Commentary page
Shabbat 152a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerShabbat 152a
Shabbat 152a. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 622 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
של בית הכסא מתוך יסורין:
של פירות כגון ריח חרדל:
הכסלים ליפלאנק"ש:
והצלעות שהן שומרין בני המעיים וחיותו של אדם וסוגרין בעדם:
אלו שוקיים שכחו של אדם נסמך עליהם:
לבי אבידן מקום העשוי להתווכח שם צדוקים ובייתוסים עם ישראל במקראות:
טור תלג ההר נעשה שלג כלומר ראשי לבן:
סחרוני גלידין סביבותיו של הר מלאו קרח כלומר שפמי וזקני הלבינו:
48 more comments on this page.
Rashi on Shabbat 152a · Sefaria
Rav Nissim Gaon
אמר ליה סלעים נעשין גבוהים כמו שנאמר אח"כ שאפילו גבשושית קטנה דומה עליו כהרי הרים ושאר הענין פירשוהו במקצת ההגדה וכך אמרו רחוקים נעשו קרובים אילין עיניא דחוון חמיאן מרחוק אף מקרוב ליתנון חמאן קרובים נעשו רחוקים אילין אודניא דהוון שמעין בחד זמן כדו אף במאה זימנין ליתנון שמעין ב' נעשו ג' חוטרא ותרין ריגליא משים שלום בבית בטל זו תאוה שהיא מעלה שלום בין איש לאשתו אלו ואלו נמסרין לדומה הללו יש להן מנוח והללו אין להן מנוח.
Rav Nissim Gaon on Shabbat 152a · Sefaria
Rabbeinu Chananel
דוד מלך ישראל מת אין מחללין עליו את השבת לפי שבטל מן המצות והיינו דא"ר יוחנן מאי דכתיב במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות:
א"ל קיסר לר' יהושע מ"ט לא אתית לבי אבידן פי' בי אבידן בית שמתקבצין שם החכמים ונושאין ונותנין בדיני כל אומה ולשון השיבו ר' יהושע טור תלג סחרנוהי גלידין כלבוהי לא נבחין טחנוהי לא טחנן בבי רב אמרי (או לא או דן פי' בו) [אדלא אבדן בחשנא] ופירושו ההר כסהו שלג ודומה האדם להר כלומר ראשו כיסתו השיבה. וסביבותיה שהן הלחיים נעשו גלידין והוא הקרח שנקרא גליד. והגרון והלשון אינן מרימין קול. ככי שהן השניים אינן טוחנין המאכל. אדלא אבדן בחשנא. כלומר הזקן שאינו מביט מה שבפניו מתיירא שמא יכה ראשו באבן או בכיוצא בה וממשש בידו ונראה כאלו ממשש בדבר שאבד לו וזהו כמין משל ממשש הזקן מה שלא אבד.
טבי תרי מתלת פי' יותר הוא טוב המהלך על ב' רגליו מן הזקן שצריך משען כגון מקל או שבט להישען עליו והוא כמו רגל שלישי. חבל על דאזלא ולא אתיא. פי' הבחרות הולכת כשמזקין האדם ואינה חוזרת אליו. ינקותא כלילא. דוורדי הבחרות כתר של וורד ריחו נודף ושל זקנה כתר של חילף שריחו מאוס. דוק בככי ותשכח בנגרי. טחון בככי בשניים כלומר אכול כדי שיהיה לך כח להלך ברגליך. א"ל ההוא גאזא חתוך (הערוה) [הביצים] והוא סריס א"ל ר' יהושע בן קרחה מהכא לקרחוניא כמה. ביקש להודיעו שהוא קרח והן ביר לו דברים כמלעיג והשיבו ר' יהושע כמו הכא לגזוניא כלומר אתה גזוי. עוד אמר ליה ברחא קרחא בארבע. פי' (או) [עור] כבש גדול בד' כספים. השיבו ר' יהושע הדברים מוכיחין שגם אלו דברי הסריס הם שבקשו להודיעו כי השלוף ביוקר יותר מן הקרח. ילמדנו רבינו איקא שליפא בתמניא. פי' עור תיש נתוק ביצים בשמונה כספים. שמבקשין אותו לעשותו נודות של שמן.
חזייה דלא מסיים מסאניה פירוש ראהו יחף כו'. א"ל קרחה מצוי. פי' א"ל קרחה מריבה סחרחר. כדכתיב הן לריב ומצה וגו' השיבו ר' יהושע תיש נתוק תוכחה אינם דברי ריב אלא דברי תוכחה.
מפני מה לא הקבלנו פניך למה לא באת אלינו להתראות פנים:
מיכן ששפתותיהן של זקנים מתרפטות פי' מתרפטות משתרבבות והוא מתרופפות אינם מתאמצת להסתם הפה בחזקה. גבשושית פי' גב קטן של עפר. קליבוסת פירוש מן הפקוקלות ומפורש באלו טרפות. תרבא דאקליבוסתא.
יתפר האביונה זו חמדה (כמו) [כי] בטלה ממנו תאות אשה. פי' טלוניתא כמו על שאין בה ממש. גשייה שם ידו עליו מלשון נגששה:
Rabbeinu Chananel on Shabbat 152a · Sefaria
Meiri
מת שאין לו מנחמים ר"ל שאין לו אבלים שיהו צריכים לנחמם באים עשרה בני אדם כל שבעה יושבים להם בבית שמת שם ובאים אחרים ומקיפים אותם כאלו הם הצריכים לנחם וזה הוא כבודו של מת:
Meiri on Shabbat 152a · Sefaria
Ben Yehoyada
שֵׁשׁ דְּמָעוֹת הֵן.. שֶׁל סַם, וְשֶׁל שְׂחוֹק, וְשֶׁל פֵּרוֹת, יָפוֹת. נראה לי בס"ד ראשי תיבות שלשה אלה ש חוק פ ירות ר פואה הוא 'שפר' כמשמעו, ושל סם הוא מה שמניחין ועושין לרפואה. ומה שכתב רש"י ז"ל בדמעה של בית הכסא מתוך יסורין, נראה לי יסורין של עיצור שדוחק בכח גדול ואין הזבל נדחה.
טוּר תְּלַג, סַחֲרָנוֹהִי גְּלִידִין יש להקשות מה שייכי הני לפטור עצמו מן הביאה לשם? ונראה לי בס"ד כיון דְטוּר תְּלַג שנעשה זקן לכן אזניו כבדות, והעושה ויכוח עם רבים צריך שאזניו תשמענה דברי כולם גם אותם היושבים רחוק ממנו, וכן הוא צריך להשמיע קולו גם לרחוקים. ועוד נמי אם אין לו שיניים מוכרח שיגמגם בדבריו ולא יהיו מובנים היטב לבעלי הויכוח, ועוד נמי אם הקרקבן אינו טוחן לא יהיה מאכלו מתעכל היטב, וירגיש בכובד האצטומכא וכאב הראש, וממילא לא יהיה דעתו צלול להשיב תשובה נצחת. ועל דרך הרמז כיון בדברים הנזכרים טוּר תְּלַג, היצר הרע שנדמה לצדיקים כְּהַר נתלבן שנעשה טוב, כמו שאמרו רבותינו ז"ל לבו לא נאמר אלא לבבו, ולאו דוקא יצר הרע עצמו אלא גם סַחֲרָנוֹהִי הם כוחותיו וחיילותיו גְּלִידִין וְכַּלְבּוֹהִי כוחות המקטרגים לָא נָבְחִין, כי לא ימצאון בי עון אשר חטא כדי לנבוח בקטרוג, וְטַחֲנוֹהִי הם מדות הטבעיות המושרשות בגוף, שהם תאוה חמדה דיבור אשר על ידם יבא האדם לידי חטא ומכשולים לָא טָחֲנִין פעולות רעות בקרבי. ואם תאמר אם כן מה לך עוד חיים בעולם הזה מאחר שתקנת את שלך היטב, לזה אמר אַדְּלָא אֲבִידְנָא בָּחִישְׁנָא, שאני מתקן עתה על אותם נשמות השייכים לי שחטאו בעולם הזה ואבדו כמה ניצוצות על ידם בקליפה ובעבור בירורם ותיקונם אני מתעכב פה, וזהו אַדְּלָא אֲבִידְנָא בָּחִישְׁנָא, שאני מחפש על ניצוצי קדושה שאין אנו אבדתים, אלא אחרים השייכים לשורשי וקרובים אלי, לכן אומרים בודוי אנחנו וכל הבאים משרשי נר"ן [נפש, רוח, נשמה] שלנו, וכן אומרים ביהי רצון של מעשה המצות.
טָבָא תְּרֵי מִתְּלָת, וַי לָהּ לַחֲדָא דְּאַזְלָא וְלָא אַתְּיָא נראה לי בס"ד דידוע דחמשה חלקים הם הנקראים נרנח"י [נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה], אך שני חלקים שהם חיה ויחידה הם טובים ומעולים מן השלשה שהם נר"ן [נפש, רוח, נשמה], וְוַי לַחֲדָא מהנך תלתא שהיא חלק הנפש דְּאַזְלָא לבי קברא עד שיתעכל הבשר וְלָא אַתְּיָא עם חברותיה תכף ומיד לגן עדן בעת הפטירה. או הכונה על חלק הקטנות של הנפש שתשאר בקבר עד תחיית המתים, ושאל מַאי הִיא? והשיב יַנְקוּתָא, רצונו לומר חלק הקטנות של הנפש הבא לאדם בקטנותו ולכך קרי להו יַנְקוּתָא. או יובן בס"ד טָבָא תְּרֵי מִתְּלָת דאות נו"ן דנחש כל הארס הוא בא ולעתיד תסתלק אות זו ונתבטל הסטרא אחרא, וכן הענין בנו"ן של שטן, וזו היא סוד שחיטת היצר הרע לעתיד, שימשך אות נו"ן הנז' משמותם מלשון (מלכים א' י, טז) זָהָב שָׁחוּט, וזה שאמר טָבָא תְּרֵי אתוון דנחש הם אותיות חש כשיהיו לבדם מִתְּלָת, יותר טוב מאם יהיו מחוברים עם הנו"ן שיהיו שלשה בבת אחת, וְוַי לַחֲדָא אות נו"ן דְּאַזְלָא מן הסטרא אחרא לעתיד וְלָא אַתְּיָא עוד להם לעולם כי זו היא כוחם, ושאל מַאי הִיא? והשיב יַנְקוּתָא, רצונו לומר אות שהם יונקים עתה ממנו והוא מניק להם וזהו אות הנו"ן. אי נמי יש לומר, כל זה על ג' אותיות עֵשָׂו, דלעתיד יסתלק ממנו אות וא"ו וישאר עָשׁ, ועתה כל יניקתם וכוחם של אדום הוא מן אות וא"ו דשם עֵשָׂ ו, ולכן ברכו (בראשית כז, מ) וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה, וכן אמר אדום (במדבר כ, יח) פֶּן בַּחֶרֶב אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ, כי אות וא"ו הוא דומה לחרב, ובזה יובן המאמר היטב על דרך מה שביארנו בדרך הקודם.
יַנְקוּתָא כְּלִילָא דְּוַרְדָּא סָבוּתָא, כְּלִילָא דְּחִילְפֵי הא דמשבחים הנערות ומגנים הזקנות, לאו בשביל תאוה גשמית אלא בשביל הנפשיות, כי האדם בעוד כוחו בו יוכל לעסוק בתורה ובמצות וגמילות חסדים וזווגים קדושים של פריה ורביה ולידת נשמות מה שאין כן בזקנות שסר כוחו מעליו, ועוד בנערות יש לו פאר ויתרון בשברון היצר הרע אלף ידות על ימי הזקנה, לכך הצדקים משבחים את הנערות.
דּוֹק בְּכָכֵי וְתִשְׁכַּח בְּנִגְרֵי נראה לי בס"ד רמז לפי דרכו על הבירור של ניצוצות קדושה כמו שכתב רבינו האר"י ז"ל בשער המצות, וז"ל תכוין כונה קצרה דרך כלל וזו היא, כי הנה ענין הבירור על ידי ל"ב שינים שהם כנגד ל"ב נתיבות חכמה המבררים הכל, דמחשבה אתבריר כולא והם הטוחנין ומפרדים המאכל, ועל ידי כך מתברר האוכל מתוך הפסולת בדרך הרחיים הטוחנות התבואה, ואחר כך מתפרדין הסובין והמורסן שהם הקליפות מן הקמח שהוא האוכל מה שאין כן קודם שנטחן שהיו דבקים יחד בתכלית וכו' עד כאן לשונו עיין שם. ולזה אמר דּוֹק בְּכָכֵי לטחון בשינים ואז תִשְׁכַּח בְּנִגְרֵי, הם חלקי הטוב שהם נגררים ויוצאין ונמשכים מן הקליפה, ואמר לשון 'דּוֹק' רמז בזה לכונות האכילה של 'מו נח' [104] שהם בגימטריא 'דק' [104] שצריך לכוין באכילתו בסוד מנוח עם הארץ היה כנזכר בשער המצוות, ואות וא"ו של 'דּ וֹ ק' רמז בו על כונה של 'פד' שישנה גם כן באכילה שהוא מספר 'תנוך' [476] שהוא סוד עולם היצירה שה"ס [שהוא סוד] וא"ו גם הכונה של ה'אוכל' [57] שהוא מספר 'אל הוי"ה' [57] שהוא 'ששה אותיות' וכנזכר כל זה בשער המצוות בדברי רבינו האר"י ז"ל. גם נראה לי בס"ד לרמוז דּוֹק בְּכָכֵי וְתִשְׁכַּח בְּנִגְרֵי על דרך מה שכתב רבינו ז"ל שם וז"ל: עוד כונה חמישית תכוין לבלוע המאכל אחר שנטחן ששם באצטמכא גמר הבירור, שאז מתעכל המאכל והטוב שבו מתהפך לדם, והמזון הולך אל הכבד ומתפשט בכל העורקים והאיברים כנודע, והרע שבו יורד דרך בני מעים ויוצא לחוץ עד כאן לשונו עיין שם. וזה שאמר דּוֹק בְּכָכֵי שתטחן המאכל, ואחר כך תִשְׁכַּח בְּנִגְרֵי הוא גמר הבירור, שהטוב נגרר למקומו והרע נגרר למקומו.
שִׁינְנָא, שָׁרִי שַׂקִּיךְ וְעַיִיל לַחְמָא יש להקשות למה קראו עתה 'שִׁינְנָא' כשלמדו דבר זה? ונראה לי בס"ד דאיתא בגמרא דמגילה (דף יב.) והשתיה כדת אין אונס (אסתר א, ח), כדת של תורה, מה דת של תורה אכילה מרובה משתיה אף סעודה של אותו רשע אכילה מרובה משתיה, ופירש רש"י ז"ל כדת של תורה באכילת מזבח, והגאון רא"ם ז"ל פירש דאיתא באבות (ו, ד) כַּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה, נמצא על אכילה לא אמר שיעור ומדה אלא סתם פת במלח לאכול כל שיעור שתרצה, אבל בשתיה אמר שיעור מדה, שאמר ומים במשורה תשתה, נמצא דרך של תורה אכילה מרובה משתיה עד כאן דבריו. ולזה אמר לו כאן שִׁינְנָא מאחר שאתה חכם חריף שונה הלכות צריך אתה לאחוז בדרכה של תורה יותר משאר אדם, ולכן שָׁרִי שַׂקִּיךְ וְעַיִיל לַחְמָא שתאכל פת חריבה בלא שיעור מדה, מיהו עם כל זה אני מזהירך עַד אַרְבְּעִין שְׁנִין, מִיכְלָא מַעֲלִי, מִכָּאן וָאֵילָךְ, מִשְׁתֵּי מַעֲלִי, וכל זרוז זה עשה לו לשם שמים להוסיף בו כח לעבודת הבורא יתברך. ועוד נראה לי בס"ד רמז לו בזה על לחמה של תורה ועל יינה של תורה, כי שני למודים הם הא' הגרסה וזה נקרא 'לֶחֶם' והב' העיון והסברה וזה נקרא 'יַיִן' כמו שנאמר (משלי ט, ה) לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי, תחלה שהוא הגרסה, ואחר כך וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי, לימוד הסברה והעיון, ובא לזרזו בלימוד הגרסא, ואמר לו אף על פי שאתה שִׁינְנָא רצונו לומר חריף ותמצא סימן טוב ויפה בלימוד הסברה והעיון יותר משאר בני אדם עם כל זה תתמיד עתה בלימוד הגרסא. וזה שאמר שָׁרִי שַׂקִּיךְ וְעַיִיל לַחְמָא הגרסה, וְעַד אַרְבְּעִין שְׁנִין, מִיכְלָא שהוא לימוד הגרסא מַעֲלִי, מכאן ואילך כיון שנעשה בֶּן אַרְבָּעִים לַבִּינָה (אבות ה, כא) שנחקק על לוח לבו הגרסה ולא ישכחנה אז ירבה עתותיו בלימוד הסברה והעיון, והיינו משתי הוא לימוד הסברה מַעֲלִי, גם רמז לפי דרכו שָׁרִי שַׂקִּיךְ [430] גימטריא ת"ל הם חמשה שמות אלהים שהם הגימטריא [כלומר ה׳ פעמים 'אלהים' [86] = 430], וְעַיִיל לַחְמָא לחם כף הוא סוד ג' הויו"ת [26×3=78] שהם מספר 'לֶחֶם' [78] הנמשכים מן כתר למתק הגבורות, וכף רמז לכתר בסוד כִּי מֵאִתְּךָ הִיא מְנוּחָתָם שצריך לכוין מאת כתר מנוחתם במנחת שבת כנודע.
מֵהָכָא לְקַרְחִינָאָה כַּמָּה הֲוָה הנה בודאי לא היו עושים ויכוח בדברים של נערים שאין בהם ממש, דאם היה הצדוקי כסיל לדבר דברי שכלות לא היה רבי יהושע בן קרחה נטפל להשיב על דבריו, דכתיב (משלי כו, ד) אַל תַּעַן כְּסִיל! אך נראה ודאי שהיה הויכוח ברמז. ונראה לי בס"ד מה שאמר מֵהָכָא לְקַרְחִינָאָה שקורא את יעקב אבינו ע"ה בשם 'קֶרַח' כי היה איש חלק, ורבי יהושע בן קרחה קורא לעשו 'סָרִיס' שעתיד להסתרס, שיוקח ממנו אות וא"ו וישאר 'עָשׁ' ואז יתקיים בו (ישעיהו נ, ט) עָשׁ יֹאכְלֵם ויתאבד לגמרי, והמין שאל מכאן עד זמן ממשלתו של קַרְחִינָאָה שהוא יעקב כַּמָּה שָׁנִים הֲוָה? ואמר לו כמו שיש מכאן עד מפלתו של גוֹזִינָאָה הוא עשו הסריס שעתיד להסתרס באות וא"ו, דהא בהא תליא כשעשו נופל יקום יעקב. וחזר הצדוקי ואמר בַּרְחָא קַרְחָא בְּאַרְבַּע, פירוש לישראל קורא אותם בשם עַז כי אמרו רבותינו ז"ל (ביצה כה:) שהם עזין שבאומות, ואמר שהם קרחה בארבע שנעשו קרחה בארבע כנפות העולם שנתפזרו שם, וכל מקום שהם חונים הם כמו קרחה שהם מובדלים מן האומות בכל דבר, כמו שנאמר (במדבר כג, ט) הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב, ונמצא שהם מובדלים כמו קרחה שעושים לבגד שהיא מסוימת וניכרת בהבדלתה משאר הבגד, ורצונו לומר כיון שנתפזרו בארבע רוחות העולם קשה קיבוצם ורחוק הוא מן הדעת! והשיב לו עַקִּירָא שְׁלִיפָא בִּתְמַנְיָא, פירוש עתיד הקב"ה לעקור אותם מארצות הגויים ולשלוף מבין האומות בִּתְמַנְיָא, רצונו לומר בזכות תורה שבעל פה שיש בה שמונה דרגין, שהם כשר ופסול טמא וטהור אסור ומותר חייב וזכאי. או יובן אומרו 'בִּתְמַנְיָא' רמז לחיבור ויחוד שם הוי"ה ושם אדני שהם שמונה אותיות. או יובן בזכות המילה שהיא בשמונת ימים, כמו שנאמר (תהלים יב, א) לַמְנַצֵּחַ עַל הַשְּׁמִינִית, שהגאולה תהיה בזכות המילה, והקהה שיניו בזה שהוא סריס ולא שייך בו מילה. או יובן אומרו 'בַּרְחָא' אלו ישראל, נעשו קרחה בארבע שנסתלקה מהם בגלות הארת ארבעה בגדים מן השמונה בגדים של כהן גדול, כמו שכתב הרב הקדוש מהרש"ם ז"ל בסוד הכתוב (ישעיהו ג, א) וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה 'אִמְּכֶם' שהוא ראשי תיבות של ד' בגדים [ כ תונת ו א בנט ו מ גבעות ו מ כנסים], ונשאר אצלם עתה הארה של החצי דוקא למעלה במקדש של מעלה, והשיב לו עיקרא שְׁלִיפָא בִּתְמַנְיָא, רצונו לומר שיעקור הקב"ה את עכו"ם וישלוף ישראל מתוכם, אז ישראל שלמים בתמניא שתחזור העטרה ליושנה.
אָמַר לֵיהּ גּוֹזָא גּוֹזָא, תְּלָת אָמַרְתְּ לִי, תְּלָת אַמְרֵי לָךְ: הַדְרַת פָּנִים, זָקָן. שִׂמְחַת לֵב, אִשָּׁה. הנה אם נדקדק בדברי המין אף על פי שהוא פרט שלשה דברים לא היה בדבריו חסרון אלא אחת, שהיה יחף מפני שהיה אותו יום ט' באב אבל באמת חסרון רכיבה הוא חסרון מעלה ואין זה חסרון ממש, מה שאין כן שלשה שאמר רבי יהושע בן קרחה הם שלשה חסרונות גמורים ממש, וגם הם באים כולם ביחד בבת אחת, ולא עוד אלא שהם קבועים בו לעולם ולית להו תקנה, מה שאין כן חסרון המנעל זה לפי שעה מפני שהיה אותו יום ט' באב והוא לובש אחר כך, ואפילו אותו יום יכול ללבשו אם הולך בין הגויים. ולכן אמר לו רבי יהושע בן קרחה ת ְּלָת אָמַרְתְּ לִי, על דעתך הם שלשה חסרונות אך אתה תלת שמעת שמע כלומר 'הבן' רצונו לומר תבין בהם איך הם שלשה חסרונות גמורים ואיך הם קבועים בך לעולם והם הַדְרַת פָּנִים וכו', בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁמְּנָעוֹ מִכֻּלָּם, 'שֶׁמְּנָעוֹ' דייקא דאין לו תקנה להחזירם לו, 'מִכֻּלָּם' דייקא דכולם איתנהו ביה בבת אחת, וזה בשמעו שלשה אלה שפרט שהם שלשה חסרונות ממש, והוא לא אמר לו שלשה חסרונות ממש חרה לו, ואמר קַרְחָא מַצּוּיָינָא שהטחת עלי דברים יותר ממה שאמרתי לך כדי לריב עמי, והשיב לו עַקִּירָא שְׁלִיפָא שהוא עקור מבנים ואשה ושלוף מן הזקן שאי אפשר להשיג את אלו לעולם, תוכחה היש בפיך דבר להוכחני דאני באמת וצדק דברתי ולא הטחתי דברים יותר מן הראוי, והא דאמר לו גּוֹזָא גּוֹזָא בכפלים רצונו לומר שהוא סריס, שאינו עושה פירות הן ברוחניות, הן בגשמיות מכל וכל.
5 more comments on this page.
Ben Yehoyada on Shabbat 152a · Sefaria
Tosafot
No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.
What this page contains
A full text unit for Shabbat, daf 152, Amud Aleph, about 622 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 113 words
Opens “וְשֶׁל בֵּית הַכִּסֵּא — רָעוֹת. שֶׁל סַם…”
- Segment 231 words
Opens “״בַּיּוֹם שֶׁיָּזוּעוּ שׁוֹמְרֵי הַבַּיִת וְהִתְעַוְּתוּ וְגוֹ׳״. ״בַּיּוֹם…”
- Segment 331 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ קֵיסָר לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה:…”
- Segment 471 words
Opens “תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי בַּר קִיסְמָא אוֹמֵר: טָבָא…”
- Segment 526 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ הָהוּא גּוֹזָאָה לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן…”
- Segment 663 words
Opens “חַזְיֵיהּ דְּלָא סָיֵים מְסָאנֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ: דְּעַל…”
- Segment 732 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ רַבִּי לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא:…”
- Segment 837 words
Opens “״וְסֻגְּרוּ דְלָתַיִם בַּשּׁוּק וְגוֹ׳״ — אֵלּוּ נְקָבָיו…”
- Segment 947 words
Opens “וְאַף בַּרְזִילַּי הַגִּלְעָדִי אָמַר לְדָוִד: ״בֶּן שְׁמֹנִים…”
- Segment 1069 words
Opens “אָמַר רַב: בַּרְזִילַּי הַגִּלְעָדִי שַׁקָּרָא הֲוָה. דְּהַהִיא…”
- Segment 1135 words
Opens “״גַּם מִגָּבוֹהַּ יִירָאוּ״ — שֶׁאֲפִילּוּ גַּבְשׁוּשִׁית קְטַנָּה…”
- Segment 1250 words
Opens “רַב כָּהֲנָא הֲוָה פָּסֵיק סִידְרָא קַמֵּיהּ דְּרַב.…”
- Segment 1342 words
Opens “״כִּי הוֹלֵךְ הָאָדָם אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ״, אָמַר…”
- Segment 1418 words
Opens “וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק, מַאי דִּכְתִיב: ״כִּי הַיַּלְדוּת…”
- Segment 1534 words
Opens “וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: קָשָׁה רִימָּה לַמֵּת כְּמַחַט…”
- Segment 1623 words
Opens “אָמַר רַב יְהוּדָה: מֵת שֶׁאֵין לוֹ מְנַחֲמִין…”
Sages named on this page
- Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im
Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…
Source: Shabbat 152a · Segment 10 — “…קוֹפֶצֶת עָלָיו. תַּנְיָא, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: תַּלְמִידֵי…”
- Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim
Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.
Source: Shabbat 152a · Segment 12 — “רַב כָּהֲנָא הֲוָה פָּסֵיק סִידְרָא קַמֵּיהּ דְּרַב. כִּי מְטָא…”
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Shabbat 152a · Segment 4 — “…רָאִינוּ״. אֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה: שִׁינָּנָא, שְׁרֵי שַׂקָּיךָ…”
Encyclopedia entries citing this page
- Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim
Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.
Cited source: Shabbat 152a
All 5 sources this entry cites
Original text
וְשֶׁל בֵּית הַכִּסֵּא — רָעוֹת. שֶׁל סַם וְשֶׁל שְׂחוֹק וְשֶׁל פֵּירוֹת — יָפוֹת.
and from pain in the bathroom are bad for the eyes. Tears that come from medicinal drugs, and from laughter, and from sharp produce are good for the eyes.
״בַּיּוֹם שֶׁיָּזוּעוּ שׁוֹמְרֵי הַבַּיִת וְהִתְעַוְּתוּ וְגוֹ׳״. ״בַּיּוֹם שֶׁיָּזוּעוּ שׁוֹמְרֵי הַבַּיִת״ — אֵלּוּ הַכְּסָלִים וְהַצְּלָעוֹת. ״וְהִתְעַוְּתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל״ — אֵלּוּ שׁוֹקַיִם. ״וּבָטְלוּ הַטּוֹחֲנוֹת״ — אֵלּוּ שִׁינַּיִם. ״וְחָשְׁכוּ הָרוֹאוֹת בַּאֲרוּבּוֹת״ — אֵלּוּ עֵינַיִם.
The Gemara continues to interpret verses from the Book of Ecclesiastes. The verse states: “On the day when the keepers of the house shall tremble, and the strong men shall bow themselves, and the grinders cease because they are few, and those that look out the windows shall be dimmed” (Ecclesiastes 12:3). “On the day when the keepers of the house shall tremble”; this is referring to the flanks and ribs that surround and protect a person’s internal organs. “And the strong men shall bow themselves”; these are the thighs, which support a person’s strength. “And the grinders cease”; these are the teeth, which decay and fall out. “And those that look out the windows shall be dimmed”; these are the eyes, which become dimmer.
אֲמַר לֵיהּ קֵיסָר לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה: מַאי טַעְמָא לָא אָתֵית לְבֵי אֲבִידָן? אֲמַר לֵיהּ: טוּר תְּלַג סַחְרָנוֹהִי גְּלִידִין. כַּלְבוֹהִי לָא נָבְחִין. טָחֲנוֹהִי לָא טָחֲנִין. בֵּי רַב אָמְרִי: אַדְּלָא אַבֵּידְנָא, בָּחֵישְׁנָא.
The Gemara relates: The Roman emperor said to Rabbi Yehoshua ben Ḥananya: What is the reason you did not come to the House of Avidan? This was a place in which dialogues and debates were conducted. Rabbi Yehoshua ben Ḥananya said to him enigmatically: The snowy mountain is surrounded with ice, meaning that his hair had turned white; his dogs do not bark, meaning that his voice could no longer be heard; his grinders have ceased grinding, meaning that his teeth had fallen out. In the school of Rav they say that he added: I am searching for that which I have not lost, because an old man walks bent over and appears to be searching for something.
תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי בַּר קִיסְמָא אוֹמֵר: טָבָא תְּרֵי מִתְּלָת. וַוי לַהּ לַחֲדָא דְּאָזְלָא וְלָא אָתְיָא. מַאי הִיא? אָמַר רַב חִסְדָּא: יַנְקוּתָא. כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר: יַנְקוּתָא — כְּלִילָא דְּוַורְדָּא, סָבוּתָא — כְּלִילָא דְחִילְפָא. תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר: דּוֹק בְּכַכֵּי וְתַשְׁכַּח בְּנִיגְרֵי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַנִּשְׂבַּע לֶחֶם וַנִּהְיֶה טוֹבִים וְרָעָה לֹא רָאִינוּ״. אֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה: שִׁינָּנָא, שְׁרֵי שַׂקָּיךָ וְעַיֵּיל לַחְמָךְ. עַד אַרְבְּעִין שְׁנִין — מֵיכְלָא מְעַלֵּי, מִכָּאן וְאֵילָךְ — מִשְׁתְּיָא מְעַלֵּי.
It was taught in a baraita that Rabbi Yosei bar Kisma says: The two feet of one’s youth are better than the three of old age, when one walks with a cane. Woe to the one who goes and does not come back. What is this referring to? Rav Ḥisda said: Youth. Similarly, when Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia he said: Youth is a crown of roses; old age is a crown of thorns. The Sage taught in the name of Rabbi Meir: Grind food with your teeth and you will find in your feet the strength to carry your body, as it is stated: “For we were sated with our bread and were well, and saw no evil” (Jeremiah 44:17). Shmuel said to Rav Yehuda: Large-toothed one; untie your sack, that is, your mouth, and insert your food. Until the age of forty years, food is beneficial; from here and on, drinking is beneficial.
אֲמַר לֵיהּ הָהוּא גּוֹזָאָה לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה: מֵהָכָא לְקַרְחִינָא כַּמָּה הָוֵי? אֲמַר לֵיהּ: כְּמֵהָכָא לְגוֹזַנְיָא. אֲמַר לֵיהּ: בַּרְחָא קַרְחָא בְּאַרְבְּעָה. אֲמַר לֵיהּ: עִיקְרָא שְׁלִיפָא בִּתְמָנְיָא.
Having quoted some aphorisms of the Sages, the Gemara relates the following conversation: A certain eunuch who was an apostate said the following to Rabbi Yehoshua ben Korḥa as a provocation: How far is it from here to Karḥina? The provocateur’s intention was to hint to the fact that Rabbi Yehoshua ben Korḥa was bald [ kere’aḥ ]. He said to him: It is the same as the distance from here to the mountains of Gozen, hinting at the eunuch’s castration, which in Aramaic is goza (Rav Ya’akov Emden). The apostate said to him: A bald buck is sold for four dinar . He said to him: A castrated goat [ ikkara shelifa ] is sold for eight.
חַזְיֵיהּ דְּלָא סָיֵים מְסָאנֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ: דְּעַל סוּס — מֶלֶךְ, דְּעַל חֲמוֹר — בֶּן חוֹרִין, וּדְמַנְעָלֵי בְּרִיגְלוֹהִי — בַּר אִינִישׁ. דְּלָא הָא וְלָא הָא — דַּחֲפִיר וּקְבִיר טָב מִינֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ: גּוֹזָא גּוֹזָא, תְּלָת אֲמַרְתְּ לִי, תְּלָת שָׁמְעַתְּ: הַדְרַת פָּנִים — זָקָן, שִׂמְחַת לֵב — אִשָּׁה, ״נַחֲלַת ה׳ — בָּנִים״. בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁמְּנָעֲךָ מִכּוּלָּם. אֲמַר לֵיהּ: קָרְחָא מְצַוֵּי?! אֲמַר לֵיהּ: עִיקְרָא שְׁלִיפָא תּוֹכֵחָה!
The apostate saw that Rabbi Yehoshua ben Korḥa was not wearing shoes. He said to him: One who rides on a horse is a king. One who rides on a donkey is a free man. And one who wears shoes is at least a human being. One who does neither this nor that, someone who is buried in the earth is better than him. He said to him: Eunuch, eunuch, you said to me three things, and now hear three things: The glory of a face is the beard, the joy of the heart is a wife, and “the portion of the Lord is children” (Psalms 127:3); blessed is the Omnipresent who has denied you all of them, for a eunuch does not have a beard, a wife or children. He said to him: Does a bald man quarrel? He said to him: Does a castrated male goat speak words of rebuke?
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא: מִפְּנֵי מָה לֹא הִקְבַּלְנוּ פָּנֶיךָ בָּרֶגֶל, כְּדֶרֶךְ שֶׁהִקְבִּילוּ אֲבוֹתַי לַאֲבוֹתֶיךָ? אֲמַר לֵיהּ: סְלָעִים נַעֲשׂוּ גְּבוֹהִים, קְרוֹבִים נַעֲשׂוּ רְחוֹקִים, מִשְׁתַּיִם נַעֲשׂוּ שָׁלֹשׁ, מֵשִׂים שָׁלוֹם בַּבַּיִת בָּטַל.
The Gemara again addresses old age: Rabbi Yehuda HaNasi said to Rabbi Shimon ben Ḥalafta: For what reason did we not greet you during the Festival the way that my fathers greeted your fathers? This was a polite way of asking Rabbi Shimon ben Ḥalafta why he had not come to visit Rabbi Yehuda HaNasi. He said to him: Because I have grown old, and the rocks on the road have become tall, and destinations that are near have become far away, and my two feet have been made into three with the addition of a cane, and that which brings peace to the house, namely, the sexual drive which motivates a couple to make peace, is no more.
״וְסֻגְּרוּ דְלָתַיִם בַּשּׁוּק וְגוֹ׳״ — אֵלּוּ נְקָבָיו שֶׁל אָדָם. ״בִּשְׁפַל קוֹל הַטַּחֲנָה״ — בִּשְׁבִיל קוּרְקְבָן שֶׁאֵינוֹ טוֹחֵן. ״וְיָקוּם לְקוֹל הַצִּפּוֹר״ — שֶׁאֲפִילּוּ צִפּוֹר מְנַעַרְתּוֹ מִשְּׁנָתוֹ. ״וְיִשַּׁחוּ כׇּל בְּנוֹת הַשִּׁיר״ — שֶׁאֲפִילּוּ קוֹל שָׁרִים וְשָׁרוֹת דּוֹמוֹת עָלָיו כְּשִׂיחָה.
The Gemara continues to expound the verses of the final chapter of Ecclesiastes. The verse states: “And the doors shall be shut in the marketplace when the sound of the grinding is low, and one shall start up at the voice of a bird, and all the daughters of music shall be brought low” (Ecclesiastes 12:4). The Sages expounded: “And the doors shall be shut in the marketplace”; these are a person’s orifices, which cease to function normally. The interpretation continues: “When the sound of the grinding is low”; because the stomach is not grinding and digesting one’s food. “And one shall start up at the voice of a bird”; because one is unable to sleep deeply such that even a bird will wake him from his sleep. “And all the daughters of music shall be brought low”; this means that even the voices of male and female singers will seem to him like mere conversation, and he will no longer derive pleasure from song.
וְאַף בַּרְזִילַּי הַגִּלְעָדִי אָמַר לְדָוִד: ״בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם הַאֵדַע בֵּין טוֹב לְרָע״ — מִכָּאן שֶׁדַּעְתָּן שֶׁל זְקֵנִים מִשְׁתַּנּוֹת. ״אִם יִטְעַם עַבְדְּךָ אֶת אֲשֶׁר אוֹכַל וְאֶת אֲשֶׁר אֶשְׁתֶּה״ — מִכָּאן שֶׁשִּׂפְתוֹתֵיהֶן שֶׁל זְקֵנִים מִתְרַפְּטוֹת. ״אִם אֶשְׁמַע עוֹד בְּקוֹל שָׁרִים וְשָׁרוֹת״ — מִכָּאן שֶׁאׇזְנֵיהֶם שֶׁל זְקֵנִים מִתְכַּבְּדוֹת.
And even Barzilai the Gileadite said to David: “Today I am eighty years old, can I discern between good and bad? Can your servant taste what I eat or what I drink? Can I hear any more the voice of singing men and singing women?” (II Samuel 19:36). The Gemara explains: “Can I discern between good and bad”; from here we derive that the minds of the elderly change and they no longer discern properly. “Can your servant taste what I eat or what I drink”; from here we derive that the lips of the elderly crack and wither. “Can I hear any more the voice of singing men and singing women”; from here we derive that the ears of the elderly become heavy.
אָמַר רַב: בַּרְזִילַּי הַגִּלְעָדִי שַׁקָּרָא הֲוָה. דְּהַהִיא אַמְּתָא דַּהֲוַאי בֵּי רַבִּי בַּת תִּשְׁעִין וְתַרְתֵּין שְׁנִין, וַהֲוָת טָעֲמָא קִידְרָא. רָבָא אָמַר: בַּרְזִילַּי הַגִּלְעָדִי שָׁטוּף בְּזִמָּה הֲוָה, וְכׇל הַשָּׁטוּף בְּזִמָּה — זִקְנָה קוֹפֶצֶת עָלָיו. תַּנְיָא, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: תַּלְמִידֵי חֲכָמִים כׇּל זְמַן שֶׁמַּזְקִינִין — חָכְמָה נִתּוֹסֶפֶת בָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בִּישִׁישִׁים חׇכְמָה וְאוֹרֶךְ יָמִים תְּבוּנָה״. וְעַמֵּי הָאָרֶץ כׇּל זְמַן שֶׁמַּזְקִינִין — טִפְּשׁוּת נִתּוֹסֶפֶת בָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מֵסִיר שָׂפָה לְנֶאֱמָנִים וְטַעַם זְקֵנִים יִקָּח״.
Rav said: Barzilai the Gileadite was a liar and he merely wanted to avoid joining David upon his return to Jerusalem, for an eighty-year old man is not usually this debilitated. For there was a particular maidservant in the house of Rabbi Yehuda HaNasi who was ninety-two years old, and she would taste the food that was cooking in the pots. Rava said: Barzilai was speaking the truth, but Barzilai the Gileadite was steeped in promiscuity, and anyone who is steeped in promiscuity is overtaken by old age before his time. It was taught in a baraita that Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, says: As Torah scholars grow older, wisdom is increased in them, as it is stated: “With aged men is wisdom; and length of days brings understanding” (Job 12:12). And as ignoramuses grow older, foolishness is increased in them, as it is stated: “He removes the speech of men of trust and takes away the understanding of the aged” (Job 12:20).
״גַּם מִגָּבוֹהַּ יִירָאוּ״ — שֶׁאֲפִילּוּ גַּבְשׁוּשִׁית קְטַנָּה דּוֹמָה עָלָיו כְּהָרֵי הָרִים. ״וְחַתְחַתִּים בַּדֶּרֶךְ״ — בְּשָׁעָה שֶׁמְּהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ נַעֲשׂוּ לוֹ תְּוָהִים. ״וְיָנֵאץ הַשָּׁקֵד״ — זוֹ קְלִיבוֹסֶת. ״וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב״ — אֵלּוּ עֲגָבוֹת. ״וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה״ — זוֹ חֶמְדָּה.
The Gemara continues interpreting verses from Ecclesiastes. The verse states: “Also when they shall be afraid of that which is high and terrors shall be on the road, and the almond tree shall blossom, and the grasshopper shall drag itself along, and the caper berry shall fail, for a person goes to his eternal home, and the mourners circle the marketplace” (Ecclesiastes 12:5). The Gemara explains: “Also when they shall be afraid of that which is high”; this means that even a small knoll on the road seems to him, the elderly, like the highest of mountains. “And terrors shall be on the road”; this means that while he is walking on the road he will have terrors, i.e., he will fear falling or otherwise suffering injury. “And the almond tree shall blossom”; this is the hip bone that protrudes from the skin of an elderly person. “And the grasshopper [ ḥagav ] shall drag itself along [ yistabbel ]”; by replacing the letter ḥet of ḥagav with an ayin , this can be understood as referring to the buttocks [ agavot ] which become heavy [ sevel ]. “And the caper berry shall fail”; this is sexual desire that ceases.
רַב כָּהֲנָא הֲוָה פָּסֵיק סִידְרָא קַמֵּיהּ דְּרַב. כִּי מְטָא לְהַאי קְרָא, נְגֵיד וְאִתְּנַח. אֲמַר, שְׁמַע מִינַּהּ בְּטֵל לֵיהּ חֶמְדֵּיהּ דְּרַב. אָמַר רַב כָּהֲנָא, מַאי דִּכְתִיב: ״כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי״ — זוֹ אִשָּׁה. ״הוּא צִוָּה וַיַּעֲמוֹד״ — אֵלּוּ בָּנִים. תָּנָא: אִשָּׁה חֵמֶת מָלֵא צוֹאָה, וּפִיהָ מָלֵא דָּם — וְהַכֹּל רָצִין אַחֲרֶיהָ.
The Gemara relates that Rav Kahana was reading biblical verses before Rav. When he got to this verse, Rav sighed. Rav Kahana said: We can derive from this that Rav’s desire has ceased. Rav Kahana also said: What is the meaning of that which is written: “For He spoke and it was, He commanded and it stood” (Psalms 33:9)? He understands this to mean that God created man with desires that push him to do things he would not do if he acted purely on the judgment of his intellect, and Rav Kahana therefore interprets the verse in the following manner: “For He spoke and it was”; this is a woman that a man marries. “He commanded and it stood”; these are the children who one works hard to raise. A tanna taught in a baraita : A woman is essentially a flask full of feces, a reference to the digestive system, and her mouth is full of blood, a euphemistic reference to menstruation, yet men are not deterred and they all run after her with desire.
״כִּי הוֹלֵךְ הָאָדָם אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ״, אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מְלַמֵּד שֶׁכׇּל צַדִּיק וְצַדִּיק נוֹתְנִין לוֹ מָדוֹר לְפִי כְּבוֹדוֹ. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁנִּכְנָס הוּא וַעֲבָדָיו לָעִיר, כְּשֶׁהֵן נִכְנָסִין — כּוּלָּן בְּשַׁעַר אֶחָד נִכְנָסִין, כְּשֶׁהֵן לָנִין — כׇּל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתְנִין לוֹ מָדוֹר לְפִי כְּבוֹדוֹ.
The Gemara interprets the continuation of the verse cited above: “For a person goes to his eternal home” (Ecclesiastes 12:5). Rabbi Yitzḥak said: This teaches that each and every righteous person is given a dwelling place in the World-to-Come in accordance with his honor. The Gemara offers a parable in which a king enters a city along with his servants. When they enter, they all enter through a single gate; however, when they sleep, each one is given a dwelling place in accordance with his honor. So too, although everyone dies, not everyone receives the same reward in the World-to-Come.
וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק, מַאי דִּכְתִיב: ״כִּי הַיַּלְדוּת וְהַשַּׁחֲרוּת הָבֶל״ — דְּבָרִים שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה בְּיַלְדוּתוֹ מַשְׁחִירִים פָּנָיו לְעֵת זִקְנָתוֹ.
And Rabbi Yitzḥak said: What is the meaning of that which is written: “For childhood and youth [ shaḥarut ] are vanity” (Ecclesiastes 11:10)? Sinful things that a person does in his youth darken [ mashḥirim ] his face with shame as he grows old (Rabbi Yoshiya Pinto).
וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: קָשָׁה רִימָּה לַמֵּת כְּמַחַט בַּבָּשָׂר הַחַי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַךְ בְּשָׂרוֹ עָלָיו יִכְאָב״. אָמַר רַב חִסְדָּא: נַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם מִתְאַבֶּלֶת עָלָיו כׇּל שִׁבְעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבָל״, וּכְתִיב: ״וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים״.
And Rabbi Yitzḥak said: The maggots that eat the flesh of the deceased are as painful to the dead as a needle in the flesh of the living, as it says with regard to the dead: “But his flesh is in pain for him, and his soul mourns over him” (Job 14:22). Rav Ḥisda said: A person’s soul mourns for him during all seven days of mourning following his death, as it is stated: And his soul mourns over him,” and it is also written: “And he mourned his father seven days” (Genesis 50:10).
אָמַר רַב יְהוּדָה: מֵת שֶׁאֵין לוֹ מְנַחֲמִין — הוֹלְכִין עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם וְיוֹשְׁבִין בִּמְקוֹמוֹ. הָהוּא דִּשְׁכֵיב בְּשִׁבָבוּתֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה, לֹא הָיוּ לוֹ מְנַחֲמִין,
Rav Yehuda said: In the case of a deceased person who has no comforters, i.e., he has nobody to mourn for him, ten people should go and sit in his place and accept condolences. The Gemara relates the story of a certain person who died in Rav Yehuda’s neighborhood and who did not have any comforters, i.e., mourners;