Commentary page
Shabbat 152b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerShabbat 152b
Shabbat 152b. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 473 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
כל יומא ז' ימי אבילות:
גולל הוא כיסוי שנותנים על ארונו:
ונפשו עליו תאבל כל זמן שיש לו בשר יש לו לנפש צד חיות להבין:
וישוב העפר גופו קרוי עפר ומששב אל הארץ כשהיה מיד והרוח תשוב שאין בו רוח עוד:
אשר נתנה קרא יתירה הוא לידרש הוי זהיר שתשיבנה אליו כמה שנתנה לך נקייה בלי עון:
כלי ינתנו לאוצר להצניען אף זו תינתן תחת כסא הכבוד:
לכובס ללבנן אף זו לגיהנם לצורפם שם:
בבית האסורים בחשך בלא אורה ושלוה:
16 more comments on this page.
Rashi on Shabbat 152b · Sefaria
Tosafot
עד שיסתם הגולל בכל מקום מפרש רש"י דגולל הוא כיסוי ארונו של מת ודופק דף שנתון מצידו ונקרא דופק על שם שהמת דופק שם כמו חתיכה גופה תיהוי סימן אי דאדפקא אי דאטמא בפרק אלו מציאות (ב"מ דף כג:) שנקרא דופק לפי שהנשימה דופקת ואין נראה לר"ת מדאמר בברכות פרק מי שמתו (ברכות דף יט: ושם) מדלגים היינו ע"ג ארונות לקראת מלכי אומות העולם ואי ארון היינו גולל ודופק היאך היו מדלגין עליו והלא גולל ודופק מטמאין באהל כדאמר בחולין בפרק העור והרוטב (חולין דף קכו:) גולל ודופק מטמא במגע ובאהל ואינו מטמא במשא ועוד דאמר בעירובין (דף טו:) כל דבר שיש בו רוח חיים אין עושין אותו לא גולל לקבר ולא דופן לסוכה ולא לחי למבוי ואי כפי' הקונט' וכי דרך לעשות כיסוי ארון מבעלי חיים ועוד בפרק בהמה המקשה (חולין עב.) מרבינן דופק דמטמא מדכתיב על פני השדה ולפי' הקונטרס הוא מונח בקרקע דהיינו ארון ולא על פני השדה ועוד דתנן במס' אהלות בפ"ב (משנה ד) דופק דופקים טהור ואי כפירוש הקונטרס וכי דרך להניח שני קרשים מימין המת ופירש ר"ת דגולל היינו אבן גדולה שעל ארונו של מת שקורין מצבה וגוללין אותה שם הקרובי' לסימן ולשון גולל נופל באבן כדכתיב (בראשית כ״ט:ג׳) וגללו את האבן וגולל אבן אליו תשוב (משלי כ״ו:כ״ז) ודופק הם שתי אבני' שנותנין אחת לראשו ואחת לרגליו לציון ופעמים שעדיין האבן אינה מוכנת לשום שם נותנין שם בהמה או שום דבר לסימן עד שימצאו אבן והיינו דתנן בעירובין (דף טו.) דדבר שיש בו רוח חיים אין עושין כו' ובההיא דמדלגין היינו ע"ג ארונות שלא היה שם לא גולל ולא דופק ומחמת המת לא היינו מיטמאים כדמפרש התם שהיה ברוב ארונות חלל טפח ומרבי נמי שפיר גולל ודופק מעל פני השדה והא דקאמר דופק דופקים פעמים שמניחים הגולל ע"ג שתי אבנים ועוד מניחין לראש הגולל אבן אחת ולסופו אבן אחרת ולא תקשה לר' יהושע דאמר בפרק קמא דכתובות (דף ד: ושם) מאימתי חל אבילות משיסתם הגולל במקום שאין גולל מתי חל די"ל מכי אהדרי אפייהו מקברא כדאמר במו"ק (ד' כב.) בהנהו דלא אזלי בתר שכבא מנו מכי אהדרי אפייהו ויש דוחין ראיה של ר"ת דמאי דמייתי ראיה מדמדלגין היינו אף על פי שהגולל מטמא באהל מ"מ יכולין היינו לדלג ולטמא עצמנו בגולל דהא תניא כל טומאה שאין הנזיר מגלח עליה אין כהן מוזהר עליו וגולל ודופק אין הנזיר מגלח עלייהו כדתנן במסכת נזיר פרק כ"ג (דף נד.) ואמר ר"ת דמשבשתא ההיא דמסכת שמחות דהא הש"ס ערוך דרביעית דם אין הנזיר מגלח עליו כדתנן התם בנזיר וכהן מוזהר ואם הברייתא בהש"ס הוה פריך עלה ומשבש לה כדאשכחינן בכמה דוכתין דמשבש להו ואפילו הויא מתרצתא אכתי היאך מדלגין הלא מחמת המת היו מיטמאים והגולל ודופק לא היו חוצצין ומה שהביא ראיה מעירובין יש דוחין דאע"פ שאין רגילות לעשות כסוי ארון מבעלי חיים כמה דברים אשכחן דלא שכיחי ומיירי בהו הש"ס להראות לנו הדין ודרוש וקבל שכר כדאמרי' בבהמה המקשה (חולין דף ט.) בלעתו חולדה והוציאתו והכניסתו והקיאתו ויצא מאליו מהו הדביק שני רחמים ויצא מזה ונכנס לזה מהו ואף על פי שזה לא יהיה לעולם ועוד מקשינן לפירוש ר"ת מדתני בהדיא בתוספתא דאהלות בפרק אמר רבי יהודה שתי אבנים גדולות שעשאן גולל לקבר המאהיל על גבי שתיהן טמא ניטלה אחת מהן המאהיל על גבי שנייה טהור מפני שיש לטומאה דרך שתצא ומה דרך שתצא שייך לפירוש ר"ת ובערוך פירש בענין אחר בערך גלל וכפירושו יתכן מה שבתוספתא:
Tosafot on Shabbat 152b · Sefaria
Rav Nissim Gaon
בפרק כל ישראל יש להם חלק (סנהדרין דף צד) גרסינן א"ר יוחנן אותו מלאך שהוא ממונה על הרוחות דומה שמו וכבר הזכרנו אותו בברכות:
סליק שואל אדם.
Rav Nissim Gaon on Shabbat 152b · Sefaria
Meiri
לעולם יהא אדם רודף אחר התשובה עד שלא ימות בחטאו שאם ימות בחטאו אין לו עוד כפרה דרך צחות אמרו והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה תנה לו כמה שנתנה לך משל למלך שחלק בגדי מלכות לעבדיו פקחים שבהם קפלום והניחום בקופצא טפשים שבהם הלכו ועשו בהם מלאכה לימים בקש המלך את בגדיו פקחים שבהם החזירום כשהם מגוהצים והטפשים החזירום מלוכלכים שמה המלך לקראת פקחים וכעס לטפשים על הפקחים אמר כלי ינתנו לאוצר והם ילכו לבתיהם לשלום ועל הטפשים הוא אומר כלי ינתנו לכביסה והם יחבשו בבית האסורים:
Meiri on Shabbat 152b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בד"ה עד שיסתום כו' שנקרא דופק לפי שהנשימה דופקת כו' עכ"ל ר"ל כפי' שני שפרש"י התם דדפקא הוא חתיכה שקורין פלאנקין כשהבהמה יגעה היא דופקת ע"י נשימה וק"ל:
בא"ד הלא מחמת המת היו מטמאין והגולל ודופק לא היו חוצצין כו' עכ"ל משום דאפילו כי מוקמי לה ביש בהן חלל טפח כדאמר התם מ"מ ע"י המת הן מטמאין שמאהילין על המת כיון שהגולל הוא טמא וכל דבר טמא אינו חוצץ בפני הטומאה משא"כ לפר"ת דכיסוי הארון לא מיטמא כלל ושפיר חוצץ בפני המת שמאהילין עליו וק"ל:
בא"ד ובערוך פי' בע"א בערך גלל כו' עכ"ל ובתוספות פרק קמא דכתובות כתבו שהוא כעין פרש"י ע"ש ובערוך:
Chidushei Halachot on Shabbat 152b · Sefaria
Gilyon HaShas
גמ' קרקע בקרקע מיחלפא כ"ה לעיל דף כט ע"ב ועי' בתוספות שם ד"ה גזירה:
שם כל מי שיש לו קנאה בלבו עי' ב"ב דף יז ע"א תוס' ד"ה שבעה:
Gilyon HaShas on Shabbat 152b · Sefaria
Ben Yehoyada
תְּנֶהָ לוֹ, כְּמוֹ שֶׁנְּתָנָהּ לְךָ בְּטָהֳרָה אַף אַתָּה בְּטָהֳרָה יש להקשות דאם די לו בלא תוספת אם כן למה נתנה לו? ונראה לי דודאי לא נתנה לו אלא כדי למלאת לה חסרונה ויחזרנה בתוספת מרובה, אך לכל נפש יש מלבוש ומצוהו שתתן אותה לו במלבוש טהור נמי שנתנה לך במלבוש טהור, ולכן מסיים במשל על גופם של צדיקים וכו', וגופם קאי על מלבוש של הנפש שנחשב גוף לגבי הנפש.
מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם שֶׁחִלֵּק בִּגְדֵי מַלְכוּת לַעֲבָדָיו נראה לי בס"ד הוא משל לכוחות הנפש אשר מהם תהיה ההשכלה והחכמה לעשות המעשים כולם בעולם הזה, וּפִּקְחִים שֶׁבָּהֶם קִפְּלוּם וְהִנִּיחוּם בְּקוּפְסָא, המשיל את יראת שמים לקופסא כדכתיב (ישעיהו לג, ו) יִרְאַת הֳ' הִיא אוֹצָרוֹ, נמצא היראה נמשלה לאוצר, והם הניחו כל כוחות הנפש בְּקוּפְסָא, רצונו לומר להשתמש בהם בענייני יראת שמים בלבד ולא יעשו בהם תשמיש חיצוני, אבל הַטִּפְּשִׁים שֶׁבָּהֶם הָלְכוּ וְעָשׂוּ בָּהֶם מְלָאכָה, רוצה לומר מלאכת הגשמיות של מותרות ותענוגי עולם הזה, והשכילו מכוחות הנפש השכלה להרע, כמו שנאמר (ירמיהו ד, כב) חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ. וסוף דבר על פִּקְחִים הם הצדיקים אשר יתנו כלים הם כוחות הנפש ומלבושי הנפש לאוצר העליון להיות צרורים בצרור החיים, וְהַגּוּפִים שֶׁל הַצַדִּיקִים יֵלְכוּ לְבָתֵּיהֶם לקבר אחר הפטירה, לְשָׁלוֹם ששם יהיו מושכבים בלי רקבון עד זמן התחיה ויחיו ויתענגו על רוב שלום גם הם, אך על הַטִּפְּשִׁים שהם הרשעים אמר כלים שהם כוחות הנפש יִנָּתְנוּ לִכְבִיסָה שיתכבסו הן על ידי גהינם הן על ידי גלגול כדומם צומח חי מדבר כל אחד לפי הראוי לו לנקותו, והגופים יִתְחַבְּשׁוּ בְּבֵית הָאֲסוּרִים הוא הקבר ששם מתייסרים ברימה ותולעה עד היותם עפר ממש! ומה שאמר שֶׁל רְשָׁעִים, זוֹמְמוֹת וְהוֹלְכוֹת, פירוש על דרך שאמרו רבותינו ז"ל (עבודה זרה ה.) עבירה מלפפתו והולכת עמו לגיהנם, והיינו על כוחות הטומאה שנבראו מן העבירות, וכן כאן זוֹמְמוֹת בכוחות הטומאה ההם.
שֶׁל בֵּינוֹנִים מַאי? אָמַר לֵיהּ אִיכָּא שָׁכִיבְנָא וְכוּ' פירוש רב נחמן שמע האי מלתא משמואל בלחישה וידע ששמואל לא גלה אותה לזולתו, ולכן אמר לו יפה עשיתם ששאלתם דבר זה ממני עכשיו, שאם היה נפטר קודם שיגלה היה אבד דבר זה, דאין גלוי עדיין לאדם אחר.
וּמַנּוּ מָרִי דְּלָא יָדַעְנָא לֵיהּ נראה לי לאו משום גאוה חס וחלילה קפיד, אלא משום כבוד תורה שהוא היה מגדולי הדור שקדמו ומקשי לו מן דור אחרון, וכהאי גוונא מצינו שהקפיד מנשה על רב אשי בפרק חלק משום דקראו חברין.
וְהָא קְרָא כְּתִיב (קהלת יב, ז) "וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה". מקשים אמאי לא הקשה מפסוק (בראשית ג, יט) כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב, שהוא פסוק תורה? ונראה לי בס"ד דהתם יש להקשות שישוב מקצתו דהיינו הבשר בלבד שהוא רך וישארו העצמות כמו שהן, ולכן הביא פסוק זה חדא כי תיבת 'כְּשֶׁהָיָה' יתירה, על כן יש לומר דבא לומר שישוב כולן כשהיה ממש, ועוד דכתיב כאן (קהלת יב, ז) וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים, מה התם כולה אף כאן כולו ואפילו עצמות. ואחר שתירץ לו חילוק בין צדיקים ובין בעלי קנאה, אז גַּשְׁשֵׁיהּ לראות אם זה רק בעצמות או אם אפילו בבשר גם כן כדי שידע אמיתות הענין? וכיון דחזא ביה מְשָׁשָׁא פירוש ממשות בשר, אז הקשה לו מפסוק כִּי עָפָר אַתָּה שהוא פסוק תורה, דעתה ליכא לשנויי דאיירי בבשר דוקא, דהא ראה הבשר קיים. והא דאמר לו לָא אַקְרְיָיךְ מִשְׁלֵי, פירוש דהיה לו ללמדך פסוק משלי שבו יתבאר הפסוק דקהלת שהוא סתום, ונראה לי ב' פעמים 'קִנְאָה' [156] כמנין 'יבש' [312], וגם הוא כמנין 'רקיב' []:
אָמַר לֵיהּ לֵיקוּם מַר לְגַוֵּיהּ דְּבֵיתָא וְכוּ'. נראה לי ודאי רב נחמן לא טעה בזה, אלא רצונו לומר כדי לקברו בביתו בכבוד לא ישאר בתוך שדהו, ואמר לו כן לֵיקוּם מַר לְגַוֵּיהּ דְּבֵיתָא, ליטול רשות זמנו כדי לפנותו מקבר זה, ומה שהשיב לו דַּאֲפִלּוּ נְבִיאֵי לָא קָרִית, רצונו לומר על הראשנה יש לומר קרא בקטנותו ושכח עתה כי הוא עסקו בתורה שבעל פה, אך פסוק זה הוא בנביאים דיחזקאל שקורין בהפטרה בכל שנה ואיך תשכח? על כן מוכרח לומר שלא למדת כלל!
הָתָם בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הֲוָה הנה רבי אבהו השיב לאותו מין בקיצור מפני שאינו ראוי לגלות סוד דבר זה אליו, אך רבינו האר"י ז"ל בשער הפסוקים (ספר שופטים, סימן ה') בפסוק (שמואל א' ב, יט) וּמְעִיל קָטֹן תַּעֲשֶׂה לּוֹ, ביאר סוד הנפלא הזה על נכון יעויין שם.
Ben Yehoyada on Shabbat 152b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Shabbat, daf 152, Amud Bet, about 473 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 125 words
Opens “כׇּל יוֹמָא הֲוָה דָּבַר רַב יְהוּדָה בֵּי…”
- Segment 228 words
Opens “אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: כׇּל שֶׁאוֹמְרִים בִּפְנֵי הַמֵּת,…”
- Segment 325 words
Opens “מַאן דְּאָמַר עַד שֶׁיִּתְעַכֵּל הַבָּשָׂר, דִּכְתִיב: ״אַךְ…”
- Segment 462 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר…”
- Segment 520 words
Opens “עַל פִּקְחִין אָמַר: יִנָּתְנוּ כֵּלַי לָאוֹצָר, וְהֵם…”
- Segment 646 words
Opens “אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַל גּוּפָן שֶׁל…”
- Segment 744 words
Opens “תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: נִשְׁמָתָן שֶׁל צַדִּיקִים…”
- Segment 846 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ רַבָּה לְרַב נַחְמָן: שֶׁל בֵּינוֹנִים…”
- Segment 960 words
Opens “הָנְהוּ קָפוֹלָאֵי דַּהֲווֹ קָפְלִי בְּאַרְעָא דְּרַב נַחְמָן.…”
- Segment 1029 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ: דְּאַקְרְיָיךְ קֹהֶלֶת, לָא אַקְרְיָיךְ מִשְׁלֵי,…”
- Segment 1127 words
Opens “גַּשְּׁשֵׁיהּ, חַזְיֵיהּ דְּאִית בֵּיהּ מְשָׁשָׁא. אֲמַר לֵיהּ:…”
- Segment 1217 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ, וְהָכְתִיב: ״כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל…”
- Segment 1344 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מִינָא לְרַבִּי אֲבָהוּ: אָמְרִיתוּ…”
Sages named on this page
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Shabbat 152b · Segment 8 — “…מִילְּתָא, הָכִי אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵלּוּ וָאֵלּוּ לְדוּמָה נִמְסָרִין. הַלָּלוּ,…”
Encyclopedia entries citing this page
- Rabbi Judah bar Ezekiel · Amoraim · Second Generation Amora
Rabbi Judah bar Ezekiel, a leading Amora of Babylonia, was a preeminent student of Rav and Samuel, succeeding Samuel as head of…
Cited source: Shabbat 152b
All 5 sources this entry cites
Original text
כׇּל יוֹמָא הֲוָה דָּבַר רַב יְהוּדָה בֵּי עַשְׂרָה, וְיָתְבִי בְּדוּכְתֵּיהּ. לְאַחַר שִׁבְעָה יָמִים אִיתְחֲזִי לֵיהּ בְּחֶילְמֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה, וַאֲמַר לֵיהּ: תָּנוּחַ דַּעְתְּךָ שֶׁהִנַּחְתָּ אֶת דַּעְתִּי.
every day of the seven-day mourning period, Rav Yehuda would take ten people and they would sit in his place, in the house of the deceased. After seven days had passed the deceased appeared to Rav Yehuda in his dream and said to him: Put your mind to rest, for you have put my mind to rest.
אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: כׇּל שֶׁאוֹמְרִים בִּפְנֵי הַמֵּת, יוֹדֵעַ, עַד שֶׁיִּסָּתֵם הַגּוֹלֵל. פְּלִיגִי בַּהּ רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי. חַד אָמַר: עַד שֶׁיִּסָּתֵם הַגּוֹלֵל, וְחַד אָמַר: עַד שֶׁיִּתְעַכֵּל הַבָּשָׂר.
Rabbi Abbahu said: Everything people say before the deceased, he knows, until the tomb is sealed with the top-stone. Rabbi Ḥiyya and Rabbi Shimon, son of Rabbi Yehuda HaNasi, disagreed with regard to the meaning of this statement. One of them said that the deceased is aware until the tomb is sealed with the top-stone, which is referring to the covering of the grave ( Tosafot ). And one of them said that it is until the flesh decomposes.
מַאן דְּאָמַר עַד שֶׁיִּתְעַכֵּל הַבָּשָׂר, דִּכְתִיב: ״אַךְ בְּשָׂרוֹ עָלָיו יִכְאָב וְנַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבָל״. מַאן דְּאָמַר עַד שֶׁיִּסָּתֵם הַגּוֹלֵל, דִּכְתִיב: ״וְיָשׁוֹב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְגוֹ׳״.
The one who said that it is until the flesh decomposes can support his position based on that which is written in the following verse: “But his flesh grieves for him, and his soul mourns over him” (Job 14:22). This indicates that the deceased is aware of the pain of his flesh in the grave. The one who said that the deceased is aware only until the tomb is sealed with the top-stone can support his view based on that which is written in a different verse: “And the dust returns to the earth as it was, and the spirit returns to God who gave it” (Ecclesiastes 12:7). This indicates that when the body returns to the earth, the spirit also returns to its place and is no longer aware of what is happening to the body.
תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ״ — תְּנָהּ לוֹ כְּמוֹ שֶׁנְּתָנָהּ לְךָ, בְּטׇהֳרָה — אַף אַתָּה בְּטָהֳרָה. מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁחָלַק בִּגְדֵי מַלְכוּת לַעֲבָדָיו. פִּקְחִין שֶׁבָּהֶן, קִיפְּלוּם וְהִנִּיחוּם בְּקוּפְסָא. טִפְּשִׁים שֶׁבָּהֶן, הָלְכוּ וְעָשׂוּ בָּהֶן מְלָאכָה. לְיָמִים בִּיקֵּשׁ הַמֶּלֶךְ אֶת כֵּלָיו, פִּקְחִין שֶׁבָּהֶן הֶחֱזִירוּם לוֹ כְּשֶׁהֵן מְגוֹהָצִין, טִפְּשִׁין שֶׁבָּהֶן הֶחֱזִירוּם לוֹ כְּשֶׁהֵן מְלוּכְלָכִין. שָׂמֵחַ הַמֶּלֶךְ לִקְרַאת פִּקְחִין, וְכָעַס לִקְרַאת טִפְּשִׁין.
The Sages taught with regard to the verse: “And the spirit returns to God who gave it” (Ecclesiastes 12:7) that the words: Who gave it, mean: As it was given. In other words, give it to Him as He gave it to you; just as He gave it to you in purity, you too should return it to God in purity. The Gemara cites a parable of a king of flesh and blood who distributed royal garments to his servants. The wise ones folded them and placed them in a box [ kufsa ] to protect them, whereas the foolish ones went and worked in them. After a period of time the king requested that his garments be returned to him. The wise ones returned them to him pressed, as they were when the servants received them, and the foolish ones returned them dirty. The king was happy to greet the wise ones and angry to greet the foolish ones.
עַל פִּקְחִין אָמַר: יִנָּתְנוּ כֵּלַי לָאוֹצָר, וְהֵם יֵלְכוּ לְבָתֵּיהֶם לְשָׁלוֹם. וְעַל טִפְּשִׁין אָמַר: כֵּלַי יִנָּתְנוּ לְכוֹבֵס, וְהֵן יֵחָבְשׁוּ בְּבֵית הָאֲסוּרִים.
With regard to the wise ones he said: My garments shall be given back to the storehouse, and let them go to their homes in peace. And with regard to the foolish ones he said: My garments shall be given to the launderer, and they, the fools, will be locked up in prison as a punishment for degrading the king’s garments for their own purposes.
אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַל גּוּפָן שֶׁל צַדִּיקִים אוֹמֵר: ״יָבֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם״, וְעַל נִשְׁמָתָן הוּא אוֹמֵר: ״וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדוֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים״. עַל גּוּפָן שֶׁל רְשָׁעִים הוּא אוֹמֵר: ״אֵין שָׁלוֹם אָמַר ה׳ לָרְשָׁעִים״, וְעַל נִשְׁמָתָן הוּא אוֹמֵר: ״וְאֵת נֶפֶשׁ אוֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע״.
The Holy One, Blessed be He, also acts in this way. With regard to the bodies of the righteous, which are likened to the royal garments that are well kept, it states: “He enters into peace, they rest on their beds each one that walks in his uprightness” (Isaiah 57:2). And with regard to their souls, it states: “And the soul of my lord shall be bound in the bundle of life with the Lord your God” (I Samuel 25:29). And conversely, with regard to the bodies of the wicked, it states: “There is no peace, says the Lord, for the wicked” (Isaiah 57:21), and with regard to their souls, it states: “And the souls of your enemies He shall sling out in the hollow of a sling” (I Samuel 25:29).
תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: נִשְׁמָתָן שֶׁל צַדִּיקִים גְּנוּזוֹת תַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים״. וְשֶׁל רְשָׁעִים זוֹמְמוֹת וְהוֹלְכוֹת, [וּמַלְאָךְ אֶחָד עוֹמֵד בְּסוֹף הָעוֹלָם, וּמַלְאָךְ אַחֵר עוֹמֵד בְּסוֹף הָעוֹלָם, וּמְקַלְּעִין נִשְׁמָתָן זֶה לָזֶה,] שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאֵת נֶפֶשׁ אוֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע״.
It was taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: The souls of the righteous are stored beneath the Throne of Glory, as it is stated: “And the soul of my lord shall be bound in the bundle of life” (I Samuel 25:29). And the souls of the wicked are continuously tied up, and one angel stands at one end of the world and another angel stands at the other end of the world and they sling the souls of the wicked back and forth to one another, as it is stated: “And the souls of your enemies He shall sling out in the hollow of a sling” (I Samuel 25:29).
אֲמַר לֵיהּ רַבָּה לְרַב נַחְמָן: שֶׁל בֵּינוֹנִים מַאי? אֲמַר לֵיהּ: אִיכּוֹ שָׁכֵיבְנָא, לָא אֲמַרִי לְכוּ הַאי מִילְּתָא, הָכִי אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵלּוּ וָאֵלּוּ לְדוּמָה נִמְסָרִין. הַלָּלוּ, יֵשׁ לָהֶן מָנוֹחַ. הַלָּלוּ, אֵין לָהֶן מָנוֹחַ. אָמַר (לֵיהּ) רַב מָרִי: עֲתִידִי צַדִּיקֵי דְּהָווּ עַפְרָא, דִּכְתִיב: ״וְיָשׁוֹב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה״.
Rabba said to Rav Naḥman: What happens to the souls of middling people, who are neither righteous nor wicked? Rav Naḥman said to him: It is good that you asked me this question, for even if I were dead I would not have been able to tell you that. As Shmuel said as follows: These and those, the souls of the wicked and of the middling people, are handed over to Duma, the angel in charge of spirits. But these, the souls of the middling people, have rest, and these, the souls of the wicked, do not have rest. Rav Mari said: Even the bodies of the righteous will not be preserved and will become dust, as it is written: “And the dust returns to the earth as it was” (Ecclesiastes 12:7).
הָנְהוּ קָפוֹלָאֵי דַּהֲווֹ קָפְלִי בְּאַרְעָא דְּרַב נַחְמָן. נְחַר בְּהוּ רַב אַחַאי בַּר יֹאשִׁיָּה. אֲתוֹ וַאֲמַרוּ לֵיהּ לְרַב נַחְמָן: נְחַר בַּן גַּבְרָא. אֲתָא וַאֲמַר לֵיהּ: מַאן נִיהוּ מָר? אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא אַחַאי בַּר יֹאשִׁיָּה. אֲמַר לֵיהּ: וְלָאו אָמַר רַב מָרִי: עֲתִידִי צַדִּיקֵי דְּהָווּ עַפְרָא? אֲמַר לֵיהּ: וּמַנִּי מָרִי דְּלָא יָדַעְנָא לֵיהּ? אֲמַר לֵיהּ: וְהָא קְרָא כְּתִיב: ״וְיָשׁוֹב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה״!
The Gemara cites a related story: The diggers who were digging in Rav Naḥman’s land came upon a grave, and Rav Aḥai bar Yoshiya, who was buried there, rebuked them. They came and said to Rav Naḥman: A deceased person just rebuked us. Rav Naḥman came and said to the person buried there: Who is the Master, i.e., who are you? He said to him: I am Aḥai bar Yoshiya. Rav Naḥman said to him: How has your body been preserved? Didn’t Rav Mari say that the righteous will turn to dust? Rav Aḥai said to him: And who is Mari, whom I do not know? Why should I be concerned about what he says? Rav Naḥman said to him: Even without Rav Mari’s statement, there is an explicit verse which is written: “And the dust will return to the earth as it was” (Ecclesiastes 12:7).
אֲמַר לֵיהּ: דְּאַקְרְיָיךְ קֹהֶלֶת, לָא אַקְרְיָיךְ מִשְׁלֵי, דִּכְתִיב: ״וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה״. כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ קִנְאָה בְּלִבּוֹ — עַצְמוֹתָיו מַרְקִיבִים, כֹּל שֶׁאֵין לוֹ קִנְאָה בְּלִבּוֹ — אֵין עַצְמוֹתָיו מַרְקִיבִים.
Rav Aḥai said to him: Whoever taught you the book of Ecclesiastes did not teach you the book of Proverbs, for it is written in Proverbs: “A tranquil heart is the life of the flesh, but envy is the rotting of the bones” (Proverbs 14:30). This means that anyone who has envy in his heart during his lifetime, his bones rot in the grave, and anyone who does not have envy in his heart, his bones do not rot.
גַּשְּׁשֵׁיהּ, חַזְיֵיהּ דְּאִית בֵּיהּ מְשָׁשָׁא. אֲמַר לֵיהּ: לֵיקוּם מָר לְגַוֵּויהּ דְּבֵיתָא. אֲמַר לֵיהּ: גַּלֵּית אַדַּעְתָּךְ דַּאֲפִילּוּ נְבִיאֵי לָא קְרֵית, דִּכְתִיב: ״וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה׳ בְּפִתְחִי אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם״.
Rav Naḥman touched him and saw that he had substance. Rav Naḥman said to him: Let the Master arise and come into my house. Rav Aḥai said to him: You have revealed that you have not even studied Prophets, and it is not just the Writings of which you are ignorant, for it is written: “And you shall know that I am the Lord when I open up your graves and lift you up from your graves, My nation” (Ezekiel 37:13). As long as the dead have not been instructed to leave their graves, leaving of their own accord is prohibited.
אֲמַר לֵיהּ, וְהָכְתִיב: ״כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב״! אֲמַר לֵיהּ: הָהוּא שָׁעָה אַחַת קוֹדֶם תְּחִיַּית הַמֵּתִים.
Rav Naḥman once again asked Rav Aḥai about the preservation of the flesh, and he said: But it is written: “For you are dust and you shall return to dust” (Genesis 3:19), so why has your body not turned into dust? He said to him: That verse applies to the righteous only one hour before the resurrection of the dead, so that they, too, may be created anew (Maharsha).
אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מִינָא לְרַבִּי אֲבָהוּ: אָמְרִיתוּ נִשְׁמָתָן שֶׁל צַדִּיקִים גְּנוּזוֹת תַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד. אוֹבָא טַמְיָא, הֵיכָא אַסְּקֵיהּ לִשְׁמוּאֵל בִּנְגִידָא? אֲמַר לֵיהּ: הָתָם בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הֲוָה, דְּתַנְיָא: כׇּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ גּוּפוֹ קַיָּים, וְנִשְׁמָתוֹ עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת. לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הַגּוּף בָּטֵל
A certain apostate once said to Rabbi Abbahu: You say that the souls of the righteous are stored beneath the Throne of Glory, but if so, how did the oracle woman raise up Samuel using necromancy if his soul was no longer in this world? Rabbi Abbahu said to him: There, it was within twelve months of his death, as it was taught in a baraita : For a full twelve months a deceased person’s body remains and his soul ascends and descends, such that it is sometimes in this world with its body. After twelve months, the body ceases to exist