מתני' הממנה אחרים על פסחו — א' מבני חבורה שהמנה אחרים עמו על חלקו בלא דעת חבורה:
רשאין — לומר לו טול חלקך וצא ואכול אתה וחבורתך את חלקך דאית ליה להאי תנא פסח נאכל בב' חבורות:
גמ' ידיו יפות — לישנא מעליא ממהר לאכול הרבה:
קבילתון — קבלתוני עליכם לאכול בכל כחי בדמים הללו:
לתקוני זביחה — שלא יהא נותר ושיערנוך למאכל שאר בני אדם:
לאו משום דהוה ליה כו' — שיהו עמו אוכלין:
דעות שאני — אין בני חבורה מרוצין להיות כל אלו הדעות בחבורתם שמא יעכבו עליהם הסעודה ולא משום אכילה יתירתא אלא אפילו לא אכלי כולהו אלא כחד גברא מצו מעכבי עליה:
ממלא כריסו ממנו — כדאמרי' בכיצד צולין (לעיל פסחים דף פו.) שאין האוכל אוכל בשתי מקומות:
לא רצו לא — אלמא משום טירחא הדרי ביה הכא נמי משום פסידא הדרי ביה לאטרחינן לדידך לא קבלינך. אבל ידיו יפות מדלא בדקו אחריו ש"מ בכל מאכלו קיבלו עליהן:
לאטרחינן לדידך לא קבלינך — אבל ידיו יפות מדלא בדקו אחריו ש"מ בכל מאכלו קיבלו עליהן:
סיבולת — תערובת סעודה של כל ימות השנה:
מאי ולא עוד — מאי אולמיה הא מהא:
לתקוני זביחה — כמדת איש אחד:
דלצוותא — ואיכא למימר משום צוותא קבליה עליה בכל מאכלו:
רשאין ליחלק — לחלק פסח ביניהן לכל א' חלק המגיעו:
או אין רשאין לחלק — אלא אוכלין כאחד ונותנין המנות לפניהם כשאר סעודות:
ש"מ — אין רשאין ליחלק:
כל הני תיובתא — הממנה אחרים והשמש:
איתיביה בני חבורה — מרישיה דקתני טול חלקך ושני ליה בההיא משום דלתקוני זביחה קבליה וכמדת איש אחד אבל אנא צוותא קבילת עלך וניחא עלך צוותי לקבולי עלך בכל סעודתי:
ועל חגיגתו — חגיגת י"ד שאף היא באה לכל המנויין:
מעות שבידו — שלקח מן הנמנין הללו:
חולין — כדמפרש טעמא לקמיה שאף על פי שהנמנה כבר הקדיש מעותיו לכך והממנה כבר הקדיש פסחו מתחללין המעות על הפסח וטעמא מפרש:
המוכר עולתו — להתכפר בה אחר לא עשה כלום ואין העולה קריבה אלא לשם בעלים הראשונים:
ומעות כל שהן — כל מה שקיבל מן העולה והשלמים ואפילו יותר על כדי דמיהן יפלו המעות לנדבת ציבור לשופרות שהיו במקדש שהיו מקריבין מהן עולות לקיץ המזבח ולקמיה פריך מאחר דלא עשה ולא כלום אמאי יפלו דמיהן לנדבה:
אמר רבא קנסא — קנסו רבנן לקונה דלא ליקני זימנא אחריתי עולה ושלמים דאחר ואיהו הוא דאפסיד אנפשיה דלא הוה ליה למיקני כפרת אחרים וכי האי גוונא נמי אמרי אינשי לאו עכברא גנב אלא חורא גנב כלומר המוכר לא פשע אלא הקונה הלכך מעותיו נדבה:
אף על גב דשויא ארבעה ויהבו ליה ה' — לא אמר אישתכח דמתנה בעלמא הוא דיהב ליה ולא ליקנסיה:
אפשר ידעין כו' — והלואי שיהו יודעין טעם זה ויודיענו:
היאך — מעות הקדש חל על טלה הקדש אחר לצאת הקדש של מעות לחולין מי הוציאן למעות (של חולין) אילו היה נותנן בבהמת חולין היתה נתפסת בקדושת המעות והן יצאו לחולין אבל עכשיו מה נתפס תחתיהם שיצאו הם לחולין והא ליכא למימר במעות שלא הוקדשו עסקינן דאם כן מאי למימרא:
