בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת בבא קמא דף כ״ט עמוד ב׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת בבא קמא דף כ״ט עמוד ב׳

    מסכת בבא קמא דף כ״ט עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 22 קטעים ממוספרים, כ־484 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    לא תימא מתני' ר"מ היא גבי שני קדרים קאי לקמן בהאי פרקין (בבא קמא דף לא.):

    אלא הא קמ"ל ר' יוחנן:

    דמפקיר נזקיו דהכא דתחלתו אונס הוא דפטרי רבנן אבל מפקיר נזקיו דעלמא כגון שהשליכו מדעת וכגון בור ברשות הרבים מחייבי וה"ק לאחר נפילה מחלוקת כלומר האי מחלוקת דפליגי ר"מ ורבנן בהפקיר נזקיו לאחר נפילה הוא שתחילתו ע"י נפילה אבל ע"י השלכה לא פליגי ולא תידוק מרבי יוחנן דבשעת נפילה לא פליגי:

    אליבא דר"מ כ"ע לא פליגי דהשתא בהפקיר נזקיו הבא ע"י אונס מתחילה מחייב כ"ש הפקר שתחילתו ברצון:

    בור ברה"ר אלמא סבירא ליה לר"א דחיובא דבור ברה"ר היא:

    משש שעות ולמעלה אין חמץ ברשותו (דאע"ג) דאיתיה אסור בהנאה ועשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו לעבור עליו בבל יראה ובל ימצא:

    ההופך את הגלל זבל המופקר ברה"ר והפכו ממקום למקום:

    חייב בנזקו דקנייה בהגבהה וממונו הוא:

    ועוד 18 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Bava Kamma 29b · Sefaria

    תוספות

    ורבי יוחנן אמר לאחר נפילה מחלוקת אבל בשעת נפילה מאי ד"ה פטור כו'. הו"מ למפרך מברייתא גופה כיון דבשעת נפילה פטור משום דאנוס הוא א"כ לאחר נפילה מחייב ר"מ אף על גב דהוו לאחר נפילת אונס וא"כ היכי קתני ומודה ר"מ במעלה קנקנים כו' אמאי פטור והא ר"מ לאחר נפילת אונס נמי מחייב וליכא למימר דאיירי בשעת נפילה דא"כ מה לו להזכיר קנקנים לא הוה ליה למימר טפי אלא ומודה ר"מ בשעת נפילה דפטור משום דאנוס הוא:

    כי פליגי אליבא דרבנן לא בעי למימר איפכא דפליגי אליבא דר"מ ומאן דפטר אמר לך דע"כ לא מחייב ר"מ אלא משום דפושע הוא וכי פליגי ר' יוחנן ור' אלעזר במפקיר נזקיו דאונס דקים ליה דבמפקיר נזקיו דפשיעה פליגי:

    תסתיים דר' אלעזר הוא דאמר חייב במסקנא לא קיימא הכי והא דלא פריך מההיא דרבי אלעזר דלעיל משום דאין להוכיח ממילתיה דר"א לחודיה דפטרי רבנן במפקיר נזקיו אפילו לאחר נפילת פשיעה אם לא מכח דפליג אדרבי יוחנן כדפ"ל ומיהו מר' יוחנן קשה אמאי לא פריך מההיא דלעיל דאית ליה מפקיר נזקיו דעלמא חייב לרבנן וי"ל משום דלא מפרשא בהדיא אלא מתוך קשיא דרבי יוחנן אדרבי יוחנן להכי שביק לה ומייתי מילתא דמפרשא טפי בהדיא:

    אלא אמר רב אשי כשהפכה בפחות מג' מכאן אין לדקדק דלא בעי הגבהה ג' טפחים דכי מתכוין קני בהגבהה פחות מג' דשאני הכא משום דאפילו. חבטה בהפקר קני א"נ משום דהוי האי גלל בכליו וקני ליה כליו א"נ כשמגביה בידו דכיון שהוא בידו קני בפחות מג' וכך איתא בריש אלו נערות (כתובות דף לא.) והא דאמר בפרק חלון (עירובין דף עט: ושם) גבי חבית של שתופי מבואות צריך שיגביה טפח שאני שתופי מבואות דרבנן תדע דהתם לא להשמיענו דין הגבהה בכל מקום קאתי.:

    אלא ר' יוחנן דאמר חייב מ"מ איצטריך לפרש לפי שאין דרכן של בני אדם להתחכך בכתלים לפרש מתניתין אפילו כמאן דמחייב בור ברשותו ושמא רבי יוחנן בבור ברשותיה נמי מחייב דאיכא דסבר הכי בפרק הפרה (לקמן בבא קמא דף נ.):

    Tosafot on Bava Kamma 29b · Sefaria

    רבנו חננאל

    ואסיק' אלא הא קמ"ל מפקיר נזקין דהכא פטרי רבנן משום דהוא אנוס אבל מפקיר נזקין דעלמא חיובי מחייבי.

    איתמר מפקיר נזקיו ר' יוחנן ור' אלעזר חד אמר חייב וחד אמר פטור תסתיים דר' אלעזר דאמר חייב דאמר ר' אלעזר משום ר' ישמעאל שני דברים אינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו הן ברשותו ואלו הן בור ברשות הרבים וחמץ מו' שעות ולמעלה. הנה בור זה אמר ר' אלעזר אינו ברשותו מכלל שהוא מופקר וחייבין בעליו ש"מ מפקיר נזקיו חייב. ואקשי' עלה והתנן ההופך את הגלל לרשות הרבים כגון שהוציא ראובן גלל ובא שמעון והפכה. פי' גלל זבל כדכתיב בגלל צואת אדם והוזק בהן אחר חייב בנזקו.

    ואמר ר' אלעזר לא שנו אלא שנתכוון לזכות בגלל להוציאה לגנו ולזבל בה אבל לא נתכוון לזכות בה פטור אלמא ר' אלעזר מפקיר נזקיו פטור סבירא ליה. ופירק ר' אדא בר אהבה כשהחזיר גלל זה למקומה ולא הפקירה אמר ר' אבינא משל דרב אדא למה הדבר דומה למוצא בור מגולה כו' רב אשי אמר כגון שהפכה פחות מג' טפחים פי' כגון שהוציא ראובן גלל לרשות הרבים ובא שמעון והפכו בפחות מג' ונמצא שלא הגביהה ולא קנה בהגבהה ולא קיימי ברשותו דפחות מג' סמוך לארץ כארץ דמי והלכך אם נתכוון לזכות בה בזה ההופך חייב ואם לאו פטור וכי האי גוונא פטור אבל המפקיר נזקיו חייב ודייקי' מדר' אלעזר אמר חייב ר' יוחנן אמר פטור איני והתנן המצניע את הקוץ ואת הזכוכית והגודר בקוצים וגדר שנפל לרשות הרבים והזיק חייב ואמר ר' יוחנן לא שנו דחייב אלא מי שהוא מפריח ומרחיבם ברה"ר אבל המצמצם אותן בכותל פטור ודייקי' מינה מצמצם אמאי פטור דהוה להו כי בור ברשותו מכלל שהמפריח מפני שעשה בור ברה"ר חייב ש"מ מפקיר נזקיו חייב ודחינן להאי דוקיא ואמרי' מאי טעמא מצמצם פטור לא מפני שהוא בור ברשותו אלא מפני שאין דרך בני אדם להתחכך בכתלים ואקשי' והאמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן החופר בור ברה"ר ונפל שמה שור או חמור ומת חייב והא בור ברה"ר נזקיו מופקרין הוא ואמר ר' יוחנן חייב ואסיק' לעולם הוא דאמר מפקיר נזקיו חייב והלכה כמותו דקיי"ל כוותיה ור' אלעזר סבר פטור והאי דאמר ב' דברים אינן ברשותו (פיסקא) [מתני'] המצניע את הקוץ כו'.

    אוקימנא במפריח אבל בצמצם פטור כו':

    Rabbeinu Chananel on Bava Kamma 29b · Sefaria

    רשב"א

    הא דאמרינן בשהפכה בפחות מג' הוא הדין בשלא הרחיקה ממקומה ג' דאם כן הוה לי בורו בשהפכה לפחות מג' מכאן דקדק ר"ת ז"ל דהגבהה במתכוין לקנות אינה צריכה ג' אלא טפח שלא כדברי רש"י ז"ל שכתב בפרק קמא דקדושין גבי פיל במאי קני ליה ואמרינן בחבילי זמורות ופרש"י ז"ל דלהכי נקט בחבילי זמורות ולא כלים לפי שסתם כלים אינם גבוהים ג' טפחים והגבהת ג' טפחים בעינן ומכאן קשה לפירושו ועוד דבמסכת עירובן פרק חלון גבי חביות של שתופי מבואות אמרינן וצריך להגביה מן הקרקע טפח אלמא בטפח סגי ומיהו מההיא דעירובין אין ראיה כ"כ דדלמא משום דשתופי מבואות דרבנן הקלו בקנייתן. וא"נ טפח דהתם לאו משום הגבהה קנייה אלא צריך שיגביהנה משאר החביות שבאוצר. טפח להיכר בעלמא שיהא ניכר שהוא של שתופי המבואות והא דהכא נמי אפשר משום דנכסי הפקר שאני ואפ"ה כי לא נתכוון לזכות בה לא קנה עד שיגביה הגהת שלשה טפחים.

    מצמצים מאי טעמא פטור וכו' וא"ת אמאי לא אקשי ליה בהדיא ממפריח דחייב אף על גב דהו"ל כמפקיר נזקיו לא היא דמפריח לאו מפקיר נזקיו היא אלא כשורו שיצא לחוץ ולא טפח ליה באפיה וא"ת אמאי לא אקשי ליה מההוא דא"ר יוחנן לעיל מחלוקת לאחר נפילה דע"כ בלאחר נפילה דהכא דבאונס הוא אליבא דרבנן הוא דפליגי יש לומר דהא עדיפא ליה דמפרשא ליה אבל אידך דלעיל לאו בפירוש אמרה ר' יוחנן דאנן הוא דאמרינן הכי מתוך מה שהקשינו מדבריו לדבריו.

    Rashba on Bava Kamma 29b · Sefaria

    מאירי

    שני דברים אינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב לחיובו כאלו הן ברשותו בור ברשות הרבים וחמץ משש שעות ולמעלה כמו שהתבאר במקומו:

    ההופך את הגלל ברשות הרבים אם הגביהו בשעת הפיכה בשיעור שלשה טפחים זכה בו הואיל ואין לו בעלים ונעשה שלו אע"פ שלא נתכוין לזכות בה ואם הוזק בו אחר חייב ואפילו החזירו למקום שהיה שם תחלה למה זה דומה למי שמצא בור חפורה וסתמה מכל וכל ואח"כ חפרה כשהיתה שנסתלקו מעשי ראשון מכל וכל ונכנס השני לחיוב ואין זה כמוצא בור חפורה וכסה אותה וחזר והסיר כסוי שהוא פטור שהרי בזו לא נסתלקו מעשי ראשון:

    הפכה בלא הגבהת שלשה אם נתכון לזכות בה חייב ואם לאו פטור ומכאן אתה למד דמה שכתבו גדולי הרבנים בראשון של קדושין כ"ו א' בענין פיל לר' שמעון במה יקנה ואוקמה בחבילי זמורות דלהכי נקט חבילי זמורות ולא כלים משום דסתמן אין גבוהים שלשה אינו נראה שהרי כל שמתכוין לזכות דיו בטפח:

    המצניע את הקוץ ואת הזכוכית והגודר גדריו בקוצים אם במפריח ואם במצמצם וגדר שנפל לרשות הרבים והזיקו יתבאר ענינם למטה:

    גדולי המפרשים פסקו שהבור שחייבה עליו תורה להבלו ולא לחבטו כמו שיתבאר ופסקי שמועה זו משתבשין לדעת זה אלא שהרבה ראו לפרש שלא נאמר להבלו ולא לחבטו אלא בבור שלא נתקל להדיא במעשי ידיו אלא ממילא אבל הוחלק במים או נתקל באבן ונישוף בקרקע הואיל ונתקל במעשי ידיו חייב אף בחבטו ומ"מ עיקר הדברים בור שחייבה עליו תורה להבלו וכל שכן לחבטו כמו שיתבאר והרבה מפרשים בלבלו פסקים שבסוגיא זו וחדשו בה דברים ללא צורך:

    בור ברשותו של אדם אם הפקיר רשותו ולא הפקיר בורו חייב אבל אם הפקיר רשותו ובורו פטור ואע"פ שמפקיר נזקיו חייב הואיל ובור זה ברשות כרהו ואח"כ הפקירו אין בו חיוב אבל מי שעשאו שלא ברשות אפי' הפקירו חייב שכל מפקיר נזקיו חייב:

    Meiri on Bava Kamma 29b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בד"ה כי פליגי אליבא כו' וכי פליגי ר"י ור"א במפקיר נזקיו דאונס כו' עכ"ל פירוש דודאי בשעת נפילה נמי פליגי ר"מ ור"י ולר"מ חייב דנתקל פושע הוא אבל מפקיר נזקיו דעלמא פטור משום דאנוס הוא וח"א במפקיר נזקיו דעלמא נמי מחייב ר"מ אע"ג דאנוס הוא והשתא הא דקתני דמודה ר"מ בקנקנים דפטור משום דאנוס הוא איירי שפיר בשעת נפילה דלמאי דקיימינן השתא דפליגי נמי בנתקל בשעת נפילה ור"מ מחייב ליה משום דפושע הוא לא ה"מ למינקט דמודה ר"מ באונס בשעת נפילה אלא במלתא אחריתא דהיינו קנקנים ברוח שאינה מצויה גם בזה דברי מהרש"ל אין ברורים לנו ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Bava Kamma 29b · Sefaria

    שיטה מקובצת

    והא מדקאמר רבי יוחנן הקשה ר"י ולוכח מגופה דאי בשעת נפילה דברי הכל פטור ואפילו לרבי מאיר נתקל אנוס אם כן לאחר נפילה היכי מחייב והא מפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס קיימא לן דפטור. ואין לתרץ דאי לא רמי דרבי יוחנן אדרבי יוחנן הוה מוקמינן פלוגתייהו בלאחר פשיעה אבל נתקל גופה לכולי עלמא אנוס הוא דהא מדאמר רבי יוחנן לאחר נפילה מחלוקת כולי עלמא דומיא דהכי דייקינן שעת נפילה כאותה נפילה עצמה. הר"ש ז"ל. וזה לשון הר"פ ז"ל ונראה למורי שיחיה דהשתא סלקא דעתיה דלאחר נפילת פשיעה כלומר כגון מתכוון לשבר דומיא דלאחר נפילה דרבי אלעזר ואביי והשתא לא פריך מידי. מיהו התוספות סוברים דומיא דשעת נפילה הוי לאחר נפילה. ע"כ.

    וזה לשון ה"ר ישעיה ז"ל אלא בשעת נפילה מאי פטור הוה מצי למיפרך דמשמע דמחייב בה רבי מאיר דהא כי מחייב רבי מאיר לאחר נפילה היינו מטעם דנתקל פושע דליכא למימר דאף לאחר נפילת אונס מחייב רבי מאיר ומשום דהיה לו לסלקה מדקתני ומודה רבי מאיר בקנקנים וכו'. אלמא לאחר נפילת אונס פטור. וליכא לפרושי דההוא ומודים בשעת נפילה קאמר דאם כן למה הזכיר קנקנים לימא מודה רבי מאיר שאם נפלו ברוח שאינה מצויה דפטור. ויש לומר כיון דבעי למיפרך בסמוך מסיפא דמילתיה דרבי יוחנן דלא סגי דלא למיפרך מינה ניחא ליה השתא למיפרך מרישא דמילתיה. ע"כ. והרא"ש ז"ל כתב דניחא ליה להקשות מרבי יוחנן לרבי יוחנן. ע"כ.

    אלא הא קמשמע לן דוקא מפקיר נזקיו וכו' וא"ת אמאי לא משני מאי לאחר נפילה אף לאחר נפילה דכהאי גוונא משני לעיל לרבי אלעזר. וי"ל דהכא ודאי ליכא לשנויי הכי דהא מגוף הברייתא בהדיא שמעינן דפליגי לאחר נפילה כדקתני ולא סלקה ולא העמידה ואם כן לא איצטריך לאשמועינן דפליגי גם בלאחר נפילה אבל לעיל שפיר איצטריך לאשמועינן דפליגי גם בשעת נפילה אף על גב דמשמעות הברייתא לא משמע כן. ולא מצי לשנויי הכא אף לאחר נפילת פשיעה פליגי דמגוף הברייתא לא שמעינן לה משום דהאי מילתא ליכא למשמע מדברי רבי יוחנן דהא לא קאמר רק לאחר נפילה מחלוקת ולא פירש אי בנפילה דנתקל אי בנפילה דפשיעה. כך נראה למורי שיחיה. תלמיד הר"פ ז"ל. ולענין פסק כתב הרב מסרקסטה ז"ל וזה לשונו נשברה כדו ברשות הרבים והפקירה דברי הכל בין שהזיקה בשעת שבירה בין שהזיקו השברים אחר שהפקירם פטור כיון שדרך העולם להפקירם ואף על פי שלא הפקירם בפירוש סתמייהו הפקר נינהו ואם נתקלו בחרסיה אחר שנתכוון לזכות בחרסיה חייב המשבר אף על פי שנשברה באונס. וכן נמי אם הוחלק אחר במים בשעת נפילה שזה חייב דוקא אליבא דרבי מאיר דסבר נתקל פושע הוא ולית הלכתא כוותיה נמצא עכשיו אליבא דהלכתא שאין חיוב החלקות המים תלוי בהפקר חרסים ובחרסים ודאי מהני בהו הפקרא כיון דסתמייהו דסלק הוא עצמו מן החרסים. וצריך עיון. מפקיר נזקיו בעלמא היכא דאין תחילתן באונס חייב וכן ודאי בנשברה כדו והפקיר שבריה ובא אחר ועמד אצלן והגביהן לזכות בהן שהוא חייב בנזקיהן דהא אין תחילתו באונס והוא לא הפקירן. ע"כ. וזה לשון הרב המאירי ז"ל כל תקלה ברשות הרבים בור הוא בין הפקירה בין לא הפקירה אם נעשה הבור שלא באונס חייב הן שהניחה הוא לשם הן שהניחה במקום שבפשיעתו באה לשם כגון שהניח אבנו וסכינו ברשות הרבים או שהניחן בראש הגג ונפלו ברוח מצויה והזיקו אבל בור שנעשה באונס אינו בור אלא אם כן מתכוון לזכות בו אחר שנעשה ושהיה יכול לסלקו ולא סלקו וכל שלא נתברר לנו אם מתכוון לזכות בו אם לאו הולכין בו אחר אומדן הדעת לפי ענין הדבר. מעתה אבנו וסכינו שנפלו מן הגג ברוח שאינה מצויה ולא סלקן אף על פי שנפלו באונס בור הוא שהרי מן הסתם אינו מפקירן הואיל ואינו דבר המשתבר אלא אם כן הפקירן בפירוש אבל אם העלה קנקנים לגג וכו' ונפלו ברוח שאינה מצויה והזיקו ונשברו מן הסתם מפקיר הוא את החרסים ואינו חייב בתקלתם ואם נתכוון לזכות בהם חייב. ע"כ.

    כי פליגי אליבא דרבנן כתבו בתוספות לא בעי למימר איפכא וכו' עד ומאן דפטר אמר לך דע"כ לא מחייב רבי מאיר משום דפושע הוא וכו'. וקשה אם כן מאן דמחייב סבר דרבי מאיר מחייב אפילו אחר נפילת אונס. וקשה אם כן היכי קתני מודה רבי מאיר לחכמים במעלה קנקנים וכו' דהוי אחר נפילת אונס ופטור ויתרצו מטעם זה ולמה תירצו מטעם דקים להו וכו'. וי"ל דמאן דמחייב יפרש ומודה רבי מאיר במעלה קנקנים היינו בשעת נפילה. וכי תימא אם כן יאמר ומודה רבי מאיר בשעת נפילה דפטור ולא יזכיר קנקנים כמו שאמרו התוספות לעיל דאיכא למימר בשלמא לעיל דקא אמרינן אבל בשעת נפילה דברי הכל פטור הוי לן למימר ומודה רבי מאיר בשעת נפילה כיון דלא הוי פושע כלל אבל השתא דסבירא ליה לרבי מאיר דסבר נתקל פושע הוא לא הוי מצי למימר מודה רבי מאיר בשעת נפילה דהא פושע ממה נפשך על כן הזכיר קנקנים ולעולם בשעת נפילה הוא ופוטר רבי מאיר משום דהוי אונס כיון דנפלו ברוח שאינה מצויה אבל לעולם מפקיר נזקיו אחר נפילת אונס למאן דאמר דמחייב חייב. גליון. וזה לשון הר"ש ז"ל מאן דמחייב אמר לך אנא דאמרי אפילו לרבנן. הקשה ר"י אמאי לא אמר איפכא דאמוראי פליגי במפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס ומאן דמחייב כרבי מאיר ומאן דפוטר סבר דלא קאמר רבי מאיר אלא בלאחר נפילת פשיעה. וקשה להבין דאי בלאחר נפילת אונס ממש היכי קאמר מאן דמחייב כרבי מאיר והא ברייתא לעיל דקנקנים פירש רבי יוחנן גופיה לעיל דמשמע דמודה רבי מאיר בלאחר נפילת אונס ואם רצה לומר דלאחר נפילת נתקל פליגי מאן דמחייב כרבי מאיר ומאן דפוטר אמר לך עד כאן לא מחייב רבי מאיר אלא אחר נפילת נתקל דסבירא ליה איהו דפושע הוא אבל אי הוה סבירא ליה אנוס הוא הוה מיפטר ליתא דמכל מקום בלאחר נפילת נתקל על כרחיה פליגי אמוראי בפלוגתא דתנאי ואם רצה לומר רבי יוחנן דמאן דפוטר אמר לך ע"כ לא מחייב רבי מאיר אלא בלאחר נפילת פושע דאיהו לא מוקי פלוגתא בלאחר נפילת נתקל אלא בלאחר פשיעה גמורה אבל נתקל גופה אפילו לרבי מאיר אנוס הוא גם זה לא יתכן דזו היתה דעת שלישית דלאביי אליבא דרבי מאיר נתקל פושע ואליבא דרבה אפילו אליבא דרבי יהודה נתקל פושע הוי. ועוד דהיכי הוה מצינן למימר הכי והא במסקנא מסיים דמאן דפוטר היינו רבי אלעזר ואם כן היכי לימא הכא אליביה דבשעת נפילה נתקל אפילו רבי מאיר מודה והא רבי אלעזר אמר לעיל בשעת נפילה מחלוקת. ושמא רצה לומר רבי יוחנן דמאן דפוטר סבר דרבי מאיר לא מחייב אלא במפקיר נזקיו לאחר נפילת פשיעה גמורה דומיא דכי יכרה בור אבל לאחר נתקל לא ואף על גב דנתקל גופיה חשבינן ליה פושע במה שהזיק גופו בשעת נפילה מכל מקום במפקיר נזקיו אחריו לא יחשב בור אבל סברא זו אינה מפורשת בתלמוד וגם לקמן בשמעתין דקדרין לא משמע הכי. ע"כ.

    וזה לשון תלמיד הר"פ ז"ל וא"ת ואמאי לא אמר איפכא וכו' ויש לומר דקים להו דבמפקיר נזקיו דפשיעה פליגי כך פירשו בתוספות. ויש להוסיף דעל כרחך לא במפקיר נזקיו דאונס פליגי רבי יוחנן ורבי אלעזר דאונס כולי עלמא מודו דפטור כדמוכח בברייתא דלעיל דקתני במעלה קנקנים וכו' ומינה אותיב אביי לרבה כדפרישנא לעיל. כך נראה למורי שיחיה. ע"כ.

    תסתיים דרבי אלעזר הוא דאמר חייב וכו' תימה אם כן קשה דרבי אלעזר אדרבי אלעזר דהכא אמר רבי אלעזר דלא פטרו רבנן אלא במפקיר נזקיו דאונס ולעיל אסיקנא לרבי אלעזר דבתרתי פליגי בדאביי וכן קשה דרבי יוחנן אדרבי יוחנן. ויש לומר דהא דקאמר השתא תסתיים דרבי אלעזר וכו' לא קאי במסקנא. מיהו תימה אדפריך תלמודא ומי אמר רבי אלעזר הכי וכו' וכן לקמן דפריך ומי אמר רבי יוחנן הכי וכו' אמאי לא פריך מדרבי יוחנן ומדרבי אלעזר דלעיל. וי"ל משום דהנהו דלעיל לא מפרשי בהדיא דההיא דרבי אלעזר ליכא הוכחה דרבנן פטרי אף במפקיר נזקיו דפשיעה אלא מכח מילתיה דרבי יוחנן דמשמע דפליגי אהדדי כדפרישנא לעיל. וההיא דרבי יוחנן נמי לא מפרשא אלא על ידי קושיא דרבי יוחנן אדרבי יוחנן ולהכי שבק להנהו דלעיל ומייתי מילי דרבי אלעזר ודרבי יוחנן דמפרשי בהדיא טפי דאף על גב דההיא דאותיב מדרבי אלעזר לא קאי מכל מקום ההיא דרבי יוחנן קאי ומדרבי יוחנן שמעינן לרבי אלעזר. ובשיטה פירשו דהנהו דרבי אלעזר ורבי יוחנן דלעיל איכא לתרוצינהו במאי דסברי השתא דרבי אלעזר הוא דאמר חייב ורבי יוחנן הוא דאמר פטור דרבי אלעזר איכא למימר דוקא שעת נפילה אבל לאחר נפילת פשיעה חייב לדברי הכל ופלוגתא דברייתא מוקי לה בלאחר נפילה דנתקל כדפרשינן לעיל. וכי תימא אם כן היינו דרבי יוחנן. וי"ל דרבי יוחנן גופה מפרשים לה איפכא מאי לאחר נפילה אף לאחר נפילה ובתרתי פליגי כדאביי כך פירשו בשיטה. מיהו קשה דהא ליכא לפרושי הא דרבי יוחנן גם לאחר נפילה כדפרשינן לעיל. ונראה שיטת התוספות יותר מחוורת. תלמיד הר"פ ז"ל.

    שני דברים אינם ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאלו הם ברשותו וכו' והקשה ה"ר יצחק מווינא דאמאי לא קא חשיב שור המועד גם כן דאף על גב דאסור בהנאה אף על פי כן עשאו הכתוב כאלו הוא ברשותו. וצריך עיון. מהר"י כ"ץ ז"ל.

    כשהפכה בפחות משלשה סמוך לקרקע יש מפרשים אף על פי שלא הגביהה שלשה כי נתכוון לזכות בה זכה בה אפילו בהגבהת טפח כדאיתא בעירובין בענין זיכוי העירוב ובשלא נתכוון לזכות בה כיון דלא עקר אותה מן הקרקע לא עשה ולא כלום. ויש אומרים כל לענין זכייה בנכסי הפקר בעינן שלשה טפחים. אי נמי לענין זכייה בנכסי חבירו שלא מדעת חבירו בעינן שלשה טפחים ובענין עירוב הוא דאקילו בה רבנן. אי נמי מפני שדעת אחרת מקנה אותם שאני והכא לענין זכיה בעינן שלשה טפחים. מיהו כיון שנתכוון לזכות בה אף על גב דלא זכה בה הוי ליה כמפקיר נזקיו וחייב אבל בשלא נתכוון לזכות בה ולא זכה בה כיון שלא עקר אותה מן הקרקע מעשיו דידיה לא מינכרי כלל ופטור דלאו נזקיו נינהו וכמפקיר נזקיו נמי לא הוי. הראב"ד ז"ל.

    ועוד 3 קטעי פירוש על דף זה.

    Shita Mekubetzet on Bava Kamma 29b · Sefaria

    פני יהושע

    גמרא אבל בשעת נפילה מאי וכו' לכאורה יש לדקדק מנ"ל להש"ס לדקדק כן דלמא הא דקאמר ר"י לאחר נפילה מחלוקת היינו אף לאחר נפילת פשיעה וקמ"ל כדאביי וא"ל דא"כ היינו ר"א שהרי כתבו התוס' בסמוך בד"ה אלא מאי שלולי דברי ר"י היינו מפרשים דהא דקאמר ר"א בשעת נפילה מחלוקת בא למעט דלא פליגי באחר נפילת פשיעה אלא דתקשי א"כ היינו ר"י וא"כ למה לא נפרש באמת הפלוגתא להיפך אלא שיש ליישב לפי שאין זה בכלל דברי ר"י דסתמא קאמר לאחר נפילה מחלוקת ובזה לא חידש שום דבר שזהו מפורש בברייתא דקתני ולא סלקה ולא העמידה אלא שעיקר חידושיה דפליגי אפילו לאחר נפילת פשיעה וא"כ לא הוי ליה לסתום אלא לפרש כיון שזה אין מפורש בברייתא אלא דלפ"ז לא היו התוס' צריכים לעיל לומר דהא דלא מפרשינן דברי ר"א שבא למעט לאחר נפילת פשיעה דא"כ היינו ר"י אלא דבלא"ה א"א לפרש כן דברי רבי אליעזר שאין זה בכלל דבריו ולא הו"ל לסתום וכו' ויש ליישב וק"ל:

    תוספות בד"ה תסתיים דר"א אמר וכו' והא דלא פריך מהאי דר"א דלעיל וכו' ומיהו מרבי יוחנן קשה וכו' עכ"ל. ולפמ"ש בסמוך יתיישב יותר שאין להוכיח כלל מהאי דלעיל לפי שיש לדחות דפליגי להיפך אף שהלשון דחוק קצת וק"ל:

    בפרש"י בד"ה בור בר"ה אלמא ס"ל לר"א דחיובא דבור בר"ה היא עכ"ל הכוונה בזה מבואר בפרש"י באריכות דמאן דמחייב בבור בר"ה מחייב ג"כ במפקיר נזקיו לאחר נפילת פשיעה דדא ודא א' היא וכ"כ רש"י עוד בסמוך ע"ש:

    בד"ה פטור ואע"ג דכרה בור וכו' וה"ה למפקיר נזקיו דהא מאן דמחייב מבור בר"ה יליף וכו' עכ"ל. כוונתם ליישב הש"ס דלא תקשי מנ"ל באמת למקשה להוכיח מכאן דס"ל דמפקיר נזקיו פטור דלמא שאני הכא שלא היה שלו מעולם משא"כ במפקיר נזקיו שלא הפקירו אלא לאחר התקלה לכך הוצרך להאריך ולכתוב דהא בהא תליא כיון דע"כ בבור בר"ה תליא מילתא וק"ל:

    בד"ה אבל צמצמן לתוך שלו דהו"ל בור ברשותו ואע"ג דהפקיר רשותו פטור עכ"ל. כוונתו מבואר דאי לאו הכי לא הוי מקשה הש"ס מידי דדילמא ס"ל לר"י בור בר"ה פטור וברשותו הוא דחייביה רחמנא והיינו כשהפקיר רשותו אבל במאי דפטר במצמצם היינו כשלא הפקיר רשותו דמצי אמר ליה ברשותי מאי בעית לכך כתב רש"י ואף ע"ג דהפקיר רשותו פטר ר"י וע"כ דהכי הוא ודאי דבלא הפקיר רשותו מאי קמ"ל פשיטא דפטור כיון דלא הפקיר רשותו ע"כ שלא הפקיר ג"כ בורו דהא המצניע קתני וכן הגודר גדרו ומהיכי תיתי יתחייב בזה א"ו דאיירי כשהפקיר רשותו וק"ל:

    Penei Yehoshua on Bava Kamma 29b · Sefaria

    גליון הש"ס

    תוס' ד"ה אלא וכו' דאפילו הבטה בהפקר קנה עי' תוי"ט פ"ד מ"א דשקלים ד"ה מתנדב:

    Gilyon HaShas on Bava Kamma 29b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת בבא קמא, דף כ״ט, עמוד ב׳, בהיקף של כ־484 מילים ב־22 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 22 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 16 מילים

      נפתחת ב״וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: לְאַחַר נְפִילָה מַחְלוֹקֶת.…״

    2. קטע 227 מילים

      נפתחת ב״אֲבָל בִּשְׁעַת נְפִילָה מַאי – דִּבְרֵי הַכֹּל…״

    3. קטע 324 מילים

      נפתחת ב״אֶלָּא מַאי – דִּבְרֵי הַכֹּל חַיָּיב? וְהָא…״

    4. קטע 420 מילים

      נפתחת ב״אֶלָּא הָא קָא מַשְׁמַע לַן – דְּמַפְקִיר…״

    5. קטע 514 מילים

      נפתחת ב״אִיתְּמַר: מַפְקִיר נְזָקָיו; רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר…״

    6. קטע 610 מילים

      נפתחת ב״לֵימָא מַאן דִּמְחַיֵּיב – כְּרַבִּי מֵאִיר, וּמַאן…״

    7. קטע 744 מילים

      נפתחת ב״אַלִּיבָּא דְּרַבִּי מֵאִיר – כּוּלֵּי עָלְמָא לָא…״

    8. קטע 834 מילים

      נפתחת ב״תִּסְתַּיֵּים דְּרַבִּי אֶלְעָזָר הוּא דְּאָמַר חַיָּיב –…״

    9. קטע 943 מילים

      נפתחת ב״וּמִי אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר הָכִי? וְהָא אָמַר…״

    10. קטע 1024 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: שֶׁהֶחְזִירָהּ לִמְקוֹמָהּ.…״

    11. קטע 1123 מילים

      נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב מָרִי…״

    12. קטע 1218 מילים

      נפתחת ב״הָא לָא דָּמֵי אֶלָּא לְמוֹצֵא בּוֹר מְגוּלָּה,…״

    13. קטע 137 מילים

      נפתחת ב״אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי: כְּשֶׁהֲפָכָהּ לְפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה.…״

    14. קטע 1434 מילים

      נפתחת ב״וּמַאי דּוּחְקֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר לְאוֹקֹמַיהּ כְּגוֹן שֶׁהֲפָכָהּ…״

    15. קטע 1519 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רָבָא: מַתְנִיתִין קְשִׁיתֵיהּ – מַאי אִרְיָא…״

    16. קטע 168 מילים

      נפתחת ב״וּמִדְּרַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר חַיָּיב, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר…״

    17. קטע 1724 מילים

      נפתחת ב״וּמִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָכִי?! וְהָתְנַן: הַמַּצְנִיעַ…״

    18. קטע 1833 מילים

      נפתחת ב״וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּמַפְרִיחַ,…״

    19. קטע 1929 מילים

      נפתחת ב״לָא, לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ: מַפְקִיר נְזָקָיו פָּטוּר;…״

    20. קטע 2025 מילים

      נפתחת ב״וּמִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָכִי? וְהָא אָמַר…״

    21. קטע 216 מילים

      נפתחת ב״אֶלָּא לְעוֹלָם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר חַיָּיב.…״

    22. קטע 2212 מילים

      נפתחת ב״וּמִדְּרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר חַיָּיב – רַבִּי אֶלְעָזָר…״

    חכמים הנזכרים בדף

    לשון המקור

    וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: לְאַחַר נְפִילָה מַחְלוֹקֶת.

    אֲבָל בִּשְׁעַת נְפִילָה מַאי – דִּבְרֵי הַכֹּל פָּטוּר? וְהָא מִדְּקָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לְקַמַּן: לָא תֵּימָא מַתְנִיתִין רַבִּי מֵאִיר הִיא, דְּאָמַר נִתְקָל פּוֹשֵׁעַ הוּא; מִכְּלָל דְּרַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּיב!

    אֶלָּא מַאי – דִּבְרֵי הַכֹּל חַיָּיב? וְהָא מִדְּקָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לְקַמַּן: לָא תֵּימָא מַתְנִיתִין רַבִּי מֵאִיר הִיא, דְּאָמַר נִתְקָל פּוֹשֵׁעַ הוּא; מִכְּלָל דְּפָטְרִי רַבָּנַן!

    אֶלָּא הָא קָא מַשְׁמַע לַן – דְּמַפְקִיר נְזָקָיו דְּהָכָא הוּא דְּפָטְרִי רַבָּנַן, דְּאָנוּס הוּא; אֲבָל מַפְקִיר נְזָקָיו דְּעָלְמָא – מְחַיְּיבִי.

    אִיתְּמַר: מַפְקִיר נְזָקָיו; רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר – חַד אָמַר: חַיָּיב, וְחַד אָמַר: פָּטוּר.

    לֵימָא מַאן דִּמְחַיֵּיב – כְּרַבִּי מֵאִיר, וּמַאן דְּפָטַר – כְּרַבָּנַן?

    אַלִּיבָּא דְּרַבִּי מֵאִיר – כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי, כִּי פְּלִיגִי – אַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן. מַאן דְּפָטַר – כְּרַבָּנַן; וּמַאן דִּמְחַיֵּיב אָמַר לָךְ: אֲנָא דַּאֲמַרִי – אֲפִילּוּ לְרַבָּנַן, עַד כָּאן לָא פָּטְרִי רַבָּנַן, אֶלָּא בְּמַפְקִיר נְזָקָיו דְּהָכָא, מִשּׁוּם דְּאָנוּס הוּא; אֲבָל מַפְקִיר נְזָקָיו דְּעָלְמָא – מְחַיְּיבִי.

    תִּסְתַּיֵּים דְּרַבִּי אֶלְעָזָר הוּא דְּאָמַר חַיָּיב – דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: שְׁנֵי דְּבָרִים אֵינָן בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל אָדָם, וַעֲשָׂאָן הַכָּתוּב כְּאִילּוּ הֵן בִּרְשׁוּתוֹ; וְאֵלּוּ הֵן: בּוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְחָמֵץ מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעְלָה. תִּסְתַּיֵּים.

    וּמִי אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר הָכִי? וְהָא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אִיפְּכָא! דִּתְנַן: הַהוֹפֵךְ אֶת הַגָּלָל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהוּזַּק בָּהֶן אַחֵר – חַיָּיב בְּנִזְקוֹ. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁנִּתְכַּוֵּין לִזְכּוֹת בָּהֶן, אֲבָל לֹא נִתְכַּוֵּין לִזְכּוֹת בָּהֶן – פָּטוּר. אַלְמָא מַפְקִיר נְזָקָיו – פָּטוּר!

    אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: שֶׁהֶחְזִירָהּ לִמְקוֹמָהּ. אָמַר רָבִינָא: מָשָׁל דְּרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה לָמָּה הַדָּבָר דּוֹמֶה – לְמוֹצֵא בּוֹר מְגוּלֶּה, וְכִסָּהוּ, וְחָזַר וְגִילָּהוּ.

    אֲמַר לֵיהּ מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב מָרִי לְרָבִינָא: מִי דָּמֵי?! הָתָם – לָא אִסְתַּלֻּק לְהוּ מַעֲשֵׂה רִאשׁוֹן, הָכָא – אִסְתַּלֻּק לְהוּ מַעֲשֵׂה רִאשׁוֹן.

    הָא לָא דָּמֵי אֶלָּא לְמוֹצֵא בּוֹר מְגוּלָּה, וּטְמָמָהּ וְחָזַר וַחֲפָרָהּ – דְּאִסְתַּלִּקוּ לְהוּ מַעֲשֵׂה רִאשׁוֹן, וְקָיְימָא לַהּ בִּרְשׁוּתוֹ!

    אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי: כְּשֶׁהֲפָכָהּ לְפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה.

    וּמַאי דּוּחְקֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר לְאוֹקֹמַיהּ כְּגוֹן שֶׁהֲפָכָהּ לְפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה – וְטַעְמָא דְּכִי נִתְכַּוֵּין לִזְכּוֹת בָּהּ, הָא אֵין מִתְכַּוֵּין לִזְכּוֹת בָּהּ – לָא? לוֹקְמַהּ לְמַעְלָה מִשְּׁלֹשָׁה, וְאַף עַל גַּב דְּלָא נִתְכַּוֵּין לִזְכּוֹת בָּהּ – חַיָּיב!

    אָמַר רָבָא: מַתְנִיתִין קְשִׁיתֵיהּ – מַאי אִרְיָא ״הָפַךְ״? לִתְנֵי ״הִגְבִּיהַּ״! אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ, כֹּל ״הָפַךְ״ – לְמַטָּה מִשְּׁלֹשָׁה הוּא.

    וּמִדְּרַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר חַיָּיב, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר פָּטוּר.

    וּמִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָכִי?! וְהָתְנַן: הַמַּצְנִיעַ אֶת הַקּוֹץ וְאֶת הַזְּכוּכִית; וְהַגּוֹדֵר גְּדֵרוֹ בְּקוֹצִים; וְגָדֵר שֶׁנָּפַל לִרְשׁוּת הָרַבִּים; וְהוּזַּק בָּהֶן אַחֵר – חַיָּיב בְּנִזְקוֹ.

    וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּמַפְרִיחַ, אֲבָל בִּמְצַמְצֵם – פָּטוּר. מְצַמְצֵם מַאי טַעְמָא פָּטוּר – לָאו מִשּׁוּם דְּהָוְיָא לֵיהּ בּוֹר בִּרְשׁוּתוֹ? מִכְּלַל דְּחִיּוּבָא דְבוֹר – בִּרְשׁוּת הָרַבִּים הוּא; אַלְמָא מַפְקִיר נְזָקָיו חַיָּיב!

    לָא, לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ: מַפְקִיר נְזָקָיו פָּטוּר; וּמְצַמְצֵם מַאי טַעְמָא פָּטוּר – מִשּׁוּם דְּאִתְּמַר עֲלַהּ, אָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא: לְפִי שֶׁאֵין דַּרְכָּן שֶׁל בְּנֵי אָדָם לְהִתְחַכֵּךְ בַּכְּתָלִים.

    וּמִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָכִי? וְהָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה כִּסְתַם מִשְׁנָה, וּתְנַן: הַחוֹפֵר בּוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר וָמֵת – חַיָּיב!

    אֶלָּא לְעוֹלָם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר חַיָּיב.

    וּמִדְּרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר חַיָּיב – רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר פָּטוּר?! וְהָאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר