מסכת יומא דף כ״ז עמוד א׳

גמ' האי מבעיא ליה לגופיה דניבעי כהן מיעוטא מנא לן להפשט וניתוח:

דהוה מסבר ליה לבריה הא דחזקיה והכי מסבר ליה ניהליה דתניא בתורת כהנים ושחט שחיטה בזר כשירה:

וכי מאין באת לישנא דמתני' הוא וכי מאין באת לומר פסולה שנזקקת להביא מקרא להכשירה:

מכלל שנאמר כו' ומתוך אותו כלל הייתי בא לפסול:

תלמוד לומר ושחט והקריבו הכהנים ומדכתיב כהן בקבלה ובשחיטה לא כתיב מכלל דושחט אבעלים קאי וסמך ידו ושחט לימד על השחיטה שכשירה בזר עכ"ל משנה ומינה הוה מסבר אביי לבריה הא דחזקיה הכי:

מכדי למדנו כאן דמקבלה ואילך מצות כהונה והך נתינת אש בתר קבלה כתיבה למה לי למכתב בה כהונה:

למעוטי הפשט וניתוח דלא כתיב בה כהן ותילף מהכא דדוקא כתיב קרא ואי לא ונתנו הוה אמינא האי דלא כתיב כהן בהפשט וניתוח משום דלא אצטריך הוא דגלי ליה דבעי כהונה מקבלה ואילך:

דלא מעכבא כפרה דאין כפרה אלא בדם:

והקריבו בני אהרן מקבלה ואילך וכו' בפ"ק דזבחים (ד' ד.) פרש"י הא דאמרינן והקריבו זו קבלת הדם ולא עבודה אחרת משאר עבודות דם כגון הולכה או זריקה משום דכתיב ושחט והקריבו ואיזו היא עבודה שהיא אחר שחיטה לאלתר הוי אומר זו קבלה והקשה ר"י דבספ"ק דזבחים איכא טעמא אחרינא כדתניא התם והקריבו זו קבלת הדם או אינו אלא זריקה כשהוא אומר וזרקו הרי זריקה אמור הא מה אני מקיים והקריבו זו קבלת הדם אלמא דלאו היינו טעמא והא דלא אמרינן זו הולכה משום דלא מסתברא לאוקמיה בהולכה ולומר מהולכה ואילך מצות כהונה משום דאפשר לבטלה דאפשר עומד בצד מזבח ושוחט דלא בעי להוליך:

אלא מהכא וערכו בני אהרן הכהנים בפ' ב' דזבחים (ד' יח.) דריש הכהנים בכיהונם כהן הדיוט שלבש בגדי כ"ג ועבד עבודה עבודתו פסולה והכא דריש מדכתיב בני אהרן ואין להקשות מאי איצטריך קרא לעריכת נתחים למילפה מדקאמר מקבלה ואילך מצות כהונה תיפוק ליה מוכי תעלה על דעתך שזר קרב אצל המזבח די"ל דאפשר דקאי בארעא וזריק להו למזבח כדאי' לקמן בס"פ טרף בקלפי גבי הצתת אליתא אפשר דקאי אארעא ועביד במפוחא:

הולכת עצים לא בעי כהונה הא סידור שני גזירין בעי כהונה וא"ת מנא לן דאיכא למידק הכי דילמא מההוא קרא ממעטין הולכת עצים ומהאי קרא דהכא נמעט סידור שני גזירין וי"ל מדאיצטריך למעוטי הולכת עצים שמע מינה דסידור שני גזירין בעי כהונה דאי לא בעי כהונה למה לי קרא למעוטי הולכת עצים השתא אפילו סידור שני גזירין שהם ע"ג המזבח לא בעי כהונה כ"ש הולכת עצים וליכא לאקשויי אי לא כתב אלא קרא דלעיל לא הוה ממעטינן מיניה סידור שני גזירין אלא הולכת עצים דמסתבר טפי די"ל אפילו אי לא הוה כתב אלא קרא דוערכו הוה ממעטינן מיניה סידור שני גזירין דמסתברא קאי בסידור ממעט סידור הקשה הר' אליהו מאיבריוק זצ"ל לר"ש דאית ליה לעיל שני גזירין בעי שני כהנים מנא ליה דבעי כהונה אי מהכא הא איצטריך קרא לגופיה סד"א כיון דאפשר לבטלה היא כשרה בזר כדאמר בספ"ק דזבחים (ד' יד.) הולכה בזר מחלוקת ר"ש ורבנן לר"ש דאמר עבודה שאפשר לבטלה לאו עבודה היא כשירה בזר וכו' עד והרי הולכת אברים לכבש דאפשר לבטלה ופסולה בזר דאמר מר והקריב הכהן כו' המזבחה זו הולכת אברים לכבש ומשני היכא דגלי גלי וא"כ כיון דאיצטריך לגופיה א"כ סידור שני גזירין מנלן דבעי כהונה ותירץ לו רבי דר"ש לטעמיה דקאמר לקמן בספ"ד (יומא ד' מה.) גבי הצתת אליתא דלא צריך קרא שלא תהא אלא בכהן משום דכי תעלה על דעתך שזר קרב אצל המזבח דלית ליה סברא דר"י דאמר אפשר דקאי אארעא ועביד במפוחא וה"ה בסידור שני גזירין דלא מצי קאי אארעא ועביד בזריקה ולר"י דאית ליה אפשר במפוחא איכא למימר דה"נ אית ליה אפשר דזריק הגזירין לראש המזבח ואפ"ה נפקא ליה שפיר דבעי כהונה מדכתיב כהן בהולכת אברים דלגופיה לא איצטריך דסבירא ליה אע"ג דאפשר לבטלה עבודה היא אלא לגלויי אגזירין דבעינן כהונה כדאמרן בשמעתין:

כר' יהודה לא דהא בהדיא תני לא היה (פורס) [פייס] למחתה אלא כהן שזכה בקטרת אומר לזה שעמו זכה עמי במחתה. ודלא כר' אליעזר בן יעקב דהא בהדיא אוקימנא ליה בפייס למחתה בפ"ע. כי הפייס שסילק מן האברים שעל הכבש [למזבח] והוא הפייס הרביעי במחתה חשיב ליה. וזה חשיב למחתה בכלל הפייס השני ומפורש בתוספתא כך כמו שפירשנו כי אלו י"ג וט"ו וי"ו [שמנה] המנין בפייס השני הן. איל קרב בי"א הבשר בחמשה כו'. הפשיטן וניתוחן של אלו ושל אלו שוה. אוקימנא בין קרבנות יחיד בין קרבנות צבור הפשיטן וניתוחן שוה שכשרין בזר. מנ"ל שנאמר ושחט את בן הבקר לפני ה' והקריבו בני אהרן מקבלה ואילך מצות כהונה.

לימד על השחיטה שכשרה בכל אפי' בזרים ובנשים ובעבדים ואפי' בקדשי קדשים הרי בן בקר זה עולה הוא שהיא קדשי קדשים ושחיטתן כשרה בכל כדאמרינן מכדי מקבלה ואילך מצות כהונה.

ונתנו בני אהרן אש על המזבח למה לי למעוטי הפשט וניתוח מכהן.

ואכתי איצטריך כו' מסתברא זביחה דכוותה ממעט. פי' זבח שכמותו ממעט הפשטו וניתוחו. ולא סדור ב' גזירין. ודחינן וערכו לשון סידור הוא ואדרבה סידור דכוותה ממעט כו'.

ואסיקנא והקטיר הכהן למעוטי הפשט וניתוח דלא בעו כהונה.

והקריב הכהן את הכל למעוטי הולכת עצים דלא בעו כהונה הא סידור גזירין בעיא כהונה.

והללו לגופייהו וערכו שנים בני אהרן שנים הכהנים שנים לימד על (העולה) [הטלה] והוא הבשר והקרביים שטעון ששה להוליכו לכבש. ומן הכבש למזבח. דאע"ג דההוא קרא דדרשינן בבן הבקר כתיב. לא אשכחן בן הבקר שעולה ונערך על העצים על האש אשר על המזבח אלא על הבשר של תמיד כי התמיד מקדים לכל. אלא הכבש של תמיד הוא עולה בראשונה. ונערך בעצים שעל האש שאותה האש על המזבח ועליו כל הקרבנות.

והאי מיבעי ליה לגופיה פי׳ דנתינת אש בעיא כהונה וא״ת וא״כ למה לי קרא להפשט וניתוח דכשרים בזר תיפוק לי דהא לא כתי׳ בהו כהונה וכי תימא כיון דמקבלת הדם ואילך מצות כהונה כמאן דכתיב בהו כהונה דמי א״כ אפי׳ נתינת האש נמי ואמאי מיבעי מכתב כהונה לגופיה י״ל דהפשט וניתוח כיון דמגופיה דזבחא הוא אמרי׳ ביה מקבלת הדם ואילך מצות כהונה מה שאין כן בנתינת אש דלא הוי מגופיה דזביחה ובעי למכתב ביה כהונה בהדיא:

דהוה קא מסדר ליה לבריה ושחט וכו' פי׳ ברייתא היא דקתני ושחט שחיטה בזר כשרה וכו׳ עד למד על שחיטה שכשרה בזר. ומדיוקא דההיא מתניתא דהוה מסדר ליה אביי לבריה אתי רב שימי למידק דנתינת אש לא בעי למכתב ביה כהונה לגופיה כדקא מפרש ואזיל.

מכדי מקבלה ואילך מצות כהונה וכו' ואיכא למידק מה הוספנו ראיה מפני זו הברייתא כי עדיין אנו יכולין לומר כדאמרינן מעיקרא דלגופיה איצטריך משום דנתינת אש לא הוי מגופיה דזביחה. תירצו בתוס׳ דרב שימי סבירא ליה דכיון דגלי ליה קרא אתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם הא ודאי כולהו בכלל שאף שחיטה דלא כתוב בה כהן והויא מקמי קבלת הדם. וכתבה רחמנא בתר סמיכה שהיא בזר. הוה ס״ד לאתויי דבעיא כהונה מדכתיב תשמרו את כהונתכם. אלא דאתיא קבלת הדם וגלי על השחיטה שתהא כסמיכה שכשרה בזר אבל כולהו שארא דכתיבי בתר קבלת הדם מסתמ׳ בעו כהונה והוו בכלל תשמרו את כהונתכם ואם כן כהונה דכתיבא בנתינת אש לא צריכא לגופיה אלא למעוטי הפשט וניתוח ופרכי׳ דאכתי איכא למימר דלגופיה אצטרי׳ דהוה אמינא דנתינת אש לא בעיא כהונה וליתא בכלל תשמרו את כהונתכם כיון דלאו עבודה דמעכבא כפרה היא קמ״ל קרא דבעיא כהונה וא״כ הפשט וניתוח דכשרים בזר מנא לן. וא״ת נימא דהפשט וניתוח נמי כיון דלא כתיבא בהו כהונה בהדיא ולא מעכבא בהו כפרה דלא בעו כהונה י״ל דשאני הפשט וניתוח דהוו מגופיה דזביחה וגרירי בתר קבלת הדם אי נמי כדפרש״י ז״ל בסמוך גבי וערכו למה לי דאע״ג דלא מעכבא כפרה הא גלי רחמנ׳ גבי נתינת אש שאין זה מעכב וצריך כהונה:

ואימא למעוטי שני גזירי עצים דלא בעו כהונה פי׳ בגזירי עצים של בין הערבים דלא כתיב בה כהן בהדיא דאלו בתמיד של שחר בהדיא כתי׳ ביה ובער עליה הכהן וא״ת ושל בין הערבים למה לי קרא דלא בעי כהונה תיפוק לי דלא הוי מגופה דזביחה ולא כתי׳ ביה כהונה בהדיא וי״ל דהא כתיב כהן ברישיה דקרא ונתנו בני אהרן אש והוה אמינא דוערכו דסיפא אבני אהרן קאי קמ״ל אידך קרא דלא בעי כהונה בהדיא:

והקריב הכהן את הכל זו הולכת איברים לכבש פי׳ דבהקטרה לא מיירי קרא דהא כתי׳ בהדיא והקטיר המזבחה עולה הוא אשה ריח ניחוח אלא ודאי להולכת איברים לכבש אתא וכדאיתא במסכת חגיגה ולגופיה לא צריך קרא דהא מקבלת דם ואילך מצות כהונה. אלא ודאי לדיוקא אתא דהולכ׳ איברים לכבש בעי כהונה הולכת עצים לא בעי כהונה ואי משום הא לא איצטריך דמהיכא תיתי דבעי כהונה אלא ודאי למהדר ולמידק הא סדור שני גזירי עצים בעי כהונה ואם אינו ענין לתמיד של שחר תנהו ענין לתמיד של בין הערבים וא״ת ומנא לן לגלגולי כולי האי אימא הכי הולכת איברים לכבש בעי כהונה הא סדור עצים לא בעי כהונה י״ל דהא ליתא דא״כ למה לי למכתב כהונה בהולכת איברים לכבש דהא מכהונה דכתיבא בעריכת נתחים ממעטי׳ דסדור שני גזירי עצים לא בעי כהונה כדפרכי׳ השתא בהדיא וא״ת ונימא הכי הולכת איברים לכבש בעי כהונה הולכת עצים לא בעי כהונה הא הפשט וניתוח בעי כהונה וערכו למעוטי סדור שני גזירי עצים וי״ל דטפי איכא לרבויי שני גזירי עצים למבעי כהונה שכן עצים דכותה דהולכת עצים וא״ת והא כי אמרינן וערכו למעוטי הפשט וניתוח לא הוי דכותה וטפי הוי דכותה כי אמרי׳ למעוטי סדור עצים י״ל דאנן אית לן למידק מאי דהוי דכותה אע״ג דלא כתיב בהאי ענינא או מאי דהוי בהאי ענינא אע״ג דלא הוי דכותיה אבל לית לן למידק מאי דלא הוי דכותה ולא כתיב בההוא ענינא הילכך השתא דדרשינן מהולכת איברים סדור עצים הוי דכותה אע״ג דלא כתיב בענינא ודרשי׳ מעריכת נתחים להפשט וניתוח דכתיב בענינא אע״ג דלא הוי דכותה ואלו הוה דרשי׳ מוהקריבו ההולכת איברים הפשט וניתוח הוי מידי דלא כתיב בענינא ולא הוי דכותה:

ונתנו לגופיה פי׳ כדאסקי לעיל משום דלאו עבודה דמעכבא כפרה:

וערכו שנים וכו׳ וא״ת ולמאי דסליק אדעתין דערכו למעוטי הפשט וניתוח ששה בטלה מנא לן וי״ל דתרויהו ש״מ מדלא כתיב בני אהרן הכהן כדכתיב גבי נתינת אש ודאי למנינ׳ אתא. ומיהו כתב רחמנא מנינא בהאי לישנא למעוטי הפשט וניתוח. והשתא סבי׳ לן דכוליה לא אתא למנינא בלחוד. האי בבן בקר כתיב פי׳ חדא מיניהו נקט דהוא הדין דמצי למפרך דהאי בעולת יחיד כתיב:

איזהו דבר שנאמר בו עצים ואש ומזבח פרש״י ז״ל שנ׳ בו למצוה ולחיוב שאפילו יש שם אש הרבה חובה לעשות מערכה כדכתיב בקראי מה שאין כן בשאר קרבנות דכל היכא דאיכא אש במזבח בהכי סגי להו.

שחיטת הקדשים כשרה בזר שנאמר ושחט את בן הבקר לפני ד' והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם מקבלה ואילך מצות כהונה מ"מ הפשט וניתוח אע"פ שאחר קבלה הם אין צריכין כהן וכן למדוה בסוגיא זו מן המקראות ונתינת אש על גבי המזבח מצות עשה שנ' ונתנו בני אהרן [הכהן] (את) (ה)אש [על המזבח] ואע"פ שאש היה יורד מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט אלא שאינה מעכבת עבודה הואיל ואש יורדת מן השמים ואע"פ שאינה מעכבת עבודה טעונה כהן אבל הולכת עצים למזבח אינה טעונה כהן כך למדוה בסוגיא זו הולכת איברים לכבש טעונה כהן אבל הולכת עצים אפי' היה מביא מהם לאחר קבלה לא והעבודות שהן כשירות בזר או שפסולות אלא שאין בהם חיוב מיתה בידי שמים או שיש בהם חיוב מיתה כבר ביארנום למעלה:

גמרא ואימא ה"נ לגופיה אלא והקטיר וגו' למעוטי הפשט וניתוח והקריב כו' סוגיא זו קשה להולמה דמאי פריך אקרא דוערכו אימא לגופיה כו' דהא לא אצטריך לגופיה כפרש"י דמלתא דלא מיעכבה כפרה מונתנו איכא למילף דמדגלי בה דבעי כהונה לא אצטריך למיהדר למיכתב כהונה בהערכת נתחים כו' ועוד קשה דלא שייך הכא הך מלתא והקריב הכהן את הכל המזבחה זו הולכת אברים כו' דמייתי לה לעיל גם במדרש ילקוט מייתי הך דרשה למעוטי הפשט ונתוח מקרא דוערכו ולפי סוגיא דילן הכא לא מפיק ליה למעוטי הפשט וניתוח אלא מוהקטיר הכהן וגו' וי"ל קצת הא דפריך ואימא לגופיה אקרא דוערכו דסמיך אדרשה דלקמן דיליף מהאי קרא וערכו שני בני אהרן ב' הכהנים ב' למדנו לטלה כו' דאצטריך האי קרא להך מלתא ולא תילף מיניה למעוטי הפשט ונתוח וצ"ע:

בפרש"י בד"ה דהוה מסבר כו' והכי מסבר ליה כו' ובד"ה וכי מאין באתה לישנא דמתניתא הוא כו' ובד"ה ת"ל ושחט כו' אבעלים קאי וסמך ידו וכו' הד"א ובד"ה אלא מהכא וכו' הרי למדנו מקבלה וכו' למעוטי הפשט ונתוח כו' ובד"ה לא ס"ד דלא נבעי סידור כו' ובד"ה למעוטי כו' כהונה לא אצטריך כו' בהערכת נתחים ואע"ג כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה אלא מהכא וכו' פסולה והכא דריש וכו' ובד"ה הולכת וכו' ממעט סידור הקשה הר' אליהו וכו' כדאמר בשמעתין הד"א ואח"כ מ"ה תחילת עבודה וכו' לאיכא דאמרי דלעיל כו' כצ"ל: