מסכת יומא דף נ״א עמוד ב׳

ותיפוק לי בעיא דרבי אלעזר דלעיל דפר יוה"כ דהכהנים בקופיא הוא דמתכפרי ביה דהא אשר לו כתב ביה תלתא זימני למעוטי ציבור ואחיו הכהנים דלא מדידהו אתי תלתא אשר לו כתיבי ביה בתרי קראי והקריב אהרן וגו' והקריב תניינא ושחט את פר החטאת אשר לו:

אלא שאני בי גזא וכו' גרסינן:

אפקוריה אפקריה לגבי הך כפרה:

מתני' מהלך בהיכל נכנס ומהלך לתוכו למערב:

שתי הפרוכת פרופות מן הצפון לדרום אחת חיצונה ואחת פנימית:

וביניהן אויר אמה:

גמ' אמה טרקסין כך נקראת כותל מחיצה שהפסיק במקדש ראשון אבל במקדש שני שהיה גבוה (מאה) אמה לא עשאוהו לפי שלא היו עוביה אלא אמה ואינה יכולה לעמוד בגובה (מאה) אמה ולהוסיף על עוביה אי אפשר דכתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל (דברי הימים א כ״ח:י״ט):

ואיסתפקא להו במקום המחיצה אי כלפנים אי כלחוץ:

תיפוק לי דאשר לו אמר רחמנא משלו הוא מביא דתניא כו' תימה לי מאי איצטריך לאתויי ברייתא לומר דדרשינן הכי משלו הוא מביא כל שכן אי לא דרשינן הכי לא הוה דרשינן אשר לו שהוא מתכפר לו דתקשי לך טפי ועוד דבכל הספרים ישנים גרסינן בסמוך שאני בי גזא דאהרן ול"ג אלא אלא שרש"י גרס אלא ונראה לי דהכי פירושו תיפוק לי דאשר לו אמר רחמנא דמשמע שהוא מתכפר בו ומשמע אבל אחריני לא מכפרי ומשני האי אשר לו דרשינן משלו הוא מביא אבל לעולם אימא לך דאינהו נמי מכפרי מקיבעא כדתניא וכו' והדר פריך ולטעמיך הא דמייתי מברייתא דלא דרשינן ליה להאי אשר לו לומר שהוא לבדו מתכפר בו אלא לומר משלו הוא מביא ומברייתא משמע דאחיו מתכפרין בו מה תירצת לי בזה והא הא בהא תליא כיון דמודית לי דמשלו הוא מביא א"כ אחיו הכהנים לא מכפרי ביה דאי לאו דקנו ליה בגויה היכי מכפרי ביה ומשני שאני בי גזא וכו':

טרקסין פרש"י פנים [וחוץ] וי"מ טרקסין מלשון טרוקו גלי (ברכות כח.) שסגור היה לפנים הימנו הלוחות שניתנו בסיני:

ועבוד שתי פרוכת תימה וליעבוד פרוכת אחת שעוביה אמה ולי נראה דמשמע להו לרבנן פי' דקרא והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש וגו' (שמות כ״ו:ל״ג) שמצד חיצון של פרוכת יהא קדש ומתחילת עוביה ולפנים יהא הכל קדש קדשים ולהכי לא מצי למיעבד פרוכת אחת שעוביה אמה ולאוקומה במקום אמה טרקסין דילמא קדושתה כלחוץ ונמצא דמתחילת עוביה ולפנים אינו הכל קדש קדשים אע"ג דבמקדש ראשון אוקמוה התם אמה טרקסין ע"פ הדבור עביד כדכתיב הכל בכתב ואי בעו למיעבד פרוכת צריכין לעשות כמו שעשו במשכן כדאיתא בפ' קמא דבבא בתרא (דף ג:) גמירי או כוליה בפרוכת או כוליה בבנין הכי נמי גמירי דאי בעי למיעבד פרוכת ליעבדו כי היכי דעבדו במשכן דמתחילת עובי הפרוכת ולפנים הוה קדש קדשים אבל השתא דעבוד שתי פרוכת ניחא חדא אוקמוה בתחילת מקום אמה טרקסין והשנייה בסוף אמה טרקסין בקדש הקדשים בסוף חלל העשרים של קודש הקדשים לצד החוץ דבוקה למקום סוף אמה טרקסין דאי מקום אמה טרקסין כלפנים הרי מעובי פרוכת החיצונה ולפנים הוה קדשי הקדשים הכל ואי מקום אמה טרקסין כלחוץ מעובי הפרוכת השניה ולפנים הוי קדשי הקדשים אבל רבי יוסי סבירא ליה והבדילה הפרוכת היינו בין חלל לחלל דחלל שחוצה לה קדש וחלל שלפנים הימנה קדשי הקדשים דעביד עוביה אמה אי נמי דילמא פשיטא ליה דקדושת אמה טרקסין כלפנים נמצא דלדידיה דמתחילת עוביה ולפנים הוי קדש קדשים:

ר' יהודה אומר דוחה אף את הטומאה התורה הזהירה עליו לעשות בטהרה לא זכה יעשנו בטומאה שנאמר ככל חקת הפסח יעשו אותו ותיפוק ליה בפר כ"ג אשר לו אשר לו כתוב ביה הכתוב שנה אשר לו לעכב שלא יביא משל צבור ולא משל אחיו הכהנים אלא משלו ממש ואמרינן ואי לא קנו להו לכהנים בפר היכי מתכפרי ביה אלא משום דאמרינן בי גזא דכ"ג אפקריה רחמנא גבי כהנים ש"מ קניה אית להו בגויה: היה מהלך בהיכל וכו'. סוגיא דשמעתא במשכן היתה פרוכת אחת מבדלת בין הקודש ובין קודש הקדשים. במקדש ראשון היה במקום הפרוכת כותל רחבו אמה במקדש שני נסתפק להן זו האמה מקום הכותל או כלפנים קדושתה או כהיכל לפיכך עשו ב' פרוכת וביניהם אמה והיתה נקראת אמה טרקסין והוא לשון יון פנים וחוץ. וכך מפורש בתלמוד א"י. ור' יוסי פשיטא ליה דקדושתיה כקדושת ההיכל. ת"ר בין המזבח למנורה היה מהלך כ"ג בשעה שהיה נכנס לבית קודש הקדשים דברי ר' מאיר מ"ט קסבר פתח הקדש בכותל טרקסין בדרום היה פתוח והמנורה נתונה בדרום לפיכך כיון שהיה נכנס בהיכל והפתח בדרום היה מהלך כנגדו בין מזבח הזהב למנורה עד הפתח ובין המנורה למזבח הזהב שש אמות שהיה רוחב הבית כ' אמות והיתה המנורה נתונה בדרום משוכה מן הכותל ב' אמות ומחצה והשלחן היה נתון בצפון משוך ב' אמות ומחצה הרי ה' אמות ומקום המזבח והמנורה והשלחן בשלש אמות והמזבח ממוצע ביניהן נמצא ביניהן השיעור שאמרנו ולפיכך לא היה מהלך בין הכותל למנורה שהיה מקום צר ב' אמות ומחצה ומטנפי בגדיו מן המנורה והיה מהלך בין המנורה למזבח שהמקום מרווח ולא יבא להתחבר במנורה כדי שיטנפו כליו. ור' יוסי אומר בין שלחן לכותל היה מהלך קסבר פיתחא דכותל המבדיל בין ההיכל ובין קודש הקדשים בצפון קאי שנכנס מהלך כנגדו ונכנס בקדש אצל הארון. ופשוטה היא. אבל ר' יהודה שהיה אומר בין המזבח לשלחן היה מהלך אמ' מ"ט אי קסבר פתחא בדרום קאי ליעביד כר' מאיר אי קסבר פיתחא בצפון קאי נעביד כר' יוסי. לפיכך הוצרכנו לפרש טעמו. ואמרינן לעולם ר' יהודה פתחא בצפון קאי וקסבר שלחנות בצפון ודרום היו מונחין ומפסקי ליה ולא מתעייל ליה ומפורש כך במנחות פרק שתי הלחם באחריתו ת"ר מזרח ומערב מונחין דברי רבי ר' אליעזר בר"ש אומר צפון ודרום מ"ט דרבי גמר ממנורה מה מנורה מזרח ומערב כו' ואמרינן התם בשלמא למ"ד צפון ודרם עשרה בעשרין היכי יתבי כהנים היכי הוו עיילי ופרקינן מי סברת דרא חדא הוו. תרי דרי הוו כו' וכיון שלא היה יכול ליכנס בין שלחן לכותל היה מהלך בין השלחן ולמזבח.

איבעית אימא לעולם מזרח ומערב היו מונחין ויש לו ריוח להלך בין שלחן לכותל אלא אינו דרך ארץ ליכנס אדם ולעבור כנגדו עד שיטה מעט לפיכך מטה כמעט ומהלך.

ותיפוק לי׳ דאשר לו אמר רחמנא וכו׳ עד שנה עליו הכתוב לעכב פי׳ וכיון דקפיד רחמנא כולי האי פרו של יחיד הוא ואינו דין שיעשה תמורה. והקשו בתוס׳ ודילמא אשר לו שני לעיכובא דצבור ואשר לו שלישי למעט בני אהרן למצוה אבל בני אהרן עיכובא ליכא. ותירצו דכל היכא דאפשר לאוקומי קרא למעוטי למצוה דאחרים לא מוקמינ׳ לי׳ לעכב הלכך אית לן לאקדומי מיעוטא דבני אהרן מקמי דנדריש עיכובא. וכי אתי אשר לו שלישי לעכובא ע״כ קאי אכולהו. עוד י״ל דלעיכובא דצבור לא בעי קרא לעיכובא כיון שאינם מתכפרים בו.

מספקא להו לרבנן אי קדושתי׳ כלפנים או כלחוץ פי׳ וכיון שכן אם היו נותנין את הפרוכת כלפי פנים ונותנין אמה ריוח להיכל דילמא כלפנים הוא ונכנס לפני ולפנים בשעה שנכנס להיכל וקא עבר משו׳ ואל יבא בכל עת אל הקדש ואם נותנין הפרוכת כלפי חוץ ומניחין אמה של ריוח כלפי פנים דילמא היכל הוא וכשיצא להזאת מן הבדים הבולטים על הפרוכת כעין דדי אשה כדלקמן כסבור להזאת לפני ולפנים והרי הוא מזה בהיכל. וכן בהזאות שעושה כנגד הפרוכת בפר כהן ובפר העלם דבר עושה אותם בהיכל והי׳ לו לעשותן בפנים ומדלא קשיא לן אלא משום דמספקא בקדושתו שמעינן מינה שאין לחוש אם מוסיפין על אויר ההיכל או על אויר קה״ק כל היכא דליכא משום חלושי קדושה ולר״י דלא עביד אלא פרוכת אחת אית לן למימר דלדידי׳ ליכא האי ספיקא וקים לן דקדושתי׳ כלפנים או כלחוץ אלא דלא איתפרש לן אי כלפנים ס״ל או כלחוץ כל זה פי׳ רי״בא ז״ל.

בין המזבח למנורה פי׳ שהי׳ בא מן הצפון ונכנס בין המזבח ולמנורה שבדרום והולך לפתח של דרום ונכנס שם בפתח הפרוכת החיצונה וכדאמרינן לקמן דס״ל פתחא בדרום קאי. ור׳ מאיר אמר בין שלחן למזבח פי׳ שבא מדרום המזבח ונכנס בין השלחן שבצפון ולמזבח ויוצא ונכנס בפתח שבצפון דסבי׳ לי׳ כר׳ יוסי דפתח׳ בצפון קאי וי״א בין שלחן לכותל כל׳ שאינו מעקם דרכו אלא נכנס להדיא בין שלחן לכותל וס״ל כר״י דאמ׳ ליכא אלא חד פרוכת ופתחו בצפון וכדמפרש ואזיל.

מאן יש אומרים אר״ח ר׳ יוסי פי׳ דאזיל בשיטתא דר״י דאלו י״א ר׳ נתן הוא כדאיתא בהוריות ועדיפא מיהא אשכחן בפ״ק דב״ב בענין איוב דקתני י״א דפליג עלי׳ ר׳ נתן ושמא ההיא איתמרא מקמא עובדא דבמסכת הוריות שקראוהו יש אומרים.

שולחנות צפון ודרום מונחים פי׳ כי עשר שולחנות עשה שלמה והיו מונחים שתי שורות של חמש חמש בצפון איכא מ״ד במנחות שהיו נתונות לארכו של היכל מזרח ומערב ואיכא מ״ד צפון ודרום לרחבו של היכל ולמ״ד צפון ודרום עומדין היו מחזיקין כל הצפון של היכל שהרי רחב ההיכל עשר אמות והשלחן אמתים ארכו הרי לחמש שלחנות עשר אמות ואין שם מקום פנוי ליכנס ביניהם ולכותל צפוני. הילכך בין מזבח לשולחן כי המזבח משוך הי׳ כלפי חוץ כדאיתא לעיל ונכנס בצד סוף השלחן הסמוך לו בין שלחן למנורה והולך לצפון והא דקתני בין המזבח לשלחן לאו דוקא אלא לאשמועינן שבא מן הדרום לצפון ששם השלחנות.

פר כהן גדול ביום הכפרים משל כהן גדול היה בא ולא משל צבור ושמא תאמר א"כ היאך אחיו הכהנים מתכפרים בו עמו הכתוב הפקיר את ממונו אצל אחיו לענין זה שתהא יד כולם שוה בו ויתכפרו בו:

כבר ביארנו במשנתינו ששתי פרוכות היו בבית שני בין קודש הקדשים להיכל חיצונה פרופה מן הדרום ופנימית מן הצפון ונמצא שמן הצפון היה נכנס לקדש הקדשים וכן ביארנו במשנתינו שר' יוסי היה חולק לומר שלא היתה שם אלא פרוכת אחת ולדעתו פריפתה היתה בצפון שהכל מודים שכשהיה נכנס לבית קדשי הקדשים מן הצפון היתה דרך כניסתו מ"מ צריכין אנו לברר כשהיה מהלך מן הרובד שבו המחתה לתוך אורך ההיכל באיזה צד שבהיכל היה הולך לנגד הפרוכות בבית שני או לנגד אמה טרקסין בבית ראשון ובסוגיא זו נחלקו בה לשלשה דרכים והריני מודיעך תחלה ענין מחלוקתם ובמה הוא תלוי והוא שכבר ידעת שהשלחן והמנורה ומזבח הקטורת שלשתן היו בהיכל בצד הפנימי שלו לפני הדביר שהוא בית קדשי הקדשים בבית ראשון לפני אמה טרקסין ובבית שני לפני הפרוכות השלחן היה בצפון לימין הנכנס והמנורה בדרום לשמאל הנכנס ומזבח הקטרת באמצע שניהם ולא ביניהם ממש עד שיהו השלחן והמזבח והמנורה כרצועה אחת אלא המזבח היה משוך כלפי חוץ בהיכל ועומד כנגד אמצעות השולחן והמנורה וכל שהיה הולך מן ההיכל לבית קדשי הקדשים היה צריך לילך באחת משלש דרכים או מצד הצפון בין השולחן למזבח או מאותו צד בעצמו סמוך לכותל בין השולחן והכותל או מצד הדרום בין המנורה והמזבח אבל באותו צד בעצמו סמוך לכותל בין המנורה לכותל לא היו מהלכין בו שהכותל שבאותו הצד מעשנת מעשן הנרות והיו בגדיו משחירים שם מחמת חבורם בכותל דרך הלוכו ולא נשארו אלא שלש דרכים ועליהם נחלקו בסוגיא זו שלדעת ר' יהודה בין מזבח למנורה ומצד הדרום ולר' מאיר בין מזבח לשלחן [ולר' יוסי בין שלחן] לכותל ומצד הצפון וקודם שאבאר לך טעם מחלוקתם אתה צריך לידע ששלמה עשה עשר שלחנות יתר על שלחן הקדוש של משה רבינו כל אחת בארך שתי אמות ורחב אמה והיה שלחן של משה עומד ואותן של שלמה סמוכות לו חמש מימין וחמש משמאל ונחלקו בסדר קדשים מנחות צ"ח ב' בתכונת עמידתו מהם שאמר צפון ודרום היו מונחים ר"ל ארכן לרוחב הבית ולדעת זה לא בשורה אחת היו עומדות שהרי רחב חלל ההיכל לא היה אלא עשרים אמה ואורך השלחנות עשרים לבד אמה רוחב של שלחן משה ששלחן משה הכל מודים בו שארכו לאורך הבית ורחבו לרחב הבית ונמצא מ"מ שלא היה שיעור רחב ההיכל מספיק לכך אלא שתי שורות היו בצד הצפון חמש מן הקצה הפנימי של היכל רצופות זו לזו מפרנסות ברחב ההיכל עשר אמות וחמש בקצה שבצד העזרה בדרך זה גם כן ושלחן משה עומד באורך בנתים ושלחנות של שלמה לדעת זה ראשם האחד מחובר לכותל הצפוני ולא היו מניחים ריוח בינם לבין הכותל שהרי אף בדרך זה היה ראשן האחד מגיע לחצי פתח ההיכל ומהם שאמר מזרח ומערב היו מונחות ר"ל ארכן לאורך הבית וכולן רצופות מפרנסות כ"ב אמה בארך הבית עם אותו של משה שהיתה אמצעית להן ולדעת זה ריוח היו מניחין בין השלחנות לכותל הצפוני וכשם שנחלקו בשלחנות לצד הצפון כך נחלקו במנורות לצד דרום שאף עשר מנורות עשה שלמה חמש מימין של משה וחמש משמאלו ואנו פוסקים בין בשלחנות בין במנורות שמזרח ומערב היו מונחים ולשטה זו נר מערבי הוא הנר השני ונקרא מערבי מצד הראשון שהוא המזרחי כמו שביארנו בשני של שבת כ"ב ב' וגדולי המחברים פסקו במנורה בין צפון לדרום וקורין נר מערבי לאמצעי ובשלחנות פסקו ממזרח למערב ומעתה אני מברר לך טעם מחלוקתם של תנאים אלו והוא שכולם מודים שכשהוא נכנס לדביר מצד הצפון היה נכנס אלא שלדעת ר' יהודה שתי פרוכות היו שם כמו שביארנו במשנתינו והחיצונה פרופה מצד דרום והפנימית מצד צפון ועל כל פנים היה צריך לילך בהיכל מצד הדרום והולך לו בין מזבח למנורה ולא בין מנורה לכותל מפני עשן הכותל ואין לנו לדעתו כלום בשלחנות אם מזרח ומערב עומדות אם צפון ודרום וכן במנורות אלא שמ"מ הוא סובר מזרח ומערב ור' יוסי סובר שלא היתה שם אלא פרוכת אחת ופרופה בצפון כדי ליכנס מן הצפון לבית קדשי הקדשים וא"כ מצד הצפון היה נכנס ובין שלחן לכותל שהיא דרך ישרה מן ההיכל לפריפת הצפון בלא עקום ואף הוא סובר שהשלחנות עומדות מזרח ומערב והיה ריוח בין השלחן לכותל ור' מאיר אף הוא סובר שלא היתה שם אלא פרוכת אחת אלא שאומר שדרך מהלכו היה בין מזבח לשלחן משתי סבות אחת שהוא סובר שהשלחנות עומדות צפון ודרום וראשי השלחנות מחברים לכותל ומפסיקות המהלך ומתוך כך בוקע בין מזבח לשלחן והשנית שאפי' תאמר מזרח ומערב היו מונחות אם הוא נכנס בין שלחן לכותל נמצא בעודו בהיכל מכוון כנגד הפירוף ורואה לפנים בעודו להיכל וזהו פירוק עול של יראה ונוח לו שיעקם בין מזבח לשלחן שלא יראה בפנים עד שיגיע לפירוף עצמו ויכנס זהו ענין מחלוקתם וכבר הבנת מדברינו שהלכה כר' יהודה ובין מזבח למנורה היה נכנס לפרוכת שבדרום ומשם לפירוף שבצפון על הדרך שביארנו במשנה:

בפרש"י בד"ה אלא שאני בי גזא כו' גרסינן עכ"ל הס"ד כצ"ל:

בד"ה שלחנות צפון כו' וא"ת אף בין המזבח כו' באמצע ההיכל כו' אלא משוך קימעא כלפי חוץ עכ"ל יש לדקדק לפי זה דא"כ מה הרויח כ"ג לילך מצד צפון בין שלחן למזבח דכיון שהיו השלחנות מגיעין י' אמות דהיינו עד חצי רוחב ההיכל והמזבח היה עומד באמצע ההיכל משוך לצד מזרח א"כ ע"כ כשהיה הולך מצד צפון היה מקיף המזבח והלך באלכסון עד שהגיע לדרום השלחנות והיה הולך שם אצלן עד שמגיע לצפון למקום הפריפה של הפרוכת כמו כן היה יכול להלוך מצד דרום בין מנורה למזבח ולהקיף המזבח ולילך באלכסון עד השלחנות והולך אצלן עד שמגיע לצפון למקום הפריפה של הפרוכת וי"ל דהמזבח לא היה עומד ממש באמצע ההיכל אלא דתחילת כותל המזבח מצד צפון היה מתחיל באמצע ההיכל וכן נראה מפרש"י דלמאי דס"ד שלא היה משוך לצד מזרח ולא קשיא ליה אלא שאין דרך בין השלחנות למזבח ולא קשיא ליה שהרי לא היה המזבח באמצע ממש אלא דתחילת כותל צפון של המזבח מתחיל מאמצע ההיכל והשתא למאי דאוקמא שהיה משוך המזבח לצד מזרח נמי לא היה ממש באמצע אלא שכותלו לצד צפון היה מתחיל מאמצע ההיכל דהיינו נגד סוף השולחנות וא"כ לא היה מקיף את המזבח כשהיה הולך לצד צפון אבל לצד דרום היה מקיף המזבח הרבה מצד דרום ומערב עד שהיה מגיע באלכסון עד השלחנות ודו"ק:

תוס' בד"ה תיפוק ליה כו' ול"ג אלא אלא שרש"י גרס כו' ולטעמיך הא דמייתית מברייתא כו' ומברייתא משמע דאחיו מתכפרין כו' עכ"ל אבל סברת המקשה הוא דהא בהא תליא ומעיקרא בעי למימר בברייתא דמביא משל אחיו ולכך מתכפרין בו ולמאי דמסיק דכתיב אשר לו ולא יביא משל אחיו ומינה נמי דאין מתכפרין בו וקרוב לזה כתבנו בספ"ק דשבועות בחידושינו שם בכוונת דברי התוס' שם וק"ל:

בד"ה ועבוד שתי כו' ומתחלת עוביה ולפנים הוי קודש כו' אבל השתא דעבוד ב' כו' עכ"ל ולכאורה דה"ה דה"מ לפרושי הכי דמתחלת עוביה הוי כלחוץ ולכך עבוד ב' פרוכת חדא אוקמוה בתחלת אמה טרקסין בסוף חלל העשרים והב' בסוף אמה טרקסין ובתחלת הקודש לסוף חלל כ"א מקודש הקדשים דאי מקום טרקסין כלפנים הרי מצד חוץ עובי פרוכת החיצונה ולפנים הוי קודש קדשים ואי כלחוץ הרי מצד חוץ של פרוכת הב' ולפנים הוי קודש קדשים וי"ל דקרא והבדילה הפרוכת לכם וגו' הכי משמע להו דעוביה של הפרוכת גופיה הוא קודש קדשים כלפנים ולא חוץ וק"ל:

בא"ד ואי מקום אמה טרקסין כו' אבל ר"י ס"ל כו' קדשי קדשים דעביד עוביו אמה א"נ כו' ולפנים הוי קודש קדשים עכ"ל הס"ד וכצ"ל ור"ל לתירוצם קמא לא ס"ל לר"י דוהבדילה הפרוכת כו' שיהיה כולו בקודש אלא שהוא מפסיק בין חלל הקודש ובין חלל דקודש הקדשים כמו שהיה במקדש ראשון ועביד עביו אמה ולתירוץ א"נ לר"י נמי משמע ליה והבדילה הפרוכת וגו' שיהיה כולו בקודש אלא דפשיטא ליה דקדושת אמה טרקסין כלפנים כו' ועביד פרוכת א' בתחילת אמה טרקסין לצד חוץ כ"א אמה מחלל קודש קדשים וה"ה דה"מ לפרושי (א') דפשיטא ליה לר"י דקדושת אמה טרקסין כלחוץ ועביד פרוכת בסוף אמה טרקסין לצד פנים כ' אמה מחלל קודש הקדשים ודו"ק: