Talmud Builders

    Shabbat 152a

    Back to index

    English translation — Shabbat 152a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and from pain in the bathroom are bad for the eyes. Tears that come from medicinal drugs, and from laughter, and from sharp produce are good for the eyes.

    2The Gemara continues to interpret verses from the Book of Ecclesiastes. The verse states: “On the day when the keepers of the house shall tremble, and the strong men shall bow themselves, and the grinders cease because they are few, and those that look out the windows shall be dimmed” (Ecclesiastes 12:3). “On the day when the keepers of the house shall tremble”; this is referring to the flanks and ribs that surround and protect a person’s internal organs. “And the strong men shall bow themselves”; these are the thighs, which support a person’s strength. “And the grinders cease”; these are the teeth, which decay and fall out. “And those that look out the windows shall be dimmed”; these are the eyes, which become dimmer.

    3The Gemara relates: The Roman emperor said to Rabbi Yehoshua ben Ḥananya: What is the reason you did not come to the House of Avidan? This was a place in which dialogues and debates were conducted. Rabbi Yehoshua ben Ḥananya said to him enigmatically: The snowy mountain is surrounded with ice, meaning that his hair had turned white; his dogs do not bark, meaning that his voice could no longer be heard; his grinders have ceased grinding, meaning that his teeth had fallen out. In the school of Rav they say that he added: I am searching for that which I have not lost, because an old man walks bent over and appears to be searching for something.

    4It was taught in a baraita that Rabbi Yosei bar Kisma says: The two feet of one’s youth are better than the three of old age, when one walks with a cane. Woe to the one who goes and does not come back. What is this referring to? Rav Ḥisda said: Youth. Similarly, when Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia he said: Youth is a crown of roses; old age is a crown of thorns. The Sage taught in the name of Rabbi Meir: Grind food with your teeth and you will find in your feet the strength to carry your body, as it is stated: “For we were sated with our bread and were well, and saw no evil” (Jeremiah 44:17). Shmuel said to Rav Yehuda: Large-toothed one; untie your sack, that is, your mouth, and insert your food. Until the age of forty years, food is beneficial; from here and on, drinking is beneficial.

    5Having quoted some aphorisms of the Sages, the Gemara relates the following conversation: A certain eunuch who was an apostate said the following to Rabbi Yehoshua ben Korḥa as a provocation: How far is it from here to Karḥina? The provocateur’s intention was to hint to the fact that Rabbi Yehoshua ben Korḥa was bald [ kere’aḥ ]. He said to him: It is the same as the distance from here to the mountains of Gozen, hinting at the eunuch’s castration, which in Aramaic is goza (Rav Ya’akov Emden). The apostate said to him: A bald buck is sold for four dinar . He said to him: A castrated goat [ ikkara shelifa ] is sold for eight.

    6The apostate saw that Rabbi Yehoshua ben Korḥa was not wearing shoes. He said to him: One who rides on a horse is a king. One who rides on a donkey is a free man. And one who wears shoes is at least a human being. One who does neither this nor that, someone who is buried in the earth is better than him. He said to him: Eunuch, eunuch, you said to me three things, and now hear three things: The glory of a face is the beard, the joy of the heart is a wife, and “the portion of the Lord is children” (Psalms 127:3); blessed is the Omnipresent who has denied you all of them, for a eunuch does not have a beard, a wife or children. He said to him: Does a bald man quarrel? He said to him: Does a castrated male goat speak words of rebuke?

    7The Gemara again addresses old age: Rabbi Yehuda HaNasi said to Rabbi Shimon ben Ḥalafta: For what reason did we not greet you during the Festival the way that my fathers greeted your fathers? This was a polite way of asking Rabbi Shimon ben Ḥalafta why he had not come to visit Rabbi Yehuda HaNasi. He said to him: Because I have grown old, and the rocks on the road have become tall, and destinations that are near have become far away, and my two feet have been made into three with the addition of a cane, and that which brings peace to the house, namely, the sexual drive which motivates a couple to make peace, is no more.

    8The Gemara continues to expound the verses of the final chapter of Ecclesiastes. The verse states: “And the doors shall be shut in the marketplace when the sound of the grinding is low, and one shall start up at the voice of a bird, and all the daughters of music shall be brought low” (Ecclesiastes 12:4). The Sages expounded: “And the doors shall be shut in the marketplace”; these are a person’s orifices, which cease to function normally. The interpretation continues: “When the sound of the grinding is low”; because the stomach is not grinding and digesting one’s food. “And one shall start up at the voice of a bird”; because one is unable to sleep deeply such that even a bird will wake him from his sleep. “And all the daughters of music shall be brought low”; this means that even the voices of male and female singers will seem to him like mere conversation, and he will no longer derive pleasure from song.

    9And even Barzilai the Gileadite said to David: “Today I am eighty years old, can I discern between good and bad? Can your servant taste what I eat or what I drink? Can I hear any more the voice of singing men and singing women?” (II Samuel 19:36). The Gemara explains: “Can I discern between good and bad”; from here we derive that the minds of the elderly change and they no longer discern properly. “Can your servant taste what I eat or what I drink”; from here we derive that the lips of the elderly crack and wither. “Can I hear any more the voice of singing men and singing women”; from here we derive that the ears of the elderly become heavy.

    10Rav said: Barzilai the Gileadite was a liar and he merely wanted to avoid joining David upon his return to Jerusalem, for an eighty-year old man is not usually this debilitated. For there was a particular maidservant in the house of Rabbi Yehuda HaNasi who was ninety-two years old, and she would taste the food that was cooking in the pots. Rava said: Barzilai was speaking the truth, but Barzilai the Gileadite was steeped in promiscuity, and anyone who is steeped in promiscuity is overtaken by old age before his time. It was taught in a baraita that Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, says: As Torah scholars grow older, wisdom is increased in them, as it is stated: “With aged men is wisdom; and length of days brings understanding” (Job 12:12). And as ignoramuses grow older, foolishness is increased in them, as it is stated: “He removes the speech of men of trust and takes away the understanding of the aged” (Job 12:20).

    11The Gemara continues interpreting verses from Ecclesiastes. The verse states: “Also when they shall be afraid of that which is high and terrors shall be on the road, and the almond tree shall blossom, and the grasshopper shall drag itself along, and the caper berry shall fail, for a person goes to his eternal home, and the mourners circle the marketplace” (Ecclesiastes 12:5). The Gemara explains: “Also when they shall be afraid of that which is high”; this means that even a small knoll on the road seems to him, the elderly, like the highest of mountains. “And terrors shall be on the road”; this means that while he is walking on the road he will have terrors, i.e., he will fear falling or otherwise suffering injury. “And the almond tree shall blossom”; this is the hip bone that protrudes from the skin of an elderly person. “And the grasshopper [ ḥagav ] shall drag itself along [ yistabbel ]”; by replacing the letter ḥet of ḥagav with an ayin , this can be understood as referring to the buttocks [ agavot ] which become heavy [ sevel ]. “And the caper berry shall fail”; this is sexual desire that ceases.

    12The Gemara relates that Rav Kahana was reading biblical verses before Rav. When he got to this verse, Rav sighed. Rav Kahana said: We can derive from this that Rav’s desire has ceased. Rav Kahana also said: What is the meaning of that which is written: “For He spoke and it was, He commanded and it stood” (Psalms 33:9)? He understands this to mean that God created man with desires that push him to do things he would not do if he acted purely on the judgment of his intellect, and Rav Kahana therefore interprets the verse in the following manner: “For He spoke and it was”; this is a woman that a man marries. “He commanded and it stood”; these are the children who one works hard to raise. A tanna taught in a baraita : A woman is essentially a flask full of feces, a reference to the digestive system, and her mouth is full of blood, a euphemistic reference to menstruation, yet men are not deterred and they all run after her with desire.

    13The Gemara interprets the continuation of the verse cited above: “For a person goes to his eternal home” (Ecclesiastes 12:5). Rabbi Yitzḥak said: This teaches that each and every righteous person is given a dwelling place in the World-to-Come in accordance with his honor. The Gemara offers a parable in which a king enters a city along with his servants. When they enter, they all enter through a single gate; however, when they sleep, each one is given a dwelling place in accordance with his honor. So too, although everyone dies, not everyone receives the same reward in the World-to-Come.

    14And Rabbi Yitzḥak said: What is the meaning of that which is written: “For childhood and youth [ shaḥarut ] are vanity” (Ecclesiastes 11:10)? Sinful things that a person does in his youth darken [ mashḥirim ] his face with shame as he grows old (Rabbi Yoshiya Pinto).

    15And Rabbi Yitzḥak said: The maggots that eat the flesh of the deceased are as painful to the dead as a needle in the flesh of the living, as it says with regard to the dead: “But his flesh is in pain for him, and his soul mourns over him” (Job 14:22). Rav Ḥisda said: A person’s soul mourns for him during all seven days of mourning following his death, as it is stated: And his soul mourns over him,” and it is also written: “And he mourned his father seven days” (Genesis 50:10).

    16Rav Yehuda said: In the case of a deceased person who has no comforters, i.e., he has nobody to mourn for him, ten people should go and sit in his place and accept condolences. The Gemara relates the story of a certain person who died in Rav Yehuda’s neighborhood and who did not have any comforters, i.e., mourners;

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    של בית הכסאמתוך יסורין:

    של פירותכגון ריח חרדל:

    הכסליםליפלאנק"ש:

    והצלעותשהן שומרין בני המעיים וחיותו של אדם וסוגרין בעדם:

    אלו שוקייםשכחו של אדם נסמך עליהם:

    לבי אבידןמקום העשוי להתווכח שם צדוקים ובייתוסים עם ישראל במקראות:

    טור תלגההר נעשה שלג כלומר ראשי לבן:

    סחרוני גלידיןסביבותיו של הר מלאו קרח כלומר שפמי וזקני הלבינו:

    כלבוהי לא נבחיןקולי אינו נשמע:

    טחנוהיהשינים:

    אדלא אבידנא בחישנאאחר מה שלא אבד ממני אני מפשפש מרוב זקנה אני הולך שחוח ומנענע ונראה כמי שמבקש דינר הנאבד לו:

    תרתי טבא מתלתטובים ב' הרגלים של ימי בחרות מג' של זקנה שצריך משענת עם רגליו:

    ווי להחבל עליה כלומר יש לו להתאונן ולצעוק ווי ההולכת ואינה חוזרת:

    כלילא דוורדאנזר של וורד:

    חילפיאורטיא"ש:

    דוק בככי ותשכח בניגריאכול הרבה ותמצא האכילה בפסיעותיך שיחזק כחך דוק כמו אכלה מדקה (דניאל ז׳:י״ט) לשון כוסס:

    שרי שקיךפתח פיך:

    גוזאסריס וצדוקי היה:

    מהכא לקרחינא כמה הויכמה מהלך יש מכאן עד הקרח ולהקניטו על קרחתו נתכוון:

    כמהכא לגוזניאכמו שמכאן עד הסריס:

    אמר ליה צדוקי ברחא קרחא בארבעהשהקרח לקוח בארבע. ברחא קרחא הוא עז על שם שאינו מלובש בצמר כרחל קרוי קרחא:

    אמר ליהרבי יהושע:

    עיקרא שליפאשה שביציו עקורים ונתוקין לוקחין בשמנה:

    חזייהצדוקי לרבי יהושע דלא סיים מסאניה:

    קרחא מצויינאאתה הקרח במריבה אתה באת עמדי בתמיה:

    אמר לו רבי יהושע עיקרא שליפא תוכחהאתה הסריס להקניטני ולהתווכח עמי באת:

    לא הקבלנו פניךלא הקבלת פני ודרך ענוה קאמר ליה:

    סלעיםקטנים נעשו גבוהים שזקנתי:

    קרוביםנדמין לי כרחוקים:

    שתים נעשו לי שלששצריך אני משענת:

    משים שלום בביתאבר תשמיש:

    לישנא אחרינא קרובים נעשו רחוקים מרוב חלשות של אדם כשמזקין צריך להרחיק רגליו זה מזה:

    שאינו טוחןשאין בני מעיו טוחנין אכילתו:

    קורקבןהוא המסס שקורין צינפי"ל:

    כל בנות השירכל קולות של שיר הויין ליה שוחה:

    שדעתן של זקנים משתנותדכתיב האדע בין טוב לרע ובזקנה מרובה קאמר:

    מתרפטותמתבקעות כמו מנעל המרופט (לעיל שבת דף קמא:):

    מתכבדותכמו ואזניו הכבד (ישעיהו ו):

    שטוףכמו סוס שוטף במלחמה (ירמיהו ח׳:ו׳) להוט אחר הדבר ורודף:

    וטעם זקנים יקחוע"כ מדקשי קראי אהדדי. חד מתוקם בחכמים וחד בזקני השוק:

    מגבוה ייראויראים הם הזקנים מגבשושית שבדרכים ואומרים גבוהים הם:

    תוהיםפחדים:

    וינאץ השקדאילן של שקדים יציץ ויהיו בולטין נצים שלו:

    זו קליבוסתעצם של הנק"א שהירך תקוע בו בולט ויוצא מרוב תשות כחו:

    ויסתבל החגבדומה עליו כסבל משא כבד:

    ותפר האביונהתבטל התאוה חמדת תשמיש:

    פסיק סידראמסדר פרשיות של פסוקים:

    נגיד ואיתנחרב:

    חמדיהתאותו:

    זו אשהאם לא על פי גזרת המלך לא היתה ראויה להתאוות לה שהיא כחמת מלאה מיאוס והכל רצים אחריה:

    מדור לפי כבודומדלא כתיב אל בית העולם ש"מ כל אחד ואחד לבית המוכן לו:

    בשער אחדאף כאן הכל מתים בענין אחד:

    שאדם עושה בילדותורוב תשמיש:

    משחירים פניומתיש כחו:

    שאין לו מנחמיםאין לו אבלים שיהו צריכין לנחמו:

    במקומובמקום שמת שם:

    שבת 152 עמוד א

    1ושל בית הכסא רעות. של סם ושל שחוק ושל פירות יפות.

    2(קהלת יב, ג) ״ביום שיזועו שומרי הבית והתעותו וגו'״. ״ביום שיזועו שומרי הבית״ אלו הכסלים והצלעות. ״והתעותו אנשי החיל״ אלו שוקים. ״ובטלו הטוחנות״ אלו שינים. ״וחשכו הרואות בארובות״ אלו עינים.

    3א"ל קיסר לר' יהושע בן חנניה מ"ט לא אתית לבי אבידן א"ל טור תלג סחרוני גלידין כלבוהי לא נבחין טחנוהי לא טוחנין בי רב אמרי אדלא אבידנא בחישנא׃

    Baraita

    4תניא רבי יוסי בר קיסמא אומר טבא תרי מתלת ווי לה לחדא דאזלא ולא אתיא מאי היא א"ר חסדא ינקותא כי אתא רב דימי אמר ינקותא כלילא דוורדא סבותא כלילא דחילפא תנא משמיה דרבי מאיר דוק בככי ותשכח בניגרי שנאמר ״(ירמיהו מד״, יז) ונשבע לחם ונהיה טובים ורעה לא ראינו א"ל שמואל לרב יהודה שיננא שרי שקיך ועייל לחמך עד ארבעין שנין מיכלא מעלי מכאן ואילך משתי מעלי׃

    5א"ל ההוא גוזאה לר' יהושע בן קרחה מהכא לקרחינא כמה הוי א"ל כמהכא לגוזניא א"ל צדוקי ברחא קרחא בארבעה אמר ליה עיקרא שליפא בתמניא׃

    6חזייה דלא סיים מסאניה א"ל דעל סוס מלך דעל חמור בן חורין ודמנעלי בריגלוהי בר איניש דלא הא ולא הא דחפיר וקביר טב מיניה א"ל גוזא גוזא תלת אמרת לי תלת שמעת הדרת פנים זקן שמחת לב אשה (תהלים קכז, ג) נחלת ה' בנים ברוך המקום שמנעך מכולם א"ל קרחא מצויינא אמר ליה עיקרא שליפא תוכחה׃

    7א"ל רבי לר' שמעון בן חלפתא מפני מה לא הקבלנו פניך ברגל כדרך שהקבילו אבותי לאבותיך א"ל סלעים נעשו גבוהים קרובים נעשו רחוקים משתים נעשו שלש משים שלום בבית בטל:

    8(קהלת יב, ד) וסגרו דלתים בשוק וגו' אלו נקביו של אדם בשפל קול הטחנה בשביל קורקבן שאינו טוחן ויקום לקול הצפור שאפילו צפור מנערתו משנתו וישחו כל בנות השיר שאפילו (קול שירים ושירות) דומות עליו כשוחה׃

    9ואף ברזילי הגלעדי אמר לדוד (שמואל ב יט, לו) בן שמנים שנה אנכי היום האדע בין טוב לרע מכאן שדעותן של זקנים משתנות אם יטעם עבדך את אשר אוכל ואת אשר אשתה מכאן ששפתותיהן של זקנים מתרפטות אם אשמע עוד בקול שרים ושרות מכאן שאזניהם של זקנים מתכבדות׃

    10אמר רב ברזילי הגלעדי שקרא הוה דההיא אמתא דהויא בי רבי בת תשעין ותרתין שנין והות טעמא קידרא רבא אמר ברזילי הגלעדי שטוף בזמה הוה וכל השטוף בזמה זקנה קופצת עליו תניא רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר תלמידי חכמים כל זמן שמזקינין חכמה נתוספת בהם שנאמר ״(איוב יב״, יב) בישישים חכמה ואורך ימים תבונה ועמי הארץ כל זמן שמזקינין טפשות נתוספת בהן שנאמר ״(איוב יב״, כ) מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח׃

    11גם מגבוה ייראו שאפילו גבשושית קטנה דומה עליו כהרי הרים וחתחתים בדרך בשעה שמהלך בדרך נעשו לו תוהים וינאץ השקד זו קליבוסת ויסתבל החגב אלו עגבות ותפר האביונה זו חמדה׃

    12רב כהנא הוה פסיק סידרא קמיה דרב כי מטא להאי קרא נגיד ואתנח אמר ש"מ בטל ליה חמדיה דרב אמר רב כהנא מאי דכתיב ״(תהלים לג״, ט) כי הוא אמר ויהי זו אשה הוא צוה ויעמוד אלו בנים תנא אשה חמת מלא צואה ופיה מלא דם והכל רצין אחריה׃

    13(קהלת יב, ה) כי הולך האדם אל בית עולמו א"ר יצחק מלמד שכל צדיק וצדיק נותנין לו מדור לפי כבודו משל למלך שנכנס הוא ועבדיו לעיר כשהן נכנסין כולן בשער אחד נכנסין כשהן לנין כל אחד ואחד נותנין לו מדור לפי כבודו׃

    14ואמר רבי יצחק מאי דכתיב ״(קהלת יא״, י) כי הילדות והשחרות הבל דברים שאדם עושה בילדותו משחירים פניו לעת זקנתו׃

    15ואמר רבי יצחק קשה רימה למת כמחט בבשר החי שנאמר ״(איוב יד״, כב) אך בשרו עליו יכאב אמר רב חסדא נפשו של אדם מתאבלת עליו כל שבעה שנא' ונפשו עליו תאבל וכתיב ״(בראשית נ״, י) ויעש לאביו אבל שבעת ימים׃

    16אמר רב יהודה מת שאין לו מנחמין, הולכין י' בני אדם ויושבין במקומו ההוא דשכיב בשבבותיה דרב יהודה לא היו לו מנחמין׃

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rav Nissim Gaon

    אמר ליה סלעים נעשין גבוהים כמו שנאמר אח"כ שאפילו גבשושית קטנה דומה עליו כהרי הרים ושאר הענין פירשוהו במקצת ההגדה וכך אמרו רחוקים נעשו קרובים אילין עיניא דחוון חמיאן מרחוק אף מקרוב ליתנון חמאן קרובים נעשו רחוקים אילין אודניא דהוון שמעין בחד זמן כדו אף במאה זימנין ליתנון שמעין ב' נעשו ג' חוטרא ותרין ריגליא משים שלום בבית בטל זו תאוה שהיא מעלה שלום בין איש לאשתו אלו ואלו נמסרין לדומה הללו יש להן מנוח והללו אין להן מנוח.

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 152a

    Shabbat 152a. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 606 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    של בית הכסא מתוך יסורין:

    של פירות כגון ריח חרדל:

    הכסלים ליפלאנק"ש:

    והצלעות שהן שומרין בני המעיים וחיותו של אדם וסוגרין בעדם:

    אלו שוקיים שכחו של אדם נסמך עליהם:

    לבי אבידן מקום העשוי להתווכח שם צדוקים ובייתוסים עם ישראל במקראות:

    טור תלג ההר נעשה שלג כלומר ראשי לבן:

    סחרוני גלידין סביבותיו של הר מלאו קרח כלומר שפמי וזקני הלבינו:

    48 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 152a · Sefaria

    Rav Nissim Gaon

    אמר ליה סלעים נעשין גבוהים כמו שנאמר אח"כ שאפילו גבשושית קטנה דומה עליו כהרי הרים ושאר הענין פירשוהו במקצת ההגדה וכך אמרו רחוקים נעשו קרובים אילין עיניא דחוון חמיאן מרחוק אף מקרוב ליתנון חמאן קרובים נעשו רחוקים אילין אודניא דהוון שמעין בחד זמן כדו אף במאה זימנין ליתנון שמעין ב' נעשו ג' חוטרא ותרין ריגליא משים שלום בבית בטל זו תאוה שהיא מעלה שלום בין איש לאשתו אלו ואלו נמסרין לדומה הללו יש להן מנוח והללו אין להן מנוח.

    Rav Nissim Gaon on Shabbat 152a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    דוד מלך ישראל מת אין מחללין עליו את השבת לפי שבטל מן המצות והיינו דא"ר יוחנן מאי דכתיב במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות:

    א"ל קיסר לר' יהושע מ"ט לא אתית לבי אבידן פי' בי אבידן בית שמתקבצין שם החכמים ונושאין ונותנין בדיני כל אומה ולשון השיבו ר' יהושע טור תלג סחרנוהי גלידין כלבוהי לא נבחין טחנוהי לא טחנן בבי רב אמרי (או לא או דן פי' בו) [אדלא אבדן בחשנא] ופירושו ההר כסהו שלג ודומה האדם להר כלומר ראשו כיסתו השיבה. וסביבותיה שהן הלחיים נעשו גלידין והוא הקרח שנקרא גליד. והגרון והלשון אינן מרימין קול. ככי שהן השניים אינן טוחנין המאכל. אדלא אבדן בחשנא. כלומר הזקן שאינו מביט מה שבפניו מתיירא שמא יכה ראשו באבן או בכיוצא בה וממשש בידו ונראה כאלו ממשש בדבר שאבד לו וזהו כמין משל ממשש הזקן מה שלא אבד.

    טבי תרי מתלת פי' יותר הוא טוב המהלך על ב' רגליו מן הזקן שצריך משען כגון מקל או שבט להישען עליו והוא כמו רגל שלישי. חבל על דאזלא ולא אתיא. פי' הבחרות הולכת כשמזקין האדם ואינה חוזרת אליו. ינקותא כלילא. דוורדי הבחרות כתר של וורד ריחו נודף ושל זקנה כתר של חילף שריחו מאוס. דוק בככי ותשכח בנגרי. טחון בככי בשניים כלומר אכול כדי שיהיה לך כח להלך ברגליך. א"ל ההוא גאזא חתוך (הערוה) [הביצים] והוא סריס א"ל ר' יהושע בן קרחה מהכא לקרחוניא כמה. ביקש להודיעו שהוא קרח והן ביר לו דברים כמלעיג והשיבו ר' יהושע כמו הכא לגזוניא כלומר אתה גזוי. עוד אמר ליה ברחא קרחא בארבע. פי' (או) [עור] כבש גדול בד' כספים. השיבו ר' יהושע הדברים מוכיחין שגם אלו דברי הסריס הם שבקשו להודיעו כי השלוף ביוקר יותר מן הקרח. ילמדנו רבינו איקא שליפא בתמניא. פי' עור תיש נתוק ביצים בשמונה כספים. שמבקשין אותו לעשותו נודות של שמן.

    חזייה דלא מסיים מסאניה פירוש ראהו יחף כו'. א"ל קרחה מצוי. פי' א"ל קרחה מריבה סחרחר. כדכתיב הן לריב ומצה וגו' השיבו ר' יהושע תיש נתוק תוכחה אינם דברי ריב אלא דברי תוכחה.

    מפני מה לא הקבלנו פניך למה לא באת אלינו להתראות פנים:

    מיכן ששפתותיהן של זקנים מתרפטות פי' מתרפטות משתרבבות והוא מתרופפות אינם מתאמצת להסתם הפה בחזקה. גבשושית פי' גב קטן של עפר. קליבוסת פירוש מן הפקוקלות ומפורש באלו טרפות. תרבא דאקליבוסתא.

    יתפר האביונה זו חמדה (כמו) [כי] בטלה ממנו תאות אשה. פי' טלוניתא כמו על שאין בה ממש. גשייה שם ידו עליו מלשון נגששה:

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 152a · Sefaria

    Meiri

    מת שאין לו מנחמים ר"ל שאין לו אבלים שיהו צריכים לנחמם באים עשרה בני אדם כל שבעה יושבים להם בבית שמת שם ובאים אחרים ומקיפים אותם כאלו הם הצריכים לנחם וזה הוא כבודו של מת:

    Meiri on Shabbat 152a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    שֵׁשׁ דְּמָעוֹת הֵן.. שֶׁל סַם, וְשֶׁל שְׂחוֹק, וְשֶׁל פֵּרוֹת, יָפוֹת. נראה לי בס"ד ראשי תיבות שלשה אלה ש חוק פ ירות ר פואה הוא 'שפר' כמשמעו, ושל סם הוא מה שמניחין ועושין לרפואה. ומה שכתב רש"י ז"ל בדמעה של בית הכסא מתוך יסורין, נראה לי יסורין של עיצור שדוחק בכח גדול ואין הזבל נדחה.

    טוּר תְּלַג, סַחֲרָנוֹהִי גְּלִידִין יש להקשות מה שייכי הני לפטור עצמו מן הביאה לשם? ונראה לי בס"ד כיון דְטוּר תְּלַג שנעשה זקן לכן אזניו כבדות, והעושה ויכוח עם רבים צריך שאזניו תשמענה דברי כולם גם אותם היושבים רחוק ממנו, וכן הוא צריך להשמיע קולו גם לרחוקים. ועוד נמי אם אין לו שיניים מוכרח שיגמגם בדבריו ולא יהיו מובנים היטב לבעלי הויכוח, ועוד נמי אם הקרקבן אינו טוחן לא יהיה מאכלו מתעכל היטב, וירגיש בכובד האצטומכא וכאב הראש, וממילא לא יהיה דעתו צלול להשיב תשובה נצחת. ועל דרך הרמז כיון בדברים הנזכרים טוּר תְּלַג, היצר הרע שנדמה לצדיקים כְּהַר נתלבן שנעשה טוב, כמו שאמרו רבותינו ז"ל לבו לא נאמר אלא לבבו, ולאו דוקא יצר הרע עצמו אלא גם סַחֲרָנוֹהִי הם כוחותיו וחיילותיו גְּלִידִין וְכַּלְבּוֹהִי כוחות המקטרגים לָא נָבְחִין, כי לא ימצאון בי עון אשר חטא כדי לנבוח בקטרוג, וְטַחֲנוֹהִי הם מדות הטבעיות המושרשות בגוף, שהם תאוה חמדה דיבור אשר על ידם יבא האדם לידי חטא ומכשולים לָא טָחֲנִין פעולות רעות בקרבי. ואם תאמר אם כן מה לך עוד חיים בעולם הזה מאחר שתקנת את שלך היטב, לזה אמר אַדְּלָא אֲבִידְנָא בָּחִישְׁנָא, שאני מתקן עתה על אותם נשמות השייכים לי שחטאו בעולם הזה ואבדו כמה ניצוצות על ידם בקליפה ובעבור בירורם ותיקונם אני מתעכב פה, וזהו אַדְּלָא אֲבִידְנָא בָּחִישְׁנָא, שאני מחפש על ניצוצי קדושה שאין אנו אבדתים, אלא אחרים השייכים לשורשי וקרובים אלי, לכן אומרים בודוי אנחנו וכל הבאים משרשי נר"ן [נפש, רוח, נשמה] שלנו, וכן אומרים ביהי רצון של מעשה המצות.

    טָבָא תְּרֵי מִתְּלָת, וַי לָהּ לַחֲדָא דְּאַזְלָא וְלָא אַתְּיָא נראה לי בס"ד דידוע דחמשה חלקים הם הנקראים נרנח"י [נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה], אך שני חלקים שהם חיה ויחידה הם טובים ומעולים מן השלשה שהם נר"ן [נפש, רוח, נשמה], וְוַי לַחֲדָא מהנך תלתא שהיא חלק הנפש דְּאַזְלָא לבי קברא עד שיתעכל הבשר וְלָא אַתְּיָא עם חברותיה תכף ומיד לגן עדן בעת הפטירה. או הכונה על חלק הקטנות של הנפש שתשאר בקבר עד תחיית המתים, ושאל מַאי הִיא? והשיב יַנְקוּתָא, רצונו לומר חלק הקטנות של הנפש הבא לאדם בקטנותו ולכך קרי להו יַנְקוּתָא. או יובן בס"ד טָבָא תְּרֵי מִתְּלָת דאות נו"ן דנחש כל הארס הוא בא ולעתיד תסתלק אות זו ונתבטל הסטרא אחרא, וכן הענין בנו"ן של שטן, וזו היא סוד שחיטת היצר הרע לעתיד, שימשך אות נו"ן הנז' משמותם מלשון (מלכים א' י, טז) זָהָב שָׁחוּט, וזה שאמר טָבָא תְּרֵי אתוון דנחש הם אותיות חש כשיהיו לבדם מִתְּלָת, יותר טוב מאם יהיו מחוברים עם הנו"ן שיהיו שלשה בבת אחת, וְוַי לַחֲדָא אות נו"ן דְּאַזְלָא מן הסטרא אחרא לעתיד וְלָא אַתְּיָא עוד להם לעולם כי זו היא כוחם, ושאל מַאי הִיא? והשיב יַנְקוּתָא, רצונו לומר אות שהם יונקים עתה ממנו והוא מניק להם וזהו אות הנו"ן. אי נמי יש לומר, כל זה על ג' אותיות עֵשָׂו, דלעתיד יסתלק ממנו אות וא"ו וישאר עָשׁ, ועתה כל יניקתם וכוחם של אדום הוא מן אות וא"ו דשם עֵשָׂ ו, ולכן ברכו (בראשית כז, מ) וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה, וכן אמר אדום (במדבר כ, יח) פֶּן בַּחֶרֶב אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ, כי אות וא"ו הוא דומה לחרב, ובזה יובן המאמר היטב על דרך מה שביארנו בדרך הקודם.

    יַנְקוּתָא כְּלִילָא דְּוַרְדָּא סָבוּתָא, כְּלִילָא דְּחִילְפֵי הא דמשבחים הנערות ומגנים הזקנות, לאו בשביל תאוה גשמית אלא בשביל הנפשיות, כי האדם בעוד כוחו בו יוכל לעסוק בתורה ובמצות וגמילות חסדים וזווגים קדושים של פריה ורביה ולידת נשמות מה שאין כן בזקנות שסר כוחו מעליו, ועוד בנערות יש לו פאר ויתרון בשברון היצר הרע אלף ידות על ימי הזקנה, לכך הצדקים משבחים את הנערות.

    דּוֹק בְּכָכֵי וְתִשְׁכַּח בְּנִגְרֵי נראה לי בס"ד רמז לפי דרכו על הבירור של ניצוצות קדושה כמו שכתב רבינו האר"י ז"ל בשער המצות, וז"ל תכוין כונה קצרה דרך כלל וזו היא, כי הנה ענין הבירור על ידי ל"ב שינים שהם כנגד ל"ב נתיבות חכמה המבררים הכל, דמחשבה אתבריר כולא והם הטוחנין ומפרדים המאכל, ועל ידי כך מתברר האוכל מתוך הפסולת בדרך הרחיים הטוחנות התבואה, ואחר כך מתפרדין הסובין והמורסן שהם הקליפות מן הקמח שהוא האוכל מה שאין כן קודם שנטחן שהיו דבקים יחד בתכלית וכו' עד כאן לשונו עיין שם. ולזה אמר דּוֹק בְּכָכֵי לטחון בשינים ואז תִשְׁכַּח בְּנִגְרֵי, הם חלקי הטוב שהם נגררים ויוצאין ונמשכים מן הקליפה, ואמר לשון 'דּוֹק' רמז בזה לכונות האכילה של 'מו נח' [104] שהם בגימטריא 'דק' [104] שצריך לכוין באכילתו בסוד מנוח עם הארץ היה כנזכר בשער המצוות, ואות וא"ו של 'דּ וֹ ק' רמז בו על כונה של 'פד' שישנה גם כן באכילה שהוא מספר 'תנוך' [476] שהוא סוד עולם היצירה שה"ס [שהוא סוד] וא"ו גם הכונה של ה'אוכל' [57] שהוא מספר 'אל הוי"ה' [57] שהוא 'ששה אותיות' וכנזכר כל זה בשער המצוות בדברי רבינו האר"י ז"ל. גם נראה לי בס"ד לרמוז דּוֹק בְּכָכֵי וְתִשְׁכַּח בְּנִגְרֵי על דרך מה שכתב רבינו ז"ל שם וז"ל: עוד כונה חמישית תכוין לבלוע המאכל אחר שנטחן ששם באצטמכא גמר הבירור, שאז מתעכל המאכל והטוב שבו מתהפך לדם, והמזון הולך אל הכבד ומתפשט בכל העורקים והאיברים כנודע, והרע שבו יורד דרך בני מעים ויוצא לחוץ עד כאן לשונו עיין שם. וזה שאמר דּוֹק בְּכָכֵי שתטחן המאכל, ואחר כך תִשְׁכַּח בְּנִגְרֵי הוא גמר הבירור, שהטוב נגרר למקומו והרע נגרר למקומו.

    שִׁינְנָא, שָׁרִי שַׂקִּיךְ וְעַיִיל לַחְמָא יש להקשות למה קראו עתה 'שִׁינְנָא' כשלמדו דבר זה? ונראה לי בס"ד דאיתא בגמרא דמגילה (דף יב.) והשתיה כדת אין אונס (אסתר א, ח), כדת של תורה, מה דת של תורה אכילה מרובה משתיה אף סעודה של אותו רשע אכילה מרובה משתיה, ופירש רש"י ז"ל כדת של תורה באכילת מזבח, והגאון רא"ם ז"ל פירש דאיתא באבות (ו, ד) כַּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה, נמצא על אכילה לא אמר שיעור ומדה אלא סתם פת במלח לאכול כל שיעור שתרצה, אבל בשתיה אמר שיעור מדה, שאמר ומים במשורה תשתה, נמצא דרך של תורה אכילה מרובה משתיה עד כאן דבריו. ולזה אמר לו כאן שִׁינְנָא מאחר שאתה חכם חריף שונה הלכות צריך אתה לאחוז בדרכה של תורה יותר משאר אדם, ולכן שָׁרִי שַׂקִּיךְ וְעַיִיל לַחְמָא שתאכל פת חריבה בלא שיעור מדה, מיהו עם כל זה אני מזהירך עַד אַרְבְּעִין שְׁנִין, מִיכְלָא מַעֲלִי, מִכָּאן וָאֵילָךְ, מִשְׁתֵּי מַעֲלִי, וכל זרוז זה עשה לו לשם שמים להוסיף בו כח לעבודת הבורא יתברך. ועוד נראה לי בס"ד רמז לו בזה על לחמה של תורה ועל יינה של תורה, כי שני למודים הם הא' הגרסה וזה נקרא 'לֶחֶם' והב' העיון והסברה וזה נקרא 'יַיִן' כמו שנאמר (משלי ט, ה) לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי, תחלה שהוא הגרסה, ואחר כך וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי, לימוד הסברה והעיון, ובא לזרזו בלימוד הגרסא, ואמר לו אף על פי שאתה שִׁינְנָא רצונו לומר חריף ותמצא סימן טוב ויפה בלימוד הסברה והעיון יותר משאר בני אדם עם כל זה תתמיד עתה בלימוד הגרסא. וזה שאמר שָׁרִי שַׂקִּיךְ וְעַיִיל לַחְמָא הגרסה, וְעַד אַרְבְּעִין שְׁנִין, מִיכְלָא שהוא לימוד הגרסא מַעֲלִי, מכאן ואילך כיון שנעשה בֶּן אַרְבָּעִים לַבִּינָה (אבות ה, כא) שנחקק על לוח לבו הגרסה ולא ישכחנה אז ירבה עתותיו בלימוד הסברה והעיון, והיינו משתי הוא לימוד הסברה מַעֲלִי, גם רמז לפי דרכו שָׁרִי שַׂקִּיךְ [430] גימטריא ת"ל הם חמשה שמות אלהים שהם הגימטריא [כלומר ה׳ פעמים 'אלהים' [86] = 430], וְעַיִיל לַחְמָא לחם כף הוא סוד ג' הויו"ת [26×3=78] שהם מספר 'לֶחֶם' [78] הנמשכים מן כתר למתק הגבורות, וכף רמז לכתר בסוד כִּי מֵאִתְּךָ הִיא מְנוּחָתָם שצריך לכוין מאת כתר מנוחתם במנחת שבת כנודע.

    מֵהָכָא לְקַרְחִינָאָה כַּמָּה הֲוָה הנה בודאי לא היו עושים ויכוח בדברים של נערים שאין בהם ממש, דאם היה הצדוקי כסיל לדבר דברי שכלות לא היה רבי יהושע בן קרחה נטפל להשיב על דבריו, דכתיב (משלי כו, ד) אַל תַּעַן כְּסִיל! אך נראה ודאי שהיה הויכוח ברמז. ונראה לי בס"ד מה שאמר מֵהָכָא לְקַרְחִינָאָה שקורא את יעקב אבינו ע"ה בשם 'קֶרַח' כי היה איש חלק, ורבי יהושע בן קרחה קורא לעשו 'סָרִיס' שעתיד להסתרס, שיוקח ממנו אות וא"ו וישאר 'עָשׁ' ואז יתקיים בו (ישעיהו נ, ט) עָשׁ יֹאכְלֵם ויתאבד לגמרי, והמין שאל מכאן עד זמן ממשלתו של קַרְחִינָאָה שהוא יעקב כַּמָּה שָׁנִים הֲוָה? ואמר לו כמו שיש מכאן עד מפלתו של גוֹזִינָאָה הוא עשו הסריס שעתיד להסתרס באות וא"ו, דהא בהא תליא כשעשו נופל יקום יעקב. וחזר הצדוקי ואמר בַּרְחָא קַרְחָא בְּאַרְבַּע, פירוש לישראל קורא אותם בשם עַז כי אמרו רבותינו ז"ל (ביצה כה:) שהם עזין שבאומות, ואמר שהם קרחה בארבע שנעשו קרחה בארבע כנפות העולם שנתפזרו שם, וכל מקום שהם חונים הם כמו קרחה שהם מובדלים מן האומות בכל דבר, כמו שנאמר (במדבר כג, ט) הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב, ונמצא שהם מובדלים כמו קרחה שעושים לבגד שהיא מסוימת וניכרת בהבדלתה משאר הבגד, ורצונו לומר כיון שנתפזרו בארבע רוחות העולם קשה קיבוצם ורחוק הוא מן הדעת! והשיב לו עַקִּירָא שְׁלִיפָא בִּתְמַנְיָא, פירוש עתיד הקב"ה לעקור אותם מארצות הגויים ולשלוף מבין האומות בִּתְמַנְיָא, רצונו לומר בזכות תורה שבעל פה שיש בה שמונה דרגין, שהם כשר ופסול טמא וטהור אסור ומותר חייב וזכאי. או יובן אומרו 'בִּתְמַנְיָא' רמז לחיבור ויחוד שם הוי"ה ושם אדני שהם שמונה אותיות. או יובן בזכות המילה שהיא בשמונת ימים, כמו שנאמר (תהלים יב, א) לַמְנַצֵּחַ עַל הַשְּׁמִינִית, שהגאולה תהיה בזכות המילה, והקהה שיניו בזה שהוא סריס ולא שייך בו מילה. או יובן אומרו 'בַּרְחָא' אלו ישראל, נעשו קרחה בארבע שנסתלקה מהם בגלות הארת ארבעה בגדים מן השמונה בגדים של כהן גדול, כמו שכתב הרב הקדוש מהרש"ם ז"ל בסוד הכתוב (ישעיהו ג, א) וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה 'אִמְּכֶם' שהוא ראשי תיבות של ד' בגדים [ כ תונת ו א בנט ו מ גבעות ו מ כנסים], ונשאר אצלם עתה הארה של החצי דוקא למעלה במקדש של מעלה, והשיב לו עיקרא שְׁלִיפָא בִּתְמַנְיָא, רצונו לומר שיעקור הקב"ה את עכו"ם וישלוף ישראל מתוכם, אז ישראל שלמים בתמניא שתחזור העטרה ליושנה.

    אָמַר לֵיהּ גּוֹזָא גּוֹזָא, תְּלָת אָמַרְתְּ לִי, תְּלָת אַמְרֵי לָךְ: הַדְרַת פָּנִים, זָקָן. שִׂמְחַת לֵב, אִשָּׁה. הנה אם נדקדק בדברי המין אף על פי שהוא פרט שלשה דברים לא היה בדבריו חסרון אלא אחת, שהיה יחף מפני שהיה אותו יום ט' באב אבל באמת חסרון רכיבה הוא חסרון מעלה ואין זה חסרון ממש, מה שאין כן שלשה שאמר רבי יהושע בן קרחה הם שלשה חסרונות גמורים ממש, וגם הם באים כולם ביחד בבת אחת, ולא עוד אלא שהם קבועים בו לעולם ולית להו תקנה, מה שאין כן חסרון המנעל זה לפי שעה מפני שהיה אותו יום ט' באב והוא לובש אחר כך, ואפילו אותו יום יכול ללבשו אם הולך בין הגויים. ולכן אמר לו רבי יהושע בן קרחה ת ְּלָת אָמַרְתְּ לִי, על דעתך הם שלשה חסרונות אך אתה תלת שמעת שמע כלומר 'הבן' רצונו לומר תבין בהם איך הם שלשה חסרונות גמורים ואיך הם קבועים בך לעולם והם הַדְרַת פָּנִים וכו', בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁמְּנָעוֹ מִכֻּלָּם, 'שֶׁמְּנָעוֹ' דייקא דאין לו תקנה להחזירם לו, 'מִכֻּלָּם' דייקא דכולם איתנהו ביה בבת אחת, וזה בשמעו שלשה אלה שפרט שהם שלשה חסרונות ממש, והוא לא אמר לו שלשה חסרונות ממש חרה לו, ואמר קַרְחָא מַצּוּיָינָא שהטחת עלי דברים יותר ממה שאמרתי לך כדי לריב עמי, והשיב לו עַקִּירָא שְׁלִיפָא שהוא עקור מבנים ואשה ושלוף מן הזקן שאי אפשר להשיג את אלו לעולם, תוכחה היש בפיך דבר להוכחני דאני באמת וצדק דברתי ולא הטחתי דברים יותר מן הראוי, והא דאמר לו גּוֹזָא גּוֹזָא בכפלים רצונו לומר שהוא סריס, שאינו עושה פירות הן ברוחניות, הן בגשמיות מכל וכל.

    5 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Shabbat 152a · Sefaria

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 152, Amud Aleph, about 606 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 111 words

      Opens “ושל בית הכסא רעות. של סם ושל…”

    2. Segment 230 words

      Opens “(קהלת יב, ג) ״ביום שיזועו שומרי הבית…”

    3. Segment 328 words

      Opens “א"ל קיסר לר' יהושע בן חנניה מ"ט…”

      Named: רב אמרי.

    4. Segment 468 words

      Opens “תניא רבי יוסי בר קיסמא אומר טבא…”

      Named: רבי יוסי בר קיסמא, רב דימי, רבי מאיר, רב יהודה, שמואל.

    5. Segment 524 words

      Opens “א"ל ההוא גוזאה לר' יהושע בן קרחה…”

    6. Segment 656 words

      Opens “חזייה דלא סיים מסאניה א"ל דעל סוס…”

    7. Segment 730 words

      Opens “א"ל רבי לר' שמעון בן חלפתא מפני…”

      Named: רבי לר.

    8. Segment 836 words

      Opens “(קהלת יב, ד) וסגרו דלתים בשוק וגו'…”

    9. Segment 948 words

      Opens “ואף ברזילי הגלעדי אמר לדוד (שמואל ב…”

      Named: שמואל.

    10. Segment 1072 words

      Opens “אמר רב ברזילי הגלעדי שקרא הוה דההיא…”

      Named: רב ברזילי, רבי בת, רבי ישמעאל ברבי יוסי, רבא.

    11. Segment 1130 words

      Opens “גם מגבוה ייראו שאפילו גבשושית קטנה דומה…”

    12. Segment 1249 words

      Opens “רב כהנא הוה פסיק סידרא קמיה דרב…”

      Named: רב כהנא, רב כי, רב אמר.

    13. Segment 1342 words

      Opens “(קהלת יב, ה) כי הולך האדם אל…”

    14. Segment 1420 words

      Opens “ואמר רבי יצחק מאי דכתיב (קהלת יא,…”

      Named: רבי יצחק.

    15. Segment 1540 words

      Opens “ואמר רבי יצחק קשה רימה למת כמחט…”

      Named: רבי יצחק, רב חסדא.

    16. Segment 1622 words

      Opens “אמר רב יהודה מת שאין לו מנחמין,…”

      Named: רב יהודה.

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Shabbat 152a · Segment 10 — “…קופצת עליו תניא רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר תלמידי…

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Shabbat 152a · Segment 12 — “רב כהנא הוה פסיק סידרא קמיה דרב כי מטא…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Shabbat 152a · Segment 4 — “…לא ראינו א"ל שמואל לרב יהודה שיננא שרי שקיך…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 152a

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026