Commentary page
Shabbat 95b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerShabbat 95b
Shabbat 95b. The full printed text of this folio side — 5 numbered segments, about 202 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
אלא להכשיר זרעים הזרועים בתוכו עציץ נקוב אינו מקבל הכשר לטומאה ושאינו נקוב מקבל הכשר דתלוש הוא והא רבי שמעון קאמר ליה וה"ג ר"ש אומר אין בין נקוב כו' דאילו לרבנן איכא טובא דהא מיחייבי אנקוב משום שבת ופטרי אשאינו נקוב:
לכל מילי לשבת ולקנות במשיכה ולא בכסף ולפרוזבול שאינו נכתב אלא על הקרקע:
אשר יזרע כדרך שאדם מוציא לזריעה למעוטי מחובר כל דהו להכי אהני זריעות יתירי דקרא ומיהו שאינו נקוב תלוש גמור הוא:
מה לי אמר רבי שמעון מי מודה דהא במחובר הוא האי שורש ואי תלשו לי' בשבת מיחייב:
זימנין פעם אחרת:
שאם ניקב העציץ בכדי טהרתו ושאם נטמא נטהר בשבירה זו והיינו כמוציא זית דתנן במסכת כלים (פ"ג מ"א) כלי חרס העשוי לאוכלין שיעורו כזיתים ומודה ר' שמעון בהא דחשיב מחובר כל הזרעים שבתוכו דתו לא הוי כלי:
ניקב בכדי טהרתו מיבעיא דהוה לן לספוקי ביה בהנך דלאו כנגד הנקב ואת פשטת להו דכולהו מחובר נינהו:
אי אתמר לדרבי זירא דמודה ר"ש בשום נקב:
18 more comments on this page.
Rashi on Shabbat 95b · Sefaria
Tosafot
ומודה ר"ש שאם ניקב בכדי טהרתו פי' כמוציא זית דסתמו של כלי חרס לאוכלין ושיעורן כמוציא זית ונראה לר"י דהיינו טעמא דמודה משום דבטל אגב קרקע כשניקב בכדי טהרתו ודוקא בניקב כמוציא זית אבל בכלי המיוחד למשקין אע"פ שטהרתו בכונס משקה לא אמרי' דבטל דאפי' לרבנן לא חשבי ליה כמחובר בכונס משקה אלא כשורש קטן כדאמר בסמוך:
טהור מלקדש בו מי חטאת וכ"ש דטהור מלקבל טומאה אם היה מיוחד למשקין:
טהור מלהכשיר בו זרעים משמע דכלי חרס בעי נקיבה ודלא כפי' הקונט' בפ"ק דגיטין (דף ז.) שפירש דספינה של חרס דכיון שהיא של עפר חשובה כנקובה ועת לקצר:
ניקב כמוציא רימון טהור מכלום תימה לר"י היכי קאמר דטהור מכלום והלא אם יחדו לגיסטרא מקבל טומאה כדפי' בקונט' וכפירושו ודאי כן הוא שהרי אפילו אם נשברו בשברים דקים מקבלים השברים טומאה בתורת גיסטרא כשנשאר בשברים שיעור המפורש במסכת כלים (ס"ב משנה ב) ומייתי לה בפ' אלו טריפות (חולין נד:) הדקים שבכלי חרס הן וקרקרותיהן ודופנותיהן יושבין שלא מסומכין שיעורן בכדי סיכת קטן עד לוג ומלוג עד סאה ברביעית כו' ועוד קשה לרשב"א דהוה מצי למימר שש מדות בכלי חרס וי"ל דכשנשבר לגמרי השברים ראויין לגיסטרא אבל כשהכלי שלם אלא שניקב כמוציא רימון אין ראוי לגיסטרא ואפי' יחדו בטלה דעתו אצל כל אדם אבל מתוך פי' הקונט' משמע דכשניקב כמוציא רימון ראוי הוא לגיסטרא דפירש טהור מכלום משום כלי אא"כ מצניעו משום גיסטרא ולפירושו הא דלא נקט ו' מדות דלא מיירי אלא כשיכול להשתמש כדרכן וניקב כמוציא רימון אין ראוי אלא אם כן מטהו על צידו:
שמא לא שמעת אלא במוקף צמיד פתיל תימה לר"י דילמא במיוחד לרימונים שמע ואצטריך לאפוקי מדר"א דאמר בסמוך ניקב כמוציא זית אין לו טומאה כו' וי"ל דמשמע דבסתם כלי חרס איירי בלא יחוד וליכא למימר דלענין הכשר זרעים. שמע כמ"ד בסמוך שיעורו כמוציא רימון לפירש הקונט' דפירש דלענין הכשר זרעים פליגי דא"כ אמאי נקט כלי חרס אפי' כלי עץ נמי ועוד דרבא סבירא ליה דלענין הכשר זרעים שיעורו כשורש קטן:
Tosafot on Shabbat 95b · Sefaria
Rav Nissim Gaon
בנגע הצרעת:
אמר רבא ה' מידות בכלי חרש כו' משכחת לה בתורת כהנים כל אשר בתוכו יטמא כמה שיעורו של נקב בכלי חרש בכונס משקה ובכלי שטף במוציא זיתים ובמסכת כלים פרק ג' שיעור כלי חרס לטהר העשוי לאוכלין שיעורו כזיתים העשוי למשקין שיעורו כמשקין כו' הלפס והקדירה שיעורן כזיתים כו' ובפרק ד' שנינו וכן גיסטרא שנתרועעה ואינה מקבלת משקין אע"פ שמקבלת אוכלין טהורה שאין שירין לשירין אי זו היא גיסטרא כל שניטלו אוזניה והיו בה חדודין יוצאין ובתוספתא בפ' ג' נסדקה למטה מאוזניה אע"פ שאזניה קיימות הרי זו כגיסטרא ואם מתחילה עשאה בלא אזנים נידונת כחבית וכן עוד אמרו אם היתה גיסטרא הרי זו טהורה שלא אמרו שירים לשירים אלא שירים לכלים ובפ' ז' כיצד בודקין כלי חרס לידע אם ניקב בכונס משקה אם לאו מביא עריבה מליאה מים ונותן את הקדירה לתוכה אם כינסה בידוע שבכונס משקה ואם לאו בידוע שבמוציא משקה כו' ומשכחת לה בגמ' במסכת נידה בפרק בא סימן התחתון (דף מט) ושנינו בו כל כלי חרס מכניס ומוציא ויש שהוא מוציא ואינו מכניס ותני עלה מכניס פסול למי חטאת לפי שאמרה תורה במי חטאת (במדבר י״ט:י״ז) ונתן עליו מים חיים אל כלי ואם ניקב בכונס משקה יצא מתורת כלי באלו הראיות ובמשנה במסכת פרה בפרק ה' מפני שאין ממלאין ואין מקדשין ואין מזין מי חטאת אלא בכלי ולזה אמרו ניקב בכונס משקה פסול למי חטאת ומשום גיסטרא דאמר רב אשי שונין כלי חרס שיעורו בכונס משקה לא אמרו מוציא משקה אלא לענין גיסטרא בלבד מאי טעמא אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן לפי שאין אומרין הבא גיסטרא לגיסטרא ובפרק כל הבשר (חולין דף קז) אמר רבא כלי שניקב בכונס משקה אין נוטלין ממנו לידים:
Rav Nissim Gaon on Shabbat 95b · Sefaria
Rabbeinu Chananel
א"ל רב אדא בר אבא לרבא הא דתנן לענין אין מוכרין בהמה גסה לנכרים בן בתירא מתיר בסוס ותניא עלה בן בתירא מתיר בסוס מפני שהוא עושה מלאכה שאין חייבין עליה חטאת וסליק אדעתין שהוא נושא את האדם החי דהוי בן בתירא כר"נ דאמר חי נושא את עצמו ורבנן נמי קאמרי הכי היכי אמר בן בתירא ור' נתן אמרו דבר אחד אלמא רבנן פליגי עלייהו לימא בן בתירא ור' נתן ורבנן אמרו דבר אחד א"ל רבה רבנן באדם בלבד הוא דמודו אבל כל בהמה חיה ועוף בין חיים בין מתים רבנן מחייבי עלייהו ובן בתירא ור' נתן תרוייהו שאמרו דבר אחד לענין הוצאת בהמה חיה ועוף לאו לענין הוצאת אדם ודתניא מפני שהוא מלאכה שאין חייבין עליה חטאת לאו נשיאת אדם כדאסיקת אדעתין מעיקרא אלא אפי' בסוס המיוחד לעופות קאמר פליגי רבנן עליה ומקשינן ומי איכא סוס מיוחד לעופות ואמרי' איכא (דבי זיידן) [דבי וויאדן] הנץ וכיוצא בו שהמלכים צדין בהן עופות וקורין אותו כאז והאחד העוסק [בהן] קורין אותו בלשון פרסי כאזיאר ובזמן שהוא יותר מאחד קוראין להן כזאיארן ויש להן סוסים מיוחדין לכך לשאת את העופות הדורסן הנקראין כאזי ואמרינן א"ר יוחנן הלכה כבן בתירא א"ר יוחנן ואדם כפות מודה רבי נתן שאינו יכול לשאת את עצמו והמוציאו בשבת חייב א"ל רב אדא בר מתנא לאביי והא הני פרסאי דכפיתי דמו שאת רואה אותן שאינן יכולין להלוך על רגליהן ואינן יוצאין ובאין אלא רכובין והסוס נושא אותן ובן בתירא מתיר למכרן לנכרים וסבר ליה שהוא עושה מלאכה שאין חייבין עליה חטאת דאלמא אף הכפות בן בתירא פוטר עליו וא"ר יהודה בן בתירא ור' נתן אמרו דבר אחד והא א"ר יוחנן מודה ר' נתן בכפות ופריק ליה אביי דהנך פרסאי יש בהו כח להלך ואף הן נושאין את עצמן וממאי דנקיטא להו רמות רוחא מענגין את עצמן מלהלך כענין דכתיב אשר לא נסתה כף רגלה וגו' מהתענג ומרוך וכי בעי למרהט מצי דהא הוא פרדשכא ואיהו פקיד המלך דרתח מלכא עלויה ורהיט תלתא פרסי בכרעיה אבל חולה ודאי ככפות דמי ומחייב ר' נתן על הוצאתו כההיא דגמרא דב' שעירי יוה"כ דתניא עתי אפי' בשבת ואמרי' למאי הלכתא אמר רב ששת שאם חלה מרכיבו [על כתיפו] כמאן דלא כר' נתן דאי כר' נתן האמר חי נושא את עצמו אפי' תימא ר' נתן כיון שחלה ככפות דמי וא"ר יוחנן מודה ר' נתן בכפות:
וכן כזית מן המת וכזית מן הנבלה וכעדשה מן השרץ חייב ור' שמעון פוטר. א"ר אבא א"ר יוחנן ורב יוסף אמר ר"ל פוטר היה ר' שמעון אף במוציא את המת לקוברו וטעמיה דר' שמעון דהוצאת המת לקוברו מלאכה שאינה צריכה לגופה היא וכל מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה. ואשכחנן דרבא ס"ל כר' שמעון בהא מלתא ואף סבירא ליה כר' נתן כההוא קמייתא דתני בריש פירקא נוטל אדם את בנו והאבן בידו דאמרינן עלה אמר רבא הוציא תינוק וכיס תלוי לו בצוארו חייב וליחייב משום תינוק רבא כר' נתן סבירא ליה דאמר חי נושא את עצמו וליבטל כיס לגבי תינוק מי לא תנן ואת החי במטה פטור אף על המטה שהמטה טפלה לו מטה לגבי חי מבטל לה כיס לגבי תינוק לא מבטיל ליה. הוציא תינוק מת וכיס תלוי לו בצוארו פטור וליחייב משום תינוק רבה כר' שמעון סבירא ליה [דאמר] כל מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה ומדקדקי רבנן בההיא דקא מפטר המוציא את מת דהני מילי דהיכא דלית ליה ריחא דאי אית ליה ריחא נמצאת הוצאתו מלאכה שצריכה לגופה ותניא בפ' א"ר עקיבא בסופיה המוציא ריח רע כל שהוא ואית לה להא מלתא סייעתא בתלמוד א"י ומלתא דמוכחא היא.
Rabbeinu Chananel on Shabbat 95b · Sefaria
Rashba
ועדיין כלי הוא לקבל רמונים פירוש: אם יחדו לרמונים, אבל סתם כלי חרס שיעורו כמוציא זיתים וכדתנן במס' כלים (פ"ג, מ"א) וכמו שכתב רש"י ז"ל.
ובמוקף צמיד פתיל עד שיפחת רובו ואם מוקף צמיד פתיל בפיו מציל על מה שבתוכו אע"פ שלא הקיף צמיד פתיל בנקבו כיון שלא נפחת רובו דכלי פתוח כתיב כך פרש"י ז"ל, ואע"ג דלענין צמיד פתיל בעינן סתימה מעליא וכדמוכח התם במשנת מסכת כלים, הני מילי דרך פיו ואפילו נקב כל שהוא, ומן הצדדין כשנפחת בכדי שיעורו, ברברבי רובו ובזוטרי במוציא רמון, אבל בפחות מכן לא בעינן סתימה כלל.
אבל ר"ת ז"ל הקשה היאך אפשר שיהיה נקוב במוציא זית או במוציא רמון ויהא מציל באהל המת, והא ראוי בנגיעה ממקום הנקב. ולפיכך פירש הוא ז"ל דלעולם בשסתם הנקב היטב, אלא דעד רובו א"נ עד מוציא רמון קרוי כלי, ומציל בצמיד פתיל, אבל יותר מכן אינו כלי, ואפילו הקיפו צמיד פתיל אינו מציל, דהוי ליה כאוכלין שגבלן בטיט דאמרינן בזבחים (ג, ב) דאינו מציל באהל המת, ואם תאמר א"כ מאי קא מבעיא ליה התם לרבא במסכת ב"ק (קה, א) גבי חבית שנקבה וסתמוה שמרים אגף חציה והניח חציה מהו, דאלמא לא בעי סתימה גמורה. יש לומר דהכי קאמר סתם חציה והניח חציה סתום מן השמרים מהו שיצטרפו אותן הסתימות, אבל הניח חציה בלא סתימה כלל פשיטא דאינה מצלת.
Rashba on Shabbat 95b · Sefaria
Meiri
יראה מסוגיא זו שלא סוף דבר שנקרא עציץ נקוב כשהשרש כנגד הנקב אלא אף כשאינו כן שהרי לר' שמעון שאלו שרש כנגד הנקב מה לי אמר ר' שמעון אלמא לרבנן אף כשאין שרש כנגד הנקב עציץ נקוב הוא וי"מ מכאן אפי' היה הנקב בדפנות ולא יראה לי כן אלא שהיו הנקבים בשוליו אלא שלא היו כנגד השרש:
כל כלי שניקב למטה מרביעית ר"ל שאינו מחזיק רביעית מן הנקב ולמטה אין שם כלי עליו אבל כל שמחזיק רביעית אע"פ שניקב כלי הוא אלא שהנקב מוציאו מידי טומאה אם הוא בשיעור המבואר בכל אחד מהם באיזה שיעור ישבר הכלי ויצא מידי טומאתו וכלי חרש העשוי לאוכלין שיעורו משינקב כמוציא זתים והעשוי למשקין בכונס משקה ר"ל שאם יושיבוהו על המים יכנסו המים באותו נקב:
חמש מדות בכלי חרש ניקב במוציא משקה והוא נקב דק שהמשקין יוצאין ממנו אע"פ שהוא דק שבדקים טהור מלטמא גיסטרא כלומר אם כלי שלם הוא אינו נטהר בכך אבל אם הוא שבר כלי שהיה ראוי להשתמש בו שהיא מקבלת טומאה עדיין טהרה במוציא משקה לפי שהוא עשוי לקבל המשקין הנוזלים מן הכלי ואם מוציאה משקין בטל תשמישה שאין אומרים הבא גיסטרא לגיסטרא ונמצא כלי זה שניקב במוציא משקה טהור שלא יטמאו שבריו שנקב זה בהם ועדיין כלי הוא לקדש בו מי חטאת אם הוא שלם אע"פ שנקב במוציא משקה ואע"פ שכלי צריך לו כדכתיב מים חיים אל כלי שעדיין תורת כלי עליו ומשום נקב זה אינו נפסל שהקדוש הוא נתינת האפר על המים ומתוך דקות הנקב ועבוי המים שמחמת האפר אין יוצא כל כך בשעת הקדוש ושמא תאמר והלא מצד עצמו הוא פסול מפני שהוא מקבל טומאה ותנן כל מעשיה אין נעשין אלא בכלי אבנים כלי גללים כלי אדמה י"מ שלא אמרוה אלא עד שלא נתנו אפר למים הא משעת נתינת אפר ואילך אין חוששין לכך מפני שמאותה שעה ואילך לא היו מקבלים טומאה כמו שאמרו מי חטאת שנגע בהם שרץ טהורים אלא שזו אינה שלא אמרוה אלא בנגיעה מגבו ובכלי חרס וללמד שאף לחטאת אינו מיטמא מגבו אלא שמתרצים הקושיא בדרך אחרת וכבר כתבנוה במסכת נדה פרק סימן ניקב בכונס משקה טהור מלקדש בו מי חטאת כלומר הופקעה טומאתו ונפסל מלהיות כלי לכך ועדיין כלי הוא להכשיר זרעים שבתוכו במים שבו ניקב בכדי שורש קטן אין מים שבתוכו מכשירין והרי הן כמי שאינם בכלי ועדיין כלי הוא לקבל זתים ר"ל והוא עצמו מקבל טומאה עדיין שכל כלי חרס סתם עשוי לאוכלין שיעורו במוציא זתים ניקב כמוציא זתים טהור מלקבל זיתים כלומר טהור מלקבל טומאה מתורת סתם כלי חרס והרי הן ככלי גללים ואבנים ואדמה שאין מקבלים טומאה ומ"מ עדיין חשוב הוא להציל בצמיד פתיל ואין אומרים שתהא הטומאה נכנסת דרך נקב עד שיפחת רובו ומה שנאמר כאן עדיין כלי הוא לקבל רמונים ופירושו שאם ייחדו לרמונים מקבלין טומאה מכאן ולהבא או שאם היו מיוחדים מתחלה לרמונים לא נטהרו אין הלכה כן אלא אף ייחדן לרמונים נטהרו במוציא זית ולא אמרו בבעלי בתים ששיעורם ברמונים אלא בכלי עץ ויש שואלים אחר שהגיסטרא טמאה היאך הכלי נטהר בנקב כזית ומפרשים אותה בשניקב בשוליו שאין שבריו מטמאין גיסטרא שאין יושבין אלא מסומכין ויש מתרצים שאין גיסטרא טמאה אלא בייחדה לתשמיש:
אע"פ שבצמיד פתיל הולכין בכלי עד שיפחת רובו בצמיד עצמו מיהא אפי' נפחת במיעוטו נטמא הכלי וכן כתבוה גדולי הדורות:
כלי אדמה שכתבנו שאין מקבלים טומאה כבר ביארנו בתלמוד ביצה כשנטל צרור וחקקו אבל אם גבל הטיט ועשה ממנו כלי הרי אלו מקבלין טומאה:
ונשלם הפרק תהלה לאל:
Meiri on Shabbat 95b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בא"ד והשתא משני שפיר שאני לענין טומאה כו' עכ"ל אבל לפירוש ר"ת לא אתי להו שפיר כ"כ האי שינויא דאע"ג דגלי קרא בהכשר זרעים דהוי כמחובר הוה לן להחמיר לשווייה כתלוש כיון דבשבת הוי כתלוש אפילו לקולא ואקרא גופיה קשיא הך סברא כיון דכתלוש הוי אפילו להקל לענין שבת אמאי לא משוי ליה כתלוש להחמיר בהכשר זרעים כסברת המקשה וק"ל:
בד"ה ומודה רבי שמעון כו' אבל בכלי המיוחד כו' דאפילו לרבנן לא חשבי ליה כמחובר כו' עכ"ל יש לדקדק ומאי ראיה משם דאימא דההיא נמי דוקא בכלי שאינו מיוחד למשקין איירי אבל במיוחד למשקין סגי בכונס משקה אפילו בהכשר זרעים דהכא משמע דאיירי באינו מיוחד למשקין דומיא דבתר הכי ועדיין כלי הוא לקבל בו זיתים כו' דאיירי באינו מיוחד למשקין דבעי כמוציא זית ונראה ליישב דמשמע להו דשיעורא דשורש קטן דנקט בהכשר זרעים איירי אפילו בכלי המיוחד למשקין דאל"כ הא איכא עוד מדה אחרת דלא חשיב לה בהכשר זרעים במיוחד למשקין דשיעורו בכונס משקין אבל הא לא קשיא אמאי לא חשיב מדה אחרת לקבל טומאה בכונס משקין בכלי המיוחד למשקין דכיון דתני טהור מלקדש ולא מקרי כלי כ"ש דלא הוי כלי וטהור מלקבל טומאה אם הוא מיוחד למשקין כמ"ש התוס' בסמוך אבל הכשר זרעים דלא תלי מלתא בכלי אלא במחובר לא הוי בכלל הא דתני דטהור מלקדש וה"ל למיתני ו' מדות אי לאו דאפילו במיוחד למשקין שיעורו כשורש קטן ודו"ק:
בפרש"י בד"ה טהור מלהכשיר זרעים לרבנן דהוי כו' עכ"ל ה"ה לר"ש דבהכשר זרעים לא פליגי ואפשר דנקט רבנן דמשמע להו דהנהו ה' מדות לרבנן נקט להו דלענין שבת הוי שיעורו כמו בהכשר זרעים אבל לר"ש דבהכשר זרעים איכא שיעור אחרת משבת ובשבת איכא עוד מדה כדמסיק לעיל בניקב למטה מרביעית וא"כ הוי ליה למחשב ו' מדות ודו"ק:
תוס' בד"ה ניקב כמוציא כו' דהמ"ל שש מדות בכלי חרס כו' עכ"ל המדות הם הכלים הראוים לכל אחד ואחד אבל הנקבים ודאי דחשיב ששה דהיינו מוציא משקה וכונס משקה ושורש קטן וניקב כמוציא זית וניקב כמוציא רימון ונפחת רובו אלא דהכלים הראויים לא חשיב אלא ה' מדות דהיינו מוציא משקה ראוי לכלי למי חטאת וכונס משקה ראוי לכלי להכשיר זרעים ושורש קטן ראוי לכלי לקבל טומאה עד מוציא זית ומוציא זית ראוי לכלי לקבל טומאה במיוחד לרימונים עד מוציא רימון ומוציא רימון ראוי לכלי בצמיד פתיל עד שיפחת רובו דהיינו ה' כלים הראויים אחר הנקיבה ולזה הקשו דליחשב נמי דמוציא רימון ראוי לכלי עדיין לקבל טומאה במייחד השברים לגיסטרא ודו"ק:
Chidushei Halachot on Shabbat 95b · Sefaria
Penei Yehoshua
בגמרא אמר רבא ה' מדות וכו' ואם הוקף צמיד פתיל עד שיפחת רובו ופרש"י דכל כלי פתוח כתיב דרך פתח נכנסת לו טומאה ולא דרך נקביו עכ"ל. ובתוס' בסוף הסוגיא האריכו בזה ליישב שיטת רש"י ומסקו בשם רבינו תם שמפרש להאי דעד שיפחת רובו בענין אחר לגמרי ולא כפירש"י ולכאורה יש לתמוה מאי קשיא להו על שיטת רש"י דלכאורה רש"י לאו מסברא דנפשיה כתב כן אלא מברייתא ערוכה דספרי והובא בילקוט פרשת חוקת על פסוק זאת התורה דמייתי התם כל הבא אל האהל דרך פתח הוא מטמא וכאן אתה דן לקבר וכו' או חילוף מה קבר וכו' ת"ל כל כלי פתוח דרך פתחו הוא מטמא ואין מטמא מכל צדדיו עכ"ל הברייתא הרי להדיא כמו שכתב רש"י כאן בשמעתין וכבר הארכתי בזה בתכלית אריכות בקונטרס מיוחד בהלכות טומאת כהנים והעליתי שם רש"י לשיטתו ותוס' לשיטתם בפי' הברייתא בספרי וכאן אין להאריך יותר ודו"ק:
Penei Yehoshua on Shabbat 95b · Sefaria
Gilyon HaShas
גמ' ניקב בכדי טהרתו מיבעיא ע' כתובות נג ע"א תד"ה ותיבעי:
רש"י ד"ה ועדיין כלי הוא לקבל בו רמונים שאם יחדו עיין לעיל דף נט ע"א תד"ה ור' יוחנן ובעירו' ד ע"ב תד"ה כל כלי ובפ"ב מ"ב דכלים בר"ש שם:
Gilyon HaShas on Shabbat 95b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Shabbat, daf 95, Amud Bet, about 202 words in 5 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 5 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 128 words
Opens “אֶלָּא לְהַכְשִׁיר זְרָעִים בִּלְבַד! אֲמַר לֵיהּ: לְכׇל…”
- Segment 249 words
Opens “בְּעָא מִינֵּיהּ הָהוּא סָבָא מֵרַבִּי זֵירָא: שׁוֹרֶשׁ…”
- Segment 317 words
Opens “אָמַר אַבָּיֵי: וְאִי אִיתְּמַר לְהָא דְּרַבִּי זֵירָא,…”
- Segment 477 words
Opens “אָמַר רָבָא, חָמֵשׁ מִדּוֹת בִּכְלֵי חֶרֶס: נִיקַּב…”
- Segment 531 words
Opens “אָמַר רַב אַסִּי: שָׁמַעְתִּי כְּלִי חֶרֶס שִׁיעוּרוֹ…”
Sages named on this page
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Shabbat 95b · Segment 3 — “אָמַר אַבָּיֵי: וְאִי אִיתְּמַר לְהָא דְּרַבִּי זֵירָא, הָכִי הוּא…”
Original text
אֶלָּא לְהַכְשִׁיר זְרָעִים בִּלְבַד! אֲמַר לֵיהּ: לְכׇל מִילֵּי רַבִּי שִׁמְעוֹן כְּתָלוּשׁ מְשַׁוֵּי לֵיהּ, וְשָׁאנֵי לְעִנְיַן טוּמְאָה, דְּהַתּוֹרָה רִיבְּתָה טׇהֳרָה אֵצֶל זְרָעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עַל כׇּל זֶרַע זֵרוּעַ אֲשֶׁר יִזָּרֵעַ״.
is with regard to rendering seeds capable of becoming ritually impure. Seeds that are in a perforated pot have the legal status of seeds planted in the ground and, as such, cannot become ritually impure. Seeds that are in an imperforated pot are considered detached from the ground and can become ritually impure. Apparently, in other areas of halakha , Rabbi Shimon holds that a plant in a perforated pot has the legal status of a plant in the ground ( Me’iri ). He said to him: With regard to all matters of halakha , Rabbi Shimon equates the status of a perforated pot with that of being detached. However, the matter of impurity is different, as the Torah amplified purity with regard to seeds, as it is stated: “And if anything falls from their carcasses upon any sowing seed that is sown, it is pure” (Leviticus 11:37). The repetitive language: “Any sowing seed that is sown” teaches that any seed that can be characterized as sowing, including one growing in a perforated pot, remains pure. However, in other areas of halakha , the status of a perforated pot is equal to that of an imperforated pot.
בְּעָא מִינֵּיהּ הָהוּא סָבָא מֵרַבִּי זֵירָא: שׁוֹרֶשׁ כְּנֶגֶד נֶקֶב מַה לִּי אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן? אִישְׁתִּיק וְלָא אֲמַר לֵיהּ וְלָא מִידֵּי. זִימְנָא חֲדָא אַשְׁכְּחֵיהּ דְּיָתֵיב וְקָאָמַר: וּמוֹדֶה רַבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁאִם נִיקַּב בִּכְדֵי טׇהֳרָתוֹ. אֲמַר לֵיהּ: הַשְׁתָּא שׁוֹרֶשׁ כְּנֶגֶד נֶקֶב בְּעַאי מִינָּךְ וְלָא אֲמַרְתְּ לִי וְלָא מִידֵּי, נִיקַּב בִּכְדֵי טׇהֳרָתוֹ מִיבַּעְיָא?!
A certain Elder raised a dilemma before Rabbi Zeira: In a case where the root of a plant in a perforated pot is opposite the hole, what would Rabbi Shimon say in terms of whether or not it is considered attached to the ground? He was silent and did not say anything to him. The Gemara relates that once the same Elder found Rabbi Zeira, who was sitting and saying: And Rabbi Shimon agrees that if the hole in the flowerpot is large enough to render it ritually pure, i.e., unable to hold olives, it is considered attached to the earth with regard to Shabbat. He said to him: Now, I raised a dilemma before you as to Rabbi Shimon’s ruling in a case where the root is opposite the hole, and you did not say anything to me. With regard to a case where the root is not actually opposite the hole, but its hole is large enough to render it pure, do you need to tell me that the dilemma whether or not it is considered detached is unresolved? Rather, this must certainly be understood differently.
אָמַר אַבָּיֵי: וְאִי אִיתְּמַר לְהָא דְּרַבִּי זֵירָא, הָכִי הוּא דְּאִיתְּמַר: וּמוֹדֶה רַבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁאִם נִיקַּב לְמַטָּה מֵרְבִיעִית.
Abaye said: And if the statement of Rabbi Zeira that Rabbi Shimon holds that a perforated pot is considered attached to the ground, was stated, it was stated as follows: And Rabbi Shimon agrees that if the pot was perforated below the level where it could hold a quarter of a log , it is no longer considered a vessel, and the plants are considered attached to the ground.
אָמַר רָבָא, חָמֵשׁ מִדּוֹת בִּכְלֵי חֶרֶס: נִיקַּב כְּמוֹצִיא מַשְׁקֶה — טָהוֹר מִלְּטַמֵּא גִּיסְטְרָא וַעֲדַיִין כְּלִי הוּא לְקַדֵּשׁ בּוֹ מֵי חַטָּאת; נִיקַּב כְּכוֹנֵס מַשְׁקֶה — טָהוֹר מִלְּקַדֵּשׁ בּוֹ מֵי חַטָּאת וַעֲדַיִין כְּלִי הוּא לְהַכְשִׁיר בּוֹ זְרָעִים; נִיקַּב כְּשׁוֹרֶשׁ קָטָן — טָהוֹר מִלְּהַכְשִׁיר בּוֹ זְרָעִים וַעֲדַיִין כְּלִי הוּא לְקַבֵּל בּוֹ זֵיתִים; נִיקַּב כְּמוֹצִיא זֵיתִים — טָהוֹר מִלְּקַבֵּל בּוֹ זֵיתִים וַעֲדַיִין כְּלִי הוּא לְקַבֵּל בּוֹ רִימּוֹנִים; נִיקַּב כְּמוֹצִיא רִימּוֹנִים — טָהוֹר מִכְּלוּם. וְאִם הוּקַּף צָמִיד פָּתִיל — עַד שֶׁיִּפָּחֵת רוּבּוֹ.
Apropos the purification of an earthenware vessel, the Gemara cites that Rava said: Five measures were stated with regard to holes in an earthenware vessel: If it was perforated with a small hole from which liquid seeps, it is no longer a vessel and is ritually pure in terms of the impurity of a shard. Certain shards of impure earthenware vessels remain impure if they can still be used. If it has a hole, even a small one that liquids can flow through, it can no longer transmit ritual impurity. However, it remains a complete vessel in which to sanctify the purification waters of the red heifer, which require a whole vessel. And if it was perforated with a hole large enough to enable liquid to enter the vessel, it is ritually pure in terms of sanctifying the purification waters in it, but it remains a vessel in terms of rendering seeds in it capable of becoming ritually impure. And if it was perforated with a hole the size of a small root, it is ritually pure in terms of rendering seeds in it capable of becoming ritually impure, but it remains a vessel that can become ritually impure in terms of holding olives. And if it was perforated with a hole large enough to enable olives to go out, it is pure in terms of the impurity of all other vessels that can hold olives, but it remains a vessel in terms of holding pomegranates. If the vessel is designated for use in holding pomegranates, it can become ritually impure because it is suitable for that use. If it was perforated with a hole large enough to enable pomegranates to go out, it is ritually pure from any type of impurity. And if the mouth of an earthenware vessel that is in a room with a corpse is surrounded by a sealed cover, it does not become ritually pure, even if its hole was large enough to enable a pomegranate to go out. It protects whatever is inside the vessel from contracting impurity, unless the majority of the vessel is broken.
אָמַר רַב אַסִּי: שָׁמַעְתִּי כְּלִי חֶרֶס שִׁיעוּרוֹ כְּמוֹצִיא רִימּוֹן. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: שֶׁמָּא לֹא שָׁמַעְתָּ אֶלָּא בְּמוּקָּף צְמִיד פָּתִיל. וְהָא רָבָא הוּא דְּאָמַר מוּקָּף צְמִיד פָּתִיל עַד שֶׁיִּפָּחֵת רוּבּוֹ! לָא קַשְׁיָא,
Rav Asi said: I heard that with regard to an earthenware vessel, the measure of the hole that renders it unable to become ritually impure is large enough to enable a pomegranate to go out. Rava said to him: Perhaps you only heard this when its mouth is surrounded by a sealed cover, but an ordinary earthenware vessel becomes ritually pure with a hole big enough to enable an olive to go out. The Gemara asks: Isn’t Rava himself the one who said that an earthenware vessel that is surrounded by a sealed cover protects whatever is inside the vessel from contracting impurity unless the majority of the vessel is broken? The Gemara answers: This is not difficult.