דף ביאור
מסכת יומא דף ע״א עמוד ב׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת יומא דף ע״א עמוד ב׳
מסכת יומא דף ע״א עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 15 קטעים ממוספרים, כ־431 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
מריח מים בני תורה:
לסוף אתו שמעיה ואבטליון לאיפטורי מיניה ליטול רשות ממנו ולפרוש לצד ביתן:
ייתון בני עממין לשלם לשון גנאי הוא לפי שבאו מבני בניו של סנחריב כדאמרינן במסכת גיטין (דף נז:):
דעבדי עובדא דאהרן רודפי שלום:
דלא עבד עובדא דאהרן שהוניתנו אונאת דברים ואמר מר (ב"מ נח:) לא תונו איש את עמיתו (ויקרא כ״ה:י״ז) באונאת דברים הכתוב מדבר אם היה בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך:
מתני' בכתונת ומכנסים וכו' אהדיוט קאי:
באלו נשאלים כהן הנשאל באורים ותומים צריך ללבוש שמונה בגדים:
גמ' דברים שנאמר בהן שש כולה מפרש לקמן:
ועוד 18 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Yoma 71b · Sefaria
תוספות
ואימא עמרא מדלא פריך ואימא קנבוס שגם הוא עולה בד בבד היה מדקדק רבינו אפרים זצ"ל דמה שאנו קורין קנבוס הוא פשתן ואסור לתפור בו בגדי צמר ורבינו חיים כהן זצ"ל דוחה דהא דלא פריך ואימא קנבוס משום דבגדים כתיב וכל בגדים סתם שבתורה צמר ופשתים והקשה ריצב"א התינח לתנא דבי ר' ישמעאל דסבר הכי אבל לרבנן דפליגי עליה ומחייבי כל בגדים בציצית מאי איכא למימר וליכא למימר דכ"ע אית להו דתנא דבי רבי ישמעאל אלא דגבי ציצית דוקא מחוייבים כל בגדים דמרבינן להו מדכתיב הכנף מין כנף א"כ מאי פריך בריש פ"ק דיבמות (דף ד:) והא תנא דבי רבי ישמעאל לית ליה דרבא ומנא ליה הא אי משום דקאמר בפרק במה מדליקין (שבת דף כו:) אף כל צמר ופשתים ומסיק התם דלציצית איצטריך לימא דאיצטריך אף כל צמר ופשתים לאיתויי כלאים ואע"ג דכלאים בהדיא כתיב בהו צמר ופשתים נימא דאיצטריך אף כל כדי לאפנויי צמר ופשתים למאי דלא ידע אכתי התם דהפנאה משעטנז נפקא עד מסקנא אלא ע"כ הכנף הוי פי' הבגד וכאילו כתב הבגד ולהכי פריך ע"כ תנא דבי רבי ישמעאל לית ליה דרבא דאם איתא דמחייבי בציצית כל בגדים מיתורא דהכנף אם כן מאי האי דקאמר ופרט באחד מהם צמר ופשתים אף כל צמר ופשתים אדגמר מנגעים דהוי צמר ופשתים נגמר מציצית דכתיב הכנף דהוי כמו הבגד ומיירי אפי' בשאר בגדים ולא דמי לאו בגד דמרבינן מיתורא דאו דכתיב גבי שרצים שאר בגדים אפי' לתנא דבי ר' ישמעאל בפרק במה מדליקין (ג"ז טם) ואפילו הכי לא פרכינן אדגמר ר' ישמעאל מנגעים ליגמר משרצים דאפילו שאר בגדים דהתם גבי שרצים משמעות בגד אינו אלא צמר ופשתים ומאו הוא דמרבינן לשאר בגדים להכי ליכא למילף משרצים סתם בגדים הכתובים בתורה ולימא דכל בגדים בכלל אבל הכא הכנף כמו הבגד ואי סבירא ליה דרבא נגמר מהכנף לומר דכל היכא דכתיב בגדים בסתם כל בגדים בכלל ולמאי דפרשינן פ' שני דזבחים דמכל גרעין של פשתן עולה קנה אחד ולא שני קנים מגרעין אחד ניחא דלא הוה מצי למיפרך ואימא קנבוס דקים ליה לגמרא דכמה קנים עולים מגרעין אחד. כל זה דקדק ריב"א:
ויליף משזר משזר מפרוכת מה להלן כ"ד וכו' אין להקשות אדרבה נילף הכי מה להלן חוטן כפול ששה אף כאן כל חד ששה הרי י"ח ותו לא די"ל דתיבת משזר גמר ממשזר דהתם מה להלן השזירה כ"ד אף כאן השזירה כ"ד כי התם אי נמי י"ל אם איתא דלא הוה אלא י"ח מאי איצטריך שש יתירא למעיל שלא נאמר בו שש שיהא חוטו כפול ששה תיפוק ליה דנילף תכלת תכלת מפרוכת מה להלן תכלת שלה ששה אף מעיל שכולו תכלת חוטו כפול ששה ולא הוה מצי למיפרך כדפרכינן לקמן אדרבה נילף משוליו דשוליו נמי אין חוטן כפול אלא ששה:
Tosafot on Yoma 71b · Sefaria
רבנו חננאל
אתו שמעיה ואבטליון למיהב שלמא לכ"ג א"ל ייתי בר אהרן לשלם. אמר להו ייתון בני עממין לשלם כו': ירושלמי [למה] משמש בפנים בבגדי בד. א"ר חייא בר אבא כשירות של מעלה מה למעלה ואיש אחד בתוכם לבוש בדים. אף משרת למטה כתנת בד קדש ילבש. ולמה בחוץ בח' א"ר חנינא כנגד המילה שהיא לח' ימים כדכתיב בריתי היתה אתו. ולמה אינו נכנס לפנים בבגדי זהב. א"ר לוי אין קטיגור נעשה סניגור.
כ"ג משמש בח' כלים כו' ת"ר בגדים שנאמר בהן שש חוטן כפול ששה משזר ח' נמצא המעיל י"ב. והפרכת כ"ד והחשן ואפוד כ"ח חוטן כפול ששה מנ"ל ופשטנא שיתא שש כתיבי בבגדי לבן. ואלו הן ושבצת הכתנת שש. ועשית מצנפת שש.
ויעשו את הכתנות שש מעשה אורג כו' ואת המצנפת שש ואת פארי המגבעות שש. ואת מכנסי הבד שש משזר. ואת האבנט שש משזר ומצנפת ומגבעת אחת היא. קרא אחת לגופיה שיהיו של בוץ והוא פשתים. גמרא גמירי לה דהאי בד פשתים הוא ואתא יחזקאל ואסמכה אקרא ומכנסי פשתים. וחד שיהו שזורין וחד שיהא חוטן כפול ששה וחד לשאר בגדים שלא נאמר בהן שש. וחד לשאר מינין שיהו גם הן חוטן כפול ששה. וחד לעכב שאם אינן חוטן כפול ששה פסולין הן. שש חוטן כפול ששה כמשמעו.
אלא משזר שמונה מנ"ל ואמרינן כתיב בשולי המעיל שלשה מינין תכלת וארגמן ותולעת שני משזר וכתיב בפרכת שש משזר ארבעה מינין. והן בכל אחד ו' הרי כ"ד ויליף שולי המעיל מפרכת משזר משזר בג"ש. מה בפרכת כ"ד חוטין אף שולי המעיל כ"ד חוטין. ובשולי המעיל ג' מינין נמצאו ח' חוטין בכל מין. ח' בתכלת. ח' בארגמן. וח' בתולעת שני ואמאי לא יליף שולי המעיל מן האפוד והחשן דאינון כ"ח חוטין משום דכתיב בהו זהב ושולי המעיל ופרכת לא כתיב בהן זהב אדרבה דנין כלי מכלי לאפוקי פרכת דאהל הוא.
Rabbeinu Chananel on Yoma 71b · Sefaria
ריטב"א
ייתון בני עממי׳ לשלם דעבדין עובדא דאהרן פי׳ קשה בעיניהם שקראם בני עממי׳ לפי שהיו גרים והוא לא נתכון לכך שאף ישראל נקראו עממים כדכתי׳ אחריך בנימן בעממיך אלא שלא ספר בלשון כבוד במקום דאיכא חשדא:
בכתונת ומכנסים מצנפת ואבנט קשיא ליה לריב״א דבקראי לא כתיבי מצנפת אלא בכהן גדול אבל בהדיוטים לא כתיב אלא מגבעות ואין ספק כי כשם ששינה הכתוב בלשונם משונים הם בענינם ובהרבה מקומות הזכירו חכמים מצנפת בכהן הדיוט וכדאמרי׳ הכא וכדאמרי׳ לעיל נוטל מצנפתו של אחד מהם. ותירץ דלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד כי חכמים קורין אף למגבעות מצנפות וכדאשכחן בשוק של שלמים לרבנן דפליגי עליה דרבי יהודה בפרק הזרוע שהיה מן הארכובה ולמעלה. ובתלמוד קורא שוק מן הארכובה ולמטה כדאמרי׳ בפרק מצות חליצה (יבמות דף ק״ג) דהוה ליה אסתוירא מעל ושוקו מעל דמעל והרבה כיוצא בזה. והמצנפת והמגבעות שניהם בראש. וההפרש שביניהם שהמצנפת של כהן גדול היתה קצרה יותר כדאמרי׳ בזבחים שערו היה נראה בין ציץ למצנפת שבו היה מניח תפילין שהרי מקום יש בראש כדי להניח שני תפילין. והציץ והתפילין היו שם בראש במקום השער אלא שהציץ בתחלת הראש לצד המצח והתפילין אחרי כן ולמעל׳ משניהם המצנפת ומגבעת כהן הדיוט היה מכסה כל הראש לבד מקום תפילין א׳ סמוך למצח ולכך קרויה מגבעת שמכסה כל הראש. וזה שאמרנו שהציץ במקום השער אע״פ שהכתוב אומר והיה על מצח אהרן. לא קשיא דקרא ה״ק שיהו למעלה מן המצח אי נמי דאע״ג דבלשון חכמים קורין מצח למקום הפדחת שעל גביני העינים כדתנן בפרק המפלת המצח והגבינים והעינים לשון תורה לחוד ולתחלת הראש קורא הכתוב מצח ואנקלוס שתרגם בין עינוהי זהו מקום השער שאמר הכתוב גבי תפילין וגבי קרחה. וה״ר אלחנן ז״ל הביא ראיה שהציץ נתון במקום שער שאמרנו ממה שאמרו במעשה של ינאי המלך הקים להם בציץ שבין עיניו משמע שהוא מונח על הראש כתפילין אבל קשה לר״י ז״ל אמאי לא מייתי בפ״ב דזבחים ההיא דמקום יש בראש להניח שני תפילין כשאו׳ שם מקום היה בין ציץ למצנפת שבו מניח תפילין וכי היכי דמייתי לה בפרק המוצא תפילין ובפרק כל הצלמים כיון שהציץ על הראש. ותירץ הר׳ אלחנן ז״ל דכיון שלא הזכיר שם בהדיא שהציץ מונח על הראש לא חשש התלמוד לומר כן. וכתבו בתוספות כי לפי׳ ריב״א ז״ל יש לדקדק קצת שיעור רחבן של תפילין דכיון שהציץ היה בתחלת הראש והציץ היה רחבו שתי אצבעות כדאי׳ בפ״ק דסוכה ובפרק במה אשה יוצאה ואמרי׳ ששערו היה נראה בין ציץ למצנפת שבו מניח תפילין ואמרי׳ מקום יש בראש להניח שני תפילין. א״כ מקום הציץ ומקום השער הנראה בינו לבין המצנפת היה מקום התפילין. ולכל הפחות יש ללמוד שהתפילין רחבים יותר מאצבע לכל הפחות שאם לא היו רחבים אלא אצבע א״כ מקום יש בראש שהניח שלשה תפילין ואם היינו מפרשי׳ מקום יש בראש להניח שני תפילין ולא יותר אז היינו יכולין ללמוד מכאן דשיעור תפילין שתי אצבעות אבל בשמושא רבה דתפלין כתי׳ אמר רבא האי מאן דבעי למעבד תפילין מייתי אעא טבא שתי אצבעות על שתי אצבעות אי הוי טפי שפיר דמי ואי בציר לא הוי פסול ע״כ. ולפי לשון שמושא רבה אין שיעור לתפילין לא למעלה ולא למטה. וזה אינו דאם כן היאך שיערו לומר מקום יש בראש להניח שתי תפילין אלא ודאי יש להם שיעור למטה. ואין לעשותו יותר מאצבע ומחצה מפני הספק:
דברים שנאמ׳ בהם שש חוטן כפול ששה פי׳ שהיו שזורין יחד. משזר שמנה פי׳ מקום שנאמ׳ משזר סתם. וכדכתי׳ גבי רמוני המעיל דלדידיה ילפי׳ לקמן וכן פרש״י ז״ל:
גרש״י ז״ל חמשה קראי כתיבי ועשו את הכותנות שש וגו׳ חד לגופיה כו'. פי׳ דבחד שש דלכתו׳ בכולהו סגי וקא מייתרי לדרשא. אבל ר״ח ז״ל גורס שתא קראי כתיבי דכתי׳ ושבצת הכתנת שש. ועשית מצנפת שש. וכתיב ויעשו את הכתנת שש. ואע״ג דבקרא בתרא חמשה כתיבי ההוא דכתי׳ ואת מכנסי הבד שש ליתיה במניינ׳ דאיצטריך למכתב בעשיית מכנסיים שש לפי שלא הוזכר בצואה אלא מכנסי בד ואיצטריך לפרושי שיהו של שש חד לגופיה דכיתנא ליהוו וחד שיהא חוטן כפול ששה וחד לגופיה שיהו שזורין וחד לשאר בגדים שלא נאמ׳ בהן שש וחד לשאר מינים וחד לעכב. ולהא פירוש׳ לא הוה צריך למכתב שש גבי עשיות כלל דכיון דכת׳ ויעשו את הכתונת ואת המצנפת ואת המגבעות ואת האבנט ממילא ידעי׳ דהוו של שש כדכתי׳ בצוואות:
וחד לגופיה שיהו שזורין פי׳ דאע״ג דלא כתי׳ בהו שש משזר בעי׳ שיהו שזורין. וא״ת וכיון דכתב חד קרא שיהא חוטן כפול ששה ממילא ידענא דלהוו שזורין. וי״ל דאי מחוטן כפול ששה הוה אמי׳ דמ״מ כל חד וחד באנפי נפשיה לא בעי שזירה קמ״ל שיהו שזורין וא״ת והכא דכתב רחמנא שש משזר מאי איכא למימר. וי״ל דאתא לאשמועי׳ דהיכא דאיכא מינין טובא דשיתא שיתא שיהו כל המינין אחר כך שזורין ביחד ויהו בו ג׳ שזירות חדא בכל חוט וחוט ושזירה אחריתי בכל הששה ושזירה אחריתי לכל המינין ביחד כן פי׳ בתוספות:
מאי משמע דהאי שש לישנ׳ דכתנא הוא הכי נמי מצי למי׳ מאי משמע דבד ליש׳ דכתנא הוא אלא דכיון דקראי דמייתי׳ לעי׳ טובא שש כתיב בהו נקטי׳ הכי:
ואימא עמרא מכאן דקדק רבי׳ אפרים הצרפתי ז״ל כי אותו שאנו קורין קנבוס שהוא עולה בד בד מין פשתים הוא דאי לא אמאי לא פרכי׳ הכא ואימ׳ קנבוס. ואע״ג דתנן במס׳ כלאים הפשתן והקנבוס שטרפן. לשון חכמים לחוד ואין הקנבוס שבמשנה אותו שאנו קורין קנבוס ותדע כי אותו שלהם אמר במסכת כלאים (פרק ב') שהוא עושה אחת לשלש שנים ואלו אותו שאנו קורין קנבוס עושה בכל שנה ושנה כמו הפשתן והיה אוסר רבי׳ ז״ל לתפור בגדים של צמר בקנבוס ור״י ז״ל אומר שאין לבטל המנהג שנהגו כל ישראל לתפור בו והא דלא פריך הכא ואימ׳ קנבוס משום דקימ׳ לן כתנא דבי ר׳ ישמעאל דאמ׳ כל מקום שנאמרו בתורה בגדי׳ סתם אינו אלא צמר ופשתים ואפילו לאידך תנא דבי ר׳ ישמעאל דאמר התם דבגדים סתם כל בגדים משמע לא קאמר אלא גבי ציצית משום דכתיב הכנף מין כנף כדוקיא דרבא. אבל בעלמא דכולי עלמא אינם אלא צמר ופשתים:
כל בן נכר ערל לב וכו׳ למימרא דכל שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים אפילו חזר בתשובה אסור לעבוד במקדש כדאיתא בשילהי מנחות:
ועוד 4 קטעי פירוש על דף זה.
Ritva on Yoma 71b · Sefaria
מאירי
וכן ראוי להם לכבד ת"ח על כל שאר בני אדם אפי' מכהן גדול אם לא היה כהן גדול תלמיד חכם כמו שאמרו יקרה היא מפנינים יקרה היא מכהן גדול שנכנס לפני לפנים ודרך הערה אמרו כאן על מה שאמרו במשנתינו שמלוין היו אותו עד ביתו מעשה בכ"ג אחד שהיה יוצא מבית המקדש הוו קא אזלי כולי עלמא בתריה כד חזיוה לשמעיה ואבטליון דהוו קא אתו שבקו לדידיה ואזלי בתר שמעיה ואבטליון לסוף אתו לאפטורי מיניה אמר ייתון בני עממיא לשלם ואמר זה כמקנא על שמעיה ואבטליון שהיו גרים ובאים מבני בניו של סנחריב כמו שהוזכר במסכת גיטין נ"ז ב' ואמרו לו ייתון בני עממיא לשלם דעבדי עובדוהי דאהרן כלומר שהם רודפי שלום ובעלי מדות ולא ייתון בני אהרן לשלם דלא עבדין עובדוהי דאהרן כלומר שהם קנתרנים ומקנאים על כבוד זולתם ומספרים בגנות תלמידי חכמים:
המשנה השלישית והכוונה בה לבאר ענין החלק החמשי והוא שאמר כהן גדול משמש בשמנה כלים וההדיוט בארבעה בכתנת ובמכנסים ובמצנפת ובאבנט מוסיף עליו כהן גדול חשן ואפד ומעיל וציץ באלו נשאלים באורים ותומים ואין נשאלין להדיוט אלא למלך ולבית דין ולמי שצורך הצבור בו אמר הר"ם אמרו באלו נשאלין ר"ל שאין נשאלין באורים ובתומים אלא כהן גדול לובש אלו השמנה בגדים וצורת השאלה כיון שזכרנו אותה כך היא כהן גדול היה מחזיר פניו לארון והשואל היה מחזיר פניו לאחרי הכהן והיה אומר לו האעשה כך וכך או לא והכהן משיבו עשה או לא תעשה כפי הנראה לו בחשן כי בחשן יש אלפא ביתא שלימה לפי שיש שם כתוב אברהם יצחק ויעקב ושמות שנים עשר שבטים כמו שפירש הכתו' ושם כתו' אחר שמותם שבטי יה והכהן הנשאל אינו אלא נביא כי הקבלה אצלנו כל כהן שמדבר ברוח הקדש ושכינה שורה עליו שואלין בו ושאין מדבר ברוח הקדש ואין שכינה שורה עליו אין שואלין בו ומה שהתנה שלא ישאל אלא מלך או אב בית דין וכיוצא בהם למה שאמר ביהושע שהיה מלך ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האורים לפני ד' ובאה הקבלה וכל בני ישראל זה משוח מלחמה וכל העדה זו סנהדרין וכמו כן מי שצורך הצבור בו נכנס תחת מאמר וכל בני ישראל אתו וכיון שזכרנו מה היה כתוב בחשן נודיעך איך היו שמות השבטים כתובים על אבני האפוד וזו היא צורתם:
ראובן:
לוי:
יששכר:
נפתלי:
גד:
יהוסף:
ועוד 17 קטעי פירוש על דף זה.
Meiri on Yoma 71b · Sefaria
מהרש"א — חידושי הלכות
בפרש"י בד"ה חוטן כפול כו' ומין שבו הס"ד ובד"ה ה"ג ויעשו את כו' מינים אחריני בהדיה הס"ד ובד"ה בן נכר כו' צ"ל קודם ד"ה מאן אמרה כו' כצ"ל:
תוס' בד"ה ויליף משזר כו' השזירה כ"ד כו' אף כאן השזירה כ"ד כי התם כו' אלא ששה הס"ד ואח"כ מה"ד נעביד ד' כו' וי"ל פתילים כתיב מיעוט פתילים שנים כו' עכ"ל דבריהם תמוהים דהא לאוקימתא דרב אשי קיימינן ומי הכריחם למנקט אליביה הך דרשא דמיעוט פתילים שנים וכשנקצץ כו' דהא בלאו הכי מהך דרשא דמייתי מדכתיב בכל חד בתוך מוכח שפיר דהוו ד' ואם נאמר דהך קושיא שהקשו דאה"נ נעביד זהב תמני קשיא להו נמי לאוקימתא דרב אחא ב"י א"כ לדידיה לא תקנו בהא דתפסת מרובה כו' אלא דלא הוי זהב ח' אבל אכתי קשה דלהוי זהב ו' דומיא דשאר מינין שבו וי"ל בדוחק דלא באו ליישב אלא לרב אשי אלא שהכריחם למנקט לרב אשי הך דרשא דמיעוט פתילים שנים כו' דאהך דרשא שייך למימר דתפסת מרובה לא כו' מה שאין כן אהך דרשא דבתוך דלא שייך לומר בה מיעוט רבים שנים ותפסת מרובה לא כו' כיון שלא הוזכר בפסוק מיעוט ורוב ודו"ק:
בא"ד לא תפסת והא דפריך ואימא זהב נמי ו' כו' עכ"ל כצ"ל:
Chidushei Halachot on Yoma 71b · Sefaria
חידושי רבי עקיבא איגר
תוס' ד"ה ויליף משזר וכו' א"נ י"ל אם איתא קשה לי, דמ"מ במה דאמרינן ונילף מחושן ואפוד, ומשני שיהיו כל עשיותיו שוות יקשה דמ"מ נילף מה התם כל אחד כפול חמשה, ה"נ בשולי המעיל ויהיו יחד ט"ו, ובכדי שלא נילף מעיל משולים דחוטן כפול ה' צריך למכתב שש:
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Yoma 71b · Sefaria
בן יהוידע
יֵיתוּן בְּנֵי עַמְמִין לִשְׁלָם נראה לי בס"ד הוא חשב שבזה יתכבדו יותר לומר שהם בני גרים, ועם כל זה זכו לכל הכבוד הזה נשיאות ואב בית דין שלא נמצא בישראל אדם ראוי לכך כמותם, אמנם הם הקפידו כי לעיני השומעין נראין דבריו בזיון ואונאת דברים, ועוד רגלים לחשד שלא נתן שלום לנכח, ועוד רגלים שאמר השלום בלשון תרגום ולא אמרו בלשון הקודש כי לשון הקודש הוא בתפארת ששם אחיזת ישראל והתרגום במלכות ששם אחיזת הגרים. והם השיבו לו דְּעַבְדֵי עוּבְדָא דְּאַהֲרֹן שהיה רודף שלום וכן עשינו אנחנו אשר מאלינו ומעצמינו באנו לכבדך ליטול רשות ממך ואם המון העם פירשו ממך מה בידינו לעשות הנה אנחנו רדפנו השלום לפייסך בנטילת רשות.
Ben Yehoyada on Yoma 71b · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת יומא, דף ע״א, עמוד ב׳, בהיקף של כ־431 מילים ב־15 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 15 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 17 מילים
נפתחת ב״מֵרֵיחַ מַיִם יַפְרִיחַ וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָטַע״.…״
- קטע 229 מילים
נפתחת ב״וְיוֹם טוֹב הָיָה עוֹשֶׂה לְאוֹהֲבָיו. תָּנוּ רַבָּנַן:…״
- קטע 332 מילים
נפתחת ב״לְסוֹף אֲתוֹ שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן לְאִיפְּטוֹרֵי מִינֵּיהּ דְּכֹהֵן…״
- קטע 435 מילים
נפתחת ב״מַתְנִי׳ כֹּהֵן גָּדוֹל מְשַׁמֵּשׁ בִּשְׁמוֹנָה כֵּלִים, וְהַהֶדְיוֹט…״
- קטע 522 מילים
נפתחת ב״גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן, דְּבָרִים שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן ״שֵׁשׁ״…״
- קטע 648 מילים
נפתחת ב״חוּטָן כָּפוּל שִׁשָּׁה מְנָא לַן — דְּאָמַר…״
- קטע 734 מילים
נפתחת ב״מַאי מַשְׁמַע דְּהַאי ״שֵׁשׁ״ כִּיתָּנָא הוּא? אָמַר…״
- קטע 813 מילים
נפתחת ב״רָבִינָא אָמַר מֵהָכָא: ״פַּאֲרֵי פִשְׁתִּים יִהְיוּ עַל…״
- קטע 962 מילים
נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי: הָא מִקַּמֵּי דְּאָתֵי…״
- קטע 1033 מילים
נפתחת ב״״מׇשְׁזָר״ שְׁמוֹנָה. מְנָא לַן? דִּכְתִיב: ״וַיַּעֲשׂוּ עַל…״
- קטע 1137 מילים
נפתחת ב״וְנֵילַף מֵחֹשֶׁן וְאֵפוֹד: מָה לְהַלָּן עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה,…״
- קטע 1226 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא: דָּנִין מֵאַבְנֵט, וְדָנִין בֶּגֶד וְדָבָר שֶׁלֹּא…״
- קטע 139 מילים
נפתחת ב״רַב מָרִי אָמַר: ״תַּעֲשֶׂנּוּ״ כְּתִיב. תַּעֲשֶׂנּוּ לָזֶה,…״
- קטע 1433 מילים
נפתחת ב״רַב אָשֵׁי אָמַר: ״וְעָשִׂיתָ״ כְּתִיב, שֶׁיִּהְיוּ כׇּל…״
- קטע 1511 מילים
נפתחת ב״מְעִיל שְׁנֵים עָשָׂר, מְנָא לַן — דִּכְתִיב:…״
חכמים הנזכרים בדף
- רבינא [האחרון] · אמוראים · דור שישי לאמוראים
לבריאה 4260 דור שישי לאמוראים, תלמיד חבר של רב אשי.
מקור: מסכת יומא דף ע״א עמוד ב׳ · קטע 8 — “רָבִינָא אָמַר מֵהָכָא: ״פַּאֲרֵי פִשְׁתִּים יִהְיוּ עַל רֹאשָׁם וּמִכְנְסֵי…”
לשון המקור
מֵרֵיחַ מַיִם יַפְרִיחַ וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָטַע״.
וְיוֹם טוֹב הָיָה עוֹשֶׂה לְאוֹהֲבָיו. תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה בְּכֹהֵן גָּדוֹל אֶחָד שֶׁיָּצָא מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ וַהֲווֹ אָזְלִי כּוּלֵּי עָלְמָא בָּתְרֵיהּ. כֵּיוָן דְּחַזְיוּנְהוּ לִשְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן, שַׁבְקוּהוּ לְדִידֵיהּ וְאָזְלִי בָּתַר שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן.
לְסוֹף אֲתוֹ שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן לְאִיפְּטוֹרֵי מִינֵּיהּ דְּכֹהֵן גָּדוֹל. אָמַר לָהֶן: יֵיתוֹן בְּנֵי עַמְמִין לִשְׁלָם. אֲמַרוּ לֵיהּ: יֵיתוֹן בְּנֵי עַמְמִין לִשְׁלָם דְּעָבְדִין עוֹבָדָא דְאַהֲרֹן, וְלָא יֵיתֵי בַּר אַהֲרֹן לִשְׁלָם דְּלָא עָבֵיד עוֹבָדָא דְאַהֲרֹן.
מַתְנִי׳ כֹּהֵן גָּדוֹל מְשַׁמֵּשׁ בִּשְׁמוֹנָה כֵּלִים, וְהַהֶדְיוֹט בְּאַרְבָּעָה: בִּכְתוֹנֶת וּמִכְנָסַיִם וּמִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט. מוֹסִיף עָלָיו כֹּהֵן גָּדוֹל: חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וְצִיץ. בְּאֵלּוּ נִשְׁאָלִין בְּאוּרִים וְתוּמִּים. וְאֵין נִשְׁאָלִין אֶלָּא לְמֶלֶךְ וּלְאַב בֵּית דִּין וּלְמִי שֶׁהַצִּיבּוּר צָרִיךְ בּוֹ.
גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן, דְּבָרִים שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן ״שֵׁשׁ״ חוּטָן כָּפוּל שִׁשָּׁה. ״מׇשְׁזָר״ שְׁמוֹנָה. מְעִיל שְׁנֵים עָשָׂר. פָּרוֹכֶת עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה. חוֹשֶׁן וְאֵפוֹד עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה.
חוּטָן כָּפוּל שִׁשָּׁה מְנָא לַן — דְּאָמַר קְרָא: ״וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַכׇּתְנֹת שֵׁשׁ... וְאֵת הַמִּצְנֶפֶת שֵׁשׁ וְאֶת פַּאֲרֵי הַמִּגְבָּעֹת שֵׁשׁ וְאֶת מִכְנְסֵי הַבָּד שֵׁשׁ מׇשְׁזָר״. חַמְשָׁה קְרָאֵי כְּתִיבִי: חַד לְגוּפֵיהּ, דְּכִיתָּנָא נִיהְווֹ. וְחַד, שֶׁיְּהֵא חוּטָן כָּפוּל שִׁשָּׁה. וְחַד, שֶׁיִּהְיוּ שְׁזוּרִין. וְחַד, לִשְׁאָר בְּגָדִים שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בָּהֶן שֵׁשׁ. וְחַד, לְעַכֵּב.
מַאי מַשְׁמַע דְּהַאי ״שֵׁשׁ״ כִּיתָּנָא הוּא? אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: דְּאָמַר קְרָא ״בַּד״ — דָּבָר הָעוֹלֶה מִן הַקַּרְקַע בַּד בַּד. וְאֵימָא עַמְרָא! עַמְרָא אִיפְּצוֹלֵי מִיפַּצְלָא. כִּיתָּנָא נָמֵי אִיפְּצוֹלֵי מִפְּצִיל! כִּיתָּנָא אַגַּב לָקוּתֵיהּ מִפְּצִיל.
רָבִינָא אָמַר מֵהָכָא: ״פַּאֲרֵי פִשְׁתִּים יִהְיוּ עַל רֹאשָׁם וּמִכְנְסֵי פִשְׁתִּים יִהְיוּ עַל מׇתְנֵיהֶם״.
אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי: הָא מִקַּמֵּי דְּאָתֵי יְחֶזְקֵאל, מַאן אַמְרַהּ? וּלְטַעְמָיךְ, הָא דְּאָמַר רַב חִסְדָּא: דָּבָר זֶה מִתּוֹרַת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ לֹא לָמַדְנוּ, מִדִּבְרֵי יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי לָמַדְנוּ: ״כׇּל בֶּן נֵכָר עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר לֹא יָבֹא אֶל מִקְדָּשִׁי״ — הָא מִקַּמֵּי דְּאָתֵי יְחֶזְקֵאל, מַאן אַמְרַהּ? אֶלָּא גְּמָרָא גְּמִירִי לַהּ, וַאֲתָא יְחֶזְקֵאל וְאַסְמְכַהּ אַקְּרָא. הָכָא נָמֵי: גְּמָרָא גְּמִירִי לַהּ, וַאֲתָא יְחֶזְקֵאל וְאַסְמְכַהּ אַקְּרָא.
״מׇשְׁזָר״ שְׁמוֹנָה. מְנָא לַן? דִּכְתִיב: ״וַיַּעֲשׂוּ עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל רִמּוֹנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי מׇשְׁזָר״, וְיָלֵיף ״מׇשְׁזָר״ ״מׇשְׁזָר״ מִפָּרוֹכֶת, מָה לְהַלָּן עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה — אַף כָּאן עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, דַּהֲוָה כׇּל חַד וְחַד תַּמְנֵי.
וְנֵילַף מֵחֹשֶׁן וְאֵפוֹד: מָה לְהַלָּן עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה, אַף כָּאן עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה! דָּנִין דָּבָר שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בּוֹ זָהָב, מִדָּבָר שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בּוֹ זָהָב, לְאַפּוֹקֵי חֹשֶׁן וְאֵפוֹד שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן זָהָב. אַדְּרַבָּה: דָּנִין בֶּגֶד מִבֶּגֶד, לְאַפּוֹקֵי פָּרוֹכֶת — דְּאֹהֶל הוּא!
אֶלָּא: דָּנִין מֵאַבְנֵט, וְדָנִין בֶּגֶד וְדָבָר שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בּוֹ זָהָב, מִבֶּגֶד וְדָבָר שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בּוֹ זָהָב, וְאֵין דָּנִין דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ זָהָב מִדָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ זָהָב.
רַב מָרִי אָמַר: ״תַּעֲשֶׂנּוּ״ כְּתִיב. תַּעֲשֶׂנּוּ לָזֶה, וְלֹא לְאַחֵר.
רַב אָשֵׁי אָמַר: ״וְעָשִׂיתָ״ כְּתִיב, שֶׁיִּהְיוּ כׇּל עֲשִׂיּוֹת שָׁווֹת. וְהֵיכִי נֶעְבֵּיד? נֶעְבֵּיד תְּלָתָא דְּעַשְׂרָה עַשְׂרָה — הָווּ לְהוּ תְּלָתִין! נֶעְבֵּיד תְּרֵי דְּתִשְׁעָה תִּשְׁעָה וְחַד דְּעַשְׂרָה — אֲמַר קְרָא: ״וְעָשִׂיתָ״, שֶׁיִּהְיוּ כׇּל עֲשִׂיּוֹתָיו שָׁווֹת.
מְעִיל שְׁנֵים עָשָׂר, מְנָא לַן — דִּכְתִיב: ״וְעָשִׂיתָ אֶת מְעִיל הָאֵפוֹד