בוני התלמוד

    מסכת בבא קמא דף קי״ג עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    שלא ימשכנו ויצאכלומר שלא יוציאוהו בית דין מיד הכותי אלא בגאולה:

    יגלוםיכול יניח את הכנעני לכפול ולהוסיף ולתבוע מה שלא נתן:

    גר תושבאין עובד ע"ז ואוכל נבילות:

    ולא לך אלא לגרבקדושין היא (ד' כ.) ובערכין (דף ל:) כמה קשה אבקה של שביעית אדם שנושא ונותן בפירות שביעית סוף מוכר את עצמו שנאמר ונמכר לך לא לך אלא לכנעני כו' ולע"ז עצמה לחטוב עצים ולשאוב מים ואכולהו קאי גאולה תהיה לו אלמא גזל כנעני אסור:

    בהפקעת הלוואתושאין גזל ממש שרי כי ליכא חילול השם ולהבריח המכס הוי כהפקעת הלואתו:

    הפקעת הלואתו הואשהלוהו על עבודתו ואפי' הכי אמר ר' עקיבא לא יצא על כרחו:

    גופו קנויכל שש שנים ונמצא שגזלו ממש:

    והני מילי דבורלאאברול ארעא מס קרקע שאכל פירות:

    טעותוהיה חייב לו לישראל וטעה בחשבון דליכא חילול השם:

    לקנא דדהבא במר דפרזלאמזרק של זהב בחזקת של נחושת:

    ואיבלע ליה זוזאועוד טעות אחרת שעיכב זוז מדמיו והטעהו בחשבון שלקח ג' במקום ד':

    לצלחאלבקע:

    מעיקרופסקית של צד העיקר קח לצרכי שהן עבים:

    דכותי מניינא ידעמנין הפסקים מנה אבל לא נתן עיניו כמה דקים יש וכמה גסים יש:

    שיבשאזמורות:

    קטופיאשכולות:

    היכי מיאשיכלומר מי הוי יאוש הא יאוש כדי הוי ואין כאן שנוי רשות שברה"ר הן ושינוי מעשה נמי ליכא דהשתא נמי גובא דדיקלא מקרו:

    והא לא עבדי שליחותיה כדקאמר מלכאואשתכח דלאו דינא דמלכותא הוא ואמאי עברינן עלייהו:

    באגאבקעה:

    ולא טרחאין עליו לטרוח וליקח מזה אחד ומזה אחד:

    דמשתכח בבי דריהיו ארבעה שותפין בגורן והביאו שלשה חלקן בביתן והרביעי' נמצא בגורן:

    פרע מנתא דמלכאבשביל כולם ולכשיבאו חביריו אין יכולין לומר שלך היה ולא שלנו ואם גבאי זה ישראל הוא שקנה מן המלך את המס אין כאן משום גזל דדינא דמלכותא דינא ואם כותי הוא מותר לקנות ממנו:

    אריסותיה מפיקדאין לו חלק בגופו של קרקע ואין עליו לפרוע חלק על הבית ולענין זבוני לא מזבנינן מיניה דגזל הוא מה שנטלו מן האריס:

    בר מתא אבר מתא מיעבטרשות ביד ישראל גבאי המלך למשכן בן העיר על מס בן עיר חבירו דדינא דמלכותא דינא:

    וכרגאכסף גולגולת דשתא דא:

    אבל שתא דחליף חליףוהוא הגבאי כבר פרע למלך כל קצבה שקיבל עליו שנה שעברה ומעתה המס שלו ולו אין כח למשכן את זה על חבירו:

    דדיירי דריעכו"ם שיש להם בהמות ומזבלין מהן שדות בשכר:

    אסור ליקח מהןבהמה שמא נתחברה עם בהמותיהם של ישראל ושל בני ישראל הוא:

    בבא קמא 113 עמוד ב

    1שלא ימשכנו ויצא. יכול יגלום עליו? ת"ל (ויקרא כה, נ) וחשב עם קונהו! ידקדק עם קונהו׃

    2אמר רב יוסף: לא קשיא; הא, בכנעני הא בגר תושב.

    3אמר ליה אביי, והא תרוייהו גבי הדדי כתיבי: לא לך, אלא לגר שנאמר: ״(ויקרא כה״, מז) ״לגר״. ולא לגר צדק, אלא לגר תושב שנאמר: ״לגר תושב״.

    4״משפחת גר״ זה העובד כוכבים כשהוא אומר: ״או לעקר״ זה הנמכר לעבודת כוכבים׃

    5אלא אמר רבא: לא קשיא; כאן בגזילו, וכאן בהפקעת הלוואתו.

    6א"ל אביי: עבד עברי הפקעת הלוואתו הוא! רבא לטעמיה, דאמר רבא: עבד עברי גופו קנוי.

