Talmud Builders

    Shabbat 137a

    Back to index

    English translation — Shabbat 137a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And an unattributed halakha cited in the Sifra generally reflects the opinion of Rabbi Yehuda.

    2Rav Naḥman bar Yitzḥak said: We too also learned in a mishna that Rabbi Yehuda does not consider a hermaphrodite to be a male in every sense. The Sages disagreed over sanctification of the waters of a purification offering, i.e., the placing of the ashes of the red heifer in potable, running spring water: Everyone is fit to sanctify the waters of a purification offering, except for a deaf-mute, an imbecile, and a minor. Rabbi Yehuda deems a minor fit, but deems a woman and a hermaphrodite unfit. Apparently, Rabbi Yehuda does not consider the legal status of a hermaphrodite to be like that of a male. The Gemara concludes: Conclude from this.

    3The Gemara asks: What is different about the halakhot of circumcision, with regard to which Rabbi Yehuda categorizes a hermaphrodite as a male in regard to its laws? The Gemara answers that it is due to the fact that it is written: “This is My covenant which you shall keep, between Me and you and your seed after you: Circumcise for yourselves every male” (Genesis 17:10), and he interprets the phrase “every male” as an amplification including anyone who could possibly be included in the category of a male.

    4MISHNA: One who had two babies to circumcise, one of whom he needed to circumcise on the day after Shabbat, and one of whom he needed to circumcise on Shabbat, and he forgot and circumcised the one that should have been circumcised after Shabbat on Shabbat, he is liable to bring a sin-offering, because he performed the prohibited labor of causing a wound not in the framework of performing a mitzva, as no obligation yet exists to circumcise the child.

    5If there were two babies, one to circumcise on Shabbat eve, and one to circumcise on Shabbat, and he forgot and circumcised the one that he should have circumcised on Shabbat eve on Shabbat, Rabbi Eliezer deems him liable to bring a sin-offering, as circumcision after its appointed time does not override Shabbat. And Rabbi Yehoshua exempts him; since he intended to perform a mitzva, and despite his error in fact performed a mitzva, he is exempt from bringing a sin-offering.

    6GEMARA: There is a dispute among the amora’im with regard to the correct version of our mishna, based on an early dispute of the tanna’im : Rav Huna teaches the first clause of the mishna as stating: Liable, whereas Rav Yehuda teaches the first clause as stating: Exempt.

    7The Gemara explains: Rav Huna taught the first clause as stating: Liable, based on that which was taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Elazar said: Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua did not disagree with regard to one who had two babies, one to circumcise on Shabbat and one to circumcise after Shabbat, and he forgot and circumcised the one who should have been circumcised after Shabbat on Shabbat; in that case, everyone agrees that he is liable to bring a sin-offering.

    8With regard to what did they disagree? With regard to one who had two babies, one to circumcise on Shabbat eve and one to circumcise on Shabbat, and he forgot and circumcised the one who should have been circumcised on Shabbat eve on Shabbat, as Rabbi Eliezer renders him liable to bring a sin-offering for this unwitting transgression, and Rabbi Yehoshua exempts him.

    9And both of them only derived it from idolatry, where the Torah details the halakhot of bringing a sin-offering for an unwitting transgression. Rabbi Eliezer holds: The law of every unwitting transgression is like that of idolatry. Just as with regard to idolatry the Torah stated: Do not perform certain activities, and when one performs them unwittingly, he is liable to bring a sin-offering, here too it is no different, and since he transgressed the prohibition, he is liable to bring a sin-offering.

    10And Rabbi Yehoshua holds: There, where the unwitting transgression was not performed in order to fulfill a mitzva, one is liable to bring a sin-offering. Here, his intention was to perform a mitzva, and one who unwittingly violates a prohibition in the course of attempting to fulfill a mitzva is exempt from bringing a sin-offering. This is according to the opinion of Rav Huna, based on the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar.

    11Rav Yehuda taught the first clause as stating: Exempt, based on that which was taught in a baraita that Rabbi Meir said: Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua did not disagree over one who had two babies to circumcise, one to circumcise on Shabbat eve and one to circumcise on Shabbat, and he forgot and circumcised the one who should have been circumcised on Shabbat eve on Shabbat; in that case, everyone agrees that he is exempt from bringing a sin-offering, as that circumcision fulfilled a mitzva.

    12With regard to what did they disagree? With regard to one who had two babies, one to circumcise after Shabbat and one to circumcise on Shabbat, and he forgot and circumcised the one who should have been circumcised after Shabbat on Shabbat, as Rabbi Eliezer deems him liable to bring a sin-offering, and Rabbi Yehoshua exempts him.

    13And the Gemara notes here too that both of them only derived it from idolatry. Rabbi Eliezer holds: The halakha of every unwitting transgression sin is like that of idolatry: Just as with regard to idolatry the Torah stated: Do not perform certain activities, and when one performs them unwittingly he is liable to bring a sin-offering, here too it is no different, and since he violated the prohibition, he is liable to bring a sin-offering.

    14And Rabbi Yehoshua holds: There, with regard to idolatry, one is liable to bring a sin-offering when he performs the transgression, because he is not preoccupied with the performance of a mitzva. Here, he is preoccupied with the performance of a mitzva, and anyone who unwittingly transgresses a prohibition while preoccupied with a mitzva is exempt from bringing a sin-offering.

    15Rabbi Ḥiyya taught another version of the same dispute between the tanna’im : Rabbi Meir would say that Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua did not disagree over one who had two babies, one to circumcise on Shabbat eve and one to circumcise on Shabbat, and he forgot and circumcised the one who should have been circumcised on Shabbat eve on Shabbat; in that case, everyone agrees that he is liable to bring a sin-offering.

    16With regard to what did they disagree? With regard to one who had two babies to circumcise, one to circumcise after Shabbat and one to circumcise on Shabbat, and he forgot and circumcised the one who should have been circumcised after Shabbat on Shabbat, Rabbi Eliezer deems him liable to bring a sin-offering, and Rabbi Yehoshua exempts him.

    17The Gemara expresses surprise at this last version: Now, after all, in the latter clause, where he did not perform a mitzva, Rabbi Yehoshua exempts him; in the first clause, where he performed a mitzva, does Rabbi Yehoshua deem him liable?

    18In the school of Rabbi Yannai they say: The first clause of the baraita is referring to a unique situation, where the circumcisor first unwittingly circumcised the baby who should have been circumcised on Shabbat on Shabbat eve. In that case, Shabbat is not given to be overridden at all, since the baby who was supposed to be circumcised on Shabbat was already circumcised. In the latter clause, however, the circumcision was performed in a situation where Shabbat is given to be overridden.

    19Rav Ashi said to Rav Kahana that this explanation is difficult: In the first clause too, Shabbat is given to be overridden with regard to babies in general, as it is permitted to circumcise a baby whose eighth day occurs on Shabbat. He replied: That is indeed so; however, with regard to this person, Shabbat is not given to be overridden, as there is no longer any child who is supposed to be circumcised on Shabbat. Therefore, if he unwittingly performed a circumcision on Shabbat, he is not considered to have unwittingly performed a transgression while preoccupied with the performance of a mitzva.

    20MISHNA: Although a child is generally circumcised at eight days, as the verse states: “And on the eighth day, the flesh of his foreskin shall be circumcised” (Leviticus 12:3), nevertheless, at times he is circumcised at nine days, at times at ten days, at eleven days, and at twelve days, no earlier and no later.

    21How so? In his usual manner, a child is circumcised at eight days. If he was born at twilight and it is therefore uncertain on which day he was born, he is circumcised at nine days, as his circumcision is postponed due to that uncertainty, as perhaps the eighth day from his birth has not yet arrived. If he was born at twilight on Shabbat eve, he is not circumcised on the following Shabbat, due to the uncertainty whether it is the eighth or ninth day since his birth, and only a circumcision definitely performed at the appointed time overrides Shabbat. Rather, he is circumcised on Sunday, and the result is that he is circumcised at ten days.

    22If there was a Festival after that Shabbat, he is not circumcised on the Festival either, and he is circumcised at eleven days. And if that Shabbat was followed by two days of Rosh HaShana, the result is that he is circumcised at twelve days.

    23The mishna states another halakha : With regard to a sick child, one does not circumcise him until he becomes healthy.

    24GEMARA: We learned in the mishna that one does not circumcise a sick baby until he becomes healthy. Shmuel said: A baby that was sick and had a high fever, and subsequently the fever left him, one gives him a full seven days to heal before circumcising him.

    25With regard to this issue, a dilemma was raised before the Sages: Do we require, during the recovery period, to wait from the time the seven days begin to the exact same time seven days later, i.e., seven complete, twenty-four-hour periods, or is it enough to wait seven days without taking into account the time of day?

    26The Gemara suggests: Come and hear a solution to this from that which the Sage Luda taught: The day of his healing is like the day of his birth. What, is it not that just as from the day of his birth we need not wait from the time he is born to the same time on the eighth day to circumcise him, so too, with regard to the day of his healing, we need not wait from the time he heals to the same time seven days later?

    27The Gemara refutes this: No, the day of his healing is superior to the day of his birth. While from the day of his birth until circumcision we need not wait from time to time, from the day of his healing we need to wait seven complete days from time to time.

    28MISHNA: These are the shreds of flesh that invalidate the circumcision if they are not cut. The essential element of circumcision is the removal of the flesh that covers most of the corona, and a child that was not circumcised in this manner is considered uncircumcised, and he does not eat teruma .

    29And if he was properly circumcised but he was fleshy, and it appears as though he has not been properly circumcised, the circumcisor should correct it by circumcising more than necessary, to avoid the appearance of transgression, so he will not appear uncircumcised.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    והא סתם ספרא הואדבתורת כהנים תניא לה וסתם ספרא רבי יהודה:

    לקדשמי חטאת לתת אפר על המים:

    מכשיר בקטן ופוסל באשהטעמיה מפרש בסדר יומא בפ"ג:

    ובאנדרוגינוסשמע מינה דרבי יהודה כאשה משוי ליה:

    כל זכרריבויא הוא:

    מתני' ושכח ומל את של אחר השבת בשבת חייבדטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה הוא ועבד ליה חבורה שלא לצורך ובהא אפילו רבי יהושע מודה:

    אחד למול בשבת ואחד למול בע"ש ושכח ומל את של ע"ש בשבת ר"א מחייב חטאת - דמילה שלא בזמנה אינה דוחה שבת ואע"ג דטעה בדבר מצוה שהיה טרוד באותו של שבת ומתוך כך טעה בזה ואף בזה עשה מצוה שהרי ראוי הוא למול אלא שאינו דוחה שבת ס"ל לר"א טעה בדבר מצוה ועשה מצוה שיש בה חיוב חטאת חייב ורבי יהושע פוטר דס"ל טעה בדבר מצוה ועשה מצוה פטור:

    גמ' רב הונא מתניבמתניתין ברישא חייב לדברי הכל כדתנינן לה אנן:

    ורב יהודה מתני ברישא פטורדמוקי לה בשכח ומל את של ע"ש בשבת ופלוגתא היא בשל אחר השבת בשבת:

    שהוא חייבדאע"ג דטריד במצוה וטעה בה כיון דלאו מצוה שעדיין לא הגיע זמנו למול חייב:

    אלא מע"זשהוקשו כל חטאות שבתורה לחטאת ע"ז דכתיב תורה אחת יהיה לכם וגו' בפרשת שלח לך אנשים גבי קרבן ע"ז:

    ור' יהושע התםעובד עבודת כוכבים לא עשה מצוה:

    ה"ג רב יהודה מתני פטור דתניא אמר ר"מ לא נחלקו ר"א ורבי יהושע על שהיו לו שני תינוקות אחד למול ע"ש כו':

    ה"ג ורבי יהושע התם לא טריד במצוה הכא טריד במצוהטרוד להתעסק במצוה גמורה שהרי אחד מהם זמנו היום וטרוד לבו למהר ולעשות ומתוך טרדו טעה ומל את זה שאין בו מצוה כלל:

    ושכח ומל של ע"ש בשבת שהוא חייבלקמיה מתרץ לה:

    דלא ניתנה שבת לידחותשאין לו תינוק שיהא זמנו היום הלכך לא היה טרוד היום במצוה שלא היה מוטל עליו כלום לעשות ולא היה לו לטעות:

    מתני' נולד בין השמשות נימול לט'שהרי ליום שמיני של מחר הוא נימול ושמא בין השמשות יום הוא ונימול לט':

    היה היום ע"שא"א למולו בשבת הבאה דשמא ט' הוא והויא ליה מילה שלא בזמנה ואינה דוחה שבת וצריך להמתין עד לאחר השבת שהוא עשירי:

    חל יו"ט להיות אחר השבתאין מילה שלא בזמנה דוחה אותו ונימול לי"א:

    גמ' חלצתו חמהנשלף ממנו החולי ויצא מגופו:

    דתני לודאשם חכם:

    יום הבראתו כיום הולדוממתינין לו כיום הולדו:

    מאי לאויום הולדו דווקא קאמר דלא בעינן מעת לעת:

    לאכיום הולדו דקתני למיתב ליה ז' מיהו עדיף יום הבראתו מהא דבעינן מעת לעת ומהא ליכא למשמע מידי:

    מתני' ציציןרצועות של בשר שנשארו מן הערלה:

    עטרההיא שפה גבוה המקפת את הגיד סביב וממנה משפע ויורד לראשו:

    ואינו אוכל בתרומהאם כהן הוא דילפינן ביבמות (ד' ע.) שערל אסור בתרומה:

    ואם היה בעל בשרשהיה שמן ונראה בשר שלמעלה מערלתו לאחר שניטלה ערלה כולה כאילו אותו בשר חוזר וחופה את הגיד:

    מתקנוומשפע באיזמל מאותו עובי:

    מפני מראית העיןשלא יהא נראה כערל:

    שבת 137 עמוד א

    1וסתם ספרא רבי יהודה.

    2אמר רב נחמן בר יצחק: אף אנן נמי תנינא: הכל כשרים לקדש, חוץ מחש"ו רבי יהודה מכשיר בקטן ופוסל באשה ואנדרוגינוס. ש"מ׃

    3ומאי שנא מילה? משום דכתיב: ״(בראשית יז״, י) ״המול לכם כל זכר״.

    Mishna

    4מי שהיו לו שני תינוקות, אחד למול אחר השבת ואחד למול בשבת, ושכח ומל את של אחר השבת בשבת חייב.

    5אחד למול בע"ש ואחד למול בשבת, ושכח ומל את של ע"ש בשבת רבי אליעזר מחייב חטאת, ורבי יהושע פוטר.

    Gemara

    6רב הונא מתני ״חייב״, רב יהודה מתני ״פטור״.

    7רב הונא מתני ״חייב״, דתניא, אמר ר"ש בן אלעזר: לא נחלקו רבי אלעזר ור' יהושע על מי שהיו לו ב' תינוקות, אחד למול בשבת ואחד למול אחר השבת, ושכח ומל את של אחר השבת בשבת שהוא חייב.

    8על מה נחלקו על מי שהיו לו ב' תינוקות, א' למול בע"ש וא' למול בשבת, ושכח ומל את של ע"ש בשבת שר' אליעזר מחייב חטאת, ורבי יהושע פוטר.

    9ושניהם לא למדוה אלא מעבודת כוכבים ר' אליעזר סבר: כעבודת כוכבים מה עבודת כוכבים אמר רחמנא ״לא תעביד״, וכי עביד מיחייב, ה"נ לא שנא.

    10ורבי יהושע: התם דלאו מצוה, הכא מצוה.

    11רב יהודה מתני ״פטור״, דתניא, א"ר מאיר: לא נחלקו ר"א ורבי יהושע על מי שהיו לו ב' תינוקות, אחד למול בע"ש ואחד למול בשבת, ושכח ומל את של ע"ש בשבת שהוא פטור.

    12על מה נחלקו על מי שהיו לו ב' תינוקות, אחד למול אחר השבת וא' למול בשבת, ושכח ומל את של אחר השבת בשבת שר"א מחייב חטאת, ורבי יהושע פוטר.

    13ושניהם לא למדוה אלא מעבודת כוכבים ר"א סבר: כעבודת כוכבים מה עבודת כוכבים אמר רחמנא ״לא תעביד״, וכי עביד מיחייב, ה"נ לא שנא.

    14ור' יהושע: התם לא טריד מצוה הכא טריד מצוה׃

    15תני ר' חייא אומר היה ר"מ לא נחלקו רבי אלעזר ורבי יהושע על מי שהיו לו ב' תינוקות א' למול בע"ש וא' למול בשבת ושכח ומל את של ע"ש בשבת שהוא חייב׃

    16על מה נחלקו על מי שהיו לו ב' תינוקות א' למול אחר השבת וא' למול בשבת ושכח ומל של אחר השבת בשבת שר"א מחייב חטאת ור' יהושע פוטר׃

    17השתא רבי יהושע סיפא דלא קא עביד מצוה פוטר רישא דקא עביד מצוה מחייב׃

    18אמרי דבי ר' ינאי רישא כגון שקדם ומל של שבת בע"ש דלא ניתנה שבת לידחות סיפא ניתנה שבת לידחות׃

    19א"ל רב אשי לרב כהנא רישא נמי ניתנה שבת לידחות לגבי תינוקות דעלמא להאי גברא מיהא לא איתיהיב:

    Mishna

    20קטן נימול לשמנה לתשעה ולעשרה ולאחד עשר ולי"ב לא פחות ולא יותר׃

    21הא כיצד כדרכו לשמנה נולד לבין השמשות נימול לט' ביה"ש של ע"ש נימול לעשרה׃

    22יו"ט לאחר השבת נימול לאחד עשר ב' ימים של ר"ה נימול לשנים עשר׃

    23קטן החולה אין מוהלין אותו עד שיבריא:

    Gemara

    24אמר שמואל חלצתו חמה נותנין לו כל ז' להברותו׃

    25איבעיא להו מי בעינן מעת לעת׃

    26ת"ש דתני לודא יום הבראתו כיום הולדו מאי לאו מה יום הולדו לא בעינן מעת לעת אף יום הבראתו לא בעינן מעת לעת׃

    27לא עדיף יום הבראתו מיום הולדו דאילו יום הולדו לא בעינן מעת לעת ואילו יום הבראתו בעינן מעת לעת:

    Mishna

    28אלו הן ציצין המעכבין את המילה בשר החופה את רוב העטרה ואינו אוכל בתרומה׃

    29ואם היה בעל בשר מתקנו, מפני מראית העין.

    Tosafot

    הזכר ולא טומטום ואנדרוגינוסתימה לרבי דבפרק אלו מומין (בכורות דף מב.) גבי בכור מצריך הזכר הזכרים למעוטי טומטום ואנדרוגינוס משמע התם דמהזכר לחודיה לא הוה ממעט לה והכא ממעטין ליה מהזכר לחודיה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rav Nissim Gaon

    אף אנן נמי תנינא הכל כשרין לקדש חוץ מחרש שוטה וקטן כו'זו המשנה במס' פרה בפרק ה' ולענין קידוש מי חטאת נתכוונה. לומר שבעת שישארו ציצין המעכבין את המילה הרי הוא ערל עדיין ואם הוא כהן אסור לוכל בתרומה כמו ששנינו במס' יבמות (דף ע) הערל וכל הטמאין לא יאכלו בתרומה והזכירו בתלמוד המחלוקת שהיתה בין ר' אליעזר ובין ר' עקיבא בתורת כהנים במה שכתוב (ויקרא כ״ב:ד׳) איש איש מזרע אהרן ומה שכתוב (שם) תושב כהן ר' אליעזר גמר לערל בגזירה שוה לערל מפסח ור' עקיבא אמר איש איש לרבות את הערל:

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 137a

    Shabbat 137a. The full printed text of this folio side — 29 numbered segments, about 515 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    והא סתם ספרא הוא דבתורת כהנים תניא לה וסתם ספרא רבי יהודה:

    לקדש מי חטאת לתת אפר על המים:

    מכשיר בקטן ופוסל באשה טעמיה מפרש בסדר יומא בפ"ג:

    ובאנדרוגינוס שמע מינה דרבי יהודה כאשה משוי ליה:

    כל זכר ריבויא הוא:

    מתני' ושכח ומל את של אחר השבת בשבת חייב דטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה הוא ועבד ליה חבורה שלא לצורך ובהא אפילו רבי יהושע מודה:

    אחד למול בשבת ואחד למול בע"ש ושכח ומל את של ע"ש בשבת ר"א מחייב חטאת - דמילה שלא בזמנה אינה דוחה שבת ואע"ג דטעה בדבר מצוה שהיה טרוד באותו של שבת ומתוך כך טעה בזה ואף בזה עשה מצוה שהרי ראוי הוא למול אלא שאינו דוחה שבת ס"ל לר"א טעה בדבר מצוה ועשה מצוה שיש בה חיוב חטאת חייב ורבי יהושע פוטר דס"ל טעה בדבר מצוה ועשה מצוה פטור:

    גמ' רב הונא מתני במתניתין ברישא חייב לדברי הכל כדתנינן לה אנן:

    22 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 137a · Sefaria

    Tosafot

    הזכר ולא טומטום ואנדרוגינוס תימה לרבי דבפרק אלו מומין (בכורות דף מב.) גבי בכור מצריך הזכר הזכרים למעוטי טומטום ואנדרוגינוס משמע התם דמהזכר לחודיה לא הוה ממעט לה והכא ממעטין ליה מהזכר לחודיה:

    Tosafot on Shabbat 137a · Sefaria

    Rav Nissim Gaon

    אף אנן נמי תנינא הכל כשרין לקדש חוץ מחרש שוטה וקטן כו' זו המשנה במס' פרה בפרק ה' ולענין קידוש מי חטאת נתכוונה. לומר שבעת שישארו ציצין המעכבין את המילה הרי הוא ערל עדיין ואם הוא כהן אסור לוכל בתרומה כמו ששנינו במס' יבמות (דף ע) הערל וכל הטמאין לא יאכלו בתרומה והזכירו בתלמוד המחלוקת שהיתה בין ר' אליעזר ובין ר' עקיבא בתורת כהנים במה שכתוב (ויקרא כ״ב:ד׳) איש איש מזרע אהרן ומה שכתוב (שם) תושב כהן ר' אליעזר גמר לערל בגזירה שוה לערל מפסח ור' עקיבא אמר איש איש לרבות את הערל:

    Rav Nissim Gaon on Shabbat 137a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    שאם אי אתה אומר כך יערך ומנ"ל דלא מערך דתניא הזכר ולא טומטום ואנדרוגינוס כו' ופשוטה היא ומסקינן בה ומאי שנא גבי מילה דכתיב המול לכם כל זכר כל לרבות. ויש מי שאומר הלכתא כרבנן דאמרי ספק ואנדרוגינוס אין מחללין עליו את השבת ואין הלכה כר' יהודה ומדחזינן רב חסדא דריש לטעמיה דר' יהודה ש"מ הלכתא כוותיה:

    מתניתין מי שהיו לו ב' תינוקות אחד למול אחר השבת ואחד למול בשבת ושכח ומל את של אחר השבת בשבת חייב וכו' [ואמרינן בגמ'] רב הונא מתני חייב ורב יהודא מתני פטור פי' רב הונא מתני חייב דמוקים ליה למתניתין לר"ש דאמר ר"ש לא נחלקו ר' אליעזר (ור"ש) [ור' יהושע] על מי שהיו לו דקיי"ל סתם משנה ר' מאיר ובהא תנא דבי ר' חייא פליגי עליה ורב הונא דמוקים לה כר' שמעון כוותיה עבדינן וחלוקת ר' אליעזר ור' יהושע דברים ברורין הן. (שנים) ושניהם מע"ז למדוה דהא איתקשא כל התורה כולה לע"ז ר' אליעזר סבירא כע"ז מה ע"ז אמרה תורה לא תעבוד ואם תעבוד ע"ז בשגגה מכל מקום חייב חטאת. כן אמרה תורה בשבת. המחלל השבת בשגגה מ"מ חייב חטאת. ור' יהושע סבר התם לגבי ע"ז לא נתכוין לקיים המצוה הכא בשבת נתכוין לקיים מצות מילה. לפיכך פטור הוא והלכתא כר' יהושע וכדמתניתין ר' שמעון:

    אחד למול ערב שבת ואחד למול בשבת ושכח ומל את של שבת בע"ש ואת של ע"ש בשבת פטור כי מ"מ מצוה עשה. ואע"פ שמל בט'. אבל בזמן ששכח ומל את של אחר השבת בשבת כיון שלא עשה מצוה כי בז' מלו אפילו ר' יהושע מודה שחייב חטאת. וכן הלכה וכל היכא דפליג ר' אליעזר ור' יהושע הלכה כר' יהושע חוץ ממקומות ידועים. וזה אינו מהם.

    וכן רב הונא הלכתא כוותיה דשכיח גבי ריש גלותא וגרסינן הלכתא כוותין או הלכתא כוותייכו כו':

    מתניתין קטן נימול לשמונה לתשעה כו' קטן חולה אין מלין אותו עד שיבריא.

    אמר שמואל חלצתו חמה נותנין לו כל ז' להברותו והלכתא כשמואל דיהבינן ליה מאחר שחלצתו חמה שבעת ימים מעת לעת להבראותו.

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 137a · Sefaria

    Rashba

    הא דאמרינן ומאי שנא גבי מילה ופרקינן דכתיב (בראשית יז, י) המול לכם כל זכר. משמע טעמא דכתיב כל זכר הא לאו הכי לא. וקשה דהא איצטריך למעוטי מערכין מדכתיב (ויקרא כז, ג ד) הזכר ואם נקבה, טעמא דכתיב ואם נקבה, הא זכר ונקבה משמע אפילו טומטום ואנדרוגינוס. ויש לומר דזכר ונקבה זכר ודאי נקבה ודאית משמע, ולא איצטריך גבי ערכין למכתב הזכר ואם נקבה, אלא משום דזכר ונקבה מבעי ליה לחלק בין ערך איש לערך אשה, וכדאיתא במסכת נדה פרק המפלת (נדה כח, ב) גבי המפלת טומטום ואנדרוגינוס דאמרינן התם וכל היכא דכתיב זכר ונקבה למעוטי טומטום ואנדרוגינוס, והא גבי ערכין דכתיב הזכר ואם נקבה, ותניא הזכר ולא טומטום ואנדרוגינוס, יכול לא יהא בערך איש אבל יהא בערך אשה ת"ל הזכר ואם נקבה, זכר ודאי נקבה ודאית ולא טומטום ואנדרוגינוס, טעמא דכתיב הזכר ואם נקבה הא לאו הכי מזכר ונקבה לא מימעיט, ההיא מבעי לי לחלק בין ערך איש לערך אשה.

    Rashba on Shabbat 137a · Sefaria

    Meiri

    לענין פרה אדומה שאיבת המים ונתינתם לכלי הוא הנקרא מלוי ונתינת אפר הפרה על המים נקרא קדוש ומלוי זה וקדוש זה הכל כשרים בו אפי' אשה ואפי' טומטום או אנדרוגינוס חוץ מחרש שוטה וקטן כמו שיתבאר במקומו:

    המשנה הרביעית מי שהיו לו שני תינוקות אחד למול אחר השבת ואחד למול בשבת ושכח ומל את שלאחר השבת בשבת חייב אחד למול ערב שבת ואחד למול בשבת ושכח ומל את של ערב שבת ר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר אמר הר"ם פי' העקר אצלנו מילה שלא בזמנה אינה דוחה שבת לפיכך יחייב אותו ר' אליעזר לפי שהוא חובל ואינו מקלקל שיהיה פטור וכן אמרו לגבי מילה מתקן הוא ומה שפטר אותו ר' יהושע לפי שהוא מל האחד שיהיה חייב להמול בשבת ברשות ואמר והואיל וניתנה שבת לידחות לזה האדם ויש לו למול אחד מן הבנים לא יתחייב על האחר והחלק הראשון שהורה בו ר' יהושע שהוא חייב חטאת זה אצלו אינו חייב אלא כשקדם ומל בערב שבת אותו שהיה חייב להמול בשבת ואחר כך מל בשבת אותו שהיה חייב להמול ערב שבת אז יהיה חייב לדברי הכל כי לא נתנה שבת לידחות והבן שתדחה בשבילו בשבת כבר נמול בערב שבת אבל אם לא קדם למול בערב שבת ונשארו שניהם ערלים ומל של ערב שבת בשבת הרי זה פטור לדעת ר' יהושע הואיל ונתנה שבת לידחות:

    אמר המאירי המשנה הרביעית והכונה לבאר בה ענין החלק הרביעי והוא שאמר מי שהיו לו שני תינוקות אחד למול אחר השבת ואחד למול בשבת ושכח ומל את שלאחר השבת בשבת חייב חטאת שהרי אין כאן מצוה כלל הואיל ולא הגיע זמן חיובו וכן הלכה אחד למול ערב שבת ואחד למול בשבת ושכח ומל את של ערב שבת בשבת ר' אליעזר מחייב הואיל ומ"מ אע"פ שהגיע זמן חיובו מילה שלא בזמנה היא ור' יהושע פוטר שטועה בדבר מצוה הואיל ומ"מ מצוה היא שהרי הגיע זמן חיובו פטור וכן הלכה:

    משנה קטן נמול לשמנה לתשעה לעשרה לאחד עשר לשנים עשר לא פחות ולא יותר כיצד כדרכו לשמנה נולד בין השמשות נמול לתשעה נולד בין השמשות של ערב שבת נימול לעשרה יום טוב אחר השבת לאחד עשר שני ימים של ראש השנה לשנים עשר וקטן החולה אין מוהלין אותו עד שיבריא אמר הר"ם פי' עקר זאת ההלכה כי בין השמשות הוא ספק אם היום או מן הלילה ומילה שלא בזמנה אינה דוחה לא את השבת ולא את יום טוב כי מילה מצות עשה ויום טוב עשה ולא תעשה כי השם הוא צוה לשבות בו והוא אמרו שבתון ומנע בו מן המלאכה והעקר אצלנו לא אתי עשה שבה ודחי לא תעשה ועשה שבה ועוד עקרי אצלנו כי שני ימים טובים של ראש השנה בלבד שהם קדושה אחת ועוד יתבאר במקומות רבים שהם כיום אחד נתנו וכשתדע אלו העקרים תהיה זאת ההלכה מבוארת ואמרו עד שיבריא רוצה בו עד שיצא מחליו ותגמר ידיעה החולי וישאר אחר ירידתו שבעה ימים שלמים והם ימי הטוהר אז ימול וענין אמרו שלמים שיהיו מעת לעת ודע כי מי שנולד ונסתפק אם נולד בחדש השביעי שהוא בן קיימא או בשמיני ואע"פ שברוב לא תתקיים ולא יהיה ראוי שימול ביום השמיני ובשבת כי אם הוא של בן קיימא הרי מילתו בשבת חובה ואם הוא נפל לא עשה כלום מי שמל אותו אלא הרי מעשיו כמחתך חתיכה של בשר והוא אמרם מחתך בשר בעלמא הוא:

    אמר המאירי קטן נימול לשמנה לתשעה לעשרה לאחד עשר לשנים עשר לא פחות ולא יתר כיצד כדרכו לשמנה בין השמשות לתשעה ר"ל לספק תשעה ערב שבת בין השמשות לעשרה שספק זמנה אינה דוחה שבת ואם יום טוב אחר השבת לאחד עשר שהרי מילה כל שאינה דוחה שבת אינה דוחה יום טוב ואם שני ימים טובים של ראש השנה לשנים עשר והוא הדין לשני ימים טובים של גליות אלא שמשנה זו נשנית בזמן שלא היו עושין שני ימים אלא מראש השנה בלבד קטן חולה אין מוהלין אותו עד שיבריא ר"ל שיתחזק מחולשת החולי ופי' בגמ' שבחולי של כל הגוף כגון קדחת וכיוצא בו נותנין לו שבעה שלמים מעת לעת אחר שיתרפא מן החולי אבל אחזו כאב בעינו או באחד מאיבריו אין ממתינין לו אלא עד שיבריא בלבד ועל הדרך שאמרו בר' נתן באותו שלא נבלע בו דמיו כמו שהתבאר וכן בפרק הערל בההוא דהוה כאיב עיניה לינוקא וכו':

    זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    כל שהוציא ראשו הרי הוא כילוד ואחר שכן הוציא ראשו בין השמשות נימול לתשיעי אע"פ שלא נולד עד הלילה ואם נשמע קולו בין השמשות אע"פ שלא הוציא ראשו עד הלילה דוחין אותו וכן התבאר במסכת נדה פרק דופן שכל שנשמע קולו הוציא ראשו חוץ לפרזדור הוא שאלו היה במעי אמו הרי פיו סתום וטבורו פתוח:

    מקצת גאונים כתבו דרך מנהג שכל תינוק שמת קודם שנימול מסירין ערלתו בבית הקברות ומנהג זה אין לו רמז בתלמוד אלא שכך נהגו מעולם בהרבה מקומות:

    3 more comments on this page.

    Meiri on Shabbat 137a · Sefaria

    Maharam

    בגמ' רב הונא מתני חייב דתניא אמר ר"ש וכו' כן הוגה בספרים רב יהודה מתני פטור דתניא אמר ר"מ וכו' כצ"ל:

    ושניהם לא למדוה וכו' ר"א סבר כע"ז מה ע"ז אמר רחמנא וכו' כצ"ל:

    לא נחלקו ר"א ור' יהושע על מי שהיו לו וכו' על מה נחלקו על מי שהיו לו שתי וכו' כצ"ל:

    ברש"י ד"ה נולד לבין השמשות נימול לט' שהרי יום שמיני של מחר הוא נימול וכו' בצ"ל:

    Maharam on Shabbat 137a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    מתני' ור' יהושע פוטר עי' מנחות דף סד ע"א תד"ה ואפי' נתכפר:

    Gilyon HaShas on Shabbat 137a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 137, Amud Aleph, about 515 words in 29 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 29 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 14 words

      Opens “וסתם ספרא רבי יהודה.…”

      Named: רבי יהודה.

    2. Segment 222 words

      Opens “אמר רב נחמן בר יצחק: אף אנן…”

      Named: רב נחמן בר יצחק, רבי יהודה.

    3. Segment 312 words

      Opens “ומאי שנא מילה? משום דכתיב: (בראשית יז,…”

    4. Segment 421 words

      Opens “מתני׳ מי שהיו לו שני תינוקות, אחד…”

    5. Segment 519 words

      Opens “אחד למול בע"ש ואחד למול בשבת, ושכח…”

      Named: רבי אליעזר, רבי יהושע.

    6. Segment 69 words

      Opens “גמ׳ רב הונא מתני ״חייב״, רב יהודה…”

      Named: רב הונא, רב יהודה.

    7. Segment 737 words

      Opens “רב הונא מתני ״חייב״, דתניא, אמר ר"ש…”

      Named: רב הונא, רבי אלעזר.

    8. Segment 828 words

      Opens “על מה נחלקו על מי שהיו לו…”

      Named: רבי יהושע.

    9. Segment 924 words

      Opens “ושניהם לא למדוה אלא מעבודת כוכבים ר'…”

    10. Segment 107 words

      Opens “ורבי יהושע: התם דלאו מצוה, הכא מצוה.…”

      Named: רבי יהושע.

    11. Segment 1132 words

      Opens “רב יהודה מתני ״פטור״, דתניא, א"ר מאיר:…”

      Named: רב יהודה, רבי יהושע.

    12. Segment 1229 words

      Opens “על מה נחלקו על מי שהיו לו…”

      Named: רבי יהושע.

    13. Segment 1323 words

      Opens “ושניהם לא למדוה אלא מעבודת כוכבים ר"א…”

    14. Segment 149 words

      Opens “ור' יהושע: התם לא טריד מצוה הכא…”

    15. Segment 1532 words

      Opens “תני ר' חייא אומר היה ר"מ לא…”

      Named: רבי אלעזר, רבי יהושע.

    16. Segment 1628 words

      Opens “על מה נחלקו על מי שהיו לו…”

    17. Segment 1714 words

      Opens “השתא רבי יהושע סיפא דלא קא עביד…”

      Named: רבי יהושע.

    18. Segment 1819 words

      Opens “אמרי דבי ר' ינאי רישא כגון שקדם…”

    19. Segment 1918 words

      Opens “א"ל רב אשי לרב כהנא רישא נמי…”

      Named: רב אשי, רב כהנא.

    20. Segment 2013 words

      Opens “מתני׳ קטן נימול לשמנה לתשעה ולעשרה ולאחד…”

    21. Segment 2114 words

      Opens “הא כיצד כדרכו לשמנה נולד לבין השמשות…”

    22. Segment 2213 words

      Opens “יו"ט לאחר השבת נימול לאחד עשר ב'…”

    23. Segment 237 words

      Opens “קטן החולה אין מוהלין אותו עד שיבריא:…”

    24. Segment 2410 words

      Opens “גמ׳ אמר שמואל חלצתו חמה נותנין לו…”

      Named: שמואל.

    25. Segment 256 words

      Opens “איבעיא להו מי בעינן מעת לעת…”

    26. Segment 2623 words

      Opens “ת"ש דתני לודא יום הבראתו כיום הולדו…”

    27. Segment 2719 words

      Opens “לא עדיף יום הבראתו מיום הולדו דאילו…”

    28. Segment 2815 words

      Opens “מתני׳ אלו הן ציצין המעכבין את המילה…”

    29. Segment 298 words

      Opens “ואם היה בעל בשר מתקנו, מפני מראית…”

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Shabbat 137a · Segment 24 — “גמ׳ אמר שמואל חלצתו חמה נותנין לו כל ז'…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 137a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026