהן וביניהן וצידיהן רה"ר. אמר אביי בין עגלה לעגלה כמלוא רחב עגלה וכמה אורך עגלה ה' אמות ואקשינן אמאי כיון דג' קרשים מניחין בעגלה בדרא תתאה ועל גבה מניחין אחרים ועולין וכל קרש רחבו אמה וחצי די לעגלה ארכה ד' אמות וחצי כדי שיעור הנחת ג' קרשים ופרקינן הרויח להן חצי אמה כי היכי דלא נידחקו קרשים.

    אמר רבא וצידי עגלות ב' אמות ומחצה כמלא רחב עגלה ואקשינן למה לי כוליה האי הלא אורך הקרשים מוטלין לרוחב עגלה קצה הקרש בעגלה זו ב' אמות ומחצה וקצתו השני של קרש זה מוטל על העגלה אחרת ב' אמות ומחצה ובין ב' העגלות ה' אמות אמצעיים הקרש תלוי ביניהן אפילו אמה אחת ומחצה מן הקצה שלו מכאן בעגלה וכן מן הקצה השני דיו למה ה' אמות בפחות מהכי סגי ושנינן כי היכי דלא לידדו קרשים פי' אם הן שתי אמות ומחצה מיכן ושתי אמות ומחצה מיכן מוטלין בעגלה אפשר שישמט וירד הקרש ולא יכון נמצא שיעור רוחב העגלה ב' אמות ומחצה וצידה ב' אמות ומחצה כשיעור עגלה וכן בצידה השני נמצא שיעור העגלה וב' צדדיה ז' אמות ומחצה וכשהיו מהלכים במדבר קרשי המשכן היו מוטלין מעגלה זו לעגלה זו והיו הקרשים מוטלין רוחב הקרשים לאורך העגלות נמצאו שיעור העגלות כשטעונות קרשי המשכן ומהלכות מתפשטות בדרך ט"ו אמה (דו זו) תחתיהן ובינהן וצידיהן. ואקשינן אלא הא דקיי"ל דרך רה"ר ט"ז אמה וכדתנן בפרק המוכר פירות לחבירו ובפרק הכונס צאן לדיר וגמרינן לה ממשכן ממהלך העגלות העגלות הנה אינם אלא ט"ו אמה ומשנינן הוה תמן בעגלות אמתא אחריתי פלגא דאמתא מהאי גיסא ופלגא דאמתא דהאי גיסא דהוה קאי בן לוי התם למחזי דאי משלפי קרשים נקיט בהו ומהדר אטבעי למקומן. וכן בגזוזטראות שמכוונות להיות דיוטא אחת ומושיטין נסרים מזו לזו המושיט חייב והזורק פטור שכך היתה עבודת הלוים:

    מתני' חולית הבורפי' העפר היוצא מן הבור מניחין אותן סביביו כדי שיהא לו כמעקה ואם החוליא גבוה י' ורחבה ד' הרי היא כרה"י.

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 99b

    Shabbat 99b. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 355 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מחיצה י' שיהא הממלא עומד לפנים מן המחיצה וממלא:

    ואין שותין הימנה לעמוד על שפתה ולשאוב בכלי ולהכניס ראשו לחללה ולשתות כדתנן לא יעמוד אדם ברה"ר וישתה ברה"י שמא ימשוך הכלי אצלו:

    אלא אם כן הכניס ראשו ורובו למקום שהוא שותה:

    הרי עקירה באיסור מרה"ר:

    הרי הנחה באיסור ברה"י:

    ממקום פטור קאתיא שאי אפשר שלא הגביה תחילה למעלה מן העמוד שהוא מקום פטור שאינו אויר רה"ר ואויר רה"י נמי לא הוי דכי אמרינן רה"י עולה עד לרקיע ה"מ כנגד רה"י אבל האי מקמי דלימטי לאויר עמוד אגבהיה למעלה מעשרה:

    מתניתין היא הנוטל מהן והנותן על גבן חייב:

    ברוקא דהדדי תפיתו כולכם רוק אחד אתם רוקקים:

    21 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 99b · Sefaria

    Tosafot

    אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוה י' טפחים אבל פסין לא מהני אלא בבאר מים חיים או בור הרבים כדתנן בפרק עושין פסין (עירובין דף כב:) אבל בור היחיד עושין לו מחיצה כו' ודווקא עמוק י' ורוחב ארבע דהוי רה"י אבל פחות מיכן דהוי כרמלית לא החמירו כל כך ומשתרי שפיר בפסין. הרב פור"ת:

    או דילמא כיון דממקום פטור קא אתיא לא ואם תאמר ומאי קמיבעיא ליה תיפשוט מדתניא בפ"ק (דף ו.) המוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו חייב ואחד המושיט ואחד הזורק חייב ואמרינן לעיל (שבת דף צב.) המוציא משוי למעלה מעשרה חייב ומפרש הרב פור"ת דדוקא כשפסק כחו במקום פטור קמיבעיא ליה כגון שזרק למעלה מי' כנגד אויר רה"ר וירד האבן באלכסון ונחה על העמוד דירידה זו אינו מכחו הראשון אלא כח כחו היא וכיון דממקום פטור קא אתיא יש הפסק בין עקירה ראשונה להנחה אבל אם זרק ממש כנגד העמוד שלא הלכה באלכסון כלל אלא הלכה מכחו עד העמוד ודאי חייב ודווקא בזורק מבעיא ליה כדפי' אבל מוציא ומכניס פשיטא ליה דחייב והא דמייתי ראיה מהנושא והנותן ע"ג חייב היינו משום דמשמע ליה דמיירי בכל ענין בין בזורק בין במושיט כדתניא ברישא הזורק פטור והמושיט חייב והשתא לא דמי למוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו דהתם מכחו בא לרה"ר:

