Talmud Builders

    Shabbat 80a

    Back to index

    English translation — Shabbat 80a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1A tanna taught in a Tosefta : The measure that determines liability for carrying out ink is equivalent to that which is used to write two letters when he carries out dried ink, and two letters when the ink is in the quill, and two letters in the inkwell [ kalmarin ]. Rava raised a dilemma: What is the halakha if one carried out sufficient ink to write one letter in the form of dried ink, and sufficient ink to write one letter in the quill, and sufficient ink to write one letter in the inkwell? Do they join together to constitute the measure for liability, or is each considered separately? No resolution was found for this dilemma. Therefore, let it stand unresolved.

    2Rava said: One who carried out a measure of ink equivalent to that which is used to write two letters on Shabbat, and he wrote two letters as he walked, even though he did not place the written material in the public domain, he is liable for carrying out the ink. Their writing is their placement. He is liable even without placing the ink on the ground. And Rava said: One who carried out sufficient ink to write one letter and he wrote it, and then proceeded to carry out sufficient ink to write one more letter and he wrote it, is exempt. What is the reason that he is exempt? At the time that he carried out the last drop of ink, he was lacking the first measure of ink. The ink that he carried out first dried slightly in the interim and not enough remained to write one letter.

    3And Rava said with regard to a similar issue: One who carried out half of a dried fig on Shabbat and placed it in a different domain, and proceeded to carry out another half of a dried fig and placed it, the first becomes as one that was snatched by a dog or burned and he is exempt, as he did not carry out the measure of a dried fig for which he would be liable. The Gemara wonders: And why is he exempt; isn’t an entire dried fig placed together? Why isn’t he liable for carrying it out? The Gemara explains: This is what Rava is saying: And if he lifted the first half-fig first before placement of the second, i.e., the two half-figs were never placed together, the first becomes as one that was snatched by a dog or burned and he is exempt. And Rava said: One who carried out half of a dried fig on Shabbat and placed it in a different domain, and proceeded to carry out another half of a dried fig and passed the second half-fig over the already placed first half-fig, is liable even though they were never placed together. The Gemara asks: And why is he liable? The second half-fig did not come to rest. The Gemara answers: It is referring to a case where he passed the second half-fig within three handbreadths of the first half-fig. The halakha is that objects less than three handbreadths apart are considered attached.

    4The Gemara asks: And didn’t Rava himself say: An object that passes within three handbreadths of the ground, according to the opinion of the Rabbis, must come to rest atop some defined place and if it does not it is not considered placed? The Gemara answers: This is not difficult. Here, where Rava said that it must actually come to rest, it is referring to one who throws the object; here, where proximity alone is sufficient to render him liable, it is referring to one who passes an object in his hand, since he can place the object down at any point.

    5The Sages taught: One who carried out half of a dried fig into the public domain on Shabbat and proceeded to carry out another half of a dried fig, within one lapse of awareness, is liable; within two lapses of awareness, he is exempt because in neither lapse did he carry out a measure that would render him liable. Rabbi Yosei says: If he carried out the half-figs within one lapse of awareness to one domain he is liable; to two domains he is exempt. If he carried the two half-figs to two separate sections of the public domain, he is exempt because there is no permitted manner to unite the two halves. Rabba said with regard to Rabbi Yosei’s statement: That is only in a case where there is an area in which there is liability to bring a sin-offering between them. It only applies in a case where there is a private domain between the two sections of the public domain and carrying between them is prohibited by Torah law. However, if the two sections of the public domain were separated by a karmelit , no, he would not be exempt. In that case, there is no Torah prohibition against carrying between the two sections of the public domain through the karmelit , and by Torah law they are not considered separate.

    6Abaye said: Even if they were separated by a karmelit it is not considered one domain, and he is exempt. However, if the two sections were separated by a large beam, no, they are not considered separate. And Rava said: Even if the two sections were separated by a large beam, according to Rabbi Yosei, they are considered separate and he is exempt. The Gemara comments: And Rava follows his line of reasoning stated elsewhere as Rava said: The definition of domain for Shabbat is like the definition of domain for bills of divorce. Just as with regard to bills of divorce, two areas separated by a beam are not considered one domain, so too, with regard to the halakhot of Shabbat, they are not considered one domain.

    7We learned in the mishna: The measure that determines liability for carrying out blue eye shadow is equivalent to that which is used to paint one eye blue. The Gemara asks: How could the mishna say one eye? Women do not paint only one eye blue. Rav Huna said: Because modest women, who cover their faces with a veil, paint only the one eye that shows blue. The Gemara raises an objection from a baraita : Rabbi Shimon ben Elazar says: For carrying out blue eye shadow, if it is used for healing, the measure for liability is equivalent to that which is used to paint one eye blue; if it is used to adorn the eye, the measure that determines liability for carrying out is equivalent to that which is used for two eyes. Hillel, son of Rabbi Shmuel bar Naḥmani, explained it: When this baraita was taught it was in reference to village women. Because immodest behavior is less common there, women do not customarily cover their faces.

    8We learned in the mishna: The measure that determines liability for carrying out wax is equivalent to that which is used to place on the opening of a small hole to seal it. A tanna taught in a Tosefta : Enough to place on the opening of a small hole in a receptacle holding wine. The size of a hole that enables pouring wine is smaller than the size of the hole required when pouring more viscous liquids.

    9We learned in the mishna: The measure that determines liability for carrying out glue is equivalent to that which is used to place on the top of a board [ shafshaf ]. The Sages taught: This means an amount equivalent to that which is used to place on the top of a board that is attached to the top of a hunter’s rod. Hunters would spread glue to trap the birds that land on the board.

    10We learned in the mishna: The measure that determines liability for carrying out tar and sulfur is equivalent to that which is used to seal a hole in a vessel and to make a small hole in that seal. Tar and sulfur were used to seal large cavities in jars. Holes were sometimes made in those seals. A tanna taught in a Tosefta : One is liable for carrying out a measure equivalent to that which can be used to make a large hole into a small hole.

    11We learned in the mishna: The measure that determines liability for carrying out crushed earthenware is equivalent to that which is used to knead and make an opening for the bellows to be placed in a gold refiners’ crucible. Rabbi Yehuda says: An amount equivalent to that which is used to make a small tripod for the crucible. The Gemara wonders: Is that to say that the measure of Rabbi Yehuda is greater? Don’t we maintain that the measure of the Rabbis is greater, as we learned in a mishna that Rabbi Yehuda says with regard to reeds: The measure for liability is equivalent to that which is used to take the measure of a shoe for a child? That is smaller than the measure determined by the Rabbis. The Gemara answers: Here too, say it does not mean sufficient material to make the entire tripod, but to plaster the cracks in the small tripod of a small stove, which requires a minimal amount of plaster.

    12We learned in the mishna: The measure that determines liability for carrying out bran is equivalent to that which is used to place on the opening of a gold refiners’ crucible.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ב' אותיות בדיודיו יבש:

    שתי אותיות בקולמוסכלומר כל היכא דמפיק ליה שיעורו כשתי אותיות:

    קלמריןקסת הסופר:

    אות אחת בדיו אות אחת בקולמוסמי מיצטרפי או לא ואי אמרת תיפוק ליה משום קולמוס לא מחייב עליה משום שהוא טפל לפחות מכשיעור דתנן לקמן (שבת דף צג:) המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי פטור אף על הכלי מפני שהכלי טפילה לו:

    כשהוא מהלךשלא עמד לפוש דתהוי הנחת גופו הנחה אפילו הכי חייב דעיקר הנחת דיו על הכתב הוא:

    וחזר והוציאבהעלם אחד:

    חסר שיעור דקמייתאכשמתייבשת נחסר השיעור ולכי גמרה הוצאה דבעינן לצרופה אין כאן שיעור ב' אותיות:

    ואמאי הא מנחהוכיון דבהעלם אחד מצטרפי לכי גמרה הוצאה:

    כמי שקלטה כלבדתנן לקמן (שבת דף קב.) הזורק וקלטה כלב פטור דלא הויא הנחה מכחו והכא נמי כי גמרה הוצאה בטלה להנחה קמייתא והויא כמאן דליתא:

    לרבנןדפליגי לקמן בהזורק ולית להו קלוטה כמו שהונחה אפילו עברה סמוך לקרקע לא מיחייב עד שתנוח על גבי משהו מקום כל שהוא ולא בעינן מקום ד' הואיל ובתוך ג' הוא מ"מ הנחה כל דהו בעינן:

    מעבירלא צריך הנחה דהא מנחה בידו דידו סמוכה לקרקע:

    לשתי רשויותושתיהן ר"ה אלא שיש הפסק ביניהם:

    והוא שיש חיוב חטאת ביניהםשמופסקות ברה"י אבל אם היה כרמלית מפסיקן כגון קרפף יותר מבית סאתים או בקעה וב' בתים פתוחים אחד לרה"ר זה ואחד לזה והוציא חצי גרוגרת מבית זה לרשות זה וחצי גרוגרת מבית זה לרשות זה שהיא פתוחה לה חייב דכיון דלא מפסיק לה רה"י חדא רשותא הוא:

    פיסלאעץ שוכב לרחבו של רה"ר וממלא כל רחבו והוציא חצי גרוגרת מביתו מכאן וחצי גרוגרת מכאן:

    כרשות גיטין דמיולענין גיטין פיסלא רשות לנפשיה הוא כדאמרן בהזורק (גטין דף עז:) ההוא גברא דזרק גיטא לדביתהו בחצירו איגנדר גיטא ונפל בפיסלא ואוקי התם שהשאיל לה מקום בחצירו חד מקום מושלי אינשי תרי מקומות לא מושלי אינשי:

    הא לא כחליאלא שתי עינים:

    צנועותשהולכות מעוטפות ואין מגלות אלא עין אחד לראות וכוחלות אותו:

    בעירניותבנות כפרים אינן צריכות צניעות כל כך שאין שחוק וקלות ראש מצוי שם ועמה מועטין ואינן מכסין פניהם וכוחלות ב' עיניהם:

    של ייןלמעוטי שמן ודבש שהיין זב דרך נקב קטן יותר משמן ודבש:

    שפשף שבראש קנה של ציידיןמושיבין נסר קטן בראש קנה ונותנין עליו דבק והעוף יושב עליה ונדבק בו וצריך ליתן שם הרבה כדי שיהא העוף נדבק בו:

    לסודלטוח בקעים שבו:

    שבת 80 עמוד א

    1תנא: שתי אותיות בדיו, (ושתי) אותיות בקולמוס, שתי אותיות בקלמרין. בעי רבא: אות אחת בדיו, אות אחת בקולמוס, אות אחת בקלמרין, מהו? תיקו.

    2אמר רבא: הוציא שתי אותיות וכתבן כשהוא מהלך חייב, כתיב״תן זו היא הנחתן״. ואמר רבא: הוציא אות אחת וכתבה, וחזר והוציא אות אחת וכתבה פטור. מאי טעמא? בעידנא דאפקא לבתרייתא, חסר ליה לשיעורא דקמייתא.

