מדקאמר בכל מקום — לוקחין ארבעה וחמשה אלמא האי דקמפליג בין בייתות למדבריות אשתי צאן פליג ולקולא קאי:
שבישתא — חבילי זמורות: שומר שכרו הוא נוטל במעות ואין לו חלק בעצים אבל אריס חולק בזמורות ובעצים וביין:
והטורטני — מאזנים גדולים ומוכרין פירות במשקל כדרך התגרים דכיון דמוכרין בפרהסיא לא גנבום:
רוב — ממונו משלו בלא גזילה הולכין אחר הרוב ונהנין ממנו:
אפילו מיעוט משלו — תלינן ואמרינן האי מידי דיהיב ליה מדידיה הוא:
אדא — שם האיש:
דיילא — שמש דרבנן:
מסור — מלשין המוסר ממון חבירו לאנסים:
חמיר מגופו — דקיימא לן בפרק שני דע"ז (דף כו:) דמותר לאבד גופו בידים דקתני המינין והמסורות מורידין אותן לבור ולא מעלין:
תקיל ושקיל — לנפשיה מדקדק בחלוקה ואינו מוותר מחלקו כלום לשון אחר מחצה היה נוטל ודרך שאר האריסין ליטול שליש:
תקיל ויהיב — לרב חסדא:
[קרא אנפשיה] — רב חסדא צדיק והאריס חוטא ונצפן חילו לרב חסדא דסלקו ונטל חלקו:
כי ישל אלוה נפשו — משליך הקב"ה נשמתו ומאבד ממנו נשמה אחת:
אל תגזל דל כי דל הוא — אע"פ שדל הוא ואין לו מה לגוזלו:
אל תדכא עני בשער — מעשר עני ולקט שכחה ופאה המתחלקין בשעריך אל תדכאהו בם:
וקבע את קובעיהם נפש — גוזל נפש גוזליהם:
בעלים דהשתא — גזלן שנעשה עכשיו בעלים לממון:
ואכל קצירך ולחמך — ודומה לך כאוכל בניך ובנותיך לפי שאין לך שוב במה לפרנסם:
מחמס בני יהודה — מגזל שעשו מעלה אני עליהם כאילו שפכו דם נקי:
המית הגבעונים — כדמפרש לקמיה שהמית כהני נוב שהיו מספקים מים ומזון לגבעונים שהגבעונים היו משמשין למזבח חוטבי עצים ושואבי מים ומעלה עליו כאילו המית הגבעוני':
[אבל נפש בניו ובנותיו לא] — הא מאת נפש בעליו יקח לא נפקא לן אלא נפש הגוזל אבל בניו ובנותיו לא נענש גזלן אנפש בני הנגזל:
[דלא יהיב דמי] — חמסן יהיב דמי וזה לא היה רוצה למכור:
אבל לא יינות ושמנים וסלתות — שדרך האיש למוכרן ואין עושה את אשתו שליח לכך ושמא גנבתו מבעלה:
כפה — צעיף ואין הבעל מקפיד:
והבדדין — בעלי בית הבד שתגרין הן בשמן לוקחין מן נשיהם זיתים ושמן במדה כלומר דרך מכירה בפרהסיא ודבר מרובה דאין יכולה לגנוב כל זאת ולעשות בצינעא אבל לא במועט דגנבתו ויכולה לעשות בצינעא ולא ירגיש בעלה ל"א במועט במעטן שנטלתן מן המעטן ואין דרך למוכרן כך:
בגליל העליון — שהשמן שם ביוקר ומקפיד על דבר מועט:
רבינא — גבאי צדקה היה:
כבלי — שרשרות זהב:
ושירי — צמידין:
לבני מחוזא — עשירים הם:
מתני' הכובס מוציא — מבגד צמר דבר מועט על ידי שטיפה ואין הבע"ה מקפיד ומן הדין הן שלו והמקפיד לא הוי קפידא:
שהסורק מוציא — ע"י הקוצים שקורין קרדונ"ש:
סורק — פילונ"ש כך שם האומנות על שם שהוא סורקו בקוצים כעין מסרק:
של בעל הבית — שדבר חשוב הוא ולא מחיל:
הכובס נוטל ג' חוטין — דרך אורגי בגדי צמר לארוג שלשה חוטין ממין אחר בסוף הבגד והכובס נוטלן ומשוה הבגד ומייפהו:
ואם היה החוט שחור — שארגו בבגד לבן רשאי ליטול הכל לפי שהשחור מגנה את הלבן:
החייט ששייר מן החוט כדי לתפור בו — ובגמרא מפרש שיעור תפירה:
ה"ג ומטלית שהוא ג' על ג' — חייט שהשוה את תפירתו וקיצע הימנה מטלית קטנה שלש אצבעות על שלש אצבעות הרי אלו של בעה"ב:
מעצד — דילדיי"ר בלע"ז קטנה ומחליק בה את הנסרים ושפאין שהוא משוה דקין הן טנב"ש בלע"ז:
בכשיל — קרדום ומפיל שפאין גסין:
אצל בעל הבית — שכיר יום:
נסורת — אפי' דק דק היוצא מתחת המקדח שהיא דק מאד של בעל הבית ורישא בקבלן שקיבל לבנות הבית בדמים קצובים: גמ'