    ומוקף לכרמלית ועשאו רה"י אומר ר"י דמשמע דדוקא מוקף לכרמלית דכיון דמוקף לכרמלית אין כ"כ סברא שיעשה רה"י מטעם דלאחרים עושה מחיצה אבל מוקפת לרה"ר ועשאו רה"י פשיטא דלעצמו נמי מהני ומשום חורי רה"י ליכא לחיוביה כמו רמיא בחריצא דלעיל דלא ניחא תשמישתיה לבני רה"י כולי האי על הכותל:

    לאחרים עושה מחיצה כו' גבי חוליא דבור לא שייך למימר הכי ליחייב המשתמש מרה"ר על גבה כיון שאין החוליא עצמו גבוה י':

    ואמאי והא קא ממעט מארבע אמות פירש בקונטרס דמשמע ליה דמיירי אפילו בד' אמות מצומצמות שעובי הדבילה ממעט מדי' אמות וקשה לר"י דבענין זה אין נראה שיתחייב כיון שאיגודו בפנים כמו מוציא חצי קופה לרה"ר דאינו חייב עד שיוציאנה כולה לחוץ דאטו אם זרק אדם רומח וכל דבר ארוך כל שהוא יתחייב כיון שראשו אחד יצא חוץ לד' אמות ואם בזורק ד' אמות הכי גמירי לה שיתחייב בכה"ג א"כ היכי פשיט מינה ועוד דאמאי משמע ליה טפי בהאי דזרק ארבע אמות בכותל דהוו מצומצמות משאר ארבע אמות השנויות בכל הש"ס ונראה לר"י דמיירי הכא שזרק חוץ לארבע אמות כמו בכל מקום והכי פריך והא קא ממעט מד' אמות שמקום הדבילה נתבטלה מתורת רשות הרבים שבטל לכותל והרי הוא ככותל עב ולא הוי עוד על גביו רשות הרבים ואם זרק מחט או קוץ ד' אמות ונח על הדבילה או נתקע בתוכו היה פטור דהרי מקום הדבילה נתמעט מדין רשות הרבים ואפ"ה חייב הואיל ובתחילת הזריקה עד קודם הנחה היה שם רה"ר עליו והנחה ומיעוט רה"ר בהדי הדדי קא אתו והכא נמי הוה לן למימר הנחה וסילוק מחיצה בהדי הדדי קאתו ומשני התם לא מבטלי ולהכי לא מבטל רה"ר:

    זרק דף כו' הנחת חפץ ועשיית מחיצה כו' וא"ת אפילו ליכא בקיעת גדיים היכי חשוב לשוייה תחתיו רה"י מ"ש מטרסקל ועמוד ברה"ר גבוה י' ורחב ד' ואין בעיקרו ד' דאמרינן (לקמן שבת דף קא.) זרק ונח על גביו חייב משמע דוקא על גביו אבל תחתיו לא ואומר ר"י כגון שיש שתי מחיצות של יתידות ובשלישית אמרינן פי תקרת דף יורד וסותם:

    Tosafot on Shabbat 99b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    שתי גזוזטראות שתיהן רה"י הן כל אחת רשות לעצמה ורה"ר ביניהן המושיט והזורק מזו לזו בתוך י"ט לדברי חכמים פטור אבל אסור וזה על עיקר משנתנו ששנינו מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע ר' עקיבא מחייב וחכמים פוטרין אבל המושיט [והזורק] למעל' מעשרה אם היו שתיהן שלו ואין אחת גבוה מן האחרת אלא שתיהן מכוונות זו כנגד זו כבר פירשתי למעלה שמותר להושיט ולזרוק מזו לזו ואם אינן שתיהן שלו אסור להושיט ולזרוק מזו לזו משום [דלא ערבו] ואם חדא מידליא וחדא מיתתא אסור משום גזירה ואם היו הגזוזטראות הללו עומדות למעלה מעשרה ברה"ר מכונות להיותן דיוטא אחת ורשות אחת כיצד שמרכיבין נסר מזו לזו ע"ג רה"ר רחבה ד' טפחים כדי להיותן דיוטא אחת ורשות אחת אם עשה כן מבע"י הרי הן כרשות אחת ומותר לטלטל מזו לזו ע"ג הנסר המתוח מזו לזו ע"ג רה"ר ותנן בעירובין (דף עח) חריץ שהוא עמוק י' ורחב ד' ונתן עליו נסר שרחב ד' טפחים וכן ב' גזוזטראות זו כנגד זו מערבין אחת ואין מערבין שתים פחות מד' מערבין שנים ואין מערבין אחד השתא אם הגזוזטראות הללו הן למעלה מעשרה וניתן עליהן נסר רחב ד"ט מבעוד יום מותר לטלטל מזו לזו שנעשו שתיהן רשות אחת אבל אם קדש [היום] ולא חוברו אסור להושיט מזו לזו בין נסר בין זולתי נסר אסור להושיט אחר שקידש היום והמושיט חייב הוא שכך היו עגלות במדבר היו ב' עגלות זו בצד זו ברה"ר והיו [מושיטין] קרשים ומציבין קרש על ב' עגלות ראשו (זה על זה) [האחד על זו וראשו השני על זו] כנסר שפירשנו ענינו למעלה וזהו היו שתיהן בדיוטא אחת המושיט מזו לזו חייב שכן היה דרך הלוים שהיו מושיטין הקרשים מזו לזו זו היא מלאכתן ולפיכך העושה כן בשבת חייב:

    ירושל' ולא היו זורקין תני בר קפרא כדי שלא לנהוג בזיון בקדשים לפיכך הזורק מזו לזו פטור אבל אסור. וראוי לעמוד בפירוש זה להזהר בו כי עמוק הוא ועלה אמר רב משום ר' חייא עגלות תחתיהן וביניהן וצידיהן רה"ר. אמר אביי בין עגלה לעגלה כמלוא רחב עגלה וכמה אורך עגלה ה' אמות ואקשינן אמאי כיון דג' קרשים מניחין בעגלה בדרא תתאה ועל גבה מניחין אחרים ועולין וכל קרש רחבו אמה וחצי די לעגלה ארכה ד' אמות וחצי כדי שיעור הנחת ג' קרשים ופרקינן הרויח להן חצי אמה כי היכי דלא נידחקו קרשים.

    אמר רבא וצידי עגלות ב' אמות ומחצה כמלא רחב עגלה ואקשינן למה לי כוליה האי הלא אורך הקרשים מוטלין לרוחב עגלה קצה הקרש בעגלה זו ב' אמות ומחצה וקצתו השני של קרש זה מוטל על העגלה אחרת ב' אמות ומחצה ובין ב' העגלות ה' אמות אמצעיים הקרש תלוי ביניהן אפילו אמה אחת ומחצה מן הקצה שלו מכאן בעגלה וכן מן הקצה השני דיו למה ה' אמות בפחות מהכי סגי ושנינן כי היכי דלא לידדו קרשים פי' אם הן שתי אמות ומחצה מיכן ושתי אמות ומחצה מיכן מוטלין בעגלה אפשר שישמט וירד הקרש ולא יכון נמצא שיעור רוחב העגלה ב' אמות ומחצה וצידה ב' אמות ומחצה כשיעור עגלה וכן בצידה השני נמצא שיעור העגלה וב' צדדיה ז' אמות ומחצה וכשהיו מהלכים במדבר קרשי המשכן היו מוטלין מעגלה זו לעגלה זו והיו הקרשים מוטלין רוחב הקרשים לאורך העגלות נמצאו שיעור העגלות כשטעונות קרשי המשכן ומהלכות מתפשטות בדרך ט"ו אמה (דו זו) תחתיהן ובינהן וצידיהן. ואקשינן אלא הא דקיי"ל דרך רה"ר ט"ז אמה וכדתנן בפרק המוכר פירות לחבירו ובפרק הכונס צאן לדיר וגמרינן לה ממשכן ממהלך העגלות העגלות הנה אינם אלא ט"ו אמה ומשנינן הוה תמן בעגלות אמתא אחריתי פלגא דאמתא מהאי גיסא ופלגא דאמתא דהאי גיסא דהוה קאי בן לוי התם למחזי דאי משלפי קרשים נקיט בהו ומהדר אטבעי למקומן. וכן בגזוזטראות שמכוונות להיות דיוטא אחת ומושיטין נסרים מזו לזו המושיט חייב והזורק פטור שכך היתה עבודת הלוים:

    מתני' חולית הבור פי' העפר היוצא מן הבור מניחין אותן סביביו כדי שיהא לו כמעקה ואם החוליא גבוה י' ורחבה ד' הרי היא כרה"י.

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 99b · Sefaria

    Rashba

    או דלמא כיון דממקום פטור קא אתא לא איכא למידק ותפשוט מדבן עזאי, דתניא בריש פרק קמא דמכילתין (ו, א) אחד המוציא ואחד הזורק ואחד המכניס חייב, בן עזאי אומר המוציא והמכניס פטור המושיט והזורק חייב, פירוש: מחנות לפלטיא דרך סטיו. ועוד דהא אמר רבא לעיל (שבת ח, ב) המעביר ד' אמות דרך עליו חייב, ואמרינן (צב, א) המוציא משוי למעלה מעשרה טפחים חייב שכן היה משא בני קהת. ועוד תניא (קא, א) רבי יוסי בר יהודה אומר נעץ קנה ברשות הרבים ובראשו טרסקל וזרק ונח על גביו חייב, ואוקימנא בריש מכלתין (ה, א) למעלה מעשרה. ועוד תניא (ק, א) עמוד ברשות הרבים גבוה עשרה ורחב ארבעה ואין בעיקרו ארבעה ויש בקצר שלו שלשה וזרק ונח על גביו חייב, וכל הני ממקום פטור קא אתיין. ומיהו הא דעמוד וההיא דר' יוסי נראה דלא קשיא ליה, דדחי להו כדדחי מתניתין דחולית הבור והסלע, ומוקי לה במחט או אית להו מורשא, וההיא דרבא נמי לא תקשי ליה, דמאמורא לא פשט ליה. אלא ברייתא דבן עזאי תקשי, וכן משא בני קהת אמאי לא פשטו לה מינייהו.

    והרמב"ן ז"ל תירץ דכל היכי דעקר ממקום חיוב ונח במקום פטור ובאויר של מקום חיוב ממש לא מיבעיא ליה דחייב, כי קא מיבעיא ליה בשנח בעמוד העומד ברשות הרבים שאוירו הוא אויר של רשות הרבים והוי מקום פטור, דכי אמרינן דרשות היחיד עולה עד לרקיע, הני מילי רשות היחיד גמורה במחיצות כגון חצר אבל עמוד לא, וכן דעת רבינו האי גאון ז"ל בזה. וכיון שכן כשזרק על גבי עמוד דממקום פטור קא אתיא, ובמקום פטור הוא עומד, כלומר: שכולו עומד באויר מקום פטור אלא שהוא נח על מקום חיוב, פטור, אבל נעץ קנה ובראשו טרסקל שיש לו מחיצות הרי כולו נח במקום חיוב, ועמוד גבוה עשרה ורוחב ארבעה ואין בעיקרו ארבעה, דלמא בשיש לו מחיצות, וההיא דבן עזאי במקום חיוב ממש נח, וכן מעביר דרך עליו ומוציא משוי למעלה מעשרה הנחתה במקום חיוב הוא, הלכך חייב. ולא מחוור בעיני, דהא מוציא משוי למעלה מעשרה אם עמד לפוש מי לא מחייב, וכן מעביר דרך עליו ועמד בסוף ארבעה מי לא מחייב. ובתוס' אמרו דשאני מעביר ומוציא שכן היו במשכן, ואינו מחוור בעיני ועדיין צריכה תלמוד. ומכל מקום אני תמה כל שהוא מניח על גבי הסלע או על גבי החוליא למה יתחייב, והא אגד כלי במקום פטור כיון דאויר העמוד מקום פטור, וכדאמרינן לעיל בריש פרק קמא (שבת ח, א) גבי כוורת. ויש לומר דלא אמרו אלא בשהכלי עצמו אוכל כל גובה הרשות ועוד אגדו במקום פטור כגון שנעץ קנה גבוה יותר מעשרה ברשות הרבים, אבל כשאין גופו של כלי גבוה כל כך שיהא אוכל כל גובה הרשות לא, והיינו נמי דכי אמרינן לעיל בפרק המצניע (לעיל צב, א) המוציא משוי למעלה מעשרה טפחים חייב שכן משא בני קהת, אמרינן והתם מנא ליה, [ו]איצטרכינן למילף ממזבח או מארון דמדלי קרקעיתו מן הרשות יותר מעשרה, ואמאי הא לא הוי ליה למימר אלא שהיה גבהו של מזבח או של ארון הנישא על הכתף, למעלה מעשרה טפחים חייב.

    כותל ברשות הרבים גבוה עשרה ואינו רחב ארבע ומוקף לכרמלית ועשאו רשות היחיד. מסתברא דהא דאיצטריך למימר כל הני, משום דמעיקרא היה מקום פטור, ועכשיו כשגדר הכרמלית ונעשית ממילא על ידי מחיצה זו רשות היחיד, הלכך מיבעיא ליה כיון דלא נתחדש שום דבר בגופו של כותל זה ומעיקרא היה מקום פטור, אי אזלינן ביה בתר מעיקרא, או דלמא כיון דמכל מקום על ידה נעשה רשות היחיד אף היא מותרת כרשות היחיד, אבל אם מתחלה גדר כרמלית בארבע מחיצות, פשיטא ליה דאע"פ שאין המחיצות רחבות ד' חייב, כמחיצות רה"י ברה"י כשהוא מניח בראש המחיצה דהוי ליה כחורי רשות היחיד שהן כרשות היחיד.

    הכא מבטל ליה התם לא מבטל לה הקשו בתוספות: וכי לא מבטל לה מאי הוי הא ליכא ד' אמות, דאטו אם היה בידו חפץ של ד' אמות והניחו מי חייב, והלא כל שאינו כולו חוץ לד' אמות פטור דהוי ליה אגדו מבפנים. ועוד מנא ליה למקשה דאיירי בד' אמות מצומצמות, והלא כל מקום ששנינו זורק או מוציא, בשזרק החפץ כולו מיירי או הוציאו כולו חוץ לד' אמות הוא, ומאי שנא הא. ותירצו הם דהכא נמי בשזרק חוץ לארבע אמות כדין כל שיעורי שבת, והכי קא פריך אי אמרת דהנחה וסילוק מחיצה בהדי הדדי אתו, נמצא דבילה זו ממעטת רוחב הרשות לגבי דבילה אחרת או חפץ אחר לפי שאי אפשר לזורק אחר להתחייב, דהוי כאילו הוסיף במקום הנחת הדבילה בעובי המחיצה ואינו רשות היחיד להתחייב עליו, א"כ ג"ז לא יתחייב עליו. ואהדר ליה דכיון דלא מבטל לה אינה ממעטת ולא מבטלא מחיצתה בהנחתה.

    זרק דף ונח על גבי יתדות מהו וסבירא ליה לרבא דאמרינן פי תקרה יורד וסותם דאי לא לא הוי רה"י וכדאמרי' נמי לקמן (שבת קא, א) גבי נעץ קנה ברה"ר ובראשו טרסקל. ור"ת ז"ל פירש בערובין (כה, א בתוס' ד"ה אכסדרא. וצד, ב) דלא אמרינן פי תקרה יורד וסותם בד' מחיצות, ולדבריו איכא לאוקומה בדאית לה שתי מחיצות. ועדיין צריך לי תלמוד שהרי מחיצה שהגדיין בוקעין בה הוא, ואינו מחיצה.

    Rashba on Shabbat 99b · Sefaria

    Meiri

    עמוד בר"ה גבוה עשרה ורחב ארבעה כבר ביארנו שהוא רה"י והנותן מרה"ר על גביו חייב וכן הזורק על גבו ואע"פ שהזורק זורק למעלה מעשרה ומשם הנזרק בא על גבו ונמצא נכנס בתחומו ממקום פטור שאע"פ שאויר רה"י עולה עד הרקיע דוקא כנגד רה"י אבל זה כבר הגיע למעלה מי' קודם שיגיע לאויר העמוד ונמצא בא לו ממקום פטור אעפ"כ חייב הואיל ועקירתו מיהא למטה מעשרה הוא הרי הוא עקירה והנחה באיסור שאם לא כן אף בנותן אי אפשר שלא יהא הדבר הניתן שם למעלה מעשרה קודם שיכנס לאותו אויר או שמא לא אמרו אויר רה"י עולה אלא במחיצות הנכרות ומטעם גוד אסיק אבל במחיצות שאין ניכרות לא ושמא תאמר והיאך אתה מחליט פסק זה לחיוב והרי לא נתבררה כאן מ"מ הרי הסכימו עליה רבה ורב יוסף ואביי ועוד שכמה שמועות מסכימות לחיוב דבר זה ואע"פ שיש קצת דחיות בקצתם דחיות בעלמא הם והוא שבפרק ראשון אמרו המוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו חייב ואפי' בן עזאי שפטר בה משום מהלך כעומד מודה בזורק וכן אמרו המעביר חפץ מתחלת ארבע לסוף ארבע אע"פ שהעבירו דרך עליו ר"ל למעלה מעשרה חייב וכן נעץ קנה ברה"ר ובראשו טרסקל ונח על גביו חייב ואע"פ שבא לשם מאויר שלמעלה מעשרה וכן הרבה:

    כותלי הבית אע"פ שאינן רחבים ארבעה ואינן רה"י מצד עצמן המשתמש על גבן חייב כל שעושה מחיצה לאחרים כל שכן שהוא עושה לעצמו ואפי' לא היה כותל זה נעשה לכונת רה"י אלא לכונת היקף כרמלית כגון מקום שהיה מוקף בשלש כותלים והשלים בה את הרביעית הואיל ומ"מ על ידה נעשית רה"י הרי הן כרה"י וזה שתפשה בהקף כרמלית ולא תפשה בהיקף רה"ר מפני שאין רה"ר נעשה רה"י בהקף מחיצה אחת שאם יש שם שלשה כרמלית הוא וזה שקוראה כותל ברה"ר מפני שהכרמלית היה סמוך לרה"ר ובא זה ובנה כותל רביעי בכניסה לרה"ר הואיל ומ"מ נעשה רה"י על ידו חייב:

    זה שהתבאר שהמוציא מרה"י לרה"ר או המכניס מרה"ר לרה"י חייב דוקא שבשעה שעקר ושהניח כבר היה מקום עקירתו ומקום הנחתו רשות אבל לא נעשה רשות עד עכשיו ר"ל שעקירתו או הנחתו והיות אותו מקום נקרא רשות הכל בא כאחד פטור כיצד בור תשעה ברה"ר ורחב ארבעה ועקר חוליא מקרקעיתו והוציאה לרה"ר פטור שבשעת עקירת חוליא נעשה הבור עשרה הרי עקירת החפץ ועשיית המחיצה ר"ל להיות שם רה"י חל על הבור באין כאחד וכן אם היה הבור עשרה ועקר חוליא מרה"ר או אבן או כל דבר שמן הסתם הוא מבטלו לשם ואין דעתו עליו ומעטו מעשרה פטור שהרי הנחת החפץ וסלוק המחיצה באין כאחד ויש מחייבין בזו הואיל ומחיצה היתה כבר בשעת הנחה ושטת הסוגיא מוכחת כדעת ראשון:

    מעתה היה עומד ברה"ר בארבע אמות מצומצמות לכותל וזרק דבר המתדבק על הכותל שהוא של רה"י כגון בצק או דבלה שמנה אם נדבקה בכותל למעלה מעשרה פטור כאלו נזרקה באויר רה"ר שלמעלה מעשרה ואם למטה מעשרה חייב כזורק בארץ ואע"פ שצד הכותל שכלפי חוץ רה"ר הוא מ"מ הרי נמצא זורק ארבע אמות ברה"ר ואע"פ שעובי הבצק והדבילה ממעטים שיעור הד' אמות מ"מ הואיל ואינן בני בטול אצל בני אדם אין כאן מיעוט ולמדנו שאם זרק שם טיט וכיוצא בו פטור הואיל ונתמעט בדבוקו שיעור ארבע אמות:

    היו יתדות תחובות ברה"ר למעלה מעשרה ולא היו ברחב ארבעה וזרק דף רחב ארבעה עליהן פטור אע"פ שעכשו רה"י הוא שהרי עשיית המחיצה והנחת החפץ באין כאחד על הדרך שביארנו ולא עוד אלא אפי' זרק דף בחפץ שעל גביו על היתדות שהיה ראוי לומר שאפשר שבהנחת הדף נתנדנד החפץ ונמצא שהיתד נח תחלה ואח"כ החפץ אעפ"כ פטור:

    ולענין מים על גבי מים ואגוז על גבי מים ואגוז בכלי וכלי צף על גבי מים ושמן על יין הן לענין שבת הן לענין טבול יום כבר ביארנו הכל בפרק ראשון:

    Meiri on Shabbat 99b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה אלא אם כן עשו כו' או בור הרבים עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה א"ד כו' ואמרינן לעיל המוציא משוי למעלה מעשרה חייב כו' עכ"ל וליכא לאקשויי דהא מייתינן לעיל בפירקין הך דמוציא משוי למעלה כו' גבי זריקה דלמעלה מעשרה לכ"ע פטור וא"כ ע"כ זורק ומוציא אינן דומין ותיקשי להו מזורק דלעיל דאמרינן למעלה מי' לכ"ע פטור והכא קמבעיא ליה לחייב די"ל דלעיל איירי בזורק מרה"י לרה"י דרך רה"ר למעלה מי' דהיינו מקום פטור דה"ל עקירה דהיתירא והנחה דהיתירא ומקום פטור באמצע דפטור לכ"ע משא"כ הכא דמבעיא ליה לחייב בזורק מרה"ר לרה"י דרך מקום פטור ה"ל עקירה באיסור והנחה באיסור ולכך קשיא להו ממוציא משוי למעלה מי' כו' דמשמע נמי במוציא מרה"ר לרה"י דרך מקום פטור וחייב התם ה"נ ליחייב הכא בזורק דאין לחלק בין מוציא לזורק בכה"ג דאיכא עקירה והנחה באיסור ומיהו ק"ק דא"כ מאי מייתי לעיל מהך דמוציא משוי למעלה כו' לחייב המעביר מרה"י לרה"י דרך רה"ר למעלה מי' דהא ע"כ גבי זריקה אינן דומין הזורק מרה"ר לרה"י דרך מקום פטור דהיינו למעלה מי' לזורק מרה"י לרה"י דרך רשות הרבים למעלה מי' דפטור לכ"ע וי"ל דהתם לא מייתי אלא מהאי טעמא דקאמר דחייב במוציא משוי למעלה מי' שכן משא בני קהת הכי נמי איכא לחייב מה"ט המעביר מרה"י לרה"י דרך רה"ר למעלה מי' משום שכן היה משא בני קהת משא"כ בזורק דכה"ג מפליג במתני' בין זורק למושיט ודו"ק:

    בא"ד והא דמייתי ראיה מהנושא ונותן ע"ג כו' דמיירי בכל ענין בין בזורק כו' עכ"ל וק"ק דאמאי לא מוקי נמי הך בזורק ממש על גביו שלא הלכה באלכסון כהך דאחד הזורק חייב דפ"ק דמוקי לה בכה"ג וי"ל בדוחק דהך הזורק דפ"ק משמע להו לאוקמי בכה"ג שלא הלכה באלכסון דומיא דמוציא ומושיט דקתני נמי התם אבל בזורק דהכא משמע דאיירי בכל ענין דומיא דזורק דרישא דאיירי בכל ענין ודו"ק:

    בד"ה ואמאי והא כו' והרי הוא ככותל עב כו' ואם זרק מחט או קוץ ד' אמות היה פטור כו' עכ"ל והא דפסיקא ליה לפטור על המחט יותר מעל הדבילה היינו משום דהדבילה כיון שהיא רואה את הקרקע חשיב כמונח על גבי הקרקע משא"כ המחט שמונחת על גבי הדבילה שאין המחט רואה הקרקע והרי היא כמונחת על הכותל ופטור עליה וכה"ג כתבו התוס' פ"ק דף ז' בד"ה וטח בפניה כו' ע"ש וק"ל:

    בד"ה זרק דף כו' וא"ת אפילו ליכא בקיעת כו' מ"ש מטרסקל ועמוד ברשות הרבים כו' עכ"ל מעמוד ברשות הרבים גבוה כו' ניחא דקשיא להו דאיירי דליכא בקיעת גדיים כדאמרי' לקמן אבל מטרסקל דקשיא להו הוא מגומגם דהא ודאי אית ביה בקיעת גדיים כדמוכח הסוגיא לקמן ולא מחייב אפילו על גביו לרבנן דפליגי עליה דר"י בר יהודה וצ"ע וק"ל:

    Chidushei Halachot on Shabbat 99b · Sefaria

    Maharam

    בתוס' ד"ה אא"כ עשו לו מחיצה וכו' אלא בבאר מים חיים או בור ברה"ר וכו' פי' בור ברה"ר והיא של רבים:

    ד"ה או דלמא כיון דממקום פטור קאתי וכו' המוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו חייב פי' וסטיו הוי מקום פטור:

    בא"ד אבל אם זרק ממש כנגד העמוד וכו' ודאי חייב פי' ולכך גבי מחנות לפלטיא דרך סטיו חייב אפי' בזורק דהתם לא שייך שום אלכסון ופיסוק כח:

    בא"ד ודוקא בזורק מיבעיא ליה אבל במוציא ומכניס פשיטא דחייב נ"ל דר"ל וה"ה במושיט חייב ג"כ ככל ענין דהתם נמי לא שייך פיסוק כה אפי' באלכסון והשתא יתיישב שפיר הא דקאמר בתר הכי והא דמייתי ראיה מהנוטל והנותן ע"ג חייב משום דמשמע ליה בכל ענין בין בזורק וכו' ר"ל וכיון דבמושיט אין חילוק אלא בכל ענין חייב אפי' באלכסון ה"נ בזודק דהא מדמי להו מתני' לחדדי דאל"כ תקשה עדיין מה מייתי ראיה מהנוטל והנותן וכו' ואע"ג דאיירי בין במושיט בין בזורק דלמא איירי שלא באלכסון אלא שזרק ממש כנגד העמוד אבל לפי מה שכתבתי יתיישב שפיר וק"ל:

    בא"ד והשתא לא דמי למוציא מחנות לפלטיא וכו' דהתם מכחו בא לרה"ר פי' ולכך חייב אפי' בזורק ודו"ק:

    ד"ה לאחרים עושה מחיצה וכו' גבי חוליות הבור לא שייך למימר הכי וכו' כוונת התוס' בזה כדי שלא יקשה אמה שפירשו התוס' לעיל בד"ה מסייע ליה לר' יוחנן וכו' א"נ מייתורא דמתני' שמעינן דמצטרפים לארבע וכו' ומיירי כשהחוליא גבוה י' וכו' ולמה לי גבוה י' נוקמא כגון שאין הבור עמוקה י' כ"א בצירוף החוליא ולכך כשנוטל ונותן ע"ג החוליא חייב אע"ג שאין החוליא גבוה י' וגם אינה רחבה ד' מטעם כיון דלאחרים עושה מחיצה דהיינו הבור לעצמו לא כל שכן לכך כתבו התוס' דלגבי חוליא דבור לא שייך למימר הכי וכו':

    ד"ה כגון שזרק דף וכו' ט"ס וכצ"ל תחלת הדבור זדק דף וכו' הנחת חפץ ועשיית מחיצה וכו' וקאי אלישנא דבעי רבא זרק דף ונח ע"ג יתידות וכו':

    בא"ד משמע דוקא על גביו אבל תחתיו לא וכו' פי' דבשלמא אי הוה תחתיו ג"כ רה"י הוי כאלו זרק הדף לתוך רה"י והוי שייך לומר הנחת חפץ ועשיית מחיצה בהדי הדדי קא אתו אבל השתא דאפי' לאחר הנחת הדף לא הוי רה"י תחתיו א"כ היאך יתיישב בזריקת הדף הא לא זרק הדף לתוך רה"י ואמר ר"י כגון שיש מחיצה וכו' פי' ולכך ע"י הדף נעשה תהתיו רה"י וק"ל:

    Maharam on Shabbat 99b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמרא בעי מיניה רב מרדכי מרבא עמוד ברשות הרבים וכו' או דילמא כיון דממקום פטור קאתיא לא אמר ליה מתניתין היא וכו'. לכאורה יש לתמוה דאכתי מעיקרא מאי קמיבעיא ליה הא ודאי מתניתין היא דקתני סלע גבוה עשרה ורחב ד' הנותן על גבו חייב מה לי סלע מה לי עמוד ויותר יש לתמוה אהא דקאמר להו רב מרדכי כולכו ברוקא דהדדי תפיתו דמשמע דהך פשיטות מילתא דחיקא היא ואמאי הא ודאי מתניתין היא ואי משום דאיכא לאוקמי במחט אדרבה זה יותר דוחק דאטו איכפל תנא ואתי לאשמעינן מחט דוקא כל כי האי לא הו"ל לסתום אלא לפרש. ועוד קשה הא דא"ל ואת לא תסברא והתנן הנוטל מהן וכו' והך לישנא משמע דמעיקרא לאו מהך מתניתין בעי למיפשט:

    לכך היה נ"ל לפרש דודאי עיקר איבעיא דרב מרדכי היינו בזורק דוקא כמ"ש התוספות אלא דלאו מטעמייהו שפירושם דחוק אלא כפירוש מהרש"א ז"ל דודאי יש לחלק בין זורק למוציא ומכניס ע"ש באריכות אלא שנראה לי להוסיף על דברי מהרש"א דעיקר איבעיא דר' מרדכי היינו אם נאמר דכי היכי דפטרינן במתניתין דריש פירקין הזורק מרה"י לרה"י דרך רה"ר למעלה מעשרה דאמרינן לעיל לכ"ע פטור משום דלא ילפינן זורק ממושיט א"כ ה"נ יש לפטור בכה"ג אף ברה"ר לרה"י דרך למעלה מיו"ד או דלמא שאני הכא דכיון דעקירה באיסור והנחה באיסור א"כ לא דמי להך דמתני' דעקירה והנחה בהיתר וכמ"ש ג"כ מהרש"א ז"ל ובהא מהדרי ליה כל הנך אמוראי דמתני' היא והיינו מתניתין דריש פירקין דמדאיצטריך לאשמעינן דזורק מרה"י לרה"י דרך רה"ר למעלה מיו"ד פטור אלמא דמרה"ר לרה"ר חייב אפילו בכה"ג ואמר להו רב מרדכי כולכו ברוקא דהדדי תפיתו והיינו משום דאיכא לאוקמי מתני' דריש פירקין דאתי לאשמעינן דאפילו למטה מיו"ד פטרו רבנן והיינו כמ"ש התוס' לעיל בריש פירקין בשם הירושלמי דאיכא דתני כיצד ואיכא דלא תני כיצד ומש"ה א"ל רב יוסף ואת לא תסברא והתנן הנוטל מהן ונותן על גביו וכו' וא"כ נהי דלא איפשיטא לך ממתניתין דריש פירקין אכתי תיפשוט מהך מתניתין דחולית הבור והסלע דמשמע נמי דאפילו בזורק איירי דאמתניתין דלעיל קאי ועוד דנהי דלענין סלע ניחא לך לאוקמי במוציא ומכניס ולא בזורק כדמשמע פשטא דלישנא דנותן על גביו אפ"ה הך דחולית הבור ע"כ בזורק איירי דהא אמרינן לעיל דמתניתין אתי לאשמעינן דחולית הבור והסלע מצטרפין לד' על ד' אלמא דבחוליא לחוד ליכא ד' אלא כסתם חוליא שהיא דבר מועט וא"כ אפילו את"ל דלא בעינן הנחה ע"ג ד' על ד' משום דאי בעי מנח על המטה ומשתמש (אע"ג דלדידי מספקא לי טובא) מ"מ אין דרך להניח חפצים ע"ג חוליא כי האי שלא יפול הבור אע"כ דבזורק איירי וכגון שהיה רוצה בשעת זריקה שתנוח בבור ונחה לה על החוליא וקמ"ל דאפילו הכי חייב דהוי רה"י גמור דבור וחוליא חדא מילתא היא והוי נמי כד' על ד' וא"כ דבזורק איירי איכא למיפשט שפיר ובהא דחה ואמר דלמא במחט ולאו דכולה מתניתין איירי במוציא ומכניס כדמשמע פשטא דלישנא דהנותן על גביו אלא דאפ"ה הא דקתני לה בפרק הזורק וקתני נמי חוליא דאיירי בזורק היינו משום דשפיר משכחת לה אפילו בזורק כגון במחט אי נמי דרמיא בחריצא כנ"ל נכון בעזה"י ליישב הסוגיא לנכון אף שהתוס' כתבו בע"א ועמ"ש הרשב"א ז"ל בחידושיו בשם הרמב"ן ז"ל ודו"ק :

    Penei Yehoshua on Shabbat 99b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' בעא מיניה רב מרדכי כו' וזרק ונח על גביו ע' סוכה ד ע"ב תד"ה פחות מג':

    שם ואת"ל כיון דלא הוי מחיצה ע' לעיל ח ע"א תד"ה רחבה ששה:

    רש"י ד"ה מוקף לכרמלי' וכו' אלא בית סאתים עיין לעיל ז ע"א וצ"ע:

    Gilyon HaShas on Shabbat 99b · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    רש"י ד"ה מוקף לכרמלית, או לא הקיפו אלא בית סאתים תמיהני הא גם ביותר מבית סאתים הוי מדאורייתא רשות היחיד כדלעיל (דף ז' ע"א) וצע"ג:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Shabbat 99b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 99, Amud Bet, about 355 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 122 words

      Opens “אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוה…”

    2. Segment 231 words

      Opens “בעא מיניה רב מרדכי מרבא עמוד ברה"ר…”

      Named: רב מרדכי, רבא.

    3. Segment 322 words

      Opens “א"ל מתניתין היא אתא שייליה לרב יוסף…”

      Named: רב יוסף, אביי.

    4. Segment 415 words

      Opens “א"ל ואת לא תסברא והתנן הנוטל מהן…”

    5. Segment 512 words

      Opens “מחט נמי א"א דלא מדליא פורתא דאית…”

    6. Segment 639 words

      Opens “אמר רב מישא בעי רבי יוחנן כותל…”

      Named: רב מישא, רבי יוחנן.

    7. Segment 745 words

      Opens “אמר עולא קל וחומר לאחרים עושה מחיצה…”

      Named: רב וכן, עולא.

    8. Segment 851 words

      Opens “בעי רבי יוחנן בור תשעה ועקר ממנו…”

      Named: רבי יוחנן.

    9. Segment 927 words

      Opens “תיפשוט ליה מדידיה דתנן הזורק ארבע אמות…”

    10. Segment 1012 words

      Opens “ואמר רבי יוחנן בדבילה שמינה שנינו ואמאי…”

      Named: רבי יוחנן.

    11. Segment 117 words

      Opens “התם לא מבטל ליה הכא מבטל ליה…”

    12. Segment 1222 words

      Opens “בעי רבא זרק דף ונח על גבי…”

      Named: רבי יוחנן, רבא.

    13. Segment 1336 words

      Opens “כי קמיבעיא ליה לרבא כגון דזרק דף…”

      Named: רבא.

    14. Segment 1414 words

      Opens “אמר רבא פשיטא לי מים על גבי…”

      Named: רבא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Shabbat 99b · Segment 7 — “אמר עולא קל וחומר לאחרים עושה מחיצה לעצמו לא…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Shabbat 99b · Segment 7 — “אמר עולא קל וחומר לאחרים עושה מחיצה לעצמו לא…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 99b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026