דף ביאור
מסכת בבא קמא דף פ״ד עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת בבא קמא דף פ״ד עמוד א׳
מסכת בבא קמא דף פ״ד עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 25 קטעים ממוספרים, כ־729 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
קטן שהרג אדם ננס שהרג את הגדול:
קיטע וקיטע היאך אני קורא כו' וכי תימא הכא נשקול ממונא התורה אמרה משפט שוה:
ופטרינן ליה בולא כלום והוי משפט שוה או ליטול אבר ממש או לפטור לגמרי:
מאי עבדינן ליה הא גברא קטילא הוא והוה ליה עדות שאי אתה יכול להזימה דהא אי משתכחי עדים זוממים פטורים דגברי קטילא בעו למקטל והלכך איהו נמי פטור והכי אמרינן באלו הן הנשרפין (סנהדרין דף עח.):
יד ביד גבי עד זומם כתיב ואשמועינן דאם העיד באיש פלוני שקיטע יד חבירו משלם ממון הניתן מיד ליד:
במקום נזק ואע"פ שיש שם תשלומי הנזק משלם אף הצער ומקרא יתירא קדריש דהא כתיב כויה תחת כויה למה לי פצע תחת פצע וכויה וחבורה מדריש לקמן:
ואיכא איניש דלא מפנק כו' נפקא מינה מפצע תחת פצע למיתב ליה היאך דביני ביני:
קיטע וקיטע היאך אני קורא כו' וכי תימא הכא נשקול ממונא התורה אמרה משפט שוה:
ועוד 10 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Bava Kamma 84a · Sefaria
תוספות
רב אשי אמר אתיא תחת תחת משור ושאר. אמוראי סברי דאותה ג"ש לענין מיטב ואין להוציא מג"ש עין תחת עין מפשטיה דמשמע עין ממש אלא מדרשא אחריתא:
אלא בדמזיק דס"ל לרבי אליעזר דהוי ככופר דמשלם דמי מזיק דרחמנא קרייה כופר אבל אתה לוקח כופר כו' ותנאי דלעיל ס"ל דדוקא בכופר משלם דמי מזיק משום פדיון נפשו:
זילו שומו ליה ד' דברים היה סבור דאדם הזיקו ואותו קטן כל כך גדול היה דמכלמי ליה ומכלם:
Tosafot on Bava Kamma 84a · Sefaria
רשב"א
זילו שיימו ליה ארבעה דברים סבור היה דאדם קטע ידו וקטן דכי מכלמי ליה מכלם הוי (לקמן בבא קמא סו, א) דאי לא בשת לא משתלם.
אי נמי אית ביה חסרון כיס ולא שכיח לא עבדינן שליחותייהו ואיכא למידק, דבשמעתין קמייתא דסנהדרין (ב, ב) משמע דגזלות וחבלות בג' מומחין והודאות והלואות אפילו בג' הדיוטות, וזה תימה, דבכמה מקומות בתלמוד מצאנו שהיו דנין דיני גזילות בבבל בהגוזל קמא (צו, ב) גבי ההוא דגזל פדנא דתורי מחבריה ובהגוזל בתרא (צו, ב) גנב גלימא ונרשאה גנב ספרא, ופרק השואל (ב"מ קטו, א) ההוא גברא דשאיל נרגא מחבריה ובפרק חזקת הבתים (ב"ב לח, ב) פלוני גזלנא הוא והרבה יש בגמרא. וי"ל דהתם גזילות שעל ידי חבלות קאמר שצריכין מומחין משום דלא שכיחי, אבל גזלנות בעלמא שכיחין ועבדינן שליחותייהו. והרי"ף ז"ל כתב מנהג שתי ישיבות אף על פי שאין גובין מנדין עד דמפייס לבעל דיניה. ובתוספות אמרו שאין מנדין על התשלומין דאם כן נקטינן בכובסיה דלשבקה לגלימיה הוא (עיין ב"מ קא, ב). ובשלהי פרק קמא (טו, ב) אמרינן גבי כלבא דאכיל אמרי משמתינן ליה עד דמסלק הזיקיה מדרבי נתן שאמר מנין שלא יעמיד אדם סולם רעוע בתוך ביתו שנאמר ולא תשים דמים בביתך, אבל משום תשלומין לא משמתינן, ובכתובות בפרק אלו נערות כתבתי יותר זה בסוף הפרק וכן למעלה בפרק כיצד הרגל (יט, ב בד"ה ההוא חמרא) בסייעתא דשמיא.
סי' ר"מ בענין זה, ושם כתב שאר הראיות כמו כאן והשמיט הראיה מב"ב.
Rashba on Bava Kamma 84a · Sefaria
מאירי
אדם שלם שהרג את הטרפה פטור שהרי גברא קטילא קטל ואדם טרפה שהרג את השלם אף הוא פטור שהרי עדות המעידה עליו אי אפשר להזימה שהרי אף בשהוזמה אין זוממיה נהרגין שהרי גברא קטילא קטלו וכל עדות שאי אתה יכול להזימה אינו עדות ויתבאר במקום אחר שאם הרג בפני בית דין נהרג:
לעולם אין מלקין אלא ארבעים חסר אחת אפילו היה חזק כמה ואם היה אדם חלש אומדין אותו ומלקין אותו כפי כחו ואם אמדוהו ומת תחת ידו פטור כמו שיתבאר במקומו:
שנים שחבלו זה בזה והיה צערו של זה או רפוי שלו או שבתו וכיוצא באלו גדול על של חברו אין אומרין יצא אחד בחברו אלא שמין לו אותו היתר ומשלמו כפי מה שהוא נשום:
כבר בארנו במשנה שהשור שהזיק אינו משלם אלא נזק ושהנזק אינו נשום אלא כעבד הנמכר בשוק:
הרי שהיה הנחבל תינוק ולא רצה אביו ליטול ולעשות לו סגלה על הדרך שיתבאר אלא שאומר שיהא שלו אין כח בידו למחול ואם אמר שהוא יתפייס עמו לכשיגדל והוא אמוד בכך מקבלין הימנו:
Meiri on Bava Kamma 84a · Sefaria
מהרש"א — חידושי הלכות
בד"ה אלא בדמזיק דס"ל לר"א כו' ותנאי דלעיל ס"ל דדוקא בכופר כו' עכ"ל לא מצינו תנאי דס"ל בכופר דמי מזיק אלא רבי ישמעאל בנו של ר"י ב"ב לחוד ס"ל הכי בפרק ד' וה' אלא ר"ל דכל הני תנאי דלעיל בשמעתין דקיימי אמתני' ולא ס"ל בעין תחת עין בדמזיק מצי סברי שפיר בכופר דמי מזיק כר"י בנו של ריב"ב משום דכתיב שם פדיון נפשו ודו"ק:
בד"ה זילו שומו ליה ד' דברים היה סבור דאדם הזיקו כו' עכ"ל ונ"ל להוסיף על דבריהם כמו דלא הוה ידע דחמור הוה לא ידע נמי דקטע לידיה ואפחתיה מכספא אלא דהוה סבור דלא אפחתיה ולכך אמר מעיקרא ד' דברים לבר מנזק וק"ל:
Chidushei Halachot on Bava Kamma 84a · Sefaria
שיטה מקובצת
ובן חורין מי אית ליה דמי בתמיה דבן חורין אינו נמכר דהא אין לו אדון. אלא אמר רב אשי האי דקאמר רבי אליעזר עין ממש הכי קאמר שאין שמין את הניזק כמה היה יפה קודם שנסתמה עינו וכמה הוא יפה עכשיו דהואיל ונסתמית עינו ועינו נראה שלם אין דמי עינו מרובין אלא שמין אותו במזיק כמה היה יפה כשהוא בשתי עיניו וכמה יהא יפה אם לא יהא לו אלא עין אחת דהיינו רווחא דניזק. גאון ז"ל.
זילו ושיימו ליה בארבעה דברים היה סבור דאדם קטע ידו ואותו קטן הוה מכלמי ליה ומיכלם דלא היה טועה במתניתא דפרקין דשור אינו משלם אלא נזק. לשון הרא"ש ז"ל.
כל הנישום כעבד גובין אותו בבבל ודוקא בבן חורין שנישום כעבד אבל עבד עצמו גובין. הרמ"ה ז"ל בפרטיו.
לא צריכא דאי תפס דהאי דקאמר להו רבא זילו שיימוהו כעבדא כגון דתפס אבוה דתינוק קאמר והכי קאמר להו הואיל דתפס אין אנו יכולין להוציא מידו וכדאמרינן בפרק קמא גבי כלבא ושונרא דאי תפס לא מפקינן מיניה אלא זילו שיימו ליה כעבדא ומה שתפס יותר ישיב לבעליו. גאון ז"ל. וכן פירש הרמ"ה ז"ל בפרטיו וז"ל נפקא מינה דאי תפס ניזק כשיעור נזקיה ממזיק לא מפקינן מיניה אבל לאפוקי ממזיק בדינא לא מפקינן. ע"כ. ורש"י ז"ל לא פירש כן.
ורבא לטעמיה הא דאמר רבא כל שנישום כעבד אין גובין אותו בבבל איהו הוא לטעמיה דאמר נזקי שור בשור וכו'. אבל אדם באדם או אדם בשור שאין שום זה אלא כעבד הנמכר בשוק אין גובין אותו בבבל ופרושי קא מפרש לה למילתא דרבא בענין דהואיל דבחמשה דברים מחייב ליה דיינים מומחין הוא דמצטריכו ליה ובבבל ליכא דיינים מומחין. נזקי שור בשור נמי אמאי מגבינן להו בבבל הא ליכא מומחין דליהוו ידעי כמה אזקיה דלישלם ליה אלא מאי אית לך למימר דמאי טעמא הוא דמגבינן דשליחותייהו קא עבדינן הכא נמי בנזקי אדם באדם נמי נימא דשליחותייהו נעביד ולגבינן להו. אמר ליה הא לא איריא דאנן לא עבדינן שליחותייהו אלא במידי דקים לן כגון בהודאות והלואות דקא חזינן בהדיא דהא שור בשור נמי לא קים לן אמאי עבדינן שליחותייהו. אמרי נזקי שור בשור קים לן דאמרינן פוק חזי וכו'. ועוד הואיל דלא תלי טעמא אלא משום דכל דקים לן עבדינן ודלא קים לן לא עבדינן בתשלומי ארבעה וחמשה דקים לן על אחד ארבעה ועל אחד חמשה ליעבדינן שליחותייהו ואמאי לא עבדינן. הכי גרסינן אמרי כי עבדינן שליחותייהו כלומר אי מהאי פירכא בתרא דקא מותבת לי דבתשלומי ארבעה וחמשה לעבדין שליחותייהו לא חיישינן לה ולא מידי דבמידי דקנסא לא קאמינא לך דקא עבדינן שליחותייהו. וספרים דכתיב בהו אלא שבושא דבהך שנויא דקא משני ליה לאו כולה פירכא קא משני ליה ובדין דהוה ליה למפרך כדקא פריך לה אדם נמי פוק חזי היכי מזדבני אלא תנא קא אזיל ופסק כולה שמעתא עד דאתי ליה אמסקנא דשמעתא והכי קא מותיב ליה דהואיל דאמרת דבמידי דממונא עבדינן שליחותייהו אדם באדם נמי דמותיבנא לך ודממונא הוא נעביד בממונא נמי איכא חילוק במילתא דשכיח שור בשור ושור באדם שכן דרכו של עולם שהאדם מזיק את השור ושור מזיק את חברו אבל אדם באדם לחתוך את ידו ולסמא עינו ושור שמזיק את האדם היינו מילתא דלא שכיח. בושת דשכיח שכן דרכן של בני אדם להכות את חבירו לעביד וכו'. אמר ליה אנן נמי הא קא מגבינן דהא רב פפא קמגבי וכו' דשלח ליה רב חסדא לרב נחמן בפרק המניח הרי אמרו לרכובה שלש וכו'. גאון ז"ל.
Shita Mekubetzet on Bava Kamma 84a · Sefaria
פני יהושע
בפרש"י בד"ה יד ביד גבי עד זומם כתיב עכ"ל וממילא ידעינן דחובל גופא נמי אין לחייב אלא ממון דאי אבר ממש ה"ל לחייב העדים נמי אבר ממש דכאשר זמם כתיב וק"ל:
גמרא רב אשי אמר אתיא תחת תחת וכו' וכתיב התם שלם ישלם שור תחת השור. לכאורה יותר ה"ל לאתויי תחת תחת ממכה בהמה ישלמנה נפש תחת נפש דכתיבא בהאי עניינא והוי דרשה יותר פשוטה מה להלן נפש תחת נפש לאו ממש אף עין תחת עין לאו ממש אלא די"ל לפי שאין אדם דן ג"ש מעצמו וההיא דרשא דג"ש מנפש תחת נפש לא הוי קים להו לכך מייתי מתחת השור דהאי ג"ש וודאי קיבלו דהא מייתי לה בריש מכילתין לענין מיטב:
תוספות בד"ה רב אשי אמר וכו' ושאר אמוראי סברי וכו' וכן לא קשיא להו מג"ש דהכאה הכאה די"ל דכל הני אמוראי מוקי לה לכדרבא פ' אלו נערות כמ"ש התוספות לעיל:
שם בגמרא ההיא חמרא דקטע וכו' א"ל לבר מנזק קאמינא א"ל אביי והא חמור הוא וכו' א"ל זילו שומו ליה נזקיה. ונ"ל דההיא שומו ליה נזקיה דקאמר היינו פלגא נזקא דהא חמרא דקטעיה לידיה דינוקא תולדה דקרן היא וכן בעובדא דרבא בסמוך נמי צ"ל דפ"נ קאמר וא"ל דאיירי בדאייעד דהא קי"ל אין מועד בבבל וההיא עובדא דהכא נמי ע"כ בבבל הוי מדאיירי ביה הני אמוראי אביי ורבא דהוו בבבל וכן ר"פ בר שמואל היינו דייני דפומבדיתא כדאיתא בסנהדרין ולפ"ז צ"ל דההיא עובדא נמי איירי אי תפיס כמו בסמוך דאף אם נאמר דר"פ בר שמואל לית ליה ההיא דרבא בסמוך דאמר כל הנישום וכו' מ"מ קי"ל פ"נ קנסא ואין גובין בבבל אע"כ בדתפס איירי ולפ"ז יש ליישב הסוגיא לפי שיטת ר"ת בפ"ק דהא דאמרי' כל מידי דלא גבינן בבבל אי תפס לא מפקינן מיניה היינו דוקא כשתפס דבר המזיק עצמו ע"ש והביאו ג"כ בהגהות אשרי בשמעתין וא"כ הא דקאמר ר"פ בר שמואל מעיקרא לבר מנזק קאמינא היינו לפי שהיה סובר דנזקי אדם באדם הוא וס"ל דבכה"ג אין גובין הנזק בבבל לפי שנזק היינו נישום כעבד ולא ס"ל לגמרי כרבא דאמר כל נזקי אדם באדם אין גובין משום דלא שכיח אלא כר"פ לקמן דאגביה בשת ומשמע דה"ה לכל ד' דברים וכ"ש הוא וסברא זו הובאה בפוסקים ואין להאריך אבל בנזק מיהו כ"ע מודו דהוי לגמרי נישום כעבד אבל לבתר דאיגלי מלתא דחמרא הוא דאזיק קאמר שומו ליה נזקיה והיינו ח"נ כמ"ש ונ"מ אי תפס החמור עצמו ואפשר דאיירי שכבר היה תפוס ועומד משא"כ באדם המזיק לא שייך כלל שתפס האדם עצמו דדוקא בבהמה תמה שייך תפיסה כיון שמשתלם מגופו ודו"ק:
שם ההיא תורא דאלס וכו' א"ל והא מר הוא דאמר כל הנישום וכו'. לפמ"ש בסמוך דהא דקאמר זילו שיימיהו ע"כ היינו פ"נ דתורא דאלס תולדה דקרן היא וכמו שפרש"י לעס וכסס וא"כ יש לדקדק דאף בלא שמעתא דכל הנישום יכול להקשות בפשיטות דפ"נ קנסא ולא מגבינן בבבל אלא לפי שהיה אפשר לדחות דרבא ס"ל פ"נ ממונא לכך ניחא ליה להקשות מכל הנישום דהיינו שמעתא דנפשיה וק"ל:
רש"י נזקי אדם וכו' דבעי למישיימיה כעבדא לאו אנזק לחוד קאי האי טעמא אלא ה"ה לאדם באדם בכל מידי דלא קייצי דמים ועיין בח"מ סימן א':
Penei Yehoshua on Bava Kamma 84a · Sefaria
גליון הש"ס
רש"י ד"ה מאי עבדינן ליה וכו' עדות שאי אתה יכול להזימה ק"ל כיון דהוא עדות שא"א יכול להזימה לא מיקרי עדות ואמרי שמא באמת לא הרג א"כ מאי פרכינן הא שפיר מתקיים משפט אחד אלא דפטרינן ליה דליכא עדות דהרג וצ"ע:
תוד"ה אלא בדמזיק וכו' דמשלם דמי מזיק לעיל דף מ ע"א:
Gilyon HaShas on Bava Kamma 84a · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת בבא קמא, דף פ״ד, עמוד א׳, בהיקף של כ־729 מילים ב־25 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 25 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 140 מילים
נפתחת ב״קָטָן שֶׁהָרַג אֶת הַגָּדוֹל וְגָדוֹל שֶׁהָרַג אֶת…״
- קטע 245 מילים
נפתחת ב״תַּנְיָא אִידַּךְ, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר:…״
- קטע 328 מילים
נפתחת ב״אָמְרִי: וּמַאי קוּשְׁיָא? דִּלְמָא הֵיכָא דְּאֶפְשָׁר –…״
- קטע 413 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא הֵיכָא דְּאֶפְשָׁר – אֶפְשָׁר; הֵיכָא דְּלָא…״
- קטע 525 מילים
נפתחת ב״דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא, אָמַר קְרָא: ״כֵּן…״
- קטע 647 מילים
נפתחת ב״אָמְרִי: דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל – קְרָא יַתִּירָא…״
- קטע 723 מילים
נפתחת ב״דְּבֵי רַבִּי חִיָּיא תָּנָא, אָמַר קְרָא: ״יָד…״
- קטע 840 מילים
נפתחת ב״אָמְרִי: דְּבֵי רַבִּי חִיָּיא – קְרָא יַתִּירָא…״
- קטע 939 מילים
נפתחת ב״אַבָּיֵי אוֹמֵר: אָתְיָא מִדְּתָנֵי דְּבֵי חִזְקִיָּה, דְּתָנָא…״
- קטע 1041 מילים
נפתחת ב״וּמַאי קוּשְׁיָא? דִּלְמָא מֵימָד אָמְדִינַן לֵיהּ; אִי…״
- קטע 1131 מילים
נפתחת ב״רַב זְבִיד מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבָּה אָמַר, אָמַר קְרָא:…״
- קטע 1227 מילים
נפתחת ב״וּמַאי קוּשְׁיָא? דִּלְמָא אִיכָּא אִינִישׁ דִּמְפַנַּק –…״
- קטע 1328 מילים
נפתחת ב״רַב פָּפָּא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא אָמַר, אָמַר קְרָא:…״
- קטע 1420 מילים
נפתחת ב״מַאי קוּשְׁיָא? דִּלְמָא אִיכָּא דְּסָלֵיק בִּשְׂרֵיהּ הַיָּיא,…״
- קטע 1525 מילים
נפתחת ב״רַב אָשֵׁי אָמַר: אָתְיָא ״תַּחַת״–״תַּחַת״ מִשּׁוֹר; כְּתִיב…״
- קטע 1620 מילים
נפתחת ב״מַאי חָזֵית דְּיָלְפַתְּ ״תַּחַת״–״תַּחַת״ מִשּׁוֹר? נֵילַף ״תַּחַת״–״תַּחַת״…״
- קטע 1716 מילים
נפתחת ב״אָמְרִי: דָּנִין נְזָקִין מִנְּזָקִין, וְאֵין דָּנִין נְזָקִין…״
- קטע 1814 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי: מִ״תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ״…״
- קטע 1919 מילים
נפתחת ב״תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: ״עַיִן תַּחַת עַיִן״…״
- קטע 2031 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַבָּה: לוֹמַר שֶׁאֵין שָׁמִין אוֹתוֹ כְּעֶבֶד.…״
- קטע 2156 מילים
נפתחת ב״הָהוּא חַמְרָא דְּקַטַּע יְדָא דְיָנוֹקָא. אֲתָא לְקַמֵּיהּ…״
- קטע 2223 מילים
נפתחת ב״אֲמַר לְהוּ אֲבוּהּ דְּיָנוֹקָא: לָא בָּעֵינָא, דְּזִילָא…״
- קטע 2333 מילים
נפתחת ב״הָהוּא תּוֹרָא דַּאֲלַס יְדֵיהּ דְּיָנוֹקָא. אֲתָא לְקַמֵּיהּ…״
- קטע 2425 מילים
נפתחת ב״רָבָא לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר רָבָא: נִזְקֵי שׁוֹר בְּשׁוֹר,…״
- קטע 2520 מילים
נפתחת ב״מַאי שְׁנָא נִזְקֵי אָדָם בְּאָדָם וְנִזְקֵי אָדָם…״
חכמים הנזכרים בדף
- רבי ישמעאל · דור שני לתנאים
סתם רבי ישמעאל האמור במקור התנאי הוא רבי ישמעאל בן אלישע.
מקור: מסכת בבא קמא דף פ״ד עמוד א׳ · קטע 5 — “דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא, אָמַר קְרָא: ״כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ״…”
- רב זביד · אמוראים · דור שישי לאמוראים
היה ראש ישיבה בפומבדיתא שבבבל שמונה שנים ובזמנו רב אשי היה ראש הישיבה בסורא.
מקור: מסכת בבא קמא דף פ״ד עמוד א׳ · קטע 11 — “רַב זְבִיד מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבָּה אָמַר, אָמַר קְרָא: ״פֶּצַע תַּחַת…”
- אביי [הכהן] · אמוראים · דור רביעי לאמוראים
דור רביעי לאמוראים ונקרא שמו נחמני על שם סבו.
מקור: מסכת בבא קמא דף פ״ד עמוד א׳ · קטע 9 — “אַבָּיֵי אוֹמֵר: אָתְיָא מִדְּתָנֵי דְּבֵי חִזְקִיָּה, דְּתָנָא דְּבֵי חִזְקִיָּה:…”
לשון המקור
קָטָן שֶׁהָרַג אֶת הַגָּדוֹל וְגָדוֹל שֶׁהָרַג אֶת הַקָּטָן, הֵיכִי קָטְלִינַן לֵיהּ? הַתּוֹרָה אָמְרָה: ״מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם״ – מִשְׁפָּט הַשָּׁוֶה לְכוּלְּכֶם! אֶלָּא נְשָׁמָה שְׁקַיל מִינֵּיהּ, נְשָׁמָה אָמַר רַחֲמָנָא נִשְׁקוֹל מִינֵּיהּ; הָכִי נָמֵי, נְהוֹרָא שְׁקַיל מִינֵּיהּ, נְהוֹרָא אָמַר רַחֲמָנָא נִשְׁקוֹל מִינֵּיהּ!
תַּנְיָא אִידַּךְ, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: ״עַיִן תַּחַת עַיִן״ – מָמוֹן. אַתָּה אוֹמֵר מָמוֹן, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא עַיִן מַמָּשׁ? הֲרֵי שֶׁהָיָה סוֹמֵא, וְסִימֵּא; קִיטֵּעַ, וְקִיטַּע; חִיגֵּר, וְחִיגֵּר; הֵיאַךְ אֲנִי מְקַיֵּים בָּזֶה ״עַיִן תַּחַת עַיִן״ – וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: ״מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם״, מִשְׁפָּט הַשָּׁוֶה לְכוּלְּכֶם?
אָמְרִי: וּמַאי קוּשְׁיָא? דִּלְמָא הֵיכָא דְּאֶפְשָׁר – אֶפְשָׁר; הֵיכָא דְּלָא אֶפְשָׁר – לָא אֶפְשָׁר, וּפָטְרִינַן לֵיהּ! דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, טְרֵפָה שֶׁהָרַג אֶת הַשָּׁלֵם – מַאי עָבְדִינַן לֵיהּ?
אֶלָּא הֵיכָא דְּאֶפְשָׁר – אֶפְשָׁר; הֵיכָא דְּלָא אֶפְשָׁר – לָא אֶפְשָׁר, וּפָטְרִינַן לֵיהּ!
דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא, אָמַר קְרָא: ״כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ״ – וְאֵין נְתִינָה אֶלָּא מָמוֹן. אֶלָּא מֵעַתָּה, ״כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם״ – הָכִי נָמֵי דְּמָמוֹן הוּא?
אָמְרִי: דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל – קְרָא יַתִּירָא דָּרְשִׁי; מִכְּדֵי כְּתִיב: ״וְאִישׁ כִּי יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לוֹ״; ״כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ״ לְמָה לִי? שְׁמַע מִינַּהּ: מָמוֹן. ״כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם״ – לְמָה לִי? אַיְּידֵי דְּבָעֵי מִיכְתַּב ״כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ״, כְּתַב נָמֵי ״כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם״.
דְּבֵי רַבִּי חִיָּיא תָּנָא, אָמַר קְרָא: ״יָד בְּיָד״ – דָּבָר הַנִּיתָּן מִיָּד לְיָד; וּמַאי נִיהוּ? מָמוֹן. אֶלָּא מֵעַתָּה, ״רֶגֶל בְּרָגֶל״ נָמֵי הָכִי הוּא?!
אָמְרִי: דְּבֵי רַבִּי חִיָּיא – קְרָא יַתִּירָא קָא דָרְשִׁי; מִכְּדֵי כְּתִיב: ״וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו״; אִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מַמָּשׁ, ״יָד בְּיָד״ לְמָה לִי? שְׁמַע מִינַּהּ: מָמוֹן. ״רֶגֶל בְּרָגֶל״ לְמָה לִי? אַיְּידֵי דִּכְתִיב ״יָד בְּיָד״, כְּתַב נָמֵי ״רֶגֶל בְּרָגֶל״.
אַבָּיֵי אוֹמֵר: אָתְיָא מִדְּתָנֵי דְּבֵי חִזְקִיָּה, דְּתָנָא דְּבֵי חִזְקִיָּה: ״עַיִן תַּחַת עַיִן״; ״נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ״ – וְלֹא נֶפֶשׁ וְעַיִן תַּחַת עַיִן. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מַמָּשׁ, זִימְנִין דְּמַשְׁכַּחַתְּ לַהּ עַיִן וָנֶפֶשׁ תַּחַת עַיִן – דְּבַהֲדֵי דְּעַוַּיר לֵיהּ, נְפַקָא לֵיהּ נִשְׁמְתֵיהּ.
וּמַאי קוּשְׁיָא? דִּלְמָא מֵימָד אָמְדִינַן לֵיהּ; אִי מָצֵי מְקַבֵּל – עָבְדִינַן, וְאִי לָא מָצֵי מְקַבֵּל – לָא עָבְדִינַן; וְאִי אָמְדִינַן דְּמָצֵי מְקַבֵּל, וְעָבְדִינַן בֵּיהּ וּנְפַק רוּחֵיהּ – אִי מָיֵית, לֵימוּת! מִי לָא תְּנַן גַּבֵּי מַלְקוֹת: אֲמָדוּהוּ, וּמֵת תַּחַת יָדוֹ – פָּטוּר?
רַב זְבִיד מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבָּה אָמַר, אָמַר קְרָא: ״פֶּצַע תַּחַת פָּצַע״ – לִיתֵּן צַעַר בִּמְקוֹם נֶזֶק. וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ מַמָּשׁ – כִּי הֵיכִי דִּלְהַאי הָוֵי לֵיהּ צַעֲרָא, לְהַאי נָמֵי אִית לֵיהּ צַעֲרָא!
וּמַאי קוּשְׁיָא? דִּלְמָא אִיכָּא אִינִישׁ דִּמְפַנַּק – אִית לֵיהּ צַעֲרָא טְפֵי, וְאִיכָּא אִינִישׁ דְּלָא מְפַנַּק – לֵית לֵיהּ צַעֲרָא! לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? לְמִתַּבי לֵיהּ הַיְאךְ דְּבֵינֵי בֵּינֵי.
רַב פָּפָּא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא אָמַר, אָמַר קְרָא: ״וְרַפֹּא יְרַפֵּא״ – לִיתֵּן רְפוּאָה בִּמְקוֹם נֶזֶק. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מַמָּשׁ – כִּי הֵיכִי דְּהַאי בָּעֵי אָסְיָיא, הַאי נָמֵי בָּעֵי אָסְיָיא!
מַאי קוּשְׁיָא? דִּלְמָא אִיכָּא דְּסָלֵיק בִּשְׂרֵיהּ הַיָּיא, וְאִיכָּא דְּלָא סָלֵיק בִּשְׂרֵיהּ הַיָּיא! לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? לְמִיתַּב לֵיהּ הַיְאךְ דְּבֵינֵי בֵּינֵי.
רַב אָשֵׁי אָמַר: אָתְיָא ״תַּחַת״–״תַּחַת״ מִשּׁוֹר; כְּתִיב הָכָא: ״עַיִן תַּחַת עַיִן״, וּכְתִיב הָתָם: ״שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם שׁוֹר תַּחַת הַשּׁוֹר״ – מָה לְהַלָּן מָמוֹן, אַף כָּאן מָמוֹן.
מַאי חָזֵית דְּיָלְפַתְּ ״תַּחַת״–״תַּחַת״ מִשּׁוֹר? נֵילַף ״תַּחַת״–״תַּחַת״ מֵאָדָם – דִּכְתִיב: ״וְנָתַתָּ נֶפֶשׁ תַּחַת נֶפֶשׁ״; מָה לְהַלָּן מַמָּשׁ, אַף כָּאן מַמָּשׁ!
אָמְרִי: דָּנִין נְזָקִין מִנְּזָקִין, וְאֵין דָּנִין נְזָקִין מִמִּיתָה. אַדְּרַבָּה! דָּנִין אָדָם מֵאָדָם, וְאֵין דָּנִין אָדָם מִבְּהֵמָה!
אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי: מִ״תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ״ יָלֵיף לֵיהּ – אָדָם מֵאָדָם, וּנְזִיקִין מִנְּזִיקִין.
תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: ״עַיִן תַּחַת עַיִן״ – מַמָּשׁ. ״מַמָּשׁ״ סָלְקָא דַּעְתָּךְ?! רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לֵית לֵיהּ כְּכֹל הָנֵי תַּנָּאֵי?!
אָמַר רַבָּה: לוֹמַר שֶׁאֵין שָׁמִין אוֹתוֹ כְּעֶבֶד. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אֶלָּא כְּמַאן, כְּבֶן חוֹרִין?! בֶּן חוֹרִין מִי אִית לֵיהּ דָּמֵי? אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי: לוֹמַר שֶׁאֵין שָׁמִין אוֹתוֹ בְּנִיזָּק, אֶלָּא בְּמַזִּיק.
הָהוּא חַמְרָא דְּקַטַּע יְדָא דְיָנוֹקָא. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא בַּר שְׁמוּאֵל, אֲמַר לְהוּ: זִילוּ שׁוּמוּ לֵיהּ אַרְבָּעָה דְּבָרִים. אָמַר לֵיהּ רָבָא: וְהָא אֲנַן חֲמִשָּׁה תְּנַן! אֲמַר לֵיהּ: לְבַר מִנֶּזֶק קָאָמֵינָא. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְהָא חֲמוֹר הוּא, וַחֲמוֹר אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא נֶזֶק! אֲמַר לְהוּ: זִילוּ שׁוּמוּ לֵיהּ נִזְקֵיהּ. וְהָא כְּעַבְדָּא בָּעֵי לְמִשְׁיְימֵיהּ! אֲמַר לְהוּ: זִילוּ שַׁיְימוּהּו כְּעַבְדָּא.
אֲמַר לְהוּ אֲבוּהּ דְּיָנוֹקָא: לָא בָּעֵינָא, דְּזִילָא בֵּיהּ מִילְּתָא. אֲמַרוּ לֵיהּ: וְהָא קָא מְחַיְּיבַתְּ לֵיהּ לְיָנוֹקָא! אֲמַר לְהוּ: לְכִי גָדֵיל, מְפַיֵּיסְנָא לֵיהּ מִדִּידִי.
הָהוּא תּוֹרָא דַּאֲלַס יְדֵיהּ דְּיָנוֹקָא. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא, אֲמַר לְהוּ: זִילוּ שַׁיְימוּהּו כְּעַבְדָּא. אֲמַרוּ לֵיהּ: וְהָא מָר הוּא דְּאָמַר: כׇּל הַנִּישּׁוֹם כְּעֶבֶד – אֵין גּוֹבִין אוֹתוֹ בְּבָבֶל! אֲמַר לְהוּ: לָא צְרִיכָא, דְּאִי תְּפַס.
רָבָא לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר רָבָא: נִזְקֵי שׁוֹר בְּשׁוֹר, וְנִזְקֵי שׁוֹר בְּאָדָם – גּוֹבִין אוֹתוֹ בְּבָבֶל. נִזְקֵי אָדָם בְּאָדָם, וְנִזְקֵי אָדָם בְּשׁוֹר – אֵין גּוֹבִין אוֹתוֹ בְּבָבֶל.
מַאי שְׁנָא נִזְקֵי אָדָם בְּאָדָם וְנִזְקֵי אָדָם בְּשׁוֹר, דְּלָא – ״אֱלֹהִים״ בָּעֵינַן, וְלֵיכָּא; נִזְקֵי שׁוֹר בְּשׁוֹר וְשׁוֹר בְּאָדָם נָמֵי –