דף ביאור

מסכת יומא דף מ״ט עמוד א׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת יומא דף מ״ט עמוד א׳

מסכת יומא דף מ״ט עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 20 קטעים ממוספרים, כ־377 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

זר ואונן שיכור ובעל מום כולהו נפקי לן מקראי דמחלי עבודה בפ"ב דזבחים (דף טז.):

וכן יושב דבעי לעמוד לשרת (דברים יח):

והא רב ששת הוא דאותבה להא מתני' לאמוריה דרב חסדא כדמפרש ואזיל אלמא שמיעא ליה והיכי טעי למיפשט דכשרה בשמאל:

ויזרקו הכהנים הדם מידם של שוחטים שהם זרים וחזרו וקבלו הדם מיד הכהן המקבל והוליכוהו אל הזורק:

ומתיב רב ששת גרסינן:

בתר דשמעה דאותבוה ניהליה הכא הדר אותבה איהו לרב חסדא:

מעשה איצטבא המקבלים היו מושיבים את הדם ביד הזרים ואין הזרים מקרבין אותו לצד המזבח כלל אלא מושיבים הדם על ידם כאשר על גבי איצטבא:

או דילמא ולקח והביא דולקח נמי אמלא חפניו קאי:

ועוד 15 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Yoma 49a · Sefaria

תוספות

זר ואונן ושיכור בספ"ק דזבחים (דף יד.) נמי מייתי לה ופירש שם רש"י שיכור שתויי יין והקשה רבינו חיים כהן זצ"ל דבס"פ אלו מומין (בכורות דף מה:) תנן החרש והשוטה והשיכור פסולין באדם וכשרים בבהמה וכו' ופריך בגמ' שיכור אחולי מחיל עבודה ובהדי מומי בעי למיחשביה ומוקי לה בשאר דברים המשכרים ודלא כרבי יהודה דאמר חייב מיתה אף בשאר דברים המשכרים על כן פירש רבינו חיים דהכא נמי מיירי בשאר דברים המשכרים וריצב"א פי' דפרש"י עיקר ואדרבה מהתם יש ראיה לפירושו מדפריך סתמא שיכור אחולי מחיל עבודה וכו' אלמא דסתם שיכור מיירי בשתויי יין והתם דקשיא ליה בהדי מומין בעי למיחשביה להכי מוקי ליה בשאר דברים המשכרים אבל הכא דקתני ליה בהדי מחללי עבודה נוקמיה בשתויי יין כמו סתם שיכור דבכל דוכתא:

בעי רב פפא חפן חבירו ונתן לתוך חפניו מהו מלא חפניו בעינן וכו' - תימה לי הא איבעיא ליה לעיל כבר כי האי גוונא גבי בין הביניים וי"ל באת"ל קאמר את"ל בין הביניים לא דלא קרי ביה ולקח והביא כיון דלא אתי מכח גברא הכא מאי מי אמרינן אע"ג דלאו איהו חפן מ"מ כיון דמכח גברא קאתי שפיר דמי ושפיר קרינן ביה ולקח הלוקח מי שהוא וישים בחפניו של כ"ג והדר נעייל הוא וקרי ביה מלא חפניו והביא או דילמא ולקח והביא בעינן שהלוקח יביא:

אי חופן וחוזר וחופן נכנס חבירו בחפינתו תימה אי חובה הוא לחפון פעמיים אחד מבחוץ ואחד מבפנים היכי עייל חבריה בחפינתו מ"מ הרי לא חפן כהן אחד תרי זימני ונראה דה"פ אי חופן וחוזר וחופן לפי שמן התורה אין לדבר קצבה שיכול לחפון כל כך פעמים כמו שירצה ובלבד שלא יחסיר ולא יותיר ולהכי תקינו רבנן שיחזור ויחפון בפנים שמא נתפזר לו מן הקטורת בדרך ונחסר קצת וא"כ אם חפן ונתן לתוך הכף ומת בחוץ חוזר חבירו וחופן פעם שנית וחוזר ונותן לכף ונכנס דקרינן ביה מלא חפניו והביא דליכא אלא הבאה אחת ואי אין חופן וחוזר וחופן משום דמשמע מלא חפניו חד אמר רחמנא ולא תרי זימני מלא חפניו א"כ אין חבירו נכנס בחפינתו:

Tosafot on Yoma 49a · Sefaria

רבנו חננאל

שמע מיניה אפילו הולכת הקטורת דמעכבה כפרה כדאמרן קטרת מכפרת שנאמר ויתן את הקטרת ויכפר על העם כשרה וכ"ש הולכת אברים שאין בהם כפרה (אין) [שאין] כפרה אלא בדם שנא' כי הדם הוא בנפש יכפר ומותבינן עליה הא דתני זר ואונן שכור ובעל מום בקבלה ובהולכה ובזריקה פסול וכן יושב וכן שמאל תיובתא ואקשינן וכי רב ששת לא הוה ידע להא מתניתא דהא רב ששת דאותבא לרב חסדא במס' שחיטת קדשים באחרית פרק א' בעידנא דפשיט הולכה בזר כשרה ומקרא מסייעני וישחטו הפסח ויזרקו מידם והלוים מפשיטים. דייקינן מדכתיב ויזרקו הכהני' מידם מכלל שלא היתה הולכה בכהנים אלא בזריקה בלבד.

ואותביה רב ששת הא מתני' ופרקינן בתר דאיתותב בה רב ששת הדר הוא ואותבה לרב חסדא. ואוקימנא לרב חסדא דעביד מעשה אצטבא כלומר כולם עומד בשורה זה מושט לזה וזה מושיט לזה. והולכה שלא ברגל כי האי גוונא ואין הולכה בהן כלל. חפן כהן אחר ונתן בחפני כ"ג מהו להביא ולהקטיר בהן או צריך לחפון הוא תיקו.

בעי ריב"ל חפן ומת מהו להיכנס אחר בחפינתו כו' א"ר חנינא בוא וראה שאילת הראשונים ואקשינן למימר דריב"ל קשיש מר' חנינא (הוא) והאריב"ל התיר לי ר' חנינא לשחוק שחלים בשבת דהוי סכנה ובעאי מיניה משום דהוה בקי ברפואות מי מאסו שחלים דניחול שבתא ונשחקינהו אי לא וא"ל מאסו.

הנה ר' חנינא יותר זקן מריב"ל.

ופרקינן הכי קאמר ר' חנינא לתלמידיו שאילתן כשאילת הראשונים מכם כלומר שאלוהו תלמידיו זו השאילה ואמר להן כבר שאלו את הגדולים מכם והוא ריב"ל ולא אפשיטא ליה. ומי מספקא ליה הא לר' חנינא. והא מדאמר ר' חנינא קטורת שחפנה קודם שחיטת הפר לא עשה כלום ואמר נמי בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר ולא בדמו של פר. כלומר אם שחוט כ"ג פרו ומת אין אחר נכנס בדם זה הפר אלא צריך להביא פר אחר ולשחטו וליכנס בדמו ממילא שמעינן דאפילו אי חפן איהו קמיה שחיטת פרו ולא עשה כלום כ"ש אם חפן כהן אחר שלא עשה כלום. וא"כ מאי לא פשט להו משמעתי' ושנינן ה"ק מדקא מיבעיא ליה לריב"ל הא ש"מ דקסבר בפר ואפי' בדמו של פר וחפינה הוא דקא מיבעיא ליה ולמאי דסבירא ליה [שאילתו] כשאילת הראשונים כלומר מן דסבר בפר ואפילו בדמו של פר מאי הוי עלה אמר רב פפא אי חופן וחוזר וחופן נכנס השני בחפינתו של ראשון דהא לא אפשר דלא חפין ליה השני בשעת הקטרה וקא מקיימא חפינה בכהן המשמש בקטורת אי אין חופן וחוזר וחופן תיבעי לך. ואקשינן עליה אדרבא אי חופן בחוץ חוזר וחופן בפנים.

לא תיבעי לך דודאי אינו נכנס השני בחפינת הראשון שאי אפשר שלא יחסיר ושלא יותיר ובעינן להכניס מלא חפניו של מקטיר ממש לא פחות דהא מלא חפניו כתיב ולא יתר דהא חפניו כתיב אי אין חופן בחוץ חוזר וחופן בפנים אלא מערה הקטורת מן הכף אל המחתה ודיו תבעי לך דאיבעיא להו החופן בחוץ חוזר וחופן בפנים אי לא.

Rabbeinu Chananel on Yoma 49a · Sefaria

ריטב"א

תיובתא ומתני׳ דהוליך את הכף בשמאלו שאני התם דלא בעיא כלי אלא משום דלא אפשר:

ומקרא מסייעני וישחטו את הפר ויזרקו הכהנים מידם פי׳ מידם של שוחטין שהיו זרים אלמא זרים עשו הולכה. וא״ת א״כ נימא נמי שהשוחטין עשו קבלת הדם ואנן קיימא לן שהיא פסולה בזר. י״ל דקרא לא איירי בזרים אלא בשחיטה ובנתינת הדם לכהנים אבל כהן קבל הדם בכלי ונתנו לשוחטים והשוחטים הוליכוהו ונטלוהו כהנים מידם לזרקו וכן פרש״י ז״ל:

דעבוד מעשה אצטבא פי׳ כי הכהן שקבל הדם הוליכו עד למזבח והניחו ביד השוחטים כמניח על גבי איצטבא ונטלוהו משם בשעת זריקה:

או דילמא ולקח והביא בעי׳ והא ליכא פי׳ ולא דמיא הא למאי דבעי רב פפא גופיה לעיל גבי בין הבינים דאלו לעיל פשי׳ לן שהכל היה בידו של כהן גדול אלא שנכנס בו מאיליו הלכך אפילו אם תמצא לומר דלא בעינן לקיחה במתכוין. איכא לספוקי אי בעי׳ שיקח הכהן עצמו או לא דדילמא כי כתי׳ ולקח הכהן אמלא המחתה גחלי אש בלחוד קאי או דילמא אתרוייהו קאי ומסתברא דרב פפא בהדי ההיא דלעיל בעי לה אלא שהתלמוד סדרה בכאן משום דבעי למיבעי לה אידך דרבי יהושע בן לוי דבעי לאורוכיה בה טובא:

חפן ומת יש שפי׳ דה״ה חפן ונטמא אלא דחדא מינייהו נקט דמיתה שכיחא טפי מטומאה שהוא זריז בה. ויש שפירשו דדוקא נקט מת אבל נטמא כיון שהראשון חי אין זה אלא כשלוחו וכל שכן גבי שחט ונטמא דכיון שהראשון חי והקרבן משלו שאינו אלא שלוחו של ראשון ופר עצמו קרינא ביה:

למימרא דרבי יהושע בן לוי קשיש פי׳ דקס״ד דהכי אמר רבי חנינא לתלמידו בוא וראה ששאלתי אני קודם לכן היא כשאלת הראשונים והאמר רבי יהושע בן לוי לי התיר רבי חנינא לשתות פרש״י ז״ל מדקאמר ליה ר׳ דקאמר לי התיר ר׳ חנינא מכלל דקשיש מיניה והנכון דלאו משום דקרי ליה ר׳ אלא משום דקאמר התיר לי דמשמע שבא להוראה לפניו. דאע״גב דמשום דבקי ברפואה הוה. מ״מ לישנא דלי התיר לישנא דהוראה הוא וה״ק בוא וראה ששאלתנו כשאלת הראשוני׳ כלומר שהשאלה ששאל רבי יהושע שהיה אחרון היה כשאלת הראשונים והא דקא׳ ששאלתנו דרך מוסר וכבוד הוא כאותה שאמרו ולענין שאלתא דשאילנא קדמיכון והשתא נמי קס״ד דמשום נפשיה אמר רבי חנינא כשאלת הראשונים מפני שאף הוא שאל שאלה זו. ופרכינן מספקא ליה והאמר רבי חנינא בפר ולא בדמו של פר שאם שחט כהן גדול פרו ומת צריך כהן שני לשחוט פר אחר כדכתיב בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בפר ולא בדמו של פר. וכיון שצריך לחזור ולשחוט פר צריך הוא ג״כ לחזור ולחפון דאי לא קדמה חפינה לשחיטה ואמר רבי חנינא קטורת שחפנה קודם שחיטה לא עשה כלום ופרקי׳ דר׳ חנינא ה״ק דשאלת ר׳ יהושע כשאלת הראשונים חביריו של ר׳ חנינא שהם סוברין בפר ואפילו בדמו של פר:

Ritva on Yoma 49a · Sefaria

מאירי

כל האוכלים שדרך הבריאים לאוכלם בחול בלא כונת רפואה מותר חולה לאוכלן לשם רפואה בשבת אף בחולה שאין בו סכנה וכן במשקין ואין כאן גזירת שחיקת סמנין שהוא תולדה של דש אחר שדרך הבריאים בכך ובמקום סכנה אף השחיקה מותרת שאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש ומ"מ דוקא כשנודע לו או שרופא אומר לו שאותה מלאכה צריכה לו או מועלת באיזה צד לחליו וזהו שאמרו בסוגיא זו על ר' יהושע ששאל לר' חנינא שהיה רופא שחלים אם היו מועילים לחליו עד שיהא רשאי לשחקם בשבת ולשתות מימיהן והתיר לו:

כבר ביארנו מ' א' שכל ששנה בסדר העבודות של יום הכפרים לא עשה כלום מעתה קטורת שחפנה קודם שחיטת הפר לא עשה כלום שהרי מקומה בין שחיטת הפר להזאה כמו שביארנו ומ"מ כהן גדול ששחט את פרו ומת או נטמא המשמש תחתיו נכנס בדם אותו הפר ואינו צריך לשחוט פר אחר ואין צריך לומר אם מת קודם שחיטת הפר שאין צריך לשחוט פר אחר שאין זה חטאת שמתו בעליה שהרי כל הכהנים (מתכנסים) [מתכפרים] בו ומה שנתגלגו כאן מענין חפינה שניה שמן הכף לחפניו כבר ביארנוה במשנה:

Meiri on Yoma 49a · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

בד"ה זר ואונן כו' והקשה הרר"ח כהן כו' כצ"ל:

בד"ה אי חופן כו' ובלבד שלא יחסיר ולא יותיר ולהכי תקינו רבנן שיחזיר ויחפון בפנים כו' עכ"ל הוצרכו לכל זה דכיון דיכול לחפון כמו שירצה א"כ למה הטריחו לכ"ג בחפינה שמבפנים שהיא מעבודות הקשות כדלקמן אלא ע"כ דתקנו רבנן שיחזור לחפון מבפנים משום דשמא נתפזר לו מן הקטרת ונחסר קצת ורב פפא נמי הוה ס"ל ובלבד שלא יחסיר ולא יותיר אלא דלא הוה אסיק אדעתיה למימר דבכהן אחר החופן א"א שלא יחסיר ולא יותיר ודו"ק:

Chidushei Halachot on Yoma 49a · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

מֵיתִיבִי: זָר, וְאוֹנֵן, שִׁיכּוֹר, וּבַעַל מוּם, בְּקַבָּלָה וּבְהוֹלָכָה וּבִזְרִיקָה — פָּסוּל. וְכֵן יוֹשֵׁב, וְכֵן שְׂמֹאל — פָּסוּל! תְּיוּבְתָּא.

קטע 2

וְהָא רַב שֵׁשֶׁת הוּא דְּאוֹתְבַהּ, דַּאֲמַר לֵיהּ רַב שֵׁשֶׁת לְאָמוֹרֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא, בְּעִי מִינֵּיהּ מֵרַב חִסְדָּא: הוֹלָכָה בְּזָר מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: כְּשֵׁירָה, וּמִקְרָא מְסַיְּיעֵנִי: ״וַיִּשְׁחֲטוּ הַפָּסַח וַיִּזְרְקוּ הַכֹּהֲנִים מִיָּדָם וְהַלְוִיִּם מַפְשִׁיטִים״!

קטע 3

וּמוֹתֵיב רַב שֵׁשֶׁת: זָר וְאוֹנֵן, שִׁיכּוֹר וּבַעַל מוּם, בְּקַבָּלָה וּבְהוֹלָכָה וּבִזְרִיקָה — פָּסוּל, וְכֵן יוֹשֵׁב וְכֵן שְׂמֹאל — פָּסוּל.

קטע 4

בָּתַר דְּשַׁמְעַהּ הֲדַר אוֹתְבַהּ. וְהָא רַב חִסְדָּא קְרָא קָאָמַר? דַּעֲבוּד מַעֲשֵׂה אִיצְטְבָא.

קטע 5

בָּעֵי רַב פָּפָּא: חָפַן חֲבֵירוֹ, וְנָתַן לְתוֹךְ חׇפְנָיו מַהוּ? ״מְלֹא חׇפְנָיו״ בָּעֵינַן, וְהָא אִיכָּא! אוֹ דִילְמָא: ״וְלָקַח״ ״וְהֵבִיא״ בָּעֵינַן? וְהָא לֵיכָּא! תֵּיקוּ.

קטע 6

בָּעֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: חָפַן וָמֵת, מַהוּ שֶׁיִּכָּנֵס אַחֵר בַּחֲפִינָתוֹ? אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: בֹּא וּרְאֵה שְׁאֵלַת הָרִאשׁוֹנִים.

קטע 7

לְמֵימְרָא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי קַשִּׁישׁ? וְהָאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: לִי הִתִּיר רַבִּי חֲנִינָא לִשְׁתּוֹת שַׁחֲלַיִים בְּשַׁבָּת!

קטע 8

לִשְׁתּוֹת, פְּשִׁיטָא? דִּתְנַן: כׇּל הָאוֹכָלִין אוֹכֵל אָדָם לִרְפוּאָה, וְכׇל הַמַּשְׁקִין שׁוֹתֶה!

קטע 9

אֶלָּא: לִשְׁחוֹק וְלִשְׁתּוֹת שַׁחֲלַיִים בְּשַׁבָּת. הֵיכִי דָמֵי? אִי דְּאִיכָּא סַכַּנְתָּא — מִשְׁרָא שְׁרֵי. וְאִי דְּלֵיכָּא סַכַּנְתָּא — מֵיסָר אֲסִיר! לְעוֹלָם דְּאִיכָּא סַכַּנְתָּא, וְהָכִי קָא מִבַּעְיָא לֵיהּ: מִי מַסְּיָא, דְּנֵיחוּל עֲלַיְיהוּ שַׁבְּתָא, אוֹ לָא מַסְּיָא וְלָא נֵיחוּל עֲלַיְיהוּ שַׁבְּתָא.

קטע 10

וּמַאי שְׁנָא רַבִּי חֲנִינָא? מִשּׁוּם דְּבָקִי בִּרְפוּאוֹת הוּא. דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: מֵעוֹלָם לֹא שְׁאָלַנִי אָדָם עַל מַכַּת פִּרְדָּה לְבָנָה וְחָיָה.

קטע 11

וְהָא קָא חָזֵינַן דְּחַיֵּי! אֵימָא: וְחָיָית. וְהָא קָא חָזֵינַן דְּמִיתַּסִּי! בְּסוּמָּקָן אִינְהוּ וְחִיוָּרָן רֵישׁ כַּרְעַיְהוּ קָאָמְרִינַן.

קטע 12

מִכׇּל מָקוֹם, שְׁמַע מִינַּהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא קַשִּׁישׁ? אֶלָּא הָכִי קָאָמַר: שְׁאֵלָתָן כִּשְׁאֵילָה שֶׁל רִאשׁוֹנִים.

קטע 13

וּמֵי אָמַר רַבִּי חֲנִינָא הָכִי? וְהָאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: ״בְּפַר״, וְלֹא בְּדָמוֹ שֶׁל פַּר.

קטע 14

וְאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: קְטוֹרֶת שֶׁחֲפָנָהּ קוֹדֶם שְׁחִיטַת הַפָּר לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם!

קטע 15

הָכִי קָאָמַר: מִדְּקָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ, הָא מִכְּלָל דְּקָסָבַר ״בְּפַר״, וַאֲפִילּוּ בְּדָמוֹ שֶׁל פַּר. וּלְמַאי דִּסְבִירָא לֵיהּ — שְׁאִילָתוֹ כִּשְׁאֵילַת הָרִאשׁוֹנִים.

קטע 16

מַאי הָוֵי עֲלַהּ? אָמַר רַב פָּפָּא: אִי חוֹפֵן חוֹזֵר וְחוֹפֵן — חֲבֵירוֹ נִכְנָס בַּחֲפִינָתוֹ — דְּהָא מִקַּיְימָא חֲפִינָה. אִי אֵין חוֹפֵן וְחוֹזֵר וְחוֹפֵן — תִּבְּעֵי לָךְ.

קטע 17

אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ לְרַב פָּפָּא: אַדְּרַבָּה, אִי חוֹפֵן וְחוֹזֵר וְחוֹפֵן, לֹא יִכָּנֵס אַחֵר בַּחֲפִינָתוֹ — אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יְחַסֵּר וְשֶׁלֹּא יוֹתִיר. וְאִי אֵין חוֹפֵן חוֹזֵר וְחוֹפֵן — תִּיבְּעֵי לָךְ.

קטע 18

דְּאִיבַּעְיָא לְהוּ: חוֹפֵן חוֹזֵר וְחוֹפֵן, אוֹ לָא? תָּא שְׁמַע: כָּךְ הָיְתָה מִידָּתָהּ. מַאי לָאו: כְּשֵׁם שֶׁמִּדָּתָהּ מִבַּחוּץ כָּךְ מִדָּתָהּ מִבִּפְנִים!

קטע 19

לָא, דִּילְמָא שֶׁאִם רָצָה לַעֲשׂוֹת מִדָּה — עוֹשֶׂה, אִי נָמֵי: שֶׁלֹּא יְחַסֵּר וְשֶׁלֹּא יוֹתִיר.

קטע 20

תָּא שְׁמַע:

מסכת יומא דף מ״ט עמוד א׳

מסכת יומא דף מ״ט עמוד א׳

רש"י

תוספות

רבנו חננאל

ריטב"א

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור