דף ביאור

מסכת יומא דף כ״א עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת יומא דף כ״א עמוד ב׳

מסכת יומא דף כ״א עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 15 קטעים ממוספרים, כ־449 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

עשוי לנחת שאינו מיטלטל וכלי עץ לענין טומאה הוקש לשק שנאמר (ויקרא י״א:ל״ב) מכל כלי עץ או בגד או עור או שק וגו' מה שק מיטלטל מלא וריקן אף כלי עץ מיטלטל מלא וריקן ואף על גב דשלחן מצופה בזהב בטל ציפוי לגביה כדאמרינן בשילהי חגיגה שאני שלחן דקרייא רחמנא עץ:

שמגביהין אותו ומראין אותו לחוץ:

ירעש כלבנון פריו ירעש פריו של ישראל כפירי הלבנון אלמא יש פירי בלבנון ולבנון הוא בית המקדש ומהו הרעש כשהרוח נושבת והן מקישין זה לזה רועשים ונשמע קולם:

דקביעי קבועים ועומדים תמיד במקומן:

רבוצה כארי גחלת שנפלה מן השמים בימי שלמה והיתה על המזבח עד שבא מנשה וסילקה היתה דומה לארי רובץ:

ויש בה ממש בשלהבת שלה:

כי קאמרי' דמעלה עשן בהדיוט קאמרי' באש הדיוט שהיו מביאין אצלה:

וארצה בו ואכבד חסר ה"א בנבואת חגי כתיבא ובבית שני משתעי קרא:

ועוד 11 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Yoma 21b · Sefaria

תוספות

כלי עץ העשוי לנחת בשילהי מסכת חגיגה (דף כו:) פריך והא מצופה זהב היה ומוכיח ממתני' דמסכת כלים (פי"א משנה ג) דבתר ציפוי אזלינן ומשני שאני שלחן דרחמנא קרייה עץ דכתיב (יחזקאל מא) המזבח עץ שלש אמות וכו' עד וכתיב וידבר אלי זה השלחן:

ואורים ותומים אורים ותומים הוו שאם לא כן היה כהן גדול מחוסר בגדים אלא לא היו משיבין לנשאלין בהן:

Tosafot on Yoma 21b · Sefaria

רבנו חננאל

ואסיק דלחם הפנים היה מיטלטל עם השלחן מדקתני על השלחן הטהור מכלל שמטמא והא קיימא [לן] דטומאת הכלים מן השק ילפינן דכתיב או בגד או עור או שק ואמרינן מה שק מיטלטל מלא ריקם.

אף כל כלי המיטלטל מלא וריקן הוא שמקבל טומאה אבל כל כלי עץ העשוי לנחת כלומר שתשים עליו דבר ולהניחו עליו העשוי לנחת הוא. ופרקינן שלחן מגביהו אותו בלחם הפנים ומראין אותו לעולי רגלים.

ואסיקנ' ניסי דקביעי לא חשיב לאפוקי ארון וכרובים ומגדים ולחם הפנים והבלועין ונשארו שלשה הפסולין במקומן מנוין שלשה ומשנתנו אחר שביררו בגמ' זו עשרה ניסים שנעשו במקדש נשנית דהא תנינן (בה) ולא כבו גשמים אש של מערכה וכן לא נצחה הרוח את עמוד העשן דחשבינן להו במקום נסים שבירושלים. ולא יתכן שהיתה זו המשנה שנויה כך כלל ואקשינ' ומי הוה עשן המערכה. והתניא ה' דברים נאמרו באש המערכה רבוצה כארי וברה כחמה. ויש בשלהבת שלה ממש.

ואוכלת לחים כיבשים ואינה מעלה עשן ודחינ' האש של הדיוט הוא מעלה עשן.

דתניא ונתנו בני אהרן הכהן אש ואע"פ שהאש מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט.

במקדש ראשון היתה רבוצה כארי.

ובמקדש שני ככלב ולא מסייעת לפיכך היו עורכין עליה עצים למערכה שבראשון לא היו עורכין אלא ב' גזירין לקיים המצוה. ואקשינן תוב וכי לא היתה הרוח מזיזה עשן המערכה. והאמר רב יצחק בר אבדימי מוצאי יו"ט האחרון של חג הכל צופין בעשן המערכה נוטה כלפי צפון וכו'. ופרקינן האי נוטה דקתני משום דכייף ופשיט כדיקלא אבל איבדורי כשאר כל עשן לא הוה מיבדר. ה' דברים היה חסר המקדש האחרון ואלו הן ארון כפרת וכרוב אש ושכינה. ורוה"ק שהיא הנבואה ואורים ותומים. ואש אע"פ שהיתה רבוצה ככלב לא היתה מסייעת:

ת"ר שש אשות הן.

ועוד 3 קטעי פירוש על דף זה.

Rabbeinu Chananel on Yoma 21b · Sefaria

ריטב"א

כלי עץ העשוי לנחת הוא ובפרק חומר בקדש פריך תלמודא דתיפוק לי׳ דמצופה זהב היה והרי הוא כלי של מתכת שמקבל טומאה ואפילו עשוי לנחת דבכלי עץ הוא דבעי׳ דומיא דשק ומסיק התם דאפילו לרבי יוחנן דאמר שאין הציפוי בטל לגבי העץ שאני הכא שהכתוב קראו עץ דכתיב והמזבח עץ ואיצטריך האי טעמא דכלי עץ העשוי לנחת למ״ד מסגרתו למעלה היתה דלמאן דאמ׳ למטה היתה בלאו הכי נמי טהור דפשוטי כלי עץ הוא וכדאי׳ בפ׳ הקומץ.

אלא שמגביהין אותו לעולי רגלים פירוש שאי אפשר לחלק הלחם מעל השולחן אלא ביום שבת ורוב הרגלים אינם ביום שבת עצמה.

ותו ליכא והא איכא הא דאמר ר׳ אושעיא בשעת שבנה שלמה וכו׳ הקשה הר״ר אלחנן כיון דמקשין מארון ובגדים שלא היו אלא בבית א'. אמאי לא פריך ממאי שהיה הגורל עולה בימין דהא תניא לקמן שאפי׳ בבית שני כל מ׳ שנה של שמעון הצדיק היה גורל עולה בימין וכ״ש בבית א׳ שהיו הכהנים חשובין יותר ותירץ ר״י כי אולי גם בבית א׳ פעמים שלא היה עולה והר״ר אלחנן תירץ דלא פריך מנסים דמקדש ראשון אלא מאותן שלא היו הדברים שהנס נעשה בהם בבית שני. אבל גורל שהיה נוהג בבית שני ולא היה נעשה בו נס לא פריך מיניה דלא מני אלא נסים שהיו תדיר ומהאי טעמא לא מני הכא מה שאמרו בפרק תמיד נשחט דאיכא מאן דאמר כי פעמים שהיתה עזרה ננעלת מאליה על ידי נס אבל לא היה זה תמיד:

כי קאמרי׳ בהדיוט פי׳ במה שהובער באש של הדיוט כדמפרש ואזיל וש״מ דמה שהודלק מאש היורד מן השמים לא היה מעלה עשן.

מצוה להביא מן ההדיוט פי׳ ממדורת בית המוקד. ודוקא במזבח החיצון אבל במזבח הפנימי אין מוליכין ואין מקטירין אלא בגחלי קדש ממערכה העשויה לכך במזבח החיצון כדאי׳ לקמן ובזה טעו בני אהרן שהשוו מזבח הפנימי למזבח החיצון. כן פירש הראב״ד ז״ל.

אלו חמשה דברים שיש בין מקדש כו׳ פי׳ ולא חשיב שמן המשחה שלא היה בבית שני מפני שאף בבית ראשון לא היה תמיד שכבר נגנז בימי יאשיהו.

אוכלת לחין ויבישין דמערכה פי׳ ששולטת אף בבשר הקדש ועושה אותו כגחלים.

האי מרבה דידיה פי׳ רוח צפון מרבה הלחם לשולחן שהוא בצפון ורוח דרום מרבה השמן למנורה שהיא בדרום.

ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.

Ritva on Yoma 21b · Sefaria

מאירי

שמא תאמר אחר שאין עשן המערכ' נוטה לשום צד מהו שאמרו מוצאי יו"ט האחרון של חג הכל צופין לעשן המערכה נוטה כלפי צפון כלומר שרוח דרום מנשבת ומטהו כלפי צפון עניים שמחים ובעלי בתים עצבים שהיה סימן להם שכך יהא כל השנה ורוח דרומי מביא גשם ומרקיב את הפירות נטה כלפי דרום עניים עצבים ובעלי בתים שמחים שרוח צפוני מונעת הגשמים דכתיב רוח צפון תחולל גשם ור"ל תמנע מלשון חלילה לעבדיך ומשמרת את הפירות מלרקב נטה כלפי מזרח [הכל שמחין עניים] שנמצא שרוח מערבי מביאה גשמים ובעלי בתים מפני שהפירות משתמרין נטה כלפי מערב כלומר שרוח מזרחי מנשב הכל עצבים עניים מפני שגשמי שנה מועטין ובעלי בתים מפני שהפירות מרקיבין וא"כ היאך אמרו שאין הרוח מזיזתו פירשו בה שמ"מ נטייתה היתה ביושר ולא היתה מתפזרת וזהו ענין דאזיל ואתי כדיקלא ודבר זה דוקא באש שהי' בא מן ההדיוט אבל אש שהי' בא מן השמים נאמר עליה שהיתה רבוצה כארי ר"ל עומדת על של הדיוט בחוזק וברה כחמה לרוב בהירותה ויש בה ממש אף בשלהבת שלה ואוכלת עצים לחים כיבשים ולא היתה מעלה עשן כלל ומקדש שני היה חסר משל ראשון חמשה דברים והם א. ארון וכפורת ב. כרובים ג. אש של שכינה ד. רוח הקדש ה. אורים ותומים ואף כשתאמר שהיה שם אש יורד מן השמים מ"מ לא היה מסייע כלל לאש של הדיוט למהר את ההקטרה שהאש שהיתה יורדת במקדש ראשון היתה מעכלת כל הקרבנות ולא היו הכהנים צריכים להביא אלא שני גזירי עצים לקיים מצות הבאה מן ההדיוט אבל אש שהיה יורד במקדש שני לא היה מעכל הקרבנות והיו הכהנים צריכין להביא עצים למערכה:

כל כלי עץ העשוי לנחת והוא שאינו מטלטל אינו מקבל טומאה וחוצץ בפני הטומאה וכבר ביארנוה במס' חגיגה: ונשלם הפרק תהלה לאל:

בראשונה וכו' כבר ביארנו בראש המסכתא על החלק השני שבה שעניינו לבאר קצת ענייני עבודה כלליים לכל יום ושזה החלק יתבאר בפרק זה ועל זה הצד יחלקו ענייני הפרק לשלשה חלקים הראשון לבאר הנהגתם בתרומת הדשן שהיא עבודה כמו שהתבאר והשני בשאר עבודות שהיו בתמיד של שחר על איזה צד היו זוכים בהם וכמה כהנים צריכים בעבודת התמיד השלישי להודיע שבקצת ימים היו צריכים להרבות בכהנים אף לעבודת התמידין לסבת קצת תוספת עבודות שבהם וכן בקצת הקרבנות זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו קצת דברים שלא מן הכוונה על ידי גלגול כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם וכמו שיתבאר:

Meiri on Yoma 21b · Sefaria

גליון הש"ס

גמ' וכרובים אש ושכינה במדרש רבה בפ' בהעלותך נקט מנורה ולא נקט שכינה:

Gilyon HaShas on Yoma 21b · Sefaria

בן יהוידע

אוֹכֶלֶת לַחִין כִּיבֵשִׁין דְּמַעֲרָכָה יש להקשות היינו הך דאליהו זכור לטוב שאכלה לחין ויבשין כיון דהיה שם מים היינו לחין? ונראה לי דהיה בָּאֵשׁ אֵלִיָּהוּ דבר יתר על אֵשׁ דְּמַעֲרָכָה שלא נעשה גחלים ואפר כלל אלא נבלעו הכל בה אבל אֵשׁ דְּמַעֲרָכָה שורפת דוקא, וגם הבשר שהוא הלח נעשה גחלים כמו הנעשה בעצים. וכן ראיתי להריטב"א ז"ל שכתב אוכלת לחים ויבשים, פירוש שולטת אף בבשר הקודש ועושה אותו כגחלים עד כאן. ונראה לי מה שאמרו 'מצוה להביא מן ההדיוט' שהוא ממדורת בית המוקד כמו שכתב הריטב"א ז"ל היינו טעמא כדי שיהיה עשן, ומזה העשן דאברים ופדרים נזונין חיילות של סטרא אחרא ולא נפקין לשטטא בעלמא, וכמו שכתוב בספר קהילת יעקב. ועיין זוהר תרומה דף ק"ל. וכתב קהילת יעקב דמעשן של קרבנות ניזון קליפת נֹגַהּ שמשם נפש הבהמית של ישראל ונפש בהמות טהורות, יעוין שם. וכיון שיש צורך בעשן אם לא יביאו מן ההדיוט לא יהיה עשן מאש של מעלה בלבד.

מוֹצָאֵי יוֹם טוֹב אַחֲרוֹן שֶׁל חַג הַכֹּל צוֹפִין בַּעֲשַׁן הַמַּעֲרָכָה נראה לי בס"ד רמז לדבר ממה שאמר הכתוב (תהלים סח, ג) כְּהִנְדֹּף עָשָׁן תִּנְדֹּף, רוצה לומר כמו נידוף עשן המערכה, כן תנדוף המטר לעולם! ונראה כי בעשן הקרבנות היוצא מתתא לעילא יהיה סימן למטר היורד בזכות הקרבנות מעילא לתתא. ומה שאמרו נוֹטֶה כְּלַפֵּי מִזְרָח הַכֹּל שְׂמֵחִים, קצת קשה איך ישמחו העניים והלא כיון דאין הפירות נרקבין אוצרים אותם ונמכרים ביוקר? ונראה לי כיון דהזריעה מוצלחת בהם שמוציאה הארץ על חד שבע יהיו הפירות מרובים ואף על פי שאוצרים אותם מוכרים בזול מחמת רבוי הנמצא.

מִזְרָחִית לְעוֹלָם יָפָה, מַעֲרָבִית לְעוֹלָם קָשָׁה וְכוּ' פירוש כיון דאמר על העשן נוֹטֶה כְּלַפֵּי מִזְרָח הַכֹּל שְׂמֵחִים נמצא מנשבת רוח מערבית דעל ידי כך נדחה העשן ונוטה כלפי מזרח, ומה שאמרו 'נוֹטֶה כְּלַפֵּי מַעֲרָב הַכֹּל עֲצֵבִים' נמצא מנשב רוח מזרחית דעל ידי כך העשן נדחה כלפי מערב. ולפי זה נמצא מערבית יפה מזרחית קשה ואיך קאמר 'מִזְרָחִית לְעוֹלָם יָפָה, מַעֲרָבִית לְעוֹלָם קָשָׁה'? ומשני הָא לָן וְהָא לְהוּ דרבי יצחק קאי על ארץ ישראל והברייתא קאי על בבל דמזרחית יפה.

Ben Yehoyada on Yoma 21b · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

כְּלִי עֵץ הֶעָשׂוּי לְנַחַת הוּא, וְכׇל כְּלִי [עֵץ] הֶעָשׂוּי לְנַחַת אֵינוֹ מְקַבֵּל טוּמְאָה, וְחוֹצֵץ בִּפְנֵי טוּמְאָה. אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁמַּגְבִּיהִין אוֹתוֹ לְעוֹלֵי רְגָלִים, וְאוֹמְרִים לָהֶם: רְאוּ חִיבַּתְכֶם לִפְנֵי הַמָּקוֹם, שֶׁסִּילּוּקוֹ כְּסִדּוּרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לָשׂוּם לֶחֶם חוֹם בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ״.

קטע 2

וְתוּ לֵיכָּא? וְהָאָמַר רַב אוֹשַׁעְיָא: בְּשָׁעָה שֶׁבָּנָה שְׁלֹמֹה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, נָטַע בּוֹ כׇּל מִינֵי מְגָדִים שֶׁל זָהָב, וְהָיוּ מוֹצִיאִין פֵּירוֹתֵיהֶן בִּזְמַנָּן, וּכְשֶׁהָרוּחַ מְנַשֶּׁבֶת בָּהֶן נוֹשְׁרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יִרְעַשׁ כַּלְּבָנוֹן פִּרְיוֹ״. וּכְשֶׁנִּכְנְסוּ גּוֹיִם לַהֵיכָל יָבַשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּפֶרַח לְבָנוֹן אוּמְלָל״, וְעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲזִירָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״פָּרוֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל אַף גִּילַת וְרַנֵּן כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן לָהּ״.

קטע 3

נִיסֵּי דִּקְבִיעִי לָא קָא חָשֵׁיב. הַשְׁתָּא דְּאָתֵית לְהָכִי: אָרוֹן וּכְרוּבִים נָמֵי, נִיסֵּי דִּקְבִיעִי נִינְהוּ.

קטע 4

אָמַר מָר: וַעֲשַׁן הַמַּעֲרָכָה. וּמִי הֲוָה עָשָׁן בְּמַעֲרָכָה? וְהָתַנְיָא: חֲמִשָּׁה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בָּאֵשׁ שֶׁל מַעֲרָכָה: רְבוּצָה כַּאֲרִי, וּבָרָה כַּחַמָּה, וְיֵשׁ בָּהּ מַמָּשׁ, וְאוֹכֶלֶת לַחִין כִּיבֵשִׁין, וְאֵינָהּ מַעֲלָה עָשָׁן!

קטע 5

כִּי קָא אָמְרִינַן — בִּדְהֶדְיוֹט. דְּתַנְיָא: ״וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ״, אַף עַל פִּי שֶׁאֵשׁ יוֹרֶדֶת מִן הַשָּׁמַיִם, מִצְוָה לְהָבִיא מִן הַהֶדְיוֹט.

קטע 6

רְבוּצָה כַּאֲרִי. וְהַתַּנְיָא, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים: אֲנִי רְאִיתִיהָ, וּרְבוּצָה כְּכֶלֶב! לָא קַשְׁיָא: כָּאן — בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, כָּאן — בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי.

קטע 7

וּבְמִקְדָּשׁ שֵׁנִי מִי הֲוַאי? וְהָאָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר אִינְיָא: מַאי דִּכְתִיב: ״וְאֶרְצֶה בּוֹ וְאֶכָּבֵד״, וְקָרֵינַן ״וְאֶכָּבְדָה״. מַאי שְׁנָא דִּמְחוּסַּר הֵ״א — אֵלּוּ חֲמִשָּׁה דְּבָרִים שֶׁהָיוּ בֵּין מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן לְמִקְדָּשׁ שֵׁנִי, וְאֵלּוּ הֵן: אָרוֹן וְכַפּוֹרֶת וּכְרוּבִים, אֵשׁ, וּשְׁכִינָה, וְרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ, וְאוּרִים וְתוּמִּים. אָמְרִי: אִין, מִיהְוָה הֲוָה, סַיּוֹעֵי לָא מְסַיְּיעָא.

קטע 8

תָּנוּ רַבָּנַן, שֵׁשׁ אִשּׁוֹת הֵן: יֵשׁ אוֹכֶלֶת וְאֵינָהּ שׁוֹתָה, וְיֵשׁ שׁוֹתָה וְאֵינָהּ אוֹכֶלֶת, וְיֵשׁ אוֹכֶלֶת וְשׁוֹתָה, וְיֵשׁ אוֹכֶלֶת לַחִין כִּיבֵשִׁין, וְיֵשׁ אֵשׁ דּוֹחָה אֵשׁ, וְיֵשׁ אֵשׁ אוֹכֶלֶת אֵשׁ.

קטע 9

יֵשׁ אֵשׁ אוֹכֶלֶת וְאֵינָהּ שׁוֹתָה — הָא דִּידַן. שׁוֹתָה וְאֵינָהּ אוֹכֶלֶת — דְּחוֹלִין. אוֹכֶלֶת וְשׁוֹתָה — דְּאֵלִיָּהוּ, דִּכְתִיב: ״וְאֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּתְּעָלָה לִחֵכָה״. אוֹכֶלֶת לַחִין כִּיבֵשִׁין — דְּמַעֲרָכָה. יֵשׁ אֵשׁ דּוֹחָה אֵשׁ — דְּגַבְרִיאֵל, וְיֵשׁ אֵשׁ אוֹכֶלֶת אֵשׁ — דִּשְׁכִינָה, דְּאָמַר מָר: הוֹשִׁיט אֶצְבָּעוֹ בֵּינֵיהֶם וּשְׂרָפָן.

קטע 10

וַעֲשַׁן הַמַּעֲרָכָה, אֲפִילּוּ כׇּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם אֵין מְזִיזוֹת אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ? וְהָאָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי: בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג הַכֹּל צוֹפִין לַעֲשַׁן הַמַּעֲרָכָה. נוֹטֶה כְּלַפֵּי צָפוֹן — עֲנִיִּים שְׂמֵחִין וּבַעֲלֵי בָתִּים עֲצֵבִין, מִפְּנֵי שֶׁגִּשְׁמֵי שָׁנָה מְרוּבִּין וּפֵירוֹתֵיהֶן מַרְקִיבִין. נָטָה כְּלַפֵּי דָרוֹם — עֲנִיִּים עֲצֵבִין, וּבַעֲלֵי בָתִּים שְׂמֵחִין, מִפְּנֵי שֶׁגִּשְׁמֵי שָׁנָה מוּעָטִין, וּפֵירוֹתֵיהֶן מִשְׁתַּמְּרִין.

קטע 11

נָטָה כְּלַפֵּי מִזְרָח — הַכֹּל שְׂמֵחִין. כְּלַפֵּי מַעֲרָב — הַכֹּל עֲצֵבִין! דְּאָזֵיל וְאָתֵי כְּדִיקְלֵי, וְאִבַּדּוֹרֵי לָא הֲוָה מִיבַּדַּר.

קטע 12

אָמַר מָר: כְּלַפֵּי מִזְרָח — הַכֹּל שְׂמֵחִין, כְּלַפֵּי מַעֲרָב — הַכֹּל עֲצֵבִין. וּרְמִינְהוּ: מִזְרָחִית — לְעוֹלָם יָפָה, מַעֲרָבִית — לְעוֹלָם קָשָׁה, רוּחַ צְפוֹנִית — יָפָה לַחִטִּין בְּשָׁעָה שֶׁהֵבִיאוּ שְׁלִישׁ, וְקָשָׁה לַזֵּיתִים בִּזְמַן שֶׁהֵן חוֹנְטִין, רוּחַ דְּרוֹמִית — קָשָׁה לַחִטִּין בְּשָׁעָה שֶׁהֵבִיאוּ שְׁלִישׁ, וְיָפָה לַזֵּיתִים בִּזְמַן שֶׁהֵן חוֹנְטִין.

קטע 13

וְאָמַר רַב יוֹסֵף, וְאִיתֵּימָא מָר זוּטְרָא: וְסִימָנָיךְ — שֻׁלְחָן בַּצָּפוֹן, וּמְנוֹרָה בַּדָּרוֹם. הַאי מְרַבֵּה דִּידֵיהּ, וְהַאי מְרַבֵּה דִּידֵיהּ!

קטע 14

לָא קַשְׁיָא: הָא — לַן, וְהָא — לְהוּ.

קטע 15

הֲדַרַן עֲלָךְ שִׁבְעַת יָמִים

מסכת יומא דף כ״א עמוד ב׳

מסכת יומא דף כ״א עמוד ב׳

רש"י

תוספות

רבנו חננאל

ריטב"א

מאירי

גליון הש"ס

בן יהוידע

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור