מסכת בבא קמא דף קי״ג עמוד ב׳

1שלא ימשכנו ויצא. יכול יגלום עליו? ת"ל (ויקרא כה, נ) וחשב עם קונהו! ידקדק עם קונהו׃

2אמר רב יוסף: לא קשיא; הא, בכנעני הא בגר תושב.

3אמר ליה אביי, והא תרוייהו גבי הדדי כתיבי: לא לך, אלא לגר שנאמר: ״(ויקרא כה״, מז) ״לגר״. ולא לגר צדק, אלא לגר תושב שנאמר: ״לגר תושב״.

4״משפחת גר״ זה העובד כוכבים כשהוא אומר: ״או לעקר״ זה הנמכר לעבודת כוכבים׃

5אלא אמר רבא: לא קשיא; כאן בגזילו, וכאן בהפקעת הלוואתו.

6א"ל אביי: עבד עברי הפקעת הלוואתו הוא! רבא לטעמיה, דאמר רבא: עבד עברי גופו קנוי.

7אמר רב ביבי בר גידל אמר ר"ש חסידא: גזל כנעני אסור, אבידתו מותרת. גזילו אסור דאמר רב הונא: מנין לגזל הכנעני שהוא אסור? שנאמר: ״(דברים ז״, טז) ״ואכלת את כל העמים אשר ה' אלהיך נותן לך״ בזמן שהן מסורים בידך, ולא בזמן שאינם מסורין בידך.

8אבידתו מותרת דאמר רב חמא בר גורי' אמר רב: מנין לאבידת הכנעני שהיא מותרת? שנאמר: ״(דברים כב״, ג) ״לכל אבדת אחיך״ לאחיך אתה מחזיר, ואי אתה מחזיר לכנעני׃

9ואימא הני מילי היכא דלא אתי לידיה, דלא מחייב לאהדורי בתרה; אבל היכא דאתי לידיה, אימא ליהדרה! אמר רבינא: (דברים כב, ג) ״ומצאתה״ דאתאי לידיה משמע. תניא, ר' פנחס בן יאיר אומר: במקום שיש חילול השם, אפי' אבידתו אסור.

10אמר שמואל: טעותו מותרת. כי הא דשמואל זבן מכותי לקנא דדהבא במר דפרזלא בד' זוזי, ואבלע ליה חד זוזא.

11רב כהנא זבן מכותי מאה ועשרים חביתא במאה, ואבלע ליה חד זוזא; אמר ליה: חזי, דעלך קא סמיכנא. רבינא זבן דיקלא הוא וכותי לצלחא, א"ל לשמעיה: קדם ואייתי מעיקרו, דכותי מניינא ידע.

12רב אשי הוה קאזיל באורחא, חזא שיבשא דגופנא בפרדיסא, ותלי בה קיטופי דעינבי. אמר ליה לשמעיה: זיל חזי, אי דכותי נינהו אייתי. אי דישראל נינהו לא אייתי לי. שמע ההוא כותי דהוה יתיב בפרדיסא, אמר ליה: דכותי שרי?! א"ל כותי שקיל דמי, ישראל לא שקיל דמי.

13גופא אמר שמואל: דינא דמלכותא דינא. אמר רבא: תדע, דקטלי דיקלי וגשרי גישרי ועברינן עלייהו.

14א"ל אביי: ודלמא משום דאייאוש להו מינייהו מרייהו! אמר ליה: אי לא דינא דמלכותא דינא, היכי מייאשי?

15והא לא קא עבדי כדאמר מלכא מלכא אמר: זילו וקטלו מכל באגי, ואינהו אזלו וקטלו מחד באגא!

16שלוחא דמלכא כמלכא, ולא טרח; ואינהו אפסיד אנפשייהו דאיבעי להו דאינקוט מכוליה באגי, ומשקל דמי.

17אמר רבא: מאן דמשתכח בבי דרי, פרע מנתא דמלכא. וה"מ שותפא, אבל אריסא אריסותיה הוא דקא מפיק.

18ואמר רבא: בר מתא אבר מתא מיעבט. וה"מ דברלא ארעא וכרגא דהאי שתא, אבל שתא דחליף הואיל ואפייס מלכא, חליף.

19ואמר רבא: הני דדיירי דרי בתוך התחום אסור ליקח מהן. מאי טעמא? משום דמערבא חיותא דמתא בהדייהו.

20חוץ לתחום מותר ליקח מהם. אמר רבינא: אם היו בעלים מרדפים אחריהם, אפילו חוץ לתחום אסור.

21מכריז רבא, ואיתימא רב הונא: דסלקין לעילא ודנחתין לתתא האי בר ישראל דידע סהדותא לכותי ולא תבעו מיניה, ואזל ואסהיד ליה בדיני דכותי על ישראל חבריה משמתינן ליה. מאי טעמא? דאינהו מפקי ממונא׃