    7אמר רב ביבי בר גידל אמר ר"ש חסידא: גזל כנעני אסור, אבידתו מותרת. גזילו אסור דאמר רב הונא: מנין לגזל הכנעני שהוא אסור? שנאמר: ״(דברים ז״, טז) ״ואכלת את כל העמים אשר ה' אלהיך נותן לך״ בזמן שהן מסורים בידך, ולא בזמן שאינם מסורין בידך.

    8אבידתו מותרת דאמר רב חמא בר גורי' אמר רב: מנין לאבידת הכנעני שהיא מותרת? שנאמר: ״(דברים כב״, ג) ״לכל אבדת אחיך״ לאחיך אתה מחזיר, ואי אתה מחזיר לכנעני׃

    9ואימא הני מילי היכא דלא אתי לידיה, דלא מחייב לאהדורי בתרה; אבל היכא דאתי לידיה, אימא ליהדרה! אמר רבינא: (דברים כב, ג) ״ומצאתה״ דאתאי לידיה משמע. תניא, ר' פנחס בן יאיר אומר: במקום שיש חילול השם, אפי' אבידתו אסור.

    10אמר שמואל: טעותו מותרת. כי הא דשמואל זבן מכותי לקנא דדהבא במר דפרזלא בד' זוזי, ואבלע ליה חד זוזא.

    11רב כהנא זבן מכותי מאה ועשרים חביתא במאה, ואבלע ליה חד זוזא; אמר ליה: חזי, דעלך קא סמיכנא. רבינא זבן דיקלא הוא וכותי לצלחא, א"ל לשמעיה: קדם ואייתי מעיקרו, דכותי מניינא ידע.

    12רב אשי הוה קאזיל באורחא, חזא שיבשא דגופנא בפרדיסא, ותלי בה קיטופי דעינבי. אמר ליה לשמעיה: זיל חזי, אי דכותי נינהו אייתי. אי דישראל נינהו לא אייתי לי. שמע ההוא כותי דהוה יתיב בפרדיסא, אמר ליה: דכותי שרי?! א"ל כותי שקיל דמי, ישראל לא שקיל דמי.

    13גופא אמר שמואל: דינא דמלכותא דינא. אמר רבא: תדע, דקטלי דיקלי וגשרי גישרי ועברינן עלייהו.

    14א"ל אביי: ודלמא משום דאייאוש להו מינייהו מרייהו! אמר ליה: אי לא דינא דמלכותא דינא, היכי מייאשי?

    15והא לא קא עבדי כדאמר מלכא מלכא אמר: זילו וקטלו מכל באגי, ואינהו אזלו וקטלו מחד באגא!

    16שלוחא דמלכא כמלכא, ולא טרח; ואינהו אפסיד אנפשייהו דאיבעי להו דאינקוט מכוליה באגי, ומשקל דמי.

    17אמר רבא: מאן דמשתכח בבי דרי, פרע מנתא דמלכא. וה"מ שותפא, אבל אריסא אריסותיה הוא דקא מפיק.

    18ואמר רבא: בר מתא אבר מתא מיעבט. וה"מ דברלא ארעא וכרגא דהאי שתא, אבל שתא דחליף הואיל ואפייס מלכא, חליף.

    19ואמר רבא: הני דדיירי דרי בתוך התחום אסור ליקח מהן. מאי טעמא? משום דמערבא חיותא דמתא בהדייהו.

    20חוץ לתחום מותר ליקח מהם. אמר רבינא: אם היו בעלים מרדפים אחריהם, אפילו חוץ לתחום אסור.

    21מכריז רבא, ואיתימא רב הונא: דסלקין לעילא ודנחתין לתתא האי בר ישראל דידע סהדותא לכותי ולא תבעו מיניה, ואזל ואסהיד ליה בדיני דכותי על ישראל חבריה משמתינן ליה. מאי טעמא? דאינהו מפקי ממונא׃

    תוספות

    שלא ימשכנו ויצא כו'והני תנאי דפרק המקבל (ב"מ דף קיא: ושם) דסברי דגזל הכנעני מותר מוקמי לה להאי קרא לדרשה אחריתי:

    יכול יגלום עליופי' בקונטרס יכול יניח הכנעני לכפול ולהוסיף על הלואתו לתבוע מה שלא נתן ותימה לר"י דאמאי אצטריך קרא להכי דאטו יפסיד ויניח את הכנעני להטעות את עצמו ונראה לר"י דה"פ יכול יגלום עליו שיטעה את הכנעני ויתן לו פחות ממה שנתן לו ת"ל וחשב עם קונהו וכן פי' בערוך בערך גלם אע"ג דטעות כנעני היה מותר אסור להטעותו במקום שהכנעני יודע שגוזל ועושה עצמו כלא ידע:

    הכי קאמינא אי דכותי נינהונראה לר"י שכן היה דעתו מתחילה כמו שהשיב להכותי ולא כמו שהיה הכותי סובר דא"כ היה סובר דגזל הכותי מותר דאין חילוק בין גניבה לגזילה דבגניבה איכא חילול השם כשידע לבסוף וכל הנך שמעתא לא אייתי אלא הנהו דאסרי גזל כנעני ולא מייתי תנאי דהמקבל (שם) דשרי:

    היכי מייאשיהיה להם לתבוע בדין את כל אדם העוברים עליהם אלא ודאי לכך מתייאשים לפי שבדין אין משלמין להם כלום משום דדינא דמלכותא דינא ובקונטרס פי' היכי מייאשי כלומר מי הוי יאוש והא יאוש כדי הוא ולא קני דאין כאן שינוי רשות שהרי הן מונחים ברשות הרבים ושינוי מעשה נמי ליכא דהשתא נמי הוי גובי דדיקלי מיקרו כדאמר לעיל בהגוזל קמא (בבא קמא דף צו. ושם):

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    יכול יגלוםפירש רש"י יכול יניח את האינו יהודי לכפול ולהוסיף על הלואתו ולתבוע מה שלא נתן תלמוד לומר וחשב עם קונהו, ידקדק עם קונהו. ואינו מחוור בעיני, דהא פשיטא ולא צריכא למימר. והרב בעל הערוך פירש יגלום מלשון גולמי כלי עץ (חולין כה, א) כל דבר שאינו נגמר קרוי גולם ולפיכך אמר כאן גאולה תהיה לו שלא ימשכננו ויצא בלי גאולה תלמוד לומר אחרי נמכר גאולה תהיה לו יכול יגלום החשבון ויטעהו תלמוד לומר וחשב עם קונהו. וזה עיקר.

    [בש"מאו לעקר זה הנמכר לע"ז. לעקר לגוי שהוא עקר שהוא כומר לע"ז עצמה].

    הא דדחינןשאני התם דאיאוש מרוותייהו מנייהו. פירש הראב"ד ז"ל ואף על פי שאין היאוש קונה ושינוי גמור נמי אין כאן דמחובר שיוכל לתלוש לא שמיה שינוי הואיל ושמו עליו יאוש עם השינוי הזה מיהא נקנה. ואינו מחוור בעיני, אלא נראה יאוש ושנוי רשותש איכא שהרי המלך מוסר הגשרים לרבים.

    אבל אריא אריסותיה מפיקכלומר האריס מסלק חלק אריסותו. ונראה לי טעמא דמלכא נמי ניחא ליה שלא יהא חלק האריס משועבד דארעא לאריסות קיימא ולולי האריסין לא היה המלך נוטל פירות ואפילו היתה הארץ למלך היה נותנה לאריס ולפיכך אין חלק האריס משועבד לטסקא.

    אבל שתא דחליף חליףכתב הר"א אב"ד [בש"מ _ הראב"ד] ז"ל אם זה הגבאי פייס את המלך משלו ורוצה לגבות מכולן אין לו רשות ליקח הכל מן האחד אלא לפי חלק כל אחד ואחד, דלא אמרינן שליחא דמלכא כמלכא אלא היכא דלא קיבל המלך חלקו. עד כאן.

    אסור ליקח מהןפירש רש"י ז"ל אינו יהודים שיש להם בהמות ומזבלין שדות בשכר אסור ליקח ממנו בהמה שמא נתחברה עם בהמתן של ישראל ושל ישראל בני העיר היא. וזה תימה, דרוב בהמות של אינו יהודי הם והולכים אחר הרוב דאפילו בגזלן מותר ליקח כל זמן שהרוב שלו, ואסיקנא בשלהי פרקין (קס, א) אפילו מועט שלו. והראב"ד ז"ל פירשה בלוקח כל הזבל שבדיר ויש בתוכו זבלי בהמות של ישראל. וכן פירש ר"ח ז"ל.

    הא דאמרינןבבר ישראל דידע סהדותא על ישראל חבריה ואזיל ואסהיד עליה משמתינן ליה. כתב הראב"ד ז"ל נראה לי בעדות שיוכל לטעון עליו בדינינו ובדיניהם מוציאין ממון,[ אבל בעדות שאין לטעון עליו שום טענה כיון שהודה לו בפניו והזמינו לעדות ואמר לו אני רוצה לכפור בו ונחלק ביני ובינך או שתשתוק בעבור אהבתי ואטול זה החוב לעצמי ולא נפרד ממנו כדי שיוכל לומר אחר כן פרעתיו שהעד ברור לו שהכפירה אינה בשום טענה של אמת אומר אני כי זה חלול השם ואסור וכל שכן במקום שמשביעין אותו שיבא לידי שבועת שקר. עד כאן.

    ואדם חשובבבי דואר בעיא ולא אפשיטא. וכתב הראב"ד ז"ל תיקו דממונא לקולא ואזל ומסהיד ועוד דספיקא הוא לגביה [עיין ש"מ].

    משמתינן ליה עד שיקבל כל אונסא דאתא ליה מחמתיהועד דמקבל עליה לא מחייב באונסיו דאי מחייב למה ליה דמקבל עליה ולמה ליה לשמותיה כי אתי אונסא נוקמיה בדינא ונחייביה. הראב"ד ז"ל [בש"מ _ תימה ולמה ליה לשמותיה וכו' עד וניחייביה. עד כאן].

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת בבא קמא דף קי״ג עמוד ב׳

    מסכת בבא קמא דף קי״ג עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 21 קטעים ממוספרים, כ־466 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    שלא ימשכנו ויצא כלומר שלא יוציאוהו בית דין מיד הכותי אלא בגאולה:

    יגלום יכול יניח את הכנעני לכפול ולהוסיף ולתבוע מה שלא נתן:

    גר תושב אין עובד ע"ז ואוכל נבילות:

    ולא לך אלא לגר בקדושין היא (ד' כ.) ובערכין (דף ל:) כמה קשה אבקה של שביעית אדם שנושא ונותן בפירות שביעית סוף מוכר את עצמו שנאמר ונמכר לך לא לך אלא לכנעני כו' ולע"ז עצמה לחטוב עצים ולשאוב מים ואכולהו קאי גאולה תהיה לו אלמא גזל כנעני אסור:

    בהפקעת הלוואתו שאין גזל ממש שרי כי ליכא חילול השם ולהבריח המכס הוי כהפקעת הלואתו:

    הפקעת הלואתו הוא שהלוהו על עבודתו ואפי' הכי אמר ר' עקיבא לא יצא על כרחו:

    גופו קנוי כל שש שנים ונמצא שגזלו ממש:

    והני מילי דבורלא אברול ארעא מס קרקע שאכל פירות:

    ועוד 20 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Bava Kamma 113b · Sefaria

    תוספות

    שלא ימשכנו ויצא כו' והני תנאי דפרק המקבל (ב"מ דף קיא: ושם) דסברי דגזל הכנעני מותר מוקמי לה להאי קרא לדרשה אחריתי:

    יכול יגלום עליו פי' בקונטרס יכול יניח הכנעני לכפול ולהוסיף על הלואתו לתבוע מה שלא נתן ותימה לר"י דאמאי אצטריך קרא להכי דאטו יפסיד ויניח את הכנעני להטעות את עצמו ונראה לר"י דה"פ יכול יגלום עליו שיטעה את הכנעני ויתן לו פחות ממה שנתן לו ת"ל וחשב עם קונהו וכן פי' בערוך בערך גלם אע"ג דטעות כנעני היה מותר אסור להטעותו במקום שהכנעני יודע שגוזל ועושה עצמו כלא ידע:

    הכי קאמינא אי דכותי נינהו נראה לר"י שכן היה דעתו מתחילה כמו שהשיב להכותי ולא כמו שהיה הכותי סובר דא"כ היה סובר דגזל הכותי מותר דאין חילוק בין גניבה לגזילה דבגניבה איכא חילול השם כשידע לבסוף וכל הנך שמעתא לא אייתי אלא הנהו דאסרי גזל כנעני ולא מייתי תנאי דהמקבל (שם) דשרי:

    היכי מייאשי היה להם לתבוע בדין את כל אדם העוברים עליהם אלא ודאי לכך מתייאשים לפי שבדין אין משלמין להם כלום משום דדינא דמלכותא דינא ובקונטרס פי' היכי מייאשי כלומר מי הוי יאוש והא יאוש כדי הוא ולא קני דאין כאן שינוי רשות שהרי הן מונחים ברשות הרבים ושינוי מעשה נמי ליכא דהשתא נמי הוי גובי דדיקלי מיקרו כדאמר לעיל בהגוזל קמא (בבא קמא דף צו. ושם):

    Tosafot on Bava Kamma 113b · Sefaria

    רשב"א

    יכול יגלום פירש רש"י יכול יניח את האינו יהודי לכפול ולהוסיף על הלואתו ולתבוע מה שלא נתן תלמוד לומר וחשב עם קונהו, ידקדק עם קונהו. ואינו מחוור בעיני, דהא פשיטא ולא צריכא למימר. והרב בעל הערוך פירש יגלום מלשון גולמי כלי עץ (חולין כה, א) כל דבר שאינו נגמר קרוי גולם ולפיכך אמר כאן גאולה תהיה לו שלא ימשכננו ויצא בלי גאולה תלמוד לומר אחרי נמכר גאולה תהיה לו יכול יגלום החשבון ויטעהו תלמוד לומר וחשב עם קונהו. וזה עיקר.

    [בש"מ או לעקר זה הנמכר לע"ז. לעקר לגוי שהוא עקר שהוא כומר לע"ז עצמה].

    הא דדחינן שאני התם דאיאוש מרוותייהו מנייהו. פירש הראב"ד ז"ל ואף על פי שאין היאוש קונה ושינוי גמור נמי אין כאן דמחובר שיוכל לתלוש לא שמיה שינוי הואיל ושמו עליו יאוש עם השינוי הזה מיהא נקנה. ואינו מחוור בעיני, אלא נראה יאוש ושנוי רשותש איכא שהרי המלך מוסר הגשרים לרבים.

    אבל אריא אריסותיה מפיק כלומר האריס מסלק חלק אריסותו. ונראה לי טעמא דמלכא נמי ניחא ליה שלא יהא חלק האריס משועבד דארעא לאריסות קיימא ולולי האריסין לא היה המלך נוטל פירות ואפילו היתה הארץ למלך היה נותנה לאריס ולפיכך אין חלק האריס משועבד לטסקא.

    אבל שתא דחליף חליף כתב הר"א אב"ד [בש"מ _ הראב"ד] ז"ל אם זה הגבאי פייס את המלך משלו ורוצה לגבות מכולן אין לו רשות ליקח הכל מן האחד אלא לפי חלק כל אחד ואחד, דלא אמרינן שליחא דמלכא כמלכא אלא היכא דלא קיבל המלך חלקו. עד כאן.

    אסור ליקח מהן פירש רש"י ז"ל אינו יהודים שיש להם בהמות ומזבלין שדות בשכר אסור ליקח ממנו בהמה שמא נתחברה עם בהמתן של ישראל ושל ישראל בני העיר היא. וזה תימה, דרוב בהמות של אינו יהודי הם והולכים אחר הרוב דאפילו בגזלן מותר ליקח כל זמן שהרוב שלו, ואסיקנא בשלהי פרקין (קס, א) אפילו מועט שלו. והראב"ד ז"ל פירשה בלוקח כל הזבל שבדיר ויש בתוכו זבלי בהמות של ישראל. וכן פירש ר"ח ז"ל.

    הא דאמרינן בבר ישראל דידע סהדותא על ישראל חבריה ואזיל ואסהיד עליה משמתינן ליה. כתב הראב"ד ז"ל נראה לי בעדות שיוכל לטעון עליו בדינינו ובדיניהם מוציאין ממון,[ אבל בעדות שאין לטעון עליו שום טענה כיון שהודה לו בפניו והזמינו לעדות ואמר לו אני רוצה לכפור בו ונחלק ביני ובינך או שתשתוק בעבור אהבתי ואטול זה החוב לעצמי ולא נפרד ממנו כדי שיוכל לומר אחר כן פרעתיו שהעד ברור לו שהכפירה אינה בשום טענה של אמת אומר אני כי זה חלול השם ואסור וכל שכן במקום שמשביעין אותו שיבא לידי שבועת שקר. עד כאן.

    ואדם חשוב בבי דואר בעיא ולא אפשיטא. וכתב הראב"ד ז"ל תיקו דממונא לקולא ואזל ומסהיד ועוד דספיקא הוא לגביה [עיין ש"מ].

    ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashba on Bava Kamma 113b · Sefaria

    מאירי

    נמצא שאף עובדי האלילים ושאינם גדורים בדרכי הדתות אסור לגזלם ואם נמכר לו ישראל אסור לצאת מידו בלא פדיון וכן אסור להפקיע את הלואתו ומ"מ אין אדם חייב לחזר אחר אבדתו כדי להחזירה לו ולא עוד אלא אף מי שמצא אבדתו אינו חייב להחזירה שמציאה מקצת קנין הוא וחזרתו דרך חסידות ואין אנו כפופים לחסידות למי שאין לו דת וכן טעותו אם טעה מאליו שלא מתחבולתו ולא מהשתדלותו אין הכרח בהשבתו ומ"מ אם נודע לו על כל פנים חייב להחזירו וכן אף באבדה כל צד שיהא חלול השם בעכובה מחזירה הא כל שהוא מעממין הגדורים בדרכי הדת ועובדי האלהות על איזה צד אע"פ שאמונתם רחוקה מאמונתנו אינם בכלל זה אלא הרי הם כישראל גמור לדברים אלו אף באבדה ואף בטעות ולכל שאר הדברים בלא שום חלוק:

    טעות זו שפטרנו המקבלו מעובדי האלילים כמו שהזכרנו דוקא שלא בא בהשתדלותו כלל כמו שביארנו ולא עוד אלא שלכתחלה צריך שיאמר התבונן בדבר זה שעליך אני סומך ואם יבין ושב אבל אם אמר לו הגוי לישראל עליך אני סומך אין לו דרך עוד לעכבו בשום פנים:

    היו דברים התלויים במנין משתפין בין ישראל ואחד מאלו שהזכרנו ובא ישראל וברר לחלקו מן היפות הואיל והדברים תלויים במנין לבד מסתמא אין מדקדקין בברירה ומוחלין זה לזה ואין קפידא בכך:

    ראה פירות של אחד מאלו ולא היו בעליה לשם והוא בדרך וצמא להם אם סומך עליו שיקבל דמים אוכל ואינו נמנע ובלבד לרוות צמאו לא דרך השחתה אף אלו לא ברשות הגמור אלא כגון שראה זמורות תלויות חוץ לכרם ובהם עוללות דקים שאין לבם של בעלים סמוך עליהם ובמציעא יתבאר שהפועל שנשכר לגוי בכרמו או בקמתו אינו אוכל אלא אם כן היה מנהגם בכך ואע"פ שבדיני ישראל אוכל שמא לא ידע בדין תורה שלנו ויחשדנו כגזלן הא למדת שאף במקום המותר בשלנו אסור בשלהם:

    מאחר שבארנו שדין המלך דין גמור הוא מלך שחקק חק שכל שנשברו הגשרים יהיו בני העיר רשאים לקוץ דקלים או שאר אילנות לעשות מהם גשרים ועשו כן מותרין אנו ליהנות באותם הגשרים ואלו לא היה דינם אצלנו דין גמור היה גזל ואע"פ שנתיאשו הבעלים אין כאן שנוי רשות שהרי ברשות הרבים הם ולא שנוי מעשה שהרי עדין לא עשו מהם כלים ולא שנוי השם שהרי עדין קורא להם גובי דדקלא הא מ"מ כל שצוה ליטול מאדם אחד שלא בחק חקוק ממנו הרי זה גזל ואסורין לקבל הנאה ממנו ואין צריך לומר אם השלוחים הוסיפו על מצות המלך שהוא גזל:

    חקים ידועים למלכים לחלוק עם בעלי קרקע בתבואות אם לרביע אם לחומש אם לעשירי הכל כמה שהוא מעתה רבים שהיו שותפים בקרקע וקצרו ודשו ומירחו והכניסו כלם את חלקם ואחד מהם הניח את חלקו בשדה הרי גבאי המלך בא ונפרע מזה כל חלקו אף מתבואות האחרים ויחזור זה ויתבע להם ואם קנה ישראל חלק המלך שבתבואות אין צריך להזהר מזו משום גזל ומ"מ אם זה שהניח את חלקו בשדה אינו אלא אריס הואיל ואין לו חלק בקרקע אין נפרעין מנת בעל השדה מחלקו:

    ישראל שקנה מס המלך שבעיר אחת ויש אחד מבני העיר שאינו מוצאו עכשו ואינו יכול לגבות הימנו חלקו הרי זה ממשכן שאר בני העיר על חלקו והם חוזרין ונפרעין ממנו לכשיבא ודוקא במס של קרקע ובכסף גלגולת של אותה שנה אבל אם עבר זמנו אין זה יכול למשכן האחרים עליו:

    אלו שמזבלים את השדות בהכנסת צאנם לדיר ורצו בעלים למכור אותו הזבול לאחרים אם בתוך התחום אסור ליקח לכתחלה מפני שהם מערבים בהמות של בני העיר עם בהמותיהם למהר את מלאכתם וסתם בעלי בתים מקפידין בכך חוץ לתחום מותר שסתמם של בעלי בתים אין מקפידין ואם ראינו בעלי בתים מרדפים אחר בהמותיהם להכניסם לדיר שלהם אסור אף בחוץ לתחום:

    ועוד 2 קטעי פירוש על דף זה.

    Meiri on Bava Kamma 113b · Sefaria

    שיטה מקובצת

    וגזל הגוי מי שרי והתניא אמר רבי שמעון וכו' הקשה רבי מאיר אמאי לא משני רבי שמעון לטעמיה דדריש טעמיה דקרא ולעולם משום קדוש השם ומהאי קרא הוא דיליף אף על גב דמשום רבי עקיבא קאמר לה נימא דרבי שמעון דריש טעמא דקראי בשם רבי עקיבא רבו אמרה כי ההיא דלעיל דאמרינן אליבא דרבי שמעון ולא מייתי לה משמיה דרבי עקיבא. ותירץ דעל כרחיה לאו משום קדוש השם הוא דבסיפא קתני יכול יגלום דמפרש ר"י יכול יטעה הגוי ויעשה אותו כגולם ואף על פי דטעות בעלמא מותר הכא אסור כי הגוי יודע שמטעין אותו אלא שאינו רשאי למחות והשתא ליכא למימר טעמא משום קדוש השם כיון שהגוי אינו מוחה בטעות וגם הוא סובר שהישראל בעצמו הוא שוגג ואינו יודע בטעות ליכא משום קדוש השם. הרא"ש ז"ל.

    יכול יגלום עליו כתוב בתוספות ונראה לר"י דהכי פירושו יכול יגלום עליו שיטעה את הגוי ויעשנו כגולם. הרא"ש ז"ל.

    ומה שפירש רש"י ז"ל יכול יניח את הגוי לכפול וכו' לא נהירא כלל ודבר תימה הוא שהרי למה יש לו ליתן משלו בחנם ועוד תיפוק ליה מלא תחנם. תוספות שאנ"ץ.

    והרשב"א ז"ל פירש מלשון גולמי כלי עץ כל דבר שאינו נגמר קרוי גולם ולפיכך אמרו כאן מניין שלא יחסר מגאולתו אלא יחשבו וידקדקו עמו ויתן לו כל מה שהוא חייב לו תלמוד לומר וחשב וכו'. ע"כ.

    או לעקר זה הנמכר לעבודה זרה פירש הרשב"א ז"ל לעקר לגוי שהוא עקר שהוא כומר לעבודה זרה עצמה. ע"כ.

    עבד עברי גופו קנוי הקשה רבי מאיר והא אמרינן בהשולח דגוי לא קני לישראל לגופו אלא למעשה ידיו. ותירץ דהני מילי לענין דלא בעי מיניה גט שחרור דאפילו עבד עברי הנמכר לישראל אין גופו קנוי לו ממש למציאותיו ולולדותיו שילדה לו אשתו הישראלית ולא בעי גט שחרור והא דאמר גופו קנוי לענין דלא חשיב כאלו הוא משכון בידו בשביל מעותיו דלא נבעי שטרא מיניה קודם שש ויובל אלא נימא ליה באפי תרי זיל מיהו לעולם לא קני ליה אלא למעשה ידיו. הרא"ש ז"ל.

    שנאמר ואכלת את כל העמים הקשה רבינו מאיר והיכי פליג על רבי עקיבא דנפקא ליה לעיל מקרא אחרינא. ותירץ דתרווייהו צריכי דאי לא כתיב אלא קרא דלעיל הוה אמינא כיון שהגוי קנה העבד מדעתו והאמין לו שיעבוד עמו עד שנת היובל ולא יברח ולא ישמט ממנו קודם זמנו אם היה נשמט ממנו היה חילול השם גדול בדבר אבל גבי גזל דעלמא אם בא ישראל וחטף מיד הגוי שלא האמינו מעולם שרי קמשמע לן. ואי לא כתיב אלא האי קרא הוה אמינא הני מילי שחטף בהדיא מידו אבל עבד עברי לא מחזי כולי האי גזל אלא בהפקעת מלוה בעלמא קמשמע לן. הרא"ש ז"ל.

    והרמ"ה ז"ל כתב בפרטיו וז"ל הא דתניא את זו דרש רבי עקיבא מניין לגזל הגוי שהוא אסור שנאמר בעבד עברי הנמכר לגוי אחרי נמכר גאולה וכו'. ליתא דקיימא לן כרב אשי דשרי בהפקעת הלואתו דומיא דמוכס ועבד עברי הפקעת הלואתו היא דקיימא לן עבד עברי אין גופו קנוי ורבא דאמר גופו קנוי הא איתותב בפרק קמא דקידושין. ועוד דהא רב ביבי בר גוזלא ורב הונא אמר רב לית להו הא דרבי עקיבא דהא אינהו לא קא אסרי אלא בזמן שאין מסורין בידך. ע"כ.

    ועוד 11 קטעי פירוש על דף זה.

    Shita Mekubetzet on Bava Kamma 113b · Sefaria

    פני יהושע

    תוספות בד"ה שלא ימשכננו ויצא והני תנאי דפ' המקבל עכ"ל אבל מהאי מילתא דר"י דמייתי לעיל בשמעתין לא קשיא להו מידי די"ל דלענין הפקעת הלוואתו איירי ר"י דוקא שבאין עליו בעקיפין וכדפרש"י להדיא באים עליו בעקיפין עד שפוטרים את הישראל משמע דוקא בכה"ג אבל להוציא ממון מיד העכו"ם אסור וכ"מ קצת בפרק המקבל בזו הסוגיא דמייתי התוספ' דאיירי בה נמי תנא דבי ר"י ומשמע דס"ל דגזל העכו"ם גמור אסור דמוקי ריעך ולא גר תושב ולא מייתר ליה לדרוש דגזל גמור מותר ע"ש וק"ל:

    רש"י בד"ה יגלום יכול יניח העכו"ם לכפול ולהוסיף עכ"ל ותמהו עליו התוספ' דמהיכא תיתי יעשה הישראל כן ויש ליישב קצת דקס"ד אמינא דכיון שהעכו"ם תובע יותר וא"א להפקיע את העבד מרשותו אלא לזמן מרובה ולילך עמו בדינא ובדייני א"כ יהא מטומע בין העכו"ם ביני וביני ולכך יתן לעכו"ם כפי תביעתו מיד להכי אשמעינן וחשב עם קונהו דלא איכפת לן בזה אלא ידקדק עם קונהו אף אם ימשך הזמן שצריך לתובעו בתחילה כנ"ל וק"ל אח"ז מצאתי כן בס' קיקיון דיונה:

    בד"ה היכי מייאשי כו' ושינוי מעשה נמי ליכא וכו' עכ"ל ולכאורה אין זה ענין לכאן בזה הדיבור דהא אי הוי שינוי מעשה בלא יאוש נמי קנה אלא אגב גררא דאינך נקטיה ועוד משום דאיכא שינוי מעשה דאינו מועיל בלא יאוש כדאיתא פרק מרובה לכך כתבו דאפי' שינוי גרוע ליכא וק"ל:

    גמרא אמר רבינא אם היו בעלים מרדפים אחריהם אפי' חוץ לתחום אסור נראה דקמ"ל בזה דאף ע"ג שאינו יודע בודאי שאלו המרדפים אומרים אמת אפ"ה אסור:

    Penei Yehoshua on Bava Kamma 113b · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' ידקדק עם קונהו עיין פי' המשניות להרמב"ם פי"ב מ"ז דכלים:

    שם עבד עברי גופו קנוי עיין יבמות דף מו ע"א ובנ"י שם:

    שם זיל חד אי דכותי עיין בב"מ דף מח ע"א תוס' ד"ה נתנה לסיטון:

    Gilyon HaShas on Bava Kamma 113b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת בבא קמא, דף קי״ג, עמוד ב׳, בהיקף של כ־466 מילים ב־21 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 21 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 116 מילים

      נפתחת ב״שלא ימשכנו ויצא. יכול יגלום עליו? ת"ל…״

    2. קטע 210 מילים

      נפתחת ב״אמר רב יוסף: לא קשיא; הא, בכנעני…״

      חכמים: רב יוסף.

    3. קטע 326 מילים

      נפתחת ב״אמר ליה אביי, והא תרוייהו גבי הדדי…״

      חכמים: אביי.

    4. קטע 413 מילים

      נפתחת ב״״משפחת גר״ זה העובד כוכבים כשהוא אומר:…״

    5. קטע 510 מילים

      נפתחת ב״אלא אמר רבא: לא קשיא; כאן בגזילו,…״

      חכמים: רבא.

    6. קטע 615 מילים

      נפתחת ב״א"ל אביי: עבד עברי הפקעת הלוואתו הוא!…״

      חכמים: אביי, רבא.

    7. קטע 745 מילים

      נפתחת ב״אמר רב ביבי בר גידל אמר ר"ש…״

      חכמים: רב ביבי בר גידל, רב הונא.

    8. קטע 828 מילים

      נפתחת ב״אבידתו מותרת דאמר רב חמא בר גורי'…״

      חכמים: רב חמא בר גורי.

    9. קטע 939 מילים

      נפתחת ב״ואימא הני מילי היכא דלא אתי לידיה,…״

    10. קטע 1019 מילים

      נפתחת ב״אמר שמואל: טעותו מותרת. כי הא דשמואל…״

      חכמים: שמואל.

    11. קטע 1132 מילים

      נפתחת ב״רב כהנא זבן מכותי מאה ועשרים חביתא…״

      חכמים: רב כהנא.

    12. קטע 1246 מילים

      נפתחת ב״רב אשי הוה קאזיל באורחא, חזא שיבשא…״

      חכמים: רב אשי.

    13. קטע 1315 מילים

      נפתחת ב״גופא אמר שמואל: דינא דמלכותא דינא. אמר…״

      חכמים: שמואל, רבא.

    14. קטע 1417 מילים

      נפתחת ב״א"ל אביי: ודלמא משום דאייאוש להו מינייהו…״

      חכמים: אביי.

    15. קטע 1517 מילים

      נפתחת ב״והא לא קא עבדי כדאמר מלכא מלכא…״

    16. קטע 1615 מילים

      נפתחת ב״שלוחא דמלכא כמלכא, ולא טרח; ואינהו אפסיד…״

    17. קטע 1717 מילים

      נפתחת ב״אמר רבא: מאן דמשתכח בבי דרי, פרע…״

      חכמים: רבא.

    18. קטע 1820 מילים

      נפתחת ב״ואמר רבא: בר מתא אבר מתא מיעבט.…״

      חכמים: רבא.

    19. קטע 1917 מילים

      נפתחת ב״ואמר רבא: הני דדיירי דרי בתוך התחום…״

      חכמים: רבא.

    20. קטע 2016 מילים

      נפתחת ב״חוץ לתחום מותר ליקח מהם. אמר רבינא:…״

    21. קטע 2133 מילים

      נפתחת ב״מכריז רבא, ואיתימא רב הונא: דסלקין לעילא…״

      חכמים: רב הונא, רבא.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: בבא קמא דף קי״ג ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026