Talmud Builders

    Shabbat 145a

    Back to index

    English translation — Shabbat 145a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1in the exact amount of an egg-bulk, the liquid is ritually pure. Even though the ritually impure individual touched the food, less than an egg-bulk of food cannot become ritually impure. Once the first drop of liquid is squeezed out, less than an egg-bulk of food remains, and it cannot render the liquid impure. By inference, if he squeezed more than an egg-bulk, the liquid is ritually impure. And if you say that liquid that comes into food is considered food, in what manner was this liquid rendered susceptible to ritual impurity? He raised the objection and he resolved it: It is referring to a case where one squeezes into an empty bowl, in which case the juice is considered a liquid.

    2Rabbi Yirmeya said: The question of whether liquid squeezed directly from one food into another is considered liquid or food is parallel to the following dispute between tanna’im . We learned in a mishna: In the case of one who smooths bread before baking it by squeezing grapes onto it, the bread was not rendered susceptible to ritual impurity. Rabbi Yehuda says: It was rendered susceptible to ritual impurity. What, do they not disagree about this? One Sage held that liquid that comes into food is food, and therefore it cannot render bread susceptible to ritual impurity, and one Sage held that it is not food but rather a liquid, and therefore it renders the bread susceptible to ritual impurity.

    3Rav Pappa said that the disputes are not necessarily parallel; it can be explained that everyone agrees that liquid that comes into food is not food, and here they disagree with regard to liquid that goes to waste, as the liquid that dripped onto the bread eventually evaporates due to the heat of the oven. One Sage, Rabbi Yehuda, held that it is nonetheless a liquid and therefore can render the bread susceptible to ritual impurity, and one Sage held that it is not a liquid. And they disagree in the dispute between these tanna’im , as it was taught in a baraita : In the case of one who cuts olives with soiled, i.e., ritually impure, hands, the olives are rendered susceptible to ritual impurity through the liquid that comes from them, and his hands render the olives ritually impure. If he cut them in order to dip them in salt, the olives are not rendered susceptible to ritual impurity, because if that liquid emerged from the olives against the owner’s will, the liquid cannot render food susceptible to ritual impurity.

    4If he was cutting in order to ascertain whether his olives have reached the stage of ripeness at which they are fit to be harvested or not, they are not rendered susceptible to ritual impurity. Rabbi Yehuda said: They are rendered susceptible to ritual impurity. What, do they not disagree with regard to this? One Sage, Rabbi Yehuda, held that liquid that emerges when one tests the olives but which stands to go to waste, is liquid and renders food susceptible to ritual impurity; and one Sage held that it is not liquid and does not render food susceptible to ritual impurity.

    5Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: The last two disputes are not necessarily parallel. These tanna’im , who disagreed with regard to olives, disagreed with regard to liquid that stands to go to waste, and those tanna’im , who disagreed with regard to the liquid on the bread, disagreed with regard to liquid that stands to be used to shine it.

    6Rabbi Zeira said that Rav Ḥiyya bar Ashi said that Rav said: A person may squeeze a cluster of grapes into a pot with food in it on Shabbat, because liquid that is squeezed directly into food is considered food rather than liquid; however, one may not do so into a bowl that is empty or that contains liquid. And squeezing a fish for its brine is permitted even into a bowl.

    7Rav Dimi sat and stated this halakha . Abaye said to Rav Dimi: You teach this halakha in the name of Rav and it is not difficult for you; we teach it in the name of Shmuel and it is difficult for us for the following reason: Did Shmuel say that it is permitted to squeeze a fish for its brine even into a bowl? Wasn’t it stated that there was a dispute with regard to pickled vegetables that one squeezed? Rav said: If he wants to squeeze them because he needs the vegetables themselves without the liquid, it is permitted to do so even ab initio on Shabbat. And if he squeezes them because he needs their liquid, he is exempt from bringing a sin-offering, but it is prohibited to do so ab initio .

    8And with regard to boiled vegetables, whether he needs the vegetables themselves without their liquid or whether he wants to squeeze the vegetables for their liquids, it is permitted to squeeze them on Shabbat. And Shmuel said: With regard to both pickled vegetables and boiled vegetables, if he squeezes them for the vegetables themselves, it is permitted, and if he squeezes them for their liquids, he is exempt from bringing a sin-offering, but it is prohibited to do so ab initio . Apparently, squeezing fish for its brine falls into the category of squeezing boiled items for their liquid, which according to Shmuel is prohibited. As such, Shmuel’s two statements appear contradictory.

    9He said to him: You can certainly rely on my version of this statement. To underscore his point, he uttered the oath-like expression: By God! and applied the verse: “Whom I shall see for myself; my eyes have seen it, and not another’s” (Job 19:27). I heard this tradition from the mouth of Rabbi Yirmeya, and Rabbi Yirmeya heard it from Rabbi Zeira, and Rabbi Zeira heard it from Rav Ḥiyya bar Ashi, and Rav Ḥiyya bar Ashi heard it from Rav, and each transmitter of this tradition is a reliable source.

    10Apropos the topic of squeezing pickled vegetables, the Gemara addresses the matter itself. We learned that with regard to pickled vegetables that one squeezed, Rav said that if he squeezes them for themselves, it is permitted, and if he squeezes them for their liquids he is exempt from bringing a sin-offering, but it is prohibited to do so ab initio ; and with regard to boiled vegetables, if he squeezes them both for themselves and for their liquids it is permitted. And Shmuel said: With regard to both this, pickled vegetables, and that, boiled vegetables, squeezing for the vegetables themselves without liquid is permitted; squeezing them for their liquids, one is exempt, but it is prohibited to do so ab initio . Rabbi Yoḥanan said: With regard to both pickled vegetables and boiled vegetables, if one squeezes them for the vegetables themselves it is permitted; if one squeezes them for their liquids, he is liable to bring a sin-offering for having performed a labor prohibited by Torah law.

    11The Gemara raises an objection based on that which was taught in a baraita : One may squeeze pickled vegetables on Shabbat for the purpose of using them on Shabbat but not for the conclusion of Shabbat. And one may not squeeze olives and grapes at all on Shabbat, and if one squeezed them unwittingly, he is liable to bring a sin-offering. Apparently, it is permitted to squeeze pickled vegetables ab initio on Shabbat for any purpose, even for their juice, and if so, it is difficult according to the opinion of Rav, it is difficult according to the opinion of Shmuel, and it is difficult according to the opinion of Rabbi Yoḥanan, which all assert that squeezing pickled vegetables for their juice is prohibited on some level. The Gemara responds that Rav interprets the baraita according to his line of reasoning, Shmuel interprets the baraita according to his line of reasoning, and Rabbi Yoḥanan interprets the baraita according to his line of reasoning. The Gemara proceeds to elucidate how the baraita is explained according to each opinion.

    12Rav interprets the baraita according to his line of reasoning by emending the baraita and adding to it: One may squeeze pickled vegetables on Shabbat for the purpose of Shabbat, but not for the conclusion of Shabbat. In what case is this statement said? When one squeezes the vegetables for themselves; however, if one squeezes them for their liquid, he is exempt from bringing a sin-offering, but it is prohibited to do so. And with regard to boiled vegetables, whether one squeezes them for themselves or whether he does so for their liquid, it is permitted. And with regard to olives and grapes, one may not squeeze them at all, and if one squeezed them unwittingly he is liable to bring a sin-offering.

    13Shmuel interprets the baraita according to his line of reasoning by emending the baraita and adding to it: One may squeeze pickled vegetables on Shabbat for the purpose of Shabbat, and the same is true for boiled vegetables. In what case is this statement said? When one squeezes them for themselves; however, if he squeezes them for their liquids, he is not liable to bring a sin-offering, but it is prohibited to do so. And with regard to olives and grapes, one may not squeeze them at all, and if one squeezed them unwittingly, he is liable to bring a sin-offering.

    14And Rabbi Yoḥanan also interprets the baraita according to his line of reasoning by emending the baraita and adding to it: One may squeeze pickled vegetables for the purpose of Shabbat but not for the conclusion of Shabbat, and that ruling applies both to pickled vegetables and to boiled vegetables. In what case is this statement said? When one squeezes them for themselves, but if he does so for their liquids, one may not squeeze them, and if one squeezed them unwittingly, he becomes like one who squeezed olives or grapes, and he is liable to bring a sin-offering.

    15Rav Ḥiyya bar Ashi said that Rav said: By Torah law, one is only liable for stomping on olives and grapes, and all other prohibitions related to squeezing or juicing are rabbinic decrees and protective measures. And similarly, it was taught in the school of Menashe: By Torah law, one is only liable for stomping on olives and grapes. And it was taught in the school of Menashe: And testimony of one witness based solely on what he learned from the mouth of another witness, i.e., hearsay testimony, is valid

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    טמא מת שסחט זיתים וענבים כביצה מכוונת טהורמשנה היא במסכת טהרות ומפרש בה בהדיא ובלבד שלא יגע במשקה שאינו נוגע אלא באוכל וכיון דכביצה מכוונת הוא לכי סחיט טיפה קמייתא חסר ליה מכביצה ואין האוכל אע"פ שהוא טמא מטמא המשקה שאין אוכל מטמא אחרים בפחות מכביצה אבל אם היה נוגע במשקה איטמי ליה משקה מטיפה ראשונה שהמשקה מקבל טומאה בכל שהוא וה"נ תני בה בהדיא יותר מכביצה טמא שכיון שיצאה טיפה ראשונה נטמאה בכביצה וטמא מת דווקא נקט שאינו מטמא בהיסט וה"ה לטמא שרץ וכל טמאי מגע וטמא מת לרבותא נקט דהוי אב הטומאה משום דקתני סיפא אבל זב שסוחט זיתים וענבים אפי' גרגיר יחידי טמא שכיון שיצאה טיפה ראשונה נטמא המשקה במשא הזב:

    ואי אמרת כו'דקס"ד אפי' סוחט לתוך הקדירה:

    כתנאימשקה הבא לאוכל אוכל הוא או משקה הוא:

    המחליק בענביםנחתום המחליק פני ככרותיו בענבים שסוחט המשקה על הככר:

    הוכשרהאוכל הענבים הוכשרו:

    הבאלצורך אוכל כגון שסחטן לשם הפת:

    ה"ג דכ"ע משקה הבא לאוכל לאו אוכל הואאלא משקה הוא והיינו טעמא דמ"ד לא הוכשר שמתחילה נסחט אדעתא דאזיל לאיבוד שהאור שואבו ושורפו:

    המפצע בזיתיםבלציי"ר כדי שיהיו רכין:

    הוכשרדניחא ליה במשחא דטייף עלייהו שמתוך כך הם מרבים טעם:

    לסופתן במלחשמתוך שהן קשין אין המלח נדבק בהן ומפצעם לרככן מבחוץ מעט:

    לא הוכשרדלא מכוין למשקה דידהו דליעקר:

    לידע אם הגיעו זיתיו למסוקצריך הוא לראות אם שומנו נוח לצאת מיהו המשקה אזיל לאיבוד:

    הני תנאידמפצע ודאי במשקה העומד לאיבוד פליגי כדאמרי' אבל תנאי דמחליק לאו בעומד לאיבוד פליגי דלאו לאיבוד אזל שהרי לצחצח האוכל נתנו והרי מצחצחו אלא במשקה העומד לצחצחו לאוכל קא מיפלגי דא"נ משקה הבא לאוכל משקה הוא ה"מ היכא דקא שריף ליה א"נ שטר ביה ריפתא דתורת משקה עביד אבל לצחצחו פליגי:

    ודג לצירוסחיטת דג להוציא צירו לאו משקה הוא אלא אוכלין:

    כבשיןירק חי כבוש ביין וחומץ:

    לגופואם לאכול הכבשים סוחטן ממשקה הצף עליהן והנבלע בהן מותר לכתחילה דלא מפרק הוא הואיל ולאו למשקה הוא צריך:

    פטורשאין זה מפרק שאין המשקה הזה יוצא מן הכבשים שלא גדל בתוכן אבל אסור אטו זיתים וענבים:

    שלקותאפילו למימיהן לאו משקה נינהו אלא אוכל:

    למימיהן פטור אבל אסורוהא שלקות דומיא דדג לצירן הוא ולא שרי ליה שמואל לכתחילה:

    עיני ראו ולא זרהא דבעינא למימר לך דמשמיה דרב איתמר:

    סוחטין כבשיןולא מפליג בין לגופן בין למימיהן ושרי לכתחילה וקשיא לכולהו דליכא בהו דשרי כבשין למימיהן לכתחילה:

    דבר תורהכלומר אסרה תורה מלאכה ודריכת זיתים וענבים הוא דהויא מלאכה אבל שאר דריכות לאו אורחייהו בהכי ולאו מלאכה נינהו:

    שבת 145 עמוד א

    1כביצה מכוונת טהור. הא יותר מכביצה טמא, ואי אמרת ״משקה הבא לאוכל אוכל הוא״, במאי איתכשר? הוא מותיב לה והוא מפרק לה: בסוחט לתוך הקערה.

    2א"ר ירמיה: כתנאי. המחליק בענבים לא הוכשר. רבי יהודה אומר: הוכשר. מאי לאו בהא קמיפלגי: מ"ס משקה הבא לאוכל אוכל הוא, ומ"ס לאו אוכל הוא.

    3אמר רב פפא: דכולי עלמא משקה הבא לאוכל לאו אוכל הוא, והכא במשקה הבא לאיבוד קמיפלגי: מר סבר משקה הוא, ומ"ס לאו משקה הוא. ובפלוגתא דהני תנאי, דתניא: המפצע בזיתים בידים מסואבות הוכשר. לסופתן במלח לא הוכשר.

    4לידע אם הגיעו זיתיו למסוק אם לאו לא הוכשר. רבי יהודה אומר: הוכשר. מאי לאו בהא קמיפלגי: דמ"ס משקה העומד לאיבוד משקה הוא, ומ"ס לאו משקה הוא.

    5אמר רב הונא בריה דרב יהושע: הני תנאי במשקה העומד לאיבוד פליגי, והנך תנאי במשקה העומד לצחצחו קמיפלגי.

    6א"ר זירא אמר רב חייא בר אשי אמר רב: סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדרה, אבל לא לתוך הקערה. ודג לצירו אפילו לתוך הקערה.

    7יתיב רב דימי וקאמר לה להא שמעתא. א"ל אביי לרב דימי: אתון משמיה דרב מתניתון ולא קשיא לכו, אנן משמיה דשמואל מתנינן לה, וקשיא לן: מי אמר שמואל דג לצירו אפי' לתוך הקערה? והאיתמר: כבשים שסחטן, אמר רב: לגופן מותר, למימיהן פטור, אבל אסור.

    8ושלקות בין לגופן בין למימיהן מותר. ושמואל אמר: אחד כבשים ואחד שלקות, לגופן מותר, למימיהן פטור, אבל אסור.

    9א"ל האלהים! (איוב יט, כז) ״עיני ראו ולא זר (כלו כליותי בחקי וגו')״ מפומיה דר' ירמיה שמיע לי, ור' ירמיה מר' זירא, ור' זירא מרב חייא בר אשי, ורב חייא בר אשי מרב.

    10גופא. כבשים שסחטן, אמר רב: לגופן מותר, למימיהן פטור, אבל אסור. ושלקות, בין לגופן בין למימיהן מותר. ושמואל אמר: אחד זה ואחד זה, לגופן מותר, למימיהן פטור, אבל אסור. רבי יוחנן אמר: אחד כבשים ואחד שלקות, לגופן מותר, למימיהן חייב חטאת.

    11מיתיבי: סוחטין כבשים בשבת לצורך השבת, אבל לא למוצ"ש וזיתים וענבים לא יסחוט, ואם סחט חייב חטאת. קשיא לרב, קשיא לשמואל, קשיא לר' יוחנן. רב מתרץ לטעמיה, שמואל מתרץ לטעמיה, ר' יוחנן מתרץ לטעמיה.

    12רב מתרץ לטעמיה: סוחטין כבשים בשבת לצורך השבת, אבל לא למוצ"ש בד"א לגופן, אבל למימיהן פטור, אבל אסור. ושלקות בין לגופן בין למימיהן מותר. וזיתים וענבים לא יסחוט, ואם סחטן חייב חטאת.

    13שמואל מתרץ לטעמיה: סוחטין כבשים בשבת לצורך השבת, הוא הדין לשלקות. בד"א לגופן, אבל למימיהן פטור, אבל אסור. וזיתים וענבים לא יסחוט, ואם סחט חייב חטאת.

    14ר' יוחנן מתרץ לטעמיה: סוחטין כבשים לצורך השבת אבל לא למוצ"ש אחד כבשים ואחד שלקות. בד"א לגופן, אבל למימיהן לא יסחוט, ואם סחט נעשה כמי שסחט זיתים וענבים, וחייב חטאת.

    15אמר רב חייא בר אשי אמר רב: דבר תורה אינו חייב אלא על דריסת זיתים וענבים בלבד. וכן תני דבי מנשה: דבר תורה אינו חייב אלא על דריסת זיתים וענבים בלבד. ואין עד מפי עד כשר׃

    Tosafot

    כביצה מכוונת טהורפי' בקונטרס שאע"פ שהאוכל טמא אינו מטמא את המשקה שאין אוכל מטמא בפחות מכביצה והאי טעמא לא ניחא אלא למ"ד בפרק כל שעה (פסחים דף לג: ושם) משקים מיפקד פקידי אבל למ"ד התם מיבלע בליעי טמאים המשקין מאליהן כיון שנגע באוכל [ומשני התם דבמתני' מיירי בענבים שלא הוכשרו לאימת מתכשרי לכי סחיט להו וכי סחיט להו בציר שעוריה והשתא לפי' רש"י מה בכך] מיד כשיצאה הטיפה ראשונה נטמאה הואיל ואוכל מקבל טומאה בכל שהוא ומה שהקשה ר"ת לפירו' פי' לעיל בריש המצניע (שבת דף צא.):

    דכ"ע משקה הבא לאוכל לאו אוכל הואלא מצינן למימר דכ"ע אוכל הוא א"כ מ"ט דמ"ד הוכשר:

    אם הגיעו זיתיו למסוק כו'מה שקשה ליה לרב נחמן דמפרש בפ"ק (דף יז.) דגזרו לבצור בטהרה משום דפעמים שאדם הולך כו'. שם פירשתי בד"ה גוזרני:

    כבשים שסחטן לגופן מותר למימיהן פטור אבל אסוררב לטעמיה דאמר לקמן דבר תורה אינו חייב אלא על דריכת זיתים וענבים ולפירוש הקונטרס דפי' משום דאתי המשקה מעלמא קשה לרבי אמאי גזרו להדוקי אודרא אפומא דשישא בשלהי תולין (לעיל שבת דף קמא.) שמא יסחוט הא אפילו סחיט ליכא איסור דאורייתא מיהו י"ל דהתם רבא דקאמר לה וס"ל כר' יוחנן דמחייב חטאת:

    ורבי יוחנן אמר אחד כבשין ואחד שלקות לגופן מותר למימיהן חייב חטאתובדג לצירו נמי הוה מחייב ר' יוחנן חטאת לתוך הקערה דדג לצירו מדמינן לשלקות בכולה שמעתיה דפריך מדשמואל דשלקות אההיא דדג לצירו ופי' ר' דהלכה כר' יוחנן דקיי"ל כוותיה לגבי רב ושמואל ושמעינן ממילתא דר"י שאסור לסחוט כבשים ושלקות למימיהן ואם סחט חייב חטאת ולא הפריש בסחיטה בין קדירה לקער' אלא הכל אסור מתוך אלו דברים מתברר שאין הלכה לא כשמואל ולא כרב שאמרו סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדירה ויש שמעמידין דברי רב ושמואל ביו"ט מדדייק רב חסדא מדברי שמואל כן ואין לנו להדורי אפריכי ולאפוקי שמעתא מדוכתיה אלא ודאי בשבת קאמרי רב ושמואל ואין הלכה כמותן לא בשבת ולא ביו"ט ע"כ פי' ר"ח ומה שדקדק מדלא מפליג ר' יוחנן משמע דמיירי אפילו לתוך הקדירה אין זה דיוק דהא רב ושמואל נמי אסרי סתמא בכבשים למימיהן ואע"ג דשרו לסחוט בהדיא אשכול של ענבים לתוך הקדירה ומה שדחה דברי המעמידין דברי רב ושמואל ביו"ט אומר ר"ת שהדין עמו אבל דברי רב חסדא ביום טוב כדפירשתי לעיל:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    וא"ת אוכל הוא במאי אתכשר ופרקינן כר' יוחנן דאמר איתכשר בטפה המלוכלכת על פי הדף שנפסלה מאוכל והיא מכשרת במשקה ואותיב רבינא טמא מת שסחט זיתים וענבי' וכו' ופרקינן בסוחט לתוך הקערה שהוא ודאי משקה. ומפני מה לא פירק פירוק זה לגבי חולב עז חדא מתרי תלתא טעמא קאמר.

    א"ר ירמיה כתנאיהמחלק בענבים לא הוכשר. פי' מחלק משפשף פעמים שמתמצה בהן משקין. ומחליקן בו.

    ולפיכך אמר ר' יהודה הוכשר שכך משקה גמור הואות"ק אמר משקה הבא לאוכל הוא וכאוכל הוא חשוב ואינו מכשיר ובא רב הונא ופירש כי התנאין החולקין במחלק במחליק בענבים פליגי במשקה העומד לצחצחו ואלו החולקין במפצע זיתים בידים מסואבות פליגי. במשקה העומד לאיבוד.

    א"ר זירא א"ר חייא בר אשי אמר רב סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדרה אבל לא לתוך הקערה וכן פירושו כל דבר הנסחט בקדירה הוא אוכל ומותר ולתוך הקערה משקה הוא ואסור. זולתי הדג שאפילו סחיטתו בקערה שרי. והא דאתמר כבשים שסחטן אמר רב לגופן מותר וכו'. דברים פשוטין הן. ואין צריכין לפנים ולא לפני פנים. אמנם צריכין אנו לברר כמי ההלכה. לפיכך אנו מזכירין דברי כולן:

    גופא כבשים שסחטן כגון ירקות וראשי לפתות וכרוב וכל הדומה להןאמר רב לגופן מותר כלומר סחטן להסיר מימיהן ולאכלן מותר. אבל אם כוונתו למימיהן והוא צירן פטור אבל אסור. ושלקות כגון ירקות וכדומה להן שלקן מקודם השבת ונשארו מימיהן בהן וכן דגים מלוחין בין לגופו בין למימיהן מותר. ושמואל אמר אחד כבשים ואחד שלקות לגופן מותר למימיהן פטור אבל אסור ור' יוחנן אמר אחד כבשים וא' שלקות לגופן מותר למימיהן חייב חטאת ומותבינן עלייהו סוחטין כבשים בשבת לצורך השבת אבל לא למוצ"ש.

    זיתים וענבים לא יסחוט ואם סחט חייב חטאת קשיא לרב וקשיא לשמואל וקשיא לר' יוחנן וכל אחד מהן מתרץ מתניתא דא לטעמיה ודבריהן פשוטין הן אבל אנחנו כותבין תירוץ. טעמא דר' יוחנן דהלכתא כוותיה דקיי"ל כל היכא דפליגי רב ושמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן. ולפיכך מדקדקינן בדבריו להעמיד הלכה על בוריו. ר' יוחנן מתרץ לטעמיה סוחטין כבשים בשבת לצורך השבת.

    אבל לא למוצ"ש ואחד כבשים ואחד שלקות לגופן אבל למימיהן לא יסחוט ואם סחט נעשה כמי שסחט זיתים וענבים וחייב חטאת. ולא הפריש בסחיטתן למימיהן בין קדירה לקערה אלא הכל אסור. דהא סחיטת זיתים וענבים בין לקדירה ובין לקערה למימיהן הוא צריך. וא"ר יוחנן שהסוחט כבשים ושלקות למימיהן כסוחט זיתים וענבים וחייב חטאת. ומתוך אלו הדברים מתברר שאין הלכה לא כשמואל ולא כרב שאומ' סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדירה אבל לא לתוך הקערה. ויש שמעמיד דברי (רבינו) רב ושמואל ביו"ט. מדדייק רב חסדא מדברי שמואל. ואמר מדברי רבינו נלמד חולב אדם עז לתוך הקדירה אבל לא לתוך הקערה כדי לקיים דבריהם להיות הלכה ואינן דבריהם נכונים שאפילו ביו"ט כל אילו אסורין ולינק בפיו מן הבהמה ביו"ט אסור וכ"ש לחלוב כדגרסינן בסוף פרק חרש [שנשא] פקחת. אבא שאול אומר נוהגין היינו שיונקין מן בהמה טהורה ביו"ט ואקשינן עליה היכי דמי אי דאיכא סכנה אפילו בשבת שרי אי דליכא סכנה אפילו ביו"ט אסור. ומפרקי' לא צריכא דאית בה צערא (וסברא) [וקסבר] מפרק כלאחר יד הוא. שבת דאיסור סקילה הוא גזור רבנן. י"ט דאיסור לאו לא גזור רבנן. הנה אפי' לינק ביו"ט לא התירו אלא במקום שיש צער כ"ש לחלוב במקום שאין צער שודאי אסור. ואין לנו להדורי אפירכי ולאפוקי שמעתא מדוכתא אלא ודאי זה שאומר סוחט אדם לתוך הקדירה אבל לא לתוך הקערה בשבת אמרו. ושאמר רב חסדא ביו"ט הוא ואין הלכה כמותם לא בשבת ולא ביו"ט וכך קיבלנו מרבותינו והא דתנא דבי מנשה דבר תורה אינו חייב אלא על דריכת זיתים וענבים בלבד. לא קשיא הא דר' יוחנן ושאר פירות זולתי זיתים וענבים סלקא שמעתא כר' יהודה דאמר לאוכלין היוצא מהן מותר למשקין היוצא מהן אסור.

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 145a

    Shabbat 145a. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 451 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    טמא מת שסחט זיתים וענבים כביצה מכוונת טהור משנה היא במסכת טהרות ומפרש בה בהדיא ובלבד שלא יגע במשקה שאינו נוגע אלא באוכל וכיון דכביצה מכוונת הוא לכי סחיט טיפה קמייתא חסר ליה מכביצה ואין האוכל אע"פ שהוא טמא מטמא המשקה שאין אוכל מטמא אחרים בפחות מכביצה אבל אם היה נוגע במשקה איטמי ליה משקה מטיפה ראשונה שהמשקה מקבל טומאה בכל שהוא וה"נ תני בה בהדיא יותר מכביצה טמא שכיון שיצאה טיפה ראשונה נטמאה בכביצה וטמא מת דווקא נקט שאינו מטמא בהיסט וה"ה לטמא שרץ וכל טמאי מגע וטמא מת לרבותא נקט דהוי אב הטומאה משום דקתני סיפא אבל זב שסוחט זיתים וענבים אפי' גרגיר יחידי טמא שכיון שיצאה טיפה ראשונה נטמא המשקה במשא הזב:

    ואי אמרת כו' דקס"ד אפי' סוחט לתוך הקדירה:

    כתנאי משקה הבא לאוכל אוכל הוא או משקה הוא:

    המחליק בענבים נחתום המחליק פני ככרותיו בענבים שסוחט המשקה על הככר:

    הוכשר האוכל הענבים הוכשרו:

    הבא לצורך אוכל כגון שסחטן לשם הפת:

    ה"ג דכ"ע משקה הבא לאוכל לאו אוכל הוא אלא משקה הוא והיינו טעמא דמ"ד לא הוכשר שמתחילה נסחט אדעתא דאזיל לאיבוד שהאור שואבו ושורפו:

    המפצע בזיתים בלציי"ר כדי שיהיו רכין:

    14 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 145a · Sefaria

    Tosafot

    כביצה מכוונת טהור פי' בקונטרס שאע"פ שהאוכל טמא אינו מטמא את המשקה שאין אוכל מטמא בפחות מכביצה והאי טעמא לא ניחא אלא למ"ד בפרק כל שעה (פסחים דף לג: ושם) משקים מיפקד פקידי אבל למ"ד התם מיבלע בליעי טמאים המשקין מאליהן כיון שנגע באוכל [ומשני התם דבמתני' מיירי בענבים שלא הוכשרו לאימת מתכשרי לכי סחיט להו וכי סחיט להו בציר שעוריה והשתא לפי' רש"י מה בכך] מיד כשיצאה הטיפה ראשונה נטמאה הואיל ואוכל מקבל טומאה בכל שהוא ומה שהקשה ר"ת לפירו' פי' לעיל בריש המצניע (שבת דף צא.):

    דכ"ע משקה הבא לאוכל לאו אוכל הוא לא מצינן למימר דכ"ע אוכל הוא א"כ מ"ט דמ"ד הוכשר:

    אם הגיעו זיתיו למסוק כו' מה שקשה ליה לרב נחמן דמפרש בפ"ק (דף יז.) דגזרו לבצור בטהרה משום דפעמים שאדם הולך כו'. שם פירשתי בד"ה גוזרני:

    כבשים שסחטן לגופן מותר למימיהן פטור אבל אסור רב לטעמיה דאמר לקמן דבר תורה אינו חייב אלא על דריכת זיתים וענבים ולפירוש הקונטרס דפי' משום דאתי המשקה מעלמא קשה לרבי אמאי גזרו להדוקי אודרא אפומא דשישא בשלהי תולין (לעיל שבת דף קמא.) שמא יסחוט הא אפילו סחיט ליכא איסור דאורייתא מיהו י"ל דהתם רבא דקאמר לה וס"ל כר' יוחנן דמחייב חטאת:

    ורבי יוחנן אמר אחד כבשין ואחד שלקות לגופן מותר למימיהן חייב חטאת ובדג לצירו נמי הוה מחייב ר' יוחנן חטאת לתוך הקערה דדג לצירו מדמינן לשלקות בכולה שמעתיה דפריך מדשמואל דשלקות אההיא דדג לצירו ופי' ר' דהלכה כר' יוחנן דקיי"ל כוותיה לגבי רב ושמואל ושמעינן ממילתא דר"י שאסור לסחוט כבשים ושלקות למימיהן ואם סחט חייב חטאת ולא הפריש בסחיטה בין קדירה לקער' אלא הכל אסור מתוך אלו דברים מתברר שאין הלכה לא כשמואל ולא כרב שאמרו סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדירה ויש שמעמידין דברי רב ושמואל ביו"ט מדדייק רב חסדא מדברי שמואל כן ואין לנו להדורי אפריכי ולאפוקי שמעתא מדוכתיה אלא ודאי בשבת קאמרי רב ושמואל ואין הלכה כמותן לא בשבת ולא ביו"ט ע"כ פי' ר"ח ומה שדקדק מדלא מפליג ר' יוחנן משמע דמיירי אפילו לתוך הקדירה אין זה דיוק דהא רב ושמואל נמי אסרי סתמא בכבשים למימיהן ואע"ג דשרו לסחוט בהדיא אשכול של ענבים לתוך הקדירה ומה שדחה דברי המעמידין דברי רב ושמואל ביו"ט אומר ר"ת שהדין עמו אבל דברי רב חסדא ביום טוב כדפירשתי לעיל:

    Tosafot on Shabbat 145a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    וא"ת אוכל הוא במאי אתכשר ופרקינן כר' יוחנן דאמר איתכשר בטפה המלוכלכת על פי הדף שנפסלה מאוכל והיא מכשרת במשקה ואותיב רבינא טמא מת שסחט זיתים וענבי' וכו' ופרקינן בסוחט לתוך הקערה שהוא ודאי משקה. ומפני מה לא פירק פירוק זה לגבי חולב עז חדא מתרי תלתא טעמא קאמר.

    א"ר ירמיה כתנאי המחלק בענבים לא הוכשר. פי' מחלק משפשף פעמים שמתמצה בהן משקין. ומחליקן בו.

    ולפיכך אמר ר' יהודה הוכשר שכך משקה גמור הוא ות"ק אמר משקה הבא לאוכל הוא וכאוכל הוא חשוב ואינו מכשיר ובא רב הונא ופירש כי התנאין החולקין במחלק במחליק בענבים פליגי במשקה העומד לצחצחו ואלו החולקין במפצע זיתים בידים מסואבות פליגי. במשקה העומד לאיבוד.

    א"ר זירא א"ר חייא בר אשי אמר רב סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדרה אבל לא לתוך הקערה וכן פירושו כל דבר הנסחט בקדירה הוא אוכל ומותר ולתוך הקערה משקה הוא ואסור. זולתי הדג שאפילו סחיטתו בקערה שרי. והא דאתמר כבשים שסחטן אמר רב לגופן מותר וכו'. דברים פשוטין הן. ואין צריכין לפנים ולא לפני פנים. אמנם צריכין אנו לברר כמי ההלכה. לפיכך אנו מזכירין דברי כולן:

    גופא כבשים שסחטן כגון ירקות וראשי לפתות וכרוב וכל הדומה להן אמר רב לגופן מותר כלומר סחטן להסיר מימיהן ולאכלן מותר. אבל אם כוונתו למימיהן והוא צירן פטור אבל אסור. ושלקות כגון ירקות וכדומה להן שלקן מקודם השבת ונשארו מימיהן בהן וכן דגים מלוחין בין לגופו בין למימיהן מותר. ושמואל אמר אחד כבשים ואחד שלקות לגופן מותר למימיהן פטור אבל אסור ור' יוחנן אמר אחד כבשים וא' שלקות לגופן מותר למימיהן חייב חטאת ומותבינן עלייהו סוחטין כבשים בשבת לצורך השבת אבל לא למוצ"ש.

    זיתים וענבים לא יסחוט ואם סחט חייב חטאת קשיא לרב וקשיא לשמואל וקשיא לר' יוחנן וכל אחד מהן מתרץ מתניתא דא לטעמיה ודבריהן פשוטין הן אבל אנחנו כותבין תירוץ. טעמא דר' יוחנן דהלכתא כוותיה דקיי"ל כל היכא דפליגי רב ושמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן. ולפיכך מדקדקינן בדבריו להעמיד הלכה על בוריו. ר' יוחנן מתרץ לטעמיה סוחטין כבשים בשבת לצורך השבת.

    אבל לא למוצ"ש ואחד כבשים ואחד שלקות לגופן אבל למימיהן לא יסחוט ואם סחט נעשה כמי שסחט זיתים וענבים וחייב חטאת. ולא הפריש בסחיטתן למימיהן בין קדירה לקערה אלא הכל אסור. דהא סחיטת זיתים וענבים בין לקדירה ובין לקערה למימיהן הוא צריך. וא"ר יוחנן שהסוחט כבשים ושלקות למימיהן כסוחט זיתים וענבים וחייב חטאת. ומתוך אלו הדברים מתברר שאין הלכה לא כשמואל ולא כרב שאומ' סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדירה אבל לא לתוך הקערה. ויש שמעמיד דברי (רבינו) רב ושמואל ביו"ט. מדדייק רב חסדא מדברי שמואל. ואמר מדברי רבינו נלמד חולב אדם עז לתוך הקדירה אבל לא לתוך הקערה כדי לקיים דבריהם להיות הלכה ואינן דבריהם נכונים שאפילו ביו"ט כל אילו אסורין ולינק בפיו מן הבהמה ביו"ט אסור וכ"ש לחלוב כדגרסינן בסוף פרק חרש [שנשא] פקחת. אבא שאול אומר נוהגין היינו שיונקין מן בהמה טהורה ביו"ט ואקשינן עליה היכי דמי אי דאיכא סכנה אפילו בשבת שרי אי דליכא סכנה אפילו ביו"ט אסור. ומפרקי' לא צריכא דאית בה צערא (וסברא) [וקסבר] מפרק כלאחר יד הוא. שבת דאיסור סקילה הוא גזור רבנן. י"ט דאיסור לאו לא גזור רבנן. הנה אפי' לינק ביו"ט לא התירו אלא במקום שיש צער כ"ש לחלוב במקום שאין צער שודאי אסור. ואין לנו להדורי אפירכי ולאפוקי שמעתא מדוכתא אלא ודאי זה שאומר סוחט אדם לתוך הקדירה אבל לא לתוך הקערה בשבת אמרו. ושאמר רב חסדא ביו"ט הוא ואין הלכה כמותם לא בשבת ולא ביו"ט וכך קיבלנו מרבותינו והא דתנא דבי מנשה דבר תורה אינו חייב אלא על דריכת זיתים וענבים בלבד. לא קשיא הא דר' יוחנן ושאר פירות זולתי זיתים וענבים סלקא שמעתא כר' יהודה דאמר לאוכלין היוצא מהן מותר למשקין היוצא מהן אסור.

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 145a · Sefaria

    Rashba

    הוא מותיב לה והוא מפרק לה בסוחט לתוך הקערה והוא הדין דהוי ליה לתרוצי הכין בהדיא הא דמותיב רמי בר יחזקאל זב שחלב את העז בחולב לתוך הקערה, אלא לארווחה דמתניתין קאמר כלומר דאפילו בחולב לתוך הקדרה היא מתניתין, ומשום טפה המלוכלכת על פי הדד וקושטא דמלתא קא מתרץ.

    גירסתו של רש"י ז"ל אמר רב פפא דכולי עלמא משקה הבא לאוכל לאו כאוכל. ופשטא דמלתא לכאורה ודאי הכי אזלא שפיר, ומכל מקום לענין פסק הלכה לא קיימא לן הכי, אלא כרב יהודה אמר שמואל, ורבינא נמי הכי משמע דסבירא ליה מדמותיב ומפרק לה, וההוא דרמי בר יחזקאל נמי תרצוה בגמרא כשמואל דמשמע ודאי דבעלי הגמרא הכין סבירא להו, ורבי זירא אמר ר' חייא בר אשי משמיה דרב כותיה דשמואל דסוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדרה. וגירסת הגאונים ז"ל נכונה מזו, שהם ז"ל גורסין דכולי עלמא דמשקה הבא לאוכל כאוכל דמי, וה"פ מר סבר דמשקה ההולך לאבוד משקה הוא, כלומר רבי יהודה דאמר הוכשר דאע"ג דמשקה הבא לאוכל בעלמא כאוכל, הכא כיון דהולך לאיבוד שהאש שורפו ואינו נשאר בתוך האוכל לאו כאוכל הוא אלא כמשקה דעלמא שאינו בא לתוך אוכל, ומר סבר אע"ג דהולך לאבוד לבסוף מכל מקום השתא מחליק בהם את הפת וליפותו הוא דקא עביד הלכך כמשקה הבא לאוכל דעלמא הוא ואוכל הוא. והשתא לא אתיא הא דרב פפא דלא כהלכתא.

    למימיהן פטור אבל אסור פירש רש"י: משום דאין המשקה הזה מגופן אלא משקה שנבלע בהם, והלכך אינו כמפרק אבל אסור גזירה אטו זיתים וענבים. והקשו עליו בתוס' מדאמרינן לעיל בפרק תולין (שבת קמא, א) לא ליהדוק אינש אודרא אפומא דשישא דלמא אתו לידי סחיטה, וכן אסרו לעיל (שבת קמג, א) ספוג בזמן שאין לו בית אחיזה. אלא פירושא משום דסבירא לן כתנא דבי מנשיא דאמר לקמן בסמוך דדבר תורה אינו חייב אלא דריכת זיתים וענבים בלבד משום דרובן למשקין, והלכך כשסוחטן הוי ליה כדריכת זיתים וענבים, אבל שאר פירות רובן לאכילה הן עומדין, יהיב דעתיה וסחיט, בטלה דעתו אצל כל העולם ואפילו צריך לו לא חשיב משקה אלא אוכל.

    רב מתרץ לטעמיה ושמואל מתרץ לטעמיה ולענין פסק הלכה, כללא דכולה שמעתין סוחטין בפרישין ובפגעין ובעוזרדין וכל כיוצא בהן שאין דרכן של בני אדם לסוחטן, לפי שאינו אלא כמפריש אוכל אצל בני אדם, והלכך אילו רצה סוחט ואפילו לתוך הקערה דלאו משקה כלל. וזה כדעת הגאונים ז"ל ושלא כדברי רש"י ז"ל, והדברים נראין כן באמת כדברי הגאונים ז"ל. אבל דברים שדרכן של בני אדם לסחוט אותן לעתים אסור לכתחילה כתותים ורמונים שהרי יש קצת בני אדם שסוחטים אותם ואינו מפסידן, אבל היוצא מהן מותר והוא שהכניסן לאוכלין דקיימא לן בשאר פירות כר' יהודה וכדפסיק ר' יוחנן, ושום ובוסר ומלילות וחלות דבש דתנן (לעיל שבת יט, א) השום והבוסר והמלילות שרסקן מבעוד יום ר' ישמעאל אומר יגמור משתחשך רבי עקיבא אומר לא יגמור ואמרינן בשלהי פרק קמא דמכלתין (שם) במחוסרין דיכה כולי עלמא לא פליגי דאסור, היינו משום דהני טפי קיימי לסחיטה מפגעין ופרישין, והרי הם כתותים ורמונים, והלכך לכתחילה אסור, ועוד דלרבי יוחנן אפילו בשלקות וכבשין ודג לצירו לתוך הקערה חטאת הוא דמחייב, והלכך לסבריה דרבי יוחנן אפילו חיוב חטאת נמי איכא. זיתים וענבים היוצא מהם אסור ואפילו הכניסן לאוכלין, דקיימא לן בהא כרבנן וכדפסק ר' יוחנן, ועוד דאמר רב יהודה אמר שמואל דאפילו ר' יהודה מודה בהן לחכמים, אבל מותר לסחטן לכתחילה לתוך הקדרה, דמשקה הבא באוכל כאוכל דמי. ולענין כבשים ושלקות לגופן כולי עלמא לא פליגי דשרי, ואפילו לתוך הקערה למימיהן, אע"ג דר' יוחנן מחייב חטאת לא קיימא לן כותיה, אלא כרב ושמואל דתרווייהו אומרין אינו חייב חטאת, והוי ליה תרי לגבי ר' יוחנן דקיימא לן כותייהו. ועוד דתנא דבי מנשיא דבר תורה אינו חייב אלא על דריכת זיתים וענבים בלבד. אבל למימיהן דרב שרי לשלקין וכבשין פטור אבל אסור ושמואל אמר בתרוייהו פטור אבל אסור, קיימא לן בהא כשמואל משום דבענין איסורא שמואל ורבי יוחנן קיימי בחדא שיטתא וליכא בינייהו אלא חיוב חטאת, הלכך קיימא לן כותיה דשמואל דפטור אבל אסור מיהא. וכן פסק הרב אלפסי ז"ל, והלכך דג לצירו דקשרי רב ואפילו לתוך קערה לא קיימא לן כותיה, דרב אזיל בה לטעמיה דשרי שלקות אפילו לכתחילה בין לגופן בין למימיהן, והלכך אפילו דג לצירו לתוך הקערה אסור לתוך הקדרה מותר, ואין צריך לומר לחלוב לתוך הקערה בין בשבת בין ביום טוב אסור, ואפילו לינק מבהמה ביום טוב דהוי מפרק כלאחר יד אסור אלא במקום צער כגון גונח וכיוצא בו כדאיתא בכתובות בפרק אף על פי (כתובות ס, א), אבל לתוך הקדרה ביום טוב מותר דמשקה הבא לאוכל כאוכל דמי, וכדאמר רב חסדא מדברי רבינו נלמוד חולב אדם עז לתוך הקדרה אבל לא לתוך הקערה, ואפילו בשבת נראין הדברים שהוא מותר, אלא שכבר הורו הגאונים לאסור ולהם שומעין הלכה למעשה.

    Rashba on Shabbat 145a · Sefaria

    Meiri

    כבשים שסחטן ר"ל ירק חי הכבוש בחומץ וכן שלקות ר"ל ירק המבושל אם סחטן לגופן ר"ל לאכל הכבשים או השלקות וסוחטן ממשקה הצף עליהן והנבלע בהם מותר לכתחילה אף בשבת שאין זה מפרק אחר שאינו מכוין להוציא משקה (לתוך) [מתוך] אוכל ואם למימיהם הוא צריך אסור לכתחילה אבל אינו חייב בהם חטאת כדריכת זיתים וענבים שאין זה מפרק גמור שמשקה זה אינו כנוס וגדל בתוכם ואין איסורן אלא מגזירת זיתים וענבים ולתוך קדירה מותר לכתחילה וכן דג לצירו ר"ל סחיטת דג להוציא את צירו לתוך הקדירה מותר לתוך הקערה פטור אבל אסור ויש מתירין בדג לצירו אף לכתחילה ודבר תורה אינו חייב אלא על דריכת זיתים וענבים שסחיטתן מלאכה גמורה לסקילה וכרת וחטאת אבל שאר הסחיטות כלן מדברי סופרים:

    ממה שכתבנו למדת שלא הפרשנו בין קדירה לקערה אלא שהקדירה סתמה יש בה אוכל והקערה סתמה אין בה אוכל הא קערה שיש בה אוכל אף היא מותרת ומ"מ יש שכתבו בשם גדולי הרבנים שהקערה אף אם יש בה אוכל אסור הואיל ואין הדבר מצוי שיהא בה אוכל גוזרים בה ואין הדברים נראין כלל:

    מה שאמרו במסוביתא דנזייאתא אסור להדוקה ביומא טבא ופירשוה מטעם סחיטה יש שואלים בה והרי אמרת שאין מן התורה איסור סחיטה אלא בזיתים וענבים ושאר סחיטות מדרבנן ואחר שכן סחיטת מסוביתא מדרבנן היא ובדבר שאין מתכוין אין בו דין פסיק רישיה כמו שהתבאר תדע שהרבה מפרשים פירשוה משום מלבן כדין סחיטת בגדים ומהם שפירשו שאין ביין משום מלבן ופירשוה משום בונה כענין דופן לקירויה ואין צורך בכך שאף האומר שאין ביין משום מלבן לא אמרו אלא שאין לגזור היתר אטו דידיה אבל מ"מ איסור תורה יש שאע"פ שאין מלבן לגמרי מ"מ מלבן הוא קצת ומעביר הכתם אלא שאין לגזור בו משום שמא יבא לידי סחיטה ויש שואלים עליה משמועת ספוג האמורה בפרק הקודם לזה שאם אין לו בית אחיזה אין מקנחין בו את הטבלא והרי אינו מתכוין ופסיק רישיה בדברי סופרים אינו כלום עד שנמנעים מלפסקה ונסעדים בה ממה שלא הביאוה גדולי הפוסקים בהלכותיהם ונראה לומר שהספוג מתוך ששואב הרבה דינו כזיתים וענבים לענין סחיטה ואסור מן התורה מדין מפרק ואף לגדולי הדורות ראיתי שנסכמים לומר שזה שאמרו דבר תורה אינו חייב אלא על דריכת זיתים וענבים פירושו למעט כבשים ושלקות שאין שם משקה כנוס מגופם ואף הבא עליהם אינו נבלע בהם וכן שאר פירות כגון תותים ורמונים אין המשקה כנוס בהם אבל בגדים שהמשקים בלועים בגופם ואינן ממינם שיאמר עליהם מיבלע בליעי יש בהם דין מפרק כזיתים וענבים והדברים נאים ומתקבלים:

    ומסובייתא דנזייאתא אין ביאורה בברזא שהיין יוצא דרך בה שהרי אמרו בה כלי עלמא לא פליגי דשרי שאינו מבטלה לשם שאין קבע לשתייה וכל היום צריך להוציאו ומוציא ומחזירו לאלתר וא"כ מה לי של עץ מה לי של בגד הרי אינו בנין כלל אלא פירושו נקב גדול שנוקבין מלמעלה ומהדקה הרבה בין בשל עץ בין בשל בגד כדי שלא יתקלקל לשם והרי זה בונה:

    אע"פ שלענין שבת אמרו משקה הבא לאכל כאכל לענין טומאת זיבה אמרו שהזב החולב את העז אף לתוך הקדירה החלב טמא ואלו היה אוכל היינו מטהרין אותו מצד שלא הוכשר אלא שמשקה הוא לענין זה עד שבא לתוך האוכל וכבר נישא על ידו ומשיצאה טיפה ראשונה נטמא ויש פוסקים שאף בזה אוכל הוא אלא שהוכשר בטיפה המלוכלכת שעל פי הדד והוא שהיו מלחלחין בטיפה ראשונה את פי הדד מדעת שתהא נוחה ליחלב ואותה טיפה הוא משקה כסתם חלב:

    אוכלין אין מטמאין אחרים אלא בכביצה אבל משקין מטמאין אחרים בכל שהו מעתה טמא מת שסחט זיתים וענבים שהוכשרו והרי שלא נטמאו המשקין שבתוכם בטומאת האוכלין שהמשקין כפקדון הם אצל האוכל והוא כגוף אחר מובדל ממנו כמו שאמרו בפסחים משקין מיפקד פקידי ואין הלכה כדברי האומר מבלע בליעי הילכך אם לא היה בהם אלא כביצה מכוונת הרי המשקין היוצאין מהן טהורים אחר שלא נגע בהם שהרי משיצאתה טיפה אחת נתמעט שיעורן מכביצה ולא טמאו הזיתים והענבים את המשקה ואם היה שם יתר מכביצה אפי' משהו טמאין משיצאה טיפה ראשונה נטמאת בכביצה ואותה טיפה מטמאה כל המשקין הבאים אחריה ואפי' היה משקה זה יורד לתוך האוכל לשיטתנו ולשיטה האחרת דוקא לתוך הקערה ושיעור זה יתר מכביצה בין האוכלין והמשקין ושמא תאמר ולאחר שהמשקין מפקד פקידי היה לנו להצריך יתר מכביצה באוכלין לבד אפשר שלא אמרו מיפקד פקידי אלא מקודם שנסחטו אבל לאחר שנסחטו מיבלע בלעי והכל אחד ולא דברו אלא על הטיפה היוצאת שנגעה בטהרות אבל המשקין היוצאין אחריה כבר נטמאו משנסחט מעט ומ"מ י"מ כביצה ויתר מכביצה באוכלין לבד וי"מ שמועה זו לדעת האומר מיבלע בלעי ומפרשי' אותה בפירות שלא הוכשרו והרי אין הכשרם אלא לאחר שנסחטו ובכביצה כשנסחטו והוכשרו אין באוכלין כביצה ולפי' זה אתה צריך לפרש שאף לענין קבלת טומאה צריך שיעור כביצה וכבר כתבנו בהרבה מקומות שלא נאמר בהם שיעור אלא לטמא אחרים אבל לטומאת עצמן בכל שהן אלא שיש מפרשים שאין האוכל מקבל הכשר בפחות מכביצה שבפסוק של הכשר כתי' מכל האכל וכו' ואין אוכל בפחות מכביצה ומ"מ י"א שאף לקבל טומאה צריך שיעור כפשוטה של שמועה זו לפי' שני וכן שהרבה שמועות מוכיחות כן בתחלת העיון עד שדעת אחרוני הרבנים לפסוק כן ומ"ש בספרי מכל האכל מלמד שהוא מיטמא בכל שהוא פירושה בכלי מלא חרדל שנגעה טומאה בגרגיר אחד שכלן טמאין שהכלי מצרפן אלא שקשה לפרש מה שאמרו בסוף שמועה זו אם היה זב וזבה אפילו גרגיר א' אלמא אין צריך שיעור לקבלת טומאה ומתוך כך פי' גדולי הדורות שלפנינו שזו שאמרו בספרי שהאוכל מקבל טומאה בכל שהוא פירושו כגון שהוא דבר בפני עצמו כעין ביריא כגון אגוז או גרגיר של ענבים אפי' גרגיר של חרדל הואיל ותחלת בריתו כך היא אבל בשאר אוכלין אף לקבלת טומאתם צריך שיעור:

    דבר זה בטמא מת שאינו מטמא במשא וכן הדין בטמא שרץ אבל זב שסחט אפי' גרגיר א' ואפי' לא הוכשר ולא נגע במשקה הכל טמא שהרי נטמאת טיפה ראשונה כמו שביארנו בחולב:

    נחתום שהוא מחליק פני ככרותיו בענבים המרוסקי' והוא שסוחט עליהם מעט משקה לא הוכשר ואתה צריך לפרשה בשנילושה במי פירות שאין מכשירין שנמצא שלא הוכשר ג"כ מצד אחר ואע"פ שאין אומרין לענין טומאה משקה הבא לאוכל כאוכל מ"מ משקה העומד לצחצח לבד אינו קרוי משקה ויש פוסקין כר' יהודה לומר שהוכשר:

    1 more comments on this page.

    Meiri on Shabbat 145a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפירש"י בד"ה אלא במשקה כו' ה"מ היכא דקא שריף ליה א"נ שטר ביה ריפתא כו' עכ"ל שריף הוא לשון גמיעה ושטר הוא לשון טיבול מלשון הגמרא בפרק אלו עוברין ופרק ג' מינים גבי כותח אי דקא שריף לה משריף בטלה כו' ואי משטר קא שטר לא משכחת כו' ע"ש וק"ל:

    תוס' בד"ה כביצה מכוונת כו' שאע"פ שהאוכל טמא אינו כו' והאי טעמא לא ניחא כו' עכ"ל נראה פירוש דבריהם דמשמע להו מה שפירש"י שאף על פי שהאוכל טמא כו' היינו שכבר הוכשרו הענבים ממקום אחר והרי הוא טמא מיד שנגע הזב בו מ"מ אינו מטמא הטיפה היוצאת ממנו שאין אוכל מטמא אחרים בפחות מכביצה ואהא כתבו דלא ניחא האי טעמא אלא למ"ד כו' דהכי פריך תלמודא התם למאי דס"ד דאיירי בענבים שכבר הוכשרו אי אמרת בשלמא מפקד פקידי מש"ה טהורין אלא למ"ד מבלע בליעי אמאי טהורין דמיד שיוצאת הטיפה ונעשית שם משקה ונוגעת באוכל מיטמאה מן האוכל שקבל טומאה כבר בפחות מכביצה אלא צ"ל למ"ד מבלע בליעי כדמשני התם בענבים שלא הוכשרו לאימת מתכשרי לכי סחיט להו כי סחיט להו בציר להו שיעורא וכתבו מה שהקשה ר"ת לפי' רש"י דהיינו למאי דמשני נמי דאיירי בענבים שלא הוכשרו כיון שאוכל מקבל טומאה בכ"ש מכי נפיק פורתא מתכשרי ומיד מקבל טומאה כל אוכל הנשאר דמשקין מבלעי בליעי כדפירשו לעיל לתרץ בשם הרב פורת בפ' המצניע ע"ש אבל מהרש"ל הבין דבריהם בענין אחר ולפי דרכו הגיה ועוד הקשה ר"ת כו' ע"ש ואין צורך כי הדברים ברורים כמו שכתבנו בלי הגה"ה ודו"ק:

    בד"ה ור' יוחנן כו' ויש שמעמידין דברי רב ושמואל ביו"ט כו' עכ"ל יש לדקדק דאם נימא לחלק בין יו"ט לשבת והך דסוחט אדם אשכול כו' דוקא ביו"ט איירי א"כ מאי מקשה מדג לצירו אי שמואל קאמר לה אהך דשלקות אסר שמואל למימיהן נימא דדג לצירו לא שרי אלא ביו"ט דבהכי איירי רישא דהך מילתא דסוחט אדם כו' והכא בשלקות דאסר למימיהן בשבת דוקא איירי דומיא דאיירי ביה ר' יוחנן בהך מימרא ויש ליישב דבריהם דודאי רב ושמואל מילתייהו דסוחט אדם אשכול כו' אף לענין שבת מתאמרו אלא דר"ל אנן דקי"ל כר' יוחנן לגבי שבת דלא מפליג בין קדירה לקערה מעמידין דברי רב ושמואל אליבא דהלכתא לענין יום טוב והיינו מדדייק רב חסדא מינייהו בחולב עז לענין יום טוב ותו לא מידי ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Shabbat 145a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' שלקות לגופן מותר למימיהן עי' לעיל דף עג ע"ב תוס' ד"ה וצריך לעצים:

    Gilyon HaShas on Shabbat 145a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 145, Amud Aleph, about 451 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 125 words

      Opens “כביצה מכוונת טהור. הא יותר מכביצה טמא,…”

    2. Segment 225 words

      Opens “א"ר ירמיה: כתנאי. המחליק בענבים לא הוכשר.…”

      Named: רבי יהודה.

    3. Segment 337 words

      Opens “אמר רב פפא: דכולי עלמא משקה הבא…”

      Named: רב פפא.

    4. Segment 427 words

      Opens “לידע אם הגיעו זיתיו למסוק אם לאו…”

      Named: רבי יהודה.

    5. Segment 518 words

      Opens “אמר רב הונא בריה דרב יהושע: הני…”

      Named: רב הונא, רב יהושע.

    6. Segment 625 words

      Opens “א"ר זירא אמר רב חייא בר אשי…”

      Named: רב חייא בר אשי.

    7. Segment 744 words

      Opens “יתיב רב דימי וקאמר לה להא שמעתא.…”

      Named: רב דימי, רב מתניתון, אביי, שמואל.

    8. Segment 818 words

      Opens “ושלקות בין לגופן בין למימיהן מותר. ושמואל…”

      Named: שמואל.

    9. Segment 933 words

      Opens “א"ל האלהים! (איוב יט, כז) ״עיני ראו…”

      Named: רב חייא בר אשי.

    10. Segment 1041 words

      Opens “גופא. כבשים שסחטן, אמר רב: לגופן מותר,…”

      Named: רבי יוחנן, שמואל.

    11. Segment 1134 words

      Opens “מיתיבי: סוחטין כבשים בשבת לצורך השבת, אבל…”

      Named: רב מתרץ, שמואל.

    12. Segment 1232 words

      Opens “רב מתרץ לטעמיה: סוחטין כבשים בשבת לצורך…”

      Named: רב מתרץ.

    13. Segment 1326 words

      Opens “שמואל מתרץ לטעמיה: סוחטין כבשים בשבת לצורך…”

      Named: שמואל.

    14. Segment 1430 words

      Opens “ר' יוחנן מתרץ לטעמיה: סוחטין כבשים לצורך…”

    15. Segment 1536 words

      Opens “אמר רב חייא בר אשי אמר רב:…”

      Named: רב חייא בר אשי.

    Sages named on this page

    • Rav Huna bar Rav Yehoshua · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Huna bar Rav Yehoshua was a fourth-generation Amora, a close student of Abaye and Rava, known for his erudition, medical understanding,…

      Source: Shabbat 145a · Segment 5 — “אמר רב הונא בריה דרב יהושע: הני תנאי במשקה…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Shabbat 145a · Segment 11 — “…שמואל מתרץ לטעמיה, ר' יוחנן מתרץ לטעמיה.

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Shabbat 145a · Segment 7 — “…לן: מי אמר שמואל דג לצירו אפי' לתוך הקערה?…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Shabbat 145a · Segment 7 — “…להא שמעתא. א"ל אביי לרב דימי: אתון משמיה דרב…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 145a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026