דף ביאור
מסכת יומא דף כ״ו עמוד ב׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת יומא דף כ״ו עמוד ב׳
מסכת יומא דף כ״ו עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 16 קטעים ממוספרים, כ־351 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
מתני' תמיד קרב משעת הולכת איברים ואילך קא חשיב:
עצמו בכל יום בתשעה חמשה לאיברים ואחד לקרבים ואחד לסולת ואחד לחביתין ואחד ליין והא כר"א בן יעקב היא דלית ליה חד להעלות מכבש למזבח:
בחג שצריך שני נסכין אחד של יין ואחד של מים:
ביד כהן אחד צלוחית אחת של מים:
בין הערבים שבכל יום שנים בידם שני גזירי עצים להוסיף על עצי המערכה להרבות' ובגמרא יליף לה מקרא שבין הערבים צריך התמיד שני גזירין בשני כהנים אבל בשחרית לא בעי סידור שני גזירין אלא בכהן אחד דכתיב ובער עליה הכהן:
ובשבת שבתוך החג וכו' הרי שנים עשר:
גמ' ממאי מדקתני ובשבת וכו' מכלל דשאר ימות החג לא מצא שיטעון שנים עשר ואי אמרת אף בין הערבים מנסכין מים בחול של כל ימות החג משכחת לה י"ב בין הערבים עצמו בתשעה ושנים בידן שני גזירין ואחד בידו צלוחית של מים:
ולמנסך את המים אומר לו הגבה ידך ונראה שתערה הצלוחית לתוך ספל של כסף שעל המזבח שהוא נקוב כמין חוטם דק שהיין מקלח ויוצא בו והוא הניסוך שפעם אחת נסך על רגליו לא עירה הצלוחית לתוך הספל ושפך המים על רגליו לפי שהיה צדוקי ואינו מודה בניסוך המים:
ועוד 14 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Yoma 26b · Sefaria
תוספות
ההיא דלא כר' אליעזר בן יעקב ודלא כרבי יהודה כך היא הגי' בכל הספרים אבל רש"י מוחקה וגריס אלא כר"י וגירסת הספרים ודלא כר' יהודה נ"ל לפרש והתניא י"ז פי' בכל בוקר היה י"ז לכל הפחות ולא משכחת לה אא"כ חשבת כל הכהנים הזוכין בכל הפייסות דהיינו י"ג הזוכין בתמיד וחד בתרומת הדשן וחד המעלה איברים מכבש למזבח ותרי דקטורת ודמחתה הרי י"ז והיינו דלא כראב"י ודלא כר' יהודה דלראב"י בציר להו חד דמעלה איברים מכבש למזבח ולר' יהודה בציר להו חד דמחתה ומה שהקשה רש"י אמאי קאמר דלא כר' יהודה נהי דלא הוה פייס למחתה כהן מיהא הוה וא"כ איכא י"ז נ"ל דפשיטא ליה להש"ס די"ז דקאמר היינו אותם שזוכין ע"י פייס קאמר דהא אכתי טובא הוו המפשיט והמנתח והולכת עצים למערכה ואי משום דכשירין בזר לא חשיב להו והא קא חשיב שוחט אלא ע"כ לא קא חשיב אלא הנך שזוכין ע"י פייס ובמחתה לרבי יהודה לא הוה פייס כלל כדפרישית לעיל וגירסא שבספרים היא כפר"ח ואין להקשות מהא דאמר לעיל אי משכחת תנא דאית ליה חמש משמע דהש"ס לא הוה משכח תנא דאית ליה ה' פייסין והא תנא דהכא דאית ליה י"ז אית ליה ה' פייסין די"ל לעיל אכתי לא ידע להא ברייתא דהכא:
פר קרב בכ"ד הראש והרגל כו' קשה לי דהכא לא חשיב לא כדרך הילוכו ולא כדרך ניתוחו ולא כדרך עילויו ולא כדרך הפשטו ואיני יודע איזה סדר תפס לו ונ"ל משום דמיבעיא ליה למיתני הראש והרגל ברישא וקתני בהו הרגל בשנים נקט נמי הרגל של שמאל בשנים וקתני העוקץ בהדיה ואקדמיה משום דברישא נמי גבי טלה תנינהו בהדי הדדי לעוקץ ורגל שמאל וכיון דתנא להנך דלא סגי לה בחד כהן תנא נמי הגרה שהוא בג' וכיון דבעי למיתני הגרה תנא בהדיה החזה ואקדמיה כי היכי דקתני גבי טלה והדר תנא הנך דלית לכל חד וחד אלא חד כהן וקתני להו בסידרא דרישא ב' ידות וב' דפנות:
Tosafot on Yoma 26b · Sefaria
רבנו חננאל
ואם תמצא תנא ששנה ה' פייסות ואומר היה פייס למחתה ופייס לאיברין שע"ג הכבש אותו התנא חולק על ר' יהודה ועל ר' אליעזר בן יעקב שזה אומר לא היה פייס למחתה וזה אומר לא היה פייס לאברים שעל הכבש:
תמיד קרב בט' בי' בי"א בי"ב לא פחות ולא יותר מדתנינן ובשבת שבתוך החג ביד אחד צלוחית של מים שמעת מינה שאין מנסכין מים אלא בתמיד של שחר. דאי ס"ד מנסכין בתמיד של בין הערבים בחול נמי משכחת י"ב בתמיד של בין הערבים. כיצד עצמו בט' וב' בשני גזירי עצים. ואחד בצלוחית של מים הרי י"ב בתמיד של בין הערבים. אלא ש"מ אין מנסכין ש"מ. מנא לן שתמיד של בין הערבים טעון ב' גזירין שנאמר וערכו עצים על האש. ודרשינן ליה בתמיד של בין הערבים ומשמע וערכו שנים. ושאר השמועה פשוטה היא:
תני ר' חייא פעמים י"ג פעמים י"ד כו' פי' פעמים שאתה מוצא בפייס בתמיד של שחר י"ג כדתנן י"ג זכין בו. וכבר פירשנום למעלה. ובחג מוסיפין בתמיד של שחר אחד בצלוחית של מים הרי י"ד. ובכל שבת י"ג הידועין בתמיד של שחר ושנים בידם ב' בזיכי לבונה של לחם הפנים הרי ט"ו ואם הוא שבת שבתוך החג י"ג הידועין וב' בשני בזיכי לבונה וא' בצלוחית של מים הרי י"ו. ומקשינן והתניא פעמים י"ז. ודחי' האי מתניתא תני ומוסיף ואחד במחתה הרי י"ז. והאי תנא לא כר' יהודה ולא כר' אליעזר.
Rabbeinu Chananel on Yoma 26b · Sefaria
ריטב"א
מתני׳ תמיד קרב בתשעה פי׳ בתשעה כהנים מהעלאת איברים ואילך ולא חשיב הכא המעלה מן הכבש למזבח ופרש״י ז״ל דהאי תנא ר׳ אליעזר היא דסבי׳ ליה שהמעלה לכבש הוא המעלה מן הכבש למזבח ולא נהיר דהא אוקי׳ מתני׳ דלא כר׳ אליעזר ולפירושו רישא רבנן וסיפא ר׳ אליעזר וכל כי האי גוונא הוה מפרש לה בגמרא כדפריך ומתרץ בעלמא בכי האי גוונא וממה שכתב כאן רש״י ז״ל הא כר׳ אליעזר דלית ליה חד להעלות מן הכבש ולמזבח נראה מדבריו שהוא סובר דלרבנן כהן אחד מעלה הכל מן הכבש למזבח וכבר דחינו פירושו והנכון דהאי סיפא דברי הכל היא ואפילו לרבנן ולא נחית השתא תנא למימני אלא כהנים שיש בהעלאה ראשונה ושאר דברים אבל כהנים דהעלאה שנייה כיון דפלוגתא דר׳ אליעזר ורבנן היא לא מני להו:
ושנים בידם שני גזירי עצים פי׳ חתיכות של עץ ארוכות ככל רחב המערכה וכן פרש״י ז״ל במס׳ תמיד אבל בקרבן שחרית לא היה בו אלא כהן א׳ כדאי׳ בגמרא וזוכה שחרית לתרומת הדשן הוא הזוכה לסידור מערכה ולשני גזירי עצים כדאיתא לעיל וכהן שזכה בו שחרית זוכה בו ערבית ואו׳ לכהן שבימינו זכה עמי לערב בגזיר השני למאי דקימא לן שאין חוזרי׳ ומפיסין לערב כדאי׳ בגמ'.
ושנים בידם שני בזיכי לבונה וא״ת מי היה זוכה בהן פי׳ בתוס׳ שזוכה בהן אותן שאחר האחרון של מוליכי איברים לכבש א״נ אותן שהיו אחרוני׳ אחר הי״ג שזכו בתמיד וזה נר׳ נכון יותר:
ובשבת שבתוך החג ביד אחד צלוחית של מים פי׳ בקרבן תמיד של שחר דבתמיד של בין הערבים לא היו עושין ניסוך המים כדאיתא בגמ׳ וסדר ניסוך המים מפורש בפרק החליל.
בחול נמי משכחת לה פי׳ בחול של חג נמי משכחת שנים עשר כהנים תשעה כדרכו ושנים לשני גזירי עצים ואחד לצלוחית של מים:
שפעם אחת נסך על רגליו פי׳ שעשה עצמו כאלו הוא עושה שלא במתכוין והכירו שעשה במתכוין שהיה צדוקי שאינו מודה בניסוך המים ולפי׳ רגמוהו כל העם באתרוגיהן פרש״י ז״ל ולמה לי למיתני באתרוגיהן אלא ודאי לאשמועי׳ שאין הניסוך המים אלא בשעת נטילת לולב ואתרוג דהיינו בשחרית וא״ת והלא אנשי ירושלם נוטלין היו לולביהן כל היום כדאיתא התם תירצו בתוספות לא היו כולם מקובצים בעזרה בשעת תמיד של בין הערבים שלא היה זמן תפלה וא״ת ודילמ׳ נקט אתרוגיהן שלא חשו לכבוד מצות האתרוג ורגמוהו בהם. וי״ל דהא פשי׳ דכיון שהכירו בו שהוא צדוקי זהו כבודו של אתרוג לקדש בו השם לענין כזה: (הגהה לאחד קדוש ז״ל וכל זה איננו שוה לכך נראה לי דרב אשי מגופא דתקנתא דהגבה ימינך דייק לה דבשלמא אי בשחרית דוקא סאגי בהכי דחזו בני העזרה את הכהן המנסך משום דהשמש במזרח ונופל אורו במערב אבל בין הערבים השמש במערב ונופל אורו בין עיני בני העזרה ולא חזו בדוק׳ את הכהן המנסך אפי׳ אם יגביה ימינו ויכול הוא לשפוך המים חוץ למקום נסוכם והילכך הוה להו לרבנן לתקוני שמשביעין אותו כדרך שתקנו ביום הכפורים וכי תימא והלא הכהנים העומדים בין אולם ולמזבח חזו ליה בדוק׳ לא היא דהא המנסך אחורי כלפי פניהם שהרי הניסוך לצד מערב הוא):
שנאמר וערכו עצים על האש ואע״ג דהאי קרא בעולת נדבה כתיב וגבי בן בקר הא פריש ר׳ אליעזר לקמן דדרשי׳ ליה אף לתמיד מדכתיב ביה על העצים אשר על האש אשר על המזבח:
קמ״ל דעביד חד ונעביד תרי דעביד חד גזיר חד והדר ליעבדו תרי שני גזירי עצים. ה״ג א״כ לימא קרא ובער ובערו אי נמי וערך וערכו מאי ובער וערכו: אלא מדשני בלישניה ש״מ כדאמרן דחד לשני גזירי עצים בכהן חד לתמיד של שחר כדכתיב ביה בבוקר בבוקר וחד לשני גזירי עצים לתמיד של בין הערבים בשני כהנים:
ועוד 4 קטעי פירוש על דף זה.
Ritva on Yoma 26b · Sefaria
מאירי
כשהיה הכהן מנסך את המים בחג היו אחיו הכהנים צווחין ואומרים לו הגבה ידיך כלומר כשתתן את המים בספל מפני שהצדוקים אינן מודים בניסוך המים אחר שלא נכתב בתורה בהדיא אלא דרך רמז כמו שאמרו במסכת תענית ב' ב' מ"ם יו"ד מ"ם הרי כאן מים והיו חושדין אותו בכך מפני שפעם אחת אירע שאותו כהן שנזדמן לנסך היה צדוקי לענין זה ועשה עצמו כמנסך את המים בספל ולא עירן לתוכו אלא ששפכן על גבי רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן ומשם ואילך היו אומרים לו שיגביה את ידיו בשעת ניסוכו עד שיראה לכל שלתוך הספל הוא נותנן:
Meiri on Yoma 26b · Sefaria
מהרש"א — חידושי הלכות
בפרש"י בד"ה בין הערבים כו' שני גזירין אלא בכהן א' כו' ובד"ה ואי אמר' כו' י"ב בין הערבים כו' מקלח ויוצא בו והוא הנסוך עכ"ל ובד"ה אימא כו' שני גזריהן עוד בבוקר כדכתיב וערכו שנים עכ"ל כצ"ל:
בד"ה ה"ג והא תניא כו' וע"כ לית ליה דראב"י דא"כ בצרי להו פייסות כו' והוצרך לו כהן כו' עכ"ל ר"ל דהא דקאמר אלא כר' יודא לאו לענין מחתה דקאמר ר' יודא הוא דלא שייכי הכא דלא חשיב הכא פייס של קטורת אלא דקאמר אלא כר' יודא לענין דבעי כהן אחר בהעלאת אברים מכבש למזבח דע"כ דלא ס"ל לר"י כראב"י דא"כ בצרי לדידיה פייסות וכוונתו בשאר דבריו תבא על ביאורם בדברי התוס' וק"ל:
תוס' בד"ה ההיא דלא כו' והתניא י"ז פי' בכל בוקר כו' בכל הפייסות דהיינו י"ג כו' והיינו דלא כראב"י כו' עכ"ל אבל ק"ל כיון דע"כ הך ברייתא דתנא לעיל מינה פעמים י"ג ופעמים י"ד ופעמים ט"ו ופעמים ט"ז לא מתפרש בכל הפייסות אלא בפייס השייך לתמיד כפרש"י א"כ מי הכריח לתלמודא לפרש הך ברייתא דפעמים ט"ז דהיינו בכל הפייסות אימא דהך ברייתא נמי לא איירי בכל הפייסות אלא בפייס של תמיד דהוו ט"ז כהנים ואתיא דלא כראב"י וכפרש"י וי"ל כיון דלאו בכל הפייסות איירי אלא בפייס של תמיד לא ה"ל לממני בתמיד ט"ז כהנים עם אותו כהן המעלה אברים מכבש למזבח דכל הנהו ט"ז כהנים הוו בפייס אחד וכהן המעלה אברים כו' היה לו פייס אחרינא ודו"ק:
בא"ד והא תנא דהכא דאית ליה י"ז אית ליה ה' פייסות כו' עכ"ל ק"ק דאין זה מוכרח דאימא דההוא דתני י"ז ס"ל כת"ק דר' יודא דס"ל דלא הוה פייס אחר במחתה אלא בההוא פייס דקטורת העומד לימינו זכה במחתה כמ"ש התוס' לעיל דהשתא לא הוו בט"ז כהנים אלא ד' פייסות דהיינו חד דתמיד שזכו בו י"ג כהנים וחד דתרומת הדשן וחד דמעלה אברים מכבש למזבח וחד שזכו בו תרי כהנים דקטורת והמחתה וק"ל:
Chidushei Halachot on Yoma 26b · Sefaria
גליון הש"ס
גמ' אין מנסכין עי' תענית ב ע"ב תד"ה איבעי להו:
Gilyon HaShas on Yoma 26b · Sefaria
חידושי רבי עקיבא איגר
תד"ה ההיא דלא כראב"י, ומה שהקשה רש"י ק"ל הא לשיטתם לעיל בלא"ה ניחא דכר"י ע"כ לא אתיא דהא לר"י אם רצה הכהן המקטיר לזכות גם במחתה רשאי ולא הוי בודאי י"ז כהנים:
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Yoma 26b · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת יומא, דף כ״ו, עמוד ב׳, בהיקף של כ־351 מילים ב־16 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 16 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 19 מילים
נפתחת ב״הָהוּא דְּלָא כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב וּדְלָא…״
- קטע 226 מילים
נפתחת ב״מַתְנִי׳ תָּמִיד קָרֵב בְּתִשְׁעָה, בַּעֲשָׂרָה, בְּאַחַד עָשָׂר,…״
- קטע 334 מילים
נפתחת ב״בֵּין הָעַרְבַּיִם בְּאַחַד עָשָׂר: הוּא עַצְמוֹ בְּתִשְׁעָה,…״
- קטע 441 מילים
נפתחת ב״גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי אַבָּא וְאִיתֵּימָא רָמֵי בַּר…״
- קטע 524 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַב אָשֵׁי, אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא:…״
- קטע 641 מילים
נפתחת ב״תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: מִנַּיִין…״
- קטע 717 מילים
נפתחת ב״וְאֵימָא אִידֵּי וְאִידֵּי בְּתָמִיד שֶׁל שַׁחַר, וְאָמַר…״
- קטע 819 מילים
נפתחת ב״אִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״וּבִעֵר״, הֲוָה אָמֵינָא חַד…״
- קטע 917 מילים
נפתחת ב״אִם כֵּן, נֵימָא קְרָא: ״וּבִעֵר״ ״וּבִעֲרוּ״, אִי…״
- קטע 1016 מילים
נפתחת ב״תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: פַּיִיס פְּעָמִים שְׁלֹשָׁה עָשָׂר,…״
- קטע 113 מילים
נפתחת ב״וְהָתַנְיָא שִׁבְעָה עָשָׂר!…״
- קטע 129 מילים
נפתחת ב״הָהִיא דְּלָא כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב, אֶלָּא…״
- קטע 1345 מילים
נפתחת ב״מַתְנִי׳ אַיִל קָרֵב בְּאַחַד עָשָׂר: הַבָּשָׂר בַּחֲמִשָּׁה,…״
- קטע 1420 מילים
נפתחת ב״בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בְּקׇרְבְּנוֹת צִיבּוּר. אֲבָל…״
- קטע 156 מילים
נפתחת ב״גְּמָ׳ תָּנָא: הֶפְשֵׁיטָן וְנִיתּוּחָן שָׁוִין בְּזָר.…״
- קטע 1624 מילים
נפתחת ב״אָמַר חִזְקִיָּה: מִנַּיִין לְהֶפְשֵׁט וְנִיתּוּחַ שֶׁשָּׁוֶה בְּזָר?…״
לשון המקור
הָהוּא דְּלָא כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב וּדְלָא כְּרַבִּי יְהוּדָה.
מַתְנִי׳ תָּמִיד קָרֵב בְּתִשְׁעָה, בַּעֲשָׂרָה, בְּאַחַד עָשָׂר, בִּשְׁנֵים עָשָׂר. לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר. כֵּיצַד? עַצְמוֹ בְּתִשְׁעָה. בֶּחָג, בְּיַד אֶחָד צְלוֹחִית שֶׁל מַיִם — הֲרֵי כָּאן עֲשָׂרָה.
בֵּין הָעַרְבַּיִם בְּאַחַד עָשָׂר: הוּא עַצְמוֹ בְּתִשְׁעָה, וּשְׁנַיִם בְּיָדָם שְׁנֵי גְּזִירֵי עֵצִים. בַּשַּׁבָּת בְּאַחַד עָשָׂר: הוּא עַצְמוֹ בְּתִשְׁעָה, וּשְׁנַיִם בְּיָדָם שְׁנֵי בְּזִיכֵי לְבוֹנָה שֶׁל לֶחֶם הַפָּנִים. וּבְשַׁבָּת שֶׁבְּתוֹךְ הַחַג בְּיַד אֶחָד צְלוֹחִית שֶׁל מַיִם.
גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי אַבָּא וְאִיתֵּימָא רָמֵי בַּר חָמָא, וְאִיתֵּימָא רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין מְנַסְּכִין מַיִם בֶּחָג אֶלָּא בְּתָמִיד שֶׁל שַׁחַר. מִמַּאי? מִדְּקָתָנֵי: וּבְשַׁבָּת שֶׁבְּתוֹךְ הֶחָג בְּיַד אֶחָד צְלוֹחִית שֶׁל מַיִם. וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ בְּתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם מְנַסְּכִין, בַּחוֹל נָמֵי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ.
אָמַר רַב אָשֵׁי, אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא: וְלַמְנַסֵּךְ אוֹמֵר לוֹ ״הַגְבַּהּ יָדֶיךָ״, שֶׁפַּעַם אַחַת נִסֵּךְ עַל גַּבֵּי רַגְלָיו, וּרְגָמוּהוּ כׇּל הָעָם בְּאֶתְרוֹגֵיהֶן. שְׁמַע מִינַּהּ.
תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: מִנַּיִין לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם שֶׁטָּעוּן שְׁנֵי גְּזִירֵי עֵצִים בִּשְׁנֵי כֹהֲנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעָרְכוּ עֵצִים״, אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר דִּכְתִיב: ״וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר וְעָרַךְ עָלֶיהָ״, תְּנֵיהוּ עִנְיָן לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם.
וְאֵימָא אִידֵּי וְאִידֵּי בְּתָמִיד שֶׁל שַׁחַר, וְאָמַר רַחֲמָנָא: עֲבֵיד וַהֲדַר עֲבֵיד! אִם כֵּן, נֵימָא קְרָא ״וּבִעֵר״ ״וּבִעֵר״.
אִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״וּבִעֵר״, הֲוָה אָמֵינָא חַד — אִין, תְּרֵי — לָא, קָא מַשְׁמַע לַן דְּנַעְבֵּיד חַד וְנַעְבֵּיד תְּרֵי!
אִם כֵּן, נֵימָא קְרָא: ״וּבִעֵר״ ״וּבִעֲרוּ״, אִי נָמֵי: ״וְעָרַךְ״ ״וְעָרְכוּ״, מַאי ״וּבִעֵר״ ״וְעָרְכוּ״? שְׁמַע מִינַּהּ כִּדְקָא אָמְרִינַן.
תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: פַּיִיס פְּעָמִים שְׁלֹשָׁה עָשָׂר, פְּעָמִים אַרְבָּעָה עָשָׂר, פְּעָמִים חֲמִשָּׁה עָשָׂר, פְּעָמִים שִׁשָּׁה עָשָׂר.
וְהָתַנְיָא שִׁבְעָה עָשָׂר!
הָהִיא דְּלָא כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב, אֶלָּא כְּרַבִּי יְהוּדָה.
מַתְנִי׳ אַיִל קָרֵב בְּאַחַד עָשָׂר: הַבָּשָׂר בַּחֲמִשָּׁה, הַקְּרָבַיִים וְהַסּוֹלֶת וְהַיַּיִן בִּשְׁנַיִם שְׁנַיִם. פַּר קָרֵב בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה: הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל, הָרֹאשׁ בְּאֶחָד וְהָרֶגֶל בִּשְׁנַיִם. הָעוֹקֶץ וְהָרֶגֶל, הָעוֹקֶץ בִּשְׁנַיִם וְהָרֶגֶל בִּשְׁנַיִם. הֶחָזֶה וְהַגֵּרָה, הֶחָזֶה בְּאֶחָד וְהַגֵּרָה בִּשְׁלֹשָׁה. שְׁתֵּי יָדַיִם בִּשְׁנַיִם, וּשְׁתֵּי דְפָנוֹת בִּשְׁנַיִם, הַקְּרָבַיִים וְהַסּוֹלֶת וְהַיַּיִן בִּשְׁלֹשָׁה שְׁלֹשָׁה.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בְּקׇרְבְּנוֹת צִיבּוּר. אֲבָל בְּקׇרְבַּן יָחִיד, אִם רָצָה לְהַקְרִיב — מַקְרִיב. הֶפְשֵׁיטָן וְנִיתּוּחָן שֶׁל אֵלּוּ וְאֵלּוּ שָׁוִין.
גְּמָ׳ תָּנָא: הֶפְשֵׁיטָן וְנִיתּוּחָן שָׁוִין בְּזָר.
אָמַר חִזְקִיָּה: מִנַּיִין לְהֶפְשֵׁט וְנִיתּוּחַ שֶׁשָּׁוֶה בְּזָר? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ״, נְתִינַת אֵשׁ בָּעֲיָא כְּהוּנָּה, הֶפְשֵׁט וְנִיתּוּחַ לָא בָּעֲיָא כְּהוּנָּה.