Talmud Builders

    Shabbat 141a

    Back to index

    English translation — Shabbat 141a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1which has spittle.

    2And that which was taught in the other baraita : One may take hay from before an animal whose mouth is foul, is referring to a donkey. Its mouth is foul because it does not discern between different foods and it eats everything. And the statement: One may place it before an animal whose mouth is fine, is referring to a cow, which discerns between different foods and only then it eats.

    3MISHNA: With regard to straw that is on top of a bed, if a person wishes to lie on it, he may not move it with his hand to smooth it, as the straw is set aside for kindling; rather, he may move it with his body. Since moving straw with one’s body is not the usual manner, it is permitted. And if the straw was designated as animal food, or a pillow or sheet was on it, which would clearly indicate that the straw was placed on the bed so one could sleep on it, the straw is not considered set-aside, and one may move it even with his hand.

    4A press which belongs to a homeowner, one may loosen it on Shabbat. This press is used to dry and press clothing after laundering. One loosens it to remove clothing from it. However, one may not press clothing with it on Shabbat. And in the case of a press that belongs to a launderer, which is made specifically for pressing and requires professional expertise for its operation, one may not touch it. Rabbi Yehuda says: If the launderer’s press was loosened somewhat on Shabbat eve, he may loosen it completely on Shabbat and remove the garment.

    5GEMARA: With regard to moving items that are set aside, the Gemara cites that which Rav Naḥman said: This radish, which was buried in the earth, if it was buried from top to bottom, with its wide end at the top and its narrow end at the bottom, it is permitted to remove it on Shabbat. When the radish is buried in that manner, one does not move the earth when he removes the radish. However, if the radish was buried in the earth from bottom to top, with the wide end at the bottom, it is prohibited.

    6Rav Adda bar Abba said: They say in the school of Rav: We already learned in the mishna that the halakha is not in accordance with the opinion of Rav Naḥman: With regard to straw on top of a bed, one may not move it with his hand, but he may move it with his body. And if it is animal food, or a pillow or sheet is on it, he may move it even with his hand. Conclude from here that moving an item in an atypical manner is not considered moving. The Gemara concludes: Indeed, conclude from here that this is indeed the case.

    7The Gemara cites a somewhat similar case. Rav Yehuda said: In the case of these peppers, crushing them one by one with the handle of a knife is permitted. However, crushing two at a time is prohibited, because it appears to be a prohibited labor. Rava said: Since he alters the manner in which he performs this activity, even crushing many at a time is also permitted.

    8Rav Yehuda also said: One who bathes in water should first dry himself immediately upon exiting, and then ascend to the coast, lest he come to carry the remaining drops of water on his body four cubits in a karmelit .

    9The Gemara asks: If so, if there is a concern about carrying water, there should be concern when one descends into the water as well. In that case, his force propels water four cubits into the river, and it should be prohibited. The Gemara answers: With regard to movement that results from his force in a karmelit , the Sages did not issue a decree. Since one does not directly propel the water, but the water moves only as an extension of his motion, and since the river is a karmelit , and the prohibition to carry there is only a rabbinic law, the Sages did not issue a decree for one who descends into the water.

    10In a similar decree, Abaye said, and some say that it was stated by Rav Yehuda: If one has mud on his foot, he may wipe it on the ground on Shabbat, but he may not wipe it on a wall.

    11Rava said: What is the reason that he may not wipe it off on a wall? Is it because it appears like building, as he is adding plaster to the wall? That is the building of a field laborer, which is not an actual building. There is no concern in that case because in adding plaster to that building, one does not perform the prohibited labor of building.

    12Rather, Rava said: On the contrary, He may wipe it on a wall, but he may not wipe it on the ground. This is due to the concern lest one come to level holes in the ground while wiping his foot.

    13It is stated that other amora’im disputed this issue. Mar, son of Ravina, said: Both this, wiping the mud on a wall, and that, wiping the mud on the ground, are prohibited. Rav Pappa said: Both this and that are permitted.

    14The Gemara asks: According to the opinion of Mar, son of Ravina, with what may he wipe his foot? The Gemara answers: Even according to his opinion, there is a permitted manner to clean his foot; he wipes it on a beam on the ground.

    15Rava said: A person should not sit on Shabbat right at the entrance to a closed alleyway where a side post is placed as a symbolic partition enabling one to carry inside the alleyway. The reason for this is that perhaps an object will roll into the public domain and one will come to get it, as there is no conspicuous demarcation between inside and outside the alleyway.

    16And Rava also said a similar decree: A person may not position a barrel on a dirt floor, lest he come to level holes in the ground while smoothing the surface upon which he is positioning the barrel.

    17And furthermore, Rava said: A person may not stuff a rag into the mouth of a jug [ shisha ] on Shabbat, lest he come to violate the prohibition of squeezing liquid from the cloth.

    18Rav Kahana said: With regard to mortar that is on one’s garment on Shabbat, one may rub it off from the inside, but one may not rub it off from the outside, because that is comparable to the prohibited labor of laundering.

    19The Gemara raises an objection from that which we learned: With regard to mortar that is on one’s shoe, he may scrape it off with the back of a knife as a departure from the typical manner of scraping. And mortar which is on one’s clothes, he may scrape off with his fingernail, as long as he does not rub it. The Gemara asks: What, is it not saying that he may not rub it at all? The Gemara rejects that premise: No, it is saying that he may not rub it from the outside, rather from the inside.

    20Rabbi Abbahu said that Rabbi Elazar said that Rabbi Yannai said: One may scrape mud off of a new shoe on Shabbat, but not off of an old shoe, because a layer of the shoe will be removed, which constitutes the prohibited labor of smoothing.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מתני' הקש שעל המטהוסתמא להסקה ומוקצה הוא ובא לשכב עליו ומנענעו כדי שיהא צף ורך לשכב:

    לא ינענענו בידודמוקצה הוא:

    אבל מנענעו בגופובכתפיו וטלטול מן הצד הוא דלא שמיה טלטול:

    או שהיה עליו כר או סדיןדגלי דעתיה דאקצייה לשכיבה מעתה תורת כלי עליו:

    מכבשפריש"א שני לווחים ארוכים וכבדים וסודרין בגדים על התחתון ומורידין העליון עליו וכובשים את הבגדים על ידי יתדות שיש עמודים קבועין מנוקבין בארבע הפיאות של התחתונות והעליונה מנוקבת בארבע זויותיה ועולה ויורדת בעמודים וכפי מה שהוא רוצה לכבוש מורידה ותוחב יתד בנקב העמוד ואינה יכולה לעלות:

    מתיריןאת המכבש שנוטל את היתד והוא ניתר דהיינו צורך שבת שנוטל את הכלים:

    אבל לא כובשיןדהיינו צורך חול:

    ושל כובסין לא יגע בומפני שהוא עשוי לתקן הבגדים ותוחבו בחזקה ומיהדק והתרה שלו דומה לסתירה:

    גמ' האי פוגלאצנון שטומנין בקרקע להתקיים כשבא לחלצו מלמעלה למטה שרי אם היה ראשה מלמעלה ועוקצה מלמטה וחולצה מראשה העבה תחילה ועוקצה נמשך אחריה מותר לפי שהגומא רחבה מלמעלה ואין מזיזין הקרקע כשהוא שומטה אבל אם חולצה מלמטה למעלה שתחתונה נתון למעלה וראש עליונה שהוא עב נתון למטה והוא שומטה מסופה לראשה אסור לפי שהגומא קצרה מלמעלה וכשהוא חולצה מזיז העפר ומטלטלו ואע"ג דטלטול מן הצד הוא שמיה טלטול ואסור:

    תנינא דלא כר"נדאילו ממתניתין שמעינן דלא שמיה טלטול דקתני מנענעו בגופו:

    מידקדייק:

    חדא חדאלאו טוחן הוא אלא כלאחר יד:

    דקמשנישלא ברחים ושלא במדוכה:

    לאתויי ד' אמותמים שעליו:

    קא דחי כחואת המים ד' אמות:

    אחד זה ואחד זה אסורזה משום בונה וזה משום אשוויי גומות:

    אחד זה ואחד זה מותראין דרך מתכוין בכך וקי"ל כר"ש:

    בקורהבעץ המוטל על הקרקע:

    אפומא דלחייאשל מבוי דליכא הכירא:

    אודראמוכין שסותמין בהן פי הפך:

    שישאפך:

    מכסכסומשפשפו:

    מבפניםדלא מוכחא מילתא לאיתחזויי כמלבן ומלבן ממש לא הוי דאין נותן שם מים: כסכוס דמי למכבס:

    אבל לא ישןשקולפו והוי ממחק:

    שבת 141 עמוד א

    1דאית לה רירי.

    2והא דקתני ״נוטלין מלפני בהמה שפיה רע״ בחמור, דלא דייק ואכיל. ״ונותנין לפני בהמה שפיה יפה״ בפרה, דדייקא ואכלה.

    Mishna

    3הקש שעל גבי המטה לא ינענענו בידו, אלא מנענעו בגופו. ואם היה מאכל בהמה, או שהיה עליו כר או סדין מנענעו בידו.

    4מכבש של בעלי בתים מתירין, אבל לא כובשין. ושל כובסין לא יגע בו. ר' יהודה אומר: אם היה מותר מע"ש מתיר את כולו ושומטו.

    Gemara

    5אמר רב נחמן: האי פוגלא, מלמעלה למטה שרי. מלמטה למעלה אסיר.

    6אמר רב אדא בר אבא, אמרי בי רב: תנינא דלא כרב נחמן. הקש שע"ג המטה לא ינענעו בידו, אבל מנענעו בגופו. ואם היה מאכל בהמה, או שהיה עליו כר או סדין מנענעו בידו. ש"מ טלטול מן הצד לא שמיה טלטול. ש"מ׃

    7אמר רב יהודה: הני פלפלי, מידק חדא חדא בקתא דסכינא שרי, תרתי אסיר. רבא אמר: כיון דמשני אפילו טובא נמי.

    8אמר רב יהודה: מאן דסחי במיא לינגיב נפשיה ברישא והדר ליסליק, דילמא אתי לאתויי ד' אמות בכרמלית.

    9אי הכי, כי קא נחית נמי, קא דחי כחו ד' אמות, ואסיר! כחו בכרמלית לא גזרו.

    10אמר אביי, ואיתימא רב יהודה: טיט שע"ג רגלו מקנחו בקרקע, ואין מקנחו בכותל.

    11אמר רבא: מ"ט בכותל לא, משום דמיחזי כבונה? הא בנין חקלאה הוא!

    12אלא אמר רבא: מקנחו בכותל ואין מקנחו בקרקע דילמא אתי לאשוויי גומות.

    13איתמר. מר בריה דרבינא אמר: אחד זה ואחד זה אסור. רב פפא אמר: אחד זה ואחד זה מותר.

    14למר בריה דרבינא במאי מקנחי ליה? מקנחי ליה בקורה.

    15אמר רבא: לא ליתיב איניש אפומיה דליחייא, דילמא מיגנדרא ליה חפץ ואתי לאתויי.

    16ואמר רבא: לא ליצדד איניש כובא, דילמא אתי לאשוויי גומות.

    17ואמר רבא: לא ליהדוק איניש אודרא בפומא דשישא, דילמא אתי לידי סחיטה.

    18אמר רב כהנא: טיט שע"ג בגדו מכסכסו מבפנים ואין מכסכסו מבחוץ.

    19מיתיבי: טיט שע"ג מנעלו מגררו בגב סכין, ושעל בגדו מגררו בצפורן, ובלבד שלא יכסכס. מאי לאו, שלא יכסכס כלל! לא שלא יכסכס מבחוץ, אלא מבפנים.

    20א"ר אבהו א"ר אלעזר אמר ר' ינאי: מגררין מנעל חדש, אבל לא ישן.

    Tosafot

    הקש שע"ג המטהבריש פרק כירה (שבת דף לו:) פי' מה הוא קש:

    הני פלפלי מידק חדא כו'פירש ר"ת בשאלתות דרב אחאי בפרשת אמור אל הכהנים מפרש דבי"ט מיירי וקשה לר' דהוה ליה לפרש בהדיא כיון דבמכילתין לא מיירי אלא בשבת ועוד היכי אסר רב יהודה כולי האי בפלפלין הא אפילו מלח שרינא בפ"ק דביצה (ד' יד.) במדוך של עץ אלא נראה לרבי דהכא בשבת איירי ואגב דאיירי בטלטול ע"י שינוי מייתי ליה הכא ובכולה שמעתא נמי מייתי מילי דשבת טובא אע"ג דלא שייכן הכא כולי האי אבל בי"ט נראה לר"י דשרי בלא שינוי אפי' במדוך של אבן כשאר תבלין דתנן בפ"ק דביצה (שם) ב"ה אומר תבלין נדוכין במדוך של אבן והמלח במדוך של עץ ואמרי' בגמרא דכ"ע מלח בעי שינוי מ"ט רב הונא ורב חסדא חד אמר כל הקדרות כולן צריכות מלח ואין כל הקדרות צריכות תבלין וחד אמר כולן מפיגין טעמן ומלח אין מפיגה טעמא מאי בינייהו איכא בינייהו דידע מאי בעי בשולי אי נמי מוריקא פירוש מוריקא אינה מפיגה טעמא למ"ד משום הפגת טעם אסור ולמ"ד משום כל הקדרות כו' שרי א"כ פלפלין דהכא נמי שרי דאין כל הקדרות צריכות פלפלין וא"כ (ס"א ואי נמי) למ"ד נמי משום הפגת טעם פלפלין שרו דצריך לומר נמי שמפיגים טעמם מדלא קאמר איכא בינייהו פלפלין ומיהו אומר רבי דאין זה דקדוק שצריך לפרש שם בע"א דקשיא למ"ד דשרי מוריקא משום דאין כל הקדרות צריכות מוריקא א"כ יהא מותר לקוצרו ולחותכו מן המחובר אע"כ צריך לפרש יש בו הפגת טעם ולא כשאר תבלין להכי שרי למ"ד אין כל הקדרות כו' כיון דאיכא נמי קצת הפגת טעמא והשתא אתי שפיר דלקצור אסור ומהשתא אין ראיה להתיר פלפלין דשמא אין בהם הפגת טעם כלל ומיהו אומר ר"י דע"כ הם מפיגין טעמם דתנן בפ"ב דביצה (ד' כג.) ג' דברים רבי אלעזר בן עזריה מתיר וחכמים אוסרין שוחקין את הפלפלין ברחים שלהן והיכי הוה שרי רבי אלעזר בן עזריה אי לא מפיגין טעמא ואין סברא לומר דבהא פליגי רבי אלעזר בן עזריה ורבנן דמר סבר דמפיגין טעמא ומר סבר אין מפיגין טעמא אלא מדשרי ר' אלעזר בן עזריה ש"מ דמפיגין טעמא ורבנן דאסרי משום דברחים שלהם מיחזי ' טפי כי עובדא דחול ועוד תניא בהדיא בתוספתא דביצה בתר פלוגתא דבית שמאי ובית הלל הפלפלין כתבלין על כן נראה לר"י דמותר לכתוש פלפלין ביום טוב אפילו במדוך של אבן ומיהו היכא דידע מאי קדרה בעי בשולי אסור במדוך של אבן דלא ידענא כמאן הלכתא ואזלינן לחומרא ולא שייך למימר בשל סופרים הלך אחר המיקל היכא דאם הוא קולא בדבר אחד חומרא הוא בדבר אחר מיהו במדוך של עץ ממ"נ שרי אפי' במדוכה של אבן כעין שלנו שקורין מורטיי"ר כיון שהמדוך של עץ דלא אסרינן התם היכא דידע מאי קדרה בעי בשולי אלא בלא שינוי ושומין הנדוכים בי"ט נראה לר"י דשרי אפי' ידע מאי קדרה בעי בשולי לפי שמפיגין טעמן יותר מדאי ושרי מידי דהוי אשוחט ומבשל דשרי לכ"ע אפילו יודע מאי קדרה בעי בשולי דנראה הוא דהפגת טעם היינו שתש כח התבלין ואינם חדין כל כך ויכול לתקן הדבר כשמרבה התבלין אבל הפגת טעם שומין אין יכול לתקן מידי דהוה אשוחט ואופה ומבשל וגם רוח רעה שורה עליהן [נדה יז] אם דכן מערב י"ט אפילו במדוך של אבן או של ברזל שרי ועוד דאין נראה. שיהו בכלל תבלין דלא מיקרי תבלין אלא בירקות כעין כמון אבל שומין ובצלים אינם בכלל תבלין:

    דילמא אתי לאשוויי גומותאע"ג דרבא ס"ל בסוף פ"ב דביצה (ד' כג.) בדבר שאין מתכוין כר"ש גזרינן הכא כשיהא עסוק לקנח רגלו ישכח שבת ויתכוין לאשוויי גומות כעין שמצינו בפ' בתרא דעירובין (ד' קד.) דנשים המשחקות באגוזים ובתפוחים אסור דילמא אתי לאשוויי גומות כלומר במתכוין שמשכחת שבת מחמת שחוק שלהן:

    אודרא אפומא דשישאפי' בפ' ח' שרצים (לעיל שבת ד' קיא:) [בד"ה האי מסוכרייתא שם ע"א]:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rav Nissim Gaon

    טיט שעל גבי מנעל איכא חספא דרבא משכחת לה בפרק כל הכלים ניטלין בשבת (דף קכד) רבא הוה קאזיל בריסתקא דמחוזא איתווס מסאניה בטינא אתא שמעיה שקל חספא וקא מכפר ליה:

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 141a

    Shabbat 141a. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 323 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מתני' הקש שעל המטה וסתמא להסקה ומוקצה הוא ובא לשכב עליו ומנענעו כדי שיהא צף ורך לשכב:

    לא ינענענו בידו דמוקצה הוא:

    אבל מנענעו בגופו בכתפיו וטלטול מן הצד הוא דלא שמיה טלטול:

    או שהיה עליו כר או סדין דגלי דעתיה דאקצייה לשכיבה מעתה תורת כלי עליו:

    מכבש פריש"א שני לווחים ארוכים וכבדים וסודרין בגדים על התחתון ומורידין העליון עליו וכובשים את הבגדים על ידי יתדות שיש עמודים קבועין מנוקבין בארבע הפיאות של התחתונות והעליונה מנוקבת בארבע זויותיה ועולה ויורדת בעמודים וכפי מה שהוא רוצה לכבוש מורידה ותוחב יתד בנקב העמוד ואינה יכולה לעלות:

    מתירין את המכבש שנוטל את היתד והוא ניתר דהיינו צורך שבת שנוטל את הכלים:

    אבל לא כובשין דהיינו צורך חול:

    ושל כובסין לא יגע בו מפני שהוא עשוי לתקן הבגדים ותוחבו בחזקה ומיהדק והתרה שלו דומה לסתירה:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 141a · Sefaria

    Tosafot

    הקש שע"ג המטה בריש פרק כירה (שבת דף לו:) פי' מה הוא קש:

    הני פלפלי מידק חדא כו' פירש ר"ת בשאלתות דרב אחאי בפרשת אמור אל הכהנים מפרש דבי"ט מיירי וקשה לר' דהוה ליה לפרש בהדיא כיון דבמכילתין לא מיירי אלא בשבת ועוד היכי אסר רב יהודה כולי האי בפלפלין הא אפילו מלח שרינא בפ"ק דביצה (ד' יד.) במדוך של עץ אלא נראה לרבי דהכא בשבת איירי ואגב דאיירי בטלטול ע"י שינוי מייתי ליה הכא ובכולה שמעתא נמי מייתי מילי דשבת טובא אע"ג דלא שייכן הכא כולי האי אבל בי"ט נראה לר"י דשרי בלא שינוי אפי' במדוך של אבן כשאר תבלין דתנן בפ"ק דביצה (שם) ב"ה אומר תבלין נדוכין במדוך של אבן והמלח במדוך של עץ ואמרי' בגמרא דכ"ע מלח בעי שינוי מ"ט רב הונא ורב חסדא חד אמר כל הקדרות כולן צריכות מלח ואין כל הקדרות צריכות תבלין וחד אמר כולן מפיגין טעמן ומלח אין מפיגה טעמא מאי בינייהו איכא בינייהו דידע מאי בעי בשולי אי נמי מוריקא פירוש מוריקא אינה מפיגה טעמא למ"ד משום הפגת טעם אסור ולמ"ד משום כל הקדרות כו' שרי א"כ פלפלין דהכא נמי שרי דאין כל הקדרות צריכות פלפלין וא"כ (ס"א ואי נמי) למ"ד נמי משום הפגת טעם פלפלין שרו דצריך לומר נמי שמפיגים טעמם מדלא קאמר איכא בינייהו פלפלין ומיהו אומר רבי דאין זה דקדוק שצריך לפרש שם בע"א דקשיא למ"ד דשרי מוריקא משום דאין כל הקדרות צריכות מוריקא א"כ יהא מותר לקוצרו ולחותכו מן המחובר אע"כ צריך לפרש יש בו הפגת טעם ולא כשאר תבלין להכי שרי למ"ד אין כל הקדרות כו' כיון דאיכא נמי קצת הפגת טעמא והשתא אתי שפיר דלקצור אסור ומהשתא אין ראיה להתיר פלפלין דשמא אין בהם הפגת טעם כלל ומיהו אומר ר"י דע"כ הם מפיגין טעמם דתנן בפ"ב דביצה (ד' כג.) ג' דברים רבי אלעזר בן עזריה מתיר וחכמים אוסרין שוחקין את הפלפלין ברחים שלהן והיכי הוה שרי רבי אלעזר בן עזריה אי לא מפיגין טעמא ואין סברא לומר דבהא פליגי רבי אלעזר בן עזריה ורבנן דמר סבר דמפיגין טעמא ומר סבר אין מפיגין טעמא אלא מדשרי ר' אלעזר בן עזריה ש"מ דמפיגין טעמא ורבנן דאסרי משום דברחים שלהם מיחזי ' טפי כי עובדא דחול ועוד תניא בהדיא בתוספתא דביצה בתר פלוגתא דבית שמאי ובית הלל הפלפלין כתבלין על כן נראה לר"י דמותר לכתוש פלפלין ביום טוב אפילו במדוך של אבן ומיהו היכא דידע מאי קדרה בעי בשולי אסור במדוך של אבן דלא ידענא כמאן הלכתא ואזלינן לחומרא ולא שייך למימר בשל סופרים הלך אחר המיקל היכא דאם הוא קולא בדבר אחד חומרא הוא בדבר אחר מיהו במדוך של עץ ממ"נ שרי אפי' במדוכה של אבן כעין שלנו שקורין מורטיי"ר כיון שהמדוך של עץ דלא אסרינן התם היכא דידע מאי קדרה בעי בשולי אלא בלא שינוי ושומין הנדוכים בי"ט נראה לר"י דשרי אפי' ידע מאי קדרה בעי בשולי לפי שמפיגין טעמן יותר מדאי ושרי מידי דהוי אשוחט ומבשל דשרי לכ"ע אפילו יודע מאי קדרה בעי בשולי דנראה הוא דהפגת טעם היינו שתש כח התבלין ואינם חדין כל כך ויכול לתקן הדבר כשמרבה התבלין אבל הפגת טעם שומין אין יכול לתקן מידי דהוה אשוחט ואופה ומבשל וגם רוח רעה שורה עליהן [נדה יז] אם דכן מערב י"ט אפילו במדוך של אבן או של ברזל שרי ועוד דאין נראה. שיהו בכלל תבלין דלא מיקרי תבלין אלא בירקות כעין כמון אבל שומין ובצלים אינם בכלל תבלין:

    דילמא אתי לאשוויי גומות אע"ג דרבא ס"ל בסוף פ"ב דביצה (ד' כג.) בדבר שאין מתכוין כר"ש גזרינן הכא כשיהא עסוק לקנח רגלו ישכח שבת ויתכוין לאשוויי גומות כעין שמצינו בפ' בתרא דעירובין (ד' קד.) דנשים המשחקות באגוזים ובתפוחים אסור דילמא אתי לאשוויי גומות כלומר במתכוין שמשכחת שבת מחמת שחוק שלהן:

    אודרא אפומא דשישא פי' בפ' ח' שרצים (לעיל שבת ד' קיא:) [בד"ה האי מסוכרייתא שם ע"א]:

    Tosafot on Shabbat 141a · Sefaria

    Rav Nissim Gaon

    טיט שעל גבי מנעל איכא חספא דרבא משכחת לה בפרק כל הכלים ניטלין בשבת (דף קכד) רבא הוה קאזיל בריסתקא דמחוזא איתווס מסאניה בטינא אתא שמעיה שקל חספא וקא מכפר ליה:

    Rav Nissim Gaon on Shabbat 141a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    אמר רב נחמן האי פוגלא מלמעלה למטה שרי ממטה למעלה אסור יש מי שאומרים לא יגררה ויש מי שאומרים מותר לגררה ממעלה וכבר פירשנו דברי רב נחמן בפרק כל הכלים.

    אמר רב יהודה [הני] פלפלי [מידק] חדא חדא בקתא דסכינא שרי למידק פי' ביו"ט אבל בלדכן אסור דהא אין מפיגין טעמן והוה ליה למידק מעיו"ט. רבא אמר כיון דמשני אפי' טובא והלכתא כרבא ביו"ט ויש מי שמתיר כי האי גוונא אפי' בשבת:

    טיט שע"ג רגליו הלכתא כמר בריה דרבנא דאסר בין בקרקע ובין בכותל ולא שרי אלא בקורה בלבד.

    ואמר רבא לא לצדד איניש כובא בארעא דלא אתו לאשויי גומות ואמר רבא לא ליהדוק איניש אודרא בפומיה דשישא דלמא אתו לידי סחיטה. פי' לא ידחוק אדם מוכין שרויין בפי אשישא שמא יבא לידי סחיטה טיט שעל בגדו מכסכסו מבפנים ואין מכסכסו מבחוץ או מגררו בצפורן כסכסו כבר פירשנוהו למעלה.

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 141a · Sefaria

    Rashba

    הני פלפלי מידק חדא חדא בקתא דסכינא שרי יש מי שפירשה ביום טוב, והרב אלפסי פירש, בשבת. וכן הכריעו בתוספות, דאי ביום טוב מאי שנא מתבלין שנדוכין כדרכן ואפילו מלח נידוך בהצלאה בכל דבר (ביצה יד, א), ותנן נמי (ביצה כג, א) אין שוחקין פלפלין בריחים שלהן, דאלמא דוקא בריחים הוא דאסור משום דהוי טוחן הא כדרכן מותר. ובהדיא תנו בתוספתא (פט"ו, הי"ג) אין כותשין את המלח במדוך של עץ אבל מרסק הוא ביד של סכין ובעץ הפרור ואינו חושש, אין מרסקין דבילה וגרוגרות ואת החרובים לפני הזקנים אבל מרסק הוא ביד הסכין ובעץ הפרור ואינו חושש, אלמא אפילו בשבת בשינוי שרי, והכא לא אסר רבי יהודה אלא בפלפלי דצריכי למידק טפי, ואפילו הכי הלכתא כרבא דשרי ואפילו טובא נמי.

    אלא אמר רבא מקנחו בכותל ואין מקנחו בקרקע דלמא אתי לאשוויי גומות פירוש: לפי שאדם מחזיר למקום גומא לקנח בו רגליו, כי במישור אינו מקנחו היטב, ומתוך שהוא מקנחו שם שמא ישכח ויכוון להשוות את הגומא. אבל אין לפרשה משום דדבר שאין מתכוון אסור, דהא רבא כר"ש סבירא ליה כדאיתא בשלהי פ"ב דביצה (כג, א) וכן הא דאמר רבא בסמוך לא לצדד איניש כובא אארעא דלמא אתי לאשוויי גומות, מהאי טעמא נמי הוא לפי שהוא צריך למקום שוה שישב הכובא היטב, חוששין שמא ישוה הגומות ביד או בצדוד הכובא בכונה, וכמו שאמרו שם גבי אבוס דבשל קרקע לכולי עלמא אסור מהאי טעמא, וכמו שגם כן אסרו בעירובין (קד, א) נשים המשחקות באגוזים ובתפוחים דאתו לאשוויי גומות, כלומר במתכוון.

    והרב אלפסי ז"ל פסק בהא כרבא, דאסור לקנח על גבי קרקע אבל הר"ז הלוי ז"ל פסק כרב פפא משום דבתרא הוא. והרמב"ן ז"ל השיג עליו דמכל מקום רבא רביה דרב פפא הוא, ואין הלכה כתלמיד במקום הרב. ולא ירדתי לסוף ראיתו. דהא בבתראי לא אמר הכי, דהא רב נחמן רביה דרבא הוא ואפילו כן הלכה כרבא כשלא היה יושב רבא לפני רב נחמן, וכל מקום דאיכא אמר ליה רבא לרב נחמן בלחוד חשבינן ליה תלמיד יושב לפני רבו ואין הלכה כמותו, אבל כשנחלקו שניהם כשני חולקים בעלמא הלכה כרבא, והכי נמי רב פפא הוא דנחלק על רבא, והלכתא כותיה דבתרא הוא.

    Rashba on Shabbat 141a · Sefaria

    Meiri

    המשנה החמשית הקש שעל גבי המטה לא ינענעם בידו אבל מנענעו בגופו ואם היה מאכל של בהמה או שהיה עליו כר או כסת או סדין מנענעו בידו מכבש של בעלי בתים מתירין אבל לא כובשין ושל כובסין לא יגע בהן ר' יהודה אומר אם היה מותר מערב שבת מתיר את כליו ושומטן אמר הר"ם פי' נענוע הוא הטלטול כר הוא שמשימין תחת הרקה והאוזן סדין הרדיד הקטן הידוע אצלנו ונקרא בערבי אלא ראש מכבש נקרא בערבי תכת והם שני לוחות שמשימי' בהם הבגדים המכובסים מקופלים ואחר כך קושרין הלוחות ומהדקין אותם כדי שיתישרו הבגדים ויהיה הקפול נאה ואין הלכה כר' יהודה:

    אמר המאירי המשנה החמשית והכונה בה ככונת מה שלפניה והוא שאמר הקש שעל גבי המטה והרי הוא מוקצה מפני שמטה זו אינה עומדת לשכיבה והרי תבן זה סתמו אינו עומד למאכל בהמה מפני שנכתש ביותר ובא לו בשבת לשכב עליו ומנענע את הקש כדי שיהא רך לשכב עליו לא ינענענו בידו מפני שהוא מוקצה אבל מנענעו בגופו בכתפו שטלטול מן הצד אינו טלטול ואם היה ראוי למאכל בהמה או שהיה עליו כר או סדין מערב שבת שהדבר מוכיח שנתיחד לישיבה הרי זה מנענעו ביד מכבש של בעלי בתים והוא כלי עשוי משני לוחות זו על גב זו שסודרין הבגדים על התחתון ומורידין העליון עליו דרך עמודים העשויים בלולים כדי להדקם ואמר שמתירין אותם בשבת שהרי אינו עושה אלא לצורך שבת ליטול מלבושיו אבל לא כובשין שהרי אין זה אלא דרך חול ושל כובסים לא יגע בו שהרי אין הבגדים שלו ואינו עושה אלא לאיזה תקון ור' יהודה בא לפרש שאם היה מותר מערב שבת מעט שומט את כליו משם אע"פ שאין לו צורך בהם וגדולי הרבנים פירשו שאינה עשויה בלולים אלא יש בעמודים נקבים וכשהדקה כרצונו תוחב יתד בנקב שלא תעלה ואמר שמסיר אותו יתד אבל אינו מחזירו ושל כובסים מתוך שנוהגים בהדוק גדול הסרת היתד נקראת סתירה ואם היה רפוי מערב שבת מותר ואין גוזרין רפוי מפני שאינו רפוי:

    זהו ביאור המשנה וכלה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    מאחר שטלטול מן הצד אינו טלטול הטומן לפת בארץ להתקיים והיה ממנו קצת מגולה שאינו צריך ליגע בעפר מותר לחלצו משם אע"פ שהוא מזיז העפר ולא סוף דבר בשראשו הרחב מלמעלה והקצר מלמטה שנמצאת הגומא רחבה מלמעלה ואין מזיז העפר כשהוא שומטה אלא אף אם ראשה הרחב למטה שנמצאת הגומא קצרה מלמעלה ועל כל פנים מזיז העפר בהוצאתה מותר הואיל ואינו מזיזה אלא עם הלפת שטלטול מן הצד אינו טלטול:

    מותר לדוק בשבת פלפלין אפי' הרבה גרגרין כאחד לצורך אבק בשמים לתבשילו ובלבד ביד הסכין אבל לא ברחים ומדוכה והוא הדין במלח ויש מחמירין במלח הואיל וכך דרכו בחול ואין הדברים נראין ומ"מ אף לדבריהם מותר לדוקה בחתיכת הככר או בין אצבעותיו או מכסה המלח בשולי המפה ודק ביד הסכין על המפה ויש מעמיד שמועה זו בי"ט מפני שקשה לו להתיר דיקת פלפלין בשבת ואין זה כלום שהרי בי"ט כל התבלים נידוכין כדרכן ועוד דבר הלמד מענינו:

    הרוחץ במים בשבת ינגב עצמו ואח"כ יעלה מן הנהר כדי שלא יעלה עם המים שבגופו לרה"ר ויביאם ד' אמות ברה"ר אבל בעודו בנהר מותר לו לילד בתוך הנהר שהנהר כרמלית הוא והבאה זו אינה הבאה ממש אלא הבאה מכחו וכחו בכרמלית לא גזרו גדולי הפוסקים כתבו בשמועה זו דילמא אתי לאייתויי ד' אמות בכרמלית ונראה מדבריהם ששפת הנהר כרמלית הוא ושמא תאמר בתוך הנהר היאך הוא הולך ומהו שאמרו כחו בכרמלית לא גזרו לא אמרוה אלא בדחיית המים וכמו שאמרו כי קא נחית דחי ד' אמות כלומר שדוחה את המים בכחו ר"ל הניצוצות ועל זו אמר כחו בכרמלית לא גזרו אבל הבאתו אסורה וא"כ אף הוא אסור לילך בתוך המים ומ"מ גדולי הדורות שלפנינו כתבו אף לשיטה זו שבעודו רוחץ אין כאן הבאה ארבע אמות שמי הנהר מעבירין המים שעליו ונמצאו אלו מעבירין את אלו ונמצא שלא הביא מהם ארבע אמות שלמות ומ"מ אין לבי מתיישב שהרי אינו עומד כלו בתוך המים והרי כשהכניס כל גופו במים להדיח ואחר כך הלך בנהר בקומה זקופה נמצאו המים שעל כתפו בהבאה גמורה ומתוך כך יש לדון כלשון ראשון ומ"מ לקצת מפרשים ראיתיה כן כלומר שכל נהר עמוק באמצעיתו יותר מבשפתו ואמר שכשרוצה לצאת ורואה שאין המים עמוקים כל כד יעמוד שם עד שינגב מה שבגופו חוץ למים וכן מעט מעט והיא חומרא גדולה:

    טיט שעל גבי רגלו ורצה לקנחו יש פוסקי שאסור לקנחו בין בכותל בין בקרקע בכותל מפני שהוא נראה כבונה ובקרקע משום השואת גומות אלא יקנחהו בקורה וגדולי הפוסקים פסקו שבכותל מותר שאין זה דרך בנין אבל בקרקע אסור ועיקר הדברים לפסוק ולהתיר בין בכותל בין בקרקע שדבר שאין מתכוין מותר ואין כאן חשש השואת גומות בידים שאין דרך בכך וכך פסקוה גדולי הראשונים שבגי"רונדאה והסכימו בה גדולי הדורות שלפנינו:

    לעולם יזהר אדם שלא לישב על שפת המבוי שאין בו אלא לחי מפני שאין בו היכר ושמא יתגלגל בסמוך לו איזה חפץ ויבא להביאו אצלו ונמצא מכניס מרשות לרשות:

    3 more comments on this page.

    Meiri on Shabbat 141a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה הני פלפלי כו' דקשה למ"ד דשרי מוריקא לו משום דאין כל הקדירות כו' אם כן יהא מותר לקוצרו כו' עכ"ל בפשיטות ה"מ לאוכוחי מתבלין גופייהו דקאמר בהו טעמא דאין כל הקדירות צריכות תבלין א"כ יהא מותר לקוצרו כו' אלא משום דאיכא למימר דמ"ד נמי טעמא משום דאין כל הקדירות כו' אית ליה נמי טעמא משום דמפיגין טעמן ותרתי בעי דלא ידע מאי בעי בישוליה ובדבר דמפיג טעמו אבל מהא דקאמר א"נ מוריקא על כרחך דליכא למימר הכי אלא דאיכא למימר כמ"ש התוס' דבעי נמי קצת הפגת טעם ומיהו לפ"ז משום מלח דבעי למתני שינוי לא הוה איצטריך ליה להאי טעמא דכל הקדירות צריכין מלח דאי נמי אין כל הקדירות צריכין מלח כמו תבלין ממש בעי שינוי כיון דלית ביה הפגת טעם כלל אלא דהאמת קאמר דתבלין נמי היכא דידע מאי בעי בישוליה צריך שינוי דתרתי בעי דלא ידע מאי בעי בישוליה וגם קצת הפגת טעם כמו מוריקא ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Shabbat 141a · Sefaria

    Maharam

    בגמ' איתמר מר בריה דרבינא אמר א' זה וא' זה אסור רב פפא אמר א' זה וכו' כצ"ל ועיין באלפסי ובאשר"י ובהר"ן:

    ברש"י ד"ה אודרא וכו' שסותמין בהן פי הפך שלא ישפך כצ"ל והס"ד והתחלת דבור השני הוא מכסכסו וכו':

    Maharam on Shabbat 141a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' דילמא אתי לידי סחיטה עיין לקמן דף קמה ע"א תוס' ד"ה כבשים:

    רש"י ד"ה מבפנים וכו' ומלבן ממש לא הוי דאין נותן שם מים עיין לקמן דף קמז ריש ע"א ברש"י ד"ה חייב חטאת וצ"ע:

    Gilyon HaShas on Shabbat 141a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 141, Amud Aleph, about 323 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 13 words

      Opens “דאית לה רירי.…”

    2. Segment 219 words

      Opens “והא דקתני ״נוטלין מלפני בהמה שפיה רע״…”

    3. Segment 323 words

      Opens “מתני׳ הקש שעל גבי המטה לא ינענענו…”

    4. Segment 424 words

      Opens “מכבש של בעלי בתים מתירין, אבל לא…”

    5. Segment 512 words

      Opens “גמ׳ אמר רב נחמן: האי פוגלא, מלמעלה…”

      Named: רב נחמן.

    6. Segment 641 words

      Opens “אמר רב אדא בר אבא, אמרי בי…”

      Named: רב אדא בר אבא, רב נחמן, אבא.

    7. Segment 720 words

      Opens “אמר רב יהודה: הני פלפלי, מידק חדא…”

      Named: רב יהודה, רבא.

    8. Segment 817 words

      Opens “אמר רב יהודה: מאן דסחי במיא לינגיב…”

      Named: רב יהודה.

    9. Segment 916 words

      Opens “אי הכי, כי קא נחית נמי, קא…”

    10. Segment 1013 words

      Opens “אמר אביי, ואיתימא רב יהודה: טיט שע"ג…”

      Named: רב יהודה, אביי.

    11. Segment 1112 words

      Opens “אמר רבא: מ"ט בכותל לא, משום דמיחזי…”

      Named: רבא.

    12. Segment 1212 words

      Opens “אלא אמר רבא: מקנחו בכותל ואין מקנחו…”

      Named: רבא.

    13. Segment 1318 words

      Opens “איתמר. מר בריה דרבינא אמר: אחד זה…”

      Named: רב פפא.

    14. Segment 149 words

      Opens “למר בריה דרבינא במאי מקנחי ליה? מקנחי…”

    15. Segment 1513 words

      Opens “אמר רבא: לא ליתיב איניש אפומיה דליחייא,…”

      Named: רבא.

    16. Segment 1610 words

      Opens “ואמר רבא: לא ליצדד איניש כובא, דילמא…”

      Named: רבא.

    17. Segment 1712 words

      Opens “ואמר רבא: לא ליהדוק איניש אודרא בפומא…”

      Named: רבא.

    18. Segment 1811 words

      Opens “אמר רב כהנא: טיט שע"ג בגדו מכסכסו…”

      Named: רב כהנא.

    19. Segment 1925 words

      Opens “מיתיבי: טיט שע"ג מנעלו מגררו בגב סכין,…”

    20. Segment 2013 words

      Opens “א"ר אבהו א"ר אלעזר אמר ר' ינאי:…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Abbahu · Amoraim · Second and third generation Amoraim

      Rabbi Abbahu was a prominent Amora in the Land of Israel, known for his wisdom, humility, and defense of Judaism against heretics.

      Source: Shabbat 141a · Segment 20 — “א"ר אבהו א"ר אלעזר אמר ר' ינאי: מגררין מנעל…

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Shabbat 141a · Segment 18 — “אמר רב כהנא: טיט שע"ג בגדו מכסכסו מבפנים ואין…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Shabbat 141a · Segment 10 — “אמר אביי, ואיתימא רב יהודה: טיט שע"ג רגלו מקנחו…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 141a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026