מסכת יומא דף מ״ג עמוד ב׳

כיון דאמר כו' דאת על כרחך לא מצית למימר בהאי דמשמע ממילא הוא ועל כרחך פליגי:

והזה הטהור האי טהור יתירא הוא דהא בטהור קאי:

מכלל שהוא טמא שיוצא מכלל טומאה:

כי הוו כי מדקדקי:

לא מסקי מיניה כלומר לא היו מעלין מתוכה דבר חידוש להיות יכולין לאחוז בשיטתה להשוות שיהא מקראותיה כולם מוציאים זה מיד זה או כולם מתקיימים זה אחר זה:

כמה דמסיק תעלא מבי כרבא כמה שמעלה השועל ברגליו כשדורס על שדה ניר:

מדת הדין נותנת כלומר כך יפה לומר שאחר שהתודה על עצמו ויהא זכאי ראוי לכפר על אחרים:

מתני' למי שהיה ממרס בו מיגס בו:

ולא פליג ר' יהודה תימה הוא דבתוספתא דמסכת פרה תנינא בהדיא ר' יהודה [א] מכשיר בקטן ושמא המקשה לא שמיע ליה הברייתא:

לימד על טבול יום שכשר בפרה תימה למה לי קרא מהיכא תיתי לפוסלו אי משום דחטאת קרייה רחמנא הא הזאה לאו עבודה היא כיון שזר כשר בה ואי משום דכתב טובא טהור בפרשה ואסף איש טהור וטבל במים איש טהור הא אצטריך לדרשא כולהו בשמעתין וי"ל ס"ד מדכתיב והניח במקום טהור בעינן נמי גברא שיהא טהור גמור קא משמע לן ואם תאמר והיכי גמרינן שאר עבודות דפרה דפסול בזר מהזאה איכא למיפרך מה להזאה שכשירה בזר וי"ל דאפי' הכי כיון דעיקר טהרה בהזאה קאתי ואכשר בה רחמנא טבול יום כל שכן בשאר עבודות וא"ת ואימא לרבות מחוסר כפורים אבל טבול יום לא וי"ל דמוקמינן קרא בטומאה דאותה פרשה כגון טומאת מת דלא שייכא בה כפרה והכי אמרינן בפ"ב דזבחים (דף י':) דלמאן דאמר במחוסר כפורים כשירה קסבר טומאה דכל התורה כולה וכיון דמכשרינן טמא מת דאיירי באותה פרשה ה"ה כל טבול יום אפילו אותו שמחוסר כפרה ומאן דאמר מחוסר כפורים פסול קסבר טומאה דאותה פרשה דהיינו טבול יום דמת דלאו מחוסר כפרה אבל דזב ומצורע לא אפילו העריב שמשו כיון דמחוסר כפורים:

והיום מקיתון של זהב דאמר בפרק שני דזבחים (דף כב.) דבכל כלי שרת מקדש דכתיב ירחצו לרבות שאר כלי שרת. ריב"א:

אמר רב יהודה תני של היכל והא דאמר לקמן דפורשין נמי מבין האולם ולמזבח הא מסקינן לקמן דה"מ בשעת הקטרה דהיכל ובשעת מתן דמים דהיכל אבל בשעת הקטרה לפני ולפנים לא והכא איירי בהקטרת קטרת דלפני ולפנים ומיד אחר הקטרת קטרת דלפני ולפנים נטל הדם מיד הממרס ולקמן כי בעי לאוכוחי דפורשין מבין האולם ולמזבח אף בשעת הקטרה דלפני ולפנים מברייתא דר' יוסי הוה מצי לאוכוחי ממתניתין דאין פורשין והוה ליה למימר אדמקשת לי מברייתא דר' יוסי תביא לי סייעתא ממתניתין וי"ל דממתניתין לא הוה מצי לאיתויי סייעתא דאיכא למימר כיון דהפרשה דמבין האולם ולמזבח אינה אלא מדרבנן דמדאורייתא אין פורשין אלא מאהל מועד לא גזרו אלא על העומדים שם שלא לצורך וא"ת א"כ אמאי לא קאמר דהא מילתא איכא נמי בין היכל לבין האולם ולמזבח דאילו מהיכל פרשינן אפי' לצורך ומבין האולם ולמזבח לא פרשינן אלא שלא לצורך וי"ל דהמקשן דלקמן סבירא ליה דאפי' מהיכל נמי לא פרשינן לצורך עבודה והוא לא היה מגיה במתניתין מידי אלא הוה תני שבהיכל דכיון דצורך עבודה הוא שרי אף בהיכל:

ופרקינן כיון דאמר מר כל הפרשה כולה משמע מוציא מיד משמע דבר ברור הוא מה שפסלו בפסוק אחד הכשירו בפסוק אחר.

והזה הטהור על הטמא טהור מכלל שהוא טמא טמא לתרומה בלבד לימד על טבול יום שכשר בפרה פי' הטהור מכל טומאה והוא שהוזה עליו וטבל ולא נשאר עליו אלא הערבת שמש לאכילת תרומה כדתניא בספרי ולקח אזוב וטבל במים איש טהור רבי עקיבא אומר טהור למה נאמר עד שלא יאמר יש לי בדין ומה אם האוסף האפר בעינן טהור המזה לא כ"ש. הא מה ת"ל טהור שהוא טהור מכל טומאה ואיזה זה זה טבול יום. מכדי כתיב ולקח אזוב וטבל במים איש טהור והזה על האהל וגו' והזה הטהור על הטמא הוי מיעוט אחר מיעוט טהור ולא טבול יום טהור ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות אפי' טבול יום לימד שכל טהור שבפרה טבול יום הוא:

ר' יוחנן אומר שחיטת פרה בזר כשרה ואע"ג דתני תנא קמיה פסולה לא צאית ליה ואפי' לרביה דאמר שחיטת פרה בזר פסולה אלא אמר אי לא צאית לא מצינו שחיטה פסולה בזר.

בא לו אצל פרו שניה כו' תנא דבי ר' ישמעאל כך מדת הדין נוהגת יבא זכאי ויכפר על החייב כו':

אמר אביי כיון דאמר מר וכו׳ עד ודאי פליגי פי׳ משום דלא סגיא בלאו הכי לא חש תנא לפירושה דמדרבנן נשמע לר׳ יהודה:

הטהור מכלל שהוא טמא פי׳ דמשמע הטהור דהשתא לימד על טבול יום שכשר בפרה וא״ת תינח בהזאה בשאר עבודות מנא לן דהא קימא לן שכל מעשיה בטבול יום י״ל דבהזאה דחמירא קרייה רחמ׳ טהור מכלל דשוויה טהור גמור לכל עבודות.

לא מסקי מינה אלא כדמסיק תעלה מבי כרבא פי׳ כל היכא דבעו לפרושה כולה בחד סדרא שיהו כל מקראותיה שוין אלא אמרין כו'.

יבא זכאי ויכפר על החייב פי׳ ומה שמתודה על ביתו בוידוי ראשון משום דביתו כגופו:

מתני׳ על הרובד הרביעי פי׳ על השורה הרביעית של הרצפה וטעמא דכולה מתני׳ מפרש בגמרא:

והיום דקה מן הדקה פי באותו שצריך להקטיר לפני ולפנים וכדפרש״י ז״ל והכי מוכח בגמרא דמייתי לה מדכתי׳ ומלא חפניו קטורת סמים דקה.

והיום עולין באמצע פי׳ כהנים העולין עמו משום כבודו או לסייעו בהפוך צנורא וכיוצא בו כי אע״פ שכל עבודות יום הכפורים אינם אלא בו בכי הא מסייעין כדכתי׳ בפ״ק וכן פירשו בתוספות:

והא כתיב וכל אדם לא יהיה באוהל מועד וכו׳ פי׳ וא״כ היאך הממרס עומד בשעת הקטרה בהיכל דלפנים.

ושאלו בגמ' בוידוי ראשון למה אינו מזכיר כל השבט אחר שכולם מתכפרין ושלא יתודה על עצמו ועל שבטו אלא פעם אחת ותירץ שראוי הוא להתודות הוא עצמו תחלה מוטב יבא זכאי ויכפר על החייב משיבא חייב ויכפר על החייב ואע"פ שאף בראשון מזכיר אני וביתי כבר פרשנו שעל אשתו הוא אומר כן והוא ואשתו כגוף אחד הם:

שחטו כלומר אחר שהתודה עליו וידוי שני שוחט את הפר ונותנו לכהן אחר שימרס בו פי' שלפי סדר העבודות אינו זורק את הדם אחר שקבלו אלא הקטרת נעשה בפנים בין קבלת הדם לזריקתו והיה אחר צריך למרס בו ר"ל להגיס בו תמיד כדי שלא יקרוש הדם באותה שהייה שהוא שוהה בהקטרת הקטורת והיה נותן דם זה לממרס ברובד הרביעי שבהיכל ופי' רובד הוא שכל רצפת העזרה היתה עשויה שורות שורות של אבני שיש מכוונות זו בזו וכל שורה מהם קרויה רובד ואמר שהיה נותנה בשורה רביעית ופי' בגמ' שלא בהיכל ממש ר"ל לפנים מפתח האולם שהרי כתוב וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר בקדש עד צאתו וקטרת מכפרת היא כדכתיב ויתן את הקטרת ויכפר על העם וכן פירשו שהקטרת מכפרת על לשון הרע יבא דבר שבחשאי ויכפר על דבר שבחשאי אלא פירושו רובד רביעי של היכל ר"ל ברביעי שבכניסת ההיכל חוץ להיכל והוא שכשיוצא מן ההיכל לעזרה מונה ארבעה רובדין ומניחו ברביעי והוא באותו תחום שבין האולם למזבח:

ואמר שאחר זה היה מתחיל בעבודת הקטרת והוא שנוטל מחתה ועולה לראש המזבח ומפנה גחלים אילך ואילך מפני שהגחלים העליונות יש בהן מן הסתם שעדיין אינן מאכלות לגמרי ויש בהן עדיין קצת עצים שמתעשנים וחותה אילך ואילך ונוטל מן המאכלות והן אותן הפנימיות ויורד לו ומניח את המחתה מלאה גחלים על הרובד שבעזרה בהיכל סמוך לפתח עזרת כהנים עד שיחפון הקטרת בתפניו ויתן לתוך הכף ואח"כ יכניס כף ומחתה לפנים לעשות מעשה הקטרת על הדרך שיתבאר בפרק הבא אחריו של זה:

זהו ביאור המשנה וכולה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

בפרש"י בד"ה מחתה כו' ואח"כ יכניס כף ומחתה לפנים הס"ד ובד"ה פרס חצי מנה הס"ד ואח"כ מ"ה מוסיף כו' ושל ערבית הניתן על מזבח כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה לימד על כו' גמרינן שאר עבודות כו' בפ"ב דזבחים דלמ"ד מחוסר כפורים כשרה דקסבר כו' ובד"ה אמר רב יהודה כו' ובשעת מתן דמים דהיכל אבל כו' תביא לי סייעתא ממתני' כו' עכ"ל ור"ל סייעתא ממתני' היינו מתני' דהכא כמו שמגיה רב יהודה תני של היכל וה"ה דה"מ לאקשויי מתני' דהכא אמתני' דפורשין מבין האולם כו' למאי דס"ד דהיינו הקטרה דלפני ולפנים:

בא"ד וא"ת וכו' דהא מלתא איכא נמי בין היכל כו' וי"ל דהמקשה דלקמן ס"ל דאפי' מהיכל כו' עכ"ל וק"ק דמ"מ לרב יהודה דהכא תקשי אמאי לא קתני דהא איכא נמי בין היכל לבין אולם ולמזבח דאילו כו' ויש ליישב ודו"ק:

גמרא פוק תני לברא שבת דף קו ע"א עירובין דף ט ע"א ביצה דף יב ע"ב: