מנהני מילי — דנזק חייב אפילו שוגג:
פצע תחת פצע — קרא יתירא הוא להך דרשה דהא כתיב כי יתן מום בעמיתו כאשר עשה וגו' וכויה וחבורה דרשינן בהחובל (לקמן בבא קמא דף פד:):
במקום נזק — דאפי' היכא דאיכא נזק משלם נמי צער דלא תימא צער דכתבה רחמנא היינו בדליכא נזק כגון כוואו בשפוד על צפרנו דלא אפחתיה מכספיה ולהך דרשה מפקינן ליה בהחובל:
לענין נזקין חייב — דהא אפקינן שוגג כמזיד ואונס כרצון:
מלאכת מחשבת אסרה תורה — שנתכוין לעשות מלאכה אלא כסבור שהיום חול או סבור שמלאכה זו מותרת וכל הני דאמרינן הכא לא נתכוונו לעשות המלאכה הלכך פטור:
לענין גלות — כגון אם נפלה על האדם ומת:
פטור — דגבי גלות כתיב מכה נפש בשגגה (במדבר ל״ה:י״א) ולא מיקרי שגגה אלא היכא דה"ל ידיעה מעיקרא וזה לא הכיר בה מעולם:
לענין עבד — אם נפלה על עבדו וסימאה עינו פלוגת' דרשב"ג ורבנן:
לענין ד' דברים פטור — דאע"ג דהכיר בה הויא שכחה שוגג ולא פשיעה:
לענין שבת פטור — ואע"ג דמקריא שגגה לענין גלות פטור בשבת דבעינן מלאכת מחשבת שנתכוין לעשות מלאכה וכסבור שהיום חול וזה לא נתכוין:
לזרוק שתים וכו' — לענין שבת פטור דמלאכת מחשבת בעינן:
לענין גלות — חייב דכתיב ואשר לא צדה ושמתי לך מקום וגו' פרט למתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע שאינו בתורת וכי יזיד איש וגו' אלא בתורת ושמתי לך מקום וגו' לישנא אחרינא ואשר לא צדה פרט למתכוין כו' דפטור מגלות דהכי משמע שלא צדה שלא נתכוין לצדד ולזרוק אצלו ינוס פרט לזה שצדה:
אם אמר כל מקום שתרצה תנוח — חייב שהרי יש כאן מלאכת מחשבת דזרק ארבע אבל נתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע אפילו אמר כל מקום שתרצה תנוח פטור שעיקר מחשבתו אינה למלאכה:
זרק — בעל הכלי כלי מראש הגג:
פטור — זה ששברו במקל קודם שבירתה שהרי סופה לישבר:
זרק — מזיק כלים מראש הגג והיו תחתיו כרים וכסתות כו':
פטור — שהרי מזריקתו אין סופו לישבר עד שינטלו הכרים וזה שנטל הכרים ואפילו הזורק עצמו נטלן פטור דגרמא בניזקין הוי:
