בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת יומא דף ע״ד עמוד ב׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת יומא דף ע״ד עמוד ב׳

    מסכת יומא דף ע״ד עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 16 קטעים ממוספרים, כ־436 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    הא דאמר רב אידי בר אבין בכריתות בפרק דם שחיטה (כריתות דף כא.) אף כל לאתויי כוי דקתני התם כל דם לא תאכלו לעוף ולבהמה מה עוף ובהמה מיוחדים וכו':

    אתא קרא לרבויי ספיקא בתמיה אטו קמי שמיא ספיקא הוא אי בהמה הוי אי חיה הוי:

    מה מצות מלאכת שבת שב ואל תעשה הוא אף מצות עינוי שב ואל תעשה דבר המבטל ממך את העינוי הוא ואין זו אלא כגון הני דמתניתין לא יאכל ולא ישתה ולא ירחץ:

    מה מלאכה לא חלקת בה בכל צדדיה אסורה אף עינוי נמי שאיסורו בכל צדדיו קאמר יצאו חמה וצנה שאם ישב הרי הוא בעינוי ואם לא ישב אינו מצוה לישב:

    מה מלאכה דבר שחייבין עליו במקום אחר כרת כי הכא כגון בשבת אף עינוי בדבר אכילה קאמר שמצינו שחייב עליו במקום אחר כגון פיגול ונותר:

    ואם נפשך לומר ואם יש בידך להשיב על זה הרי ראיה אחרת דקרא של תענו את נפשותיכם עינוי שהוא אבידת הנפש בתוך חלל הגוף מיירי:

    וכי תימא בעריות קמשתעי קרא כלומר עינוי דתשמיש קא משתעי קרא דתשמיש נמי אקרי עינוי כדלקמן (יומא דף עז.) וחייבין עליו כרת במקום אחר כגון עריות:

    ונאמר להלן עינוי ויענך וירעיבך (דברים ח):

    ועוד 6 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Yoma 74b · Sefaria

    תוספות

    כוי בריה בפני עצמו הוא האי בריה בפני עצמו דהכא היינו שאינו ספק חיה או בהמה אבל הא דאמר רבי יוסי בפרק אותו ואת בנו (חולין דף פ.) כוי בריה בפני עצמו הוא ולא הכריעו בו חכמים אי מין חיה או מין בהמה ההוא הוי פירוש שהוא ספק חיה ספק בהמה דהא שמעינן לרבי יוסי דאמר בפרק כסוי הדם (חולין דף פד:) כוי אין שוחטין אותו ביום טוב ואם שחטו אין מכסין את דמו ואי הוה בריר לן שהוא בריה ולא הוה לא חיה ולא בהמה יהא מותר לשחטו לכתחילה דהא לאו בר כיסוי הוא:

    Tosafot on Yoma 74b · Sefaria

    רבנו חננאל

    הא דרב אידי בר אבין דאמר כל לאתויי כוי מפורש בכריתות פרק דם שחיטה בבהמה ובחיה כו'. בתחלתו ואסיקנא קסבר האי תנא כוי בריה בפ"ע הוא:

    ת"ר תענו את נפשותיכם יכול ישב בחמה ובצנה כדי שיצטער ת"ל כל מלאכה לא תעשו מלאכה ועינוי אסרתי לה מה מלאכה שחייבין עליה ממקום אחר ואיזה זה פיגול ונותר כו'. עד אם נפשך לומר בעריות משתעי קרא.

    הרי הוא אומר והאבדתי את הנפש ההיא איזהו דבר שיש בו איבוד נפש הוי אומר זו אכילה ושתיה דבי ר' ישמעאל תנא כאן תענו את נפשותיכם ונאמר ויענך וירעיבך.

    מה להלן עינוי רעבון אף כאן ביוה"כ עינוי רעבון כתיב ביוה"כ תענו את נפשותיכם וכתיב [תהילים לה] עניתי בצום נפשי ועוד כתיב [ישעיה נח] למה צמנו ולא ראית ענינו נפשנו ולא תדע. מיכן שהצום נקרא עינוי נפש:

    כתיב המאכילך מן למען ענותך פי' כיון שאינו ניתן לו המן אלא יום ביום אע"פ שעתה אוכל אכילתו עינוי הוא לו. ללמדך כל מי שאין לו פת בסלו לעולם אינו שבע כאילו בעינוי הוא וכן כל שאינו רואה מה שאוכל אינו שבע מיכן לסומים שאוכלין ואינן שביעים:

    Rabbeinu Chananel on Yoma 74b · Sefaria

    ריטב"א

    כוי בריה בפני עצמה היא פי׳ ולא חשיב ספיק׳ אלא שגזירת הכתוב שיהא דינה כבהמה לענין זה:

    ונגמר מאם תענה את בנותי פי׳ דההוא נמי עינוי באזהרת שמים שנכנס בו לברית אלהים שלא יענה אותם דומיא דעינוי יום הכפורים שהוזהרנו בידי שמים:

    Ritva on Yoma 74b · Sefaria

    מאירי

    יש אכילות שאדם מוזהר על אכילתם בעון חמור ויש אכילות שאדם מוזהר על אכילתם בעון קל ויש שאדם מורשה על אכילתם ויש שאדם מצווה על אכילתם כיצד הפיגול והנותר הרי הם בכרת הטבל הרי הוא במיתה בידי שמים הנבילות ודומיהן בלאו החולין הרי אכילתם רשות התרומה והמעשרות יש מצוה על אכילתם אלא שאינם בבל תותיר הקדשים יש מצוה באכילתם והם בבל תותיר וכל אכילה בכלל ענוי וענוי סתם על אכילה ושתיה הוא נאמר כמו שביארנו ויש ענויים שמדברי סופרים כמו שביארנו במשנה והם דברים שמניעתם הפסק תענוג ושמצינו בהם לשון ענוי אבל שיתחייב לענות עצמו בישיבת חמה אם העת חם או בישיבת צנה אם העת קר אע"פ שזה הוא בודאי ענוי לא מפני שלא מצינו בו לשון ענוי אין זה חייב בו שהרי הכתוב הקיש תענית למלאכה מדכתיב תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו מה מלאכה בשב ואל תעשה אף ענוי בשב ואל תעשה ר"ל במניעת תענוג ולא בהבאת צער:

    לעולם יזיר אדם עצמו מן היין שכל הנמשך אחריו יותר מדאי ומשתכר תמיד מאבד את הדעת ומשתבש וכל העבירות נעשות לו כהתר דרך צחות אמרו כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים כל הנותן עינו בכוס כל העריות ושאר עבירות דומות עליו למישור:

    Meiri on Yoma 74b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בא"ד אצטריך כו' דממעטינן מערך איש ומערך אשה טומטום כו' מאי קשקשת סנפיר ואפי' דג טמא כו' כצ"ל:

    גמ' אף כל לאתויי כוי כוי ספיקא הוא אצטריך כו' דהכא ליכא למימר מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא דהא בין שהוא בהמה ובין שהוא חיה דמו אסור ולא אצטריך קרא לאסמכתא אי לאו דבריה הוה וק"ל:

    שם ולא אביא את החולין שאינן בלאו ת"ל תענו ועניתם את כו' שהן בבל תותירו ת"ל תענו ועניתם את נפשותיכם וגו' אם נפשך כו' כצ"ל נ"ל:

    בפרש"י בד"ה ואם נפשך כו' עינוי שהוא אבידת נפש בתוך כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Yoma 74b · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמרא עינוי שהוא אבידת הנפש עיין נדרים דף פ ע"ב ובר"ן שם ד"ה כי רחיץ:

    Gilyon HaShas on Yoma 74b · Sefaria

    בן יהוידע

    אָמַר רַבִּי זֵירָא מַאי קְרָאָה : (קהלת ו, ט) " טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם מֵהֲלָךְ נָפֶשׁ ". פירוש 'נָפֶשׁ' רוצה לומר רצון ותאוה כמו (תהלים קה, כב) 'לֶאְסֹר שָׂרָיו בְּנַפְשׁוֹ' וכן (תהלים כז, יב) 'אַל תִּתְּנֵנִי בְּנֶפֶשׁ צָרָי' שהוא רוצה לומר רצונם ותאוותם וזהו שנאמר (קהלת ו, ט) 'טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם' שהוא מֵהֲלָךְ עם התאוה והרצון באדם ואות מ"ם של מֵהֲלָךְ אינה מ"ם היתרון אלא הכי קאמר אם מַרְאֵה עֵינַיִם יהיה מֵהֲלָךְ נָפֶשׁ זה הוא טוב.

    " טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם " בְּאִשָּׁה, יוֹתֵר מִגּוּפוֹ שֶׁל אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה פירוש יש ערב לו הסתכלות בנשים יפות שתאב לכך יותר מן ביאתו עליהן ממש. או יובן בס"ד הכונה על פי מה שאמר חז"ל במדרש מלך ערביים שחור ואשתו שחורה ילדה לו בן יפה אמר לרבי עקיבא ודאי זה ממזר וצריך אני להרגו אמר לו רבי עקיבה יש לך לפני מטתך צורות בני אדם יפים, אמר לו הן אמר לו אם כן בנך הוא זה אלא אשתך נסתכלה בשעת תשמישך עמה באותם צורות היפות ופעל בה כח המחשבה שהולידה בן יפה כמותם! צא ולמד מן מקלות של יעקב אבינו ע"ה שעשה לצאן כדי שילדו כפי מראה המקלות עיין שם. נמצא כח הסתכלות העינים פעל ועשה פרי יותר מכח המעשה עצמה כי מעשה התשמיש היתה מאדם שחור וגבר עליה כח מראה עינים להוליד הבן יפה כפי הסתכלות העינים. וזהו שאמר טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם בְּאִשָּׁה, רוצה לומר טוב כוחו של מראה עינים שפועל באשה בענין העיבור יוֹתֵר מִגּוּף בַּעַל הַמַּעֲשֶׂה ועשה אסמכתא לזה מפסוק (קהלת ו, ט) 'טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם מֵהֲלָךְ נָפֶשׁ' על פי מה שאמר השרש ז"ל יאמר נפש על הנשימה וההבל היוצא מן הפה כמו 'נַפְשׁוֹ גֶּחָלִים תְּלַהֵט' באיוב (איוב מא, יג), וכמוהו פירש הרבי הרב אברהם אבן עזרא ז"ל, לכן הרחיבה שאול נפשה, עד כאן לשונו. וידוע כי בשעת מעשה של ביאה יצא נשימה והבל הרבה מן הבועל, וזהו שאמר, טוֹב כֹּחַ מַרְאֵה עֵינַיִם שיש לאדם עונג ממנו יוֹתֵר מן הִלּוּךְ נֶפֶשׁ היא הנשימה וההבל המתהלך בעת גּוּפָהּ שֶׁל מַעֲשֶׂה.

    Ben Yehoyada on Yoma 74b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת יומא, דף ע״ד, עמוד ב׳, בהיקף של כ־436 מילים ב־16 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 16 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 133 מילים

      נפתחת ב״כּוֹי בְּרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ הִיא. דְּאִי לָא…״

    2. קטע 230 מילים

      נפתחת ב״תָּנוּ רַבָּנַן: ״תְּעַנּוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם״, יָכוֹל יֵשֵׁב…״

    3. קטע 334 מילים

      נפתחת ב״וְאֵימָא: הֵיכָא דְּיָתֵיב בְּשִׁימְשָׁא וְחָיֵים לֵיהּ לָא…״

    4. קטע 437 מילים

      נפתחת ב״תַּנְיָא אִידַּךְ: ״תְּעַנּוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם״, יָכוֹל יֵשֵׁב…״

    5. קטע 519 מילים

      נפתחת ב״אָבִיא פִּגּוּל וְנוֹתָר שֶׁהֵן בְּכָרֵת, וְלֹא אָבִיא…״

    6. קטע 619 מילים

      נפתחת ב״אָבִיא הַטֶּבֶל שֶׁהוּא בְּמִיתָה וְלֹא אָבִיא אֶת…״

    7. קטע 719 מילים

      נפתחת ב״אָבִיא אֶת הַנְּבֵילָה שֶׁהוּא בְּלָאו, וְלֹא אָבִיא…״

    8. קטע 841 מילים

      נפתחת ב״אָבִיא הַחוּלִּין שֶׁאֵינָן בְּקוּם אֱכוֹל, וְלֹא אָבִיא…״

    9. קטע 920 מילים

      נפתחת ב״וְאִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ״וְהַאֲבַדְתִּי…״

    10. קטע 1027 מילים

      נפתחת ב״מַאי ״וְאִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר״? וְכִי תֵּימָא: בַּעֲרָיוֹת…״

    11. קטע 1118 מילים

      נפתחת ב״דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא: נֶאֱמַר כָּאן עִנּוּי,…״

    12. קטע 1216 מילים

      נפתחת ב״וְנֵילַף מֵ״אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנוֹתַי״? דָּנִין עִנּוּי…״

    13. קטע 1328 מילים

      נפתחת ב״וְנֵילַף מֵעִנּוּי דְּמִצְרַיִם, דִּכְתִיב: ״וַיַּרְא אֶת עׇנְיֵנוּ״,…״

    14. קטע 1434 מילים

      נפתחת ב״״הַמַּאֲכִילְךָ מָן בַּמִּדְבָּר... לְמַעַן עַנּוֹתְךָ״? רַבִּי אַמֵּי…״

    15. קטע 1547 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַב יוֹסֵף: מִכָּאן רֶמֶז לְסוֹמִין, שֶׁאוֹכְלִין…״

    16. קטע 1614 מילים

      נפתחת ב״״כִּי יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים״, רַבִּי…״

    חכמים הנזכרים בדף

    • רבי ישמעאל · דור שני לתנאים

      סתם רבי ישמעאל האמור במקור התנאי הוא רבי ישמעאל בן אלישע.

      מקור: מסכת יומא דף ע״ד עמוד ב׳ · קטע 11 — “דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא: נֶאֱמַר כָּאן עִנּוּי, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן…

    • רב יוסף · דור שלישי לאמוראים

      סתם ר' יוסף שכתוב בגמרא ללא שם אביו הוא ר' יוסף בר חייא, חברו ובן מחלוקתו של רבה בר נחמני.

      מקור: מסכת יומא דף ע״ד עמוד ב׳ · קטע 15 — “אָמַר רַב יוֹסֵף: מִכָּאן רֶמֶז לְסוֹמִין, שֶׁאוֹכְלִין וְאֵין שְׂבֵעִין.…

    • אביי [הכהן] · אמוראים · דור רביעי לאמוראים

      דור רביעי לאמוראים ונקרא שמו נחמני על שם סבו.

      מקור: מסכת יומא דף ע״ד עמוד ב׳ · קטע 15 — “…וְאֵין שְׂבֵעִין. אָמַר אַבָּיֵי: הִלְכָּךְ, מַאן דְּאִית לֵיהּ סְעוֹדְתָּא…

    לשון המקור

    כּוֹי בְּרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ הִיא. דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, הָא דְּאָמַר רַב אִידִי בַּר אָבִין: אַף ״כׇּל״ לְאֵתוֹיֵי כּוֹי, כּוֹי סְפֵיקָא הוּא, אִיצְטְרִיךְ קְרָא לְרַבּוֹיֵי סְפֵיקָא? אֶלָּא בְּרִיָּה שָׁאנֵי, הָכָא נָמֵי בְּרִיָּה שָׁאנֵי.

    תָּנוּ רַבָּנַן: ״תְּעַנּוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם״, יָכוֹל יֵשֵׁב בַּחַמָּה אוֹ בַּצִּנָּה כְּדֵי שֶׁיִּצְטַעֵר — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְכׇל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ״. מָה מְלָאכָה שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה, אַף עִנּוּי נֶפֶשׁ שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה.

    וְאֵימָא: הֵיכָא דְּיָתֵיב בְּשִׁימְשָׁא וְחָיֵים לֵיהּ לָא נֵימָא לֵיהּ קוּם תּוּב בְּטוּלָּא, יָתֵיב בְּטוּלָּא וְקָרֵיר לֵיהּ לָא נֵימָא לֵיהּ קוּם תּוּב בְּשִׁימְשָׁא! דּוּמְיָא דִּמְלָאכָה: מָה מְלָאכָה לֹא חִלַּקְתָּ בָּהּ, אַף עִנּוּי לֹא תַּחְלוֹק בּוֹ.

    תַּנְיָא אִידַּךְ: ״תְּעַנּוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם״, יָכוֹל יֵשֵׁב בַּחַמָּה וּבַצִּנָּה וְיִצְטַעֵר — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְכׇל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ״, מָה מְלָאכָה דָּבָר שֶׁחַיָּיבִין עָלָיו בִּמְקוֹם אַחֵר, אַף עִנּוּי נֶפֶשׁ שֶׁחַיָּיבִין עָלָיו בִּמְקוֹם אַחֵר, וְאִי זֶה זֶה? זֶה פִּגּוּל וְנוֹתָר.

    אָבִיא פִּגּוּל וְנוֹתָר שֶׁהֵן בְּכָרֵת, וְלֹא אָבִיא אֶת הַטֶּבֶל שֶׁאֵינוֹ בְּכָרֵת, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״תְּעַנּוּ״, ״וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם״ — רִיבָּה.

    אָבִיא הַטֶּבֶל שֶׁהוּא בְּמִיתָה וְלֹא אָבִיא אֶת הַנְּבֵילָה שֶׁאֵינָהּ בְּמִיתָה — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״תְּעַנּוּ״, ״וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם״ — רִיבָּה.

    אָבִיא אֶת הַנְּבֵילָה שֶׁהוּא בְּלָאו, וְלֹא אָבִיא אֶת הַחוּלִּין שֶׁאֵינָן בְּלָאו? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״תְּעַנּוּ״, ״וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם״ — רִיבָּה.

    אָבִיא הַחוּלִּין שֶׁאֵינָן בְּקוּם אֱכוֹל, וְלֹא אָבִיא אֶת הַתְּרוּמָה שֶׁהִיא בְּקוּם אֱכוֹל, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״תְּעַנּוּ״, ״וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם״ — רִיבָּה. אָבִיא אֶת הַתְּרוּמָה שֶׁאֵינָהּ בְּבַל תּוֹתִירוּ, וְלֹא אָבִיא אֶת הַקֳּדָשִׁים שֶׁהֵן בְּבַל תּוֹתִירוּ, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״תְּעַנּוּ״, ״וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם״ — רִיבָּה.

    וְאִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ״וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַהִיא״, עִנּוּי שֶׁהוּא אֲבֵידַת הַנֶּפֶשׁ, וְאֵי זֶה זֶה? זֶה אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה.

    מַאי ״וְאִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר״? וְכִי תֵּימָא: בַּעֲרָיוֹת קָא מִישְׁתַּעֵי קְרָא, — הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ״וְהַאֲבַדְתִּי הַנֶּפֶשׁ״, עִנּוּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֲבֵידַת נֶפֶשׁ, וְאֵי זֶה זֶה? זֶה אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה.

    דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא: נֶאֱמַר כָּאן עִנּוּי, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן עִנּוּי. מָה לְהַלָּן עִנּוּי רְעָבוֹן, אַף כָּאן עִנּוּי רְעָבוֹן.

    וְנֵילַף מֵ״אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנוֹתַי״? דָּנִין עִנּוּי דְּרַבִּים מֵעִנּוּי דְּרַבִּים, וְאֵין דָּנִין עִנּוּי דְּרַבִּים מֵעִנּוּי דְּיָחִיד.

    וְנֵילַף מֵעִנּוּי דְּמִצְרַיִם, דִּכְתִיב: ״וַיַּרְא אֶת עׇנְיֵנוּ״, וְאָמְרִינַן: זוֹ פְּרִישׁוּת דֶּרֶךְ אֶרֶץ! אֶלָּא: דָּנִין עִנּוּי בִּידֵי שָׁמַיִם מֵעִנּוּי בִּידֵי שָׁמַיִם, וְאֵין דָּנִין עִנּוּי בִּידֵי שָׁמַיִם מֵעִנּוּי בִּידֵי אָדָם.

    ״הַמַּאֲכִילְךָ מָן בַּמִּדְבָּר... לְמַעַן עַנּוֹתְךָ״? רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי, חַד אָמַר: אֵינוֹ דּוֹמֶה מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ לְמִי שֶׁאֵין לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ, וְחַד אָמַר: אֵינוֹ דּוֹמֶה מִי שֶׁרוֹאֶה וְאוֹכֵל לְמִי שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה וְאוֹכֵל.

    אָמַר רַב יוֹסֵף: מִכָּאן רֶמֶז לְסוֹמִין, שֶׁאוֹכְלִין וְאֵין שְׂבֵעִין. אָמַר אַבָּיֵי: הִלְכָּךְ, מַאן דְּאִית לֵיהּ סְעוֹדְתָּא לָא לֵיכְלַהּ אֶלָּא בִּימָמָא. אֲמַר רַבִּי זֵירָא, מַאי קְרָא: ״טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם מֵהֲלׇךְ נָפֶשׁ״. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם בְּאִשָּׁה יוֹתֵר מִגּוּפוֹ שֶׁל מַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם מֵהֲלׇךְ נָפֶשׁ״.

    ״כִּי יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים״, רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי, חַד אָמַר: כׇּל הַנּוֹתֵן