מסכת יומא דף פ״ז עמוד ב׳

1אתא ר' חייא הדר לרישא. עייל בר קפרא הדר לרישא. אתא ר"ש ברבי הדר לרישא. אתא ר' חנינא (בר) חמא, אמר: כולי האי נהדר וניזיל? לא הדר. איקפיד ר' חנינא, אזל רב לגביה תליסר מעלי יומי דכפורי ולא איפייס.

2והיכי עביד הכי? והאמר ר' יוסי בר חנינא: כל המבקש מטו מחבירו אל יבקש ממנו יותר משלש פעמים! רב שאני. ור' חנינא, היכי עביד הכי? והאמר רבא: כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו!

3אלא: ר' חנינא חלמא חזי ליה לרב דזקפוהו בדיקלא, וגמירי דכל דזקפוהו בדיקלא רישא הוי. אמר: שמע מינה בעי למעבד רשותא ולא איפייס, כי היכי דליזיל ולגמר אורייתא בבבל.

ברייתא

4ת"ר מצות וידוי ערב יוה"כ עם חשכה. אבל אמרו חכמים: יתודה קודם שיאכל וישתה, שמא תטרף דעתו בסעודה. ואע"פ שהתודה קודם שאכל ושתה מתודה לאחר שיאכל וישתה, שמא אירע דבר קלקלה בסעודה. ואף על פי שהתודה ערבית יתודה שחרית. שחרית יתודה במוסף, במוסף יתודה במנחה, במנחה יתודה בנעילה.

5והיכן אומרו? יחיד אחר תפלתו, ושליח צבור אומרו באמצע. מאי אמר? אמר רב: ״אתה יודע רזי עולם״. ושמואל אמר: ״ממעמקי הלב״. ולוי אמר: ״ובתורתך כתוב לאמר״. ר' יוחנן אמר: ״רבון העולמים״.

6ר' יהודה אמר: ״כי עונותינו רבו מלמנות וחטאתינו עצמו מספר״. רב המנונא אמר: ״אלהי, עד שלא נוצרתי איני כדאי. עכשיו שנוצרתי, כאילו לא נוצרתי. עפר אני בחיי, ק"ו במיתתי. הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה. יהי רצון מלפניך שלא אחטא, ומה שחטאתי מרוק ברחמיך, אבל לא ע"י יסורין״. והיינו וידויא דרבא כולה שתא, ודרב המנונא זוטא ביומא דכפורי.

7אמר מר זוטרא: לא אמרן, אלא דלא אמר: ״אבל אנחנו חטאנו״, אבל אמר: ״אבל אנחנו חטאנו״ תו לא צריך. דאמר בר המדודי: הוה קאימנא קמיה דשמואל, והוה יתיב, וכי מטא שליחא דצבורא ואמר: ״אבל אנחנו חטאנו״, קם מיקם, אמר: שמע מינה עיקר וידוי האי הוא.

8תנן התם: בשלשה פרקים בשנה כהנים נושאין את כפיהן ארבעה פעמים ביום: בשחרית, במוסף, במנחה, ובנעילת שערים. ואלו הן שלשה פרקים: בתעניות, ובמעמדות, וביום הכפורים.

9מאי נעילת שערים? רב אמר: צלותא יתירתא. ושמואל אמר: ״מה אנו מה חיינו״. מיתיבי: אור יוה"כ מתפלל שבע ומתודה, בשחרית מתפלל שבע ומתודה, במוסף מתפלל שבע ומתודה, במנחה מתפלל שבע ומתודה, בנעילה מתפלל שבע ומתודה!

10תנאי היא, דתניא: יום הכפורים עם חשיכה מתפלל שבע ומתודה, וחותם בוידוי דברי ר"מ וחכמים אומרים: מתפלל שבע, ואם רצה לחתום בוידוי חותם. תיובתא דשמואל תיובתא.

11עולא בר רב נחית קמיה דרבא. פתח באתה בחרתנו״ וסיים במה אנו מה חיינו״, ושבחיה. רב הונא בריה דרב נתן אמר: ויחיד אומרה אחר תפלתו.

12אמר רב: תפלת נעילה פוטרת את של ערבית. רב לטעמיה, דאמר: צלותא יתירא היא, וכיון דצלי ליה תו לא צריך.

13ומי אמר רב הכי? והאמר רב: הלכה כדברי האומר תפלת ערבית רשות! לדברי האומר חובה קאמר.

14מיתיבי: אור יום הכפורים מתפלל שבע ומתודה, שחרית שבע ומתודה, מוסף שבע ומתודה, בנעילה מתפלל שבע ומתודה, ערבית מתפלל שבע מעין שמונה עשרה. רבי חנינא בן גמליאל משום אבותיו: מתפלל שמונה עשרה שלימות,׃