Talmud Builders

    Shabbat 131b

    Back to index

    English translation — Shabbat 131b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1it can be said that each and every moment is its proper time. The obligation to fulfill the mitzva is perpetual and one may not neglect it. Why should it be prohibited for him to perform actions that facilitate the performance of the mitzva on Shabbat? Rather, Rav Naḥman said that Rav Yitzḥak said, and some say that he said that Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: The actions that facilitate the performance of these mitzvot do not override Shabbat, since one can render the relevant objects ownerless. One is only required to perform these mitzvot if the objects, i.e., the garment and the house, belong to him. If he renders them ownerless, he is no longer obligated to perform these mitzvot.

    2It was taught that the Master said in a baraita : The mitzva of lulav and all its facilitators override Shabbat; this is the statement of Rabbi Eliezer. The Gemara poses a question: From where does Rabbi Eliezer derive this halakha ? If you say he derives it from the mitzvot of the omer and the two loaves, whose facilitators override Shabbat, this can be refuted by saying that the performance of facilitating actions is permitted on Shabbat in these cases because they are for the necessities of Temple service to God on High, as they are connected to the sacrificial service, which proceeds even on Shabbat. Rather, we can say that he derives it from the fact that the verse states: “And you shall take for yourselves on the first day, the fruit of goodly trees, branches of palm trees, boughs of thick-leaved trees, and willows of the river, and you shall rejoice before the Lord your God seven days” (Leviticus 23:40), from which he infers: “On the first day,” meaning that one is obligated to take it on the first day even if it occurs on Shabbat.

    3The Gemara clarifies: And with regard to what halakha is this emphasis stated? In what way would the laws of Shabbat have prohibited fulfilling the mitzva of lulav ? If you say that it comes to permit moving the lulav despite the prohibition against moving set-aside items, is a verse required in order to permit moving the lulav ? The prohibition to move items that are set-aside is not a Torah prohibition. The Torah would not come to permit an action prohibited by the Sages. Rather, it must be that the verse is coming to permit violation of Shabbat prohibitions for the facilitators of the lulav .

    4The Gemara asks: And how do the Rabbis who disagree with Rabbi Eliezer understand the verse’s emphasis that the mitzva must be performed on that day? The Gemara answers: According to the Rabbis, that expression in the verse is necessary to teach that this mitzva must be performed by day and not by night.

    5The Gemara asks: And from where does Rabbi Eliezer derive that this mitzva must be performed by day and not by night? The Gemara answers: He derives this halakha from the phrase: “And you shall rejoice before the Lord your God seven days,” as this indicates that the mitzva applies during the days and not the nights.

    6The Gemara asks: And how do the Rabbis respond to this? The Gemara answers: The previous derivation was necessary because it might have entered your mind to say that we should derive the seven days stated here from the seven days stated with regard to sukka , and say: Just as there, the mitzva of sukka applies not only during the days but even the nights, so too here, the mitzva of lulav applies not only during the days but even the nights. Therefore, the derivation teaches us that the mitzva only applies during the day based upon the original expression: “On the first day.”

    7The Gemara asks: And according to Rabbi Eliezer’s approach, let the Torah write this principle only with regard to lulav , and let these, the mitzva of the omer and similar cases, be derived from it. The Gemara answers: Because the analogy can be refuted. What is unique about lulav ? That it requires four species, as the Torah demands that three other species be taken along with the lulav . Therefore, lulav cannot serve as a paradigm for other mitzvot that do not share this characteristic.

    8Earlier, it was taught in a baraita : The mitzva of sukka and all its facilitators override Shabbat; this is the statement of Rabbi Eliezer. The Gemara asks: From where does Rabbi Eliezer derive this matter? If you say he derives it from the halakha with regard to the omer and the two loaves, this can be refuted by saying that the performance of facilitators is permitted on Shabbat in these cases as these are the necessities of Temple service to God on High. If you say he derives it from the halakha with regard to lulav , this too can be refuted, as lulav requires four species and therefore has special significance.

    9Rather, he derived it through the following verbal analogy based upon the expression “seven days,” which is stated with regard to both the mitzva of sukka and the mitzva of lulav . Just as below, with regard to the mitzva of lulav , its facilitators override Shabbat, so too here, with regard to the mitzva of sukka , its facilitators override Shabbat.

    10The Gemara asks: And let the Torah write only that actions that facilitate the performance of the mitzva override the halakhot of Shabbat, and let us bring these other mitzvot and derive their halakhot from sukka . The Gemara answers: Because this suggestion can be refuted: What is unique about the mitzva of sukka ? That it applies during the nights just as it applies during the days, whereas the others apply only during the day.

    11Earlier it was taught in a baraita : The mitzva of matza and all its facilitators override Shabbat; this is the statement of Rabbi Eliezer. The Gemara asks: From where does Rabbi Eliezer derive this matter? If you say he derives it from the halakha with regard to the omer and the two loaves, this can be refuted, as these are the necessities of Temple service to God on High. If you say he derives it from the halakha with regard to lulav , this too can be refuted, as it requires four species. If you say he derives it from the precedent of sukka , this too can be refuted, as it applies during the nights just as it applies during the days.

    12Rather, Rabbi Eliezer derived it by means of a verbal analogy based upon the word fifteenth stated with regard to the mitzva of matza , and the word fifteenth stated with regard to the festival of Sukkot : Just as below, with regard to the mitzva to dwell in a sukka on the festival of Sukkot , which is on the fifteenth of the month, its facilitators override Shabbat, so too here, with regard to the mitzva to eat matza on the fifteenth of the month, its facilitators override Shabbat.

    13The Gemara asks: And let the Torah write this principle with regard to matza , and let us bring these other mitzvot and derive their halakhot from matza . The Gemara answers: Because this suggestion can be refuted: What is unique about the mitzva of matza ? That it applies to women as it does to men. It is therefore different from the other mitzvot under discussion, which only apply to men.

    14It was also taught in the baraita : The mitzva of shofar and all its facilitators override Shabbat; this is the statement of Rabbi Eliezer. The Gemara asks: From where does Rabbi Eliezer derive this matter? If you say he derives it from the halakha with regard to the omer and the two loaves, this can be refuted, as these are the necessities of Temple service to God on High. If you say he derives it from the halakha with regard to lulav , this too can be refuted, as it requires four species. If you say he derives it from the precedent of sukka , this too can be refuted, as it applies during the nights just as it applies during the days. If you say he derives it from matza , this too can be refuted, as it applies to women just as it applies to men. Rather, Rabbi Eliezer derives it from the fact that the verse stated: “And in the seventh month, on the first of the month, a holy calling it shall be to you; any prohibited labor of work you shall not perform; a day of sounding the shofar it shall be for you” (Numbers 29:1). The verse’s emphasis that the shofar must be sounded on that day teaches us that it applies even on Shabbat.

    15And for what purpose was this emphasized? If you say it is in order to permit sounding the shofar , this has already been taught by one of the Sages of the school of Shmuel with regard to the verse that prohibits performing prohibited labor on Festivals: “Any prohibited labor of work you shall not perform” (Numbers 29:1), which comes to exclude from the category of prohibited labors the sounding of the shofar and the removal of bread from the oven, which are skills and not labors. Rather, it is necessary to teach with regard to actions that facilitate the performance of the mitzva.

    16The Gemara asks: And how do the Rabbis understand the verse’s emphasis that the mitzva must be performed on that day? The Gemara answers: That expression in the verse is necessary according to the Rabbis in order to teach that this mitzva must be performed by day and not by night. The Gemara asks: And from where does Rabbi Eliezer derive that this mitzva must be performed by day and not by night? The Gemara answers: He derives this halakha from the verse with regard to the laws of the Jubilee Year: “And you shall pass a shofar of sounding in the seventh month, on the tenth of the month, on the Day of Atonement you shall pass a shofar throughout your land” (Leviticus 25:9), and the laws of all instances of sounding the shofar during the seventh month are derived from each other. Therefore, just as on Yom Kippur the shofar is sounded during the day, as emphasized by the fact that the verse uses the phrase Day of Atonement, the same applies on Rosh HaShana.

    17The Gemara asks: And according to Rabbi Eliezer’s approach, let the Torah write this principle only with regard to shofar , and let us bring these other mitzvot and derive their halakhot from shofar . The Gemara answers: From the sounding of the shofar of Rosh HaShana, the principle that actions that facilitate the performance of a mitzva override Shabbat cannot be derived, because it has special significance in that it introduces the remembrances of the Jewish people before their Father in heaven. From the sounding of the shofar of Yom Kippur, the principle that actions that facilitate the performance of a mitzva override Shabbat cannot be derived, as this shofar sounding also has special significance, as the Master said: Once the court sounds the shofar on Yom Kippur in the Jubilee Year, the declaration of freedom applies at once. Slaves may take leave of their masters and go to their homes, and fields that had been sold return to their ancestral owners. Therefore, other mitzvot cannot be derived from the sounding of the shofar of Yom Kippur.

    18Earlier it was taught that the Master said in the baraita : The mitzva of circumcision and all its facilitators override Shabbat; this is the statement of Rabbi Eliezer. The Gemara asks: From where does Rabbi Eliezer derive this halakha ? If he derives it from all of the other mitzvot cited above, we can refute it, as we have already said that each one of them includes a unique aspect of severity or significance. And furthermore, there is another difficulty: What is unique about these mitzvot

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    כל שעתא זמניה הואוכיון שיש לו טלית בכל יום שמשהה בלא ציצית עובר בעשה ואפילו מונחת בקופסא הלכך כל יומא רמיא מצותיה עליה:

    הואיל ובידו להפקירןונפקי מרשותיה ולאו עליה רמיא חובתיה:

    אי מעומר ושתי הלחםוגמר במה מצינו:

    ביום ואפילו בשבתמדלא כתיב בראשון לדרשא אתא בכל יום שהוא ראשון לחג:

    ולמאי איצטריך לרבויילהאי ואפילו בשבת אי נימא לטלטל כדמשמע קרא לקיחה טלטול בעלמא הוא ועדיין במתן תורה לא נאסר טלטול דאיצטריך קרא למישרי להאי:

    אלא למכשיריודאיסורא דאורייתא הוא:

    מה להלן ימים ואפילו לילותכדילפינן במסכת סוכה (דף מג.):

    ולכתוב רחמנא בלולבדמכשירין דחו:

    וניתועומר ושתי הלחם מיניה ולמה ליה דכתביה בכולהו:

    אי מלולבבמה מצינו מלולב שהוא מצוה ומכשיריו דוחין אף סוכה שהיא מצוה מכשיריה דוחין:

    גמר ז' ימים כו'ובג"ש אתי ליה ואע"ג דאינה מופנה משני צדדים דהא גבי לולב חד שבעת ימים הוא דכתיב ודרשינן לר' אליעזר למעוטי לילות כיון דגלי רחמנא בעומר ושתי הלחם ולולב גילוי מילתא בעלמא הוא ולא פרכינן עלה גימגום:

    וניתו הנךעומר ושתי הלחם מיניה:

    אי מסוכה שכן נוהגת בלילות כבימיםואילו מצה לילה הראשון חובה ותו לא כדאמרינן בפסחים (דף קכ.):

    ונכתוב רחמנאבהדיא במצה ונגמרו הנך כולהו מיניה:

    בנשים כבאנשיםכדילפינן בפסחים (ד' מג:) לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים וגו' כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה ונשים איתנהו בבל תאכל חמץ דכל מצות לא תעשה בין שהזמן גרמא בין שאין הזמן גרמא חייבות לאפוקי סוכה ולולב דליתנהו בנשים דמצות עשה שהזמן גרמא היא:

    ולמאיהאי קרא הי מילתא דתרועה אתא למישרי בשבת אי לתקיעה לא איצטריך דאפילו תקיעת הרשות לית בה איסורא דאורייתא:

    מלאכת עבודהשל טורח:

    וגמרי מהדדיבמסכת ראש השנה (דף לג:) שאין תלמוד לומר בחדש השביעי דהא בכמה קראי כתב לן דיוה"כ בחודש השביעי מה ת"ל בחודש השביעי שיהו כל תרועות משל חדש השביעי שוות:

    נפטרו עבדים לבתיהםקריאת דרור דיובל תלויה בה הלכך חשיבא:

    אי מכולהומאחת מכולן:

    כדאמרינןאיכא למיפרך בכל הנך חדא צד חמור האמור בה לעיל:

    שבת 131 עמוד ב

    1כל שעתא ושעתא זמניה הוא? אלא אמר רב נחמן א"ר יצחק, ואיתימא רב הונא בריה דרב יהושע: הואיל ובידו להפקירן.

    2אמר מר: לולב וכל מכשיריו דוחין את השבת דברי ר"א מנא ליה לר"א הא? אי מעומר ושתי הלחם, שכן צורך גבוה! אלא אמר קרא: ״(ויקרא כג״, ז) ״ביום״. ״ביום״ אפילו בשבת.

    3ולמאי הלכתא? אילימא לטלטול איצטריך קרא למישרי טלטול?! אלא למכשיריו.

    4ורבנן? ההוא מיבעי ליה ביום ולא בלילה.

    5ור"א ביום ולא בלילה מנא ליה? נפקא ליה (ויקרא כג, מ) מושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים ימים ולא לילות.

    6ורבנן איצטריך, ס"ד אמינא נילף שבעת ימים מסוכה: מה להלן ימים ואפילו לילות, אף כאן ימים ואפילו לילות קמ"ל׃

    7וליכתוב רחמנא בלולב, וניתו הנך ונילפו מיניה! משום דאיכא למיפרך: מה ללולב, שכן טעון ארבעה מינים.

    8סוכה וכל מכשיריה דוחין את השבת, דברי רבי אליעזר. מנא ליה לר"א הא? אי מעומר ושתי הלחם שכן צורך גבוה הוא. אי מלולב שכן טעון ארבעה מינים.

    9אלא גמר ״שבעת ימים״ מלולב: מה להלן מכשיריו דוחין את השבת, אף כאן נמי מכשיריו דוחין את השבת.

    10וליכתוב רחמנא בסוכה, וניתי הנך וניגמור מיניה! משום דאיכא למיפרך: מה לסוכה שכן נוהגת בלילות כבימים.

    11מצה וכל מכשיריה דוחין את השבת, דברי ר"א מנא ליה לר"א הא? אי מעומר ושתי הלחם שכן צורך גבוה. אי מלולב שכן טעון ארבעה מינים. אי מסוכה שכן נוהגת בלילות כבימים.

    12אלא גמר ״חמשה עשר״ ״חמשה עשר״ מחג הסוכות: מה להלן, מכשיריה דוחין את השבת, אף כאן מכשיריה דוחין את השבת.

    13וליכתוב רחמנא במצה, וניתו הנך וליגמור מיניה! משום דאיכא למיפרך: מה למצה שכן נוהגת בנשים כבאנשים.

    14שופר וכל מכשיריו דוחין את השבת, דברי ר"א מנא ליה לר"א הא? אי מעומר ושתי הלחם שכן צורך גבוה. אי מלולב שכן טעון ארבעה מינים. אי מסוכה שכן נוהגת בלילות כבימים. אי ממצה שכן נוהגת בנשים כבאנשים. אלא אמר קרא: ״(במדבר כט״, א) ״יום תרועה יהיה לכם״. ביום אפילו בשבת׃

    15ולמאי אילימא לתקיעה הא? תנא דבי שמואל כל מלאכת עבודה לא תעשו יצתה תקיעת שופר ורדיית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה אלא למכשירין׃

    16ורבנן ההוא מיבעי ליה ביום ולא בלילה ור"א ביום ולא בלילה מנא ליה נפקא ליה (ויקרא כה, ט) מביום הכפורים תעבירו שופר בכל ארצכם וגמרי מהדדי׃

    17וליכתוב רחמנא בשופר וליתו הנך וליגמרו מיניה מתקיעת שופר דראש השנה ליכא למיגמר שכן מכנסת זכרונות של ישראל לאביהן שבשמים מתקיעות [שופר] דיוה"כ ליכא למיגמרי דאמר מר תקעו ב"ד שופר נפטרו עבדים לבתיהם ושדות חוזרות לבעליהן:

    18(אמר מר) מילה וכל מכשיריה דוחין את השבת דברי רבי אליעזר מנא ליה לר"א הא אי מכולהו גמר כדאמרינן. ועוד: מה להנך׃

    Tosafot

    סד"א נילף שבעת ימים משבעת ימים מסוכהוא"ת היכי תיסק אדעתיה לדון ג"ש הא אין אדם דן ג"ש מעצמו אא"כ למדה מרבו וי"ל דשמא בעלמא ניתנה למדרש:

    קמ"לולא ידענא השתא האי שבעת ימים למאי אתיא דאע"ג דדרשינן בפ"ק דפסחים (דף ה.) מה שביעי שביעי לחג אף ראשון ראשון לחג הא איכא למידרש משבעה בלא ימים:

    שכן טעון ארבעה מיניםאף על גב דעומר ושתי הלחם נמי מביאין עמהן כבשים ויין לניסוך ושמן למנחות שאני ד' מינין שבלולב דמעכבין זה את זה כדאמר בפרק הקומץ (מנחות דף כז.) ובפרק התכלת (מנחות דף מה:) [אמרינן] הכבשים אין מעכבין לא את העומר ולא את שתי הלחם והיינו טעון ד' מינין שאין מצות לולב כלל בלא ד' מינין אבל באלו יכולה להיות מצוותן בלא ד' מינין. הר"ב פור"ת:

    אי מעומר כו'הכא לא דייקא תלמודא למילף מבינייהו דהכי אורחיה דתלמודא זימנין דייק וזימנין לא דייק ואי הוה דייק הוה משכח פירכ' הרב פור"ת א"נ מילתא דאתיא במה הצד טרח וכתב לה קרא כמו מילתא דאתיא בקל וחומר והאי דקאמר תלמודא ניכתוב רחמנא בהאי ותיתי אידך מיניה פירוש ומאי צריך קרא היינו משום דאי בלא מה הצד הוה מצי למילף הך מצוה מאידך לא הוה כתב רחמנא קרא כיון דהוה פשוט כל כך דלא דמי למילתא דאתיא בק"ו דהוא פשוט יותר:

    שבעת ימים מלולבמופנה הוה משני צדדים גבי לולב לא איצטריך דאע"ג דדרשינן ימים ולא לילות מיהו לא הוה צריך למיכתב שבעת כלל דהוה מצי למיכתב ושמחת לפני וגו' בימים והוי לשון שבעת מיותר לג"ש וא"ת ור' אליעזר היכי דריש ימים ולא לילות כיון דאית ליה ג"ש היא גופה נילף מסוכה מה להלן ימים אפילו לילות אף לולב ימים ואפי' לילות ויש לומר דלית לן למילף בג"ש מילתא דלשון ג"ש גופא מוכחא דאינו כן דימים משמע ולא לילות:

    ואי מסוכה שכן נוהגת בלילות כבימיםמשמע דבעי למימר תאמר במצה שאינה נוהגת בלילות כבימים ואדרבה עיקר מצותה בלילה הראשון שנאמר בערב תאכלו מצות (שמות יב) והכי הוה מצי למימר שכן נוהגת בימים ובלילות:

    נפקא ליה מביום הכפוריםוגמרינן מהדדי כדדרשינן בראש השנה שיהו כל התקיעות של חודש השביעי שוות כדפירש בקונטרס ורבנן סברי דלא שייך לאקשויי אלא לומר שסדר תקיעות יהיו שוין דלענין סדר תקיעות מייתי לה התם אבל לזמן דיום ודאי לא איתקש דע"כ זמנם אינו שוה שזה בראש חודש וזה בעשור לחודש:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ושמעינן מינה דרבנן פליגי על ר' שמעון דשרי דרך גגות ודרך חצירות ודרך קרפיפות ואע"ג דאמר רב הלכתא כר' שמעון בפרק כל גגות העיר רשות אחת הן לגבי אזמל לא שרינן בכי האי גוונא דבהדיא קיי"ל הלכתא כרבנן וככלליה דרבי עקיבא דאמר כל מלאכה שאפשר לה לעשות מע"ש אינ' דוחה את השבת והבאת אזמל כיון שאפשר לו להביאו מע"ש ולא הביאו אין הבאתו דוחה את השבת אפילו לענין עשיית פסח דכרת הוא לא מייתינן אזמל למול בנו או עבדו כדי שיותר לו לעשות פסח ולא שנא להו לרבנן לא דרך רה"ר ולא דרך גגות וקרפיפות וחצרות הכל אחד הוא ובכל אסור ואשכחנן בתלמוד א"י עובדא ולא הביאוהו בשבת. ואמרינן בכל מקום (רב עביד) מעשה רב דגמרינן מינה. וזה הוא המעשה. ר' שמואל בר אבודומי הוה ליה עובדא למגזר לרב ששעא בריה אנשיון למיתי אזמל שאל לר' [מנא]. אמר להון ידחה למחר. שאל לר' יצחק בן אלעזר אמר להון משחוק [קונדיטון] לא אנשיתון ומיתי אזמל אנשיתון ידחה למחר:

    א"ר חייא בר אבאא"ר יוחנן לא לכל א"ר אליעזר מכשירי מצוה דוחין את השבת שהרי שתי הלחם חובת היום הן ולא למדם ר' אליעזר אלא מג"ש נאמרה הבאה בעומר שנאמר והבאתם את עומר וגו' ונאמרה הבאה בשתי הלחם שנאמר ממושבותיכם תביאו לחם תנופה שתים וגו'. מנין שהעומר דוחה שבת. גרסינן באחרית פרק ר' ישמעאל אומר העומר היה בא בשבת מג' סאין וכו'. ת"ר תקריב את מנחת בכוריך מה ת"ל לפי שמצות העומר להביא מן הקמה מניין שאם לא מצא קמה יביא מן העומרין ת"ל תקריב כו' עד תקריב לפי שמצותו לקצור בלילה. מניין שאם קצר ביום כשר ודוחה שבת ת"ל תקריב כל שהוא תקריב מ"מ תקריבו אפי' בשבת אפילו ביום בטומאה. ותוב תניא (בתו"כ) בסוף פרשת אמור אל הכהנים (ובפסחים עז ובמנחות ע"ב) רבי אומר וידבר משה את מועדי ה' מה ת"ל לפי שלא למדנו שדוחין את השבת אלא הפסח והתמיד שכתוב בהן במועדו מניין לרבות העומר והקרב עמו. שתי הלחם והקרב עמהן שידחו שבת ת"ל וידבר משה את מועדי ה' קבעו מועד אחד לכולן ופשוטה היא זו ההלכה כולה. ואפי' ר' אליעזר שמתיר במכשירי מצוה מודה. שאם צייץ טליתו ועשה מזוזה בפתחו בשבת שהוא חייב ואמרינן מ"ש הני ואוקימנא הואיל ובידו להפקירן. פי' כי הציצית הוא חובת הבגד וכיון שהפקיר אינו בגדו וכן הבית כיוצא בו.

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 131b

    Shabbat 131b. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 408 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    כל שעתא זמניה הוא וכיון שיש לו טלית בכל יום שמשהה בלא ציצית עובר בעשה ואפילו מונחת בקופסא הלכך כל יומא רמיא מצותיה עליה:

    הואיל ובידו להפקירן ונפקי מרשותיה ולאו עליה רמיא חובתיה:

    אי מעומר ושתי הלחם וגמר במה מצינו:

    ביום ואפילו בשבת מדלא כתיב בראשון לדרשא אתא בכל יום שהוא ראשון לחג:

    ולמאי איצטריך לרבויי להאי ואפילו בשבת אי נימא לטלטל כדמשמע קרא לקיחה טלטול בעלמא הוא ועדיין במתן תורה לא נאסר טלטול דאיצטריך קרא למישרי להאי:

    אלא למכשיריו דאיסורא דאורייתא הוא:

    מה להלן ימים ואפילו לילות כדילפינן במסכת סוכה (דף מג.):

    ולכתוב רחמנא בלולב דמכשירין דחו:

    13 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 131b · Sefaria

    Tosafot

    סד"א נילף שבעת ימים משבעת ימים מסוכה וא"ת היכי תיסק אדעתיה לדון ג"ש הא אין אדם דן ג"ש מעצמו אא"כ למדה מרבו וי"ל דשמא בעלמא ניתנה למדרש:

    קמ"ל ולא ידענא השתא האי שבעת ימים למאי אתיא דאע"ג דדרשינן בפ"ק דפסחים (דף ה.) מה שביעי שביעי לחג אף ראשון ראשון לחג הא איכא למידרש משבעה בלא ימים:

    שכן טעון ארבעה מינים אף על גב דעומר ושתי הלחם נמי מביאין עמהן כבשים ויין לניסוך ושמן למנחות שאני ד' מינין שבלולב דמעכבין זה את זה כדאמר בפרק הקומץ (מנחות דף כז.) ובפרק התכלת (מנחות דף מה:) [אמרינן] הכבשים אין מעכבין לא את העומר ולא את שתי הלחם והיינו טעון ד' מינין שאין מצות לולב כלל בלא ד' מינין אבל באלו יכולה להיות מצוותן בלא ד' מינין. הר"ב פור"ת:

    אי מעומר כו' הכא לא דייקא תלמודא למילף מבינייהו דהכי אורחיה דתלמודא זימנין דייק וזימנין לא דייק ואי הוה דייק הוה משכח פירכ' הרב פור"ת א"נ מילתא דאתיא במה הצד טרח וכתב לה קרא כמו מילתא דאתיא בקל וחומר והאי דקאמר תלמודא ניכתוב רחמנא בהאי ותיתי אידך מיניה פירוש ומאי צריך קרא היינו משום דאי בלא מה הצד הוה מצי למילף הך מצוה מאידך לא הוה כתב רחמנא קרא כיון דהוה פשוט כל כך דלא דמי למילתא דאתיא בק"ו דהוא פשוט יותר:

    שבעת ימים מלולב מופנה הוה משני צדדים גבי לולב לא איצטריך דאע"ג דדרשינן ימים ולא לילות מיהו לא הוה צריך למיכתב שבעת כלל דהוה מצי למיכתב ושמחת לפני וגו' בימים והוי לשון שבעת מיותר לג"ש וא"ת ור' אליעזר היכי דריש ימים ולא לילות כיון דאית ליה ג"ש היא גופה נילף מסוכה מה להלן ימים אפילו לילות אף לולב ימים ואפי' לילות ויש לומר דלית לן למילף בג"ש מילתא דלשון ג"ש גופא מוכחא דאינו כן דימים משמע ולא לילות:

    ואי מסוכה שכן נוהגת בלילות כבימים משמע דבעי למימר תאמר במצה שאינה נוהגת בלילות כבימים ואדרבה עיקר מצותה בלילה הראשון שנאמר בערב תאכלו מצות (שמות יב) והכי הוה מצי למימר שכן נוהגת בימים ובלילות:

    נפקא ליה מביום הכפורים וגמרינן מהדדי כדדרשינן בראש השנה שיהו כל התקיעות של חודש השביעי שוות כדפירש בקונטרס ורבנן סברי דלא שייך לאקשויי אלא לומר שסדר תקיעות יהיו שוין דלענין סדר תקיעות מייתי לה התם אבל לזמן דיום ודאי לא איתקש דע"כ זמנם אינו שוה שזה בראש חודש וזה בעשור לחודש:

    Tosafot on Shabbat 131b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ושמעינן מינה דרבנן פליגי על ר' שמעון דשרי דרך גגות ודרך חצירות ודרך קרפיפות ואע"ג דאמר רב הלכתא כר' שמעון בפרק כל גגות העיר רשות אחת הן לגבי אזמל לא שרינן בכי האי גוונא דבהדיא קיי"ל הלכתא כרבנן וככלליה דרבי עקיבא דאמר כל מלאכה שאפשר לה לעשות מע"ש אינ' דוחה את השבת והבאת אזמל כיון שאפשר לו להביאו מע"ש ולא הביאו אין הבאתו דוחה את השבת אפילו לענין עשיית פסח דכרת הוא לא מייתינן אזמל למול בנו או עבדו כדי שיותר לו לעשות פסח ולא שנא להו לרבנן לא דרך רה"ר ולא דרך גגות וקרפיפות וחצרות הכל אחד הוא ובכל אסור ואשכחנן בתלמוד א"י עובדא ולא הביאוהו בשבת. ואמרינן בכל מקום (רב עביד) מעשה רב דגמרינן מינה. וזה הוא המעשה. ר' שמואל בר אבודומי הוה ליה עובדא למגזר לרב ששעא בריה אנשיון למיתי אזמל שאל לר' [מנא]. אמר להון ידחה למחר. שאל לר' יצחק בן אלעזר אמר להון משחוק [קונדיטון] לא אנשיתון ומיתי אזמל אנשיתון ידחה למחר:

    א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן לא לכל א"ר אליעזר מכשירי מצוה דוחין את השבת שהרי שתי הלחם חובת היום הן ולא למדם ר' אליעזר אלא מג"ש נאמרה הבאה בעומר שנאמר והבאתם את עומר וגו' ונאמרה הבאה בשתי הלחם שנאמר ממושבותיכם תביאו לחם תנופה שתים וגו'. מנין שהעומר דוחה שבת. גרסינן באחרית פרק ר' ישמעאל אומר העומר היה בא בשבת מג' סאין וכו'. ת"ר תקריב את מנחת בכוריך מה ת"ל לפי שמצות העומר להביא מן הקמה מניין שאם לא מצא קמה יביא מן העומרין ת"ל תקריב כו' עד תקריב לפי שמצותו לקצור בלילה. מניין שאם קצר ביום כשר ודוחה שבת ת"ל תקריב כל שהוא תקריב מ"מ תקריבו אפי' בשבת אפילו ביום בטומאה. ותוב תניא (בתו"כ) בסוף פרשת אמור אל הכהנים (ובפסחים עז ובמנחות ע"ב) רבי אומר וידבר משה את מועדי ה' מה ת"ל לפי שלא למדנו שדוחין את השבת אלא הפסח והתמיד שכתוב בהן במועדו מניין לרבות העומר והקרב עמו. שתי הלחם והקרב עמהן שידחו שבת ת"ל וידבר משה את מועדי ה' קבעו מועד אחד לכולן ופשוטה היא זו ההלכה כולה. ואפי' ר' אליעזר שמתיר במכשירי מצוה מודה. שאם צייץ טליתו ועשה מזוזה בפתחו בשבת שהוא חייב ואמרינן מ"ש הני ואוקימנא הואיל ובידו להפקירן. פי' כי הציצית הוא חובת הבגד וכיון שהפקיר אינו בגדו וכן הבית כיוצא בו.

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 131b · Sefaria

    Rashba

    הואיל ובידו להפקירן והא דלא אמר הואיל ובידו שלא ללובשו. פרש"י ז"ל דאפילו מונח בקופסא עבר עליה בעשה. ואינו מחוור, דאי משום הא אתיא דלא כהלכתא דכלי קופסא אינן חייבין בציצית דלאו חובת מנא הוא. ושמא משום דאיכא מאן דסבר ליה הכין במנחות (מד, א) לא נקט ליה בהכין ונקט טעמא דאתי לכולהו. וטעמא דטלית של הפקר פטור מן הציצית, דלא עדיף מטלית שאולה דאמרינן (חולין קי, ב) שהיא פטורה כל שלשים יום, וכן בית של הפקר פטור מן המזוזה כדאמרינן (מנחות מד, א) דשוכר פטור כל שלשים, ואע"ג דלאחר שלשים חייבין בין בציצית בין במזוזה, היינו מדרבנן דאילו מדאורייתא אין הפרש בין תוך שלשים לאחר שלשים.

    ואם תאמר כיון דפטרי' הכא בית שאינו שלו ממזוזה, הא דאמרינן בריש פרק ראשית הגז (חולין קלה, ב) מזוזה אע"ג דכתיב ביתך (דברים יא, כ) דידך אין ולא דשותפות כתב רחמנא למען ירבו ימיכם וימי בניכם (שם, שם, כא), ואקשינן ואלא ביתך למאי אתא, ופרקינן לכדרבה דאמר רבה דרך ביאתך מן הימין, לישני ליה ביתך למעוטי דר בבית שאינו שלו, וכדשני בציצית כסותך למה לי לכדרב יהודה דאמר טלית שאולה פטורה מן הציצית כל שלושים יום. יש לומר דאין הכי נמי אלא חד מתרי טעמי נקט.

    הא דאמרינן דרבנן איצטריך סלקא דעתך אמינא נילף שבעת ימים מסוכות וכו'. קשיא לי אם כן לא לכתוב רחמנא ימים דהא כולה מלתא מביום הראשון נפקא לן. ויש לומר דאי לא כתב רחמנא ימים הוי אמינא ודאי דנילף שבעה שבעה מסוכה, ואי משום דכתיב ביום (הזה) [הראשון] הוי אמינא הני מילי בגבולין דלא חייב בהו רחמנא אלא יום אחד והכי נמי לא חייב בו אלא יום ולא לילה, אבל במקדש כי היכא דחייב ביה שבעה חייב ביה נמי לילות כימים, אבל השתא דכתיב גם במקדש ימים כמו שכתוב בגבולין, גלי לן קרא דכי היכי דיום שנאמר בגבולין דוקא ביום ולא בלילה, אף ימים שנאמר במקדש דוקא ימים ולא לילות. ואכתי איכא למידק דאם כן שפיר קאמרי ליה רבנן לר"א. ויש לומר דר"א סבר דכיון דאיכא למידרש ביום למילי אחריני דרשינן, וימים דכתיב גבי מקדש גלי נמי אגבולין, דכי היכי דבמקדש אינו ניטל אלא ביום אע"פ שהחמיר בו הכתוב להטעינו שבעה, כ"ש בגבולין שאינו ניטל אלא יום אחד שאינו ניטל בלילה אלא ביום, וגזירה שוה לא משבעת ימים היא אלא שבעה שבעה, ולא למילף לולב מסוכה אלא למילף סוכה מלולב, מה לולב מכשיריה דוחין את השבת אף סוכה מכשיריה דוחין את השבת, כדיליף מינה בסמוך ר"א, ולא הקישא למחצה הוא, דהא גלי קרא בלולב דאינו נוהג בלילות מדכתיב ביה ימים.

    הא דאמרינן גמר שבעת ימים שבעת ימים מלולב. איכא למידק דהא שבעת ימים דגבי לולב איצטריך, ואכתי מופנה משני צדדים ליתא אלא מופנה מצד אחד הוא, ואיכא למיפרך מה ללולב שכן טעון ארבעת מינין הוא. וכן נמי הא דאמרינן בסמוך יליף חמשה עשר חמשה עשר מחג הסוכות, לאו מופנה הוא. ויש לומר דגלוי מלתא בעלמא הוא, כיון דגלי קרא בכל הנך מצות דדחו שבת, אבל כי אתיא למילף במה מצינו פרכינן, משום דבמה מצינו כל דהו פרכינן (חולין קיד, א).

    נפקא לן מביום הכפורים וגמרי מהדדי ורבנן דלא ילפי, סבירא להו דלא גמרי אלא לסדר תקיעות, אבל לימים ולא ללילות לא גמרינן מהדדי, משום דכי היכי דהאי בראשון והאי בעשור, איכא למימר נמי דהאי ביום והאי בלילה.

    הא דאמרינן מה להנך שכן עבר זמנן בטלין. איכא למידק והא סוכה דאע"ג דדחית לה מקמי שבת, אינה בטלה דעבד לה בחולו של מועד. ויש לומר מכל מקום זמן יש לה דאי עבר זמנה אין לה תשלומין. ועוד יש לומר דלמאן איצטריך לר"א, ור"א סוכה לשבעה בעי, ואם אינו עושה אותה עכשיו אינו יכול לעשותה בחולו של מועד כדאיתא התם בסוכה (כז, ב).

    Rashba on Shabbat 131b · Sefaria

    Meiri

    איסור טלטול אינו מן התורה אלא מדברי סופרים שלא יהא טלטול השבת כטלטולו של חול שמא יבא לתקן ולהגביה מפנה לפנה או מבית לבית ויבא לידי הוצאה וכן שאם יטלטל כלים שמלאכתן לאיסור יבא להתעסק בהם וכן שקצת בני אדם אינם בעלי מלאכה בחול ואין שביתה ניכרת בהם אלא במניעת טלטול:

    לולב טעון ארבעה מינים כמו שהתבאר במקומו וניטל ביום ואם נטלן בלילה לא יצא וכן בשופר ומ"מ סכה נוהגת בלילות כבימים והנשים פטורות בהם אבל מצה נוהגת בנשים כבאנשים כמו שיתבאר במקומו:

    תקיעת שופר חכמה היא ואינה מלאכה והילכך לא נאסרה אף תקיעת הרשות מן התורה אלא מדברי סופרי' מתורת שבות ותקיעת מצוה נאסרה מגזרת העברה ברה"ר כמו שהתבאר במקומו ואף רדיית הפת חכמה היא ואינה מלאכה כמו שביארנו בפרק ראשון:

    כבר ביארנו במקומו שתקיעת שופר ביום הכפרים של יובל היתה מעכבת ביובל ר"ל שמראש שנה ועד יום הכפרים לא היו עבדים נפטרים לבתיהם אלא שמ"מ לא היו משתעבדין לאדניהם ולא השדות חוזרות לבעליהן אלא עבדים אוכלין ושותים ושמחים ועטרות שחרורם בראשיהם כיון שהגיע יום הכפרים תקעו בית דין בשופר נפטרו עבדים לבתיהם ושדות חוזרות לבעליהן:

    Meiri on Shabbat 131b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפירוש רש"י בד"ה ונכתוב רחמנא בהדיא במצה ונגמר הנך כולהו כו' עכ"ל ר"ל דלא נכתוב כלל בעומר ושתי הלחם ובלולב ולא איצטריך לן נמי הך ג"ש דט"ו ט"ו מסוכה וסוכה גופה מלולב אלא דנכתוב בהדיא במצה וליגמרו כולהו מיניה אבל לעיל גבי סוכה לא פירש כן דנכתוב בהדיא בסוכה ולא נכתוב בכולהו משום דאין אתה מרויח כלום דמה לי לכתוב בהדיא בלולב או בסוכה ואע"ג דלא הוה איצטריך הג"ש דשבעת ימים אפשר דאצטריכא נמי למלתא אחריתא ולהכי לא פירש לעיל אלא דלא נכתוב עומר ושתי הלחם אבל לולב ודאי דנכתוב מיהו לפי מה שפירש לעיל דאין הג"ש משבעת ימים מופנה אלא דלולב גילוי מלתא הוא מדגלי בעומר ושתי הלחם א"כ ע"כ אי לאו דכתיבי עומר ושתי הלחם לא היה ילפינן סוכה מלולב אם כן ע"כ דלא תקשי נמי לעיל אלא דלכתוב סוכה בהדיא וי"ל דמה שכת' בסוף דבריו גמגום ר"ל דצריכין לומר דהג"ש מופנה היא וכמ"ש התוספות ואתיא נמי למלתא אחריתא כמ"ש לעיל ודו"ק:

    תוס' בד"ה סד"א נילף כו' וי"ל דשמא בעלמא ניתנה למדרש כו' עכ"ל אין ר"ל דהך גזירה שוה שבעת ימים דלולב וסוכה נתנה בעלמא למדרש ליגמר בג"ש מהדדי למלתא אחריתא דאם כן מאי קאמר בתר הכי ולא ידענא השתא האי שבעת ימים למאי אתיא כו' הא ע"כ פסיקא ליה לתלמודא שנתנה למדרש למלתא אחריתא אלא דר"ל דשמא בעלמא במקום אחר דכתיבי בתורה שבעת ימים ניתנה למדרש שבסיני נאמר לידרש תיבה זו וסד"א דניתנה מסיני לידרש גבי לולב וסוכה קמ"ל דלא ניתנה כלל גבי לולב וסוכה אלא במקום אחר דכתיב נמי שבעת ימים ואהא קשיא להו שפיר לפי האמת האי שבעת ימים דהכא למאי אתא לרבנן ודו"ק:

    בד"ה שבעת ימים כו' לא הוה צריך למכתב כלל שבעת דה"מ כו' עכ"ל ורש"י דלא ניחא ליה בהכי משום דשבעת ודאי אינו מופנה דהך דרשה דפ"ק דפסחים שהביאו התוספות לעיל דאצטריך שבעת מה שביעי לחג אף ראשון כו' משמע דאתיא אפילו כר"א ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Shabbat 131b · Sefaria

    Maharam

    בגמ' נפקא ליה מביום הכפורים תעבירו שופר בכל ארצכם וגמרי מהדדי וכו' כצ"ל:

    ברש"י ד"ה וניתי הנך עומר ושתי הלחם מינה מלשון רש"י משמע דלא פריך גמ' דנכתוב בהדיא בסוכה ונילף עומר ושתי הלחם ולולב מינה דא"כ הו"ל לרש"י לפרש כן בהדיא כמו שפי' לקמן בסמוך גבי מצה דפריך ונכתוב רחמנא בהדיא במצה ונגמר הנך כולהו מינה ועוד הוה ליה לפרש וניתי הנך עומר ושתי הלחם ולולב מינה אלא ודאי רש"י מפרש דלא פריך גמ' אלא דנכתוב לולב וסוכה כדהשתא דאתיא סוכה בג"ש מלולב וניתי עומר ושתי הלחם מינה וא"כ יש לדקדק מאי פריך דלא נכתוב עומד ושתי הלחם הא אי לאו עומר ושתי הלחם סוכה נמי לא אתיא בג"ש מלולב כיון דאינה מופנה משני צדדים הוה פרכינן מה לולב כו' דהשתא נמי לא אתיא אלא כיון דגלי רחמנא בעומד ושתי הלחם כדפירש"י לעיל מזה ויש לפרש דרש"י ר"ל דנכתוב רחמנא ג"ש המופנה משני צדדים דשפיר אתיא סוכה מלולב ולא פרכינן ולא נכתוב עומד ושתי הלחם ואי תקשה לך ומאי דוחקיה לרש"י לפרש כן ולא פי' הא דפריך גמ' ולכתוב רחמנא בסוכה דר"ל דלכתוב בהדיא כמו שפי' גבי מצה בסמוך משום דלאו אורחיה דגמ' למיפרך הכי דא"כ כל מקום דמצינו ג"ש מופנה משני צדדים דאיכא למיפרך כמו לעיל גבי שתי הלחם דאתי מג"ש דעומר נפרוך נמי לא לכתוב הג"ש ונכתוב גבי שתי הלחם בהדיא וניתי עומר מיניה וכן בכל מקום דאיכא ג"ש אבל לקמן גבי מצה דמצריך ג"ש מצה מסוכה וסוכה מלולב פריך שפיר דנכתוב גבי מצה בהדיא:

    בתוס' ד"ה ס"ד גילף שבעת ימים משבעת ימים וכו' וי"ל דשמא בעלמא ניתנה למדרש הס"ד קמ"ל ולא ידענא וכו' הוא תחלת דבור שני אלא ששני הדבורים סתרי אהדדי דבדבור דלעיל מיניה מסיים דשמא בעלמא ניתנה למדרש ובדבור שני כתב ולא ידענא וכו' ויש לפרש דר"ל דשבעת ניתנה למדרש בעלמא לג"ש אלא דתיבת ימים לא ידע למאי אתא ויש לפרש ג"כ דהא דקאמר לעיל דשמא בעלמא ניתנה למדרש אינו ר"ל דשבעת ימים דגבי לולב ניתנה למדרש לג"ש אלא ר"ל דשבעת ימים דעלמא קבלו מסיני דניתנה למדרש לג"ש והוה סד"א דשבעת ימים דכתיב גבי לולב הוא דהוי אותה ג"ש וק"ל:

    ד"ה נפקא ליה וכו' כדדרשינן בר"ה שיהא כל וכו' כצ"ל:

    Maharam on Shabbat 131b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    רש"י ד"ה כל שעתא וכו' ואפי' מונחת בקופסא עי' מנחות דף מד ע"א תוס' ד"ה טלית:

    תוס' ד"ה קמ"ל ולא ידענא כעין זה לעיל דף קיח ע"ב תד"ה אלי היו וש"נ:

    Gilyon HaShas on Shabbat 131b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 131, Amud Bet, about 408 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 120 words

      Opens “כל שעתא ושעתא זמניה הוא? אלא אמר…”

      Named: רב נחמן, רב הונא, רב יהושע.

    2. Segment 231 words

      Opens “אמר מר: לולב וכל מכשיריו דוחין את…”

    3. Segment 310 words

      Opens “ולמאי הלכתא? אילימא לטלטול איצטריך קרא למישרי…”

    4. Segment 47 words

      Opens “ורבנן? ההוא מיבעי ליה ביום ולא בלילה.…”

    5. Segment 520 words

      Opens “ור"א ביום ולא בלילה מנא ליה? נפקא…”

    6. Segment 619 words

      Opens “ורבנן איצטריך, ס"ד אמינא נילף שבעת ימים…”

    7. Segment 716 words

      Opens “וליכתוב רחמנא בלולב, וניתו הנך ונילפו מיניה!…”

    8. Segment 827 words

      Opens “סוכה וכל מכשיריה דוחין את השבת, דברי…”

      Named: רבי אליעזר.

    9. Segment 918 words

      Opens “אלא גמר ״שבעת ימים״ מלולב: מה להלן…”

    10. Segment 1016 words

      Opens “וליכתוב רחמנא בסוכה, וניתי הנך וניגמור מיניה!…”

    11. Segment 1131 words

      Opens “מצה וכל מכשיריה דוחין את השבת, דברי…”

    12. Segment 1220 words

      Opens “אלא גמר ״חמשה עשר״ ״חמשה עשר״ מחג…”

    13. Segment 1316 words

      Opens “וליכתוב רחמנא במצה, וניתו הנך וליגמור מיניה!…”

    14. Segment 1450 words

      Opens “שופר וכל מכשיריו דוחין את השבת, דברי…”

    15. Segment 1523 words

      Opens “ולמאי אילימא לתקיעה הא? תנא דבי שמואל…”

      Named: שמואל.

    16. Segment 1626 words

      Opens “ורבנן ההוא מיבעי ליה ביום ולא בלילה…”

    17. Segment 1736 words

      Opens “וליכתוב רחמנא בשופר וליתו הנך וליגמרו מיניה…”

    18. Segment 1822 words

      Opens “(אמר מר) מילה וכל מכשיריה דוחין את…”

      Named: רבי אליעזר.

    Sages named on this page

    • Rav Huna bar Rav Yehoshua · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Huna bar Rav Yehoshua was a fourth-generation Amora, a close student of Abaye and Rava, known for his erudition, medical understanding,…

      Source: Shabbat 131b · Segment 1 — “…א"ר יצחק, ואיתימא רב הונא בריה דרב יהושע: הואיל…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Shabbat 131b · Segment 15 — “…הא? תנא דבי שמואל כל מלאכת עבודה לא תעשו…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 131b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026