    3ואמר רבא: הוציא חצי גרוגרת אחת והניחה, וחזר והוציא חצי גרוגרת אחת והניחה ראשונה נעשה כמי שקלטה [כלב] או שנשרפה, ופטור. ואמאי? הא מנחה? הכי קאמר: ואם קדם והגביה ראשונה קודם הנחת שנייה נעשית ראשונה כמי שנקלטה או שנשרפה, ופטור. ואמר רבא: הוציא חצי גרוגרת והניחה, וחזר והוציא חצי גרוגרת והעבירה דרך עליה חייב. ואמאי? הא לא נח! כגון שהעבירה תוך שלשה.

    4והאמר רבא: תוך שלשה לרבנן צריך הנחה על גבי משהו! לא קשיא: כאן בזורק, כאן במעביר.

    Baraita

    5תנו רבנן: הוציא חצי גרוגרת וחזר והוציא חצי גרוגרת, בהעלם אחד חייב, בשתי העלמות פטור. רבי יוסי אומר: בהעלם אחד לרשות אחד חייב, לשתי רשויות פטור. אמר רבה: והוא שיש חיוב חטאת ביניהם. אבל כרמלית לא.

    6אביי אמר: אפילו כרמלית. אבל פיסלא לא. ורבא אמר: אפילו פיסלא. ואזדא רבא לטעמיה, דאמר רבא: רשות שבת כרשות גיטין דמיא.

    7כחול כדי לכחול עין אחת. עין אחת הא לא כחלי! אמר רב הונא: שכן צנועות כוחלות עין אחת. מיתיבי, רבי שמעון בן אלעזר אומר: כחול, אם לרפואה כדי לכחול עין אחת, אם לקשט בב' עינים. תרגמא הילל בריה דר' שמואל בר נחמני: כי תניא ההוא בעירניות.

    8(שעוה כדי ליתן ע"פ נקב קטן. תנא: כדי ליתן ע"פ נקב קטן של יין)׃

    9דבק כדי ליתן בראש השפשף. תנא: כדי ליתן בראש שפשף שבראש קנה של ציידין.

    10זפת וגפרית כדי לעשות כו'. תנא: כדי לעשות נקב קטן.

    11חרסית כדי לעשות פי כור כו'. למימרא דשיעורא דרבי יהודה נפיש? הא קיי"ל דשיעורא דרבנן נפיש, דתנן, רבי יהודה אומר: כדי ליטול הימנו מדת מנעל לקטן. אימא: כדי לסוד פיטפוט כירה קטנה.

    12(סובין כדי ליתן על פי כור של צורפי זהב).

    Tosafot

    אות אחת בקולמוס ואות אחת בקלמריןאע"פ ששני קולמוסים מצטרפי כה"ג שמא לא מצטרפי:

    והעבירה דרך עליהמפרש הרב פורת דה"ה אפי' שלא דרך עליה אם העבירה תוך שלשה לקרקע מצטרף דהא אמרינן בסמוך בהעלם אחד חייב אפילו לשתי רשויות ואפילו רבי יוסי לא בעי אלא רשות אחת אבל עליה לא בעי ונקט דרך עליה דאפי' גבוה מן הקרקע ג' טפחים חייב כיון דהוי תוך ג' לחצי גרוגרת המונחת ע"ג קרקע:

    והא אמר רבא תוך שלשה לרבנן צריך הנחה ע"ג משהותימה לר"י דתנן לקמן בריש הזורק (שבת דף צו.) הזורק מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע ר' עקיבא מחייב וחכמים פוטרין ותני עלה בגמרא [צז.] תוך ג' לד"ה חייב אלמא לכ"ע לא בעינן הנחה ע"ג משהו תוך ג' ותירץ דרבא סבר כרבי יהודה דהמוצא תפילין (עירובין צז:) גבי היה קורא על ראש הגג כו' רבי יהודה אומר אפילו אינו מסולק מן הארץ אלא מלא החוט גוללו אצלו וטעמא דאפילו אין איגודו בידו ליכא איסור אם מביאו אצלו דבעי הנחה ע"ג משהו כדאמר התם בגמרא וא"ת ומאי פריך התם לימא רבא כתנאי אמרה לשמעתיה דע"כ כתנאי אמרה דתנא דברייתא דהזורק לא סבר כוותיה וי"ל דהכי פריך לימא כתנאי דמתניתין דהתם אמרה לשמעתיה דבהא לא קפיד אם תנא דברייתא פליג עליה אלא דלא ליפלגו עליה רבנן דמתניתין דהתם מיהו תימה לר"י דלקמן בהזורק (שבת דף צז:) תנא מרה"י לרשות הרבים ועבר ד' אמות ברה"ר ר' יהודה מחייב וחכמים פוטרין ומסיק לעולם רבי יהודה חדא הוא דמחייב וחכמים פוטרין לגמרי ומשכחת לה דאמר עד דנפקא לרה"ר תנוח דרבי יהודה סבר אמרי' קלוטה כמי שהונחה דמיא אלמא לא בעינן לרבי יהודה הנחה ע"ג משהו ונראה לר"י דהתם מיירי במתגלגל ברה"ר ועדיף משאר קלוטה באויר והוי כמונח לרבי יהודה והא דקשה ממתני' דהתם דקתני זרק לתוך ארבע אמות ונתגלגל חוץ לארבע כו' שם [בד"ה אחזתז] נפרש בעז"ה:

    בהעלם אחד לרשות אחד חייבהקשה רבינו תם דאמר בהבונה (לקמן שבת קד:) כתב אות אחת בטבריא ואות אחת בציפורי חייב ונראה לו כגירסת ר"ח מרשות אחת חייב מב' רשויות פטור דבעי' עקירה ממקום אחד ור"י אומר דודאי גבי כתיבה אית לן למימר מחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי אבל הוצאה לא הויא עד דמייתי תרוייהו לרשות אחד:

    אבל פיסלא לאבגיטין בפרק הזורק (גיטין דף עז:) משמע דאית ביה ד' אמות על ד' אמות ואינו גבוה י' א"נ גבוה י' ואינו רחב ד' ואומר ריב"א דללישנא קמא צריך לפרש הכא שהוא רשות הרבים כגון שרבים מכתפין עליו דאי כרמלית האמר אביי אפילו כרמלית ורבא דאמר אפילו פיסלא סבר אף על פי שהוא רשות הרבים כיון דלענין גיטין חשוב מקום בפני עצמו הכי נמי מחלק רשויות ולר"י נראה אפילו פיסלא שהוא כרמלית ושני ליה לאביי בין כרמלית המיטלטלת לשאינה מיטלטלת:

    מיתיבי רשב"א אומרלרב הונא פריך דאי לאו רב הונא הוה מוקמי מתני' לרפואה:

    אם לרפואהפי' רבינו שמואל אם לרפואה הצניעו זה חייבין עליו כל העולם כדי לכחול עין אחת דלרשב"א אית ליה דנתחייב זה במחשבתו של זה ואם לקשט כלומר אם לא הצניעו לרפואה אלא לקשט כדי שתי עינים דסתמו עומד לקישוט ואין נראה לר"י דלעיל תנא דם כדי לכחול עין אחת בד"א במוציא אבל במצניע בכל שהוא אלמא במצניע חייב בפחות מלכחול בו עין אחת ונראה לר"י דה"פ אם לרפואה שאותו כחול ראוי לרפואה שיעורו כדי לכחול עין אחת אפי' לא הצניעו לכך אי נמי אם לרפואה שבאותו מקום עושין אותו לרפואה ואם לקשט שעושין אותו לקישוט ואין רגילין לעשות ממנו רפואה כדי לכחול שתי עינים:

    חרסית כדי לעשות פי כוראע"ג דאמר לעיל (שבת דף עט.) אין אדם טורח לגבל טיט כדי לעשות בו פי כור חרסית חשיב טפי מטיט דמצניעין אותו לעשות פי כור של צורפי זהב אי נמי הכא מיירי במגובל:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rav Nissim Gaon

    ואזדא רבא לטעמיה דאמר רבא רשות שבת כרשות גיטין דמיא.

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 80a

    Shabbat 80a. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 317 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ב' אותיות בדיו דיו יבש:

    שתי אותיות בקולמוס כלומר כל היכא דמפיק ליה שיעורו כשתי אותיות:

    קלמרין קסת הסופר:

    אות אחת בדיו אות אחת בקולמוס מי מיצטרפי או לא ואי אמרת תיפוק ליה משום קולמוס לא מחייב עליה משום שהוא טפל לפחות מכשיעור דתנן לקמן (שבת דף צג:) המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי פטור אף על הכלי מפני שהכלי טפילה לו:

    כשהוא מהלך שלא עמד לפוש דתהוי הנחת גופו הנחה אפילו הכי חייב דעיקר הנחת דיו על הכתב הוא:

    וחזר והוציא בהעלם אחד:

    חסר שיעור דקמייתא כשמתייבשת נחסר השיעור ולכי גמרה הוצאה דבעינן לצרופה אין כאן שיעור ב' אותיות:

    ואמאי הא מנחה וכיון דבהעלם אחד מצטרפי לכי גמרה הוצאה:

    13 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 80a · Sefaria

    Tosafot

    אות אחת בקולמוס ואות אחת בקלמרין אע"פ ששני קולמוסים מצטרפי כה"ג שמא לא מצטרפי:

    והעבירה דרך עליה מפרש הרב פורת דה"ה אפי' שלא דרך עליה אם העבירה תוך שלשה לקרקע מצטרף דהא אמרינן בסמוך בהעלם אחד חייב אפילו לשתי רשויות ואפילו רבי יוסי לא בעי אלא רשות אחת אבל עליה לא בעי ונקט דרך עליה דאפי' גבוה מן הקרקע ג' טפחים חייב כיון דהוי תוך ג' לחצי גרוגרת המונחת ע"ג קרקע:

    והא אמר רבא תוך שלשה לרבנן צריך הנחה ע"ג משהו תימה לר"י דתנן לקמן בריש הזורק (שבת דף צו.) הזורק מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע ר' עקיבא מחייב וחכמים פוטרין ותני עלה בגמרא [צז.] תוך ג' לד"ה חייב אלמא לכ"ע לא בעינן הנחה ע"ג משהו תוך ג' ותירץ דרבא סבר כרבי יהודה דהמוצא תפילין (עירובין צז:) גבי היה קורא על ראש הגג כו' רבי יהודה אומר אפילו אינו מסולק מן הארץ אלא מלא החוט גוללו אצלו וטעמא דאפילו אין איגודו בידו ליכא איסור אם מביאו אצלו דבעי הנחה ע"ג משהו כדאמר התם בגמרא וא"ת ומאי פריך התם לימא רבא כתנאי אמרה לשמעתיה דע"כ כתנאי אמרה דתנא דברייתא דהזורק לא סבר כוותיה וי"ל דהכי פריך לימא כתנאי דמתניתין דהתם אמרה לשמעתיה דבהא לא קפיד אם תנא דברייתא פליג עליה אלא דלא ליפלגו עליה רבנן דמתניתין דהתם מיהו תימה לר"י דלקמן בהזורק (שבת דף צז:) תנא מרה"י לרשות הרבים ועבר ד' אמות ברה"ר ר' יהודה מחייב וחכמים פוטרין ומסיק לעולם רבי יהודה חדא הוא דמחייב וחכמים פוטרין לגמרי ומשכחת לה דאמר עד דנפקא לרה"ר תנוח דרבי יהודה סבר אמרי' קלוטה כמי שהונחה דמיא אלמא לא בעינן לרבי יהודה הנחה ע"ג משהו ונראה לר"י דהתם מיירי במתגלגל ברה"ר ועדיף משאר קלוטה באויר והוי כמונח לרבי יהודה והא דקשה ממתני' דהתם דקתני זרק לתוך ארבע אמות ונתגלגל חוץ לארבע כו' שם [בד"ה אחזתז] נפרש בעז"ה:

    בהעלם אחד לרשות אחד חייב הקשה רבינו תם דאמר בהבונה (לקמן שבת קד:) כתב אות אחת בטבריא ואות אחת בציפורי חייב ונראה לו כגירסת ר"ח מרשות אחת חייב מב' רשויות פטור דבעי' עקירה ממקום אחד ור"י אומר דודאי גבי כתיבה אית לן למימר מחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי אבל הוצאה לא הויא עד דמייתי תרוייהו לרשות אחד:

    אבל פיסלא לא בגיטין בפרק הזורק (גיטין דף עז:) משמע דאית ביה ד' אמות על ד' אמות ואינו גבוה י' א"נ גבוה י' ואינו רחב ד' ואומר ריב"א דללישנא קמא צריך לפרש הכא שהוא רשות הרבים כגון שרבים מכתפין עליו דאי כרמלית האמר אביי אפילו כרמלית ורבא דאמר אפילו פיסלא סבר אף על פי שהוא רשות הרבים כיון דלענין גיטין חשוב מקום בפני עצמו הכי נמי מחלק רשויות ולר"י נראה אפילו פיסלא שהוא כרמלית ושני ליה לאביי בין כרמלית המיטלטלת לשאינה מיטלטלת:

    מיתיבי רשב"א אומר לרב הונא פריך דאי לאו רב הונא הוה מוקמי מתני' לרפואה:

    אם לרפואה פי' רבינו שמואל אם לרפואה הצניעו זה חייבין עליו כל העולם כדי לכחול עין אחת דלרשב"א אית ליה דנתחייב זה במחשבתו של זה ואם לקשט כלומר אם לא הצניעו לרפואה אלא לקשט כדי שתי עינים דסתמו עומד לקישוט ואין נראה לר"י דלעיל תנא דם כדי לכחול עין אחת בד"א במוציא אבל במצניע בכל שהוא אלמא במצניע חייב בפחות מלכחול בו עין אחת ונראה לר"י דה"פ אם לרפואה שאותו כחול ראוי לרפואה שיעורו כדי לכחול עין אחת אפי' לא הצניעו לכך אי נמי אם לרפואה שבאותו מקום עושין אותו לרפואה ואם לקשט שעושין אותו לקישוט ואין רגילין לעשות ממנו רפואה כדי לכחול שתי עינים:

    חרסית כדי לעשות פי כור אע"ג דאמר לעיל (שבת דף עט.) אין אדם טורח לגבל טיט כדי לעשות בו פי כור חרסית חשיב טפי מטיט דמצניעין אותו לעשות פי כור של צורפי זהב אי נמי הכא מיירי במגובל:

    Tosafot on Shabbat 80a · Sefaria

    Rav Nissim Gaon

    ואזדא רבא לטעמיה דאמר רבא רשות שבת כרשות גיטין דמיא.

    Rav Nissim Gaon on Shabbat 80a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    דיו כדי לכתוב ב' אותיות דיו הוא שכותבין בו ועוד הכלי שמניחין בו את הדיו גם הוא נקרא דיו. דתנא ב' אותיות שאמרו ב' אותיות בקלף ב' אותיות בקולמוס. ב' אותיות בקלמרין. ואיכא למידק אי דאיכא בקולמוס בכדי ב' אותיו' מכוונות סגיא אבל אי איתיה לדיו בכלי בין בי דיותא ובין קלמרין צריך למיהוה יתר מב' אותיות. דיכול למיכתב מינייהו ב' אותיות משו' שא"א שיצא כולן בקולמו' שהדיו [נשאר] בדיו שהוא כלי או בקולמוס או בקלמרין ומ"ט צריך שיעור בדיו שכותבין בה. וליחייב על הדיו שהוא בית הדיו. או על הקולמוס. או על הקלמרין. ותשובה כיון שלהוציא דיו לכתוב בו הוא מתכוין עליו הוא חייב. ואינו חייב על הכלי שהוא בו מפני שהכלי טפילה לו. דתנן המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי פטור אף על הכלי שהכלי טפילה לו. ותניא עליה המוציא אוכלין כשיעור בכלי פטור על הכלי וחייב על האוכלין קלמורין אשר כך היא ששנינו בסדר טהרות. קלמרין ופירושו [בלשון ישמעאל] מחברא. ותנן קלמרין של יוסף הכהן היתה נקובה מצידה:

    כתיבתן הנחתן אע"ג דבעיא בהוצאה עקירה מרשות זה והנחה ברשות אחרת ע"ג מקום ד' כי היכי דהתם אמרינן ידו של אדם חשובה לו כד' [על ד'] הכי נמי הכא כתיבתו הנחתו. והיכא דהוציא חצי גרוגרת שהוא חצי שיעור הוצאה והנחה וחזר והוציא חצי גרוגרת אחרת אם הניח את החצי השני קרוב לראשון או שהעבירו דרך עליו של ראשון בקרוב ג' טפחים חייב. וזו היא שמעתא דרבא משום דהאי חצי גרוגרת וההיא חצי גרוגרת מצטרפין לחיובו. ואף על פי שלא הניחו דהתם דצריך לנוח בזורק. אבל הכא במעביר אין צריך הנחה. אבל אם קדים והגביה את החצי הראשון קודם הנחת החצי השני ודוקא ברחוק יתר מג' מן ההיא חצי ראשון כדי שלא יהא מעביר עליו.

    נעשה הראשון כמו שנקלט או שנשרף ופטור:

    ת"ר הוציא חצי גרוגרת והניח ברה"ר וחזר והוציא חצי גרוגרת בהעלם אחד חייב. ב' העלמות פטור. ר' יוסי אמר בהעלם א' מרשות אחד חייב. מב' רשויות פטור. ואיכא דטעו (בגידמא) [בגירסא] דהא ברייתא וגרסי ברשות אחד חייב בב' רשויות פטור. ומסתמא לפום כן שמעתא. (ואי איכא דשטיף וא' ב' לרשות אחת לב' רשויות טעות גדולה היא. דילמא הכי קסברי אם הכניס מרה"ר לרשות אחת חייב. לב' רשויות פטור. והכי קאמר אי אפיק מרה"י בהעלם חצי שיעור לרה"ר וחזר והוציא באותו העלם חצי שיעור אחר לרה"ר. אם מחדא רשותא אפקינון לתרווייהון מצטרפין וחייב. ואם מן ב' רשויות אפקינון פטור. אמר (רבא) [רבה] והוא שיש חיוב חטאת ביניהם. אבל כרמלית לא כי פרשינן בפרק יציאות השבת שמוציא מרה"י לרה"ר חייב. אבל המוציא מכרמלית לרה"ר פטור. וקאמר רבה אי הנך ב' רשויות היחיד שהוציא חצי שיעור מזו וחצי שיעור מזו מרחקין מן הדדי ויש ביניהם רה"ר. והמוציא והמכניס מזו לזו יש בו חיוב חטאת. הרי נחלקו ועליהם קאמר ר' יוסי מב' רשויות פטור. אבל יש ביניהם כרמלית דלית בה חיוב חטאת כחדא רשותא דמיין.

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 80a · Sefaria

    Meiri

    דיו כדי לכתוב בו שתי אותיות ופי' בגמרא דוקא כשהוא מוציאו על הקולמוס אבל אם הוציאו בפני עצמו הן לח הן יבש או בקסת צריך יותר ופירשו בירושלמי בכדי שיעלה ממנו על הקולמוס כדי לכתוב בו שתי אותיות שאין כל הדיו שהוא בפני עצמו או בכלי יוצא בקולמוס ומ"מ בסוגיא זו אמרו שיעור שתי אותיות בין בדיו ר"ל בפני עצמו בין בקולמוס בין בקומרין ר"ל קסת אלא שגדולי המחברים פסקו כדעת הירושלמי ונראין הדברים:

    כחול כדי לכחול עין א' ופי' בגמ' בצנועות שהולכות מעוטפות ואין מגלות אלא עין אחת כדי להביט בהליכתן וכוחלות אותו ושיעור זה אף בשאין צנועות הואיל והוא חשוב לצנועות שרוב בנות צנועות הן אבל בנות הכפרים שאינן צריכות צניעות כל כך שאין שחוק וקלות ראש מצוי שם והולכות פניהם מגולות וכוחלות שתי עיניהם שיעור הוצאה להם בכדי לכחול שתי עינים ומ"מ חלוק זה בכוחלות לתכשיט אבל לרפואה בעין אחת וי"מ שלא הוזכר בגמ' שיעור שתי עינים אלא לדעת האומר לא נאמרו שיעורין הללו אלא למצניעיהן ואין הדברי' נראין:

    המשנה הרביעית דבק כדי ליתן בראש השבשבת חרסית כדי לעשות פי כור של צורפי זהב ר' יהודה אומר כדי לעשות פטפוט סיבין כדי ליתן על פי כור של צורפי זהב סיד כדי לסוד קטנה שבבנות ר' יהודה אומר כדי לעשות כלכול ר' נחמיה אומר כדי לעשות אנטפי אמר הר"ם פי' דבק הוא דבר עשוי בידי אדם כל הנוגע בו ידבק בו ושבשבת הוא הגמי שבראשיה נותנין הדבק וקושרין אותן בקנה ומכניסין אותן בקני העופות ומוציאין האפרוחין וחרסית טיט החומה והוא ידוע אצל הרופאים פי כור שפת הכור שמתיכין בו והוא שם עברי בחנתיך בכור עוני פטפוט רגל הכור כי עושים לו רגלים כשהוא גדול ובמשנת כלים פטפוטי כירה צורפי זהב ידוע והוא עברי ואתנהו לצורף סובין ידוע וכן יעשו הצורפי' ישליכו הסובין על פני הכור בשעת ההתכה וסיד הוא עברי ושדת אותם בשיד והוא נעשה מאבני' שרופות והיה מנהגם למשוח בו הנערות על כל בשרם כמו מלבוש וכונתם להביא להם הנדות ולמהר הבגרות ולהנעים בשרן כלכול הצדעים ואנטפי המצח ואין הלכה כר' יהוד' ולא כר' נחמיה:

    אמר המאירי דבק והוא הנקרא גליד כדי ליתן בראש השפשף ויש גורסין בראש השבשבת והוא מענין זמורה מלשון שריגים שמתרגמין שבשין ומלשון יהיב שבשתא לאריסיה והוא שמושחין ראש הזמורה בדבק שכשיבא העוף וינוח לשם שיהא נדבק שם ולא יוכל לברוח לשעתו ובאין עליו ותופשי' אותו ואף לשון שפשף הוא בענין עוף:

    זפת וגפרית כדי לעשות נקב ר"ל כדי לסתום והוא כלי שנותנים בו כסף חי סותמין אותו בזפת וגפרית וי"מ כדי לסתום בו נקב גדול שנסדקה החבית שהיין בתוכה ומתוך שהנקב גדול אין דרך לסתמו בשעוה שאין השעוה נדבקת כ"כ כזפת וגפרית והוא שהזכירו בשעוה כדי ליתן על פי נקב קטן ופרשו בגמ' על פי נקב קטן של יין:

    חרסית ר"ל לבנה כתושה כדי לעשות ממנו פי כור י"מ כדי לסתום פי כור שהמפוח נכנס בתוכו על הדרך שביארנו בטיט וי"מ בכדי לעשות נר קטן שראוי לצרוף בו הזהב וכן פירשו בטיט והוא לצרוף בו הנחושת כמו שכתבנו למעלה ר' יהודה אומר כדי לעשות פטפוט פי' בגמ' כדי לסוד פטפוט של כירה ר"ל לסוד בקעים שבו שכל שדבר ר' יהודה במשנתנו הוא מחמיר על שיעור של חכמים:

    Meiri on Shabbat 80a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה והא אמר כו' דלקמן בהזורק תנא מרה"י לר"ה ועבר כו' עכ"ל מהרש"ל הגיה תנא הזורק מרה"י כו' ולא ידענא מי הכריחו לכך והתם נמי לא קתני הזורק גם למאי שתירצו דלוקמא במתגלגל אין נראה דתנא הזורק מרה"י כו' ודו"ק:

    בד"ה אבל פיסלא כו' ואינו רחב ד' ואומר ריב"א דללישנא קמא צריך לפרש הכא שהוא ר"ה כו' עכ"ל כצ"ל ור"ל דלפי לישנא בתרא ניחא כפשטיה דהוה מקום פטור ולאביי לא מפסיק משום דמותר להשתמש בשניהם ובלבד שלא יחליף כדאמרינן פ"ק ולרבא כיון דמ"מ רשות אחר הוא מפסיק אלא ללישנא קמא דפיסלא הוי כרמלית הוצרכו לדחוק כיון דאביי סבר דכרמלית מפסיק פיסלא אמאי לא מפסיק ודו"ק:

    בד"ה אם לרפואה כו' כלומר אם לא הצניעו לרפואה אלא כדי לקשט כו' עכ"ל ר"ל אם לא הצניעו לרפואה כמו שאמר לא הוי שיעורו כדי לכחול עין אחת אלא כדי לקשט כו' דסתמו עומד לקישוט וק"ל:

    Chidushei Halachot on Shabbat 80a · Sefaria

    Maharam

    בגמרא דבק כדי ליתן בראש השפשף וכו' תנא כדי ליתן בראש וכו' כצ"ל ומה שכתוב בספרים שעוה כדי ליתן וכו' תנא כדי ליתן ע"פ נקב וכו' ט"ס הוא:

    זפת וגפרית כדי לעשות וכו' שעוה וכו' תנא כדי ליתן וכו' כצ"ל:

    ברש"י ד"ה והוא שיש חיוב חטאת ביניהם כו' ב' בתים פתוחים אחר לרשות הרבים זה ואחד לרשות הרבים זה מדברי רש"י משמע שמצריך דוקא הוצאה משתי רשויות לשתי רשויות ולא משמע כן מתוך הסוגיא ואפשר דרש"י אורחא דמלתא נקט משום דאין בנמצא שיהא רה"י אחד כגון בית עומד נגדו שיהיה רחבו ב' רשות הרבים ורשות היחיד ביניהם א"נ או או ר"ל או משני בתים לרשות הרבים א' או מרה"י לשתי רה"ר דאם לא כן דבריו סותרין זה את זה שהרי בתר הכי כתב גבי פיסלא והוציא חצי גרוגרת מביתו מכאן וחצי גרוגרת מביתו מכאן משמע אפילו מבית א' וק"ל והציורים שבספר ח"ש א"א ליישבם ואפשר שטעות המציירים הוא:

    בתוס' ד"ה והאמר רבא וכו' ותירץ דרבא ס"ל כר"י דהמוצא תפילין וכו' ר"ל דרבי יהודה פליג אברייתא דהזורק דקתני תוך ג' לדברי הכל חייב:

    בא"ד ומאי פריך התם וכו' פירוש בפרק המוצא תפילין:

    בא"ד ומיהו תימה לר"י דלקמן בהזודק קתני מרשות היחיד לרה"ר ועבר ד' כצ"ל:

    ד"ה בהעלם אחד ונראה לו כגירסת ד"ה מרשות א' חייב מב' רשויות פטור וכו' ולפירוש זה הא דקאמר בגמרא אמר רבה והוא שיש חיוב חטאת ביניהם היינו רה"ר בין ב' רה"י או רה"י בין ב' רה"ר ומכניס מב' רה"ר לרה"י א' וק"ל:

    ד"ה אבל פיסלא לא וכו' א"נ גבוה י' ואינו רחב ד' ואומר ריב"א דללישנא קמא צריך לפרש וכו' כצ"ל אבל צ"ע שם דבספרים שלפנינו אין כתוב כ"א הלשון האחד ועוד דמשמע מדברי התוס' דהכא דללשון הב' א"ש טפי ואדרבה דלשון הב' שאיירי שגבוה עשרה א"כ אפילו אינו כ"א ד' טפחים הוי רשות היחיד וחייב חטאת כמבואר במסכת זו בכמה מקומות ואם כן למה אינו מפסיק ונראה לפי מה שמפרשים התוס' דאיירי שרבים מכתפים עליו והוי רה"ר צ"ל שאיירי שמפסיק בין שתי ר"ה ומוציא משתי רה"ר לרה"י אחת דהיינו הכנסה לגירסת ד"ח ומאחר שפיסלא זו הוי גם כן רה"ר לא מקרי הפסקה ולא הויא העקירה משתי רשויות ופטור וללישנא בתרא דהוי הך פיסלא רה"י איירי שמפסקת בין שתי רה"י ומוציא מהשתי רה"י לרה"ר אחד וכיון דגם הפיסלא הויא רה"י אינה מפסקת ולא הויא העקירה משתי רשויות כל זה היא על פי גירסת ר"ח ולרבא מפסקת משום דסבירא ליה דרשות שבת כרשות גיטין ובגיטין חולקת פיסלא רשות לעצמה אפילו בחצר וע"ש:

    1 more comments on this page.

    Maharam on Shabbat 80a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמרא פיסקא חרסית כדי לעשות פי כור למימרא דשיעורא דרבי יהודא נפיש הא קי"ל וכו' נראה דמשמע ליה לתלמודא דכל היכא דאשכחן פלוגתא דתנאי בשיעורין לענין הוצאה היינו דבסברא פליגי אי אזלינן בתר שכיח אף לקולא או בדלא שכיח ולחומרא ואע"ג דלעיל דף ע"ח אמר אביי מכדי כל מילתא דשכיחא ולא שכיחא וכו' משמע דהך מלתא סברא פשוטה לכ"ע מ"מ אפשר דהיינו דוקא היכא דהאי דשכיחא שכיח טובא והך דלא שכיחא לא שכיח לגמרי כי אם במיעוטא דמיעוטא וכה"ג נמי אמרינן התם דבשכיחא ושכיחא אזלינן לחומרא היינו נמי היכא דתרווייהו שקולין לענין שכיחא משא"כ בכה"ג דהכא דקרובין להיות שוין שפיר שייך בהו פלוגתא דתנאי מר אזיל בתר דשכיח טפי אף לקולא ומר אזיל לחומרא אף במידי דלא שכיח כל כך וא"כ לפ"ז מקשה הש"ס שפיר מדרבי יהודא אדר"י ומדרבנן אדרבנן וכה"ג יש לפרש נמי לקמן בשמעתין לענין סיד ובדף הסמוך אמתניתין דעצם כן נראה לי:

    Penei Yehoshua on Shabbat 80a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' בשתי העלמות פטור עי' לקמן דף קה ע"ב:

    שם רי"א בהעלם א' ברשות אחד חייב עיין לק' דף צח ע"א:

    רש"י ד"ה והוא שיש חיוב חטאת וכו' כגון קרפף יותר מבית סאתים עי' לעיל דף ז ע"א וצ"ע:

    Gilyon HaShas on Shabbat 80a · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    רש"י ד"ה והוא שיש כו' כגון קרפף יותר מב"ס תימא הא בפ"ק דמכילתין (דף י') מבואר דקרפף שיש בו סאתים הוי רה"י דאורייתא והזורק לתוכו חייב וא"כ מפסיק חיוב חטאת ביניהם [אב"ה וכן תמה אבא מארי לקמן [דף צט] על רש"י ד"ה מוקף לכרמלית]:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Shabbat 80a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 80, Amud Aleph, about 317 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 123 words

      Opens “תנא: שתי אותיות בדיו, (ושתי) אותיות בקולמוס,…”

      Named: רבא.

    2. Segment 234 words

      Opens “אמר רבא: הוציא שתי אותיות וכתבן כשהוא…”

      Named: רבא.

    3. Segment 362 words

      Opens “ואמר רבא: הוציא חצי גרוגרת אחת והניחה,…”

      Named: רבא.

    4. Segment 416 words

      Opens “והאמר רבא: תוך שלשה לרבנן צריך הנחה…”

      Named: רבא.

    5. Segment 536 words

      Opens “תנו רבנן: הוציא חצי גרוגרת וחזר והוציא…”

      Named: רבי יוסי, רבה.

    6. Segment 621 words

      Opens “אביי אמר: אפילו כרמלית. אבל פיסלא לא.…”

      Named: אביי, רבא.

    7. Segment 746 words

      Opens “כחול כדי לכחול עין אחת. עין אחת…”

      Named: רב הונא, רבי שמעון, שמואל.

    8. Segment 814 words

      Opens “(שעוה כדי ליתן ע"פ נקב קטן. תנא:…”

    9. Segment 914 words

      Opens “דבק כדי ליתן בראש השפשף. תנא: כדי…”

    10. Segment 1010 words

      Opens “זפת וגפרית כדי לעשות כו'. תנא: כדי…”

    11. Segment 1132 words

      Opens “חרסית כדי לעשות פי כור כו'. למימרא…”

      Named: רבי יהודה.

    12. Segment 129 words

      Opens “(סובין כדי ליתן על פי כור של…”

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Shabbat 80a · Segment 7 — “…הילל בריה דר' שמואל בר נחמני: כי תניא ההוא…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Shabbat 80a · Segment 6 — “אביי אמר: אפילו כרמלית. אבל פיסלא לא. ורבא אמר:…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 80a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026