דף ביאור

מסכת יומא דף ס״ז עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת יומא דף ס״ז עמוד ב׳

מסכת יומא דף ס״ז עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 16 קטעים ממוספרים, כ־330 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

דכתיב במדבר ושלח את השעיר במדבר (ויקרא טז) וקרא יתירא הוא למדרש שיהא הפקר כמדבר:

גזירה לשון חומר ואיסור:

המדברה המדברה במדבר שלש מקראות בענין לשלח אותו לעזאזל המדברה ושלח ביד איש עתי המדברה ושלח את השעיר במדבר:

חתוכה צוק חתוך בזקיפה ולא משופע כל כך:

דבר המתגזר ויורד השעיר מתגזר בה איברים איברים:

שמא תאמר מעשה תהו הם מה כפרה יש בשילוח זה ומה יש ביד צוק זה להועיל:

לתקלה שימצאם אדם ויהנה מהם שלא ידע שהיו מן השעיר:

שיהא עז וקשה אל לשון קשה:

ועוד 20 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Yoma 67b · Sefaria · CC0

תוספות

אטו במגס מקטיר ליה כך היה כתוב בספרים כאן ובס"פ תמיד נשחט (פסחיסדף סה:) ורש"י מחקו לפי שהיה קשה לו דבכמה דוכתי במנחות קתני מעלה ומקטירה בכלי שרת ולא פריך הכי אטו בכלי שרת מקטיר ליה וגרס רש"י והקטירו ס"ד וכי היה יכול להקטירו מיד והלא היה לבוש עדיין בגדי לבן והקטרה הוא בבגדי זהב מבחוץ ומשני נתנו במגס להקטירו לכשיגיע זמנו ובפ' תמיד נשחט (גז"ש) מפרש הקטירו ס"ד אטו הוא גופיה מקטיר ליה והא בזר קיימינן דלעיל מיניה איירי בהפשטה דכשירה בזר ומשני נתנו במגס להקטיר על ידי כהן ור"ת אומר דאין צריך להגיה הספרים והא דלא פריך הכי גבי מנחה בכלי שרת ס"ד שאני התם כיון דמנחה בעיא קידוש כלי אגב דמקדש בכלי שרת מעלה למזבח בכלי שרת שהיא נתונה בו להקטירה אבל הכא ובפרק תמיד נשחט פריך שפיר במגס ס"ד וכי חובה הוא שיהיה בכלי שרת כלל והקשה ה"ר שמואל מורדון דבפרק שני דסוטה (דף טו.) דפריך הכי גבי מנחה דקתני מעלה ומקטירה בכלי שרת ומקטיר לה ומשני אימא להקטירה ומעתה אין צריך למחוק הספרים דאיכא למימר כיון דפריך לה חדא זימנא בסוטה גבי מנחה ושני לה לא חש להקשות במנחה זימנא. אחריתי אע"ג דבזבח פריך לה בתמיד נשחט (פסחים דף סה:) והדר פריך לה הכא התם כבשים והכא פרים אבל גבי מנחות שם מנחה אחת היא ולספרים דגרסינן בסוטה בברייתא מעלן ומקטירן בכלי שרת ומולחו ונותנו על גבי האשים ניחא (לפר"ת) דהכי פריך מקטירו בכלי שרת ס"ד פירוש וכי כמו שהיא בכלי שרת בלא מליחה מקטירו ומשני אימא להקטירו פירוש לאחר מליחה ולי נראה דגרסי' שפיר במגס ס"ד ופריך וכי חובה הוא שיוליכנו במגס למזבח נהי נמי דכשקרען והוציא אימוריהן נותנו במגס ולא על גבי רצפה שלא יהו קדשי שמים מוטלים כנבלה מ"מ כשמעלן למזבח יכול להעלותן בידיו ומדקתני ליה גבי סדר יום הכפורים משמע דכך הוא הסדר ובענין אחר אין לעשות ולהכי פריך וכי חובה הוא לעשות כן להעלותם במגס ובפרק תמיד נשחט נמי דקתני כל סדר הפסח שחיטתו וקבלת דמו והולכתו וזריקתו והפשיטו והקטרתו להכי מתמה מדקתני הכי גבי סדר הפסח אלמא דחובה הוא להקטירו במגס וכן בפרק ב' דסוטה דקתני סדר מנחות כיצד אדם מביא מנחתו מתוך ביתו וכל סדר המנחה קתני עד מעלה ומקטירה בכלי שרת להכי פריך מדקתני הכי גבי סדר מנחה אלמא חובה היא אבל בשאר דוכתי לא פריך הכי:

Tosafot on Yoma 67b · Sefaria

רבנו חננאל

ולא היה מגיע למחצית ההר עד שנעשה אברים אברים אותן אברין רב ושמואל חד אמר מותרים בהנאה הן כלומר להאכילן לבהמות. וחד אמר אסורין ואסיקנא אמר רבא מסתברא כמ"ד מותרין דלא אמרה תורה שלח לתקלה. כלומר דבר שיבא בו לידי תקלה: ת"ר עזאזל מקום עז וקשה כדכתיב ואת אילי הארץ לקח. יכול ביישוב ת"ל המדברה [ומנין שבצוק ת"ל] אל ארץ גזרה שמתגזר ויורד.

שמא תאמר מעשה תוהו הם ת"ל גזרה אני ה' גזרתי ואין רשות להרהר בי:

ת"ר את משפטי תעשו דברים שאילו לא נכתבו דין שיכתבו ואלו הן ע"ז וג"ע וש"ד וגזל וברכת השם.

ואת חקותי תשמרו דברים שיצה"ר מקטרג עליהן ואומות העולם משיבין עליהן. ואלו הן אכילת חזיר ולבישת שעטנז ורוק יבמה ושיער נזיר וצפורי מצורע ושעיר המשתלח והרבעת כלאים ושור הנסקל ופטר חמור ועגלה ערופה ובשר בחלב ושמא תאמר מעשה תוהו המה אני ה' חקקתים גזירה [היא] ואין לך רשות להרהר בהן.

מאימתי מטמאין בגדים כו' ת"ר המשלח השעיר מטמא בגדים ולא המשלח את המשלח וכו'.

עד ר' שמעון אומר משעת דחייתו זורקו בבת ראש לעזאזל יכבס בגדיו.

בא לו אצל הפר ואצל השעיר קרען כו' מגס קערה כדמתרגמינן קערת כסף מגיסטא דכסף. נתן את האימורין והן החלבין במגס כדי לעלותן ע"ג המזבח להקטירן.

Rabbeinu Chananel on Yoma 67b · Sefaria

ריטב"א

מדבר מדברה המדברה פרש״י ז״ל שלש מקראות בענין אחד ושלח את השעיר במדבר לשלח אותו לעזאזל המדברה ביד איש עתי המדברה. ואינו נכון שאין לשון הגמרא הולם פי׳ זה אלא כוליה מחד קרא דריש מדיכול למכתב מדבר וכתב מדברה וכתב נמי המדברה דאלו אידך חד איצטריך לגופיה וחד שיהא המשלחו מזומן לכך איש שדה רגיל במדברות וכן הוא במדרש:

על מעשה עזה ועזאל פרש״י ז״ל שני מלאכי חבלה שירדו לארץ בימי נעמה אחות תובל קין ועליהם נאמר ויראו בני האלקים את בנות האדם ע״כ. ולזה רמז הרמב״ן ז״ל בפי׳ התורה שלו במה שכתב הנפילים היו בארץ שאמר ז״ל שהענין ההוא מתפרש במסכת יומא:

ואין השולח את המשלח טעון כבוס בגדים פי׳ שהמוסרו למשלחו אינו טעון כבוס בגדים:

אמר רבי יוחנן כמין קליעה פי׳ הרב בעל הערוך ז״ל היה תולן במקלות כמין קלע מלשון כף הקלע:

Ritva on Yoma 67b · Sefaria

מאירי

שלוח השעיר אע"פ שהוא נראה כדבר שאין בו טעם אין לאדם להרהר עליו ולחשוד עליו ועל כיוצא בו שהם דברי תוהו שהכל הערה נכבדת למבינים כמו שרמזנו בילדותינו בחיבור התשובה בהלכות יום הכפרים שבו ועל זו אמרו את משפטי תעשו דברים שאלמלא נכתבו דין הוא שיכתבו כגון ע"ז וגזל ועריות ושפיכות דמים וברכת השם וכיוצא באלו ואת חוקותי תשמרו דברים שהשטן מקטרג עליהם ואומות העולם משיבין עליהן כגון אכילת חזיר ולבישת שעטנז וחליצת יבמה וטהרת מצורע ושעיר המשתלח שמא תאמר מעשה תוהו הן תלמוד לומר אני ד' אני גזרתי ואין לך רשות להרהר עליהן:

Meiri on Yoma 67b · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

בפרש"י בד"ה לתקלה שימצאם אדם ויהנה מהם כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה אטו במגס כו' ע"ג האישים ניחא לפרש"י דה"פ כו' כצ"ל מתוס' דפרק תמיד נשחט ע"ש וק"ל:

Chidushei Halachot on Yoma 67b · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

דִּכְתִיב: ״בַּמִּדְבָּר״. וּמַאן דְּאָמַר אֲסוּרִין, דִּכְתִיב: ״גְּזֵירָה״.

קטע 2

וּמַאן דְּאָמַר אֲסוּרִין, הַאי ״מִדְבָּר״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: ״הַמִּדְבָּרָה״, ״הַמִּדְבָּרָה״, ״בַּמִּדְבָּר״ — לְרַבּוֹת נוֹב וְגִבְעוֹן, שִׁילֹה, וּבֵית עוֹלָמִים.

קטע 3

וְאִידַּךְ, הַאי ״גְּזֵירָה״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: ״גְּזֵירָה״ — אֵין גְּזֵירָה אֶלָּא חֲתוּכָה. דָּבָר אַחֵר: אֵין גְּזֵירָה אֶלָּא דָּבָר הַמִּתְגַּזֵּר וְיוֹרֵד.

קטע 4

דָּבָר אַחֵר: ״גְּזֵירָה״, שֶׁמָּא תֹּאמַר מַעֲשֵׂה תֹהוּ הוּא, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲנִי ה׳״, אֲנִי ה׳ גְּזַרְתִּיו, וְאֵין לְךָ רְשׁוּת לְהַרְהֵר בָּהֶן.

קטע 5

אָמַר רָבָא: מִסְתַּבְּרָא כְּמַאן דְּאָמַר מוּתָּרִין, לֹא אָמְרָה תּוֹרָה ״שַׁלַּח״ לְתַקָּלָה.

קטע 6

תָּנוּ רַבָּנַן: ״עֲזָאזֵל״ — שֶׁיְּהֵא עַז וְקָשֶׁה. יָכוֹל בַּיִּשּׁוּב, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בַּמִּדְבָּר״, וּמִנַּיִן שֶׁבְּצוּק? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״גְּזֵירָה״. תַּנְיָא אִידַּךְ: ״עֲזָאזֵל״ — קָשֶׁה שֶׁבֶּהָרִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״וְאֶת אֵילֵי הָאָרֶץ לָקָח״.

קטע 7

תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״עֲזָאזֵל״ — שֶׁמְּכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה עוּזָּא וְעַזָּאֵל.

קטע 8

תָּנוּ רַבָּנַן, ״אֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ״ — דְּבָרִים שֶׁאִלְמָלֵא (לֹא) נִכְתְּבוּ דִּין הוּא שֶׁיִּכָּתְבוּ, וְאֵלּוּ הֵן: עֲבוֹדָה זָרָה, וְגִלּוּי עֲרָיוֹת, וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, וְגָזֵל, וּבִרְכַּת הַשֵּׁם.

קטע 9

״אֶת חוּקּוֹתַי תִּשְׁמְרוּ״ — דְּבָרִים שֶׁהַשָּׂטָן מֵשִׁיב עֲלֵיהֶן, וְאֵלּוּ הֵן: אֲכִילַת חֲזִיר, וּלְבִישַׁת שַׁעַטְנֵז, וַחֲלִיצַת יְבָמָה, וְטׇהֳרַת מְצוֹרָע, וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ. וְשֶׁמָּא תֹּאמַר מַעֲשֵׂה תוֹהוּ הֵם, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲנִי ה׳״, אֲנִי ה׳ חֲקַקְתִּיו, וְאֵין לְךָ רְשׁוּת לְהַרְהֵר בָּהֶן.

קטע 10

אֵימָתַי מְטַמֵּא בְּגָדִים. תָּנוּ רַבָּנַן: הַמְשַׁלֵּחַ מְטַמֵּא בְּגָדִים, וְאֵין הַשּׁוֹלֵחַ אֶת הַמְשַׁלֵּחַ מְטַמֵּא בְּגָדִים.

קטע 11

יָכוֹל מִשֶּׁיֵּצֵא חוּץ לְחוֹמַת עֲזָרָה — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״הַמְשַׁלֵּחַ״. אִי ״הַמְשַׁלֵּחַ״, יָכוֹל עַד שֶׁיַּגִּיעַ לַצּוּק — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהַמְשַׁלֵּחַ״. הָא כֵּיצַד: מִשֶּׁיֵּצֵא חוּץ לְחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

קטע 12

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: ״עֲזָאזֵל וְכִבֶּס״ — עַד שֶׁהִגִּיעַ לַצּוּק. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: ״וְהַמְשַׁלֵּחַ אֶת הַשָּׂעִיר לַעֲזָאזֵל יְכַבֵּס בְּגָדָיו״, זוֹרְקוֹ בְּבַת רֹאשׁ וּמְטַמֵּא בְּגָדִים.

קטע 13

מַתְנִי׳ בָּא לוֹ אֵצֶל פַּר וְשָׂעִיר הַנִּשְׂרָפִין, קְרָעָן, וְהוֹצִיא אֶת אֵימוּרֵיהֶן, נְתָנָן בְּמָגֵיס וְהִקְטִירָן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ.

קטע 14

קְלָעָן בְּמִקְלָעוֹת וְהוֹצִיאָן לְבֵית הַשְּׂרֵיפָה. וּמֵאֵימָתַי מְטַמְּאִין בְּגָדִים — מִשֶּׁיֵּצְאוּ חוּץ לְחוֹמַת הָעֲזָרָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מִשֶּׁיַּצִּית הָאוּר בְּרוּבָּן.

קטע 15

גְּמָ׳ ״וְהִקְטִירָן״ סָלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא אֵימָא: לְהַקְטִירָן עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ.

קטע 16

״קְלָעָן בְּמִקְלָעוֹת״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כְּמִין קְלִיעָה. תָּנָא: לֹא הָיָה מְנַתְּחָן נִיתּוּחַ בְּשַׂר עוֹלָה, אֶלָּא עוֹר עַל גַּבֵּי בָּשָׂר. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? דְּתַנְיָא: רַבִּי אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּאן עוֹר וּבָשָׂר וָפֶרֶשׁ, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן עוֹר וּבָשָׂר וָפֶרֶשׁ,

מסכת יומא דף ס״ז עמוד ב׳

מסכת יומא דף ס״ז עמוד ב׳

רש"י

תוספות

רבנו חננאל

ריטב"א

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור