Talmud Builders

    Shabbat 8b

    Back to index

    English translation — Shabbat 8b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1One who intended to establish his Shabbat abode in the public domain at a specific site must place food sufficient for two meals for that site to be considered his legal residence. And if he placed the food used for his eiruv in a pit above ten handbreadths, i.e., less than ten handbreadths below ground level, his eiruv is an eiruv . If he placed the eiruv below ten handbreadths from ground level , his eiruv is not an eiruv . Because the pit is a private domain and he may not carry the eiruv from that private domain to a public domain, where he has established his residence, the eiruv is invalid.

    2The Gemara seeks to clarify the details of this case. What are the exact circumstances? If you say that the baraita is referring to a pit that has ten handbreadths in depth and the phrase: And he placed it above ten handbreadths, means that he raised the eiruv and placed it within ten handbreadths of ground level, and the phrase: Below ten handbreadths, means that he lowered the eiruv and placed it ten handbreadths or more below ground level, what difference does it make to me if the eiruv is above ten handbreadths and what difference does it make to me if it is below ten handbreadths? In any case, the pit is a private domain, and the principle states that the private domain extends from its lowest point to the sky. There is no difference whether the eiruv was placed higher or lower. In any case, he is in one place, in the public domain, and his eiruv is in another place, in the private domain. Since he cannot take the eiruv out of the pit, his eiruv is not an eiruv .

    3Rather, is the baraita not referring to a pit that does not have in it a depth of ten handbreadths? And the baraita should be understood as follows: If he placed his eiruv below ten handbreadths, refers to a pit whose lowest point is ten handbreadths or more below ground level. If he placed his eiruv above ten handbreadths, refers to a pit that is less than ten handbreadths deep and is not a private domain. And, with regard to that case , it was taught that his eiruv is an eiruv . Consequently, usage under duress in a pit that is less than ten handbreadths deep is considered usage, and a pit of that kind is a full-fledged part of the public domain.

    4Rava suggested various responses to this objection. At times he would answer him that it is referring to a case where both he and his eiruv are in a karmelit , i.e., that he intended to establish residence in a karmelit and placed his eiruv there. The pit is less than ten handbreadths deep, and consequently, both he and his eiruv are in the same domain. And why does the baraita call his place of residence the public domain? Because it is not the private domain.

    5And at times he would answer him that it is referring to a case where he was, indeed, in the public domain and his eiruv was in a karmelit , as a pit that is not ten handbreadths deep is not part of the public domain, rather it is a karmelit . With regard to the question, how can this be considered a legitimate eiruv as it is forbidden to carry from a karmelit to a public domain as well, this baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi , who said: Anything that is prohibited on Shabbat and its prohibition is not by Torah law, rather it is due to a rabbinic decree [ shevut ], the Sages did not issue the decree to apply during twilight, which is neither definitive day nor definitive night. Consequently, at the time that the eiruv was placed in the karmelit it was permissible for him to carry it to the public domain. Since an eiruv takes effect even if it is fit for use just one moment during twilight on Shabbat eve, his eiruv is effective.

    6And Rava said to Rav Adda bar Mattana: Do not say that I am just putting you off with these answers. Rather, what I am saying to you is accurate. The opinion that usage under duress is not considered usage is a bona fide opinion and the suggested answers are appropriate explanations of that baraita . As we learned in a mishna: If there was a swamp and the public domain passes through it, one who throws an object into it at a distance of four cubits is liable just like anyone who carried four cubits in the public domain. And how deep is this swamp? It is less than ten handbreadths. The mishna adds: And with regard to a swamp that the public domain passes through it, one who throws four cubits into the swamp is liable.

    7The difficulty concerning the repetition of the same topic with virtually identical words is clear, and therefore: Granted, it is possible to explain, that swamp swamp was repeated twice; one case is referring to the summer, and one case is referring to the rainy season. And it is necessary to emphasize that this ruling is in effect both in the summer and in the winter. As, had the mishna told us this halakha only in the summer, we would have said that since people commonly pass through the swamp to cool themselves, it is considered part of the public domain. However, in the rainy season I would have said it is not part of the public domain. And conversely, had the mishna told us this halakha only in the rainy season, I would have said that since he is filthy anyway, it happens that he is not cautious and enters into the swamp. However, in the summer, when he is not dirty with mud, I would have said that it is not part of the public domain. Therefore, it was necessary for the mishna to repeat swamp twice, to teach us that this halakha applies at all times.

    8However, why do I need the mishna to state twice that the public domain passes through that swamp? Rather, shouldn’t one conclude from this that passage , even when it is under duress, and not free and easy, is considered passage, but usage under duress is not considered usage? It was necessary to emphasize that the public domain actually passes through it. If the multitudes do not pass through it and it was only used under duress, it would not have been considered a public domain. The Gemara concludes: Indeed conclude from this.

    9Somewhat related to the case of the barrel discussed earlier which was a case of moving an object without liability, the Gemara cites that Rav Yehuda said: That bundle of reeds that he stood upright and threw down, stood upright and threw down repeatedly, he is not liable for carrying it four cubits in the public domain until he lifts it off the ground. As long as he did not lift it from the ground, even though he moved it a long way, he did not perform the acts of lifting and placing which are prohibited by Torah law, as at least one part of the bundle always remained on the ground.

    10The Master said: A person standing on the threshold may take an object from the homeowner standing in the private domain and may give an object to him. Similarly, while standing there, he may take an object from a poor person standing in the public domain and may give an object to him because there is no element of prohibition or liability in carrying in and carrying out in an exempt domain on Shabbat. The Gemara asks: This threshold, what is it; to what type of threshold is it referring? Different thresholds have different halakhic status.

    11If you say that it is referring to a threshold that is the public domain, i.e., the threshold of an alleyway that is fewer than three handbreadths off the ground and is not covered, and the post that demarcates the parameters of the alleyway is situated between the public domain and the alleyway, how can the Tosefta say that he may take an object from the homeowner? Isn’t he carrying out from the private domain to the public domain?

    12Rather, say that the Tosefta is referring to a threshold that is the private domain, in a case where it is covered, or it is situated between the post that demarcates the parameters of the alleyway and the private domain, or it is ten handbreadths high and its area is at least four by four handbreadths. How then can the Tosefta say that he may take an object from a poor person? Isn’t he carrying in from the public domain to the private domain?

    13Rather, say that the Tosefta is referring to a threshold that is a karmelit , i.e., it is not ten handbreadths high and it is four by four handbreadths; how can the Tosefta say that he may take and give even ab initio ? Ultimately, in this case, there is nevertheless a prohibition. Even though a karmelit does not engender liability by Torah law, carrying from it is prohibited by rabbinic law and is certainly not permitted ab initio .

    14Rather, say that the Tosefta is referring to a threshold that is merely an exempt domain, and therefore there is no prohibition at all. In what circumstances is it an exempt domain? In a case where it does not have an area of four by four handbreadths, and it is therefore not considered a domain with regard to liability on Shabbat. And that halakha is similar to that statement made when Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia and he said that Rabbi Yoḥanan said: A place that does not have an area of four by four handbreadths and is set apart, it is permissible for both the people of the private domain and for the people of the public domain to adjust the burden on their shoulders upon it on Shabbat, as long as they do not exchange objects between them from one domain to the other domain.

    15The Master also said in the Tosefta: A person standing on the threshold may take an object from the homeowner and give an object to him, and he may take an object from the poor person or give an object to him, as long as he does not take the object from the homeowner and give it to a poor person or from a poor person and give it to the homeowner. And, however , if he took an object from one and gave it to the other, certainly no labor prohibited by Torah law was performed in that case, and all three of them are exempt. The Gemara asks: Say that this will be a conclusive refutation of Rava’s opinion, as Rava said: One who transfers an object from the beginning of four cubits to the end of four cubits in the public domain, even though he transferred it above the upper boundary of the public domain

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    נתכוין לשבות ברה"רהמערב עירובי תחומין עירובו קונה לו שביתתו שם שיוכל לילך משם לכל רוח אלפים כאילו שבת שם וצריך שיתכוון לקנות שביתתו במקום שיכול לאכול שם עירובו אם היה רוצה לאוכלו שמתוך כן מועיל לו עירובו לקנות שביתה דמקום פיתא גורם דהתם שייך איניש ואע"פ שהוא בתוך העיר כשקדש היום:

    למעלה מי' טפחים עירובו עירובקס"ד דיכול ליטלו בשבת:

    אי נימא בבור דאית ביה י'עמוק:

    ומאי למעלה דדלאי ואותביהשהגביהו והניחו למעלה מי' מקרקעיתו של בור:

    ומאי למטה דתתאי ואותביהשהשפילו והניחו למטה מי' התחתונים אמאי עירובו עירוב הרי הבור רה"י הוא משפת אוגנו ולמטה וכל שמונח בו ברה"י הוא מונח וכיון דנתכוין שתהא שביתתו ברה"ר ולא הניח עירובו על שפת הבור נמצא הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר ואינו יכול להוציאו מרה"י לרה"ר לאוכלו':

    אלא לאוהאי למעלה מי' דקתני בבור דלית ביה י' וה"ק אם קרקעיתו של בור למטה מי' דהוי הבור חללו י' והוי רה"י אין עירובו עירוב כל מקום שהונח שם ואם קרקעיתו של בור למעלה מי' דה"ל חללו פחות מעשרה עירובו עירוב ולא חשיב ליה כמונח בכרמלית אלמא תשמיש לרבים חשיב ליה:

    הוא ועירובו בכרמליתכגון שהיה בור זה בבקעה ונתכוון לשבות על שפתו ובור נמי כיון דלא עמוק י' כרמלית הוא:

    ואמאי קרי ליהנתכוון לשבות ברה"ר:

    לפי שאינה רה"ידאילו הואי האי בור בחצר אפילו עמוק י' עירובו עירוב:

    וזמנין משני ליהרה"ר דוקא קתני ובור שהוא פחות מי' כרמלית הואי כדאמרינן דלא שמיה תשמיש ודקשיא לך היכי מצי מפיק ליה על כרחיך קניית עירוב בין השמשות איתא כשקדש היום והוא ספק יום ספק לילה:

    ור' היא דאמרבעירובין (דף לד:) דשבות שגזרו חכמים באיסורי שבת לא גזרו עליה אלא בשבת ודאי ולא בין השמשות הלכך מכרמלית לרשות הרבים שבות בעלמא הוא ובין השמשות ראוי ליטלו משם ולאוכלו לפיכך קנה עירוב:

    ולא דחויי קא מדחינא לך אלא דוקא קאמינא לךדלא שמיה תשמיש לרבים:

    רקקגרוויל"א ומים צפין עליו:

    ורשות הרבים מהלכת בושעוברין באותו רקק ברגליהם:

    פחות מי'שאין המים עמוקים י':

    חייבשהוא כרשות הרבים גמורה:

    אלא הילוך תרי זימני למה ליליתני בסיפא ורקק מים שברה"ר הזורק לתוכו חייב רה"ר מהלכת בו לאשמועינן דבעינן שיהא צורך לרבים למה לי הא מרישא שמעינן ליה אלא להכי הדר תנייה דוקא שיהא הילוך לרבים דאף על גב דע"י הדחק הוא שמיה הילוך אבל אם היה צורך רבים לתשמיש לא חשיב רשות לרבים:

    זירזא דקניחבילה של קנים ארוכים:

    רמא וזקפיה רמא וזקפיההוליכו אמות הרבה ברשות הרבים כענין הזה שלא נטלו כולו מן הקרקע אלא זקפו והשליכו וחזר וזקפו והשליכו אין זו עקירה:

    אסקופת רשות הרביםכגון אסקופת מבוי שאין עליה תקרה ואין גבוה ג' מן הקרקע ולחי של מבוי לפנים הימנה:

    רשות היחידכגון עומדת תחת התקרה או לפנים מן הלחי או גבוהה י' ורחבה ד':

    אסקופת כרמליתאינה גבוהה י' אלא רחבה ד' היכי קתני נוטל לכתחילה סוף סוף איסור דרבנן איכא:

    ומקום פטורמקום שאין בו ארבע על ארבע הוא מקום מסויים שיש לו ראש רחב קצת וגבוה ג' ועומד סמוך לרשות היחיד ולרה"ר והכי מוקים לה בעירובין בגבוה ג':

    ובלבד שלא יחליפווהכי נמי קתני לעיל ובלבד שלא יטול מן העני ויתן לבעל הבית:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    שבת ח עמוד ב

    1נתכוון לשבות ברה"ר והניח עירובו בבור למעלה מי' טפחים עירובו עירוב. למטה מי' טפחים אין עירובו עירוב.

    2היכי דמי? אילימא בבור דאית ביה עשרה, ולמעלה״ דדלאי ואותביה, ולמטה״ דתתאי ואותביה, מה לי למעלה ומה לי למטה. הוא במקום אחד, ועירובו במקום אחר הוא.

    3אלא לאו בבור דלית ביה עשרה, וקתני עירובו עירוב. אלמא תשמיש על ידי הדחק שמיה תשמיש.

    4זמנין משני ליה הוא ועירובו בכרמלית, ואמאי קרי לה רה"ר לפי שאינה רשות היחיד.

    5וזמנין משני ליה, הוא ברה"ר ועירובו בכרמלית. ורבי היא, דאמר כל דבר שהוא משום שבות, לא גזרו עליו בין השמשות.

    6ולא תימא דחויי קא מדחינא לך, אלא דוקא קאמינא לך. דתנן: אם היה רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו, הזורק לתוכה ד' אמות חייב. וכמה הוא רקק מים פחות מי' טפחים. ורקק מים שרה"ר מהלכת בו, הזורק לתוכו ד' אמות חייב.

    7בשלמא ״רקק״ ״רקק״ תרי זימני, חד בימות החמה וחד בימות הגשמים. וצריכא, דאי אשמעינן בימות החמה, דעבידי אינשי לקרורי נפשיהו, אבל בימות הגשמים אימא לא. ואי אשמעינן בימות הגשמים, אגב דמטניף מקרי ונחית, אבל בימות החמה לא. צריכא.

    8אלא הילוך תרי זימני למה לי? אלא לאו ש"מ הילוך על ידי הדחק שמיה הילוך, תשמיש על ידי הדחק לא שמיה תשמיש. ש"מ׃

    9אמר רב יהודה: האי זירזא דקני, רמא וזקפיה רמא וזקפיה לא מיחייב עד דעקר ליה.

    10אמר מר: אדם עומד על האסקופה, נוטל מבעה"ב ונותן לו, נוטל מעני ונותן לו. האי אסקופה מאי?

    11אילימא אסקופת רה"ר נוטל מבעל הבית? הא מפיק מרה"י לרה"ר׃

    12ואלא אסקופת רה"י נוטל מן העני? הא קא מעייל מרה"ר לרה"י׃

    13אלא אסקופת כרמלית נוטל ונותן לכתחלה, סוף סוף איסורא מיהא איתא!

    14אלא אסקופה מקום פטור בעלמא הוא כגון דלית ביה ד' על ד' וכי הא דכי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: מקום שאין בו ד' על ד' טפחים מותר לבני רשות היחיד ולבני רשות הרבים לכתף עליו, ובלבד שלא יחליפו.

    15אמר מר, ובלבד שלא יטול מבעל הבית ונותן לעני, מעני ונותן לבעל הבית. ואם נטל ונתן שלשתן פטורין. לימא תיהוי תיובתא דרבא. דאמר רבא: המעביר חפץ מתחילת ד' לסוף ד' ברשות הרבים אע"פ שהעבירו׃

    Tosafot

    ואי אשמועינן בימות הגשמים כו'בצריכותא חדא סגיא דאי תנא חדא זימנא רקק הוה מוקמינא ליה בדדמי ליה להכי תנא תרי זימני רקק אלא כיון דמשכחת צריכותא עביד כאילו תנא בברייתא בהדיא רקק בימות החמה ורקק בימות הגשמים:

    לא מיחייב עד דעקר לי' ממקומותימה מאי קמ"ל פשיטא דלא מיחייב כיון דלא עקר ועוד מה שייך הכא הך מילתא וי"ל דקמ"ל דאע"ג דדרך להוליכם בענין זה שאינן קלין לנושאן והוי כמו עומד לכתף דאמרי' לעיל (שבת דף ה:) דחייב אפ"ה פטור ומשום דלעיל איירי בכיתוף עמוד ט' ברה"ר ורבים מכתפים עליו נקט ליה הכא ודוקא רמא וזקפיה דכשהניח ראשו האחד חוץ לד' אמות עדיין ראשו השני מונח בתוך ד' וכשחזר ומשליך ראשו [הב'] חוץ לד' אמות עדיין אינו מתחייב דהוי כמגרר החפץ עד שהוציא ראש החפץ חוץ לד' אמות והניחו דאע"פ שחוזר ומושכו לחוץ פטור שלא נעשית המלאכה בבת אחת אבל אם מגרר זירזא דקני בבת אחת עד חוץ לד' אמות או מרה"י לרה"ר חייב כדאמרינן (לקמן המצניע דף צא:) בגונב כיס בשבת היה מגרר ויוצא פטור משום דאיסור שבת ואיסור גניבה באין כאחד ואומר ר"י דאם מגלגל חבית ד' אמות ברה"ר או מרה"י לרה"ר חייב דהוי כמו מגרר דאינו נח כלל אבל מגלגל תיבה שהיא מרובעת פטור דהוי כמו רמא וזקפיה דא"א שלא תהא נחה קצת:

    לימא תהוי תיובתא דרבא כו'פרש"י אע"פ שהעבירו למעלה מי' דהוי מקום פטור ולא נהירא דא"כ ה"ל למיפרך מרבנן דאמרי (לעיל שבת דף ה:) המוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו חייב ומאי פריך נמי לימא תהוי תיובתא דרבא לימא הא רבנן קיימי כוותיה ועוד דבהמוצא תפילין (עירובין דף צח:) תנן עומד אדם ברה"י ומטלטל ברה"ר ובלבד שלא יוציא חוץ לד' אמות ודייק בגמרא הא הוציא חייב חטאת לימא מסייע ליה לרבא דאמר רבא המעביר כו' ולפי' הקו' מה ענין זה לזה לכך נראה כפי' ר"ח דמפ' שהעבירו דרך עליו שהעבירו לפניו נגד גופו דה"א כיון שהגיע כנגדו הוי כמונח ונמצא שלא העביר ד' אמות יחד ומשני התם לא נח דאין זה הנחה [דרך עצמו]:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rav Nissim Gaon

    זמנין משני ליה [הוא] ברה"ר ועירובו בכרמלית ור' היא דאמר כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות ועיקר דבריו של ר' בברייתא במס' עירובין בפרק בכל מערבין (עירובין דף לג) דתניא נתנו באילן.

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 8b

    Shabbat 8b. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 333 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    נתכוין לשבות ברה"ר המערב עירובי תחומין עירובו קונה לו שביתתו שם שיוכל לילך משם לכל רוח אלפים כאילו שבת שם וצריך שיתכוון לקנות שביתתו במקום שיכול לאכול שם עירובו אם היה רוצה לאוכלו שמתוך כן מועיל לו עירובו לקנות שביתה דמקום פיתא גורם דהתם שייך איניש ואע"פ שהוא בתוך העיר כשקדש היום:

    למעלה מי' טפחים עירובו עירוב קס"ד דיכול ליטלו בשבת:

    אי נימא בבור דאית ביה י' עמוק:

    ומאי למעלה דדלאי ואותביה שהגביהו והניחו למעלה מי' מקרקעיתו של בור:

    ומאי למטה דתתאי ואותביה שהשפילו והניחו למטה מי' התחתונים אמאי עירובו עירוב הרי הבור רה"י הוא משפת אוגנו ולמטה וכל שמונח בו ברה"י הוא מונח וכיון דנתכוין שתהא שביתתו ברה"ר ולא הניח עירובו על שפת הבור נמצא הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר ואינו יכול להוציאו מרה"י לרה"ר לאוכלו':

    אלא לאו האי למעלה מי' דקתני בבור דלית ביה י' וה"ק אם קרקעיתו של בור למטה מי' דהוי הבור חללו י' והוי רה"י אין עירובו עירוב כל מקום שהונח שם ואם קרקעיתו של בור למעלה מי' דה"ל חללו פחות מעשרה עירובו עירוב ולא חשיב ליה כמונח בכרמלית אלמא תשמיש לרבים חשיב ליה:

    הוא ועירובו בכרמלית כגון שהיה בור זה בבקעה ונתכוון לשבות על שפתו ובור נמי כיון דלא עמוק י' כרמלית הוא:

    ואמאי קרי ליה נתכוון לשבות ברה"ר:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 8b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    ואי אשמועינן בימות הגשמים כו' בצריכותא חדא סגיא דאי תנא חדא זימנא רקק הוה מוקמינא ליה בדדמי ליה להכי תנא תרי זימני רקק אלא כיון דמשכחת צריכותא עביד כאילו תנא בברייתא בהדיא רקק בימות החמה ורקק בימות הגשמים:

    לא מיחייב עד דעקר לי' ממקומו תימה מאי קמ"ל פשיטא דלא מיחייב כיון דלא עקר ועוד מה שייך הכא הך מילתא וי"ל דקמ"ל דאע"ג דדרך להוליכם בענין זה שאינן קלין לנושאן והוי כמו עומד לכתף דאמרי' לעיל (שבת דף ה:) דחייב אפ"ה פטור ומשום דלעיל איירי בכיתוף עמוד ט' ברה"ר ורבים מכתפים עליו נקט ליה הכא ודוקא רמא וזקפיה דכשהניח ראשו האחד חוץ לד' אמות עדיין ראשו השני מונח בתוך ד' וכשחזר ומשליך ראשו [הב'] חוץ לד' אמות עדיין אינו מתחייב דהוי כמגרר החפץ עד שהוציא ראש החפץ חוץ לד' אמות והניחו דאע"פ שחוזר ומושכו לחוץ פטור שלא נעשית המלאכה בבת אחת אבל אם מגרר זירזא דקני בבת אחת עד חוץ לד' אמות או מרה"י לרה"ר חייב כדאמרינן (לקמן המצניע דף צא:) בגונב כיס בשבת היה מגרר ויוצא פטור משום דאיסור שבת ואיסור גניבה באין כאחד ואומר ר"י דאם מגלגל חבית ד' אמות ברה"ר או מרה"י לרה"ר חייב דהוי כמו מגרר דאינו נח כלל אבל מגלגל תיבה שהיא מרובעת פטור דהוי כמו רמא וזקפיה דא"א שלא תהא נחה קצת:

    לימא תהוי תיובתא דרבא כו' פרש"י אע"פ שהעבירו למעלה מי' דהוי מקום פטור ולא נהירא דא"כ ה"ל למיפרך מרבנן דאמרי (לעיל שבת דף ה:) המוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו חייב ומאי פריך נמי לימא תהוי תיובתא דרבא לימא הא רבנן קיימי כוותיה ועוד דבהמוצא תפילין (עירובין דף צח:) תנן עומד אדם ברה"י ומטלטל ברה"ר ובלבד שלא יוציא חוץ לד' אמות ודייק בגמרא הא הוציא חייב חטאת לימא מסייע ליה לרבא דאמר רבא המעביר כו' ולפי' הקו' מה ענין זה לזה לכך נראה כפי' ר"ח דמפ' שהעבירו דרך עליו שהעבירו לפניו נגד גופו דה"א כיון שהגיע כנגדו הוי כמונח ונמצא שלא העביר ד' אמות יחד ומשני התם לא נח דאין זה הנחה [דרך עצמו]:

    Tosafot on Shabbat 8b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rav Nissim Gaon

    זמנין משני ליה [הוא] ברה"ר ועירובו בכרמלית ור' היא דאמר כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות ועיקר דבריו של ר' בברייתא במס' עירובין בפרק בכל מערבין (עירובין דף לג) דתניא נתנו באילן.

    Rav Nissim Gaon on Shabbat 8b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rabbeinu Chananel

    תשמיש ע"י הדחק לאו שמיה תשמיש כרבא והא דאמר רב יהודה זירזא דקני פי' חבילת קנים רמא וזקפה כגון שהיתה מוטלת [ע"ג הקרקע] והגביה הקצה האחת והאחרת מונחת ע"ג קרקע. והעמידה והשליכה אפי' כל היום לא נתחייב שהרי לא הגביהה כלל ואינו חייב עד דעקר ומנח הנחה היא:

    הא דא"ר יוחנן מקום שאין בו ד' על ד' טפחים מותר לבני רה"ר ולבני רה"י לכתף עליו ובלבד שלא יחליפו מרשות זה לזה ועל זה הדרך העמדנו זו הברייתא דתניא אדם עומד על האסקופה נוטל מבעל הבית ונותן לו נוטל מן העני ונותן לו ובלבד שלא יטול מבעל הבית ויתן לעני ולא מן העני ויתן לבעל הבית כגון זה הוא שא"ר יוחנן שלא יחליפו.

    ולא יטול מבעל הבית ויתן לעני כו' ואם נטל מבעה"ב ונתן לעני או מן העני ונתן לבעה"ב פטור.

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 8b · Sefaria · Edition: Vilna Edition

    Rashba

    אלא לאו בבור דלית ביה עשרה וקתני עירובו עירוב מכאן דקדק מורי הרב ז"ל וכן בתוס' דמותר לטלטל לכתחילה פחות מד' אמות ברשות הרבים, דהא למאן דאמר וכן בגומא דהויא רשות הרבים מטלטלין מתוכה לרשות הרבים לכתחילה דהא עירובו עירוב. והא דאמרינן לקמן בפרק מי שהחשיך (שבת קנג, ב) גבי נותן כיסו לנכרי אם אין שם נכרי וכו', אמר ר' יצחק עוד אחרת היתה ולא רצו חכמים לגלותה מטלטלו פחות פחות מד' אמות ואמאי לא רצו לגלותה דילמא אתי לאתויי ד' אמות ברשות הרבים, דאלמא מדוחק התירו למי שהחשיך לו בדרך דוקא, הא בעלמא לא. התם במוציאו פחות פחות מד' אמות ואפילו מהלך רב, דגזרינן דילמא אתי לאתויי בזמנא חדא ארבע אמות, אבל בתוך ארבע אמות בלבד שרי. וכן דעת הרמב"ם ז"ל (פי"ב מהל' שבת, הט"ו). ולכאורה הכין משמע כדבריהם, מהא דתנן במסכת עירובין בפרק המוצא תפילין (עירובין צח, ב) עומד אדם ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבים ובלבד שלא יוציא חוץ לד' אמות, דאלמא פחות מד' אמות אפילו לכתחילה שרי. ופחות מד' אמות דקאמרינן היינו ארבע ואלכסונן שהן ה' אמות ושלשה חומשין, דכל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא, דכל שיעורי דשבת הן ואלכסונן הן, וכדילפינן (עירובין נא, א) ממגרשי הערים (במדבר לה, ה) שהן אלפים אמה מרובעות, וכדאמרינן בעירובין בפרק מי שהוציאוהו (שם) גמרא ויש לו אלפים אמה לכל רוח אמר רב אחא בר יעקב המעביר ד' אמות ברשות הרבים אינו חייב עד שיעבור ד' אמות הן ואלכסונן. ויש בזה דעת אחרת למקצת מרבותינו הצרפתים ז"ל, ושם כתבתיה בארוכה בס"ד. והראב"ד ז"ל כתב (וכ"ה בהשגותיו פי"ב משבת הט"ו) דלכתחילה אסור לטלטל ברשות הרבים פחות מד' אמות, דבין ד' אמות לפחות מד' אמות טעו אינשי וגזרינן דילמא אתי לאתויי ד' אמות, כפשטיה דההיא דפרק מי שהחשיך, ולא התירו לעולם אלא במקום הדחק, כגון בא בדרך וכיסו עמו, אי נמי במוצא תפילין, אי נמי מי שיצא חוץ לתחום בין לאונסו בין לרצונו, ואי נמי אם יש לו שם מקום קביעות כגון ששבת שם והיינו הא דעירוב שנתנו בבור. וההיא דעומד אדם ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבים שבמסכת עירובין פירשה שם הראב"ד ז"ל במטלטל למעלה מעשרה, דאיכא תרתי לפטורא דהוא פחות מד' אמות ומטלטלו למעלה מעשרה שהוא מקום פטור, ואפילו הכי חוץ לד' אמות חייב כדרבא דאמר המעביר מתחילת ארבע לסוף ארבע דרך עליו חייב. ומכל מקום יש לי לומר, דלכולי עלמא לא גזרו בבין השמשות לטלטל ד' אמות ברשות אחרת.

    האי זירזא דקני רמא וזקפה פטור ולא דמיא למגרר דאמרינן במסכת כתובות (לא, א) הגונב כיס בשבת וכו' היה מגרר ויוצא פטור דאיסור שבת ואיסור גניבה באין לו כאחד, דמגרר שאני דכל שהוא מגרר הרי עקר את כולו ממקומו בבת אחת, מה שאין כן בזירזא דקני דבעידנא דזקיף רישא אכתי סופיה מונח בדוכתיה וכי הדר זקיף רישא אחרינא רישא קדמאה מינח נייח על גבי קרקע, ויש כאן עקירות הרבה בלא הנחות והנחות הרבה בלא עקירות. ועוד דבלאו הכי ההיא דמגרר לא קשיא, דהא אוקמוה התם בפרק אלו נערות (בעמוד ב) בשצירף ידו למטה מג' וקבלה דאיכא עקירה גמורה והנחה.

    Rashba on Shabbat 8b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Meiri

    כבר ידעת במי שעירב עירובי תחומין שעירובו קונה לו שביתה לילך ממקומו ולהלן אלפים לכל רוח כאלו שבת שם ומ"מ צריך שיהא עירובו במקום שאלו היו הוא שם בין השמשות היה יכול ליטלו ולאכלו מעתה אם נתכוון לשבות ברה"ר צריך שלא יתן עירובו ברה"י ואם נתכוון לשבות ברה"י צריך שלא יתן עירובו ברה"ר שכל שהוא שובת ברשות א' ועירובו ברשות אחרת הואיל ולא היה יכול להביאו במקום שביתתו בין השמשות שהיא שעת קניה לא קנה לו ומ"מ כל שנתכוון לשבות ברה"י או ברה"ר ונתנו בכרמלית עירובו עירוב הואיל וטלטול כרמלית עם רה"ר או רה"י אינה אלא שבות במקום מצות עירוב לא גזרו שהרי סתם עירוב פת לדבר מצוה הוא שאין מערבין לדבר הרשות אלא ברגליו כמו שיתבאר במקומו:

    מעתה נתכוון לשבות ברה"ר והניח עירובו בבור שגבוה עשרה ורחב ארבעה אינו כלום אפילו נתנו סמוך לשפתו שמ"מ רה"י הוא בכל מקום שבו והוא שתמהו בסוגיא זו אילימא דאית ביה עשרה מאי למעלה וכו' כלומר מה אתה צריך בו מעלה ומטה והרי כלו רה"י הוא והרי הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר לא היה שם גובה עשרה והוא שקרוי כאן למעלה מעשרה עירובו עירוב ולא מצד שנדונהו כרה"ר כדין עמוד גבוה תשעה שהרי אין גומא בכלל זה כמו שביארנו אלא שאע"פ שהוא כרמלית אין שבות במקום עירוב ואין צ"ל אם היה בור זה בבקעה והוא שובת בה שהכל כרמלית:

    ממה שאמרו בסוגיא זו זמנין משני ליה הוא ועירובו בכרמלית הואיל ואינו עמוק עשרה אתה למד שהכרמלית כשם שאינה תופסת אוירה למעלה מעשרה כך אינה תופסת תחתיה למטה מעשרה וכל שיש בור בבקעה בעומק עשרה ורחב ארבעה רה"י הוא ואם אין רחב ארבעה מקום פטור הוא שהרי כשתירץ הוא ועירובו בכרמלית מודה הוא שהוא צריך לבור שאין בו עשרה הא אם יש בו עשרה רה"י הוא וכן יראה בפרק הדר במה שאמרו שם סלע שבים בזמן שגבוה עשרה ורחב ד' אין מטלטלין מתוכו לים שהסלע רה"י אע"פ שהוא בתוך הכרמלית וא"כ מה שאמרו בפרק הזורק שהזורק מן הים לאיסטריא או מאיסטריא לים פטור היא כנגד שמועות אלו ושמועות אלו מכוונות לדעת ר' שמעון שאמר שם אם יש במקום שזרק עומק עשרה ורוחב ארבעה חייב:

    וגדולי המחברים כתבו בור בכרמלית אפי' עמוק מאה אמה ורוחב ארבעה הרי היא ככרמלית אלא שצוו לתקן אם אינו רחב ארבעה ואיני יודע מה הועילו בתקנתם ואם ברחב ארבעה מודים שהוא רה"י אף כשאין רחב ארבעה יודו שהוא מקום פטור וכבר הגיהו עליהם גדולי המגיהים ופירשו בזו שבפרק הזורק שלא אמרוה חכמים אלא בבורות שבים שמי הים צפין על פיהם ועושין הכל רשות אחת אבל בורות שביבשה שכרמלית בשפתו רה"י גמורה היא ומ"מ לגדולי הדור ראיתי שפירשו לדעת רבנן באיסרטיא אף ביבשה והביאוה מן התוספתא שבמסכת שבת סרטיא על גבי בקעה זרק מן האיסרטיא לבקעה פטור ר' שמעון אומר אם יש במקום שזרק עומק עשרה טפחים חייב אלמא לרבנן אף ביבשה פטור ומעתה כל שאמרו שהוא כרה"י אפשר שבאה לדעת ר' שמעון ומ"מ בסלע שבים הם מודים לאסור הואיל ומוחלק וניכר מן הים ואין היקף הים מונעתו שאף כל העולם אוקיינוס מקיפו כמו שאמרוה שם בפרק פסין והרי ספינה בזמן שגבוהה עשרה אסור לטלטל ממנה לים וכן חוככים לומר בכל תל ועמוד שבכרמלית בגובה עשרה ורוחב ארבעה ולא נחלקו אלא בבור שאין חילוק רשות שבו ניכר ולדעת זה חריץ עמוק עשרה ורחב ארבעה שדנוהו כרה"י צריך לפרשו ברה"ר והוא תמה:

    כבר ביארנו שאגם מים שברה"ר עמוק עשרה ורחב ארבעה כרמלית הוא ורה"י אינו שכל שהוא מלא מים כקרקע עבה הוא ומ"מ כל שאין בו עשרה נקרא רקק וכל שרה"ר מהלכת בו רה"ר הוא והזורק לתוכו חייב הא אם אין שם הילוך אע"פ שהם משתמשין בו לתשמיש אחר אינו רה"ר שתשמיש ע"י הדחק אינו תשמיש:

    אע"פ שביארנו באגם שאינו רה"י בבור שמחיצותיו ניכרות ברה"ר אפי' מלא מים רה"י הוא ואין המים מבטלים שם מחיצה ממנו וכמו שיתבאר בפ' הזורק שהאגם הוא כימים ונהרות שגופן כרמלית ומי הכרמלית צפין על כל עומק שבה אבל בור ברה"ר שהוא ביבשה אינו כן:

    חבילה של קנים המוטלת על הארץ והוליכה הרבה בלא עקירה והנחה אלא שהגביה הקצה הא' והקצה השני מונח על הארץ ומשליכו וחזר והגביה קצה שני עד שהשלים מחשבתו פטור הואיל ולא עקר וכן הדין במגררה כל היום ולא אמרו במסכת כתובות במגרר ויוצא שיש בו חיוב שבת אלא בהוצאה מרשות לרשות שכל הוצאה מרשות לרשות עקירה היא ויש חולקין לומר שאף בהוצאה צריך עקירה ומפרש מגרר ויוצא שאי אפשר אלא בקצת עקירה ואין הדברים נראין ויש מכריעים לדעת אחרת לומר שאף המגרר ברה"ר חייב ולא פטרו בזו אלא שלא נעשית מחשבתו בפעם אחת שהרי כשעקר ראשו האחד הונח השני והפסיק בנתים:

    אסקופה היא המפתן הנדרס ברגלי הנכנס וכן תרגם יונתן ידיו כרותות על המפתן על סקופתא ומשקוף הוא העליון והדלתות מתחבטות על פני המשקוף ועל פני המפתן הפנימיים ואסקופה שנעשית לפעמים לחבטת הדלת עליה אם שיש משקוף למעלה וכדי שיתחבטו משני צדדים על המשקוף מלמעלה ועל המפתן מלמטה אם שאין שם משקוף למעלה לפעמים כגון דלתות שבחצר שאין מלמעלה משקוף ולא תקרה אלא מזוזת הפתח הימנית מכאן והשמאלית מכאן וציריהן מצד ראשיהן והדלתות מתחבטות על המפתן לבד ופעמים עושין אותו להיות הגשמים נעצרים מליכנס לבית או עפר הדרכים ואיסקופה זו יש מהן שנדונת כרה"י ומהן כרה"ר ומהן ככרמלית ומהן כמקום פטור וכמו שאמרו בסוגיא זו עומד אדם על האיסקופה נוטל מבעל הבית ונותן לו מעני ונותן לו והקשו אסקופה מאי אי אסקופה רה"ר היאך נוטל מבעל הבית ואי אסקופא רה"י היאך נוטל מעני ואי אסקופה כרמלית היאך מותר לכתחילה והעמידוה באסקופת מקום פטור וכמו שאמרו מקום שאין שם ד' על ד' מותר לבני רה"ר ולבני רה"י לכתף עליו ובלבד שלא יחליפו ר"ל שלא יטול העומד שם מבני רה"י ויתן לבני רה"ר וכמו שאמרו שלא יטול מעני ונותן לבעל הבית או מבעל הבית ויתן לעני ולא סוף דבר ליטול מזה וליתן לזה קודם שיניחנו במקום פטור אלא אף נטל והניח במקום פטור ואח"כ נטלו משם ונתנו לזה ואפילו ברשות של סופרים לדעתנו כמו שנבאר בעירובין פ' חלון בע"ה:

    2 more comments on this page.

    Meiri on Shabbat 8b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה למעלה מעשרה טפחים עירובו עירוב קס"ד דיכול ליטלו בשבת עכ"ל בשנוייא קמא דמשני לה הוא ועירובו בכרמלית כו' קאי הך מילתא דיכול ליטלו בשבת אלא משום דבשנוייא בתרא דמשני לה הוא ברשות הרבים ועירובו בכרמלית ורבי היא כו' לא קאי הא דיכול ליטלו בשבת גופיה אלא בבין השמשות יכול ליטלו משום הכי קאמר דקס"ד הכי וק"ל:

    תוס' בד"ה לימא תיהוי כו' שהעבירו לפניו נגד גופו דה"א כיון שהגיע כו' עכ"ל כצ"ל דהשתא א"ש דהך דהכא ודרבא וההיא דעומד אדם ברשות היחיד כולהו בגוונא חדא קמיירי שהאדם עומד במקום א' ואינו זז ממקומו ומעביר החפץ מכאן לכאן דרך גופו וכמ"ש התוס' פרק המוצא תפילין ומיהו הך דהכא הוי טפי נח מההיא דרבא דכיון שהאדם נח על האסקופה שהוא מקום פטור והחפץ כשבא כנגדו במקום פטור מקרי שפיר נח מה שאין כן בההיא דרבא ובהך דעומד אדם ברשות היחיד כו' וק"ל:

    Chidushei Halachot on Shabbat 8b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    ברש"י ד"ה ומאי למטה וכו' והניחו למטה מי' תחתונים אמאי עירובו וכו' הכל דבור אחד:

    ד"ה אלא לאו וכו' דהוי הבור חללו י' וכו' כצ"ל:

    בתוס' ד"ה לא מחייב וכו' והוי כמו עומד לכתף דאמרינן לעיל וכו' כצ"ל:

    ד"ה לימא תיהוי תיובתא וכו' לכך נראה כפירוש ר"ח וכו' שהעבירו לפניו נגר גופו דם"ר אמינא כיון שהגיע וכו' כצ"ל:

    Maharam on Shabbat 8b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Penei Yehoshua

    בגמרא אילימא אסקופת רה"ר כו' ופירש"י כגון אסקופת מבוי שאין עליה תקרה ואין גבוה ג' מן הקרקע ולחי של מבוי לפנים ממנו. ויש לדקדק מי הכריחו לפרש כן דהא בכה"ג גופא הו"מ לפרש דאסקופה דר"ה היינו שהרה"י גמור' כגון בית או חצר פתוח לרה"ר כפשטא דלישנא דבריית' דקאמר נוטל מן העני ונותן לבע"ה האי לישנא משמע דאורחא דמלתא הכי הוא שהעני עומד ברה"ר ובעה"ב עומד בביתו בחצירו ונותן לעני כדאיתא להדיא במכילתא שהעני עומד בחוץ וב"ה בפנים והיינו רה"י ורה"ר גמורות ואם כן האי דהכא נמי יש לפרש כן כגון שאין גבוה ג' מן הקרקע והו"ל רה"ר גמור ואי משום שכן היה דרכם שהבתים פתוחים לחצר והחצירות למבוי א"כ השתא נמי דמפרש לה באסקופת מבוי מפרש ולחי שלפנים הימנו אף על גב דסתם אסקופות הם מקורות כדמשמע לקמן אם לא שהאסקופות הם לגמרי חוץ למבוי דאפ"ה קרי לה שפיר אסקופה דהכי אורחא דמלתא לעשות אסקופה לפני הבתים מרה"ר לפני המבוי. דאם כן לפי זה לא היה צריך לפרש דהלחי לפנים הימנו דע"כ בהכי איירי לכך נראה דמה שפירש"י הכא לענין אסקופת מבוי היינו משום דלקושטא דמלתא בהכי איירי כנראה מפירושו בהא דמקשינן בסמוך אמלתא דאחרים ואע"ג דלית לה לחי וכמו שיבואר בסמוך:

    בתוס' בד"ה לימא תיהוי תיובתא דרבא פירש"י כו' ולא נהירא דא"כ הו"ל למיפרך מרבנן דאמרי כו' עכ"ל. ולענ"ד יש ליישב שיטת רש"י בפשיטות דהא לעיל שם מקשינן בגמרא באמת אמילתא דרבנן נהי דקסברי מהלך לאו כעומד דמי היכי אשכחן כה"ג דמחייב ושקיל וטרי טובא בהא דמשמע דתליא במידי דאשכחן במשכן. ואם כן לפ"ז לא שייך לומר דרבא דאמר כרבנן דהא כה"ג דמעביר דרך רה"ר למעלה מעשרה לא אשכחן כה"ג במשכן אלא במוציא משא על כתפו דוקא וכמשא בני קהת ודרך הוצאות משאות בכך. וא"כ מקשה שפיר מברייתא דהכא דמשמע נמי דכיון שאין דרך המוציאין בכך פטור וכ"ש במעביר ובהכי א"ש נמי הא דמקשה ארבא טפי מדר"א דאמר לקמן בפרק המצניע המוציא משא למעלה מעשרה חייב והוא הלכה פסוקה ולמאי דפרישית א"ש. ומה שהקשו עוד מסוגיא דהמוצא תפילין כבר נזהר בזה רש"י בעצמו שם ופירש שם דמסתמא העומד ברה"י ומוציא לרה"ר עומד בגובה למעלה מעשרה ואדרבא על פירוש ר"ח יש לדקדק מסוגיא דהתם דאטו לא מצינו למימר דהא דקאמר ובלבד שלא יוציא חוץ לד"א היינו שלא כנגד גופו כנ"ל ודו"ק:

    Penei Yehoshua on Shabbat 8b · Sefaria · Edition: Penei Yehoshua, Warsaw 1861 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 8, Amud Bet, about 333 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 117 words

      Opens “נתכוון לשבות ברה"ר והניח עירובו בבור למעלה…”

    2. Segment 226 words

      Opens “היכי דמי? אילימא בבור דאית ביה עשרה,…”

    3. Segment 316 words

      Opens “אלא לאו בבור דלית ביה עשרה, וקתני…”

    4. Segment 414 words

      Opens “זמנין משני ליה הוא ועירובו בכרמלית, ואמאי…”

    5. Segment 520 words

      Opens “וזמנין משני ליה, הוא ברה"ר ועירובו בכרמלית.…”

      Named: רבי היא.

    6. Segment 641 words

      Opens “ולא תימא דחויי קא מדחינא לך, אלא…”

    7. Segment 738 words

      Opens “בשלמא ״רקק״ ״רקק״ תרי זימני, חד בימות…”

    8. Segment 823 words

      Opens “אלא הילוך תרי זימני למה לי? אלא…”

    9. Segment 915 words

      Opens “אמר רב יהודה: האי זירזא דקני, רמא…”

      Named: רב יהודה.

    10. Segment 1017 words

      Opens “אמר מר: אדם עומד על האסקופה, נוטל…”

    11. Segment 1110 words

      Opens “אילימא אסקופת רה"ר נוטל מבעל הבית? הא…”

    12. Segment 1211 words

      Opens “ואלא אסקופת רה"י נוטל מן העני? הא…”

    13. Segment 1311 words

      Opens “אלא אסקופת כרמלית נוטל ונותן לכתחלה, סוף…”

    14. Segment 1440 words

      Opens “אלא אסקופה מקום פטור בעלמא הוא כגון…”

      Named: רב דימי, רבי יוחנן.

    15. Segment 1534 words

      Opens “אמר מר, ובלבד שלא יטול מבעל הבית…”

      Named: רבא.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 8b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026