Talmud Builders

    Shabbat 118a

    Back to index

    English translation — Shabbat 118a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1one rescues food for three meals. What, is this not referring to a situation where he has not yet eaten any meals? Apparently, one is obligated to eat only three meals on Shabbat. The Gemara rejects this: No, it is referring to a situation where one already ate one meal. Three meals still remain, in accordance with the opinion of Rabbi Ḥidka, who requires four meals. The Gemara challenges this from the continuation of the mishna: If a fire ignited in the morning, one may only rescue food for two meals. What, is it not referring to a situation where one has not yet eaten one’s morning meal and the obligation is to eat only three meals, one at night and two during the day? The Gemara rejects this: No, it is referring to a situation where one has already eaten the morning meal. The Gemara challenges this from the continuation of the mishna: If a fire ignited in the afternoon, one may rescue food for one meal. What, is it not referring to a situation where one has not yet eaten the afternoon meal and the obligation is to eat only three meals? The Gemara rejects this: No, it is referring to a situation where one has already eaten.

    2The Gemara challenges this: From the fact that it is taught in the latter clause of the mishna: Rabbi Yosei says: One may always rescue food for three meals, by inference, even the first tanna holds that the obligation is to eat three meals, as there is no dispute with regard to the number of meals on Shabbat. Rather, it is clear that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Ḥidka. According to the tanna’im in the mishna, one is obligated to eat three meals on Shabbat.

    3And that which we learned in another mishna: One who has sufficient food for two meals in his possession may not take food from the charity plate that is distributed to the poor. He is not considered needy and would be taking food at the expense of people who are worse off than he. And one who has food for fourteen meals, enough meals for an entire week, may not take money from the charity fund. The Gemara asks: In accordance with whose opinion is this mishna? Apparently, it is neither in accordance with the opinion of the Rabbis nor in accordance with the opinion of Rabbi Ḥidka. If it were in accordance with the opinion of the Rabbis, they maintain that they are fifteen meals that are eaten in a week, two each day, evening and morning, and three on Shabbat. If it were in accordance with the opinion of Rabbi Ḥidka, they are sixteen meals that are eaten in a week, twelve during the six days of the week and four on Shabbat. The Gemara rejects this: Actually, the mishna is in accordance with the opinion of the Rabbis, but we say to him: That which you want to eat at the conclusion of Shabbat, Saturday night, eat it as the third meal on Shabbat.

    4The Gemara asks: Let us say that this mishna is in accordance with the opinion of the Rabbis and not in accordance with the opinion of Rabbi Ḥidka. The Gemara rejects that approach: Even if you say that it is in accordance with the opinion of Rabbi Ḥidka, the mishna can be understood, as we can say to him: That which you want to eat on Shabbat eve, Friday afternoon, eat at night on Shabbat instead. The Gemara asks: And do we have a person sit and fast all day on Shabbat eve? According to this suggestion, he would not eat at all on Friday. Rather, we must say: In accordance with whose opinion is this mishna? It is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who said: Make your Shabbat like a weekday and do not be beholden to other beings. It is preferable to eat two meals on Shabbat as he does during the week if he can thereby avoid taking charity.

    5And that which we learned in another mishna: One gives no less charity to a poor person who is traveling from place to place than a loaf worth a pundeyon, one forty-eighth of a sela , when the standard price of grain is four se’a for a sela. If he sleeps there, one gives him money for sleeping; and if he spends Shabbat in that city, one gives him food for three meals. Let us say that is in accordance with the opinion of the Rabbis and not the opinion of Rabbi Ḥidka. The Gemara rejects this: Actually, it is in accordance with the opinion of Rabbi Ḥidka. When it says that if the poor traveler spends Shabbat there one gives him food for three meals, it is referring to a case where there is one meal that he brought with him, for we say to him: This meal that you have with you, eat it. The Gemara is surprised at this: And when he goes, does he go empty-handed, with no food. The Gemara answers: We provide him a meal to accompany him when he leaves. The Gemara asks: What is the meaning of money for sleeping? Rav Pappa said: It means that one provides his sleeping needs, i.e., a bed and cushions.

    6The Sages taught in a baraita : With regard to bowls from which one ate in the evening on Shabbat, he may rinse them in order to eat from them in the morning. Bowls from which one ate in the morning, he may rinse them to eat from them in the afternoon. Bowls from which one ate in the afternoon, he may rinse them to eat from them in the afternoon. However, from the afternoon onward, one may no longer rinse them because there is no further need for these bowls on Shabbat, and it is prohibited to make preparations on Shabbat for a weekday. However, with regard to cups, and ladles, and flasks, which are vessels used for drinking, one rinses them all day long because there is no fixed time for drinking, and one does not know when he will drink again.

    7Rabbi Shimon ben Pazi said that Rabbi Yehoshua ben Levi said in the name of bar Kappara: Anyone who fulfills the obligation to eat three meals on Shabbat is rescued from three punishments: From the pangs of the Messiah, i.e., the suffering that precedes the advent of Messiah, and from the judgment of Gehenna, and from the war of Gog and Magog. The Gemara derives that one is rescued from the pangs of Messiah by means of a verbal analogy. It is written here, with regard to Shabbat, day: “Eat it today” (Exodus 16:25). And it is written there, with regard to Messiah, day: “Behold, I am sending you Elijah the prophet before the coming of the great and awesome day of God” (Malachi 3:23). The Gemara derives that one is rescued from the judgment of Gehenna by means of a verbal analogy. It is written here, with regard to Shabbat, day, as cited above. And it is written there, day: “That day will be a day of wrath, a day of trouble and distress, a day of destruction and desolation, a day of darkness and blackness, a day of cloud and thick fog” (Zephaniah 1:15), which is interpreted as referring to the punishment of Gehenna. The Gemara derives that one is rescued from the war of Gog and Magog by means of a verbal analogy. It is written here, with regard to Shabbat, day. And it is written there, with regard to the War of Gog and Magog, day: “And it shall be on that day, on the day that Gog arrives on the land of Israel” (Ezekiel 38:18).

    8Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Yosei: With regard to anyone who delights in the Shabbat, God gives him a boundless portion, i.e., a very large reward, as it is stated: “If you keep your feet from violating Shabbat, from pursuing your affairs on My holy day, and you call Shabbat a delight, the Lord’s holy day honored, and you honor it by not going your own way, or attending to your own matters or speaking idle words. Then you shall delight in the Lord and I will cause you to ride on the heights of the world, and to feast

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    לעולם מצילין מזון ג' סעודותמדלא אמר ארבע לית ליה דרבי חידקא:

    מכלל דתנא קמא שלש סעודות סבירא ליהדבהאי לא איפליגו אלא דת"ק סבר מה שעבר כבר לא יציל ולרבי יוסי יציל:

    תמחויקערה גדולה היא וגובין בה גבאים מאכל מבעלי בתים ומחלקין לעניים ב' סעודות ליום מיום ליום:

    לא יטולכיון דיש לו נמצא גוזל לעניים:

    קופהמעות הן לפרנס עניים בני טובים דזיל להו מילתא דתמחוי ומתחלקין מע"ש לע"ש:

    י"ד סעודות לא יטול מן הקופהשהרי יכול להמתין לע"ש הבאה אבל כשיש לו מזון י"ב יטול שהרי לא תחלק עוד עד שיגיע ע"ש והרי לשבעה ימי שבת צריכין י"ד סעודות:

    אכליה בשבתאשהרי תאכלנה סמוך לערב ולא תצטרך לאכול בלילה ואף על גב דאמרינן לקמן לעולם יסדר אדם שלחנו במוצאי שבת ה"מ למאן דאפשר ליה:

    בתעניתא מותבינן ליהבתמיה:

    אלא הא מני ר' עקיבא היאולענין סעודת שבת במאן דאפשר ליה איכא למימר כרבנן ואיכא למימר כרבי חידקא ומיהו האי דצריך לבריות יעשה שבתו חול ולא יטיל על אחרים כבוד שבתותיו:

    אין פוחתין לעני העובר ממקום למקוםשאינו לן בלילה אצלם:

    מככרהלקוח בפונדיון כשהשער ד' סאין בסלע והפונדיון אחד מי"ב בדינר דהוא אחד ממ"ח בסלע ושיערו לו חכמים ככר זו לשתי סעודות היום והלילה:

    לן נותנין לו פרנסת לינהלקמן מפרש מאי היא שהרי סעודה של לילה בכלל ככר היא וככר זו משערינן בעירובין (דף פב:) למזון שתי סעודות לעירובי תחומין:

    ואם שבתאצלם בשבת:

    מאי פרנסת לינההא קבל ליה סעודת הלילה:

    בי סדיאלבדין פולטר"א להניח תחת מראשותיו:

    שוב אינו מדיחןדאין הדחה זו אלא לחול:

    חבלו של משיחכדאמרי' בכתובות (דף קיב:) דור שבן דוד בא בו קטיגוריא בתלמידי חכמים שנאמר ועוד בה עשיריה וגו' חבלי לשון חבלי יולדה (הושע יג):

    בלי מצריםכלומר אין לה קץ:

    אז תתענגבתר וקראת לשבת עונג כתיב:

    שבת 118 עמוד א

    1מצילין מזון ג' סעודות, מאי לאו דלא אכל! לא, דאכל. שחרית מצילין מזון שתי סעודות, מאי לאו דלא אכל? לא, דאכל. במנחה מצילין מזון סעודה אחת, מאי לאו דלא אכל? לא, דאכל!

    2והא מדקתני סיפא: רבי יוסי אומר לעולם מצילין מזון ג' סעודות מכלל דתנא קמא ג' סבירא ליה! אלא מחוורתא, מתני' דלא כרבי חידקא.

    3והא דתנן: מי שיש לו מזון שתי סעודות לא יטול מן התמחוי, מזון ארבע עשרה לא יטול מן הקופה. מני? לא רבנן, ולא רבי חידקא. אי רבנן חמסרי הויין. אי רבי חידקא שית סרי הויין! לעולם רבנן, דאמרינן ליה: מאי דבעית למיכל באפוקי שבתא, אכליה בשבתא.

    4לימא רבנן היא, ולא ר' חידקא. אפי' תימא ר' חידקא, דאמרינן ליה: מאי דבעית למיכל במעלי שבתא, אכליה לאורתא. וכולי יומא דמעלי שבתא בתעניתא מותבינן ליה?! אלא הא מני רבי עקיבא היא, דאמר: עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות.

    5והא דתנן: אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון מד' סאין בסלע. לן נותנין לו פרנסת לינה, ואם שבת נותנין לו מזון ג' סעודות. לימא רבנן היא, ולא ר' חידקא? לעולם ר' חידקא כגון דאיכא סעודה בהדיה, דאמרינן ליה: הא דאיכא בהדך אכליה. וכי אזיל בריקן אזיל?! דמלווינן ליה סעודה בהדיה. מאי פרנסת לינה? אמר רב פפא: פוריא ובי סדיא.

    Baraita

    6ת"ר קערות שאכל בהן ערבית מדיחן לאכול בהן שחרית. שחרית מדיחן לאכול בהן בצהרים. בצהרים מדיחן לאכול בהן במנחה. מן המנחה ואילך שוב אינו מדיח. אבל כוסות וקיתוניות וצלוחיות מדיח והולך כל היום כולו, לפי שאין קבע לשתיה.

    7א"ר שמעון בן פזי א"ר יהושע בן לוי משום בר קפרא: כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות: מחבלו של משיח, ומדינה של גיהנם, וממלחמת גוג ומגוג. מחבלו של משיח כתיב הכא ״יום״, וכתיב התם: (מלאכי ג, כג) ״הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום וגו'״. מדינה של גיהנם כתיב הכא ״יום״, וכתיב התם: (צפניה א, טו) ״יום עברה היום ההוא״. ממלחמת גוג ומגוג כתיב הכא ״יום״, וכתיב התם: (יחזקאל לח, יח) ״ביום בא גוג״.

    8א"ר יוחנן משום רבי יוסי: כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים, שנאמר: ״(ישעיהו נח״, יד) אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך׃

    Tosafot

    במנחה מצילין מזון סעודה אחתמכאן משמע דזמן אכילה שלישית בשבת היא מן המנחה ולמעלה דלא כאותם שמחלקין סעודת שחרית ומברכין בינתים ומיהו מהא דאמרינן בפסחים בפ"ק (דף יג.) י"ד שחל להיות בשבת משייר מזון שתי סעודות אין ראיה מדאין משיירין מזון ג' סעודות שאין לעשות ב' סעודות שחרית דהא כיון שאוכל הכל שחרית חשיב כסעודה אחת ועוד אומר ר"י שיש כאן איסור ברכה שאינה צריכה כדאי' בפ' בא לו (יומא דף ע.) גבי ובעשור שבחומש הפקודים דקאמר וניתי ס"ת אחרינא ונקרי א"ר שמעון בן לקיש מפני ברכה שאינה צריכה:

    והא דתנן אין פוחתין כו' נימא רבנן היא ולא רבי חידקאאומר ר"י דאין לפרש שבת נותנין לו מזון ג' סעודות דהיינו כשבא שם בע"ש לעת האוכל דמסתמא ישבות שם שאין רגילות כל כך ללכת ערב שבת ובשביל שבת נותנים לו סעודה אחת יותר ממה שנותנין לו בשאר ימים דא"כ היכי ניחא לרבנן והלא מן הכל אין לו כי אם ד' סעודות אחת שהביא עמו דמלוינן בהדיה ושלשה שנתנו לו וכשיאכל אחת בערב שבת לא ישארו בידו רק ג' סעודות ואותן יאכל בשבת וא"כ תיקשי נמי לרבנן וכי אזיל ריקן אזיל כדפריך בסמוך ומיהו איכא למימר דבסמוך לרבנן נמי פריך אבל קשה דכי משני דמלוינן ליה סעודה בהדיה לא תירץ כלום לר' חידקא דאין לו לשבת כ"א שלש סעודות ולר' חידקא צריך ד' ונראה לר"י דכשבא בע"ש לעת האוכל נותנין לו מזון ב' סעודות כמו בשאר ימים ואם בא לשבות שם מוסיפין לו עוד ג' סעודות וקאמר לימא רבנן היא ולא רבי חידקא דלרבנן ניחא שיש בידו ה' סעודות בתחילת שבת ואותה שהביא עמו יאכל בע"ש ומאותן ה' סעודות יאכל ג' בשבת ואחת במוצאי שבת ואחת יוליך עמו אלא לרבי חידקא כשיאכל ד' בשבת ואחת להוליך עמו למחר א"כ מה יאכל במוצאי שבת וליכא למימר דאמרינן ליה מה דהוה לך למיכל באפוקי שבתא אכול בשבתא כדאמרי' לעיל דהתם אמרינן ליה כדי שלא יהא ניזון מן הצדקה אבל הכא כבר הוא ניזון ולהכי נוטל כל צורכו ומשני דאיכא סעודה בהדיה המתרץ היה סבור שהיה פשוט למקשה שהסעודה שיוליך עמו נותנין לו באחד בשבת אע"פ שבשאר ימים נותנין לו סעודה שיוליך עמו עם אחרות בע"ש אין נותנין לו אותה עד שילך לפי שאינו הולך מיד עד אחר השבת ולכך היה סבור שהמקשה לא היה יודע שהביא סעודה עמו ואין לו בתחלת השבת אלא ד' להכי משני ליה דאיכא סעודה בהדיה והמקשה משיב דפשיטא ליה דאיכא סעודה בהדיה אך קשה ליה כיון דמתרצת דאכיל לכולהו וכי אזיל בריקן אזיל שכמו שהביא עמו לכאן כן ישאנה עמו בצאתו מכאן ומשני דמלוינן ליה כו':

    מככר בפונדיון כו'היינו כר' יוחנן בן ברוקא דחשיב ככר בפונדיון מד' סאין בסלע שתי סעודות דעירוב ופליג התם (עירובין דף פב:) ארבי מאיר ורבי יהודה שאומרים התם שיעור אחר:

    דמלוינן סעודה בהדיהוא"ת א"כ אמאי נותנים לו ב' סעודות כיון שמביא אחת עמו יתנו לו אחת ויאכל אחת והאחת יוליך עמו וי"ל דאין מחלקין תמחוי בלילה אלא ביום בזמן הסעודה ולכך נותנין לו שנים שיאכל אחת מיד ואחת בלילה במקום שיהיה ואחת להוליך עמו למחר:

    לפי שאין קבע לשתיהמכאן יש ללמוד בלילה כשרוצה להתענות למחר לאחר אכילה אע"פ שאינו יכול לאכול אם לא התנה לפי שמסתמא כשבירך סילק דעתו מלאכול מלשתות ודאי לא סילק דעתו כדאמר הכא דאין קבע לשתיה והיכא דלא שכיח יין אע"ג דסילק דעתו מן היין מ"מ ממים לא סילק דעתו ומיהו אומר ר"י דשמא דוקא בימיהם שהיו קובעין עצמן לשתיה אחר אכילה אמרו דאין קבע לשתיה אכל לדידן לא וריב"א פירש במסכת תענית (דף יב.) שאף לאחר שישן מותר לשתות על פי הירושלמי ואין ר"י רוצה להקל כל כך כיון שלא נזכר בהדיא בש"ס שלנו:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ואיתא בפ' כיצד מברכיןת"ר כמה סעודות חייב אדם לוכל בשבת ג'. פי' א' בלילה וב' ביום. וכן הלכה. ולפיכך שנינו שמציל מזון ג' סעודו' ומתני' מחוורתא דלא כר' חידקא:

    כלי מאכל אינו מדיח אלא מה שצריך לוכל בו בשבתלפי זמן סעודותיו אבל כלי שתיה כל היום. שאין קבע לשתיה:

    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 118a

    Shabbat 118a. The full printed text of this folio side — 8 numbered segments, about 345 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    לעולם מצילין מזון ג' סעודות מדלא אמר ארבע לית ליה דרבי חידקא:

    מכלל דתנא קמא שלש סעודות סבירא ליה דבהאי לא איפליגו אלא דת"ק סבר מה שעבר כבר לא יציל ולרבי יוסי יציל:

    תמחוי קערה גדולה היא וגובין בה גבאים מאכל מבעלי בתים ומחלקין לעניים ב' סעודות ליום מיום ליום:

    לא יטול כיון דיש לו נמצא גוזל לעניים:

    קופה מעות הן לפרנס עניים בני טובים דזיל להו מילתא דתמחוי ומתחלקין מע"ש לע"ש:

    י"ד סעודות לא יטול מן הקופה שהרי יכול להמתין לע"ש הבאה אבל כשיש לו מזון י"ב יטול שהרי לא תחלק עוד עד שיגיע ע"ש והרי לשבעה ימי שבת צריכין י"ד סעודות:

    אכליה בשבתא שהרי תאכלנה סמוך לערב ולא תצטרך לאכול בלילה ואף על גב דאמרינן לקמן לעולם יסדר אדם שלחנו במוצאי שבת ה"מ למאן דאפשר ליה:

    בתעניתא מותבינן ליה בתמיה:

    11 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 118a · Sefaria

    Tosafot

    במנחה מצילין מזון סעודה אחת מכאן משמע דזמן אכילה שלישית בשבת היא מן המנחה ולמעלה דלא כאותם שמחלקין סעודת שחרית ומברכין בינתים ומיהו מהא דאמרינן בפסחים בפ"ק (דף יג.) י"ד שחל להיות בשבת משייר מזון שתי סעודות אין ראיה מדאין משיירין מזון ג' סעודות שאין לעשות ב' סעודות שחרית דהא כיון שאוכל הכל שחרית חשיב כסעודה אחת ועוד אומר ר"י שיש כאן איסור ברכה שאינה צריכה כדאי' בפ' בא לו (יומא דף ע.) גבי ובעשור שבחומש הפקודים דקאמר וניתי ס"ת אחרינא ונקרי א"ר שמעון בן לקיש מפני ברכה שאינה צריכה:

    והא דתנן אין פוחתין כו' נימא רבנן היא ולא רבי חידקא אומר ר"י דאין לפרש שבת נותנין לו מזון ג' סעודות דהיינו כשבא שם בע"ש לעת האוכל דמסתמא ישבות שם שאין רגילות כל כך ללכת ערב שבת ובשביל שבת נותנים לו סעודה אחת יותר ממה שנותנין לו בשאר ימים דא"כ היכי ניחא לרבנן והלא מן הכל אין לו כי אם ד' סעודות אחת שהביא עמו דמלוינן בהדיה ושלשה שנתנו לו וכשיאכל אחת בערב שבת לא ישארו בידו רק ג' סעודות ואותן יאכל בשבת וא"כ תיקשי נמי לרבנן וכי אזיל ריקן אזיל כדפריך בסמוך ומיהו איכא למימר דבסמוך לרבנן נמי פריך אבל קשה דכי משני דמלוינן ליה סעודה בהדיה לא תירץ כלום לר' חידקא דאין לו לשבת כ"א שלש סעודות ולר' חידקא צריך ד' ונראה לר"י דכשבא בע"ש לעת האוכל נותנין לו מזון ב' סעודות כמו בשאר ימים ואם בא לשבות שם מוסיפין לו עוד ג' סעודות וקאמר לימא רבנן היא ולא רבי חידקא דלרבנן ניחא שיש בידו ה' סעודות בתחילת שבת ואותה שהביא עמו יאכל בע"ש ומאותן ה' סעודות יאכל ג' בשבת ואחת במוצאי שבת ואחת יוליך עמו אלא לרבי חידקא כשיאכל ד' בשבת ואחת להוליך עמו למחר א"כ מה יאכל במוצאי שבת וליכא למימר דאמרינן ליה מה דהוה לך למיכל באפוקי שבתא אכול בשבתא כדאמרי' לעיל דהתם אמרינן ליה כדי שלא יהא ניזון מן הצדקה אבל הכא כבר הוא ניזון ולהכי נוטל כל צורכו ומשני דאיכא סעודה בהדיה המתרץ היה סבור שהיה פשוט למקשה שהסעודה שיוליך עמו נותנין לו באחד בשבת אע"פ שבשאר ימים נותנין לו סעודה שיוליך עמו עם אחרות בע"ש אין נותנין לו אותה עד שילך לפי שאינו הולך מיד עד אחר השבת ולכך היה סבור שהמקשה לא היה יודע שהביא סעודה עמו ואין לו בתחלת השבת אלא ד' להכי משני ליה דאיכא סעודה בהדיה והמקשה משיב דפשיטא ליה דאיכא סעודה בהדיה אך קשה ליה כיון דמתרצת דאכיל לכולהו וכי אזיל בריקן אזיל שכמו שהביא עמו לכאן כן ישאנה עמו בצאתו מכאן ומשני דמלוינן ליה כו':

    מככר בפונדיון כו' היינו כר' יוחנן בן ברוקא דחשיב ככר בפונדיון מד' סאין בסלע שתי סעודות דעירוב ופליג התם (עירובין דף פב:) ארבי מאיר ורבי יהודה שאומרים התם שיעור אחר:

    דמלוינן סעודה בהדיה וא"ת א"כ אמאי נותנים לו ב' סעודות כיון שמביא אחת עמו יתנו לו אחת ויאכל אחת והאחת יוליך עמו וי"ל דאין מחלקין תמחוי בלילה אלא ביום בזמן הסעודה ולכך נותנין לו שנים שיאכל אחת מיד ואחת בלילה במקום שיהיה ואחת להוליך עמו למחר:

    לפי שאין קבע לשתיה מכאן יש ללמוד בלילה כשרוצה להתענות למחר לאחר אכילה אע"פ שאינו יכול לאכול אם לא התנה לפי שמסתמא כשבירך סילק דעתו מלאכול מלשתות ודאי לא סילק דעתו כדאמר הכא דאין קבע לשתיה והיכא דלא שכיח יין אע"ג דסילק דעתו מן היין מ"מ ממים לא סילק דעתו ומיהו אומר ר"י דשמא דוקא בימיהם שהיו קובעין עצמן לשתיה אחר אכילה אמרו דאין קבע לשתיה אכל לדידן לא וריב"א פירש במסכת תענית (דף יב.) שאף לאחר שישן מותר לשתות על פי הירושלמי ואין ר"י רוצה להקל כל כך כיון שלא נזכר בהדיא בש"ס שלנו:

    Tosafot on Shabbat 118a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ואיתא בפ' כיצד מברכין ת"ר כמה סעודות חייב אדם לוכל בשבת ג'. פי' א' בלילה וב' ביום. וכן הלכה. ולפיכך שנינו שמציל מזון ג' סעודו' ומתני' מחוורתא דלא כר' חידקא:

    כלי מאכל אינו מדיח אלא מה שצריך לוכל בו בשבת לפי זמן סעודותיו אבל כלי שתיה כל היום. שאין קבע לשתיה:

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 118a · Sefaria

    Meiri

    עני שיש לו מזון שתי סעודות אסור לו ליטול מן התמחוי ומותר בקופה ואם היה לו מזון ארבע עשרה סעודות אסור לו ליטול מן הקופה ומותר בלקט שכחה ופאה עד שיהו לו מאתים זוז:

    אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר אחד הנמכר בפנדיון כשיהיו החטים נמכרים ארבע סאין בסלע ואם לן נותנין לו פרנסת לינה והוא מצע וסדין על הדרך הרגיל ואם היה שבת נותנין לו מזון שלש סעודות ואם יש עמו אחת אומרים לו שיאכלנה תחלה ואם הוא אומר שהוא מצניעה לכשילך אף אנו אומרים לו שאנו נותנים לו סעודה לכשילך ודבר זה כשאין מכירין אותו אבל אם היו מכירין אותו נותנין לו לפי כבודו מכאן אתה למד ששלש סעודות אף לעני שבישראל נאמרו ואף למתפרנס מן הצדקה לא אמרו עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות אלא שלא להרבות בהוצאותן ובהוצאות אחרות שבשבת אלא כמסת ידו ומ"מ כל שרבוי האכילה מזיקתהו פטור מהם:

    הנשים הרי הן כאנשים לענין שבת הן לבצוע על שתי ככרות הן לחיוב שלש סעודות הן לחיוב קדוש והבדלה כמו שיתבאר במקומו:

    קערות שאכל בהם בליל שבת מותר להדיחן לצורך שחרית ושאכל בהן שחרית מותר להדיחן לצורך מנחה הא מן המנחה ולמעלה אינו מדיח ואפי' רצה לאכל שאין החיוב אלא בשלש וזה שאמרו כאן בצהרים וכו' לדעת ר' חידקא היא שנויה שמצריך בארבע סעודות ואין הלכה כן אבל כוסות וקיתוניות וצלוחיות מדיח והולך כל היום כלו שאין קבע לשתיה:

    Meiri on Shabbat 118a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה והא דתנן כו' וא"כ תקשי נמי לרבנן וכי אזיל כו' ריקם כו' עכ"ל. יש לדקדק כיון דהמקשה לא הוה ידע הא דמשני ליה כגון דאיכא סעודה בהדיה דאמרי' ליה אכליה א"כ מאי קאמר לימא רבנן היא כו' דהא לרבנן נמי בלאו קושיא דאזיל ריקם תקשי ליה דחסר ליה סעודת ע"ש שהרי אין נותנין לו כ"א שלש סעודות דסגי לשבת וכי כולי יומא דמעלי שבתא מותבינן ליה בתענית כדפי' לעיל וי"ל דהמקשה לא נחית מעיקרא לאקשויי אלא אשבת גופיה דלרבנן ניחא דנותנים לו ג' סעודות לשבת אבל לרבי חידקא לשבת גופיה הא נמי חסר ליה סעודה אחת והשתא איכא למימר דלא הוה קשיא ליה לרבנן אלא הא דאזיל ריקם וכעין שכתבו התוס' לקמן דהוה ידע שפיר דאיכא סעודה בהדיה ואוכלה בע"ש ולא ניחא לאקשויי אלא אשבת גופיה ולרבנן ניחא דהנהו שלש סעודות שנותנין לו הן לשבת אבל לרבי חידקא בשבת גופיה לא סגי ליה בשלש סעודות שנותנין לו והמתרץ היה סבור שפשוט להמקשה שהסעודה שיוליך עמו נותנין לו באחד בשבת כו' ולכך היה סבור שהמקשה לא היה יודע שהביא סעודה עמו כמ"ש התוס' לקמן ולא נחית לאקשויי מסעודת ע"ש לרבנן אלא אשבת גופיה דלרבנן סגי ליה בג' שנותנין לו ולרבי חידקא הא חסר ליה בשבת גופיה סעודה אחת ולהכי משני ליה דאיכא סעודה בהדיה דאוכליה בשבת והמקשה משיב לו דפשיטא ליה דאיכא סעודה אך קשה ליה כדמתרצת דאכיל נמי לר' חידקא בשבת האיכא בהדיה וכי אזיל בריקם אזיל שכמו שהביא עמו כן ישאנה עמו בצאתו ומשני דמלוינן כו' והתוס' הקשו ע"ז הפירוש דאכתי לרבי חידקא לפי המסקנא נמי חסר ליה סעודה אחת ודו"ק:

    בא"ד המתרץ היה סבור שהיה פשוט להמקשה שהסעודה שיוליך עמו נותנין לו באחד בשבת כו' עכ"ל. ק"ק דלא הוה צריכי לזה אלא דהמתרץ היה סבור שהמקשה ידע נמי דאיכא סעודה בהדיה אלא דלא ידע דלא אוכלה בשבת משום דבעי שיוליך עמו והמתרץ משיב לו דהך דאיכא בהדיה אוכליה בשבת וק"ל דא"כ כי אזיל כו' ויש ליישב ודו"ק:

    בד"ה דמלוינן כו' וא"ת א"כ אמאי נותנין לו ב' סעודות כו' עכ"ל אבל אי לא הוה ליה סעודה ביום א' בהדיה הוה ניחא להו מיהת ביום ראשון דבעי ב' סעודות א' שיאכל ואחת יוליך עמו ובימים אחרים ה"א קושטא הוא דאין נותנין לו רק סעודה אחת ביום וסעודה אחת בלילה וק"ל:

    בא"ד וי"ל דאין מחלקין תמחוי בלילה אלא כו' עכ"ל ויש לדקדק כיון דביום א' מלוינן בהדיה ומחלקין בבקר כשהולך לדרכו אף שלא בזמן סעודה א"כ בכל יום במקום שהיה לן ה"ל ליתן לו בבקר סעודה אחת דמלוינן בהדיה כמו ביום א' והשתא אכתי תקשי דבכל מקום לא יתנו לו רק אחת ויאכל אחת והאחת יוליך עמו ויש ליישב דאין דרך לחלק תמחוי בבקר רק בזמן סעודה ולכך בכל יום היו נותנין לו ב' סעודות בזמן סעודה אלא ביום א' הוצרכו ליתן לו סעודה דמלוינן בהדיה בבקר שלא היו נותנין אותה לו בע"ש לפי שאינו הולך מיד וכמ"ש התוס' לעיל וק"ל:

    Chidushei Halachot on Shabbat 118a · Sefaria

    Maharam

    בגמ' אי רבנן חמסרי הויין אי ר' חידקא וכו' ר"ל עם הסעודה של מוצ"ש שכן דרך העולם לאכול סעודה אחת שחרית ואחת ערבית רק שבשבת מוסיפין אחת באמצע לת"ק ושתים לר' חידקא וק"ל:

    Maharam on Shabbat 118a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    כָּל הַמְעַנֵּג אֶת הַשַּׁבָּת, נוֹתְנִין לוֹ נַחֲלָה בְּלֹא מְצָרִים נראה לי בס"ד מדה כנגד מדה, כי השבת יש לו מצרים ידועים מאתו יתברך, שהוא תחלה שעה א' מן לילה עד סוף שעה י"ב של היום, אך ישראל על ידי תוספות שבת שמקדימין ומאחרין עושין אותו כדבר שאין לו מצרים, כי זו התוספות היא שבת גמור, אך אין לה שיעור ידוע פעם בא בקצרה פעם בא בארוכה, ולזה אמר כָּל הַמְעַנֵּג אֶת הַשַּׁבָּת בתוספות שעושה לו מלפניו ואחריו שאז אין נעשה בו מצרים ידועים, לכך מדה כנגד מדה יזכה לְנַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים.

    Ben Yehoyada on Shabbat 118a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 118, Amud Aleph, about 345 words in 8 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 8 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 132 words

      Opens “מצילין מזון ג' סעודות, מאי לאו דלא…”

    2. Segment 223 words

      Opens “והא מדקתני סיפא: רבי יוסי אומר לעולם…”

      Named: רבי יוסי, רבי חידקא.

    3. Segment 346 words

      Opens “והא דתנן: מי שיש לו מזון שתי…”

      Named: רבי חידקא.

    4. Segment 439 words

      Opens “לימא רבנן היא, ולא ר' חידקא. אפי'…”

      Named: רבי עקיבא.

    5. Segment 561 words

      Opens “והא דתנן: אין פוחתין לעני העובר ממקום…”

      Named: רב פפא.

    6. Segment 638 words

      Opens “ת"ר קערות שאכל בהן ערבית מדיחן לאכול…”

    7. Segment 779 words

      Opens “א"ר שמעון בן פזי א"ר יהושע בן…”

    8. Segment 827 words

      Opens “א"ר יוחנן משום רבי יוסי: כל המענג…”

      Named: רבי יוסי.

    Sages named on this page

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Shabbat 118a · Segment 4 — “…אלא הא מני רבי עקיבא היא, דאמר: עשה שבתך…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Shabbat 118a · Segment 8 — “א"ר יוחנן משום רבי יוסי: כל המענג את השבת…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shabbat 118a

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026